בגדי   כהונה   מגבעת   ומצנפת   

(ראה גם: בגדי כהונה-כללי)

רש"י

מצנפת - כמין כיפת כובע, שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות, ומתרגמינן כובעין. (שמות כח ד)

אבן עזרא:

כי על דרך הפשט אין המגבעות כדמות מצנפת, כי המגבעות כדמות אלה שישימו הזכרים בארצות אלה על הראש, והם גבוהים, והמצנפת בגד דק ארוך צנוף סביב הראש, כי בארץ ישמעאל ועוד המצנפת היא על ראש הזכרים הנכבדים ולא על ראש אשה... והנה לא תמצא המצנפת אלא לאהרן והמגבעות לבניו, ויש אומרים מגזרת גבעות, כי המצנפת עוטרת הראש ועוטה אותו, כי אומנות היא. (שם שם לו ולז)

אבן עזרא:

והזכיר בתחלת הפרשה המצנפת לפני האבנט כי היא נכבדת ממנו. (שם כט ה)

רמב"ן:

...כן פירש רש"י שהמצנפת ככובע, ואינו, כי בגמרא אמרו שארוכה ט"ז אמה כצניף, ואף מגבעות בכהן הדיוט מצנפת, אלא שמעלה הכפלים עליו כמגבעת שהיא כובע. (שם שם לא)

ויצקת על ראשו - לא כר' אברהם, אלא צנף המצנפת סביב ראשו והניח האמצע מגולה. ולרש"י היציקה במקום תפילין ומשם לכל הראש. (שם כט ז)

...וכן המצנפות היו שוות לכולם, רק שכהן גדול יצנוף והבנים יחבשום. שם לט כז)

משנה תורה:

ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכהן גדול צונף בה כמי שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע. (כלי המקדש פרק ח ב)

המצנפת של כהן גדול או הדיוט ט"ז אמות... (שם יט)

חזקוני:

ואת פארי המגבעות - פירש רב האי גאון ז"ל כמין כפתור הוא בראש המצנפת. (שמות לט כח)

אברבנאל:

המצנפת להתחזק באמונות ומדות התלויות בחוק ובשכל, או שיהיו מחשבותיו קדושות וכן אמונותיו... (שם כח ו)

מהר"ל:

וכך פירש בזמן שעטרה בראש כהן גדול וכו', שהעטרה באין ספק יורה על המעלה והחשיבות, והמצנפת בראש כהן גדול מורה על המעלה האלקית שיש לישראל, ולכך המצנפת היה מכפר על גסות רוח, יבא דבר שבגובה ויכפר על דבר שבגובה (זבחים פ"ח ב') כי הכהונה והמעלה האמיתית יכפר על גסות רוח שאין ראוי אותו גובה, ודבר זה מבואר... (חידושי אגדות גיטין ז א)

מלבי"ם:

...ואחר שיטהר נפשו מן הקנאה המעוררת כח הכעסני והתאוה של כח התאוני, צריך גם להשפיל מדת הגאוה שהוא שורש לבקשת הכבוד, על זה בא המצנפת לכסות ראשו מפני אימת השכינה שלמעלה מראשו... שאם יחשוב שה' וכל קדושיו עמו למעלה מראשו ילבש ענוה ויהיה כעפר ואפר נגד כבוד המלך... (שמות כח א)

העמק דבר:

נזר הקדש על המצנפת - ביארנו דזה איננו על מקומו, אלא פירוש שהמצנפת היתה מעמידה הנזר שלא יפול. (שמות כט ו)

משך חכמה:

אבנט - נכתב בלשון יחיד, שכולם במדה אחת, אבל המגבעות היו לכל אחד כמדתו. (ויקרא ח ז)