בגד   לבוש

(ראה גם: אדם הראשון-כתנות עור, דור המדבר-בגד, לבוש, שמלה)

זהר:

ויראני את יהושע הכהן הגדול, מה ראה, שהיה עומד לפני המלאך ומתלבש בלבושים צואים, עד שיצא הכרוז ואמר, הסירו הבגדים הצואים מעליו... מהו משמיענו, היינו שכל אדם שלא זכה בעולם הזה להתעטף בעטוף של מצוה ולהתלבש בלבוש של מצוה, (דהיינו בציצית) כשנכנס בעולם ההוא עומד בלבוש מטונף, שאינו צריך להיות כך, ועומד עליו בדין... (שלח שכא, ועיין שם עוד)

ספרי:

לא יהיה כלי גבר על אשה, וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלים לבנים ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים, תלמוד לומר תועבה, דבר הבא לידי תועבה, זהו כללו של דבר, שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים, והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים. רבי אליעזר בן יעקב אומר שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה, ומה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר, האיש לא יתקשט בתכשיטי נשים... קרוי חמשה שמות, חרם, תועבה, שנאוי, משוקץ ועול. (כי תצא רכו)

תלמוד בבלי וירושלמי:

ראה ערך לבוש.

מדרש רבה:

ראה ערך לבוש.

מדרש תנחומא:

...ומי גרם לו כל הארירה הזאת, על שבזה את כבוד אביו, כך עתיד הקב"ה ליפרע מבני בניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר (ישעיה כ') כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף וגו'. אבל יפת שכבד אביו מה פרע לו הקב"ה, כשיבא גוג ומגוג על ישראל ומפילן, שנאמר (יחזקאל ל"ט) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר וגו', ולשם מה פרע לו, כשנכנסו בני אהרן להקריב ותצא אש מלפני ה', (ויקרא י') ולא היו בגדיהם שרופים אלא שרופי הנשמה ולא הגוף... על שהיו מבני בניו של שם הרי בצדיקים. ברשעים מנין, כשעלה סנחריב מירושלים וחיילותיו נשרפו גופן ולא בגדיהן, למה על שהיו מבני בניו של שם בן נח, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד וגו'... (נח טו)

מכילתא דרשב"י:

וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, הראוי כלי כסף ישאל כלי כסף... מנין שהשמלות חביבות מן הכל, תלמוד לומר כלי זהב ושמלות, האחרון חביב. (בא לה)

מסכת דרך ארץ רבה:

וקודם שיכנס כיצד יעשה, חולץ את מנעליו ומסלק את כובעו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורו ופושט את חלוקו, ואחר כך מתיר את פורקסו התחתונה. רחץ ויצא והביאו לו את המפה... ואחר כך מניח פרקסו התחתונה ולובש את חלוקו וחוגר את חגורו ומתכסה בטליתו ואחר כך מניח מנעליו, מניח של ימין ואחר כך מניח של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל תחלה ואחר כך של ימין... (פרק כ)

מדרשים:

קח את הבגדים, שהן כבודו של אדם, בן סירא אומר הדר אלקים בני אדם והבגדים מכבדין האדם, מעשה בחסיד אחד כשהיה עולה מן השוק היה נוטל בגדיו ומקפלן, א"ל כמה תלמידים יש לך ועבדים ובני בית לקפלם, א"ל הבגדים מכבדים אותי בשוק אף אני מכבד אותם בבית, (ש"א ב' ל') כי מכבדי אכבד. (ילמדנו מ)

ילקוט שמעוני:

ויפשיטו את יוסף זה הפינס, את כתנתו זה חלוק, את כתונת הפסים זה הפרגוד. (בראשית פרק לז, קמב)

ילקוט המכירי:

ז' לבושין לבש הקב"ה, א' במלחמת הים, שנאמר ה' מלך גאות לבש (תהלים צ"ג א'), זה כנגד מלחמת הים, וא' בסיני שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כ"ט י"א), זה כנגד עוז שנתן לעמו בסיני, וא' כנגד בבל, שנאמר וילבש בגדי נקם תלבשת (ישעיה נ"ט י"ז), וכן הוא אומר נקמת ה' אלקינו נקמת היכלו (ירמיה נ' כ"ח), וא' כנגד מדי, שנאמר וילבש צדקה כשריון (ישעיה נ"ט י"ז), וכן הוא אומר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות (אסתר ח' ט"ו). וא' כנגד יון, שנאמר ויעט כמעיל קנאה (ישעיה שם), וכך היו בני חשמונאי לובשים בגדי קנאה, וא' כנגד אדום, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים (ישעיה ס"א א'). ז' לימות המשיח, שנאמר לבושיה כתלג חיור (דניאל ז' ט'). (תהלים כט)

לקח טוב:

ויפשיטו את יוסף את כתנתו זה חלוק, את כתנת הפסים זה פרגוד, בגד פשוט הוא שלובשים בדרכים. (בראשית לז כג)

כי היא כסותה לבדה זו טלית, היא שמלתו לעורו זה חלוק, במה ישכב זה המצע... (שמות כב כו)

ילקוט ראובני:

וטוב מאד שמלבושי שבת אין גם אחד מה שיהיה בימי החול, כלומר אפילו החלוק של שבת אין ללובשו בימי החול, וכשלובש בערב שבת החלוק של שבת יכוון בשם זה דרי"אל, (נ"א רזי"אל), שהוא סוד שם החלוק העליון לזעיר זכריהו ריש פרקי היכלות, והוא מועיל מאד אל הקדושה להמשיכה על האדם בין בחול בין בשבת. אין טוב לאדם שילבש ב' מלבושים בבת א', והעושה זה קשה לשכחה מאד... ואין להקפיד אם ילבש בחורף בגדי ארגמן וכיוצא בו תחת מלבוש הלבן העליון מפני הצנה, רק שיהיה ד' בגדי לבן כנגד ד' אותיות השם הגדול שהם לבושי עולם הבריאה, ומה ניהו, תחתון ועליון והאזור והחלוק, ונאמר במסורת, כפי גוון המלבושים שהאדם לובש בשבת בעולם הזה, כך ממש הלבוש אחר פטירתו בימי שבת תמיד... (בראשית)

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגו', יעקב ובניו יש בכחם לטהר בגד בוגדים כטעם כלאים בציצית וכן בגדי כהונה, אמנם הגר אין כחו יפה להעביר הנחש, לפיכך זכו בו השמלה... שעל ידי מצות ציצית יש הפרה לקליפות הכלאים, וכן בבגדי כהונה יש בהם כלאים, מה שאינו כן גר אין לו כח זה רק די לו להחליף משמאל לימין. (ויצא)

דע שיש סוד גדול בלבישת בגד פשתן, שכל נפטר שנתלבש בבגדי פשתן אפילו נפטר בחוצה לארץ כל קטיגור נהפך לסניגור, ומעלת לבישת פשתן בלא לבוש אחרת ואפילו תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה על ידי לילית או רוח רעה תינוק זה בטוח מכל אלו בסגולת לבישת בגדים אלו, וסגולת לבישת בגדי פשתן שלובש בגדי פשתן לבד ולא מין אחר עמו, אבל נתערב מין אחר אפילו חוט אחד פוסל בו. ופרעה השיג בחכמתו סגולת הבגדים אלו ולכן היה מלובש אלו כלי בגדי פשתן לבן ובהם היה מתגאה לפני חכמיו וגדוליו ואמר להם הוא אלוה, והמופת שכל חרטומיו וחכמיו לא היו יכולים לשלוט בו ברוב כשפנות. וגם יוסף השיג זה הסוד ברוח הקדש וידע שהלובש בגדי פשתן לבן אינו שולט בו לא עין הרע ולא רוח רעה ולא שום מיני כישוף... (מקץ, ועיין שם עוד)

הני מאני דרבנן דבלו מנייהו מחמת השדים, אבל לאנשים החוטאים נגשים אליהם ומטילים ארס בבגדיהם ומטמאים בגדיהם במיני נגעים וטומאה עד שנראה הנגעים בבגדיהם. (תזריע)

רש"י:

ופשט את בגדיו - בגדים שבשל בהן קדרה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ילבש בגדים אחרים פחותים מהם. (ויקרא ו ד)

