אמת

(ראה גם: אלקים מדות-אמת, שקר)

זהר חדש:

א"ר יצחק, אמת הוא ראשי תיבות, א' אמת, מ' מארץ, ת' תצמח, כלומר, אמת מארץ תצמח, מה מלמדנו, א"ר יצחק שבשעת החיבור צריך להיות שם האמת והיושר, (תכף) בשעה שנתהוה מארץ ונתיסד, ולא אחר כך בשעה (שכבר) נתגבל (ונעשה), והיינו דאמר רב הונא כל בנין שאין בו יסוד אינו כלום, ואיזה הוא יסוד, היינו שצריך האדם (להתקדש) בשעת החיבור כמו שאמרנו. (בראשית תמה)

תלמוד בבלי:

...חסד זו גמילות חסדים... אמת זו תורה, שנאמר אמת קנה ואל תמכור. (ברכות ה ב)

אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב, כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו, שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. (שם יב א)

ההוא דנחית קמיה דרבה שמעיה רבה דאמר אמת אמת תרי זימני, אמר רבה כל אמת אמת תפסיה להאי. (שם יד ב)

...לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית... (שבת י א)

דאמר רבי חנינא חותמו של הקב"ה אמת. (שם נה א)

מאי טעמא שקר מקרבן מיליה אמת מרחקא מיליה, שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח, ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה (משוכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה, רש"י), קושטא קאי (עומד), שיקרא לא קאי. (שם קד א)

...באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה' לעולם, ר' נתן אומר ואמת ה' לעולם דגים שבים אמרוהו... (פסחים קיח ב, וראה שם עוד)

...נפל להו פתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת, אמר ר' חנינא שמע מינה חותמו של הקב"ה אמת. (יומא סט ב)

...אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת, וכי יש כתב שאינו אמת, לא קשיא, כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה... (יבמות קה א)

...(מיום שחרב בית המקדש) והאמת תהא נעדרת. (סוטה מט ב)

מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה תלמוד לומר הין צדק, והלא הין בכלל איפה היה, אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק, אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב... אמר רב פפי אמר לי רבינא לדידי אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב שמואל בר זוטרא שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוי קא משני בדבוריה... (בבא מציעא מט א)

...אמר לו כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו. (סנהדרין פט ב)

...מאי ותהי האמת נעדרת, אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה... אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא, אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב טביומי שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה. זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה, ולא הוו משני בדיבורייהו, ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה, נסיבי איתתא מינהון והוו לי תרתין בנין מינה, יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה, אתאי שיבבתא (שכנתה) טרפא אדשא, סבר לאו אורח ארעא, אמר לה ליתא הכא, שכיבו ליה תרתין בנין, אתו אינשי דאתרא לקמיה אמרו ליה מאי האי, אמר להו הכי הוה מעשה, אמרו ליה במטותא מינך פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי. (שם צז א)

...וימהר משה ויקד ארצה וישתחו, מה ראה משה... ורבנן אמרי אמת ראה. (שם קיא א)

ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא, לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו, דכתיב אולי ימושני אבי והיית בעיניו כמתעתע.. (מכות כד א)

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. (אבות א יח)

...והדין דין אמת... (שם ג טז)

...ושבעה (דברים) בחכם... ומודה על האמת. (שם ה ז)

תלמוד ירושלמי:

תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, ושלשתן דבר אחד הם, נעשה הדין נעשה אמת, נעשה אמת נעשה שלום... (מגילה כו א)

מדרש רבה:

אמר רבי יצחק מתחלת ברייתו של עולם ראש דברך אמת, בראשית ברא אלקים, (ירמיה י') וה' אלקים אמת... (בראשית א י)

אמר ר' סימון, בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא... ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים... מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח') ותשלך אמת ארצה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבון העולמים מה אתה מבזה טכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) אמת מארץ תצמח. (שם ח ה)

...אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת... אמר לו רשום עד שלא נגזרה גזירה, אמת משנגזרה גזירה, ומה הוא חותמו של הקב"ה, רבינו בשם רבי ראובן אמר אמת, מהו אמת, אמר ריש לקיש אל"ף בראשן של אותיות, מ"ם באמצע, תי"ו בסוף, על שם (ישעיה מ"ד) אני ראשון ואני אחרון וגו'. (שם פא ב)

הדא הוא דכתיב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן, שנאמר (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, ואמת זה משה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה וגו'... (שמות ה יא)

מדרש תנחומא:

אמר להם משה לישראל לא תהיו סבורים שהתרתי לכם להשבע בשמי אפילו באמת, אם יש בכם כל המדות האלו אתם רשאין לישבע, ואם לאו אינכם רשאין לישבע אפילו באמת... (ויקרא ז)

אבות דרבי נתן:

ומודה על האמת זה משה, שנאמר ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו, וכן הקב"ה הודה על האמת, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות. (פרק לז)

אותיות דרבי עקיבא:

א', אמר רבי עקיבא אל"ף מהו אל"ף, מלמד שאמרה תורה א'מת ל'מד פ'יך כדי שתזכה לחיי העולם הזה, פ'יך ל'מד א'מת כדי שתזכה לחיי העולם הבא, מפני מה, מפני שהקב"ה נקרא אמת, וכסאו מאז יושב עליו באמת, ופניו יקדמו חסד ואמת, וכל דבריו דברי אמת, וכל משפטיו משפטי אמת, וכל ארחותיו חסד ואמת. ומניין שהקב"ה נקרא אמת, שנאמר (ירמיה י') וה' אלקים אמת, ומנין שכסאו מאז יושב עליו באמת, שנאמר והכן בחסד כסא וישב עליו באמת (ישעיה ט"ז), ומנין שפניו יקדמו חסד ואמת, שנאמר (תהלים פ"ט) צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך, ומנין שדבריו אמת, שנאמר (שם קי"ט) ראש דברך אמת, ומנין שמשפטיו משפטי אמת, שנאמר (שם י"ט) משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, וכל ארחותיו חסד ואמת, שנאמר (שם כ"ה) כל ארחות ה' חסד ואמת.

ומפני מה אותיות של אמת מפוזרים זו מזו ואותיות של שקר מוקפין זו על גב זו, מפני שהאמת קשה לעשותו והשקר עומד אחר האוזן... ומפני מה אותיות של אמת בשתי רגלים ואותיות של שקר ברגל אחד עומד, שכל העושה האמת הרי קיים לעולם ונחל העולם הבא, ואינו נימוט בעולם הזה, שנאמר (משלי כ"ד) כי שבע וגו', ושקר אינו מתקיים לעולם, שנאמר (שם) ורשעים יכשלו ברעה.

ילקוט שמעוני:

...עושה אדם עצמו לדבר אמת מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך צדיקים ומדבר אמת... (דברים לב, תתקמב)

מדרש הגדול:

דבר אחר כשרואה (משה בהר סיני) את החסד שהוא עמו היה יודע שהוא יום, דכתיב להגיד בבקר חסדך (תהלים צ"ב), ובשעה שרואה את האמת שהוא עמו היה יודע שהוא לילה, דכתיב (שם) ואמונתך בלילות. (שמות כד יח)

אמונות ודעות:

וכיון שכבר נשלם מה שרצינו לספח לענין הראשון, הרי ראוי שנזכיר המובילים אל האמת והמביאים אל הנכון, אשר הם מקור לכל מדע, ומבוע לכל ידיעה... ונאמר שהם שלשה מובילים, האחד ידיעת הנראה, והשני ידיעת השכל, והשלישי ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו... אבל אנחנו קהל המיחדים אנו מאמתים שלשת המובילים הללו אשר למדע, ומוסיפים עליהם עוד מוביל רביעי, והוא אשר למדנוהו באותן השלשה ונעשה לנו יסוד, והוא נכונות המסורת האמתית, לפי שהוא בנוי על ידיעת החוש וידיעת השכל כמו שנבאר במאמר השלישי... (הקדמה פרק ה, וראה עוד אדם-ידיעה)

וראיתי להזכיר פרטים מאמתת הספור, אלמלי שהנפש מקבלת שיש בעולם ספורי אמת לא היה לאדם לקוות למה שדרכו לקוות ממה שמבשרים לו מהצלחת סחורה פלונית והתועלת במלאכה פלונית, כי כח האדם וצרכיו מבוססים על הרכוש, ואף לא היה חושש מפני מה שמזהירים אותו ממנו מסכנת דרך פלונית, וממה שהזהירו להמנע מפעולה פלונית מה שלא יקוה ויחוש שיפסיד אותם, ואלו לא הונח בעולם ספור אמת כי אז לא היו בני אדם מקבלים צווי מלכם ולא אזהרתו אלא בזמן שהם רואים אותו בעיניהם ושומעים דבריו באזניהם... (מאמר ג פרק ו, וראה שם עוד)

תרגום אונקלוס:

ומכל האמת - ומכל טבוון. (בראשית לב יא)

רש"י:

חסד ואמת - חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לשכר. (בראשית מז כט)

חסד ואמת - כשיהיו ישראל דוברי אמת יפגוש בהם משמים חסד. (תהלים פה יא)

אבן עזרא:

חסד ואמת - חסד מה שאינו מחויב, ואמת לקיים החסד, משורש אמונה, והתי"ו לשון נקבה. (בראשית כד מט)

רמב"ן:

החסדים - הטובות בלא גדר. ומכל האמת - מה שלא הבטיחו. ולא הבנתי תרגום אונקלוס שתרגם כאן ומכל טבוון, ולא תירגם טיבו וקשוט כבכל מקום. ואולי חסדים הן ההצלות, ואמת הוא הטוב שנתן לו. והנכון: החסדים הקיימים יקראו אמת, מגזרת אמנה. (בראשית לב יא)

רד"ק:

אנכי עשו - יש תמיהים איך יעקב שהיה צדיק וירא אלקים דבר שקר. ואין זה תמיה, כי יודע היה יעקב כי הוא ראוי לברכה יותר מאחיו, ורוח הנבואה שתשרה על יצחק לברכו יותר יתעשת האלקים לברכתו מברכת אחיו, וחלוף הדברים במקומות כאלה אינו גנאי וחילול לצדיק, שהרי ראינו כי האלקים אמר לשמואל "עגלת בקר תקח בידיך" וגו', וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם "אחותי היא", ולא נקראו בעבור זה דוברי שקר, כי מיראה אמרו מה שאמרו... (בראשית כז יט)

מורה נבוכים:

...אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות לא במושכלות, כי לא יאמר השמים כדוריים נאה, ולא הארץ שטוחה מגונה, אבל יאמר אמת ושקר, וכן בלשוננו יאמר על הקושט ועל הבטל אמת ושקר, ועל הנאה והמגונה טוב ורע, ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וזה יהיה בענינים המושכלים כלם... (חלק א פרק ב)

...כי מי שיאמין שראובן עומד בעת אשר היה בו יושב, אין נטייתו מן האמת כנטיית מי שיאמין שהאש תחת האויר או שהמים תחת הארץ, או שהארץ שטוחה וכיוצא בזה, ואין נטיית זה השני מן האמת כנטיית מי שיאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור וכיוצא בו, ואין נטיית זה השלישי מן האמת כנטיית מי שהאמין שהמלאכים יאכלו וישתו וכיוצא בזה, ואין נטיית זה הרביעי מן האמת כנטיית מי שהאמין חיוב עבודת דבר זולת השם, שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלית בענין גדול, רצוני לומר במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה, היא יותר גדולה מהתלותה במי שיש לו מדרגה למטה ממנו, ורצוני לומר בכפירה האמנת הדבר בחלוף מה שהוא, ורצוני לומר בסכלות מה שאפשר ידיעתו... (שם פרק לו, וראה שם עוד)

אלו הרעות הנופלות בין בני אדם מקצתם אל קצתם לפי הכוונות והתאוות והדעות והאמונות כלם גם כן נמשכות אחר ההעדר, מפני שהם כלם מחוייבים לסכלות, רוצה לומר מהעדר החכמה... ואילו היה שם חכמה אשר יחסה לצורה האנושית כיחס הכח הרואה אל העין היו נפסקין נזקיו כולם לעצמו ולזולתו, כי בידיעת האמת תסור השנאה והקטטה ויבטל היזק בני אדם קצתם לקצתם, וכבר יעד אותו ואמר: "וגר זאב עם כבש וגו' ופרה ודוב וגו' ושעשע יונק" וגו', ואחר כן נתן סבתו ואמר, כי הסבה בהסתלק השנאות והקטטות וההתגברות הוא ידיעת בני אדם בעת ההיא באמתת השם... (חלק ג פרק יא)

