בלעם   נבואה   

(ראה גם: בלעם-כללי, משה-נבואה, נבואה)

ויבא אלקים אל בלעם, ויאמר מי האנשים האלה עמך. (במדבר כב ט)

ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה. (שם שם כ)

ויקר אלקים אל בלעם, ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח. (שם כג ד)

וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלקים... נאם שומע אמרי א-ל, אשר מחזה ש-די יחזה נופל וגלוי עינים. (שם כד ב)

זהר:

א"ר דימי, והרי כתוב לא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואמר ר' יהושע בן לוי בישראל לא קם אבל באומות קם, ומי הוא בלעם... פתח ר' שמעון ואמר נוזל היוצא (מפרח) קרנטי (שריחו רע), נתערב חס ושלום באפרסמון הטוב, (אתה מדמה חס ושלום את בלעם הרשע למשה רבינו), אלא ודאי כך הוא (הפירוש של) באומות העולם קם, ומי הוא בלעם, משה מעשיו למעלה (בקדושה), ובלעם למטה (בטומאה), משה השתמש בכתר הקדוש של מלך העליון, (שהוא ז"א), למעלה, ובלעם השתמש בכתרים התחתונים שאינם קדושים למטה, ובאותו הדרך ממש כתוב, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב, (הרי שנקרא קוסם, כי היו מעשיו בטומאה), ואם יעלה על דעתך יותר מזה לך שאל לאתונו, (שנטמא בה ושכב עמה)...

אמר ר' יהודה כשם שהיה משה נבדל מכל הנביאים בנבואה הקדושה העליונה, כך היה נבדל בלעם משאר הנביאים והמכשפים בנבואה שאינה קדושה למטה, ועל כל פנים משה היה למעלה ובלעם למטה, וכמה מדרגות ומדרגות היו מבדילות ביניהם. (שמות שצב)

כותי אחד שאל את ר' אלעזר אמר לו כח גדול אני רואה בבלעם יותר ממשה, כי במשה כתוב ויקרא אל משה, (דהיינו שקראו לבא אליו), ובבלעם כתוב ויקרא אלקים אל בלעם, וכתוב, ויבא אלקים אל בלעם.

אמר לו (זה דומה) למלך שישב בהיכלו על הכסא, מצורע אחד קרא על הפתח, אמר המלך מי שהוא שדופק על הדלת, אמרו מצורע פלוני, אמר לא יכנס לכאן ולא יטנף את ההיכל, אני יודע, אם אומר לו על ידי שליח לא יירא מפני, וילך בני ויקרב אליו ויטמא, אבל אני בעצמי אלך ואאיים עליו שירחק דרכו ממקום מושבו של בני ולא יטמא אותו...

האוהב של המלך קורא בפתח, אמר המלך מי הוא, אמרו, פלוני אוהבך, אמר אהובי וחביב נפשי לא יקרא אותו קול אחר, אלא אני, צעק המלך ואמר, פלוני פלוני הכנס חביב נפשי אהוב שלי, התקינו ההיכלות לדבר עמו.

כך בלעם הוא מצורע, הרחוק מבני אדם, קרא בשער המלך, שמע מלך, אמר מצורע הטמא לא יכנס ולא יטנף ההיכל שלי, אני צריך ללכת לאיים עליו שלא יקרב אל שער בני ולא יטמא אותו, ועל כן ויבא אלקים אל בלעם וגו', אמר מצורע מצורע אל תלך עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא, לא תקרב אל בני הן לטוב והן לרע, טמא אתה מכל וכל, אבל במשה כתוב, ויקרא אל משה, דהיינו קול המלך ולא על ידי שליח אחר... (בלק רפח)

ואם תאמר, הרי כתוב, ויבא אלקים אל בלעם לילה, כך הוא ודאי, והעמדנו, שהוא אותו ממונה שהיה ממונה עליהם והוא היה בא כנגדו, כעין זה, ויבא אלקים אל לבן הארמי וגו', והכל דבר אחד, (שהוא הממונה שלהם, כי אלהים הוא שם משותף אפילו לבני אדם), משום זה אמר אל בלק לינו פה הלילה... (שם ת, וראה עוד בלעם-כללי)

ותרא האתון את מלאך ה' וגו', א"ר יצחק וכי למה (האתון) ראתה ובלעם שהיה כל כך חכם לא ראה, אמר רבי יוסי חס ושלום שאותו רשע יסתכל במראה קדוש (שיוכל לראות מלאך ה'), אמר ליה אם כן הרי כתוב נופל וגלוי עינים, אמר לו לא שמעתי בזה כלום, ואיני אומר. אמר לו אני שמעתי, כי כשהיה צריך להסתכל היה נופל וראה, ועתה (אצל המלאך) לא היה צריך להסתכל, (ועל כן לא ראה).

