(ראה גם: בית מדרש, תפלה)
...והעמידוהו כך, שאדם אינו צריך להכנס לבית הכנסת, אלא אם נמלך מתחילה (דהיינו שמקבל רשות) באברהם יצחק ויעקב, משום שהם תקנו התפילה לפני הקב"ה, זה שאמר, ואני ברוב חסדך אבא ביתך, זהו אברהם, (שהוא חסד), אשתחוה אל היכל קדשך, זהו יצחק (שמצדו נקראת המלכות היכל), ביראתך, זה יעקב, (שה"ס ת"ת הנקרא נורא), וצריך להכלל בהם תחילה ואחר כך יכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו, אז כתוב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (הקדמה קפד, ועיין שם עוד)
הגבורים, שהם מין הג' של הערב רב, שנתערב בישראל, עליהם נאמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם, הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, דהיינו מצד דור הפלגה. בונים בתי כנסיות ובתי מדרשות, ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו, (והיינו כנגד הכתוב עיר ומגדל וראשו בשמים), ואינם מתכונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שם, כמו שכתוב, ונעשה לנו שם. ובני הסטרא אחרא מתגברים על ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, דהיינו הבתי כנסיות ומדרשות שעשו, ועליהם נאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ, דהיינו הקליפות והס"א הנקראות מים חרבו את הארץ בהתגברותם... (בראשית קכט)
ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, זהו בית הכנסת המקום שמדורת השכינה שמה, כמו שאתה אומר ואני נתתי לך שכם אחד, שכם זה השכינה, שהיא ראויה לו ליוסף, הואיל שנקרא צדיק, כי צדק (שהיא השכינה) אין מדורה אלא עם הצדיק, (שהוא יוסף), וזה הוא עד מקום שכם, שפירושו עד מקום השכינה, דהיינו בית הכנסת, עד אלון מורה, הוא בתי מדרשות, שמאלפים ומורים שם תורה ברבים. והכנעני אז בארץ, אז נתמתק היצר הרע ונתתקן בעל כרחו... (לך לך פ)
עוד פותחת הנשמה ואומרת, אולי ימצאון שם עשרה, אומרת רבונו של עולם, שמא היו מאותם העשרה הראשונים של בית הכנסת, שנוטל שכר כנגד כולם שבאים אחריהם, מה כתיב ויאמר לא אשחית בעבור העשרה. (וירא קצח)
מצוה לבנות בית המקדש של מטה כעין בית המקדש של מעלה, כמו שאמר מכון לשבתך פעלת ה', כי צריך לבנות בית המקדש למטה ולהתפלל בתוכו תפלה בכל יום, לעבוד את הקב"ה, כי תפלה נקרא עבודה. ובית הכנסת ההוא, צריכים לבנותו ביופי גדול ולתקן אותו בכל התיקונים, כי בית הכנסת למטה עומד כנגד בית הכנסת שלמעלה.
בית המקדש למטה עומד כעין בית המקדש שלמעלה, שעומדים זה כנגד זה. ובית המקדש ההוא כל תקוניו וכל עבודותיו וכל אלו הכלים והמשמשים כולם הם כעין של מעלה, המשכן שעשה משה במדבר, היה הכל כעין של מעלה... (בשלח שלב)
ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שמראה פירוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל, כי מראה שאין אלקים ואינו נמצא שם, ואינו מפחד ממנו ונוהג בזיון בתקון העליון של מעלה, (כי בית הכנסת מתוקן כנגד המלכות העליונה).
כי בשעה שישראל מסדרים בבית הכנסת סדר שירות ותשבחות, וסדר התפלה, אז מתאספים ג' מחנות של מלאכים עליונים, מחנה אחד, הם מלאכים הקדושים המשבחים להקב"ה ביום, כי יש אחרים שמשבחים להקב"ה בלילה, ואלו הם המשבחים להקב"ה ואומרים שירות ותשבחות עם ישראל ביום. (תרומה צב)
אלו החלונות, (שהם השרפים), ואלו חרכים, (שהם האראלים), עומדים כולם ליחד כל התפלות העולות ממטה למעלה, ולהשגיח בהן להביאן לפני הקב"ה, ועל כן כל בית הכנסת שאין בו חלונות אינו מקום להתפלל בו כראוי...
כי בית הכנסת למטה הוא כנגד בית הכנסת שלמעלה, בית הכנסת למעלה יש בה חלונות כמו שאמרנו, אף כך למטה, כי למעלה בבית הכנסת הגדולה, (שהוא ההיכל), יש בה י"ב חלונות עליונים, (דהיינו י"ב שרפים), אף כל בית הכנסת הזו התחתון, והכל עומד זה כנגד זה, משום שהעולמות עומדים אלו כנגד אלו, (שנחתמים זה מזה, וכל מה שבחותם יש בנחתם ממנו), והקב"ה מתעלה כבודו בכל, ועל כן ביום רעה ימלטהו ה', (כששולט צד הרע, ימלטהו ה'), על ידי אלו החלונות והחרכים. (פקודי תקצא)
ואף על פי שישראל הם בגלות, הקב"ה נמצא ביניהם, ובא ומקדים לבית הכנסת, וקורא ואומר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, ואין מי שיתעורר רוחו, אז אמר הקב"ה, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקדמתי ואין איש שיתעורר רוחו. (ויקרא מט)
ורבי כרוספדאי חמוד הלב, פירש מקרא הזה מטרם שנסתלק, ופירש יפה. מגדל עז, זהו התיבה, לשום בו הספר תורה שהוא עוז, ולהוציאו מתוך ההיכל, שהוא צורת היכל הפנימי, (שה"ס אמא), שממנו יוצאת התורה, (שהוא ז"א), ומגדל ההוא (שהוא התיבה), הוא שם ה', וצורה שלו, (דהיינו המלכות), והוא צריך להיות בשש מדרגות, כנגד חג"ת נה"י שבמלכות).
