בן   

(ראה גם: אב-ובן, אם-ובן, בכור, כבוד אב ואם, קטן)

 

הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם, לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער. (תהלים קכז ג)

וראה בנים לבניך שלום על ישראל. (שם קכח ו)

אשר בנינו כנטיעים מגדלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחטבות תבנית היכל. (שם קמד יב)

עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. (משלי יז ו)

עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר. (שם ל יז)

זהר:

ומטעם הנזכר צריכה האשה בלב שמח ובכונה להדליק נר של שבת, שהרי כבוד העליון הוא לה, וזכות גדול לעצמה לזכות על ידי הדלקת הנרות לבנים קדושים, שיהיו נרו של העולם בתורה וביראה, וירבו שלום בעולם, ונותנת לבעלה חיים ארוכים, ומשום זה צריכה להזהר בהדלקת הנרות, שתהיה בכונה גדולה. (בראשית ב קצט)

ותא חזי, בשעה שאדם הולך בדרך האמת, וממשיך עליו רוח קדוש עליון ומתדבק בו, הבן שיוליד ויצא ממנו לעולם הוא ממשיך עליו קדושה עליונה, ויהיה קדוש בקדושת רבונו, כמו שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים וגו'.

וכשהוא הולך בצד השמאל והמשיך על עצמו רוח הטומאה ונתדבק בו, הבן שיוצא ממנו לעולם הוא ממשיך עליו רוח הטומאה ויטמא בהטומאה של אותו הצד... (שם שכח)

א"ר חזקיה ואיך היו יכולים להוליד תולדות שם, הרי אלו לא היה היצר הרע נמשך עליו וחטא, היה הוא בלבדו מתקיים בעולם, ולא היה עושה תולדות... הרי כל עיקר כח הזווג בא רק מפאת היצר הרע, ובלי יצר הרע אין תולדות. אמר לו, אם לא חטא אדם לא היה מוליד תולדות בדרך זה מצד היצר הרע, אלא שהיה עושה תולדות מצד רוח הקדוש, כי עתה אינו עושה תולדות רק מצד היצר הרע, ומשום שתולדות בני אדם כולם הם מצד היצר הרע, אין להם קיום משום זה, ואי אפשר להם להתקיים, כי הסטרא אחרא נתערב בהם.

אבל אם לא חטא אדם ולא נגרש מגן עדן, היה עושה תולדות מצד רוח קודש הקדשים כמלאכים העליונים, והיו חיים לדורי דורות כמו שהוא למעלה... כיון שחטא והוליד בנים מחוץ לגן עדן, ולא זכה להוליד אותם מגן עדן, לכן לא נתקיימו אפילו להשתרש בעולם הזה עד שבא נח ונכנס בהתבה, ומהתבה יצאו כל דורות העולם, ומשם נפוצו לכל ארבע רוחות העולם. (נח לו)

וכל זה למה, (למה חשב חזקיהו כל זה), הוא משום שאמר לו הנביא כי מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם האמת, כי כל מי שאינו מוליד בנים בעולם הזה, כאשר נפטר ויצא ממנו מגרשין אותו מכל מה שאמרנו לעיל, ואינו שורה שם לראות באותו אור המאיר... כל שכן, מי שאין לו זכות אבות וחטא לפני רבונו, על אחת כמה וכמה. (שם קמו)

אלא אמר לו הקב"ה אנכי מגן לך בעולם הזה, שכרך הרבה מאד בעולם הבא, מיד נתעורר אברהם בסוד החכמה ואמר, מה תתן לי, כי אני יודע שאיש שלא הוליד בן אינו מקבל שכר שיבוא בו לעולם הבא. ועל כן אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי... מכאן שאדם שלא זכה לבנים בעולם הזה, אינו זוכה בעולם הבא לכנוס למחיצתו של הקב"ה... (לך לך שכא)

עוד פותחת (הנשמה) ואומרת, אולי ימצאון שם עשרים, שמא יגדלו בנים לתלמוד תורה, ויש להם שכר לעשרת הדברות שתי פעמים בכל יום, דאמר ר' יצחק, כל המגדל בנו לתלמוד תורה, ומוליכו לבית רבו בבקר ובערב, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים התורה, ב' פעמים בכל יום. מה כתיב, ויאמר לא אשחית בעבור העשרים. (וירא קצז)

ר' אלעזר פתח ואמר, הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, הנה נחלת ה', פירושו נחלה להתאחד בה' שלא יסור ממנו לעולם, כי אדם הזוכה לבנים בעולם הזה זוכה בהם לכנוס למחיצתו של הקב"ה בעולם הבא, משום שאותו הבן שהניח האדם שזכה בו בעולם הזה, הוא יזכהו לעולם הבא, וזוכה על ידו לכנוס בנחלת ה'...

ומשום זה (אומר הכתוב), הנה נחלת ה' בנים, מי מזכה את האדם (בנחלת ה'), בנים (מזכים אותו), אם זכה לבנים בעולם הזה, הם שכר פרי הבטן, שהם שכר וחלק טוב בעולם הנצחי, כי בפרי בטן ההוא, זוכה על ידיהם האדם לעולם הנצחי. (שם תכו)

 פתח ר' יוסי ואמר, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וגו', אשתך כגפן פוריה פירושו, שכל זמן שהאשה היא בירכתי הבית ואינה יוצאת לחוץ היא צנועה, וראויה להוליד בנים כשרים כגפן, מה גפן אינה נטעת רק במינה, כך אשה כשרה לא תעשה נטיעות מאדם אחר... ראה מה שכרה, בניך כשתילי זיתים, מה זיתים אין עלותיהם נופלים כל ימות השנה, וכולם קשורים תמיד באילן, כך בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, (קשורים תמיד בך). (שם תלא)

משום זה, מי שתנדבק באשה מעמים אחרים עובדי עבודת כו"ם הוא נטמא, והבן הנולד לו ממנה מקבל עליו רוח הטומאה. ואם תאמר הלא מצד אביו בא מישראל, ולמה יקבל עליו רוח הטומאה. תא חזי, כי בתחלה נטמא אביו, בשעה שנתדבק באשה ההיא הטמאה... ולא עוד אלא שעבר על התורה שכתוב כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו, דהיינו שהוא מקנא על ברית ההוא, שלא יחלל אותו באשה מעמים אחרים. (חיי שרה ריד)

אוכלי לחם העצבים וגו', מהו לחם העצבים, כי כאשר יש לאדם בנים, הלחם שאוכל אוכל אותו בשמחה בחפץ לב, ואותו שאין לו בנים הלחם שאוכל הוא לחם העצבים, ואלו הם אוכלי לחם העצבים ודאי. כן יתן לידידו שינה, מהו יתן לידידו, זהו שמקורו מבורך, (דהיינו שיש לו בנים), שהקב"ה נותן לו שינה בעולם הזה, כמו שאמר ושכבת וערבה שנתך, והוא משום שיש לו חלק בעולם הבא, לכן אותו האדם שוכב (בקבר) ונהנה בעולם הבא כראוי. (וישב קסו)

ר' חייא בעא, מי שהוא צדיק גמור ועסק בתורה ימים ולילות, וכל מעשיו לשמו של הקב"ה ולא זכה לבנים בעולם הזה, או שהשתדל ולא זכה או שהיה לו בנים ומתו, מה הם לעולם הבא, אמר לו ר' יוסי מעשיו והתורה מגינים עליו שיזכה לעולם הבא... (שם קע, ועיין שם עוד)

תא חזי, בבוקר זרע זרעך, מקרא זה בארוהו, בבקר זהו בזמן שאדם עומד בכחו והוא בימי עלומיו, ישתדל אז להוליד בנים באשה הראויה לו, שכתוב בבקר זרע את זרעך. כי אז הזמן (להוליד בנים), כמו שאתה אומר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, משום שיכול אז ללמד אותם דרכי הקב"ה, ויהיה לו שכר טוב לעולם הבא, שכתוב, אשרי הגבר וגו' לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, לא יבושו בעולם האמת, בזמן שבעלי הדין יבואו לקטרג עליו, כי אין לו שכר טוב בעולם ההוא, (כשכרו) של המלמד לבנו יראת ה' בדרכי התורה...

וב"כ בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, אפילו בימי הזקנה, שהאדם זקן, מה כתוב, אל תנח ידך, לא ינוח מלהוליד בעולם הזה, מה הטעם, הוא משום כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, לפני האלקים, שיגינו עליו בעולם האמת.

ועל כן כתוב, הנה נחלת ה' בנים, זהו צרור (החיים של) הנשמה, (בסו"ה והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, שהיא) בחינת העולם הבא... הבנים מזכים אותו לנחלת ה', ועל כן אשרי האדם שזכה לבנים, שילמד אותם דרכי התורה כמו שלמדנו. (שם קפד)

...אבל אם בעל אשה הוא, שנשא אשה והשתדל בה, ולא יכול (להוליד בנים), ההוא אינו נגרש, כמו האחר, אינו בא יחידי ואינו יוצא יחידי, אלא אם בעל אשה הוא הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, ואף על פי שלא זכה בבנים, מה כתוב, ויצאה אשתו עמו, ושניהם באים בגלגול, וזוכים להתחבר יחד כבתחילה, והוא אינו לוקח אשה גרושה, (כמו האחר שאין לו בת זוג), אלא לוקח אותה האשה שהשתדל בה בתחילה ולא זכו לבנים, עתה יזכו יחד, אם הם מתקנים מעשיהם, ועל זה כתוב, ויצאה אשתו עמו... (משפטים רכד)

...ולפעמים נמצא, שנעמה יוצאת לעולם להתחמם מבני אדם, ואדם נמצא בקשר התשוקה עמה, ומקיץ משנתו ומתאחד באשתו ושוכב עמה, והרצון שלו (עודנו) בתשוקה ההיא שהיתה לו בחלומו, אז אותו בן שמוליד בא מצד נעמה, כי זה נמצא בתשוקה שלה, וכשלילית יוצאת ורואה אותו, היא יודעת הדבר, (שבא מצד נעמה), והיא נקשרת בו ומגדלת אותו כשאר האחרים בניה של נעמה, ונמצאת עמו ימים רבים ואינה הורגת אותו. (אחרי שסה)

...אוי להם לרשעים, שכולם עזי פנים ומעשיהם חצופים, (בשעת תשמיש), משום זה יורשים בניהם שמולידים נפש חצופה מצד הטומאה, כמו שכתוב ונטמיתם בם, הבא לטמא מטמאים אותו... (קדושים ה)