אמר לו אם כן היה בלעם במדרגה עליונה על כל נביאים הנאמנים, שהוא גלוי עינים ראה והסתכל ביקר הקב"ה, והרי ר' שמעון אמר, בלעם בכשפיו היה יודע באלו ספירות התחתונות שלמטה, כמו שכתוב ואת בלעם בן בעור הקוסם, קוסם קראו הכתוב, שהוא טנופת מטונף, ואיך יסתכל בכבוד אדונו, ועוד הרי אמר ר' שמעון בראיה אחת שראה לפי שעה שכתוב, ויגל ה' את עיני בלעם, נעקמו עיניו, ואתה אומר שהיה רואה בגלוי עינים והסתכל בכבוד הקב"ה. אמר לו אני חוזר מדברי כנגדך, שלי ושלך צריך צחות (וברור). ודאי סודות התורה הם עליונים ובני העולם אינם יכולים לעמוד עליהם... (שם תיג, ועיין שם עוד)

אשר מחזה ש-די יחזה, מהו מחזה ש-די, אלו הם נופל וגלוי עינים, ואלו הם עזא ועזאל, נופל זהו עזה... שנפל פעם אחת מן השמים ונפל פעם אחרת אחר כך בעומק החושך, עזאל הוא גלוי עינים, כי לא נזרק עליו חושך, משום שלא התקיף ולא הרגיז כאותו שלמעלה, ובלעם קרא אותם מחזה ש-די שהם נופל וגלוי עינים... (שם תכד, ועיין שם עוד)

אמר ר' שמעון, תא חזי, רשע הזה גיעול של הכל היה, כי לא תמצא בכל פרשה זו, ויאמר ה' אל בלעם, או וידבר ה', חס ושלום, מה כתוב וישם ה' דבר בפי בלעם וגו', כמי שנותן מחסום בפי חמור, שלא יטה לכאן ולכאן, כך וישם ה' דבר בפי בלעם וגו'.

אמר לו הקב"ה, רשע, אתה חושב שעל ידך תהיה ותתקיים ברכה בבני או להיפך, הם אינם צריכים לך... (שם תנט)

א"ר אלעזר הכי למדתי, אפילו בפעם ההיא (הג') לא שרה עליו רוח הקודש. אמר לו ר' יוסי, אם כן, הרי כתוב ותהי עליו רוח אלקים, ובכל אלו הפעמים האחרות לא כתוב בהן כך, אמר לו כך הוא, תא חזי, כתוב טוב עין הוא יבורך, וכבר העמידוהו... ובלעם היה רע עין שלא נמצא בעולם רע עין כמוהו, שכל מקום שהיה מסתכל בו בעיניו היה מתקלל... הוא שכתוב ותהי עליו רוח אלקים, על ישראל, שהקב"ה פירש על ישראל רוח אלקים הוא כמו שאדם פורש מטפחת על ראש הילד כדי שלא תשלטנה בהם עיניו... (שם תפה)

ספרי:

ולא קם נביא בישראל כמשה, אבל באומות קם, ואיזה זה, זה בלעם בן בעור, אלא יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי א-ל ויודע דעת עליון. משה לא  היה יודע מתי מדבר עמו, עד שנדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר, שנאמר ויודע דעת עליון. משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר מחזה ש-די יחזה נופל וגלוי עינים. משל למה הדבר דומה, לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו. (ברכה בסוף)

מדרש רבה:

תני ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר, אילו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה. ואיזה נביא היה להם כמשה, זה בלעם בן בעור. אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, ג' מדות היו ביד משה מה שלא היו ביד בלעם, משה היה מדבר עמו עומד, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו' (דברים ה'), ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל, שנאמר (במדבר כ"ג) נופל וגלוי עינים, משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר (שם י"ב) פה אל פה אדבר בו, ובבלעם כתיב נאם שומע אמרי א-ל, שלא היה מדבר עמו פה אל פה. משה היה מדבר עמו פנים בפנים, שנאמר (שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים, כמד"ת (במדבר כ"ג) וישא משלו ויאמר וכו'. ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היו ביד משה, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי א-ל אשר מחזה ש-די יחזה. משה לא היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, שנאמר ויודע דעת עליון. משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו, כך היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו. בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר נופל וגלוי עינים, היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל, ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה. ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, מיד וישמע את הקול מדבר אליו... (במדבר יד לד)

תנא דבי אליהו רבא:

מכאן ואילך התנבאו לעכו"ם אליפז התימני... ובלעם והוא האחרון שבכולם ולא הניח הקב"ה דבר בעולם שלא גילה לבלעם, ומפני מה, מפני שגלוי וידוע לפניו יתברך שמו שעתידין כל העכו"ם מכחישי התורה לומר לפניו יתברך שמו ליום הדין רבונו של עולם, אלו נתת לנו נביא כמשה היינו מקבלים תורתך, לפיכך נתן להם הקב"ה את בלעם שהיה מעולה בחכמתו יותר ממשה. משה יתר בדבר אחד מבלעם, ובלעם יתר בדבר אחד ממשה. משה יתר בדבר אחד מבלעם, במשה הוא אומר (ויקרא כ"א) ויקרא אל משה, ובבלעם כתיב (במדבר כ"ג) ויקר אלקים אל בלעם. במשה הוא אומר, (דברים ה') ואתה פה עמוד עמדי, ובבלעם הוא אומר (במדבר כ"ד) נופל וגלוי עינים. ובלעם יתר בדבר אחד ממשה, במשה הוא אומר (שמות ל"ב) הודיעני נא את דרכיך, ובבלעם הוא אומר (במדבר כ"ד) ויודע דעת עליון. במשה הוא אומר (שמות ל"ג) הראיני נא את כבודך, ובבלעם הוא אומר מחזה ש-די יחזה... (פרק כח)

תנא דבי אליהו זוטא:

וקמעא שנתנה לבלעם בן בעור מיד עמד וקלקל בה את מעשיו ובקש להחריב את כל העולם כולו במעשיו הרעים, ולא הניח הקב"ה דבר בעולם שלא היה מגלה לבלעם, מפני שהקב"ה היה יודע שעתידין האומות לומר לפני הקב"ה אלו נתת לנו נביא כמו משה היינו מקבלים את תורתך גם כן כמו שקבלו ישראל על ידי משה, לפיכך נתן הקב"ה להם לעכו"ם את בלעם בן בעור שהוא היה מעולה חכמתו כמו משה, אבל משה יתר דבר אחר ובלעם חסר דבר אחד ממשה... אבל לא נמצא בעולם לא דרך טובה ולא דרך צדקה שהיה בא בעולם על ידי בלעם, אלא הוא בא לידי לשון הרע ובקש להחריב את כל העולם כולו, באותה שעה נשבע הקב"ה לעמו ישראל שלא ישרה את שכינתו עוד על עכו"ם, רק בישראל לבד, ושלא ישנה את ישראל בעם אחר... (פרק י)

ילקוט שמעוני:

דבר אחר מן ארם, עם רם שלמעלן הייתי והורידני בלק מכבודי... כך בלעם נזקק לרוח הקודש, כשנזדווג עם בלק נסתלקה ממנו רוח הקודש וחזר להיות קוסם כבתחלה, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם... (במדבר פרק כג, תשסה)

מדרש הגדול:

...אבל נביאי אומות העולם יודעין כמה אמירות מידבר עמהן, וכן הוא אומר בבלעם ויודע דעת עליון, וכי נביאי אומות העולם גדולין מנביאי ישראל, אלא משל למה הדבר דומה טבחי המלך יודעין כמה הוצאות צריכין להוציא, כמה הן צריכין לתקן, לפי שמלאכתן יש לה קצבה, אבל אחשדרפני המלך אינן יודעין, לפי שמלאכתן אין לה קצבה. (שם כד טו)

תרגום יונתן:

דרזיא סתימיא מה דאתכסי מן נביא הוה מתגלי ליה, ועל דלא הוה גזיר נפיל על אנפוי עד זמן דשרי מלאכא לקיבליה. אימר דשמע מימר מן קדם א-להא חייא דחיזיו מן קדם א-ל ש-די הוה חמי וכד בעי דמתגלי ליה הוה משתטח על אנפוי ורזיא תימיא מה דאתכסי מן נביא הוה מתגלי ליה. (במדבר כד ג וד)

...וידע שעתא דרתח ביה א-להא עילאה... (שם שם טז)

רש"י:

ארץ בני עמו - ...ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר, אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות, וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות. (שם כב ה)

לינו פה הלילה - אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אומות העולם... כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא. (שם שם ח)

כי לא ידעתי - גם זה גנותו, ועל כרחו הודה, שהוא היה משתבח שיודע דעת עליו ופיו העיד לא ידעתי. (שם שם לד)

אולי יקרה ה' לקראתי - אינו רגיל לדבר עמי ביום... ויקר - לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובבזיון, ולא היה נגלה אליו ביום אלא בשביל להראות חיבתן של ישראל. (שם כג ג וד)

וישם ה' דבר בפיו - ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באומרו שוב אל בלק וכה תדבר, אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו, ונתן הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה... (שם שם טז)

ותהי עליו רוח אלקים - עלה בלבו שלא יקללם. בנו בעור - גדול מאביו בנביאות. (שם כד ב וג)

נופל וגלוי עינים - פשוטו כתרגומו שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב, ומדרשו כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו. (שם שם ד)

אבן עזרא:

ויפתח ה' - ...ויש מהם אומרים כי בלעם נביא היה, והאמת כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל, כי קוסם היה וכן קראו הכתוב. ויש אומרים כי היה יודע דעת עליונים לקבל כחם למטה בצורות, וזה טעם ואשר תאר יואר. והנכון בעיני כי היה יודע מזלות, ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו, ובבא הרעה אל המקולל יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים כי בעבור קללתו באה הרעה והעד שדבר במרמה עם שרי בלק, וזה טעם לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי, כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשי היוצר או גזרתו... (שם כב כח)

רמב"ן:

ויגל ה' את עיני בלעם - מזה הכתוב נלמד כי בלעם אלו היה נביא איך יצטרך לגלוי העינים בראיית המלאך כאשר יאמר הכתוב במי שלא הגיע לנבואה כנער אלישע והגר המצרית, ולא יאמר כן בנביאים, וכך קראו הכתוב בלעם בן בעור הקוסם, ומה שאמר הוא "כאשר ידבר ה' אלי", יקרא ידיעתו העתידות בקסמיו "דבר ה'", אבל לכבוד ישראל בא אליו השם בלילה ההוא, ואחרי כן זכה לגלוי עינים בראיית המלאך ודבר עמו, ובסוף עלה למעלת מחזה ש-די, והכל בעבור ישראל ולכבודם, ואחרי ששב לארצו היה קוסם כי כן יקראנו הכתוב במיתתו, "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב", וחלילה שישלחו יד בנביא השם... (שם שם לא)

