(ראה גם: בית המקדש-כללי, משכן-מעשה)
ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'... (מ"א ו א, וראה שם עוד)
רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, הוא (יותם) בנה את שער בית ה' העליון. (מ"ב טו לה)
ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלקים, וזה מזבח לעולה לישראל. ויאמר דויד לכנוס את הגרים אשר בארץ ישראל, ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלקים. וברזל לרב ולמסמרים לדלתות השערים ולמחברות הכין דויד, ונחשת לרב אין משקל. ועצי ארזים לאין מספר כי הביאו הצידנים והצורים עצי ארזים לרב לדויד... ויקרא לשלמה בנו, ויצוהו לבנות בית לה' אלקי ישראל... ויהי עלי דבר ה' לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני. הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב, כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן כל ישראל בימיו... (דה"א כב א והלאה)
ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת. ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית ה' ולכל הלשכות סביב, ואוצרות בית האלקים ולאוצרות הקדשים... הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, כל מלאכות התבנית... (שם כח יא והלאה)
ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו, אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי... (דה"ב ג א, וראה שם עוד)
ויהי כל הארץ שפה אחת, רבי שמעון פתח, והבית בהבנותו אבן שלמה מסע וגו', והבית בהבנותו, משמע שנבנה מאליו, וכי שלמה וכל האומנים שהיו שם לא בנו אותו, מהו בהבנותו.
אלא כך הוא, כמו שכתוב מקשה תעשה המנורה, אם הוא מקשה, אם כן מהו תעשה, משמע שהיה נעשה מאליו, אלא ודאי הכל נעשה (בבית המקדש) מאליו, באות ונס, כיון שהאומנים התחילו לעשות, המלאכה למדה את האומנים לעשותה, מה שלא היו יודעים לעשות מקודם. מהו הטעם, משום שברכת הקב"ה היתה שורה על ידיהם, ועל כן כתוב בהבנותו, שהוא נבנה מאליו, כי הוא למד את האומנים הלמוד...
מסע, (פירושו שאבן שלמה שהיא הנוקבא) נסעה (מלמעלה), ובאה ושרתה עליהם והמלאכה נעשית. פירוש אחר, מסע, שהסיעה את הידים לעשות שלא מדעתן...
ומקבות והגרזן וגו' לא נשמע, משום (שתולעת הנקרא) שמיר בקע הכל, ולא נשמע דבר כי לא נצרכו לעבוד בכלים אחרים, והכל באות ונס היה... (נח שכג, ועיין שם עוד)
אמר ר' שמעון, תא חזי, בתחילה כשנבנה בית המקדש למטה, לא נבנה אלא בדין ורגז, כמו שכתוב, כי על אפי ועל חמתי וגו', משום שהוא במקום שהדין שורה. לעתיד לבא עתיד הקב"ה לבנות אותו ולתקנו במדרגה אחרת עליונה, הנקראת צדקה, (שהיא מלכות המתוקנת) שכתוב בצדקה תכונני, משום זה יתקיים (ולא יחרב עוד)... (בשלח שכו)
משכן שעשה משה במדבר שתרד השכינה לארץ, ביום ההוא משכן אחר הוקם למעלה כמו שהעמידוה... בית ראשון כשנבנה, נבנה עמו בית ראשון אחר, (שהוא המלכות, כשהוא במעלת הבינה), ונתקיים בעולמות כולם, והאיר לכל העולמות, ונתבשם העולם, ונפתחו כל מסגרים העליונים להאיר, ולא היה שמחה בכל העולם כיום ההוא, אז פתחו העליונים והתחתונים ואמרו שירה, והיינו שיר השירים... (תרומה שיד)
וכשנבנה בית המקדש, כל המלאכה שנעשתה, היא נעשתה מאליה, האומנים התחילו והמלאכה נראית להם איך לעשותה, ונרמזה לפניהם, והמלאכה נשלמה מאליה, וכן העמידוהו, שכתוב, והבית בהבנותו, והבית כאשר בנהו לא כתוב, אלא בהבנותו, שהוא משום שנשלם מאליו... (פקודי מו)
עוד פתח ואמר, שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו', מקרא זה אמר שלמה המלך בשעה שבנה בית המקדש, שהתחיל לבנות, והיה רואה שהמלאכה נשלמה בידיהם והיה נבנה מאליו, אז התחיל ואמר אם ה' לא יבנה בית וגו', והיינו הסוד שכתוב, בראשית ברא אלקים, כי הקב"ה ברא והתקין עולם הזה (דהיינו המלכות), שהוא בית בכל מה שצריך... (שם צח, ועיין שם עוד וזהר חדש שיר השירים צא)
לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים, שהיה בדין ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו, ההיכל וקדש הקדשים החמורים דין הוא שלא יהו בונין בו גזית, תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים, ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע. (יתרו-בחודש פרשה יא)
ראה בית המקדש-כללי, יבמות ו א, מועד קטן ט א, שבועות טו ב.
