בריאה   אור   מאורות   

(ראה גם: אור, בריאה-כללי, ירח, כוכבים, שמש)

 

ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור. וירא אלקים את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. (בראשית א ג)

ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים... ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים. ויתן אתם אלקים ברקיע השמים, להאיר על הארץ. ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך, וירא אלקים כי טוב. (שם א יד)

זהר:

...וכעין זה לגמרי נעשה גם כן למטה, (דהיינו בעולמות התחתונים בי"ע, כי הנוקבא דאצילות נתלבשה בבריאה, ובריאה ביצירה, ויצירה בעשיה, וכן נשמתו של אדם מתלבשת בהרוח והרוח בנפש וגוף) עד שבצלם הזה נמצא גם כן אדם בעולם הזה, מוח וקליפה, (שהוא הרוח והגוף), וכל זה הוא לתיקון העולם.

כשהיתה הלבנה עם השמש בדביקות ביחד, היתה הלבנה באור שלה, (פירוש מתחלה היו ז"א ונוקביה המכונים שמש ולבנה, בקומה שוה ודבוקים זה בזה, בסוד הכתוב את שני המאורות הגדולים, כי אז היה להנוקבא, המכונה לבנה, כל האור שלה, ולא היתה צריכה לקבל כלום מז"א, המכונה שמש, אמנם לא יכלה הנוקבא להשאר במצב הזה, ונתמעטה מאורה וירדה לעולם הבריאה, ונעשתה שם ראש לשועלים, שהם ספירות דבריאה). אחר שנתפרשה הלבנה מהשמש, (דהיינו שירדה לעולם הבריאה), ונפקדה לראש על צבאות דבריאה מיעטה את עצמה ומיעטה האור שבה, ונבראו קליפות על קליפות לנצח את המוח, (שכל מיעוט ומיעוט שנעשה באורות הנוקבא נברא קליפה, ואלו הקליפות הן בסוד קליפה הקודמת למוחא כנ"ל), וכל זה נעשה לתיקון העולם, ועל כן כתיב להאיר על הארץ, (כי אלו הקליפות יצאו בסוד קליפה קדמה לפרי). (בראשית קט, ועיין שם עוד)

ויהי מקץ שנתים, ר' חייא פתח ואמר, מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, תא חזי, כשברא הקב"ה את עולם העליון (שהיא בינה), התקין הכל כראוי, והוציא אורות עליונים המאירים מכל הצדדים, (שהם ג' הקוין), והכל הוא אחד. וברא שמים של מעלה (שהוא ז"א), וארץ שלמעלה (שהיא הנוקבא), שיתוקנו כולם כאחד (הבינה וזו"ן) לתועלת התחתונים... (מקץ י)

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, רבי חייא פתח, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, הקב"ה ראה וצפה שהעולם אינו יכול לעמוד בלתי היסוד, ואיזהו היסוד שהעולם עומד עליו, הוא הצדיק, שנאמר, וצדיק יסוד עולם, וזהו יסוד הראשון שברא הקב"ה בעולמו, והוא נקרא אור, שנאמר אור זרוע לצדיק ועוד. ממה שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב, נאמר כאן כי טוב, ונאמר להלאה אמרו צדיק כי טוב, (אף כי טוב שבכאן סובב על צדיק).

רבי אומר אור הזה הוא אור המלאכים, (שהם בעולם היצירה), הוא שנברא תחילה, קודם כל העולם. ואם תאמר והרי אנו רואים שהשמים והארץ נבראו תחילה, (כי נאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ), אינה קושיא, כי מה שנאמר למעלה (עד הכתוב יהי אור) ספור הוא שאומר, וזה יהי (שהוא אור המלאכים) הוא הראשון, ומכאן התחילו כל הנבראים.

רבי יהודה אומר, זה אור הכסא ממש, (דהיינו אור הבריאה שנקרא כסא הכבוד), ומאור הזה נבראו שאר כל הנבראים, וממנו נבראו השמים, וכסא נברא בתחילה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון.

רבי אליעזר אומר אור המלאכים נברא בתחילה, שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, כלומר הבדלה נתן הקב"ה יתברך, בין זה האור (שהוא אור המלאכים), ובין החשך שהוא העולם הזה, והשמים הם המבדילים בין העולם הזה, ובין אור המלאכים, והם המבדילים בינתים בין האור ובין החשך.

רבן יוחנן בן זכאי אומר, נתן הקב"ה ממשלה למלאכים על השמים (שהם יצירה), והשמים על הארץ, (שהיא עולם עשיה), וכולם נתלים בכסאו יתברך שמו, (הוא עולם הבריאה), להורות כי גבוה מעל גבוה שומר... (זהר חדש בראשית שלב, ועיין שם עוד וערך כוכב)

וכיון שנברא העולם נרמז הרמז הגדול הזה, (שקץ האחרון יהיה) ברזי הסתרים, שנאמר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, כלומר, יהי רז, ורז ואור דבר אחד הוא, (שאור הוא בגמטריא ר"ז, ושיעור הכתוב הוא), וירא אלקים לזה הרז, כי טוב להיות ברז וסוד, כדי שלא יתגלה לשום אדם, שאלמלי יתגלה כמה פריצים מבני עמנו ילכו לאבדון (מחמת אריכות הקץ).

ועל שהיה ברז ובסוד הבדיל אלקים בין האור ובין החשך, דהיינו בין אומתו (ישראל), שהיא האור, ובין האומות, שהם החשך, שנאמר, ורשעים בחשך ידמו. ועוד כתוב בחשכה יתהלכו. ויקרא אלקים לאור יום, א"ר זהו יום קץ הגאולה, שנאמר הנה יום בא לה', זהו יום הקץ. (שם שנא)

אמרו לי פסוק הזה, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, ולמד ר' כרוספדאי, גדול התוספת מן האור, שהיה אור שלא היה כמוהו, זה הוא אור השכל הגדול שנתהוה מאור זיו הודו, וזהו העומד מאחורי הפרגוד...