ויקר אלקים אל בלעם - בעבור שלא היה האיש הזה מגיע למעלת הנבואה על כן יאמר בו בלשון הזה, כי עתה בא אליו דבור השם דרך מקרה לכבוד ישראל, ולכך אמר כן "ויבא אלקים אל בלעם", כי הלשון הזה לא יאמר בנביאים רק במי שלא בא במדרגה ההיא, וכן "ויבא אלקים אל אבימלך", "ויבא אלקים אל לבן". ואפשר שפירושו ביאת הרצון בדבור מן העליון אל השכלים אשר יחלימו, כי גם בלעם נופל ותרדמה נפלה עליו וגלוי עינים. וטעם ויקר אלקים ויאמר אליו - כי כאשר קרה לבלעם כמקרים אשר יקרו לאנשי רוח הקודש בהתבודדם, שחלף רוח על פניו תסמר שערת בשרו פחד ורעדה קראתהו ורוב עצמותיו תפחיד והודו נהפך עליו למשחית, והוא נופל על פניו ארצה, אז אמר את שבעת המזבחות ערכתי, והוא דרך תפלה... (שם כג ד)

ויקר ה' אל בלעם - עתה לכבוד ישראל עלה האיש הזה להתנבא במדת רחמים בשם הגדול אשר נגלה למשה, כי עד עתה נאמר בו ויקר אלקים, ויבא אלקים... (שם שם טז)

...ואמר אשר מחזה ש-די יחזה - כי ראה עתה באספקלריא המאירה כנביאים הראשונים, שאמר בהם וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די או במדרגה למטה מהם כי מחזה ש-די איננו ש-די. והנה הם יראו בא-ל ש-די והוא יחזה במחזה של א-ל ש-די, והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, ועל כן קרא עצמו גלוי עינים, שהיא מדרגה מן בני הנביאים, כמו שאמר "פקח ה' את עיני" וגו', וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך, "ויגל ה' את עיני בלעם", ולא תחשוב בזה זולת מה שפירשנו, מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם, אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו, שנאמר "נאם שומע אמרי א-ל", משה לא היה יודע מתי מדבר עמו, שנאמר "מדבר אליו", ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו, שנאמר "ויודע דעת עליון". משה היה מדבר עמו מעומד...

וביאור הברייתא הזו, מפני שאמר הכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים", ודרשו רבותינו שאינו בא לספר במעלה אשר לנבואת משה על נבואת שאר הנביאים, כבר הודיע אותנו מעלתו עליהם בשני מקומות בפסוק, "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' לא נודעתי להם", ובפסוק "אם יהיה נביאכם" וגו'. אבל עתה לא דבר אל משה שיודע הוא את השם כענין שנאמר "הודיעני נא את דרכיך ואדעך", שלא אמר הכתוב אשר ידע השם פנים אל פנים, אבל אמר אשר ידעו, כי ידבר על ביאור הנבואה, יאמר כי למשה רבינו תבא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים... ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שנבא לכבוד ישראל, שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל הענין העתיד לבא בישראל, ואף על פי כן יש הפרש בין נבואת משה לבלעם, כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו, באיזה ענין ובאיזה מצוה יצונו, אבל הוא היה מוכן בכל עת לדבור, והיה הקב"ה מצוה אותו כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוין ומחשב בדבר אשר הוא חפץ בו הולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה לקראתו כאשר מפורש בכאן, ויודע שאם יחול עליו בענין ההוא אשר חשב ידבר עמו, לא בענין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לבו לדבור היה מדבר עמו כמו שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה', וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצוה אותו מאהל מועד, "וישמע את הקול מדבר אליו". אבל בלעם היה מכוין את השעה שיהיה לו הדבור בה, ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה, אולי היא השעה יזכירו רבותינו במסכת ברכות ובמסכת סנהדרין, שהיה מקלל בה, ובה היה חל עליו הרוח, לא בעת אחרת לעולם. 

וכן ענין העמידה מעלה למשה, והנפילה בבלעם פחיתות שלא יסבול נבואה, כענין שנאמר "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו, קרב אתה  ושמע". ואמרו משל לטבחו של מלך על המדה הראשונה. וכוונתם לומר שהטבח יודע בהוצאות שולחנו של מלך, והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן. והמשל הזה יורה שדעת החכמים לומר שהיה בלעם יודע מעצמו אחרי כוונתו שהשם יאמר לו "מה אקוב לא קבה א-ל" וכל הענין, ואחר כן ישמע הדבור במלות ההם אשר חשב בלבו, וזה מה שהזכרתי כי היה קוסם ותבואנה העתידות בלבו, ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור, ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר נאם שומע אמרי א-ל... 

והכלל כי כונתם לומר שנבואת בלעם תבוא אליו במלות מבוארות לו מן הטעם שאמרו שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר, אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה, אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים, שהוא במחזה ש-די כמו שביארנו... (שם כד ד)

 

איעצך - ...והנבואה הזאת לימות המשיח, כי כל נבואותיו מוסיפות בעתידות. מתחלה אמר שהם חלק ה' ונחלתו, ובשנית הוסיף כבשם הארץ והרגם מלכיה, ובשלישית ראה שבתם בארץ ופרו ורבו על הארץ, והעמידם מלך ינצח את אגג ותנשא עוד המלכות, שראה דוד מתנשא למעלה, וכמו שנאמר "וידע דוד כי הכינו ה' למלך וכי נשא מלכותו בעבור עמו ישראל", כלומר בעבור אשר הבטיחם שתנשא מלכותם, ועתה בנבואה הזאת ברביעית יוסף לראות ענין המשיח, ולכך הרחיק הענין מאד ואמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, מה שלא אמר כן בנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת ה' שיעץ להיות באחרית הימים, וקרא עצמו עתה שומע אמרי א-ל, ומחזה ש-די יחזה, כאשר עשה בנבואה השלישית, והוסיף לקרא עצמו יודע דעת עליון, והאומר כך יודע אני דעת פלוני ירצה לומר שהוא מכיר ממנו מה בלבו הדברים שלא יגיד בפיו, וכן זה יכוין לומר שהוא יודע ויאמר עתה מה שיש בדעתו של א-ל עליון לעשות בעולמו בסוף כל הימים, וזה כענין שנאמר כי יום נקם בלבי... (שם שם יד)

