(ראה גם: אומות העולם-ד' מלכויות, גלות-בבל, כשדים, נבוכדנצר)
על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת אל הארץ, ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. (בראשית יא ט)
כתיב, כל מכבדיה הזילוה וגו', ובארוהו, אבל כל מכבדיה הזילוה זהו מלכות בבל, כי משם נשלח מנחה לירושלים, שכתוב, בעת ההוא שלח מרודך וגו'. ומה היה כתוב בהם, שלם לחזקיה מלך יהודה, ושלם לא-להא רבא ושלם לירושלים. כיון שיצא המכתב ממנו השיב אל לבו, ואמר, לא יפה עשיתי לקדים שלום העבד לשלום רבונו, קם מכסאו וצד ג' צעידות, והשיב מכתבו, וכתב אחר תחתיו... וזה הוא מכבדיה... (מקץ רה)
א"ר שמעון, כשאני בין החברים מבבל הם מתאספים אלי ולומדים הדברים בגלוי, והם מכניסים אותם בתיבה חתומה מברזל קשה, הסתום מכל הצדדים, (כלומר, שמעלימים אותם שלא יוודעו לאיש)
כמה פעמים למדתי אותם, דרכי הגן של המלך (שהוא הנוקבא), ודרכי המלך, (שהוא ז"א), כמה פעמים למדתי אותם כל אלו המדרגות של הצדיקים שבעולם ההוא, וכולם יראים לומר דברים אלו, אלא לומדים בגמגום, משום זה נקראים פסילוסין, (דהיינו כבדי לשון), שהם כפסילוס הזה שמגמגם בפיו.
אבל אני דן אותם לזכות, שהוא משום שיראים, כי אויר הקדוש ורוח הקדוש סר מהם (להיות בחוץ לארץ), והם יונקים מאויר ורוח של רשות אחר... (ויחי שיג, ועיין שם עוד)
אמר ר' שמעון, אם אלו בבלים הטפשים ידעו דברי סודות החכמה, כגון על מה עומד העולם, ולמה מתרגשים עמודיו כשהעולם נמצא בדחק, היו יודעים שבחו של רב המנונא סבא, כי היה נמצא ביניהם ולא ידעו שבחו... ועתה הם הולכים אחר דברי חכמה, ואין מי שיעמוד על סודם, ואין מי שילמוד, ועם כל זה יש ביניהם חכמים בעבור השנה ובקביעת החודש, אף על פי שלא ניתן להם ולא נמסר בידם (לעבר השנה ולקדש החדש). (שם שכב)
רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה, דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל, דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'. (ברכות כד ב)
...אמר ליה מר ודאי דאמרי אינשי הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא... (שם לא א)
אמר רבי זירא אנא לא סלקי מבבל לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא... העומד ערום בחלום, בבבל עומד בלא חטא, בארץ ישראל ערום בלא מצות... דרש רב המנונא הרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות, ראה בבל אומר ברוך שהחריב בבל הרשעה, ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע, ראה גוב של אריות או כבשן האש אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה... מר בריה דרבינא כי הוה מטי לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא, לקיים מה שנאמר וטאטאתיה במטאטא השמד... אמר רבי ירמיה בן אלעזר נתקללה בבל נתקללו שכניה... דכתיב ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים. (שם נז א וב)
...עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר, מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין... (שבת כא א)
...מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות, אמר לו בני שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות פקחות. (שם לא א)
אמר רב אשי אף אנו נאמר בבל בורסיף בורסיף בבל, למאי נפקא מינה, לגיטי נשים. (שם לו א)
אמר ליה, בבלאי, ימים האריכו שנים לא האריכו. (שם קה ב)
אמר ר' אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב וימח את כל היקום וגו', אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער, שכל מתי מבול ננערו לשם, א"ר יוחנן למה נקרא שמה מצולה, שכל מתי מבול נצטללו לשם... (שם קיג ב)
(עשירים) שבבבל במה הן זוכין, אמר לו בשביל שמכבדין את התורה. (שם קיט א)
אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים, אמר לו כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן. מפני מה מועדים שבבבל שמחים, מפני שהן עניין. מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין, לפי שאינן בני תורה... איתער בהו רבי יוחנן אמר להו, דרדקי, לא כך אמרתי לכם, אמור לחכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו לא תאמרהו, אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהן, מפני מה עופות שבבבל שמנים, מפני שלא גלו, שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך... דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם (שבירושלים)... מפני מה מועדים שבבבל שמחים, מפני שלא היו באותה קללה, דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה... מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינים, לפי שאינן בני מקומן, דאמרי אינשי במתא שמאי, בלא מתא תותבאי, (בעירי איני צריך להתכבד אלא בשמי, בלא עירי כבודי תלוי במלבושי). הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה. (שם קמה ב)
גן עדן, אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו... ואם בין הנהרות הוא דומסקנין פתחו, בבבל אביי משתבח בפירי דמעבר ימינא, רבא משתבח בפירי דהרפניא. (עירובין יט א)
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין בבל... דשכיחי בידקי (ושטפי להו)... פסי ביראות בבבל לא, דשכיחי מיא... (שם כא א)
בבל נמי מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת מהאי גיסא... (שם כב ב)
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא, ותרגומא נהרדעא, (שהיא סמוכה לנכרים מצד אחד ולעיירות בני גולה מצד שני). (שם מה א)
אמר לו ר' ישמעאל ברבי יוסי (לר' חייא), בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין... (שם פ א)
כי סליק רבין אמרה לשמעתיה קמיה דר' ירמיה ואמר בבלאי טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמריתון שמעתתא דמחשכו... (פסחים לד ב)
אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד... (שם נד ב)
תני רבי חייא מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום לפיכך הגלה אותם לבבל, ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול, שנאמר מיד שאול אפדם ממות אגאלם, רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה, רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן, משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה, לבית אמה. והיינו דרבי אלכסנדרי, דאמר שלשה חזרו למטעתן... ישראל הא דאמרן... עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. עולא איקלא לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא דתמרי, אמר להו כמה כי הני בזוזא, אמרו ליה תלת בזוזא, אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא. בליליא צערוהו, אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא. (שם נז ב)
ונשים במאי (משמחן), תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין... (שם קט א)
אמר רבה בר בר חנה לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים את הבבליים היו קורין אותן על שמן... (יומא סו ב)
שכן בבבל קורין לינוקא רביא. (סוכה ה ב)
דאמר ריש לקיש הריני כפרת רבי חייא ובניו, שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. (שם כ א)
דאמר ר' זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא. (ביצה טז א)
ואמר רב נתן בר אבא אמר רב עתירי בבל יורדי גיהנם הם, כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל בעא מנייהו עסקא ולא יהבו ליה, מזוני מיזן נמי לא זינוהו, אמר הני מערב רב קא אתו... (שם לב ב)
ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה', שם זה הכתב, שאר זה לשון, נין זה מלכות, ונכד זו ושתי. (מגלה י ב)
עולא איקלע לבבל, חזא פורחות, אמר להו פנו מאני דהשתא אתי מיטרא, לסוף לא אתי מיטרא, אמר כי היכי דמשקרי בבלאי משקרי מיטרייהו. (תענית ט ב)
א"ר אושעיא מאי דכתיב שוכנת על מים רבים רבת אוצרות, מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מליאות בר, הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים. אמר רב עתיראה בבל דחצדא בלא מיטרא, אמר אביי נקיטינן טובעני ולא יובשני, (היא מקום מצולה ואינה יבשה). (שם י א)
אמר ליה רב זריקא לרב ספרא תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל, חסידי דבבל רב הונא ורב חסדא כי הוה מצטריך עלמא למיטרא אמרי ניכניף הדדי וניבעי רחמי, אפשר דמירצי הקב"ה דייתי מיטרא, תקיפי דארעא דישראל כגון ר' יונה אבוה דרבי מני, כי הוה מצטריך עלמא למיטרא עייל לביתיה ואמר להו הבו לי גואלקי ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא, כי הוה נפיק לברא אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא, דכתיב ממעמקים קראתיך ה', וקאי בדוכתא צניעא ומכסי בשקא ובעי רחמי ואתי מיטרא, כי הוה אתי לביתיה אמרי ליה אייתי מר עיבורא, אמר להו אמינא הואיל ואתא מיטרא השתא רווח עלמא... (שם כג ב, וראה שם עוד)
בבל וכל פרוודהא נהוג כרב, נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל... (כתובות נד א)
...אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן, אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו, דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, וכי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. (שם עה א)
אמר ר' חנינא מפני מה אין בעלי ראתן בבבל, מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של היזמי. אמר רבי יוחנן מפני מה אין מצורעין בבבל, מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת. (שם עז ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובי. ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף... רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כשרין שבבבל ארץ ישראל קולטתן, כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן, למאי... אלא לענין קבורה. אמר רב יהודה כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל, שנאמר הוי ציון המלטי יושבת בת בבל, אמר אביי נקטינן בבל לא חזיא חבלי המשיח, תרגמה אהוצל דבנימין, וקראו ליה קרנא דשיזבתא. (שם קיא א)
עולא במיסקיה לארעא דישראל נתלוו ליה תרין בני חוזאי, קם חד שחטיה לחבריה, אמר ליה לעולא יאות עבדי, אמר ליה אין ופרע לי בית השחיטה... קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז, בבבל כתיב, אמר ליה ההיא שעתא לא עברינן ירדנא. (נדרים כב א)
תניא הנודר מן השמן בארץ ישראל מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית, ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית... (שם נג א)
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי (רגלי בהמה-עדשים)... (שם סו ב)
ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה, אלא או לשון הקודש או לשון פרסי. (סוטה מט ב)
איתמר בבל, רב אמר כארץ ישראל לגיטין, ושמואל אמר כחוצה לארץ... איתמר נמי אמר ר' אבא אמר רב הונא עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל... (גיטין ו א)
אמר רב יוסף נקטינן אין אנפרות בבבל, (אין עובד ככובים אונס קרקע מישראל), והא קחזינן דאיכא, אלא אימא אין דין אנפרות בבבל. (שם נח ב)
