(ראה גם: מתנות כהונה)
ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו. (שמות כג יט)
בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה כל טהור בביתך יאכלנו. (במדבר יח יג)
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו. ולקח הכהן הטנא מידיך, והניחו לפני מזבח ה' אלקיך. וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה', והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך. (דברים כו ב)
וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה, וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. (יחזקאל מד ל)
ולהביא את בכורי אדמתנו ובכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה לבית ה'. (נחמיה י לו)
המצוה האחת עשרה היא לעשר מעשר הארץ. כאן יש ב' מצות, אחת לעשר מעשר הארץ, ואחת להביא בכורי פירות האילן, שכתוב, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ, כתוב כאן הנה נתתי, וכתוב שם ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל, וכתוב, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא...
המצוה השתים עשרה היא להביא בכורי האילן, שכתוב, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול, התיר להם ונתן להם כל המעשר שלו ובכורי האילן, שכתוב נתתי לכם, לכם ולא לדורות שאחריכם... (הקדמה רמד, ועיין שם עוד)
אמר רעיא מהימנא ואם תאמר, למה הבכורים, שקוראים אותם מנחה חדשה, (הם נמצאים באילן) מששה חדשים לששה חדשים, (דהיינו בששה חדשי החורף והסתיו, שהם באילן כמו עובר במעי אמו, ומשעה שצומחים עד גמר בישולם הם גם כן ששה חדשים, מהו הטעם שהם בששה חדשים), ואדם שנאמר בו כי האדם עץ השדה מהו הטעם, ההוא בעיבור, תשעה חדשים או שבעה... (פנחס תשסט)
ראשית בכורי אדמתך, למה נאמרה פרשה זו לפי שנאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה, אין לי אלא פירות דרך ביכורים, משקין מנין, תלמוד לומר תביא בית ה' אלקיך מכל מקום, ומה הפרש בין אלו לאלו, אלא אלו מביאין וקורין ואלו מביאין ואין קורין, אשר תביא מארצך, להוציא אריסין וחכורות, והגזלן והסקריקון, אשר ה' אלקינו להוציא גרים ועבדים, נותן לנו להוציא נשים טומטום ואנדרוגינס... ומה הפרש בין אלו לאלו, אלו מביאין וקורין, ואלו מביאין ואין קורין. (משפטים פרשה כ)
והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא מיד, כי תבוא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ... ולקחת מראשית כל פרי האדמה, יכול כל הפירות כולם חייבים בביכורים, תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית, ועדיין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור הריני דן, נאמר הכא ביכורי ציבור, ונאמר הכא ביכורי יחיד, מה ביכורי ציבור שנאמר להלן משבעת המינים, אף ביכורי יחיד משבעת המינים, ומה להלן חטים ושעורים אף כאן חטים ושעורים, מניין לרבות שאר מינים, תלמוד לומר ביכורי אדמתך... מראשית, אפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרות אחת, כל פרי, פרי אתה מביא ביכורים ואין אתה מביא יין ושמן. האדמה, פרט לאריסים ולחכורות ולסיקריקון ולגזלן שאין מביאים, משום שנאמר ראשית ביכורי אדמתך, אשר תביא מארצך, כל זמן שהם מצויים על פני ארצך... (כי תבא, וראה שם עוד)
תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים, תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מצה הנאכלת בכל מושבותיכם, יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר מצה ומרור, מה מרור שאינו בכורים, אף מצה שאינה בכורים... סבר לה כר' שמעון, דתניא ביכורים אסורין לאונן, ור' שמעון מתיר, מאי טעמא דרבנן, דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך, ואמר מר תרומת ידך אלו ביכורים, דאיתקש ביכורים למעשר, מה מעשר אסור לאונן, אף ביכורים אסור לאונן, ורבי שמעון תרומה קרינהו רחמנא, כתרומה, מה תרומה מותרת לאונן אף ביכורים מותר לאונן. ורבי שמעון נהי דהיקיש לית ליה, שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו, ושמחת בכל הטוב, ההוא לזמן שמחה הוא דאתא, דתנן מעצרת ועד החג מביא וקורא, מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. (פסחים לו א)
ואמר מר תרומת ידך אלו בכורים, ואיתקש בכורים למעשר, מה מעשר אסור לאונן אף בכורים אסור לאונן, ר"ש תרומה קרינהו רחמנא, מה תרומה מותרת לאונן, אף בכורים מותר לאונן. וחיביין בביעור ור"ש פוטר, מר מקיש ומר לא מקיש. ואסור לבער מהן בטומאה, ואוכלן בטומאת עצמן לוקה, מנלן, דתניא ר' שמעון אומר לא בערתי ממנו בטמא, בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא, והיכא מוזהר על אכילתו איני יודע, טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה, נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב, ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים, הכי קמיבעיא ליה טומאת עצמו מנין, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך, ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל... (יבמות עג ב)
דתניא ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו, וכי אלישע אוכל בכורים הוה, אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים... (כתובות קה ב)
...ואלו נאמרים בלשון הקדש, מקרא ביכורים... (סוטה לב א)
...וענית ואמרת, ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל, מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש. (שם לג א)
חמשה חומשין הן, האוכל... והבכורים מוסיף חומש... (בבא מציעא נה ב)
אמר עולא אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא, ואין מביאין ממנו בכורים... (בבא בתרא כו ב)
תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, רבי מאיר אומר מביא וקורא, אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי מאיר אף בלוקח פירות מן השוק, ממאי מדקתני משנה יתירא... והא כתיב אשר תביא מארצך, ההוא למעוטי חוצה לארץ, והא כתיב אדמתך, למעוטי אדמת עכו"ם, והכתיב אשר נתתה לי, דיהבת לי זוזי וזבני בהו... (שם פא א, וראה שם עוד)
האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם (לוקה)... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים בכורים הנחה מעכבת בהן, קריאה אין מעכבת בהן... (מכות יז א, וראה שם עוד)
והבכורים כדברי ר' אליעזר בן יעקב, מאי רבי אליעזר בן יעקב, דתניא ולקח הכהן, לימד על הבכורים שטעונין תנופה... גמר יד יד משלמים, כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך, וכתיב התם ידיו תביאנה, מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בעלים אף כאן בעלים, הא כיצד, מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף... (מנחות סא א)
משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו אף המקדים תרומה לביכורים, מאי טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא, אמר קרא מלאתך ודמעך לא תאחר, מלאה אלו ביכורים, ודמעך אלו תרומה, ואמרה לא תאחר. איתמר הקדים תרומה לביכורים ר"א ור' יסי ברבי חנינא, חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה... (תמורה ד א)
איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב... ויאמר בכורים, דכתיב ושמחת בכל הטוב, טוב איקרי, טוב לבב לא איקרי. א"ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה, אתיא טוב טוב מהכא. (ערכין יא א)
רבי יוסי ברבי זבדי בשם רבי אבהו ר' נחמיא בר עוקבן ומטי בה בשם רבי יוחנן הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה... ולמה נקראו שמן ביכורים, שהן ביכורים לכל, וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו... (פאה ט א, וראה שם עוד)
המקדים תרומה לביכורים מעשר ראשון לתרומה... עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי, שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר, ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה, זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו הביכורים שהם ביכורים לכל... (תרומות טז ב, וראה שם עוד)
...ואין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים... והתני דרך ביכורים משקה להביאו מניין שיביא, תלמוד לומר תביא, משלקטן משעה ראשונה על מנת כך, ברם הכא בשלא לקטן משעה ראשונה על מנת כך... (תרומות נו א, וראה שם עוד)
