בועז   

(ראה גם: הסטוריה-שופטים, רות)

זהר:

בעז נראה שהיה בו שינוי כשהוליד לעובד, כי עובד הוא בשינוי, (שהוא אביו השני, ואומר) אינו כן, אבצן הוא בעז, (למה נקרא בעז, מפני) שהוא אב הראשון שלא עשה שינוי, (דהיינו שיהודה, שהוא אב הראשון, נתגלגל בו). ואם תאמר שהוא היה, (ואינו גלגול יהודה), אבל ודאי בעת שנתעורר למעשה הזו, (של יבום), היה בו מי שהוא עז כאריה וכלביא, (דהיינו יהודה) היה בו, (ועל כן נקרא בועז, מלשון בו עז, שהוא יהודה, והיה זה) כדי שלא יהיה שינוי בדוד, (ומשום שנתגלגל בו יהודה) חזר הדבר לשורש הראשון, כדי שיהיו כולם מאב אחד ושלשלת אחת, והכל אחד, ולא היה שינוי בגלגול הזרע של דוד, ועל כן אתה מראש ועד סוף בלא שינוי כלל. (משפטים קצג)

אלא יש כאן סוד, וברוח הקדש נאמר זה, משום שראה בעז, הדיין של ישראל, את העניוות של צדקת ההיא, שאינה מגבהת עינים לראות במקום אחר אלא מול פניה, וראה כל מה שראתה בעין טובה ולא היתה בה עזות מצח, שיבח עיניה...

ובעז הסתכל שרוח הקדש שורה עליה, אז פתח ואמר, עיניך בשדה אשר יקצרון וגו', אם תאמר בשביל שהיו לוקטים אלו האחרים, (על כן אמר לרות עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן, אם כן) איך אמר שתלך אחריהן, ולא היה צריך לכתוב אלא ולקטת אחריהן, מהו והלכת אחריהן, אלא בשביל עיניה אמר, כי עיניה היו גורמות ברכות מרובות...

פירוש אחר על עיניך בשדה אשר יקצרון, בעז ראה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנה מלכים עליונים ושליטים שהם עינים של הכל... ומשום זה אמר לה עיניך, שאלו הם המלכים והשליטים העתידים לצאת ממנה... (ויקהל תנ, ועיין שם עוד וערך רות)

תא חזי, בעז היה טוב עין, עזות מצח לא היה בו לעולם, מה כתוב, ויבא לשכב בקצה הערמה, שהוא סוד הכתוב בטנך ערמת חטים, (הנאמר על המלכות, אף כאן בקצה הערמה, היא המלכות), מכאן למדת כל מי שמברך ברכת המזון כראוי בשמחה, ברצון הלב, כשעולה מעולם הזה מקום נתתקן לו תוך סודות עליונים בהיכלות הקדושים (של המלכות נקראת ערמה)... (שם תסג)

...והיחוד של אח עם ד' הוא על ידי צדיק ובועז, משום שהתגבר על יצרו, (ליבם לשם מצוה), נקרא צדיק, (וזה הוא שנקרא בועז, שהוא אותיות בו עז), דהיינו חזק ביצרו... (כי תצא צח)

בועז הוא בצורה עליונה צדיק, שהוא יסוד, גבור, שומר הברית, שנתגבר על יצרו, ונקרא גבור חיל, ודאי שצדיק היה.

ואם תאמר וכי מי הוא קרוב לכנסת ישראל, הלא הוא צדיק, (דהיינו יסוד), ואיך כתוב (שבועז אמר) יש גואל קרוב ממנו, ומי הקרוב (למלכות יותר מיסוד), אלא ודאי גואל קרוב ממני זהו האור הראשון, (שהוא חסד), הנקרא טוב, שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב... (זהר חדש רות תפ)

בתוך כך והנה בועז בא, שהצדיק (שהוא יסוד) בא עמוס בכמה ברכות ובכמה קדושות, ויאמר לקוצרים, מי הם הקוצרים, למעלה הם בית דין, דהיינו סנהדרי גדולה שם (בשדה, שהוא המלכות, שה"ס ע' מלאכים שהם בית דינה של המלכות ונקראים סנהדרי גדולה), ה' עמכם, עתה נותן להם (היסוד דז"א, שהוא בועז), ברכות וקדושים, (מסוד השם הוי"ה שהוא ז"א), והם אומרים יברך ה', שנותנים לו תוקף לשאוב השפע ממקור החיים, מתוך העולם הבא, (שהוא בינה)... (שם תקג, ועיין שם עוד)

ויבא לשכב בקצה הערמה, רבי נהוראי ורבי יהודאי באו לטבריה, שמעו את ר"ש שאמר המקרא הזה, ויאכל בועז וישת וגו', (בועז הוא יסוד דז"א כנ"ל), וייטב לבו היינו אכילת חיים של מעלה, (דהיינו אורות הבינה), שלבו שמח מחיים האלו, וכיון ששמח מיד, ויבא לשכב בקצה הערמה, היא האבנים הטובות והמרגליות העליונות... (שם תקצז, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת, וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה, שני שבלין לקטה שלשה שבלין אינה לקטה. במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה... ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום, א"ר אלעזר רמז רמז לה, עתיד מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה הלום, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אד-ני ה' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום... (שבת קיג ב, וראה שם עוד וערך רות)

...והאמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה, מאי אינה טעונה ברכה, אינה טעונה ברכה כל ז'... (כתובות ז א)

לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, מי נתן למי, בועז נתן לגואל, רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז... (בבא מציעא מז א)

וא"ר יצחק אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בעז, והיינו דאמרי אינשי עד דלא שכיב שיכבא קיימא מנו בייתיה (עומד כבר הממונה על ביתו). אמר רבה בר רב הונא אמר רב אבצן זה בעז, מאי קא משמע לן, כי אידך דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב, מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו, שנאמר ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ, וישפט את ישראל שבע שנים. ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות, אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו, ובכולן לא זימן את מנוח, אמר כודנא (פרדה) עקרה במאי פרעא לי. תאנא וכולן מתו בחייו... אמר רב חנן בר רבא אמר רב אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן... (בבא בתרא צא א)

אמר ר' יוחנן... תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז, דכתיב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות, תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש, כדאמרן. אמר ר' יוחנן מאי דכתיב רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, רבות בנות עשו חיל זה יוסף ובועז, ואת עלית על כולנה זה פלטי בן ליש... (סנהדרין כ א, וראה שם עוד)

אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי, מאי דכתיב שש השעורים האלה נתן לי... וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים, אלא שש סאין, וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין, אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש ברכות, ואלו הן, דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה... (שם צג א, וראה שם עוד)

 

מדרש רבה:

אמר רבי יוסי, שלשה הן שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו, יוסף דוד ובועז... בועז מנין, שנאמר חי ה' שכבי עד הבקר. ר' יודן ור' חמא, ר' יודן אומר כל אותו הלילה היה יצרו מפתהו בדברים ואומר לו, את פנוי והיא פנויה, אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש, ליצר הרע נשבע חי ה', ולאשה אמר שכבי עד הבקר. א"ר חנינא גבר חכם זה בועז, ואיש דעת מאמץ כח שגבר על יצרו בשבועה. (ויקרא כג יא)

ר' סימון בשם ר' אלעזר אמר בה שטה חורי, אמר מי הוא שעשה חסד עם מי שצריך חסד, זה בועז עם רות, הדא הוא דכתיב, ויאמר לה בועז לעת האכל גשי הלום קרובי להכא, ואכלת מן הלחם, מלחם של קוצרים, וטבלת פתך בחומץ שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ בשעת השרב... ויצבט לה קלי, קליל זעיר בראשי אצבעותיו נתן לה, והכתיב ותאכל ותשבע ותותר, א"ר יצחק אנן שמעינן מינה תרתי, או ברכה שירת בידו של אותו צדיק, או ברכה שירת במעיה של אותה צדקת, אלא מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר אנו יודעין שברכה שורה בתוך מעיה של אותה צדקת. (שם לד ח)

א"ר יצחק למדתך תורה דרך ארץ, שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח... ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי, עגלים פטומים היה מאכילה... (שם שם ט)

...ויש אומרים אבצן היה משיא את בנותיו אותו היום. ר' תנחומא בשם ר' עזריה ור' מנחמא בשם ר' יהושע בן אבין כתיב (תהלים פ"ט) ה' צב-אות מי כמוך חסין י-ה שמוציא דברים בעונתו, אשתו של בעז מתה באותו היום ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים, ואזיל כל עמא לגמילות חסדא, נכנסה רות עם נעמי והיתה זו יוצאת וזו נכנסת. (רות ג ו)

זה שאמר הכתוב ושחרים הוליד בשדה מואב (דה"א ח')... דבר אחר ושחרים זה בעז, ולמה נקרא שמו שחרים שהיה משוחרר מן העונות, הוליד בשדה מואב שהוליד מרות המואביה, מן שלחו שהיה משבט יהודה, שנאמר (בראשית מ"ו) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף. (דה"א ח') חושים ואת בערא נשיו, ויש אדם מוליד נשיו, אלא שחש כנמר ובאר את ההלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ויולד מן חדש אשתו, לא צורכה אלא ויולד מן בערא אשתו, אלא בימיו נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. (שם ד א)

ר' תנחומא בשם רבנו אמר, ג' דברים גזרו בית דין של מטה והסכימו עמהם בית דין של מעלה, ואלו הן לשאול שלום בשם, ומגילת אסתר ומעשרות... ועמד בועז ובית דינו והתקינו לשאול שלום בשם, שנאמר והנה בעז בא מבית לחם וגו', וכן המלאך אמר לגדעון (שופטים ו') ה' עמך גבור החיל. (שם שם ז)

ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים, על כמה היה ממונה, א"ר אליעזר בר מרים על מ"ב היה ממונה... למי הנערה הזאת, ולא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, וזו יושבת ומלקטת... כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה... (שם שם ח)

ויען בועז ויאמר לה הגד הגד לי, למה שני פעמים, הגד הגד לי, הוגד לי בבית הוגד לי בשדה, כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך, שאין תלמוד לומר בחיי אישך... (שם ה ב, וראה עוד רות)

ויאמר לה בועז לעת האכל גשי הלום, רבי יוחנן פתר בה שית שטין, מדבר בדוד, גשי הלום קרובי למלכות, ואין הלום אלא למלכות, הדא הוא דכתיב (ש"ב ז') כי הביאותני עד הלום. ואכלת מן הלחם, זו לחמה של מלכות, וטבלת פתך בחומץ, אלו היסורין, שנאמר (תהלים ו') ה' אל באפך תוכיחני... ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו, שנאמר (שם כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו...