תנו רבנן, שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש, שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה, הדברים ככתבן, דברי ר' יהודה, אמר לו ר' נחמיה וכי אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות במגרה, אם כן מה תלמוד לומר לא נשמע בבית בהבנותו, שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים, אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש, ודברי ר' נחמיה באבני ביתו. (סוטה מח ב)
אמר שמואל בונין בחול ואחר כך מקדישין... (מעילה יד א, וראה שם עוד)
...ומי הוו מיפלגי אבנים, והכתיב והבית בהבנותו אבן שלמה וגו', אמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא אבני זוטרתא ואבני רברבתא, כדכתיב אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות. (תמיד כו ב)
גד החוזה ונתן הנביא התקינו מעשה הבית עם דוד... (פרק כ)
...מהו בנה בניתי, א"ר יעקב בריה דרב יהודה בר יחזקאל אמר בנין בנוי בניתי, רבי יהודה בש"ר יוסף אמר הכל מסייעין למלך, כל שכן הכל מסייעין למלך מלכי המלכים הקב"ה, אפילו רוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכים. א"ר ברכיה כתיב (מ"א ו') והבית בהבנותו וגו', אשר הם בונים אין כתיב אלא בהבנותו, מאליו היה נבנה. אבן שלמה מסע נבנה, מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה וניתנת על גבי הדימוס.... (במדבר יד י)
פר אחד בן בקר וגו', הרי ג' מיני עולה, כנגד ג' פעמים שנבנה בית המקדש בחלקו, אחת בימי שלמה, ואחת בימי עולי הגולה, והשלישית לימות המשיח. שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הבנין שבנאו הורדוס, שנבנה על ידי מלך, והיה לו בנינו לכפרה על שהרג חכמי ישראל. (שם שם כ)
דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה שלמה בן דוד, לפני מלכים יתיצב, שהיה זריז בבנין בית המקדש, הדא הוא דכתיב, (מ"א ו') ויבנהו שבע שנים, וכתוב אחר אומר (שם ז') ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה, נמצא מיופה ומרובה בנין בית שלמה מבנין בית המקדש, אלא כך אמרו בבנין ביתו נתעצל, בבנין בית המקדש היה זריז ולא נתעצל... (שיר א ה)
וראה עוד בית המקדש-כללי שמות נב ג.
ראו קרא ה' בשם, ראו מה עשה בצלאל שנתן הקב"ה בלבו חכמה, שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת, בשלשה דברים אלו ברא הקב"ה עולמו, שנאמר (משלי ג' ה') בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו. ובשלשתן עשה בצלאל את המשכן, וכן בית המקדש בשלשתן נבנה, שנאמר, (מ"א ז') בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חורש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת, וכן לעתיד יבנה בית המקדש בשלשתן, שנאמר (משלי כ"ד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים... (ויקהל ה)
ראה עוד בית המקדש-כללי, צו יד.
