ארץ ישראל   חורבן

(ראה גם: בית המקדש-חורבן, גלות, ירושלים-חורבן)

ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשיכם, ולא אריח בריח ניחוחכם. והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה איביכם היושבים בה... אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם, אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה. (ויקרא כו לא)

והצר לך בכל שעריך עד רדת חמתיך הגבוהות והבצורות אשר אתה בוטח בהן בכל ארצך, והצר לך בכל שעריך בכל ארצך אשר נתן ה' אלקיך לך. (דברים פרק כח נב)

ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב, כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבים אשר הפך ה' באפו ובחמתו... (שם כט כא)

תלמוד בבלי:

אמר רחבה אמר רבי יהודה עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל, ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה, ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא. (שבת סג א)

אמר ר' יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה ז' בתי דינים ע"ז, ואלו הן, ירבעם בן נבט, ובעשה בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה, שנאמר אומללה יולדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעוד יומם בושה וחפרה...

אמר ר' ישמעאל מבעלי בתים שבגליל היו בית אבא, ומפני מה חרבו, שהיו מרעין בחורשין ודנין דיני ממונות ביחיד... (בבא קמא פ א)

והתניא מפני מה חרבו חנויות של בית הינו שלש שנים קודם ירושלים, מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה, שהיו אומרים עשר תעשר ואכלת, ולא מוכר. (בבא מציעא פח א)

תלמוד ירושלמי:

רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ור"ש בן לקיש עברו על כרם דורון, אפיק לון אריסא חדא פרסיקא אכולון אינון וחמריהון ואייתרון, ושערונא כהדין לפיסא דכפר חנניא מחזיק סאה של עדשים, בתר יומין עברון תמן, אפיק לון תלת לגו ידא (שלשה בידו), אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיין, אמר לון מיניה אינון, וקרון עלוי ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה... א"ר חייא בר בא סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה מורסן, סאה נגיינין וכדון אפילו חדא בחדא לא קיימא... (פאה לג א, וראה שם עוד)

תני רבי שמעון בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, מה טעמא, על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי... רבי חונה ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מצאנו שוויתר הקב"ה לישראל על עכו"ם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמין, על מאסם בתורה לא וויתר, מה טעמא, ויאמר ה' על אשר עשו עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתוב כאן, אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי... (חגיגה ו א)

מדרש רבה:

ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח, (ישעיה ג') ואנו ואבלו פתחיה, אנינה מבפנים ואבילה מבחוץ. פתחיה, חורבן ראשון וחורבן שני, ונקתה, נקיה מדברי תורה נקיה מדברי נבואה, נקיה מצדיקים, נקיה ממצות ומעשים טובים, לפיכך לארץ תשב. (איכה פתיחתא ז)

...את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר (איכה א') ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים, ואומרים לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת ע"א, ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין... (שם ט)

אמר ר' י"ח שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת, עבדא בישא זיל חרב ביתא דמרך דבניה לא שמעין ליה... נתירא ולא בעי, אמר בעי מצמצמא יתי למיעבד לי כדעבד לסבי... התחיל קוסם קסמים קלקל בחצים, התחיל לקלקל בחצים לשמה של רומי ולא עלתה, לשמה של אלכסנדריא ולא עלתה, לשמה של ירושלים ועלתה לו. זרע זריעות ונטע נטיעות, לשמה של רומי ולא עלתה לו... לשמה של ירושלים ועלתה לו וצמחו, הדליק נרות ופנסים... שאל בתרפים בע"א שלו, הדא הוא דאמר (ש"א ט"ו) ואון ותרפים הפצר, ראה בכבד... (שם כג)

...בא וישב בדפני של אנטוכיא ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים, ועשה שם ג' שנים ומחצה, בכל יום מקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה, בקש לחזור, נתן הקב"ה בלבו התחיל ממדד בחומה, והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה עד ששקעה כולה, וכיון ששקעה כולה נכנסו השונאים לירושלים, על אותה שעה הוא אומר לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים. (שם ל)

...על אותה שעה נאמר, (ירמיה ט') על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה, על אותם הרי נאים ומשובחים אשא בכי ונהי, על נאותיו של יעקב שנהפכו לקינה ולא שמעו קול מקנה, כי לא שמעו לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה, אלא מקנה, אלא לקול דבר המקנא, שהיו מקניאים אותו בע"א, הדא מה דאמר (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים, לפיכך (ירמיה ט') מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו. א"ר יוסי בר חלפתא נ"ב שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל, מה טעם מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו, בהמה בגימטריא נ"ב...