י' קבין עניות ירדו לעולם, תשעה נטלה בבל ואחד כל העולם כולו... וגסות לבבל לא נחית, והכתיב ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה, ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, ואמר ר' יוחנן זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל, אין להכא נחית ואשתרבובי היא דאשתרבובי להתם, דיקא נמי דקתני לבנות לה בית, שמע מינה. איני, והאמר מר סימן לגסות עניות, ועניות בבל הוא דאיכא, מאי עניות עניות דתורה... (קדושין מט ב)
דאמר ר' אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה... היינו דאמר רבי יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל (שם סט ב)
בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל, אמר להן קוצים אתם משימים לי בין עיני... (שם עא א, וראה שם עוד)
אמר רב שתיקותיה דבבל היינו יחוסא... עד היכן היא בבל, רב אמר עד נהר עזק, ושמואל אמר עד נהר יואני. לעיל בדיגלת עד היכא, רב אמר עד בגדא ואוונא, ושמואל אמר עד מושכני ולא מושכני בכלל. לתחתית בדיגלת עד היכא, אמר רב שמואל עד אפמייא תתאה... לעיל בפרת עד היכא, רב אמר עד אקרא דתולבקני, ושמואל אמר עד גישרא דבי פרת, ור' יוחנן אמר עד מעברת דגיזמא... (שם עא ב, וראה שם עוד)
...הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי השרת... מסגריא איכא בבבל כולה דממזירא היא, בירקא איכא בבבל שני אחים יש שמחליפים נשותיהם זה לזה, בירתא דסטיא איכא בבבל היום סרו מאחרי המקום, דאקפי פירא בכוורי בשבתא ואזיל וצדו בהו בשבתא, ושמתינהו ר' אחי ברבי יאשיה ואישתמוד... (שם עב א, וראה שם עוד)
והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכלה תרנגולא משונה הוא ולא מגבינן בבבל... (בבא קמא טו ב)
...אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא, דאמרי מאי אפשר למיעבד, הא אפשר למיעבד עבדי. (שם לח א)
איכא דאמרי אמר רב הונא אמר רב עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה מכי אתא רב לבבל. (שם פ א)
אמר רב יוסף בבבל נהיגו דלא יהיבי תיבנא לאריסא... (בבא מציעא קג ב)
פשיטא מהכא להכא ומהתם להתם ומהכא להתם מהני (רשותא לדון), דהכא שבט והתם מחוקק, כדתניא לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. (סנהדרין ה א, וראה שם עוד)
רבותינו שבבבל רב ושמואל... (שם יז ב)
אמר ר' אושעיא מאי דכתיב ואקח לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה... ושנים זיתים עליה אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמרורין זה לזה בהלכה כזית... מאי בבל, א"ר יוחנן בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד. במחשכים הושיבני כמתי עולם, אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל. (שם כד א)
...ואין מצולה אלא בבל, שנאמר האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש. (שם צג א)
אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה, (שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל, רש"י), מאי בורסיף אמר ר' אסי בור שאפי. (שם קט א)
...תא חזי מה בין גנבי בבל ולסטין דארץ ישראל, (שפגעו בתלמידי ר"ע ספרו בשבחו, ואע"פ שסתם לסטין פרוצין מגנבים, להודיעך שבחה של א"י, רש"י). (ע"ז כו א)
...דאמר ריש לקיש למה נקרא שמה מצולה, שכל מתי מבול נצתללו לשם, ורבי יוחנן אמר למה נקרא שמה שנער, שכל מתי מבול ננערו שם... אמר ר' אבהו למה נקרא שמה שנער, שמנערת עשיריה, והא קחזינן דהוו, תלתא דרי לא משכי... (זבחים קיג ב)
שעיר של יום הכפורים נאכל לערב, והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה... אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם, ומתוך ששונאין את בבליים קורין אותם על שם בבליים... (מנחות צט ב)