לחם ושמלה - ודבר חשוב הוא זה, שכל עצמו של יעקב אבינו התפלל על זה, "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". (דברים י יח)

וערך - זוג בגדים, שהם ערך אדם לשנה. (שופטים יז י)

ולא יחם לו - אמרו רז"ל כל המבזה בגדים אינו נהנה מהם, לפי שקרע כנף המעיל של שאול. (מ"א א א)

ותחת כבודו - תחת בגדיהם יהיו נשרפים, שהבגדים מכבדים את האדם. ומדרש: כאן פרע לבני שם שכסה ערות אביו. (ישעיה י טז)

ושמת שמלותיך - של שבת. (רות ג ג)

אבן עזרא:

ולא ילבש גבר - וזה יורה שבישראל וכן ברובי המלכויות הפרש בין מלבוש האנשים והנשים. (דברים כב ה)

כתנתך - לכל פקיד יש כתונת מיוחדת. (ישעיה כב כ)

משנה תורה:

מלבוש תלמיד חכם נאה ונקי, ואסור לו שימצא כתם בבגדו או שמנונית וכיוצא בו. ולא ילבש מלבוש מלכים שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שמבזה את לובשיו, אלא בגדים בינוניים. ולא יהא בשרו נראה מתחת למדיו כבגדי הפשתן הקלים שעושים במצרים, ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כבגדי גסי הרוח, אלא עד עקבו, ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו. ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח, אלא בשבת אם אין לו להחליף, ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גב טלאי בימות החמה, אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני. לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים... (דעות פרק ה ט)

ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפניהם, והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להם, הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין. (ע"ז פרק יא ג)

תקון המלבושים (לתפלה) כיצד? מתקן מלבושיו תחילה ומציין עצמו ומהדר, שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש. ולא יעמד בתפלה באפונדתו, ולא בראש או ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים... (תפלה פרק ה ה)

ומכבוד השבת שילבש כסות נקיה, ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת, ואם אין לו להחליף משלשל טליתו, כדי שלא יהיה מלבושו כמלבוש החול. ועזרא תיקן שיהו העם מכבסין בחמישי מפני כבוד השבת. (שבת פרק ל ג)

כמה הכסות שהוא חייב לה? בגדים של נ' זוז משנה לשנה ממטבע אותן הימים. נותנין לה חדשים בימות הגשמים ולובשת בלאותיהן בימות החמה. ונותנין לה חגורה למתניה וכפה לראשה ומנעל ממועד למועד. במה דברים אמורים באותן הימים ובארץ ישראל, אבל בשאר זמנים ומקומות אין הדמים עיקר, יש מקומות שהבגדים ביוקר או בזול הרבה, אלא העיקר שסומכין עליו ליתן לה בגדים הראויים שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה מדינה, ובכלל הכסות שהוא חייב ליתן לה כלי בית ומדור...

וכן מחייבין אותו ליתן לה תכשיטין, כגון בגדי צבעונין להיקף על ראשה ופדחתה, ופוך ושרק וכיוצא בה, כדי שלא תתגנה עליו. במה דברים אמורים, בעני שבישראל, אבל בעשיר הכל לפי עשרו, ואפילו היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב כופין אותו ונותן. וכן המדור והתכשיט הכל לפי עשרו, ואם קצרה ידו ליתן לה אפילו כעני, כופין אותו להוציא, ותהיה הכתובה עליו חוב. (אישות פרק יג א והלאה)

ולא האשה בלבד, אלא בניו ובנותיו הקטנים בני שש או פחות חייב ליתן להם כסות המספקת להם וכלי תשמיש ומדור, ואינו נותן להם לפי עשרו אלא כפי צרכן בלבד. (שם שם ו)

ספר חסידים:

לא יקח עליו שום תכשיט ולא יתקן עצמו כעין כומר כדי שלא יכירוהו, אבל ישנה בגדיו, ולא יגלח זקנו. מעשה היה בשעת השמד באחד שלבש מלבוש נכרי וברח, ושאל אם צריך כפרה, אמרו לו כיוון שמתחילה התכוונת לכך היה לך לקנות מלבוש נכרי ולתקנו בחוטים שאינם פשתן... אף על פי שאמרה תורה לא יהיה כלי גבר על אשה וכו', אם צרו אויבים על העיר או הולכים בדרך וישכבו אותן תלכנה במלבושי אנשים, ואפילו בחרב... (קצט והלאה)

