(ראה גם: הגדה, יציאת מצרים-זכר)
והיה כי יאמרו אליכם בניכם, מה העבודה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, ויקד העם וישתחוו. (שמות יב כו)
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. (שם יג ח)
והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זבח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. (שם שם יד)
כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם. ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים, ויציאנו ה' ממצרים ביד חזקה... ואתנו הוציא משם, למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו. ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו, לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו, כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו. (דברים ו כ)
מה העדות והחקים והמשפטים, נמצאת אומר ארבעה בנים הם, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול, חכם מה הוא אומר, מה העדות החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אותנו, אף אתה פתח לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה הקהה את שיניו ואמר לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לך, אלו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר, מה זאת, ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים, ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וגו'. (בא פרשה יח)
והיה כי תבואו - בפרשה ראשונה נאמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, בבן רשע הכתוב מדבר, שהוציא עצמו מן הכלל, וכאן והגדת לבנך - בבן שאינו יודע לשאול, והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכין את הלב. בעבור זה - שאקיים את מצוותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו. עשה ה' לי - רמז תשובה לבן רשע, לומר עשה ה' לי ולא לך, שאילו היית שם לא היית ראוי ליגאל. (שמות יג ה וח)
מה זאת - זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת. במקום אחר הוא אומר מה העדות והחוקים וגו', הרי זו שאלת בן חכם, דברה תורה כנגד ד' בנים. (שם שם יד)
טעם שאלת הבנים, כי יראו אכילת הפסח בחבורה, ועצם לא ישברו בו וכו', מה שאינו כן בשאר המועדים. (שם יב כד)
כי יאמרו אליכם בניכם - ידיעת הדבר מכל צדדיו תהיה בארבע פינותיו: החמרית, הצוריית, הפועלית והתכליתית, ויקרה שתספיק ידיעת אחת מהם כפי שלמות דעת השואל. למשל, אם ישאל פתי למה הארמון הזה, ותשיב לו לפי שאלה אבניו ועציו, תתפייס דעתו בתשובה, החכם ממנו לא יתפייס בכך, כי ראה הרבה עצים ואבנים שלא היה מהם ארמון, ויתפייס אם תשיב שהיה פלוני הבנאי שעשאו. וליותר פקח תצטרך לומר הצורך שהביא לבנינו. ולפי ד' כתות אלו החכימה התורה לדבר כנגדן על סבות הפלאים. להחכם נתייחדה חקירת הסבה הצוריית, להרשע התכליתית, לתם הסבה הפועלת עם החמרים, ולשאינו יודע לשאול החמרית בלבד, כדלקמן...
והנה לזקנים אמר השחיטה וההזאה, רוצה לומר מה שיגיע ממנו (מקרבן פסח) תועלת באמונה. ואחר כך דבר נגד הרשעים המערערים על העבודה: "ואמרתם זבח פסח הוא" וגו', שעל ידי זה נתאמתו לנו מציאותו, יכלתו והשגחתו, וראוי לכוון אליו עבודות אלו, כדי שתשאר אמונה זו. וחז"ל ראו להקהות את שיניו ולומר: "בעבור זה עשה ה' לי" וגו', שלימדנו שם גם כן כי ה' מבדיל בין איש לאיש, ואם היה שם לא היה נגאל, אם כן היא אותה התשובה, רק שהחריפו אותה.
תורה אחת - עיקר שאלת החכם היא על הכפל של עדות חוקים ומשפטים. ותשובתנו היא: "עבדים היינו וגו' ויתן ה' אותות" וגו'. רוצה לומר כי העדות סימן לאשר גאלנו, וזה יכריח את האדם לעבודתו יתברך, כי אז קנה אותנו לעבדים, ומחירנו האותות וכו'. ואחר כך אמר על החוקים, "ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו" וגו', כי מלבד התועלת הידועה לו יש בכל המצוות שכר רוחני נוסף ונצחי. (שם שם כו וכט)