שמונה פרקים לרמב"ם:

..."והאמת והשלום אהבו", ודע שאמת הן המעלות השכליות, מפני שהן אמיתיות לא תשתננה, כמו שזכרנו בפרק השני, והשלום הן מעלות המדות, אשר בהן יהיה השלום בעולם. (פרק ד)

ספר חסידים:

"מלפנו מבהמות ארץ" וגו', (איוב ל"ה י"א), ילמד אדם בנו להיות נאמן מכלב שהוא נאמן לאדוניו, ומעוף השמים זה דוכיפת, שבשביל שלא השלים אמונתו לשר של ים עבור השמיר שהפקיד אצלו חנק את עצמו... כל שכן שלא תעשו עוולה ולא תדברו כזב, ושלא ימצא בפיכם לשון תרמית אחד בפה ואחד בלב, אלא הכל אמת, וזהו חותמו של הקב"ה. ואמרו רז"ל הן שלך צדק, ולאו שלך צדק, וקריצותיו ורמיזותיו של אדם צדק, ואף נענוע ראשו והאברים כולם אמיתיים... ואמרו כל המשנה מדבורו כאילו עובד ע"ז, שאמר: "והייתי בעיניו כמתעתע", וכתיב: "הבל המה תעתועים". וכן עונשו של בדאי אפילו כשאומר אמת אין שומעין לו. אבל הדובר אמת ואינו דובר שקר אף להעלותו על לבו, כל דבריו מתקיימים, וגוזר גזרה למטה והקב"ה מקיימה למעלה, ועל זה נאמר (איוב כ"ב כ"ח) "ותגזר אומר ויקם לך". (מז)

מי שאינו צריך לבריות ולוקח מהם, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך. וכן המקפח את שוקיו והמסמא את עיניו לא יצא מן העולם עד שיבא למדה זו. (קכה)

אדם שגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו. ואם אדם שדובר אמת בלבבו חושב וגומר בלבו, יכתוב שלא ישכח מחשבותיו ולא יחל דברו. ואם אינו יכול לעמוד בו ילך אצל חכם ויתיר למחשבותיו אף על פי שלא הוציאם בשפתיו, אלא שגמר בלבו, לפיכך על כל מחשבותיו יהרהר שלא יהא במחשבותיו כלום כל זמן שלא הוציאם בפיו... כתיב (מלאכי ב' ו'): "תורת אמת היתה בפיהו", בפיהו ולא בפי אחר, לא יאמר אדם לחברו תשאל לחכם פלוני ויאמר כמו שאני אומר, כי שמא לא יאמר כן... כללו של דבר, כל דבר שברשות אחר לעשות, לא יתכן לומר פלוני יעשה כן, שמא לא יעשה, וכתיב "מדבר שקר תרחק".

כיוון שאמרו חכמים "על מה שלא שמע אומר לא שמעתי", אם כן ר' אליעזר כששאלו לו הלכות שלא שמע הפליגן בדברים אחרים, ולא אמר להם לא שמעתי, מפני שהיה יודע אף על פי שלא שמע, ולכן לא רצה לומר ידעתי, כי לא רצה לשקר... מכאן שלא יתכן לומר מן לאו הן ומהן לאו, אלא ישתוק או יפליגם לדברים אחרים. וכל דבר שאין אדם רוצה להורות ויודע בדבר, יאמר יודע אני אלא שאינני רוצה להודיע אתכם. (תתרנ"ט-תתרס"א)

רבינו בחיי:

ומכלל האמונה הוא שיאהב אדם את האמת ויבחר וידבר בו, והוא שאמר זכריה הנביא, "אלה הדברים אשר תעשו, דברו אמת איש את רעהו" וגו', וכן אמר שלמה ע"ה, "שפת אמת תכון לעד", יזהיר על הדיבור שישתמש בו בכל ענין אמת, ושיזהר מן השקר, כי מי שיש לו שפת אמת והוא נזהר בדבורו שיוציאם על קו האמת, הדיבור ההוא יצליח ויכון לעד, ויאמינוהו בכל דבריו... ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות שיהיו טהורים בדבורים שלא ידברו רק אמת, אפילו בסיפור דברים, אף על פי שאין הספור ההוא עיקר ואיננו מעלה ומוריד, ואין צריך לומר במשאם ומתנם שיש להם לעסוק באמונה ולעמוד בדבורם, ושיהיה לאו והן שלהם אמת...

והענין במי שאינו עומד בדבורו הרי זה מביא את עצמו לדבר כזבים ומרגיל עצמו בכך, וסופו להעיד עדות שקר. והנה הוא מחלל שפתיו שהם כלי הדיבור שנברא באדם לספר תהלות הקב"ה, וזהו שכתוב, "ולא תחללו את שם קדשי"...

וכל המחזיק במדת אמת תפלתו נשמעת, וכן אמר דוד: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". והקירוב הוא השכר העצום והזכות הגדולה הנקרא חיי עולם הבא. ואי אפשר לו לאדם שיתקרב אצלו יתברך עד שיתדמה לו וילך בדרכיו, שכן נצטווינו "והלכת בדרכיו", ומפורש אמרו רז"ל, מה הוא רחום, אף אתה רחום וכו'... מה הוא תמים שנאמר "הא-ל תמים דרכו", אף אתה תמים, שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלקיך". כי מי שהוא תמים, והוא שתוכו כברו, ידוע שעיקרי האמונה נטועים בלבו חקוקים במחשבתו. והנה מדת התמימות מעלה גדולה באדם ושורש עצום לכל שאר המדות החמודות... וידוע שאין אומה בעולם ראויה להמשך אחר האמת כמו ישראל, לפי שהתורה שהיא תורת אמת לא נתנה אלא לישראל, שכן כתוב, "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי"... וידוע כי התורה נקראת אמת, שנאמר, "אמת קנה ואל תמכור", וכתיב: "אמת יהגה חכי". ותמצא בפסוק ראשון של התורה כל ההברות חוץ משרו"ק, לפי שאותיותיו שקר, ושקר היפך האמת, ולכן לא נזכר שם הברת השר"ק, לפי שהתורה אמת ואין לשקר עמידה עם האמת, וכן אותיות האלפ"א בית"א הראש והאמצע והסוף רשומים באותיות אמת, ואם כן יסוד התורה הוא אמת, כי האותיות לתורה כמו היסוד לבנין, וכן בשמות האמהות והאבות תמצא שם כל ההברות חוץ מהברת שר"ק (שורוק, דהיינו מלאפום), מפני שהם זרע אמת. ודרשו רז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת", שנאמר "וה' אלקים אמת", ולכן נתחייבנו שנסמוך פרשת ציצית שמסיימת אני ה' אלקיכם למלת אמת, ושנזכיר כן ביום ובלילה, וכן מי שלא הזכיר כן לא יצא ידי חובתו.

מדת האמונה נמשכת מן האמת, שהוא הקב"ה, ולפיכך כל מי שיחפוץ קרבת אלקים יצטרך שיתנהג במדת האמונה במשאו ומתנו... (כד הקמח אמונה)

"ואמת" מדבר במי שרובו חייב, והוא יתעלה מוחל לו בתשובה, חוץ מעוון ביטול תורה, לפי שמדת אמת מדת הדין היא, ואמת לא עבדי לפנים משורת הדין... (שם כפורים ב)

כל מה שהקב"ה נותן לאדם בעולם הזה, או שלוה או יסורין, הכל חסד, וכן מצינו כי ההצלה מן היסורין נקרא חסד, הוא שאמר דוד: "כי גדול חסדך עלי" וגו'. ואפילו היסורין שמביא על האדם שאם יביאם על עוון שקדם לו, אם הם לכפרת עוון זהו אמת, ואם הם התחלה מהשי"ת מבלי עוון שקדם לו, כדי שיתן לו השכר תמורתו מפני שסובל נסיון, זהו חסד... (שם פורים)

איזו היא דרך ישרה וכו', דרך ישרה הן הפעולות הממוצעות שהן תפארת לאדם העושה אותן... לפי שהנוטה מן המיצוע לאחת הקצוות אין זו דרך ישרה, כי הוא נכנס בגבול ההפכים, שהרי לכל המדות שתי קצוות שהם הפכים, שכל אחד עומד בקצהו ויש ביניהם אמצעי.

ומן הידוע כי ההפכים נחלקים לשלשה חלקים, אף הפכים שיש ביניהם אמצעי, כגון מדות בני אדם שיש להן שתי קצוות, או שחור ולבן. ב' הפכים שאין ביניהם אמצעי, כגון גבוה ושפל... ג' הפכים שאין ביניהם אמצעי אבל אינם נמצאים, והם האמת והשקר, שהם הפכים ואין ביניהם אמצעי, ולפי שאינם נמצאים אי אפשר לנו למנותם לא עם ההפכים שיש להם אמצעי, ולא עם ההפכים שאין להם אמצעי, ואמרנו שהם אינם נמצאים, לפי שהאמת אינו דבר הנמצא בעצמו, אבל הוא נאמר על מה שהוא נמצא, ומה שהוא מחייב בדבורו על אותו נמצא הוא אמת, אבל הנמצא בעצמו אינו אמת, ואם כן אין האמת דבר נמצא, ואין צריך לומר שהשקר שאינו אלא העדר האמת, כמו החושך שאינו אלא העדר האור... (פרקי אבות ב א)

רבינו יונה:

...והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת, ויעזור אחריה ויתעורר בדבריה, והופיע אורו לעיני בני עמו, ויחזק ידי אנשי האמת ונשא ראשם, וכתות השקר ישפילן יגיען עד עפר, הנה אלה דרכי קדוש השם והוד והדר לאמתו ועבודתו בעולם, ותפארת במקדש תורתו. על כן בהרבות פעליו לקדש את השם ולעורר האמת להכין אותה ולסעדה ונסלח לו מעוון החלול עם התשובה, בשומו האמת לעמת אשמת החלול, מדת תשובתו נגד מדת משובתו, זה באור "בחסד ואמת יכופר עון". (שערי תשובה א מז)

מהר"י יעבץ:

...ויש לנו לתרץ מה שיקשה על אהרן, כי ידוע שהאמת חותמו של הקב"ה, ואיך היה מוציא שקר מפיו, והתשובה כי השלום חשוב מן האמת, והראיה במשנה האחרונה, ולזה ראה לשנות מפני השלום. עוד יש לומר כי הכזב והחנופה הם כמו הנושכים הממיתים הצריכים מאד לתרופות ולא ימסרו כי אם ביד נאמן וחסיד יבטחו בו שלא ימית הבריות, כך אלו המדות הרעות אסור להשתמש בהם כי אם במבקשים להחיות בהם את הנפשות, זהו "ולמוכיחים ינעם". (אבות א יב)

...האמת הוא קצת תיקון לעבודה, כי על ידי העבודה היתה השכינה שורה בינינו, והיינו מושגחים מכל העם אשר על פני האדמה, ובשמירת האמת שהוא חותמו של הקב"ה יתן עיניו בנו לטובה, ועל ידי האמת נכיר את מי שאמר והיה העולם ונבטח בו ונתפלל לפניו, והתפלה חשובה כקרבנות. ואין ספק שהמודה על האמת בהיותו יכול להעלימו הוא מאמין בהשי"ת... (שם שם יח)

אם אין יראה אין חכמה... הב' שהאמת מה שיסכים מה שחוץ לנפש עם מה שמצייר בנפש, ומי שחכמתו וציורו נראה מפעולותיו היא החכמה האמתית... (שם ג כא)

שאין דן יחידי אלא אחד, לא אמר "הקב"ה", כדי להודיענו סבת המשנה, שמי שהוא מורכב אי אפשר להמלט מן הטעות והשגיאה, אם מפני קצורו בהשגת האמת, ואם מהיותו נוטה במזגו לאחד מבעלי הטענות... (שם ד י)

מנורת המאור:

יש לנו לדעת, שקיומו של עולם הוא על האמת, כמו ששנינו בסוף פרק קמא דאבות, רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, ודבר ברור הוא, כי במקום שיש שלום אין צורך לדין, ובסבת האמת השלום מצוי, לפיכך שלשתם נכללים באמת, ועל זה נכתבה אמצעית ביניהם. ולא נברא העולם אלא באמת, ועל כן הוא רמוז בסופי תיבות של תחלת מעשה בראשית, שהם בר"א אלקי"ם א"ת, וגם בחתימתו, שהוא בר"א אלקי"ם לעשו"ת. ללמדנו שכל מה שנברא בששת ימי בראשית עומד על האמת, ושמו של הקב"ה אמת, שנאמר "וה' אלקים אמת" (ירמיה י' י'), והתורה נקראת אמת, שנאמר "ותורתך אמת" (תהלים קי"ט קמ"ב), ובית המקדש קיומו על האמת, שנאמר: א"תי מ"לבנון ת"בואי (שיר השירים ד' ח') ראשי תיבות אמת, כי הלבנון הוא בית המקדש... ולא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמונה, כדגרסינן במסכת שבת (קי"ט ב'), איתמר, אמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמונה, שנאמר "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצא איש וגו' מבקש אמונה ואסלח לה"... ועל שנהפך האמת הלכו בגולה, שנאמר ת"שורי מ"ראש א"מנה (שיר השירים ד' ח') ראשי תיבות אמת הפוך, ובזמן שהאמת מצויה בארץ, הקב"ה מוריד ברכתו מן השמים, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק וגו' גם ה' יתן הטוב" וגו' (תהלים פ"ה י"ב), ובזמן שאין האמת מצויה הקב"ה כועס בבני אדם, שנאמר "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל" וגו' (ירמיה נ"ט ט"ו).