דתנינן, מה שכתוב עוטה אור כשלמה, מלמד שעשה הקב"ה שאר המלאכים באותו האור הראשון (של ז"א), מאותו האור ממש. והיעלה על דעתך שהוא כמוהו, (שהרי יש מסך ופרסא המבדלת בין האצילות לעולם המלאכים), אלא מה שהוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים דברים מובדלים ומושכלים, אבל אין השגתם כהשגתו, (כי הפרגוד מחשיך עליהם). שר' כרוספדאי למד, השגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כמוה למטה מהם, (אבל השגתם קטנה ממה שלמעלה מהם)... (שם שנט)

ויאמר אלקים יהי מאורות וגו' שם למדנו, א"ר יצחק בר יעקב מהו שכתוב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, תא חזי, כשברא הקב"ה את עולמו עשהו מאותו אור הנאצל מלמעלה, וברא השמים מאותו הרקיע הראשון, שהכינו הקב"ה ובראו מתחילה, ואותו הרקיע הוליד כל שאר הרקיעים שנתהוו ממנו.

ואמר רב יהודה אמר רב אותו הרקיע, (שהוא יסוד דז"א), הוליד כל המאורות מאותו האור שמקבל מלמעלה, (מז"א), וכשברא הקב"ה אותו הרקיע לקח את המאורות והניחם באותו הרקיע הנקרא רקיע השמים, (שהוא יסוד דז"א), כי אותו הרקיע, (שהוא יסוד), נתהוה מן השמים, (שהוא ז"א)...

א"ר יהודה אמר רב, הרקיע העליון, (שהוא בחזה דישסו"ת), הוליד השמים אשר תחתיו, (שהוא ז"א, כי ישסו"ת האציל את ז"א), והשמים, (שהם ז"א), הולידו את הרקיע הזה, (כי ז"א האציל את היסוד שלו). ונקרא רקיע השמים, ולקח הקב"ה מאורות האלו ונתנם בו, (ביסוד דז"א שהוא המשפיע אותם אל המלכות הנקראת ארץ), זה שכתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים.

א"ר יצחק עשה הקב"ה, (שהוא בינה), מאורות האלו, והניחם ברקיע הזה, (שהוא יסוד דז"א), להיות ממשלה על הארץ,(שהיא המלכות), ולהשתמש בהם הבריות, (שהתחתונים יאותו לאורם). וכשבראם נתנו שניהם את אורם בשוה, (כלומר שהשמש והלבנה שה"ס ז"א ומלכות היתה מדרגתם שוה, שז"א הלביש קו הימין דבינה, והמלכות הלבישה את קו השמאל דבינה). אמרה הלבנה רבונו של עולם אין לך להתנהג בשני כתרים בשוה, מה עשה הקב"ה (שהוא בינה), המעיט אותה, והיינו הכפרה של שעיר ראש חדש שנאמר בו (חטאת) לה'... (שם שם תקסט, ועיין שם עוד וערך ירח)

...האור שנברא ביום הראשון (ממעשה בראשית, שהוא חסד), ממנו מאירים השמש והלבנה ביום הרביעי, (ממעשה בראשית, שהוא נצח, ושניהם הם קו ימין), ועליהם נאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, (שה"ס ז"א שנקרא שמש), ולילה בעמוד אש להאיר להם, (שה"ס המלכות שנקראת לבנה). (שם יתרו פז)

ואמר רב שמלאי, כשברא הקב"ה את העולם הביא אור באור, והלבישם זה בזה, וברא השמים שכתוב, עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה.

ואור זה נקרא אור לבושו, שהוא האור הראשון שנתלבש בו הקב"ה, והאור ההוא נתפשט בהוד והדר, ונברא העולם, שכתוב, הוד והדר לבשת וגו' נוטה שמים כיריעה. (שם רות מב)

...כיון שברא את התשובה, התנוצץ אור ממנו, והאור ההוא הבהיק והאיר מסוף העולם ועד סופו, ובו נברא העולם. ראה הקב"ה (את האור), ונסתכל ברשעים העתידים לבא בעולם הזה, וגנזו לעולם הבא לצדיקים.

ואם תאמר כיון שהוא עתיד לגונזו למה בראו. אלא כשברא הקב"ה אור זה לא בראו אלא לברא בו את העולם, ונסתכל וראה שרשעים עתידים לבא, וגנזו לצדיקים לעולם הבא, ועוד היום, אף על פי שהקב"ה גנזו, העולם מתקיים בו.

(אתה אומר שעוד היום העולם מתקיים בו), היעלה זה על דעתך, (כיון שגנזו ואינו, איך מתקיים העולם בו). אלא אמור, שהעולם מתקיים באור אחד, היוצא (מהאור הגנוז הזה), והוא כמו חוט היוצא מאור גדול, והעולם בו מתקיים, והוא עמודו של עולם, שנאמר וצדיק יסוד עולם.

וממנו השתיל ויצא זרע דוד ע"ה, שנאמר זרע יעבדנו יסופר לה' לדור, הוא שנאמר וכסאו כשמש נגדי, וכל זרעו של דוד, מצדיק זה יצא, כענין זה כל פעל ה' למענהו. (שם שם תע)

תלמוד בבלי:

ואמר רב יהודה אמר רב, עשרה דברים נבראו ביום ראשון... אור וחושך... ואור ביום ראשון איברי, והכתיב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר, כדרבי אלעזר, דאמר אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור ההפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם, ולמי גנזו, לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר אמרו צדיק כי טוב. כי שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח. כתנאי, אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב, וחכמים אומרים הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי. (חגיגה יב א)

ראה עוד בריאה-כללי תמיד לב א, וערך ירח חולין ס ב.