דבר אחר ותשלם, ותהי שלום, כל האומנים שהיו בונים לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם, לא נשבר מגרופות ולא קורדום, לא חש עינו ולא נפסקה איזורו ומנעלו, ולא נפסק כלי המלאכה ולא כלו ולא נשבר אחד מהם, לכך ותהי שלום כל המלאכה... (פרשה ו ותשלם כל המלאכה)
...למה היה דוד דומה באותה שעה, לאחד שהיה מכה את בנו ולא היה יודע בשל מה הוא מכהו, באחרונה אמר לו דע על דבר פלוני הכיתיך. כך כל אותם האוכלוסים שנפלו לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו מבנין בית המקדש, והרי דברים קל וחומר, ומה אלו שלא בבנין בית המקדש כך, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו הנביאים הראשונים ישראל מתפללין שלשה פעמים בכל יום אומרים השב שכינתך לציון וסדר עבודתך לירושלים עירך. (פרשה לא)
וכן אתה מוצא בשעה שבא דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר חמש עשרה מאות אמין ולא אשכח תהומא, ובסופא אשכח עציץ ובעא מרמיתיה, אמר ליה לית את יכיל לי, אמר ליה למה, אמר ליה דאנא הכא כביש על תהומא, אמר ליה ומן אימת את הכא, אמר ליה מן שעתה דאשמע רחמנא קליה בסיני ואמר אנכי ה' אלקיך וזעת ארעא ושקעת, ואנא יהבית הכא כביש על תהומא, אף על פי כן לא שמע ליה, וכיון דרמיה סליק תהומא בעי משטפי עלמא, והוה אחיתופל קאי תמן אמר, כדון דוד מת ואני מלך, אמר דוד מאן דחכים למוקמתיה ולא מוקמיתיה יהא סופיה מתחנק, אמר מה דאמר ואוקימתיה, התחיל דוד עולה ואומר שיר המעלות... (שמואל ב פרק ו, קמב)
כתוב אחד אומר האתה תבנה לי בית, וכתוב אחד אומר לא אתה תבנה לי הבית, היאך אני מקיים שני מקראות הללו, אלא לא אתה תבנה שאין אתה בונה אותו, האתה תבנה שבנך בונה אותו. אתה הקדמת כבודך לכבודי, שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש, אבל שלמה בנך מקדים כבודי לכבודו, שנאמר ובשנה האחת עשר בירח בול וגו' כלה הבית, ואחר כך את ביתו בנה שלמה... (שם פרק ז קמד)
והנה בעניי הכינותי וגו', וכי עני מקדיש כל הככרים הללו של כסף וזהב, אלא ביום שהרג דוד את גלית השליכו עליו בנות ישראל כל הכסף והזהב הזה והקדישו לבית המקדש, וכשבא רעב שלש שנים בקשו ממנו ישראל ליתן ולא רצה ליתן להם כלום, אמר לו הקב"ה לא קבלת עליך להחיות בו נפשות, חייך שאין המקדש נבנה על ידך אלא על ידי שלמה... (רות פרק ב, תרג)
עשה הקב"ה ארץ וברא את הצרור על התהום וחקק עליה שם המפורש במ"ב אותיות, וקבע אותו על התהום כדי לעכב מימה... וכשכרה דוד השיתין נתגלגל הצרור ויצאו המים ומילא את כל העולם, אמר דוד אוי לי על חנם יגעתי, על איזה דבר אייסד בית המקדש, ויפל דוד על פניו ואמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ואמר שיתין תיבון בט"ו שיר המעלות חוץ משיר המעלות לדוד או לשלמה אותן אין לחשוב, והם ל"ה תיבות נגד שם שכתוב על החרס י"ט אותיות ושם בן י"ד אותיות וי"ה הרי ל"ה. הביט הקב"ה לענותנותו של דוד ורמז לדוד וגילה כל העפר שהיה על הצרור, אמר הקב"ה לדוד אזור חלציך ובנה יסוד בית המקדש, הביט דוד בצרור וכתוב עליו מ"ב אותיות של שם המפורש, וסביבו כתב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, ועוד כתב דוד ושלמה בונים בית המקדש, מיד הושיט ידו ליטול הצרור, אמר הצרור אל תגע בי כי שם בוראי חקוק עלי ואני חותמו של הקב"ה... נטל הצרור פרח מעליו שם המפורש והציפו המים למעלה, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם להרגני נתכוונת, אמר לו לא נתכוונתי להרגך כי להראותך יסוד בית המקדש נתכוונתי, מיד הזכיר שם המפורש והעמידו והיה עולה מצדדות, נטל דוד הצרור וחקוק עליו שם המפורש והשליכו על פני התהום וחזרו לאחוריהם. (בראשית)
