בית   המקדש   

(ראה גם: אהל מועד, משכן, כלי מקדש, קרבן)

תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה', מקדש אד-ני כוננו ידיך. (שמות טו יז)

ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם. (שם כה ח)

את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, אני ה'. (ויקרא יט לא)

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו ובאת שמה. (דברים יב ה)

לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. (שם לג יב)

לך ואמרת אל עבדי דוד כה אמר ה', האתה תבנה לי בית לשבתי. כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן. בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר, למה לא בניתם לי בית ארזים... הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם... (ש"ב ז ה)

הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם, והקמתי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך. ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את עמי ישראל. (מ"א ו יב, וראה שם עוד)

כי האמנם ישב אלקים על הארץ, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי... להיות עיניך פתחות אל הבית הזה לילה ויום אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם, לשמע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה. ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת... (שם ח כז)

ותרא והנה המלך עמד על העמוד כמשפט והשרים והחצצרות אל המלך וכל עם הארץ שמח ותקע בחצצרות, ותקרע עתליה את בגדיה ותקרא קשר קשר. (מ"ב יא יד)

ויאמר יהואש אל העם כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' כסף עובר איש כסף נפשות ערכו, כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה'. יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו, והם יחזקו את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק... ויאתו הכהנים, לבלתי קחת כסף מאת העם ולבלתי חזק את בדק הבית, ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חר בדלתו, ויתן אתו אצל המזבח בימין בבוא איש בית ה' ונתנו שמה הכהנים שמרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'... ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעשי המלאכה, כי באמונה הם עושים. (שם יב ה והלאה)

וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם... (שם כא ז)

והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... (ישעיה ב ב)

והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. (שם נו ז)

אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר, היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם, אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו... ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם, למן עולם ועד עולם... הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל, והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם. ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה. המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם, גם אנכי הנה ראיתי נאם ה'. כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה, וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל... ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם, כאשר עשיתי לשילו... (ירמיה ז ד והלאה)

אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם, ומדדו את תכנית... זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית... (יחזקאל מג י, וראה שם עוד והפרקים הבאים)

עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית, וארצה בו ואכבדה אמר ה'. פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו, יען מה נאם ה' צב-אות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו... ויער ה' את רוח זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם, ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה' צב-אות אלקיהם. ביום עשרים וארבעה לחדש בששי, בשנת שתים לדריוש המלך. (חגי א ח והלאה)

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צב-אות, ובמקום הזה אתן שלום נאם ה' צב-אות. (שם ב ט)

ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב. ויבן כמו רמים מקדשו, כארץ יסדה לעולם... (תהלים עח סח)

כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו. זאת מנוחתי עד עד, פה אשב כי אויתיה... (שם קלב יג)

שמר רגלך כאשר תלך אל בית האלקים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח, כי אינם יודעים לעשות רע. (קהלת ד יז)

ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול, ורבים בתרועה בשמחה להרים קול.. (עזרא ג יב)

זהר:

ועוד, הוא ירד והכה את הארי, בזמנים הראשונים, כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה, היו ישראל נמצאים בשלימות כי היו זובחים זבחים וקרבנות לכפר על נפשותיהם, ואז היתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד, והיו רואים אותו על המזבח רובץ על טרפו, אוכל הקרבנות כאיש גבור, וכל הכלבים היו נחבאים מלפניו ולא יצאו לחוץ... (הקדמה צו, ועיין שם עוד)

ועליה (על המלכות דבמלכות שאינה בבנין ירושלים כנ"ל) נאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב, כלומר שנעשית חומת אש סביב ירושלים לשמירה מפני הערב רב, ובגמר התקון יוריד אותה הקב"ה בנויה, בסוד הכתוב ירושלים הבנויה, ועל כן בהר הזה (דהיינו במלכות דמלכות הנ"ל שיבנה בו בית המקדש על ידי הקב"ה יהיה קיים לדורי דורות לנצח), ועליה נאמר גדול יהיה וגו', כי בית הראשון נבנה על ידי בן אדם, דהיינו שלמה, ובית זה האחרון נבנה על ידי הקב"ה, ועל כן אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו... (בראשית רפ, ועיין שם עוד)

קרית מלך רב, מקום הוא המתוקן לפני מלך רב, זהו מלך העליון על כל קדש הקדשים, כי משם באים כל האורה וכל הברכות וכל חדות כל, שמשם מאירים כל פנים, ובית המקדש מתברך משם, וכשהיא מתברכת יוצאות משם הברכות לכל העולם, כי כל העולם מתברך משם. (ויגש לג)

צוארך, היינו בית המקדש של מטה, (הדומה למגדל דוד שהוא הנוקבא, ונקרא כך), משום שהוא נמצא בתקון היופי, כמו הצואר, שהוא היופי של הגוף, מה צואר הוא היופי של כל הגוף, כן בית המקדש הוא היופי של כל העולם.

בנוי לתלפיות, פירושו תל שכל בני העולם מסתכלים בו, (לשבח ולהתפלל), וכך בארוהו, תלפיות הוא אותיות תל פיות, תל שכל פיו העולם משבחים ומתפללים אליו.

אלף המגן תלוי עליו, אלו הם אלף תקונים המתוקנים בו כראוי, (דהיינו הארת החכמה המרומזת במספר אלף), כל שלטי הגבורים, שכולם באים מצד הדין הקשה... מה צואר כל תקוני האשה תלוים בו, כך בית המקדש כל תקוני העולם תלויים ושורים בו. ובארוה, שכתוב על צוארינו נרדפנו, על בית המקדש, שהוא צואר, והיופי של כל העולם, נרדפנו, (יגענו ולא הונח לנו, פירושו), יגענו לבנות אותו שתי פעמים, ולא הונח לנו, כי לא הניחו אותנו, ונחרבו ולא נבנו אחר כך.

מה צואר כיון שנשחת, נשחת עמו כל הגוף, כך בית המקדש, כיון שהוא נשחת ונחשך, נחשך גם כן כל העולם, והשמש אינו מאיר, ולא שמים וארץ והכוכבים. משום כך בכה יוסף על זה... (ויגש צ, ועיין שם עוד)

ומשיב, שהוא סוד עמוק סתום מכל סתומים, שהעולם, (שהוא הנוקבא), לא נברא עד שלקח אבן אחת, והיא האבן הנקראת אבן שתיה, ולקח אותה הקב"ה וזרק אותה לתוך התהום, ונתקעה מלמעלה למטה, וממנה נשתל העולם, והיא נקודה האמצעית של (ישוב) העולם, ובנקודה זו עומד קדש הקדשים... (ויחי תמה, ועיין שם עוד)

...בית ה' שהוא בית המקדש, דהיינו עזרות ולשכות בית האולם והדביר, זהו בית המקדש, (דהיינו המלכות), ודאי שנקרא בית ה'. בית המלך זהו קדש הקדשים שהוא פנימי מכל, (דהיינו הבינה), שנקראת מלך סתם, מלך זה, אף על פי שהוא מלך עליון הוא נוקבא כלפי נקודה העליונה הסתומה מכל (שהיא חכמה)... (שמות לח, ועיין שם עוד)

אל הר ה', זה אברהם, שכתוב, אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כי אברהם קרא לו הר, מה הר הפקר לכל מי שרוצה בעולם, אף מקום זה הקודש, הוא לקבל לכל מי שרוצה בעולם. אל בית, זה יעקב, שקרא למקום הזה בית, שכתוב, אין זה כי אם בית אלקים. פירוש אחר, הר ובית, אף על פי שהכל מדרגה אחת, עולה זה על זה, הר הוא לשאר העמים, כשבאים להכנס תחת כנפיו, בית, הוא לישראל, להיות עמהם כאשה עם בעלה בדירה אחת בשמחה, ורובץ עליהם כאם על בנים. (יתרו נח)

הטיבה ברצונך וגו', מהו הטיבה, הלא נראה שיש בה טוב, ועתה (למה צריך להתפלל), הטיבה על ההוא טוב, ודאי כן הוא (שצריך להתפלל הטיבה), כי מיום שהקב"ה השתדל בבנין בית המקדש למעלה עד עתה, הטבה של הרצון לא שרתה על בנין ההוא, ועל כן לא השתכלל, כי בשעה שהרצון של מעלה יתעורר, ייטיב וידליק האורות של בנין ההוא ומעשה ההוא, עד שאפילו המלאכים של מעלה לא יוכלו להסתכל בבית המקדש ההוא, ולא בבנין ההוא, ואז ישתכלל בית המקדש וכל מלאכתו, (ועל זה התפלל, הטיבה ברצונך את ציון וגו').

וכי מן היום שהשתדל בבנין בית המקדש עד עתה עוד לא בנה אותם, ואם חומות ירושלים לא בנה עד עתה, הבית המקדש, על אחת כמה וכמה (שלא בנה, ואיך אמר הטיבה ברצונך את ציון שהוא בית המקדש, כי תחילה בונים החומות ואחר כך בית המקדש, ומשיב) אלא הקב"ה כל מעשיו אינם כמעשה בני אדם, בני אדם, כשבונים בית המקדש למטה, מתחילה עושים חומות העיר, ולבסוף בית המקדש, חומות העיר מתחילה כדי להגן עליהם, ואחר כך בנין הבית. הקב"ה אינו כן, אלא בונה בית המקדש בתחילה, ולבסוף, כאשר הורידו מן השמים ומושיבו על מקומו, אז יבנה חומות ירושלים, שהם חומות העיר, ועל כן אמר דוד עליו השלום, הטיבה ברצונך את ציון מתחילה, ואחר כך תבנה חומות ירושלים... (משפטים רסג)

כשבא שלמה התקין רוח ההוא (של המלכות), בשלמות של מעלה, (של הבינה), כי מיום שנשלמה למטה בימי משה לא הוסרה שלמות ההיא שלמטה ממנו, כיון שבא שלמה השתדל להשלים אותו מלמעלה, והתחיל לתקן מראה עולם העליון (שהוא ז"א), כדי לתקן ממראה ההיא את עולם התחתון, (שהוא המלכות), וזה הוא אשר לשלמה (שהוא ז"א). (תרומה שסז)

ויעשו את הכתנות שש וגו' רבי יוסי פתח והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו', והיה באחרית הימים, היינו כשיפקוד ה' את בת יעקב ויקים אותה מעפר, ויתחבר השמש עם הלבנה, (דהיינו ז"א ומלכות), אז נכון יהיה הר בית ה', זה הוא ירושלים שלמעלה, (שהיא המלכות), שתהיה מתוקנת בתקוניה להאיר באור העליון, כי כל אורותיה אינם מתתקנים אלא באור העליון (דז"א), ובזמן ההוא יאיר עליה אור העליון על אחד שבעה ממה שהיה מקודם לכן, כמו שכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו'... (פקודי רכד)

...והכל, (דהיינו כל המדידות שבמשכן), בסוד קו המדה, וקנה המדה היה במדידה ההיא של יחזקאל, (והוא מטעם), שהוא בית להתקיים במקומו באלו הכתלים, באלו החומות, באלו הפתחים, באלו הדלתות כדי שיהיה הכל במדה, אבל לעתיד לבא, (דהיינו דמדידת הבית דיחזקאל שהוא לעתיד לבא), מדה ההיא מה כתוב בה, ורחבה ונסבה למעלה למעלה, כי בשעה שיתחילו לבנות בקנה המדה, היא עולה למעלה למעלה לארך ולרחב, שתהיה התפשטות הבית לכל הצדדים, ולא יסתכלו עליה להרע, כמו שהעמידו... (שם רס, ועיין שם עוד)

ותא חזי, בזמן שנבנה בית המקדש ונעשה, נכנע הסט"א ונסתלק מן העולם, וכשנסתלק מן העולם ונבנה המשכן על ידי משה, אז הוקם למעלה ולמטה, זה שאמר ויקם משה את המשכן, ומהו ויקם, אלא שהקים אותה, (את המלכות) שתתעלה למעלה למעלה... כעין זה לעתיד לבא כתוב, אקים את סוכת דוד הנופלת. (שם שע)

אבל תא חזי, כל זמן שהלכו ישראל במדבר היה להם משכן, עד שבאו לשילה, והיה המשכן שם, ומשכן זה הוא סוד להמשיך זה בזה, ולהכניס זה בזה, ליחד זה בזה, כדי להאיר, אבל לא למנוחה, כי אין מנוחה חוץ מכשנבנה בית המקדש בימיו של שלמה המלך, כי אז הוא מנוחה למעלה ולמטה, משום ששם תוקף המנוחה, ולא לנסוע ממקום למקום, כמו המשכן.

ומשום זה יש משכן ויש בית, משכן כמו שאתה אומר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, מהו משכני, הוא משכנותיו של הקב"ה שיהיו בתוך ישראל...

מה ההפרש בין זה לזה, אלא משכן למלך שבא אל אוהבו ולא הביא עמו כל המוניו, כי כדי שלא להעמיס עליו יותר מדאי, הוא בא אליו בצבאות קטנים. בית הוא שכל צבאותיו וכל ההמון שלו הביא עמו לדור בבית ההוא. וזהו בין משכן ובין בית. כי בית המקדש הוא דירה למנוחת עולמים, בכל אלו המרכבות בכל אלו הצורות בכל אלו המעשים, כעין של מעלה, לחבר המעשים שלמטה כעין של מעלה. משכן הוא בצורות קטנות, במעשים מועטים, לנסוע ממקום למקום, והכל הוא בסוד שלמעלה... (שם שצה)

תא חזי, בתחילה, במשכן שעשה משה, הוא התקין אותו בסוד מדרגה ההיא העליונה שהוא עומד בה, (דהיינו במדרגת ז"א), במקדש שעשה שלמה, הוא תקן אותו בסוד נהר ההוא היוצא מעדן, שהוא שלום בית, (דהיינו יסוד), והוא הנחת של הבית, (שהוא מלכות)... (שם תיד, ועיין שם עוד)

בית ראשון עמד בימי שלמה כנגד עולם העליון, (שהיא בינה, ובינה) נקרא בית ראשון, ונשתמש הכל בבית קדש הקדשים, מקום שמשמש בו השמש בלבנה, (דהיינו ז"א במלכות). וסודות עליונים כולם הם בשלמות, ועמד העולם בשלמות, ואחר כך גרמו החטאים ונמשכו הסודות ונדחו מבית קדש הקדשים לחוץ, כשנדחו הסודות לירכים, (שהם נצח והוד), אז הם עומדים לחוץ, שהם נקראים בתים חיצונים, ואז נצרכו לברייתות, (כי לא יכלו לינק מן המשנה).

בבית שני עמדו (ישראל) בבתים חיצוניים בירכין, ומהם חזרו ושרו בבית קדש הקדשים, והוא בית שני, (מלכות, כי בית ראשון הוא בינה), ואלו אחרים נשארו בברייתא לחוץ בין הירכיים, (ואלו שחזרו לבית קדש הקדשים) היו לומדים ממשנה והיו נוהגים ממנו, (דהיינו לפי הלימוד שבמשנה), והיינו הסוד שכתוב, כי מציון תצא תורה, (כי ציון הוא סוד פנימיות המלכות שנקרא) משנה.

ואחר כך כשגרמו העונות, הוסרה הממשלה של בית שני הזה, ואף על פי שממשלתו לא היתה כבית ראשון, שהיה בו שלום תמיד, משום שהמלך שהשלום שלו, (שהוא ז"א), היה בו תמיד, (בזווג דלא פסיק), ועל כן היה בשלום, ובית שני לא היה שלום כזה, משום שהערלה קטרגה בו תמיד, ועל כן היו הכהנים מוכנים בתוכו לקטרג, (דהיינו להרשיע) את ערלה זו, והיו צריכים לדבר, שירשיעו עמו (את הס"א), ולהגן על בית שני והכל היה בסוד כראוי.

לאחר כך גרמו העונות, והערלה שלטה, ונדחו (ישראל) מבית שני לחוץ, וירדו משם לחמוקי ירכים, (שהם נו"ה) למטה, (בבריאה), עד שישרו למטה ברגלין, (בעשיה)... (שם תשלד, ועיין שם עוד)

וקול התור נשמע בארצנו, זוהי ארץ שלמטה שירשו ישראל על ידי יהושע, מי הוא קול התור, זה הוא תייר הגדול, (דהיינו מראה הדרך שהוא ז"א שנקרא תורה) שנזדווג עמה, (עם המלכות), כשבנה שלמה בית המקדש למטה, ואז נתעטר הקב"ה בעטרותיו, (דהיינו מוחין דג"ר מן אמא המכונים עטרות, (כחתן בכלה), כמו שאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו וגו'. (ויקרא מד)

תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם, השרה את ים אוקינוס המקיף כל ישוב העולם, והישוב של כל ע' אומות מקיפים את ירושלים, וירושלים שורה באמצע כל הישוב, והיא מקפת את הר הבית, והר הבית מקיף את עזרות ישראל, והעזרות מקיפות את לשכת הגזית, (כלומר מבחינת החשיבות), ששם יושבים סנהדרי גדולה, ולמדנו, אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, (ועכ"ז הם מקיפים ללשכת הגזית ששם מושב הסנהדרין, וחושב כאן ז' בחינות זו חשובה מזו כנגד ז' ספירות).

ולשכת הגזית מקיף את המזבח, והמזבח מקיף לבית האולם, והאולם את ההיכל, וההיכל לבית קדש הקדשים, שם שורה שכינה והכפורת והכרובים והארון, וכאן הוא הלב של כל הארץ והעולם, ומכאן נזונים כל מקומות הישוב, שהם אברים של הגוף הזה... (שלח לך פו, ועיין שם עוד)

אמר רבי אבא, נזכרתי דבר אחד ששמעתי ממאור הקדוש (ר"ש), ששמע משמו של רבי אליעזר. יום אחד בא חכם אחד גוי, אמר לו זקן זקן, ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך, אחת, שאתם אומרים שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר, והרי אין לבנות אלא ב' פעמים, בית ראשון ובית שני (כתוב), ובית שלישי לא תמצא בתורה, ומה שהיה בשבילכם לבנות כבר נבנה, ולעולם אין בו יותר, כי שני בתי ישראל קראו אותם הכתוב, וכתוב (על בית שני), גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון...

...דברים אלו ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את אליהו, ואמר, כי במתיבתא דרקיע סודרו (אותם הדברים) לפני הקב"ה, וכך הם. כשיצאו ישראל ממצרים, רצה הקב"ה לעשות אותם בארץ, כמלאכים הקדושים למעלה, ורצה לבנות להם בית קודש ולהורידו משמי השמים, ולנטוע את ישראל בארץ נטע קדוש כעין הצורה שלמעלה. זה שאמר, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, באיזה מקום, מכון לשבתך פעלת ה', באותו שאתה ה' פעלת אותו, ולא אחר. מכון לשבתך פעלת ה', זהו בית ראשון, מקדש ה' כוננו ידיך, זהו בית שני, ושניהם פעולתו של הקב"ה הם.

ומשהכעיסו לפניו במדבר מתו, והביא הקב"ה את בניהם בארץ, ובית המקדש נבנה על ידי אדם, ועל כן לא נתקיים, (כי צריכים להיות פעולתו של הקב"ה), ושלמה היה יודע שמשום שזה הוא מעשה ידי אדם לא יתקיים, ועל כן אמר, אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, כי אין לו קיום. בימיו של עזרא גרם החטא, והם היו צריכים (לבנות בית המקדש), ועל כן לא היה בו קיום, ועד עתה, בנין הראשון של הקב"ה עוד לא היה בעולם, ולעתיד לבא כתוב, בונה ירושלים ה', הוא יבנה ולא אחר, ולבנין זה אנו מחכים ולא לבנין בן אדם שאין לו קיום כלל.

בית ראשון ובית שני יוריד הקב"ה בבת אחת מלמעלה. הבית הראשון, (שהוא כנגד בינה), יהיה במכוסה, והבית השני, (שהוא כנגד המלכות), יהיה בגלוי, בית ההוא שנקרא בית שני יהיה בגלוי כדי שתראה לכל העולם אומנותו של הקב"ה, (ואז תהיה) שמחה שלמה, ורצון הלב, בכל קיומו.

בית הראשון ההוא במכוסה, עולה למעלה על (בית שני) שנתגלה, וכל העולם יראו ענני יקרא המקיפים אותו הבית שיתגלה, ובתוך אלו העננים יהיה הבית הראשון בפעולה נסתרת, העולם עד רום יקר השמים, (שהוא בינה), ואל בנין זה אנו מחכים... (פנחס קמג)

רבי בא בשם ר' יוחנן אמר, עוד אית לאסתכלא בהאי קרא כבדקדמיתא, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, דהא תנינן, א"ר שמעון א"ר זירא, כל זמן שישראל היו עוסקים בתורה, בית המקדש היה קיים, הדא הוא דכתיב כמגדל דוד צוארך בנוי, אי מגדלים תורה, כהאי מגדל, צוארך בנוי, מאי צוארך, זה בית המקדש, הדא הוא דכתיב, ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך, מלמד שבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני... (זהר חדש ויצא נז)

...עד שבא שלמה ובנה את בית המקדש, ונתישבו העולמות למעלה ולמטה בצורה אחת, (שזו"ן שהם העולמות שלמטה, עלו והלבישו את או"א שהם העולמות שלמעלה, ונעשו בצורה אחת כמוהם, כי התחתון שעלה לעליון נעשה כמוהו), אז נתישרו כל האותיות, ואלו שתי האותיות ח"ט שהיו רשומות ביניהם לרע, (דהיינו לחטא), נהפכו לטוב, וחזרו ט"ח, שכתוב וישב יהודה וישראל לבט"ח. (שם שיר השירים קמט, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא, מאי ברכה אחת, א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. (ברכות ו א)

...היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר והתפללו אל הבית הזה, היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר והתפללו אל המקום הזה, היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת... נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד. (שם ל א)

אמר רבי אלעזר גדול מקדש שנתן בין ב' אותיות, שנאמר פעלת ה' מקדש ה'. וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, דעה נתנה בין שתי אותיות, מקדש נתן בין שתי אותיות... דאמר רחבא אמר ר' יהודה הר הבית סטיו כפול היה, והיה סטיו לפנים מסטיו. (שם לג א וב)

תנא משמיה דר' עקיבא... והנצח זו ירושלים, וההוד זו בית המקדש. (ברכות נח א)

ובהשחית ראה ה' וינחם, מאי ראה... רבי יוחנן אמר בית המקדש ראה, דכתיב בהר ה' יראה. (שם סב ב)

כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, רהטו בתריה למיבלעיה... כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה... (שבת ל א)

ואמר ריש לקיש משם ר"י נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. (שם קיט ב)

...דרבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד... ורבי יהודה סבר היכל ואולם קדושה אחת היא... אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן... בשלמא מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי את משכני בתוככם, אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן... אלא מהכא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... (עירובין ב א)

בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו, וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב... שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקה, רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו, מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח, דברי ר"ש בן ננס, רבי עקיבא אומר כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו, ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר... תנו רבנן הכל נכנסין בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים, אם אין שם כהנים נכנסין לוים, אין שם לוים נכנסין ישראלים, ואידי ואידי טהורין אין טמאין לא... איבעיא להו טמא ובעל מום איזו מהן נכנס, רב חייא בר אשי אמר רב טמא נכנס דהא אישתרי בעבודת ציבור, ר' אלעזר אומר בעל מום נכנס, דהא אישתרי באכילת קדשים. (שם קד א והלאה)

דתניא דבי ר' ישמעאל, בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עשו לבנין בית המקדש ולשמו של משיח... ולבנין בית המקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו... (פסחים ה א)

דתניא אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו... דתניא לולין היו פתוחין בעליית בית קדשי הקדשים שבהן משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים. (שם כו א)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם,ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. (שם נד א)

תנו רבנן בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת בית הפרוה לערב היו מחלקין אותן לאנשי בית אב, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע, התקינו שיהיו מחלקין אותן מערב שבת לערב שבת, דאתיין כולהו משמרות ושקלן בהדדי, ועדיין היו גדולי כהונה נוטלין אותן בזרוע, עמדו בעלים והקדישום לשמים, אמרו לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה בעובי דינר זהב, ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן על גב מעלה בהר הבית, כדי שיהו עולי רגלים רואין שמלאכתם נאה ואין בה דלם...