הביאי בני מרחוק, אמר רב הונא אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהם כבנים, ובנותי מקצה הארץ, אלו גליות של שאר ארצות שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות. (שם קי א)
ור' זירא לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם, אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל, אי נמי מארץ ישראל לבבל, אבל מבבל לארץ ישראל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו... (חולין יח ב)
דמר רבי יוחנן האומר לצולה חרבי זו בבל, שהיא זוטו של עולם, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה צולה, ששם צללו מיתי דור המבול, גם בבבל לנפול חללי ישראל, גם בבבל נפלו חללי כל הארץ. כתיב וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער ששם ננערו מיתי דור המבול, דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר שנער שהם מנוערים מן המצות בלא תרומה ובלא מעשר, דבר אחר שנער ששריה מתים נערים, דבר אחר שנער שהעמידו שונא וער להקב"ה, ואי זה זה נבוכדנצר הרשע. (ברכות ל ב)
הרואה בבל צריך לברך חמש ברכות... ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע, ראה מקום כבשן האש וגוב אריות אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, (שאין בהמה יוצא משם עד שנותנין עליה עפר ממקום ההוא, והוא סימן השמד), אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים. ראה בבל אומר וטאטאתיה במטאטא השמד. (שם סב א)
...אמר לו מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה... (פסחים לד ב)
דאמר ר' חנינה שמות חדשים עלו בידם מבבל, בראשונה בירח האיתנים... מיכן והילך ויהי בחדש ניסן שנת עשרים... רשב"ל אמר אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל, בראשונה ויעף אלי אחד מן השרפים... מיכן והילך והאיש גבריאל, כי אם מיכאל שרכם. (ראש השנה ו א)
ר' יוחנן אמר לרבי חייה בר בא, בבלייא תרין מילין סלקון בידיכון (כהלכה), מפשיטותא דתעניתא, (שאין עושין פישוט ידים ורגלים אלא בתענית ציבור), ועבורתא (ערבה) דיומא שביעייא... (סוכה יח א)
אמר רבי חנינא קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה, א"ר חנינא בריה דר' אבהו שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות מיני חגבים טהורים ולעוף אין מספר כולהם גלו עם ישראל לבבל, וכשחזרו כולהם חזרו עמהן חוץ מן הדג הנקרא שיבוטא... (תענית כה א)
...אמר לון גבן קם ר' נתן ואשלם כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד... (נדרים כג א, וראה שם עוד)
א"ר שמעון בן לקיש אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל הרי אני הולך ומביאו משם, ועכשיו אם מתכנסין הם כל רבותינו אין יכולין הן להביאו משם, (לפי שהרבה היא, ועוד שנגנז)... (סנהדרין נ ב)
ר"ש בן לקיש פתר קריא במלכיות, והארץ היתה תהו זו מלכות בבל, שנאמר (ירמיה ד') ראיתי את הארץ והנה תהו... (בראשית ב ה)
בארץ שנער, זו בבל, למה נקרא שמה שנער, אמר ר"ל ששם ננערו מתי דור המבול, דבר אחר שנער שהיא מנוערת מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשרות ובלא שביעית, דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק, בלא נר ובלא מרחץ, דבר אחר שנער ששריה מתים נערים, דבר אחר שנער ששריה מביטין בתורה עד שהם נערים, דבר אחר שנער שהעמידה שונא וער להקב"ה, ואי זה זה נבוכדנצר. (שם לז ה)
דבר אחר קחה לי עגלה משולשת זו בבל שהעמידה ג' מלכים, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר. (שם מד יח)
והנה אימא חשכה גדולה נופלת עליו וגו', אימה זו בבל, דכתיב (דניאל ג') באדין נבוכדנצר התמלי חמא... נחש זו בבל... ויש שמחלפין נופלת עליו זה בבל, דכתיב בה (ישעיה כ"א) נפלה נפלה בבל... (שם מד כ)