וסוד זה למדתי, שהקב"ה נותן מטתו בין צפון לדרום, (שמטתו, ה"ס המלכות), ונאחזת בבן הזה ודאי, (שהוא ז"א, שהוא שם בין דרום לצפון), ועל כן יש לבני אדם לתת מטתם בין צפון לדרום, (שימין המטה יהיה לדרום, ושמאל המטה לצפון, כמו עמידת ז"א בין דרום לצפון), וכך לימד אותי אבי, שנותנים להם בנים זכרים, משום שהוא נתכוון כלפי אמונה השלמה העליונה בשלמות הכל, (דהיינו) אל הקב"ה שהוא בין צפון לדרום, ואל כנסת ישראל (שהיא המלכות שנקראת מטה), שהיא בין צפון לדרום, ודאי יהיו לו בנים זכרים. (במדבר לז)

ועל כן צריכה האשה להתכסות בזוויות הבית, ואם עושה כן מה כתוב, בניך כשתילי זיתים, מהו כשתילי זיתים, היינו מה זית זה בין בחורף ובין בקיץ אינו מאבד את עליו, ותמיד נמצאת בו חשיבות יותר מהשאר אילנות, כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם, ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל, בברכות שלמעלה ובברכות שלמטה, בעושר בבנים ובבני בנים, זה שאמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', וכתוב יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך, וראה בנים לבניך שלום על ישראל. (נשא פ)

ואלו שאינם יודעים סוד הזה, אומרים בני חיי מזוני לא בזכות תלוי הדבר, אלא במזל תלוי הדבר, והרי אנו רואים שאברהם שראה במזלו, שאינו עתיד שיהיה לו בן, והקב"ה הוציאו לחוץ, כמו שכתוב ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט וגו', והעמידוהו שאמר לו, צא מאצטגנינות שלך, והעלהו למעלה מכוכבים, ואמר לו הבט נא השמימה וספור את הכוכבים, עד כאן דברי חכמים, וצריך לפרשם בדרך נסתר.

תא חזי, כל בריות העולם קודם שניתנה התורה לישראל, היו תלוים במזל, ואפילו בנים חיים ומזון, אבל אחר שניתנה התורה לישראל, הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות, זה למדנו מאברהם... ומשום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות, (וזה הוא) אם לומד התורה כדי לקיים מצותיה... (פנחס רעיא מהימנא סד, ועיין שם עוד ומז והלאה)

אמר לו בני, סוד עליון כאן, וכך הוא, בשעה (שנדב ואביהוא) נסתלקו מן העולם, לא היו מתכסים תחת כנפי סלע הקדוש, (שהוא המלכות), מה הטעם, משם שכתוב, ובנים לא היו להם, שמיעטו דמותו של המלך, (שלא קיימו מצות פריה ורביה להעמיד בנים בצלם אלקים), שמשום זה לא היו ראוים לשמש בכהונה גדולה. (שם עב)

...כיון שנסתכל ישעיהו בזה, קבץ כל יראי חטא, ולימד אותם דרך הקדוש איך להתקדש בקדושת המלך, (בשעת הזווג), כדי שבניהם יהיו קדושים, כיון שאלו נתקדשו נקראו הבנים שהולידו על שמו... (וילך יט)

ומכאן למדנו, כל המתכוון באותה שעה (של החיבור) לשם שמים, יוצא ממנו בן נעלה, ומאין לנו, משמואל, שאמו נתכוונה עליו תמיד לשם שמים, שכתוב ונתתיו לה', וכן אל הנער הזה התפללתי, וכן אמר דוד, אם יהיה לי הבן הזה (שלמה) מכאן, יהיה נועד למו אל, כלומר נתן הוא לא-ל. (זהר חדש בראשית תנב)

בהיכל הזכות דנים כל הדינים שבעולם, חוץ משלשה אלו, בנים חיים ומזון, (שהם תלוים במזל העליון, שהוא דיקנא דא"א), וכולם במקראות כתובים, בנים, כי כתוב, ותתפלל על ה', על הוא בדיוק, (כי התפללה) למעלה למעלה במקום של מזל העליון... (שם יתרו רסד)

...ומי שאמר, שמי שהולך מהעולם הזה בלי בנים הוא בא פעם אחרת לעולם, הוא אומר אמת... (כי תצא יד, ועיין שם עוד)

דאמר ר' יוחנן מאחר שהאדם נושא אשה ומוליד בנים, נקרא עבד ה', ונוחל העולם הזה והעולם הבא, שכתוב להניח ברכה אל ביתך... (שם לז)

ומאן איהו מי שלא נתעסק להניח בן בעולם הזה, שכל המניח בן בעולם הזה ומלמדו תורה ומעשים טובים אין מלאכי חבלה וגיהנם שולטין בו, הדא הוא דכתיב לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, אלו מלאכי חבלה שאינם יכולים לשלוט עליו. שלא יאמר אדם הרי תורתי ומעשים טובים מגינים עלי, ולא אתעסק בפריה ורביה, אלא אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אינו נכנס במחיצתו של הקב"ה ואין לו חלק לעולם הבא... (שם רות תרסח, וראה שם עוד)

מכילתא:

והיה כי יאמרו אליכם בניכם... ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים להם, שנאמר ויקוד העם וישתחוו. (בא פרשה יב)

ספרי:

לבניך אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואומר ויצאו בני הנביאים, וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שהם קרוים בנים... (ואתחנן לד)

תלמוד בבלי:

...שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת, אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות... (ברכות ג א)

א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה... דא"ר חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, שנאמר וצפונך תמלא בטנם. (שם ה ב)

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג... (שם ז ב)

...אמר להו מזה בן מזה יזה, ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה. (שם כח א)

תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים... (שם שם ב)

תנו רבנן, איזהו עם הארץ... ר' נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. (שם מז ב)

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. (שבת י ב)

אמר רב הונא הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים... רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי, חזה דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר גברא רבא נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי... אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן. (שם כג ב)

רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך, איזה הן מעשה ידיו של אדם, הוי אומר בניו ובנותיו של אדם... ר' יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה... פליגי בה רבי מאיר ור' יהודה, חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית... תניא ר' נחמיה אומר בעוון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים... (שם לב ב)

אמר, אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו... (שם פט ב)

דתניא מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים, כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר, כדי שיבכה, ערבונא שקלי מיניה, אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר... (שם קה ב)

א"ר אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן... והמגדל בניו לתלמוד תורה... (שם קכז א)

...נחלת ה' בנים... אמר רב כהנא מאי דכתיב כי הוא אמר ויהי זו אשה, הוא צוה ויעמוד אלו בנים. (שם קנב א)

וא"ר יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הוויין לו בנים שאינן מהוגנין, אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה גם בלא דעת נפש לא טוב... איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה... א"ר שמואל בן נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן... ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם... (עירובין ק ב)

רבי אומר... ואי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים אוי לו מי שבניו נקבות. (פסחים סה א)

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, אשר בנינו כנטיעים אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, בנותינו כזויות אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן... 

אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן... אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה, אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל... (שם פז א, וראה שם עוד)

מצוה וגוף טהור נושא אשה ולו בנים... והמשמש מטתו לאור הנר הויין לו בנים נכפין. (שם קיב ב)

אמר ר' יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה... (שם קיג א)

תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. (ביצה יז ב)

תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך, אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. (יומא מז א)

אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר הנותרים, אלא שעמד להם זכות אביהם. אוי להם לרשעים, לא דיין שמחייבין עצמן, אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להן. (שם פז א)

שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. (תענית יט א)

מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. (שם לא א)

...ומי הוו ליה זרעא ליהושע, והכתיב נון בנו יהושע בנו, בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה. (מגילה יד ב)

יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם. (שם כז א)

דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול, אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא, דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול... (מועד קטן יז א)

בכו בכה להולך, אמר רב יהודה להולך בלא בנים, רבי יהושע בן לוי לא אזל לבי אבלא אלא למאן דאזיל בלא בני, דכתיב בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו... (שם כז ב)

אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא... (שם כח א)

מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו, ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן העובדת כוכבים... (יבמות כב א)

לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו אשה ובנים, בית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם. הא יש לו בנים מפריה ורביה בטיל מאשה לא בטיל, מסייע ליה לרב נחמן אמר שמואל דאמר אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה... אין לו בנים נושא אשה בת בנים, יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים, נפקא מינה למכור ספר תורה בשביל בנים... מאי טעמייהו דבית שמאי, ילפינן ממשה, דכתיב בני משה גרשום ואליעזר, ובית הלל ילפינן מברייתו של עולם. (שם מא ב)

איתמר היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר קיים פרייה ורביה, רבי יוחנן אמר לא קיים. רב הונא אמר קיים משום דרב אסי, דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף... ורבי יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה, לשבת יצרה בעינן וליכא. מיתיבי בני בנים הרי הן כבנים, כי תניא ההיא להשלים... בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא, וכל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא, אמר ליה רבה לשבת יצרה בעיא והא איכא... דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים... תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר, וידעת כי שלום אהלך... (שם סב א, וראה שם עוד)

א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא. (שם סג א)

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר, אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשת האב. (שם שם ב)

ותנא משום רבי מאיר, כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובים. (כתובות י ב)

אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים... ולא אמרן אלא דלא אמיד, אבל אמיד כפינן ליה על כרחיה. (שם מט ב)

אצר רב יצחק באושה התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה, מכאן ואילך יורד עמו לחייו... אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת, דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים. (שם נ א)

דמשמשא בי ריחיא הוו לה בני נכפי, דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי, דדרכא על רמא דחמרא הוו לה בני גירדני, דאכל חרדלה הוו לה בני זלזלני, דאכלה תחלי הוו לה בני דולפני, דאכלה מוניני הוו לה בני מציצי עינא, דאכלה גרגושתא הוו לה בני מכוערי, דשתיא שיכרא הוו לה בני אוכמי, דאכלה בישרא ושתיא אחמרא הוו לה בני בריי, דאכלה ביעי הוו לה בני עינני, דאכלה כוורי הוו לה בני יינגי, דאכל כרפסא הוו לה בני זיותני, דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני, דאכלה אתרוגא הוו לה בני ריחני... (שם ס ב)

...והיינו דאמרי אינשי, רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא. (שם סג א)

דתניא הקיז דם ושימש הויין לו בנים ויתיקין, הקיזו שניהם ושימשו הויין לו בנים בעלי ראתן, אמר רב פפא לא אמרן אלא דלא טעים מידי (שם עז ב)

רבי אחא ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין... אמר רב יוחנן בן דהבאי ד' דברים סחו לי מלאכי השרת, חיגרין מפני מה הויין, מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין, מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלים באותו מקום. ורמינהו שאלו את אימא שלום מפני מה בניך יפיפין ביותר, אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות... (נדרים כ א, וראה שם עוד וערך ביאה)