שלמה המלך לקח לבנין בית המקדש ע' אלף חוצבים בהרים ופ' אלף נושאי סבל, שהם ק"ן אלף כמנין הימים של ת"י שנים, ורמז שלמה שכל זמן זה יעמוד בית ראשון. (תרומה)
נושא סבל - להביא האבנים מההר לעיר, ומאה וחמישים האלף היו גרים גרורים שנתגיירו מחמת גדולת שלמה ושולחנו. שרי הנצבים - נוגשים ונציבים. ג' אלפים וש' - ובדברי הימים כתוב ושש מאות, ג' מאות היו ממונים על אלה, ועוד מינה נציבי ישראל חוץ מאלה הגרים מאתים וחמשים. (מ"א ה כט)
ויספן - לשון כיסוי תקרה. גבים ושדרות - שתי תקרות, אחת לנוי למטה, וארזים למעלה. גבים - לר' מנחם נסרים ארוגים יפה, ולדעתי לבנים חלולים כחצי קנה שעושים לכסוי בתים והם למעלה, והשדרות למטה להליכה. (שם שם ט)
בצלעות ארזים - אצל קיר האבן, לטוח עליו זהב, שאפשר רק על קיר עץ ובמסמרות. (שם שם טו)
מקלעות פקעים - הארזים שעשה לכסות האבן היו עשויים בציורי קליעות ופקעים כמין כפתורים... (שם שם יח)
האיל - אילי הפתח המזוזות שכאן וכאן עגולות כאילים. מזוזות חמישית - המפתן, וב' מזוזות וב' מלמעלה. ואני אומר שלמזוזות היו ה' צלעות ולא ד'. (שם שם לא)
את קדשי דוד - מה שנשאר מהכסף והזהב שהקדיש אביו. ומדרש אגדה שלא רצה לתת מאותו הקדש בבנין שידע שסופו ליחרב, ושלא יאמרו קשה יראתם שנקמה מגזלות שגזל דוד מהם. ויש אומרים שאמר שהיה לאביו לבזבז הקדשות אלו ברעב, להחיות עניי ישראל. (שם ז נא)
הבדלו - ...ודרך מבקשי רחמים להקל החטא מהצבור ולהטילו על היחיד הגורם, וכן היה במנין דוד, שהיו יכולים לתת את השקלים מעצמם. ונראה לי שחטא ישראל שם היה שלא התעוררו מעצמם לבנות המקדש, ואפילו מדוד לא היה נמנע הבנין אם היו ישראל המעוררים והבונים. (במדבר טז כא)
אבן שלמה - זה הוא הטעם שהיה צריך לתת מגרעות לבית, כי לא נשמע שם ברזל, והאבנים היו במדה אחת, ואי אפשר להניח שם חורים. מסע נבנה - כמו שהסיעוה מההר, ששם פסלוה במדת גזית. ולרז"ל פסלוה בהר על ידי שמיר, שהנשר הביאו לשלמה מגן עדן... וזה מדרך הקבלה מימות משה ואין להרהר אחריו. (מ"א ו ז)
ואף על פי שהתעורר דוד מעצמו לבנות הבית דחהו, ואמר, האתה תבנה בית לשבתי, כי מלאכה זו מסורה לשמים ולא לבריות, ואמר ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, ולא בנו לי בית ארזים כראוי לעשות מדרך המוסר, כאשר שאלתי מהם משכן של יריעות. ועתה כה תאמר לעבדי לדוד - להודיעו מה שיהיה באחרית הימים, ואז ועשיתי לך שם גדול וכו', אחר שישראל יבואו בגלות לידי שלמות, ושמתי מקום לעמי ישראל וגו', אם כן הכוונה על המשיח... וכשראו הצלחת שלמה במלכותו ואהבת ה' אליו, יחסו את הדברים האלו אליו, וחשב שעליו המלאכה לגמור, וטרם כילה את מלאכתו היה דבר ה' אליו לאמר, אם תלך בחוקותי וגו' (מ"א ו'), להודיעו שזה הבנין הוא בתנאים, ואם יקים אותם יהיה הוא הבן שעליו נשבע לדוד... ועל זאת התפלל דוד בתהלים קכ"ז, "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו", ועל עמל בנין עולי הגולה אמר "אוכלי לחם העצבים" וגו', כי סבלו רעב, כבנחמיה ה'... (שמות כו א, וראה בית המקדש-כללי).