אנשי הר צבועים הביאו בכוריהן קודם לעצרת לא קיבלו מהן, מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה... יוסף הכהן הביא בכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו... אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו, מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור ירושלים... (חלה כז ב)
התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים... (ערלה ח א, וראה שם עוד)
...אלו שאינן מביאין, הנוטע בתוך שלו והבריכו בתוך של יחיד או בתוך של רבים... מאיזה טעם אינו מביא, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא, עד שיהו כל הגידולים מאדמתך... אמר רבי יוחנן כולהן משום תורת הגוזלן ירדו להן... (בכורים א א, וראה שם עוד)
אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים, ולא מן התמרים שבהרים ולא מן הפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר, אין מביאין ביכורים קודם לעצרת, אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן, מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. אין מביאין ביכורים וכו', אילו כתיב ולקחת ראשית כל פרי האדמה, הייתי אומר כל הדברים יהו חייבים בבכורים תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית, אם מראשית ולא כל ראשית אין לך אלא חיטים ושעורים בלבד, תלמוד לומר פרי אדמתך ריבה, וריבה את הכל, נאמר כאן ארצך ונאמר כאן ארץ חיטה ושעורה, מה ארץ שנאמר להלן בשבעת המינים הכתוב מדבר, אף ארץ שנאמר כאן בשעת המינים הכתוב מדבר... (שם ב ב וראה שם עוד)
אלו מביאין וקורין, מן העצרת ועד החג, משבעת המינין מן הפירות שבהרים ומן התמרים שבעמקים, ומזיתי שמן, ומעבר לירדן, רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש... התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונים רחיצת ידים והערב שמש, הרי אלו בתרומה ובבכורים, מה שאין במעשר... (שם ו א, וראה שם עוד)
יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה, שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום, וטעונין וידוי, ואסורין לאונן ורבי שמעון מתיר, וחייבים בביעור ורבי שמעון פוטר, ואסורים בכל שהן מלוכל בירושלים אף לזרים ולבהמה, ורבי שמעון מתיר... וטעונין הבאת מקום דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם, תרומת ידכם אלו הבכורים, דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך... (שם ז א, וראה שם עוד)
...שהבכורים נקנין במחובר לקרקע, ועושה אדם כל שדהו בכורים וחייב באחריותן, וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה... ניטלת מן הטהורה על הטמאה, ושלא מן המוקף כבכורים... נקנין במחובר לקרקע דכתיב בכורי כל אשר בארצם, עושה אדם כל שדהו ביכורים, דכתיב וראשית כל ביכורי כל, וחייבין באחריותן דכתיב ראשית בכורי אדמתך. וטעונין קרבן, נאמר כאן שמחה, ונאמר להלן שמחה, מה שמחה שנאמר להלן שלמים, אף כאן שלמים. ושיר שנאמר כאן שיר ונאמר להלן והנך להם כשיר עגבים. ותנופה, דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך והניחו, לרבות הבכורים שטעונין תנופה כר' אליעזר בן יעקב. ולינה, דכתיב ופנית בבוקר והלכת לאהליך, הא כל פינות שאת פונה לא יהו אלא בבוקר... (שם ח א)
כיצד מפרישים את הבכורים, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים, ר"ש אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותן ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע... תני הבכורים אחד מששים... כיצד מעלין את הבכורים, כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד, ולנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים, ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלקינו... וילינו בבית הכנסת, תנא רבי חלפתא בן שאול מפני אוהל הטומאה. בדרך היו אומרים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, בירושלים היו אומרים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, בהר הבית היו אומרים הללויה הללו א-ל בקדשו כו', בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל י-ה הללויה.
הקרובים מביאין בכורים תאנים וענבים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים, והשור הולך לפניהן וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו, והחליל מכה לפניהן עד שהן מגיעין קרוב לירושלים, הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהן ועיטרו את בכוריהן, הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתן, לפי כבוד הנכנסין היו יוצאים, כל בעלי אומניות שבירושלים היו עומדים בפניהם ושואלין בשלומן ואומרים, אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום. עד היכן, עד כדי שהוא יכול לתרום מן המובחר... תני מי שהיו לו בכורים גרוגרות היה מעטרן תאנים, וצמוקים היה מעטרן ענבים... (שם י ב, וראה שם עוד)
החליל מכה לפניהם עד שהן מגיעין להר הבית, הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שהוא מגיע לעזרה, ודיברו הלוים בשיר, ארומימך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות ומה שבידם נותנין לכהנים. עודנו הסל על כתיפו קורא מהגדתי היום לה' אלקיך עד שהוא גומר כל הפרשה, רבי יהודה אומר עד ארמי אובד אבי. הגיע לארמי אובד אבי מוריד הסל מן כתיפו ואחזו בשפתותיו וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו, וקורא מארמי אובד אבי עד שהוא קורא את כל הפרשה, ומניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא... העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים מביאין אותן בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים והביכורים ניתנים לכהנים... תני רבי יוסי לא היו נותנין את הגוזלות על גבי הסלים שלא ינבלו הבכורים, אלא תולה אותן חוץ לסלים... תניא מניחן בקרן דרומית מערבית לפני ה'... הא כיצד מגישן על קרן דרומית מערבית ומניחה בדרומה של קרן...
רבי שמעון בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינין, רבי עקיבה אומר אין מעטרין את הבכורין אלא משבעת המינין. ר' שמעון אומר שלש מידות בביכורים: הביכורים, ותוספת הביכורים ועיטור הביכורים, תוספת הביכורים מין במינו, ועיטור הביכורים מין בשאינו מינו, תוספת הביכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי, ועיטור ביכורים חייב בדמאי... תניא הבכורים מצוה להביאן בשבעה כלים, ואם הביאן בכלי א' יצא, כיצד הוא עושה, נותן שעורים מלמטה ודבר אחר על גביהן, חטין על גביהן ודבר אחר על גביהן, תמרים על גביהן ודבר אחר על גביהן... למעלה מן הענבים ומקיף עליהן אשכול של ענבים מבחוץ, ולא היו עולין יחידים יחידים אלא פלכים פלכים, ולא היו מהלכים כל היום כולו אלא שתי ידות ביום, חזני בית הכנסת עולין עמהן, ולנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים מפני אוהל הטומאה, וטעונים עולה ושלמים, ולא היו מתעסקים בחזירותן כדרך שמתעסקים בהליכתן, תני ופטורה מן הודאי ומן הדמאי.
אימתי אמרו תוספת הביכורים כביכורים בזמן שהיא באה מן הארץ, ואם אינה באה מן הארץ אינה כביכורים, ולמה אמרו הביכורים כניכסי כהן, שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטל בחובו והאשה בכתובתה וכספר תורה. רבי יהודה אומר אין נותנים אותן אלא לחבר בטובה, וחכמים אומרים נותנין אותן לאנשי המשמר והן מחלקין ביניהן כקדשי המקדש. (שם י ב)
א"ר בניה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ וגו'... רבי הונא בשם רבי מתנה אמר בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות ובזכות בכורים, ומה טעם בראשית ברא אלקים... ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר ראשית בכורי אדמתך וגו'. (בראשית א ו)
...ר' ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבין, מה תלמוד לומר אשר יקריבו, לפי שהוא אומר (שמות ל"ד) ראשית בכורי וגו', אבל לא שמענו מה יעשה להם, תלמוד לומר אשר יקריבו לכהן לו יהיה, בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתונים כולן לכהנים. (במדבר ח ח)