אמר ריב"ל כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. (שם סד ב)

פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו, אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך... ועל בנותיך יהו אומרין בנות גרושות הן, מה ראתה אמן של אלו להתגרש... באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן... (שם סו א)

...הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה, אמר לה מה הדין דעבדת, אמרה ליה כך ציוני בעלי, אמר את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא. (שם שם ב)

...ולא הוו ליה בני, והכתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת, אמר רב יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות. רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו... (סוטה יא א)

...א"ר חנינא סימן גדול מסר להן, בן פניו למטה בת פניה למעלה. (שם שם ב)

וילך איש מבית לוי, להיכן הלך, אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. (שם יב א)

אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנו בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה עפר ואפר. (שם יז א)

מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה, רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה לומדה תפלות... (שם כ א)

היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני, רחמי דבני אבני דהוו ליה. רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה, כי גדל א"ל אשקיין מיא, אמר לו לאו בריך אנא, והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא. (שם מט א)

תנינא להא דתנו רבנן, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים... (קדושין כט א, וראה שם עוד וערך אב-ובן)

לכדתניא, בנים אתם לה' אלקיכם, בזמן שאתם נוהגים כמנהג בנים אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר בנים סכלים המה... (שם לו א, וראה שם עוד)

אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות. (שם פב ב)

תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין... איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו. (בבא מציעא עה ב)

ברוך אתה בצאתך, שיהיו צאצאי מעיך כמותך. (שם קז א)

רבי יהושע בן לוי אמר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה בעלי חכמה... (בבא בתרא ט ב)

מיתיבי מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, ר"א אמור יפזר מעותיו לעניים, ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה... (שם י ב)

רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא, הוה קא חלש דעתיה, אמר ליה אבוה רביה באה לעולם, אמר ליה בר קפרא תנחומין של הבל ניחמך אבוך, דתניא אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות. (שם טז ב)

דאמר רבה בר רב הונא אמר רב מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו... תאנא וכולן מתו בחייו, והיינו דאמרי אינשי בחייך דילדת שיתין שיתין למה ליך, איכפל ואוליד חד דמשיתין זריז. (שם צא א)

תאנא רוב בנים דומין לאחי האם. (שם קי א)

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה... דרש רבי פנחס בן חמא מאי דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא, מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה, וביואב נאמרה לו מיתה, דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה... יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה. (שם קטז א)

אחד הבן ואחד הבת בנחלה, אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, והבנות ניזונות מנכסי האב ואינן נזונות מנכסי האם... (שם קכב ב, וראה שם עוד וערך ירושה)

הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב... (שם קלג ב, וראה שם עוד)

...כאן בבנו כאן באחר, הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. (שם קלט א)

אמר רבי יוחנן משום רשב"י כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו, ואין העברה אלא עברה, שנאמר יום עברה היום ההוא, לענין ירושה בן עדיף ליה, לענין הרווחה בתו עדיפא ליה. ושמואל אמר הכא במבכרת עסקינן, וכדרב חסדא, דאמר רב חסדא בת תחלה סימן יפה לבנים, איכא דאמרי דמרביא לאחהא, ואיכא דאמרי דלא שלטא ביה עינא בישא, אמר רב חסדא ולדידי בנתן עדיפן לי מבני... דתניא וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היה לו בת, רבי יהודה אומר שהיתה לו בת ובכל שמה... דתניא מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים דעסקי בתורה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות דלא ליתזלן... (שם קמא א)

ההוא דשדר פסיקי דשיראי לביתיה, אמר רבי אמי הראויין לבנים לבנים, ראויין לבנות לבנות, ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא, אבל אית ליה כלתא לכלתיה שדר, ואי בנתיה לא נסיבן לא שבק בנתיה ומשדר לכלתיה. ההוא דאמר להו נכסיי לבניי, הוה ליה ברא וברתא, מי קרו אינשי לברא בניי או דלמא לא קרו אינשי לברא בניי ולמושככה לברתא במתנה קאתי, אמר אביי תא שמע ובני דן חושים... ההוא דאמר להו נכסאי לבנאי, הוה ליה ברא ובר ברא, קרו אינשי לבר ברא ברא או לא, רב חביבא אמר קרו אינשי לבר ברא ברא, מר בר רב אשי אמר לא קרו אינשי לבר ברא ברא. תניא כוותיה דמר בר רב אשי, המודר הנאה מבנים מותר מבני בנים. (שם קמג ב)

...מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו... אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו. לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם, אמר רב יהודה שפדאו מצער גידול בנים... (סנהדרין יט ב)

אמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלוריות היו, וכולן יושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות היו, והם היו בעלי אגרופין של בית דוד. (שם כא א)

...אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות, והכתיב פוקד עון אבות על בנים, התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן... (שם כז ב)

...אמר (דוד) לפניו, רבונו של עולם מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי... אמר ליה אפיך צלותיך, בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער. (שם צה א)

...ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נישאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא תעשה כשפים... (שם ק ב)

ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו. (שם קד א)

דאמר רב יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו משלמה, ותלמידיו איבעית אימא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי... (שם קה ב)

א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים, דכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם והדוה בנדתה, וסמיך ליה אחרי מות. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים, דכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר, רבי יהושע בן לוי אמר הוויין לו בנים ראויין להוראה, דכתיב להבדיל ולהורות. אמר רב חייא בר אחא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים, דכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול, וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה אשה כי תזריע... אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים, שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים, וסמיך ליה אשה כי תזריע. (שבועות יח ב)

מתיב רב נתן בר הושעיא יפה כח הבן מכח האב, שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה, והאב אינו גובה אלא בשבועה... (שם מח א)

...אומרים לפניו רבונו של עולם, כלום יש אב שמעיד על בנו, דכתיב בני בכורי ישראל... (ע"ז ג א)

הוא היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים, ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ, שנאמר קורא הדורות מראש, אף על פי שנאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ונאמר ודור רביעי ישובו הנה.. (פרק ב ט)

הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, הביאי בני מרחוק אמר רב הונא אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים, ובנותי מקצה הארץ אלו גלויות של שאר ארצות שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות. (מנחות קי א)

ר' יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה והרבית את גבולי בבנים ובבנות, והיתה ידך עמדי במשא ובמתן... (תמורה טז א)

אמר רבי יצחק אמר רבי אמי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר... ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים, וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים, אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה שיהיו בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים, והיינו דאמר רב קטינא יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה... (נדה לא א)

מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, אמר להם ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש, אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, מאי קא משמע לן, דהא בלא הא לא סגי. מאי שכר פרי הבטן, א"ר חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן. (שם ע ב)

תלמוד ירושלמי:

אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך, מה זיתים אין בהן הרכבה, אף בניך לא יהא בהן פסולת... (כלאים ג ב)

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל בבנים ובבנות... (מעשר שני לב ב)

...א"ל חייא בני קלה היא בעיניך, שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני, ומה טעמא, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. (שבת ו ב)

בן גוי שבא על בת ישראל וילדה בן, ישראל שבא על גויה (וילדה משום בת), משבאת לישראל וילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. גוי שבא על גויה וילדה, רבי יוחנן אמר גוים יש להם יחסין, רבי שמעון בן לקיש אמר גוים אין להם יחסין... (יבמות יג א, וראה שם עוד)

בני בנים כבנים, בני בנות אינן כבנים, בן בן ובת בת עולין, בת בן ובן בת אינן עולין... (שם לז ב)

הדא דאמר ר' אמי כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה... (כתובות ל א)

רבנין אמרין חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו (משקר לומר שמתחרט ויעבור על נדרו בשביל כבוד אביו ואמו), רבי ליעזר אומר פעמים מעמיד ופעמים אינו מעמיד, מודה ר' ליעזר לאחר מיתה שאינו מעמיד... דמר רבי יעקב בר אחא רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כופין את הבן שיזון את האב... (נדרים כט א וב)

מדרש רבה:

עצבונך זה צער העבור, והרונך זה צער העדוי, בעצב זה צער הנפלים, תלדי זה צער הלידה, בנים זה צער גידול בנים. אמר ראב"ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל. (בראשית כ טו)

ר"ש בר' אמי ילדה אשתו נקבה, חמתיה ר' חייא רבה א"ל התחיל הקב"ה לברכך, א"ל מנא לך הא, א"ל דכתיב ויהי כי החל האדם לרוב וגו', עלה אצל אביו א"ל שמחך הבבלי, א"ל כן וכן אמר לי, אמר לו אף על פי כן צורך ליין וצורך לחומץ, צורך ליין יותר מן החומץ... משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהי ליך מחזוריך להכא. רבן גמליאל אסיב ברתיה, אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא יהי ליך מחזוריך להכא. ילדה בן זכר, אמרה לו אבא צלי עלי, אמר לה לא ישלה ווי מפומך, אמרה ליה אבא, שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני, אמר לה תרתיהון צלוון, מן גא דאת הוויא שלם בביתך, לא יהי ליך מחזוריך להכא, ומן גו דהוה בריך קיים, לא ישלה ווי מפומיך, ווי דלא שתי ברי, ווי דלא אכיל ברי, ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא. (שם כו ז)

רבי יודן ורבי אייבו בשם רבי יוחנן, ב' בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם כתיב ביה א' אלקים מה תתן לי, אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. דוד אמר חקרני א-ל ודע לבבי, דע הפורשים ממני וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו רבונו של עולם, אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם. (שם מד י)

תני כל מי שאין לו בן כאלו הוא מת, כאלו הוא הרוס, כאלו מת... כאלו הרוס שנאמר אולי אבנה ממנה, אין בונין אלא את ההרוס. (שם מה ג)

אם תשקור לי ולניני ולנכדי, עד כאן רחמי האב על הבן. (שם נד ב)

וה' ברך את אברהם בכל, ר' יודן ורבי נחמיה, ר"י אמר שנתן לו נקבה, א"ל ר"נ עיקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה, אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו בת כל עיקר. ר' לוי אמר תלת, בכל שהשליטו ביצרו, בכל שעשה ישמעאל תשובה בחייו... (שם נט י)

ר' דוסתאי בשם רשב"ג אמר אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים, וממי אתה למד מאברהם, שהיה לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים, הדא הוא דכתיב ויוסף אברהם וגו'. (שם סא ג)

ר' לוי אמר, מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים, תלמוד לומר (משלי כ"ג) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני... (שם סג א)