עוד יש בתורה נבואה עתידה פרשת בלעם שהיה נביא גדול, והאלקים שם הדברים בפיו, ונאמר עליו בקבלה בהפלגה גדולה, ושם ד' נבואות... (הגאולה שער א)

רשב"ם:

אשר מחזה ש-די יחזה - פעמים נופל שוכב בלילה, ופעמים גלוי עינים ביום, כי עתה היו נבואות הללו ביום, כמו נופלים על פני השדה בשאול, שוכבים. (במדבר כד ג)

רבינו בחיי:

מחזה ש-די - ולא הגיעה נבואתו לנבואת האבות שהיתה בא-ל ש-די, כי אם למדרגת בני הנביאים, שנאמר בהם פקח נא עיניו (מ"ב ו') ורק בידיעה היה שוה למשה שנבואתו מבוררת לו כאדם המדבר עם חברו, או שהתנבא בשעת הברכה במדת הרחמים כמשה. (שם כד ד)

הרקאנטי:

...ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שנבא לכבוד ישראל  עמד על דברי השם ועל רצונו וחפצו בכל הענין העתיד לבא על ישראל, ואף על פי כן יש הפרש בין נבואת משה לנבואת בלעם, כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו ובאיזו מצוה יצונו, אבל היה מוכן בכל עת לדבור, והיה הקב"ה מצוה אותה כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוין ומחשב בדבר אשר חפץ והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה ה' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן, וידוע שאם יחול עליו בענין ההוא אשר חשב ידבר עמו ולא מדבר אחר... (בלק)

דרשות הר"ן:

ומה שאמר ר' יונתן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על מי שישלמו בו כל התנאים הללו, אין הכוונה שלא יהיה כן לעולם, שכבר אמרו רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם, בלעם... ואף על פי שאמר שם הרבה חילוקים שבין נבואת משה לבלעם, אין ספק שהשרה הקב"ה שכינתו עליו, ואי אפשר שבלעם הגיע למדרגת הענוה, ולא נתקדש בפרישות וביראת חטא, וכל שכן בענוה שלמעלה מהן, וכבר אמרו רז"ל מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על בלעם אף על פי שלא היה ראוי לכך, אלא כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם... (דרוש ה)

עקדה:

במדרש: כל גדולה שנטלו ישראל אתה מוצא שנטלו עכו"ם כיוצא בה, העמיד משה לישראל ובלעם לאומות, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות וכו', לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סילק הקב"ה רוח הקודש מן האומות... ואמרו רז"ל בברכות ז' שבקש משה רבינו ע"ה ונפלינו אני ועמך וגו', שתבדל אומה זו על ידי מעלת הנבואה, והודה לו הא-ל, כי גלוי לפניו שאין נחת רוח בטוב שבהם להכין עצמו למעלה זו, ויעלו רק למדרגת קוסמים וחוזים בכוכבים. והנה מבהיל שיאמרו על בלעם שהיה כמשה, וגם סותרים לזה מאמריהם על גנותו וחסרונותיו, והיה בעל מום וטמא. אמנם לא קראוהו בהנ"ל נביא סתם, כי אם נביאי אומות העולם, ורוצה לתת סימנים שיבדלו בהם מהנביאים האמיתיים, שהעמיד להם פרצה של זמה, שהיא תכלית הפחיתות, ונביאי ישראל הזהירו מן העבירות והעריות, ודורשים בשלום הבריות וטובותם, ומתחלחלים על הרעות המגיעות לאומות... אמנם החסרון הוא מצד האומות, כי הצור תמים פעלו, ומשפיע לכל בשוה. 

וההבדל בין נבואת משה רבינו ע"ה לשאר הנביאים... שכל האוצרות נמסרו לידו ולא יצטרך לתפלה כלל, כי אם בקצת דברים שלא היו מעיקר המופתים, כגון ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים וכדומה... ואמר לכל האותות וכו', שמצד עוצם מדרגת נפלאות משה רבינו ע"ה לא נפל בהם שום ספק והשערה, זולתי אמיתת הענין אשר ייעדהו, וכן היה בבלעם מצד שידע שליחותו בדיוק כמו שהעיד על עצמו: "לא אוכל לעבר את פי ה'" וגו'... ומה שאמר עוד משה אינו יודע מי מדבר עמו, כי משיג באספקלריא המאירה ותמונת ה' יביט, על כן הוצרך לומר שאינו משיג מהות המדבר, שאילו ידעו היה הוא השי"ת בעצמו, וכבר נאמר "לא תוכל לראות את פני", ובלעם שנבואתו מצד הטומאה הכח ההוא מושג אליו, ויודע מי מדבר, וזה שאמר "שומע אמרי א-ל", שהוא איזה שהוא כח, וגם מחזה ש-די רחוק מענין הנבואה.

