ב   

זהר:

פיה פתחה בחכמה, זהו ב' של בראשית, ובארוה, (שה"ס הנוקבא המכונה בית), ותורת חסד על לשונה, זהו אברהם שבו ברא העולם... ב' היא סתומה מצד אחד ופתוחה מצד אחד, היא סתומה מצד אחד, כמו שאתה אומר וראית את אחורי... ומצד השני הב' פתוחה כדי להאיר פניה כלפי מעלה, (שהוא ז"א), וכן היא פתוחה כדי לקבל מלמעלה (מז"א), והיא פרוצה כמו אכסדרה לקבל (אור מרובה, כי האכסדרה מקבלת אור השמש יותר מבית), ומשום זה עומד בראש התורה, (דהיינו ב' דבראשית כמו שהכתוב אומר פיה פתחה בחכמה)... (תולדות קפב, ועיין שם עוד)

רבי יצחק אמר, מפני מה הב' פתוחה (מצד אחד) וסתומה (מצד אחד), אלא בשעה שאדם בא להתחבר בתורה הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו, ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה והולך לדרך אחר הרי היא סתומה מצד האחר כמו הב', כמו שאמר אם יום תעזבני יומים אעזבך, ולא ימצא פתח עד שישוב ויתחבר בהתורה פנים בפנים ולא ימוש ממנה...

ר' יהודה אמר ב' היא צורת שני גגות, וקו אחד המחברם, מה זאת אומרת, אלא גג אחד למעלה לשמים, (שהם ז"א), גג אחד למטה לארץ, (שהיא המלכות), והקב"ה, (שהוא יסוד) אחוז בהם ומקבל אותם.

ר' אלעזר אמר ג' אורות עליונים קדושים הם, (דהיינו ג' קוין), האחוזים יחד והם כלל התורה והם פותחים פתחים לכל... (שמיני ד, ועיין שם עוד)

אותיות דר' עקיבא:

בי, אל תקרי בי אל בי"ת, ומה הוא בית, מלמד שכך אמר הקב"ה ב'ניתי י'צרתי ת'כנתי, ת'כנתי י'צרתי ב'ניתי, בניתי שני פלטרין שלי אחד מלמעלה ואחד מלמטה, יצרתי כל סדרי בראשית, תכנתי חיי העולם הבא, שנאמר מי תכן את רוח ה' (ישעיה מ').

דבר אחר בי, בי בינה, בכל בית בינה בו, אמר הקב"ה בבי בראתי את העולם, בבי דנתי את העולם, בבי שחתתי את העולם, בבי בלבלתי את הלשון בעולם, בבי ברכתי את האזרחי, בבי ברכתי את יצחק, בבי ברכתי את יעקב, בבי ברכתי את השבטים, בבי ברכתי את ישראל, בבי ברכתי את ירושלים, בבי ברכתי את ציון, בבי ברכתי את בית המקדש, בבי ברכתי את העולם הבא. ומנין שברא את העולם בבי, שנאמר בראשית ברא אלקים. דן את העולם בבי מנין, שנאמר קץ כל בשר בא לפני, גש לפני, קרוב לפני לא נאמר, אלא בא לפני. שיחתי את העולם בבי מנין, שנאמר ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. בלבל את הלשון בעולם בבי מנין, שנאמר כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, הפך חלף חילף עירב לא נאמר אלא בלל.