אחד היה צריך להתעטף בציצית, אמרו לו תמתין עד שבת ותתחיל ללבוש, אמר להם אילו היה מלבוש אחר הייתי מעכב, אבל טלית בציצית לא אעכב. (רנח)

רלב"ג:

ולא יחם לו - ידוע שהבגדים יחממו רק במקרה, מצד שמירתם שהאויר המקיף לא יקרר הגוף, ולכן בקשו עבדיו דבר שיחמם מצד חמימות שבו. (מ"א א א)

עקדה:

...כי היה המנהג בכל הדורות ללבוש מלבושים נאותים לאיש כמעשהו, ועטיית המעיל נתייחדה לחסידים ופרושים. (שמות כח א)

והבגדים כינוי למדות, כמו שכתב: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים"... (במדבר יג ב)

וכבס בגדיו - כבוס הבגדים הוא רמז לתקון המדות. (שם יט ז)

אלשיך:

וכבס בגדיו - רמז שאחר הטהרו מעוונו צריך עוד מירוק סיגופים עד שיכובסו בגדיו שבגן עדן, שהם שנים, כאמור בזוהר הקדוש, לרוח בגן עדן של מטה, וא' לנשמה הנקראים חלוקא דרבנן, וצריך לכבס כתמיהם על ידי דמעות תשובה ומירוק. (ויקרא יד ח)

יהיו בגדיך לבנים - ידענו מחכמי האמת כי ממעשה המצוות נעשין לאדם לבושין דיקר אל הנפש בגן עדן של מטה... ויותר טוב שבכל עת יהיו בגדיו לבנים, ולא על ידי תשובה. (קהלת ט ח)

ספר חרדים:

צריך שיכבד אדם את עצמו מעט במלבושין ובדיבורו שלא יקל עם הבריות, ולא יחשוף השן תמיד... (פרק ד דברי כבושין)

מהר"ל:

וכן המלבושים אשר ישראל נבדלים מהאומות, ותמצא שהיו מוסרים נפשם על זה בפרק מי שמתו, דרב אדא בר אהבא חזייה לההוא גויה דהוי לבישא כרכלת בשוק, סבר דבת ישראל היא, קם קרעה מינה. ואם לא היה נחשב גדול ההבדל שישראל נבדלים מהעכו"ם אף במלבושים לא היו מוסרים נפשם על זה. וגם בזה פרצו מאד, עד שרוצים להדמות להם בכל מה שאפשר, ואין זה רק להכביד גלותינו. (נצח ישראל פרק ה)

ענין זה כי החטאים נחשבים לאדם מלבוש, ונקראים בגדים צואים, והמצוות והמדות הטובות גם כן מלבוש כבוד לאדם, וכאשר הכהן הגדול לובש בגדי קדושה הוא סילוק מלבוש החטאים וכפרה על ישראל... (נתיב הלשון פרק יא)

וכן מה שאמר בר בי רב דזבין וכו', גם דבר זה כי בודאי ראוי לתלמיד חכם ולמעלת תורתו שיהיה לו בגדים נאים לפי כבוד התורה, כי התורה היא כולה כבוד, ולכן ראוי שיהיה התלמיד חכם מכובד במלבושו, ואם עני הוא איך יעשה, וכבר אמרנו כי השי"ת בהשגחתו נתן לכל אדם דבר הראוי לו, ואיך יהיה לו זה ועל זה אמר גם כן, כי הפשתן הוא דבר נאה מאוד והוא חזק שלא לכלות אותו, אף על גב שהוא ביוקר, מכל מקום הוא מתקיים ביותר, וזה שאמר ואני ערב לו... ולפיכך בתורה לא ציוה לכהנים רק לעשות כתונת ולא גלימא ולא שום מלבוש, שתראה מזה כי הכתונת מלבוש חשוב...