מדרש רבה:

ויאמר אלקים יהי אור, רבי יצחק פתח (תהלים קי"ט) פתח דבריך יאיר מבין וגו', ר' יהודה אומר האורה נבראת תחלה, משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל, מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע היך הוא קובע תימליוסים, כך האור נבראת תחלה. ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה, משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין. עד כאן דרש רבי יודן, אתא ר' פנחס ור' יהודה בר ר' סימון ור' חנון בשם רבי שמואל בר רב יצחק פתח, פתח דבריך יאיר מבין פתיים, מפתח פומך לן הוה נהורא, ויאמר אלקים יהי אור וגו'. (בראשית ג א)

רשב"י פתח, (משלי ט"ו) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, שמחה לאיש זה הקב"ה, שנאמר (שמות ט"ו) ה' איש מלחמה ה' שמו, במענה פיו, ויאמר אלקים יהי אור, ודבר בעתו מה טוב, וירא אלקים את האור כי טוב. (שם שם ג)

רבי שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן, אמר ליה מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה, א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמרה לו בלחישה. א"ל מקרא מלא הוא, (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחישה אתמהא, א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה. א"ר ברכיה אילולא שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה. מקמי כן מה הוו אמרין, ר' ברכיה בשם רבי יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מ"ג) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בית המקדש, הדא מה דכתיב (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו'. (שם ג ד)

תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא גנוזה, והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, אתמהא, שבעה ולא שלשה הן, והלא ברביעי נבראו המאורות, אלא כאיניש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי, (זה אני מכין לז' ימי המשתה, אף שאינו מספיק אלא למקצתן)... (שם ג ו)

ויאמר אלקים יהי מאורות, רבי יוחנן פתח (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים, א"ר יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים, לקדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים. רבי שילה דכפר תמרתא בשם רבי יוחנן אמר אף על פי שעשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו, אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה... רבי חנינא אמר לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, אלא מלמד שצפה הקב"ה שעתידין אומות העולם לעשותן אלוהות, אמר הקב"ה מה אם משהן שנים מכחישין זה את זה, אומות העולם עושין אותן אלוהות, אלו היה אחד על אחת כמה וכמה. ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר שניהם נבראו להאיר, שנאמר והיו למאורות... (שם ו א)

תולדות, א"ר שמואל ב"ר נחמן כל תולדות שנאמרו בתורה חסרין בר מן תרין, אלה תולדות פרץ וגו', והדין, ומפני מה אינון חסרין, ר' יודן בשם ר' אבין אמר כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן... ומאורות, ר' שמעון ב"ר יהודה איש כפר עכו אמר משום ר"מ אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת, אתיא כרבנן ולא אתיא כרבי יוסי, דאמר ר"י אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מאי טעמא (תהלים מ"ט) ואדם ביקר בל ילין וגו', ורבנן אמרי במוצאי שבת ניטל זיוו ממנו וטרדן מגן עדן...

א"ר יהודה ב"ר סימון אותה האורה שנברא בה העולם אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים עמד וגנזו מהם, שנאמר (איוב ל"ה) וימנע מרשעים אורם... רבי לוי בשם רבי נזירא אמר ל"ו שעות שמשה אותה האורה, י"ב של ערב שבת וי"ב של ליל שבת, וי"ב של שבת, כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי, ובמה ברכו באור, כיון ששקעה החמה בליל שבת שמשה האורה, התחילו מקלסין להקב"ה... (שם יב ה)

דבר אחר החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופרשם, אנו מוצאים במעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא האור, שנאמר (בראשית א') בראשית ברא אלקים, ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור, ודוד פרשו מאחר שברא אור ברא שמים, שנאמר (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה. שלשה בריות קדמו את העולם, המים והרוח והאש... האש הרה וילדה אור... (שמות טו כב)

דבר אחר אל מול פני המנורה, בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יכול להדליק נר מתוך חושך, שנאמר (בראשית א') וחשך על פני תהום, מה כתיב אחריו ויאמר אלקים יהי אור, ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לאורה שלכם... (במדבר טו ה)

פרקי דר' אליעזר:

רבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל ור' ישמעאל ור' אלעזר בן ערך ור' אליעזר בן הורקנוס ור' עקיבה היו דורשין על מולד לבנה, אמרו דבר אחד אמר הקב"ה ונבראו השמים למכון כסא כבוד מלכותו, שנאמר (תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נעשו, אבל בצבא השמים יגיעה הרבה יגע, מה עשה הקב"ה נפח ברוח נשמת פיו ונבראו כל צבא השמים בבת אחת, שנאמר וברוח פיו כל צבאם, כל הכוכבים והמזלות ושני המאורות נבראו בתחילת ליל ד', ולא קדם זה לזה אלא ב' ידות שעות, לפיכך כל מעשה חמה במתינות וכל מעשה לבנה בזריזות... (פרק ז)

בכ"ח באלול נבראו חמה ולבנה ומנין שהוא שנים וחדשים וכו', היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה, ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן. (פרק ח)

פסיקתא:

...ויום ראשון של עולם נבראו המאורות ולא נתלו עד יום ד', ועכשיו האריכה אותה אורה שלשה ימים שהן ל"ו שעות... ומחר בשבת היה ראש השנה באותו היום נמי האריך היום ל"ו שעות שלא היתה מדת הלילה נוהגת... והיינו דאמרינן זכרון ליום ראשון, שאורה שלו כיום ראשון... כדי שלא לצער את אדם הראשון שעדיין לא ראה חשכה ולילה... (פרשה מו)

שוחר טוב:

ראה בריאה-כללי, תהלים קד.

ילקוט שמעוני:

אמר רבי בנאה מפני מה לא נאמר כי טוב בשני, מפני שנברא בו אור של גיהנם... ואור דידן עלה במחשבה להבראות ערב שבת, ולא איברי עד מוצאי שבת... נתן הקב"ה בינה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא ב' אבנים וטחנן זה בזה ויצא מהן האור... (בראשית פרק א, ו)

ויתן אותם, השמים נתנו המאורות מתנה לעולם... היכן חמה ולבנה, ברקיע שני... לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ה עם עולמו שלא נתנה ברקיע הראשון, שאילו כן לא היתה בריה יכול לעמוד מפני אשו של יום... (שם שם י)

לקח טוב:

יהי מארת, לא אמר יהיו מאורות אלא ללמדך כי האור שברא ביום ראשון ממנה נהיו המאורות, על כן כתוב יהי, כלומר יהי האור מאורות שנחלק למאורות השמש והירח והכוכבים והמזלות... (בראשית א יד, וראה שם עוד)

ילקוט ראובני:

ויאמר אלקים יהי אור, כשקרא הקב"ה לאור אמר לשר חש"ך שדומה לשור סור מפני כי אני רוצה לבראת העולם באורה, א"ל מפני מה תבראותו קודם ממני, א"ל אם אין אתה סור ממני הריני גוער בך ומאבדך מן העולם, כי אני בוראו באור הוא טלה אש מזל ניסן. א"ל אחרי האור מה אתה בורא, א"ל אותך חשך דומה לשור מזל אייר... (בראשית)

יו"ד נטל אש וחתמו וטבעו וקרא שמו שמש, בו ביום נטל האור וחתמו וטבעו וקרא שמו ירח, והיו שניהן שווים ושקולין כאחד, הדא הוא דכתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שניהם היו גדולים עד שקטרגה הלבנה לחמה... (שם)

רש"י:

יהי מאורות - מיום ראשון נבראו, וברביעי ציוה עליהם להתלות ברקיע, להבדיל - משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום בין בלילה. (בראשית א יד)

רמב"ן:

וירא אלקים את האור כי טוב - כתב רבינו שלמה... ולפי פשוטו כך פירושו, ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך להשתמש בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה... ... כן אמר ביום הראשון בהיות האור וירא אלקים כי טוב, שרצה בקיומו לעד... ויבדל אלקים בין האור ובין החשך - איננו החשך הנזכר בפסוק הראשון שהוא האש, אבל הוא אפיסת האור, כי נתן אלקים מדה לאור ושיהיה נעדר אחרי כן עד שובו. ואמרו קצת המפרשים כי האור הזה נברא לפניו של הקב"ה כלומר במערב, ושקעו מיד כדי מדת לילה, ואחרי כן האיר כמדת יום... ואינו נכון כלל פן יוסיפו על ששת ימי בראשית יום קצר, אבל יתכן שנאמר כי האור נברא לפניו יתברך ולא נתפשט ביסודות הנזכרים, והבדיל בינו ובין החשך שנתן לפניהם מדה ועמד לפניו כמדת לילה, ואחר כך הזריח אותו על היסודות. והנה קדם הערב לבקר... (בראשית א ד)

ויקרא אלקים לאור יום - יאמר כי נברא הזמן ועשה מדת יום ומדת לילה... והנכון שענין קריאה באלו בכאן הוא ההבדלה המוגבלת בהם כשלבשו צורתם וכך אמרו יום יהא תחומך ולילה יהא תחומך... (שם שם ה)

יהי מאורות - הנה האור נברא ביום ראשון ומאיר ביסודות, וכאשר נעשה הרקיע בשני הפסיק באור ומנע אותו מהאיר ביסודות התחתונים. והנה כאשר נבראת הארץ בשלישי היה בה חשך ולא אור, ועתה ברביעי רצה הקב"ה שיהיו ברקיע מאורות מגיעים אור לארץ, כי היה למעלה מן הרקיע ולא יאיר על הארץ. וענין יהי מאורות, כי מאמר השמים גזר בראשון שיהיה אור במדת היום, ועתה גזר שיתגשם ויתהוה ממנו גוף מאיר ביום גדול האורה, וגוף אחד קטן האורה מאיר בלילה, ויתלו שניהם ברקיע השמים שיאירו גם למטה. ויתכן כמו ששם בארץ כח הצמיחה במקומות ממנה, כן שם ברקיע מקומות מוכנות ומזומנים לקבל האורה. והגופים האלה מקבלים אור מזהירים, ולכן יקראם מאורות לא אורים.

להבדיל בין היום ובין הלילה - כתב רש"י משנגנז האור הראשון, אבל בששת ימי בראשית שמשו האור והחשך יחד בין ביום ובין בלילה, ואיני רואה שיהיה זה דעת רבותינו המזכירים גניזה על האור הראשון, אבל לדעתם האור הראשון שמש שלשה ימים וברביעי נאצל ממנו ונעשו בו אז ממנו שני המאורות האלה, כמו שאמרו נובלות אורה של מעלה גלגל חמה, כי לפי שלא היה עולם הזה ראוי להשתמש באור ההוא בלי אמצעות גנזו לצדיקים לעולם הבא... (שם א יד, ועיין שם עוד)

ויעש אלקים וגו' ויתן אותם - מלמד שלא היו אלו המאורות מגוף הרקיע אבל גופים נקבעים בו. (שם שם טז)

אלא כך היא קבלת רבותינו ז"ל, שהקב"ה ברא נפשותיהם של צדיקים... בראשון בכלל בריאת האור ברצון הקב"ה, והוא יתברך שמו ברא המקום שנקרא גיהנם, וברא בו אש דקה מן הדקה, שאינה גוף ממש נתפס, ושם כח באש הזו באותו מקום הנזכר... והפרישו רבותינו בין האש שבעולם הזה ובין האש ההוא בהפרש גדול, שאמרו בפסחים אור שלנו נברא במוצאי שבת, ואור גיהנם נברא ביום שני... (כי הנבראים ביום ראשון דקים וקרובים לסבה הראשונה יותר מן הנבראים בשני... (תורת האדם שער הגמול)

ראה גם שיר השירים ג ט.

רד"ק:

יהי אור - אף שלא היו המאורות ברקיע השמים עד יום רביעי, מכל מקום נבראו ביום ראשון על הגלגלים, והכל נברא ברגע אחד, אך לא יצאו פעולתם לפעלם על פני תבל כי אם כל אחד ואחד ביומו. וגם האור לא התחיל לשלח ניצוציו לגדל צמחי ארץ ולהיות עשב מזריע זרע עד אשר אמר השם שיהיו מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ולעשות פעולתם בעולם הארצי... (בראשית א ג)

מורה נבוכים:

ראה בריאה-כללי חלק ב פרק ל.

חזקוני:

ברקיע השמים להאיר על הארץ - שכן דרך לתלות הנר במקום גבוה. לפי פשוטו הוצרכו חמה ולבנה להאיר על הארץ, והאור הנברא ביום ראשון להאיר על השמים, לפי שהרקיע שנברא ביום שני נעשה חוצץ בין האור הראשון ובין הארץ... (בראשית א טו)

רבינו בחיי:

יהי אור - על דרך הפשט שני אורים היו, הראשון האור שמשתמשין בו בעולם הזה הוא אור חמה ולבנה, והשני האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. וידוע כי האור שמשתמשים בו בעולם הזה הוא נאצל מן האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא... ואל תתמה ותאמר והלא לא נבראו המאורות עד יום רביעי, כי המאמר ביום רביעי הוא שגזר שיאירו למטה לארץ, זהו שאמר להאיר על הארץ, שהרי ביום ראשון לא היו מגיעין האורה למטה כי אם ברקיע...