עטרת זקנים בני בנים, האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות, האבות עטרה לבנים, שנאמר ותפארת בנים אבותם, הבנים עטרה לאבות, דכתיב עטרת זקנים בני בנים. ר' שמואל ב"ר יצחק אמר אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב... (שם שם ב, וראה שם עוד)

ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים, כמה אחין היו לו, חד ולואי קבריה, אלא אלו בניו שהוא קורא אותן בלשון הקדש אחיו, א"ר הונא גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו, א"ר יוחנן לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו. (שם עד יא)

ר' יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו. (שם צד ה)

א"ר יהודה בר אלעאי בנות בנים הרי הן כבנים ובני בנות אינן כבנים... (שם שם ו)

...אמר משה לפני הקב"ה, הבור שנואה ומימיה חביבין, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אי אתה חולק לו כבוד בשביל בניו... (ויקרא ז א)

תן חלק לשבעה וגם לשמונה... אמר הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מולו לח' ימים, הוי וביום השמיני ימול בשר ערלתו. (שם יד ז)

כל זכר, למה כל זכר ואינו מזכיר כל נקבה, מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים, אמר דוד (תהלים קכ"ז) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, הנה נחלת ה' בנים הזכרים, ואם באו הנקבות אף הן שכר. (במדבר ג ו)

יברכך בבנים וישמרך בבנות, שצריכות שמירה... דבר אחר יאר זה מאור תורה שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה... דבר אחר ויחנך יחון אותך בבנים, כמד"ת (בראשית ל"ב) הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, ואומר אלקים יחנך בני... (שם יא יג)

...ומה מתן שכרה של מצוה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים, מנין, שנאמר שלח תשלח את האם, ומה שכר אתה נוטל, ואת הבנים תקח לך. (דברים ו ג)

משכני אחריך נרוצה, א"ר מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה אמר להם הקב"ה אלעיקי אני נותן את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם, אמרו לפניו רבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו... אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו שאמר (בראשית ט"ו) במה אדע, יצחק יש לי עליו שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו... יעקב שאמר (ישעיה מ') נסתרה דרכי מה'... אמרו לפנין, רבונו של עולם נביאינו ערבין לנו, אמר להם יש לי עליהם... אמרו הרי בנינו ערבים אותנו, אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם, הדא הוא דכתיב, (תהלים ח') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז...(שיר השירים א כד)

מדרש תנחומא:

כך פתח רבי תנחומא בר אבא ואמר, (משלי י"א) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, א"ר יהודה הללו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה, א"ל הקב"ה למה אתה בוכה מפני שלא עמדת פרי בעולם הזה, יש לך פרי יפה מן הבנים, אמר לפניו רבונו של עולם, אי זה פרי שהעמדתי, א"ל הקב"ה התורה שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים, בנים אינו אומר אלא פרי צדיק, וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים. (נח ב)

ואברהם זקן, א"ר יהושע בר נחמני מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על אדם מפני היראה ומפני כעס בנים... דכתיב (ש"א י"ב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל. (חיי שרה ב)

ויוסף אברהם, מה כתיב למעלה מן הענין ויביאה יצחק האהלה, מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים שלא ישא אשה עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו, שכך עשה אברהם... (שם ח)

...אמר ליה הקב"ה ליהודה אין לך בנים עד עכשיו ואין אתה יודע צער בנים, אתה טננת את אביך והטעית אותו בטרף טרף יוסף, חייך תשא אשה ותקבור את בניך ותדע צער בנים... (ויגש ט)

ואלה שמות, זה שאמר הכתוב חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי י"ג)... ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו ולא רידהו, ויצא לתרבות רעה, ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם. (שמות א)

ונתנו בני אהרן אש על המזבח וערכו עצים, כל העצים כשרים למערכה חוץ מגפן ומזית, למה שהם עושין פירות משובחים, הא למדת שבזכות הבנים אבותיהם מתכבדין. (ויקרא ה)

ויש מצות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שאירחה את האורחים ושונמית על שקבלה את אלישע... ואת הבנים תקח לך, אם אין לך בנים בשכר מצוה זו אני נותן לך בנים. (תצא ב)

פרקי דרבי אליעזר:

ובני בני של אדם כבניו, ומנין אנו למדין מיעקב, שאמר (בראשית מ"ח) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, וכי בניו היו, והלא בני בניו היו, ללמדך שבני בניו של אדם כבניו, ובני בנותיו של אדם כבניו מנין, מלבן, שאמר ליעקב הבנות בנותי והבנים בני... (פרק לו)

 

מסכת כלה:

המסתכל אפילו בעקבה של אשה הוויין לו בנים בעלי מומין ממעי אמן, חגרים סומין אלמין חרשין, מפני מה, ר' אליעזר אומר מפני שתבעה למטה ואינה נתבעת לו, ר' יהושע אומר מפני שאומרת לו בשעת תשמיש אנוסה אני, ור' עקיבא אומר מפני שמספרים בשנאת חנם... (פרק א)

מכאן אמרו עשרה כממזרים ואינם ממזרים, ואלו הם בני נדה בני נדוי בני אמה בני אנוסה בני שנואה בני מפותה בני גרושת הלב, בני תמורה בני שכרות, ויש אומרים בני חצופה ובני ישנה, והבועל ארוסתו בבית חמיו. בני נדה סופן להצטרע, בני נידוי סופן להנדות מקהל ישראל, בני אמה סופן מתרחקין מעיקר קדושה, בני שנואה ששונאים את המצות, בני אנוסה שהם נאנסים, בני מפותה סופן שמפתין לבן, בני גרושת הלב שהוא מגרש כל טוב ומדבק ברע, בני תמורה סוף שממיר את בריתו, בני שכרות שיוצאים בנים כאלו שכורים... ויש אומרים בני חצופה אלו עזי פנים, בני ישנה אלו העצלנים... (שם וראה שם עוד)

קטנים מקבלים פני שכינה... איבעיא להו מכפרין עון אבות או לא. תא שמע דר' עקיבא נפק לההוא אתרא אשכחיה לההוא גברא דהוי דרי טונא אכתפיה ולא הוה מצי לסגויי ביה, והוה צוח ומתאנח, א"ל מאי עבידתיך, א"ל לא שבקנא איסורא דלא עבידנא בההיא עלמא... א"ל שבקית אתתא מעברתא, אזל ר' עקיבא עאל לההיא מדינתא אמר להו בריה דפלוני היכא, אמרו ליה יעקר זכרו דההוא שחיק עצמות, אמר להם אמאי, אמרו ליה ההוא לסטים אכל אינשי ומצער בריתא, ולא עוד אלא שבא על נערה המאורסה ביום הכפורים. אזל לביתיה אשכח אתתיה מעוברתא, נטרה עד דילדה, אזל מהליה, לכי גדל אוקמי בבי כנישתא לברוכי בקהלא, לימים אזל ר' עקיבא לההוא אתרא איתחזי ליה, א"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי. (פרק ב)

ר' עקיבא אומר כל שאינו עוסק בתורה גורם עניות לבניו, מה יעשה אדם ויהיה לו בנים, ר' אליעזר אומר יפזר מעותיו לעניים, שנאמר פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, או יעשה חפצי אשתו, ר' אליעזר אומר יפתה אותה בשעת תשמיש, ר' יהודה אומר ישמחנה בדבר מצוה, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. והרוצה שיהיו לו בנים בעלי חכמה יפשפש במעשיו. (שם)

מסכת דרך ארץ זוטא:

...אם רצת לכבוד חכם הווין לו בנים ובנות מתוקנים, ואם רצת לכבוד עני הווין לו בנים בעלי תורה ומקיימי מצות בישראל. (פרק ט)

שוחר טוב:

תחת אבותיך יהיו בניך, א"ר אלעזר ברבי יוסי עתיד כל אחד ואחד מישראל להיות לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך... (מזמור מה)

וראה בנים לבניך שלום על ישראל, אריב"ל כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום, רבי שמואל בר נחמני אמר כיון שבנים לבניך שלום על דייני ישראל דלא אתו לאנצויי. (מזמור קכח)

תנא דבי אליהו זוטא:

...והנושא אשה לשם זנות סופו לצאת ממנו בן סורר ומורה, והנושא אשה לשם שמים סופו הויין לו בנים שהם מושיעין את ישראל בעת צרה והן מרבין תורה ומצות בישראל, והנושא אשה לשם ממון סופו שמצריכין אותו לאחרים, הנושא אשה לשם גדולה סוף שמעמיד עליו מאותה המשפחה שממעט זרעו אחריו... (פרק ג)

ילקוט שמעוני:

כתיב אל תגזל דל וגו' עני במה יקרא שמו לפניך, עשיר יקרא שמו על שם זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך, על שם בנו, כיצד עמד בנו וקרא בתורה אומר בן מי הוא זה, אומר בן פלוני עני הוא... פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאתי זקן אחד, אמר לי רבי מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם, אמרתי לו בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהן ומצרפן בהן כדי שירבו רחמים לפניו, צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה והרבו רחמים עד שבא יצחק... (בראשית פרק טו, עח)

ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהם וכיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות, תדע לך שהרי לאה שנואת בית היתה, וכיון שנפקדה נזקפה... (שם פרק כט, קכה)

ואהבך וברכך והרבך, מקיש פרי בטן לפרי האדמה, מה פרי אדמתך אין בהן לא חטא ולא עון, אף פרי בטנך אין בהן לא חטא ולא עון... דבר אחר שיהיו פרי אדמתך מכפרין על פרי בטנך, שנאמר וכפר אדמתו עמו. (דברים פרק ז תתמח)

ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות, בן רשע מיצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, שהעמיד עשו הרשע. (מ"א פרק יד, רב)

בנים הם חמדה, שנאמר והמתי מחמדי בטנם... (מ"א פרק כ ריט)

...דבר אחר אלו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני אמר להם הקב"ה, בני, אם אני נותן לכם את התורה תנו לי ערבים שיקיימוה, אמרו לו שמים וארץ, אמר להם הרי הם מתבטלין, אלא תנו לי את בניכם, אם אינכם מקיימים אותה שאני גוזלם מכם שנאמר ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני, באותה שעה קבלו עליהם ישראל, ומנין שנקראו בנים, שנאמר בני בכורי ישראל שבכרו מעשים טובים לפני הקב"ה בסיני. (משלי פרק ו, תתקלח)

לקח טוב:

וצריך אדם שישא אשה ההוגנת לו, לפי שהבנים הזכרים הולכים אחר האשה והנקבות אחר האיש, וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר... (תזריע תחלה)

ילקוט ראובני:

תדע ג' מיני בנים הם, האחד הם הבנים שהיו לו קודם שחטא, שאין להם חלק בחטא ולא בתיקון העתיד, והשנים הנולדים אחר שחטא קודם שעשה תשובה, והם היו עם האב בשעת הקללה ולא בשעת התיקון, והשלישית הנולדים אחר התשובה, הם היו עם האב בשעת הקלקלה ובשעת התיקון. (וירא)

היה מכה בבשרו וכו', בני חיי ומזוני, בני יהבו מן י"ה, חיי מן ו', מזוני מן ה' דאיהי המוציא לחם מן הארץ... (ראה)

אמונות ודעות:

הבנים: אחרים אמרו שיתאמצו בבקשת הילדים שיש בכך עונג לנפש ושעשוע לעין ושמחה... והם הסגולה לעת זקנה וזכרונו לטוב אחר מותו, ואיה החנינה והרחמים אלא להם, והחסד והכבוד מהם, ודי שכל נכבד מהנביאים השתדל שיהיו לו מהם, כאברהם ויצחק, והוא ילמדם תורת ה' וחכמתו, ויזכה על ידי כן לגמול. והתבוננתי שהוא נכון בבנים שחנן ה' את עבדו, וטעותם היא, שהם מחייבים האדם לדאוג לדבר זה בלבד... ומה טוב גדולם בלי חכמה? והיכן צער ההריון והלידה? ואיה יגיעת האב והביאו עצמו בסכנות כדי להוציא לחם למשפחתו ועוד... (מאמר י פרק ט)

רש"י:

נבנה למקננו - חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, אמר להם משה לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל. (שם לב טז)

אבן עזרא:

אולי אבנה - מגזרת בן, או הבן כדמות בנין והאב יסוד, ומלת בן חסרה ה"א. (בראשית טז ב)

בת לוי - ולא דבר נכונה האומר כי תבואת השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח, רק באותו השדה עצמו לא תצליח כראוי, כי עיקר איסור ערוה היה להיות ישראל קדושים. (שמות ב א)

נחלת ה' בנים - גם אם ישכב עם נשים רבות פעמים אין מספר לא תקבל הריון אלא בעת שגזר ה', שהבנים נחלה שיתננה לאשר חפץ. לא יבושו - האב והבנים כי ידברו לעיני הכל... (תהלים קכז ג וד)

רד"ק:

ויקרא - הראשון קרא יהודה והשני קראה היא כמנהגם, והג' שהיה שוב תורו היה בכזיב בלדתה. (של לח ג)

נחלת ה' - הטוב שיתן ה' לידידיו בעולם הזה הם הבנים... וכל אדם יש לו להתפאר בבנים הטובים ולחשבם לנחלה טובה מה'. (תהלים קכז ג וד)

בנינו כנטיעים - על מים רבים, כן בנינו ברוב טובה, אמונה ישרה ומעשים טובים. (שם קמד יב)

משנה תורה:

זה שנאמר בתורה ובן אין לו אחד הבן ואחד הבת, או זרע הבן והבת... אפילו היה לו זרע ממזר או עכו"ם הרי זה פוטר מן החליצה ומהיבום. אבל בנו מן השפחה ומן הכותית אינו פוטר... וכאילו אינם... ואף על פי שנשתחרר בנו מן השפחה או נתגייר בנו מן הכותית... (יבום פרק א ג וד)

וכן אסרו חכמים שלא ישמש מטתו ולבו מחשב באשה אחרת, ולא יבעול מתוך מריבה ולא בעל כרחה והיא יראה ממנו, ולא כשיהיה אחד מהם מנודה, ואחר שגמר בלבו לגרשה, ואם עשה כן הבנים אינם הגונים, אלא מהן עזי פנים ומורדים ופושעים. וכן אמרו חכמים שכל אשה חצופה שהיא תובעת תשמיש המטה בפיה, או המפתה אשה לשם נשואין, או המתכוון לבא על רחל אשתו ובא על לאה אשתו, ומי שלא שהתה אחר מיתת בעלה ג' חדשים והבן ספק, כל אלו הבנים הילודים מהם הם המורדים והפושעים, שיסורי הגלות בוררין אותן. (אסורי ביאה פרק כא יב ויג)

ישראל הבא על שפחה כנענית, אף על פי שהיא שפחתו הרי זה הוולד כנעני לכל דבר. (עבדים פרק ט א)

ספר חסידים:

אם ראית אדם שאין בניו מתקיימים, דע כי השם גורם להם... (רמו)

כל שמוליד באותה מדינה שימותו בניו, אין לו להיות באותה מדינה, ואם יצא ומתו הרי צריך קמיע, ויש שמתים כל זכרים ונשארו נקבות, ויש להיפך, יש לבדוק באשה, כי רוב בנות אחרי האם... וגם רוב זכרים אחר זקינם ורוב בנות אחר אמם. (רמז)

ואותו חסיד לא היה מנשק בניו אלא כשהיה שמח לדבר מצוה היה מנשקם בפיהם כדי שמחשבתו תכנס בלבם... ובניו מנשקים ידיו ורגליו וברכיו על שם גשה ושקה לי בני. (שסב)

...לכך חכמים הראשונים לא היו כותבים ספריהם על שמם כדי שלא יהנה בעולם הזה ויפגום שכרו לעולם הבא, או היו ממעטים לו בעולם הזה זרעו ושם טוב מזרעו כנגד הנאה שנהנה על שמו. (שסז)

...או האיש יודע שהאשה היתה רעה ואחיה רעים, ואף על פי כן לקחה, או להיפך הרי הילדים אחר הרע אם לא יהיה לו זכות גדולה או זכות אבות שיכריעו לזכותו... או פעמים שהאיש והאשה רעים וכבדו לתלמידי חכמים ויצא מהם תלמיד חכם, ורוב העולם כשהוא ואשתו עוולנים במעות או במאזנים גם הבנים רעים על אותו עוון, ומן הדין שיהיה זרעם בלא תורה, הנה אמרו תורה חוזרת על אכסניא שלה כשיש ג' דורות בעלי תורה, ובימינו אינו מפני שאבותיהם התחתנו בעמי הארץ, ואמרו רוב בנים דומים לאחי האם, ואמרו מי שבא על ארמית יהיו בניו עמי הארץ... (שעד)

והרבה בני אדם מתים תינוקות שלהם מפני שלא נשמרו מפרישות עונה, או נשיהם לא נזהרו בטבילה... (תקט)

זקן היה בעיר ובנו בעיר אחרת, כשנולד לבנו בן או לבתו היה מברך הטוב והמטיב, אמרו לו הלא לא אמרו אלא כשנולד לעצמו, אמר אפילו נולד לצדיק בן ואני אוהבו אני מברך. (תתמג)

רבינו בחיי:

מבנות הכנעני - שהאשה תטה את האדם לצדה... וישא רק לשם שמים ולהדבק במשפחה הגונה, שהבנים נמשכים אחרי טבע משפחת האם, כיין שטעמו כטעם הכלי... (בראשית כד ג)

קרבו ימיך - והאדם יכול לבטל הוראות המערכה על ידי זכותו במשאלות לבו מבלי תפלה וצעקה, כמו שכתוב בתהלים קמ"ה "רצון יראיו יעשה", ורק בבני חיי ומזוני אמר שם שצריך תפלה וצעקה. (דברים לא יד)

וכן מצינו שמצוה זאת של הכנסת אורחים שהפרי שלה והשכר בעולם הזה הם הבנים, שכל הזהיר בה זוכה לבנים, שכן מצינו באברהם ובשונמית... ועל מדה זו שהיתה בשונמית היה שכרה שזכתה לבן, והיה הבן נביא, הוא חבקוק. (כד הקמח אורחים)

ספר החינוך:

לשלח האם מן הקן קודם שיקח הבנים... משרשי המצוה לתת אל לבנו שהשגחת הא-ל ב"ה על בריותיו במין האדם בפרט, ובשאר מיני בעלי חיים במינים דרך כלל... ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי השם ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכלם מביצי כנים ועד קרני ראמים מיום שנבראו, הכל במאמרו וחפצו על זה, וכמו כן ידע האדם כי אשר ישמר מצות בוראו ויישיר כל דרכיו והוא נקי כפים ובר לבב, תהיה השגחת הא-ל עליו ויתקים גופו זמן רב בעולם הזה ונפשו לעד לעולם הבא... אמרו ז"ל במדרש שהאדם זוכה לבנים בשכר מצוה זו, כלומר שימשוך קיומו, שהבנים הם קיום האדם וזכרו. ודקדקו הדבר לפי הדומה, מאמרו שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, כלומר בנים תקח לנפשך... (כי תצא מצוה תקמה)

הרקאנטי:

...וזהו מאמרם עוד, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, כי אריכות ימי חזקיהו ולידת האמהות וחנה, ואסוך שמן דאלישע יכחיש היות זה הדבר כפשוטו, רק הפירוש בו לאו בזכותא תליא מילתא במדת הפחד, והגבורה אשר שם הוא בית דין של מעלה אשר הזוכה שם יזכה בדינו, כי שם מצרף הבקשות רק בשם אהיה ולפיכך הרוצה להוליד בנים על ידי נס, או הרוצה להשיג חיים או מזונות יותר על הנגזר לו ראוי לעלות עד שם, הרמז כי באלה השלשה דברים צריך לעלות עד שם, חיי דכתיב בחזקיהו הנני יוסיף על ימיך, ולא אמר אוסיף או מוסיף, בני דכתיב בחנה ותתפלל על ה'... (תולדות ד"ה ויעתר יצחק)

והבן מכאן רמז גדול בענין הכוונה כי יש כח בהרהור לפעול על הטיפה הן לטובה הן להפך, ולכן נסמכה פרשת בן סורר ומורה לפרשת מי שחייב תליה ופרשת יפת תואר, להודיעך כי מאשת יפת תואר הלקוחה בשביה לא יצא מעולם צדיק מאחר שאין הכוונה רק ליופי, וידוע כי יצאו מהם בנים סוררים ראוים להריגה, וכבר ידעת מה שאירע לדוד המלך בענין תמר ואמנון ואבשלום, כי כלם היו בני יפת תאר, כל זה בסבת הכוונה שיש בו כח לצייר הצורה בטפת הזרע... (כי תצא ד"ה כי יקח איש אשה)

מנורת המאור:

כשהאדם רוצה לזרוע זרעונין מבקש השדה הנבחר שהוא יכול למצוא וקונה אותו בדמים מרובים כדי שהגידול יהא טוב ונאות... ראו מה יש לו לעשות העבור הזרע שמוציא ממתניו להוליד בן כשר וראוי והגון לכל טוב, שיש לו לבחור אשה הגונה וראויה לו כדי שתתעבר בטהרה, ותשתתף עמו בעובר להוציא זרע כשר... ושתהא אשה טובה מגדלת בניה ועובדת לבעלה עבודה ראויה ומונעתו מחטוא, על אלו בלבד היא זכאית אפילו תהא קשה בדבר אחר... וצריך שיבחרנה משכלת ויודעת ליסר את בניה שיהו הגונים וילמדו מטבעה וממדותיה, שבזה חייבת האשה יותר מבעלה, כמו שמצינו בבת שבע... מלמד שכפפתו אמו ונתנתו על העמוד, אמרה לו, מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי, הכל יודעין שאביך ירא שמים הוא, ועכשיו יאמרו אמו גרמה לו... (נר ג כלל ו חלק ב פרק א)

כשהאיש והאשה אוהבים זה את זה ומשמשים בפיוס ומכוונין שיצא מהם זרע הגון, הקב"ה ימלא משאלותם ויוציא מהם בנים הגונים, אבל אם יש ביניהם מחשבות נכריות, מפסידות את המעשה ופוגמות את הזרע היוצא מהם... ולפי שצריך שיהא הדבר בפיוסה ולרצונה, הזהיר באנוסה אפילו באשתו, כדגרסינן נמי בפרק המוצא תפילין... (שם פרק ב וראה שם עוד)

למדנו שהרוצה להוליד בנים הגונים ובריאים יבחר הראוי והנקי מן המזונות, ואפילו מאותו הראוי אל יקח כדי מלוי הגוף, רק דבר בינוני שיוכל הטבע לטוחנו ויתהפך לדם נקי וטהור... ואם מצינו בכל אדם שמתענה כמה תעניות ויסבול כמה עינוים וסיגופים למען חיי גופו וחיי בניו, מה יעשה במוסר הזה, שאין בו שום עינוי, והאיש החכם עיניו בראשו ויבחר הדרך הטובה לו ולזרעו. (שם שם פרק ג)

אברבנאל:

לא טוב - עם היות שתכלית האדם להשלים את נפשו המשכלת, והאשה והבנים מונעים להשגת השלמות השכלית... (בראשית ב יח)

הנפילים - הם טעו לחשוב שהבן הולך אחר האב גם אם האם פחותה, אינו כן, אלא הילדים נופלים מאביהם בסבת החומר הפשוט של האם. (שם ו ד)

ויקרא - את שם הראשון קרא האב, כפי שהמנהג בינינו היום, ויצאו השמות על שם סופם. (שם לח ג)

ספורנו:

בן ביתי יורש אותי - אף על פי שתתן לי זרע בסוף כאשר אמרת לזרעך אתן את הארץ הזאת, מכל מקום ישאר הבן אחרי קטן ובלתי מוכן להנהיג ממון, ויהיה בן ביתי המנהיג הוא היורש כמו שיקרה ברוב. (בראשית טו ב)

ויבך - שלא זכה לשאתה בנעוריו והיו לו כבר בני נעורים. (שם כט יא)

ושמרתם - בפרישה מעריות, שאם לא כן ימרו גם הבנים הנולדים בחטא. (ויקרא כ ח)

ומתוק האור - מציאות בנים הגונים והאור הנצחי צלם אלקים שבהם.

אלשיך:

ותקח הצעיף - במדרש, ב' התכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר. רוצה לומר לפי צניעות האשה כן תפקד בבנים. (שם כד סה)

ועשית כפורת - קנין החיים נרמז על ידי הארון עצמו, ועתה רומז על קנין בנים בזכות התורה, שהזווג כפרה אם הוא משולל מכל סיג ופניה, והוא כזהב טהור. (שמות כה יז)

כחצים ביד גבור, שמכלם באויביו, כן בני הנעורים שיתעדו למות בעוונות נעוריו. מלא אשפתו - מה שאינו כן בבני הזקנה שתשש כחו מלחטא, ויתקיימו לו. (תהלים קכז ד וה)

אשתך - נקוד בסגול לרמוז שיתחבר שם י' בך ובאשתך ותהיה ההולדה מוצלחת, ועל ג' ההצלחות: שירבו, שלא ימותו ושיהיו מורי הוראה, ואמר בירכתי ביתך - שימלא מהם, ויהיו כשתילי זיתים מאירים בתורה. (שם קכח ג)

מהר"ל:

ואחר כך הוסיפו לשעבד בבניהם, והוא יותר גדול מכל, כי בניהם הנקראים כחם ואונם יותר עליון ופנימי ממה ששלטו בעצמם, ודבר זה ענין נפלא, כי גרעיני הפרי הם תוך הפרי, יותר פנימי מהפרי עצמו, וזהו ענין הבנים שהם יותר פנימיים מן האדם עצמו. והיה גם ג' גזירות בבנים, תחילה ציוה למילדות להמיתם, אחר כך כל הבן היאורה תשליכוהו, ואחר כך ויצו לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל גזירות גדולות היו משולשות... (גבורות ה' פרק טו)

ומה שאמרו בשביל נשים צדקניות שבדור נגאלו, הוא רמז נפלא מאד, כי כאשר היו הנשים משתוקקות מאד לבעליהן היו יולדות בנים ראוים לחירות, כבפרק ואלו מותרין, אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יוחנן כל שאשתו תובעת אותו הוויין ליה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו, ביאור הדבר, כאשר האשה מתדבקת בבעלה שיש לו מעלת צורה, ולאשה מעלת חומרי והנה מתדבק החומר בצורה, ומשלמת האשה עצמה, ולפיכך הוויין ליה בנים נבונים שנמשכים אחר הצורה ורחוקים מן החומר...

ולכך אמר שגם היה מצטער שמטתו תהיה בין צפון ודרום, כלומר שהאדם נברא שיוליד בנים זכרים, כי הם יותר לעבודתו יתברך מן הנקבות שרשות בעלה עליה... (נתיב העבודה פרק ג)

ואם מקדש עצמו בצניעות אינו נחשב חמרי, כי הצניעות היא קדושה, ולפיכך ראוי שיהיו בניו זכרים, כי הנקבה היא חמרית, ואילו הזכר נבדל כמו צורה... (נתיב הצניעות פרק א)

וגם כן מי שאין לו בנים, כי כתיב אצל יסורין של אהבה, וכאב את בן ירצה, שנוהג השי"ת עמו כאב האוהב את בנו, ומי שאין לו בנים אין לו מדה זו, ולכך אין ראוי שיהיה השי"ת נוהג עמו כאב עם בן, אחר שאין לו בעצמו מדה זו. ועוד יש לך להבין שבנים אינם יסורין של אהבה, כי מי שאין לו בנים חשוב כמת, ונכרת מהשי"ת ואין כאן אהבה וחיבור. והבן זה מאד.

ותדע עוד שיסורין של אהבה הם למרק ולזכך גופו מן החטא, וזה שייך ביסורין המגיעין אל עצמו וממרקים גופו, אבל זה רק העדר של בנים ואין זה מירוק אלא כשבא מן החוץ... אבל אם היו לו בנים ומתו אין זה העדר בלבד, והן יסורין של אהבה... (נתיב היסורין פרק ב)

הוויין לו בנים שאינן מהוגנים וכו', פירוש מפני כי הבנים הם תולדות נמשכים מחבור האב והאם, ולפיכך ראוי שיהיו בנים מהוגנים נמשכים כאשר יתחברו בעצם החבור, שנושא אשה לשם אישות בלבד, אבל כאשר יחשב לשם ממון הרי הוא עירוב בחבור זה דבר זר, ולא ימצא ממנו בנים ראוים בעבור הזרות שבחבור הזה... (חידושי אגדות קידושין ע א)

מה יעשה וכו'... שכך אמרו ז"ל תלה הזכרים באשה, לומר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, וכאשר משמח אשתו בדבר מצוה קודם תשמיש, והאשה אז היא השלימות השכל אשר הוא בשמחה הוא בשלימות מבלי חסרון, ובפרט כאשר היא שלימות של מצוה דהיינו שמחה של מצוה, ואז תזריע ולד שלם בלא חסרון, כי הנקבה יש בה חסרון שאינה חשובה כמו הזכר... ואני אומר כי השמחה בדבר מצוה היינו העונה עצמה, כאשר עונה של מצוה... (שם בבא בתרא י ב)

יש לך לדעת כי כאשר האדם מתחבר למדריגה עליונה דבר זה נקרא דנסיב אשה, כי על ידי חבור והזדווגות זה אפשר שיוציא כח שלו אל הפעל... ואמר כי הוליד שני בנים, פירוש זה כי התולדות הראוים לאדם הם שני בנים, כי התולדות אינם רק רבוי כדכתיב פרו ורבו, והרבוי אינו רק בשנים... (שם סנהדרין צז א)

אלה בני לאה - תלה הזכרים בלאה וכו', יש מפרשים מפני שכשהאשה מזרעת תחילה זרע הזכר בא עליו, ועליון גובר בתחתון, אמנם נראה שזרע הנקבה שייך יותר לזכר, כי הזכר מצטרף דוקא אל האשה, ודאשה אל הזכר, לכך כאשר האשה מזרעת תחילה מפני שיש לה צירוף אל הזכר מולידה זכר, ואם שלה קודם אז זרע הזכר טפל אצלה ופעולתה עיקר, ומה שמוליד כל אחד הוא השלמתו, והזכר השלמת הנקבה. (גור אריה בראשית מו טו)

אחות נחשון - הנושא אשה צריך לבדוק באחיה, כי באשה תלוי ענין הבנים, אבל ממנה אין ראיה שהיא כמו כלי בלתי נשלם, ואחיה הזכרים כלי שנשלם. (שם שמות ו כג)

של"ה:

ויתחזק ישראל וישב על המטה, חיזוקו ומושבו האיתן היה עבור המטה שהיתה מטתו שלימה ואשרי מי שזוכה לזה, ועל זה יתפלל כל חסיד עולמו עד שלא נמצא פסול בזרעו וזרע זרעו עד עולם, כי אין לו לאדם בעולמו אלא כשמניח בנים הגונים, זהו ענין כשבירך יעקב את בני יוסף כתיב ויברך את יוסף, כי ברכת הבנים ומעלתן היא ברכת יוסף, וזה רמז ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, כלומר אם תוליד עוד בנים ויהיו הגונים כמו אלו, וזהו אחריהם, שילכו אחר מדותיהם, לך יהיו, למי כל חמדת הלא לך, כי אשרי לאב המניח בנים הגונים זרע כשר. (תורה שבכתב ויחי)

אור החיים:

האנכי הריתי - כחז"ל שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, וכל נשמות דור המדבר היו ענפי נשמתו של משה רבינו ע"ה, ובכל זאת אמר שאינו חייב בטיפולם כבן הבא דרך לידה, או שאינו עושה מעשה האב והאם יחד. ואולי רומז לב' זמנים שהאב חייב לישא על הבן, מדאורייתא עד בן ו' וז', ומדברי סופרים עד י"ג, ואפילו אם תדונם כקטנים אינו חייב במותרות כבשר. (במדבר יא יב)

