(ראה גם: אדם-מעשה, מלאכה, פרנסה)
...אבל הכא הרואה אומר מלאכה הוא דאין לו, פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. (ברכות יז ב)
...אלא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. (שם נה א)
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה, ברא שבלול לכתית, ברא זבוב לצירעה... (שבת עז ב)
אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים... תנא עשרה בטלנים שבבית הכנסת. (מגילה ה א)
רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שעמום. (כתובות נט ב)
...והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין, הני מילי אגר דינא, קרנא אגר בטילה הוה שקיל (שהיה בטל ממלאכתו)... (שם קה א, וראה שם עוד)
א"ר יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובים לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת. (עדיות א ו)
ר' חנינא בן חכינאי אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו. (אבות ג ד)
ר' מאיר אומר... ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך... (שם ד י)
אמר ר' יהושע בן לוי למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. (מנחות נג ב)
...רבי מאיר סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה. (ערכין ה א)
...אבל מקלל חבירו בשם כיון דקעביד תרתי, דקא מפיק שם שמים לבטלה וקמצער ליה לחבריה לא תיסגי ליה במלקות... (תמורה ג ב)
...דא"ר יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה... (נדה יג א)
משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה, והיה נותן לחזירה בלא מדה, לחמורה ולסייחה במדה, אמר הסייחה לחמורה מה שוטה זה עושה, אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במדה, ולחזירה שהיא בטלה שלא במדה. אמרה לה תבא השעה ואת רואה במפלתה, שאין מאכילין אותה יותר לכבודה אלא לרעתה. כיון שבא קלנדס מיד נטלו לחזירה ונחרוה. התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה, והיתה מנשבת בהן ולא אכלה, אמר לה אמה, בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת... (אסתר ז)
כל הדברים יגעים, דברי הבטלה מיגעין את האדם. (קהלת א כב)
ר' טרפון אומר אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, שנאמר ויגוע ויאסף אל עמיו... (פרק יא, וראה שם עוד)
...א"ר אבין כביכול הקב"ה אמר ווי. למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרונה רוטונתי, אמר לה המלך עשי לי פורפירא. כל ימים שהיתה עסוקה בפורפירא לא היתה מרננת, אחר ימים גמרה את הפורפירה ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאה למלך, כיון שראה המלך אותה התחיל צווח ויי שלא תחזור לרוטוניתה. כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה, שנאמר וילונו העם על משה, תבע הקב"ה שיעשו משכן... את מוצא כל הימים שהם עסוקין במלאכת המשכן לא היו מרננים... (ישעיה יד ה)
המדיר את אשתו שלא תעשה מלאכה כלל יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי זמה... (אישות פרק כא ג)
...ולא ישב אדם בטל רגע אחד, כי יותר מענישים אדם כשיושב בטל או עוסק בדברים בטלים, ממה כשעוסק במלאכתו אף על פי שיש לו הרבה, (ויוכל לעסוק בתורה דרך קבע). וכשרואה אדם שיש לו אדם נאמן שיעסוק במה שיש לו, והוא מאמינו, אז יעשה כר' שמעון בן יוחאי להגות בתורה יומם ולילה ולא יעסוק במלאכה כלל... (תתקנג)
החלק הרביעי (של כת הלצים) הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות. ושתים רעות יש בדבר הרע הזה. האחת, כי כל המרבה דברים מביא חטא. והשנית כי הוא בטל מדברי תורה, ויש בדבר הזה דרכי מות, כי איך לא זכר ולא שם על לבו, כי בעתים ההן אשר הוא משחיתן, יוכל להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם אם יקבע העתים המזומנות ההן לתורה אשר הוא פנוי בהן ממלאכתו ועסקיו, אין זה כי אם בזות לבו את המצות ואת שכר העולם הבא. ומלבד אשר אבד טובה הרבה, ישא את עונו, כי אשמת הבטול מן התורה בעת היכולת לעסוק בה, אש היא עד אבדון תאכל, כאשר אמרו, "כי דבר ה' בזה" (במדבר ט"ו ל"א) כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואמרו ז"ל ההולך למקום אשר אוספו שם אספה לשחוק, זה הוא מושב לצים, ועליו הכתוב אומר (תהלים א') "ובמושב לצים לא ישב", וכתוב אחריו, "כי אם בתורת ה' חפצו", למדת, כי מושב לצים מביא לידי בטול תורה... (שערי תשובה שער ג קעז)
...ובשובו מעסקיו אל ישב בטל, כי מה לאדם להיות יושב בטל, הלא הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי הרהורים רעים, אף כי תלמוד תורה אין לו שיעור. (ספר היראה)
שמעיה אומר אהוב את המלאכה, שלא יתבטל אדם ממלאכה, כי הבטלה מביאה לאדם לידי שעמום, והיא מדת העצל, שנאמר עליו (משלי כ"א כ"ה), "תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות", רוצה לומר כאשר הוא מרגיל אבריו מלעשות מלאכה, כשהוא מתאוה לעשותו, אבריו ימאנו, כי ההרגל שולט עליהם. ואמרו עליו עוד (משלי כ' ד'): "מחורף עצל לא יחרש ושאל בקציר ואין". שהוא חושב כי במנוחה לו מנוחה, והוא הפך, כי במנוחה יהיה לו יגיעה, כי מפני שהחורף ינוח ויעמוד בביתו ולא יחרוש, ושאל בקציר לאסוף התבואה ואין, וימות ברעב... כי אין אדם משיג למנוחה אך ביגיעה תחלה, כי אם מרדף ריקים והולך אחר יושבי קרנות הבטלים ממלאכה "ישבע ריש"... (אבות א י)
ובאמת כל זה הוא בסוד המעשה כי צריך שיגיעו אל המשרתים ואל העשייה בסוד ישמח ה' במעשיו, שאז הקדושה היא השולטת והס"א מתגרשת ומתרחקת, וזאת היא הכונה התכליתית, וכאשר נתברר לך במקום אחר, אך אם בני אדם חוטאים, גורמים שהאורות יהיו בטלים ממלאכתם וישארו בבחינת עצמם בלא פעולה, וזה נקרא בטלה, והוא כי חסר מהם ממש ענין המעשה התלוי בתיקון ידים כנ"ל, וזה ממש סוד מצות התלויות בזו"נ, בסוד כי נר מצוה, אך התורה היא האור השורה על הנר... (אדיר במרום דף כב)
אם שכיר יום המשועבד לחבירו כמוהו כך, קל וחומר בעבודתינו להשי"ת שהוא נאמן ליתן שכר שצריכין אנחנו לשמור עבודתינו ביום ובלילה, כי שכיר יום ושכיר לילה אנחנו. ויש סוד גדול בדבר שלא יאבד זמן מן הזמנים לישב בטל, כי כל זמן וזמן הוא ענין בפני עצמו בסוד התפשטות ענף מענפי שם ידו"ד, ועל זה בא הרמז בפרשת וארא "אני ה'", ובפרש"י אני ה' - נאמן לשלם שכר... (תורה שבכתב וארא, ועיין שם עוד)