דבר אחר גשי הלום מדבר בשלמה, גושי הלום קרובי למלכות, ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות... ויצבט לה קלי שחזרו לו מלכותו... דבר אחר גשי הלום מדבר בחזקיהו... דבר אחר גשי הלום מדבר במנשה... דבר אחר מדבר במלך המשיח... (שם שם ו, וראה שם עוד)

ויאכל בועז וישת וייטב לבו, למה וייטב לבו, שברך על מזונו, דבר אחר וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון לתורה, דבר אחר וייטב לבו שעסק בדברי תורה, שנאמר (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך. דבר אחר וייטב לבו שהיה מבקש אשה, שנאמר (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב. ויבא לשכב בקצה הערמה, ר' יהודה נשיאה בעא קומי ר' פנחס בר' חמא, בועז גדול הדור היה ואת אמרת בקצה הערמה, אמר ליה לפי שהיה אותו הדור שטופים בזמה והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות, הדא הוא דכתיב (הושע ט') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו', ואין דרכן של צדיקים לעשות כן. ולא עוד אלא לפי שהצדיקים רחוקים מן הגזל, ועל כן ממונם חביב עליהם. (שם שם טו)

...דבר אחר על משפטי צדקך, משפטים שהבאת על עמונים ומואבים, וצדקות שעשית עם זקני ועם זקנתי, שאילו החיש לה קללה אחת מאין הייתי בא, ונתת בלבו וברכה, שנאמר ברוכה את בתי. (שם ו א)

וילפת, לפתתו כחזזית, התחיל ממשמש בשערה, אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את רוח או אשה, אמרה אשה, פנויה את או אשת איש, אמרה לו פנויה, טמאה את או טהורה, אמרה לו טהורה, והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו, שנאמר ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך וגו'... (שם שם ג)

רבנן סבירין טוב ואלימלך ובועז אחים היו, ור' יהושע אמר שלמון ואלימלך וטוב היו אחים... (שם שם ה)

ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן, למי אמר, א"ר מאיר לבן ביתו אמר, ר' חוניא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק, כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה, כן יהי רצון מלפניך אל יודע כי באה האשה הגורן ולא יתחלל בי שם שמים. (שם ז א)

ויאמר הבי המטפחת אשר עליך, הבה כתיב, מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר שלא ירגיש בו בריה... א"ר יהודה בר ר"ס בזכות וימד שש שעורים וישת עליה זכה ועמדו ממנה ו' צדיקים וכל אחד ואחד בהן שש מדות, דוד חזקיהו יאשיהו חנניה מישאל ועזריה דניאל ומלך המשיח... (שם ב, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

ובא גואלו הקרוב זה בועז, אימתי, בשעה שמכרה נעמי השדה, שנאמר (רות ד') חלקת השדה אשר לאחינו וגו', ובא גואלו הקרוב אליו, זה בועז, שכך נעמי אומרת לכלתה קרוב לנו האיש, באותה שעה הלכה לה רות אצל בועז, אמרה לה חמותה הנה הוא זרה את גורן השעורים הלילה, והוא היה נשיא והיה זורה את השעורים בגורן, אלא שהיה דורו פרוץ בגזל והיה יוצא לשם לשמור גורנו... ויחרד האיש וילפת (רות ג') מהו וילפת, כמו דאמרת וילפת שמשון את שני עמודי וגו' (שופטים ט"ז), התחיל אותו צדיק לצעוק, לפפתו, אמר לה מי את, ותאמר אנכי רות אמתך, אמר לה ומה באתה לעשות כאן, אמרה לו לקיים את התורה, שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אלא עמוד וקיים את התורה, אמר לה הואיל ובאתה לקיים את התורה ליני הלילה, והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, שהיה לו אח גדול ממנו ושמו טוב...

ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז (שם ד'), אמר לו שב ונביט בתורה מה כתיב שם, לא כך כתיב וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אמר בעז לטוב חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי וגו'... באותה שעה גאל בועז מה שמכרה נעמי, ומהיכן למד בועז, מן הפרשה הזאת, וכי ימוך אחיך ומכר וגו'. (בהר ג)

מדרש תנחומא הקדום:

בועז עובד וישי אמרו רבותינו יותר מארבע מאות שנה היו חיין... (ויחי ד)

היטבת חסדך האחרון מן הראשון, כך היה בועז דורש, מה אוהבת אשה בחור עני מזקן עשיר, ואני בן שמונים שנה, ובאת אצלי לקדש שם שמים, התחיל לברכה, אמר לה ליני הלילה וגו'. (בא טז)

תנא דבי אליהו זוטא:

צא ולמד מן בועז בן שלמון שנשא אשה לשם שמים ויצא ממנו דוד ושלמה בנו שהיו מושיעין את ישראל והיו מרבין תורה ומצות בישראל, ועליהם ועל כיוצא בהם ועל הדומין להן ועל העושה כמעשיהן הכתוב אומר, (ישעיה ס"ו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. (פרק ג, בסוף)

ילקוט שמעוני:

אמצא חן בעיניך כי נחמתני, מה נחמה נחמה, אמר לה עתידה את לעלות לגדולה ועתידין בניך להיות מנהיגין של ישראל, ועתידה את ללבוש כתר מלכות, ואף על פי שאת רואה עצמך שאת עניה עתיד לצאת ממך מי שמקדיש מאה ככרי זהב... (רות פרק ב, תרג)

ויקח בועז את רות, אמרו אותה הלילה שבא עליה מת. (שם פרק ד, תרח)

תרגום:

לתת להם לחם - בגין זכותיה דאבצן נגידא ובצלותיה... הוא בועז חסידא. (רות א ו)

גבור חיל - תקיף באורייתא. (שם ב א)

הוגד הוגד לי - על מימר חכימיא לא גזר ה' על נוקביא, ואתאמר עלי בנבואה דעתידן למיפק מינך מלכין ונביאין... (שם שם יא)

וייטב לבו - ובריך שמא דה' דקביל צלותיה ואעדי כפנא... (שם ג ז)

וילפת - ורתת, ואתכריך בשריה מן רתיתא... וכבש יצריה ולא קריב לותה היכמא דעביד יוסף צדיקא... (שם שם ח)

בועז - אבצן נגידא די על זכותיה אשתזיבו עמא בית ישראל מבעלי דבביהון, ובגין צלותיה עדת כפנא מארעא דישראל... (שם ד כא)

רש"י:

חי ה' - אמרה לו בדברים אתה מוציאני? קפץ ונשבע לה. ויש מרבותינו אומרים ליצרו נשבע, שהיה מקטרגו, אתה פנוי והיא פנויה... (שם ג יג)

אגרת שמואל:

ולנעמי מודע - שהיה קרוב לה ולאישה. ממשפחת אלימלך - והיה טפל לו. בעז - בו העוז האמיתי לכבוש את יצרו. ואולי העלים עיניו מנעמי ורות שלא יחשדוהו ששולח מנות לרות בתואנה שהן לנעמי... ועל שהתעלם מקרובותיו למרות שידע על מעשיהן כתב הנביא מידע (במקום מודע לאישה) בחסרון וא"ו. ועוד נראה שלא התעסק בהן, שהיה עסוק בהספדו ובצערו על אשתו, ולכן גם לא קדמוהו הקוצרים בשאלת שלום. וכשראה את רות מלקטת חשב שנעמי מקיימת בעצמה ושונא מתנות יחיה, או שיש לה שדות מבעלה ואין מזונות רות עליה, ואין ראוי לו לתת לרות. (שם ב א)

ה' עמכם - בראותו אשה יפה בשדה, שכל הרואה אותה נקרה, אמר ה' יצילכם מיצר הרע המפתה לתת עיניכם בה, והשיבו לו יברכך ה' - אתה צריך לברכה זו, כי הוא אלמון ואין לו פת בסלו. או ברכוהו שימצא אשה הגונה, שהשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה, או שמעתה יתנהג עמו במדת הרחמים. (שם שם ד)

למי הנערה - שלא יצטרך להוסיף ולשאול עליה אם היא נשואה ולמי... (שם שם ה)

הלא שמעת - דברי הנער שאינך יושבת בית, ולכן אל תלכי לשדה אחר, שלא לאמת את דבריו, וגם לא תעבורי מזה - לשבת בבית ולמות ברעב, עם נערותי - שנעריו צדיקים ולא יגעו בה כאילו הם נערות. (שם שם ח)

עיניך בשדה - או שלא תסתכל סביבותיה, או שהיא צדקנית וטובת עין, ואם תסתכל בתבואה תתברך, או שלא תלך אחרי הנערים מיד, שיוציאו עליה שם רע שהיא חוטפנית. (שם שם ט)

הוגד הוגד - שלמותך בין אדם לחברו ובין אדם למקום. אשר לא ידעת תמול שלשום - שנתחדשה הלכה רק לפני ג' ימים, מואבי ולא מואבית, ולא ידעת מזה, ובכל זאת התגיירת. (שם שם יא)

לעת האוכל - אמר לה שתמיד לעת האוכל תגש לשם לאכול. וטבלת פתך - שהעני לרוב אין לו לחם כי אם פתיתים. גושי הלום - ולא אמר הנה מפני החשד... לאמר - אמר לנעריו שיאמרו לה כי יכולה ללקט גם בין העמרים, ולא תכלימוה - יאמרו לה זאת באופן שלא תכלם. (שם שם יד וטו)