בירך את האזרחי בבי מנין, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, לכל טוב לטוב לשבח לא נאמר, אלא בכל. ברך את יצחק בבי מנין, שנאמר ויצחק בא מבוא, בירך את יעקב בבי מנין, שנאמר בית יעקב בכל מקום, אבל אהל יעקב משכנות יעקב שרש יעקב לא נאמר אלא בית יעקב. בירך את השבטים בבי מנין, שנאמר וישראל בחרתי בו (ישעיה מ"ד), חשקתי, חפצתי ורציתי בו לא נאמר אלא בחרתי בו. בירך את יוסף מנין, שנאמר ובית יוסף להבה (עובדיה א'), מחנות יוסף משכנות יוסף מעונות יוסף לא נאמר אלא ובית יוסף להבה. בירך את ישראל מנין, שנאמר בית ישראל ברכו את ה' (תהלים קל"ה), זרע ישראל לא נאמר אלא בית ישראל. בירך את ירושלים בבי מנין, ובחר עוד בירושלים (זכריה א'), חשק, חפץ, רצה לא נאמר אלא בחר. ציון מנין, שנאמר כי בנה ה' ציון (תהלים ק"ב), יסד כונן לא נאמר, שכלל לא נאמר אלא בנה. בית המקדש מנין, שנאמר כי ביתי בית תפלה וגו' (ישעיה נ"ו), אהלי משכני דירתי לא נאמר אלא ביתי. עולם הבא מנין, שנאמר כי הנני בורא השמים החדשים והארץ החדשה (שם ס"ה), יוצר כונן שכלל לא נאמר אלא בונה בורא.

דבר אחר בית, מה נשתנה בית מכל האותיות שברא בו הקב"ה כל סדרי בראשית, אלא מפני שגלוי וידוע היה לפני הקב"ה ששני פעמים עתיד העולם ליחרב, אחד בימי המבול ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש שנים, שבי"ת בגימטריא שנים. דבר אחר מפני ששתי פעמים עתיד להחריב את בית המקדש. דבר אחר מפני שאמר הקב"ה עתידני לבראות ב' עולמים, עולם הזה ועולם הבא. דבר אחר מפני שעתידני לבראת שני פלטורין, שמים וארץ, שמים שלי וארץ לבני אדם, שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט"ו).

דבר אחר מפני שרמז הקב"ה שעתיד בשר ודם לעבוד ב' רשויות, ישראל עובדין בשמו, ואומות העולם בשם ע"ז. דבר אחר מפני שעתידין בריות עולם לנהוג ב' יצרים, יצר רע ויצר טוב. דבר אחר מפני שכל הבריות שעתידני לבראות אינן אלא אחד זכר ואחד נקבה.

נכנס בי"ת לפני הקב"ה, ואמר לפניו רבונו של עולם, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי משבחין לפניך באי עולם בכל יום, שנאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו' (תהלים פ"ט)... ועתידין כל דורות העולם לומר לפניך ברוך ה' אלקי ישראל (שם ע"ב)... מיד קבל הקב"ה ממנו ואמר לו הן, ואמר לו ברוך הבא בשם ה', וברא בו את עולמו בבי"ת, שנאמר בראשית ברא אלקים.

בי"ת מפני מה פניו כלפי גימ"ל, ופניו של גימ"ל כלפי בי"ת, מפני שבי"ת דומה לבית שדלתיו פתוחין לכל.

מדרשים:

מה בית סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד כך אין רשות לומר מה למעלן מה למטן מה לפנים מה לאחור. ויש לו נקודה מלמעלה ויש לו נקודה למטה מאחוריו, אומרים לבי"ת מי בראך והוא מראה להן בנקודה שלמעלה, ואומרים לו מה שמו, והוא מראה להן בנקודה שלאחוריו, אחד שמו. (מדרש האותיות)

בית יש לה ב' זיינין לעיל, כנגד בית דין של מעלה ובית דין של מטה, ושניהם שוין כיום אחד לדין. ועוד יש לה שני זיינין כנגד שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. (מדרש ר"ע על התגין)

ילקוט ראובני:

הבי"ת יש לה ג' קוין נגד ג' מחיצות העולם, ופתוחה לצד צפון, מצפון תפתח הרעה... ולעתיד לבא יסתום הב' מצד צפון אשר משם תפתח הרעה, ויהיה מ"ם סתומה, וזהו סוד מ' סתומה של לםרבה המשרה... (בראשית בהתחלה)

ב' היא בית דינו של הקב"ה, ועל ידה יפרע מן הרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים, שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, וממשלתה של ב' בשעת לבנה. (שם)