...הדא הוא דכתיב (יהושע ז') וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה וגו', ר' הונא אמר פורפריא בבליא, ומה בבל עבדא הכא, אלא תני רשב"י כל מלך ושלטון שלא היה לו שולטן בארץ הוא אמר איני שוה כלום, ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב בירחו, והיה זה משלח לזה כותבות וזה משלח לזה דוריות. (שם פה טו)
...יהודה כנגד מלכות בבל, זה נמשל כארי וזה נמשל כארי, גור אריה יהודה, וזה נמשל כאריה קדמייתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת, ביד דניאל שהוא בא משל יהודה. (שם צט ב)
שאת זו בבל, על שום ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נוגש שבתה מדהבה, ר' אבא בר כהנא אמר, שבתה מדהבה, מלכות שהיא אומרת מדוד והבא, רבי שמואל בר נחמן אמר מלכות שהיא מדהבת פנים של אדם בשעה שבא אצלה, ורבנן אמרי על שום רישיה דדהב, אנת הוא רישיה די דהבא. (ויקרא טו ט)
...הוא שהנביא מקנטר ואמר (ישעיה מ"ז) רדי שבי על עפר, מדה כנגד מדה, מה להלן (איכה ב') ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, ברם הכא רדי ושבי על עפר. א"ר חוניא כך אמרה ירושלים לבית בבל פגי פילאי קקים באמי (פירושו), מה את סבורה בעצמיך שאת בתולה, זקנה את שבי לארץ אין כסא, בטלה זכותו של אותו כסא. ואי זה זכות היה לו, (ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן... ומה כתב בהן, שלום לחזקיה, שלום לא-להא רבה... מיד עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות והחזיר את הכתבים וכתב כתבים אחרים תחתיהם, וכתב בהן שלום לא-להא רבה של חזקיהו, ושלום לחזקיהו... אמר הקב"ה אתה עמדת מכסאך ופסעת ג' פסיעות לכבודי, חייך שאני מעמיד ממך ג' מלכים קוזמוקרוטין שולטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר. וכיון שעמדו וחרפו קעקע הב"ה ביצתן מן העולם והעמיד אחרים תחתהם. (שיר השירים ג ג)
ונרוץ הגלגל אל הבור, זו בבל שהיא זוטא של עולם, א"ר יוחנן (ישעיה מ"ד) האומר לצולה חרבי זו בבל, למה נקראת שמה צולה, ששם צללו מי מבול, דכתיב (ירמיה נ"א) גם בבל לנפול חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ... וישוב העפר על הארץ כשהיה, מבבל היו ושם חזרו. (איכה פתיחתא כג)
דבר אחר שמוני נוטרה את הכרמים, אלו ישראל שגלו לבבל, עמדו עליהם נביאים שביניהם ואמרו להם הפרישו תרומות ומעשרות, אמרו להם, כל עצמינו לא גלינו מארצנו אלא עד שלא הפרשנו תרומות ומעשרות, ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות... (פרק כ)
דבר אחר ואני בחסדך בטחתי בבבל, יגל לבי בישועתך במדי... (מזמור יג)
ר' אבא בר כהנא אמר, זו גזרה שמד וזו גזרה שמד, בצר לי אקרא ה' בבבל, ואל אלקי אשוע במדי... (מזמור יח)
גם בכינו, מה ראו ישראל לבכות על נהרות בבל, רבי יוחנן אמר הרג בהם פרת בישראל יותר ממה שהרג נבוכדנאצר הרשע, כשהיו שרויים בארץ לא היה שותים אלא מימי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעינות, וכיון שגלו לבבל שתו מים מפרת ומתים, לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל המתים שמתו בדרך, ועל ההרוגים שהרג בהם פרת... (תהלים קלז, תתפד)
בלא עם - בבלאי עמא טפשא. (דברים לב כא)
מבול - ...שהציף הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער, שננערו לשם כל מתי מבול. (בראשית ו יז)
לבנים - שאין אבנים בבבל שהיא בקעה. (שם יא ג)
בלא עם - באומה שאין לה שם, שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה... (דברים לב כא)
אלה הקרנות - הבבלים שבד' רוחות השמים ינגחו את ישראל, וזירום. (זכריה ב ב)
בבל - שתי מלות, וחסרה בה אל"ף. (בראשית יא ט)
לצולה - בבל המלאה אנשים והון כמצולה מים. (ישעיה מד כז)
בלא עם - שה' גידל את הכשדים שלא היו נחשבים. (דברים לב כא)