הגר"א:

ילד יולד - כך נקרא גם בבטן, ושם יש בו רק נפש ולא רוח, כי אינו יכול לשאוף אויר. בן ניתן - בהיותו בן י"ג נתן לו במתנה הנשמה. ותהי המשרה - נשמתא לנשמתא... (ישעיה ט ה)

ויתן מעדנים - לנפשך בגן עדן, כר' עקיבא שלמד תורה עם בן הרשע והצילו מגיהנם והביאו לגן עדן, ואפילו צדיק אם יש לו בן רשע נותנים אותו בגיהנם שיראה יסורי בנו. (משלי כט כז)

הכתב והקבלה:

בעצב תלדי - על צער גידול בנים שהוא יותר מבשאר בעלי חיים... (בראשית ג טז)

מה תתן לי - מתמיה על עצמו איך מבטיח לו שכר לעולם הבא, והרי מי שלא הוליד בן אינו נכנס לפרגוד בעולם הבא. (שם טו ב)

ובן אין לו - אין לתרגם מלת בן כאן על בן הזכר, דהא ביש לו בת גם כן לא הותר היבום, אבל מלת בן כולל זכר ונקבה, "כמו בעצב תלדי בנים"... ונכלל במלת בן גם הנכד, כמו "הידעתם את לבן בן נחור"... והראוי לתרגם כאן מלת בן, כל זרע הבא אחריו... (דברים כה ח)

מלבי"ם:

ובנות יולדו - כי במקום שלוקחים הרבה נשים יולידו יותר נקבות מזכרים. (בראשית ו א)

בן פורת - ...בן הוא ענף, כמו "ועל בן אמצת לך"... (שם מט כב)

...כי גם שם בן הגם שעקרו מורה על בנו הזכר, לפעמים יבא בהשאלה ובהרחבה, כמו "אותו ואת בנו לא תשחטו", אינו מורה על המין, כי בבעלי חיים לא יקפיד על מין... (ויקרא א ב, וראה שם עוד)

ומלת בן בא על הצעירות, כמו בני נשרא, בן ראמים, ופירושו פר צעיר לימים... (שם ד ג)

נחלת ה' בנים - גם בבנים לא תועיל ההשתדלות, כי גם זה מתת אלקים. כחצים - התנאי הוא אם יגדל את הבנים לתכלית הנרצית לתורה ולעבודת ה', ובזה יקלע למטרה, כחצים ביד גבור. (תהלים קכז ג וד)

מגודלים בנעוריהם - ביושר, שאם אז תתעקם לא יתיישר עוד. (שם קמד יב)

רש"ר הירש:

כי שת לי - חוה למדה בינתים לא לחשוב רק על עצמה, "קניתי איש", כי אם לייחס אל ה', "שת לי אלקים", והבן הוא רק זרע לעתיד ולא איש. (בראשית ד כה)

אולי אבנה - כל בן הוא הוספה לבנין הכללי של העם, כבברכה: והתקין לו ממנו בנין עדי עד. (שם טז ב)

כי יהיה לאיש בן - הבן בגיל סמוך היותו לאיש, אביו רואה בו כבר את ממשיך שושלתו ואת האיש העתידי... (דברים כא יח)

נחלת ה' בנים - כל בן מגדיל את דאגתו לאין סוף, ומאידך הם סימן בטחון ה' בו, ובכלל שכר מאת ה'. בני הנעורים - בבטחונו בה' הוא מתחתן בגיל צעיר, כי הורים צעירים מצליחים יותר בחנוך הבנים, ההבנה ההדדית גדולה אז יותר, וכן הסבלנות והעליזות של ההורים. כחצים ביד גבור - עליהם לתת לילדים את הכוון ביד בוטחת... (תהלים קכז ג וד)

סביב לשולחנך - ולא בהשגחת זרים ובחברתם. (שם קכח ג)

העמק דבר:

מתה אנכי - לא מפני תענוג גידול בנים החסר לה, כי אם מטענת מקל לידה לעת זקנתה וכו', וכן שיזכירו שמה אחר מיתה... (בראשית ל א)

ויהי - ...ומה שבפרץ נראה ביותר המשיח, כי פורץ לו דרך באומה הישראלית, ואפילו ברוחניות, שבדרך כלל בני זנות אינם מהוגנים, קל וחומר מבני פרוצה וגרושת הלב, ואלו היו אנשי מעלה. ועל זה ברכו את בועז, "ויהי ביתך כבית פרץ" וגו' באשר רות אינה מיוחסת כערכו. (שם לח א)

בנים או בנות - כתב שניהם, שהבת נגררת יותר אחרי האב, והבנים זקוקים יותר להדרכתו, ובכל זאת ישארו לאדון. (שמות כא ד)

מוהר"ן:

...וכל אדם כאשר הוא בא לעולם, הוא בא עם בת זוגו המיוחדת לו, ועם סכום ממון הקצוב לו, שיהיה לו בזה העולם, וכמה פירות, היינו בנים שיהיו לו בזה העולם. והם בחינת אילן וענפים ופירות, היינו שאור נפשה הוא בחינת עיקר האילן, שממנו יוצאים ומתפשטים ענפים, היינו התנוצצות והתפשטות אורה, היינו בחינת הממון כנ"ל, הוא בחינת ענפים של האילן, ועל הענפים אלו גדלים הפירות, היינו הבנים. נמצא כשאחד גוזל מחבירו ממון הוא גוזל ונוטל ממנו ענפים של האילן שלו, היינו התנוצצות ואור נפשה, שמשם הממון כנ"ל. על ידי זה הוא גוזל ונוטל ממנו נפש בניו ובנותיו שהם תלויים וגדלים ויונקים מאור הענף הזה, כי הם הם הפירות הגדלים על הענפים אלו, וכשנוטל הענף נוטל הפירות. וזה שכתב (אסתר ה') "ויספר להם המן את כבוד עשרו רוב בניו", כי זה תלוי בזה... (סט, וראה עוד איש-ואשה)

ואפילו כשמגיע זמנו להסתלק, והנשמה עולה ומתדבקת במקום שעולה בעולמות עליונים, אין זה תכלית ושלימות שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה, רק עיקר השלימות של הנשמה היא, שבעת שהיא למעלה תהיה למטה גם כן, על כן צריך שישאיר אחריו ברכה בן או תלמיד, כדי שישאר דעתו למטה גם כן בעת שנסתלק למעלה. כשארז"ל (ב"ב קט"ז) "אשר אין חליפות למו", חד אמר בן וחד אמר תלמיד, כי התלמיד מקבל דעת הרב, גם הבן, בוודאי אין מעלה כשנשאר בן רשע חס ושלום, והעיקר להשאיר בן שיהיה בחינת תלמיד גם כן, שיקבל ממנו שכלו ודעתו... (תנינא ז ד)

...וזהו עיקר השלימות, להיות למעלה ולמטה, וזה בחינות בנים ותלמידים שצריכין להניח בעולם. כי לכאורה הדבר תמוה, כי הלא העיקר שצריך האדם לשבר עצמו לגמרי מן החומר, ואם כן למה הוא חיוב כשהאדם נסתלק לגמרי למעלה, דהיינו אחר ההסתלקות, שיניח אחריו בנים בזה העולם הגשמי שימלאו מקומו בזה העולם, הלא אדרבא טוב להסתלק לגמרי למעלה, אך באמת עיקר השלימות להיות למעלה ולמטה, בשמים ובארץ, כי כשהוא בעולם אחד לבד אין זה שלימות, רק שניהם יחד מעלה ומטה זהו עולם שלם... (שם סח)

שפת אמת:

בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף... וביאור הענין הוא, כי הקב"ה נתן כח באדם וצריך להוציאו מכח אל הפועל... וכפי התולדות שמתרבה מאדם כמו כן מתרבה כח שרשו, וכפי השפעתו כך משפיעין לו, וכמו שכן בתולדות כן בפעולות מעשים טובים, שכתבו ז"ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מצות ומעשים טובים... (בראשית ויצא תרל"ח)

ר' צדוק:

...והבן תחלתו בי"ת שהוא התחלת כח ההרכבה נגלה בו כבן שהוא הנרכב ונאצל מן האב... ולכן הבן שנקרא על שם כח ההרכבה במה שהוא מורכב אז תחלתו ועקרו הבי"ת רוצה לומר כח ההרכבה, מה שאינו כן כח המרכיב יש לקרותו כאמור לפי שבא אל המורכב הנה תחלתו אל"ף שהוא כח המרכיב שהוא אחד שגם האחד הפשוט יכול להיות מרכיב וסופו בי"ת כח המורכב... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד לח, וראה עוד ערך אב והרכבה)

ושמעתי דדבר זה הוא חשק וצער של זרע ישראל כי העמים אין מצטערים כלל בכליון זרעם שחוששים רק להנאת עצמם לבד, ודבר זה היה מצד השורש שהיה בו בבני בניו של המן שיצאו ונדבקו בישראל, וזהו שכרו יציאת המן שבו היה גילוי כח יציאת בני בניו דעל כן נקראו על שמו בני בניו של המן. וכך האמת כאשר ראיתי במוסרי הפילוסופים שהם חכמי אומות העולם ובמאמרים המסולתים והמשובחים שבהם נמצא מאמר החכם רוב הבנים רקב הממון, והנה כל חכמתם למאס ברבוי בנים מפני שיחסר ממונו על ידי זה... מה שאינו אצל בני ישראל הם משתוקקים לרוב בנים ולא ידאגו כלל מאין יפרנסום שיקוו להשי"ת דיהיב מזוני לכל איש די מחסורו, ואדרבא העניים משתעשעים בבניהם יותר... ועל כן כאשר צעקת איש הישראלי לבנים הוא מצד הזה מצד עצמו שאין חפץ בכל שעשועי העולם שהם אצלו כלא ונחשב כמת בלא בנים כאשר הוא אצל איש הישראלי אז המשפט לתת לאומים תחתיו שהם אין חפצים בזה כלל רק בשעשועי והנאת עצמם... (שם פוקד עקרים עמוד ז)

...כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל ובני קטורה שיצא הפסולת על ידיהם, אלא שבזה צריך שיזכה האב שיופקע תורת זרעו מהם כמ"ש באברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע"... וידוע דברי רמב"ן על פסוק "שורש פורה ראש", ועל זה איתא לחזקיה פרק קמא דברכות י' בהדי כבשי דרחמנא למה לך, והרי מנשה מאותן שאין להם חלק לעולם הבא, ומכל מקום היה נאבד חס ושלום משיח בן דוד וכל השלשלת הקדושה מן העולם אלו לא נולד. ומצינו ויקוד העם וישתחוו בפרשת בא, ופירש"י שמחו על בשורת הבנים והרי שם הוא בשאלת "מה העבודה הזאת לכם" שהיא שאלת בן רשע... ואפילו הכי שמחו על בשורת לידתו. ומיהו במדרש (תנחומא תרומה ט') מפורש להיפך ע"ש דתפלת שלמה המע"ה שאם יבקש בן והוא יהיה רשע לא יתן לו השי"ת. (חלק ב צדקת הצדיק עמוד כב)