אבן עזרא:

ביום השביעי - ...ויש אומרים כי יש בי"ת שטעמו קודם, כמו "לא תחסום שור בדישו", "אך ביום הראשון תשביתו", ולמה זאת הצרה... (בראשית ב ב)

ויעבד יעקב ברחל - בעבור רחל. (שם כט כ)

וברוח אפך - כמו מרוח אפו יכלו. (שמות טו ח)

ובי"ת במראות תחת מ"ם כי נכון הוא בלשון הקודש, כמו "והנותר בבשר ובלחם". (שם לא ח)

רמב"ן:

...והוי"ו והבי"ת ישתוו בלשוננו במקומות רבים, כמו תאוה ותאבה, גוי נתתי למכים כמו על גבי חרשו חורשים... (בראשית ל כ)

והנותר בבשר - כמו מהבשר... (ויקרא ח לב)

רד"ק:

בשמים - מן שמים. (ש"א ב י)

מורה נבוכים:

...ולכן אמר בראשית, והבי"ת הוא כבי"ת הכלי (בגרזן עשה הבית)... (חלק ב פרק ל)

חזקוני:

תוקד בו - ממנו, בי"ת במקום מ"ם, כמו "ומשחת בו"... (ויקרא ו ב)

בבשר ובלחם - מבשר ומלחם. (שם ח לב)

אברבנאל:

ביום הקריב - רוצה לומר מיום הקריב אותם... (ויקרא ז לה)

בשנה ההיא - מן השנה ההיא. (שופטים י ט)

באנשי בית שמש - רוצה לומר עם אנשי בית שמש. (ש"א ו יט)

מהר"ל:

...רוצה לומר כי העולם אין ראוי להבראות בשום אות זולת הבי"ת באשר בו הרבוי, והרי אף בתחלת הבריאה כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, הרי הם שנים ויוצאים מן האחדות, וכן תהו ובהו, וכן חשך ואור, ולא היה שם דבר פחות משנים, כי כן ראוי לעולם שיש בו הרבוי, ולכך פתח בבי"ת, מפני שמצד זה הבי"ת יש בו ברכה, כי הברכה היא ברבוי, ועצם הבריאה גם היא ברכה במה שיצא רבוי חלוקי נבראים לפועל... כי הבי"ת בעצמה היא הברכה, מפני שהיא התחלת הריבוי שהוא הוא הברכה. והמופת החותך כי עצם הבי"ת היא ברכה במה שמספרה שנים התחלת הרבוי, רוב מעוט שנים הוא. כי בלשון ברכה אשר שרשה ברך כל האותיות יבאו במספר זה, אם הבי"ת באחדים, הכ"ף בעשיריות, הרי"ש במאות, הרי כי הבי"ת בעצמה היא אות של ברכה... (דרשה על התורה ד"ה ובאותיות דר' עקיבא)

הכתב והקבלה:

בראשית - הבי"ת היא בי"ת הזמן, ומורה שהבריאה היתה בחלק הראשון של הזמן הנברא. (בראשית א א)

גן בעדן - מופלג בעידון, וכן "והוא באחד", רוצה לומר מופלג באחד. (שם ב ח)

בכל אשר תרמש האדמה - יש מפרשים ביתי"ן אלו כמו על, וחוזר על תחלת המקרא: ומוראכם יהיה וגו' על כל אשר תרמוש וגו'... ויש מפרשים ביתי"ן אלו כמו ווי"ן, כאילו כתיב וכל אשר תרמש וגו', וכל זה דחוק... וכן מלות בכל במקרא שלפנינו הוראתה שלמות, והבי"ת כמו ויעבד ישראל באשה, שטעמו בעבור אשה, בכל בעבור כל, כלומר בעבור שלמות... (שם ט ב)

מה נאכל בשנה - ונראה לומר כי הבי"ת תשמש שתי הוראות, תוך הזמן ואחר זמן, כמו בעוד שלשת ימים (בראשית מ'), ותרגומם סוף תלתא יומין... וכן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות (שמות י"ב), בכלות י"ד... (ויקרא כה כ)

