(ראה גם: בגדי כהונה-כללי)
ויסב דויג האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד. (ש"א כב יח)
ויהי בברח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה, אפוד ירד בידו... וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה, ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד... (שם כג ו)
ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הגישה נא לי האפוד, ויגש אביתר את האפוד אל דוד. וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו, ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל. (שם ל ז)
...אמר לו אם כן (שחשן ואפוד) אינם נפרדים לעולם, ומי שמפריד אותם למדנו, שכתוב עליו מפריד אלוף, (כי הם רומזים לז"א ומלכות), מהו שכתוב, ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה אפוד ירד בידו, ואילו חושן אינו אומר.
אמר לו ודאי כך הוא, כל מה שהוא חשוב הוא נסתר וגנוז ואינו נזכר כל כך, כעין זה כתוב, נושאי אפוד בד, (ולא נזכר החושן מפני חשיבותו), מה שהוא יותר בגלוי הוא נזכר כדי שיתכסה מה שהוא בגניזה ובמכוסה, ועל כן נזכר מה שבגלוי יותר, שהוא האפוד... (פקודי קפו)
...(ולפיכך לא כתוב ועשית) באפוד, (משום שהאפוד) אינו שלו, (כי האפוד הוא תקון המלכות), ואינו שישתמש עמו משה, ועל כן אין משה צריך לעשות העבודה של אחיו, כי משה איהו שושבינא דמלכא, ואהרן שושבינא דמטרוניתא... (זהר חדש תרומה לד)
ראה בגדי כהונה-כללי.
ור' נחמיה שמיר למאי אתא, מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו אין כותבים אותן בדיו, משום שנאמר פתוחי חותם, ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר במלואותם, אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן... (סוטה מח ב)
ויעש אותו גדעון לאפוד ויהי למכשול, ולמה עשה אפוד, לפי שמנשה לא היה באבני אפוד כי אם אפרים, ולא היה לו מזל, לפיכך עשאו, ואף על פי שעשאו לשם שמים היה למכשול לכל ישראל שכשלו בו וסברו דבר אחר הוא... ולפי שלא היה שבטו באפוד לא היה לו מזל באותו אפוד ובאותו תיקון. (שופטים פרק ח, סד)
...אם כן מהו זה שנאמר ויפל ביום ההוא שמונים וחמשה איש נשא אפוד בד (ש"א כ"ב י"ח), לא שהיו נושאין, אלא שהיו ראויין לישא, דבר אחר אפוד בד היו נושאין לא אפוד שלכהן גדול, שאפוד כהן גדול זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, וזה מן הבד בלבד, ואף הלוים היו חוגרין אותו, שהרי שמואל הנביא לוי היה, ונאמר בו (ש"א ב' י"ח) נער חגור אפוד בד, וכן דויד (ש"ב ו' י"ב) חגור אפוד בד, ולמה היו חוגרין אותו, כדי להודיע שהגיעו למעלת כהן גדול שמדבר ברוח הקדש. (שמות כח ל)
האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגרו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו. רחבו כמדת רוחב גבו של אדם ויותר, ומגיע עד עקביו. והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה אורג, ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגר בו. והכתפות מחוברות בחשב, וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו כמין שתי רצועות, ונקפלות לפניו למטה מכתפיו, ואבני השהם קבועות בהן, והמשבצות נתונות בראשיהן לפני כתפיו, ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחושן לימין ולשמאל, ושני ראשי השרשרות תקועות במשבצות מימין ומשמאל, נמצא החושן תלוי במשבצות האפוד... (שמות כח ו)
וחבר - האפוד עם שתי הכתפות מעשה מחט, ואינו אורגם עמו. (שם שם ז)
וחשב אפודתו - חגור שעל ידו מתקנהו לכהן, אשר עליו - למעלה בשפת הסינר החגורה... ממנו יהיה - ארוג עמו, ולא יארגנו לבד ויחברו... (שם שם ח)
כתולדותם - ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי על האחת, ועל השניה גד אשר יששכר זבולון יוסף ובנימין מלא, כ"ה אותיות בכל אחת. פתוחי חותם - חרוצות האותיות בתוכן כמו שחורצין חותמי טבעות לחתום אגרות. מסבות משבצות - האבנים מוקפות משבצות זהב, שעושה מושב האבן בזהב כמין גומא למדת האבן, ומשקעה במשבצת, ומחבר המשבצת בכתפות האפוד. (שם שם י ויא)