א"ר אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצות, אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך ספק עושה שאלתו ספק לא עשה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא יורד אדם לתוך שדהו ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שבכר, מניחו בסל והולך לירושלים, ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר השקיפה ממעון קדשך וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתוב אחריו היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות. ארשב"ל יצתה בת קול ואמרה לו תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה... (תבא א)
מלאתך ודמעך, מלאתך אלו הבכורים הנטלים מן המלא, ודמעך זו תרומה, לא תאחר, שלא תקדים שני לראשון... ולא תרומה לבכורים... אמרת יקדמו בכורים שהם קרויים ארבעה שמות, ראשית בכורי תרומה ומלאה, לתרומה שאינה קרויה אלא שלש שמות... (שמות פרק כב, שנא)
מלאתך ודמעך - בכורי פירך ובכורי חמר נעוך לא תשהי על זמניהון מן לאסקותהון לאתר שכינתי. (שמות כב כח)
מלאתך - חובה המוטלת עליך כשתתמלא התבואה להתבשל, והם בכורים. (שמות כב לח)
וחג הקציר - שבועות, בכורי מעשיך - זמן הבאת בכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש. ראשית בכורי - אף השביעית חייבת בבכורים, לכך נאמר כאן בכורי אדמתך... (שם כג טז ויט)
כהולך בחליל - מביאי בכורים. (ישעיה ל כט)
ובכורי כל פרי - אילן הוא מדברי חכמים. (נחמיה י לו)
וכל תרומה - ...ולר' ישמעאל אין הקרבה כי אם על גבי המזבח, ורוצה לומר כאן שהבכורים יהיו לשם הכהן המקריבם, שניתנים לאנשי משמר, ולא לכל מי שירצה. (במדבר ה ט)
ולקחת מראשית - יפריש בשדה ויקרא שם, ויתן בכלי הראוי להוליכו לבית המקדש, וגרגיר מכל מין פוטר, כבתרומה. והלכת - שלא יקריב בעירו, אבל החובה מיד אחר שכבשו וחלקו, וגם בנוב וגבעון קרבו, אבל לא בבמת יחיד. (דברים כו ב)
ולקח הכהן - שנותן לאנשי משמר, ולא שיוליך אתו כהן שבעירו... הגדתי היום - בפרי הזה הגדתי והודיתי שה' מקים את דברו. (שם שם ג)
מי שאין לו אלא מעשר שני בלבד מתוודה, שעיקר הווידוי במעשר הוא, וכן אם לא היה לו אלא בכורים בלבד מתוודה, שנאמר ביערתי הקדש, הקדש ראשון, שהוא הבכורים... (מעשר שני פרק יא יד)
...והבכורים, אלו אינן נאכלין אלא בירושלים. (בכורים פרק א ה)
מצות עשה להביא בכורים למקדש, ואינם נוהגים אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד, ומביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ומעוג ומסוריא, ואם הביא מחוץ לארץ אינם בכורים. אין מביאין בכורים אלא מז' המינין האמורים בשבח הארץ, אין מביאין מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר, ואם הביא שלא מן המובחר, כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות לא נתקדשו... (שם פרק ב א והלאה)
הקרובים לירושלים מביאין תאנים וענבים לחים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים. (שם שם ה)
אין מביאין בכורים קודם לעצרת, וכן אין מביאין אחר חנוכה, שהבכורים שבכרו אחר חנוכה חשובין משנה הבאה. (שם שם ו, וראה ראב"ד שם)
אין מביאין בכורים מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. ופירות של שותפין חייבים. הגדל בעציץ אף על פי שהוא נקוב, והגדל בספינה אין מביא ממנו כל עיקר. אבל מביא מן הגדל בגג או בחורבה. הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו לתוך שדה חברו או לרשות הרבים... אינו מביא בכורים עד שיהיו כל הגדולים מאדמתך. (שם שם ז והלאה)
האריסין והחכירין ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין מהם את ארצותם בפחות, והגזלנים אינן מביאין בכורים, ואפילו נתייאשו הבעלים. הקונה אילן בתוך שדה חברו אינו מביא, שאין לו קרקע, שלשה יש לו קרקע, ואף על פי שאין לו אלא אילנות, הרי הוא כמי שקנה קרקע. קנה אילן וקרקעו הרי זה מביא... (שם שם יב ויג)
הבכורים אין להם שיעור מן התורה, אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מס', והרוצה לעשות כל שדהו בכורים עושהו. הפריש בכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי התוספת כבכורים, במה דברים אמורים כשהביא מארץ ישראל, אבל מעבר הירדן או סוריה אינה כבכורים, ואף על פי שאינה כבכורים אינה נאכלת אלא בטהרה. ואין מעטרין את הבכורים בכל מקום אלא מז' המינים. (שם שם יז ויח)
כיצד מפרישין הבכורים? יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים, והם נעשים בכורים במחובר משקרא להן שם, ואף על פי שעדיין לא בשלו כל צרכן, ואינו צריך לחזור ולקרא להם שם. לא הפרישם במחובר ולא קרא להם שם ותלשם, הרי זה מפרישם אחר שנתלשו. ואם נטמאו כל הפירות אינו מפריש בכורים בטומאה, אלא מפריש מן הטהור על הטמא לכתחילה, ואם אין לו פירות אחרות, יראה לי שאינו מפריש בטומאה, וכן יראה לי שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה, מפני שהן כקדשי מקדש. (שם שם יט)
המפריש בכוריו ונבזזו או אבדו חייב להפריש אחרים תחתיהם, שחייב באחריותן עד שיביאם להר הבית. המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח, ואם לקטן מתחילה על מנת לשלחם ביד שליח הרי זה מותר. (שם שם כ וכא)
הבכורים נותנין לאנשי משמר, והן מחלקים אותן ביניהם... זר שאכל בכורים בכל מקום חייב מיתה בידי שמים, והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים. כהן שאכל בכורים חוץ לירושלים מאחר שנכנסו לפנים מן החומה, לוקה מן התורה, וכן אם אכלן הכהן בירושלים קודם הנחה בעזרה לוקה מן התורה. ומשיניחם המביאם בעזרה הותרו לכהן, ואף על פי שעוד לא התוודה עליהן, שאין הקריאה מעכבת אכילתן, ובכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרים באכילה. (שם פרק ג א והלאה)
אכילת בכורים כאכילת תרומה, יתר בבכורים שאסורים לאונן וטעונין הבאת מקום, וכהן שאכל בכורים טמאים לוקה. (שם שם ה)
בכורים טעונין כלי, ומצוה מן המובחר להביא כל מין בכלי בפני עצמו, ולא יביאם בערבוב, אלא שעורים מלמטה, וחטים על גביהם... ויהיה דבר מפסיק בין כל מין ומין, כגון הוצין וחלף או עלין. (שם שם ז)
הביאם בכלי מתכות נוטל הכהן הבכורים וחוזר הכלי לבעליו, ואם הביאם בכלי ערבה וכיוצא בו הבכורים והסלים לכהנים, ואם נטמאו הבכורים אין הסלים לכהנים. (שם שם ח)
מצות עשה להתוודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאם... ואין קורין אלא בלשון הקדש. (שם שם י)
המביא את הבכורים יש לו רשות ליתנם לעבדו וקרובו בכל הדרך עד שמגיע להר הבית, ושם נוטל הסל על כתפו, ואפילו מלך גדול בישראל, ונכנס עד שמגיע לעזרה, וקורא ועודהו הסל על כתפו, הגדתי היום לה' אלקיך וגו', ומוריד הסל ואוחזו בשפתיו, והכהן מניח ידו תחתיו ומניף, וקורא ארמי אובד וגו', ומניחו בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן, וישתחוה ויצא... וטעונין קרבן שלמים ושיר. משיגיעו לעזרה הלוים היו מתחילין וקורין ארומימך ה' וגו'. הבכורים טעונין לינה, כיצד, הביא בכוריו וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו יום מירושלים... (שם שם יב והלאה)
...הווידוי אינו שוה בכל, לפי שיש שחייבין להביא בכורים ואינן קורין עליהם. ואלו מביאין ולא קורין, האשה והטומטום והאנדרוגינוס, לפי שהן ספק אשה ואינן יכולין לומר אשר נתת לי ה', וכן האפוטרופין והעבד והשליח... הגר מביא וקורא, שנאמר לאברהם "אב המון גוים נתתיך", הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה... וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש.
הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו מביא ואינו קורא, לפי שהדבר ספק אם יש לו קרקע או אין לו, וכיצד עושה, מקדיש אותם תחלה לבדק הבית, מפני שהן ספק חולין ואין מכניסין חולין לעזרה, והכהן פודה אותן מיד ההקדש ואחר כך אוכלן ומפריש מהן תרומה ומעשר מפני שהן ספק חולין, ונותן המעשרות שלהן לכהנים שמא בכורים הם, ואינו מביא אותן בעצמו אלא משלחן ביד שליח, כדי שלא תעכב אותן הקריאה מלאוכלן, שכל שאינו ראוי לקריאה מפני הספק הקריאה מעכבת בו... (פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)
הביא בכוריו מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא ביכורים ממין אחר אינו קורא עליהן, שנאמר הגדתי היום, פעם אחת בשנה הוא מגיד ולא שתים. (שם שם יא)
הבכורים והתרומות והחלה והקרן והחומש ומתנות בהמה הם נכסי כהן, יש לו לקנות מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וקונה בהן ספר תורה.