בשנה השלישית - בי"ת בא גם במובן סוף, כמו "בבואו מפדן ארם". (דברים כו יב)

מלבי"ם:

הגדול מאחיו - אם יציין ערך היתרון בהפלגה שאין למעלה ממנו יציינו לפעמים בשימוש הב', היפה בנשים, ולפעמים במ'... (ויקרא כא י)

ביום הנחילו - בארתי שדרך הלשון לציין קשור הזמן על ידי הב' הנלוה אל המקור על ידי מלת בעת, וכל מקום שציין על ידי מלת ביום יכוין שיהיה באותו יום, או ביום ולא בלילה... (דברים כא טז)

רש"ר הירש:

בנפשו דמו - ...נראה אפוא שיש לפרש את אות ב של נפש בדם כדוגמת רוח החיה באופנים, (יחזקאל א' כ'), רוח החיה ניכרת באופנים והיא מניעה אותם, וכן גם כאן, הנפש חיה ופעילה בדם ופעולתה ניכרת בדם... (בראשית ט ג)

ר' צדוק:

בי"ת רבתי דבראשית וזעירתא דהב הב במשלי, כי הוראת הבי"ת היפך האל"ף, והוא על הזיווג והרכבת ב' דברים שהוא היפך האחדות ובמספרו, וכן שימושו מורים על ההרכבה כמו בי"ת התוך במקום או בזמן, והוא בדבר המורכב יפול התוכיות, וכן דבר הנכנס תוכן צריך שיהיה מורכב, כי האחדות הפשוט והוא שאינו מורכב אינו נתפס במקום כאשר אמרנו לפני זה ולא בזמן שהוא למעלה מן הזמן, כי הזמן גם הוא מורכב מחלקים ורגעים ואין לו שייכות לאחד הפשוט, וכמו שידוע ופשוט ליודעים. וכן בי"ת הכלי הוא מורה על ההרכבה, כי המורכב צריך לכלי אבל האחד הפשוט אין צריך לכלים, כי אם יש בו צורך לאיזה דבר הרי אינו אחד, וכן בי"ת הסבה כי מי שהוא אחד אין לו סבה, כי אלו היה לו סבה לא היה אחד. וכן מובן למשכיל כל הוראות הבי"ת נמשכים מזה היסוד שהנחת הבי"ת על ההרכבה והיפך האחדות, ותחלת ההרכבה הוא בשנים, כי כל שהוא מורכב מכחות שנים הוא מורכב, ולכן באה תמונת הבי"ת סגור מג' רוחות ופתוח ברוח רביעי, וביארו ז"ל במדרש שהוא תמונת העולם שצד צפון פתוח.

...הנה אם היו הנבראים אחדים פשוטים לא היו נבראים אלא בוראים והם והוא אחד, כי האחד לא יתרבה, כי אם יתרבה אינו אחד אלא יותר על אחד, ולכן היתה תחלת הבריאה לבראת מורכבים. וזהו ענין מה שאמרו חז"ל שהתחלת הבריאה היא בבי"ת, שבבי"ת נברא העולם, ופייס לאל"ף שמתן תורה מתחיל בו באנכי. וזהו כמו שאמרנו כי בריאת העולם בבי"ת שהוא כח ההרכבה, אבל מתן תורה שזכרנו למעלה לפני זה שהוא לגלות יחודו יתברך האמיתי... לכן פותחת באל"ף... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד לז)

ובזה מתבאר תמונת הבי"ת המורה על כח ההרכבה ג' קוין משלשה צדדין, העליון המרכיב והאמצעי המורכב והתחתון כח המרכיב של המורכב, כאשר אמרנו כי כל מורכב חוזר להיות מרכיב כאשר אמרנו, שבזה עיקר השתלמות כח ההרכבה בעולם, כי לולי כן לא היה אלא מורכב אחד ולא היה משתלם כח ההרכבה וכמו שבארנו.

