אסא

(ראה גם: הסטוריה-בית ראשון, עשרת השבטים)

ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהודה. וארבעים ואחת שנה מלך בירושלים, ושם אמו מעכה בת אבישלום. ויעש אסא הישר בעיני ה' כדוד אביו. ויעבר הקדשים מן הארץ, ויסר את כל הגלולים אשר עשו אבתיו. וגם את מעכה אמו ויסרה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה, ויכרת אסא את מפלצתא וישרף בנחל קדרון. והבמות לא סרו, רק לבב אסא היה שלם עם ה' כל ימיו. ויבא את קדשי אביו וקדשי בית ה' כסף וזהב וכלים. ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם. ויעל בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יצא ובא לאסא מלך יהודה. ויקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך ויתנם ביד עבדיו וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברמן בן חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר. ברית ביני ובינך בין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל ויעלה מעלי. וישמע בן הדד אל המלך אסא וישלח את שרי החילים אשר לו על ערי ישראל ויך את עיון ואת דן ואת אבל בית מעכה ואת כל כנרות על כל ארץ נפתלי. ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את הרמה וישב בתרצה. והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה בעשא, ויבן בם המלך אסא את גבע בנימן ואת המצפה... רק לעת זקנתו חלה את רגליו... (מ"א טו י)

ויאמר ליהודה לדרוש את ה' אלקי אבותיהם, ולעשות התורה והמצוה. ויסר מכל ערי יהודה את הבמות ואת החמנים, ותשקט הממלכה לפניו. ויבן ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח ה' לו. ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את ה' אלקינו דרשנו וינח לנו מסביב ויבנו ויצליחו... ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות, ויבא עד מרשה. ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה. ויקרא אסא אל ה' אלקיו ויאמר ה' אין עמך לעזר בין רב לאין כח עזרנו ה' אלקינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה, ה' אלקינו אתה אל יעצר עמך אנוש. ויגף ה' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים. וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו, וישאו שלל הרבה מאד. ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד ה' עליהם, ויבזו את כל הערים כי בזה רבה היתה בהם. וגם אהלי מקנה הכו, וישבו צאן לרב וגמלים וישבו ירושלים. (דה"ב יד א)

ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלקים. ויצא לפני אסא ויאמר לו שמעוני אסא וכל יהודה ובנימן, ה' עמכם בהיותכם עמו ואם תדרשהו ימצא לכם ואם תעזבהו יעזב אתכם. וימים רבים לישראל, ללא אלקי אמת וללא כהן מורה וללא תורה... וישמע אסא הדברים האלה והנבואה עדד הנביא התחזק ויעבר השקוצים מכל ארץ יהודה ובנימן ומן הערים אשר לכד מהר אפרים, ויחדש את מזבח ה' אשר לפני אולם ה'... ויקבצו ירושלם בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא. ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים. ויבאו בברית לדרוש את ה' אלקי אבותיהם, בכל לבבם ובכל נפשם. וכל אשר לא ידרש לה' אלקי ישראל יומת, למן קטן ועד גדול למאיש ועד אשה. וישבעו לה' בקול גדול ובתרועה ובחצצרות ובשופרות... (שם יד א והלאה)

...ובעת ההיא בא חנני הראה אל אסא מלך יהודה, ויאמר אליו בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על ה' אלקיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידך. הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב לרכב ולפרשים להרבה מאד, ובהשענך על ה' נתנם בידך... ויכעס אסא אל הראה ויתנהו בית המהפכת כי בזעף עמו על זאת, וירצץ אסא מן העם בעת ההיא... ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו, וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברפאים... ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרקחים כמרקחת מעשה, וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד. (שם טז ז)

זהר:

אסא היה מתיירא יותר, אף על פי שהיה מחפש בחטאיו, ולא כל כך כדוד המלך, הוא רצה לרדוף אחריהם, אחר אויביו, ולא ילחם עמהם, והקב"ה יהרוג אותם, וכך היה, שכתוב וירדפם אסא וגו', וכתיב ויגוף ה' את הכושים לפני אסא וגו'. דוד מה כתוב בו, ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, אבל אסא, הוא רדף והקב"ה הכה. (מקץ קכב)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכלן לקו בהן, שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו... דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו, ואמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פדגרא... דרש רבא מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי, מאי אין נקי, אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. (סוטה י א)

...אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד, אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם... מחזיק בפלך מאסא, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו, ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא... (סנהדרין מח ב)

מדרש רבה:

זבדי בן לוי פתח, לא האמינו מלכי ארץ וגו' ד' מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו... עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה, שנאמר (דה"ב י"ד) וירדפם אסא וגו', לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו... (איכה פתיחתא ל)

סדר עולם:

אסא מלך מ"א שנה, בימיו שקטה הארץ י' שנים, בשנת ט"ו לאסא בא זרח הכושי והחזיר לאסא את כל הבזה אשר בזז שישק מלך מצרים מירושלים ונטלה אסא, היא שנת ל"ה לשלמה משמת ויקם ה' שטן לישראל את רצין בן אלידע... ומה תלמוד לומר לאסא, כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בבת פרעה מלך מצרים, וכנגד ל"ו שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק ובאחרונה עתידה שתחזור להם... לכן נאמר בשנת ל"ו למלכות אסא. בשנת ט"ז לאסא מאחר שנפל בידו זרח הכושי היא שנת ל"ו שנה לשלמה משמת, ויקם ה' לו שטן את רזון בן אלידע (מ"א י"א), באותה שעה כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא, וקלקל אסא ויוצא אסא כסף וזהב וגו', ברית ביני וביניך וגו', וישמע בן הדד וגו', ובעת ההיא בא חנני וגו'... ולא זזו למלכי ארם להיות שוטנים לישראל... (פרק טז)

שוחר טוב:

...אסא לא עשה כן, אלא אמר אסא לפני הקב"ה, רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחרי מלך הכושי, מה עשה הקב"ה ויגוף ה' את הכושים לפני אסא... (מזמור עט)

רד"ק:

ושם אמו - היתה אם אביו, ואף על פי שעבדה ע"ז לא נטה אחריה. (מ"א טו י)

רלב"ג:

ויעל בעשה - מלחמה זו היתה בשנת ט"ו של אסא. ומה שכתב בדברי הימים שהיתה בשנה ל"ה רוצה לומר ל"ה שנה מהחלק המלכות, ואז היה ראוי שתשוב המלכות אליו, אלמלי חטא ששם בשר זרועו, ושלח לבן הדד ולא בטח בה' שיושיעו, כפי שהושיעו מהכושים, ולכן חלה ברגליו, כאילו לא היו לו רגלים ללכת בעצמו בעזרת ה' למלחמה. (שם שם יז)

אברבנאל:

וקדשי אביו - שחזר והוציאם מבית המקדש אחריו שהקדישם, ולא זכר כאן מלחמותיו והערים שבנה, כי אם צדקתו וחטאו. (שם שם טו)

ויבן את הרמה - עיר ומגדל שלא יכול העם לצאת ולבא בירושלים. ויקח אסא - לא דרש בה' ולא התפלל, וגם לא יצא להלחם. (שם שם יז ויח)

את גבע - פן יבא בעשה שוב. ובדברי הימים ספר שבא יהוא בן חנני והוכיחו על שנשען על ארם ולכן נמלט ארם מידו, הלא הכושים וכו' היו רבים מהם, ובהשענך על ה' נתנם בידך. ולא זכר כאן נבואה זו, כי לא הזכיר מלחמת הכושים, ורק הזכיר את חטא אסא, ונראה שמלחמה זו היתה בשנת ל"ו למלכות שלמה, ושנה ט"ז לאסא בה היתה המלוכה עתידה לחזור ליהודה... וזה היה שנה אחרי מלחמת הכושים, שאז נקבצו אליו רבים מי' השבטים כבדברי הימים. (שם שם כא)

ומלחמה היתה - שאסא היה אוהב את ה', ומפני שבעשה עשה הרע בעיני ה' שנאו אסא ונלחם בו. (שם שם לב)

ספורנו:

נרד - כן היה בימי אסא שהשתדל ללמד את העם, והיתה בזת הכושים לעושר ולכבוד לו. (שיר השירים ד יד)