אף על פי שהבכורים והתרומות אסור להאכל לזרים, ואף על פי שהבכורים עולין באחד ומאה כתרומה, אם נתערבו בחולין בירושלים אסורין בכל שהן במינם כמעשר שני, מפני שהוא מקום אכילתן עשאום כדבר שיש לו מתירין, ואף על פי שהבכורים אסורים לזרים אף בירושלים הרי הן אוסרין בכל שהן, אפילו זרע הבכורים אחר שנכנסו לירושלים הרי הגדולין אסורין ואוסרין בכל שהן אם נתערבו בירושלים, אבל הזורע בכורים קודם שיכנסו לירושלים הגדולין חולין. (שם שם יד והלאה)
כיצד מעלין את הבכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד, כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר ברוב עם הדרת מלך, ובאים ולנים ברחובה של עיר, ולא יכנסו לבתים מפני אהל הטומאה, ובשחר הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. והשור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב, ועטרה של זית בראשו, להודיע שהבכורים משבעת המינין, והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין קרוב לירושלים, והם הולכין בכל הדרך וקורין שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, ולא היו מהלכין ביום אלא שתי ידות בלבד. הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים, ועטרו את בכוריהם ופרכסו אותן, ואם היה להם לח ויבש מראין את הלח מלמעלה, והפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן מירושלים, לפי הבאים הם יוצאין, אם באו אנשים הרבה יוצאין לקראתן רבים ואם מעט מעט. ומשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים... (שם שם טז, וראה שם עוד)
ושמת בטנא - דרך כבוד, ולא בחיק ולא בכנף הבגד. והלכת אל המקום - על ידו של בעל הבכורים יעשה הכל, לקיטה והולכה, ולא על ידי שליח, וכן מנהג אם נתן המלך שדה לעבדו, העבד עצמו מביא לו דורון מפירות השדה. (דברים כו ב)
אשר יהיה בימים ההם - ואין להשהות בכוריך עד שיהיה שם אחד מקרוביך ליתנם לו. הגדתי היום - מודה אני לפניך כי אני באתי אל הארץ כמו שנשבע ועמד באמונתו... ועכשיו אני מביא לו דורון מפירותיה, להכיר שהוא נתנה לנו. (שם שם ג)
והניחו לפני מזבח - אם אין מזבח אין בכורים. (שם שם ד)
להביא בכורים למקדש, והוא הפרי הראשון שמתבשל באילן שחייבין אנו להביאו שם ולתנו לכהן, ולא כל האילנות במצוה זו מן התורה, אלא שבעת המינין לבד שנשתבחה בהן ארץ ישראל... משרשי המצוה כדי להעלות דבר השם יתברך על ראש שמחתנו, ונזכר ונדע כי מאתו ב"ה יגיעו לנו כל הברכות בעולם, על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות, ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו כי הפרות ויתר כל הטובה מאתו יבאו, נהיה ראויין לברכה ויתברכו פרותינו... ונוהגת בפני הבית בזכרים, ובפרות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן... (משפטים מצוה צא)
שלא יאכל שום זר תרומה... ומה שנקרא תרומה גם כן אלו הבכורים, וכמו שדרשו ז"ל מן הקבלה (פסחים ל"ו ב') ותרומת ידך אלו הבכורים... (אמור מצוה רפ)
שנמנענו מלאכל בכורים, ועל זה נאמר "לא תוכל לאכל וגו' ותרומת ידך", ופרשו בעלי הקבלה (מכות י"ז א') ותרומת ידך אלו הבכורים. ונתבאר בסוף מכות שאין חייבין עליהם אלא קודם שיונחו בעזרה, אבל משהונחו בעזרה אדם פטור עליהם, ולשון ספרי: לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים שלא קרא עליהן שהוא עובר בלא תעשה, ופרוש הענין "מפני שלא קרא עליהן" מפני שלא הונחו בעזרה, אבל אם הונחו שם, אף על פי שלא קרא עליהם אין בהן חיוב מלקות... וישראל חייב בהם מיתה בידי שמים כל זמן שיאכל מהם, ואפילו אחר שקרא עליהם הקריאה הידועה... והבן בני זה החילוק שיש בהן בין ישראל לכהן וזכר אותו, שהכהן כשיאכל בכורים משיראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה, ואזהרותיה מ"לא תוכל" וגו'... וישראל שיאכל בכורים כל זמן שיאכלם חייב מיתה בידי שמים, ואזהרותיה מ"וכל זר לא יאכל קדש"... (ראה מצוה תמט)
שנצטוינו בהביאנו הבכורים למקדש לקרות עליהם הכתובים אלו הנזכרים בפרשה זו... משרשי המצוה, לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, על כן בהיטיב אליו השם ב"ה ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פרות וזכה להביאם לבית אלקינו ראוי לו לעורר לבו בדברי פיהו ולחשב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עליו ועל כל עם ישראל דרך כלל... (כי תבא מצוה תרו)
ראשית בכורי - סמך בכורים לבשר בחלב, לומר שאסורים בהנאה, ושאין להביאם מהסמדר אלא מהפרי הבשל. (שמות כג יט)
כי תבא - על דרך הפשט היו הבכורים מעלה לכהן וכבוד להקב"ה ותועלת גדולה לישראל, מעלה לכהן להטריח עצמו בכל הדרך להאכילו מראשית פירותיו והמובחר שבהם, וכבוד הקב"ה להתפלל לפניו בבית הגדול והקדוש שישפיע ברכותיו אליו, ולהודות לפניו כי הברכה אינה אלא מאתו יתברך. ותועלת גדולה לישראל, כי בזכות המצוה הזאת היו הפירות מתרבין ומזונות העולם מתברכין. ולשון טנא הוא סל והוא כלי לקבל הפירות, ומכאן שהבכורים טעונין כלי...
וצריך שתתעורר במלת הטנא, שהוא במספר הכנוי של אל"ף דל"ת לענין שארמוז תצטרך אליו... ועל דרך הקבלה ושמת בטנא, הטנא הוא רמז לה"א אחרונה שבשם, כי הבכורים נקראו ראשית, והן ג' אותיות של שם שהן ראשית הכל, וסימנך בראשית ממלכת יהויקים, כי בהם שהם ראשית הקים העולם כלו מעלה ומטה, והנה הם משפיעים כח בה"א אחרונה שהיא הרביעית ובית קבול להן, והיא מכללת בענין הארץ היסודית, שהיא רביעית ובית קבול לשלש יסודות ראשונים, והיא מכללם ומתעלה מהם ומכחם, וכן הטנא כלי ובית קבול להביא שם הבכורים, ומכלל המצוה הוא, כי הוא נתן לכהן עם הבכורים. וזהו לשון הטנא, וזהו ולקח הכהן הטנא כי הוא המנהיג את העולם והנותן כח ותנועה בגלגל והעולם מתקיים בתנועתו, כי לזה ירמוז ענין התנופה שהיה הכהן מניף את הטנא. ועוד להורות כי הוא המשגיח בכללי העולם ובפרטיו, כי כן מי שהוא עומד בתוך הטנא הוא מציץ מן החרכים, כן משגיח מחלוני הרקיע הנטוי על ראשי החיות להאציל שפע ברכה וקיום לכל צבאות מעלה ומטה, והבן זה. (דברים כו א)
עיין שם תחלת כי תבא.
ולקחת - לפי שעיקר קבלת האלוקות שבה ישתרר האדם על הנמצאות הוא, שיכיר כי ממנו באות כל הטובות, על כן צריך לעשות מעשה לבל ישכח זאת, והוא הבאת הבכורים, המורה על אדנות השי"ת... הגדתי - זו הודאתו כי מה' קבלו הארץ. והניחו - בהנחתו לפני המזבח ירמזו שהפרי הוא בהשגחה אישית על כל אחד מישראל, חלף הודאתם באלוקות... (דברים כו ב וג)
והיה - טעם מצות הבכורים: עיקר קבלת האלוקות הוא להאמין שלה' הארץ, והוא המשגיח, ולא יבא למחשבת כוחי ועוצם ידי עשה לי וגו'. וכדי שלא יבא לידי כך ציוה להביא ראשית התבואה לה' שהוא בעל הקרקע וגם נותן הפרי, ולכן כתב כאן ב' פעמים "אשר ה' אלקיך נותן לך". (שם)
ראשית בכורי אדמתך תביא - ועל ידי זה תשיג הצלחה בפירות. (שמות לד כו)
ובאת אל הכהן - אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה, לא תחדל מלדבר עמו בכבוד באמרך "ה' אלקיך", אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם, כמו למלכים ולנביאים, מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים כמביא דורון לא-ל ית' שהוא בעל הקרקע, ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד. הגדתי היום - הודעתי לכל מתוך מעשי אלה... (דברים כו ב)
מצות הבכורים היא להראות שאינו כפוי טובה, שהוא עיקר גדול בכל עניני הדת, ובשכר קיומה יקבלו הארץ בירושה שאין לה הפסק, ואם לא תהיה רק כמתנה שיש לה הפסק. ולקחת - לא על ידי שליח או עבדו, כי אין הכוונה להנות את הכהן, אלא שהוא מחזיק טובה לה', ואינו הכבוד שיעשה זאת על ידי שליח. אשר יבחר - וקל וחומר הוא, אם השי"ת עזב מכון שבתו השמים המתייחסים אליו, ושכן בשבילך במקום גשמי, האם יקשה בעיניך לעזוב מקומך באופן ארעי כדי לכבדו? לה' אלקיך - כי לפני שמכיר תודה אין ה' קורא שמו עליו. לאבותינו - אינו מחזיק טובה על עצמו, אלא החזיק בארץ מפני שבועת האבות. והניחו - כי דעותיך עוד לא נטהרו. וענית - לתקן דבר זה, שגם אנו קבלנו הארץ רק אחרי שעבוד מצרים...
