בן   סירא   

תלמוד בבלי:

אף הקורא בספרים החיצונים, תנא בספרי מינים. רב יוסף אמר בספר בן סירא נמי אסור למיקרי, אמר ליה אביי מאי טעמא, אילימא משום דכתב ביה לא תינטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא, אלא צלי יתיה בנורא ואיכול ביה תרתין גריצים, (רש"י: לא תטול עורו של דג אפילו מעל אזנו מפני שאתה מפסיד העור), אי מפשטיה באורייתא נמי כתב לא תשחית את עצה, אי מדרשא אורח ארעא קא משמע לן דלא ליבעול שלא כדרכה, ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה... הא רבנן נמי אמרוה אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות, אלא משום דכתיב לא תעיל דויא בלבך, דגברי גיברין קטיל דויא (דאגה), הא שלמה אמרה, דאגה בלב איש ישחנה... ואלא משום דכתיב מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך, והא רבי נמי אמרה, דתניא רבי אומר לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו... אלא משום דכתיב זלדקן קורטמן, עבדקן מכסן (מי שזקנו דק וחלוש חכם וחריף ביותר, זקנו עבה שוטה)... אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו... (סנהדרין ק ב, וראה שם עוד)

מבעיא ליה לכדכתיב בספר בן סירא, שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי, שר הנרגל בבית המשתאות, ואמרי לה שר הנרגן, והמושיב שבת במרומי קרת, והאוחז באמה ומשתין מים, והנכנס לבית חבירו פתאום.. (נדה טז ב)

רמב"ם:

וספרים חיצוניים הם פרי ספרי תועים, וכן ספר בן סירא, אין בהם טעם ותועלת אלא איבוד הזמן... (פירוש המשניות הקדמת פרק חלק)