ועם כל זה אם יש בדבר דרכי שלום מותר לשנות בדבורו, כדאמרינן בסוף פרק הבא על יבמתו (יבמות ס"ה ב'), אמר ר' אלעאי משום רבי יהודה ברבי שמעון מותר לשנות מפני השלום, שנאמר "אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא" וגו' (בראשית נ' ט"ז), רבי נתן אומר מצוה, שנאמר "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי" (ש"א ט"ז ב)... ואף על פי כן אל ירגיל אדם עצמו בשנות דברו אפילו בדברי הבאי, לבל ילמד לשונו לשקר... (נר ב כלל ב חלק א פרק א)

המשפט הוא אחד מהדברים שבהם קיום העולם, כדגרסינן בפרקא קמא דאבות, רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח' ט"ז). רוצה לומר שבכח הדין ובעונש שיענישו ויכופו הדיינין עליו, ישמרו בני אדם האמת. ולמען האמת ינוחו בשלום, שאינן באין לחלוק. ואף על פי שכתוב בפסוק בדרך אחרת, האמת קודם הדין, אלא שהנביא קדם האמת, באומרו, שהאמת אף על פי שלא יקיימוהו לשמה, אלא מפחד הדין, שהוא טוב כדי שישבו בשלום, והכל חוזר לדרך אחד... (נר ג חלק א פרק א)

ספר העקרים:

אמת שם יאמר על הדבר כשיסכים הנאמר בפה עם מה שהוא בנפש ועם מה שהוא חוץ לנפש, וכשיתחלף הנאמר בפה עם מה שהוא חוץ לנפש, אף על פי שיסכים עם מה שהוא בלב יקרא שקר, כמו ראובן שראה את לוי שהרג את הנפש, וחשב כי לוי זה היה שמעון, ובעבור זה העיד ששמעון הרג את הנפש, הנה זה שקר אף על פי שאין הפה מכזב למה שבלב... וכשיסכים מכל הצדדים יקרא אמת. ולזה הוא מבואר כי שם נמצא אי אפשר שיצדק על שום נמצא מן הנמצאים באמיתות אלא על השם, כי מה שזולתו מן הנמצאים אי אפשר שיצדק עליו שם נמצא באמת בכל הזמנים, אלא בהיותו נמצא בלבד, לא אחר כן ולא קודם לכן, אבל הוא ית' מאשר הוא קיים תמיד על אופן אחד יהיה מציאותו מציאות אמתי, ויסכים תמיד המובן משם הנמצא בנפש עם מה שהוא חוץ לנפש ועם הנאמר בפה, ולזה יפול עליו שם הנמצא באמת יותר מעל כל מה שזולתו מן הנמצאים... (מאמר ב פרק כז)

עקדה:

...והנה החסד מחוייב אל האדם לצורך מדיניותו (החברה), ואפילו רשעי בני אדם ישכילו כי שלמות המדות מעלה גדולה. אבל האמת, השלמות העיונית, השגתה קשה מאד, וירבו בה שקריו ופחזותו של אדם... (שמות יח א)

ארחות צדיקים:

האמת - הנשמה נבראת ממקום רוח הקדש, שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב'), ונחצבת ממקום טהרה ונבראת מזוהר העליון מכסא הכבוד, ואין למעלה במקום קדשי הקדשים שקר אלא הכל אמת, שנאמר "וה' אלקים אמת" (ירמיה י')... כי תמצא כ"א פעמים א-היה שהוא בגימטריא אמת, וגם כן א-היה בגימטריא כ"א. האלקים עשה את האדם להיות ישר, וחותמו של הקב"ה אמת, וכתיב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים ק"א). וכשאדם עוסק באמת, אז אין השקר דבק לאמת, וכשיש אמת, כביכול מכון שבתו בשמים נגד בני אדם, כי כשיש אמת בבני אדם, אז מודים שעשה שמים וארץ והים וכל אשר בם... וכשיש בגידה ושקר, אז כביכול כמו שאין מכון שבתו בשמים ובארץ. ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו, איך הנשמות נחצבות ממקור האמת, יעשה כל עניניו באמת ולא יכניס השקר במקום קדושת האמת...

כל הדובר אמת בלבבו ואינו רוצה לחשוב שקר, אפילו דברים שיחשוב וכשידבר, אף פי שלא יתכון להם, כל דבריו ומחשבותיו יתקיימו, שנאמר (איוב כ"ב) "ותגזר אומר ויקם לך". ומי שהוא איש אמת בכל משא ומתן שלו, הן במקח וממכר, הן בהלואה, לעולם יאמר בפעם ראשון סוף דעתו, וירגיל את אותם המתעסקים עמו, שידעו שלא ישנה דבריו ולא יעדיף ולא יחסיר...

וכשיש אמת בארץ למטה, אז ישקיף השם יתעלה בצדק על הארץ, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פ"ה), לכן תאחוז באמת, איך שיהיו עניניך, רע או טוב, האמת אל תנח, ותסמוך על הא-ל הנאמן... (שער האמת)

רמ"ע מפאנו:

וזה הוא המכוון אלינו במלת אמת שאנו מוסיפין בסוף קריאת שמע של שם ה' אלקים אמת, והיא לבדה מספקת ליחיד היודע לכוין בה במקום שלש תיבות שמוסיף שליח צבור, כי ידוע באותיות אמת שהן ראש תוך וסוף לאלפא ביתא, וכן חותמו של הקב"ה דכתיב ביה אני ראשון לעילא עד אין סוף ואני אחרון לתתא עד אין תכלית, ומבלעדי אין אלקים באמצע הקצוות הבלתי מוגבלות כלל ועקר, ועל היסוד הזה שהוא בעצמו יציב ונכון כתוב בספר טעמי המצוות... (מאמר אם כל חי חלק א סימן יז, וראה שם עוד)

מהר"ל:

ומפני שיש לחשוב, שהנהגת השי"ת שהיא על ידי חסד אין האמת בהנהגתו, שודאי הדבר שהוא במדת הדין הוא אמת, אבל מאחר שהקב"ה מנהיג את ישראל במדת החסד יש לחשוב שלא יהיה בהנהגתו אמת, לכן אמר "ואמת ה' לעולם", כי הכל הוא באמת, שאף על גב שהקב"ה עושה חסדים, החסדים שהוא עושה הם במדת אמת. ורז"ל פירשו כך, שכאשר הקב"ה מחדש בעולמו דברים על פי חסד, משוה הכל במדת אמת, עד שלא תהיה יציאה ממדת האמת... (גבורות ה' פרק סד)

...כי התורה היא תורת אמת, לא כמו שאר הדברים, כי עם שהם אמת, כמו שאם יאמר אחד שראובן בבית זה אמת שהוא בבית, מכל מקום לא נקרא דבר זה שהוא אמת, מצד שאפשר שלא יהיה בבית, ועם שהוא אמת, דבר זה הוא במקרה, וכאשר יאמר אדם ראובן איננו בבית הוא שקר, אבל הוא שקר במקרה, כי אפשר שיהיה בבית, אבל האמת שהיא אמת בעצם היא תורת משה, שהיא אמת בעצם, שכל דבריה מוכרחים ואי אפשר בענין אחר... (תפארת ישראל פרק יח)

בספר משלי: "שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר". שלמה המלך בא לדבר על מדת האמת ועל מעלת האמת, כי כאשר האדם דבריו באמת ויושר, אף אם יבואו לחלוק עליו ולבטל האמת, ובכח נלחמים עמו, עם כל זה האמת נשארת במקומה. והיפך זה לשון שקר, אין קיום לשקר, וזה שאמר "ועד ארגיעה לשון שקר", כלומר השיעור הקטן ביותר שאפשר לומר עליו, דהיינו עד יום או חצי יום. וארגיעה לשון שבירה, כמו "רוגע הים", ובזמן קצר ביותר ישבר השקר... וראוי שתהיה התי"ו היא החותם של האלפ"א בית"א בסוף תיבת אמת, להיות חותם של התיבה, כי אמת הוא חותמו של הקב"ה, לכך נקרא תי"ו, מלשון "והתוית תיו", שהוא לשון סימן וחותם, ולכן אמר והתוית תי"ו אמת, ולא אל"ף אמת. והאמת והשקר מחוברים יחד, שהרי השי"ן הוא שקר והתי"ו אמת, כי תיכף כשירחק מן האמת אפילו אות אחת, תיכף הוא שקר, ואל יאמר אדם כי אף אם משקר מעט הלא הרוב הוא אמת, שאין הדבר כך כלל, רק כאשר סר מעט מן האמת הוא שקר, ולכך כאשר תסיר האל"ף מן אמת, אף שאל"ף הוא אחד בלבד, נעשה ממנו מיד "מת", שהוא היפך האמת, כי האמת הוא מקוים, ומיד כשהוסר דבר מן האמת, אין קיום לדבר ההוא והוא מת.

ואותיות שקר הן ביחד, כי אין צריך לטרוח אחר השקר, ויכול לומר שקרים כמה שירצה, אבל האמת לא שכיח, ומפני כך האותיות של אמת מרוחקות זו מזו, עד שאי אפשר שיהיו יותר רחוקות זו מזו, ואותיות שקר הן כדי שתהיה הקו"ף באמצע, כי יש לו רגל למטה, והכל נסמך עליו, לכך אין לו עמידה כלל, כי אין דבר עומד על רגל אחת, ואם היתה הרגל בסוף (במלת שרק), אז לא היה נסמך על רגל הקו"ף, כי הכל נסמך על דבר שהוא באמצע.

וצריך ביאור למה אמר בפרק במה בהמה ובפרק בא לו: "אמר ר' חנינא חותמו של הקב"ה אמת", ולמה לא אמר שאר מדות של הקב"ה? ויש לפרש מפני שהוא יתברך אחד, ולפיכך חותמו של הקב"ה אמת, כי אין דבר שהוא אחד רק האמת הוא אחד, ואי אפשר שתהיה האמת שנים, שאם תשאל על האדם מה זה, הרי הוא רק אדם, וכל מה שתאמר עליו אחר הוא שקר, אם כן השקר הוא הרבה והאמת אחת... ועוד כי יש י"ג אותיות מאל"ף עד האות האמצעית שהיא מ"ם, וכן יש י"ג אותיות ממ"ם הפתוחה עד התי"ו, ואחד מספרו י"ג (בגימטריא), ויש לפרש שחותמו של הקב"ה אמת, כי כל הנמצאים אף על גב שכולם בראם השי"ת באמת, מכל מקום יש בהם בחינה שהם נוטים חוץ לאמת, שהרי כל הנמצאים אפשריים מצד עצמם ואינם מחוייבים, אבל השי"ת מחוייב המציאות, וכבר התבאר ההפרש, שהאמת נמצא לגמרי, והשקר אין לו מציאות כלל, ושאר הנמצאים, אף על גב שהם נמצאים, כיוון שהם אפשריים מצד עצמם, ומצד עצמם אפשר שלא יהיו נמצאים, הנה אין אתם האמת הגמורה, ורק השי"ת הוא האמת הגמורה, שהוא מחוייב המציאות.

ובפרק חלק: אמר רבא, מריש הוי אמינא ליכא קושטא בעלמא, אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב טביומי שמיה, דאי הוה יהבי ליה כל חללי עלמא לא הוי משני בדבוריה... רוצה לומר שהגיע למקום ולמדרגה שכל הנהגתו באמת ולא היה יוצא מן הסדר הראוי, וגם אשתו שלקח היתה כראוי וכסדר... אך במדת צניעות אין ראוי להמשך אחר האמת, והצניעות והאמת הם זה נגד זה, כי מצד האמת אין ראוי לשנות כלל, אך הצניעות דוחה האמת עד שמותר לשנות, ומכל מקום דבר זה גרם שמתו שני בניו, שניטל ממנו מה שניתן לו על שכל דבריו נמשכו אחר האמת... ועיקר מאמר זה בא להודיע מעלת האמת, שכאשר אדם נמשך אחר האמת הכל הוא כראוי וכסדר, וכאשר הוא משנה בדבורו כל אשר שייך לו יוצא מן הסדר הראוי...