שול תשולו לה - תנסו אותה על ידי שתשכחו צבתים קטנים... או בראותו שאין חושדים אותו הוסיף להם שיעזבו לה בכוונה. (שם שם טז)

עם הנערים - אמרה שראוי לברכה שהוא צדיק ומשרתיו צדיקים יראי חטא ובטוח בהם. ואמרה לה טוב בתי - אם אמר לך "עם הנערים" בודאי הם בדוקים לו, אך יותר טוב שתצאי עם נערותיו. (שם שם כא וכב)

בועז וייטב לבו - אחר השתיה כבר לא היה בועז, ובכל זאת ראה מה בינו לבין אחשורוש, שכאשר שכבה במשכבו אשה מקושטת וטהורה נשבע ליצרו... וחז"ל אמרו שברך על מזונו, שברכת המזון צריכה כוונת הלב כתפלה ועוד כמה תיקונים. או בירך הטוב והמטיב שנתקנה רק אחר כך. ולמאן דאמר שאכל מיני מתיקה להיטיב לבו לתורה, שהיא הטוב האמיתי. והאמת שהיו כאן דברים חדשים, שעלה על לבו לבקש אשה, או מחל למי שציערו, ולבו טוב עם הכל. (שם ג ז)

ויחרד - שחצות היא העת שהקב"ה נכנס עם הצדיקים בגן עדן, וחרד פן לא יזכה לכן מצד שוילפת - יצר הרע המתגבר עליו שנעשה בשרו כלפת, וגמר בדעתו לשאלה. ואמרה ופרשת כנפיך - לשון נקי של נשואין ושבע ברכות, כי גואל אתה - וצריך לזה קדושה רבה, אז ברך אותה. או חרד שהגיע הזמן שהיה רגיל לקום ולעסוק בתורה, וראה עצמו בנסיון גדול. וילפת - נהפך לצד אחר, שתרגיש שאינו מבעלי התאוה, ותלך... (שם שם ח)

היטבת חסדך האחרון - להדבק בגואל, מהראשון - שנטפלת בתריכי המת, שחסד ההוא עם גופו וזה עם נפשו. אל תיראי - שיגאלך טוב ואת רוצה בצדיק יותר שיגאל נפש מחלון, כי הלכה מואבי ולא מואבית עוד לא נתפרסמה, ואינו יודע ממנה... (שם שם יא)

כי אם - יש ב' ספקות בדבר, שהוא זקן ואינו ידוע אם ראוי להוליד, ועוד אם לא ירצה טוב לגאלה, ליני הלילה - ואל תדד שנתך מפני שאת מסתפקת בדבר. אם יגאלך טוב - בטובה וברצון אניחנו, ואם לא וגאלתיך אנכי. או כששמעה שיש גואל יותר קרוב רצתה ללכת, ולא הניחה מפני הסכנה. שכבי - שנשבע ליצרו ואין עוד חשש.

אמר אלי - אלי קרי ולא כתיב, שלא הסתכל בה בדברו, אל תבואי ריקם - בל תחשוב שאחרי שתבא רות אל המנוחה לא תפנה עוד אליה... (שם שם יז)

וישב שם - בלי רשות, שהיה גדול הסנהדרין, הגואל אשר דבר בועז - עבר שם מפני דבריו של בועז, שאמר "והיה בבוקר אם יגאלך" וגו'. שבה - אף שהיה דודו לא ישב בלי רשותו, או וישב - אמר אני עשיתי את שלי, ומעתה יזמין הקב"ה... או ישב ולא הזמין הגואל ולא הסנהדרין, שלא יהיה נראה כתוקע עצמו לדבר. (שם ד א)

עדים אתם - שיקדשנה בפרסום גדול, שלא יצא עירעור על שהיא מואבית, ובכל זאת לא הועיל, שבימי דוד עוד יצא עירעור. וגם את רות - הידועה במעשיה הטובים הגם שהיא מואביה. אשת מחלון - שהיה צדיק, וכר' יוחנן שהוא לשון מחילה על שהיה מרתת מעבירות. להקים שם המת - ולא כנסתיה רק למזונות כדעת הגואל או מאהבת נשים... או אחר שראויה לו ולקחה רק להקים שם, ודאי יהיה לה זרע ראוי לעמד בקרב משפחתו בצדקות, ובשער סנהדרין. (שם שם ט וי)

ויהי ביתך - עתה ברכוהו על כוונתו לתקן נפש מחלון אף על פי שאינו אחיו, ואמרו שהכל תלוי בכוונה, והראיה מפרץ. וברכוהו שיהיה כלאה - רבוי הזרע, ועשה חיל - בתורה, באפרתה - שהיא עיר חכמים, וקרא שם - על המלכות, או שחיל על המלכות ובית לחם על לחמה של תורה. ואמרו לו הבאה אל ביתך - ואל תחשוש לגנות על שבאה אליך, שגם לאה אמרה ליעקב "אלי תבא", ורחל דברה עמו קודם שישאנה, כמאמר רז"ל על "ויהי בבקר והנה היא לאה"... (שם שם יא ויב)