בו ירוץ צדיק, במי, אם במגדל או בספר תורה, אלא שדרש המקרא בזה ובזה, (במגדל ובספר תורה), כשדרש במגדל צריך הצדיק להיות חזן הכנסת, צדיק אמת וצורת צדיק העליון (שהוא יסוד), כשדרש בספר תורה. מי שעלה לספר תורה לקרות בתורה צריך להיות צדיק, ונקרא צדיק, מי נקרא צדיק מכל (ז' הקרואים לספר תורה, היינו) העולה לששי מאלו השבע... (שלח לך קלח, ועיין שם עוד)
פתח ר' אלעזר ואמר, מי בכם ירא ה' (שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם ה' וישען באלקיו, שואל מהו) שומע בקול עבדו, מקרא זה העמידוהו החברים בתפלה, וכך הוא, דהיינו מי שרגיל לבא לבית הכנסת להתפלל, ויום אחד לא בא, הקב"ה שואל עליו ואמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, אשר הלך חשכים ואין נגה לו, מהו שומע בקול עבדו, במי, אם תאמר בנביא או איש אחר, מי נתן נביא או איש אחר לתפלה, וכי משום שהתפלל תפלתו הוא שומע בקול נביא או איש אחר מעולם. אלא אותו המתפלל תפלות בכל יום הוא שומע בקול ההוא שקורא לו הקב"ה, ומשתבח בו, ואמר, שהוא עבדו ודאי, והיינו שומע בקול, באיזה קול, בקול ההוא שנקרא עבדו, כי שבח עליון הוא שיצא עליו קול שהוא עבדו, ועוד שקול נשמע בכל אלו הרקיעים שהוא עבד המלך הקדוש, וזה הוא, שומע בקול עבדו.
אשר הלך חשכים ואין נגה לו, וכי משום שלא בא להתפלל, הוא הלך חשכים, אלא העמידוהו, אבל מטרם שמתאספים ישראל לבתי כנסיות להתפלל, עומד סטרא אחרא וסוגר כל אורות עליונים, שלא יתפשטו ויצאו על העולם, וג' פעמים ביום הולכת הסטרא אחרא שהוא זכר ונקבה, ומשוטטים בעולם, ועת ההיא נתתקנה לתפלה משום שאין שם קטרוג כלל.
ואז הוא הזמן לתפלה, כי משום שהם (הס"א), הולכים לשוטט בהרי חושך והר נשפה, פתוחים אז החלונות של אורות העליונים ויוצאים ושורים על בתי כנסיות בראשם של אלו המתפללים תפלות, ומתפשטים האורות על ראשיהם, והקב"ה שואל על אותו שאינו נמצא שם, ואומר חבל על פלוני, שהיה רגיל כאן, ועתה הלך חשכים, שנעבר מן האורות, והלך לשוטט בהרים בעולם... (בלק רו, ועיין שם עוד)
...והשכינה נקראת נוגה, (וכתוב), ונגה לאש, ומכאן קוראים לבית הכנסת אש נגה (בלע"ז). (כי תצא קיט)
אשרי הוא האיש הנמצא מעשרת הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלם מה שנשלם, (כי אין עדה פחות מעשרה, שה"ס השראת ע"ס של השכינה), והם מתקדשים תחילה בשכינה, וכבר למדנו, וצריכים שיהיו נמצאים בבית הכנסת עשרה בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האברים, כי האדם עשהו הקב"ה בפעם אחת, והתקין לו כל האברים ביחד... (זהר חדש בהר טו)
תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה. אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל, ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל. (ברכות ו א)
אמר רבין בר אדא אמר רבי יצחק, כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו, שנאמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו, אם לדבר מצוה הלך נוגה לו, ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו. יבטח בשם ה', מאי טעמא, משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח. אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו...
אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה, אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחלין רבנן שבתא, כיון דשמענא להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו', אנא נמי רהיטנא...
אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא, חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטייעא, אמר כדו בר קיימת קמי מרך, שלף ספסרא וקטליה. (שם ו ב)
א"ל רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי, אמר ליה לא יכילנא, אמר ליה לכנפי למר עשרה וליצלי, אמר ליה טריחא לי מלתא, ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי ליתי ולודעיה למר, אמר ליה מאי כולי האי, אמר ליא דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא, כה אמר ה' בעת רצון עניתיך, ר' אחא ברבי חנינא אמר מהכא, הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'...
אמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל, ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם. אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא, כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו, כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי.
