(ראה גם: דוד-חטא, שלמה)
ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו, ויתהלך על גג בית המלך, וירא אשה רוחצת מעל הגג, והאשה טובת מראה מאד. וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה, והיא מתקדשת מטמאתה, ותשב אל ביתה... (שמואל ב יא ב)
ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה, ותספד על בעלה. ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל ביתו ותהי לו לאשה ותלד לו בן, וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'. (שם שם כו)
וינחם את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה, ותלד בן ויקרא את שמו שלמה וה' אהבו... (שם יב כד)
ויבא אדוניהו בן חגית אל בת שבע אם שלמה ותאמר השלום באך, ויאמר שלום. ויאמר דבר לי אליך, ותאמר דבר... ויאמר אמרי נא לשלמה המלך כי לא ישיב את פניך, ויתן לי את אבישג השונמית לאשה... ותבא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדוניהו, ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו... ותאמר יותן את אבישג השונמית לאדוניהו אחיך לאשה. ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדוניהו ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני, ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה. (מלכים א ב יג)
רבי אלעזר פתח ויקח אהרן את אלישבע וגו'... תא חזי ראויה היתה בת שבע (שהיא המלכות) לדוד מיום שנברא העולם, ראויה היתה אלישבע (שהיא המלכות) לאהרן מיום שנברא העולם.
מה בין זו לזו, (כיון ששתיהן הן מלכות, מה ההפרש בין בת שבע לאלישבע), אלא הכל אחד, (ששתיהן הן מלכות), אבל שם הוא לדין כאן הוא לרחמים, כשנתחברה בדוד היא בבחינת דין, לעשות מלחמות ולשפוך דם, כאן באהרן, היא לשלום, לשמחה, להארת פנים, להתברך ממנו, ועל כן נקראת שם בת שבע וכאן אלישבע, אלישבע נתחברה בחסד כי הוא אותיות אלי שבע, (וא-ל הוא חסד), בת שבע היא לדין, ולרשת המלכות ולהתחזק. (שמיני נו)
דתניא מוכנת היתה בת שבע לדוד מיום שנברא העולם,ומה עיכב אותו, (שלא לקחה) הוא משום שלקח בת שאול המלך, ויום ההוא לקחה אוריה ברחמים, אף על פי שלא היתה שלו. ואחר כך בא דוד ולקח את שלו, ומשום שדוד דחק את השעה לפני הקב"ה להרג את אוריה, ולעשות כך, חטא לפניו, וענש את דוד, כי הקב"ה רצה להשיב (את בת שבע) לדוד, כדי לקיים לו מלכות הקדושה העליונה, (כי בת שבע היתה מרכבה למלכות), וכשחשק את שלו חשק. (אחרי שצה)
ראה עוד דוד-חטא.
ודורות הראשונים מנלן דאוליד, אילימא מדכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי, וכתיב אליעם בן אחיתופל הגילוני, וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה', וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום, וכתיב ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים... ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש, כמה הויא להו תלתין ותלת, דל שבע דהוה שלמה פש להו עשרים ושית, דל תרתי שני לתלתא עוברי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד, ממאי דלמא תרוייהו בתשע אוליד ובת שבע אולידא בשית משום שאתתא בריא, תדע דהא הוי לה ולד מעיקרא... (סנהדרין סט ב)
דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מלמד שכפתאו אמו על העמוד ואמרה לו מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי, מה ברי הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה, עכשיו יאמרו אמו גרמה לו, ומה בר בטני, כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהיה לי בן מזורז ומלובן, ומה בר נדרי שכל הנשים של בית אביך היו נודרות יהא לי בן הגון למלכות, ואמרתי יהא לי בן זריז וממולא בתורה והגון לנביאות... (שם ע ב)
(כמו לעיל סנהדרין ע"ב)... ומכה אותו ומיסרתו ואומרת אל למלכים למואל, אל למלכים שתו יין, מה לך אצל מלכים שותין יין ומשתכרים ואומרים למואל, למה א-ל, ולרוזנים אי שכר, מי שרזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר? ולפי שיסרתו אמו לפיכך ויחכם מכל האדם. (שמות א)
ורבנן אמרי אמו ודאי נכנסה והוכיחתו נטלה קורדיקון שלה והיתה מסרטתו לכאן ולכאן ואמרה לו ברי, א"ר אושעיא מה בני אין כתיב כאן אלא מה ברי, צואות ואזהרות של תורה שנקראת בר, כד"א נשקו בר (תהלים ב') שכל דבריה ברים. ומה בר בטני ומה בר נדרי, אמרה לו ברי, הרבה נשים נשא אביך וכיון שבא נתן הנביא ואמר הנה בן נולד לך ושלמה יהי שמו ושלום ושקט יהיה לישראל בימיו (דהי"א כ"ב) היתה כל אחת ואחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקרבת כל הקרבנות שבתורה, עכשיו אני עומדת וכל הקרבנות בידי ואתה ישן. אל תתן לנשים חלך ודרכיך למחות מלכין... (משלי לא)
מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה, זו בת שבע שיצא ממנה שלמה שהיה מרוקם בשש וארגמן מלך מסוף העולם ועד סופו. (שם)
יסרתו אמו - כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש, והכניסה לו מיני זמר וניערו כל הלילה, וישן למחרת עד ד' שעות ומפתחות בית המקדש תחת ראשו, והוכחתו אמו. (משלי לא א)
אוריה החתי - גר היה, או שגר עם בני חת. והיא מתקדשת - אם כן לא עבר משום נדה, וגם אמרו רז"ל כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו. (שמואל ב יא ג)
נשבעת - ...ואמרו שאחרי מיתת הילד הראשון לא רצתה להזקק לו פן יבוזו אחיו לילד, עד שנשבע לה שהבן הראשון שיהיה לה ממנו ימלוך, כי על פי הנבואה נאמר לו כך. (מלכים א א יג)
משרת - ...אף על פי שלא היתה רשות לאדם להכנס לחדר משכב המלך, היא כאשתו נכנסה בלי רשות. (שם שם טו)
בת שוע היא בת שבע, וידוע כי היתה אשת יהודה, הגם כי יהודה הוליד פרץ וזרח מתמר, וכמעשה דבת שבע בדוד, כן מעשה תמר ביהודה, כי דוד ניצוץ מיהודה, ומתוך שיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא, כי כשם שתמר היא עשתה ההמצאה להוציא זרע מיהודה, כן בת שבע הואיל שבאתה מכחה כי ראויה היתה לו מששת ימי בראשית, וגם ראויה היתה בת שוע להוציא מלכים ממנה, אלא דלא אסתייעא מלתא לגבי דידה מפני בניה ויצאו מתמר. על כן מזה הרגישה בת שבע כששלח דוד לקחת אותה, באותו הערב נטהרה מטומאתה ולא מיחתה אותו בדבר, כי היה לה לצעוק להשמע קולה, כי במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, ואפילו למלכות, רק מרצונה הטוב שדבר עמה, כי רצתה לעשות כמו שעשתה לו תמר, דאזלה לבנות המלכים והיתה אומרת אל תדחיקוני שהני הרה מלכים ונביאים, כן עשתה היא, גם כי אמרה דרצתה שישבע לה המלך שהבן היוצא ממנה הוא ימלוך, כי ראתה מקרה. (גלגולי נשמות כט)
ויאספה - כאילו מחונן את אשת הגבור. ותלד - כאילו נתעברה עתה... (שמואל ב יא כז)
ותקד - להורות שיש לה שאלה, שאם לא כן לא היו נשיו רגילות להשתחוות. (מלכים א א טז)
ברי - הנברר לי מכל בני. בר בטני - לידתך והריונך מיוחדים להיות לי סגולה. בר נדרי - נדרתי עבורך נדרים גדולים. (משלי לא ב)
ראה עוד דוד-חטא.