ועוד אמרו בפרק ב' דכתובות, כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, בית הלל אומרים כלה נאה וחסודה... פירוש כי אין זה נקרא דבר שקר, אף על גב שהכלה בעצמה אינה נאה וחסודה, מכל מקום כלפי הבעל שבחר בה היא נאה וחסודה בעיניו, ואנו רוצים לשבח אותה מצד הבעל... (נתיב האמת פרק א)

בפרק חלק אמר ר' אליעזר, כל המחליף בדבורו כאילו עובד עבודה זרה. כתיב והייתי בעיניו כמתעתע, וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים. כבר ביארנו למעלה שחותמו של הקב"ה אמת, כי האמת אחד ואין שני לאמת, אבל השקר הוא רבים, וזה יוצא מן האמת שהוא אחד, ודבק בשקר שהוא השניות. ועוד תדע כי המחליף בדבורו ומדבר שקר עושה ההעדר אשר אין לו מציאות כאילו יש לו מציאות, וזה ענין העובד ע"ז, שעושה שאינו ישנו כאילו ישנו, כי נותן לע"ז מציאות בעצמו, שהרי עושה אותו אלהים לעבוד אותו... (שם פרק א וב)

...וכבר ביארנו למעלה, כי מדת החסד היא מדת האדם. אמנם האמת אמר שהאדם לא יברא, כי היא המדה שיש בעולם העליון, שהם שכלים יודעים ומשיגים האמת לא ישקרו, והבחינה הזאת לא נמצאת באדם, כי האדם מלא שקרים, ואי אפשר שלא יהיה משנה ומשקר, והכתוב אומר, "כל האדם כוזב"... ואמר שם, מה עשה הקב"ה, השליך אמת לארץ, רוצה לומר, שנתן את התורה לארץ, כי התורה בפרט היא תורת אמת יותר מן הכל. והנה על ידי התורה שהיא השכל האמיתי יותר מכל חכמה יש לאדם האמת, אף כי כל האדם כוזב, מכל מקום יש בעולם צד בחינה של אמת, שהוא גדול מאד, שהיא התורה, שאף במלאכים אינו נמצא. ועוד, מה שהאדם מוכן אל האמת מצד התורה הרי יש האמת בארץ, ולכן מצד התורה שהיא האמת יש לאדם בריאה.

ואז אמרו המלאכים למה אתה מבזה תכסיס שלך. פירוש חפץ שלך, התורה, אתה משליך לארץ להיות בתחתונים. ואמר הקב"ה תעלה אמת מן הארץ, כי אין התורה בארץ, רק שהאדם שיש בו התורה נחשב בשמים...

מה עשה הקב"ה, השליך אמת ארצה. רוצה לומר כי האמת יש לה נפילה בעולם הזה, ודבר זה ביארו חכמים בחכמתם, במה שאמרו שהשי"ת ציוה להארץ להוציא עץ פרי, והיא לא עשתה כן אלא הוציאה עץ עושה פרי, שתבין מזה כי השקר והשינויים הם בארץ, כי הארץ יש בה השינוי מכל הנבראים, שהיא לבד נחשבת מן התחתונים, וכדכתיב "והארץ נתן לבני אדם". ובשביל כך נמצא השינוי בה, והכתוב שמביא לראיה, "ותשלך אמת ארצה", כי השלכה לארץ שייך כאשר מבטל הדבר, רצה לומר כי הוא יתברך היה מבטל האמת בארץ ואינה שם כראוי, ואז נברא האדם, כי כל זמן שהאמת שולטת אין ראויה לאדם הבריאה...

ויש לך להבין ולדעת כי מה שהאמת בטלה בתחתונים הוא מצד שהארץ היא תמיד בכח ויוצאת אל הפועל, ולכך אין האמת בפועל, וזוהי השלכתה ארצה, מצד שהארץ גשמית-חמרית, ואינה בפועל לגמרי כמו שהוא השכלי, והאמת היא שכלית, אבל מכל מקום הארץ מוציאה האמת לפועל לסלק השקר, ומסוגלת לכך הארץ ביותר, שהיא כמו נקודה באמצע העולם, אינה נוטה מן היושר כלל, לכך מסוגלת להוציא האמת לפועל, ולכך כתיב "אמת מארץ תצמח"... ואף שהאדם מלא שקרים, אין כאן ביטול האמת, שהארץ מסוגלת לזה שהיא בכח ויוצאת תמיד אל הפועל... אמנם יש בארץ בחינה אחרת, שהארץ נמשכת אחר גזירת עליון מצד אחר, כי הארץ שהיא באמצע הכל והיא נקודה אמצעית אינה יוצאת מן היושר, ובזה היא מתייחסת אל האמת, שהאמת אינו יוצא מן היושר כלל, שהמ"ם היא אמצע האמת, והכל מצורף ומחובר אל המ"ם האמצעית, שהיא עיקר האמת, ומצד זה הכל אמת, ואף כי יש דבר שמצד עצמו נקרא שהוא יוצא מן האמת, מכל מקום כיוון שהוא נסמך אל האמצע שהוא אמת, הכל נכנס בגדר האמת, ולפיכך מן האל"ף שהיא ההתחלה עד התי"ו שהיא הסוף נסמך אל המ"ם שהיא באמצע. וזה שאמר הכתוב "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת ויושר". כי העולם נקשר זה בזה, ובשביל כך עשויים כולם באמת וביושר. אף אם יאמר האדם כי יש בבריאה דבר מה יוצא מן האמת, מכל מקום כלל העולם הוא אחד לגמרי כאשר הם סמוכים זה לזה, והאמת מחבר אותם לאחד, ומצד כלל העולם שהוא אחד, העולם בכללו הוא אמת וביושר, ואין הבחינה ראויה שתהיה רק מצד הכל. וכל זה מורה עליו מלת אמת... ואי אפשר לפרש דברים אלו יותר, ודברים האלו עמוקים מאד בסתרי החכמה. ותבין מזה כי האדם שנברא מן האדמה הוא שראוי אל התורה שהיא אמת יותר מן המלאכים העליונים... מפני שהאדם נברא מן האדמה שהיא נקודה האמצעית. (שם פרק ג)

...ויש לך לדעת כי האיש והאשה יש להם ביחד חיבור, ואצלם בפרט שייך אמונה, כמו שאמרנו. ולכך אצל סוטה דכתיב "ומעלה בו מעל", תרגם אונקלוס תשקר, וכל מעילה לשון שקר... ותדע עוד כי הזכר והנקבה הם נגד אמת ואמונה. ויש לך להבין למה האשה עמדה באמונתה יותר, זה בודאי בשביל שאמונת האשה לאיש יותר מאמונת האיש לאשה, כי אמונה לשון נקבה ואמת לשון זכר, ואין כל כך נמצאת האמת באשה כמו שנמצאת האמונה, ולכן עמדה האשה באמונתה יותר מן האיש, ותבין מזה כי האיש מותר באחרת, ואין האשה מותרת באחר. (נתיב האמונה פרק א)

...ובשביעי אמר "ומודה על האמת", והוא כנגד האמצעי עצמו שהאמת הוא דומה לאמצעי בעצמו, שהרי זה עצם האמת שאינו יוצא מן נקודת האמצעי כלל, וזה תבין מן אותיות אמת, שהאות האחד בראש האל"ף בי"ת, והאמצעית אות מ"ם שהוא באמצע אלפ"א בית"א, ­אות תי"ו בסוף אלפ"א בית"א. ותדע מאד דברים גדולים שנרמזים במלת אמת, כי האמצעי שהוא האמת הגמור אליו מצורף שתי הקצוות, וכאשר יש אמת אז האמת נושא הקצוות עד שהאמת נושא הכל... (דרך חיים ה ז)

אור החיים:

מכל החסדים ומכל האמת - היה ראוי להקדים האמת שהוא כשורת הדין, אלא רוצה לומר החסד אין בכח האדם לשלמו לא-ל, ויקראהו אמת כי אין לו תשלום. או החסד הוא שנתן לו האמת, שקיימו בידו ולא נתן ללבן לגוזלו, כי היה משלם לו גזלתו מנכסי לבן עצמו, שזו נחמה, וזהו האמת. (בראשית לב יא)

הגר"א:

חסד - מה שעושה טובה בחנם, ושלום טובה הוא אמת, זה שאמר חסד לאברהם, אבל אמר אמת ליעקב, שמאמת לו את הבטחתו לאברהם. (יהושע ב יב)

חסד - מה שאינו מחויב, ואמת מה שמחויב, וזה שאמר חסד לאברהם, שההבטחה לו היתה בבחינת חסד שאינו מחויב, וליעקב בחינת אמת, שמחויב מצד ההבטחה לאברהם. (משלי יד כא)

מלבי"ם:

בדרך אמת - ביארנו שחסד מציין השגחה למעלה מהטבע... ואליעזר שאמר שצריכה על כל פנים להיות ממשפחתו הזכיר כאן רק אמת, שכן נקצב מהמזל. (בראשית כד מח)

חסד - הוא רוב המצוות, אמת - אמונות ודעות. (משלי ג ג)

אמת - הוא בדבר עצמו, אף שאין אדם יודע טעמו. (שם כב כא)

חסדך - החסד היא המדה שאינה תלויה במקבל. אשמעה - הוא אומר ששמע כי התשועה תהיה ממוצעת בין חסד ואמת. אם כן מצד החסד לא יוכלו להתכבד בה, ומצד האמת לא תהיה עולמית אלא לפי מעשיהם, אך על ידי האמת יתעורר החסד וישמרם שלא ישובו לכסלה. (תהלים פה ח וט)

רש"ר הירש:

חסד ואמת - האמת מגבילה את החסד, אהבת האדם עיוורת, אבל ה' חסדו רק במה שטוב ומועיל באמת. (בראשית כד כד)

שונא שלום - שנאת האמת כוללת את שנאת השלום, באמת מוצא כל אחד את מקומו ותחומו, אך השקר משמיט את הקרקע מתחת רגלי הכל. (תהלים קכ ו)

מוהר"ן:

ואי אפשר לבא לאמת, אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם, ועל ידי שמקבל מהם עצתם נחקק בו אמת, כמ"ש (תהלים נ"א) הן אמת חפצת, כשאתה חפץ אמת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני, כי העצות שמקבל מהם, הוא בחינת נשואין וזווג, וכשמקבלין עצות מרשעים הוא בחינת נשואין בקליפה... (ז ג)

...ואזי כשהוא נצרך לבריות, שהוא צריך לכבוד וחשיבות שלהם, ואזי כשהוא נצרך לבריות באיזה בחינה יוכל ליפול בשקר גדול בתפלתו, דהיינו לעשות תנועות בשקר בשביל בני אדם כנ"ל. ויש מי שהוא איש כשר קצת וירא את ה' במקצת, ומתבייש בעיניו לעשות שקר מגונה בתפילתו בשביל אחרים ומתכוון להתפלל באמת, אבל האמת הוא הרבה מאוד יותר מדאי, וגם זה אינו אמת, כי לא נמצא הרבה אמת, כי האמת הוא רק אחד, כמו שמובא במקום אחר, דהיינו מחמת שהוא בוש בעיני עצמו להתפלל בשקר גמור כנ"ל, על כן הוא רוצה לכסות על השקר, ולהלביש השקר באמת, דהיינו למשל, שחפץ לעשות איזהו תנועה או המחאת כף בשביל אחר, אבל הוא מתבייש בזה שיעשה שקר בתפילתו בשביל בני אדם, על כן הוא גונב דעת עצמו, ומסבב לו היצר הרע סיבובים במחשבתו עד שנתגלגל הדבר במחשבתו שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו בתפילות או להכות כף אל כף, דהיינו שמוצא לעצמו איזה אמת שהוא צריך לעשות אותה התנועה בשביל אותו האמת, נמצא שהוא מכסה השקר באמת וכשיש אמת אזי הוא מפלת הרשעים, כי עיקר מפלת הרשעים לעולם אמת, נמצא שיש לו הרבה אמת יותר מדאי, כי העיקר האמת אינו רק רק אחד, דהיינו להתפלל באמת לאמיתו בשביל השי"ת לבדו...

