ארץ ישראל   ישוב

(ראה גם: ארץ ישראל-כללי-ירושה-כבוש וחלוקה)

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. (ויקרא יח כה)

ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש, אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים. (שם כ כד)

והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם. (שם כו ה)

והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה. (במדבר לג נג)

ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם, והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח. (דברים יב י)

ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו, אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים. (שמואל א כו יט)

זהר:

אלא כך למדנו, כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, מהו הטעם, הוא משום שזרע קדוש, לארץ הקדושה עולה, והשכינה במקומה יושבת, וזה בזה תלוי, ועל כן משה לא אמר אלקיך אלא לאלו שעתידים להכנס לארץ הקדושה, ולקבל פני השכינה, ומה שלא אמר אלקינו, הוא משום שמשה לא זכה להכנס לארץ, ומשום זה כתוב אלקיך ודאי בכל מקום משום שהם עתידים היו להכנס שמה. (יתרו רסג)

ספרא:

לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים, מיכן אמרו כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו מלכות שמים, וכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, וכן בדוד הוא אומר ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר, לך עבוד אלהים אחרים, וכי עלת על דעתינו שדוד המלך עובד עבודה זרה, אלא שהיה דורש ואומר, כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו מלכות שמים, וכל היוצא לחוצה לארץ כאלו עובד ע"ז. (בהר פפרשה ה)

והשימותי אני את הארץ, זו מדה טובה, שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצינו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה, אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח. (בחקותי פרק ו)

ספרי:

מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה, וירשת אותם וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם אמרו, ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה... (ראה פ)

היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, ועון דבר תלי בדלא תלי, כי ארצם מלאה אשם מקודש ישראל ועון דבר תלי בדלא תלי, ועדיין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאים עונותיהם עליה, כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו, הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עוונתיהם עליה. וכן היה ר' מאיר אומר, כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש, הרי הוא בן עולם הבא. (האזינו שלג)

תלמוד בבלי:

רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל, דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'. (ברכות כד ב)

אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הדר בארץ ישראל ומגדל בניו לתלמוד תורה... (פסחים קיג א)

תנא בשם ר' מאיר כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש ואוכל פירותיו בטהרה וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב יהא מבושר שבן עולם הבא הוא. (שקלים ט ב)

הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים... הכל מעלין לאתויי מאי, לאתויי עבדים ולמאן דתני עבדים בהדיא לאתויי מאי, לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה, ואין הכל מוציאין לאתויי מאי, לאתויי אפילו מנוה הרעה לנוה היפה. תנו רבנן הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות, ואם לאו תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה, היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו תצא בלא כתובה...

תנו רבנן לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים, וכל שאינו דר בארץ אין לו א-לוה, אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים, וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים, אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים. ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה', ורבי זירא ההוא בכלי שרת כתיב... (כתובות קי ב)

אמר ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו...

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה, אתא לקמיה דר' חנינא, אמר ליה מהו למיחת וליבמה, אמר ליה אחיו נשא כותית ומת, ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו. אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות... אמר רב יהודה כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל, שנאמר הוי ציון המלטי יושבת בת בבל... א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא... (שם קיא א)

רבי זירא כי הוה סליק לארץ ישראל לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא (אחז בחבל המתוח) וקעבר, אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא שקדמיתו פומייכו לאודנייכו (נעשה ונשמע), אכתי בפזיזותייכו קיימיתו, אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. ר' אבא מנשק כיפי דעכו, ר' חנינא מתקן מתקליה (מתקן מכשולי העיר מחבת הארץ), ר' אמי ור' אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא (עוברים משמש לצל וכו' שלא יוכלו להתרעם על ישיבת א"י), ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרא, שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. (שם קיב א)

והקונה שדה סוריא כקונה בפרוארי ירושלים, למאי הלכתא, אמר רב ששת לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת, בשבת סלקא דעתך, כדאמר רבא, אומר לעובד כוכבים ועושה... ואף על גב דאמירה לעובד כוכבים שבות, משום ישוב ארץ ישראל לא גזור רבנן. (גיטין ח ב)

המוכר עבדו לעובדי כוכבים או לחוצה לארץ יצא בן חורין. (שם מג ב, וראה שם עוד)

בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך, דאמר רב יהודה אמר רב אסי ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים, חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים, אלו הן כפר ביש, כפר שחלים כפר דכריא, אמר רבי יוחנן שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות, אמר עולא לדידי חזי לי ההוא אתרא ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק... אמר ליה ארץ צבי כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה רווחא ובזמן שאין יושבין עליה גמדא. (שם נז א)

רב אסי הוה ליה ההוא אמא זקינה, אמרה ליה בעינא תכשיטין עבד לה, בעינא גברא נעייעין לך, בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ, אמר ליה אסור, לקראת אמא מהו, אמר ליה איני יודע, אתרח פורתא, הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית לצאת, המקום יחזירך לשלום. אתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה חס ושלום דלמא מירתח רתח, אמר ליה מאי אמר לך, אמר ליה המקום יחזירך לשלום, אמר ליה ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך. אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר אי ידעי לא נפקי. (קידושין לא ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן הלוקח עיר בארץ ישראל כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחותיה משום ישוב ארץ ישראל. (בבא קמא פ ב)