או: אשר תביא מארצך - ותחשוב שהארץ נותנת לך אותם מעצמה, ובאמת ה' נותן לך הפירות, כי הוא משיב הרוח ומוריד הגשם והטל, ולאחר שמעצמך לא תודה, הנני מלמדך לומר ארמי אובד וגו'... אשר נתת לי - אף על פי שהארץ בכללותה זבת חלב ודבש, היא נותנת פירות לכל אחד בפרטות, ואם כן צריך להודות כל שנה על מתנת הארץ בכלל, ועל הפירות בפרט. (דברים כו א)
וירישתה - לא מצינו לשון וירישתה וישבת בה כי אם כאן ובפרשת המלך, לפי שאחר ישיבה וירושה ישמן ישראל ויבעט וישאלו להם עניני שררות ככל הגוים, כך בפרשת ביכורים היתה הכוונה להכניע רום לבבם אשר אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה'. זה שאמר הכתוב "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה", כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ, אבל מה' הארץ נתונה לך במתנה על מנת להחזיר אליו גמולו ולשמור כל מצותיו, ולבבך לא כן ידמה, אלא וירשתה, שתחזיק בה כיורש כאילו היא ירושה לך מאבותיך... על כן אנכי מצוך מצות הביכורים, וכן פירש הרמב"ם שעיקר טעם מצוה זו ההכנעה וההשתעבדות אל השי"ת, והעד על זה מה שאמר "הגדתי היום לה' אלקיך", הגדתי לשון עבר, והלא עדיין לא הגיד כלום, אלא שרוצה לומר שבהליכה והבאה זו כבר דומה כאילו הגדתי דרך וידוי כי באת אל הארץ וגו', רוצה לומר לא בתורת ירושה, כי אם באופן זה שנשבע ה' לאבותינו לתת לנו, ומעיד אני על עצמי בהבאת הביכורים כי מאת ה' היתה הארץ לי למנה ומתנה... (שם)
מראשית - פירוש אם בכרו הרבה יחד אינו חייב להביא כל ראשית, ומה שאמרו רז"ל שאין להביא אלא מז' המינים נלמד הדבר בגזרה שוה נאמר כאן ארץ וכו'. ואומרו כל פרי - פירוש כל הפירות ששבחתי לך בהם את הארץ... נותן לך - לפי ששייר ה' לו חלק בארץ, והוא שנת השמטה, לזה בא דבר ה' הטוב שאינו מצוה אלא על זמן הנתונה לך, שהם ו' שנים. לתת לנו - למעט הגר שאינו קורא, ולא מיעטו אלא בקריאה ולא בהבאה. (שם שם ב)
וענית - יכניע עצמו כאדם שקבל טובה גדול מהמלך. ורומז בפרשה זו גם על ביאת הארץ העליונה, שיקח מדברים מובחרים אשר עשה כאן להקביל פני המלך... (שם שם ה)
בכורי כל אשר בארצם - אף שבכורים נוהגים רק בז' המינים, ואולי רוצה לומר מהמשובח שבארצם (לשון כלילות), ולרמב"ם בכורים פרק ב' ז' בא ללמד על הנטוע ועומד מאליו, ולספרי בא ללמד שהבכורים חלים במחובר לקרקע. (במדבר יח יג)
תרומת ידכם - אלו הבכורים, והוא מלשון תודה, וכן "זה יכתוב ידו לה'" (ישעיה מ"ד), שפירושו יכתוב תודתו לה'... ונקראו הבכורים תרומת יד כלומר תרומה הצריכה בהבאתה התודה וההלול, וכמבואר בקרא בפרשת בכורים "וענית ואמרת" וגו' שכולה שבח והודיה... (דברים יב ו)
ותרומת ידך - היא אזהרה לכהן שלא לאכול בכורים חוץ לירושלים מאחר שנכנסו לפנים מן החומה, וכן שלא יאכל הכהן בירושלים קודם הנחה בעזרה... ולרוב הלימודים האלו קשה מלת "לא תוכל לאכל בשעריך", על כן נראה לפרשה לפי שיעורין ודעת שלך, שכן קורא המצוות בכמה מקומות מדות... (שם שם יז וראה שם בארוכה)
כי תבוא - ...אין והיה אלא מיד (ספרי), פירושו דלא כערלה, שלא נתחייבו בהנטוע כבר, ולא כחלה שלא נתחייבו רק מהעיסה שלשו, אבל הביכורים נתחייבו (אחר כבוש וחלוק) מכל שנתבכר בידם אף ממה שמצאו זרוע ונטוע. (דברים כו א)
אשר יבחר ה' - בספרי: זה שילה ובית עולמים, פירוש אבל לא נוב וגבעון, כי שילה נבחר על ידי יהושע והזקנים ועמהם כל קהל ישראל, ושילה נקרא בית ה'... אבל נוב וגבעון לא נקראו מקום אשר יבחר ה', רק במה גדולה, וגם לא בית ה', כי לא היו שם רק הקרשים והיריעות מאהל מועד שהיה במדבר. (שם שם ב)
מה זה שציותה התורה בהבאת הביכורים לקרות פרשה שלמה שלא צוה כן בשום אחד מהבאת הקרבנות... ויובן כל זה על פי ד' הקדמות. א', כי קין עבד את האדמה בענין קשה מאד שהיה חופר באצבעותיו... ואם יעבוד כל היום עבודה קשה כזו יתגשם ככל בעלי חיים, וכל הכוחות הרוחניות ששם ה' בו יהיו ללא שום תכלית. לכן לא שעה ה' אל קין ואל מנחתו, כאלו אמר לא באלה חפצתי ולא לכך נוצרת... אבל הבל בחר לו להיות רועה צאן והיה רועה חכם ונאמן, ונשלמה בו כוונת הבריאה במה שנברא בקומה זקופה, ושנברא בצלם אלקים שעבודתו היתה עבודה קלה וכל היום עסק במושכלות...
ב', עבודת האדמה בארץ ישראל היתה עבודה קלה למאד, כי מלבד שלא היתה כעבודת קין אלא שגם היתה כעבודת הבל, א' האדמה בעצמה לא היתה קשה ביותר, ב' שלא היתה חסרה מים, ג' שהצמחים היו מהמינים היותר משובחים, ד' שלא היה נחסר גם הכלים הנצרכים לעבודתה, ה' שהיה להם מרעה טוב לגידול הבהמות שמוכרחים לעבודתה...
ג', כל מפרשי התורה כתבו, כי ענין הבאת הביכורים הוא לפרסם שלה' הארץ ושנתן לבני ישראל שיעבדו בה כאריסים, לכן יביאו הביכורים לבית ה' כמנהג אריסים שמביאים בכורים לבעל השדה.
ד', מאמר ר' יצחק בתחלת התורה... שאומות העולם אומרים בני ישראל לקחו ארץ ז' אומות בחרבם, ובאמת לא בחרבם ירשו ארץ, רק שנתן ה' מתנה לאברהם שתהיה לבני יעקב, לכן באה מצות ביכורים לפרסם כי הארץ נשבע ה' לאברהם לתת לנו, ובאה מצות הקריאה בעת הבאת הביכורים להסיר טענת האומות שאומרים שלסטים אנחנו... הנה הבאתי - שכל זמן שהיו עושים רצונו של מקום היה גידול הפירות ובפרט הביכורים לפי מעשה כל איש ואיש, שבגדלם וטובם היה נראה מתנת ה' שנתן לפי מעשיו... ואחרי שהארץ היא מתנת ה', לכן ראוי לי שהבאתי את ראשית פרי האדמה שהיא אשר נתת לי ה'...
