(ראה גם: בית המקדש-עבודה, כהנים-עבודה)
...ומשום זה ואל יבא בכל עת אל הקדש, ואם רוצה לדעת במה יבא, בזאת, (שהיא המלכות דקדושה), בזאת יבא אהרן אל הקדש, כי זאת הזו היא עת הנאחזת בשמי בי' הזו, (שהיא יסוד), הרשומה בשמי, ובה יבא אל הקדש, ואל יבא בכל עת. (אחרי מא, ועיין שם עוד)
ואם בא הוא מת, שנאמר ואל יבוא ואל ימות, ואם בא מת הוא כאשר מת פלוני... משום רבי ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דיברות זה בצד זה, אחד פתוח ואחד סתום, ילמד פתוח על הסתום, מה פתוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש, אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש, ואיזה זה דיבר של יין ושל שכר, שנאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה, וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר על תשת.
אחיך באל יבא, ואין משה בבל יבוא, או אחיך בבל יבוא ואין הבנים בלא יבוא, אמר רבי אלעזר ודין הוא, ומה אם מי שנצטוה לבוא נצטוה שלא לבוא, מי שלא נצטוה לבוא אינו דין שנצטוה שלא לבוא... (אחרי פרשה א, וראה שם עוד)
תנו רבנן, הכל נכנסין בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים, אם אין שם כהנים נכנסין לוים, אין שם לוים נכנסים ישראלים, ואידי ואידי טהורין אין טמאין לא. אמר רב הונא רב כהנא מסייע כהני, דתני רב כהנא מתוך שנאמר אך אל הפרוכת לא יבא, יכול לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות ריקועי פחים, תלמוד לומר אך, חלק, מצוה בתמימים, אין שם תמימים נכנסין בעלי מומין, מצוה בטהורין, אין שם טהורין נכנסין טמאין, אידי ואידי כהנים אין ישראלים לא... (עירובין קה א)
אבא שאול אומר עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים, שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין לה אלא פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל לידע מה היא צריכה. (פסחים פו א)
דתניא רבי יהודה אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. (נזיר ד א)
שתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב מיתה... (שם לח א)
אמר עולא אמר ריש לקיש טמא שהכניס ידו לפנים לוקה, שנאמר בכל קדש לא תגע וגו', מקיש ביאה לנגיעה, מה נגיעה במקצת שמה נגיעה, אף ביאה במקצת שמה ביאה... מאי חצר החדשה, אמר ר' יוחנן שחידשו בה דברים, ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה... (זבחים לב ב)
דתניא מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה, בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת, ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים, וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים, מבית לפרכת אל פני הכפרת במיתה, רבי יהודה אומר כל היכל כולו ומבית לפרכת בארבעים, ואל פני הכפרת במיתה... (מנחות כז ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן יין ושכר אל תשת, יכול אפילו כל שהוא אפילו מגתו, תלמוד לומר ושכר, אין אסור אלא כדי לשכר, וכמה כדי לשכר, רביעית יין בן מ' יום, אם כן מה תלמוד לומר יין, לומר לך שמוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגתו. ר' יהודה אומר יין, אין לי אלא יין, שאר משכרין מנין, תלמוד לומר ושכר, אם כן מה תלמוד לומר יין, על היין במיתה ועל שאר משכרין באזהרה... (כריתות יג ב, וראה שם עוד)
ר' חזקיה ר' אמי בשם ר' לעזר, כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא, וכתוב אחד אומר את מקדש ה' טמא, הוא כיצד, ליתן חלק בין למיטמא בפנים למיטמא בחוץ, מיטמא בפנים עד שיכניס ראשו ורובו, מיטמא בחוץ עד שישהא כדי השתחויה... (שבועות י ב, וראה שם עוד)
בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם, ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים, קדש הקדשים מקודש מהם שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה. א"ר יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל, שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם... (כלים א ט)