תורת ה' בפיך - על זה שאינו יכול לבא אליה בעומק הלב, והוא שאינו יודע לשאול, יודיעהו פתח הדברים והתחלתם, עד שישכיל לשאול היטב, ויודיעוהו בשלמות. וכן הזכירו "בעבור זה" - בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, שיזכירו רק ענינים מעשיים וחמריים, וכאומר לו שסבת הדבר הוא חומרו. מה זאת - אחר כך מדבר נגד החוקר בעניני האמונה בתמימות ולא לקנטר, בחוזק יד - טעם הכל הוא להודיע כי יש אלקים פועל ישועות בארץ, וייחד את תשובתו מצד הסבה הפועלת, וכל זה כדי לחזק בלבנו האמונה באמיתות מציאות אלקים אמת, שפעולותיו ברצונו. (שם יג ט ויד)
מה העדות - כל דיני הפסח וחוקיו שתעשו, והלא נס כבוש ארץ ישראל גדול בכמה מיציאת מצרים, וראוי לעשות לו זכר. עבדים היינו - ומתרץ כי יציאת מצרים נס יותר גדול, כי אז היינו עובדי עבודה זרה ובכל זאת עשה לנו הנסים, אבל בביאת הארץ היו צדיקים. ויוציאנו ה' - ועל ידי יציאת מצרים הושרשו בנו עיקרי הדת, שראינו כי שידד את המערכה והשר של מצרים... ורעים במצרים - והודיענו על ידי זה שהוא פועל דין ורחמים, והשגחתו, ולכן ציונו המקום החוקים האלה לחזק בנו השרשים שלמדנו. כל הימים - על ידי המעשה בפסח יושרש בלבנו לכל השנה. (דברים ו כ והלאה)
מה העבודה - שאינה ביום מקראי קודש, ולא בתוך זמן הקרבת שאר הקרבנות בין התמידים, ומדוע לא יספיק קרבן צבור? (שמות יב כו)
...לכך אמר כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם ואחד רשע, ביאור זה כי הבנים נחלקו דוקא לד' חלקים, כי יש בן שמוסיף חכמה ומדע בעבור שהתחכם לדעת דברים שאינם לפניו, והוא מתחכם עליהם וקנה חכמה, וזה נקרא חכם בעבור שקנה חכמה, השני שאין בו תוספת ואין בו מגרעת, וזה חכם שאינו מתחכם בידיעה יתירה רק לשאול על הדברים כאשר יראה שינוי, וזה מגדר תמימות הידיעה שאינו מוסיף ואינו גורע, שכל מי שיראה שינוי ראוי לו לשאול, ואם אינו שואל חסר מן הידיעה. והג' הוא שפוחת מן הידיעה, שאף על גב שהוא רואה שינוי אינו שואל עליו, וזה חסר בודאי ונקרא שאינו יודע לשאול. אמנם יש הפך החכם כמו שהחכם מתחכם בידיעה יתירה ותוספת, יש כנגדו שהוא חכם להרע לשאול דברי מינות, ושהוא בודאי תוספת, כי כל מינות הוא דבר תוספת רע, שהוא חכם להרע, וזה נקרא רשע, פירוש רשע בחכמה להתחכם בדברי מינות, שכל אשר נוטה לרע נקרא רשע, לפיכך אלו ארבעה בנים כוללים כל חלקי הבנים ואין עוד אחר זולת אלו. אם מי שהוסיף בחכמה, ואם השלם בידיעה ואם הפחות בחכמה, ואם אשר הוא הפך החכם, שזה חכם באמת להשכיל, וזה להרע בדברי מינות, ולכך מקדים החכם ואחר כך הפך שלו שהוא הרשע, כי ההפכים יש להם ידיעה אחת כי מן הטוב ניכר אותו שהוא רע שהוא הפכו. ואחר כך זכרם כסדר.
ויש לשאול בזה שהרי החכם אינו שואל בענין פסח דוקא, שהרי פרשת החכם בפרשת ואתחנן ולא נזכר שום דבר מענין פסח רק בכל המצות, שנאמר "מה העדות והחקים והמשפטים", ואם כן למה הביא ראיה מזה לענין הפסח. וכן בתם, שלא נזכר כלל בשאלת התם לענין פסח, אלא נאמר אצל פטר חמור והעברת כל פטר רחם וגו'...
דע כי כל אלו ד' בנים תמיד מזכיר יציאת מצרים, וגם כן החכם השואל על כל המצות מה העדות החקים והמשפטים, משיב לו עבדים היינו לפרעה במצרים, רוצה לומר מתחלה היינו עבדים לפרעה והוציא הקב"ה אותנו משם להיות עבדים להקב"ה לקיים את מצותיו, וזהו ויוציאנו ה' אלקינו וגו', נמצא כי יציאת מצרים היא תשובה לבן חכם גם כן. ומאחר כי התשובה היא לבן החכם שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים מזה תדע כי מצוה להשיב לבן החכם שאנו מחוייבים לספר יציאת מצרים ולפרסם אותה, וזה בליל היציאה דוקא. ועוד כי נלמד סתום מן המפורש, כיון שבבן שאינו יודע לשאול נאמר "והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", וזה נאמר בפירוש אצל מצות מצה, שנאמר, "מצות יאכל את שבעת הימים וגו' והגדת לבנך" וגו', והוא הדין בכל הבנים אין המצוה להשיב אליו וללמדו רק בליל היציאה שמחויב לספר ביציאת מצרים, ואז הוא מחויב כדי לפרסם יציאת מצרים, ולכך עושים שינוי כדי שיראו התינוקות וישאלו, כי בליל היציאה המצוה דוקא...