...תנא אמר הלה זיתיי אני נוטל אין שומעין לו, מאי טעמא אמר רבי יוחנן משום ישוב ארץ ישראל... איתמר היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו, ואמר לו עציי ואבניי אני נוטל... א"ר יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו בשדה מאי טעמא משום ישוב ארץ ישראל.. (בבא מציעא קא א)

תנו רבנן אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתים בסלע, אמר רבי שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא, וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר, אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי, מאי הזאת נעמי, א"ר יצחק אמרו החזיתם נעמי שיצאת מארץ לחוצה לארץ מה עלתה לה. ... אמר רב חנן בר רבא אמר רב, אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן, מאי קא משמע לן, שאפילו מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ. (בבא בתרא צא א)

א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות, מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון. (סנהדרין קב ב)

...אבל השוכר בית בארץ ישראל עושה מזוזה לאלתר משום יישוב דארץ ישראל. (מנחות מד א)

אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש, אמר רבי אלעזר במה דברים אמורים בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש שלא יחריבו את ערי ישראל... (ערכין לג ב)

...אלא למאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל, דקל מי לית ביה משום ישוב דארץ ישראל, אמר ליה וליטעמיך תאנה לית בה משום ישוב דארץ ישראל, אלא מאי אית לך למימר בתאנה דלא עבידא פירא, דקל נמי בדלא עביד פירא. (תמיד כט ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי יוסי שמע דאתת אימין לבוצרה, שאל לרבי יוחנן מהו לצאת, אמר לו אם מפני סכנת דרכים צא, אם משום כבוד אמך איני יודע, אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה לרבי יוחנן, אטרח עלוי, ואמר אם גמרת לצאת תבא בשלום, שמע רבי ליעזר ואמר אין רשות גדולה מזו. (שביעית טז ב)

ר' יהושע בן לוי שאל לרשב"ל מהו ליקח בתים מן העכו"ם, אמר ליה אימת, ר' שאל בשבת, ותני בשבת מותר, כיצד הוא עושה, מראה לו כיסין של דינרין, והעכו"ם חותם ומעלה לערכיין, שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. (מועד קטן ט א)

תני מטמא הוא כהן ויוצא לחוץ לארץ לדיני ממונות ודיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור השנה ולהציל שדה מן העכו"ם וללמוד תורה ולשאת אשה, ר' יודה אומר אם יש לו מאין ללמוד אל יטמא, ר' יוסי אומר אפילו יש לו מאין ללמוד יטמא, שלא מהכל אדם זוכה ללמוד... (נזיר לג ב)

מדרש רבה:

ויצר לו, שלא יהרג, אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל תאמר שהוא (עשו) בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל. (בראשית עו ב)

וילך איש, גרדום (ריק), אלא בא וראה כמה חיבב הקב"ה ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה, להלן כתיב (עזרא א') סוסיהם פרדיהם גמליהם, ברם הכא כתיב וילך איש גרדום, אלא להן על ידי שהיו יוצאין מהארץ לחוצה לארץ לא ייחס הכתוב את ממונם, וילך איש גרדום. (רות א ה)

פסיקתא:

ובזכות מה ישראל זוכין לכל הכבוד הזה, בזכות ישיבה של ארץ ישראל שהיו יושבין ומצטערין בין האומות בעולם הזה... (פרשה א)

ילקוט שמעוני:

למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב, זה שאמר הכתוב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה והמצות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועושים את השמיטים אותה שעה היא מרצה את מעשיה להקב"ה, וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה, לכך רצית ה' ארצך וגו', מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, הרי החיים, ומנין אף המתים, תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו, מי מכפר על עמו אדמתו, אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים, וכן הוא אומר נשאת עון עמך כסית על חטאתם סלה. (תהלים פה, תתלג)

אמר ר' יוחנן טוב פת חרבה זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה זוכה לעולם הבא, מבית מלא זבחי ריב זה חוצה לארץ שהיא מלאה חמסים וגזלות. (משלי יז תתקנה)

מסכת שמחות:

מטמא כהן ויוצא לחוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות לקדש את החדש ולעבר את השנה ולהציל את שדהו מנכרי, ואפילו יוצא ועורר עליה. ללמד תורה ולישא אשה, רבי יהודה אומר אם אין לו מאין ללמד יטמא, ואם לאו אל יטמא... (פרק ד כה)

שוחר טוב:

הודו לה' קראו בשמו, אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה, אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד זכרו נפלאותיו אשר עשה. (מזמור קה)

מדרש שמואל:

הנגלה נגליתי וגו', תאני רבי שמעון בן יוחאי אדם כשהוא גולה מיהודה לגליל או מגליל ליהודה אין זה קרוי גולה, בשעה שהוא גולה מארץ ישראל לחוצה לארץ קרוי גולה. (פרשה ח)

מדרש משלי:

טוב פת חרבה ושלוה בה, אמר ר' יוחנן זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם בכל יום פת ומלח ודר בתוך ארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מבית מלא זבחי ריב זו חוץ לארץ שהיא מלאה חמסים וגזילות. אמר ר' יוחנן כל המהלך בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, דכתיב (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו. אמר רבי נחמיה ארץ ישראל מכפרת על עונות מיתה, אמר רב זבדא וכל הצדיקים שמתו בחוצה לארץ מה אתה עושה להן, אלא היה אומר ארץ ישראל מכפרת על מיתה, אבל הצדיקים שבחוצה לארץ עתיד הקב"ה לצוות למלאכי השרת והם מביאין אותן במחילות מחוצה לארץ לארץ ישראל ושם מתכפר להם, שנאמר וטהרתים על אדמתם. (פרשה יז)