ועל דרך הקבלה יהי אור ויהי אור, אין תחלת הויית האור הזה במאמר הזה, כי כבר היה במאמר בראשית, שהוא מאמר ראשון, ומזה אמרו רז"ל בראשית נמי מאמר הוא, ובאותו מאמר היה האור מכוסה, ועתה במאמר יהי אור גלה אותו והגבילו להתבונן בו, וזהו שרמזו לנו חכמי האמת ויהי כן אין כתיב כאן אלא ויהי אור, כבר היה במעשה בראשית. 

ויש לך לדעת כי האור הזה נקרא טוב, ונקרא רב טוב הצפון שישראל זוכין אליו... וצריך אתה לדעת כי עתה במאמר הזה יהי אור התחיל בריאת העולם ונברא בכ"ה באלול, זכר לדבר יהי אור, כלומר מלת יהי, ומה שאמר בתשרי נברא העולם, באורו בתשרי נשלמה הבריאה, כי בו נברא אדם שהוא תשלום הבריאה וגמר הכל, כי הוא חותם תכנית, מפני זה לא יכלו לומר באלול נברא העולם כי הלכו אחר הגמר והחתימה... (בראשית א ג, וראה עוד בריאה-כללי)

יהי מאורות - ...ויתכן לפרש יהי מאורות שאין המאורות האלה מכלל הגלגלים אבל הם מאורות רוחניים מקבלי האורה מן האור הראשון, וגזר עתה במאמר הזה יהי מאורות שיתפשטו מן האור הראשון ההוא מאורות רוחניות שיהיו מאורות למאורות שעל הארץ, וזה שאמר הכתוב והיו למאורות ברקיע השמים, היה לו לומר והיו לרקיע השמים כמו שאמר והיו לאותות, אבל הכונה שיהיו מן האור הראשון שהוא מאורות למאורות שעל הארץ, כי לא אמר הכתוב יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ, ואם כן הבן כי המאורות הראשונים שהזכיר יהי מאורות הם מאורות רוחניים מקבלים אורן מן האור הראשון ומשפיעין אותם במאורות של מטה, והם תענוגות נפשות הצדיקים מקיימי התורה והמצות... (שם א יד, וראה שם עוד)

ודע כי אם תדקדק בפרשה זו יתבארו לך ממנו ארבעה ענינים, האחד שהמאורות הללו הן תמיד באותן המקומות שנקבעו שם תחלה, כלומר שהם קבועים ואינם מתנועעים, כי הגלגל הוא המתנועע והמאורות קבועים בו מתנועעים בתנועתו... השני שהם קבועים בעובי גוף הגלגלים כי עובי גוף הגלגל מתמלא בגודל גוף המאורות, ועל זה אמר "ברקיע השמים"... השלישי שאין עובי הגלגלים מונע אור המאורות והכוכבים למטה כל כך עצם השמים פשוט וזך... הד' כי אור הלבנה נמשך מאור החמה, כי הלבנה אין לה אורה מצד עצמה כי אם מאור השמש, ומזה תקנו רז"ל בתפלת יוצר "ראה והתקין צורת הלבנה", כלומר שהיא צורה בלתי אורה... (שם, וראה שם עוד)

מאירי:

ראה בריאה-כללי.

בעל הטורים:

מארת - נכתב חסר שלא נברא להאיר אלא השמש, וירח לא נברא אלא כדי שלא יעבדו לחמה אם תהיה יחיד. מארת בגימטריא שמש... (בראשית א יד)

עקדה:

יהי אור - אחר שיצאו למציאות קצות הבריאה שלא נקרא עליהם מאמר, השמים כי הם מוחשים רק בלבות הנביאים, והארץ מפני חסרונותיה, ריחף רוח ה' על הנמצאים החסרים האלה להוציאם אל הפועל המושלם. והאור מורה בראשונה ובעצם על מציאות מוחש שנתחדש אחר ההעדר, כי הוא קנין והחושך העדר, ואחר ששהתה הבריאה החסרה כדי שיעור לילה ברא אור בשיעור יום... (שם א ג, וראה עוד בריאה-כללי א א)

ויבדל אלקים - אם רוצה לומר שהבדילו מתוך החושך שיהיה נקי, היה לו להקדים זאת לוירא אלקים את האור כי טוב. ואמרו רז"ל שהוא הרחקת דבר מדבר כשני שלטונות, שאף שרודפים זה אחר זה לעולם לא ישיגו אחד את השני. ועל ידי בריאה זו נתחדש זמן שתשערהו הנפש... (שם א ד)

יהי מאורות - ראה ברלב"ג שהקשה הרבה, ובאמת הסדר הוא נכון, כי אין הארץ צריכה לתנועת המאורות להוצאת הצמחים, אבל בעלי החיים צריכים לחום המאורות, על כן הקדים המאורות לבריאתם... (שם א יד)

אברבנאל:

יהי אור - נברא אור לשמש עד יום ד', כדי להבדיל על ידו ימי הבריאה... האור נתחדש באויר, ולא היו מאורות או עב מאיר, כי אז היה האור נתלה בנושאו. ונברא ביום א' בכח בגלגל, והוצא לפועל ביום ד', או שהכוכבים היו בגלגליהם ועוד לא האירו... ויהי ערב - מתחילה, ואחר כך נברא האור. וכן נזכר ונעשה בשבתות ובמועדים, וכן ההעדר קודם להויה. ואמר ויהי ערב - שגם האור הנברא הזה שקע ובא בהדרגה ולא בפתאומיות. (בראשית א ג)

יהי מאורות - כדפירשנו נברא הגלגל העליון ביום א' עם ד' היסודות ועם האור להבדיל הימים והמלאכות... והמאורות נבראו ביום ד' בל נחשוב שמהם נתיבשה היבשה ונתהוו הצמחים, והאור הכרחי לבעלי החיים שנבראו בחמישי. והאור הראשון לא היה מחמם. ולדעתי קבע ביום ד' מהאור הראשון בחלקים מוגבלים בגלגלים הספיריים והם המאורות... להבדיל בין - לא בדרך פלא כהאור הראשון, אלא בתנועתו התדירה... (שם א יד)