ה', כי כל זמן שהיו עושים רצונו של מקום היו עיני ה' בהארץ והיה ניכר בהביכורים מעלת הארץ גם מעשה המביא, כי היו גידולם ותכונתם בהפלגה רבה, וגם הכהן היה במעלה גדולה מאד, שרצוי לאמר לו הגדתי וגו', אבל ברבות הימים שלא עשו רצונו של מקום והיו הבכורים רזים ודלים, והיה נראה כמנחת קין, לכן סמכו חז"ל על דרשות המקראות להדר ולעטר הביכורים ולהביאם בכבוד ושמחה ושלמים עמהם, כדי שלא תראה כמנחת קין... (דברים כו א תורה אור, וראה שם עוד)
אשר יביאו - מהשדה, אבל בתרומה כתב "אשר יתנו", כי התבואה כבר בבית כשנותן תרומה. (במדבר יח יג)
כי תבוא - התורה מסיימת בשתי מצוות אשר הן קובעות את יסודות הלאום, ומגלמות את הנורמות היסודיות של תפקיד האומה. מצוות אלו הן: מקרא בכורים, וודוי מעשר, שלמען הגשמתם ירשו את הארץ, ולכן העמידם כאן בסוף התורה. (דברים כו א)
פרי האדמה - שגדלים במקום הראוי להם, ולא תמרים שנטעם בהר. אשר תביא - מחלוקת בראשונים אם ההבאה היא מהשדה או מהבית, וכן שאלה אם ההבאה היא ההכנסה בעזרה, ואם שלחם ביד שליח אינו קורא. על כל פנים מקפיד שתהיה לקיחה והבאה באותו איש... ראשית הפירות הנאספות מהשדה אינה עבורנו, אינה תוצרת כחנו, אלא היא לה'. (שם שם ב)
בימים ההם - אינו מביא הבכורים לאישיותו של הכהן, כי אם למקדש ה', אישיותו של הכהן יכולה רק לסמל את ירידת הדורות, ועליו להזכר מול זאת בעבר ההסטורי, ובמרחק הרב שבין מצב דורו והדורות ההם, זאת אומרת מן המצב הנכון. לה' אלקיך - בהבאת הבכורים לנציג ה' הוא מעיד שאינו יושב בארץ כי אם בזכות ההבטחה לאבות. (שם שם ג)
והניחו לפני מזבח - כמו במנחה הוא מניף את הבכורים לומר שהם לה' ולכל בני האדם... בכורים הם מתנת פרי קרקע יחידה שיש בה תנופה, לכן נקראים "תרומת ידיך". (שם שם ד)
ראשית בכורי - סגולה לברכת השנה בתבואה הוא להביא בכורים, ואז זמן להמשיך שפע ברכה על ידי תפלה. (שמות כג יט)
מראשית כל פרי - מתפרש מראשית כל פרי, המובחר בפרי, ומראשית אשר תביא, משמעו תחלת הבאה מארצך. (דברים כו ב)
אשר יהיה בימים ההם - פירש"י: אין לך אלא כהן שבימיך. ותמה על זה הרמב"ן. והכוונה שבזכות בכורים באה ברכה ודומה לקרבן, אלא שהבכורים ממון כהן, והיה אפשר לחשוב שאכילת הכהן דומה למזבח, והיינו שאמרו חז"ל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב בכורים. לכך אמר אשר יהיה וגו', שלא תאמר כי רק זכות כהן צדיק מועילה לברכה, כי הצדיק הוא לפי הדור. (שם שם ג)
וביום הבכורים... כמו שיש בכורים ליחיד, יש בכורים לצבור, ובכחם באה התחדשות ליחיד ולצבור. וכן בכל יום מתחדשת התעוררות לכל פרט וכלל, וכפי עבודתם זוכין להתדבק בהתחדשות, וכפי מה שהאדם מקבל בפרט כן זוכה לקבל מהתחדשות הכלל... (שבועות תרנ"א)
במדרש תנחומא, כי משה רבינו ע"ה ראה שלא יהיה מצות בכורים בגלות, תיקן ג' תפלות בכל יום. ופירש מו"ז ז"ל כי מצות בכורים היא ליתן את הראשית מהכל להשי"ת, וכן התפלות בשינוי הזמנים ערב ובוקר וצהרים וכו', כי הכל תלוי בהראשית כמו שאמרו ז"ל, טוב אחרית דבר כשהוא מראשיתו טוב... וכל דבר בראשיתו צריך שמירה, כי בתחילת שבא הדבר מן השורש אל האדם עומד לחסרון, וגם כי כל המקבל צריך שמירה שלא יבא לידי גבהות, לכן כל מי שיש בו בחינת ראש צריך שמירה, והעצה היא קבלת מלכותו ית' להתדבק בו ולהחזיר אליו הראשית לזכור כי הכל שלו. לכן מיד שבאו לארץ היה המצוה ביכורים... (תבא תרל"ד)
היום הזה... ונסמכה פרשת ביכורים למחית עמלק, כי ביכורים היא לתת הראשית להקב"ה ועמלק הוא היפוך זה, כדכתיב ראשית גוים עמלק... שנדמה לרשעים כאילו יש להם ראשית לבד הקדושה, וכל עבודת בני ישראל רק לבטל זה ולברר כי כל הראשית הוא להשי"ת בלבד. (שם תרל"ה)
מצות ביכורים היתה הכנה לראש השנה, כי היא מעצרת עד החג, ומסתמא רוב ביכורים היו קודם ראש השנה, שאחר הסוף מפירות השנה היו מחזירין הראשית להשי"ת, והוא התדבקות אחרית הדבר בראשיתו, לכן הביכורים נקראו ראשית, ואחז"ל, בראשית ברא, בשביל מצות ביכורים, כי זה קיום העולם מה שמעוררין תמיד ראשית הכח שבא מהשי"ת, ולכן היה המצוה אחר שבאו לארץ ישראל יזכרו הראשית שהשי"ת הוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים עד שהביאנו לארץ ישראל שהוא תכלית התיקון... (שם תרל"ז)
בקיצור, עיקר חביבות מצות ביכורים הראשונים שהביאו בני ישראל בכניסתם לארץ... ובני ישראל מיד שנכנסו לארץ ישראל נחלתם הביאו ביכורים להתדבק בשורש העליון, ואחר מחיית עמלק יכולין להביא אלה הביכורים כראוי, ובכל שנה על ידי מצות הביכורים נתעורר כח ביכורים הראשונים כנ"ל. וזה שאמר במדרש, שראה שביכורים עתידין לפסוק תיקן סדר תפלה, היינו להתעורר כח הראשית הנ"ל, ובכל יום מתחדש זה הכח... (שם תרל"ט)
מצות ביכורים חשובה מאד, אשר הפסוק פורט כל מעשה, ולקחת מראשית... לתת שכר על כל דבר ודבר, כי חיות הכל על ידי נקודה הראשית, ויש לכל אחיזה בנקודה זה, שכולם נבראו רק לצוות לזה להיות הכנה לזה הראשית, וכחן של ישראל לדבוק תמיד באותו ראשית... ובכח אחיזה בזה הראשית יכולין למחות את זכר עמלק, דכתיב ראשית גוים עמלק, שהוא היפוך הביכורים, ורמזו חז"ל בפסוק ותרומת ידך אלו הביכורים, שעל ידי מצות הביכורים מתרומם כחן של ישראל ומתקיים... (שם תר"מ)
במדרש תנחומא, צפה משה רבינו ע"ה שביכורים עתידין להיבטל ותיקן שלש תפלות וכו'... וכנראה שזה היה כנתינת שכר, שעל ידי הביכורים זכה כל אחר להיות מוכן להשתחות לפני ה'... שעל ידי הביכורים שמסרו הראשית לה' באו להכנעה האמיתית מה שעתה צריכין ליגע בהרבה יגיעות בשר ג' פעמים ביום נשתחוה נכרעה נברכה, וכולי האי ואולי נזכה להכנעה אמיתית, ובבית המקדש על ידי ביכורים פעם אחת בשנה נתבטל כל האדם אליו ית'. ונראה שמצות ביכורים היה הכנה לראש השנה, כי רובן הביאו מסתמא קודם ראש השנה... ויש לומר דעל זה כתבו תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו', כי אז זכו לעבודת ה' על ידי מצות ביכורים שנאמר בה ושמחת, ועתה צריכין לעבוד על ידי יסורים... (שם תרמ"ב)
בענין מצות ביכורים ואחר כך מעשר עני, ואחר כך היום הזה וגו' מצוך, ודרשו חז"ל המביא ביכורים עושה יום הזה וכו'... ופירשנו כי הכל תלוי בהראשית, לכן סמוך ליה כי תכלה לעשר, שטוב אחרית דבר הוא מראשיתו, והנה מצות ביכורים הוא להתדבק בכח הראשית, כמו שכתוב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו', וכתוב בזוהר הקדוש, שכפי שמירת הראשית אין מתערב אחר כך פסולת, לכן כתב אחר כך לא תבשל גדי בחלב אמו, שכשבני ישראל קבלו התורה שהוא יום הביכורים היה חירות, רק שעל ידי החטא בא תערובת טוב ורע, וכפי מה שמתדבקין בכח הראשית מתברר התערובות, ועל ידי הבאת הביכורים לבית המקדש מתעורר גם בשמים ראשיתן של ישראל, כדאיתא בשביל בני ישראל שנקראו ראשית, וכמו שהקב"ה חיבב את בני ישראל ומסר להם הראשית של כל הבריאה, שעלו במחשבה קודם הכל, על אחת כמה וכמה שיש לנו ליתן כל בראשית אליו ית' תמיד... (שם תרמ"ג)