תנו רבנן ארבע צווחות צוחה עזרה, ראשונה צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה', ועוד צווחה צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, דהיה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה, ועוד צווחה העזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאבי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה, ועוד צווחה העזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כריסו מקדשי שמים, אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה, אמרו כל ימיו של יוחנן בן נדבאי לא נמצא נותר במקדש... (שם נז א)

תא שמע אבא שאול אומר עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים, שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין לה אלא פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל לידע מה היא צריכה... שאני היכל דכתיב ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו ואת גנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת, וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל... (שם פו א, וראה שם עוד)

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, אשר בנינו כנטיעים אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, בנותינו כזויות אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן... אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן. (שם פז א)

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו', אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק, אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. (פסחים פח א)

...ואמר ר' יוחנן דבר תורה אפילו עשה אין בו, שנאמר ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה, מאי חצר החדשה, שחדשו בו דבר ואמרו טבול יום לא יכנס במחנה לויה. (שם צב א)

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מקום היה בהר הבית ובירה שמו, ור"ל אמר כל המקדש כולו קרוי בירה, שנאמר הבירה אשר הכינותי. (יומא ב א)

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני, שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם מ' שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י"א ששמש ר' אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד שלא הוציא שנתו. (שם ט א)

מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני ג' דברים שהיו בו, ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים... אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם... (שם ט ב)

דתניא מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין, אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי, ובימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר חופף עליו כל היום... (שם יב א)

דתנן עשרה נסים נעשו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים... מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו... והתניא רב שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומן, ואמר אביי מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן... איכא נמי אחריתי, דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול היה נעשה בלחם הפנים, סלוקו כסדורו, שנאמר לשום לחם חום כיום הלקחו, ותו ליכא והאמר ר' לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה, ואמר רבנאי אמר שמואל כרובים בנס היו עומדים... והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדין של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן, וכשהרוח מנשבת בהן נושרין, שנאמר ירעש כלבנון פריו, וכשנכנסו נכרים להיכל יבש, שנאמר ופרח לבנון אומלל, ועתיד הקב"ה להחזירן... ומי הוה עשן במערכה, והתניא חמשה דברים נאמרו באש של מערכה, רבוצה כארי, וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן... והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב, לא קשיא, כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני.

ובמקדש שני מי הואי, והאמר רב שמואל בר איניא מאי דכתיב וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה, מאי שנא דמחוסר ה"א, אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן, ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקדש ואורים ותומים, אמרי, אין מיהוה הוה סיועי לא מסייעא...

והאמר רבי יצחק בר אבדימי במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין, מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין, נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחים, מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין, נטה כלפי מזרח הכל שמחין... (שם כא א וב)

...והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד... (שם כה א, וראה שם עוד)

תנו רבנן ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך, יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. אמר רבי יצחק בן טבלאי, למה נקרא שמו לבנון, שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר רב זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער, דכתיב בית יער הלבנון, לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב, דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדין של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן... (שם לט ב)

אמר רב אחא בר אהבה שמע מינה מעלות דאורייתא, והכי גמירי להו, דאי סלקא דעתך דרבנן, מאי שנא בין האולם ולמזבח דילמא מיקרו ועיילי, מכולה עזרה נמי נפרשו... בין האולם ולמזבח כיון דלא מפסיק מידי לא מינכרא מילתא, עזרה כיון דאיכא מזבח החיצון דמפסיק מינכרא מילתא. אמר רבא שמע מינה קדושת אולם והיכל חדא מילתא היא... לא, אולם ובין האולם ולמזבח חדא קדושה היא, היכל ואולם שתי קדושות. (שם מד ב)

היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרכות המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה, ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים... אבל במקדש שני כיון דלא הואי אמה טרקסין ובמקדש ראשון הוא דהואי, ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתיה אי כלפנים אי כלחוץ ועבוד שתי פרוכת... רבי יוסי היא, דאמר פיתחא בצפון קאי, ורבי יהודה אמר לך פיתחא בדרום קאי... (שם נא ב, וראה שם עוד)

...אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא, מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה ובא והודיע את חבירו, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם (בלשכת העצים) הארון גנוז... רב יהודה רמי, כתיב ויראו ראשי הבדים, וכתיב ולא יראו החוצה... דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה, שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין. אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה... דאמר רבי זירא אמר רב שלשה עשר פרוכות היו במקדש, שבעה כנגד שבעה שערים, שתים אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם, שתים בדביר, ושתים כנגדן בעליה... (שם נד א)

...אמר ר' פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן... מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות... (שם עז ב)

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש... מנא לן דעבדינן זכר למקדש, א"ר יוחנן דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה, דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. (סוכה מא א)

א"ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, חמוקי ירכיך אלו השיתין, כמו חלאים, שמחוללין ויורדין עד התהום, מעשה ידי אמן זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה... ויטעהו שורק זה בית המקדש, ויבן מגדל בתוכו זה מזבח, וגם יקב חצב בו אלו השיתין... (שם מט א, וראה עוד כלי מקדש-מזבח)

...מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם, מאי היא, אמר אביי ואיתימא רב חסדא זה בנין הורדוס. במאי בניה, אמר רבא באבני שישא ומרמרא, איכא דאמרי באבני שישא כוחלא ומרמרא, אפיק שפה ועייל שפה (שורה נכנסת ושורה יוצאת) כי היכי דלקבל סיגא, סבר למשעיין בדהבא, אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיתחזי כאדותא דימא (כגלי ים נעים). (שם נא ב)

כנגד חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה, אמר ליה שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד. א"ל הכי אמר רבי יוחנן, בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא, אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן... הכי אתמר, בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא, אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח... נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה, אמר ליה שרי, כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי, כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא, אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי... (שם נג א)

...מה היו פרוצי הדור עושין, היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרין לו דוד דוד, אימתי יבנה בית המקדש, אימתי בית ה' נלך, והיה דוד אומר אף על פי שמתכוונין להכעיסני יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם, דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך... (שקלים ז ב)

אלו הן הממונים שהיו במקדש, יוחנן בן פנחס על החותמות, אחייה על הנסכים, מתיה בן שמואל על הפייסות, פתחיה על הקינין, פתחיה זהו מרדכי, ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון, בן אחיה על חולי מעים, נחוניה חופר שיחין, גביני כרוז, בן גבר על נעילת שערים, בן בבי ממונה על הפקיע, בן ארזא על הצלצל, הוגרס בן לוי על השיר, בית גרמו על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס על מעשה הקטורת ואלעזר על הפרכות ופנחס המלביש... (שם יג א)

שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחוויות היו במקדש, של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה, והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים, שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז. מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחבירו, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם הארון נגנז... (שם טו ב)

ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא, כרבי, מכלל דרבנן אסרי, מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא... (תענית יז א)

דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, וכי כורש משיח היה, אלא אמר לו הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש, אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי, והוא אמר מי בכם מכל עמו ויעל. (מגילה יב א)

ויפול על צוארי בנימן אחיו... אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשין שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב, ובנימין בכה על צואריו, בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב. (שם טז ב)

...איבעי ליה לשיורי פורתא כי היכי דאיתרמי ליה חנוכת הבית ברגל, שיורי בנין בית המקדש לא משיירינן. (מו"ק ט א)

ר"ל אמר שבעה, ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות... זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן... (חגיגה יב ב)

דתניא, יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, כולכם חייבין בכבודי... ואיזו היא מורא מקדש, לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנעלו בפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר. (יבמות ו א)

א"ר יצחק בר רדיפא א"ר אמי מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, אמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, אמר רב תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים נוטלים שכרן מתרומת הלשכה, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, אמר רב נחמן אמר רב נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ואני אומר מקדשי בדק הבית, הואיל ופרכות תחת בנין עשויות... (כתובות קו א, וראה שם עוד)

דרש רב חיננא בר פפא, מאי דכתיב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה, אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה, זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם. דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה, משה, דאמר מר משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו, היכא, אמר רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של היכל. (סוטה ט א)

ברכת כהנים כיצד, במדינה אומר אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת, במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו, במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן... ותניא אידך כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש, אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי, תלמוד לומר ושמו את שמי, שמי המיוחד לי, יכול אף בגבולין כן, נאמר כאן ושמו את שמי, ונאמר להלן לשום את שמו שם, מה להלן בית הבחירה אף כאן בבית הבחירה, רבי יאשיה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך, בכל מקום סלקא דעתך, אלא מקרא זה מסורס הוא, בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבוא אליך וברכתיך בבית הבחירה... (שם לז ב)

תא שמע משחרב בית המקדש ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד... תנו רבנן שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש, שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה... (שם מח ב)

...דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך, דכתיב והלבנון באדיר יפול, ואין אדיר אלא מלך, דכתיב והיה אדירו ממנו וגו', ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון... (גיטין נו ב)

...אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו... (קידושין סו א)

כדתניא, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות... (שם סט א)

ובמקדש שני מאי טעמא לא עבוד אמה טרקסין, כי קאי בתלתין קאי, טפי לא קאי. ומנלן דהוה גובה טפי, דכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר בבנין וחד אמר בשנים... (בבא בתרא ג א)

...אמר ליה הוא כבה אורו של עולם, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, ילך ויעסוק באורו של עולם, דכתיב ונהרו אליו כל הגוים. איכא דאמרי הכי אמר ליה, הוא סימא עינו של עולם, דכתיב והיה אם מעיני העדה, ילך ויעסוק בעינו של עולם, דכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם. אמר ליה מסתפינא ממלכותא, אמר ליה שדר שליחא וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא, אדהכי והכי סתרית ובניית... (שם ד א)

וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו לישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. (סנהדרין כ ב)

...נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים, אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דע"ז... (שם סד א)

כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין. זר ששמש במקדש, רבי עקיבא אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים... (שם פא ב)

בכה תבכה בלילה, שתי בכיות הללו למה, אמר רבה אמר רבי יוחנן אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני. (שם קד ב)

...אין בנין בית המקדש דוחה יום טוב... אין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן. (שבועות טו ב)

וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי. אמר לו הקב"ה כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. (מכות י א)

...שאם נפחתה התקרה לא היה מזה... (זבחים מ א)

דרש רבא מאי דכתיב וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין נויות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקים בנויו של עולם, אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידיע דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב, אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו, סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי, אמרי ניחתי ביה קליל, כדכתיב ובין כתפיו שכן, ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה מתפליג טובא, מוטב דניחתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן... (שם נד ב)

אמר רב הונא אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה, דתניא ר"א בן יעקב אומר מה תלמוד לומר אבנים אבנים אבנים ג' פעמים, אחד של שילה ואחד של נוב וגבעון ובית עולמים. מתיב רב אחא בר אמי אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחשת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה, ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק ליה, הוא דאמר כרבי נתן, דתניא רבי נתן אומר מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים, ר"נ בר יצחק אמר מאי לא נסתלקה, לא נסתלקה לבטלה... (שם סא ב, וראה שם עוד וכלי מקדש-מזבח)

מקרי ליה רבא לבריה ורמי ליה קראי אהדדי, כתיב ויתן דוד לארנן וגו', וכתיב ויקן דוד וגו' הא כיצד, גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות, ואכתי קשיין אהדדי התם כסף הכא זהב, אלא הכי קאמר גובה כסף במשקל שש מאות זהב... והא תניא כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים, מירושלים להר הבית מחנה ישראל, מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה, מכאן ואילך מחנה שכינה, והן הן קלעים שבמדבר... (שם קטז ב, וראה שם עוד)

א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה, וכתוב אחד אומר ויטש משכן שילה אהל שכן באדם, וכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, הא כיצד, לא היתה שם תקרה אלא אבנים מלמטה ויריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה. (זבחים קיח א)

כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל, בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר חופף עליו כל היום, כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין... מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלק יהודה... כתנאי, חופף עליו זה מקדש ראשון, כל היום זה מקדש שני, ובין כתיפיו שכן אלו ימות המשיח...

תנו רבנן ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת, ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה, ז' שכבשו וז' שחלקו, ימי אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע, נשתיירו לשילה ג' מאות ושבעים חסר אחת... (שם שם ב, וראה שם עוד)

יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבא ידיד זה שלמה המלך, דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה בעבור ה', בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי בביתי, ויבנה ידיד זה בית המקדש, דכתיב מה ידידות משכנותיך, לידיד זה הקב"ה, דכתיב אשירה נא לידידי, בחלקו של ידיד זה בנימין, שנאמר לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל, דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. (מנחות נג א)

תנן התם שער המזרח עליו שושן הבירה צורה, מאי טעמא, רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר כדי שידעו מהיכן באו, וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהן... (שם צח א)

...ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה מקדש בימיהם... (שם קי א)

תנן התם תפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור, אמר רבא גוזמא, השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר רבא גוזמא... אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן תפוח גפן ופרוכת, תפוח הא דאמרן, גפן דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות, וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה. פרוכת דתנן רבן שמעון בן גמליאל אמר משום רבי שמעון הסגן, פרוכת עוביה טפח, ועל שבעים ושנים נירים נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין, ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשית, ושתים עושים בשנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה. (חולין צ ב)

תנו רבנן אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה, צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה. צלצול היה במקדש, של נחושת היה, והיה קולו ערב, ונפגם ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה. מכתשת היתה במקדש, של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים, נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה, ולא היתה מפטמת כמו שהיתה, נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה... וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הרדולים לא היה במקדש, מאי הרדולים, אמר אביי טבלא גורגדנא, מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימא, אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש, עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר... (ערכין י ב, וראה שם עוד)

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בית אבטינס, בית הניצוץ, בית המוקד. בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות, הרובים שומרים שם, בית המוקד כיפה ובית הגדול היה מוקף רובדין של אבן, זקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם... אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת לו תחת הבירה ונרות דולקין מכאן ומכאן עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד, זה היה כבודו, מצאו נעול יודע שיש שם אדם, פתוח בידוע שאין שם אדם... (תמיד כה ב, וראה שם עוד)

...ארבע לשכות היו שם, אחת לשכת הטלאים ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים. נכנסו ללשכת הכלים הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב, והשקו את התמיד בכוס של זהב... ושתי מפתחות, אחד שהוא יורד באמת השחי ואחד שהוא פותח כיון, בא לו לפשפש הצפוני, שני פשפשין היו לו לשער הגדול, אחת בצפון ואחת בדרום, שבדרום לא נכנס בו אדם, עליו הוא מפורש על ידי יחזקאל, שנאמר ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש אל יבא בו כי ה' אלקי ישראל בא בו והיה סגור. נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס להתא ומהתא להיכל, עד שמגיע לשער הגדול, הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט עד ששומע שער גדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח... (שם ל א, וראה שם עוד)

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס בבית הניצוץ ובבית המוקד, והלוים בעשרים ואחד מקום, חמשה על חמשה שערי הר הבית, ארבעה על ארבע פנותיו מתוכו, חמשה על חמשה שערי העזרה, ארבעה על ארבע פנותיה מבחוץ, אחד לשכת הקרבן, ואחד לשכת הפרכת, ואחד לאחורי בית הכפורת...

חמשה שערים היו להר הבית, שני שערי חולדה מן הדרום, משמשין כניסה ויציאה, קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה, טדי מן הצפון לא היה משמש כלום, שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה, שבו כהן גדול שורף את הפרה וכל מסעדיה יוצאים להר המשחה.

שבעה שערים היו בעזרה, שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח. שבדרום שער הדלק, שני לו שער הקרבן, שלישי לו שער המים. שבמזרח שער נקנור, ושתי לשכות היו לו אחת מימינו ואחת משמאלו, אחת לשכת פנחס המלביש ואחת לשכת עושה חביתין. ושבצפון שער הניצוץ, וכמין אכסדרה היה ועליה בנויה על גביו, שהכהנים שומרים מלמעלן והלוים מלמטן, ופתח היה לו לחיל, שני לו שער הקרבן, שלישי לו שער בית המוקד.

ארבע לשכות היו בבית המוקד כקיתונות פתוחות לטרקלין, שתים בקודש ושתים בחול, וראשי פישפשין מבדיל בין קודש לחול. ומה היו משמשות, מערבית דרומית היא היתה לשכת קרבן, דרומית מזרחית היא היתה לשכת לחם הפנים, מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון, צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה.

שנים שערים היו לבית המוקד, אחד פתוח לחיל ואחד פתוח לעזרה, א"ר יהודה זה שהיה פתוח לעזרה פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה... ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש, וטבעת היתה קבוע בה ושלשלת שהמפתחות היו תלויות בה, הגיע זמן הנעילה הגביה את הטבלא בטבעת ונטל את המפתחות מן השלשלת, ונעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ... (מדות לד א)

הר הבית היה ה' מאות אמה על ה' מאות אמה, רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב, מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו. 

כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאים דרך שמאל, חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף לשמאל...

לפנים ממנו סורג גבוה י' טפחים, ושלש עשרה פרצות היו בו שפרצום מלכי יון, חזרו וגדרום וגזרו כנגדן י"ג השתחויות. לפנים ממנו החיל עשר אמות, ושנים עשר מעלות היו שם, רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה. כל המעלות שהיו שם, רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה, חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם גובהן כ' אמה ורחבן עשר אמות חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם היו להם דלתות חוץ משל אולם. כל השערים שהיו שם היו להן שקופות חוץ משל טדי, שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גבי זו. כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב, חוץ משער ניקנור מפני שנעשה בהן נס, ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב...

עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, וד' לשכות היו בד' מקצעותיה של מ' מ' אמה, ולא היו מקורות, וכך הם עתידים להיות, שנאמר ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר, והנה חצר במקצוע החצר וגו' בארבעת מקצועות החצר, חצירות קטורות, ואין קטורות אלא שאינן מקורות. ומה היו משמשות, דרומית מזרחית היא היתה לשכת הנזירים, ששם הנזירים מבשלים את שלמיהם ומגלחים את שערן ומשלחים תחת הדוד. מזרחית צפונית היא היתה לשכת העצים, ששם הכהנים בעלי מומין מתליעים העצים, וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. צפונית מערבית היא היתה לשכת מצורעים. מערבית דרומית, אמר ראב"י שכחתי מה שהיתה משמשת, אבא שאול אומר ששם היו נותנין יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניא, וחלקה היתה בראשה והקיפוה כצוצרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין. וט"ו מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל כנגד ט"ו מעלות שבתהלים שעליהן הלוים אומרים בשיר, לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה.

ולשכות היו תחת עזרת ישראל ופתוחות לעזרת הנשים, ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר. 

עזרת ישראל היתה אורך מאה אמה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה, וכן עזרת כהנים היתה אורך ק' אמה ול"ה על רוחב י"א. וראשי פספסין מבדיל בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים. ר' אליעזר בן יעקב אומר מעלה היתה גבוהה אמה והדוכן נתון עליה, ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה, נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה.

כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש. וי"ג השתחויות היו שם, אבא יוסי בן חנן אומר כנגד י"ג שערים. דרומיים סמוכין למערב, שער העליון, שער הדלק, שער הבכורות שער המים, ולמה נקרא שמו שער המים, שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג, רבי אליעזר בן יעקב אומר בו המים מפכים ועתידין לצאת מתחת מפתן הבית. ולעומתן בצפון סמוכין למערב, שער יכניה, שער הקרבן, שער הנשים שער השיר. ולמה נקרא שמו שער יכניה, שבו יצא יכניה בגלותו. שבמזרח שער נקנור וב' פשפשים היו לו אחד מימינו ואחד משמאלו, ושנים במערב לא היה להם שם. (שם לד ב)

הכיור היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי הדרום, בין האולם ולמזבח כ"ב אמה, וי"ב מעלות היו שם, רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה, אמה אמה ורובד שלש, אמה אמה ורובד שלש, והעליונה אמה אמה ורובד ד', רבי יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד ה'.

פתחו של אולם גובהו כ' אמה ורחבו מ' אמה, וה' מלתראות של מילא היו על גביו, התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, ושלמעלה ממנו עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה, נמצאת העליונה ל' אמה. ונדבך של אבנים היה בין כל אחד ואחד. וכלונסאות של ארז היו קבועין מכתלו של היכל לכתלו של אולם כדי שלא יבעט, ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרות האולם שבהן פרחי כהונה עולים ורואין את העטרות, שנאמר והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'. וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות, כל מי שהוא מתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה. א"ר אליעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים ופינוה. (שם לו א)

פתחו של היכל גבהו עשרים אמה ורחבו עשר, וארבע דלתות היו לו שתים בפנים ושתים בחוץ, שנאמר שתים דלתות להיכל ולקדש, החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל, והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות, שכל הבית טוח בזהב חוץ מאחר הדלתות, רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו עומדות וכמין איצטרמיטא היו, ונקפלות לאחוריהן, אלו שני אמות ומחצה ואלו שני אמות ומחצה... ושני פשפשים היו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום, שבדרום לא נכנס אדם בו מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל שנאמר ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלקי ישראל בא בו והיה סגור. נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס להתא, ומהתא להיכל, רבי יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך עד שנמצא עומד בין שני השערים, ופתח את החיצונות מבפנים ואת הפנימיות מבחוץ. 

ושלשים ושמנה תאים היו שם, חמשה עשר בצפון חמשה עשר בדרום ושמונה במערב. שבצפון ושבדרום חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהם, ושבמערב שלשה על גב שלשה ושנים על גביהם, ושלשה פתחים היה לכל אחד ואחד, אחד להתא מהימין, ואחד להתא מהשמאל, ואחד להתא שעל גביו. ובקרן מזרחית צפונית היו חמשה פתחים, אחד להתא מן הימין, ואחד להתא שעל גביו, ואחד למסיבה, ואחד לפשפש ואחד להיכל. התחתונה חמשה ורובד ששה, והאמצעית ששה ורובד שבע והעליונה שבע, שנאמר היציע התחתונה חמש באמה רחבה, והתיכונה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה. ומסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שבה היו עולין לגגות התאים, היה עולה במסבה ופניו למערב, הלך על כל פני הצפון עד שהוא מגיע למערב, הגיע למערב והפך פניו לדרום, הלך על פני מערב עד שהוא מגיע לדרום, הגיע כלפי הדרום והיו פניו למזרח, היה מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עליה, שפתחה של עליה פתוח כלפי הדרום, ובפתחה של עליה היו ב' כלונסות של ארז שבהן היו עולין לגגה של עליה, ובראשן פספסין מבדיל בעליה בין הקדש לבין קדשי הקדשים, ולולין היו פתוחים בעליה לבית קדשי הקדשים, שבהן היו משלשלין את האומנין בתיבות שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים.

וההיכל מאה על מאה על רום מאה. האוטם שש אמות, וגובה ארבעים אמה, ואמה כיור, ואמתים בי דילפה, ואמה תקרה ואמה מעזיבה. וגובה של עליה מ' אמה, אמה כיור, ואמתים בית דילפה, אמה תקרה ואמה מעזיבה, וג' אמות מעקה ואמה כלה עורב...

ממזרח למערב מאה אמה, כותל האולם חמש, והאולם אחד עשר, כותל ההיכל שש, ותוכו ארבעים אמה, אמה טרקסין ועשרים אמה בית קדש הקדשים, כותל ההיכל שש, והתא שש, וכותל התא חמש. מן הצפון לדרום שבעים אמה, כותל המסבה חמש, והמסבה שלש, כותל התא חמש, והתא שש, כותל ההיכל שש ותוכו עשרים אמה, כותל ההיכל שש, והתא שש, וכותל התא חמש, ובית הורדת המים שלש אמות, והכותל חמש אמות. האולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום, והוא היה נקרא בית החליפות, ששם גונזים את הסכינין, וההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ודומה לארי, שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד, מה ארי צר מאחוריו ורחב מלפניו, אף ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו. (שם לו ב)

כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש. מן המזרח למערב קפ"ו, מקום דריסת רגלי ישראל י"א אמה, מקום דריסת הכהנים אחת עשרה אמה. המזבח שלשים ושתים, בין האולם ולמזבח עשרים ושתים אמה, ההיכל ק' אמה, ואחת עשרה אמה לאחורי בית הכפרת.

מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש, מן הכבש ולמזבח ששים ושתים, מן המזבח לטבעות שמונה אמות, מקום הטבעות עשרים וארבעה, מן הטבעות לשלחנות ארבעה, מן השלחנות ולננסין ארבעה, מן הננסין לכותל העזרה שמנה אמות, והמותר בין הכבש לכותל ומקום הננסין.

שש לשכות היו בעזרה, שלש בצפון ושלש בדרום. שבצפון לשכת המלח, לשכת הפרוה, לשכת המדיחין, לשכת המלח שם היו נותנין מלח לקרבן, לשכת הפרוה שם היו מולחין עורות קדשים, ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים, לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה.

שבדרום לשכת העץ, לשכת הגולה לשכת הגזית. לשכת העץ, אמר רבי אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת, אבא שאול אומר לשכת כהן גדול היתה אחורי שתיהן, וגג שלשתן שוה. לשכת הגולה שם היה בור קבוע והגלגל נתון עליו ומשם מספיקין מים לכל העזרה, לשכת הגזית שם היתה סנהדרין גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה, וכהן שנמצא בו פסול לובש שחורים ומתעטף שחורים יוצא והולך לו, ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים, נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים... (שם לז ב)

תלמוד ירושלמי:

...רבי חיננא בר פפא אמר בקירות בית המקדש נשא עיניו, בתת ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי, והקרי ביני וביניהם, בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקב"ה מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש... העומדים ומתפללין בארץ ישראל הופכין את פניהן כלפי ירושלים, ומה טעם, והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה. העומדים ומתפללין בירושלים הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר והבית אשר בניתי לשמך, העומדים ומתפללין בהר הבית הופכין פניהם כלפי בית קדשי הקדשים, ומה טעם והתפללו אל המקום הזה ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת... אמר ריב"ל הוא ההיכל לפני לפנים היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בבניינו בחורבנו מניין, א"ר אבון בנוי לתלפיות, תל שכל הפיות מתפללין עליו...