וכבר עשו בבל כארץ ישראל לאסור בה גידול בהמה דקה וחיה דקה, מפני שהיו בה רוב השדות והכרמים באותם הימים של ישראל. (נזקי ממון פרק ה ח)
בלא עם - בגימטריא הם הבבליים. (שם)
...ואמנם אמר רב בסנהדרין מגדל בבל משכח הלימוד, והתעסקותם בבנין המגדל והענינים המלאכותיים היתה הסבה שנשתכחה מהם לשונם וחכמתם, ונשאר המקום מוכן לפורענות, עד שגם בגלות יהודה נשכחה מהם רוב תורתם ולשונם, ולא קרה כן בגלותנו במערב. (בראשית יא ז)
וזהב לא יחפצו להתפאר במלכות בבל ולהיות להם שם כסא כבוד וצניף מלוכה עם היותה בזמנם מושלת על כל אומיא ולשניא, אלא יחריבו אותה עד היסוד כמהפכת סדום. ובבל העומדת היום אשר יקראו לה הפרסים בגד"ת, ונזכר מחכמים באמורים רב חנא בגדתאה, היא עיר חדשה מופלגת ממקום בבל הנהפכת כמו שנתאמת אצלם גם כן. ואולם הבטול הזה לשם רשעים בדין יתיחס למלך הראשון שגעלה נפשו עטרת תפארת מלכות בבל מהקרא שמו עליה, והדוגמה מזה נמשכה לכורש מעצם דריוש החסיד, והוא מבואר. ונמצאו אם כן הכתובים מדקדקים באמת הספור ליחס גבורת המלחמה לפרס וכדי בזיון למלכות בבל לאבד את שמה כאמור... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן כז)
והמקונן אמר "היו צריה" קליפות מצרים שהן במצר הצואר לראש, קלפות בבל, והיה זה שכר עברה, כי אחרי שנשא שלמה את בת פרעה נפתה למלכות שבא ויצא מביניהם נבוכדנצר כמו שזכרנו למעלה... (שם חלק ג סימן כז)
אבל בתאוה יש דרך כלל ב' מינים, תאות ממון ואסיפת הרכוש וכפי הנראה זהו קליפת בבל... (חלק ב ישראל קדושים עמוד קיד)
אבל בבל נקרא על שם כי בלל, שהוא עירוב ואין כאן אחדות, ולכך נמצא שם הפילפול הוא על ידי שהקשה נגדו. ואל תחשוב כי דבר זה חסרון לתלמוד בבלי, אדרבא הוא מעלה, כי הפילפול הוא השכל, והוא ממדרגה עליונה. וממדה זו אמרו שתלמידי חכמים שבבבל שונאים זה את זה, ולכך קראו להם חכמי ארץ ישראל בבלאי טפשאי, כי הדבר היוצא מהסדר בדבר מה אי אפשר שתהיה בו החכמה, ומכל מקום החכמים שבבבל היו מתגברים בחכמתם ועומדים על השכל בשביל הפלפול הצריך טורח ועיון רב, וכד סליק חד מיניהו לארץ ישראל היה כתרי מינהו. ומפני כך תלמוד בבלי שלנו עיקר, שנתברר בפילפול תכלית הבירור. (נתיב התורה פרק יג)
כך אסור לצאת וכו', ודבר זה תוכל להבין ולדעת, ממה שאמרו בפסחים (פ"ז ב') למה הגלה אותם לבבל, מפני ששגרן לבית אמם, פירוש אברהם מאור כשדים היה, ומפני כך תוכל לדעת ולהבין כי מסוגל ומוכן בבל שיהיה שם גלות ישראל, ולכך אמר שאסור לצאת משם, כי בבל הוא מקומן כאשר אינם בארץ ישראל, שהוא ארצם, וידוע כי לשון ארמי הוא כבבל, והלשון הזה הוא קרוב ביותר אל לשון הקדש שהוא לשון ארץ ישראל... לכך יש לישראל התיחסות אל בבל. והדברים האלו עמוקים מאד מאד, והם ידועים בסוד לשון ארמי אשר הארכנו בזה בפרק בעשרה (אבות ה'), ולכך כאשר הוסרו מארץ ישראל שהיא ארצם הוגלו בבלה... (חידושי אגדות כתובות קי ב)
לא חזיא חבלי משיח... כי בבל מסוגלת למשיח, כי אין המשיח רק שיהיה מושל על שבעים אומות שיש להם שבעים לשונות, והוא יהיה מושל על כולם, כדכתיב (בראשית מ"ט) "ולו יקהת עמים", ואל דבר זה יותר מוכן בבל, כי נקרא בבל על שם כי שם בלל שפת כל לשון אשר הם ע' לשון, והיו בו שבעים לשונות ומשם הפיצם, ולכך אל בבל אין מלך המשיח שהוא שולט בהם על שבעים לשון (אינו) שנוי, ולכך בבל לא חזיא חבלי המשיח שיהיה בשביל השנוי שיבא לעולם... (שם)
הא לן והא להו... אבל בבבל שלא היה שם כל כך התורה בתמידות יש לחוש שיהיה מגרה בו יצר הרע, ובהדיא אמרינן (שבת קמ"ה ב') מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין, מפני שאינם בני תורה, ועוד כי לא היו כל כך מתמידים בתורה, ובלאו הכי גם כן היו מבטלים מלמוד שלהם, לכך גם כן ישתדל בפרנסתו אף על גב שהוא מבטל מתורתו.