שכל אחד זכרה התורה במקומו הראוי לו, כי מי שאינו יודע לשאול מפני שאינו יודע דבר, והמצוה היא לספר ולפרסם יציאת מצרים בליל היציאה, ולכך קבעה התורה זה אצל מצה, שאז המצוה לפרסם יציאת מצרים כמו שדרשו, בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. אמנם התם שהוא שואל מעצמו, ואינו שואל רק כאשר יראה שינוי ואם לא יראה שינוי אינו שואל, ולפיכך קבעה התורה שאלתו אצל פטר חמור שיראה דבר יוצא מן ההקש והשכל לערוף פטר חמור בחנם, וזה שינוי, ושואל על השינוי מה זאת, ולפיכך אנו צריכין לעשות גם כן שינוי בליל פסח כדי שיראה התינוק שהוא תם וישאל... אבל הבן החכם אין צריך אליו שינוי ובלא שינוי הוא שואל, ולפיכך קבעה התורה שאלתו בכל המצות, כי אין שאלתו דוקא על מצוה זאת מיוחדת, שזה שייך לבן התם שהוא שואל על מצוה מיוחדת מפני השינוי שבה, אבל החכם שואל על כל מצוה... וקבע שאלת הרשע על הפסח, מפני שהפסח הוא עבודה אל השי"ת, כדכתיב "ושמרתם את העבודה הזאת" וגו', הרי הוא שואל על העבודה וכופר בה, וכאשר הוא שואל בליל פסח על מצות הוא שואל מצד שהמצות הם עבודה אל השי"ת, והוא אינו רוצה בעבודה... (גבורות ה' פרק נג, וראה שם עוד)
ואמרתם - נראה שתירוץ זה אינו קשור לשלפניו כתירוץ על שאלת הבן, אלא על החוב לומר בפה "זבח פסח הוא" וגו'. ואחר כך כתב והגדת לבנך על ענין מצה ומרור, ואם כן אין זו תשובת הרשע, ומה שנתן תשובה אחת לרשע ולשאינו יודע לשאול הוא, כי אינו יודע אם שתיקתו היא מחמת שאינו יודע לשאול, או מחמת רשעתו, ולכן כתב בלשון משמע לשתי פנים, על הרשע אמר לי ולא לו, ולשאינו יודע לשאול שיאמר לו טעם המצוה. או ואמרתם הוא התירוץ לבן הרשע, כי אילו היה שם לא היה עושה קרבן פסח, והיו שיניו קיהות בראותו הטלה קשור למטה... (שמות יב כו, וראה שם עוד)
כי ישאלך בנך - כאן אומר מחר, כי מדבר מתם שהוא נותן כשמבקשים ממנו, ורק אחר כך מתעורר לשאול, והרשע מלעיג כבר בשעת מעשה, והחכם שואל על פסח מצה ומרור, וקודם משיב לו על המרור, שעל ידי ההכנעה יבא להכרת מציאות השי"ת, וקודם לזה צריך לשעבד את חומרו, ואם כן הפסח, הכרת ה', הוא העיקר, ועל כן חייבים רק עליו כרת, וזה שאמר "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", ולא אחר מצה, כי דבר זה צריך להשאר בפיו. (שם יג יד)
דרשתי כי החכם הוא השואל על סוגי המצוות, שיש בפסח מצוות בחיוב כרת, לא תעשה, מנהג או חבוב מצוה כאפיקומן, שלגבי החכם גם הוא חשוב כשאר מצוות הפסח. והרשע שואל שתים: מה העבודה זכר ליציאת מצרים, הלא מספיק להזכר סתם בלי עבודה, ושנית שואל, מדוע אתם המשכילים תאחזו בנושנות, ובדרך הלצה תאמר לו, בעבור זה - בעבור הרשעים שהיו ביניהם נגאלו קודם הזמן, וכן יהיה לנו. שאינו יודע לשאול הוא כהמוני הנלוה לרשע, אך אינו שואל שאלות של דופי כמוהו. בדרך הלצה אמור לו: ביום ההוא, הראה לו החומש המתורגם על ידי הגוים, והראה לו כי כתוב בו ששבת הוא ביום ז' ולא ביום א', ופסח בט"ו בניסן וכו'. ואם יאמר גם כן למה לנו להתחזק בנושנות, אמור לו אמת, כבר השלכנו הנושנות, כי תחלה עובדי ע"ז היו אבותינו וכו'. (שמות יג יד)
ואמרתם - ולא ואמרתם להם, כי אם אמירה סתם, דור שהתנכר על ידי חמרניותו אינו שב למוטב על ידי הוראה ישירה, כי אם על ידי דוגמא של הוצאה לפועל מתוך התלהבות וברצינות תודעתית... (שם יב כז)
ולפי האמור יש לומר עוד דבציווי משה לישראל הזכיר בשורת הבנים, "והיה כי יאמרו אליכם בניכם וגו' ויקוד העם וישתחוו", פירש"י על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיה להם. וכבר דקדקנו שבבן רשע הכתוב מדבר דבהגדה, ומה זו בשורה, ואמרנו דהבשורה היא שאפילו בן רשע שלהם מאחר שהתורה דברה ממנו עוד אין ליאשו, ועתיד לחזור לטוב ולהתקן, ואם לא בגילגול זה יהיה בגילגול אחר, ועל כל פנים לא ידח ממנו נדח. ולפי דרכנו יבוא על נכון, שמה שזכו שבנים שלהם לא יאבדו חס ושלום נמשך נמי מפאת מצות לקיחת הפסח ומסירת הנפש כענין חור כנ"ל בצד מה... (שמות ויקהל תרע"ה)