ואחר כך אמר לא ליתב אציפתא וכו', דבר זה גם כן שיש לתלמיד חכם לדקדק שלא לכלות מלבושיו, והוא דבר טוב, כאשר מדקדק על מלבושיו, דרבי יוחנן קרי למאני מכבדותי, כדאיתא בפרק כל כתבי (לעיל קי"ג ב'), וראוי שיקפיד האדם על דבר שהוא כבודו ותפארתו, ואם לא יעשה זה הרי הוא מחוסר כבוד... (חידושי אגדות שבת קמ ב)

...כי הגוף במה שהוא חמרי אינו מורה על המצות רק הציצית שהם בבגד, מפני שהמלבוש הוא כבוד האדם, והכבוד אינו דבר גוף והמלבוש על הגוף החמרי הוא ראוי שיהיה מורה על מצות האלקיים שהם כבוד האדם. והמצות הם יוצאים מן האדם העושה אותם, כמו הציצית שיוצאים... (שם סוטה יז א)

וכבר התבאר כי היה ליעקב צלם אדם הראשון, וכמו שמעלת יעקב הוא הצלם האלקי באמת שהיה לאדם הראשון, וזה ירש יעקב ממנו, כך ירש עשו את בגדי אדם הראשון, כמו שאמרו במדרש... ועל ידי הבגדים מתדמה כאדם, אף כי אינו אדם באמת. ופירוש בגדי אדם הראשון, כאשר ברא השי"ת את האדם ברא אותו בשלימות ונתן לו כבוד, וכמו שאמר הכתוב (תהלים ח') "ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו", ודבר זה נקרא מלבוש, וכדרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה... (שם ע"ז יא ב)

רמח"ל:

ענין הציצית הוא, כי רצה האדון ב"ה שיהיו ישראל מתוקנים בכל בחינותיהם בעניני קדושה, ועל כן נתן להם מצוות לכל זמניהם ומקריהם, כדי שיתוקנו בכולם. ומכלל האדם המלבושים שהוא לובש, ולמען יתוקנו גם הם בקדושה צוה שיושם בהם ציצית... (דרך ה' חלק ד פרק ו ו)

והנה צריך שתדע מהו ענין הצמר ומהו ענין הפשתים וסוד איסור שעטנז שבצמר ופשתים. דע ששני מיני מלבושים יש, א' לבוש היוצא מתוך הפנימיות בסוד כהדין קומצא דלבושיה מיניה, וא' לבוש חיצוני הניתן על הגוף מבחוץ, והענין כי האורות סופם יעשה הלבוש ואז הלבוש הוא מבחינת האורות הפנימיות עצמם ומגלה אותם, אבל הלבוש החיצוני אינו כן כי הם אורות שלא נמצאו בבנין המאור ההוא וניתן מבחוץ. והנה הצמר הוא סוד לבוש היוצא מן הפנימיות, כי הצמר צומח על הגוף מאליו, אך הפשתן הוא הניתן מבחוץ שאין שום אחד נולד לו הפשתן על הגוף... (אדיר במרום דף מ, ועיין שם עוד)

של"ה:

גם יתנהג במדת ענוה במלבושיו, וזהו כלל גדול, וכן הוא בזוהר פרשת וישב זה לשונו, "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי", ותתפשהו בבגדו בגין דכד שליט יצר הרע עליה דבר נש אתקין ליה וקשיט ליה לבושוי מסלסל בשערוי הדא הוא דכתיב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, אתדבק עמי, מאן דאיהו זכאה איתתקף לקבליה, ואגח ביה קרבא, מה כתיב ויעזוב בגדו בידה, ישבוק ליה ותתקף לקבליה ויערוק מיניה. (שער האותיות אות ע)

...ודרך בני אדם להתכבד במלבוש, דר"י קרי למאניה מכבדותיה, ואין נאה ההדור והכבוד אלא למלכו של עולם, שנאמר זה הדור בלבושו, וכתיב ה' מלך גאות לבש, ולרמז זה מצות ציצית בבגדינו... כי העבד לא ילבש גאות אלא יכוין בלבושו לכבד את המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק... (הלכות תשובה)

מלבי"ם:

ותלבש את יעקב - הבגדים הם משל לטובת העולם הזה, ועשתה מעשה להלבישו בגדי עשו, שאז יש לנבואה קיום, ובכל זאת בקולו ובפנימיותו נשאר יעקב. (בראשית כז טו)