רבי יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו, בזכות התורה, וזאת התורה, בזכות מילה, זאת בריתי... מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך, א"ר אבין אמר לו לך נחמו בדברים... ואל יבא בכל עת, א"ר יהודה ב"ר סימון צער גדול היה לו למשה לדבר זה, אמר אוי לי שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו, בכל עת, יש עת לשעה, ואל יבא בכל עת, יש עת ליום... יש עת לע' שנה... אמר הקב"ה למשה לא כשם שאתה סבור... אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס, רק שיכנס בסדר הזה. (ויקרא כא ה וו)
חכם - מוכן לקבל את הדברים, מכיר אותם לפי הויתם ותפקידם ויעודם המהותי. החכם האמיתי לוקח ידיעות אלו ממי שנתנם ויעדם בתוך הדברים, על כן חכמת התורה היא החכמה העליונה. בינה - החדירה לידיעת מהות הדברים האמיתית לא ניתנה לבן תמותה, השכל האנושי שופט מתוך מומנטים שהוא לוקח מתוך התנהגותם של הדברים. מענין שדווקא החכמה מתבטאת לרוב באופן פעיל: חכמתי, והתבונה באופן סביל: נבונותי, בזה רוצה לומר כי נחוצה כל האנרגיה וריכוז כחות הנפש כדי להבין את הנתונים האמיתיים האבסולוטיים. האדם לעומת זאת, מעדיף את התבונה, לימוד דבר מתוך דבר, כי פעולה זו הוא מחשיב כמפעלו האישי. לכן מזהירים אותנו שאין למהר בפעולה זו, כי אם לשקול תמיד היטב, עד שהתוצאה תבא מאליה. הבינה בתיאוריה, והדעת האמפירית-נסיונית תלויות זו בזו, לכן בדרך כלל קודמת החכמה, בירור הנתונים, לתבונה, שקול הדעת. במקרה של יוסף היו הנתונים ברורים, והיה צריך רק עוד שקול הדעת.. (בראשית מא לג)
היא חכמתכם - קבלת ידיעות, ובינתכם - השמוש בידיעות אלו. חכמת היהדות היא מדע ואמנות האמת וההרמוניה של החיים. (דברים ה ו)
נזיר - נבדל מעולם הזה אף שעושה דברי העולם, כי בכח האדם להדבק בכח השורש של כל דבר, שהוא החיות הפנימית, וזה על ידי חכמה ובינה. חכמה היא הביטול אליו יתברך על ידי שמבין בחכמתו שאין להשיג כח גבורתו, ובינה היא שממשיך החכמה להיות דביקה בגוף, שעל ידי זה סר מרע, כי כל אבר מרוחק מהחטא על ידי שמכניס היראה בעומק חיותו ורצונו, ודעת היא המשכת חכמה ובינה לכל מעשה ומדה. ובשבת דכתיב לדעת כי אני ה', שמתבטלים כל הנבראים אליו יתברך. (במדבר נשא תרל"א)
חכמה היא במחשבה שבמוח ובינה הוא הרצון וההרגשה שבלב כידוע ממאמר פתח אליה, וזה הוא מה שביד האדם כמ"ש מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, שהוא בלב, כמ"ש ביומא ע"ב וכמ"ש בחלק ק"ו רחמנא לבא בעי... ולכך נקרא בינה מה שהאדם מחדש, וחכמה מה שקבל מאחרים, ודעת חבורם רוצה לומר כשהחכמה שבמוח נובעת מן הלב והיא מדרגת משה רע"ה כנודע וזהו רוח הקדש... (חלק ג דובר צדק עמוד עא)
ובינה היינו כשנכנס היראה לעומק נקודה שבלב, כמו שכתוב "ולבבו יבין". את השמים ואת הארץ, חיבור שמים וארץ, היינו דכתיב בדעת שהוא חיבור חכמה ובינה... (פרי צדיק פקודי א)
לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, חכמה הוא במחשבה שבמוח, ובינה הוא הרצון וההרגשה שבלב, כידוע ממאמר פתח אליהו, וזהו מה שביד האדם, כמו שנאמר מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה שהוא בלב... ולכך נקרא בינה מה שהאדם מחדש, וחכמה מה שקיבל מאחרים, ודעת חבורם, רוצה לומר כשהחכמה שבמוח נובעת מן הלב והוא מדרגת משה רבינו ע"ה... (שם ליקוטים דף קכא)
...דחכמה מוחא, היינו מה שמשיג על פי השכל דכך צריך להיות, ובינה לבא הוא, כשכבר יש לו הרגשה בלב שכך צריך ויפה, וכליות יועצות הוא בלא שום טעם, וכן כתיב, הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני, שבכליות הוא סתום למעלה משכל האדם... (ר"ח מנחם אב ג)
ואף דחכמה גם כן נקרא כ"ח מ"ה, אך שם אין עוד שום הבנה עדיין, שנקרא כ"ח מ"ה, מה ידעת, מה אדתכלת, מה פשפשת, הא כולא סתים, אבל מדת בינה הוא מה שמופיע משם ללב להבין בתורה שבעל פה אז נקרא כח ואשר כח בהם, והיינו הכח וההבנה בהם בהמחדשים בתורה שבעל פה על ידי ההופעה מבינה שמורה על תורה שבעל פה שהוא מבין דבר מתוך דבר... (תצא יד)
סולם העליה ג' מדרגות יש לו: חכמה, בינה, דעה. האוגר ומאסף ידיעות החכמה בכמות מרובה חכם הוא, למעלה מזה היא הבינה, אם אלו הידיעות אשר רכש לו האדם, נסדרו במערכי הלב, נצטיירו בשכלו, מרגיש הוא ידיעות אלו במלא רחבן והקיפן ומבין דבר מתוך דבר, לזה נבון יקרא. העולה על כולן היא הדעת, כשהחכמה שנתרחבה ונצטיירה בלבו של האדם על ידי הבינה, מתאגדת ומתאחדת עם כל מציאותו ומהותו, עד כדי להחליט כי ידיעה זו אמת מוחלטת היא, להנהיג אותה בכל הלך חייו, ועל פיה לפלס מעגלו ולכנן צעדיו ואחרת בעדו אין...