שיתגלה אז, כמ"ש (משלי י"ב) שפת אמת תכון לעד, כוננת לעד לא כתיב אלא תכון, כי לעתיד לבא יתגלה האמת, כמו שאמרו רז"ל (זהר תשא קפ"ח ובתיקון ס"ג) ועל ידי האמת שיתגלה לעתיד, על ידי זה יהיה מפלת הרשעים בבחינת (דברים ז') ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, פניו זה בחינת אמת כנ"ל... ועל כן כשכוין לאמת בעולם הזה כנ"ל, על ידי זה נתגלה בחינת הפנים כנ"ל, ואזי ממשיכין בחינת עולם הבא בתוך העולם הזה, ואזי נעשה מפלתם על ידי האמת גם בעולם הזה כמו שיהיה בעולם הבא כנ"ל... (סו)

ודע שאיש אמת, דהיינו שעושה מצות בשלימות ובכל הדיקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת, שהכל אחד אצלו, בין כשעושה מצוה לפני ה' ובין כשעושה בפני בני אדם, זה האיש האמת, יש לו כח להמשיך לעצמו כל הצדקות, כי אלו הצדקות הנ"ל שהם עושין היא עומדת רחוקה מהם ואינה אצלם כל דרך הצדקה למשוך עצמה לאמת, ומחמת שהם רחוקים מאמת הצדקה רחוקה מהם, וזה האיש אמת מושך לעצמו כל הצדקות, כי הצדקה נמשכת רק אחר האמת... (רנא)

...והראנו להבין מזה למוד נפלא, והיינו כי החסרון הגדול באדם, "שקר", כי שקר מחריב עולם, והיותר מעולה האמת. התחכמו החכמים התפלספו הפילוסופים נבאו הנביאים לבא אל האמת. והנה האמת הרבה חסרון הוא, כי הזקן ממרא נהרג בשביל רוב אמיתותו, פירוש אף על פי שיכול להיות ששכלו מראה לו כי הצדק הישר אתו, ולסברתו הנה מה שהסנהדרין זיכו הנהו חייב, ועם כל זה לא יעשה כאמתתו רק היפך האמת, ורק כטעות הסנהדרין, ואם ירצה לעשות הכאמת הוא נהרג. ולמה כן, הלא הוא רואה כי השקר אתם? ועל כרחך צריך לומר כן, כי כל דבר יש טוב ורע, מעלה היותר גדולה יש בתוכה טוב ורע, נדיבות הרי מעלה גדולה היא, הנה יש בתוכה טוב ורע, "המבזבז אל יבזבז וכו'" (כתובות נ') וכן הרבה. והנה ענין אכילה יש הרבה חסרונות ממנה, כי טרדות וגם חלאים רבים באים מאכילה, ואם כן נשאל למה אוכל האדם, והישוב לזה הלא הוא משום דהן אמת שישנן חסרונות אבל מבלי אכילה יש חסרונות הרבה יותר, ואם כן צריך האדם לאחוז את אשר המעלות ברובו ולמנוע עצמו מאת אשר חסרון ברובו וטוב במעוטו. וכן בכל הדברים גדר בחינת האמת הוא שנעיין על היותר טוב ברובו ונחזיק בו, ואת היותר רע ברובו נעזבנו, ועם כי היותר רע ברובו לפעמים טוב הוא, עם כל זה נלך אחרי הרוב... הן אמת שיכול להיות שבזו הפעם שגו וטעו הסנהדרין, ואמנם האמת אתו בזו הפעם, אבל על פי הרוב הלא רבים מוכנים לאמת יותר מיחיד, אם כן ברובו מצוי יותר האמת ברבים, על כן זהו האמת לאחוז את הטוב ברובו ולילך אחרי הרבים... (דעת תורה דברים עמוד רלד)

שפת אמת:

במדרש תאבד דוברי כזב וכו' ואני ברוב חסדך וכו'. פירוש הנהגת הטבע צריכין לידע כי הוא רק בכח שלמעלה מהטבע, והשי"ת הלבישו בהטבע, אבל דור המבול שהחזיקו בכח הטבע נקראו דוברי כזב, כאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל, כי אמת הוא מה שקיים לעולם, ודבר שיש לו הפסק נקרא כזב, כדאיתא בלשון חכמים... ולכן נקרא הנהגת הטבע דוברי כזב, אך צדיקים מתדבקין גם בטבע בחיות הפנימיות שהוא מחי החיים, ועל זה אמר אבוא ביתך... (בראשית נח תר"ן)

ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב בעיני השי"ת, יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות על ידי ערמה, כמו שאמרו רז"ל הוי ערום ביראה, פירש"י ז"ל להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו, כי שעיקר הרצון לבוא להאמת אינו בכלל שקר, ואדרבא זה תיקון השקר... כיון שעל ידי השקר בא להאמת מתקן השקר כנ"ל. ובודאי בעולם הזה שנקרא עלמא דשיקרא היה כוונת הקב"ה לבוא להאמת על ידי זה דוקא, ועל ידי נקודה אמיתית שבלב אדם יוכל לעמוד נגד חבילות של שקר, כי שקר אין לו רגלים ואין לו קיום באמת, לכך נקודה אמת מבטל הרבה שקר... (שם תולדות תרל"ג)

חז"ל דרשו הפסוק "הצילה נפשי משפת שקר" על יעקב אבינו ע"ה, בעת שהוצרך לומר "אנכי עשו בכורך", כי שקר אין לו רגלים, רק בני אדם המשקרים על ידי שדבוקים בשקר נותנין כח וקיום להשקר בעולם... אבל הצדיק שדבוק באמת, אף שנצרך להשתמש לפעמים גם בהשקר, כמו שאמרו מותר לשנות מפני דרכי שלום, שמי שמכוין להאמת ואינו מדבק עצמו בהשקר יוכל עוד על ידי זה לבטל השקר, כי עולם הזה נקרא עלמא דשיקרא, ולכן נצרך לפעמים לתקן העולם על ידי השקר עצמו, רק שצריך לזה סייעתא דשמיא שלא להתדבק הרצון בהשקר חס ושלום, וזה שאמר "הצילה נפשי"... (שם תרל"ה)

בפסוק ואלה תולדות.... וכן הענין בעבודת האדם להשי"ת שמקודם צריך האדם להשיג יראת ה', ועל ידי השתוקקות האהבה זוכין ליראת שמים, וצריכין לתקן המדות אהבה ויראה, ואחר כך זוכין לנקודה של אמת שהיא מדת יעקב אבינו ע"ה, שכמו שהיה בכלל כן הסדר בכל פרט, וידוע כי אהבה ויראה צריכין בירור, ומדת האמת היא בירור הגמור... (שם תרמ"ד)

וכן ענין מראות החלום... והוא פלא שמחלום כזה שיש להתגאות בו, קיבל הוא ממנו יראה, והוא סימן אמת כמו שאמרו בספרים, וכלל הדברים שכל מעשה שמקדימין לה היראה היא מתקיימת באמת, וכן כל מעשה שנעשית באמת נשאר ממנה יראה לאדם, והיראה היא ראשית הכל ואחרית הכל... (שם ויצא תרל"ו)

במדרש, אברהם אבינו שאין כתוב בו שמירת שבת... כי בית הוא דבר שבקביעות, דכתיב "תתן אמת ליעקב", שמעתי ממו"ז ז"ל כי אמת הוא דבר המתקיים לעד, וכל שיש לו הפסק אינו אמת, כמו שאמרו נהרות המכזבין מימיהן... לכן התורה נקראת אמת שהיא בכל מקום ובכל זמן, וקיום הכל מן התורה, וכמו כן יעקב אבינו ע"ה כל מה שעשה היה דבר קיים לעולם... (שם וישלח תרמ"ט)

בפסוק קטנתי מכל החסדים ומכל האמת... אכן פירוש אמת מה שאדם זוכה להוציא מכח אל הפועל מה שהקב"ה מסר לנשמתו הוא בחינת אמת, והוא דברי תורה ממש, כמאמרם ז"ל, אין אמת אלא תורה, שנאמר "אמת קנה" וגו', כי הכל בתורה ברא, ונמצא בכל איש דברי תורה מיוחדים אשר יכול להוציאם מכח אל הפועל, וזה הוא מתנת הבורא ית' לכל אחד לפי חלקו... (שם תרנ"א)

כתב מהר"ל כי יון רצו להעביר בני ישראל על פי החכמה להמשיכן לחכמה חיצונית. ונראה כי יון הוא מלשון אונאה, שרצה להטעות את בני ישראל, כי הרבה מקומות יש ביודע דעת להחליף בין האמת והשקר, והוא תלוי בנקודות דקות, אך כל איש ישראל יש בו נקודה דביקות להשי"ת, וזה הדעת שניתן לבני ישראל, ומזה יכול להכיר האמת... (חנוכה תרל"ה ליל ד)

בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה... לכן בכל מקום שירד ירדה עמו השכינה, והוא מצד מדת אמת דכתוב "תתן אמת ליעקב", והוא חותמו של הקב"ה, לכן על ידי מדת האמת יכולין לקבל חיות בגלות גם כן, כי הסתר הגלות הוא בשקר, כי באמת מלכותו ית' בכל משלה, ולכן על ידי מדת האמת מתעוררת הגאולה. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל פסוק ויחי יעקב בארץ מצרים, שעל ידי האמת יכולין לחיות בארץ מצרים כנ"ל... (שם ויגש תרמ"ד)

בפסוק הקבצו ושמעו... והשבטים הם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, שעל ידי אלה המדות באים אל האמת, כמו שעל ידי המדות קל וחומר גזרה שוה משיגין הלכה אמתיות שבתורה, כמו כן הוא בפנימיות, שעל ידי המדות יכולים לבוא אל האמת. ואיתא במדרש, יהודה אתה יודוך אחיך, שכל ישראל נקראו על שמו יהודים, על שם כי מדת יהודה הוא מודה על האמת, ובחינת יוסף דובר אמת בלבבו, והוא התקרבות ביותר אל האמת, אבל בחינת הודאה על האמת נמצא בכל איש ישראל, הגם שמרוחק מן האמת, אבל מודה ומשתוקק לבוא אל האמת, כי האמת נעדרת בעולם הזה עלמא דשיקרא, ואינו יכול להכיר האמת רק כפי כח רושם אלקיות שנמצא בנפשות בני ישראל, כמו שכתוב "ה' אלקים אמת", וכפי הארת הנפש אלקיות באדם זוכה אל האמת, ועל ידי היגיעה בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם באים אל האמת, כמו שאמרו "יגעתי ומצאתי תאמין", מציאה הוא הנעדר בעולם והוא האמת. (שם ויחי תרס"ד)

ואלה המשפטים... דבכח התורה זכו אל המשפטים, דכתיב משפטי ה' אמת, וכתיב תתן אמת ליעקב, כי בעולם הזה קשה להשיג האמת, דהוא עלמא דשיקרא, כמו שאמרו במדרש בראשית, אמת אמר אל יברא וכו' ותשלך אמת ארצה. פירוש שאם היה האמת מתגלה לא היה קיום להעולם שהכל היה מתבטל במציאות אל אחד האמת, ולכן נקרא עלמא דשיקרא... לכן הושלך אמת ארצה להיות האמת נסתר ונעלם בחשכת הגשמיות והטבע, אכן לבני ישראל ניתן האמת על ידי התורה, כמו שכתוב, "מגיד דבריו ליעקב", שהיא הנהגה האמיתית הפנימיות, ולכן אי אפשר לזכות למשפט אמת רק בכח התורה שבה משפטי ה'. וכן כתוב, "ואל תצל מפי דבר אמת וגו' כי למשפטיך יחלתי", פירש"י, תצל לשון הפרשה והבדלה, כי האמת נבדל ונפרש מבני אדם, וצריכין סייעתא דשמיא לזכות לאמת על ידי שלמשפטיך יחלתי... (שמות משפטים תרנ"ב)

ואלה המשפטים... וזה שאמר הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, דכתיב ביה ויהי ערב ויהי בקר וכו'. פירוש כיון דאין האמת נמצא בעולם הזה, ומי שזוכה להמשיך בחינת אמת בעולם הזה מתקן העולם ממש בדבר חדש, וזה שאמר שעולם קיים על האמת, וכל דבר אין יכול לקיים את עצמו, מכלל שהאמת למעלה מן העולם, ועל ידי משיכת אמת לעולם מתקיים ומתחדש, שכן היה הבריאה מהשי"ת... ואמרו דין אמת לאמיתו, פירוש לאמיתו של הדיין, לפי שאין אמת בארץ, רק בני ישראל בכח "תתן אמת ליעקב" יכולין לשפוט דין אמת, זה שאמר "אשר תשים לפניהם", הגם דהוא עלמא דשיקרא, מכל מקום לפניהם תוכל לשים המשפטים כנ"ל. (שם תרנ"ט)