ריח בגדיו - הבגדים ציון לדברים שמחוץ לגופו, שהם עניני העולם הזה, ואמר שגם באלו יש רוחניות, שיעשה צדקה וחסד ויעסקו בתורה, ועל זה אמרו רז"ל כריח שדה תפוחים, רוצה לומר אתרוגים, כבתוספות שבת פ"ח, שטעם הקליפה כטעם הפרי. (שם שם כב)

על הבגד אשר יזה עליה - שם בגד בא בכל התנ"ך בלשון זכר, לבד פה בא בלשון נקבה, ועוד פעם אחת במשלי "ובגדיו לא תשרפנה", ואמרו חז"ל דלכך בא כינוי עליה בלשון נקבה, ללמד שלא בא שם בגד בהבנה המדויקת, שבזה אינו אלא בגד, ולתנא דר"י אינו אלא בגד צמר ופשתים, רק בא בהבנה המורחבת שמשתתף עם כסות ושלמה, שכולל כל מה שילבש ויתכסה בו... (ויקרא ו כ)

ילבשו צדק - שהבגדים מורים על צדק ומדות טובות שתתלבש בהן הנפש. (תהלים קלב ט)

רש"ר הירש:

כתנות עור - לומר שכל זמן שעלינו ללבש הבגדים עוד לא הגענו למצב הגן-עדני, ועלינו עוד להתבייש מן הבהמי שבנו. לר' מאיר כתב כתנות אור, (ב"ר כ') הבגדים נקראים בתנ"ך "בגדי ישע", ומצות הציצית שבהם צריכה להזהירנו מפני הסתת הנחש שבנו, ומזהירה אותנו שעם כל הקידמה לא הגענו למצב של גן עדן... (בראשית ג כא)

ויקרע יעקב שמלותיו - לרוב נמצא ויקרע בגדיו, המעטה החיצוני, הרוצה לומר שנתהווה קרע ביחסים החיצוניים... שמלה היא הבגד הקרוב אל הגוף, ולכן נמצאת בדרך כלל אצל מלת ויכבס... (שם לז לד)

...בגד הוא קרוב לפקד, כושר רוחני למלא תפקיד. הבגדים מסמלים כושר מוסרי, וכן ניתנו מהבורא לאדם כדי להצילו מטעות בהמית. הלבישה של הבגדים מסמלת התמסרות של האישיות למעלה או לאופי מיוחד... (שמות כח מ)

מדו בד - כמדתו, בלי חציצה. תפקיד הבגדים אינו להזין את עיני הרואה או להבליט את גוף הנושא, כי אם לתת לכהן את הכרת הנקיון. (ויקרא ו ג)

שעטנז - ...כבר פירשנו איך מעוררים הבגדים את האדם על התנשאותו מעל למדרגת הבהמה, ואזהרתם לו: היה אדם! אל תהי כבהמה! אזהרה זו מודגשת עוד על ידי מצות הציצית. על האדם לציית לחוקי התורה שהוא חוק "למינו" של האדם. איסור שעטנז הוא בצמר ובפשתים שמהם עיקר בגדי האדם, ונוסף לזה הם מסמלים את עולם הצמח ובעלי החיים. בעולם החי שני אלו משולבים במעגל, אך האדם הוא כפירמידה המכוונת אל השי"ת, ואין לפעולות האנימליות (כבעל חי) שבו לשמש את הצמחי בלבד, כי אם להתעדן לשם מילוי התפקידים האלקיים שהוטלו עליו, ולהתעלות על ידי הרוח האלקית שניתנה באדם אל קרבת השי"ת. לעומת זאת בציצית ובבגדי כהונה המבטאים את השתעבדות כל האישיות תחת מרות ה', על כל הצמחי והחי שבה, שם אין עוד מקום להפרדת שני אלו זה מזה כלל, (ואם כן אין בהם איסור שעטנז). (שם יט יט)

אשר הוצאתי אתכם - הציצית מזכירה לנו עובדה זו. הציצית מסמלת את מסירת הבגד ליעודו האלקי שנקבע לו. אחרי שאדם הראשון חטא בהלכו אחר עיניו ולבבו כבהמה, קבל את הבגדים כדי להזהירו שתפקידו נעלה מתפקיד הבהמה, כפי שפירשנו בישורון שנה ה'... (במדבר טו מא)