תנא דבי אליהו רבא:

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, אמרתי להם, רבותי מה נשתנה עמרי שר צבא ישראל מכל אשר היו לפניו, שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמרי וישבו לו שלשה מלכים על כסאו, אמרו לי לא שמענו, אמרתי להם, שכרו היה משום שויתר עיר גדולה בארץ ישראל כמו ירושלים, שהיתה בדעתו שכשם שירושלים היא למלכי יהודה, כך יהא שומרון למלכי ישראל... (פרק ט)

מדרש הגדול:

ויקן את חלקת השדה, לימדתך תורה דרך ארץ, כשיהיה אדם בא מחוצה לארץ מפורנס צריך לקנות מקום בארץ ישראל... (בראשית לג יט)

לקח טוב:

רשעים ארץ ישראל מקיאתן, צדיקים ארץ ישראל קולטתן, בעשו כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו... צדיקים ארץ ישראל קולטתן, דכתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו. (בראשית לז א)

ילקוט ראובני:

כל הדר בארץ ישראל נקרא צדיק, צדיק כפי הנראה, שאם לא היה צדיק הארץ היתה מקיאה אותם, דכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכיון שאינה מקיאה אותו בודאי נקרא צדיק, אף על פי שהוא נקרא מחזקת רשע, וזהו הסוד ארץ ישראל נקרא שער השמים, כמו שאמר יעקב, וזה שער השמים, וזה שאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו, ראשי תיבות צבי, מי שנכנס בארץ צבי נקרא צדיק. (בראשית ויצא)

...וכשיראו אנשי קבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופרחום באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך, אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח, ויאמרו וכי אין אנו בני ישראל כמותם ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאינו כן אנו, ואומר להם מלך המשיח, כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה שהוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחוצה לארץ והשתדלו לבא לארץ ישראל כדי לזכות נפש טהורה, ולא חסו על ממונם ולא על גופם ובאו בים וביבשה ולא חששו להיות נטבעים בים, או לחיותם וממונם, לכן חזרו רוחניותם מדה כנגד מדה, אמנם אתם שהייתם יכולין לבא לארץ ישראל כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת ממון וחששתם לממונכם וגופכם, ועשיתם מהן עיקר ורוחכם ונפשכם עשיתם טפל לכן גם כן אתם נשארתם גשמיים, מדה כנגד מדה לחמדת ממון שחמדתם השי"ת נותן לכם ממון, שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים הנה כל הימים מושבעים להביא אותו לים יפו... (הברכה)

רש"י:

בבואכם אל הארץ - משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבא, כי תבואו, שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה, אבל בזו נאמר בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה. (במדבר טו יח)

עוברים את הירדן, והורשתם - כך אמר להם, כשאתם עוברים בירדן ביבשה על מנת כן תעברו, ואם לאו מים באים ושוטפים אתכם. (שם לג נא)

והורשתם - וישבתם - אם והורשתם אותה מיושביה אתם מיושבים בה, תוכלו להתקיים בה. (שם שם נג)

לך עבוד - שהיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית כאילו עובד ע"ז. (ש"א כו יט)

רמב"ן:

...ומה שאמר כאן "ושממו עליה אויביכם היא בשורה טובה וראיה גדולה, שאין ארץ טובה ורחבה שנושבה מעולם וחרבה כמותה, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם... (ויקרא כו טז)

והורשתם את הארץ וישבתם בה - לדעתי מצות עשה שישבו בארץ וירשו אותה, ולא ימאסו בנחלת ה' ללכת ולכבוש ארץ אחרת ולהתישב שם. ומכאן דנו חז"ל על מצות ישיבת ארץ ישראל. ולרש"י והורשתם וגו' שיאבדו את הכנענים הוא התנאי לישיבתם, ופירושנו עיקר. (במדבר לג נג)

באו ורשו - מצוה, ולא רק יעוד והבטחה. (דברים א ז)

...ויש מצוה ששקולה כנגד הרבה מצות, כגון שבת וע"ז ששקולין כנגד כולן, וכן דירת ארץ ישראל, כמו שאמרו בספרי, מעשה בר' יהודה בן בתירא... וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה, וישבת בה ושמרת לעשות ככל אשר ציויתיך, ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה... (דרשה על קהלת)

וזה מה שהוציאני מארצי, עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי, לפי שרצוני להיות טלטול שמתי (נשמתי) בחיק אמי. וזה הענין מחשבת הרשעים שאומרים ליחזקאל... כיוון שיצאנו מארצו הרי אני כגוים שאינו מעניש על ע"ז שלהם... (דרשה לראש השנה, בסוף).

כוזרי:

...והנה ידיעת שבתות ה' ומועדי ה' תלויה בארץ שהיא נחלת ה', שנקראת "הר קדשו", ו"הדום רגליו", ו"שער השמים", ו"כי מציון תצא תורה". ומה שהיה מזריזות האבות לדור בה והיא בידי עובדי ע"ז, והכספם לה, והעלותם עצמותיהם אליה כיעקב ויוסף, ותחינת משה לראותה...

אמר הכוזרי: השמיעני קצת ממעלותיה.