ויקחו לי תרומה... וזה שנתקשה משה רבינו ע"ה איך שיכול כל פרט לעורר זה החיבור, והראה לו הקב"ה מטבע של אש וכו', פירוש דכתיב בית יעקב אש וכו', עשו לקש, וזה הכח ידוע באש, כי כל ניצוץ קטן מאש יכול לשרוף חבילות קש, לרמוז שכל נקודה של אמת גובר על כל הכחות של היצר הרע, ולכן הקדימו שקלים לזכור, כי בזה השורש יכולין למחות שמו של עמלק על ידי התעוררות שורש הנדיבות שבישראל, שאז ממילא בטילין כל כחות הסט"א... (שקלים תרל"ו)

במדרש ויקחו לי... כי כן הוא, שכן ארץ ורעה אמונה, פירוש כי מקודם צריך להיות האמונה להאמין כי חיות הכל מהשי"ת, וכפי בירור האמונה בלב האדם כן נעשה באמת, ומתגלה חיות הפנימיות שבכל דבר, וזה רעה אמונה, כי יש אמת ואמונה, ואמת הוא מה שנגלה ומפורש, בחינת אספקלריא דנהרא, ועל ידי אמונה זוכין להתגלות בחינת אמת, והוא מזון וסעד האמונה... (שם תרומה תרל"א)

ובמדרש ויביאו את המשכן... ובחינות הנ"ל הם בחינת אמת ואמונה שכתבנו במקום אחר, שעל ידי האמת נתברר האמונה, וזה מדריגה ראשונה שקודם החטא, אחר כך היה התיקון על ידי האמונה בחשך המשיכו האמת, כמו שכתוב ובצלאל וגו', עשה את כל אשר צוה ה', דרשו חז"ל אפילו מה שלא אמר לו משה רבינו ע"ה, להודיע כי בני ישראל בחושך על ידי האמונה יכולין לכוון דעת אביהם שבשמים יותר מכל הנביאים... (שם פקודי תרמ"ג)

צדק צדק תרדוף, שאין חקר וסוף לבחינת צדק ואמת, כי ה' אלקים אמת, ולכך לעולם יש להוסיף ולהעמיק שיהיה אמת לאמיתו, כי אינו אמת עד שנעשה כל האדם אחד מיוחד לעבודתו ית', ואמת מראש עד סוף אותיות התורה... (דברים שופטים תרל"א)

שם משמואל:

קטנתי מכל החסדים ומכל האמת... ויש להבין הלא חסד פירושו אף על פי שאינו כדאי ואין מגיע לו כלום, ואמת פירושה שמגיע לו על פי דין, כבש"ס ע"ז ד' דלא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא... דשלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, דכתיב אמת קנה ואל תמכור, אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, ואם כן בשלמא אמת שהיא לפי שורת הדין בשכר זכיותיו שייך לומר שמנכין לו משכר זכיותיו בשביל האמת שנעשה עמו, אבל חסד שאיננו בשכר זכיותיו כלל איך שייך לומר שמנכין לו משכר זכיותיו בשביל חסד הנעשה עמו...

ולפי זה יש לפרש נמי ביעקב דאמר מכל החסדים ומכל האמת שהכל היה במדת חסד, אבל מכל מקום היה נמי במדת האמת לעמוד על קו הדין מי הוא הראוי לעשות עמו חסד, דבלי מדת אמת היה גם עשו בא בטענתו להיות כל אפין שוין, הגם שלא היה בא בטענת חסד ליתן לו כח ושליטה להרוג את יעקב, מכל מקום היה בא בטענתו שיהיה על כל פנים שוה לו, וזה גרוע עוד יותר, כי האחוה שלו גרועה יותר מחרבו הקשה... (בראשית וישלח תרע"ח)

במדרש רבה אז ישיר משה... ויש לפרש הדברים, שבכל המדות יש דוגמתן בקליפה, חסד דקדושה לעומתו חסד דקליפה וכו', אבל מדת אמת אין דוגמתה בקליפה שהיא כולה שקר, על כן ישמעאל שהיה חסד דקליפה היתה לו יניקה מחסד דקדושה מאברהם, וכן עשו מיצחק, כידוע, אבל ממדת אמת לא שייך שתהיה להם יניקה... (פסח תרע"ד)

וכעת נראה לי להוסיף בה דברים, דהנה מדת האמת היא דבר שאין לו סוף וגבול, והיא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, וכל מה שלמדרגה הנמוכה יקרא אמת, כשמגיעין למדרגה גבוהה ממנה עדיין אין זה אמת, כידוע לאנשי לבב, וזקני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד, שנקודת האמת לא היתה אלא בכהן גדול בשעה שנכנס לפני ולפנים ביום הכפורים. ולפי זה מובן אשר מדת האמת של יעקב אבינו ע"ה דכתיב תתן אמת ליעקב, לרגלי תוספת מעלה שהיה ליעקב אבינו ע"ה על אליהו, היתה מדת אמת של אליהו עדיין לא נחשבת אצלו לאמת, כי לפי עומק המעלה כן היא מדת האמת שלו. ועל כן לפי מהות מדת אמת של אליהו היו נקראים ישראל שעזבו את ברית ה', ואליהו קנא על זה, אך לפי מדת אמת של יעקב, היינו שבעומק יותר נראה שכל חטא ישראל הוא רק בחיצוניות, אבל בפנימיות ישראל שהיא עצם ישראל אין בהם חטא, כי החטא הוא רק במקרה, והמקרה לא יתמיד, ועל כן למען לנקותן ולהיישירם אין לקנא עליהם... אלא לרחם עליהם ולהאיר עליהם אורות גדולים, ואז ממילא ימצא מין את מינו וניער והפנימיות של ישראל תתגלה, ואז ממילא יסתלק החטא מעליהם. ואחד החברים נענה אבתראי, שבזה יש לפרש מה שמדת אמת היא מי"ג מדות של רחמים, הלוא בש"ס ע"ז שבמדת האמת אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, ולפי האמור הדברים מובנים... (שם בחקותי תרע"ה)

והנה זקיני זצללה"ה מקאצק אמר... ביאור הדברים דהנה אמת אמר אל יברא (האדם) שכולו מלא שקרים, והיינו שמטבע הבריאה אין בה מדת אמת, מאחר שכל הבריאה היתה רק על ידי צמצום והסתר, דאם לאו הכי היה העולם מתבטל במציאות, וזה ההסתר וההעלם איננו מדת אמת, כי באמת אין עוד מלבדו, ועיין נתיבות עולם נתיב האמת פרק א', ועל כן הטבע מושך בנבראים היפוך מדת האמת. אך האמת נסתרת, ואי אפשר למצוא מדת האמת אלא במה שהיא תכלית הפנימיות, ויש נקודה פנימית בכל אדם שכמעט אין האדם מרגיש בה, והיא נקראת בתולה ואיש לא ידעה. והנה ידוע שכהנים הם פנימיים, וכהן גדול הוא פנימיות שבפנימיות... ועל כן ביום הכפורים כשנכנס כהן גדול לבית קדש הקדשים נקבצו ובאו כל הפנימיות שבעולם שנה נפש, ונתעורר תכלית הפנימיות שטמון בתוך תוכו של הכהן הגדול ומאירה בו מדת האמת כאילו הוא איש אחר... (במדבר נשא תרע"ג)

אך לעומת שהעשיה והקיום והשכלול של הבריאה היו בהקדמת מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, כן לעומתו הוא הענין ביום הכפורים... וידוע דמוסף יום הכפורים מתייחס למשה רבינו ע"ה שנקרא אמת, כבמדרש חסד ואמת נפגשו, חסד זה אהרן ואמת זה משה, וידוע שאמת היא מדת הרחמים, ועבודת יום זה היא לנטוע כל אדם בעצמו נקודת האמת ולא יטעה את עצמו ולא את אחרים, וכ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד, כי עיקר נקודת האמת לא זכה בה אלא הכהן הגדול בשעה שעמד לפני ולפנים, ומסתמא באמצעות הכהן הגדול זוכין אז ישראל במדת האמת, כל איש ואיש כמדת השתדלותו והשתוקקותו ומחפש בכל מעשיו כמה הוא רחוק ממדת האמת ולאן הוא נוטה... (יו"כ תר"פ)

חכמה ומוסר:

וכבר הקדמנו כי חותמו של הקב"ה אמת, אם כן מי שהוא קרוב אל האמת קרוב הוא אל העדן הנשגב, וכפי התקרבותו לאמת כן ישגה עידונו ועונגו הנשגב גם בעולם הזה, כי מרגיש, ומכל שכן כשיפרד מהחומר ויגדל הרגשו לאין ערוך.

והנה מצינו ג' חלוקות למבקשי האמת, א' מי שכבר כבש מדותיו עד שהגיע לטבע שני שאין לו תשוקה לרע. ב' בני אדם המשתוקקים למדות רעות, אך שכלם חזק להרגיש כי מדה רעה היא, והרעה נגד פניה, וכובשים רצונם לעשות כעצם שכלם הזך והחזק. גם זו מדה גדולה. ג' אלו ששכלם חלש, ותאותם ורצונם ומדותיהם יעוורו עיני שכלם לחשוב כי טוב הוא, ומתחזקים ברעתם כי הצדק אתם, ורגליה יורדות מות רחמנא ליצלן, אך עם כל זה יען כי הוא בכלל מבקש האמת, אם יבוא אחד ויברר לו את טעותו ועוורונו בעיני השכל, ישמע לדבריו ויאזין לתוכחתו, ועדיין אין נואש למחלתו, ויתרפא על ידי הרופאים, ובצד מה עדיין הוא קרוב לו יתברך, כי יקבל האמת מאחרים, ואות הוא כי רצונו הפנימי הוא האמת.

אמנם הגרוע מכולם, והם רחוקים מן האמת, הם הרוצים שרצונם יהיה האמת דווקא, והרי זה כמי שרוצה שבלילה יהיה דווקא יום, אבל צריך האדם למשוך רצונו לפי האמת ואז יצליח. והנה על פי המושכל הזה חתרו כל חכמי לב לחקור אחר האמת להמשיך רצונם לאמת, ולא להמשיך האמת לרצונם, כי זוהי דרך הסכל... כי הנה כאשר נתבונן על דרכי בני אדם, נראה כי רובם הולכים בשיטה זו לתפוס חלק אחד מדבר, ומבלי להעמיק ולהקיף כל חלקיו רק דנים כרצונם בתפסם חלק אחד מדבר, והרי זה ממש רוצים להמשיך המציאות אליהם, ולכן הם בתכלית הפגעים. ומזה נבין כמה רע ומר ההתרחקות מהאמת, והיא ההתרחקות ממנו יתברך, ורוצה להמשיך רצונו יתברך אליו, ולא רצונו לרצון מקור כל המציאות יתברך שמו, ולכן אמר רז"ל עשה רצונך כרצונו, ואז תצליח. (חלק א קטו)

ראו כמה משפט החכמים להודות על האמת, כי פרעה חכם גדול היה, וכן מצאתי ברמב"ן, והיה בטל אצל עצמו לגבי יוסף, וראה כי יוסף ראוי למלוך ולא הוא, וממשפט החכמים להודות על האמת, אף שהוא נגד טבעו, כי החכם תתברר לו האמת כמו חי, ואי אפשר לו לומר על חי שהוא מת, והבין כי יש לו להתלמד מחכמת יוסף כתינוק ונער קטן, וזהו שאמר יוסף, "וישימני לאב לפרעה" וגו', ומסר לו תכף ומיד כל הנהגת המלוכה, ראו כח הטבע בחכם להודות על האמת, ולא היה מעצור נגדו לישנא בישא של שר המשקים על יוסף. (שם קמ)

ובקשת האמת היא יסוד כל התורה כולה. ודברנו כי כל ענין יציאת מצרים אשר נצטוינו לזכור ביום ובלילה כל יום, היינו להשריש השורש הזה בלב ישראל, שהאדם צריך לבקש האמת, ולא יטנו רצונו לשלול האמת, כי אז לא יצליח, משל למי שמבקש להיות עשיר גדול, ויעשה חשבונות מזויפים למען יהיה עשיר בעיניו, היצליח דרכו? (שם קעא)

במדרש: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מן התוכחה (ב"ר צ"ג). וקשה שהיה לו להקדים יום התוכחה, וכי זו קלה מהדין? הענין הוא שאנו רואים שיש אנשים מפסידים ממון ולא ישנו דיבורם, כי האמת שבו כופה אותו להפסיד, והיה לו יסורי מצפון יותר מהשקר ממה שיש לו מהפסד המעות, ולהיפך אהבת האמת תתן לו עונג יותר גדול מעונג המעות, ולכן נמצאו אנשים בעולם שמסרו את נפשם בשביל אהבת האמת, כי זה להם יותר עונג מן החיים, ויסורי השקר קשים ומרים ממיתה. ועל כרחך דבר זה הוא למי שמכיר האמת, ואילו זה שעדיין אינו מרגיש האמת תקשה לו התוכחה שיתווכחו עמו להוכיח לו זאת.