הר המוריה ר' חייא רובא ורבי יניי חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, ר' חייא רובא ור' ינאי חד אמר שמשם אורה יוצאת לעולם וחרנה אמר שמשם ארירה יוצאה לעולם. דביר, ר' חייא ור' ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאות לעולם. (ברכות לה א וב)

...מהו ואמה טריקסין, רבי יונה בוצרייה אמר טריכסון (על שם הספק נקרא כך), מה מבפנים מבחוץ. אמר ר' יוסי מן מה דכתיב וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני, הדא אמרה מבפנים, אמר ליה רבי מנא והכתיב ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה אורך ועשרים רוחב, הדא אמרה מבחוץ. (כלאים לט ב)

הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קודש, בנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש וגגותיהן חול, בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול, תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש, מכנגד החול ולחול חול... אמר רבי יוסי זו משנת ר' עקיבא, אבל דברי חכמים הבדילו כל הלשכות וכל הלשכות הולכין אחר פתחיהן. (מעשר שני יז ב)

אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד, דכתיב ודם ענב תשתה חמר, ואת אמרת הכין. (שם כט ב)

מפני מה ממלאין מבור הקר ביום טוב, אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה חנו על אותה הבאר והתנו עמהן נביאים שיהו ממלין מבור הקר ביום טוב... (עירובין סד ב)

...אם עובי החומה קדשי, כל שכן חלון, א"ר אחא בחלון שעל גבי האגוף נצרכה אף על גב דתימר לא קידשו תחת האגוף (שער) של ירושלים, חלון שעל גב האגוף קודש. תני בשם ר' יהודה מחילות שתחת ההיכל חול, וגגות ההיכל קודש... (פסחים נו א)

מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדים כו"ם ומגלים עריות ושופכי דמים, וכן בשני, ר' יוחנן בר תורתא אמר מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים, מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי כו"ם ומגלי עריות ושופכי דמים, אבל בשני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן, אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם, וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים... אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו הוא החריבו. (יומא ד ב)

 לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם, החיל מקודש ממנו, שאין עובד כוכבים וטמא מת נכנסים לשם, עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת, עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת, עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה, לשחיטה לתנופה.

בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם, ההיכל מקודש ממנו, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה. א"ר יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל, שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתוי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם, ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. (כלים א ח וט)

תוספתא:

אילו הן הממונין שהיו במקדש, יוחנן בן גודגדא על נעילת שערים, בן טוטפת על המפתיחות, בן ריפאי על הלולב, ארזה על הדוכן, שמואל על התנורים, בינין על החביתים, בן מקליט על המלח, בן פלך על העצים. שלשה גיזברין מה היו עושין בהן, היו פודין את ערכין את חרמין את הקדשים ואת מעשר וכל מלאכת הקדש היתה נעשית בהן. אמרכל מה היו עושין, שבע מפתחות העזרה בידן, רצה אחד מהן לפתוח אין יכול עד שיתכנסו כולן, אמרכל פותחן וגזברים נכנסין ויוצאין ולפי כבוד נכנסין ויוצאין... מי שיש לו בן קודם, אח קודם, כל הקודם בנחלה קודם בשררה ובלבד שינהוג כמנהג אבותיו. (שקלים פרק ב)

כל הלשכות שבמקדש פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פרהדרין מפני שהיא דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה... כל הלשכות שבמקדש רשות היחיד לשבת ורשות היחיד לטומאה חוץ מלשכת יין ושמן שיש לה שני פתחים זה כנגד זה, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה... ר' יהודה אומר כל הלשכות שבמקדש שיש להם שנים פתחים זה כנגד זה כגון שערי עזרות רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. (יום הכפורים פרק א)

מדרש רבה:

בראשית ברא אלקים, ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו ויש מהן שעלו במחשבה להבראות... אבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות... בית המקדש מנין, שנאמר (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון וגו'... (בראשית א ה)

א"ר חייא רבה מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלקים הרי בנוי, היך מד"א (ישעיה נ"א) לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו', והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב, היך מד"א (ירמיה ד') ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, ויאמר אלקים יהי אור, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, היך מד"א (ישעיה ס') קומי אורי כי בא אורך... (שם ב ז)

ר' ברכיה בשם רבי יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הדא הוא דכתיב, (יחזקאל מ"ג) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בית המקדש, הדא מה דכתיב (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו'. (שם ג ד)

...כל תפלתן של ישראל אינה אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא מרי מתי יתבני בית מקדשא. (שם יג ב)

א"ר יוחנן לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים שלא נבראו אלא לצורך בית המקדש, הדא הוא דכתיב ישבעו עצי ה' ארזי לבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש, הדא מה דאמר (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון. (שם טו ב)

...ועל מה היו מדיינין (קין והבל), אלא זה אומר בתחומי בית המקדש יבנה, וזה אומר בתחומי בית המקדש יבנה, שנאמר ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש, היך מד"א (מיכה ג') ציון שדה תחרש. (שם כב טז)

יפת אלקים ליפת, זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכון באהלי שם, אין שכינה שורה אלא באהלי שם. (שם לו יב)

דבר אחר, מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי, שנאמר שם המקום ההוא ה' יראה, הרי בנוי, הדא מד"א (דברים ט"ז) שלש פעמים בשנה יראה. אשר יאמר היום בהר ה', הרי חרב, שנאמר (איכה ה') על הר ציון ששמם, ה' יראה, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר (תהלים ק"ב) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו. (שם נו יז)

וישכנו מחוילה וגו', הכא את אמר נפל ולעיל את אמר ישכון, אלא... עד שלא פשט ידו בבית המקדש ישכון, כיון שפשט בו ידו נפל... (שם סב ח)

בימי ר' יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב כל צרכם, אזלין אילין כותאי ואמרין ידיע להוא למלכא דתרין קריתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללות מנדה בלו והלך לא יתנון... ואמר להון מה נעביד וגזירית, אמרין ליה שלח ואמר להון או ישנון יתיה מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יבצרון מיניה חמש אמין, ומן גרמיהון אנון חזרין בהון. והוון קהליא מצמתין בהדא בקעתא דבית רימון, כיון דאתון כתביא שרון בכיין ובעיין לממרד על מלכותא, אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא... (שם סד ח)

אמר רבי שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן אלא י"ח מיל, מאי טעמא, וזה שער השמים מנין וז"ה. דבר אחר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה זה בנוי, הדא מה דאמר (תהלים ס"ח) נורא אלקים ממקדשיך, אין זה, הרי חרב, כמד"א (איכה ה') על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, כי אם בית אלקים, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמד"א (תהלים קמ"ז) כי חזק בריחי שעריך. (שם סט ו)

את אשר יקרא אתכם באחרית הימים... ר' יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א (מיכה ד') והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון. (שם צח ג)

ר"ע פתר קרא בשבטים, בשעה שאמר שלמה לבנות בית המקדש היו השבטים רצין ומדיינים אלו עם אלו, זה אומר בתחומי יבנה, וזה אומר בתחומי יבנה, אמר להם הקב"ה שבטים למה תרצדון, כולכם שבטים, כולכם צדיקים, אלא גבנונים, מאי גבנונים, גנבים כולכם הייתם שותפין במכירתו של יוסף, אבל בנימין שלא נשתתף במכירתו של יוסף, (תהלים ס"ח) ההר חמד אלקים לשבתו. וכן אתה מוצא שקודם לת"ע שנה בני קרח מתנבאין עליה שהיא עתידה להיות בתוך חלקו של בנימן, הה"ד (תהלים פ"ד) נכספה וגם כלתה נפשי וגו', וכן הוא אומר (שם קל"ב) הנה שמענוה באפרתה וגו'. ר' יהודה אומר בית המקדש נבנה בתוך חלקו של יהודה, דכתיב (ש"א י"ז) אפרתי מבית לחם יהודה. ר' שמעון אומר... תלמוד לומר מצאנוה בשדי יער, בתוך חלקו של מי שנמשל בחית היער, בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף. (שם צט א)

ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב (חבקוק ב') וה' בהיכל קדשו, א"ר שמואל בר נחמן עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה שורה בתוכו, שנאמר (תהלים י"א) ה' בהיכל קדשו, ומשחרב בית המקדש נסתלקה השכינה לשמים, שנאמר (שם ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו. ר' אלעזר אומר לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר (ד"ה ב' ז') והיו עיני ולבי שם וגו', וכן הוא אומר (תהלים ג') קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, אף על פי שהוא חרב, הרי הוא בקדושתו. בא וראה מה כורש אומר, (עזרא א') הוא האלקים אשר בירושלים, אמר להן אף על פי שהוא חרב האלקים אינו זז משם. א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר ב') הנה זה עומד אחר כתלנו, וכתיב (תהלים י"א) עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם... אף הקב"ה אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ולמי בוחן לצדיק... (שמות ב ב)

...יבא הקב"ה שנקרא ראשון, ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון... (שם טו ב)

...כך נתן האלקים לאברהם העולם, שנאמר (בראשית י"ח) וה' אמר המכסה אני מאברהם, כיון שנתן לו הכל, אמר ליה אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום, ונתן לו הקב"ה כל מה שבקש, שנאמר (שם מ"ח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, וכיון ששמע אברהם כן מה אמר, אלקים דבר בקדש אעלוזה.  שם טו ט)

דבר אחר אריה שאג, בא וראה בית המקדש נקרא אריה, שנאמר (ישעיה כ"ט) הוי אריאל אריאל... ונבוכדנצר נקרא אריה, שנאמר (ירמיה ד') עלה אריה מסבכו, והחריב בית המקדש... (שם כט ט)

...אלא אמר הקב"ה אף על פי כן תנאי התניתי עמהם, אם יחטאו יהא בית המקדש מתמשכן עליהם, שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי משכני בתוככם, אל תהי קורא משכני אלא משכוני, וכן בלעם אומר (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, ב' משכונות, ונקרא אהליך כשהם בנוים ומשכנותיך כשהם חרבים, לא מפני שאני חייב לאומות אני ממשכן להם משכני, אלא עונותיכם גרמו לכם שאמשכן להם מקדשי... (שם לא ט)

...ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיתה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו בתי שנתתי לך יחידת היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש. וגו'. (שם לג א)

רבי ברכיה פתח, (דה"א כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן, למעלן זבול וערפל, שנאמר (ישעיה ס"ג) וראה מזבול קדשך, ערפל דכתיב ומשה נגש אל הערפל, וכתיב (איוב כ"ב) הבעד ערפל ישפוט, למטן, (מ"א ח') אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל, וכתיב בנה בניתי בית זבול לך... (שם שם ד, וראה שם עוד)

דבר אחר ש-די לא מצאנוהו שגיא כח, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן, התחיל מתמיה ואומר, כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר עשה לי משכן, ועוד היה מסתכל ורואה ששלמה עומד ובונה בית המקדש שהוא גדול מן המשכן, ואמר לפני הקב"ה (מ"א ח') כי האמנם ישב אלקים על הארץ, אמר משה, ומה בית המקדש הוא יותר ויותר מן המשכן שלמה אומר כן, משכן על אחת כמה וכמה, לכן אמר משה (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון... אמר הקב"ה לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא כ' קרש בצפון וכ' בדרום וח' במערב, ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה. (שם לד א)

משוש כל הארץ, שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה בית המקדש קיים, למה שהיה אדם נכנס לשם מלא עונותך והיה מקריב קרבן ומתכפר לו, אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק... הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב (תהלים מ"ח), מקום שמקריבין בו קרבנות, שנאמר (ויקרא א') ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. לכך נאמר זית רענן יפה פרי תואר, כשם שהשמן מאיר, כך בית המקדש מאיר לכל העולם, שנאמר (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך. (שם לו ב)

...ואם תמה אתה על זה, הרי שלמה כשבנה בית המקדש הוא נבנה מעצמו, א"ר הונא בשם ר' יוסי, הכל מסייעין אותו כשבנה את בית האלקים, הבריות והרוחות מנין, שכתוב (מ"א ו) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, מעצמו היה נבנה. (שם נב ג)

תני ר"ש בן יוחאי למה נקרא שמו לבנון, שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, הדא הוא דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו... ר' טביומי אמר על שם שכל לבבות שמחים בו, הדא הוא דכתיב יפה נוף משוש כל הארץ וגו'. (ויקרא א ב)

...אף בבית המקדש כן, דתנינן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ר' שמואל בר איביה בשם ר' אחי אמר, ריוח ארבע אמות בין כל אחד ואחד אמה לכל צד, שלא יהא אחד מהן שומע קול חבירו מתפלל... (שם י ט)

בבית ארץ אחוזתכם, זה בית המקדש, שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם, ובא אשר לו הבית, זה הקב"ה, שנאמר יען ביתי אשר הוא חרב, והגיד לכהן, זה ירמיה, שנאמר מן הכהנים אשר בענתות (ירמיה א'), כנגע נראה לי בבית, זה טנופת ע"ז, ויש אומרים זה צלמו של מנשה... (שם יז ז)

אמר ר' יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים מה היה המקדש יפה להם קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשמרו, שהיה יפה להם יותר משל ישראל, שכן שלמה סדר תפלה, (מ"א ח') וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, וכתיב (שם) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב, (דהי"א ו) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אם היה ראוי לו היה נותן לו, ואם לאו לא היה נותן לו... (במדבר א ג)

...ישראלים מעורבין שמש נכנסים לעזרת כהנים ברוחב י"א אמה על אורך קל"ה אבל לא היו עומדין על הדוכן, והלוים היו עומדין על הדוכן אבל לא היו נכנסין מיכן ולפנים, ובעלי מומין כהנים ופרועי ראש ושתויי יין היו נכנסין מיכן אבל לא היו נכנסין בין האולם ולמזבח, ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ד' אמות... (שם ז ח, וראה שם עוד)

הנה זה עומד אחר כתלנו, זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם למה שהשכינה במערב... (שם יא ג)

רפידתו זהב, תני שכל הבית היה נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות, א"ר איבו מתניתין בבנין שני, אבל בבנין ראשון אפילו אחרי הדלתות. ז' מיני זהבים הם... (שם יב ד)

...ראה מה כתיב בחלונות, (יחזקאל מ') וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה וגו'... שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ... (שם טו ו)

וחזר ואמר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, שאו שערים ראשיכם, אמר להם התגדלו שמלך הכבוד עליכם, מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון, אמר להם הקב"ה אתם חלקתם לי כבוד, חייכם כשאני אחריב את ביתי אין אדם שולט בכם, תדע שכל כלי המקדש גלו, שנאמר (דניאל א') ויתן א-דני בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלקים, אבל שערי בית המקדש במקומן נגנזו, שנאמר (איכה ב') טבעו בארץ שעריה. (שם טו י)

מה היתה חכמת מצרים, את מוצא כשביקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה אמר לו שלח לי אומנין בשכרן, שאני מבקש לבנות בית המקדש, מה עשה כנס כל אצטרלוגין שלו צפו וראו בני אדם שעתידין למות באותה שנה ושלחן לו, כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה, נתן להם תכריכיהן ושלחן אצלו, שלח לו, לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך, הרי לך הן ותכריכיהן... (שם יט ג)

א"ר יהודה בר' אלעאי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואלו הן למחות זכרו של עמלק, ולמנות להם מלך ולבנות להם בית המקדש... ולמה לא בנו להם בית המקדש, שהיו ביניהם דילטורין... (דברים ה י)

...אמר הקב"ה כי נגע עד לבך, זה בית המקדש, כמד"א (דה"ב ז') והיה עיני ולבי שם כל הימים. (איכה פתיחתא טז)

גדר דרכי בגזית, בנות לוד היו לשות עיסתן ועולות ומתפללות ויורדות עד שלא החמיצו, בנות ציפורי הויין סלקן ושבתן בבית מקדשא ולא הוה בר נש קריץ לתאנה קדמי מנהון. והאי ספרא דמגדלא הוה מסדר קנדיליה בכל ערובא שבא סליק שבת ונחת ומדליק להון... (שם ג ט, וראה שם עוד)

...כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים, דבר אחר אף ערשנו רעננה, מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מטלטלת ממקום למקום, הדא הוא דכתיב (ש"ב ז') ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, משנבנה בית המקדש (תהלים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד. דבר אחר אף ערשנו רעננה, מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך ישראל עד שלא נבנה בית המקדש היו מטלטלין ממקום למקום, ויסעו ויחנו, משנבנה בית המקדש, (מ"א ה') וישב יהודה וישראל לבטח. דבר אחר אף ערשינו רעננה, מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה, כך עד שלא נבנה בית המקדש (דה"א כ"א) לכו ספרו את ישראל, משנבנה, (מ"א ד') יהודה וישראל רבים... (שיר א סו)

...ואי זה זה בית המקדש, שנאמר (תהלים ס"ח) נורא אלקים ממקדשיך, מאיכן מורא יוצאה לא מבית המקדש, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ"ו) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שהוא מקודש בחרבנו כשהיה מקודש בבנינו... (שם ד ז)

כמגדל דוד צוארך, זה בית המקדש, ולמה מדמהו בצואר, שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היה צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם, וכיון שחרב בית המקדש כביכול נכפף צוארן של ישראל... דבר אחר מה צואר זה נתון בגבהו של עולם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם, ומה צואר זה רוב תכשיטין תלויין בו, כך כהונה מבית המקדש, ולויה מבית המקדש. ומה צואר זה אם ניטל אין לאדם חיים, כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל... (שם ד יא)

ושדים אין לה, אלו חמשה דברים שהיה בית אחרון חסר מן הראשון, ואלו הן אש של מעלה, ושמן המשחה, ארון, רוח הקדש ואורים ותומים, הדא הוא דכתיב (חגי א') וארצה בו ואכבדה, ואכבד כתיב, חסר ה'... אם חומה היא, אילו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית... ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אף על פי שהיא מטשטשת מקומה ניכר, כך אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה. (שם ח יא)

מדרש תנחומא:

...לפיכך נקרא הר המוריה, שמיראתו של הקב"ה נעשה הר. (וירא כב)

לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, זה אחד מן המקראות המחוורת שבית המקדש שלמטן מכוון כנגד בית המקדש שלמעלן. (משפטים יח)

א"ר שמואל בן נחמן עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים, משנבנה נתבסס העולם ועמד בישובו, מנין, שכן הקב"ה אומר לגד הנביא שיאמר לדוד לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר ה' האתה תבנה לי בית לשבתי (ש"ב ז'), וכתוב אחד אומר לא אתה תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי, ואלו אתה בונה שנאמר (שם) ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ונטעתים אין כתיב כאן, אלא ונטעתיו לעולם, שהעולם יהיה מתבסס... (תרומה ט)

ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת בית המקדש הריחו בחייו של עולם והרטיבו. א"ר לוי כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות, שנאמר (תהלים צ"ב) שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו, והיו הולכין ועושין פירות, והם היו פרנסה גדולה לפרחי כהונה, עד שמנשה הכניס את הצלם בבית קדשי הקדשים ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות, שנאמר (נחום א') ופרח לבנון אומלל. (שם יא)

זה שאמר הכתוב ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כ"ו), זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. ארשב"י זאת אומרת שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. א"ר יעקב בר' אסי למה הוא אומר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך, בשביל ששקול כנגד בריאת עולם, כיצד, בראשון כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה, ובמשכן מה כתיב ועשית יריעות עזים... (פקודי ב, וראה שם עוד)

ילמדנו רבינו, מהו שיכנס אדם להר הבית במקלו, ובאפונדתו, כך שנו רבותינו, לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו ובאבק שברגליו, שלא ינהג קלות ראש בו אפילו בחורבנו, אמר הקב"ה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו (ויקרא כ"ו)... כך שנה ר' חייא הגדול, כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם. (ויקרא ו)

...ואם רצונך לידע, בא וראה כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית מה הוא אומר, הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תבנית (יחזקאל מ"ג), אמר יחזקאל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב אותו לעיניהם וישמרו את כל צורותיו וגו', וכי יכולין הן לעשות, הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר כך אני הולך ואומר להם. א"ל הקב"ה ליחזקאל, ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל, א"ל הקב"ה גדול קרייתה בתורה כבנינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית. (צו יד)

...ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כ"ט) שעל מנת כן יצאו ממצרים שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר (שם) וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, ואם יעשו רצוני אין שכינתי זזה מביניהון. למה, אמר רבי אמי נתאוה הקב"ה כשם שיש לו דירה למעלה שיהא לו כך דירה למטה... (בחקותי ג)

הנה מטתו זה בית המקדש, ולמה נמשל בית המקדש למטה, מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכה היו פרין ורבין, שנאמר (מ"א ח') ויאריכו הבדים, וכן הוא אומר (דה"ב ג') והזהב זהב פרוים, שהוא עושה פירות, וכן הוא אומר (מ"א ז') ויבן את בית יער הלבנון, למה נמשלה ליער, לומר לך מה יער פרה ורבה כך בית המקדש כל מה שהיה בו פרה ורבה... (נשא ט)

בוא וראה, בשעה שאמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, אמר הקב"ה למשה, הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון, ושם היכל, כמו שנאמר (חבקוק ב') וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ, ושם כסא כבודו בנוי, שנאמר (תהלים ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו... ובשביל חבתכם אני מניח בית המקדש העליון שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון ביניכם, שנאמר (שמות כ"ב) ושכנתי בתוך בני ישראל... (שם יא)

ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, א"ר סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל לעשות משכן, רמז למלאכים שיעשו אף הם משכן למעלה, וביום שהוקם למטה הוקם למעלה, שנאמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, שאין צריך לומר את, ומה תלמוד לומר את, אלא זה המשכן של מעלה. (שם יח)

רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהודה בר אלעאי אומר, על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק... לבנות להם בית הבחירה, דכתיב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש... (תצא יא)

מכילתא דרשב"י:

...חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם, שכל העולם כולו לא נברא אלא במאמרו של הקב"ה, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וגו' (תהלים ל"ג), אבל כשבנה בית המקדש כביכול פעולה היא לפניו, מכון לשבתך פעלת. אוי להן לאומות העולם במה ששומעות אזניהם שבית המקדש קרוי פעולה לפני מי שאמר והיה העולם והחריבו אותו... שכל העולם כולו לא נברא אלא בידו אחת, שנאמר אף ידי יסדה ארץ וגו', אבל כשבנה בית המקדש לא בנאו אלא בשתי ידיו, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך... (שמות טו יז)

יכול לא יעשה מעלות להיכל ולעזרות, תלמוד לומר ולא תעלה במעלות על מזבחי, למזבח אי אתה עושה מעלות, להיכל ולעזרות אתה עושה מעלות. (שם כ כג)

אבות דרבי נתן:

על העבודה כיצד, כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן, שנאמר לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו'. ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו, ואין הגשמים יורדין בזמנן... (פרק ד ד)

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש... מעולם לא נפגע אדם בירושלים ולא ניזוק אדם ולא נכשל במקדש מעולם... ולא פיגלו הכהנים בקדשים מעולם, וכשהיו מרבים לאכול בשר קדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במעיהן כדרך שהמזון מתעכל... עומדין צפופין ומשתחוין רוחים, בזמן שישראל עולים להשתחות לאביהן שבשמים, כשהן יושבין יושבין דחוקים אין כל בריה יכולה להושיט אצבעו ביניהן, וכשהם משתחוים משתחוים רוחים נס גדול מכולן, אפילו ק' בני אדם נכפפים בבת אחת אין חזן הכנסת מכריז ואומר פנו מקום לאחיכם... (פרק לה)

מסכת שמחות:

...ביום ראשון וביום שני אין נכנס להר הבית, ובשלישי נכנס ומקיף בדרך שמאל, אלו שמקיפין דרך שמאל אבל ומנודה ומי שיש לו חולה בתוך ביתו ומי שאבד לו אבדה. מה לך מקיף על שמאל אבל, שהוא אומר לו השוכן בבית הזה ינחמך... מי שיש לו חולה בתוך ביתו אומר לו השוכן בבית הזה ירחם עליו מיד. מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה נתרפתה... שמתחלה לא בנאו שלמה אלא על תנאי שכל מי שיש לו צרה יבא יבא ויתפלל עליה... (פרק ו, וראה שם עוד)

פסיקתא:

התחיל ישעיה מוכיחן, השמים כסאי והארץ הדום רגלי, והבית הזה שיבנה לא תהיו סבורים שבשבילכם נבנה אלא בשביל אחרים, ובשביל מי נבנה, ר' יהודה הלוי בר' שלום אומר בשביל התורה, והיא היא שאומרת איזה בית תבנו לי... ור' יהושע הכהן ברבי נחמיה אמר בשביל השבטים, כל אלה שבטי ישראל (בראשית מ"ט)... (פרשה ד ויקח אליהו)

דבר אחר בזאת יבא אהרן, א"ר ברכיה רמז רמז לו שאין בית המקדש עושה אלא ארבע מאות ועשר שנים, בזאת, ב' שנים, ז' שבעה, א' אחד, ת' ארבע מאות. אמר לו בזאת יבא אהרן, וכי ארבע מאות ועשר שנים חיה אהרן, אלא אמר לו שמנה עשר כהנים שישמשו בבנין הראשון מפני שהוא בנך ובן בנך הרי הוא כמותך, ובבנין השני מפני שהיו כהנים מעלים זה על זה שמונים כהנים משמשים בו, הוי יראת ה' תוסיף ימים, כהני בנין ראשון... (פרשה מז אחרי מות)

שוחר טוב:

ויבא גד אל דוד וגו' ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח, לאחד שהיה מכה לבנו ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו, לאחר שהכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שציויתך היום כמה ימים ולא השגחת בו, כך כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש, אנו שחרב בימינו והיה בימינו ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום, אנא השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים... (מזמור יז)

אמר רבי אבא מהו אל דביר קדשך, ממקום שהדברות יוצאות לעולם, שנאמר (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. (מזמור ל)

ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה, ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי, שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו, כיון שגרם החטא מה כתיב (איכה ב') ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו, מקום שהיה מתוועד בתפלה, וכיון שחרב מתפלל יהי רצון מלפני להכרית יצר הרע שמחטיא את בני ויעשו תשובה ואקרב בנין ביתי ומקדשי, הוי ויהי בשלם סוכו. את מוצא שנקרא בית המקדש שלם, שנאמר (בראשית ה') ומלכי צדק מלך שלם, והוא שם בן נח... ואברהם קרא לבית המקדש יראה, שנאמר (שם כ"ב) ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה... אמר הקב"ה אם אני קורא אותו כמו שאמר שם, אני מבטל דברי אברהם אוהבי שקראו יראה, ואם אני קורא אותו יראה, אני מבטל דברי שם הצדיק, מה עשה הקב"ה שיתף מה שקראו שניהם וקרא אותו ירושלים, הוי ויהי בשלם סוכו... (מזמור עו)

...משל למלך שהיה לו ג' אוהבין ובקש לעשות פלטין אחד, קרא לאוהביו, הביא הראשון אמר לו ראה המקום הזה שאני רוצה לבנות בו פלטין, אמר לו אוהבו זכור אני שהיה פה הר תחלה, הניח אותו ובא אצל השני, ואמר לו מבקש אני לבנות לי פלטין אחד במקום הזה, אמר לו זכורני שהיה פה מתחלה שדה, הניחו גם הוא ובא אצל השלישי ואמר לו אני רוצה לבנות פלטין במקום הזה, אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה, אמר לו חייך, על שמך אני קורא אותו. כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהביו של הקב"ה, אברהם קראו הר, שנאמר (בראשית כ"ב) בהר ה' יראה, יצחק קראו שדה, שנאמר (שם כ"ז) ראה ריח בני כריח שדה, יעקב קרא אותו פלטין, שנאמר אין זה כי אם בית אלקים, אמר לו הקב"ה חייך אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה, על שמך אני קורא אותו, שנאמר (ישעיה ב') ואל בית אלקי יעקב... (מזמור פא)

נכספה גם כלתה נפשי, ולא משל עכשיו, אלא משהיו ישראל בים נתאוו לבית המקדש, שנאמר (שמות ט"ו) נחית בחסדך עם זו גאלת וגו'. אמרו ישראל עד מתי יהו שונאין אותנו ואומרים (משלי כ"ז) כצפור נודדת מקנה וגו', ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר (שמות ט"ו) ה' איש מלחמה, ואומרים שאין הקב"ה חוזר לביתו... (מזמור פד)

אם ישמרו בניך בריתי, שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל, ובית המקדש ומלכות בית דוד... בית המקדש מנין, שנאמר הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי, ואם לאו (מ"א ט') הבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום. (מזמור קלב)

...ותשת עלי כפיך, מכאן לאדם ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים, כתיב (תהלים קי"ט) ידיך עשוני ויכוננוני וגו', וכתיב (שמות ט"ו) מקדש ה' כוננו ידיך. (מזמור קלט)

מדרש שמואל:

ועתה התיצבו ואשפטה אתכם וגו', רבי בשם רבי שמואל בר יצחק מגילת בית המקדש שמסר הקב"ה למשה בעמידה, הדא הוא דכתיב (דברים ה') ואתה פה עמד עמדי, עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה, (דברים ל"א) קרא את יהושע והתיצבו, עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה, (יהושע כ"ד) ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה ויתיצבו לפני האלקים, עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה, ועתה התיצבו וגו' עמדו נביאים ומסרו לדוד בעמידה, לית ליה קרייה, עמד דוד ומסרה לשלמה בעמידה, (תהלים מ"א) ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם. (דה"א כ"ח) הכל בכתב, מלמד שניתנה במסורת, מיד ה' עלי השכיל, מלמד שנתנה לדרש. רבי מנחמא בשם ר' מנא ברוח הקודש נאמרה, (שם) ותבנית כל אשר היה ברוח עמו. (פרשה טו)

...אל נוה קדשך זה עבודת המשכן, אימתי נתבסס העולם, משבאו לנוה קדשך, א"ר שמואל בר נחמן וכשבאו לנוה קדשך נתבסס העולם, הדא הוא דכתיב ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתים אין כתיב כאן, אלא ונטעתיו לעולם. (פרשה כו)

תנא דבי אליהו רבא:

מושיבי עקרת הבית זה בית המקדש עמד הקב"ה בתוכו וברא את כל העולם כולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. (פרק ח)

אשריהם הצדיקים שאין שונא שולט בהם ובמעשה ידיהם, שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא ולא נהפך שלחנו על פניו, אבל במשכן שעשה שלמה שלט בו שונא ונהפך שלחנו על פניו. אבל מקדש האחרון שעתיד הקב"ה לבנותו בעגלה ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם, והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים... (פרק יח)

אותיות דרבי עקיבא:

דבר אחר שחקים, אל תקרא שחקים אלא סוחקים, שהם משחקים בכל מיני שיר ובכל מיני שבח ובכל מיני זמרה לפני השכינה בבית המקדש שבמרום, שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ"ו), זה בית מקדשו שבשחקי מרום שזיוו מכסה את כל חדרי רקיע מרום, שנאמר (חבקוק ג') כסה שמים הודו.

דבר אחר סמ"ך זה בית המקדש ששכינה בתוכו, וסמוך לו סביב מלך וכהן גדול כהנים לוים וישראל כנגד ארבע רוחותיו, כבמדבר שהיו סמוכין לו ד' מחנות שבטי ישראל...

ילקוט שמעוני:

אמר רבי יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים מה היה המשכן ובית המקדש יפין להם וכו', למה עד שלא הוקם המשכן היה הדבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם של אומות העולם והיו נתרזים, שנאמר כי מי כל בשר וגו'... ולא תאמר המשכן אלא אפילו בית המקדש היה יפה להם, מנין הוא, ששלמה סדר בתפלתו וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' אתה תשמע השמים... (שמות פרק כו, שע)

...מה עשה דוד הלך וקיים את הערבות והרג את גלית, אמר לו הקב"ה חייך כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקנך שנאמר ישב נא עבדך תחת הנער, כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימין... (שמואל א פרק יז, קכו)

האתה תבנה לי בית, וכתיב לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת, כין ששמע דוד כך נתיירא, אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש, א"ר יהודה בר' אלעאי אמר לו הקב"ה דוד אל תירא, חייך כי הם לפני כצבי וכאיל... דבר אחר חייך הם לפני כקרבנות, דכתיב כי דמים רבים שפכת לפני, ואין לפני אלא קרבן, שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה'... (שמואל ב פרק ז, קמה)

...דבר אחר מהו בירח בול, בירח מבול, חסר מ' כנגד ארבעים יום, שאף על פי שנשבע הקב"ה כי מי נח זאת לי, אף על פי כן מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום, לפיכך כתיב חסר מ' כנגד ארבעים יום שפסקו. משנעשה הבית בירח בול נעשו נעול י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא, היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו, והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם... (מלכים א פרק ו, קפד)

והיו עיני ולבי שם כל הימים, והלא כבר נאמר עיני ה' משוטטות בכל הארץ, מה תלמוד לומר והיו עיני ולבי שם, כביכול שאין עיני ולבי אלא שם, ובשביל שהם שם הם בכל מקום. (שם פרק ח, קצד)

עד מה כבודי לכלימה זה בית המקדש, אמר הקב"ה עד מתי אתם מכלימים בכבודו של בית המקדש, מרקקין בו מטנפין בו מעבדין בו עורותיהם ומעמידין בו אלילים תאהבון ריק, מרדפין אחר דברים של ריקנו, אלקים עזו שכחו, אין השכינה חוזרת לו מעתה, אלא תבקשו כזב סלה מה אתם סבורין על שסלקתי שכינה מתוכן לפי שעה שהיא לעולם... (ישעיה פרק נד, תעח)

ר"א אומר שערים שטבעו בארץ עתידים לעלות להתחדש כל אחד ואחד במקומו, ושער החצר הפנימית הפונה קדים ששת ימי המעשה יהיה סגור וביום השבת הם נפתחים מאליהם ויודעים כל העם שבא יום השבת, וכן בראש חדש יהיו ישראל עומדים ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, ויודעין שבאותה שעה עלתה הלבנה ומקדשין את החדש בעליונים. (יחזקאל פרק מו, שפג)

כרם היה לשלמה, זה בית המקדש, ולמה תלהו בשלמה לפי שנתן נפשו עליו. (שיר פרק ח, תתקצד)

מדרש הגדול:

דבר אחר אשר ידבנו לבו, משכן שהתנדבו אותו בכל לב לא שלטה בו עין, אבל מקדש שהתנדבו אותו בלא לב שלטה בו יד אויב. (שמות כה א)

...הרי ארבעה כסויין מלמעלה, יריעות תכלת ויריעות עזים, ומכסה אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים, כנגדן עשו בבית עולמים ארבע תקרות, דתניא היכל שבנו בני הגולה היה מאה על מאה על רום מאה... ורום כיור שבתקרה אמה, ועל גביו גובה שתי אמות פנוי, והוא הנקרא בית דלפא, ועובי התקרא שעל גבי בית דלפא אמה, ומעזיבה אמה, הרי שתי תקרות, ועליה למעלה... ואמה כיור ואמתים בית דלפא ואמה תקרה ואמה מעזיבה הרי ארבע תקרות ומעקה שלש אמות וכלה עורב אמה... (שם כו יד)

מה ראה בית המקדש להיות בחלקו שלבנימין, אלא אמר הקב"ה איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים, היאך אני שורה בתוך חלקן שלאלו והן לא נתמלאו רחמים על אחיהם... דבר אחר למה הדבר דומה למלך שבא אצל בניו לפרקים, אמר להם עשו לי סעודה, זה אומר אצלי וזה אומר אצלי, אמר הקטן שבהם אפשר שאבא מניח את אחי הגדולים ושורה אצלי, עמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו, אמר להן אביהן בני אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו, אלא הואיל וכך תהא סעודה משלכם ולינה בתוך שלו, כך אמר הקב"ה לשבטים יהיו הקרבנות משלכם, ובית המקדש בתוך חלקו של בנימין.

דבר אחד... למלך שהיה לו בנים הרבה, משהגדילו הלך כלאחד ואחד ותפס את מקומו, והיה הקטן אוכל ושותה עמו, ומסתמך עליו ויוצא... כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין, אמר המקום במקום שסמך צדיק זה את ידיו שם אני שורה. (דברים לג יב)

אמונות ודעות:

המקום: לא יתכן שהבורא צריך למקום שיהיה בו, כי הוא בורא כל מקום, והוא הקדמון לפני שהיה מקום, ולא ישתנה מחמת שברא מקום... ומה שאמרו הנביאים שהוא בשמים הוא על דרך הגדולה והרוממות, כי השמים גבוהים מעל כל הידוע לנו... וכן מה שאמרו שהוא שוכן בבית המקדש, "ושכנתי בתוך בני ישראל" וגו', כל זה דרך כבוד לאותו מקום ולאומה, ועם זאת כבר הראה בו זהרו הנברא, כבוד ה'. (מאמר ב פרק יא)

ועוד יתפלאו מה לבורא ולמשכן, פרוכת, נרות וכדומה. לפי השכל מחייב שאינו צריך למאומה אבל הכל צריכים לו, אלא הכוונה שיהו עבדיו נשמעים לו במיטב קנינם, ומיטב קנינם הוא הבשר והיין והשמן והקטורת והחטים וכל דבר ערב, ולפיכך יביאו מאלה דבר מועט כפי יכלתם, ויגמלם הוא בדבר מרובה כפי יכלתו... ויגמלם על כך שיגלה להם הנבואה מאותו המקום, כמו שאמר על המשכן "ונועדתי שמה לבני ישראל", וכן יהיה מקום שיענה לתפלת האומה בכל צרה שלא תבוא עליהם... (מאמר ג פרק י)

תרגום יונתן:

יהיה בית אלקים - תהי מסדרא בבי מוקדשא דה' ויהון דריא פלחין עלה... (בראשית כח כב)

מכון לשבתך - אתר דמכוון קבל כורסי יקרך, מוזמן קביל בית שכינת קדשך... תרתין אידך שכלילו יתיה. (שמות טו יז)

שקופים אטומים - כווין פתיחן מלגיו וסתימן מלברא, וחפן כלינסא בית אנחת שירית ארזיא. (מ"א ו ד)

לא אביט - ולא אפלח קדמוהי עוד בבית מקדשא דמתמן עתיד למפיק חדוא לכל יתבי ארעא... (ישעיה לח יא)

כסאות למשפט - בבית מקדשא למלכיא דבית דוד. (תהלים קכב ה)

הנך יפה - אמר שלמה נביא כמה יאי בית מוקדשא... אבל יתיר יאי בית מקדשא דעתיד לאתבנאה מן ארזין דגנתא דעדן. (שה"ש א טז)

רש"י:

וזה שער השמים - מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו: שבית המקדש של מעלה מכוון כגנד בית המקדש של מטה. (בראשית כח יז)

המקום אשר אזכיר את שמי - שאתן לך רשות להזכיר שם המפורש, שם אבוא וברכתיך, אשרה שכינתי עליך, מכאן אתה למד, שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה, וזהו בית הבחירה, שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים. (שם כ כא)

המשכן משכן - ב' פעמים, רמז למקדש שנתמשכן על עונותיהן של ישראל, משכן העדות - עדות לישראל שוויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם. (שם לח כא)

בקרובי אקדש - אמר לו משה לאהרן, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך. (ויקרא י ג)

במעלה הזיתים - עלה שם להשתחוות לה', כי משם יראו מקום המקדש, וכבר ידעו גבולו ורק לא המקום המדויק... (ש"ב טו ל)

לשבתך עולמים - משנבנה הבית לא הותרו הבמות, ולא שרתה שכינה במקום אחר. (מ"א ח יג)

תוך החצר - לר' יהודה דברים ככתבם, קדש רצפת העזרה בקדושת מזבח... (שם שם סד)

על העמוד - מעמד המלך בבית המקדש. (מ"ב כג ג)

גלעד אתה - בית המקדש, שממנו רפואה וצרי לכל העולם. (ירמיה כב ו)

ובבשן - יונתן תרגם ובשערי הר הבית, ואיני יודע איך נופל לשון בשן עליהם, אם לא שעשו השערים מאלוני הבשן, או בשן לשון בקעה רחבה, וכן היקף הר הבית מגרש לבית המקדש. (שם שם כ)

כמו רמים - דבר אחר, כמו שמים וארץ אין להם חליפין, אף לבית המקדש כן. (תהלים עח סט)

בית צדק - בית המקדש שבנה דוד חוסן לישראל, ובתבואת רשע - בהבאת צלם על ידי מנשה נעכר. (משלי טו ו)

אבן עזרא:.

בית אלקים - מקום קבוע להתפלל ולהוציא מעשרות למי שראוי לקחתו... (בראשית כח כב)

פעלת ה' - מקדם מוכן לך, כי הוא נגד המקום הנכבד מהעליון, כי מקומות הארץ ישתנו כנגד הכוכב העומד על ראשם, וחכמי המזלות יבינו. (שמות טו יז)

אדני כסף - לכבוד הדביר, והדביר כפול במדותיו מקדש הקדשים, ואל תשתומם שגובה הבית ל' אמות והדביר שלישיתו, כי היו בו עליות על גביו מצופות זהב. (שם כו לא)

בין האולם ולמזבח - שאין נכון לבכות בבית ה' בהיכל. (יואל ב יז)

שאו שערים - שמקום הארון נכון מכל הר גבוה. פתחי עולם - שעומדים לנצח בעבור הכבוד... (תהלים כד ח)

והדר במקדשו - השמים או הארון, כי השמים מעונות הכוכבים, ובית המקדש בית זבול לו. (שם צו ו)

מקום לה' - כל הארץ לה', רק יש מקומות יותר נכבדים. על כן אמר "זה שער השמים". מקום באפרתה - שמענו מהנביאים שהמקום בסביבות בית לחם. מצאנוה בשדה יער - שם גורן ארונה. (שם קלב ה וו)

רמב"ן:

כי חרבך הנפת - ...והנה עשו שנוא ה' יורש החרב שכחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם והחרב יצליחו, לכן לא יובא בית ה', ומפני זה אין במשכן ובבית המקדש ברזל חוץ מהסכינים, כי שחיטה אינה עבודה... (שמות כ כב)

...ואם תזכה להבין הארץ הראשונה שבפרשת בראשית, והנזכרת בבחוקותי, תדע סוד נשגב, ותבין מה שאמרו בית מקדש של מעלה מכוון נגד של מטה, ורמזתי בפסוק "כי לי הארץ"... (ויקרא יח כה)

לשכנו תדרשו - שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב... ובספרי: תדרשו, דרוש על פי הנביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרשו ומצאו ואחר כך יאמר לך נביא... (דברים יב ה)

רד"ק:

יהיה בית אלקים - יבנה בית ומזבח לבא לשם כל עובד אלקים, או יצוה לבניו לבנותו ברשתם את הארץ. (בראשית כח כב)

ושמתי מקום - ובמדרש. משיבנה בית המקדש ניתנו יסודות לעולם, שנאמר ושמתי מקום וגו' ונטעתיו. (ש"ב ז י)

וישלח ידו - הראה לדוד דמות המלאך העומד שם, שיבין שהוא מקום העתרה, ושם יהיה מקום המקדש ושם ירדה אש משמים. (שם כד טז)

שקלים נ' - כברש"י, דכתיב מכל שבטיכם, יש אומרים שמקום המזבח והבקר והעצים בנ' שקלים וכל הבית בת"ר, וכן בלשון הפסוקים. (שם שם כד)

לשבתך עולמים - ולא כשילה ונוב, כי זה הר המוריה שאברהם קראו בעקדה "ה' יראה", שיראה שם לדורות. (מ"א ח יג)

כל כסף - אחר שעתליה ובניה פרצו בבית הוצרך תיקון, כי בנין חזק כל כך אינו צריך תיקון אחר קנ"ה שנים... (מ"ב יב ה)

מרצפת אבנים - וקרקע ההיכל היה זהב מרוקע על נסרים של ארז, והוא עשה לכיור מרצפת אבנים. (שם טז יז)

מוסף השבת - בנין שעשו לאנשי משמר לחסות תחתיו, ונראה שהיה למשמר היוצא הפנוי ממלאכה, והסב - מבוא ביתו שיכנסו בו דרך בית ה', להשגב בו מפני מלך אשור. (שם שם יח)

ויוצרה מרחוק - כמו שאמרו רז"ל, ז' דברים נבראו קודם העולם... בית המקדש וירושלים, ורוצה לומר שעמדו בכח להבראות קודם שנברא העולם, כי הם תכלית בריאת העולם. (ישעיה כב י)

המערת פריצים - שאתם חושבים להנצל בבואכם אליו, ובהעיזכם לבא אלי אחר מה שעשיתם, זו פריצות ועזות מצח. (ירמיה ז יא)

משכן כבודך - שבמקום הארון שוכן הכבוד על הנביאים ורוח הקדש. (תהלים כו ח)

לחזות בנועם ה' - בבית המקדש שהיו שם הארון והנביאים והחסידים, ואסף ואחיו להתעסק עמהם בעבודת ה' בצרכי הנפש... (שם כז ד)

משנה תורה.

במה דברים אמורים בשאר הארצות, אבל במקדש מותר להשתחוות על האבנים... הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה, אף על פי שעשאו לנוי למקדש ויופי לו, לוקה, מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעים אילנות בצד מזבח שלה, כדי שיתקבצו שם העם. אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות, אף על פי שהוא בבנין ואינו עץ נטוע, הרחקה יתרה היא, אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכתלים שהיו במקדש של אבן היו. (ע"ז פרק ו ז והלאה)

מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו ג' פעמים בשנה, שנאמר "ועשו לי מקדש", וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה, שנאמר "כי לא באתם עד עתה" וגו'.

כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו, ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה, וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש, ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון שבע וחמישים שנה.

כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המורה...

בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר, ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.

ואלו הם הדברים שהם עיקר בבנין הבית. עושין בו קדש וקדש הקדשים, ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש.

ועושין במקדש כלים, מזבח לעולה ולשאר הקרבנות, וכבש שעולים בו למזבח... ועושין בתוך העזרה גבולין, עד כאן לישראל עד כאן לכהנים, ובונים בה בתים לשאר צרכי המקדש כל בית מהם נקרא לשכה.

כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות, ואם לא מצאו אבנים בונין בלבנים, ואין מפצלין את אבני הבנין בהר הבית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותו מבחוץ ואחר כך מכניסים אותן לבנין... ואין בונין בו עץ בולט כלל, אלא או באבנים או בלבנים וסיד. ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים.

ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות, ואם נעקרה אבן, אף על פי שהיא עומדת במקומה, הואיל ונתקלקלה פסולה, ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה עד שתקבע בארץ.

ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר ולרומם את בית אלקינו, ומפארין אותו ומייפין כפי כחן, אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו הרי זה מצוה.

אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר "וביום הקים את המשכן", ביום מקימין לא בלילה... והכל חייבין לבנות לסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר. ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב...

אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להם פדיון, אלא נגנזים, כל אבן שנגע בה הברזל אף על פי שלא נפגמה פסולה לבנין המזבח ובנין הכבש... (בית הבחירה פרק א א והלאה, וראה עוד כלי מקדש)

המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר "ולך לך אל ארץ המוריה", ונאמר בדברי הימים, "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי".

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא, אמרו חכמים, אדם ממקום כפרתו נברא... (שם פרק ב א, וראה עוד כלי מקדש-מזבח)

אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח. ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר "ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף, עתה עבדו את ה' אלקיכם וגו'. ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה, וכל אלו לא חזרו בבית שני. ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש ולא היו נשאלין בהן, שנאמר, "עד עמוד כהן לאורים ותומים", ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים, (ראה ראב"ד שם).

בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים עביו אמה, וכיון שבני הבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים, לפיכך עשו קדש הקדשים עביו עשרים אמה תמימות, ועשו הקדש ארבעים אמה ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות, אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש, וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהיה בראשון...

ההיכל שבנו בני הגולה היה מאה אמה על מאה אמה על רום מאה. וכן היתה מדת רומו, בנו גובה שש אמות אטום סתום כמו יסוד לו, ורום כותלי הבית ארבעים אמה, ורום הכיור שבתקרה אמה, ועל גביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף, והוא הנקרא בית דילפא, ועובי התקרה שעל גבי בית דילפא אמה, ומעזיבה גובה אמה. ועליה בנויה על גביו גובה כותליה ארבעים אמה, ובגגה גובה אמה כיור, ואמתים גובה בית דילפא, ואמה תקרה ואמה מעזיבה, וגובה המעקה שלש אמות, וטס של ברזל כמו סייף גובהו אמה על גבי המעקה סביב כדי שלא ינוחו עליו העופות, והוא הנקרא כלה עורב, הרי הכל מאה אמה. (שם פרק ד א, וראה שם עוד)

הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והיה מוקף חומה, וכיפין על גבי כיפין היו בנויות מתחתיו מפני אהל הטומאה, וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו.

וחמשה שערים היו לו, אחד מן המערב, ואחד מן המזרח, ואחד מן הצפון ושנים מן הדרום. רוחב כל שער עשר אמות וגובהו עשרים, ויש להם דלתות.