ועוד אמרו שמשה לא היה יודע מתי מדבר עמו, כי מוכן לכך בכל עת, ובלעם יודע, כאדם המודיע לפלגשו מראש, ומשה מצד שליחותו היה עומד ובלעם נופל, וזה שאמרו משל לטבחו של מלך, שמצד פחיתותו הוא יודע בפרטי הסעודה יותר מהשר הגבוה, ואינו כהרמב"ן שלבלעם היתה נבואה מבוארת כלמשה, כי מנה במדרש ג' מעלות שהיו רק למשה: התנבא מעומד, פה אל פה ופנים אל פנים... (שם כב א)

ויקר אלקים - כאן פרסם מדרגת נבואתו שהיתה רק במקרה. (שם כג ד)

ותהי עליו רוח אלקים - רוח נדיבה ושלמה, והרגיש שכוונתו לברך את ישראל, ואז נתרשלו ידיו מלהחזיק בדרכי ניחושיו, ורצה להסיח דעתו לדברים בטלים, אך ה' גילגל את עיניו לראות את ישראל, והיתה עליו מעצמה רוח אלקים. (שם כד ב)

אברבנאל:

שומע אמרי - לפעמים נבואתו בשמיעת דברים מפורשים, ולפעמים ויודע - מגיעה לשכלו, או מחזה - רואה צורות. נופל ארצה ונרדם, אבל גלוי עינים - חושיו הפנימיים ערים. (שם כד טז)

בישראל כמשה - מה שאמרו אבל באומות העולם קם, רוצה לומר שבלעם הבין כל רצון ה' וחפצו בנוגע לישראל, כמשה שהבין פנים בפנים, אבל לשאר דברים לא היה כמשה, כי בלעם התנבא במשלים ולא בלי אמצעי כמשה. ולר' חסדאי שנבואת משה רבינו ע"ה היתה למעלה מן הטבע, לקבע בלבנו שלמות התורה, רוצה לומר שגם נבואת בלעם למעלה מהטבע... והאמת מה שאמרו בבמדבר רבה כ' ובתנחומא ריש בלק, כל גדולה שנטלו ישראל אתה מוצא שנטלו אומות העולם... הנה לא היו נביאים אמיתיים אלא לישראל, ובאומות רואי כוכבים מעוננים וכו', וכן מלכי ישראל מתנותיהם אלוקיות, ושל האומות שמאליות להמרות, כי הם רחוקים מהשי"ת, ובלעם לגבי שאר נביאי אומות העולם כמשה לשאר הנביאים.

וההבדל בין נבואת משה רבינו ע"ה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, שהיא סבת הסבות שאי אפשר להשיגו, ובלעם יודע אם הוא קסם כוכבים וכו', משה לא היה יודע מתי מדבר עמו ותמיד מוכן, ובלעם יודע, כי צריך להתבודד בדמיונו או לעשות מלאכתו, משה מנבא מעומד, רוצה לומר תורתו עומדת לעד, ובלעם נופל, שאין לנבואתו קיום, והמשילוהו לטבח היודע רק באכילה הגסה, ולא בסודות המלוכה... (דברים לד י)

אלשיך:

אולי יקרה ה' - בעל הרחמים, לקראתי - כמי שבא לקראת חברו, ולא בדרך קרי וטומאה, יראני - ואוכל להוכיח לך שהוא נראה אלי, ולא הועיל לו, כי כתיב ויקר אלקים, ולא אמר לו כי אם וישם דבר בפיו... (במדבר כג ג וה)

נאום בלעם - כי עתה נתעלה, שבפעם הראשונה נבא רק בשם אלקים, ובפעם ב' בשם ה', אך על ידי צנורות הטומאה כבנו בעור, ועתה היה משולל חסרון, אף שזכה רק למדרגה התחתונה של מחזה ש-די. (שם כד ג)

מהר"ל:

ואמרו בספרי: ולא קם נביא בישראל כמשה, אבל באומות קם. ג' דברים היו במשה מה שלא היה בבלעם, מדבר עמו פה אל פה, פנים אל פנים ועומד, בלעם היה יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו, דנאמר ויודע דעת עליון, משל לטבח של מלך שיודע מה קרב על שולחנו... 

אם כן יקשה, הרי לא נתייחד משה בנבואתו? אבל חס ושלום אי אפשר שלא יהיה משה מיוחד בנבואה, שנבואת בלעם כדרך נביאי עכו"ם, שאין הקב"ה נגלה עליהם אלא בחצי דיבור, שנאמר ויקר אלקים וגו' לשון טומאה, ולישראל בלשון טהרה, קדושה וברור... דומה למי שמשליך דינר זהב אינו מקפיד אף אם נופל לאשפה, כי אין כוונתו אלא להשליך הדינר ממנו, אבל כאשר דבר עם נביאי ישראל נתייחד עמו הדיבור. ולא אמרו בנביאי אומות העולם קם, רק שהיה יודע דברים עליונים, וכאשר תבין דברי אמת תדע, כי מה שהיה משה יודע בנבואה ומה שלא היה יודע הכל נמשך אחר עצם המעלה בנבואה שהיתה למשה, ומה שהיה בלעם יודע נמשך ממה שלא היתה לו המעלה העליונה שהיתה למשה, שלא היה מדבר עמו פנים אל פנים בקירוב ודיבוק, ומה שלא היה משה יודע הדיבור קודם שבא אליו, ושלא היה מדבר עמו כל שעה שירצה נמשך למעלת משה, שהיתה נבואה ברורה, ואין בירור הנבואה אלא כשבאה אל הנביא, אבל שידע הדבור קודם שנדבר ונתבררה הנבואה אין זה ראוי למשה ולנבואתו שהיתה בענין הבירור הגמור. וזהו המשל מהטבח, כי הטבח יודע מה שיאכל המלך, אבל הנקרא אל שולחן המלך יודע רק כאשר השולחן ערוך בפועל, וזה כבודו ותפארתו של האורח, וכן מה שלא היה מדבר עם משה כל שעה, כי היה הדיבור עם משה פנים אל פנים, ואין לאדם המדרגה שיהיה עם השי"ת תמיד פנים אל פנים, אבל עם בלעם היתה כפי שאמרנו, שהשליך ממנו הדיבור והיה מקבל אותו, ולכן היה תמידי.

