(ראה גם: בושה, מלבין פנים)
אמר ליה ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק, מאי כרום זלות לבני אדם, אמר ליה, אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן. (ברכות ו ב)
תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון... וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה, אהייא ...אלא אסיפא. אמר רחבה אמר רב יהודה כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו... רבי חייא ורבי יונתן הוי שקלי ואזלי בבית הקברות, הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן, אמר ליה רבי חייא דלייה כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו... (שם יח א)
דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות, נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות, לגלגל עליו חבירו, כעס בר קפרא, אמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס, אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם אתה על מה לגלגת עליו... ושניהם לא הוציאו שנתן. (שם לט א)
לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים, אמר רב יהודה אמר רב לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה, ובשאין גדר, ובזמן שהשכינה שורה. תנו רבנן הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום... (שם סא ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב אסי (אמר רב) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה... מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו, דתניא ושפך וכסה, במה ששפך יכסה, שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו... (שבת כב א)
כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו, ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר אין כל חדש תחת השמש, אמר לו בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולת... (שם ל ב, וראה שם עוד)
...אמר לו ר' יהודה בן בתירא, עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. (שם צו ב)
א"ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד אין מרפא. מאי עד לאין מרפא, אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. (שם קיט ב)
ולהג הרבה יגיעת בשר, א"ר פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. (עירובין כא ב)
...התם היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא. (שם סח ב)
א"ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה, מפני שהיו בה שני דברים, גלוי עריות ובזיון קדשים... (יומא ט א)
למה יוצאין לרחוב, ר' חייא בא אבא אמר לומר זעקנו בצנעא ולא נענינו נבזה עצמו בפרהסיא... ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, אמר ר' יהושע בן לוי לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונינו. (תענית טז א)
ולמלך אין שוה להניחם, דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות... (מגילה טו ב)
אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא, דכתיב כרע בל קרס נבו, וכתיב קרסו קרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו'... אמר רב אשי האי מאן דסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ"ל ושי"ן. (שם כה ב)
תנו רבנן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהם ואין מטילין בהם, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים... א"ר יהודה אימתי בישובן, אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים ולא יתלוש מפני עגמת נפש... א"ר אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין, ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש, ומאי ניהו, חשבונות... (שם כח א וב וראה שם עוד)
מאי על כל נעלם, אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס... (חגיגה ה א)
אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך, איזיל אנא ואקביל אפיה, תקפיה ואזל בהדיה... אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי ברכתא. (שם שם ב)
מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה, ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמיא ליה תיגרי... וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלקים וגו', במתניתא תנא אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. (יבמות סג א וב)
...אמר ליה אילו בנתך הווין מי היית מזלזל בהו כולי האי... (כתובות כג א)
רבי מאיר סבר אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ר' אלעזר סבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. (שם עה א)
...אמר לה לבזוייה קאתית, תיהוי ההיא אתתא בשמתא, פקעה ומתה. (נדרים נ ב)
ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן... רב אשי אומר משום דקרו לאינשי חמרי. (שם פא א)
א"ר זריקא אמר ר"א כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. (סוטה ד ב)
מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה, ומר סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה. (שם ח ב)
דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, ממזר סופג את הארבעים, רשע יורד עמו לחייו. (קידושין כח א)
תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות... (שם מ ב)
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך, לגלג עליו, לימים נצרך למכור שדהו... (בבא קמא נ ב)
אמר ליה רבא לרבה בר מרימנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, אמר ליה דכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. (שם צב ב)
ולימא ריש גלותא לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא. (שם קב ב)
...דתרי זילי לא מזלזלינן ביה. (בבא מציעא נב ב)
...איתחזי לי בחלמא אמר לי לא מידי הוא, יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי. (שם פד ב)
...שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה. (בבא בתרא נז ב)
לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן. לימים הפליגה ספינתו בים... אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא, אלמלא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. (שם עה א)