אמר החבר: ממה שאמרו בענין זה (כתובות ק"י), הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין, ודנו האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל שתצא בלא כתובה, והפכו כאשר האיש אינו רוצה לעלות שיוציא ויתן כתובה. ואמרו, לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה כותים, ואל ידור בחוץ לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו א-לוה... ואמרו כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח. ומשבחים מי שמת בה יותר ממי שנשוא אליה מת... ושאסרו מכירת קרקע לנכרי, ומכירת קורות הבית והניחו חרב, ואמרו שאין דנים דיני קנסות אלא בארץ ישראל. ואמרו אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ה). ומאהבתם אותה אמרו, כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא (פסחים קי"ג). ואמר רבי זירא למי שלא רצה לעבור עמו בנהר בלי מקום מעבר, מתאוותו לארץ ישראל, מקום שמשה ואהרן לא זכו לו, מי יאמר שאזכה לו?

אמר הכוזרי: אם כן אתה מקצר בחובות תורתך, שאין אתה משים המקום הזה מגמתך, ותשימנו בית חייך ומותך, ואתה אומר "רחם על ציון כי היא בית חיינו"... והנה אני רואה שהשתחויתך וכריעתך חונף, או מנהג בלי כוונה, וכבר היו אבותיכם הראשונים בוחרים לדור בה יותר מכל מקומות מולדתם, ובוחרים הגירות בה מהיות אזרחים במקומותיהם - אם כי לא נראתה השכינה בה בעת ההיא, אבל היתה מלאה זימה וע"ז, עם כל זה לא היתה להם תאוה אלא לעמוד בה, ושלא לצאת ממנה בעתות הרעב אלא במצות האלקים, והיו מבקשים לנשוא עצמותיהם אליה.

אמר החבר: הובשתני מלך כוזר, והעוון הזה הוא אשר מנענו מהשלמת מה שיעדנו האלקים בבית שני, שאמר (זכריה ב' י"ד), "רני ושמחי בת ציון" וגו', כי כבר היה הענין האלקי מזומן לחול כאשר בתחילה אילו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם, ונשארו רובם וגדוליהם בבבל, רוצים בגלות ועבודה שלא יפרדו ממשכנותיהם ועניניהם... ואילו היינו מזדמנים לקראת אלקי אבותינו בלבב שלם היינו פוגעים ממנו מה שפגעו אבותינו במצרים. ואין דבורנו "השתחוו להר קדשו", "המחזיר שכינתו לציון" וזולת זה אלא כצפצוף הזרזיר, שאין אנחנו חושבים על מה שנאמר בזה. (מאמר ב כ והלאה, וראה עוד ארץ ישראל-כללי)

משנה תורה:

הלוקח בית בארץ ישראל מן הנכרי, מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר בשבת, שאמירה לנכרי בשבת אסורה מדבריהם, ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה. וכן הלוקח מהם בית בסוריא, שסוריא כארץ ישראל לדבר זה. (שבת פרק ו יא)

...אבל מחוץ לארץ לארץ ישראל כופין אותה לעלות, אפילו מנוה היפה לנוה הרע, ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו עכו"ם מעלין. ואין מוציאין מארץ ישראל לחוצה לארץ ואפילו מנוה הרע לנוה היפה, וממקום שרובו עכו"ם למקום שרובו ישראל. אמר האיש לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה, תצא בלא כתובה. אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה, יוציא ויתן כתובה, והוא הדין לכל מקום מארץ ישראל עם ירושלים... (אישות פרק יג יט וכ)

המוכר עבדו לחוץ לארץ יצא בן חורין, וכופין את רבו השני לכתוב לו גט שחרור ואבדו הדמים... (עבדים פרק ח ו, וראה שם עוד)

אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה, או להציל מן העכו"ם, ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוץ לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנענשה שוה דינר חטים בשני דינרין. במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר, ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום. (מלכים פרק ה ט)

גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון". אפילו הלך בה ד' אמות זוכה לחיי עולם הבא. וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר "וכפר אדמתו עמו", ובפורענות הוא אומר, "על אדמה טמאה תמות". ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו. ואף על פי כן גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק. (שם י ויא)

לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים"... (שם שם יב)

רבינו בחיי:

ואלקי הארץ - רצה לשים דברתו רק לא-ל עליון שהארץ הקדושה נחלתו ביחוד. ומה שאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, רוצה לומר כאילו אינו מהאומה המיוחדת, ואין לו האלקים המיוחד... (בראשית כד ג)

ספר החנוך:

שלא לשכן עובדי ע"ז בארצנו, שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי.

מדיני המצוה, כגון מה שאמרו ז"ל, (ע"ז ס"ד) שאלו רצו להניח ע"ז, אף על פי שעבדוה מתחלתן שמותרין לשכן בארצנו, וזהו הנקרא גר תושב... ואם לא הניח ע"ז אין צריך לומר שאין מוכרין לו קרקע שישכן בארצנו, אלא אפילו להשכיר לו בית אסור כל זמן שישכר לדירה, לפי שמכניס שם ע"ז, אבל לסחורתו מותר, ובלבד שלא ישכיר לשלשה בני אדם, לפי ששלשה דבר קביעות הוא... (משפטים מצוה צד)

מהר"י יעבץ:

עד אנה תסתיר - ...ורמז בה למעלת ארצנו הקדושה על מעלת שאר ארצות, כי היושב בהם כאלו נשכח מאת הא-ל ית', ואחר כך אמר, כי אפילו יעלה זכרונו לפניו ובעת וזמן מן העתים, יסתיר פניו שלא יראהו, ירמוז היושב בארץ ישראל ימצא חן בעיני ה' מצד הארץ בעצמה, ומצד השוכן בה, וההפך בשאר הארצות. (תהלים יג ב)