לפנים ממנו סורג מקיף סביב גובהו י' טפחים, ולפנים מן הסורג החיל גובהו עשר אמות, ועליו הוא אומר בקינות ויאבל חיל וחומה, זו חומת העזרה. לפנים החיל העזרה, וכל העזרה היתה אורך קפ"ז על רוחב קל"ה, ושבעה שערים היו לה, ג' מן הצפון הסמוכין למערב, וג' מן הדרום סמוכין למערב, ואחד במזרח מכוון כנגד בית קדש הקדשים באמצע...

העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מדרום הר הבית יתר מכל הרוחות, וקרובה למערב יתר מכל הרוחות... עזרת הנשים היתה מוקפת גזוזטרא כדי שיהיו הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטן, כדי שלא יהיו מעורבבין. ובית גדול היה בצד העזרה בצפונה מבחוץ בין העזרה והחיל, והיה בנוי כיפה ומוקף רובדין של אבן, והוא היה נקרא בית המוקד, ושני פתחים היו לו, אחד פתוח לעזרה ואחד פתוח לחיל...

שמונה לשכות היו בעזרת ישראל, ג' בצפון וג' בדרום. שבדרום לשכת המלח לשכת הפרוה, לשכת המדיחין. לשכת המלח שם נותנין מלח לקרבן, לשכת הפרוה שם מולחין עורות הקדשים, ועל גגה היתה בית טבילה לכהן גדול ביום הכפורים, לשכת המדיחין שם היו מדיחין קרבי הקדשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה. והשלש שבצפון, לשכת הגזית, לשכת הגולה לשכת העץ. לשכת הגזית שבה סנהדרי גדולה יושבת, חציה היה קדש וחציה היה חול, ולה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול, ובחצי של חול היו הסנהדרין יושבין. לשכת הגולה שם היה בור שממלאין ממנו בגולה, ומשם מספקין מים לכל העזרה, ולשכת העץ היתה אחורי שתיהן והיא היתה לשכת כהן גדול, והיא הנקראת לשכת פרהדרין, וגג שלשתן שוה. ושתי לשכות אחרות היו שם בעזרת ישראל, אחת מימין שער המזרחי, והוא לשכת פנחס המלביש, ואחת משמאלו והוא לשכת עושה חביתין. (שם פרק ה א והלאה)

הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול, אם היו גגותיהן שוין עם קרקע העזרה תוכן חול וגגותיהן קדש, ואם אינן שוין אף גגותיהן חול, שהגגות והעליות לא נתקדשו, לפיכך גגים אלו אין אוכלין שם קדשי קדשים ולא שוחטין קדשים קלים.

היו בנויות לחול ופתוחות לקדש, תוכן קדש לאכילת קדשי קדשים אבל אין שוחטין שם קדשים קלים, והנכנס לשם בטומאה פטור, וגגותיהן חול לכל דבר.

המחילות הפתוחות לעזרה קודש, והפתוחות להר הבית חול. החלונות ועובי החומה כלפנים בין לאכילת קדשים בין לטומאה.

בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו. ואין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך ועל פי נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים... ובמה נתקדשה, בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא. ראב"ד. ...ולא עוד אלא שאני אומר, שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שניה קדשה לעתיד לבא, לא אמר אלא לשאר ארץ ישראל, אבל לירושלים ולמקדש לא אמר, לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם, כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו, לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת.

לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה, ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות, שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא... לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר, "והשימותי את מקדשיכם", ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים... (שם פרק ו ז והלאה, וראה שם עוד)

מצות עשה ליראה מן המקדש, שנאמר "ומקדשי תיראו", ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו. ואי זו היא יראתו, לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו או באפונדתו או באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו, ואין צריך לומר שאסור לו לירוק בכל הר הבית, אלא אם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו. ולא יעשה הר הבית דרך שיכנס מפתח זו ויצא מפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך, אלא יקיפו מבחוץ, ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה...

כל שהשלים עבודה ונסתלק לו אינו יוצא ואחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צדו עד שיצא מן העזרה, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנן כך הם יוצאין מן המקדש, כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו, כל זה ליראה מן המקדש...

אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם, ולא ישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח, שנאמר "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו", מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב בקדושתו עומד.

בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים, והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש. אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב, ואין צריך לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום, מפני שההיכל במערב... (שם פרק ז א והלאה)

שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו... ושמירה זו מצותה כל הלילה, והשומרים הם הכהנים והלוים... (שם פרק ח א, וראה שם עוד)

כבר ביארנו שהעושה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנות אינו כבית ע"ז, והאומר הרי עלי עולה שאקריבנה במקדש והקריבה בבית זה לא יצא... (מעשה הקרבנות פרק יד ז)

מורה נבוכים.

כסא עיקר הנחתו בלשון ידוע, ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם כמלכים, והיה הכסא דבר נמצא מורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם ענינו, נקרא המקדש כסא, להוראתו על עוצם מי שנגלה בו והשכין אורו וכבודו עליו, אמר "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו"... (חלק א פרק ט)

...וצונו לבנות היכל לו, "ועשו לי מקדש", ושיהיה המזבח לשמו, "מזבח אדמה תעשה לי", ושיהיה הקרבן לו, "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", ושישתחוו לו ושיקטירו לפניו, והזהיר מעשות דבר מאלו הענינים והמעשים לזולתו... כן בא זה החלק מן התורה בתחבולה אלקית עד שישארו עם מין המעשה המורגל, כדי שתעלה בידם האמונה אשר היא הכוונה הראשונה... ואשוב אל כונתי ואומר, כי כאשר היה זה המין מן העבודה, רוצה לומר הקרבנות על צד הכונה השניה, והצעקה והתפלה וכיוצא בהן ממעשה העבודות יותר קרובות אל הכונה הראשונה והכרחיות בהגיע אליו, שם בין שני המינים הפרש גדול, והוא שזה המין מן העבודה רוצה לומר הקרבת הקרבנות, אף על פי שהם לשמו יתעלה לא חייב עלינו כמו שהיה בתחלה, רוצה לומר שנקריב מכל מקום ובכל זמן, ולא שנעשה היכל באשר יזדמן, ושיקריב מי שיזדמן החפץ ימלא את ידו, אבל נאסר כל זה עלינו, והושם בית אחד אל המקום אשר יבחר ה', ואין מקריבין בזולתו... ולא יהיה כהן אלא זרע המיוחד, כל זה הענין למעט זה המין מן העבודות שלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו להניחו לגמרי, אבל התפלה והתחנה היא מותרת בכל מקום וכל מי שיזדמן, וכן הציצית והמזוזה והתפילין וזולתן מן העבודות הדומות להן. ובעבור זה הענין אשר גליתי לך נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלותם והתחזקם להביא הקרבנות, ובארו להן שאינן מכוונין לעצמן כוונה צריכה מאד, ושהשם אינו צריך אליהם... (חלק ג פרק לב, וראה שם עוד)

המצוות אשר כלל אותם הכלל העשירי, הם אשר ספרנום בהלכות בית הבחירה והלכות כלי המקדש והעובדים בו והלכות ביאת מקדש. וכבר הגדנו תועלת זה הכלל על דרך כלל. וידוע שעובדי ע"ז היו מכוונים לבנות היכליהן ולהעמיד צלמיהם במקום הגבוה שימצא שם על ההרים הרמים, ולזה בחר אברהם אבינו ע"ה הר המוריה בהיותו הגבוה שבהרים אשר שם, ופרסם שם ביחוד ה', ויחד המערב שקודש הקדשים במערב, והוא ענין אמרם "שכינה במערב", ובארו רז"ל בגמרא יומא שאברהם אבינו ייחד המערב, רוצה לומר בית קדש הקדשים. וסבת זה אצלי שמפני שהיה הדעת מפורסם אז בעולם עבודת השמש, ושהוא האלוה, אין ספק שבני אדם היו כולם פונים למזרח, מפני זה פנה אברהם אבינו למערב בהר המוריה...

ואין ספק אצלי גם כן שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו'. ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר "אל המקום אשר יבחר ה'" וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מן שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה. ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו, ותסתלק המחלוקת...

וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו יתעלה ונשים בו הארון שיש בו שני לוחות אבנים שבהן אנכי ולא יהיה לך, וכבר נודע שפנת אמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה, שאם אין נביא אין תורה, והנביא לא תבואהו הנבואה רק באמצעות מלאך... הנה התבאר שאמונת מציאות המלאכים קודמת לאמונת הנבואה... הנה התבאר במה שהקדמנוהו שאמונת מציאות המלאכים נמשך אחר אמונת מציאות השם, ובהן תתכן הנבואה והתורה. ולחזוק אמונת זאת הפינה צוה השי"ת לעשות על הארון צורת שני מלאכים, לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון... ואחר כך הושמה מנורה לפניו, לכבוד ולתפארת לבית, כי הבית שדולק בו הנר תמיד הנסתר בפרכת יש לו בנפש מעלה גדולה, וכבר ידעת חזוק התורה באמונת גדולת המקדש ויראתו עד שיגיע לאדם מדת הענוה והחמלה ורכות הלבב כשיראהו, ואמר "מקדשי תיראו"... (חלק ג פרק מה, וראה שם עוד)

כוזרי:

...והיה הגוף כלו מסודר סדר אחד, שב אל הנהגת הלב שהוא המחנה הראשון לנפש, ואם תחול במוח הוא חול שני באמצעות הלב. וכן נסדרה האומה החיה האלקית, נפעלה האש בחפץ האלקים ברצונו באומה, והיתה אות קבלת מנחתם ותשורתם, והיה מקום חולה שומן חלבי הקרבנות ועשן ענן הקטורת, וצוה הא-ל במזבח העולה, ובמזבח הקטורת והמנורה, והקרבנות והקטורת ושמן המאור ושמן המשחה, ומזבח העולה להדבק בו האש הגלויה, ומזבח הזהב לאש, היא יותר קלה ודקה, אבל המנורה להדבק בה אור החכמה והדעת, והשולחן להדבק בו השפע והטובות הגופניות. אלה העבודות לארון ולכרובים אשר הם במדרגת הלב... אמת הוא ששורש החכמה מופקד בארון אשר הוא במדרגת הלב, והם י' הדברים ותולדותיהם, והיא התורה מצדו, ומשם תצא חכמת התורה והנבואה... (מאמר ב כו וכח)

רשב"ם:

ועשו לי מקדש - לשון מועד, שמתקדש ומזדמן אליהם לדבר מוכן. (שמות כה ח)

רבינו בחיי:

ונאספו שמה - רמז לישראל המתאספים בבית המקדש ומגללים ומהפכין בתפלתם מדת הדין למדת הרחמים. והשקו - ממשיכים רוח הקודש והברכה עליהם מלפני ולפנים. והשיבו את האבן - במחשבתם האבן לשורשה ולמקום אצילותה. (בראשית כט ב)

ובנימין - הזכירו שביעי, כי העולם נחלק לז' אקלימין, וארץ ישראל אמצע הישוב ומזגה מזוג יותר משאר הארצות, ורומז לבית המקדש שבאקלים הז' שבחלקו של בנימין... (שמות א ג)

כתית למאור - במדרש, זה בית ראשון שעמד ת"י שנה, ושני שעמד ת"כ שנה (כ"תי"ת), ולא רמז בית שלישי, כי רק אלו נכתתו, והשלישי זמנו אינו קצוב. (שם כז ב)

ביום השמיני - ...ועוד שרוב עניני המשכן סובבים על מספר ח', כגון בגדי כהן גדול, בשמים של שמן המשחה, והקטורת, הבדים, הקרבנות כשרים אחר ח' ימים, שיר הלוים ח' לחנים, רוצה לומר כלי זמן המנויים בתהלים... (ויקרא ט א)

אתה החילות - ...ועתה רוצה להשיג את הארץ הטובה, הנקודה האמצעית של מטה, וירושלים הקו האמצעי של הארץ הטובה, ובית המקדש שהוא הקו האמצעי של ההר... (דברים ג כד)

ספר החינוך:

לבנות בית לשם ה', כלומר שנהיה מקריבים שם קרבנותינו אליו, ושם תהיה העליה לרגל וקבץ כל ישראל בכל שנה, שנאמר "ועשו לי מקדש". וזאת המצוה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה...

משרשי מצוה זו, מה שתראה בסוף דברי. ואכן מיראתי להתקרב אל משכן ה', כי ידעתי כל הקרב הקרב אם לא יתקדש למדי, לא יראה הבית וחי... אמרתי גם אני אגיד עצתי ואעירך התנצלותי נגד זקני וארחץ בנקיון כפי טרם אעלה בית ה'. ידוע הדבר ומפורסם בינינו העם מקבלי המצות כי שבעים פנים לתורה, וכל אחת מהן שרשים גדולים ורבים...

ומעתה, בהיות הנחת דעתנו על זה בענין מצותיו ב"ה (ראה שם), תחייב אותנו לאמר כי בנין בית לשם לעשותנו בה תפלות וקרבנות אליו, הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה, לא מהיותו צריך לשבת בית אנשים ולבוא בצל קורתם, ואם ארזי לבנון יבנוהו או ברותים, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וברוחו יעמדו, אף כי הבית אשר בנו בני האדם צריך לכבודו חלילה, הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותינו, כי הגופות יכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן מחשבות הלב מטוהרות מתלבנות מזדקקות... והוא ברוך הוא בחר אותו המקום והכינו אל הטובה לבני אדם, אולי מהיותו אמצעות העולם בכוון, והאמצעות נחבר מן הקצוות, או מן הטעם שיהיה ברוך הוא היודע. ומתוך הכשר המעשה וטהרת המחשבה שיהיה לנו שם, יעלה שכלנו אל הדבקות עם השכל העליוני...

ומכל מקום לעולם תתרבה שם הברכה והקדושה לפי הפעולות הטובות יפתחו מעינות הטוב כנגדו, כי באמת אינה דומה קדושת המקום בחורבנו לקדושתו בישובו, והנחת הטעם הזה בענין הבית תחייב אותנו גם כן לסמוך אל הטעם הזה בעצמו לפי הפשט ענין הקרבנות ושבט עובדו וכלים יקרים ידועים... (תרומה מצוה צה, וראה שם עוד)

בעל הטורים:

ושכנתי - רמז לבית ראשון, ושכן-ת"י שנה, ויש בו אותיות ושני-ת"כ, כשנות בית שני. (שמות כה ח)

למשכן ולמזבח - ב' פעמים ולמזבח במסורה, כאן, ובין האולם ולמזבח יבכו (יואל ב' י"ז), רמז למאן דאמר שמעל מזבח הנחושת בא הדיבור למשה, פירוש ששוכן על המזבח, וכן היו עומדים שם ומתפללים. (שם מ לג)

מהר"י יעבץ:

...ובבנין בית המקדש נגדרו ב' פרצות יחד, פרצת דוד בהבנותו על ידי בנו שהיה לו מאותה האשה עצמה, ופרצת כל ישראל בשכן הכבוד ביניהם, והנה נוספה מעלה על מעלתם בזכות התשובה, לרמוז כי (סנהדרין צ"ט) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי בראשונה היתה השכינה מאהל אל אהל, ועתה מצאה מנוח לכף רגלה הצג על הארץ, וכן דוד נתוספה לו מעלה כי באותה אשה עצמה הוליד בן שבנה בית לשבתו עולמים, וכראות דוד ברוח הקודש כן שבח לא-ל יתברך בזה המזמור... (תהלים ל א)

...ולזה היו מתגאים הכהנים וחושבים כי דבוק ישראל עם הקב"ה תלוי בהם ובמקדש, והיו בוטחים על ככה ולא היו חושבים שיחרב הבית, כי השי"ת יעשה למען שמו הגדול, וכבר אמר להם ירמיהו (ירמיה ז'), "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה", יאמר הנה אתם בוטחים על שזה המקדש מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, וכשם שאי אפשר ליחרב של מעלה, כך לא יחרב של מטה, דעו שאין הדבר ככה... (שם נ ח)

...וכבר אמרו רז"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה, "באור פני מלך חיים" (משלי ט"ו), ולכן הענינים אשר במקדש לא היו נוהגים המנהג הטבעי אשר הוא עכשיו אלא כאשר בתחלה, ולזה לא הסריח בשר הקדש, באור פני מלך חיים, כי עמך מקור חיים, ובהיות עיקר שכינה בתחתונים אין שם הפסד... (אבות ה ד)

עקדה:

בית אלקים - הוא השער לה' צדיקים יבואו בו להכיר שיעור השגחתו על עבדיו. והקים האבן למצב לקבע מסמרות במה שהושג לו, וקבע יראה למקום, "מה נורא המקום הזה", ואולי אמר נגד ג' המחיצות שנגד ג' העולמות, מה נורא המקום, בית אלקים, ושער השמים. (בראשית כח יז)

כוננו ידיך - המקדש העתידי שיבנהו במו ידיו ויתקיים לנצח. (שמות טו יז)

ועשו לי מקדש - הקושי הוא שדבר על אלקי העולמים כעל מלך ממלכי האדמה אשר יצטרך למקום במטה ושולחן וכו', כי חלילה לו שיתקומם במקדש, כי אינו בעל שיעור ותמונה מוגבלת במקום... אך הפילוסופים הרחיקו מעליו יתברך ידיעה בדברים האפשריים והשגחה במעשינו, ודבריהם היו למכשול לעם הארץ, ולכן היה מחסדו יתברך עם עמו שינהג עמהם כרופא המשקיף על בריאות החולה, והכתיב לעצמו ענינים כמלך חסיד ורחמן היושב בתוך עמו באהל ומשכן ושמח עמהם וכו'... ולכן השתמשה התורה תמיד בתארים אנושיים וכוחות גופניים על ה'... ונתן לישראל כל הון ביתו באהבתו, וויתר להם על ג' הנמנעות של מעלה, באומרו "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד" וויתר על הרחקת הגשמות ממנו, וכאילו היה שם דבר ממשי. ובאומרו "כי שכן עליו הענן" וויתר על ענין ההעתק ממקום למקום, ובאומרו "וכבוד ה' מלא את המשכן" וויתר על ההתקוממות במקום... (שם כה ב)

מכאן ספק עצום. מדוע ציום במשכן, ואפילו כפל הפרשה, אם היה הכל לצורך זמן מועט, שאלמלא המרגלים נכנסו לארץ מיד, ואם כן היה ראוי לבא בתורה מעשה המקדש ולא המשכן. וכתיב בדברי הימים א' כ"ח. "ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו' כל אשר ברוח עמו" וגו'. אם כן לא בא אליו על ידי נביא בנבואה גמורה, כי אם בשכלו המושפע ממנו יתברך? ועוד. אם בנין בית הבחירה היה אחד מג' מצוות שנצטוו בכניסתם לארץ, למה לא באה לדוד המצוה לבנותו, כפי שבאה לשאול מצות מחיית עמלק? ולהיפך, כאשר התעורר לבנותו השיבו על ידי נתן הנביא מאמרים סתומים שהדעת מקבלת מהם רק דחיית הבנין? ועוד איך יתכן שלא רצה בבנין דוד ששפך דמים מרובים מעכו"ם, ובחר בבנין שלמה שנשיו הטו את לבבו, ולא דבר אתו מקטון עד גדול בענין המעשה?

ונתתי אל לבי שבזה נתגלה לנו סוד אלקי. כי מבואר שה' נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים כדפירשנו, והתחיל בזה תכף למתן תורה, וכוונתו היתה לקבע אותה בדירת קבע כשתגלה לפניו שעת כושר. והתחיל לדחות השעה בחטא המרגלים שקבעו בכיה לדורות, כי סרו מאחרי ה' בשיעור גדול, עד שגלוי לפניו שיעברו עליהם המים הזידוניים של הגלויות שישטפו את כל טומאתם, ובכל הזמן שבינתיים הסיח דעתו מהדירה הקבועה, ובהגיע סוף הזמן ההוא דבר על הבנין ועשה ממנו ענין גדול על ידי יחזקאל הנביא, שהתחיל במעשה מרכבה שהיא הדירה העליונה, וסיים בפלאי המרכבה התחתונה בענינים ארוכים ומבהילים דעות האנשים, ובאמצע ניבא על הסבה שלא איפשרה לקבע את דירת הקבע עד הזמן ההוא. ומיד נעתק להנבא בפלאי תחית המתים בפרק ל"ז וסמך מלחמת גוג ומגוג בפרק ל"ח, ואחר כך התחיל במדות העיר. ושים לב לתאריכי הנבואה, בתחילה אמר פרק א' ברביעי בחמשה לחודש, הוא הזמן בו קילקלו המרגלים והוקבעה הבכיה... וכאשר באו לארץ לא ציום לבנות שכינת קבע, כי לא הכריתו העמים המחטיאים המפרידים האהבה והקרבה. ואף על פי שנתעורר דוד מעצמו דחהו, כי מלאכה זו מסורה לשמים ולא לבריות. ואמר "כה תאמר לעבדי דוד" וגו', להודיע מה יהיה באחרית הימים, ואז. "ועשיתי לך שם גדול" וגו', אחר שישראל יבואו על ידי הגלויות לשלמות "ושמתי מקום לעמי ישראל" וגו'. ודוד הבין כל זאת והודה לה', וגילה דבר זה לשלמה. וכשראו שהצליח שלמה במלכותו ואהבת ה' אליו ייחסו דברים אלה אליו, וחשב שעליו המלאכה לגמור, וטרם כלה את המלאכה נאמר לו. "אם תלך בחוקותי" וגו', להודיעו שהוא בנין בתנאים, ואם יקים אותם יהיה הוא הבן שעליו נשבע לדוד. וכן אמר לו בחנוכת הבית. "אם שוב תשובון והכרתי את ישראל" וגו', שהיה גלוי לפניו שלא ישמרו תנאים אלו. ועל זאת התפלל דוד בתהלים קכ"ז. "אם ה' לא יבנה בית", כפי שהועיד לאחרית הימים, "שוא עמלו בוניו בו". ועל עמל בנין עולי הגולה אמר. "אוכלי לחם העצבים", שסבלו רעב, כבנחמיה ה'. (שם כו א)

הנה כלל החסדים שקבלנו ממנו ג'. החיות, המדע והפרנסה. ותחת אלו ציוה עלינו לגמול גמול מועט... תחת שלימדנו תורה ציוה שנעשה לפניו מקדש, שכל עיקרו הוא שתהיה שם התורה בקדש הקדשים, ויהיה שם מקום מוכן להשתחוות לפני האדון המלמד ומישר בחכמה, וגם זה לא בא לפי כחו כי אם לפי כחנו. (שם ל יב)

...כי ענין ירושלים ובית המקדש גדול מאד בכל המציאות, כי בישוב ירושלים של מטה נתיישבה ירושלים של מעלה, כבתענית ה', ועתה אין צנורי המערכות עוד על סדרן, ואין שבחו של בורא עולם נזכר. (דברים א א)

דרשות הר"ן:

אין ספק שראוי שנאמין, שכאשר בית המקדש היה קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל... (דרוש ח)

ומפני זה ציוה השי"ת במשכן וכליו, וקרבנות הנעשים בו, שהם נושאים וההכנות לגוף מצטייר ברצון השי"ת, שנקראהו עמוד הענן או אש, או איך שתרצה, הגוף ההוא מצטייר ברצון השי"ת לא על דרך סדור טבעי אבל על דרך נודע לשי"ת בלבד, ומגיע הסדור ההוא על ידי הכנת משכן וכליו וקרבנותיו, או על דרך סדור אחר נעלם ממנו... (דרוש ט)

אברבנאל:

האתה תבנה - במדרש. אף על פי ששלמה בנך יבנה הבית, הוא נקרא על שמך, שנאמר "שיר חנוכת הבית לדוד". אמר לו אם כן למה איני בונה אותו, אמר לו גלוי וידוע לפני שישראל עתידין לחטא, ואני מפיג חמתי בבית והם ניצולים, ואם אתה בונה אותו הוא קיים לעולם. או אמר לו. אתה שהיית רועה רע ונקלה לא ראוי שתבנה הבית. (שמואל ב ז ה)

לצאת בני ישראל - כתב מנין זה בראותו שהמשכן עמד ת"פ שנה, וכן היה מבנין בית ראשון עד בית שני גם כן ת"פ שנה, והתאחר בבנינו ד' שנים כי לא רצה להשתמש במה שהכין אביו כי אם משל עצמו. (מלכים א ו ב)

זכר כאן רק ביאת הענן והכבוד, ולא ביאת האש כבדברי הימים... וכשכתב כאן והענן מלא את בית ה' מתכוון גם כן לשניהם, ומודיע בזה ששכינת ה' והשגחתו בבית זה, ובהיות שני אלו בבית לא הוצרך שלמה לבקש בתפילתו שיעשו בבית המקדש עוד נסים אחרים. (שם ח סד)

לראות פני - ואם תאמר שתבואו לשם מצות ראיית פנים, גם בראיה איני חפץ, אם אין בכם כוונה טובה ודביקות. וכן במלאכי. ולחז"ל אסור שיהלך בהר הבית אלא לשם מצוה. (ישעיה א יב)