אלא אמר רב אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא אמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי... (סנהדרין כט א)
איבעיא להו קבורה משום בזיונא הוא או משום כפרה הוא... שם מו ב)
לכדתניא היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר את אביה היא מחללת, שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד נוהגין בו בזיון, אומרים ארור שזו ילד ארור שזו גידל, ארור שיצא זו מחלציו... (שם נב א)
אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. (שם צד א)
...מכאן אמר רבי אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. תניא אידך כי דבר ה' בזה, זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה... תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זה הוא דבר ה' בזה, רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה, ר' נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, רבי ישמעאל אומר זה עובד עבודת כוכבים... זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך אלהים אחרים. (שם צט א)
אפיקורוס, רב ור' חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם, רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם.... אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו לדידהו תנו... רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה... (שם שם ב)
תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. (שם קא א)
דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו... (שם קח ב)
אוטם אזנו משמוע דמים, דלא שמע בזילותא בצורבא מרבנן ושתיק... (מכות כד א)
והתני רב יוסף הנה קטן נתתיך בגוים שאין מושיבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד, שאין להן לא כתב ולא לשון. (ע"ז י א)
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה... (אבות ד ג)
...מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון... ואמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא, שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה, כסהו כלילה. (מנחות צט א וב)
סבר מר בר רב אשי לשעוריה בתלתין פלגי דזיתא, אמר ליה אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן. (חולין צח א)
...צווחה רביעית, פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים, מאי הוי עביד, הוה כריך שיראי על ידיה והוה עביד עבודה... (כריתות כח ב)
אית תניי תני שאין שבחו של תלמיד חכם להיות אוכל בשוק... (מעשרות טז א)
ר' מנא מקיל לאילין דמתמניי בכסף, רבי אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, א"ר יאשיה וטלית שעליו כמרדעת של חמור... (בכורים יא ב, וראה שם עוד)
אין לך אדם שביזה עצמו על מצות יותר מדוד, מפני מה ביזה עצמו על המצות, שהיו מביטין בארון ומתים... (סנהדרין יב א)
א"ר חייא רבה עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו... (בראשית לד יב, וראה שם עוד)
דקליטיינוס מלכא הוה רעי חזירין בהדא טבריא, וכיון דהוה מטי סדריה דר' הוו מינוקא נפקין ומחיין ליה... א"ל אף על פי כן לא תבזון לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר. (שם סג יב)
...הדא הוא דכתיב (משלי י"ח) בבא רשע בא גם בוז, בבא רשע זה עשו, שנאמר (מלאכי א') וקראו להם גבול רשעה, בא גם בוז שבא בזיונו עמו, ועם קלון חרפה שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב... (שם שם כ)
תאני רבי שמעון לפי שזילזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה. (שם עב ב)
ויבא יוסף את דבתם רעה... ר"י אומר מזלזלין הן בבני השפחות וקורין להם עבדים. (שם פד ז)
שערך כעדר העזים, מה עז זו בזויה, כך ישראל בזויין בשטים... (שיר השירים ו יב)
...אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם... ר' יוחנן מייתי לה מהכא, (קהלת ט') וחכמת המסכן בזויה, וכי חכמתו של רבי עקיבא שהיה מסכן בזויה היתה, אלא מהו מסכן מי שהוא בזוי בדבריו, כגון זקן יושב ודורש לא תטה משפט, והוא מטה משפט... (רות א ב)
אל תבהל ברוחך לכעוס, א"ר יודן היכמה דמעזלא עזיל על פלכתיה כן סליק ליה בפלכתיה הוא נסיב... כל דרקק לעיל על אפוי נפל. (קהלת ז כא)
ר"א הקפר אומר, כל המכבד חבירו לשום ממון סוף שנפטר ממנו בקלון, וכל הבוזה את חבירו לשום מצוה סוף שנפטר ממנו בכבוד... שכן מצינו במשה רבינו שביזה פרעה לשום מצוה, וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר... ומניין שנפטר ממנו בכבוד, שנאמר ויקרא למשה ולאהרן לילה... (פרק כט ד)
איסי בן יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים בלא זמנן... אלא מפני שהן בוזין בעצמן. (שם שם ו)
...וכיון שראה הקב"ה שהם מזלזלים בו התחיל ליחסו, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, כהן בן כהן, קנאי בן קנאי. אוריה היו ישראל מזלזלים אחריו ואומרים לא גבעוני הוא, וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיהו מקרית יערים,וכתיב ועריהם גבעון והכפירה וקרית יערים, הוצרך הכתוב ליחסו, ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן וגו' ויחזקאל היו ישראל מזלזלים אחריו, ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, הוצרך הכתוב ליחסו, היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן, ירמיה היו מזלזלים אחריו ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, וצריך הכתוב ליחסו, דברי ירמיהו בן חלקיהו. (ירמיה פרק א רנז)
לא תגלה - והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהן דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה. (שמות כ כג)
עוון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן, לא חרבה ירושלים עד שביזו בה תלמידי חכמים... וכן זה שאמרה תורה אם בחוקתי תמאסו - מלמדי חוקותי תמאסו. וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא. אם באו עדים שביזהו אפילו בדברים חייב נידוי, ומנדין אותו ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב בכל מקום ונותנין אותה לחכם... (תלמוד תורה פרק ו יא ויב)
ומקללך אאר - סדר הקושי הוא: בוזה, מקלל, ארר... ואצל השי"ת שייך רק לשון בוזה, שמקל בכבודו, ולא לשון קללה, כי מה יוסיף או יגרע לו... (בראשית יב ג)
המבזה דבר הוא מפני שהדבר בעצמו אין נחשב ונבזה ונמאס בעיניו ויבזהו גם בלבו. (הכרמל)