בא   בימים   

(ראה גם: זקן, כבוד זקן, שיבה)

זהר:

ואברהם ושרה זקנים באים בימים, מאי באים בימים, ואומר שפירושו שבאו בשיעור הימים שהיו ראוים להם אז, לאחד מאה שנים ולאחד תשעים שנה ובאו בימים בשיעור ימים כראוי להיות. באים בימים הוא כמו שאתה אומר כי בא היום, שפירושו שהעריב היום לבא, כי נשלם, אף כאן באים בימים היינו שנשלמו ימיהם. (וירא קמט)

מדרש רבה:

א"ר אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה בא בימים, ר"י אמר בא בדיפלון (שכר שני עולמים), רבי אבא אמר בא בכפלון מפולש לחיי עולם הבא. א"ר יצחק באותן הימים שכתוב בהן (קהלת י"ב) עד אשר לא יבאו ימי הרעה. (בראשית נט ט)

אבן עזרא:

בא בימים - הגיעו לימים רבים. (בראשית יח יא)

רמב"ן:

באים בימים - בבחורותיו יקרא עומד בימים, ויקראו ימיו שהם שלו, וכאשר יזקין מרוב בני אדם יקרא בא בימים, מפני שהוא כבא בארץ אחר שנסע מעיר. (שם)

בא בימים - ברבה פירש באים בימים הראשון בתחלת הזקנה, והשני בלי לחלוחית, כי באים מורה על זמן עומד. (שם כד א)

רד"ק:

באים בימים - הידועים של פרידת הנפש מהגוף. (שם יח יא)

בא בימים - שהם השלמת ימי אדם. (שם כד א)

כלי יקר:

בא בימים - שלרשעים הילדות היא אור כי טובה לשמושים גופניים, ובזקנה חושך להם, אבל הצדיקים באים לימים בזקנה, כי אז מאירה להם החכמה. (שם)

כי זקן - לא כתב כאן בא בימים, שמשמעו ששכלו נתחדד, כי כאן היה בהיפך, שלא הכיר בע"ז שהכניסו לביתו. (שם כז א)

הכתב והקבלה:

באים בימים - נראה שרוצה לומר כי דעתם מתישבת ומזדככת ואור ההשגה ישגה. (שם יח יא)

רש"ר הירש:

חיי שרה - מכל תקופת חיים לקחה את העטרה והעבירה אותה לתקופה הבאה, מכאן בא הביטוי "בא בימים", הוא מושל בימים ומוציא מהם, ולא שהוא אובד בתוך הימים. (שם כג א)