ויקח בועז - ותהי לו - רצה בה כפי שהיא רצתה בו. או ויקח בקדושי כסף, ותהי לו - כנסה לחופה. או היתה בת זוגו משמים, ולכן הרתה בביאה ראשונה. (שם שם יג)

אלשיך:

ולנעמי מודע - ולא יניחנה ללכת ללוות את רות לשדה מפני כבודו, וגם לא יתכן שיהיו שתיהן בביתו, שיאמרו כי התנו בביתו אהבים. (שם ב א)

והנה בועז בא - וראה כשרותה, והבין שזאת האשה אשר הוכיח ה'. ושאל למי הנערה - מי יערוך אליה לנושאה, שהיא מיוחדת כל כך בצניעות וחכמה. ומתשובת הנער הניצב שגינה אותה רק כמואביה, ושאינה לפי כבוד בועז הבין, שגנות אחרת לא היתה לו לומר עליה, והבין שהיא פרידה טובה הבאה ממואב, שיצא ממנה שבט מושלים. (שם שם ד וה)

הלא שמעת - שלא תחשוב שדברי הנער נכנסו ללבו. או אחר ששמעת ולא השבת, בתי - תחשבי לצדקת גמורה, ולא תלכי מזה, שאת כבתי לכל דבר שבקדושה. וכה תדבקין עם נערותי - שאולי יצאו ביום זה לשדה, וגם אם תלך לשדה אחר ציוה נעריו לבלתי נגעה, ובאמת שלח אחר כך נערותיו כל יום לשומרה, ומשראתה נעמי זאת שלחה את רות אליו, כי לא יבישה. (שם שם ח)

והלכת אל הכלים - בלי לשאול רשות או אם יש שם מים, פן תתאחזי בדברים ויבער יצרם. או עיניך - רק תסתכלי לאן ילכו, ואל תשאלי. אשר יקצורון - תמתין עד שיעסקו במלאכה, ואחר כך תלך אחריהם. (שם שם ט)

ויען - הרים קולו שישמעו העומדים שם, ולא יחשבום כממתיקים סוד, ולהתנצל על הנער אשר לא הוגד לו כל זה. עשית את חמותך - שביזבזת עליה בהיפך שבנוהג, שאין כלה וחמותה אוהבות זו את זו, אחרי מות אישך - ולא עשית זאת מאהבת אישך, ואם כן יוכזב מה שאמר שאת מואביה צרת עין. ותלכי אל עם - וסמכת עליהם ועל ה' ולא על חמותך. ולא השיב על מה שהנער אמר על העמרים ועל שהיא יצאנית, כי השקר גלוי בזה. (שם שם יא)

ישלם ה' פעלך - בזה שהקניטך הנער תקבלי שכר יותר, או אל תיראי שלא תקבלי שכר מפני הטובה שכבר גמלתיך. או להביא על ידך נשמה שלמה וקדושה. (שם שם יב)

כי נחמתני - ואיני ראויה לכך, כי אם כאחת שפחותיך, ולא רק נחמתני על דברי הנער אלא אמרת לי מה שהוגד לך. דברת על לב - שנכנסו דבריך ללבי, ואם כן יצאו מלבך, ולא דברת רק לפייסני. (שם שם יג)

לעת האוכל - המתין עד אז שלא יחשדוהו, ואז לא יניחנה רעבה בעת שהאחרים אוכלים. ובודאי לא ישב עם נעריו, וגם לא רצה להושיבה אצלם שמא יתנו עיניהם בה, לכן הושיבה אצלו. מן הלחם - ולא מן המטעמים, לבל יחשד למתנת אהבים. ותשב מצד - חשבה שלא טובה עצתו, שאם תשב בצדו תהיה לנוכח הקוצרים, וכך היתה מצדם, והיו צריכים להפוך פניהם להסתכל בה. ויצבט לה קלי - לא נתן לה הקערה פן יטבל אחד הקוצרים עמה, אלא הושיט לה בלי טיבול. (שם שם יד)

גם בין העמרים - שלא יכלימוה לומר שקמה ללקוט בלי שיראוה. וגם שול - תוכלו לנסות אותה על ידי שתשכחו צבתים קטנים. או בראותו שאין חושדים אותו הוסיף שיעזבו לה בכוונה. (שם שם טו וטז)

מודעתנו - נעמי ראתה שבועז הכיר בצדקת רות וצניעותה, אבל לא ידעה אם הכיר שזו הפרידה הטובה שתבא ממואב, ואם תדבר אליו על ידי שידוכין אולי לא יאבה, ואם רות תבא אליו בלאט יבין שזו בת לוט שהתכוונה גם אז לשם שמים לקיים העולם ולחיות זרע הוא מלך המשיח, ואם כן בודאי יחזיק בה להוציא על ידה שורש ישי. (שם ג ב)