ונשא מגבעות - בקדושה ואלוקות, שיכירו האומות כי בהר ה' יראה ושקר נחלו אבותיהם... וחז"ל אמרו בפסיקתא בית אלקי יעקב וגו', כוונו לדעתי לומר שבית ראשון היה נגד אברהם, והיו בו גדולה גבורה וכבוד, ונחרב על ידי נבוכדנצר כפי שנמרוד הצר לאברהם. השני כנגד יצחק שכהו עיניו, וכן לא היתה בו נבואה וכו', ומזרע עשו באו הרומיים להחריבו. והשלישי נגד יעקב שניצח את שרו של עשו, ולא יחרב עוד, ועל כן לא כינהו הר ושדה כי אם בית. (שם ב ב וד)

ספורנו:

ומה שאמר "ושכנתי בתוך בני ישראל" וגו' הוא על פעולת התמיד של המשכן ובשאר המקומות, ושאמר "להיות לכם לאלקים" הוא, שתהיה כל מגמת פניכם לעשות רצוני. (ויקרא כו יב)

לשכנו - משכן כבודו. תדרשו - להשתחוות ולהקריב. ובאת שמה - ולא שיבא משכן כבודו אליכם. (דברים יב ה)

אפיריון עשה לו - משיבה כנסת ישראל, הלא חזרה עטרה ליושנה בבית ראשון, שלא נראה בו אבן מרוב כסף וזהב. (שיר השירים ג ט)

צאנה וראנה - ההבדל שבין המשכן אשר לפני המרגלים ובית המקדש, ביום חתונתו - חנכת המשכן על ידי הנשיאים שהיו אם בישראל, וביום שמחת לבו - חנכת בית המקדש ששם ירדה אש, אבל לא שכן עליו ענן ה', ולא נכנס משה וישמע את הקול, להודיע שלא היתה תשובה מגעת עד כסא הכבוד, ומחילה גמורה מחזירה עטרה ליושנה. (שם שם יא)

מראהו כלבנון - בית המקדש נכבד מכל הראותינו לפניו בבית הכנסת ובבית המדרש, כי שם ישבו סנהדרי גדולה, ושם מקום נבחר לתפלה. (שם ה טו)

אלשיך:

בית אלקים - או בדרך אחרת. במדרש איתא אברהם קראו הר, יצחק שדה ויעקב בית, ירמזו לג' מקדשים, הראשון בבחינת חסד לאברהם, על כן האריך אפו בו, אך משיצא מאברהם ישמעאל נחרב והיה להר. השני בבחינת דין ופחד יצחק, על כן ציון שדה תחרש בעוון שנאת חנם, ועל שיצא ממנו עשו. ורק ליעקב שמטתו שלמה הראהו כבית, וזהו שאברהם התפלל שחרית על הבית הראשון שבזכותו, שהיה בבוקרו של האלף הד', ולא הועיל כי באה שמש בצהרים, ויצחק התפלל לעת ערב על הבית הב' שיחרב לעת ערב של האלף ההוא, ואחר כך חשך היום. ויעקב התפלל שיאיר לו הבקר. (בראשית כח יז)

ועשו לי מקדש - כי שם שער השמים, מקום הורדת השפע העליון להאיר לארץ, ומאז נברא העולם שרתה שכינה במקום ההוא. ולכן אמרו חז"ל. הנכנס בבית המקדש של מטה ומקריב בו, מעלה עליו הקב"ה כאילו נכנס והקריב במקדש של מעלה, כי מקדש של מעלה ושל מטה כאילו יעמדו יחד. אמנם המצוות הנעשות בחוץ לארץ שהיא תחת שר, שהשפע הבא שם הוא דרך צנור צר, אינן מספיקות להשרות שכינה כי אם דרך שער השמים. וזה שאמרו רז"ל בבמדבר רבה י"ב, שהקב"ה רמז למלאכי השרת שיקימו גם כן משכן, והוא משכן הנער מטטרון המקריב בו נשמותיהם של צדיקים לכפר על בני ישראל בגלותם, והוא נקרא משכן שבו שוכן בימי הגלות, וכשזכותם רב ונבנה בית המקדש, הוא יושב במקדש של מעלה הנקרא מכון לשבתך, וממנו שפע רב. אמנם אין כח בעולם הזה לסבול המצא השכינה בו, שכן ציוה לנו לעשות המשכן באופן שיעתק קדושת העליון לתחתון, וכאילו חונה בב' המשכנות כאחד, ולכן בחר בבצלאל והערה עליו ממרום רוח אלקים שלא כדרך הטבע, שהיה רק בן ח', לעשות משכן מכוון נגד משכן הנער. והקמת המשכן היתה על ידי משה שהוריד השכינה בזכותו לארץ. וזה שאמר ועשו לי מקדש - שלצדיקים כח לעשות למטה מושב רוחני קדוש עד שיהיה ראוי לושכנתי בתוכם ממש, ולא רק התפשטות כבוד מלמעלה. ואין השראת השכינה על העצים והאבנים אלא בתוכם, אם מעשי ידיהם ראויים לכך, וזהו שברכם משה - ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו', שהשי"ת עושה עיקר מנפשות הצדיקים לשכון בתוכם, ולא מעצים ואבנים. (שמות כה ח)

...והנה פירשנו כי השפע הגשמים והרוחני יורדים מלמעלה בהיות השכינה למעלה, וכאשר היא במשכן הם יוצאים משם, ולזה עשה שולחן ומנורה שמהם יוצא השפע, כי הברכה צריכה שתחול על דבר מה... (במדבר ח ב)

ובאת שמה - ולא אמר והלכת, כי שורש נשמתם שם, והם מתקרבים אל עצמם, והבא אל בית המקדש וירושלים של מטה כאילו בא לשל מעלה. ואכלתם שם - וגם אכילתם כאילו משולחן גבוה תאכלו, ושמחתם - כי ברכת מזונו של אדם נשפע לו על ידי שולחנו אם הוא כרצונו של מקום, וכאילו אכל משולחנו של מקום. ואכילתו תחשב כאילו היא בבית המקדש. המקום אשר יבחר - הוא מקדש ראשון שהיו בו חמשה דברים, וגם מכוון נגד שער השמים מכון שבתו... (דברים יב ה)

אשר יהיה בימים ההם - כי המקום קדוש ויערה עליהם רוח כפי צורך הדור. (שם יז ט)

ויביאנו אל המקום הזה - לבית המקדש שער השמים, כי כשישראל כשרים הם דביקים בה', ויש להם שייכות לשער השמים ומשם עליית הנשמות לידבק בו. (שם כו ט)

האתה תבנה - שעיקר משכנו של הקב"ה הצדיקים, והאתה, שאני שוכן בך, תבנה לי בית חמרי? (ש"ב ז ה)

ושמתי מקום לעמי - אתה בעצמך אינך צריך בית המקדש, כי אם עמי ישראל, שאינם משיגים על ידך מה שמשיגים על ידי בית המקדש, שמתכפרים ומשיגים שפע, ולא ציויתי עד עתה לבנות הבית, כי עתיד לשפוך חמתו על עצים ואבנים, ורק בחר בדוד לשבתו, והבנין הקבוע הוא השלישי שירד רוחני משמים. (שם שם י ויא)

על ידי קנין המקום שמשם נברא אדם הראשון, והוא מקום הכולל כל העולם, שמשם מתפשטים חלקי הארץ למיניהם, נעתר ה' לארץ. (שם כד כד)

לשכן בערפל - בתמיה, איך יתכן שישכון בחומריות העולם הזה. אין זה אלא יחשב שבניתי שנים, בית למטה, וכאילו גם למעלה הוא בית זבול - כידוע שבית של מעלה ברקיע ד' הנקרא זבול, וזהו שאמר לשבתך עולמים - בב' עולמים. (מ"ב ח יב)

עיני ולבי שם כל הימים - גם בחורבנו, שאז אשפוך חמתי על העצים, אבל המדה לבנותו שוב כבר מוכנה. וזה שאמר אחר כך "הבית הזה יהיה עליון", שלמעלה כבר מוכן הבית הג' הרוחני. (שם ב ט ג)

מהר"ל:

ואמרו ז"ל במסכת סוכות: דרש בר קפרא גדול מעשה בית המקדש ממעשה שמים וארץ, שאילו שמים וארץ נבראו ביד אחת, ואילו בבית המקדש כתיב "כוננו ידיך". ביאור זה כי השמים והארץ הם חלקי המציאות, השמים חלק אחד והארץ חלק אחד, לפיכך כל אחד מהם מיוחס ליד אחת. אבל בבית המקדש הוא הכל, שאין המקדש חלק, כי לא תמצא דבר מצורף אליו, כמו בשמים וארץ, שבודאי אין זה בלא זה, כמו שאין עיגול בלי הנקודה שבתוכו, ואין הנקודה בלא העיגול, ולפיכך הם מתחברים יחד, אבל בית המקדש הוא יחיד, אין לו צירוף וחיבור כלל, ולכך הוא הכל.

וזה שנברא בשתי ידים זה מורה על קדושתו, שמפני שהשמים והארץ כל אחד חלק, ולכך הם גשמיים, כי הגשם שייך בו חילוק, אבל בית המקדש הוא הכל, ואין בו חילוק השייך לגשם. (גבורות ה' פרק מז)

במה שכל הדברים יש להם מקום לפי ענינם ומעלתם, לכך הונח השם מקום אל המעלה, כמו "ממלא מקום אבותיו", כי המקום לרוב מורה על מעלת העומד בו. ואל החיבור הקדוש של השי"ת עם הנמצאים התחתונים, שאמרנו שהוא חיבור יותר נבחר מן חבור העליונים, אי אפשר שלא יהיה לזה מקום קבוע, שאין החבור הזה ארעי ומקרה. ואם שלא היה לזה מקום קבוע בהיותם במדבר ועד שלא היתה להם מנוחה, בימי שלמה שהיתה להם מנוחה אז ראוי למקום קבוע.

ולא יתכן שיהיה כל מקום ראוי לחבור הזה, כי לכל דבר יש מקום לפי מעלתו, ואם כן צריך שיהיה לחבור הקדוש הזה מקום מיוחד כמעלתו, ואם כי הוא יתברך מצד עצמו אין לו מקום וגבול, מכל מקום דבר זה הוא מצד המקבל, כי הוא מקבל את החבור רק במקום מיוחד מוכן לו לקבלה, וכבר אמרנו לך כי הוא יתברך נמצא לנמצאים כפי המקבלים, וכמו כן כאשר בא הוא יתברך אל הר סיני היה במקום מיוחד מצד המקבל.

ויש לשאול איה מקום מנוחתו, ואיך ימצא מקום ראוי לחבור הקדוש הזה? דע כי אם שהתחתונים פחותים ובעלי חומר עב, לא ימנע שתמצא בהם מעלה מצד שהם השלמת הכל. כן תמצא שהארץ, שהיא יסוד תחתון ושפל מכל הנמצאים, יש בה מעלה מצד שהיא השלמת הכל ואחרון היסודות, והדבר יושלם על ידי האחרון שהוא השלמה. ולפיכך בכל מעשה בראשית שקולה הארץ כמו השמים, ופעמים מקדים השמים ופעמים הארץ, כי שקולים הם, השמים נחשבים התחלת הכל, והארץ האחרון, שלו משפט ההשלמה, שניהם כח כללי בהם, ומעלת הארץ מצד שהיא השלמת המציאות, ומצד זה ראוי שיהיה בית המקדש בתחתונים. ומפני זה תבין למה השכינה בחלקו של בנימין, שהוא שבט אחרון ויש בו השלמה, כי השכינה בארץ מצד שהתחתונים הם השלמה. והובחר צד מערב שהוא האחרון... (שם פרק ע)

התבאר לך שבית המקדש הוא שלימות אחרונה לעולם, ולכך כאשר אמרו כמה מעלות טובות למקום עלינו, סופר המעלות עד האחרונה: ובנה לנו את בית הבחירה. ובפרק טרף בקלפי אמר ר' יצחק בר אבדימי, למה נקרא שמו לבנון, שמלבין עונותיהם של ישראל. ביאור זה, כי בית המקדש שיש לו מעלה אלקית נבדלת ראוי שיהיה נקרא לבנון שהוא לשון ליבון, כל דבר שהוא חמרי בעבור עכירות החומר אין מתייחס אל הליבון שיש בו זוהר, ולכך כל דבר נבדל מן הגשם ראוי שיהיה נקרא על שם הליבון. ובית המקדש אין עיקר שלו עצים ואבנים שהם טפלים אצל עיקר המקדש שהוא המדרגה הנבדלת, כמו שגוף האדם טפל אצל הנשמה, ולפיכך הוא מלבין עוונותיהם של ישראל, כי החטא הוא בגשם, והבלתי גשמי מסולק מהחטא, ולפיכך ישראל שיש להם בית המקדש יש להם כפרת חטא במה שהבית נבדל, וכל ענין נבדל בו הסתלקות החטא, ולפיכך לא היה מנהג בית המקדש על פי הטבע, רק בנסים כוללים.

ואמר לא הפילה אשה וכו', שלא היו הדברים במקדש בעלי הפסד, רק מקבלים הקיום והיסוד, ולא נראה זבוב וכו', שלא היתה מעלת בית המקדש נוטה חוץ ממדרגת הקדושה אל המיאוס והטומאה כלל, שהם הרחקה מן הקדושה. ולא כיבו גשמים אש של עצי המערכה, כי כח האש היה גדול מאש של מעלה. ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם שהם ראשית כידוע למבין. ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים, שכיוון שהשתחוו לשם י' מרחיב להם בצר. ולא הזיק נחש ועקרב שהתגברו על ההעדר. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים, שהיה די מקום להקיף ולכלול כאשר ראוי למקום. התבאר לך שעל ידי המקדש הגיעו למעלה עליונה, ועל ידו יושלם הכל.

ובית המקדש דומה ללב, שעל ידו מקבלים כל האברים חיותן, וכן הוא נותן חיים לכל העולם, ולפיכך בית המקדש באמצע הישוב כמו שהלב באמצע הגוף... (שם פרק עא)

וארץ ישראל נקראת הר, ובית המקדש לבנון, כי ההר מובדל מהארץ בהתרוממות, ומכל מקום אינה נבדלת לגמרי, שהרי שם ארץ עליה, אבל בית המקדש נקרא לבנון, כי לבנון נבדל מהארץ לגמרי, אין שם ארץ עליו רק מחובר לארץ, כך בית המקדש נבדל משאר חלקי הארץ בקדושתו והתרוממותו, ואין שם ארץ עליו, רק עומד הוא בארץ. (נצח ישראל פרק ה)

ובמדרש: ר' חייא אמר, מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב, בנוי שנאמר בראשית ברא אלקים וגו', והארץ היתה תוהו וגו' הרי חרב. פירוש מה שנרמז בית המקדש בתחילת בריאת העולם, כי ראוי דבר שהוא עיקר בבריאה, והוא שלמות הבריאה שהוא קודם, אף שאינו יוצא אל פועל השלימות לגמרי, כי ההשלמה אינה בתחילה, ולפני הווית בית המקדש הוא קדוש לגמרי צריך שיהיה העולם תוהו ובוהו וחושך, כמו חורבן בית המקדש סיבת הוויות, ולכך נרמז חורבן בית המקדש בתחילת בריאתו של עולם... (שם פרק כו)

התבאר לך דבר מקדושת ירושלים ומעלתה, אך הדבר שהוא קודש קדשים הוא בית מקדשנו ותפארתנו שיהיה לעתיד לבא ובמהרה בימינו. אמרינן בפרק האשה: לא כאברהם שקראו הר, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, אלא כיעקב שקראו בית. ביאור ענין זה: דע כי בית המקדש הוא המקום שהשי"ת יש לו חיבור ודביקות עם התחתונים, שזהו ענין בית המקדש. ומפני שמדת אברהם הוא החסד המתדמה להר, שכל חסד הוא גדול ואינו משוה המדה ביושר כמו שעושה בעל מדת הדין, ומפני שעל ידי מדה זאת יש להשי"ת חיבור לתחתונים קראו אברהם הר, שעל ידי מדת אברהם שהיא מדת החסד החיבור הזה. וכן יצחק שהיתה מדתו מדת הדין, שעושה מעשיו ביושר ובדין, גם זו מדה אלקית ועל ידה יש להשי"ת חבור ודביקות אל התחתונים להיות ביניהם, ולכך קראו יצחק שדה, שהוא ישר, וכן מדת הדין.

אמנם יעקב קראו בית, שדבר זה מיוחד למדתו, שמדת יעקב רחמים, וזהו עצם החבור והדבוק בעצם לגמרי, כי זהו ענין הרחמים האהבה וחבור, ולפיכך מדה זו בעצמה היא סבה אל החבור שיש לשי"ת אל התחתונים, ודבר זה ידוע למבינים, ולפיכך יעקב קראו בית ששם הדירה, והוא החבור בעצם שאין לו הסרה.

ובפרק חלק, יתיב ר' ירמיה קמיה דר' זירא וקאמר עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים... ביאור ענין זה לפי מעלתו העליונה שיהיה בית המקדש דבק בעולם העליון הנסתר שממנו הושפע ומשתלשל המציאות, לפיכך יוצא מן הקדש הפנימי השפע הוא הנחל שיוצא מן המקום העליון, ומורה על הברכה העליונה בלי קץ... (שם פרק נב)

וכאשר חרב בית המקדש בעוונינו אין לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, כי ההלכה היא הדרך של האמת בעצמו בלי נטיה מן האמת כלל, ולכן יש אל ההלכה משפט האמצעי לגמרי, ולכך אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, כמו שהיה בוחר בבית המקדש שהוא ראוי אל הקדושה מצד שהוא באמצע העולם, שהאמצעי אין לו רוחק, שהרוחק מתייחס אל הגשמי, ולכן בחרו, וכן ההלכה היא השכל הפשוט לגמרי שאין לו התייחסות אל הגשמי... (תפארת ישראל פרק ע)

ומתרץ: שאני חורבן בית המקדש, שאפילו מלאכי השרת היו בוכים וכו'. ביאור ענין זה כי בית המקדש הוא שלימות העולם בכלל, מפני ששכינתו עם הנמצאים, ודבר זה הוא גם כן שלימות המלאכים, כי הם גם כן מן המציאות, ומפני שבית המקדש שלמות המציאות בכלל, לפיכך השי"ת נמצא למציאות בכלל שלא בשלמות כבודו, ולכך נאמר: "ויקרא ה' לבכי" וגו'. ואף בבתי בראי (חוץ), כי עתה אין השי"ת עם הנמצאים כמו שהיה, ודבר זה ביטול המציאות, כי השי"ת צורת הנמצאים ושלמותם על ידי בית המקדש, וכאשר חרב בית המקדש לא היה כמו שהיה בראשונה, ודבר זה נחשב הפסד מציאות... (באר הגולה באר ד)

ואחר כך י' נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, וגם זה היה בזכות אברהם, כי אלו י' נסים דוקא במקדש ראשון ולא בשני דלא הווי שכינה, כדמוכח הסוגיא בפרק קמא דיומא, דפריך, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ועשן מי הווי, והתניא חמשה דברים נאמרו באש של מערכה, רבוצה כארי וכו', ומדלא משני התם במקדש ראשון והכא במקדש שני, דהא על כרחך רבוצה כארי במקדש ראשון כמו שמסיק שם, אלא כל הי' נסים במקדש ראשון... וכבר פירשנו גם כן שלכך נקרא בית ראשון אריאל, כי הוא ארי מן הימין, והוא מדת אברהם, ולפיכך י' נסים בזכות אברהם שהיה איש האלקים נבדל במעלתו, ולכך עמד בי' נסיונות... (דרך חיים פרק ה משנה ה)

ולמה נעשו נסים במקדש? אי אפשר שלא יהיה נסים במקדש, אם לא נעשו בו הנסים היה שוה לשאר מקומות, וזה אי אפשר. ומספר י' מורה על המדרגה הנבדלת מן עולם הטבעי, ולכך היו י' נסים. ויש לשאול למה נעשו דוקא נסים אלו. יש לך לדעת כי העולם הזה הוא עולם הויה והפסד, ובית המקדש יש לו מעלה נבדלת מן עולם הויה והפסד, וראוי שיהיו מעלותיו והנסים שנעשו שם הרחקה מן ההפסד. שביארנו כי ההפסד דבק בחומר בלבד, ולא בדברים הנבדלים. ועוד שבית המקדש עיקר מציאות העולם ונקרא אור העולם, שהאור הוא המציאות והיפך ההפסד.

והנס הראשון שלא הפילה אשה, שהוא הפסד גמור שיהיה הוולד נפסד, ולא היה הפסד פרטי של אדם, שהוא הפסד גמור. ולא הסריח בשר הקדש, שגם הוא הפסד אבל לא הפסד גמור. ולא נראה זבוב הבא מן העיפוש שהוא הפסד עוד פחות מזה, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, שהוא הפסד זרע וקטן מהראשונים, וגם לא היה הפסד הבא מן החוץ מצד הגשמים והרוח והטומאה. ובג' אחרונים אמר שלא הגיע אפילו דוחק והיזק מועט... (שם)

ופירשנו כי בית המקדש והתורה הם עיקר העולם, כמו שבאדם הלב והמח העיקר שמהם החיות והשכל, וכמו הלב מקבל פרנסה תחילה וממנו כל האברים, כן ארץ ישראל שותה תחילה ובית המקדש הוא עיקר ארץ ישראל, ובאמצע ארץ ישראל, וכמו שבמח שכל האדם כך התורה שכל העולם, לפיכך בית המקדש והתורה צמודים, כי בית המקדש קדושת העולם, והתורה מתעלה עד למעלה, ועל ידי בית המקדש שהוא בארץ, ועל ידי התורה שמגיעה עד עולם העליון יש לעולם סולם עומד בארץ ומגיע למעלה מן השמים. לכך אמר שכאשר ישראל מתעסקים במקדש ובתורה ניצלו מן הגיהנם... (שם משנה כא)

ומה שאמר כל מי שיש בו דעת כאילו בית המקדש נבנה בימיו, רוצה לומר כי בית המקדש הוא עילוי העולם הזה ממדרגה גשמית למדרגה העליונה הנבדלת האלקית, כי בית המקדש היה בית קדוש אלוקי, וכך כאשר יש באדם דעת הוא מתעלה ממדרגה הגשמית אל המדרגה הנבדלת..

לפיכך אמר שבית המקדש ניתן בין ב' אותיות השם, שמורה גם כן שיש למקדש דביקות לגמרי בו יתברך, והוא מוציא את העולם ממדרגה הגשמית למדרגה העליונה האלקית... (נתיב התורה פרק יד)

והתבאר כי מלכות יון מוכנה להתנגד לישראל במה שיש להם תורה ומצוות אלקיות, כי אל מלכות זו שייך לה החכמה, שהיא שכל האדם בלבד ולא השכל האלקי הנבדל, וכן מתנגדת אל בית המקדש שיש לו מעלה אלקית קדושה, כי התורה ובית המקדש הם שתי מדרגות זו על זו, כמו שאמרו בכל מקום שנים אלו ביחד, כבפרקי אבות (פרק ה' משנה כ'), "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך"... כי היונים היו מטמאים את ההיכל, שכך כח יון מיוחד להתגבר על ההיכל יותר מכל האומות, וסימן לדבר שהיכל עולה ס"ה, ויון עולה ס"ו, להורות שיש למלכות יון כח גובר על ההיכל... (נר מצוה)

וכן מה שאמרו שבית המקדש נברא קודם שנברא העולם זהו מצד המערב, כי המערב נקרא אחור, וכל דבר שהוא אחור הוא השלמה, כמו שמבואר למעלה, ובית המקדש הוא השלמה שהוא משלים העולם, והוא השלמה פשוטה, שהמערב הוא השלמה לעולם הגשמי, אבל בית המקדש הוא נבדל בעצמו, כי מעלת בית המקדש אינו העצים והאבנים רק קדושתו האלוקית שדבק במקדש, ודבר זה נברא קודם שנברא העולם, שבריאת הפשוט קודם למורכב, וידוע כי השכינה במערב, ולכך בית המקדש שבו השכינה הוא פשיטת המערב. (חידושי אגדות נדרים לט ב)

שאני בית המקדש דלא סגי ליה בלאו מלכא, ודבר זה מבואר ממה שאמרו ז"ל (סנהדרין כ' ב') ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ושם תמצא מבואר כי נתלה בנין בית המקדש במלכות דוקא... כי לא נמסר בית המקדש רק ביד מלך, כי בית המקדש נבדל מכל העולם, וזהו ענין מלכות כמו שבארנו במקום אחר, כי המלך יש לו מעלה נבדלת, ולפיכך אין ראוי לבנין בית המקדש, וכן לענין נפילתו רק המלך, כי איך ישלוט הדיוט בבית המקדש שהוא נבדל מכל העולם, ואין ההדיוט מגיע עד שם... (שם בבא בתרא ד א)

מיום שחרב בית המקדש וכו', פירוש כי כאשר היה בית המקדש היה טעם ביאה, כי החבור של השי"ת עם ישראל בבית המקדש חבור גמור, וכמו החבור הזה היה החבור גם כן איש ואשה בחבור עליון... (שם סנהדרין עה א)

כוננו ידיך - גדול מקדש שנברא בב' ידים, פירוש שמים וארץ נבראו ביד אחת, שכל אחד מהם רק חלק דבר, אבל המקדש הוא הכל, כי כמו שהשמים והארץ ביחד משלימים שהשי"ת נקרא עליהם, השמים כסאי והארץ הדום רגלי, שכבודו עליהם במה שנקרא אלקי עולם, ואין אחד בלא שני, אבל בית המקדש כבודו בבית ושמו עליו, ותכלית הדברים יותר נפלא... (גור אריה שמות טו יז)

בגד ארגמן - ...ובשלהי פ"ק דיומא אמרינן דבמקדש ב' רבוצה (אש המזבח) ככלב, פירוש במקדש א' רבוצה בחוזק כארי, שהיתה קדושה עליונה בדביקות גמורה, ולא סרה עד שעברו עבירות הרבה, ובבית שני רק ככלב, ואף על פי שלא עשו כל כך חטאים נחרב, ועוד שמקדש ראשון בזכות אברהם, לפיכך דומה לארי שהוא לימין המרכבה, אבל מקדש שני שבזכות יצחק היתה האש דומה לכלב, הנמשך מצד שמאל, וכן מה שחסרו אורים ותומים ושכינה ואש ולוחות הכל נמשך מן ויצחק כהו עיניו... (שם במדבר ד יג)

של"ה:

מתחילה אקדים דברי האלקי בעל שערי אורה מה שכתב בדרך כלל על ענין בית הבחירה. וזה לשונו בשער הראשון בכינוי שכינה, והיא היתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, כאמרו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וצריך אתה לדעת עיקר גדול. דע בתחלת בריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה, שהרי מערכת כל הנבראים על סדר המעלות היו עליונים כנגד עליונים, תחתונים כנגד תחתונים, ולפיכך היתה שכינה שרויה בתחתונים, ובהיות השכינה למטה נמצאו שמים וארץ אחרים... בא אדם הראשון וחטא נתקלקלו השורות ונשתברו הצנורות ופסקו להמשיכה למטה... בא משה רבינו ע"ה וכל ישראל עמו ועשו משכן וכלים, ותקנו קלקול הצנורות וסדרו את השורות והתקינו הבריכות והמשיכו מים חיים מבית השואבה, והחזירו השכינה לשכון בתחתונים באהל, אבל לא בקרקע כאשר בתחלת הבריאה. וסוד זה הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ונמצאת השכינה כאכסנאי והלך ממקום למקום, ולזה אמר "ושכנתי בתוכם", ולא אמר ושכנתי למטה אלא בתוכם כדמיון אכסנאי... אבל לא במקום קבוע... ועל דרך זה הסוד נצטער דוד ובקש לקבוע מקום לשכינה למטה במקום קבוע, וזהו סוד "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באוהל ביתי וכו' עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב"... הרי לך כי דוד ע"ה סדר כל צורת בית המקדש ומשקל כל דבר ודבר על פי ה' יתברך, והכל תבנית המרכבות כסא ומעון לשכינה, אחר כך בא שלמה ובנה את הבית בסדר כל המערכות והצורות כפי שסדר לו דוד אביו ע"ה, אז ירדה שכינה למטה ושכנה בבית עולמים... ומבית המקדש היו כל הצנורות נמשכות לכל הארצות כלם לשבעים משפחות כנגד שבעים שרים, ומירושלים היו נוטלין פרס...