ספורנו:

יהי אור - הוא אור שבעת הימים שהיה לצורך המתהוים בלתי זרע, והוא יהיה לעתיד כברז"ל, שיהיה אז לצורך מה שעתידה להוציא גלוסקאות וכלי מילת שלא מכח הזרע. (שם א ג)

ויבדל אלקים בין האור - אותם הימים ששמש בהם האור הראשון היו זמני אור וזמני חשך שלא בכח סבוב גלגל אלא ברצון אלקי שהבדיל בין זמן האור לזמן החושך. (שם א ד)

יהי מאורות - באותו הרקיע הנוצר ביום שני יהי ניצוץ המאורות ושם יתרבה ויתמזג לפעול בתחתונים כל האמור בפרשה, כמו שנראה בחוש שיתרבה אור הנצוץ בעברו במים הזכים. (שם א יד)

ולמשול ביום ובלילה - לחדש הויות בתחתונים הוצרכו אז עם האור הראשון להויית בעלי חיים אשר הם יותר נכבדים מהצמחים. ולהבדיל - להבדיל בתחתונים בזריחתם ובשקיעתם בין זמן החשך אשר קראו לילה, כאמרו למעלה להבדיל בין היום ובין הלילה. (שם א יח)

אלשיך:

...והמאמר הא' רוח פיו, אור שפע רוחני מבחינת הכח הראשון המשתלשל ומתפשט ומתלבש ומהווה מציאות ראשון, ולגדול דקות רוחניותו לא יתהווה ממנו גשמי ממש, כי אם מציאות התלבשות גשמית, ועל כן גם השמים לא קנו הויה ממשית חזקה ביום א', וזה שאמר שהיו השמים לחים עד שבא המאמר השלישי ביום השני. ולכן נברא אחר כך האור הדק כי נגמר מיד, וגמרו הוא ביותר דקות מן הרקיע שנגמר רק ביום ב', אבל לא מקודמיו... (שם א א)

יהי אור - מדוע שינה לומר ויהי אור, ולא אמר ויהי כן. ואולי ידבר על אור שני, אור החכמה שאמרו חז"ל שהוא נובלות אורה של מעלה. ובבראשית רבה, מלמד שנתעטף בו הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו וכו'. דעתו לומר שאורה זו היתה רוחנית, אך לא כהאור העליון ממש, ועל שלא זכו הדורות להשתמש בה נגנזה. וזה ששאל מהיכן היתה האורה, אם משמים וארץ שהיתה בהם בכח, איך יהיה דבר רוחני גשמי? ואם היה מאור של מעלה איך יאמר יהי אור שיורה על הויה חדשה? ואמר לו מלמד שנתעטף וכו', שהיה אמנם מהאור הראשון, אך שם מסך בינתים מאור רוחניות מעובה, כך שיסבלוהו בני אדם, ואם כן לא יתחשב כעצמיות האור העליון, כי אם כדבר מתהוה חדש, וחזר ואמר ויהי אור - שזולת זה היה אור אחר. ויקרא אלקים - להורות שהחושך בריאה בפני עצמה ולא רק העדר אור. יום אחד - שקצבת יום ולילה לא היתה על ידי סיבוב הגלגלים עד יום ד' כי אם על ידו יתברך. או רוצה לומר ויבדל אלקים - הבדיל את החושך הראשון למקומו הנאות לו בגיהנם. (שם א ג והלאה)

ראה עוד: בריאה-כללי.

מהר"ל:

ראהו שאינו כדי וכו', ואין להקשות אחר שידע שהאור שיברא אינו כדאי לעולם הזה אם כן למה בראו בששת ימי בראשית, שיש לומר שכל דבר אף מה שיהיה לעתיד הכל נברא בששת ימי בראשית ואין חדש תחת השמש... (גור אריה בראשית א ד)

משנגנז האור הראשון וכו', לא מיד, שהרי על כרחך בששת ימים הראשונים היה משמש האור הראשון, שכך כתוב "כאור שבעת הימים", דשמעת מיניה שאור ז' הימים אור הראשון היה משמש ולא נגנז אלא עד מוצאי שבת, ולפיכך צריך לומר דהאי "להבדיל" רוצה לומר אחר ז' ימים... לפי שלא נגנז האור הראשון אלא בשביל חטא האדם שראה הקב"ה שעתיד לחטא, ולפיכך קודם שנברא אדם הראשון לא נגנז... (שם א יד)

אור החיים:

יהי אור - ...ולא יאמר אדם בראותו כל כך ירידת ישראל כל אורך הזמן חס ושלום אבדה תקוה מבנים, לא כן הוא אלא ויאמר אלקים יהי אור, הוא אור הגאולה העתידה המופלא. ואומרו יהי אור על דרך אומרו בתיקוני הזוהר ויהי רז, שאור בגימטריא רז, הכונה שגזר ה' יתעלה שמו שאור זה של מלך המשיח לא יתגלה בעולם ויהי סוד טמון אצלו, ואומרו וירא אלקים את האור כי טוב חוזר על האור מצד עצמו, כי טוב הוא, אשרי עין ראתה... והנה ידוע הוא כי בעונותינו הרבים הרבה נצוצות של קדושה הוטבעו בתוך הקליפות וגם הרבה ערב רב נשתקעו בתוך הקדושה... ולזה צריך כביכול להבדיל הטוב מהרע והאור מהחשך. והנה ידוע כי הקליפה חיותה היא יניקתה מהקדושה דוקא, וזולת זה אין לה חיות, ולכן אז בהבדיל ה' את האור שהיא הקדושה ונשאר רע מובדל ואין לו מקום חיות לינק ממנו ממילא יבטל... וזה הוא שאמר "ויקרא אלקים לאור יום", פירוש ויקרא לשון יקר וגדולה, כי אין מעלת הקדושה נכרת אלא בהפיל הקליפה הנקראת חשך... (בראשית א ב)