במדרש תנחומא... ומצות הביכורים היה מביא ברכה לכל הפירות, כדכתיב ושמחת בכל הטוב, שעל ידי המצוה היו מקבלין בני ישראל הטוב הנשפע להם מהשי"ת בשמחה, כי כל הדבוק אל השורש מביא שמחה, דכתיב לישרי לב שמחה, דאלקים עשה האדם ישר, וכשמקבלין כל הדברים בלי השתנות מביא שמחה. וחז"ל דרשו בכל הטוב, שביכורים צריכין שירה, שזה כל השירה התדבקות הדברים בשורשן בלי השתנות, ועל ידי שמעלין הכל עד שורש הראשית כאשר מצינו שקורא כל סדר יציאת מצרים עד התחלת יעקב אבינו ע"ה, ארמי אובד אבי, כנראה שהיו מעוררין על ידי הביכורים ראשית כחן של בני ישראל, בני בכורי ישראל, על ידי שהביאו הראשית אליו ית' נתעורר בשמים זכותן של בני ישראל שנקראו ראשית... (שם תרמ"ד)
המשך מצות ביכורים למחיית עמלק... שלעולם צריכין מלחמה להעביר הפסולת ותערובות מחלק הסט"א, לכן עשו היה בכור ויצא ראשונה כמו הקש שגדל קודם ואחר כך בא האוכל, ונאבד מעשו הבכורה כמו שכתוב ויבז עשו, ויעקב בזכותו זכה אל הבכורה... ועל ידי מצות הביכורים שמביאין בראשית לבית המקדש מוציאין הפירות מארור לברוך, ולכן כתיב אחר כך ושמחת בכל הטוב, היפך ממה שכתבו "בעצבון תאכלנה"... כשנותנין הראשית לשמים, ולכן מזכירין יציאת מצרים על הביכורים, כמו שכתבנו בחג המצות על זה... ועל ידי זכירה זו מוציא הלחם מארור לברוך... (שם תרנ"ה)
במדרש תנחומא... וכן ארמי אובד אבי, שרוצין הרשעים להשכיח זה התחדשות בעולם, ולכן נסמך לא תשכח והיה כי תבא, שעיקר הביכורים בחינת הזכרון לעורר הפנימיות וההתחדשות, ובני ישראל זכו לזה על ידי יציאת מצרים, כמו שכתוב "החודש הזה לכם", ולכן מזכירין יציאת מצרים בבכורים. וכמו כן עתה על ידי הג' תפלות שמעידין בני ישראל ומבררין זאת ההתחדשות שהקב"ה מחדש בכל יום ומקדימין גם כן קריאת שמע וסמיכות גאולה לתפלה, שבכח יציאת מצרים נזכה למצוא זאת ההתחדשות... וזה רמז הברכה שקודם המצוה שלא לעשות המצות ברגילות רק מרוב התלהבות... (שם תר"ס)
בתנחומא צפה משה... וזהו שבזכות בכורים נברא העולם, שהענין מה שביכורים מורים עליו זוהי כוונת הבריאה. והנה בביכורים יש ששה דברים: הבאה, ותנופה והנחה, וקריאה, והשתחויה, וזה כנגד מחשבה דיבור ומעשה, הבאה ותנופה והנחה הן מעשה, קריאה דיבור, והשתחויה מחשבה, דכל הברואים הולכים כפופי קומה, והאדם שיש לו שכל הולך בקומה זקופה, והנה הוא בא בהשתחואה שהיא כפיפת קומה להשי"ת, בזה מורה שהוא מבטל אף שכלו להשי"ת, ועל כן ביכורים מצוה חביבה מאד, שהיא מצוה הנעשית בכל ג' חלקי האדם, והם כנגד נפש רוח ונשמה, וענינה מורה על הענין שתכלית בריאת העולם היתה לזה, ועל כן כשראה משה רבינו ע"ה שביכורים עתידין ליבטל ביקש תקנה, ואף שהרבה מצוות בטלות בחורבן בית המקדש, נרגש יותר על ביטול מצות ביכורים, והוא לגודל מעלתה, ולכך התקין שלש תפילות... (תבוא תע"ר)
ובזה יש לפרש מצות תרומות ומעשרות... וכן ביכורים משבעת המינים, שהם נגד ז' המדות ושורש שרשם הוא חלקי התשוקה שבאדם שממנה תוצאות כל ז' המדות, ואם חסר לאדם תשוקה, כבהמה הוא נחשב, אך צריכין למסור כל התשוקות החיצוניות להשי"ת, ובאין לעומתן בקדושה, ולזה רמזה מצות ביכורים, אדם רואה תאנה שביכרה וכו' שנפשו מתאוה להן, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כל תשוקות האדם שהן שורש כל ז' המדות הוא מוסר להשי"ת, בזה יבוא לתשוקה אמתית להיות משתוקק רק להשי"ת עד כלות הנפש, ולזה רומז עוד מה שביכורים טעונין ז' דברים: הבאת מקום וכלי וקריאה וקרבן ושיר ותנופה ולינה.
ולפי האמור יש לפרש מה שאסור להקדים תרומה לביכורים, כי בעוד שתשוקת האדם מונחת בתאוות גופניות לגמרי, בלתי אפשר שיבטל חכמתו ובינתו להשי"ת, אלא שתחילה יש לאדם להשתדל מאוד לקבוע בנפשו תשוקה לקדושה, ואחר כך יתן את כל הון ביתו, היינו חכמתו ובינתו ודעתו באהבה, ואז רק אז אפשר להשיג הארה אלקית חכמה בינה ודעת דקדושה... וזהו שנרגש משה רבינו ע"ה על הפסק ביכורים יותר מהפסקת תרומות ומעשרות שבטלו משגלינו מארצנו, כי זהו היתד שהכל תלוי בה, כי אפשר לאדם לקיים "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה" כנ"ל, אבל בלי תשוקה לקדושה אין בידו כלום... (שם תרע"ב)
וכן יש לומר דענין מצות ביכורים הוא היות אדם מצטער ועובד כל השנה את אדמתו כדי להוציא ממנה פירות, ועתה כשרואה פרי מעשיו הרי הגיע לתכלית הנרצה, ונתעוררה בו שמחה גשמית ויכול לבוא לידי דיבוק בגשמיות, לזה באה המצוה להחזיר הכל להשי"ת, הודאה והשתחויה ולראות את עצמו שהוא בלתי ראוי להגיע לזה, אלא הכל הוא בחסד ה', ועל ידי זה הוא מתדבק בתוספת אהבה להשי"ת...
ויש לומר עוד שמצות ביכורים ללמד על הכלל כולו יצאה, שלכל דבר שאדם משתוקק להשיגו צריך ליתן הראשית להשי"ת, ובזה תובן סמיכות הפרשיות מצות האבנים וכתיבת התורה וזביחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו', כי ישראל עוד מימי האבות היו גולין ממקום למקום, והיתה ההשתוקקות שלהם לבוא לארץ עצומה מאד, והיה יכול להתערב בזה ענין רצון מתאוה גשמית ולאכול מפריה ולשבוע מטובה, שזה לבד תהיה התכלית אצלם, לזה באה המצוה להחזיר הכל להשי"ת, ולהורות שכל זה איננו התכלית... (שם תרע"ג)
סמיכות פרשת בכורים למצות מחיית עמלק... דהנה מצות ביכורים בפשיטות יש לומר שהאדם אחר עבודתו בשדה כל ימות השנה והוא רואה את פרי מעשיו שהוציא השדה תאנה שבכרה וכו', וכפי הטבע היא חביבה על האדם... והוא לוקח את תשוקתו זאת הטבעית ומחזירה לשמים אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה, כי כל התשוקות שבעולם שרשן תשוקה אלקית, אלא שנפלה למטה בחמדת העולם כידוע, והוא מתעורר בה להדבק בהשי"ת באהבה ובתשוקה נמרצת, כן הדבר הזה שתשוקה זו שהיה שרשה באלוקות ונפלה בטבע העולם היתה כאילו שבויה בגשמיות, וכאשר היא עצמה חזרה לאלקות מעוררת שמחה עד אין קץ. ועל כן כל סדר הביכורים היה בשמחה רבה והחליל מכה לפניהם... ובאמת מצוה זו על הכלל כולו יצאה, שלעומת שאדם מהפך תשוקותיו הטבעיות לשמים בה במדה מתנוצצת בו שמחה... (שם תרע"ה)
ונראה שסגולת מצוה זו למשוך אחריה כל קנין האדם וכל השתדלותו של כל השנה שיהיה נוכח ה' דרכו, לקיים (משלי ג') בכל דרכיך דעהו בכל לב ונפש ובכל חלק האדם כמשפט הראשית שהכל נמשך אחריו, ועל כן הוא רק פעם אחת בשנה... (שם)
ונראה שעל עיקר זה באה מצות ביכורים, שכל ימות השנה אדם עובד את שדהו ואת כרמו, שנראה לכאורה השתקעות בגשמיות והתרחקות מהשורש, וכאשר ביכרו הפירות והוא מביא ביכורים לבית המקדש בגודל אהבה ודביקות בשירות ובהשתחואה מורה שאחרית המעשים של ישראל היא לדבקה בו ית"ש, ומורה על ענין ישראל שהאחרית שלהם הוא השי"ת מקור החיים כנ"ל, ומזה באה התחדשות החיים וזוכין מחדש לארץ ישראל בגשמיות וברוחניות וחוזר חלילה... (שם תרע"ו)
ונראה לפרש דהנה יש לדקדק במצות ביכורים דשניא היא מכל מצות שבתבואת הארץ שכולן אינן באות אלא אחר נקיון התבואה מן המוץ והתבן... אבל ביכורים אדרבה מצותם לקרוא להם שם בעודם עם כל הפסולת, ולא עוד אלא אפילו במחובר לקרקע שהוא דומם.