...והוא ב"ה מבלי סוף ומבלי תכלית אין לו התחלה ולא גבול, ובכחו הגדול מבלי גבול המציא גבול, דהיינו העולמות יש מאין, וכביכול צמצם בעצמו להמציא גבול, כי מלא כל הארץ כבודו הוא בתוכם ומקיף אותם בלי סוף ומבלי תכלית, וגילוי כבודו בכל הנמצאים הוא צמצם בערך הנבראים. כן צוה לעשות משכן בציור כל העולמות, ואז קדושה המתפשטת בכל העולמות היא מצומצמת, והמשכן הוא כמו מרכז הכולל כל העיגול, כן המשכן תוכיות ולב כל העולמות, כולל כלם וצמצום הקב"ה שם שכינתו... (תורה שבכתב תרומה, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

וזה אשר תעשה - יש כאן הרבה פעמים המספר ט"ו, לומר שנחתם גזר דינם על הזנות שפוגם בשם י-ה שבין איש לאשה... וזה שאמרו חז"ל, כשבנה דוד שיתין בקש תהום להציף, ואמר ט"ו שיר המעלות, לומר שישראל גדורים מעריות ואין לתהום להציפם... ולכן היו ט"ו מעלות מעזרת ישראל לעזרת נשים... (בראשית ו טו)

אל ארץ המוריה - ...לפי ששם אבן שתיה שממנו הושתתו ב' עולמות שנבראו בשם י-ה, כי שער השמים שם הוא, ושם נשלם הזיווג בין הקב"ה לישראל, כדבוק בעל באשתו, אשר שם י-ה מתווך ביניהם, ויגיד עליו ריעו ט"ו מעלות מעזרת ישראל לעזרת נשים... (שם כב ב)

זהב - סך הכל היו ט"ו דברים בתרומה, כי בט"ו נבראו העולמות, כמו שנאמר כי בי-ה צור עולמים, והעולמות תלויים במשכן, ונגדם ט"ו מעלות בעזרה... (שמות כה ג)

כי ירחיב - מורה שאין אדם מתאוה כי אם מתוך הרחבה יתרה, וזה מביא לידי הסרת הבושה, והסבה לכך היא "כי ירחק ממך המקום", שאז אין עליו מורא שמים. (דברים יב כ)

אור החיים:

כי ימוך פרשה זו תרמוז ענין גדול, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, כי העיקר תלוי בתחתונים. ואמר ומכר מאחזותו - על משכן העדות שהוא אחוזתו ית' שבו השרה שכינתו, ובעונותינו נמכר ביד האומות, והודיע כי גאולתו ביד צדיק קרוב אל ה', כי הקב"ה קרא לצדיקים אח כביכול, דכתיב "למען אחי ורעי", והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם... (ויקרא כה כה, וראה שם עוד)

בני יהודה - פרשה זו תרמוז מאורעות בני ישראל שנקראו על שם יהודה ער ואונן ירמוז לבית ראשון ושני, ער נגד "אני ישנה ולבי ער", שהקב"ה בו אתנו בהשגחה גדולה, אונן בית שני מלשון אונאה, שחסרו בו הדברים העקריים של בית המקדש. וימת הוא חורבנן, שסילוק שכינה יקרא מיתה, ותמצא שעון ער גרם החורבן, כמו שאמרו שהיו מסריחין מטותיהם, ואונן עון שנאת חנם, שנאמר לבלתי נתן זרע לאחיו, ושהיו מאנים זה את זה, שלכן חרב בית שני. ואמר בארץ כנען - שחזר ליכנס ברשות ס"א הנקרא כנען, ורומז גם סבה כללית לחורבן שלא הורישו הכנעני... ואומרו "לשלה" מתכוון למושיע ורב הבא לגאול מגלות האחרון הנקרא שלה... (במדבר כו יט, וראה שם עוד)

תניא:

והנה כשהיה בית המקדש הראשון קיים, שבו היה הארון והלוחות, היתה השכינה שהיא מלכות דאצילות, שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ב"ה שורה שם ומלובשת בי' הדברות ביתר שאת ועז, בגילוי רב ועצום יותר מגילויה בהיכלות העליונים, כי י' הדברות הן כללות התורה דנפקא מגו חכמה עילאה, וכדי לחקקן בלוחות אבנים גשמיים לא ירדה ממדרגה למדרגה כדרך השתלשלות העולמות עד עולם הזה הגשמי, כי העולם הזה מתנהג בהתלבשות הטבע, והלוחות מעשה אלקים למעלה מהטבע הגשמי הנשפע מהארת השכינה שבהיכל קדש קדשים דעשיה, שממנה נמשך אור וחיות לעולם העשיה... ובבית שני שלא היה בו הארון והלוחות, אמרו רז"ל שלא היתה בו שכינה, שהיתה שורה בבית ראשון שלא כדרך השתלשלות העולמות, אלא בבית שני היתה שורה כדרך השתלשלות והתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה... ושרת בו השכינה מלכות דיצירה המלובשת בקדש קדשים דעשיה... ומשחרב בית המקדש אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, ואפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו... (לקוטי אמרים פרק נג)

מלבי"ם:

מה נורא המקום הזה - הבין שהסולם רמז למקדש, וכבמדרש של רבה בר בר חנה, שבא למקום שבו נושקים שמים וארץ ויש בו חלונות חלונות, והניח שם סלו בתפלתו... ואמר לו גלגל הרקיע החוזר הוא (שלקח הסל). רוצה לומר הוא רצה למצא פרנסה מהגלגלים, ואמר לו שפרנסה לא נמסרה לשליח, והוא גלגל החוזר בעולם, אבל בית המקדש הוא כסולם בו נושקים שמים וארץ, השלוחים ההשגחיים עולים על ידי העבודה בו, ויורדים ומורידים שפע... (שמות כח יז)

מכון לשבתך - נקרא השמים ובית המקדש, אלא שמהשמים מנהיג בהנהגת הטבע, ומבית המקדש בהנהגה ה נסית המתחדשת לפי זכות הדור. פעלת ה' - על הנסים המתחדשים, והנהגה זו כוננו ידיך - בשתי ידים. (שמות טו יז)

מזבח אדמה - רוצה לומר מחובר לאדמה לפני הקרקע, ולא בארץ, שהוא עד התהום, ומחילות שתחתיו אין מעכבות. ומה שהביאו התוספות סנהדרין י"ב מירושלמי שחזקיה עבר השנה כי מצאו גולגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח, הוא לדעתי כי המזבח היה בנוי על גבי כיפין ולא בקעה הטומאה, ורק בימי אחז כשנהרס המזבח נהרסו גם הכיפין. (שם כ כא)

לקחתיך מן הנוה - עדיין ב' טעמים קיימים שלא לבנות בית המקדש, כי אינו מלך בן מלך, להיות נגיד - ועדיין לא קבלוהו למלכות קיימת. (ש"ב ז ח)

כל הימים - מציין זמן מיוחד לדבר מה, ולא כמו "עד עולם", ורוצה לומר עיני ולבי שם כל הימים שהוא בנוי, ושמי שם עד עולם - אף בחורבנו. (מ"א ט ג)

מבוא המלך - על ידי שהסב כניסתו לשם ביטל ביאת בני אדם לבית המקדש, ומאז סגרו דלתות בית ה' וכבו המנורה כבדברי הימים. (מ"ב טז יח)

איזה בית אשר תבנו - מוכיח דורו שחשבו שהמקדש מכפר, והותרו התועבות ובלבד שיכפרו בקרבן. ואמר דעו שהמקדש והקרבן הם רק לפי שכל האדם, כי מתנאי רוחניות ה' שלא יוגבל במקום ולא חסרה לו מנוחה בבית... וחרד על דברי - לשמע בקולי, שזהו תכלית המקדש והקרבנות.. (ישעיה סו א וב)

היכל ה' - אל תבטחו כי על ידי שנבנה לשם ה' הוא היכלו וישכן בו, כי דרכיכם ומעלליכם הטובים הם היכל ה' ועליהם ישכן. (ירמיה ז ד)

כמו רמים - שהמקדש כמו סולם מקשר עולם העליון עם התחתון, והמקדש ומלכות בית דוד צריכים לשלמות הכלל. (תהלים עח סט)

באפרתה - היא שילה, שאינו מקום קבוע, בשדה יער - גורן ארונה, שסביבו יער הלבנון. (שם קלב ו)

בעבור דוד - בשכר עבודתו את ה' ומשיחתו נבחר המקום. (שם שם י)

קורות בתינו ארזים - כמו שבית המקדש הוא אמצעי בין האין סוף והצמצום, וכאילו שהשי"ת יעזב עניניו שהוא בלתי בעל גבול לשכן במקום מוגבל בין כנפי הכרובים, כן תעזב הנפש ענינה שהיא במקום מוגבל, ותתייחד עם דודה. (שיר השירים א יז)

רש"ר הירש:

לשמר את דרך עץ החיים - לחז"ל נראה שרוצה לומר, לשמר שלא תאבד לאדם הדרך אל עץ החיים, וכן בגן עדן הקטן, בית המקדש... (בראשית ג כד)

בית אלקים - שממנו מתפשטת הקדושה לכל בית פרטי שהוא מקדש, ועל ידו "ושכנתי בתוכם"... (שם כח יז)

ריקם - אין החמרי מיוחד לבית האדם והרוחני רק למקדש, על ידי שלמי החגיגה מודגמת נוכחות ה' גם בבית ובשולחן המשפחתי. יראה כל זכורך - הבריאים ולא החולניים המבקשים רפואה נסית במקדש, לא אלו המוכים על ידי החיים באים להראות, אלא הפעילים והעובדים העומדים בתוככי החיים, אשר כוחם לה'. (שמות כג טו ויז)

וינפש - ...השבת היא מצבת עדות על יחסנו אל השי"ת, והמקדש מצבת עדות על יחסנו אל תורתו, לכן אין בנין בית המקדש דוחה שבת. (שם לא יז)

חג המצות - אין האביב והבכורים, ובכלל כל החיים בהיכל הטבע מעון האדם הישראלי, כי אם היכל ה', משם מכוננים צעדיך ומשם תכון הגנתך. (שם לד יח)

והזרתם - דיני הטומאה מראים לכל ישראל כי המקדש אינו רק למובחרים שבעם, כי אם לכל אחד ואחד מהם, וכן שוות דרישות השי"ת כלפי כל אחד ואחד מהעם. (ויקרא טו לא)

אני ה' - ...ביבמות ו' א': בזמן שאין בית המקדש קיים מנין, תלמוד לומר "את שבתותי תשמורו" וגו', אין המורא מפני הבנין או יום השבת עצמם, אלא מפני ה' אשר ציוה עליהם. הם נצחיים, ועוד כיום הזה קשורים זכרונותינו היקרים ביותר על עברנו, ותקוות עתידנו החמות אל מקום זה, ממנו תצא הגאולה לכל העולם על ידי התורה. דיני מקום המקדש נמצאים בתקפם גם כיום, ראה רמב"ם בית הבחירה פרק ז' ז' וכסף משנה פרק ו' י"ד. (שם יט ל)

נדבה תעשה - ...האיסור להקדיש תמימים לבדק הבית מדגים שהעיקר היא העבודה הנעשית במקדש ולא המקדש כשלעצמו. מכאן מה שאמר ר' יהושע, שמעתי שמקריבים אף על פי שאין בית וכו'. וכן חשוב בית הכנסת העלוב ביותר מן המקדש המפואר ביותר - אם מתאספים בו כורתי בריתי עלי זבח, המוכנים להתמסר לתורה בכל בקור בבית כנסת זה. (שם כב כג)

אל המנוחה - ...בבמה הותרו רק קרבנות המובאים מתוך דרישת ה', ולא אלו המובאים מתוך דרישת התורה, כגון חטאות ואשמות. את אלו צריך להביא למקום הנבחר, וכן קרבנות הצבור שאין קבוע להם זמן, כגון פר העלם דבר של צבור. כאשר באו להר המוריה שבו אל המקום המקורי, מקום קרבת אלקים משעת בריאת האדם. (דברים יב ט)

כי אם במקום - התמסרות נפשית לה' תתכן רק בהר המוריה, ציווי זה נותן לנו גם כיום את הקשר למקום המקדש השמם. משם מאחד גם כיום חוק התורה האלקית את כל העם בקשר אמיץ סמוי מן העין - ואפילו בקשר אמיץ יותר מאשר בימי זהרו של הבית. (שם שם יד)

חפף עליו - החופה היא סיבוב-מגן ובה המקום הסמלי בו נמצאים חתן וכלה כדי ליצר את הקשר ההדוק ביניהם. כן גם המקדש המקום בו מתחדש תמיד שוב הקשר שבין ישראל והשי"ת על ידי העבודה שם. (שם לג יב)

באהלך - אל המקדש נגשים כדי לחדש שם את ההכרה הנכונה ואת ההחלטות הטובות לעבודת ה'. נראה שמשתמש בביטוים אהל ומשכן כדי לציין את המקדש הרוחני העראי המלוה אותנו בעת גלותנו. (תהלים טו א)

חנכת הבית - במזמור לא מוזכר בית המקדש, אך נזכר בו כי המקדש הוא להמחיש לנו את קרבת השי"ת לאדם וקרבת האדם להשי"ת, ואת תפקידו של האדם להתעלות אל השי"ת. (שם ל א)

זמרו לה' - אוירת בית המקדש אינה אוירת אבלות ויגון קודר, אלא של שמחת החיים. (שם שם ה)

משכני - לשון רבים, במקדש ג' חלקים, הדביר - מקום דבר התורה, ההיכל - מקום הכח, התמסרות כל היכולת למילוי רצונו יתברך, והעזרה - בה מלמדים לאדם את הדרך להגשמת זאת. (שם מו ה)

משכנותיך - חלקי בית המקדש המעלים את האדם בדרך חייו אל על. חצרות ה' - העזרות, וגם העיר וכל ארץ ישראל הם חצרות בית ה' ותורת ה'. (שם פד ג)

ראה גם: בית הכנסת, במעגלי שנה חלק א' עמוד קנו.

לפיכך מוסיפים תמיד מן החול על הקודש, כדי לעכב את באי בית ה' גם לאחר שחלפו זמני הקדושה, אין בורחים מפני ה' ישר אל חיי השיגרה, לפני כן יש להתבונן היטב בקדושת היום, כדי לספוג הימנה עוד ועוד ולהאציל מן הקודש על החול... על כן ביום שאנו נכנסים להקריב את קרבנותינו קורא המקדש ומבקש: אל נא תמהר לברוח, "ופנית בבקר והלכת לאהלך". השתהה עוד מעט בין באי המקדש, רכז כאן את כל מחשבותיך ומעייניך, למען תקח עמך בצאתך מן האור, מן הקדושה ומן הברכה, שהם כל ערכו ותוכנו של קרבנך... (שם, וראה שם עוד)

רק אם "כסא כבוד מראשון מקום מקדשנו", אם מקום מקדשנו, אף בהיותו שמם, הוא כסא כבוד בעיניכם, והוא מורם אפילו מן הראשון, בהיותו שולט על כל נפש מישראל אף במרחקי התפוצות, אזי "מקוה ישראל ה'", יש לכם פתח תקוה ותוכלו לשאוב ממעיני הישועה ומן המים החיים, הלא הוא המעין היחידי אשר לא ייבש ולא יכזיב לעולם, הודות לכוחות האביב האצורים בו. אך אם משכנו ההיסטורי של החוק האלוקי כבר איננו עומד במרכז חייכם בהווה, אם אינכם יונקים עוד את חייכם "מן המקום ההוא", הרי גם אם יכמר לבכם מזכרונות העבר על חורבות יהודה, גם אם תפייטו ותפרטו על מיתרי כינוריכם לפי צלילי כינורה של ציון, גם אם יתלהב בכם "רגש הדתי" ותפתחו את ידכם הנדיבה לטובת ארץ ישראל, גם אם ברוב נדיבותכם כלפי אחיכם הנצרכים בארץ האבות תביאו להם את הכחל והשרק של השכלתכם האירופית ואתם את השכלתם לא תשאבו משם, אם מקור חייכם אינו שם ואם העבר שאותו אתם חוגגים איננו עוד אבי ההווה שלכם והיסוד לעתידכם... ואם בארץ מגוריכם אינכם רואים עוד את עצמכם כבני ארץ ישראל - אזי ניתקתם את הקשר שבינכם ובין אלוקיכם וישועתכם... (חלק ב עמוד קעו)

לא התורה ציותה לבנות בתי כנסת ולעבוד בהם את ה'. התורה ציותה רק לבנות בית מקדש לאומי ולעלות אליו לרגל שלוש פעמים בשנה, וגם ההיכל וכל העבודה שנעשתה בו היו ביטוי לעדות ה' כלפינו, כמין שפת סמלים שבה הביע ה' את רצונו אל עמו ואל כל יחיד בישראל. עבודת בית המקדש לא היתה אלא עדות גלויה ונצחית למה שהבורא דורש מאתנו לעשות, למען יהיו כל חיינו "לחם אשה לה'", וכל מעשינו "לריח ניחוח". בית המקדש לא היה בו די כדי שנוכל להביע את כל הערצתנו לה', הואיל והכל נעשה בו לפי צורות קבועות מראש, ולא ניתן להביע בו אלא את המשמעת והציות לדבר ה'... (חלק ג עמוד וכג, וראה עוד ערך בית הכנסת)

העמק דבר:

ה' יראה - מכאן ישגיח על עולמו שהוא מקום מלכותו. בהר ה' יראה - על שם ראיית פנים בעזרה. (בראשית כב יד)

מכון לשבתך - הר הבית בו מתנהג מלכות שמים. מקדש - עזרות וההיכל. כוננו ידיך - כבכתובות ה', שמשם מתפרנסין ב' עולמות. (שמות טו יז)

ונועדתי שמה - אפילו שלא בשעת דבור. ונקדש - פרוש ומובדל, שאינו דומה גילוי שכינה במקדש ובמשכן שבו היו פני הכרובים איש אל אחיו ולא לבית. וקדשתי - על ידי י' נסים הקבועים בבית המקדש. (שם כט מג ומד)

ולא אריח - כמו בחורבן בית שני, שהיה מזבח והקריבו עליו פסחים שלא נאמר בהם ריח ניחוח, וכדאיתא בסנהדרין פ"א שהיו אז מעברין השנה בשביל פסחים. (שם כו לב)

והפלא ה' - שנעלם להבין מהמכות איך להיטיב המעשים, וזה נגרם על ידי חורבן המקדש, כי קודם נכנס לבית המקדש וקבל חיזוק לכח הקדושה שבו... (דברים כח נט)

שפת אמת:

בענין דור הפלגה... שבאמת כח האחדות גדול מאוד לעורר כח השורש מן השמים, אך שצריך להיות לשם שמים, וזה נמצא רק בבני ישראל... ובבני ישראל נתקיים אחר כך בבנין המקדש, כי בית המקדש לא היה בנין עצים ואבנים בלבד, רק שעל ידי התחברות בני ישראל, שכל איש ישראל יש בו איזה חלק, וכמו שכתוב, "בונה בשמים וגו' ואגודתו על ארץ"... ונעשה בנין למטה על ידי נפשות בני ישראל שיש בכל אחד אות או נקודה... ועל ידי בנין בית המקדש נתעלו להיות דבקות לנפשות בני ישראל בעולם העליון, כמו שכתוב "ששם עלו" וגו'... (בראשית נח תרמ"ו)

וייקץ יעקב וגו' ויירא ויאמר מה נורא וגו'... ועל ידי יראה זו זכה לבניו להיות זה מקום בית המקדש, כדכתיב בית אלקים וגו', ואיתא במדרש שהראהו בנוי וחרב וכו', לפי שעיקר קיום בית המקדש היה על ידי יראה זו, ואמר אין זה כי אם בית אלקים וגו', פירוש שאמר שאין קיום למקום זה רק על ידי יראת שמים, ולכן לפי מה שיש יראת שמים בבני ישראל מתקיים בית המקדש, כי עיקר קיום הכל יראת ה'... (שם ויצא תרל"ד)

אכן יש ה' במקום הזה, כי הקב"ה נקרא אין סוף, אבל לחיבת בני ישראל צמצם שכינתו בין בדי הארון כביכול בבית המקדש, לכן במקום זה של בית המקדש נמצא בחינת יש ה' וכו'... (שם תר"מ)

עוד יובן שם חנוכה וענין מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, הוא בחינת התורה ובית המקדש, שזה ב' המתנות הגדולות שזכו בני ישראל, והם בחינת יששכר וזבולון, יששכר בתורה, וזבולן כמו שכתוב "בנה בניתי בית זבול לך", והתורה היא מן השמים, ובנין בית המקדש הוא שזכו בני ישראל לבנות בנין במעשה בעולם הזה שישרה בו השכינה, לכן זה בימין וזה בשמאל. והנה בנין בית המקדש אינו מוכן רק לישראל, ולכן בית שני שהיה בו חלק לבני יפת לא שרתה בו שכינה בשלימות, כמו שאמרו חז"ל, יפת אלקים ליפת, אף על פי כן ישכון רק באהלי שם. ולכן אחר מפלת יון נעקר אותו חלק שהיה לכורש במקדש. ויתכן לומר שנתחנך הבית ממש אז, שהרי הנס דמנורה עדות שהשכינה שורה בישראל, לכן נקרא חנוכה. והנה כל זה עדות שאין שייכות לבית המקדש רק לבני ישראל... (שם חנוכה תרנ"ד)

במדרש כי הנה המלכים נועדו וכו', וזה נאמר על בית המקדש, יפה נוף וגו', והענין כי בירושלים ובית המקדש נעשה שלום בין השבטים, כדכתיב "ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל", כי בודאי יש לכל שבט ענין ודרך מיוחד, ומכל מקום כשמתגלה להם דעת עליון מתבטלין כולם להיות אחד, כדכתיב עושה שלום במרומיו, מלאך של מים ואש נעשין אחד לעשות רצון קונם, וכמו כן בשבטים עבדי ה' נעשין אחד לעשות רצון אביהם שבשמים, וזהו עצמו העדות שכל מחלוקתם לשם שמים, לכן כשעלו למקדש מתאחדין להיות אחד על ידי הדעת ועדות, וזה שאמר המלכים נועדו וגו' כן תמהו, מה שלכאורה דעה של כל אחד זה סותר לזה, ושם ראו שכולם אחדות אחד, ולכל שבט היה שער מיוחד בבית המקדש, ולכן בכה יוסף על חורבן בית המקדש, שזה המקדש עשה שלום ביניהם... (שם ויגש תרמ"ז)