על ידי היראה אדם זוכה לבנים, כמ"ש כי כן יבורך גבר ירא ה', וגבר נקרא האיש מצד כחו כח גברא, ולכן נקרא כן התרנגול כד"ש (ברכות כ"ב) שלא יהיו וכו' כתרנגולים, וגם שם הגבורה כמ"ש איזהו גבור וכו', וכשהוא באותו כח ירא פירוש מוגדר שלא יעשה רק לרצון השי"ת, וגם יראה זו בושה כמ"ש בנדרים כ' שמתבייש בחדרי חדרים מפני השי"ת, אז זוכה לשכר פרי הבטן, שהגפן פוריה עושה פירות זיתים... (שם קמז עמוד מח)

והנה מצד זה הוא יראה גדולה לאדם שיוכל להיות שאף שהוא שורש טוב משרשא קדישא דישראל יוכל לצאת ממנו עומק רע כל כך שלא יועיל אף השתדלות לשנותו מזה נמשך יראה גדולה, וזהו אש שלחכה בספסליהם ולא השגיחו... עד שנאמר להם המעמך וגו', פירוש שכל משפט חכמתכם הוא מצד הנגלה על איזה מעשה ופעולה שיוכל לקלקל בה כל כך עד שיביא לשורש רע, אבל השורש עצמו אינכם יכולים לדון, שהרי השורש אינו נגלה לכם והמעמך וגו' פירוש התשלום עצמו שהוא עולם הבא הוא נקרא יום ההוא זהו ממני, ואיך אתם יכולים לדון על השורש שזה עיקר שרשוהי... (חלק ג דובר צדק עמוד קיג)

ועיקר חודש אדר הוא ברבוי בני דידגו לרוב, דזהו עשירות של ישראל, דכל ענין עשירות הוא ריבוי ענייני עולם הזה, ושלמה המע"ה בקש עושר אל תתן לי, אבל בבנים נאמר (ברכות ו') בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומצוה "לערב על תנח ידיך" (יבמות ס"ב), וגם זה מתאוות עולם הזה אבל כולו קדושה אצל ישראל, וזו ההשפעה מצד חבור הלבנה לחמה. ואומות העולם דמונין לחמה לבד הם שורש אל אחר דאסתרס ומקבלין שפע עשירות לבד דהוא השפעה שלפי שעה לבד, מה שאינו כן בנים הוא קיום המין, וכן קבלתי דחשק זה של השארת בנים קיום מין אינו בשורש אומות העולם... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעב, וראה שם עוד)

...ואברהם אבינו לא מצינו דנתפלל על בני, וכמ"ש בזוהר תולדות קל"ז ב' והיינו דבכל י"ח ברכות דתפלה לא נמצא תפלה על בני, ואף על פי שיש לומר משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ורוב בני אדם יש להם בנים, מכל מקום הרי מבקשין רפואה אף שרוב בני אדם בריאים. ובודאי קבעו בתפלה כל צרכי בני אדם ואיך לא קבעו גם כן בקשת הבני לחשוכי בנים או מעוטי בנים, ועוד שאף למי שיש לו בנים שייך בקשת בני לבקש בעדם שיהיו צדיקים ושלא יצאו מהשורה עד שיאמרו עליהם מוטב שנהפכו שליתו על פניו ושלא בא לעולם דגרוע ממי שאין לו בנים... אבל הוא הדבר שאמרתי, כי התפלה היא רק לצרכי שעה וחיי שעה, ובני הוא חיי עולם בקיום המין דבר זה אי אפשר להשיג בתפלה לבד רק בכח התורה. (שם מחשבות חרוץ עמוד קטז)

...ואחר שתיקנו מה שהיה להם לתקן זכו גם הם להוליד, וכך כל איש חשוך בנים הוא מצד איזה חטא שלו באותו גוף או בגלגול קודם או באיפה שלו באדם הראשון אם הוא סריס בתולדה וטומטום וכיוצא בו שזה מורה על חסרון שבתולדה. אבל כשאינו סריס בתולדה ודאי הוא מפני חטא עצמו, שאין מניח להתגלות אור נפשות הבנים צאצאיו וצאצאי צאצאיו הכלולים בו בכל אחד מישראל, כי לעולם נפשות הבנים כלולים באבות, אלא שהם בהעלם עצום, ועל ידי השגת האור דשבועות שהוא התגלות אותו האור הגנוז בהעלם מנפשות דורותיו שהם אורות התורה שבעל פה שיתגלה על ידיהם ואף על פי שעדיין הוא בהעלם עצום שהרי לא נגלה בפועל כלל, מכל מקום הוא אתחלתא דהתגלות ונתעורר השורש הזה של ההתגלות להאיר בלב, וממילא יוכל למשוך על ידי זה שפע ההתגלות לצאת מכח אל הפועל גמור בעולם הזה בהולדת זרע למינהו של הנפשות ואורות התורה שבעל פה הגנוזים בו... (שם עמוד קכ)

וזהו עיקר בקשת הבנים דאיש הישראלי שיהיו לו בנים הראוים לחול עליהם שם שמים, ומקבלים עול מלכותו ית' עליהם שיאמרו יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו', כי אין מלך בלא עם, והשי"ת רוצה בכך לפרות ולרבות ולהעמיד עם מקבלי עול מלכותו עליהם, ומצד שתמליכוני עליכם שהיא מדת היראה כטעם אם אדונים אני איה מוראי זוכה לבנים, כמ"ש "כי כן יבורך גבר ירא ה'"... מה שאינו כן מצד מדת החסד דאברהם אחד קראתיו, כי מצד התפשטות מדת החסד הוא להיות האדם כאחד ממנו אחד כיחידו ית' ולחיות לעולם, רק מצד מדת המשפט נגזר העדר הקיום באיש והוצרך לקיום במין. ומצד מדת הגבורה וכח גברא בא ההולדה, ונמצא לידת יצחק על ידי התעוררות מדת יצחק... (חלק ה רסיסי לילה עמוד סא)

...כאשר שמעתי כי על ידי מחיית עמלק שמצותו לאבד כל זכר למו אז בזה לעומת זה כשזה נופל זה קם, ניתוסף ריבוי בנפשות דישראל וזוכה לזרע מי שצריך לה. ולדעתי נרמז זה בסיום המגילה במלת זרעו כי לעולם המלה שבהתחלה הוא שורש הדבר מצד ההתחלה והמלה האחרונה הוא שורש סוף ותכלית המכוון בדבר זה... וכאשר השם שלם הוא שהאבות זוכים לראות צאצאים סמוכים להם, וזוכין לזה במחיית עמלק, ועל כן אדר מזלו דגים הרומז על וידגו לרוב. וכן שמעתי כי חודש זה מסוגל להוליד בו יתר מבשאר חדשים, על פי מ"ש בפרק קמא דר"ה ח' בצאן מתעברות באדר וכן בצאן ישראל, ועל ידי הריבוי דישראל ממילא בא המיעוט לזרע עמלק... (שם רסיסי לילה עמוד קעב)

...ואז הזמן לזכות לכל ג' המתנות, חכמה גבורה ועושר מידו של הקב"ה ומכח התורה, והם כנגד ג' דברים, חיי בני ומזוני דתליין במזלא שהוא עתיקא כמו שזכרנו חיי היינו חכמה, וכמו שנאמר החכמה תחיה בעליה, גבורה נגד בני שיהיו בנים יראי ה', ועל דרך מה שנאמר (דה"א ח' מ') ומרבים בנים ובני בנים וגו', שזוכין לבנים כשהם גבורי חיל יראי ה', ויוסף דכתיב ביה את האלקים אני ירא, זכה לריבוי בנים... ועל ידי שהיה גבור הכובש את יצרו זכה לברכת עלי עין, שלא ישלוט בזרעו עינא בישא... (פרי צדיק וישלח ו)

ושלשה דברים שהם כלל צורכי האדם חיי בני ומזוני, ובשלשתן כתב ברכה, בני ברכה דאדם פרו ורבו... ושלשתן ההשפעה מעתי"ק, כדאיתא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא, ואיתא בזוהר הקדוש דמזלא קדישא היינו עתיקא והוא מדת אין, ועל זה אמרו (שבת קנ"ו) אין מזל לישראל, והיינו מדת אין... (שם ויחי יא)

ואמר עוד הפסוק בפרי בטנך... אך הפירוש הוא, כיון שאמר מקודם והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, שהוא שאלת בן רשע, ואף על פי כן כתיב והיה, שהוא לשון שמחה, היינו שאף על בן רשע הוא שמחה, כמו שמצינו בחזקיה המלך שעל ידי שנמנע מפריה ורביה מפני שראה שיצא ממנו מנשה, שמנו אותו בכלל שאין להם חלק לעולם הבא, אמר לו ישעיה ולא תחיה לעולם הבא, בהדי כבשי דרחמנא למה לך (ברכות י'), והוא מפני שממנשה יצא שלשלת משיח, ואף במנשה עצמו איתא דורשי רשומות אמרו שיש לו חלק לעולם הבא, וזה שפירש"י על בשורת הבנים, וזה הפירוש "והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה"... (נצבים ז)

חכמה ומוסר:

ולכן מה נואלו האנשים העושים מעשה ניאוף בהיתר, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בריש קדושים, וגם הבנים שיוולדו להם רק לשחוק ושעשוע ומפטמים אותם באיסור גאוה, תאוה וכבוד, ואומרים לשם שמים מתכוונים.

ועל כן טעות גדולה באנשים המצטערים על חסרון בנים, כאילו הם צדיקים מחזקיה המלך שרצה לפטור עצמו מפריה ורביה בשביל בנים לא מהוגנים... וכל אדם יודע נגעי לבו, כי רחוק הוא שיצאו ממנו בנים מעולים לפי כוונתו הבזויה, ולפי מיעוט הדעת בחכמת החינוך, ולפי סכנות הדור בעונותינו... עיקר עבודת ה' הוא מה שהוא עושה בעצמו, ולהכות את בנו שיעבוד את ה' - והוא יעבוד בטנו ורצונו, זה הבל!

על כן אין אני סובל מה שאתה כותב לי, ואדרבא אמרו (קדושין כ"ט) ריחים על צוארו ויעסוק בתורה, ילמד תורה ואחר כך ישא אשה. (חלק א קכד)