אפוד - הנה משה עשה רק אפוד אחד, ובאביתר מצינו "אפוד ירד בידו", פירוש במקרה, ועוד שם היה אפוד בד, וכאן של זהב וכו', וכן שאל דוד באפוד, ובאותו זמן שאל שאול, והרי שאלו רק בחושן, דכתיב בו "את האורים"... והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר, ואינו אפוד משה... וסוד עמוק דבר החושן והאפוד, ארמוז מקצתו. והפתח שיכול לבא אל הסוד שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן הששה על הכתף השנית... רק המשפט אינו כפי החילוק בלב, רק כפי החילוק למראה העין, ובעבור הנטיה אמר וירכסו את החושן מטבעותיו... והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חשב, רק כי אין שם חשן ולא אורים, ואשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חושן המשפט, יוכל להשיב לשואל מדמיון האפוד לבדו, רק לא בכל עת... ולא יבין מי שלא למד ספר המדות וסוד מלאכת השמים... (שם שם ו)
אבני מלואים - לרש"י על שם שעושים להם גומא למושב, ואינו נכון שיקראם על שם העתיד, וגם אבני השוהם מוקפות משבצות ולא קראם מלואים... אלא מלואים שלמות, ולא ממחצב גדול, או שנחצב מהן כלום, וכן תרגם אונקלוס: אשלמותא, ובאבני שהם נאמר מעשה חרש אבן, על כן לא כתב עליהם אבני מלואים, ואבני החושן עשה בשמיר. (שם כה ז)
אפוד - שהיו לובשים אותו לכבוד. (ש"ב ו יד)
האפוד לדעתי כחצי מלבוש ממתניו ולמטה, ומכסהו מלפניו ומאחריו, והחשב כמין אזור, והכתפות מכסים כל הגוף ואחריו ממתניו ולמעלה ומתחברות למטה אל האפוד, והחושן מתחבר מלמעלה בכתפות ומלמטה האפוד, נמצא הכל מלבוש אחד, שאם לא היו הכתפות מחוברות אלא ב' רצועות המתחברות לשרשרות החושן מלפניו, אם כן כשהכהן עובד וכופף צוארו למטה היו נופלות הכתפות ומתפרדות והחושן נופל. אל שני קצותיו - מחוברים לאחריו של כהן ממעל לחשב. (שמות כח ו)
האפוד רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, וארכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים. ויש לו כמי ב' ידות יוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן שחוגרין אותו בהם, ונקראין חשב האפוד. והכל ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש על שמונה ועשרים חוטים כמעשה החושן. ותופר עליו שתי כתפות כדי שיהיו על כתפות הכהן. וקובע על כל כתף אבן שוהם מרובע מושקע בבית של זהב, ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים כתולדותם, וכותבין שם יוסף יהוסף, ונמצאו כ"ה אותיות באבן זו ובזו. וכך היו כתובין: ראובן, לוי, יששכר, נפתלי, גד, יהוסף, ועל כתפו השמאלית: שמעון, יהודה, זבולון, דן, אשר, בנימין. ועושה בכל כתף ב' טבעות, אחת למעלה בראש הכתף, ואחת מלמטה לכתף למעלה מן החשב, ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה, והם הנקראים שרשרות, ואחר כך מכניס קצות עבותות של חושן בטבעות של מעלה בכתפות האפוד, ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות שלמעלה מחשב האפוד, ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האפוד עד טבעות החושן העליונות, כדי שידבקו זה בזה ולא יזח החושן מעל האפוד.
נמצא כשלובש האפוד עם החושן יהיה החושן על לבו בשוה, והאפוד מאחריו, וחשב האפוד קשור על לבו תחת החושן, ושתי כתפות האפוד על שתי כתפיו, ושתי עבותות זהב יורדות מעל כתפיו עד טבעות החושן, ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו משתי טבעות החושן התחתונות עד שתי טבעות האפוד התחתונות, שהם למעלה מחשב האפוד. (כלי מקדש פרק ט ט והלאה)
וכתבת עליהם - ולקמן כתיב והאבנים תהיינה על שמות וגו', אלא שלא היו בולטות אלא שקועות בתוך האבנים, והאבנים בולטות למעלה מהשמות, ולפי זה השמות על האבנים והאבנים על השמות. (שמות כח ט)
ואמרו שהאפוד מכפר על ע"ז, שכבר נתפרסם האפוד כתכשיט מורגל אצל ע"ז, ולכן ציוה שיהיה תלוי ומושלך לאחורי הכהן, במקום השפל שבאדם, וכמו שאמרו רז"ל, כל ליצנותא אסירא בר מליצונתא דע"ז (מגילה כ"ה). וציוה לתלותו בכתפות בחושן, להראות שמה שעובדי ע"ז מבקשים צרכיהם מהנמצאים העליונים, הוא טפל ותלוי בחוט השערה מהחושן שבו האורים ותומים, כלומר מהמדרגה הנבואית שניתנה לישראל ביחוד, ואם כן ראוי שתתבזה בעינינו כל ע"ז שבעולם.