אמנם יותר נראה פירוש ר"ת, כי בארץ ישראל ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה, כי בארץ ישראל עשירים היו התלמידי חכמים, וגם העשירים שבארץ ישראל היו הרבה, והיו מפרנסים התלמידי חכמים ולא היה להם השעה דחוקה כל כך, ולכך ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה, מה שאין כן בבל שהיו עניים... (שם קידושין כט ב)
לאחד קראתי נועם וכו', וזה מפני כי אויר דארץ ישראל שהוא ממוצע וממוזג... אבל בבל היא יוצאת חוץ למזוג, ומפני כך היו נוטים אל הכעס...
זו תלמודה של בבל... וכן קראו אותם בתרגום ארעא חשוכה, מפני שהיא יושבת בעומק, ולפיכך גם כן התלמוד שבבבל שיש בו רוב פלפול, בשביל כך אין הלכה ברורה בה כי תמיד יש לפלפל ולהקשות עד שאין הדבר ברור כל כך, ולפיכך אמר במחשכים הושיבני כמתי עולם זו תלמודה של בבל. (שם סנהדרין כד א)
שמנערת את עשיריה, פירוש שבבבל אף על גב שמקבל הברכה לא נשאר בה הברכה, למה דומה למים שבאים ומתפשטים בבקעה, אף על גב שמקבלת הבקעה מים לבסוף אבד וכלה המים, וארץ ישראל דומה למקור עצמו שאינו פוסק כלל, והטעם שנמשל בבל כך מפני שבבל היא עמוקה כמו שפרשנו למעלה, ולפיכך נקרא מקבל הברכה כמו כל דבר עמוק... אבל ארץ ישראל שהיא גבוהה העושר שבא לשם אין נקרא קבלה, אבל העושר שהוא לשם כמו מעיין ומקור שנובע... (שם זבחים קיג א)
צבי ממלכות - שכולן נכנעות תחת כשדים, ועיר המלוכה נבנית לפי גדולת המלוכה. (ישעיה יג יט)
והנה לפי האמור יובן... והנה קליפת בבל הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהיא קליפה מעורבת טוב ורע, ושורש שם בבל מפני "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ", ויש לה כח העירוב, וידוע מענין צלמו של נבוכדנצר שהיה בו עירוב טוב ורע... ועל כן הנשמות של האמהות שהיו שקועות בקליפה ההיא, שגם ארם נהרים בכללה, ולשונם לשון ארמית שהיא מנוגה כידוע, כמבואר במקובלים, היתה להחיצונים אחיזה בהן ביותר באמצעות הקליפה ההיא של עירוב טוב ורע, ועל כן היה כל כך קשה להוציאן משם, והוצרך לתחינות ובקשות וחסדין, וכן יעקב הוצרך לעבודה של י"ד שנים... (חיי שרה תרע"ה)
בש"ס מגילה... ועל כן כל ענין מלכות בבל שהוא פחד וכעס ואימה שורשו מיסוד האש, ובמדרש (ב"ר מ"ד) אימה זו בבל, שנאמר באדין נבוכדנצר התמלי חמא, אך מלכות מדי ענינה בפתוי והסתה בקרירות... (פקודי תרע"ג)