ושלמה נתן לחירם - כי היער היה של חירם... ונראה שנתן לו כך כל ימיו ובנה בית גדול ומפואר להראות על דביקות העובד לפניו, ולכן שאל מן חירם הרבה ארזים, ואיש חכם מאד לבנותו. והאלמוגים נראה שהם ארזים קשים מאד. ונתן לאומנים שכרם, והחטים והשמן נתן לחירם. (מ"א ה כה)
והבית - היה כפל ממדות המשכן, וגבהו הרבה יותר, שהיה בנין של קיימא, וכעין מגדל גבוה. ומה שכתב בגבהו נראה שכותלי ההיכל היו ל' והכותל בין ההיכל וקדש הקדשים כ' אמה כדי שיכנס עשן הקטורת מלמעלה, וגובה ק"כ אמה אמרו המפרשים היה האולם בלבד, ולא ההיכל והדביר, אך בפסוק מפורש שהגובה הזה לכל הבנין, שהיו שם ג' עליות, וגובה כל אחת ל' אמה. או אפשר שגובה הדביר רק כ' אמה, והעליה שעל גביו גבוהה יותר, כך שבסך הכל גם כן גובה הבנין ק"כ, או אפשר שגם הדביר גבוה ל' אמה, כ' מהם מצופים זהב, וי' באבנים יקרות.. (שם ו ב)
חלוני שקופים אטומים - שאפשר לראות מתוכן מבלי להיראות בפנים, ונראה שהיו מזכוכית, כדי שיכנס האור ולא יראו לפנים. (שם שם ד)
בצלעות ארזים - מודיענו שלא נראה בפנים הבית אבן. וציפוי העץ לא נאחז בקירות הבית כי אם אחוזים זה בזה, והיו מפותחים בצורות, והרצפה מברושים שהם חזקים יותר. ויבן לו מבית - בשכלול התחיל מקדש הקדשים שהוא העיקר. (שם שם טו וטז)
ומצאתי בירושלמי מעשר שני במשנה, ותנאי היה שאימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה, איתא שם, א"ר אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד, ובזה מתורץ למה הוצרכו לתנאי, יעשו הבית דין תקנה כפי רצונם כשיבנה בית המקדש, אלא דאגו אולי לא יהיו הבית דין גדולים מהם בחכמה ובמנין שיוכלו לבטל דבריהם, ומפני שקשה וכי בית דין של משיח לא יהיו גדולים מהם, על כן הוצרכו לומר שיבנה בית המקדש ועדיין בן דוד לא בא. ואפשר שזה יהיה בזמן משיח בן יוסף, ומעתה נוכל לומר שהדברים ההם וכיוצא בהם נאמרים קודם ביאת משיח בן דוד, וברוך היודע... (בית דוד)
...ונראה שאין קושיא, שכל הבית עשה שלמה על פי נביא, והנביא לא הגיד בנבואה אלא בקבלה, "הכל בכתב מיד ה' עלי". ובאגדת שמואל: ר' ירמיה בשם ר"ש בית המקדש מסרה הקב"ה למשה בעמידה ומשה ליהושע וכו', והכל דרש שמואל ברוח הקדש מהתורה, כמו ששנינו הר הבית ת"ק על ת"ק, דרש ורוחב חמשים בחמשים, והכתוב "וכן תעשו" על מה שלא בתורה ההפך למבינים ברוח הקדש... (שמות כה ט)
כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו, קשה להבין שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר שהיה ראוי להיות נחרב בימיהם. ונראה לפרש כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בני ישראל להיות ראוין לגאולה, כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כל כך ראוין בזכותם בלבד לגאולה, רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בית המקדש, והבנין נמשך כל ימי הגלות, כמאמר "בונה ירושלים", וזה שאמר שכל דור שאינו מסייע לבנינו, וזה שאמר שאינו נבנה בימיו שאין ימיו בכלל הבנין כנ"ל, וכל אדם בפרט גם כן צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בית המקדש, וכפי מה שמקבלים על עצמם עול מלכות שמים מסייעין לבנינו כמו שאמרו הכל מסייעין לבנינו של מלך. (דברים תרל"ד)