א"ר אחא ברבי חנינא מאי קרא, אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי, וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים, אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת, שני פתחים סלקא דעתך, אלא אימא שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל. (שם ז ב)
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. (שם ח א)
אמר להו רבא לבני... ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין... מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין, אמר אביי ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא... ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא... ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיטא ולא מנח תפילין, אבל איכא חד מהנך לית לן בה. (שם ח ב)
א"ל רב לרבי חייא נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן... (שם יז א)
מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה... מצוה דרבים שאני... ואמר ר' יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם, שכר כולם סלקא דעתך, אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם. (שם מז ב)
רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר, קם קרא בספרא ואמר ברכו את ה' ואשתיק ולא אמר המבורך, אוושו כולי עלמא... (שם נ א)
א"ר יוחנן... אחורי עכו"ם ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין... ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא, אבל רכיב חמרא לית לן בה. (שם סא א)
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא... אמר ר' חלבו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא, שנאמר ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים וגו'. (שם סב ב)
אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון. (שם סד א)
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה, שנאמר לרומם את בית אלקינו ולהעמיד את חרבותיו, והני מילי בבתים, אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה. (שבת יא א)
תניא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים עמי הארצות מתים, על שקורין לארון הקודש ארנא, ועל שקורין לבית הכנסת בית עם. (שם לב א)
...והאמר רבי יהודה מר שילת אמר רבי אסי עובדא הוה בבי כנישתא דמעון ביום טוב הסמוך לשבת... (שם קלט א)
נשכימה לכרמים, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. (עירובין כא ב)
תא שמע אלו שמתעברין עמה... ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן. (שם נה ב)
ורמינהו, שלש תעניות ראשונות ושניות נכנסים לבית הכנסת ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה כולה, ובשבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר... (תענית טו ב)
...נכנסו לפניו רבי אמי ור' אסי אמרו לו, ר' כך היה מעשה בבית הכנסת של טרדיים בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו ר' אליעזר ור' יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן, קרעו סלקא דעתך, אלא שנקרע ספר תורה, והיה שם זקן אחד ורבי יוסי בן קסמא שמו, אמר תמיהני אם לא הוה בית הכנסת זה בית ע"ז... (שקלים ז א)
רבי חמא בר חנינא ורבי הושעיא הוו מטיילין באילין כנישתא דלוד, א"ר חמא בר חנינא לר' הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן, אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן, לא הוה אית בני נש דילעון באורייתא (ויפרנסו אותם). (שם טו א)
אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב בנויי ביד סתורי (שהחריבו בית המקדש)... איכא דאמרי אמר להו אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא. (יומא י א)
רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים, והוו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב, ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן. ולא היו יושבין מעורבין, אלא זהבין בפני עצמן, וכספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן, וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדון... (סוכה נא ב)
הני עשרה (פסוקים) כנגד מי, א"ר יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנים שבבית הכנסת... (מגילה כא ב)
א"ר יהודה מעשה בבית הכנסת של טורסיים שהיה בירושלים שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו... רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא, אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזרעה, אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה. רמי בר אבא הוה קא בני בי כנישתא, הוה ההיא כנישתא עתיקא הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיולי להתם, יתיב וקא מבעיא ליה הא דרב חסדא, דאמר רב חסדא לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי, התם משום פשיעותא, כי האי גוונא מאי... (שם כו א, וראה שם עוד)
דא"ר יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש... ואת כל בית גדול שרף באש, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה... דכתיב ספרה נא הגדולות אשר עשה אלישע, ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד... (שם כז א)
אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים, למרחץ ולבורסקי לטבילה ולבית המים, ר' יהודה אומר מוכרין אותה לשם חצר והלוקח מה שירצה יעשה... (שם כח ב, וראה שם עוד)
שאלו תלמידיו את ר"א בן שמוע במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת... (שם)
ועוד א"ר יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים, ואין פורשין לתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא, שנאמר והשמותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין, עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש. תנו רבנן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואין מספידין בהן הספד של יחיד, אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים...
א"ר אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין, ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש, ומאי ניהו חשבונות. אמר רב אסי בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות מלינין בו את המת, מלינין סלקא דעתך לא סגי דלאו הכי, אלא לסוף שילינו בו מת מצוה. ואין נאותין בהן, אמר רבא חכמים ותלמידיהם מותרין, דאמר ריב"ל מאי בי רבנן, ביתא דרבנן... (שם כח ב, וראה שם עוד)
...מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות, בבבל היכא, אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, ולא תימא הכא והכא, אלא זמנין הכא וזמנין הכא, אמר אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסא עיילנא ומצלינא התם. אבוה דשמואל ולוי הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אתיא שכינה, שמעו קול ריגשא קמו ונפקו. רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהדרדעא, אתיא שכינה ולא נפק, אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה, אמר לפניו, רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי, אמר להו שבקוהו.
ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל... דרש רבא מאי דכתיב ה' מעון אתה היית לנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, שנאמר כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא, והלא דברים קל וחומר, ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה על אחת כמה וכמה. (שם כט א)
והאמר ר' פנחס אמר רבי אושעיא שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלים, כנגדן בתי כנסיות, וכנגדן בתי מדרשות וכנגדן בתי סופרים... (כתובות קה א)
...ואיזהו דבר של אותה העיר, כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים... (נדרים מח א)
דההיא אלמנא דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך, אמרה ליה רבי, ולא שכר פסיעות יש לי. (סוטה כב א)
אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן... (גיטין נח א)
משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהו מכריזים (האבדה) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות... (בבא מציעא כח ב)
...הכי אמר רב, ברוך אתה בעיר שהיא ביתך סמוך לבית הכנסת. (שם קז א)
מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא ובנו בי סיתווא בקייטא, (רש"י: בית הכנסת היה להם לימות החורף נמוך בכתלים רחבים וחלונות מועטין מפני הצינה, ובימות החמה בית הכנסת אחר שאויר שולט בו)... כי הא דרב אשי חזיא בה תיוהא, (ביקוע שיהא מזומן ליפול, רש"י) בכנישתא דמתא מחסיא, סתריה ועייל לפורייה להתם ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי (מרזבין). (בבא בתרא ג ב)
כדדרש רבא, אני חומה זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. (שם ח א)
ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה... ובית הכנסת... (סנהדרין יז ב)
א"ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, מה טובו אהליך יעקב... אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך. (שם קה ב)
אלא גגך למאי אתא, למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות. (חולין קלו א)
...אף דוד ביקש עליה רחמים, אגורה באהלך עולמים, ר' פינחס ורבי ירמיה בשם ר' יוחנן... אלא אמר דוד אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות... (ברכות יג א)
ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו. (שם כח א)
חונא אמר המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר סביב רשעים יתהלכון, א"ר יוחנן המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל, מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן, תמן א"ר אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה, וכה אמר אכן, כאן ביחיד וכאן בצבור. ר' פנחס בשם ר' הושעיא המתפלל בבית הכנסת כאילו מקריב מנחה טהורה, מה טעם כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה', רבי אבהו בשם רבי אבהו דרשו את ה' בהמצאו, איכן הוא מצוי, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, קראוהו בהיותו קרוב, איכן הוא קרוב, אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר, ולא עוד אלא שאלקיהן עומד על גבן, מאי טעמא, אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט... רב חונא אמר זה שהוא הולך לבית הכנסת צריך להקל את רגליו, מה טעם נדעה נרדפה לדעת את ה', וכשהוא יוצא צריך להלך קימעא, מה טעם כי אתה צעדי תספור. אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח. (שם לז א)
מדליקין שמן שרפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות... (תרומות נז ב)
לא כן אמר ר' פינחס בשם ר' הושעיה ארבע מאות וששים בתי כניסיות היו בירושלים, וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה. (כתובות סז ב)
אמר ר' יהודה מעשה בר' אלעזר בר' צדוק שלקח בית הכנסת של אלכסנדרים שהיו בירושלים והיה עושה בה כל חפצו, הוי לא אסרו אלא שלא יהא שם הראשון קרוי עליו. (מגילה פרק ב)
אין פותחין פתחי בתי כנסת אלא למזרח, שכן מצינו במשכן שפתחו למזרח, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה. אין פותחין אותה אלא בגובה של עיר, שנאמר בראש הומיות תקרא. (שם פרק ד)
הוא היה אומר אם תבא לביתי אני אבא לביתך, למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי, אם תבא לביתי אבא לביתך כיצד, אלו בני אדם שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הקב"ה מברכן לעולם הבא, כענין שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'... (פרק יב י)
והוא יושב פתח האהל כחום היום, רבי ברכיה משום רבי לוי אמר ישב כתיב, בקש לעמוד, א"ל הקב"ה שב, אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן, כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבין לכבודי ואני על גבן, שנאמר (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל. (בראשית מח ו)
ויתרוצצו הבנים בקרבה, בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב (ירמיה א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך... (שם סג ו)
ותלך לדרוש את ה', וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימין, והלא לא הלכה אלא למדרשו של שם ועבר, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה. (שם שם ז)
אראב"כ לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו. אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו. (שם סה טז)
דבר אחר וירא והנה באר בשדה, זו בית הכנסת, והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו ג' קרואים, כי מן הבאר וגו' שמשם היו שומעין את התורה. והאבן גדולה זה יצר הרע, ונאספו שמה כל העדרים, זה הצבור, וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את התורה, והשיבו את האבן וגו' כיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר למקומו. (שם ע ח)
כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש וגו'. (שמות לג א)
...כך אמר אחז, אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין תורה, אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, מה עשה, עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הדא הוא דכתיב צור תעודה חתום תורה בלמודי. ר' הונא בשם ר' אלעזר אומר למה נקרא שמו אחז, שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב בשם ר' אחא אמר שמעת לה מן הדא, וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו', ואין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, מאותה שעה וקיויתי לו, כי לא תשכח מפי זרעו... (ויקרא יא ז)
דבר אחר דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום ומגדר לגדר ומאילן לאילן מסוכה לסוכה, כך הקב"ה מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו, כל כך למה, בשביל לברך את ישראל, שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. (במדבר יא ג)
