אפר

תלמוד בבלי:

היה מהלך במדבר ואין לו אפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה, היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה, בשלמה שורף טליתו ומכסה, אשכחן אפר דאיקרי עפר, אלא דינר זהב מנלן, אמר ר' זירא ועפרות זהב לו. תנו רבנן אין מכסין אלא בעפר, דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים מצינו אפר שקרוי עפר, שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת, ובית שמאי עפר שריפה איקרי, עפר סתמא לא איקרי... אמר רב בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר, זכו בניו לשתי מצות, אפר פרה ועפר סוטה (חולין פח ב)

איתמר, הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המבח, רב אמר אין מועלין בו, ורבי יוחנן אמר מועלין בו, לפני תרומת הדשן כולי עלמא לא פליגי דמועלין בו... (מעילה ט א)

הכתב והקבלה: הדשן - החלקים הדקים השמניים שנשארו אחר השרפה, ואפר הוא על החלקים הדקים העפריים והמלחיים הנשארים, מלשון התפוררות. (ויקרא ו ד)