(ראה גם: בית המקדש-כללי-בנין, הסטוריה בית שני, עזרא, נחמיה)
בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר ה' ביד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר... העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב... עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית, וארצה בו ואכבדה אמר ה'... (חגי א א)
מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון, ומה אתם ראים אותו עתה הלוא כמהו כאין בעיניכם. ועתה חזק זרבבל נאם ה' וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל עם הארץ נאם ה' ועשו, כי אני אתכם נאם ה' צב-אות... (שם ב ג)
ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלקי ישראל, להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האלקים. ויכינו המזבח על מכונותיו, כי באימה עליהם מעמי הארצות, ויעלו עליו עלות לה' עלות לבקר ולערב... ויסדו הבונים את היכל ה' ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את ה' על ידי דויד מלך ישראל... ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול, ורבים בתרועה בשמחה להרים קול. (עזרא ג ב והלאה)
...ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא. (שם ו טו)
בבית שני עמדו ישראל בבתים חיצונים בירכין, ומהם חזרו ושרו בבית קדש הקדשים. והוא בית שני. (מלכות, כי בית ראשון הוא בינה), ואלו אחרים נשארו בברייתא לחוץ בין הירכים, (ואלו שחזרו לבית קדשי הקדשים), היו לומדים ממשנה, והיו נהוגים ממנו, (דהיינו לפי הלימוד שבמשנה), והיינו הסוד שכתוב, כי מציון תצא תורה, (כי ציון ה"ס פנימית המלכות שנקרא משנה).
ואחר כך כשגרמו העונות, הוסרה הממשלה של בית שני הזה, ואף על פי שממשלתו לא היתה בבית ראשון, שהיה בו שלום תמיד, משום שהמלך שהשלום שלו, (שהוא ז"א), היה בו תמיד (בזווג דלא פסיק), ועל כן היה בשלום, ובית שני לא היה שלום כזה, משום שהערלה קטרגה בו תמיד, ועל כן היו הכהנים מוכנים בתוכו, לקטרג (דהיינו להרשיע) את ערלה זו, והיו צריכים לדבר, שירשיעו עמו (את הס"א), ולהגן על בית שני, והכל היה בסוד כראוי... (פקודי תשלה, ועיין שם עוד)
ראה בית המקדש-כללי, יומא כא ב.
תנן התם, וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כמין גמא, מאי טעמא, אמר רב יוסף משום דלא ספק, אמר ליה אביי השתא מקדש ראשון דכתיב ביה יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים ספק, מקדש שני דכתיב ביה כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא ספק, א"ל התם אש של שמים מסייעתן, הכא אין אש של שמים מסייעתן. כי אתא רבין אמר ר"ש בן פזי משום בר קפרא שיתין הוסיפו, מעיקרא סבור מזבח אדמה שהוא אטום באדמה, ולבסוף סבור שתיה כאכילה, ומאי מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה, שלא יבננו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות.... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית. במתניתא תנא ר"א בן יעקב אומר... ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית... (זבחים סא ב)
ר' ברכיה בשם ר' לוי אומר בזאת, הכתוב מבשרו שהוא חי ד' מאות וי' שנים... מקדש ראשון על ידי ששמשו בו באמונה שמשו בו י"ח כהנים הוא ובנו ובן בנו. מקדש שני על שהיו נוטלין אותן בדמים, ויש אומרים שהיו הורגין זה את זה בכשפים, שמשו פ' כהנים, וי"א פ"א, וי"א פ"ב, וי"א פ"ד, ומהן שמעון הצדיק מ' שנה. כיון שחזרו להיות משכירין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף ומחוקיהן של כסף ועמד אחר ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות זהב ומחוקיהן זהב, אמרו כפה סיח את המנורה... (ויקרא כא ח)