בפסוק בן פורת יוסף וגו' אמו"ז ז"ל פירש על פי הגמרא, יוסף שקידש העין זכה שיאכלו קדשים במשכן שילה בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה... וכשהיו בני ישראל מתאספין ביחד בבית המקדש ונבדלו מן האומות חל עליהם צורה זו, וזה עליות ג' רגלים יראה כל זכורך, ואלה הבנינים במשכן ובבית המקדש היו חומות שהעמידו בני ישראל להיות הבדל ביניהם, ואז כשנבדלין ומתאספין יש להם אחיזה עד צורתו של יעקב, וזה שאמר האספו ואגידה וכו', והוא אמת לעולם כשיכולין להתאסף כראוי. אכן כוחו של יוסף הצדיק היה שאין עין הרע שולטת בו, כמו שאמרו חז"ל בפסוק וידגו לרוב, ולכן יכול לקבל הארת הקדושה גם כשהוא תוך הרשעים... (שם ויחי תרמ"ו)

במדרש זית רענן וכו', הדא הוא דכתיב יפה נוף וגו', שמן המקדש יצא אור לכל העולם. ולכן נמשלו בני ישראל לזית כי הם כלים שעל ידיהם יוצא האור מן המקדש לעולם. כי עולם שנה נפש יש בהם המיוחדים אל הקדושה, ומבית המקדש אורה ושמחה לכל המקומות, וכן בזמן שבתות וימים טובים מאירים לכל הזמנים... ובאמת בוודאי לא היו יכולין לכנוס לבית המקדש להביא קרבן רק עם התשובה, דזבח רשעים תועבה, רק שבעל תשובה צריך סייעתא דשמיא להיות נקי מליכלוך העונות, ועל ידי הקרבן מתנקה... (שמות תצוה תרס"א)

במדרש מה שמן מאיר כך בית המקדש מאיר לעולם. לכן נקראו ישראל זית רענן שהם מאירים לכל, השמן הוא מאיר שעל ידו האור נאחז בפתילה, וכמו כן על ידי בית המקדש היה האור נאחז בנפשות בני ישראל, דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... (שם תרס"ג)

אלה פקודי המשכן... ובני ישראל יכולין לברר כבוד מלכותו ית' בעולם כמו שהיה בבנין המשכן והמקדש, שתיקנו בזה כל הבריאה, וציור כל הבריאה היה נרמז בבנין זה לקשר כל הבריאה בשורשה, וזה כל עבודת בני ישראל להוציא מכח אל הפועל זה הציור. אבל הרשעים כל מגמתם לבטל זה הציור והתגלות הקדושה, כדאיתא במדרש משל שונא המלך שירא לגשת אל המלך חותר להפיל האנדרטי של המלך, ע"ש שהמקדש היה הציור של המלך כביכול... ועדות זה במעשה תליא כפי זכות בני ישראל בלבותם, וכפי מה שזוכין להיות ברי לבב, כך יכולין להוציא זה הציור בהתגלות, וזה עצמו עדות גם על בני ישראל שהתגלות הקדושה בעולם כפי עבודתם. ובאמת יש לנו להתאונן על חורבן בית המקדש, כמו שכתוב שנתמשכן בעונותינו, פירוש זה הציור והעדות אינו יכול להיות בהתגלות על ידי מחשך עונותינו... (שם פקודי תרנ"ד)

המשך הפרשה ויקהל משה... וגם המשכן ובית המקדש היה להבדיל בני ישראל מן האומות, ולכן שורה בו קדושה במקום המיוחד רק לבני ישראל, והנה זה החותם עשה הקב"ה בבחינת עולם שנה נפש... ומשכן ומקדש החותם במקום... (החודש תרנ"ט)

במדרש וזאת תורת זבח השלמים... שיש מקומות מיוחדים שעל ידיהם כל המקומות מתחברים, ויש זמנים מיוחדים ונפשות מיוחדים... ונראה הרמז כמ"ש כי כמו שמעשר שנאכל לפני ה' בירושלים מביא יראה וקדושה לכל האכילות שבכל המקומות, כמו כן אכילת שבתות וימים טובים... (צו תרנ"א)

בפרשת קח את אהרן וגו'... שהחזיק מועט את המרובה, הענין הוא, כי זה עדות על אהרן הכהן שהוא כולל כל בני ישראל, כמו שבית המקדש הוא מקום האחדות וכולל כל המקומות, ולכן מיעוט מחזיק המרובה במקום, וכמו כן בנפשות יש נפש צדיק הכולל ומחזיק הרבה נשמות על ידי שהוא דבוק באחדות השורש... (שם תרנ"ז)

בפסוק לשכנו תדרשו, אחז"ל דרוש על פי נביא, דרוש ותמצא ואחר כך יאמר לך נביא... דהנה כתיב אשר יבחר ה', ולא גילה להם המקום מיד, רק שיהיה בכח דרישת בני ישראל, כי ארץ ישראל ובית המקדש תלוים בעבודת בני ישראל, וזה שאמרו חז"ל דבעיא דרישה... (דברים ראה תרמ"ח)

ולא נתן ה'... והכלל שהקב"ה נתן לבני ישראל ב' אלו הדברים, תורה הקדושה שמלמדת לאדם דעת איך לצאת מחומר הגוף והגשמיות, וארץ ישראל ובית המקדש היא לקרב הגשמיות וחומר הגוף גם כן אל הקדושה להיות חיבור הנשמה והגוף ביחד... (שם תבא תרל"ד)

במדרש תנחומא בואו נשתחוה וגו'... הענין הוא דכתיב נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה', וחז"ל דרשו בכל מקום שנאמר לפני ה' בעזרה, אם כן נראה כי על ידי התפלות זוכין להתגלות הארץ ובית המקדש, ובאמת משה רבינו ע"ה פעל זאת, ולא על חנם התפלל הרבה תפלות אעברה נא ואראה וגו', רק שהכין אל הדורות שראה בתפלה ארץ ישראל, כמו שהיה רואה על ידי ביאת בית המקדש במעשה, כך זכה לראות בכח הדיבור ותפלה, וכן הוא בכל ג' תפלות... וכמו כן בהתעוררות פיהן של ישראל למטה בתפלה נפתח להם שערי בית המקדש, ולכן צריכין לכוון בתפלה נגד בית המקדש, כי הכל בא בזכות בית המקדש, וכמו שהיה בית המקדש באמצע העולם שמשם אורה ושמחה יוצאת לכל מקום, כדכתיב משוש כל הארץ, כן היה באמצע דורות העולם לתת אור ושמחה לדורות שלפניה ולאחריה. וכמו שזכו הראשונים בהשתוקקות לבם לבית המקדש למצא הארת בית המקדש כמו אבות ומשה רבינו ע"ה, כמו כן עתה בדורות שלנו על ידי זכירת בית המקדש יכולין להתדבק בהארת בית המקדש, ולכן בכל שמחה צריכין להזכיר בית המקדש. וכמו כן בשמחת נשואין מברכין שוש תשיש, לומר שכל השמחה הוא מבית המקדש שהשמחה במעונו, ובזמן המקדש השמחה היתה בשלימות, ועתה זוכין אל השמחה על ידי האבילות של בית המקדש... (שם תרנ"ג)

שם משמואל:

ואפשר עוד שזהו הטעם דבית המקדש עומד בגבול שני השבטים הללו יהודה ובנימין, כי כל תשוקת ישראל ותפילתם עולין דרך בית המקדש לאביהן שבשמים, ובית המקדש נקרא לבן של ישראל, וכתיב (תהלים פ"ד), מה ידידות משכנותיך וגו'... ובאשר מדה זו נמצאת בשני השבטים הללו ביותר, כי דוד המלך ע"ה הוא ראש שבט יהודה, על כן נבנה בית המקדש בחלקם, ועל כן היו אלו שני השבטים מחוברים תמיד, ובעת שנחלקו עשרת השבטים נשאר שבט בנימין עם שבט יהודה דבקים במלכות בית דוד ובית המקדש... (חיי שרה תרע"ב)

קבעום ועשאום ימים טובים... ובשתי אלה פגמו את לבם ואת מוחם של ישראל, כבמדרש איכה (פתיחתא ט"ז) זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך, זה בית המקדש, כמה דאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, ביאור הדברים אף שהכתוב מיירי כביכול מלבו של הקב"ה מייתי ליה לראיה שהמקדש נקרא לבם של ישראל, כי המקדש הוא המאחד את כל ישראל כמו הלב שמאחד את אברי האדם, וישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, ולעומת התאחדות לב ישראל למטה לאביהן שבשמים, מעורר כן למעלה, ונתקיים והיו עיני ולבי שם, ועל כן מוכח מזה שבית המקדש הוא לבם של ישראל. ויש לומר כי היכל גמטריא שם אד', והוא ענין כנסת ישראל כידוע למבינים, ולשון היכל מלשון אלפים בת יכיל (מ"א ז' כ"ו), ובכניסת היונים להיכל נסתלק ענין כנסת ישראל, והוא פגם הלב למעלה ולמטה, ונסתם הלב מלהשתוקק עוד כל כך לאביהן שבשמים... (חנוכה תרע"ז)

במד"ר (פ' צ"ג), ויפול על צוארי בנימין... והטעם שנקרא בית המקדש צואר, הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי כמו שהצואר הוא ממוצע בין הראש והגוף, כן בית המקדש ממוצע בין העולם העליון לתחתון. ויש להוסיף ביאור על פי מה שכתוב בלקוטי התורה מהאר"י וישב, כי יש ג' ענינים בצואר, והם נרמזים בשר המשקים ושר האופים ושר הטבחים, הקנה, והושט והורידין. והנה כמו בגשמיות כן ברוחניות, הקנה מוציא קול בתורה ובתפלה, והושט הוא המאכל כשהוא בקדושה לברר את חלקי הקדושה שנמצאים במאכל, והורידין הם המוליכין את בירור הדם מהלב למוח, וכן ברוחניות את רעותא דליבא שעולה מהלב למוח.

ובדוגמא זו הוא בית המקדש, התפילה, כי כל התפילות אפילו מסוף העולם עולין דרך בית קדשי הקדשים, כאמרם ז"ל (ברכות ל') יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, ושיר שעל הקרבן, כי עיקר שירה בפה, ושניהם מתיחסים לקנה, הקרבנות שנקראים אכילת מזבח מתיחסין לושט, הוידוי ושבירת הלב שעל הקרבן ורעותא דליבא מתיחסין לורידין, וכל שלשה אלו מחברין את העולם העליון והתחתון דוגמת מוח ולב... (ויגש תרכ"ג)

...ולדברינו הנ"ל, על כרחך שהמסך היה פרוס למערב, עמודי המסך ובין העמודים היה מבחוץ להיכל, שהרי אדני עמודי המסך היו נחושת, ועל כרחך שנראין מבחוץ ולא מבפנים, דאי לאו הכי היו צריכים להיות כסף. ולפי דברינו מובנים דברי הרמב"ם (פ"א מהלכות בית הבחירה ה"ה), ואלו הן הדברים שהם עיקר בבנין הבית, עושין בו קודש וקדש קדשים, והיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם. והנה במשכן לכאורה לא היה אולם, ומנא לן דצריך אולם... אך להנ"ל אתי שפיר, דבין העמודים היה מחוץ להיכל וכתיב וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האוהל, אם כן היו לבין העמודים שלשה כותלים וגג, וזהו ממש תבנית אולם, רק שהיה רחב אמה אחת לבד... (תרומה תרע"א)

ולפי האמור יתפרש לנו הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", דלכאורה אינו מובן למה שינה מלקרותו משכן... וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד דמקדש נקרא מצד ישראל שהם מתקדשים ונבדלים מן החומריות, והוא דיבוק ישראל באביהן שבשמים ממטה למעלה, ומשכן נקרא מצד השי"ת ששוכן בתוך עמו ישראל, והוא הדיבוק ממעלה למטה, והיה המקום ההוא מקום חיבור ממטה למעלה וממעלה למטה, על כן נקרא בשני השמות.

ולפי דרכנו הנ"ל ימתקו הדברים עוד יותר, שכל עצמה של זכות ישראל שהיתה להם במשכן לא היתה בשביל מצוות ומעשים טובים שלהן, אלא מה שהתקדשו וברחו מאהבת ההון והרכוש, וכן לעולם מהנאות וכסופין דהאי עלמא, כי מחמת גדלות הענין הנכבד הזה אי אפשר היה לישראל לזכות בו מצד מעשיהם הטובים אלא מחמת הבריחה והקודש, על כן מצד ישראל אי אפשר לקרותו אלא מקדש. ומעתה הכתוב מבואר "ועשו לי מקדש", היינו שעשיית ישראל וחלקם בו הוא רק ענין המקדש... ושכנתי בתוכם, שאנכי אעשה בו בחינת המשכן, אבל ישראל אין בכח מעשיהם הטובים שימשכו את בחינת המשכן אלא בחינת מקדש לבד... (שם תרע"ז)

ולפי דברינו אלה יש לקיים גם דברי הספורנו, דמפרש דאם לא חטאו ישראל בעגל לא היו צריכין למקדש ומשכן, והיה מתקיים "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" בלי אמצעות משכן וכליו. וכבר דחינו דבריו ממה שמצינו לעתיד אחר גמר התיקון יהיה לישראל בית המקדש, כמפורש ביחזקאל צורת הבית, וכן בישעיה ב' "אל בית אלקי יעקב"... ולדברינו הנ"ל יש לומר, שכוונתו על משכן וכלים גשמיים, אבל המקדש של עתיד יהיה של אש ורוחני, זה איננו נחשב לממוצע, אדרבה אז יתקיים ושכנתי בתוכם דייקא... (שם)

כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר, כי באשר עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות... ונגד ג' אלו הם ג' מקומות להקרבת הקרבן, במות, משכן, מקדש, היינו שלקרב השכל להשי"ת היה די ההקרבה בבמה, ונמצא בכתוב (ש"א י') ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, שבאמצעות הקרבן היה חל עליהם רוח הנבואה של כח שכלי, ובאשר השכל של איש ואיש בפני עצמו ואיננו שוה לזולתו כנ"ל, על כן לקרב השכל אין צריך למקום כללי רק כל אחד ואחד עושה במה בפני עצמו ומקריב עליה, אבל לקרב להשי"ת גם את הנפש צריכין למשכן, שבקרבנות המשכן נאמר כמה פעמים "נפש" וכפרה, ובאשר נפשות ישראל מתאחדים ואין שלימות הנפש רק מצד הכלל, על כן צריכין למקום כללי. ובמקדש היתה התקרבות להשי"ת עוד יותר, שאפילו הגופים או הנפש הטבעית נתקרבו להשי"ת באמצעות המקדש, ועל כן היה המקדש עיקרו מדברים הדוממים שהם אבנים, ורק קירויו היה של ארזים, שדברים הדוממים מתיחסים יותר לגוף, לעומת שבמשכן היה עיקרו מבעלי חיים, שהיריעות היו מצמר תכלת וארגמן ותולעת שני, והם הם נקראים משכן... ועל כן תמצא דבמקדש היה גם לאומות העולם תועלת, כמו שסידר שלמה המלך בתפלתו (מ"א ח' מ"א), וגם אל הנכרי וגו', והיה להם מקום שהיו רשאין לכנוס עד החיל, משום שגם הם טבועים בחותמו של אדם הראשון, לעומת שבמשכן לא היה להם שום מקום לכנוס, כי בנפשות אין לאומות העולם שום התדמות לישראל, שמקור מוצא הנפש לישראל הוא לגמרי ממקור אחר ממה שלאומות העולם...

ולפי האמור שבמה היא להתקרבות השכל, יובן מה שנכרים אף בזמן הזה רשאים להקריב בבמה ומותר להורותם איך יקריבו, כדאיתא בפרק בתרא דזבחים (קט"ז), על פי מה שכתב מהר"ל (תפארת פרק מ"א), שכל ענין טוב הנמצא באומות העולם הוא רק מצד השכל, וביאר בזה את מאמר הש"ס (קידושין ל"א) דמה בן נתינה שמו, היינו מה שהשכל מחייבו, ועל כן הם שייכים רק לבמה... (ויקהל תרע"ח)

בענין מי מריבה... ולפי דרך זה יש לומר שהצור אשר בחורב והסלע שבמקדש רומזים לשני בתי המקדש, הצור אשר בחורב רומז לבית ראשון שהיתה שם השכינה נגלית, וכן היתה התגלות ה' על הצור, כמו שכתוב (שמות י"ז) "הנני עומד לפניך שם על הצור" וגו'... אך בסלע שבקדש לא היה שם שום גילוי שכינה, רומז לבית שני שהיה חסר חמשה דברים... והענין כי בית ראשון היה בזכות שלשת האבות שהיה סוד ה' עלי אהלם, ומלאכים היו תדירים אצלם כאנשים, על כן דוגמתם היה בבית ראשון גילוי שכינה, ובית שני היה בזכות כנסת ישראל, והוא בזכות האמונה כידוע למבינים, ובמקום גילוי השכינה, שרואין הקדושה בעינים אין שייך לקרותה אמונה... וזו היתה הכנה לגלותנו המרה הזאת שאין אתנו לא נביא ולא חוזה ואין אתנו יודע עד מה, ועלינו לקיים (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה... (חקת תרע"ט)

ונראה דהכחות הרעים שהם להיפוך שני המקדשות הם קליפות מואב ומדין, ומצאתי רמז בש"ס שמואב הוא היפוך מקדש ראשון, בש"ס ברכות י"ח, והוא הכה את שני אריאל מואב, שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני, ובמדרש (איני זוכר כעת מקומו), מסיים בה, מואב זה מקדש ראשון, שבנאו שלמה שבא מרות המואביה, וכן הביא הרד"ק... ושלמה באשר בא ממואב היה בכחו לבטל קליפה זו שלא תמנעהו מלבנות. ומדין נראה שהוא היפוך בית שני, שהיה בזכות כנסת ישראל, ומדין הוא מלשון ריב ומדון, שזה היפוך כנסת ישראל... (מטות תרע"ג, וראה שם עוד)

והענין הוא, דהנה במשכן היו קרשים ויריעות מלמעלה שכולן מדבר הצומח ומדבר החי, קרשים מצומח ויריעות שמצמר הן דבר הבא מן החי... משכן שילה היה בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה, הרי שהיו הכתלים שהם דוגמת הקרשים שבמדבר גם כן נעשים מדבר הדומה כאבנים, רק היריעות נשארו כמו שהיו במדבר... ובבית עולמים היו גם התקרות מצומח ואמה מעזיבה מדומם. הרי שבכל ג' המקדשות משכן שבמדבר, ושילה ובית עולמים, בכל אחת היתה השראת השכינה במקום היותר חמרי. והנה תכלית המכוון במקדש היתה כדי שתהיה השראת השכינה למטה... ובזה יובן היאך הקדושה משתלשלת ויורדת, שבמשכן היו מעט מדברים הדוממים, כגון האדנים, ובשילה היו יותר דוממים והקדושה היתה משתלשלת ויורדת עד בית העולמים שהיא עוד יותר דוממים, ונתקדשו כל חלקי הדוממים, וזהו תכלית המכוון שתהיה השראת השכינה מטה מטה, ולכך נקראת נחלה שאין לה עוד הפסק... (ראה תע"ר)

והנה כתיב לשכנו תדרשו ובאת שמה... ובאמת שיש בזה פלא גדול, הלוא מפורש בתורה מקום העקדה, ושם כתוב מפורש (בראשית כ"ב) "אשר יאמר היום בהר ה' יראה", ופירש"י ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות וכו'. בהר זה יראה הקב"ה לעמו, אם כן היה המקום ידוע להם, ודוחק לומר שידעו רק את ההר ולא את המקום המצומצם. ומוכרח לומר כי מאת ה' היתה זאת שלא יהיה המקום נגלה אלא לפי מסת הדרישה... (שם תרע"ה)

ונראה דהנה מפורש וכן הוא בש"ס סנהדרין (כ') א"ר יהודה ברבי אלעאי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ... וכבר פירשנו שאלו הענינים הם התאחדות ישראל בגוף ונפש ושכל, ארץ ישראל היא המאחדת את כל ישראל בגוף, שכולם עומדים בארץ אחת המיוחדת לישראל, ולא נתערבו ישראל על הנגלות עד שעברו את הירדן. מלך הוא המאחד את ישראל בנפש, היינו התאחדות הרצונות והמדות שהם כחות הנפש. בית המקדש הוא מקום מיוחד להתאחדות הנשמה שהם השכליים... (שופטים תרע"ה)

והנה אברהם היה הראשון שפתח את פתח הנבואה, ותחת אשר עד אברהם היה המקום ההוא מוצנע ולא נראתה בו שום מעלה, בכח נבואתו ראה את המקום במעלה יתירה מיתר המקומות, והמשיך לתוכו כח רוחני עד שתהיה מעלתו נראית, ובא בדמיון הר הנראה גבוה מכל סביביו, וזהו שבמדרש תנחומא, שמתחילה היה מקום עמוק וכו' אמר אין דרך מלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ומיופה ונראה לכל, מיד רמז הקב"ה לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום להשכינה, לפיכך נקרא הר המוריה, שמיראתו של הקב"ה יתברך נעשה הר. ויצחק הוסיף מעלה במראות הנבואה עד שראה את המקום ביותר מעלה, ומשם המשיך לתוכו ובא כדמות שדה שעושה פירות תדיר וממנו כל פרנסת העולם. ובא יעקב והוסיף מעלה במראות הנבואה וראה את המקום בשרשו, ומשם המשיך למטה ובא כדמות בית אלקים. והיינו שכל אחד מהאבות משך לתוכו אלקות כפי מעלתו ומדתו... (ראש השנה תרע"ח, וראה שם עוד)

בספרי: ומראש הררי קדם... נראה לפרש דהנה מדת יוסף היא שמירת הברית, ומדת המקדש היא הכנעה, כמו שאנו אומרים בתפלה, לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך, והשתחואה בפישוט ידים ורגלים היא הכנעה, הרי שזוהי התכלית... (שמיני עצרת תרפ"א)

ר' צדוק:

והנה זהו ענין משכן ומקדש, משכן רוצה לומר שכינת השי"ת בתוכינו וזה עשאו משה, כי מעת מתן תורה התחיל זה האור להיות שוכן ומקשקש כפעמון בקרב לב בני ישראל, ומקדש הוא לשון קדושה והבדלה והוא הרגשת הנבדל על ידי שלימות העבודה אנו משכינים ומרגישים תוכינו גם אור המופלא והנבדל מהשגת כל רעיון, זהו מדרגת יעקב אע"ה שקראו בית... שכל דבר שיש לו גבול מקרי אוהל עראי שבהשתלם הגבול איננו... מה שאינו כן דבר שהוא קבע וקיים לעד זה נבנה על ידי שלמה המלך ע"ה... ומעותד על ידי משיח בן דוד שבימיהם נשתלמה מלכות ישראל על השלימות שהוא שלימות קבוץ הכנסת ישראל וכל העמים ינהרו אליהם... (חלק ג דובר צדק עמוד ה)

מכתב מאליהו:

ומהו שורש החטא של אי בניית בית המקדש? מצות "לשכנו תדרשו" ענינה לדרוש ולהשתדל לקבוע מקום להשראת השכינה בישראל, מי שמתרשל בזה, ודאי הוא משום שאין ענין זה של קביעות מקום חשוב אצלו, והיינו שגם בלבו אין קביעות לשכינה, כי הגשמיות יותר קבועה אצלו. בענין זה, כמובן בדקות לפי מדרגתם, חטאו ישראל, וגם דוד עמהם, שלא התעוררו מעצמם לדרוש את מקום המקדש, והוצרכו שהקב"ה יעוררם על ידי חטא מניית ישראל...

וכאשר נדקדק בענין נראה שגם שאר החטאים הדקים שנאמרו כאן לגבי דוד, גם להם קשר עם קביעת המקדש. המהר"ל כתב (נצ"י ד') שבית ראשון נתקיים בזכות שלשת האבות, ועל כן הוא נחרב כשעברו ישראל שלש עבירות גדולות, ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, כי בכל אחת מאלו ביטלו זכותו של אחד מהאבות. והנה ברור שכדי לקבוע מקום לבית המקדש צריכים ללב שהוא טהור לגמרי מאביזרייהו של עבירות אלו, אפילו בדקי דקות עד צל צלה של המדה... ושלושת החטאים הדקים שהזכירו חז"ל כאן לגבי דוד מקבילים הם, בצל צלו של דמיון, לשל אלה. "אם ה' הסיתך בי", כלפי השי"ת, אוריה החתי מזכיר ענין בת שבע, מה שאמר על שאול "אם ה' יגפנו" וגו' כנגד שפיכות דמים. ועל ידי חטא מניית ישראל ועונשו נתעורר לתקן כל אלה עד הנקודה האחרונה, ועל ידי זה נפתחה הדרך לקביעת מקום המקדש, כי על ידי החטא הנגלה נתגלה גם החטא הנסתר... (חלק ד עמוד קפז, וראה שם עוד)