ונראה דהנה אמרו ז"ל בזכות ביכורים נברא העולם, ויש להבין מאי אולמא דביכורים מאינך דנקראו ראשית... ונראה הטעם, דהנה ידוע דבחטא אדם הראשון נתערבו טוב ורע, ואין לך דבר שלא נשתאב בו ארס של נחש, ומזה באו המוץ והתבן. והנה לפי תוקף הארס שנשתאב בתוך תוכו לפי הטבע היה לו להיות גוש אחד מעורב אוכל ופסולת, ולא הרכבה שכנית לבד. ויש לומר שזה מחסד ה' שאף בעודו מעורב אוכל ופסולת השפיע השי"ת בו קדושה עליונה מאד, שמחמתה הפסולת נדחתה לחוץ ונתבררה להיות קליפה נפרדת, שעל ידי המלאכה שבתבואה תתפרד לגמרי מהאוכל...
ונראה שלקדושה עליונה זו רומזת מצות ביכורים, ועל כן יש בביכורים קדושה עליונה וגדולה יותר מכל תרומות ומעשרות, שידוע שכל אלו הם חלקי הקדושה הנבררים מתוך הטבל שהיה מעורב חולין וקודש, וקדושה העליונה נבררת בביכורים, ולתכלית מצות ביכורים ניתנה בו קדושה עליונה, ומובן שלולא מצות ביכורים לא היתה ניתנת בו הקדושה העליונה, וממילא לא היה אפשר לתבואה לבוא לידי נקיון לעולם, ולא היה אפשר לבוא לידי תרומות ומעשרות שהם אי אפשר לחול בלתי נקיון מהפסולת, כבזוהר הקדוש... ועל כן כתיב (שמות כ"ב) מלאתך ודמעך לא תאחר, ואמרו ז"ל שלא תקדים תרומה לביכורים, ומהאי טעמא הוא... (שם תרע"ח)
ובהתבונן במצות הביכורים יש לומר שסגולתה נמי עוצרת בתוכה כח נעלה למשוך את האדם לקבל עליו עול מלכות שמים, היינו לבטל את כל שבעא מדות נפשו להשי"ת כנ"ל, והיינו כי ביכורים נוהגים בשבעת המינים, ובליקוטי תורה מהאריז"ל כי שבעת המינים שרשם במלכות שמים, מז' מדות העליונות. ואף כי אין לנו עסק בנסתרות, מכל מקום יש לפרש גם בפשיטות בענין הביכורים, כי פירות חדשים שאדם מתאוה להם, מה גם אחר שעמל בהם שנה שלימה, ורוצה אדם בקב שלו, וכשאדם רואה תאנה שביכרה וכו' והוא מפרישה לשמים זה הוא פועל דמיוני למסור כל תשוקותיו לה', ושבעת המינים רומזים שבע המדות, וכבר הגדנו שזהו ענין שבע המצוות שיש בביכורים, על כן יש לומר שסגולת מצוה זו לעורר בישראל ענין ביטול שבע מדותיו לרצון השי"ת בכל הענינים לכל השנה, ועל כן בת קול מברכתו הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה, ומכלל שכח סגולה זו נמשך לכל השנה, וזהו ענין קבלת עול מלכות שמים כנ"ל, והוא ראשית ויסוד לכל עניני עבודה כבזוהר הקדוש...
ולפי האמור יובן מה שהתרגש משה כאשר צפה שהביכורים עתידין ליפסק יותר מפסיקת כל הקרבנות, שהרי תחסר לישראל סגולה זו לעוררם להביאם לקבלת עול מלכות שמים, שהוא יסוד הכל, וכשחסר ומתמוטט חס ושלום היסוד מתמוטט כל הבנין...(שם תרע"ט)
והיה כי תבוא, יש להבין לשון והיה, שלא מצינו שיהיה נאמר אצל מצוה רק כשרוצה לומר הבטחה. יתכן לשון והיה באופן זה יבטיח כן כמו "והיה עקב תשמעון וגו' ושמר" וגו', אבל במצוה לא שייך לשון והיה... אך לשון והיה קאי על סיום הפרשה שנאמר ושמחת בכל הטוב וגו', שעל ידי שיביא הביכורים שהוא הראשית לה' יזכה לשמחה. ומה שאמר בכל הטוב, דאיתא (תענית ט"ו) ולא הכל לשמחה וכו', ישרים לשמחה וכו', כשזוכין ליישר הלב אז זוכין לשמחה, ובודאי לא ציוה השי"ת ולא הבטיח על שמחת הרשות בעניני עולם הזה, רק שמחה הבאה על ידי ישרת לב שיזכו לבער היצר הרע מהלב כסיל, וזה שנאמר ושמחת בכל הטוב, ואין טוב אלא תורה... ועל ידי זה מברר כל הפירות שיש לו שהם רק מסטרא דטוב, ואין בו שום ערבוב הרע... (תבא ב)
...רק על פי הנ"ל שזה היה הבטחה לאברהם אבינו ע"ה לתת לו לזרעו את הארץ הזאת לרשתה, שבתוכה נשפע הברכה מהמקור להיות הכרה בכל ראשית הצמיחה הטובה מכח הנותן, ועל זה שאל אברהם אבינו ע"ה "במה אדע כי אירשנה", היינו שיהיה בזה קיום לזרעו אחריו, שלא יהיו נשקעים חס ושלום בעניני העולם הזה, ועל ידי זה יהיה נשכח מהם הופעת השורש כמו הכנענים אשר על ידי זה תקיא אותם הארץ, ועל זה כרת עמו השי"ת ברית להיות קיום לזרעו אחריו, שלעולם לא יהיו נפסקים משורש הקדושה זו. ועל זה מזכיר השבועה, שבכח זה בא לבחינת הבאת ביכורים להופיע בו מהשורש כנ"ל... (שם ד)
והנה ענין הבאת ביכורים הוא כידוע שכל חיי הבלו של אדם הוא טורח להרבות הון, ובעת שיוצא לפועל הריוח ממעשה ידיו יכול לומר בלבו שכוחו ועוצם ידו עשה לו החיל הזה, ונעשה משוקע בהבלי העולם הזה והשגחת השי"ת נשכח מלבו ח"ו, ועל זה בא מצות השי"ת ולקחת מראשית פרי האדמה אשר תביא מארצך, שבזמן שישראל היו יושבים על אדמתם היה זה עיקר הרוחת העושר ממעשה ידיהם בעת שהוציא הארץ פירותיו ואז דייקא בתכלית השיקוע בארציות היה המצוה להניח את הכל ולבטל את עצמו מכל וכל, ולילך עם ראשית פירותיו לירושלים ושם אומר הוידוי הזה להכהן, הגדתי היום וגו' היינו שבמעשה הזה של המצוה זו באתי אל תכלית המכוון של ירושת הארץ, היינו לראות בחוש את השגחת השי"ת אפילו בארציות, שהוא בתחתית המדרגה, ולא יהיה נשאר משוקע בה חלילה... (שם ז)