וכן מה שלא היה משה יודע מי מדבר אתו, היינו כי לא יראני האדם וחי, כי אי אפשר להתחבר עם השי"ת, שמשה נסתכל באספקלריא המאירה, והיתה לו דביקות אל השי"ת, אם כן אי אפשר שיהיו למשה דברים אלו מפני מעלת נבואתו... (תפארת ישראל פרק כא)

של"ה:

...והוצרך להיות על ידי בלעם, כי הוא נביא וראש ומקור של כל האומות, המבדיל כמו משה רבינו ע"ה שהיה ראש ומקור לכל נביאי ישראל, וזה לעומת זה עשה האלקים... ויש לתמוה איך להאמין שבלעם הקוסם הטמא יהיה מעלת ידיעתו חס ושלום כמשה רבינו ע"ה. והזוהר כתב בזה וזה לשונו, ההוא רשע דבלעם שבוחי משבח גרמא בכלא ועבד גניבו דדעתא, קא גניב ואסתלק במלוי במלין זעירין הוה עביד רברבן... והכי אמר שומע אמרי אל, הא-ל לא כתיב דהוא הא-ל תמים דרכו, אבל סתם אל אל אחר איהו, כי לא תשתחוה לאל אחר... הרי שלא היה הדבר בעצם שחס ושלום יגיע למדריגת משה רבינו ע"ה, רק היה מדבר לישנא דמשתמע לתרי אפי, והשומעים הבינו את דבריו שהוא גדול מאד בההשגה וידיעה, ולפי זה מה שאמרו אבל באומות קם, רוצה לומר לפי הבנת השומעים את דברי בלעם.

אך נראה בעיני להעמיק בענין הזה שאמרו אבל באומות קם, שיהיו הדברים כפשוטן ויבואו על נכון, ובזה יהיה מבואר גם כן מה שאמרו בפרק השותפין, משה כתב ספרו ופרשת בלעם, ותימה וכי יש אות אחד בתורה שאינו תורה, הלא פרשת בלעם כתובה בתורה, ואם כן מהו זה שאמר כתב ספרו ופרשת בלעם...

ומקודם אציע הקדמה קטנה, הגם כי יש ב' דברים המתנגדים, סטרא דימינא קודש הוא לה', וסטרא דשמאלא טמא טמא יקרא, מכל מקום למעלה מצטרפים יחד בשורש העליון, והענין הוא כמו ב' דרכים המתחלקים זה לכאן וזה לכאן, ויוצאים ממקום אחד אשר משם פרשת דרכים, ולמטה מתפרדים אבל כל למעלה ולמעלה יותר מתקדש, עד שבשרשם נכנס הכל לשורש הקדושה. ומשה רבינו ע"ה נכנס בדרך הטוב והישר הוא סטרא דימינא, כי מוליך לימין משה, ונכנס למעלה למעלה עד השורש שהוא גבוה מאד מכל מעלות הנביאים, ובלעם היה בסטרא דמסאבא היה קוסם ומנחש מכל מקום עלה למעלה עד שהגיע להשורש, אבל ירד גם כן וטמא את עצמו בקסמים ובנחשים. נמצא בבחינה זו בלעם קם כמשה, אבל בהתפשטות רחוק רחוק הוא משה רבינו ע"ה טהור ובלעם טמא. ואמר שבהשורש מתאחד, היה משה רבינו משיג גם כן מה שהשיג בלעם, אבל בלעם לא השיג מה שהשיג משה רבינו ע"ה, כי תמיד מתרחק והולך. ובזה יתבאר מה שאמרו משה כתב ספרו ופרשת בלעם... אלא משה רבינו ע"ה השיג מה שהשיג בלעם בענין נבואה על העתיד לישראל וכל הברכות, כמו שכתב כל התורה מצד השגת נבואתו כך ענין פרשת בלעם. וראויה היתה פרשה זו לומר על ידי משה רבינו בלי אמצעות בלעם, רק צריך להיות הקטיגור סניגור, וכמו שאמרו, ודבר זה דווקא על ידי בלעם, כי הוא קם באומות כמשה רבינו ע"ה... (בלק, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

והנה הטעמים למה היתה הראיה של בלעם בגילוי עינים המה טעמים רבים על פי סודות גדולות, וא' מהם הוא, יען באמת לא היה ראוי שיפקחו עיניו להיותו טמא, אלא שבדרך רצון הבורא ית"ש נשתנו עליו סדרי בראשית והוסרו עיניו מראותו ונשמתו לבד ראתה, אך דוד היה מתפלל "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", וזה לא מן הטעם הזה ודאי, אלא הענין הוא כי מלבד הראיה בסוד האדם היה חוץ גם בגלוי עינים... (אדיר במרום דף עט)