בגד הוא לכיסוי, וכסות למגן... (דברים כב יב)

מוהר"ן:

וזה בחינת בגדים לבנים, היינו תיקון הדיבור שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת בגדים לבנים, כי צריך לשמור מאוד את הבגדים שלא יבזה את הבגדים, רק לשמרן כראוי שלא יבא עליהם שום כתם ורבב. וכל מי שהוא גדול יותר, צריך לשמור את הבגדים יותר. כי כל מי שגדול יותר מדקדקין עמו יותר. ועל כן תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה (שבת קי"ג), כי עמו מדקדקין יותר, כי הבגדים בעצמם הם דנין אותו, בבחינת דינא דמלכותא, כי הבגדים הם בחינת מלכות, כי ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא (שבת קי"ג א') שזהו בחינת מלכות, בחינת (תהלים כ"ד) מלך הכבוד, והם בחינת צדק מלכותא קדישא, שזה בחינת הבגדים, בחינת (איוב כ"ט) צדק לבשתי, והמבזה אותם נמצא שהוא כמורד במלכות, ואז דינא דמלכותא דן אותו, ועל ידי זה עושה פירוד בין קוב"ה ושכינתיה... (כט ג, ועיין שם עוד)

שפת אמת:

בפסוק וירח את ריח בגדיו... והענין הוא, כי האדם על ידי מעשיו קונה לו מלבושים להנשמה, ואיתא בזוהר הקדוש, על ידי התורה זוכין למלבוש הרוח בגן עדן, ועל ידי מעשים טובים זוכין למלבוש הנפש, ועל ידי מחשבה ורצון זוכין למלבוש הנשמה. וצדיק אמת זוכה לקבל הארה מאותן המלבושים גם בעולם הזה, וכפי מה שזוכה להארות המלבושים שבגן עדן, הוא כלי מוכן לברכה... וכמו שכפי מעשה האדם בעולם הזה מכין לו מלבושים בעולם הבא כנ"ל, כמו כן כפי העבודה בימי המעשה זוכה בשבת קודש לקבל הארה מעין המלבושים שבעולם הבא... (בראשית תולדות תרמ"ז)

ובעל הבית בטלית מצויצת באמצע וכו', ומקשים והלא לילה לאו זמן ציצית? אך לבוש איש ישראל נקרא טלית מצויצת, שלכן ציוה הקב"ה לעשות ציצית במלבוש, לרמוז על מלבוש איש ישראל, ובאמת הוא חותם ברית קודש שנשתנה ציור הישראלי... (חנוכה תרנ"ד)

חליפות שמלות - הפנימיות לעולם אחת, אבל המלבוש מתחלף לפי מדרגות האדם, עולה ויורד, ובודאי התועלת הבאה על ידי הגלות היא תיקון המלבוש, ולכן כתוב ביציאת מצרים, כלי כסף וכלי זהב ושמלות, שהן חביבות על הכל. עיין שם ברש"י. ויוסף נתן להם הדרך איך יוכלו להתלבש בלבושים שונים אלו, כמו שהראה להם יוסף שלא הכירוהו אם כי עמד בצדקו, וזה שאמרו רז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי היוצא בה' לבושים, כי בימי אסתר היתה הסתרת פנים ביותר, ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים, ואולי זה הרמז שמחליפים המלבושים בפורים, ומנהג ישראל תורה... (שם ויגש תרל"ט)

בענין הפרשה סמיכות שמן למאור לבגדי כהונה, כתבנו כבר על פירוש הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", שהוא תיקון הגוף שהוא נקרא מלבוש האדם, ועל ידי זה שמן על ראשך שהוא חלק הנשמה, אל יחסר, וזה הכנת ימי המעשה שהוא בירור ותיקון המעשים כדי להעלותן ביום השבת לזכות לנשמה יתרה, וזה שאמר על ראשך... (שמות תצוה תרמ"ד)

לפרשת ציצית... שורש הענין שנתן השי"ת לבני ישראל מצות להאיר הלבוש של האדם רומז אל הגוף מלבוש הנשמה, אבל ביציאת מצרים יצאו בני ישראל מן ההסגר והמיצר... (במדבר שלח תרס"ד)