מהו לשקוד על דלתותי, אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת, לשקוד על דלתי אין כתיב אלא על דלתותי, ב' דלתות. ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר. ומהו לשמור מזוזות פתחי, א"ר יהודה בר סימא וכי יש מזוזה בבתי כנסיות, אלא מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח, כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, אמר הקב"ה אם תעשה כן דע שאתה מקבל פני השכינה, מה כתיב אחריו, כי מוצאי מצא חיים. אמר הקב"ה מי הוא זה שבא לבית הכנסת ולא מצא את כבודי שם. א"ר איבו ולא עוד אלא שאת עומד בבית הכנסת והקב"ה עומד עליך, מנין שנאמר (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל, אמר הקב"ה לא דייך שאתה מקבל פני השכינה בבית הכנסת, אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות, מנין, שנאמר (משלי ח') כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה', הוי והיה אם שמוע תשמע וגו'. (דברים ז ב)
דבר אחר א"ר יהושע א"ר נחמן כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה, זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא, שנאמר (משלי ט"ו) אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. (שם שם ד)
אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות. (שיר ה ב)
לראות הפרחה הגפן, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנצו הרמונים, אלו התינוקות שיושבין ועוסקין בתורה ויושבין שורות שורות כגרעיני רמונים. (שם ו יז)
פתח הסמדר אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנצו הרמונים, תינוקות שיושבים ועוסקים בתורה... (שם ז יז)
וכי השליכו משכנותינו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. (איכה פתיחתא ח)
ואת כל בתי ירושלים, רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר ת"פ בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש, מנין, (ישעיה א') מלאתי בגימטריא הכי הוי, וכל אחת ואחת היה לה בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה, וכלן עלה אספסיאנוס והחריבן... (שם שם יב)
בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, נטעתי לי כרמים אלו שורות של תלמידי חכמים שהם יושבין שורות שורות ככרם. (קהלת ב יב)
ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת, לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח. (שם ט א)
דבר אחר עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה ציבור, ובא אליה מלך גדול זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים זה כמנון ועקמון, ומצא בה איש מסכן וחכם זה הזקן החכם או החזן, שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן, יהי שמו הגדול מבורך, אפילו יש לו שטר גזירות של ק' שנה הקב"ה מוחל על כל עונותיו... (שם שם כא)
בראשונה היו עושין בתי כנסיות בגבהה של עיר, לקיים מה שנאמר בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר... (בחקתי ג)
ברוך אתה בבואך על תנאי בבואך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וברוך אתה בצאתך מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. (תבא ד)
...ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם, אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות כדי לזרזם במצוות... מכן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כנסיות כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכר. (פרק יח)
הוי אוהב את בית הכנסת כדי שתטול שכרך בכל יום, הוי אוהב את בית המדרש כדי שיבואו בניך לתלמוד תורה... וחכמים אומרים מחלוקת בבית הכנסת סופה להתגזר. (פרק ט)
...אבל הקב"ה אינו כן, כל מה שישראל דוחקין אותו ובאין למקום תפלתו שמחה הוא לפניו, לכך נאמר, (דברים ד') כה' אלקינו בכל קראנו אליו... ומי ראוי לילך אצל מי, הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולטבול בו, כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת שבעירך, ואם אתה אינך יכול לילך בבית הכנסת שבעירך התפלל בתוך ביתך... (מזמור ד)
אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי... למה יום יום שני פעמים, כנגד שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, לשמור מזוזות פתחי אלו שערי תפלה שחייב אדם להשכים בכל יום לבית הכנסת, יכנס שני פתחים ואחר כך יתפלל. (פרשה ט)
...ואפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבית המדרש וקורא קריאת שמע בעבור שמי הגדול שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה. (פרק ב)
...אלא כך אמרה דבורה לישראל, במי הקב"ה נפרע להן לישראל מן העכו"ם, בבני אדם שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש ועונין אמן ומברכין את הקב"ה בכל יום תמיד, ובמי שהוא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבית המדרש להשלים עשרה עליו הוא אומר (תהלים נ"ה) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. (פרק י)
דבר אחר שם יתנו צדקות ה', עיר קטנה שבישראל עמדו ובנו בית הכנסת ובית המדרש, ושכרו להם חזנים ושכרו להם מלמדי תינוקות, נמצא בתי מדרשות מרובים בישראל, שנאמר אחר כך אז ירדו לשערים עם ה', מתוך שבתי כנסיות ובתי מדרשות מרובים בישראל. אשרי מי שמתחדש דברי תורה על פיו, וכל מי שמתחדש דברי תורה על פיו דומה כמי שמשמיעין אותו מן השמים, ואומר לו כך אמר הקב"ה, בני בנה לי בית המדרש, ששכר הגדול שיש לי באוצרי שלך היא ובשבילך אני מציל את ישראל... (שם)
...לפיכך הייתי אומר, לעולם ישב אדם ויעסוק בתורה ובמעשה מרכבה ובכל מדות טובות שבעולם, ויניח הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ובכל מקום שמתחדשין בו תורה, שבישיבת בית הכנסת ובישיבת בית המדרש שמחה מתחדש להקב"ה בכל יום תמיד. וכן הוא מפורש בקבלה על ידי ישעיהו בן אמוץ, "ה' אלקים נתן לי לשון למודים וגו' ואדע כי לא אבוש" (ישעיה נ'), אלה הדברים דבר ישעיה הנביא על ישיבת בית הכנסת ועל ישיבת בית המדרש ועל חידושה של תורה בבית המדרש, מהו אומר (איכה ג') חדשים לבקרים רבה אמונתך, חלקי ה' אמרה נפשי וגו'. (פרק יח)
דבר אחר אהלי שודד וגו', כמו שנאמר להלן (ירמיה ד') פתאום שודד אהלי רגע יריעותי, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, שנאמר (מ"ב כ"ה) וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש... (פרק ל)
חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך, לבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הדא הוא דכתיב ואשיבה רגלי אל עדותיך. (ויקרא פרק כו, תער)
והשמותי את מקדשיכם רבות את בתי כנסיות ובתי מדרשות. (שם תרעה)
כנחלים נטיו, מה טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין טהורין, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסין לתוכן כשהן מלאים עונות ויוצאין מלאין מצות. (במדבר פרק כג, תשעא)
מה טובו אהליך יעקב, טובים אהלים של מטה מאהלים של מעלה, אהלים של מעלה הכל נכשלין בהן, יש שעובדין לחמה וללבנה ולכוכבים, אבל אהלים של מטה אין לך אדם שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש וחוטא. (שם)
מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני רבי יוסי בן חלפתא, אמר ליה רבי הזקנתי יותר מדאי ומעכשיו חיים של נוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה ואני מבקשת להפטר מן העולם, אמר לה מה מצוה את למודה לעשות בכל יום, אמרה ליה למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה, לכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי וגו', מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים. (דברים פרק יא, תתעא)
וגם שלמה המלך ראה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הקב"ה, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים, אחד של חתנים ואחד של אבלים ושל מנודים, והיו ישראל יושבים בשבתות בין שני השערים הללו, הנכנס בשער של חתנים היו יודעים שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעים שהוא מנודה, והיו אומרים השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חביריך שיקרבוך, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ואם היה שפמו מכוסה היו יודעים שהוא אבל והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך. ומשחרב בית המקדש התקינו חכמים שיהו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ומשמחין אותו, ורואים את האבל ויושבים עמו לארץ, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים... (מלכים א פרק יג, תרא)
...ראה כמה הוא גבוה מן עולמו, ואדם נכנס לבית הכנסת ומתפלל אחרי העמוד ולוחש את תפלתו, והקב"ה מאזין לו, יש לך א-לוה גדול כזה. (יחזקאל פרק א, שלז)
רב הונא אמר כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא, אמר רבי יוחנן מאי טעמא, סביב רשעים יתהלכון, והמתפלל בתוכה בעולם הזה כאלו מתפלל בבית המקדש, שנאמר ואהי להם למקדש מעט בגוים. (תהלים יב תרנט)
אוהב ה' שערי ציון, בכל מדינה ומדינה יש למלך פלטין אחד, לאיזה הוא אוהב מכלם פלטין שהוא בתוך מדינתו, אמר לו הקב"ה מחבב אני בתי כנסיות ובתי מדרשות, ולמי אני מחבב יותר מהם, שערי ציון שהיא פלטין שלי. (שם פז, תתלו)
לא ישב בקרב ביתי, אמר ר' יהושע בן לוי צריך אדם להיות עלוב בביתו, ואם בביתו אין צריך לומר בביתו של הקב"ה. (שם קא, תתנה)
דבר אחר, לא תבערו אש בכל מושבתיכם, אמר הקב"ה אל תגרמו לי לשרוף בתי כנסיות ובתי מדרשות שלכם, שאם אין אתם משמרין את השבת כראוי אתם גורמין שישרפו בתי מקדשיכם, וכן את מוצא כשגרמו העונות מה נאמר, ויבא נבוזראדן רב טבחים וישרף את בית ה' זה בית המקדש... ואת בית הגדול שרף באש, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שמגדלין בהם שמו שלהקב"ה. (שמות לה ג)
דבר אחר על כן באורים כבדו ה', מלמד שישראל חייבין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהן כמקדש, שנאמר ואהי להם למקדש מעט (יחזקאל י"א ט"ז), מה מקדש לא היה הנר כובה בו, כך ישראל חייבין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות... (במדבר ח א)
דבר אחר כתיב עצרת תהיה לכם, וכתיב עצרת לה' אלקיך, רבי יודן בשם רבי יצחק כל זמן שישראל נעצרין בבתי כנסיות ובבית מדרשות, הקב"ה עוצר שכינתו עמהן, ומה טעמיה, נעצרה נא אותך (שופטים י"ג ט"ו). רבי חגי בשם רבי יצחק כל זמן שישראל מקוין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הקב"ה מקווה שכינתו עמהן, ומה טעמיה, (תהלים מ') קוה קויתי ה'. (שם כט לה)
ואהי להם למקדש מעט - ויהבית להון בתי כנישתא תנין לבית מקדשי. (יחזקאל יא טו)
כל בית גדול - בית כנסת שמגדלים בו תורה ותפלה, ובתי השרים. (מ"ב כה ט)
ונשאר גם הוא - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבגלות, והיה כאלוף - טרטיאות וקרקסיאות שלהם שעתידים שרי יהודה ללמד בהם תורה לרבים. (זכריה ט ז)
...ומפני זה נהגו כל ישראל להציע מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים, או מיני קש ותבן, להבדיל בין פניהם והאבנים... (עבודת כוכבים פרק ו ז)
אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין, אלא אם כן היה נושא משאוי, או שהיה לבית הכנסת שנים פתחים בשני רוחות, שהרואה אומר, שמא יכנס מפתח האחר, וכן אם היה בעיר שני בתי כנסיות, יאמר שמא ילך לבית הכנסת הרגיל בו. ואם יש לו תפילין בראשו מותר לו לעבור, שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר המצוות. (תפלה פרק ו א)
תפלת הצבור נשמעת תמיד, אפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס תפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת. ומצוה לרוץ לבית הכנסת, שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכישצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. וכשיכנס בבית הכנסת יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל.. (שם פרק ח א וב)
בית המדרש גדול מבית הכנסת, וחכמים גדולים, אף על פי שהיו להם בעירם בתי כנסיות הרבה, לא היו מתפללים אלא במקום שהיו עוסקים שם בתורה, והוא שיתפלל שם תפלת הצבור. (שם שם ג)
כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה, ומקום זה נקרא בית הכנסת. וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת, ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים.
וכשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר, שנאמר "בראש הומיות תקרא", ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר, שנאמר "ולרומם את בית אלקינו". ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח, שנאמר "והחונים לפני המשכן קדמה", ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה, ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר, כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה.
ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין, כדי שישמעו כולם. וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם.
כיצד העם יושבין בבתי כנסיות, הזקנים יושבין ופניהן כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל, וכל העם יושבין שורה לפני שורה ופני השורה לאחורי השורה שלפניה, עד שיהיו פני כל העם כלפי הקודש, וכלפי הזקנים וכלפי התיבה. ובעת ששליח ציבור עומד לתפלה עומד בארץ לפני התיבה, ופניו לפני הקדש כשאר העם.
בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד ומכבדים אותן ומרביצין אותן, ונוהגין כל ישראל בספרד ובמערב, בשנער ובארץ הצבי להדליק עששיות בבתי כנסיות ולהציע בקרקען מחצלאות כדי לישב עליהם, ובערי אדום יושבין בה על הכסאות.
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש, כגון שחוק והתול ושיחה בטלה, ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן, ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק.
ואין מחשבין בהן חשבונות, אלא אם כן היו חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכיוצא בהן, ואין מספידין בהן אלא הספד של רבים, כגון שיהיה שם הספד גדולי חכמי אותה העיר שכל העם מתקבצין ובאין בגללן.
