(ראה גם: מצוה-מעשה)
לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, מיכן אמרו הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים במתנה אחת ינתנו במתנה אחת, ר"א אומר לא תוסף עליו, מנין שאין מוסיפין לא על הלולב ולא על הציצית, תלמוד לומר ולא תוסיף עליו, ומנין שאין פוחתים מהם, תלמוד לומר לא תגרע ממנו, ומנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם וגו', תלמוד לומר דבר, אפילו דבר לא תוסף עליו. (ראה פב)
...דתנא קמא סבר לעבור משום בל תוסיף לא בעי כוונה, ורבן גמליאל סבר לעבור משום בל תוסיף בעי כוונה... (עירובין צו א)
כתנאי, הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו במתנה אחת, מתן ד' במתן ד' ינתנו במתן ד', מתן ארבע במתן אחת, ר"א אומר ינתנו במתן ד', ור' יהושע אומר ינתנו במתנה אחת, אמר לו ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע, אמר לו ר' יהושע הרי הוא עובר בבל תוסיף, א"ר אליעזר לא אמרו אלא כשהוא בעצמו... (שם ק א, וראה שם עוד)
...א"ל אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה, אמר לו שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן, מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי, כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם, תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר... שאני הכא כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך, כוליה יומא זמניה הוא... אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה, לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה. (ראש השנה כח ב, וראה שם עוד)
חומר בדברי סופרים מבדברי תורה, האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע, ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה... (סנהדרין פח ב, וראה שם עוד)
ולא תגעו בו, הדא הוא דכתיב אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך, שלא תעשה את הגדר יותר על העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות, כך הקב"ה אמר ביום אכלך ממנו, ועמדה והעידה עדות שקר לא תגעו בו פן תמותון, כין שראה שכזבה דחפה עליו, אמר לה כמה דלא דמכה במקרביה (מתה בנגיעתו), אף לא במיכליה. אמר חזקיה מנין שכל המוסיף גורע, שנאמר ולא תגעו בו, רב משרשיא אמר מהכא, אמתים וחצי ארכו, רב אשי אמר עשתי עשרה יריעות. (בראשית פרק ג, כו)
לא תוסיפו - כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן לא תגרעו. (דברים ד ב)
לא תוסיפו - מדעתכם, ותחשבו כי היא עבודה לשם, גם כן לא תגרעו... (שם)
לא תוסיפו - כגון חמש פרשיות בתפילין... לשון רש"י, וכך אמרו בסיפרי, מנין שלא תוסיף על הלולב ועל הציצית, תלמוד לומר לא תוסיף, ומנין שאין פוחתים מהן, תלמוד לומר לא תגרע, מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך ואמר ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם, תלמוד לומר הדבר, אפילו דבר לא תוסף עליו. אבל לא באלה בלבד אמרו, אלא אף הישן בסוכה בשמיני בכונה לוקה, כמו שמוזכר במסכת ראש השנה וכן אם יעשה החג ששה עובר בלאו הזה. ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמו, כגון שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם עובר בלאו, וכך אמרו לענין מקרא מגלה, מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגלה מאי דרוש וכו'... עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו' הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם, אם כן היא בכלל לא תוסיף עליו, אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות, אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה. ומה שתקנו חכמים משום גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהן זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה. (שם)
אמר הכוזרי: איך יתכן זה עם הלאו לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו? אמר החבר לא נאמר זה אלא להמון כדי שלא יחדשו משכלם ויתחכמו ויקבעו לעצמם תורות מהקשתם כמו שעושים הקראים, ומזהיר לשמע מן הנביאים אחי משה ומן הכהנים והשופטים. והיה מאמרו לא תוסיפו וכו' על מה שציויתי אתכם על ידי משה ועל ידי נביא בתנאים הנזכרים בנבואה, ומה שנקבצו עליו הכהנים והשופטים מן המקום אשר יבחר ה', מפני שהם נעזרים בשכינה, ולא יתכן שיסכימו בדבר שחולק על דברי תורה... (מאמר ג מ ומא)
הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להם להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו שהזהירה תורה עליו לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו? שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרע מהם ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה, בין בתורה בכתב בין בתורה שבעל פה. כיצד, הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי וגו', מפי השמועה למדו שזה אסר לבשל ולאכול בשר בחלב, אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה. אם יבא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע. ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי ואסור מן התורה, הרי זה מוסיף. אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסר אותו ונודיע לעם שהוא גזירה, שלא יאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, וכך חיה מותרת שהרי לא נתפרשה... אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה. (ממרים פרק ב ט)
לא תוסיפו - שעל ידי שהוספתם על דברי שאמרתי "ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש", והוספתם ואמרתם "נשלחה אנשים לפנינו", התוספת גרמה לאבותיכם שפגריכם מתו במדבר. ולא תגרעו - אני אמרתי "לא תעלו", ואתם גרעתם מצותי, "ויצא העמלקי והכנעני וגו' ויכום ויכתום", מעתה קחו מצותי בלי תוספת וגירוע. דבר אחר לא תוסיפו וגו', תשובה היא למיני ישראל שפקרו על התלמוד, ואמרו איך הוסיפו חכמי ישראל כמה דברים בתלמוד שאינם בתורה, ימחו מספר החיים, הרי תשובה לדבריהם, שהרי לשון זה אינו רק בשני מקומות בתורה, ואינו אלא לגבי אלקות ויראה, כלומר אין לך להוסיף ליראה על יראת הקב"ה יראה אחרת, ולא לגרוע מיראתו... אבל במצות דעלמא לא הזהיר הקב"ה שלא להוסיף כדי לעשות סייג וגדר לתורה. (דברים ד ב)
לא תוסיפו - לומר שהתורה אינה שלמה, ומה שתיקנו חז"ל גדרים וסייגות לא באו אלא כדי לשמר על העיקר, ואדרבא, העובר עליהם עובר בלאו דלא תסור, וכן ציותה תורה ושמרתם את משמרתי - עשו משמרת למשמרתי. (דברים ד ב)
ודעת הרמב"ם ז"ל שלא תשתנה (התורה) לעולם, לא כולה ולא מקצתה... וסמך הדבר בעקר זה אל מה שנזכר בתורה (דברים י"ג) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, וביאר הטעם בספר המורה, לפי שהדבר השוה והשלם אי אפשר להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו שלא יפסד השווי והשלמות ההוא, ולפי שהיתה התורה תמימה, כמו שהעיד עליה הכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה", אי אפשר שתשתנה בשום זמן. זהו תורף דבריו בזה הענין. ודבריו בזה צריכין עיון גדול... וסיים (הכתוב) הענין לבאר איך תהיה העבודה לפניו ית', ואמר "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", כלומר שלא די שלא יעשה עבודות שלא צוה בהם, אבל גם בתואר העבודות אינו רשאי להוסיף, וכן פירשה הרמב"ן ז"ל בפרשת ראה, וכן היא שנויה בספרי... ועוד יקשה לדבריו שאם היה הכתוב מזהיר שלא להוסיף על מנין המצות ושלא לגרוע ממנו, איך אמרו בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, וכי בית דין עוברין על לא תגרעו ממנו, וכן שלמה שתקן ערובין ונטילת ידים עבר על לא תוסף עליו, סוף דבר, איני רואה שום ראיה מן הפסוקים שהביא הרמב"ם ז"ל, שיהיה זה שורש לתורת משה כלל כמו שכתב הוא ז"ל... (מאמר ג פרק יד)
...ומה שנאמר לא תוסף עליו הוא כנגד ההמון שלא יחדשו משכלם ולא יתחכמו במצוות כהקראים, וכן מה שנתחייבנו במגילה, נר חנוכה, נטילת ידים וכו'... לפי שהקב"ה תלה זאת במורי התורה... (שמות י ב)
ועתה ישראל - אחרי שראיתם שתגלו, שמרו המצוות, כי ההוספה והגרעון יביאו לידי קלקול. ולא תגרעו - אם סרה סבת האיסור, לחשוב שהוא מותר, כמו שטעה שלמה. (דברים ד א וב)
התלונה הראשונה על חז"ל היא, שהוסיפו גזירות על התורה עד שהגדישו את הסאה, ובתורה כתוב "לא תוסיפו", ויש כאן ב' תורות, זו שניתנה על ידי משה ע"ה, ותורת חכמים... ואין ספק כי דברים אלו נאמרו שלא בעיון, שאם נאמר שאסור להוסיף שום מצוה על מה שכתוב בתורה, אם כן מרדכי ואסתר שהוסיפו ימי פורים עברו על בל תוסיף. ואם הפירוש לא תוסיפו שלא לגזור דבר חדש, אם כן לא תגרעו הוא שלא יבטלו דבר מן התורה, וכי דבר זה צריך אזהרה, ואין זה נקרא גרעון כי אם ביטול? אלא פירוש "לא תגרעו", שיעשה המצוה כראוי בלי לגרע בה, וכן לא תוסיפו שלא יוסיפו כגון יום אחד על ימי הסוכות וכו'... והרי מי שעשה ג' ציציות בבגדו הוא בלא תגרעו, ומי שלא עשה ציצית כלל הוא בקום ועשה בלבד.