שם משמואל:

התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי, נראה כי ענין הלבוש הוא אמצעי בין נושאים מתחלפים, כענין הנשמה שהיא רוחנית בבואה לעולם הזה, היפוך לה לגמרי, צריכה להתלבש בגוף המסודר ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, שהם משל לאברים וגידים של הנפש, וכל צורת הגוף היא רמזים לעיונים וגבוהים מעל גבוהים כידוע, על כן הלבוש הזה דהיינו הגוף הוא אמצעי בין הנשמה לעולם הזה, וכן הנשמה בצאתה מהגוף בעלות לראות את פני ה' צריכה ללבוש שיהיה אמצעי בינה לבין קונה, והלבוש הזה נארג מתורה ומצוות, והוא חלוקא דרבנן וטלית נאה, חלוקה דרבנן מתורה, וטלית ממצוות, וכן נמי להיפוך כשהיא צריכה כיבוס ומירוק בגיהנם לרגלי הריחוק שבין הנשמה שהיא מרום המעלה לבין הגיהנם שהוא פסולת הבריה מטה מטה, אי אפשר שתצמד שמה אלא על ידי לבוש, והם הנקראים בגדים צואים רחמנא ליצלן...

וזה נמי הענין בשבת, שלרגלי גודל הריחוק של ימי החול משבת קודש צריך ללבוש שיהיה לאמצעי כאופן הנ"ל, וזה שאנו אומרים התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי, היינו שעתה צריך ללבוש בכדי שהנפש תוכל להתדבק בשורשה... (משפטים תרע"ו)

ר' צדוק:

וכן אדר מלשון אדרת שער שהיה לבוש הנביאים והיו לובשים אותו גם למען כחש, כי בלבוש אפשר להתדמות כקוף לפני בני אדם, אבל העצם אי אפשר להתדמות כלל, אבל לבוש של בני ישראל הוא לבוש המורה על העצם כי באותו חודש נולד משה רע"ה ונתגלה הפנימיות שבישראל... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעב)

...ולא היה צריך ללבושים כלל בגן עדן, ויעקב אבינו ע"ה אף על פי שלא בוש, מכל מקום היה צריך ללבושים דעניינם להסיר הבושה, וכמ"ש בשבת ע"ז ב' לבושא לא בושה... אבל אדם הראשון קודם החטא בגן עדן כשהיה בשלימות זיו הפנים דצורת אדם גם בהתגלות לא הוצרך ללבוש כלל ולא היה אחיזה לשטן וקטרוג בגוף הירכין שהם מעצם הגוף אלא בסגירת הבשר שהוא דבר הנוסף על הגוף אחר הנסירה... (שם מחשבות חרוץ עמוד קנב)

...ואיתא תלמידי חכמים שבבבל מצוינין לפי שאינן בני מקומן וכו', ומשמע דרוצה לומר אאותם שבבל... ובגד המיוחד לתלמיד לחכם הוא כמו בגדי כהונה, שנקראו בגדי קודש לכבוד ולתפארת, שעל ידי לבישת הבגדים נעשה ראוי לכבוד ולתפארת, וכן בגדי שבת... (פרי צדיק משפטים א)

ר' ירוחם:

על הפסוק (בראשית מ"ט י"א) "ובדם ענבים סותה" פירש"י שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר שיתן עיניו בה. מי היה מפלל לשמוע ביאור כזה מפי רש"י הקדוש? אכן זהו הענין שהם היו "יושבי הארץ", וטעמו את העפר שהוציאה את ה"פירות" האלו. בעינינו הלא הוא לצחוק ביאור כזה בענין ה"מודע" (אופנה), אבל "יושבי הארץ" הם טעמו, והם אומרים ודאי, שהוא אך ורק כדי ליתן הזכר את עיניו בה. ואמנם המוציא לפועל את אופן זה ההלבשה, הוא היה צריך להיות "יושב הארץ" להשכיל על דבר, אבל אחר כך, אחרי שכבר עשאוה לאופנה זו, כבר היו הכל שותים וטועמים, הכל כבר נעשה מאיליו, באותו טעם שהמציאו הם... (דעת תורה במדבר עמוד קיג)