את כל יושבי הארץ - ואחשוב שרמז אל יושבי הארץ הידועה היא ארץ ישראל, להודיע כי היושבים בה יהיו יותר קרובים אל ההשגחה... (שם לג יד)

בעל הטורים:

פן תיוורש - ...וכן אמר יוסף ליעקב, מוטב שתבא בכאן, אף ללכת לחוץ לארץ, פן תיוורש מתורה כי לא תוכלו ללמוד שם מפני הרעב. (בראשית מה יא)

עקדה:

...וזהו חטא המרגלים שמאסו בחיים המוגבלים המאושרים שעל ידי התורה וארץ הקודש, כי אינם חפצים לעלות בסולם אל החיים הנפשיים חוץ מיהושע וכלב, שאמרו "ארץ זבת חלב ודבש היא", שכל אחד מהם בפני עצמו מזיק, ויחד הוא המזון שלא יזיק. ובאמת ישיבת הארץ כישיבת גן עדן להגבלת החיים, ובמאסם בה מאסו בעקרי התורה, ונתיאשו מהשלמות האמיתית, והתישו כח הגבורה האלקית מהפיל גוים עצומים תחתם... (במדבר יג ב)

ונתת את הברכה - יודיעו בתחילת בואם לארץ שאי אפשר לחיות עליה כי אם על ידי המעשים הבחיריים, כמו שאמר למעלה "לא כארץ מצרים היא", ויעשו מזה פומבי גדול מאד. (דברים יא כט)

אברבנאל:

זקנים וזקנות - נגד אלו האומרים שישיבת בבל עם מי פרת יותר טובה לאריכות ימים. (זכריה ח ד)

ספר חרדים:

מצות עשה מן התורה לדור בארץ ישראל, שנאמר "וירישת וישבת בה", ואמרו רז"ל שמצוה זו שקולה כנגד כל מצות התורה, ואמרו כל היוצא מארץ ישראל ודר בחוצה לארץ יהיה בעיניך כעובד ע"א, שנאמר, "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים"... מתרי"ג לרמב"ן ולרשב"ץ. (מצות עשה התלויות בא"י ואפשר לקיימן בזמן הזה פרק א טו)

...וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחלת עונינו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה, שנאמר "וימאסו בארץ חמדה", ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתיב, "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", ושם נאמר, "אתה תקום תרחם ציון". ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה, ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר' יהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחלת השירה ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו', כן אנו משוררים על ציון ר' יהודה בר אלעי כל ערב ראש חדש בשמחה רבה, ומתחננים לא-ל שלא יגרשנו מעליה, גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי להם שיהיו נכספים ותאבים אליה כי כשם שבחר בהם כך בחר בארץ ישראל, ויחד אותה להם, ואין נקראין גוי אחד אלא עמה... וכתב רמב"ן במנין תרי"ג מצות, מצות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצוה זו, וידוע שעקר שכר המצוה על השמחה גדולה בה, כדכתיב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה", אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצות התדירה באהבתו אותה, וגם צריך להיות ירא וחרד...

ופירוש הענין שעל ידי הצרות שבארץ ישראל מתנכים ומתמעטים העונות, והעם היושב בה נשוא עון, וכתיב "וכפר אדמתו עמו", ודוקא בעונות קלים ששבים ומתחרטים עליהם ויסורין אלו ממרקין, ובעת מותו של אדם הולך נכוחו לגן עדן. אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים, עליהם הכתוב אומר "ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה"... ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ ישראל, אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים... (שם פרק ב וראה שם עוד)

אלשיך:

לך לך - ...יוצא מזה שהישראלי השוכן בארץ ישראל דבק בשורשו, כי אויר ארץ ישראל קדש, וימשך בו בדרך ישרה איכות שורש נפשו, נמצא שהוא שלם בלי פירוד, ובחוץ לארץ ימשך דרך עקלתון בדרך אויר טמא, וזה שאמר לו "לך לך"... (בראשית יב א)

ביני וביניך - שיהיה לו לא-לוה ולפטרון, דהיינו שלא יכנס שר בינתים, וכן לבניו אם יקבלו אלוקותו, שאז יכנסו לארץ, כי הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה. ואתה את בריתי תשמור - והמילה תנאי לירושת הארץ, וכן זאת בריתי - קיום השבת גם כן תנאי לירושתה, על פי בראשית רבה. (שם יז ז)

לשבת בה - בישיבה בה תהיה לכם קדושה, ואינני מביא אתכם לשבע מטובה, ומצינו שבימי דוד לא יכלו להתפרנס אלא על ידי שפשטו בגדוד וכדומה. ולא תלכו בחוקות הגוי - ותחשבו שעל ידי זה ימלאו בתיכם כל טוב, כי עיקר ישיבתכם בארץ שתהיו תחת כנפי השכינה, שכן הבדלתי אתכם מן העמים - לתת לכם נשמה קדושה, חלק א.לוה ממעל... (ויקרא כ כב)

וילך איש - ועמדה להם זכות ישיבת ארץ ישראל, שרק אחד יצא ממנה עם שהיה רעב, ויכלו להתקיים שם. (רות א א)

מהר"ל:

...כך הארץ הקדושה, כאשר יושביה עליה אז יש לה המעלה הנבדלת והיא מרווחת, כי הגשם הוא בעל גבול ושיעור, ואין הדבר שהוא נבדל בעל גבול כמו הגשמי, וכל אשר יש לו קירוב אל הקדושה האלקית הנבדלת אין לו כל כך גבול, ולכך מצד שהארץ יש בה צד מעלה נבדלת היא מרווחת, ודווקא כאשר יושביה עליה, שזהו חיותה, ועוד שישראל שהם עם קדש יושבים עליה, ובשביל כך יש לה מעלה הקדושה, וכשאין יושביה עליה נסתלקה המעלה הנבדלת וגמדה... (נצח ישראל פרק ז)

ובפרק ערבי פסחים: ג' מנוחלי עולם הבא, הדר בארץ ישראל וכו'. דע כי העולם הבא הוא נבדל, וזהו עצם עולם הבא, כמו שאמרו שאין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ואלו שלשה דברים, העושה אותם נוטה להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי שיהיה בן עולם הבא, כי הארץ הקדושה, הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, וכמו שאמרו: אוירא דארץ ישראל מחכים, שכל ענין ארץ ישראל ומעלתה, שהיא נבדלת מן הגשמי... (נתיב התורה פרק י)

וכל הדר בחוצה לארץ וכו', פירוש כי נקרא השי"ת אלקי הארץ, וכדכתיב (יחזקאל ל"ו) ומארצו יצאו, שנקרא ארץ ישראל ארצו, ושאר ארצות נתן לשרים הממונים עליהם, וכאשר הוא דר בחוץ לארץ כאלו עובד ע"ז הוא הכח הממונה על הארץ אשר הוא דר שם, וכאלו מקבל אותו באלוה ואדון, ולכך נחשב כאלו עובד ע"ז כאשר נמסר תחת רשותו, ודבר זה נחשב עבודה לו. (חידושי אגדות כתובות קי א)

שרוי בלא עון, מפני שארץ ישראל קדושה ואין בה החמרי הגשמי אשר בו החטא, כי הנבדלים הם בלא חטא, ולפיכך הדר בארץ ישראל הוא מסולק מן החטא, אשר החטא הוא מצד הגשמי החמרי, והארץ הקדושה נבדלת משאר הארצות שאינן קדושים, וכך האדם שדר בה נבדל מן החטאים, והבן זה. ועוד כל דבר יש לו מקום מיוחד, וארץ ישראל אל השי"ת כי ארץ קדושה, ולכך כאשר דר ומקומו הוא בארץ ישראל אשר הוא אל השי"ת, כאלו דר עם השי"ת, וכאשר דר עם השי"ת הוא מסולק מן העון, כי אין עם השי"ת הרע, כי לא יגורך רע, ולכך העם היושב בה כאשר הוא דר עם השי"ת הוא מסולק מן החטא ועון. (שם ב)

להיות לכם לאלקים - שכל הדר בארץ ישראל וכו', וכל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד ע"ז, שמהדר ומפאר לאלהי הארץ, שברוב עם הדרת מלך, וזה על היוצא מארץ ישראל, ובלך לך אמר הדר בחוצה לארץ כאילו אין לו א-לוה על הנולד בחוצה לארץ. (גור אריה ויקרא כה לה)

של"ה:

...ורבים מיושבי ארץ הקדושה רצו לפטור את עצמם מחמת הדוחק הגדול שהיה ערב שביעית רעב במדינה ולא היה סיפק בידם לאכול דבר יום ביומו, קל וחומר להכין איזה ענינים בביתם על שנת השביעית, ואמרו שינויי דחיקי, ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי, אני מחויב לקיים יותר מהם, ואפילו למכור גלימא דעל כתפאי, כי יאמר לי הקב"ה למה באתה ממקום שהיית פטור מזה ובאת למקום החיוב, ועתה במקום החיוב תעזוב המצוה הזאת, מדוע באתה לטמא את ארצי. בשלמא הדרים כבר שמה אין עונשם גדול כל כך, ועוד כל הנוסע לארץ הקדושה נוסע בשביל לקדש את עצמו ולקיים המצוה אשר שמה, כענין שאמרו רז"ל סוף פ"ק דסוטה, דרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו לכנוס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך וכו', אלא לקיים המצות התלויות בארץ. והענין כי ראוי לאדם להביא את עצמו לידי חיוב מצוה כדי לקיימנה, אלא שאין מחייב בה יביא עצמו לידי חיוב, ומי שאינו עושה כן לפעמים נענש בעת שהדין שלמעלה מתוח... (שער האותיות אות ק ד"ה עתה באתי להיות מזכיר)

...ובגמרא תנו רבנן, הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתובה... ובטור א"ע סימן ע"ה כתב דכל אלו הדינין הם גם כן בזמן הזה. וכן נראה מהרי"ף והרא"ש שהביאו אלו הדינים. ומעתה מה שאמרו התוספות בשם הרב רבי חיים דעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהן ולעמוד עליהם, דברי הר' חיים הם דברי יחיד, וגם לא מסתברא טעמיה, דעל זה נאמר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו, דודאי מי שדר בארץ ישראל ואינו מקיים מה שמחוייב לקיים אז הוא פושע, אבל המקדש עצמו ומקיים לענין תרומות ומעשרות ושביעית כפי מה אשר מחוייב אז אשריו. ומה שאמר דאין אנו יכולין ליזהר בהן זה הדבר אין מובן אצלי, דלמה אין יכולין ליזהר ומי הוא המונע, על כן אין להשגיח בדבריו אלו. בודאי המונעים מחמת סכנת הדבר (הדרך?) כשהם בחזקת סכנה אז אין להם אשם ויפה עושים, וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה והביאו הב"י בסימן הנזכר... אבל מי שזוכה ובא לשם בלי סכנה, אשריו ומה טוב חלקו לישב בצל ש-די בזה שער השמים, וכדוגמא זה תמצא בפסקים וכתבים מהור"ר ישראל סימן פ"ה וזה לשונו, מה שכתבתי לי עוד מעלייתך לארץ צבי ולעיר הקודש שיבנה במהרה בימינו אי מצוה הוא עתה אפילו תלמיד חכם, הואיל ואין לנו בעונות קבוץ בחורים ותלמוד תורה לשם, דע לך דבודאי שבח גדול ומעלה יש לו לאדם הדר בארץ ישראל, וכל שכן בעיר הקודש לתועלת לעולם הבא וגם לעולם הזה.