יהי מאורות - טעם אומרו יהי לשון יחיד על ב', בזה רמז כי אחד מהם הוא המאיר ביום, ולזה לא אמר לשון רבים, ובאמצעות שדבר ה' בדרך זה הוא שהיה מה שהיה בתכלית הדבר שנתמעטה הירח... אכן ירצה הכתוב להיות שקדם ביום הראשון וברא האור, ותמצא שאמר בפרשה ראשונה ה' פעמים אור, ורמזו ז"ל כי ה' אורות נבראו והבדילם ה' לנחלתו לעתיד לבא לצדיקים, והן עתה ביום ד' האציל מהאורות חלק המספיק לעולם ותלאו ברקיע השמים... והתנה שלא יהיו קבועים אלא שיסובבו, כדי שבאמצעות הסיבוב יוכר יום ולילה, וזה עשה לסימן הכרת הימים המקודשים... (שם א יד)

והיו למאורות - משמעות הכתוב יגיד כי צוה ה' שיהיה אור המאורות בוקע בשמים, ועוד לומר שיאיר בארץ, פירוש שיאירו המאורות בכל הקף השמים, וגם יגיע אורם עד למטה לארץ. עוד ירצה כי הכינם ה' שיאירו תוקף אורן ברקיע, ומהאור המתפשט ברקיע תאיר ארץ, כי אין כח בארץ לסבול תוקף אור המאורות... (שם א טו)

ויעש אלקים - טעם שלא הספיק במה שאמר כבר ויהי כן על כל האמור כי מעשה זה הוא מעשה חדש, שאחר שנתמעטה הירח כאמור בדבריהם תיקן ה' וקבע מעשה חדש, שקבע ממשלה לירח בלילה, כי ביום אין לה ממשלה לפני אור השמש, וליוה לה הכוכבים... (שם א טז)

תניא:

...על דרך משל ביום ראשון מששת ימי בראשית נגלית מדת החסד כלולה מכל מדותיו הקדושות, ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו מלובשים בה, וברא בה את האור במאמר יהי אור, שהיא בחינת התפשטות והמשכת האור לעולם מלמעלה, והתפשטותו בעולם מסוף העולם ועד סופו, שהיא בחינת מדת חסד, רק מפני שכלולה גם ממדת גבורה לכן לא היה רוחני כאור של מעלה ממש, וגם נתלבש בעולם הזה שהוא בבחינת גבול ותכלית... (שער היחוד והאמונה פרק ו)

הכתב והקבלה:

...וכן בשתי תכונות המתנגדות האור והחשך, כאשר חשך השמש בצאתו יעדר האור ונשאר החשך קיים... ומזה נדע כי הוא עצם הבריאה, אמנם האור דוחה את החשך עד מקום שקרני נגהו מגיעות וכאשר יעדר מקבילו אז נשאר קיים על מתכונתו, לכן על חדוש החשך נאמר בריאה, בורא חשך, בעבור שהוא חומר עצם שאין כח באדם לדעת תוארו, ועל זכות האור הונחה מלת יצירה, כי גבול שם לו לדחות החשך כפי כח ממשלתו והפקת נגהו... (בראשית א א)

יהי אור - אף שלא היו המאורות ברקיע השמים כי אם ביום הרביעי, יתכן בריאה על האור גם בשלשת ימים הראשונים, כי מהות האור הוא עצם זך ספוגיי וגשמי דק מאד קל התנועה, והוא מלא כל האויר עד למעלה מן הרוח, וכשיולד בו תנועת הרעדה על ידי השמש והכוכבים או על ידי אש ארצי, יתעורר אור הזה ויורה את חציו וקרנותיו, בזה יזהיר את כל הגופים המונחים במקום שקרנותיו מגיעים בלי מסך מבדיל, ואז יקרא אור בפועל, ובהעדר התנועה ההיא ישאר אור בכח, כן כתבו המפרשים... ולפי זה יש לשם אור הוראה תאומית ומוכפלת, הא' על פעולת הארתו, והב' על מקום שכינתו ותחנותו תוך האויר כי אותיות אויר ואור דומות ממש. ואפשר שאין לקרות מלת אויר בפתח וציר"י אבל האל"ף חלומה והוי"ו והיו"ד שאחריו נעלמים בקריאה כמלת אור... ולפי זה תרגום יהי אור כלומר אויר שבתוכניותו אור... (שם א ג)

וירא אלקים את האור - כלומר הוציא את האור אל גדר הגלוי, הוציאו מן גדרו הקדום שהיה מכוסה ונעלם בציורו ית' ממציאותו הנעדר הלזה הביאו אל ישות והוית מציאותו, כי חדוש העולם בכללו והנבראים לפרטיהם אינו רק יציאה מן הכח אל הפועל... ויבדל אלקים - שהיו צמודים כשני חצאי כדורים האור מלמעלה והחשך מלמטה, ונבדל האור מן החשך בשלשה, הא' שלא יתערבו יחד, הב' שזה ישמש ביום וזה בלילה, הג' שיהא האור נדחה ויסוג אחור מפני החשך וחשך מפני אור, ולא כדעת האומרים שהחשך העדר האור, אבל הוא בריאה, רק שאין טובו נגלה כל כך, ולכן לא נאמר כי טוב אצל החשך אף שתועלתו גדולה לנו, מכל מקום אינו נגלה... (שם שם ד)

מלבי"ם:

יהי אור - כבר ביארנו שברגע הראשון שברא ה' את השמים נבראו כל רבבות הכדורים הגדולים הנמצאים במרחבי עולם העשיה ברבוי מופלג ובמרחק מבהיל כל חכמי לב, ונתלו כל אחד במקומו הקבוע לו ויסובו תכף במערכתם על מעגליהם. והנה כל הכדורים הגדולים הנקראים כוכבים השייכים לגבול הכדור הגדול מכולם הנקרא שמש כולם כדורים אפלים וחשוכים ככדור הארץ שלנו, רק השמש לבדו הוא מלא אורה, ומבואר מעדות התורה שבעת נברא הכדור הגדול הזה השמש היה גם הוא חשוך ולא אור, מזה מבואר שעצמות חמרו אינו אור רק דבר אחר נעלם מאתנו, והאור לא ניתן בו עד יום רביעי. ואחר שנבראו השמים והארץ והיה חשך בכל רחבי הבריאה ברא ה' חומר האור בלתי נתלה בדבר מאיר או בכדור השמש, רק ניצוצי אור התפשטו בכל מרחבי הבריאה בלתי מושפע מגשם מאיר... 