ויאכל בועז - מה שאמרו שבירך על מזונו, הוא כבתרגום, שהיתה ערימה ראשונה שהעמיד אחרי הרעב, והודה לה' שקבל תפלתו, ושישראל ניזונים בזכותו. וייטב לבו - לרז"ל אכל מיני מתיקה המרגילה לשון לתורה, שאחר שאכל ושולחנו כמזבח שהוא עמוד העבודה, עסק בתורה, ואז וייטב לבו - שהיה מבקש אשה, שנאמר מצא אשה מצא טוב, שהכהן צריך אשה, שהשרוי בלא אשה שרוי בלא תורה. וישת - לא שתה לשכרה, ובכל זאת נרדם מיד, ורות לא הספיקה לבא אליו ולדבר עמו קודם, כמחשבתה, שה' הפיל עליו תרדמה עד חצות, שהיא עת רצון, לבל יכעוס הצדיק. (שם שם ז)

בחצי הלילה - שאז ניטל כח הטומאה מלהזיק, ולכן התאפק מלזעוק, כי היה בטוח מלהנזק... וגם שאלה בקול שקט, ולא כמי שנחרד. וראה ששוכבת מרגלותיו - ולא מרגלות אחד הבחורים, ואין ספק שאין לבה להרע, ואינה שוכבת בחיקו כמבקשת הנאה, וראה שהיתה עת התעוררות הקדושה בחצות, וגם שנעשה בשרו כראשי לפתות מכח חיצוני המקשה אותו לטמאו, ושאל מי היא, אם היא לשם שמים. (שם שם ח)

ופרשת כנפיך - אמנם נעמי אמרה לה "והוא יגיד לך", שלא תדבר דבר, אבל לא נעשה כמחשבתה שתבא אליו לפני שירדם, כי נפלה עליו תרדמת ה', וחששה פן יקללה מחרדתו כשיקיץ, וגם שלא הכירה ושאל מי את, ולכן דברה אליו אנכי רות - שאמרת שאני כשרה. ופרשת כנפיך - כשם שכנפיו יתברך פרושות עלי כדבריך, כי גואל אתה - שאינו צריך קדושין וז' ברכות אלא ביאה. (שם שם ט)

מן הראשון - החסד שעשית עם אביך כבת לוט להציל העולם, כי אז לא היו בחורים לדעתך שהעולם חרב... ואם עשיר - שאשה כמותך תקבל גם בחור עשיר, ולא נתת עיניך בממוני. (שם שם י)

אל תיראי - כי כוונתך רצויה אצלי. אעשה - בעתיד, כי צריך להאריך מעט, כי יודע כל שער - אין לחשוש ללזות הריקים, כי הסנהדרין ודומיהם יודעים כי אשת חיל את. כי אם - המלה פורחת באויר (קרי ולא כתיב), כי ודאי לא ירצה טוב בך, שאינו יודע טוב מעשיך. (שם שם יא ויב)

שכבי עד הבקר - ואל תחשבי שאני דוחה אותך כי רע בעיני מה שעשית, או: תשכב שם ולא אצל מי שאינו בדוק אצלו. (שם שם יג)

אל יוודע כי באה - אותו לא יחשדו, אבל אותה יחשדו שרדפה אחריו ותהי לבוז. או: לא יחשדוה על מה שהיתה עם בועז, אלא פן קרה לה בדרך, ולכן נתן לה שעורים שיחשבו שנשארה בגורן מאתמול, ולכן נתן לה הרבה, שיחשבו שלא יכלה לחזור אתמול מרוב המשא, והלך עמה ללותה העיר, כי על עצמו לא חשש. (שם שם יד)

נתן לי - לגמרי, שאני כנשואה לו, ומביאה לך כבאה לביקור. (שם שם יז)

ובועז עלה - לא כתוב ויעלה, כי עלה מיד, והשי"ת הזמין הגואל שיעבור מיד, ועלה לבית דין כדי שיבוש הגואל לומר אתייעץ כמה ימים. סורה פה - ולא דבר עמו עד שזימן י' אנשים שיהיו מוכנים לברכת חתנים... (שם ד א)

עדים אתם - שאין זו גיורת פשוטה, כי אם גבוהה, ואשרי האוחז בה, והיא אשת המת - שרוח מחלון בה. ולא יכרת - שהוולד לא יסבול יסורים כבן יבמה, ומשער מקומו - וגם יהיה בעל הוראה, ועשה אותם עדים על כך שלא ילעיזו עליו על שנשא גיורת. (שם שם ט וי)

חיל באפרתה - שמתו כל בניו, והיה לו לחשש שמזל המקום גורם. או בזכות שהציל את ישראל משונאיהם ומן הרעב. (שם שם יא)

כבית פרץ - אף על פי שבא בעבירה על ידי תמר נצטרפה זכות יהודה, וכן תצטרף זכותך. מן הנערה הזאת - שהיא צדקת וזכותה תסכן, וכמו שיהודה קבר ב' בניו שילדה לו אשתו באישות גמורה, והצליח בפרץ שילדה לו תמר על אם הדרך, כן יהיה בך שלא התקיימו בניו מזרע ישראל, אלא מן הנערה הזאת - מיוחדת לצאת ממנה מלכות, שבאה לקבל שכר פעולתה לשם שמים. (שם שם יב)

