סוד תנוך אוזן ובהן יד ורגל וסוד סימן שמסר יעקב לרחל, דע כי יש ג' שרים גדולים מסטרא דשמאלא, והם עוררים את האדם לרדוף אחר תאות גופנים, א' מושבו על תנוך אוזן הימין והוא הגדול, והבינוני על בוהן ידו הימנית, וקטן על רגל ימנית, ועל ידי נתינת לכהן מדם האשם על ג' מקומות האלו מסולקים מעליו טומאה שהוא רוח הטומאה מסטרא דשמאלא. וכן צריך ליתן מדם התרנגול הנשחט בערב יום כפורים לכפרה על תנוך אוזן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית, ובזה מסתלקים מעליו כל השרים המעוררים אותו לרדוף אחר תאוה גופנית, והם המעוררים הם הם המקטרגים עליו... וכן הענין בסוד התשמיש, כשהתעוררות בא מהם התשמיש אינו לשם שמים כי אם לשם תענוג... אבל הזוכה לאשה כשירה שכל תשמיש ותשמיש בא על ידי התעוררות ועל ידי שאוחזת בידה תנוך ואוזן בעלה ובהן ידו הימני ובהן רגלו הימני, ובזמן שכוונה לעורר אותו צריכה שתכוין לבה ששעה שמחזקת באלו מסתלקת מעליו ג' שרים המעוררים התאוה שלא לשם שמים... ואלו סימנים מסר יעקב לרחל. ואמנם האשה צריכה להתחיל בבהן הרגל שהוא סימן התחתון, ואחר כך בהן יד שהוא אצבע, ואחר כך תנוך אוזן בעלה שהוא עליון, ובדרך זה מסר יעקב לרחל. (ויצא)
ועל בהן - פורקא מיצעא דידיהון... (ויקרא ח כב)
בהונות - קרסולי. (שופטים א ו)
בהונות - האצבע הגסה. (שם)
בהן - נקרא בלשון חז"ל גודל, והוא העב מכולם. ויש אומרים שהוא נקרא זרת, והקטן מכולם נקרא גודל. ולחכמי הטבע כל אחד מהם משמש חוש אחד לקנוח או משמוש. (ויקרא ח כג)
כהן - משרש בהן-בון, הבוהן היא בבחינת איש הבינים כביכול, "המבינה" של היד, הבוהן היא המתווכת, בלעדיה האצבעות משותקות ואינן יכולות לאחוז דבר, כביכול הבוהן משכן השכל של היד, בזכות תיווכה יכולה כל אצבע לשרת את הרוח, משום כך הבוהן מייצגת את היד כולה, וטיפת שמן הניתנת על הבוהן מקדשת את כל היד... (בראשית יד יח)