ולפי שמעשה החושן הוא חסד שהטיב עמנו הא-ל יתברך לגלות רק לנו את סודותיו, לזה אמר "ונשא אהרן את שמות בני ישראל וגו' לזכרון לפני ה'", כי הוא למען חסדו רוצה להעלות זכרונינו לפניו. ושתי אבני השהם על כתפיו אבני זכרון לבני ישראל שיקבלו עול מלכותו, ולא ילכו אחרי אחרים... (שמות כח ד)
כתב ראובן לוי באבן ימין, ושמעון יהודה וכו' בשמאל, שזהו ששה משמותם, כתולדותם. והטעם הוא כדי שיזכרם בתפלתו, ועל ידי זה יגיע לנבואה בעניניהם, וגם יגביה ידו עליהם בברכה בפרשו ידיו בצורת ש-די ומזכיר שם המפורש. לאבן עזרא בטעמי הבגדים דרך זרה, שהאפוד היה כדי לדעת אצטגנינות, ועשוי נגד י"ב המזלות, והחושן בנוי נגד אמצע ארץ ישראל, ואבניו נגד מהלך המזלות האמיתי בארץ ישראל, ויוכל כך לחשב בין מהלך האמצעי והאמיתי, וירכסוהו אל האפוד נגד הנטיה וכו'. וכן נראה דעת הרלב"ג, ואם כן מדוע לא אמר בפסוק על האורים "ויעש"? ומדוע נתייחד לכהן גדול? ועוד. (שם כח ו, וראה עוד בגדי כהונה כללי)
האפוד הוא לכפר על ע"ז, כי על ידו מגידים העכו"ם העתידות, והעובדי גלולים מכח החיצונים אשר לראשם, שבשולי הקדושה האחורים שלה, על כן האפוד מאחורי הכהן. שתי אבני השהם לרמוז ללוחות שניתנו על ידי משה, ששמו כאותיות שהם, ועליהם שמות בני ישראל, שייחדו שמו ואמרו שמע ישראל וכו', וכתובים מעשה חרש אבן - זכות האבות, אברהם בזכות המעשה שעשה כל המצוות, חרש - זכות יצחק ששבחוהו במדת הסבלנות, וזכות יעקב, כמו שאמר "אבן ישראל". אבני זכרון - כשיזכרו התורה על ידי לימוד אז יכפר האפוד על ע"ז. ואם תאמר מה יועיל הלימוד אז? על זה אמר ועשית משבצות - שיחדשו בתורה חידושים, ועל ידי זה יבראו מלאכים חשובים כזהב, וזה יגן מהפורענות. (שם)
ראה בגדי כהונה-כללי.
מעשה חושב - שהוא על ע"ז שחייב בה על המחשבה, כי בחטא זה האמונה עיקר, ועל כן מביא בה עולה לפני החטאת. (שם כח ו)
ושמת את שתי האבנים - לכפר על הלוחות שנשברו, ושם נתפרדה החבילה בין השי"ת והלוחות ומשה וישראל, ועל ידי הכפרה נתחברו, "שהם" פירש רבינו בחיי אותיות השם ואותיות משה, וחקוקים עליהם שמות בני ישראל, ומעתה נזדמנו כולם לפונדק אחד, ולעומת ששכחו א-ל מושיעם כי יזכרו כי הוא צורם, ואז יהיו על כתפיו לזכרון. (שם שם ט)
מעשה חושב - נאמר בחושן ובאפוד המכפרים על ע"ז ודינים, ששניהם מסורים ללב ושקולים זה כזה. (שם שם טו)
אבני שהם - מדוע לא סדרם בראשונה, כי הנשיאים הביאום רק באחרונה, והקפיד על זה, ועוד דאיתא ביומא פרק בא לו, דבגדי כהונה מותר ליהנות מהם, ואם כן קדושתם למטה מכלי מקדש, והאבנים באו רק לבגדים, ועוד דאמרו ביומא שהעננים מביאים אותם, ואם כן היו בלא טורח וחסרון כיס... (שם)