כלי יקר:

ויקרא - כתב א' זעירא, לקרא ויקר, וכן בבלעם כתיב ויקר, ששניהם התנבאו במתנה יותר בכדי הכנתם, ועל כן פירש רש"י במקומו ב' פירושים, לשון עראי ולשון טומאה, ועל זה אמר ולא קם בישראל וגו', רוצה לומר בעבור ישראל... (ויקרא א א)

אור החיים:

וישם ה' דבר בפיו בלעם - ...ולפי שאדם זה הוא אדם מובהק בכיעור ותיעוב ושיקוץ לא תנוח עליו הרוח הקדושה המגדת העתידות גם הדברים מצד עצמן דברי קודש הם ולא נינחו בגוי טמא, לזה נתחכם ה' לעשות תיקון לדבר קדושה לבל תעבור במבוי מטונף, ועשה מחיצה בין כח המדבר והדיבור עצמו ובין פי חזיר, והוא מאמר "וישם ה' דבר בפי בלעם", הציע כח אחד שיכול להתמצע בין שניהם... (במדבר כג ה)

רש"ר הירש:

וישם דבר בפיו - לא קבל נבואה שעליו לבטאה במילים שלו, כי אם המילים עצמן הושמו בפיו. (במדבר כג ה)

העמק דבר:

אולי יקרה - אף שה' הבטיחו "אשר אדבר אליך", חשש לא ינבא אחר שעבר וראה מקצת העם ונעשה שתום העין. וילך שפי - לאט כדרך מתבודד. (שם כג ג)

מה דבר ה' - היה רוצה לשתוק ולעבור פי ה', עד ששאלו בלק... והיה בטוח עתה שה' ידבר אתו גם בלי קרבן, ולכן לא העמיד מהשרים על הקרבן במקומו, וגם לא אמר "אולי יקרה", אלא בלשון ודאי (שם שם יז)

מחזה ש-די יחזה - ראיה אלקית בלי גבול וקץ בזה הפרט של כבודן של ישראל. נופל - בעבור שראה בזה הפרט יותר ממשה רבינו ע"ה, ואמרו על זה בספרי משל לטבחו של מלך... לבלעם הודיע זה הפרט למען יודיע לאומות העולם גדולתן של ישראל, ועל זה אמר נופל וגלוי - בשביל שאני נבזה כמו הטבח, על כן אני גלוי עינים. (שם כד ד)

וישא משלו - כל כך היתה מעלת בלעם באותה שעה, עד שבדבריו על בלק ראה מחזה ש-די, ועל זו השעה אמרו חז"ל בספרי ברכה ולא קם בישראל כמשה, אבל באומות קם, וגם זה אינו למעלתו של בלעם חס ושלום, אלא לכבודן של ישראל. (שם שם יד)

שם משמואל:

ונראה בהקדים מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שפירש ההפרש שבין ויקרא שנאמר בבלעם לויקרא שנאמר במשה, כי לשון ויקר היינו שהדיבור בא אליו למקומו ולא נתעלה על ידי הדיבור, ונשאר בלעם הרשע כמו שהיה עומד מבחוץ, אבל לשון ויקרא הוא שקרא אותו שיקרב החלום ונתעלה לקראת הדיבור. ויש להוסיף בזה דברים שמודדין לאיש כמדתו, שבלעם הרשע עם כל בקשתו קרבת אלקים לא רצה להניח את המעשים המכוערים שלו, ואתונו תוכיח, רק רצה בשניהם יחדיו, היינו בקרבת אלקים בעודנו מלוכלך בטנופת מעשים המכוערים, על כן נמדד לו כמדתו, שאפילו בעת שבא לו הדיבור לכבוד ישראל לא הוציאו הדיבור ממהותו הרעה, רק הדיבור בא אליו. וכמשל הזוהר הקדוש במצורע הדופק על הפתח. אבל משה רבינו ע"ה שכל מהותו היתה פרישות מהחומר, כשמו משה כי מן המים משיתיהו, והיה מתקדש והולך ופירש מן האשה, על כן נמדד לו במדתו שנקרא ונתעלה לקראת הדיבור ונתקדש עוד יותר ויותר... (ויקרא תרע"א)

פרי צדיק:

מה שאינו כן בלעם, שהיתה גם כן שכינה מדברת בתוך פיו, וכמו שכתב בזהר הקדש דמדת כ"ה שהיא שכינתא, כמו שכתב זהר הקדוש דהיא תמלל מלין וכו', וזה כעין נבואת משה רבינו ע"ה להבדיל, רק דבלעם לא היה לו שום שייכות וידיעה כלל בדבר ה' שיצא דרך פיו... (יתרו ד)

ובבלעם גם כן כתיב ויתיצב מלאך ה' וגו' ויגל ה' את עיני בלעם וגו'... אך האמת הוא דכאן כתיב ויגל ה' את עיני בלעם, וגו', שלכבוד ישראל פתח לו השי"ת והראה לו כרגע מדרגה זו לראת מלאך הוי"ה דא שכינתא, כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם שלא ניתן להם נביא כמשה, ובזה נתברר מעלת ישראל קדושים נגדם, שבישראל כשזוכה למדרגה גבוהה עולה למעלה בעבודת השי"ת, והוא אף שנגלה לו מדרגה זו, כמו רגע שנעלם ממנו חזר לסורו ועוד נעשה גרוע יותר מכל האומות שפרץ גדרן שגדרו בדור המבול... (בלק ח)