הספרים הקדושים מכנים חכמה בשם "אבא" ובינה בשם "אמא", אבא הוא המשפיע ומוליד, אמא היא הקולטת השפעה זו, מרחיבתה בקרבה ומשלימתה, "דעת" היא תולדת החכמה והבינה, והוא ענין קרוב וקשור לאיזה עצם... וכן ענין דעה שמצינו בספרים הקדושים משמעו הוא שמתקרבות ידיעות החכמה אל האדם. וכשאלו הידיעות הנאצרות בלבו של אדם נתאגדו ונתאחדו בקשר בלתי נפרד ל"אני" הפנימי שלו ורצונו, חפצו ומעשיו הם תוצאה ישרה מהתמזגות ידיעותיו עם שורש נשמתו, ידיעות כגון אלו שלו הן, בעלים הוא עליהן בהטותו את מעשיו על פי חפצו ורצונו שבאו מתוך התישבות החכמה בלבו ונשמתו.
וראוי לאדם להשתדל ולהתאמץ בכל כחו להגיע לדרגא עילאה זו, כי זולת זאת גם החכמה גם הבינה הנמצאות אצלו אין הן כי אם ערבוב מושגים של מושכלות שונים המונחים אצלו בלי תנועה וחיים בחסור לו האפשרות והיכולת להשתמש בהם על פי כוונם הנכון...
טרם יגיע האדם למדרגת הדעת מעלה גדולה ויתירה לפניו להשתלם בכח הבינה, כי בינה לא נקראת עוד מה שנקלט חומר הידיעה היבשה בקרב לב על פי הוראת המלים המתות, לא לזאת בינה יקרא, אלא פנימיות הידיעה מה שאנו מכנים בשם "צורת החכמה", תוכה ונשמתה הספונה בגנזי לב ומחשבת האדם, מה שאוצר המלים בלשון האדם לא יספיק לזה ורק בשפת הנשמה הוא נמסר, באה ונמשכת אחרי הביטוי והמלה, לזאת יקרא בינה. חז"ל ידעו והכירו מהו הבינה ובמה היא מתבטאת, רבי אומר "לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמי קדליה דרבי מאיר" (ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב)... הבינה האמיתית, אשר על ידה אפשר לזכות לאורייתא אי אפשר לתלמיד להשיגה בקליטת אוזן בלבד, בשמעו את הדברים היוצאים מפי הרב, "אין בכח דברים להיות חוזרים ונמסרים" על פי אפים המיוחד כפי שהם מורגשים אצל איש רם המעלה, אשר אצלו כל ידיעה קשורה בנימי נפשו, מוקפת ומוארת בכל הויתו עד שנעשית לחלק מנשמתו, שרק אז הידיעה היא שלמה וגמורה, ידיעה כזו אשר חדרה לפנימיות נשמתו וקבעה לה מעון ומשכן בנפשו, מברקת ומתנוצצת מכל מהותו, מודגשת ומובלטת בזעזועי פניו ותנועותיו, ורק זה היודע ללמוד ולהשכיל מכל זה יכול לקבל את הידיעה כולה כמו שהיא מצטיירת ומורגשת בנפש החכם... (חלק א עמוד קס)
...הרי ההשגה מתחלקת לג' בחינות: חכמה, בינה ודעת. חכמה היא בירור התוכן הכללי הנקבע לפי התכלית, בינה היא ההתבוננות בפרטים הנצרכים לשם ההוצאה לפועל, ודעת היא בחינת החיבור והדביקות, כלומר שההשגה קבועה אצל האדם בבירור ואימות גמור, ומחשבתו דבוקה בה תמיד... (חלק ב עמוד רנד)