אמנם שמענו כמה פעמים שיש לשם בני ברית מערביים נחשבים לרשעים גמורים מוסרים מפורסמים, והם טורדים ומבלבלים האשכנזים שהם שומרי תורה, וגם כי המזונות דחוקים ומצומצמים לשם מאד ורווחים קשים מי יוכל לעמוד בכל זה, מלבד גודל רשעות הישמעאלים אשר לשם, לכן כל איש ישער בעצמו בהשגת גופו וממונו באיזה דרך יוכל לעמוד ביראת השם ובשמור מצותיו, כי זה כל האדם...

וזהו טעם סמיכות פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל מפרשת כי תבא, כמו שאמרו רז"ל, ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנם אלא על ידי יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא, וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק, הכי נמי בכיבוש גליות כשרוצים לבא לארץ ישראל עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד ירא ה' וישפוט. והתחיל בתיבת "והיה" הוא אחד משנים עשר צרופים של השם הקדוש, רמז כי הדר בארץ ישראל דבק בה' הפך הדר בחוצה לארץ... והנה תיבת והיה אצל מצות ישיבת ארץ ישראל רמז לשמחת המצוה, וסמיכת הפרשה לעמלק רמז לחרדה במצות מהרצועה התלויה באויר, ויסורין של ארץ ישראל הן מן האומות הן מן החלאים מזבח כפרה הם, כדבר שנאמר ובל יאמר שכל חליתי העם היושב בה נשוא עון... (שם ד"ה קדושת המקום, וראה שם עוד)

ראה גם ארץ ישראל-כללי, תורה שבכתב לך לך.

אור החיים:

ושמרתם אתם - ...או אם ישראל והגרים ישמרו, אין כח במעשה הגוים שתקיא הארץ יושביה. וכתב הרמב"ם וסמ"ק כי גוי שלא קבל עליו ז' מצוות אסור לו לדור בארץ ישראל מטעם פן יחטיאו אותך, ולא מפני מיחוש של הקאה. (ויקרא יח כו)

והורשתם - וישבתם - רש"י ז"ל פירש שהמצוה היא והורשתם, אבל וישבתם היא הבטחה, ורמב"ן ז"ל פירש שהמצוה היא וישבתם, ומכאן סמכו לדין: הכל מעלין לארץ ישראל וכו'. והפשט נראה כרש"י, מפני שגומר "כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" וגו', ואם הישיבה העיקר היה לו לומר כי לכם נתתי לשבת בה. (במדבר לג נג)

יקרא ארץ רפאים - ובאמת אינה ארץ רפאים, דאם לא כן היתה שייכת לישראל. וקשה מברייתא דספרי: נותן לך - פרט לעבר הירדן, ובאמת גם ארץ סיחון לא ניתנה במתנה, שהיתה ביד מואב. ועוד נראה שאפילו אם ניתנה עבר הירדן לאברהם קדושתה פחותה מארץ ישראל, ולא לדירה ניתנה כי אם לשלל. ושמור הכלל שאף על פי כן אחר שכבשום רוב ישראל יש לנהוג בהם קדושה, הואיל ונכבשו לפני ה'. (דברים ג יג)

אעברה נא - ...או שילך ד' אמות בארץ ישראל, שאז יש לו חלק לעולם הבא. (שם שם כה)

לשבת שם לאמר - ב"לאמר" מתכוון למה שאמרו רז"ל שיש מצוה לשבת בארץ כנען. (שם יג יג)

לשבת על האדמה - מצוה כוללת כל התורה, כדברי רז"ל: ההולך בה ד' אמות יש לו חלק לעולם הבא. (שם ל כ)

וישכן ישראל בטח - אימתי, כשיהיה בדד, ונמשך למעלה, ויאמר השמד, שציוה ה' להשמיד כל נשמה מיושבי הארץ, ובזה ישכון ישראל בטח, ובזה עין יעקב - הגם שתהיה עינם לאכל מפריה ולשבע מטובה, אף על פי כן לא יבעטו כשלא יהיו מהעמים עמהם. (דברים לג כח)

העמק דבר:

שנת החמשים שנה - שאם בטלו היובל מאיזה טעם אי אפשר לעשות אחרת יובל, ולבטל ישוב הארץ בחנם. (ויקרא כה יא)

גאולה תתנו לארץ - אפילו כבר נמכרה לעובד כוכבים מצוה לגאלה שלא תיעבד בשביעית... והרי אפילו בזמן הזה איתא בגטין ח' דמשום ישוב ארץ ישראל מצוה לגאול שדה מהעובד כוכבים, וכל שכן בזמן ישוב ארץ ישראל... וכתיב ובכל ארץ אחוזתכם, שאין בזה מצוה, אלא בזמן שכל הארץ ביד ישראל, אלא שנמכרה איזו אחוזה לעובד כוכבים ויעבד בשביעית, מה שאינו כן אם כל הארץ ביד עובדי כוכבים, ואי אפשר לגאול את כולה, אין מצוה לגאול איזה מקום. זה הפשט, והדרש תדרש. (שם שם כד)