במד"ר שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ... ומינו להם מלך, ומיחו זכרו של עמלק, ולמה לא בנו להם בית המקדש, שהיו ביניהם דילטורין. הענין כי ארץ ישראל היא מאחדת את כל גופות ישראל, והמלך מאחד את הנפשות, ובית המקדש מאחד את הנשמות, ועמלק נקרא קוצץ והוא המפריד בין הדבקים, בין י"ה לו"ה, כמו שכתוב (שמות י"ז) "כי יד על כס י"ה, ועל כן קודם בנין בית המקדש שהוא המאחד את הנשמות בשרשן בעלמא דאתכסיא, ה' הראשונה שבשם הוי"ה ב"ה, היו צריכין למחות זרעו של עמלק. ולכך שכשהיו ביניהם דילטורין, שהוא היפוך סוד בני ישראל... על כן לא נבנה בית המקדש. ובזה יש להבין דברי הש"ס (שבת נ"ו), בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. ושם בגמרא, אלמלא לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל ע"ז, ולא גלינו מארצנו. כי באם לא היה דוד מקבל לשון הרע היה מתקן את חטא הדלטוריה שנמצא אז בישראל, והיה הכל בשלימות, עד שלא היה יכול להיות שום שיניוי בזה. (שופטים תע"ר)
כתב הרמב"ן ז"ל, טעם כי המקדש צריך להבנות ברחמים, על ידי שלמה בנו דווקא, כי על דוד נאמר דמים רבים שפכת, פירוש של רשעים, אבל עם כל זה לא היה יכול לבנות בעצמו את המקדש שכולו רחמים ולא דין. אבל מי בנה את בית המקדש באמת, הלא דוד, כי על ידי הערתו מעצמו על זה זכה שלמה בנו לבנותו בלי התעוררות מעצמו... הרי מקרא מפורש כמה חביב בעיניו יתברך מי המתעורר בעצמו, דאם לא כן למה נכתבו כל הדברים האלה. ומה הרויח בהתעוררות הזאת? כל הברכות הכתובות שם מפי הקב"ה בארוכה, עד שזכה לכסא המלוכה עד עולם, הוא ובניו ומשיח בן דוד... (חלק א צח)
...וכן הענין כאן: אילו בנה דוד המלך ע"ה את בית המקדש מבחינת אהבה ובהתחסדות עם השי"ת, לא היה בזה קטרוג על ישראל גם אם יחטאו אחר כך ולא יהיו ראויים לבית המקדש, כי אתערותא דלתתא דאהבה שנתעוררה על ידי דוד, היתה מביאה מלעילא העברת הדין, עד שהיה הקטרוג הזה בטל בו, והיו החטאים נעשים כלים לגילוי החסד הנפלא ההוא, והיו נתקנים בו. לכן אם היה בית המקדש קיים לעולם מפאת שנבנה במדת האמת של דוד, לא היה מביא לידי חשש קטרוג. רק מפני שהיה דוד עלול לבנותו במדת הדין, מתוך השוואה עם ביתו, והיה שולל על ידי כך מבית המקדש את יכולת עמידתו בפני הקטרוג - מוטב היה שיבנהו שלמה למען יוכל להתבטל ולא יהיה קטרוג על ישראל לכלותם חס ושלום, נמצא שמצד אחד היתה זו גדולתו של דוד שבית המקדש שלו היה קיים לעולם, וכיוון שבני ישראל חטאו גרמו שלא יבנה בית המקדש הזה, ומצד שני היתה אשמת דוד כי אילו עלה למדרגה רמה עוד יותר, והיה בונה את בית המקדש במדת האהבה, אז היה יכול לבנות לישראל בית מקדש שלא יחרב לעולם, שהיה בונהו במדת האהבה ולא הדין, והיה מכפר על כל אפשרות של קטרוג, על ידי שהיה משפיע טהרה ללבבות כלל ישראל. (חלק ג עמוד רעח)