א"ר חנינא בר' אבהו ז' מאות מיני דגים טהורים וח' מאות מיני חגבים טהורים ועופות לאין מספר, וכולן גלו עם ישראל לבבל, וכשחזרו חזרו עמהם חוץ מדג אחד ששמו שיבוטא... א"ר זירא בא וראה כמה חצופה ארץ ישראל שעדיין עושה פירות, ולמה עושה פירות, ר' חנינא ור' יהושע בן לוי, חד אמר על שם שמזבלין אותה, וחרינא אמר על שם שהם מהפכין בעפרה.

אמר ר' יודן ז' שנים נתקיים בהם גפרית ומלח, וכל כך למה, על שם (דניאל ט') והגביר ברית לרבים שבוע אחד. כותיים שבה כיצד עושין, זורעין אותה מטליות מטליות, זורעין כאן והיא נשרפת, זורעין כאן והיא נשרפת. עובדא הוה בחד דהוה קאים ורדי (חורש) בבקעת בית ערבא, ותקף ידיה אסיכתיה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה, לקיים מה שנאמר (דברים כ"ט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה. (שם לד)

דבר אחר על בחוריה, את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהון, והיו בוכין, והיו הדמעות יורדין על לחייהן ולא היו יכולין לקנחן ונושרות על לחייהם כצרבת השחין. (שם א כו)

עולליה הלכו שבי לפני צר, אר"י בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה, גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, הדא הוא דכתיב, עולליה הלכו שבי לפני צר, מיד ויצא מבת ציון, מן בת כתיב. א"ר אחא יש לנו מנה אחת יפה זה הקב"ה, שכתוב בו (תהלים ט"ז) ה' מנת חלקי וכוסי, כל הדרה זה הקב"ה... (שם לג)

ר"א בר כהנא אמר תרתי כתיב, (דברים כ"ב) לא תקח האם על הבנים, וכאן (הושע י') אם על בנים רטשה, הוי אשר לא כתורתך. ר' אבא בר כהנא אמר אחורי כתיב, (ירמיה ט') להכרית עולל מחוץ ולא מבתי כנסיות, בחורים מרחובות ולא מבתי מדרשות, וכאן אף אלקים עלה בהם וגו', הוי אשר לא כתורתך. ר' יהודה בר' סימון אמר תרתי כתיב, (ויקרא כ"ב) ושור או שה אותו ואת בנו וגו', וכאן נהרגו בן ואם ביום אחד, שנאמר אם על בנים רטשה הוי אשר לא כתורתך. ר' יהודה בר' סימון אמר אחורי כתיב, (שם י"ז) אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו', וכאן (תהלים ע"ט) שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר, הוי אשר לא כתורתך... א"ר ברכיה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לחמורים נתת קבורה ולבניך לא נתת קבורה, לחמורים נתת קבורה אלו המצריים... (שם לט)

כל עמה נאנחים , כתיב (ירמיה נ"ב) בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וגו', לעם הארץ לא היה לחם לבני יהודה היה לחם אלו בחורבן ראשון, אבל בחורבן שני כל עמה נאנחים מבקשים לחם וגו'. בתחלה היו משלשלין להם קופה של זהב ונותנין להם קופה של שעורים, חוזרין ומשלשלים להם קופה של זהב ונותנין להם קופה של תבן, מה היו עושין היו שולקין אותו ושותין מימיו, חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב ואין נותנין להם כלום. (שם מא)

...באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד אמרה לפניו, רבונו של עולם, כך יהא רשע זה מתגאה ואומר אני חרבתי ביתו של אלקים ושרפתי מקדשו, אם כן הוא תרד אש מלמעלה ותשקף, מיד מה כתיב, ממרום שלח אש בעצמותי, א"ר יהושע הוא שהנביא מקנטרה ואמר לה (ישעיה מ"ז) קחי רחים וטחני קמח, הא כל עמא טחנין חטין ואת אומר וטחני קמח, אלא אמרה ירושלים לבת בבל, אילו ממרום לא עשו בי מלחמה את היית יכולה להלחם בי, אילו ממרום לא שלחו בי אש את היית יכולה לי, אלא אריא קטילא קטלת, קימחא טחינא טחנת, קרתא יקידתא אוקידתא, לכך אמר ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה. (שם מג)

דבר אחר נשקד, שי"ן כתיב, שקד הקב"ה איך להביא עלי את הרעה, אמר אם אני מגלה אותן בתקופת טבת הרי הן לוקין בצנה ומתין, אלא הריני מגלה אותן בתקופת תמוז, שאפילו הן ישנין בדרכים וברחובות אין אחד מהן ניזוק... אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה... הריני מגלה אותם דרך ארמניא שהם כרכין ומחוזות ומאכל ומשתה מצוי להם... (שם מד)

דאמר ר' יוחנן מגבתון ועד אנטיפרס ס' ריבוא עיירות היו, וקטנה שבהם זו בית שמש הדא הוא דכתיב (ש"א ו') ויך באנשי בית שמש וגו', וכדון אפילו מאה קני לית בה. א"ר יוחנן משמרתה היתה קטנה במשמרות, והיתה מוציאה פ' אלף פרחים... (שם ב ה)

ר' יודן אמר כל בירה ובירה שהיתה בירושלים לא היתה ראויה להכבש פחות ממ' יום, ר' פנחס אמר פחות מנ' יום, וכיון שגרמו עונות הרס מבצרי בת יהודה הגיע לארץ... (שם ו)

בהתעטפם כחלל ברחובות עיר, היתה איתתא אמרה לבעלה סב לך חד שירא או חד קדש וסק לשוקא אי משכחת כלום ואנן אכלין, הוה סליק לשוקא וחמי ולא אשכח כלום, והוה מפרפר ומאית, והיא אמרה לברה חמי מה עביד אבוך, סליק לשוקא וחמא אבוהי מת, והוה מפרפר ומית עלוהי... בהשתפך נפשם אל חיק אמותם, הדא ברא זעירא בעי למינק ולא משכח חלב ומפרפר ומית. (שם כ)

דבק לשון יונק, א"ר אבא בר כהנא אמת המים שהיתה באה מן החניות עמדו המציקים החריבוה ושפכוה, והיה אדם מוליך את בנו לאמה ולא מצא מים והיה מדבק לשונו לחכו בצמא... (שם ד ז)

חשך משחור תארם, ר' אבא בר כהנא אמר כהדא חרתא, ור' לוי אמר כהדא נאגא. לא נכרו בחוצות, א"ר אליעזר ב"צ אראה בנחמה אף על פי שהיה אבא כל אותן השנים אחר חורבן לא חזר גופו עליו כמות שהיה, לקיים מה שנאמר צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ. א"ר אליעזר בר צדוק, מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא, אמר לי אבא צא וראה שמא מבני ירושלים הוא, הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא, ולא היתה תובעת אלא דבלה, לקיים מה שנאמר לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם. (שם יא)

טובים היו חללי חרב, בחורבן ראשון שהיו מתים מריח עוכבניין (מין עשב), אבל בחורבן האחרון שלא היה עוכבניין מה היו עושין להם, היו מביאים גדיים וצולין אותן במערבה של עיר, והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים, לקיים מה שנאמר שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי. (שם יב)

ויצת אש בציון, כתיב (תהלים ע"ט) מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך, לא הוה קרא צריך למימר אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף, ומה אומר מזמור לאסף, אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיירה וציירה, ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר, אמרו לו המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו... אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל. (שם טו)

מימינו בכסף שתינו, פעם אחת עלו המציקים ונטלו פתן ויינן ושמנן ומימיהן חזרו ומכרו אותם להם, אמרו אוי לנו שנתקיים בנו הפסוק הזה, מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו. (שם ה ה)