זו היא שנאמרה ברוח הקדש על ידי שלמה, אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז (שיר ח' ט'), כנגד מי אמר שלמה למקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל, שבשעה שנבנה הבית האחרון לא שרתה שכינה, שכך אמר הקב"ה, אם עולים ישראל כולם תשרה שכינה, ואם לאו לא ישתמשו אלא בבת קול... אמר רבי יצחק מפני מה לא שרתה שכינה בבית האחרון שבנו בני הגולה, מפני שבנאו כורש מלך פרס שהוא מזרעו של יפת, שאין שכינה שורה במעשי ידיו של יפת... (פרשה לה רני ושמחי)
יאכלו ענוים וישבעו, זה מרדכי ואסתר, תאנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן, שליש למרדכי ואסתר, ושליש לעמלי תורה, ושליש לבנין בית המקדש, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר, יהללו את ה' דורשיו אלו עמלי תורה, יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש. (מזמור כב)
דודי ירד לגנו - קבל תפלתם וירד לבבל לסנהדרין, ונתן להם רווחה על ידי כורש ועזרא... ובנו בית המקדש ושלח אש משמים, וקבל ברצון תפלותיהם... (שיר השירים ו ד)
אל גנת אגוז - השריתי שכינתי לבנין ב' שעל ידי כורש לראות מעשים טובים של עמי ואיך מתרבים החכמים... (שם שם יא)
הסבי עיניך - ...והדוגמא, אמר הקב"ה אי אפשר להשיב ארון ושכינה וכו' לבית המקדש שהם הרהיבוני להראות חבה יתרה בבית ראשון ומעלתם בי. (שם ו ה)
וקראתם - ה' הגלה אותם לבבל שירגישו צרות הגלות, ואחר כך השיבם לא להיותם כבר מכופרים, אלא שתהיה להם הכנה ומקום לשוב בתשובה ולהתפלל ויסלח להם, ותשוב השכינה, ואחר כך ישובו כל הגלויות. ונמצאתי לכם - שזו תכלית הפקידה, ולכן לא היו בה הקדושות שבבית ראשון, כי היתה רק הכנה לגאולה שלמה, וכאשר הרעו אנשי בית שני לא זכו למה שהיתה הכוונה האלקית, ונתחייבו בגלות קשה מהראשונה... (ירמיה כט יב)
ראה בית המקדש-כללי, דרך חיים פרק ה ה.
האבכה - על העבר, הנזר - לבקש על העתיד, שהיה הבית קטן בעיניהם על שלא שבה אליו שכינה וחסרו בו ה' דברים, ועל שהיו תחת יד מלכי פרס ופן יגרשום שוב, ועל שלא היה קבוץ כללי, ועל שהארץ נתקללה ולא שבה ההשגחה, ועל שהיו לבוז ולחרפה בעמים, ועל שהכותים החזיקו בחלק גדול מהארץ, ועל שאין מלך מבית דוד. (זכריה ז ג)
שבתי - דעתי לשוב, בתוך ירושלים - תהיה שכינתי בין העם ותשוב הנבואה ומחמדיה, בתנאי ונקראה - שיעשו משפט בין אדם לחברו, הר הקודש - ושיהיו הכהנים קדושים לאלקיהם. (שם ח ג)
...ומה דאמרינן שקדושה שניה לא בטלה, כי קדושה זו לא היתה בעצמאות ממלכתית כלל, אם כן היה מקדש שני כהכנה לקראת הגאולה, ואין גלות רומי בטול המקדש כי אם התחזקות המצב של ימי עזרא. (במדבר טו יח)
וכן תעשו - הראהו המנורה והמזבח, ובשאר הדברים הראהו הפרטים המכוונים להם בעולמות, וכן יכוונו גם העושים אותם. ובבית שני חסרה כוונה זו אף שעשו כתבנית המדויקת, ולכן לא שרתה בו שכינה. (שמות כה ט)
בהעלותך את הנרות - ...ועל כן בבית שני כשרבה הפלפול גבר גם כח המנורה לנס חנוכה... (שם כז כ)
עוד יובן שם חנוכה... ולכן אחר מפלת יון נעקר אותו חלק שהיה לכורש במקדש, ויתכן לומר שנתחנך הבית ממש אז, שהרי הנס דמנורה עדות שהשכינה שורה בישראל, לכן נקרא חנוכה, והנה כל זה עדות שאין שייכות לבית המקדש רק לבני ישראל... (חנוכה תרנ"ד)
קימו וקבלו - יום טוב דפורים היה הכנה לבית שני, בכח התעוררות התחתונים, וכל ענין בית שני היה בחינת תורה שבעל פה וסייגים שנעשו לתורה, והקב"ה הסכים עמהם, כמו שאמרו קימו למעלה מה שקבלו למטה... וקודם בנין בית המקדש צריך להיות מפלת עמלק, כמו שהיה במקדש ראשון וכן בשני, ולכן היתה סבה מהמלך שיגבה המן כדי להפילו... (פורים תרמ"ג)
...ולכן תיקנו משלוח מנות וכו' לעורר אהבת בני ישראל, וזה היה יסוד בית שני, ולכן נחרב על ידי שנאת חנם, כי יסודו היה אהבת ישראל. (שם תרס"א)