וישבתם לבטח בארצכם - שרצון הקב"ה שישבו תמיד בארץ ישראל ויעבדו את ה'. (ויקרא כו ה)

והתגר בו מלחמה - אם לא יתנם לעבר, כי מוטב שיניחם לעבור ואז יכבשו רק את ארץ הקדש, ולא יתישבו מהשבטים בעבר הירדן. (דברים ב כד)

ואת הארץ הזאת ירשנו - מוכיחם שאילו לא חטאו במרגלים והיו נכנסים לארץ מיד דרך ארץ אדום לא היו ב' השבטים מתנחלים בעבר הירדן כי אם בארץ ישראל, ששם כח התורה המגן בעדם עדיף, ולא היו גולים תחילה, שעל ידי זה נחלשה קדושת ארץ ישראל, כבערכין ל"ב. (שם ג יב)

למען חייך - שתרגישו עונג וחיות הנפש יותר ממה שאפשר להשיג בחוצה לארץ, כי שם אין הקב"ה מתדבק בנו ברוח הקדש... (שם ל ו)

משך חכמה:

וישבתם בה - לרמב"ן ישיבת ארץ ישראל מצות עשה, ותמהו עליו מדדרש ר' שמלאי שנתאוה משה להכנס לארץ, כי הרבה מצות אינן נוהגות אלא שם, והלא ישיבתה עצמה כבר מצוה? ואינו קשה, שקיים מצוה זו גם בארץ סיחון ועוג, שהוא האמורי שאמר עליו והורשתם וגו' וישבתם בה. (דברים יא לא)

שפת אמת:

ראה ארץ ישראל-כללי, ויקרא בהר תרנ"ג.

שם משמואל:

ויש להתבונן עוד בשינוי הסדר שבין אברהם אבינו ע"ה לבין בניו אחריו. באברהם אבינו ע"ה היה הסדר: ארץ ישראל, מילה, ושבת, שהרי בראשונה נצטווה על ארץ ישראל... ובזרעו אחריו הסדר להיפוך, ראשונה היא שבת, שאין שבעת ימים קודם המילה בלי שבת... ואחר כך כשיגדיל ותהיה דעתו על ארץ ישראל כנ"ל, כי אף הנולדים בארץ ישראל נראה שאז נשלמת מצות ישיבת ארץ ישראל אם דעתו לכך, כי מאחר שתאמר שאפילו הדרים בחוץ לארץ אם דעתם על ארץ ישראל נחשב כאילו הם בארץ ישראל, כמו כן תאמר להיפך, שאפילו יושבי ארץ ישראל אם דעתם על חוץ לארץ נחשב כאילו הם בחוץ לארץ, ומאחר שעיקר ישיבת ארץ ישראל הוא אם דעתו לכך, מובן שעיקר ישיבת ארץ ישראל נחשבת כשיגדיל ותהיה דעתו לכך... (לך לך תרע"ב)

ממושבותיכם תביאו לחם תנופה... והנה ישיבת ישראל בארץ ישראל שהיתה ישיבתן מצוה, וכן כל עבודת האדמה שם להוציא פירות הכל היא מצוה, כמו שכתב הב"ח בספרו משיב נפש על מגילת רות, שעל כן בועז גדול הדור ושופט ישראל היה הוא בעצמו זורה את גורן השעורים בלילה, כי היה עוסק במצוה, ועל כן ישיבת אומות העולם אינה ישיבה, שאין בה קביעות, שכל מגמתן להשיג עוד יותר ולמלאות תאותן עוד יותר, אבל ישראל יש להם ישיבה בעוסקין במצוות השי"ת, וזה שמביא הכתוב "בשבת ישראל בחשבון" וגו', שהיתה ישיבתן מצוה... (שבועות תרע"ד)

רבינו ירוחם:

וכן הוא ענין ארץ ישראל ומעלתה כי גדולה היא, "ונתנה לך" כתיב, אינה כלל ירושת אבות, ודאי כי לולא האבות הקדושים לא היינו זוכים בארץ ישראל, מוחזקת היא לנו מאבותינו הקדושים, כי יכול נוכל לקחת אותה, אבל ללקיחה אנו צריכים, אנחנו הצריכים לזכות בארץ ישראל, כל אחד מישראל צריך לזכות לארץ ישראל. זהו אשר דרשו במכילתא אמרו כאשר נשבע לך, דהיינו אשר נאמר (שמות ו' ח') "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי" - שבועה מיוחדת לך. ולמה היה צריך הקב"ה לתת לנו שבועה מיוחדת... אלא שכשם שהיה צריך לישבע לאבותינו, כי ארץ ישראל נתונה וקיימת להם, כן נשבע במיוחד לכלל ישראל על ארץ ישראל נתונה היא להם במיוחד, לא כסתם ירושה לעלמא, כל אחד מישראל היושב בארץ, לזכות הארץ הוא צריך, אל תבא בארץ כאיש הבא "בארץ אבות", לנתינה חדשה הוא נצרך, וכמו שהאבות הקדושים לא בנקל זכו לארץ, כן אתה לא בנקל תקנה אותה, הרבה מעשים וזכותים צריך לזכות בחלקה, והדברים מבהילים ונפלאים. (דעת תורה שמות עמוד קיג)

ראה עוד ארץ ישראל-כללי.