וזהו "אוי לנו מיום הדין", כי נתלבן באש רוחנית, ונרגיש עוד יסורי היפך האמת, ויום התוכחה שיוכיח ה' כל צדיק קשה מיום הדין... וזהו כוונת המדרש, "בלעם לא יכול לעמוד נגד תוכחת אתונו", מכיוון שהכיר בעצמו שהוא היפך האמת...  חלק ב רכג)

הנה בענין זקן ממרא אין לאדם צורך בדין למעשה, כי הלכתא למשיחא הוא, (עיין סנהדרין נ"א), והראנו בזה לימוד נפלא, כי החסרון הגדול ביותר באדם הוא השקר, כי שקר מחריב עולם, והיותר מעולה באדם - האמת. התחכמו החכמים, התפלספו הפילוסופים, נבאו הנביאים, הכל כדי לבא אל האמת. והנה האמת הרבה היא חסרון, כי הזקן ממרא נהרג מפני רוב אמיתותו, ששכלו מראה לו כי הצדק הישר אתו, ועם כל זה לא יעשה כאמיתתו רק היפך האמת, וכטעות הסנהדרין לדעתו, ואם ירצה לעשות כהאמת הוא נהרג. ולמה? על כרחנו צריך לומר כי בכל דבר יש טוב ורע. באכילה למשל יש הרבה חסרונות, אם כן למה אוכל האדם? כי בלי אכילה יש יותר חסרונות, ונלך אחר הרוב, ובאכילה יותר טובות מאשר בלי אכילה, ולהיפך הרעות. וזהו גם כן בזקן ממרא, יתכן שהפעם טעו הסנהדרין, אבל על פי רוב הם מכוונים אל האמת יותר מאשר היחיד, אם כן לרוב מצויה האמת יותר ברבים, וכיוון שגדר האמת הוא לאחוז מה שהרוב, על כן נהרג הזקן הממרא, כי יאחז במה שלרוב הוא שקר... (שם דש)

רבינו ירוחם:

והיסוד הוא, כי המעין אשר ממנו נובע הענין של "תמימים במעשיהם", הוא מדת האמת, וזהו אשר מזכיר כמה פעמים, "חסדו ואמתו מעם אדוני", "אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני", כי מדת החסד אינה מחייבת תמימות, שלמות, חסד הוא כמה שהוא, אם מעט אם הרבה, אבל מדת האמת היא מחייבת כל ענין התמימות, להוציא מעשה בכל תיקונו ושלמותו, לעבד המעשה שיהיה שלם מכל צדדיו, אמת אינה סובלת מעשים קטועים, פגומים פה ושם. "חותמו של הקב"ה אמת" (שבת נ"ה), ומזה בא כי "הצור תמים פעלו", כשמעשיו של אדם יוצאים תמימים, מתוקנים מכל צדדיהם, סימן הוא כי מ"אמת" הם באים... (דעת תורה בראשית עמוד קנא)

ומזה יצא לנו להבין ולהכיר שם האמת, ששמו מורה על מה שכבר יצא ונתגלה, היינו הבריאה, שהיא פעולתו של הקב"ה שהוא אמת, רוצה לומר הבריאה שכבר נתגלתה בגילוי מן רצונו של הקב"ה על זה מורה שם האמת, שהיא מתנהגת באמת, ופעולתה אמת, שלא ישנו את תפקידם, ומהאמת נבוא לאמונה, וזהו "אמת ואמונה כל זאת". וכן בשחרית אומרים "אמת ואמונה חוק ולא יעבור", היינו, מה שכבר נתגלה לנו מתנהגת על דרך האמת, וזהו אמת שאתה הוא ה' וכו', ואחר האמת נבוא לאמונה, ושם באמונה אין שם שינוי כלל, וזאת היא עוד למעלה מן המדת אמת, שאמת הוא מה שכבר נתגלה, אכן באמונה זאת המדה לא נתגלתה עדיין, וזאת היא רק באמונה, כאילו היא בעצמותו של הקב"ה, שם אין שיעור וערך להשגה בלי שינוי, ולכן המאמינים לא נשתנו לעולם, כידוע מאברהם אבינו ע"ה... (דעת חכמה ומוסר ג עמ' קיא)

מכתב מאליהו:

מבט האמת: כשנתחיל בעיון זה נמצא עובדה יסודית, שאין מחשבה בלי התענינות קודמת, מי שאינו מתענין למשל באסיפת בולי דאר, לא יעלה על דעתו לחשוב בפרטיהם... מקור ההתענינות הוא בודאי הרצון - חיובי או שלילי, לפעמים יתענין אדם בדבר לחיוב, ולפעמים מפני שרצונו מתנגד לו, והוא מבקש לדחותו מעליו.

יש סוג שאלות שבהן כבר החלטנו על התכלית המבוקשת, ואנו דנים עתה רק על האמצעים שעל ידם נשיג אותה, מסוג זה רוב חשבונותינו המעשיים. השאלות הקשות באמת הן בענינים שבהם האדם עדיין מסופק על עצם הענין אם הוא טוב עבורו או רע. הקושי בהם הוא, כי ההתענינות המגישה את השאלה כבר נוטה לצד אחד, המחפש בשולחן ערוך אם מותר לו לשחק בשחמט בשבת, מסתמא רוצה לשחק.

חז"ל אמרו (תנחומא שופטים), כיוון שהדיין נותן לבו על השוחד, נעשה עיוור בדין, ואינו יכול לדון אותו באמת. הרי שנגיעה לצד אחד מקלקלת את משפט השכל, באופן שאינו מעלה על דעתו סברא המתנגדת לנטייתו, כי ההתענינות תעלים סברא זו, שכלו ממאן לקבלה מפני השפעת הנגיעה, כבמכילתא על "ויסלף דברי צדיקים" - שונא דברים המצודקים, אפילו הנאמרים בסיני.

ודבר נורא יש בזה, כי אחר שנטה שכלו מן האמת פעם בחייו על ידי השוחד, שוב לבו הולך ומתעוור כל ימיו, כי כבר איבד את חוש האמת שלו. וכיוון שנקבעה במוחו הסברא העקומה הראשונה, מעתה הוא הולך ומעקם כל בנין ההשקפות והדעות שלו כדי להתאימן עמה, ולא רק את עצמו הוא מקלקל, אלא שמסייע גם לקלקל את הבאים אחריו. כי חוש האמת הוא דבר עדין כל כך, עד שאם רבים נוטים מן האמת, מתקלקלים גם הכשרים, כי (מבלי להרגיש) הם "מיישרים" את שכלם על יסוד שכל האחרים שכבר התעקם...

ואפילו אם באה לפניו שאלה מדעית והוא מעיין בה, ובתוך העיון נדמה לו שצד אחד מהספק יותר קרוב אל האמת - אמנם עוד לא החליט כלל, ויודע שהשערתו רק בתנאי אם תתאים לשאר הידיעות שתבאנה לו, ועתה כשבא לפניו שאר החומר, האם הוא נוגע וירצה לסלף הראיות החדשות? אמרו חז"ל על "שמע בין אחיכם" וכו', אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו וכו'. וביאר מהר"ל בנתיב הדין, שאפילו היכא שמסדר לפניו דברים של אמת, כיוון שמטעים דבריו לדיין, נכנסו בדעתו לזכותו, ומחפש לו זכותו. ואף אם ישיב אחר כך חברו על דבריו, כיוון שדבריו כבר נכנסו באוזן הדיין, אינו מסלק דעתו מהם. ולמה? כי כיוון שחשב רגע שהדין עם הראשון, עם כל ההשתמרויות שבכך, מעתה הוא כבר נוגע בדבר, כי יש אי נעימות רבה לאדם כשצריך לשנות דעתו הקדומה.

אם כן מה על כל ההנחות הקדומות שלנו היוצאות ממדות ותאוות גסות, ושניהלנו את חיינו על פיהם זה כמה שנים? ואם כרוכה בזה ראיית חובה לעצמנו, כגון להודות על חסרונותינו ולקבל דעות שעל פיהן נתחייב במה שקשה לנו, ונמנע ממה שחביב לנו? איך נוכל לסמוך כלל על שכלנו שיבוא אי פעם לידי מסקנות אמיתיות? איך יבא אדם לשלמות זאת? רק עם יעבוד ויתקן מדותיו, כי בזה יבטל את הנגיעות בשורשן, ושנים רבות של עבודה לשם שמים נצרכות לכך, וזו עבודת המוסר...

על כן זה דברנו לאפיקורוס, אתה בא עלינו בשכלך? כל זמן שמדותיך הרעות במקומן בלבד, הרי שכלך אינו שכל ומסקנותיו אינן מסקנות. שכלך אולי די יעיל לחשוב חשבונות מתימטיים ולהסיק מסקנות טכניות שאין בהן נפקא-מינה אישית ורצונית, אבל לברר בעיות מהסוג האחר, שיש להם קשר עם המדות והרצונות? וכי איזו תביעה יש לך שנקבל כאמת את תוצאות דיוני שכלך בדברים אלה? וכי המדות מתחשבות באמת? הרי אינן מתחשבות אלא במה שנוח ורצוי להן, וזהו כל פרי דיוני שכלך, זו הצורה שלובש יצר הרע כשדורשים ממנו "פילוסופיה".

הקב"ה הזמין לנו ברוב חסדיו מורי דרך, הלא המה חכמינו ז"ל, חכמי התורה, אשר כל המתבונן בדבריהם יראה עד כמה היתה ראייתם בהירה, בכוחות הנפש של עצמם ושל כל אדם, ובדרכים אשר על האדם ללכת לטוב לו... עד שחוות דעתם אפילו בדברים שאין להם מקור מפורש, וגם סתם עצות במילי דעלמא, ברורה ואמיתית "כאשר ישאל איש בדבר אלקים", כמו שרואים בעינינו תודה לא-ל גם בדור הזה.

החכמים ז"ל הגיעו לטהרת לב כזו על ידי שספגו את התורה לתוך לבם והתדבקו בה בכל עצמותם. כי התורה תורת אמת היא מן השמים, מורמת לאין ערוך מצמצום האדם ונגיעותיו...

שאלנו איך אפשר שיבחין האדם האמת, הלא בכל דבר יש לנו נגיעה? התשובה היא, שאין הנגיעה מכסה את האמת לגמרי, כי גם אחרי שהיצר יפתה את האדם לומר שגם דרך השקר היא אמת, מכל מקום יודע הוא בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר. וזה מחסדי הבורא יתברך, שלא נתן ליצר רשות לכסות את האמת לגמרי, אלא כל אדם יוכל להבחין בלבו באיזו דרך היא האמת, וצריך האדם להתרכז על זה, ולהתבונן תמיד כי רק האמת היא המציאות, ואשר ידמה אליה הוא שקר ואינו כלום. ובהתבוננות היראה ישתמש להנצל מן השקר. בשעה שמבחין אדם עניניו על פי הסתכלות זו, זהו אשר הורגלנו לקרא שהוא מביט במבט האמת.

ודבר נפלא יש בזה, לראות עד כמה כחו של מבט האמת, וכמה האדם אחראי בעד טעות אפילו דקה מן הדקה, מכיוון שיכול לבררה על פי מבט האמת... דור דעה לא היו טועים בקלות, ובכל זאת חשבו שכל חפצם לשלוח את המרגלים הוא למען קידוש השם, כבר הבטיחנו הקב"ה שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב, והרי שמעו הכנענים... אם הם מטמינים את ממונם... נמצא דברו של הקב"ה בטל... (ילקוט ריש שלח). וגם משה רבינו ע"ה שבעוצם חכמתו היה מכיר כל אדם בתוך תוכו על פי כל צדדי נפשו, גם הוא לא עמד על טעותם של ישראל. על כרחנו שהטעות היתה דקה מן הדקה, עד שאפילו משה רבינו לא היה יכול להרגיש בה, כי הקב"ה תבע חטא המרגלים מישראל ולא ממשה... הרי לנו לימוד גדול, כי אפילו טעות כזו, שלא יוכל משה רבינו להרגישו על אחרים, הם בעצמם יכולים לראותה במבט האמת שלהם - אם אך ירצו. ותנחומים גדולים לאדם בזה, כי עליו רק להתחזק הרבה ולהתרכז על האמת ולהידבק בה, כי אז לא יכול עוד היצר להטעותו בשום פנים... (חלק א עמוד נד והלאה, וראה שם עוד)

מהו אמת ושקר? בתחילת חינוכנו הבינונו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר כשמשנים מזה. אך זה רק באופנים פשוטים, למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כגון לספר לחברו מה שיש בו פגם, בלי תועלת והכרח, ולפעמים דווקא צריך לשנות, כגון כשהאמת לא תועיל אלא תזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת.

נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקים של שר השקר, הסיטרא אחרא, ולכן לא יצליח אדם לכוון את הנהגתו אל האמת לאמיתו כל זמן ששולטים בו רצונות של גשמיות ורע, כי עיניו מעוורות, והוא מטה הכל על פי שאיפתו, ואפילו אם אירע שדבריו והנהגתו מתאימית לעובדות, בכל זאת לשקר יחשב לו, כי פרטי המעשים מצטרפים ככלים לתכליתו, ואם מטרתו היא שקר, הכל שקר...

כאן גילה משפט שמים, מהו אמת ומהו שקר, יעקב עשה ערמה, אבל עשה בעל כרחו, בוכה ואנוס על פי הדיבור, לא כיוון לרצונות עצמו כלל, רק להוציא לפועל התכלית הנרצה מה', ושקר לשם אמת כזו הוא האמת.

עשו, המייסד את שיטת הצבועים המתקיימת עד היום, עשו שמבקש לעשר את התבן והמלח בה בשעה שבסתר עובר עבירות חמורות, הוא שחידש את המנהג שאפשר לעשות כל עבירות שבעולם, ולהיות עם זה איש נכבד, הג'נטלמן הזה כולו שקר, וכל מה שעושה הוא חלק המשמש כלי לחיים המזוייפים שלו חיי השקר... (חלק א עמוד צד)

רגילים לחשוב שישנה ויכולה להיות רק אמת אחת. כך הוא אולי בעולם הטכניקה והמדע, אולם בעולמות הרוחניים, כל עולם יש לו אמת בפני עצמה, מה שנחשב לאמת בעולם התחתון, עלול להחשב לשקר בעולם שלמעלה ממנו, כיוון שאינו מתאים למציאותו של העולם העליון, כבר נכנס לגדר השקר בעולם ההוא.

לבבו של האדם לא יראה את האמת שהיא למעלה ממדרגתו. בה במדה שמדותיו כבשו את שאיפת לבבו, לא יבחין באמת המתנגדת להם, ואם גם יתאמץ לכך, גם מאמץ זה יהיה רק לפי ערך מדרגתו.

כל מדרגה של אדם משתרעת על שטח מוגבל מב' קצוות, נקודת ההתחזקות, שהיא הנקודה העליונה, ונקודת הרפיון, שהיא נקודתה התחתונה. מובן שאדם יכול לעלות מנקודת הרפיון לנקודת ההתחזקות, אך איך יוכל לבבו לראות את האמת שהיא למעלה מנקודת ההתחזקות שלו, הלא מדרגתו מוגבלת, ומכאן ולמעלה שערי האמת סגורים בפניו על ידי ערפל המדות?

מזה יתברר לנו גדר המעשה. כשיגיע האדם לנקודת החיזוק שבמדרגתו (הנקודה העליונה), אם לבבו דבק באמת שהכיר, ודאי שהשגתו תתבטא במעשה, והמעשה בהכרח יפעל להחליש את המדה המתנגדת לה, ולכן הערפל תולדת המדה, החוצץ בפני הכרת האמת, יתפזר לאט לאט, עד שקרני האור של המדרגה הבאה יזהירו קצת אל לבו, ואז, אם יתרכז שוב לאחוז באמת שהשיג עתה, כבר הגיע להכיר את האמת שהיתה קודם למעלה ממדרגתו.

זהו סוד המעשה שגילתה לנו התורה, לעבוד השי"ת במעשה המצוות, ולא במחשבה ורגש בלבד, כאשר ידמו חכמי האומות. (חלק ג עמוד סב, וראה שם עוד על דרך התפלה להשגת המדרגה העליונה)

...הבחנה זו של "אין עוד מלבדו" היא האמת המוחלטת (האבסולוטית), אבל היא נסתרת ממנו. אף בשכלנו כמעט שאי אפשר לתפסה, וכל שכן שלא תתגלה לפנימיותנו. נמצא לפי זה שכל השגותינו הן רק יחסיות (רלטיביות) לבריאה, הן רק אמת בתוך ולגבי הבריאה, לפי מושגינו שגם הם נבראים. אין לנו אלא אמת יחסית בלבד, כל אחד לפי מדרגתו ומצבו.

קשה מאד לאדם להודות זאת בפנימיות לבו. נדמה לו שבידו להשיג את האמת באופן מוחלט, ולא ירצה להאמין שאחר כל מאמציו לא תעלה בידו אלא אמת יחסית: אמת המתיחסת למצבו כנברא. אך ורק בהכרה זו יוכל האדם לצאת ממבוכת הגדרים השונים והסתירות המדומות, ותתבסס אמונתו על יסודות מוצקים.

מה ערכה של השגה יחסית? ערכה הוא בזה שהיא יחסית לגבינו לפי מצבנו בעולם הזה, עולם הבחירה והעבודה. ועל כרחנו רק זוהי האמת בשבילנו. "אתה חונן לאדם דעת", גם כל השגותינו הן בריאה שנבראה עבורנו וחנונות לנו מאת הבורא יתברך לצרכי מילוי תפקידנו בעולם הזה, וזהו כל ערכן. (שם עמוד רנז)

הנה האמת המוחלטת היא רק מציאותו יתברך, והאמת עבורנו היא ביטול ישותנו כלפיו יתברך. אך האמת המוחלטת, בחינת "אין עוד מלבדו" נסתרת היא מאתנו, ואין לנו אלא האמת היחסית בלבד, כל אחד לפי מדרגתו.

כעין זה מצאנו גם בפרה אדומה, שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים, כי זה שהוא טהרה לטמא, הוא טומאה לטהור, זהו גדר היחסיות כנ"ל. אך קשה מאד לאדם להבחין זאת בפנימיות לבבו, כי מדמה הוא, שהוא מבחין באופן מוחלט גם במה שחוץ ממנו, על כן ישאל בלבבו, ממה נפשך איך הדבר באמת, הטהור הוא או טמא? משום שבקרב לבבו יחשוב שיוכל להשיג את האמת המוחלטת שחוצה לו, ואין שכלו מסתפק ביחסיות, לכן הוא סובר שנמצאת כאן סתירה מניה וביה. על זה אמר גם החכם מכל אדם, על פרשה זו של פרה אדומה אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני. שקשה מאד לאדם, ואפילו לגדול בענקים לבא אל שלמות תכלית הידיעה, כי ההשגה היחסית היא היא האמת היחידה שלנו, וכל התיימרות להשגה מוחלטת, אינה אלא פרי דמיון שוא. (שם עמוד רסו)

יש אמת, ויש שקר דומה לאמת, היינו פנימיות וחיצוניות, והם בסוד קין והבל, שם ויפת, ויעקב ועשו. ואבאר: קין והבל עשו מעשה אחד... עשו קיים מצות כבוד אב ביופי נפלא, עד שבבגדי אדם הראשון הגיש תבשילין לאביו, ואף על פי כן בלבבו העיד עליו הכתוב: "יקרבו ימי אבל אבי" וגו'. וזה גם ענין שאלותיו היאך מעשרין וכו', שאין הכוונה שהיה בא פשוט ברמאות, אלא היה מפריש מעשר, אבל אינה דומה החיצוניות לפנימיות, ועל זה עמדה רבקה אמנו ע"ה על האמת בהבחנה עמוקה מאד. וכבר למדנו משמואל הנביא ע"ה, שבעמקות גם היותר גדול יוכל לטעות, כאמרו: "אך נגד ה' משיחו" וגו'... ודבר זה אנו רואים עד היום. העמים צועקים בשם אהבת אדם, כידוע, וגם חמלת צער בעלי חיים, והם העושים פרעות וכו'. אבל כח הרציחה בלתי אפשרי בנפש הישראלית כלל... נצא ונראה אהבת ישראל לחברו ורחמנותו עליו, ואיך יעשו הם לענייהם. איך היא אבלות רחמנא ליצלן במשפחת ישראל, ואיך היא אצלם חיצונית, בשעה שמתם מוטל לפניהם עושים בגדי אבל לפי האופנה בדיוק, כשמוציאים המת רצינות חיצונית, ואף לא דמעה אחת, ואיך אצלנו להבדיל, ממש כבין אמת לשקר... (שם עמוד שכו)

...העידו על מרן ה"חזון איש" זצ"ל, שלמעלה מששים שנה למד תורה לשמה. מה ענינה ומהותה של לשמה? לשמה הוא אמת, לרצות ולשאוף רק אל האמת, אליבא דאמת, שרק האמת תהיה המניע היחיד של הלב, ועל ידי זה תהיה התוכן של כל המעשים, ואין עוד זולת האמת.

כל הלומד תורה לשמה נהנין ממנו עצה ותושיה (אבות ריש פרק ו'). מה השייכות של "תורה לשמה" לעצה ותושיה? נוכחנו לדעת שמדרגת הלשמה היא השאיפה הבלעדית אל האמת. וענין העצה טובה הוא שמסתכל בענין אליבא דאמת, הדבק לאמת בפנים רצונו הוא רואה בבהירות, שהרי רק השקר הוא המסתיר והמעלים. בבחינה זו היו עצותיו של מרן ה"חזון איש" זצ"ל, שלמענן נהרו כל העולם לפתחו. יודעיו ידעו שהסתכל באמת שבלבבו, ולכן יעץ לכל אחד כראוי לו. (שם עמוד רמט)

יש אמת, ויש אמת לאמיתה. אמת הוא שיודע כי דבר מסוים הוא אמת, אבל כל זמן שלא ברור לו כי לא יתכן שום נקודת מציאות חוץ מאמת זו, עדיין חסר לו מבחינת "אמת לאמיתה"... (חלק ב עמוד קמט)

אמת היא הכח היסודי שבאדם, שבכח בקשת האמת הוא מברר את הדרך הנכונה בעבודת ה' בלי לנטות ימין ושמאל, אל צד החסד המופרז או אל צד הבקורת העצמית המופרזת שממעטת במעשים. (שם עמוד קסא)

...אבל מדת האמת מאחדת את החסד והגבורה כאחד, בשאפה למצא את נקודת האמת כחוט השערה בכל בעיה והחלטה. זהו גדר התורה הקדושה תורת אמת. מי שעיקר שאיפתו אמת לא יכשל לעולמים, כי האמת לא תמשכנו לשום צד של קלקול, כמו החסד והגבורה כשהן לעצמן, אלא אדרבא, היא עצמה תביאנו למיזוג הנבון והאמיתי של החסד והגבורה בהדר השלמות בחינת "תפארת". (שם עמוד קסד)

הנה הטעם למה דוקא אמת ושלום אמרו אל יברא, בניגוד לחסד וצדק, הוא ברור, כי אמת ושלום הם שניהם ערכים מוחלטים, היינו שלא תתכן "אמת חלקית", או "מעט אמת", כי דבר שאינו לגמרי אמת הרי הוא שקר. וכן שלום, כל זמן שישנן אפילו קצת סתירות והתנגדות, אין זה שלום, ולכן דוקא מדות אלו התנגדו לבריאת האדם, כי רחוק מאד שיגיע האדם לשלימות כזו שגם המלאכים יודו בה. אבל חסד וצדקה אינם כן, כי "קצת חסד" הנו גם כן חסד, וכל צדקה שהאדם עושה הרי צדקה היא, ועל כן מצד המדות האלה כדאי לאדם להברא.

אבל הקב"ה לא קבל את טענת המתנגדים והשליך את האמת לארץ, פירוש: שהלביש את האמת השמימית בצורה שלמטה, צמצם אותה בצמצומים רבים ונתן לנו "תורת אמת", המתאימה למצבנו בעולם הזה. אבל קשה, הרי גם שלום אמר אל יברא, ובמה סילק טענתו? אלא הביאור הוא, שמאחר ויש אמת למטה ממילא יש גם שלום, כי קטטה היא תולדות השקר, כל זמן שיש בקשת האמת, אף המחלוקת סופה שלום וחיבה ורעות... וזהו עומק ביאור אמרם ז"ל "אמת מארץ תצמח", כי מאחר ויש תורה למטה, סוף סוף תצמח מזה אמת, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, דהיינו שלימות, וממילא אין עוד קטרוג גם מצד מלאכי השלום... (חלק ד עמוד קכז)