אלא הדבר האחד הוא מה שפירשו חכמים המצוה שבתורה, וזה שנקרא דברי סופרים, השני הם המצוות שהם דברי סופרים בעצמם, והביאו להם ראיה ודרש מן התורה... שלמדו גזירת חכמים מן הכתוב, רק שהוא רחוק ולכך אינו מן התורה, אבל יוצא מן התורה...
השלישי הם המצוות שגזרו חכמים גדר וסייג לתורה, וגם באלו המצוות אין ספק שהם מתחברים אל התורה עצמה... כמו שהחכים הטבע לעשות לעין שמירה וכדומה לכל אבר לפי חשיבותו, כך שמירת המצוה על ידי חכמים, שהשי"ת סדר אותם לפעול זה. וכמו ששמירת העין והאברים נכנסת בגדר הבריאה, כך הגזירות של חכמים לשמירת המצוות נכנסים בגדר התורה, ולכך חייב לברך עליהם "אשר קדשנו במצוות וציונו"...
הרביעי הוא מצוות שאינן לסייג וגדר, אלא שתקנום בזמן מן הזמנים, כמו נר חנוכה. כל המצוות מיישרות את האדם, ויש בהם דברים שהם שכל אלוקי עליון, שהם מצוות התורה, ויש שהם משכל חכמים, שסדר השי"ת את החכמים כמו שסדר את הטבע לפעול, ומבואר בכתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך", ולכן אנו מברכים גם על מצוות אלו "אשר קדשנו במצותיו וציונו"... (באר הגולה באר א)
לא תוסיפו - אבל מצוות דרבנן אינם הוספה, שאינם שוים עם התורה אלא גדר וסייג. (גור אריה דברים ד ב)
ולא תגרעו - פשיטא? אלא רוצה לומר שלא יוסיפו, כי על ידי זה יבואו לגרע, כמו שהיה בבעל פעור, שחסיד שוטה אחד רצה לבזותו, ובסוף נכשלו. (דברים ד ב)
לא תוסיפו - נראה שכאן כתב בלשון רבים, שהאזהרה לבית דין הגדול, שנאמר עליהם "על פי התורה אשר יורוך", עד שדבריהם כדברי תורה, והיה עולה על הדעת לעשות את דבריהם כדברי תורה ממש. ומזה נסתלקה התמיה הגדולה של הרמב"ן על הרמב"ם, שהיה צריך להשוות לדברי הרמב"ם את דברי חז"ל בכל לדאורייתא, ואם כן למה ספק דרבנן לקולא... (שם, וראה שם עוד בארוכה)
לא תוסף עליו - על גוף המצוה, כגון ה' ציציות במקום ד', ולעיל בואתחנן הזהיר שלא יוסיף מצוה חדשה לגמרי. (שם יג א)
לא תוסיפו וגו' לשמר - בהוספה זאת נרמז שאפשר להוסיף כדי לשמור את המצוות, כגון יום טוב שני של גלויות וכו', אמנם תוך הגדרה מפורשת בין דאורייתא לדרבנן. (שם ד ב)
לא תוסיפו - עיקר הטעם על פי סנהדרין כ"ט א' כל המוסיף גורע, דכיון שירשה לעצמו להוסיף, יחשוב שאין המספר דוקא, ויבא גם לגרע, וזה רק במה שיחיד מוסיף משקול דעתו, ולא במה שרבנן תיקנו להוסיף, ולכן אמרו בר"ה כ"ח ב' שלא אמרו בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו ולא תערובת (שנתערב דם מתן ב' במתן ד'), ועוד יתבאר לפי מה שכתבו הפוסקים דאין עוברים על בל תוסיף אלא אם מתכוונים למצוה, וכבמג"א תרנ"א ס"ק כ"ז, שרק אז יש חשש שיבא לידי בל תגרע. ומה ששנה המצוה בראה כתב הגר"א שכאן מתכוון שלא יוסיפו אתרי"ג מצוות, ושם שבאותה מצוה לא יוסיף ויגרע. (שם)