אסנת

(ראה גם: יוסף)

מסכת סופרים:

בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם, מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן... (פרק יא ט)

מדרשים:

...מי הגיד לו (ליוסף), אסנת אשתו, שמשעה שירד אביו יעקב למצרים היתה משמשת אותו, וכיון שראתה אותו חולה מיד שלחה ואמרה ליוסף. (ילמדנו בראשית מח לב)

ילקוט שמעוני:

...ושכב עמה והרת וילדה את אסנת, ואמרו בני יעקב להרגה, אמרו יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב, מה עשה יעקב, כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה, והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת, ולקחה יוסף לאשה. (בראשית פרק לד, קלד)

תרגום יונתן:

את אסנת - דילידת דינה לשכם ורביתה איתת פוטיפרע רבא דטניס. (בראשית מא מה)

מבעלי התוספות:

אסנת - נשאה כדי שלא ילשין עליו פוטיפר שהוא עבד, או שהיתה מזרע יעקב, כבמדרש שתלה לה קמיע בצוארה והשליכה, וכשיצא יוסף אל ארץ מצרים יצאו הבנות וכל אחת זרקה לו חפץ או תכשיט, וזו זרקה הקמיע, ונשאה. (שם)

רבינו בחיי:

את אסנת - אמרו במדרש שהיא בת דינה, והושיבה יעקב בסנה ותלה לה כתב, כל המתדבק ביך מתדבק בזרעו של יעקב, ויוסף הצניע הכתב, והראה אותו לאביו כשאמר לו "אשר נתן לי אלקים בזה". (שם)

רש"ר הירש:

אשר ילדה לו - ...בתנאים רגילים מספיק לומר "ותלד לו", מה שהאשה יולדת לבעלה, יגדל ויהיה כדמותם בהשפעת שניהם.... אך כאן מבליט דבר זה בכוונה מיוחדת, האם היתה בת למשפחת כהנים נכבדה, משחר ילדותה נתחנכה בהשקפות מצריות, ונהירין היו לה כל סודות מצרים, ואילו יוסף, למרות הכל, היה רק עבד ונער עברי שעלה לגדולה בחסד המלך. יכול אדם להיות נגיד ומצוה לאומה ולהפיל את מוראו על הכל, ואף על פי כן בביתו הוא עבד זוחל לאשתו היהירה. מה קשה היה דבר שאסנת תהיה אשתו של יוסף באמת, ואם לילדיו, אלולי הזדהתה בכל לבה ורוחה עם דרך חייו של יוסף... (שם שם נ)

שם משמואל:

ולפי האמור יובנו דברי המדרש, בכל עצב יהיה מותר, בכל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה שנטל את בתה. היינו שנשמת אסנת בתה היתה נשמה גבוהה מאד, ולעומת גדולתה היתה שקיעתה כל כך עמוק בידי החיצונים, כי כך היא המדה כמו שהגדנו כמה פעמים... והיתה הנשמה ההיא כלואה בבית פוטיפר, ומאחר שהארורה תפשה בבגדו ואחזה בו נדבקה בו נשמת אסנת... וכאשר יוסף ניתק את עצמו ממנה וינס ויצא החוצה הוציא אתו עמו את נשמת אסנת שנדבקה בו בעת אחיזתה בו, ומאז היתה אסנת ראויה לו לאשה, כי נשמתה היתה עמו, אלא שנתארך הזמן למשך כל ימי מאסרו... (מקץ תרע"ח)