היה לבית הכנסת או לבית המדרש שני פתחין לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך, שאסור ליכנס בהן אלא לדבר מצוה.
מי שצריך ליכנס לבית הכנסת לקראות תינוק או חבירו יכנס ויקרא מעט או יאמר שמועה ואחר כך יקרא חבירו, כדי שלא יכנס בשביל חפציו בלבד, ואם אינו יודע יאמר לתינוק מן התינוקות קרא לי הפסוק שאתה קורא בו, או ישהה מעט בבית הכנסת ואחר כך יצא, שהישיבה שם מעסקי המצות היא, שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו'.
מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לצאת בפתח שכנגדו כדי לקרב את הדרך, ומותר לאדם ליכנס לבית הכנסת במקלו במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו, ואם היה צריך לרוק ירוק בבית הכנסת.
בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הן עומדות, שנאמר "והשימותי את מקדשיכם", אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין, וכשם שנוהגין בהן כבוד ביישובן כך נוהגין בהן בחורבנם, חוץ מכיבוד וריבוץ שאין מכבדין אותן ואין מרביצין אותן, עלו בה עשבים תולשין אותם ומניחין אותן במקומן כדי שיראו אותן העם ותעור רוחם ויבנום.
אין סותרים בית הכנסת כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר, אבל בונין אחר ואחר כך סותרין זה, שמא יארע להם אונס ולא יבנו... אבל אם חרבו יסודותיו או שנטו כתליו ליפול סותרין אותם מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב.
מותר לעשות בית הכנסת בית המדרש, אבל בית המדרש אסור לעשותו בית הכנסת, שקדושת בית המדרש יתרה על קדושת בית הכנסת...
במה דברים אמורים שמותר למכור בית הכנסת, בבית הכנסת של כפרים שלא עשו אותו אלא על דעת בני הכפר לבדם שיהיה להם להתפלל בו, שאם רצו כולם למוכרו מותרין. אבל היתה כנסת של כרכין, הואיל ועל דעת כל אנשי העולם נעשה שיבוא ויתפלל בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל, ואין מוכרין אותו לעולם.
בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהן או לבנות בדמיו בית הכנסת אחר או לקנות בדמיו תיבה או ספר תורה, צריכין להתנות על הלוקח שלא לעשות אותו לא מרחץ ולא בורסקי, והוא המקום שמעבדין בו את העורות, ולא בית הטבילה ולא בית המים, ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו מותר.
כשם שמותר להם למכור בית הכנסת כך נותנין אותו במתנה, שאילו לא היה להם לציבור הנייה במתנה זו לא נתנוהו, אבל לא משכירין אותו ולא ממשכנין אותו... (תפלה פרק יא א והלאה)
טהרת מקום התפלה כיצד? לא יעמוד במקום הטינופת ויתפלל, ולא במרחץ... (יח וראה שם עוד)
לא ינשק אדם בבית הכנסת את בנו, ולא בביתו לפני רבו... (רנה)
כשקובלים בבית הכנסת ומעכבין התפלה, מוטב לו לאדם שישב בבית לעסוק בתורה. אם רואה שחפצים לסגור מוטב לו שיתפלל קודם הצבור מנחה, כי שמא יעכבו יותר מדאי ותעבור שעת המנחה. אבל אחד מראשי הקהל כשמדברים בקהל לא יתכן לו לומר כיוון שאין מתפללים אלך ואעסוק בתורה בביתי, לפי שדבריו נשמעין וימחה ביד המעכבין התפלה... לא יצא אדם מבית הכנסת עד שיסיימו כל התפלה, אלא אם כן צריך לנקביו או להקיא. (תשעח-ט)
אין יכולים מדין תורה לקבע מקום בבית הכנסת לירשו. ומה שיושבין במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת. וזה לא יתכן שיאמר אחד יש לי שני מקומות, אחד מאבי ואחד מאבי אבא, אמכור אחד מהם, או לא אתן לישב שם אלא למי שאני חפץ... (תתיא)
מעשה באדם אחד שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת וקרוב מאד, והיו מתים הילדים שלו, ואמר לו חכם אחד לפי שביתך למעלה מחלון בית הכנסת ומזיק לאורה שלא יוכל להכנס, ועוד אתה משמש מטתך סמוך לבית הכנסת, ונתקיימו בניו מאותה שעה. (תתיג)
צריך אדם לעיין שלא ידבק בצואה במנעליו כשהולך לבית הכנסת, ולכך כתיב "של נעליך מעל רגליך". (תתכב)
הרי מי שיש לו ממון לא יאמר אעשה בית הכנסת ובית המדרש, אלא יתן לצדיקים שיעסקו בתורה... (תתרלט)
שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים וגו', יזהיר הכתוב לטהר עצמם מבית ומחוץ בלכתם לבית התפלה, כי אין האדם נקרא טהור עד שיטהר הגוף והלב. ושניהם נכללים במלת רגלך. וכל לכלוך שהנפש קצה בו נקרא ערוה, ואמר הכתוב "ולא יראה בך ערות דבר". ובכלל השמירה הזאת שיבדוק נקביו תחילה, וזה נכלל במלך "רגלך", להסך את רגליו, שכל המשהה אותם משקץ את נפשו, והבודק עצמו מטהר עצמו בטהרת הגוף, אף כי בלכתו לבית התפלה ראוי לו שישגיח על גופו שיהיה טהור, מפני שהוא כלי הנשמה העליונה הטהורה, ואז תכשר הנשמה ויתכן לה להראות פעולותיה בכלי טהור בית ה'...
