(ראה גם: משכן-חנכת, קרבן-נשיאים)
אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל המלך שלמה ירושלים, להעלות את ארון ברית ה' מעיר דוד היא ציון... ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים... ויהי בצאת הכהנים מן הקדש, והענן מלא את בית ה'... ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו. (מ"א ח א והלאה)
וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית... וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו... ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף, ויחנכו את בית האלקים המלך וכל העם... וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם לאהליהם שמחים וטובי לב על הטובה אשר עשה ה' לדויד ולשלמה ולישראל עמו... (דה"ב ז א והלאה)
א"ר פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם, כולכם מזומנים לחיי העולם הבא... אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה, מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן... ומנלן דאחיל להו, דתני תחליפא ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו, לאהליהם, שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה, שמחים, שנהנו מזיו השכינה, וטובי לב, שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר. על כל הטובה, שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא...
אלא לדוד עבדו מאי היא, אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה, אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים ראשיכם וגו' ולא נענה, כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה, באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו הכל שמחל לו הקב"ה על אותו עון. (מועד קטן ט א)
...א"ר לוי כתיב כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים, ואין לך ז' לפני החג שאין בהם שבת ויום הכפורים, ואותן ז' ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות, ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר, אמרו תאמר שיש בידינו עון שחללנו שבת ולא התענינו ביום הכפורים, וכדי לפייסן שרצה הקב"ה מעשיהם יצתה בת קול ואמרה להן כולכם מבני העולם הבא, והברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה... (בראשית לה ד)
הדא הוא דכתיב (תהלים כ"ד), שאו שערים ראשיכם, שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשרה אמות, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של י' אמות והארון של י' אמות, ואין י' אמות יכולין להכנס בתוך י' אמות, ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבא להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות, התחיל להתפלל לפני הקב"ה, מה עשה שלמה, ארז"ל הלך והביא ארונו של דוד ואמר, (שם קל"ב) ה' אלקים אל תשב פני משיחך, א"ר ברכיה בשם ר' חלבו באותה שעה חיה דוד, והכל ממך לדרוש, שכן דוד אומר (שם ל'), ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור, והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה, שנאמר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה. מה כתיב אחריו, וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית... (שמות ח א)
...ולמה נצטער שלמה, על ידי שנתגאה ואמר (מ"א ח') בנה בניתי בית זבול לך וגו'... (במדבר יד י)
ר' שמואל בן נחמן פתר קרייא בדוד, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה, הקריב אלף עולות ולא ירדה, התפלל כ"ד תפלות ולא ירדה, עד שאמר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך מיד ירדה, שנאמר (שם ז'), וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה... (קהלת ד ו)
מהו בירח בול, בירח שהביא הקב"ה את המבול ונעשה נעול י"ב חודש, והיו הכל מלמלאין על שלמה לומר, לא בנה של בת שבע הוא, היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו, והאלקים שחשב לערב שמחת בית המקדש בחודש שנולד בו אברהם, בירח האתנים, זה חודש תשרי, החודש שנולד בו אברהם, שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וכל אותם שנים עשר חודש שנעשה נעול, אף על פי שהיתה כל מלאכת המקדש גמורה הואיל והיה נעול כמי שלא עשה בה כלום, כיון שנפתח בחודש המועדות והקריב הקרבנות וירדה האש, אמר הקב"ה עכשיו שלמה המלאכה. (פרשה ו, ותשלם כל המלאכה)
שאו שערים ראשיכם, את מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש, בקש שלמה להכניס את הארון, והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתי וחצי רחבו, והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו, וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי, אלא באותה השעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה, חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה, כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה, ונשאו שערים ראשן ונכנס הארון, וירדה אש מן השמים... (מזמור כד)
ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו', משל למה הדבר דומה, למלך שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק, אמר להם המלך כך אתם מכבדים אותי, כך אתם נוהגים בי, איני מלך, איני שולט בכל העולם, אמרו לו, אדוננו המלך, בדרך אנו נתונים, לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לפניך, אלא הכנס למדינה וכשתכנס לפלטין שלך אתה רואה במה אנו מכבדים אותך, כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאין דורון, אמר להם הקב"ה כך הוא כבודי, אמרו לפניו רבון העולמים, במדבר אנו נתונים, ולפי המדבר הקרבנו לפניך, וכשתכנס לפלטין שלך אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך, שנאמר, היטיבה ברצונך את ציון אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, אז יעלו על מזבחך פרים... (מ"א פרק ח, קצב)
ופר חטאת תעשה ליום - כל האמור בפרשה זו ובפרשת קרבן נשיאים הכל מלואים הם ואינן נוהגין לדורות. וכשם שהקריב משה מלואים למשכן, כך הקריב שלמה מלואים בחנוכת הבית, וכן הקריבו בני הגולה לחנוכת הבית, וכן לעתיד לבא, כמו שמפורש על ידי יחזקאל. (שמות כט לו)
והקריבו לחנכת - הוראת שעה היתה. (עזרא ו יז)
אז יקהל - לכבוד הארון להעלותו בכבוד גדול. כל איש - הגם שהקהיל רק את הזקנים באו כולם. לרז"ל נגמר הבנין במרחשון, והמתינו י"א חדשים שהיו ישראל מפקפקים האיך יבנה בנה של בת שבע בית המקדש, והקב"ה חשב לעכב את החנוכה עד החודש שבו נולד אברהם, וכן נגמר המשכן בכ"ה בכסלו, ונחנך בא' בניסן, החודש בו נולד יצחק. ובפשט המתין עד אספת התבואות ועד שהכין את החג, ואמרו רז"ל בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון... וכשהחזירוהו למקומו כאן... (מ"א ח א וג)
וכן מה שאמר דאחיל להו עון יום הכפורים מורה זה על שהיו דביקים עוד במדריגה עליונה האלקית הנבדלת יותר מן יום הכפורים, שהוא יום קדוש אלקי, וכאשר גמרו בית המקדש היו דביקים עוד יותר במדריגה העליונה, ודבר זה מצד שהיו בונים קודש הקדשים, ודבר זה יותר מעלה מן יום הכפורים... (חידושי אגדות שבת ל א)
אז יקהל - שלקדש העזרה צריך בית דין של ע"א. כל איש - ונקהלו כל העם לכבוד המלך, הגם שעוד לא היתה מוטלת עליהם מצות עליה לרגל לפני החג. (מ"א ח א)
חנכת בית אלקים - פירשו הקדמונים, שאם היו זוכים היה יורד אז תכף אחר כך בית המקדש משמים המתואר על ידי יחזקאל, והיו ממשיכים בחנוכתו, והם המשיכו חנוכתם עד כ"ג אדר שהם כ"א יום. (עזרא ו טז)
וביום שמחתכם - בספרי קאי על חינוך העזרה, וכן מצינו בשלמה ובעזרא ובהעלאת הארון, ולכן בחנוכה שהיה מלואים דימי החשמונאים קבעום גם כן לעת שמחה. (במדבר י י)