...ובאה התשובה מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה, ותבין על פי המבואר כי האור המוחלט והעצם הנשגב ית' נקרא בכתבי הקודש בשם אור, "באורך נראה אור"... ונקרא בדברי המקובלים אור קדמון אור צח... והתבאר בחכמת האמת כי אורות השכליים השתלשלו על ידי לבושים ומסכים רבים מהשכל העליון והמאור הקדמון והאור ההוא התפשט על ידי מסכים רבים ואספקלריות שונות לבושים וחלונות עד שהתגשם האור ההוא בניצוצי השמש והכוכבים שהוא המדרגה השפלה בכל האורות, כי אור השכל שלם ממנה ואור המלאכים יותר שלם... לפי זה האור הנברא ביום הראשון היה השפעת אורו הגדול אשר האציל מכבודו והלבישו בלבוש עב וענן למען יתמעט ויצטמצם ויתעבה עד יקרא בשם אור... ועל כן אמרו שראה הקב"ה שיהיו רשעים בעולם וגנזו (לאור הראשון) לצדיקים לעתיד לבא, שאור זה השכלי והרוחני לא יסבלוהו בעלי חומר השקועים בהבלי העולם הזה ותאותיו... (בראשית א ג, וראה שם עוד וערך אור ושמש)

ויהי ערב - הרי"ב כתב שלכן היה ערב תחלה כי מעת שברא את השמים והארץ עד שאמר יהי אור נמשך י"ב שעות והיה חשך ולילה, ואחר י"ב שעות אמר יהי אור והיה בקר, ואינו נכון, דהא אמר ויהי ערב, וחשך ששמש קודם בריאת האור לא יקרא ערב רק לילה, ולכן טוב יותר מה שכתוב בכוזרי, שכשאמר ה' יהי אור נהיה אור ונשקע תיכף, ושקיעה זו קרא ערב, ואחר י"ב שעות זרח והיה בקר, וזה עשה כדי שיהיה ערב ובקר שהוא יום שלם, ובזה מבואר מה שאמר יום אחד לא יום ראשון, שהוא טעם למה שנשקע האור תכף כדי שיהיה יום אחד, שיום בלא לילה לפניו אינו יום אחד רק חצי יום... (שם א ה)

יהי מאורות - כבר בארנו שכדורי השמש והירח והכוכבים נבראו יש מאין במאמר הראשון, ומאז סבבו על מעגליהם כדרכם, רק שהשמש שהוא המפלש אורו על הארץ ועל כל כוכבי אור לא ניתן בו אור עדיין והיה כדור חשוך, רק שהאור התפשט אז בכל רחבי הבריאה בזהר עצום בלא נרתק, אבל אחרי שרצה לברא בעלי חיים והאדם שהם לא יוכלו לסבול האור ההוא כי עיניהם לא יוכלו לסבול רק אור השמש, לא אור ה' הגדול שהופיע בג' ימים הראשונים, וכן החום הבוער אז היה ממית אותם לפי טבעם, לכן הוכרח לאסוף את האור הזה ולשומו בכדור השמש שיהיה נרתק לו ומצמצם אורו וחומו באופן שיוכלו הברואים להשתמש בו... (שם א יד)

עוטה אור כשלמה - מהאור הנעלם הוציא אור השכל אחר השתלשלות עד שנתגשם לאור המוחש, ומסתיר את הפנימי כעטית שלמה, שהוא יותר מלבישה. נוטה שמים - על ידי האור נעשה הרקיע בו מתהווים האדים והמטר. (תהלים קד ב)

העמק דבר:

את האור כי טוב - ולא כתוב כמו בכל הפרשה "וירא אלקים כי טוב", משום שיש שני משמעות בלשון כי טוב, א' כי טוב הדבר לתכלית הנרצה בו... ב' הוא טוב באמת. והנה בכל הבריאה יש כמה דברים שאינם טובים כמו מיני מזיקים, אלא שראה הקב"ה דלתכלית הבריאה נצרך להיות כך, אבל אור הוא טוב בהחלט עד שמכנים לכל דבר טוב ומועיל שהוא אור... (שם א ד)

ויבדל אלקים - ...וכאן אין לפרש באופן הב' שהרי אור וחשך מובדלים ממילא לעין, אלא פירוש הא' שעשה מסך מבדיל, והיינו באיזה שעה שאינו לא אור ולא חשך, וכך הטביע המקום ב"ה שלא יהא החשך תכף אחר האור אלא יהא האור מתמעט והולך עד שנעשה חשך. (שם)

שפת אמת:

במדרש ואהיה אצלו אמון, הביט בתורה וברא את העולם וכו', דמקודם היה בריאת האור וירא וכו' האור כי טוב ויבדל, גנזו לצדיקים. ובכל יום כתוב וירא כי טוב. והיינו התורה שנקראה אור וטוב, כמו שכתוב מה רב טובך וכו' צפנת וכו' מה שגנז האור בתוך הבריאה, וזהו הפלא של מעשה בראשית, שהעיד הכתוב שנמצא הארת התורה בכל המעשים וכל יום מימי בראשית מיוחד למצא בו אור מיוחד... ולכן בשבת לא כתב וירא כי טוב, כי בשבת הוא כולו אור וטוב כמו שכתבו חז"ל בשבת יעשה כולו תורה ונקרא טוב... (בראשית תרמ"ו)

פרי צדיק:

..אכן הענין הוא, דבכל מעשה בראשית כתיב וירא אלקים כי טוב, ואיך יתכן לשון וירא וכי מקודם לא ראה הבריאה, אך המכוון שעל ידי הראיה שראה השי"ת הבריאה ונסתכל בהם הכניס בהם האור כי טוב... וביום ו' כתיב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", והיינו שאז ראה השי"ת בכל הבריאה ואז הכניס בהם האור כי טוב, והיינו שמכל ההיפך מהטוב יהיה טוב מאד... (שמות ג)