ששה משמותם - אמרו בסוטה, שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם. ר' חנינא בן גמליאל אומר, לא כדרך שחלוקים בחומש הפקודים, אלא כדרך שחלוקים בחומש שני, בני לאה כסדרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני השפחות באמצע. ומה אני מקיים כתולדותם? כשמותם שקרא להם יעקב, ולא כפי שקרא להם משה, הראובני וכו'. אם כן לתנא קמא: יהודה ראובן שמעון לוי דן נפתלי באחת, ובשניה גד אשר יששכר זבולון יוסף ובנימין. ולהשלים כ"ה אותיות, לרב יצחק כתב יהוסף, ולרב נחמן בנימין מלא. ואפשר לומר שאין הסדר פוסל באבני אפוד, לזה אמר ששה משמותם, ואת שמות הששה הנותרים, אלה שלא נכתבו על האבן הראשונה יכתוב על השניה. ומה שכתב ששה משמותם שלא כסדרן, מהם שנולדו תחלה ומהם שנולדו אחר כך כיששכר וזבולון. אמנם הרמב"ם כתב שלא כתנא קמא ולא כר' חנינא בן גמליאל, ומהרי"ק דחק לפרש הרמב"ם כר' חנינא בן גמליאל, ועיין שם בארוכה. ואפשר לפרש שהרמב"ם לא גרס בתנא קמא מפני שיהודה ראשון, אלא שניה כתולדותם, שבצירוף אבן שניה סדורים כתולדותם, ראובן באחת ושמעון מולו, לוי באחת ויהודה בשניה, ואם יקראם בב' השורות יהיו כתולדותם... (שם כח י, וראה שם עוד)
ואפוד - מלבוש מיוחד לעובדי ה' נגד עובדי ע"ז, ובב' אבניו כ"ה אותיות נגד שמע שהוא יחודו יתברך שמו מצד עצמו, וברוך שם כבוד מלכותו שהוא יחודו המתפשט בכל העולמות... (שם שם ו)
אפוד - מלשון עבוד, בגד לעבודה. (שם)
החושן והאפוד - האדם הנכנס לעבוד חוגר עצמו בהם למדרגה עליונה של שלמות אנושית. האפוד מקיף את הגב - ההרגשות, החזה - הרצון, הכתף - המעשה, והמתנים - הכח... הכהן הגדול הנושא את שמות בני ישראל מסמל את כלל האומה, כוחה, הכרתה ורצונה יהיו תמיד מאוגדים כחושן ואפוד, הכח משולב בהכרה וברצון, שהם מעוררים ומעוצבים על ידי האורים והתומים. שרשרת זהב המסמלת כח מוסרי אציל מחברת את המעשה-האפוד, לחושן האורים ותומים, וכן מחבר פתיל תכלת המסמל את ברית ה' וחובות הברית, את חשב האפוד המסמל את האנרגיה האצורה לשם שמוש, אל חלק האורים ותומים... (שם שם מ)
חושן ואפוד - מקדים את החושן מפני מעלת קדושתו, שבו האורים ותומים, וגם לפי התכלית כחו גדול משל אפוד, אבל במצות לבישתן אפוד קודם. (שם שם ד)
שתי כתפות - מנהג מדינות אלו היה לנשוא על הכתף מלבוש דק הנקרא כתף, ואינו מחובר לשום בגד. וחבר - ציוה שיהיו מחוברות ממש בשעת לבישת האפוד, ומשמע שלא בא להקפיד שיהיו מחוברים תמיד, אלא בשעת לבישה. אל שני קצותיו - שאין הקפד להחליף של ימין לשמאל. (שם שם ז)
פתוחי חותם - מנהגם היה לפתח על החותם ציור לבד השם, ובא כאן הצווי בלבד שמותם יהיה הציור השייך לכל אחד. על שמות - אצל השמות... (שם שם יא)
משבצות - טס מרובע וחלול ובו מחט התופסת את הנתחב בו. ובאשר היתה השרשרת רחבה לא היה אפשר לשים בה טבעת. מגבלות - העיגולים לא יהיו מקשה שלא יוכלו להמתח ולהקווץ, כך שיוכל להגביה ולהנמיך צווארו ולפי זה ימתח ויקווץ... מעשה עבות - וזה על ידי שהעיגול יהיה מחוטים דקים מעשה עבות. (שם שם יג ויד)
...וזה היה הבדל זכרון האפוד והחושן, שזכרון האפוד הוא הפרנסה טובה, לכן הוא קודם בכל מקום, מפני שהוא דרך ארץ והכרחי, וזכרון החושן הוא לתשועת ישראל ולהנקם מרודפיהם... (שם שם טו)