ויבא אליה - העיד שמואל הנביא ברוח קדשו שלא בא אליה כי אם אחר חופה וקדושין ולא בלילה ההוא. ויתן ה' לה - לחוש לכבודה שנכלמה לשם שמים לרדת הגורן, ולבל תצא ריקם מזרע קדש. או נתן לה מתנה גמורה, שאם לא כן בן היבמה מעותד אל המיתה. או: ילדה בצמצום למנין הריו"ן ימים, שלא ילעיזו עליה. (שם שם יג)

מהר"ל:

...ודע כי לא במקרה היה מה שמתו כל בניו גם אשתו הראשונה ונשא את רות והוליד עובד, כי היו לבועז שתי שמות, אבצן ובועז, מצד שתי בחינות, אחת לרות המואביה, ובחינה אחת לאשה ישראלית. מן רות נולד ובא מלכות בית דוד שהוא קיום העולם, ומן הישראלית יצא זרע של תוהו ואין בו ממש, כי לא היה מוכן בועז רק לולדות שיצא ממנה מלכות בית דוד, ולכך נקרא בועז, כי בו המלכות שהוא עז, ולכך מתו בניו שהיו לו מאשתו הראשונה, כי זרע בועז היה ממקום שאין קיום לזרעו רק מכח מלכות בית דוד.

ומה שאמר כי לא זימן את מנוח וכו', בא ללמד כי האדם שיש לו ברכה בדבר מה, אל יהא קל בעיניו שאר בני אדם שאינם במדריגה זאת, ואם מבזה שאר בני אדם השי"ת נוטל ממנו הברכה, שאין זה ראוי בשביל הברכה שנתן השי"ת אליו... (חידושי אגדות בבא בתרא צא א)

מלבי"ם:

והנה בועז בא - דבר חדש, שבועז לא היה רגיל לעשותו. מבית לחם - להורות שנקבע שם דבר חדש, ולכן בא וברכם בשם. (שם ב ד)

גושי הלום - שבועז ישב בראש הסעודה כדי שיברכו ברכת המזון, שאם אינו מסיב עם נעריו מברכים רק ב' ברכות, ואמר לה שתשב אצלו בראש, ומזה דרשו הלום - לשון מלכות. ותשב מצד - ישבה למטה בשולחן. (שם שם יד)

וגם שול תשולו - שיפקירו, כדי שלא יהיה חייב בתרומות ומעשרות. (שם שם טז)

שפת אמת:

ענין קריאת רות בשבועות, שהוא ענין תורה שבעל פה, שהקב"ה מבקש שבני ישראל במעשיהן יוסיפו על התורה שבכתב, כי הרי מעשה צדיקים הם תורה... וזה עצמו ענין בועז דאיתא הפירוש בו עז, והיינו שהיה מאמין בדברי חכמים שדרשו עמוני ולא עמונית, ולא היה לו ספק בדבר, כפלוני שאמר פן אשחית, והוא אדרבה היה שמח בדבר להראות שדרשת חכמים היא התורה שניתן מסיני, ואמונת חכמים הוא יסוד תורה שבעל פה... (שבועות תרל"ג)

בענין מגילת רות שתקנו בשבועות, כבר כתבתי על פי מה שכתב באור החיים בפסוק והייתם לי סגולה, כי בני ישראל נבראו להוציא הניצוצות קדושות מכל העולם, וכשזוכין יכולין להוציאם בכח התורה, ואם לאו צריך להיות על ידי פיזור הגלות... ולבועז באה מעצמה לבית בכח עוז התורה שהיה בו, כמו שאמרו בו עז. ואפשר זה רמזו במדרש "אשר באה" כתיב, פירוש שעיקר השבח שבאה רות מעצמותה להתקרב... (שם תרנ"ט)

שם משמואל:

במדרש רות וימד שש שעורים... והנה בועז שנתן לה שש שעורים היינו שבטובת עינו נתן לה זה שששה הצדיקים הנ"ל שהיו מוכנים לצאת ממנו כמו שמבואר בדברי האריז"ל בועז בו עז, נתן לה שיצאו ממנה, אף שהוא לא ידע עדיין אם ישא אותה, שהרי עדיין היה מסופק אולי ירצה הגואל ללקחה, מכל מקום נהג בה טובת עין ונתן לה, אף שזה כל חמדת ישראל דוד המלך ע"ה ומלך המשיח, בכל זאת מפני שידע שענין המלוכה יותר טוב שיבואו מעמון ומואב כנ"ל, לא השגיח על עצמו כלל רק לטובת ישראל, לטובת כלל המלכות שתהיה על צד היותר טוב, בין תהיה ממנו או מאחר, ובאמת היא צדקות גדולה להסתלק מנגיעת עצמו שהיא גדולה עד מאד... (שבועות תע"ר)

חכמה ומוסר:

בבאור מעשה דבועז, למה אינה לידו דבר פלא של "ותגל מרגלותיו" וכו'. הנה איש כללי חובה עליו ביותר לעשות הכל בדעת ובישוב, והחכם ימלא חימה מדבר אשר נגד החכמה, והנה מעשה רות לכאורה אינו הגון, אבל היה לנסותו שלא יצא מדעתו גם בדבר שנגד החכמה, ויהיה כדאי לצאת ממנו משיח ה'... (חלק ב של)