ואמנם מה שצד רביעי פתוח הוא כי על ידי סתימת צד הרביעי היה מורה חזרת כח ההרכבה למרכיב הראשון ויהיה חוזר חלילה על דרך החיות רצוא ושוב הידוע ליודעים, וזה הוא חזרה לכח היחוד העליון שהוא בחינת ממלא כל עלמין, רוצה לומר היחוד האמיתי שיתגלה לעתיד על מילואו ושלימותו. והוא מתגלה על ידי מעשה התורה והמצוות אשר נוסדו על כך לגלות היחוד האמיתי בבחינת ממלא על עלמין. אבל בריאת העולם שהיתה על ידי כח הצמצום שנתצמצם כח יחודו יתברך ונתעלם מן העין ונראה כח ההרכבה ופירוד מן היחוד האמיתי ובבחינת סובב כל עלמין, וזהו יסוד בריאת העולם כולו להיות מקום לברואים שונים ולכחות שונות ולכח הרע ולתורה ועבודה וכידוע ליודעים, לכן הבי"ת שהוא כח ההרכבה שבו נברא העולם להיות המורכב מורכב ולא להיות חוזר ומתייחד ויהיה הכל אחד באין הכיר מורכב ומרכיב...

וזהו שאמרו רז"ל כתמונת העולם, שגם בעולם צד צפון פתוח, רומז למה שאמרנו כי צד החזרה שיהא הכל חוזר אל היחוד העליון והוא צד צפון. כי בצפון הוא הקור וכל קרירות הוא העדר החיות שבו תלוי כח ההרכבה כולה, כי במתים חפשי, וכל כח החיות תלוי בחום... ולכן צד צפון פתוח שאין בו כח ההרכבה להיות חוזר על ידו למקורו... (שם שם עמוד לט)

והנה אות הבי"ת כפולה בדגש ורפה, והיינו כי יש הרכבה חזקה והרכבה רפויה, והנה הרכבת כלל הבריאה חזקה ולכן בי"ת בראשית דגושה, אבל בי"ת הב הב רפייה לפי שהרכבת הרע רפויה, לפי שאינה הרכבה נבראת בעצם כמו שאמרנו. ונקראת בי"ת מלשון בית, כי הבית הוא יסוד כח ההרכבה אשר לכל מורכב יש בית ומקום המכילו, מה שאינו כן אחד הפשוט הוא למעלה מן המקום כמו שאמרנו... וכן מורה בית על כלל כח ההרכבה כאדם הבונה בית, שלכן משלו חז"ל במדרש כלל בנין העולם כמלך הבונה בית... (שם שם עמוד מב)

ב' (בא) על דבר המתמצע ומתתווך בין שאר דברים, וזה במקום כמו 'במצרים', בזמן כמו 'בהנחל'. בית הכלי על הכלי שבו פעל כמו 'בחרבי', על העזר לפעול כמו 'באלקים נעשה חיל'. בית הסיבה וכולל הסבה הגורמת 'בכל חטאתיה', הסיבה התכליתית 'ויעבוד ישראל באשה', והוא גם בית הבעבור. בי"ת הידיעה כמו 'הנוגע בהר'. על השם שבו חל הפעולה כמו 'גוער בים', על הפלגת יתרון כמו 'היפה בנשים'. כטעם 'כי תשה ברעך', כטעם בעבור 'התשחית בחמשה', כטעם עם 'ודבק באשתו', כטעם על 'ינתן בו', כטעם מן 'בבשר ובלחם', כטעם עד 'בלא יוכלו יגעו', כטעם טרם 'ויכל אלקים ביום', כטעם אחרי 'בשבועותיכם', תמור פ"א 'בזר עמים' תמור פזר, תמור מ"ם כמו 'נושע בה'', תמור למ"ד 'באלקיך תשוב', תמור ה"א 'הרי בגלבוע', תמור וי"ו נוספת ללא צורך 'ובמצנפת בד', ותחסר הבי"ת כמו 'נשמע בית פרעה'. (שם שם עמוד מג)