גדול כח בית הכנסת שהוא דוגמת בית המקדש, ועל כן נקרא מקדש מעט, וכן דרשו רז"ל בפרק בני העיר: ואהי להם למקדש מעט - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, והתפלה נשמעת שם יותר, לפי שהכל מתקבצין שם, ואין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים... אמר ר' סימון אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו, בשעה שישראל נאספין בבתי כנסיות ובתי מדרשות... וכשם שנבנה בית המקדש בגובה ההר, כך נצטוינו להגביה בית הכנסת יותר משאר הבתים. וכל היושב שם ראוי שילבש אימה, כי כן נצטוינו ליראה מפני אימת שכינה, וכמו שאמרו רז"ל: המתפלל צריך לראות כאילו שכינה כנגדו.
הבא לבית הכנסת ראוי לו ליטהר מכל מחשבה רעה שהיא טומאת הלב, קל וחומר ממה שהצריך יעקב טהרת הגוף כשרצה לבא לבית א-ל, שנאמר "והטהרו והחליפו שמלותיכם". ומן הידוע שטומאת הלב קשה מטומאת הגוף, ועונשה חמור מאד מאד אצל הנפש, וכענין שדרשו חז"ל: הרהורי עבירה קשין מעבירה. וצריך שיגדור עצמו בריבוי שיחה עם חבירו בבית הכנסת בדברי חול גם בעניני עסקיו... אלא שיהיו דברים מעטים, זולתי כשמדבר בתפלה ודברי שבח והודיה לפני המקום יתברך. קל וחומר שלא ישיח בשעת התפלה בברכות של קריאת שמע ובמקומות שאסרו חכמים להפסיק בהם.
חייב להדליק נרות בבית הכנסת, לפי שהמקום ההוא מיוחד לתפלה שהיא מפעולות הנשמה, והנשמה נמשלה לנר, ועל כן נהנית ומתרחבת באותה שמחה של האור, ומתוך שמחתה עובדת את השי"ת בשמחה, כי אין שלמות העבודה אלא בשמחה, והבית שמדליקין בו נרות מואר ומכובד בעיני הבריות ומעלתו קבועה בנפשם יותר מן הבית שאין מדליקין שם.
אסור לנהוג קלות ראש בבית הכנסת כאלו הנכנסין לשם בקלות ראש ומגביהין קולם לדבר כאילו היו ברחובות קריה. וכן דרשו רז"ל בפרק בני העיר: אין אוכלין ושותין בהן, ואין נכנסין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אבל קורין ושונין בהם, ומספידין בהן הספד של רבים, ומכבדין ומרביצין אותן...
כל הבונה כותל אחד בבית הכנסת או שום בנין, אפילו דבר מועט, ואפילו קבע שם מסמר לצורכו ולתיקונו הרי זו זכות גדולה, שענין בית הכנסת מצוה כללית, ותחתיה מצוות פרטיות רבות מאד.
דרשו רז"ל בברכות פרק א': כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו הולך לה נקרא שכן רע, וגורם רעה לעצמו ולבניו אחריו. כל מי שמשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לשרת להקב"ה לעולם הבא, וגם בעולם הזה זוכה לאריכות ימים, שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום... כי מוצאי מצא חיים. (כד הקמח בית הכנסת)
אבוא אליך - אבוא עולה י', לומר שאם אמצא בבית הכנסת י' אבוא אליך וברכתיך. (שמות כ כא)
לתהלה לשם ולתפארת - כלומר מה שישראל משבחים לשם הוא לו לתפארת, וכדאמרינן במגילה ט"ו, אותה עטרה שמעטרים לקב"ה בתפלתם הוא מחזירה להם. אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים. (דברים כו יט)
וילך לבית הכנסת, ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר פעמיו, כמו שכתוב (תהלים נ"ה ט"ו) "בבית אלקים נהלך ברגש". ויבדוק מנעליו פן יהיו מטנפים, וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד' יז) "שמר רגליך כאשר תלך אל בית האלקים". ויבא לבית הכנסת, ואומר בכניסתו (תהלים ה' ח'): "ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", וישב במקומו, ואם יש לו עוד טלית, יתכסה בו ויברך להתעטף בציצית, וישב ולא יפתח פיו עד שישהה מעט, וישים אל לבו לפני מי הוא עומד ומי השומע דבריו. ואז ילבש חרדה ואימה וזיע ורתת. ויפתח תפלתו על הסדר, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים. ויתקן מלבושיו... ובעודו בבית הכנסת, אל ידבר דבור חול עם אדם, ואף כי בשעת קריאת התורה, ואם ישבו אצלו בני אדם המדברים, יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל, ואל יתפאר לומר, איני מדבר, כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו... (ספר היראה, וראה עוד ערך תפלה)
וכל המספר בעסקיו בבית הכנסת כל זמן ששליח צבור מתפלל, תחת בו גערת הברורים, וגם כל הקהל חייבים להוכיחו ולחשוך אותו מחטוא לשם יתברך עדי עד, וכל היצורים נבראו לכבוד השם יתברך... (אגרת התשובה ט)
אף על פי שהא-ל יתברך משרה שכינתו על ישראל בכל מקום שמתפללין ומזכירין שמו בכוונה, כדכתיב, "בכל המקום אשר אזכיר" וגו' (שמות כ' כ"ד), טוב להם לישראל לקבוע בית מוכן להתכנס שם, להתפלל ולבקש מהשם יתברך על כל צרכינו, כיון שחרב מקדשינו בעונותינו והבית המוכן להם לזה נחשב להם לישראל למקדש מעט...
והעוסק או נודר לבנות בית המקדש, או לבנות בית הכנסת הנקרא מקדש מעט, עוסק באורו של עולם, כדגרסינן בריש פרקא דבתרא (ג' ב') על מעשה דהורדוס... (נר ג כלל ג חלק ב פרק א, וראה שם עוד)