ברוריה   

(ראה גם: רבי מאיר)

תלמוד בבלי:

אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני, אמרה ליה שטיא, שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה', אלא מאי עקרה לא ילדה, רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו. (ברכות י א)

...אמר ליה ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבותא ואפילו הכי לא יצתה ידי חובתה (ולא יכלה ללמד ספר יוחסין) בתלת שנין... (פסחים סב ב)

דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון הואי, אמרה לו זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות (ראה שם למה ישבה), שקל תרקבא דדינרי ואזל, אמר אי לא איתעביד בה איסורא מיתעביד ניסא, אי עבדה איסורא לא איתעביד לה ניסא. אזל נקט נפשיה כחד פרשא (עשה עצמו כפרש), אמר לה השמעי לי, אמרה ליה דשתנא אנא, אמר לה מתרחנא מרתח (אחכה), אמרה לו נפישין טובא דשפירן מינאי (יש כאן רבות יפות ממני), אמר שמע מינה לא עבדה איסורא, כל דאתי אמרה ליה הכי. אזל לגבי שומר דידה אמר ליה הבה נהילה (תן לי אותה), אמר ליה מיסתפינא ממלכותא, אמר ליה שקול תרקבא דדינרא לפי פלגא פלח (שחד השלטון) ופלגא ליהוי לך. אמר ליה וכי שלמו מה איעבדי אמר ליה אימא א-להא דמאיר ענני ומתצלח... קם ערק (ברח ר' מאיר) אתא לבבל. איכא דאמרי מהאי מעשה, ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא. (רש"י: שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים נשים דעתן קלות הן עלייהו (קדושין פ'), ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם, וציוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה, והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית, וכשנודע לה חנקה את עצמה, וערק ר' מאיר מחמת כיסופא). (ע"ז יח א)

מדרש משלי:

אמרו מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב בבית המדרש בשבת בשעת מנחה ודורש, מתו שני בניו, מה עשתה אמן, הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש, אמר לה היכן שני בני, אמרה לו לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם, נתנה לו כוס של הבדלה, חזר ואמר היכן שני בני, אמרה לו פעמים הלכו למקום פלוני ועכשיו הם באים. הקריבה לפניו לאכול, מאחר שבירך אמרה לו רבי, שאלה אחת יש לי לשאול, אמר לה אמרי, אמרה לו קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, עכשיו בא נחזור לו או לאו, אמר לה בתי, מי שיש לו פקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו? אמרה לו חוץ מדעתך לא הייתי נותנה אותו. מה עשתה, תפשתו בידו והעלתה אותו לאותו החדר והקריבה אותו למטה, ונטלה הסדין מעליהם וראה שניהם מתים מונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני, רבי רבי, בני בדרך ארץ ורבי שהיו מאירין פני בתורתן. באותה שעה אמרה לו רבי מאיר, לא כך אמרת לי שאנו צריכין להחזיר הפקדון לרבו, כך ה' נתן וה' לקח (איוב א'). בדבר הזה נחמתו ונחה דעתו ונתיישבה, לכך נאמר אשת חיל מי ימצא. (משלי פרשה לא)

רמ"ע מפאנו:

ברוריה גלגול בת שבע, והיתה מלמדת לשלמה ומזהירתו, היא ברוריה דהוי מקרי לתלמידים ונתפתתה לתלמיד אחד, אותו התלמיד היה נפש אוריה בעלה הראשון, והיה בה שייכות מעט, והיא היתה סיבת מותו אז, ועתה הוא סיבת מיתתה, כי לכן באה לתיקונה. (גלגולי נשמות לה)