(ראה גם: שלל)
בביזת סיחון נאמר בזזנו לנו, לשון ביזה, שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב, לכך נאמר בזונו לנו, לשון בזיון.. (דברים ב לו)
שלל - הדברים החשובים שחוטפין תחילה, בזה - שלוקחים אחר כך גם דברים פחותים. (ישעיה י ו)
לשלול שלל - הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה ושייך למלך. לבז - מה שאנשי החיל לוקחים בחזקה איש לו. (יחזקאל לח יג)
ויבוזו - בשורש בוז הפקר, ובזז הוא שלוקחים לעצמם... (בראשית לד כט)
בזזנו לנו - עיין רש"י, ונראה עוד טעם שהיו שבעים מהשלל כי המלמות היו תכופות, מה שאינו כן במלחמת מדין... וידוע ששורש הבא פעם בנחי ע"ו ופעם בכפולים, כשהוא בכפולים מקטין את הענין ומחלישו, בזה שייך בהפקר שכל אחד נוטל כרצונו, וכשמוציאים את השלל מבעליו ומחלקים אותו שייך לשון בזז. והנה בסיחון נלחמו כולם בשוה ושייך לשון בוז, שחלקו בשוה, אבל במלחמת עוג נלחמו בקבוצות, כיאיר ועוד, ולכן כל אחד בזה לעצמו. (דברים ב לה)