(ראה גם: בריאה-יום ב')
אמר רבי יהודה תא חזי למה לא נאמר כי טוב בשני, מפני שענין זה חוזר על יחודו, להורות כי אין שני לנגדו, ואין טוב בשני על כן נאמר ביום ראשון יום אחד. (זהר חדש בראשית שסח)
אמר (ר' יצחק) זה שאמר הכתוב וירא אלקים כי טוב, אם היה זה קודם הפעולה היה נכון ויפה, אלא ממה שאמר משמע שהיה לאחר הפעולה, ומשמע, שלא היה יודע מקודם לכן עיקר הפעולה ותקונה ויפיה אלא כשהיתה הפעולה נגמרת, משמע שהיה מעיין בה כמו שהיא עומדת ואז היה אומר כי טוב, כי כתוב וירא ואחר כך אמר כי טוב.
אמר לו (ר' אלעזר) אין זה חטא, ואתה צריך לשאול את זה. והכתוב הזה אזהרה לאדם, כי א"ר יהודה כשילמדו אדם במעשה בראשית פעולתו של כל יום ויום, אין לו לשאול על מה שאינו מצווה, ולומר, פעולה זו למה נעשית כך בדמות הזו, ואתה אמור לו, תדע למה, משום וירא אלקים כי טוב לעשותו, ועל כן אל תשאל יותר...
ועוד שהוא כדי להזהיר את בני אדם ולהורות להם הדרך הנכון, כי גלויה וידועה לפניו הפעולה קודם שיעשה, (ועם כל זה) לא רצה לומר טוב הוא זה, עד גמר המלאכה, וכך אין ראוי לאדם לשבח הדבר עד סיומו, אולי ימצא בו חסרון ונמצא ששיקר, ויהיה נתפש בדבריו. (שם שם תקיט)
וכשאחד מהם עשה איזה מעשה כמו שנצטוה, היה רואה אותו הקב"ה, שעשה באותו האופן שצוה אותו, והיה משבחו באותה הפעולה, זה שאמר וירא אלקים כי טוב, כלומר וירא באותו המעשה שעשאוהו כמו שצוה, והיה אומר כי טוב, כלומר כי טוב עשה כמו שנצטוה...
א"ר חייא וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב, להיותם עומדים תמיד באותו הקיום ובאותו הדרך שעשה אותם, ושלא ישתנו מדרך זו לעולם... (שם תקכה, ועיין שם עוד)
ראה עוד לעיל בריאה-יום ב'.
למה אין כתיב בשני כי טוב, ר' יוחנן תני לה בשם ר' יוסי ב"ר חלפתא, שבו נברא גיהנם, שנאמר (ישעיה ל') כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. ר' חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה... כההיא דאמר רבי שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים לפיכך כתב בשלישי ב' פעמים כי טוב, אחת למלאכת המים, ואחת למלאכת היום. ר' לוי בשם ר' תנחום בר חנילאי אמר כתיב (שם מ"ו) מגיד מראשית אחרית, מתחלת בריאתו של עולם צפה הקב"ה משה קרוי טוב, ועתיד ליטול את שלו מתחת ידיהם, לפיכך לא כתיב בהם כי טוב. ר' סימון בשם ר"י בן לוי אמר, משל למלך שהיה לו לגיון קשה, אמר המלך הואיל ולגיון זה קשה אל יכתב שמי עליו, כך אמר הקב"ה הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול ודור אנוש ודור הפלגה לפיכך אל יכתב בהן כי טוב. (בראשית פרשה ד ח)
...וענין הוא כך איך ראוי שיאמר בו כי טוב, ואמנם ענין כי טוב שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו, אבל הדבר שנעלם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן אי זה תועלת בו נראה לבני אדם עד שיאמר בו כי טוב. ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפך באור, והוא שזה ואם הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות אינו תכלית מכוונת להמשך המציאות שיאמר בו כי טוב, אבל להכרח התחייב כדי שתגלה הארץ, והבן זה. (חלק ב פרק ל)
וירא אלקים כי טוב - הוא קיומם בחפצו, והענין כי כאשר הלבישם הצורה הזו חפץ בהם והיה הקיום כמו שפירשתי... (בראשית א י)
וירא אלקים כי טוב - קיום המינין לעד. (שם א יב)
וירא אלקים כי טוב - אף על פי שיש עשבים שהם חמימות, גם הם טוב גם אם הם חמימות באכילה ושתיה הם מרפאים חלאים קשים בתחבושת. (שם)
ולא הזכיר כי טוב ביום שני... ויש לי לומר כי מכאן ראיה עצומה כי העולם השפל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא עיקר המציאות, שאף על פי שנגמרה ביום שני בריאת הרקיע והמלאכים שהם העולם העליון לא היה בזה שלמות עד שנגמרה מלאכת המים בשלישי ונעשה העולם השפל, כי כל העולם היה מים והוצרכו להקוות במקום אחד כדי שתראה היבשה... ועם זה היה המציאות שלם וראוי להזכיר בו כי טוב... (שם א ד)
והנה טוב מאד - אף על פי שכבר הזכיר כי טוב ביצירת כל יום ויום מכל מקום חזר כאן ואמר והנה טוב אחרי יצירת האדם, להורות שכל הנבראים הקודמים לא נבראו כי אם בעבור האדם, ואף על פי שנאמר בהם כי טוב נאמר על שם העתיד, אבל לא היו עדיין במלואם וטובם עד שנברא האדם אשר בעבורו נתהוו כולם. ותדע כי יש הפרש בין כי טוב ובין והנה טוב מאד, לפי שלשון כי הוא מסופק כאילו אינו ודאי, שהרי בכל מקום לשון כי על הספק... ורוצה לומר וירא אלקים כי טוב, היינו שהיה מצפה אימתי יבא הזמן שיהיה נגלה מה טובם, אבל והנה טוב מורה על הודאי... שעל ידי האדם נעשו טוב מאד רמז לדבר מא"ד אותיות אד"ם. (שם א לא)
וירא משה את כל המלאכה - ...וכמו שמצינו במעשה בראשית שנאמר בכל מלאכה כי טוב ובסוף אמר "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", כי יש לך דברים שהם טובים כשהם כל אחד בפני עצמו, אבל כשהם מעורבים יחד אינם טובים, כי אין זיווגם עולה יפה, על כן אמר במעשה בראשית שכולם היו טובים כשהיו כל אחד מהם בעצמו, דהיינו טוב פרטי, ואחר כך אמר שגם טוב כללי היה בהם, כי גם אחר שנתחברו כולם יחד היה חבורם טוב... (שמות לט מג)
והנה טוב מאד - מאמר זה "וירא אלקים כי טוב" נשנה בכל שלבי הבריאה, כך ביטא הכתוב את חירות הבורא מול מלאכתו אשר עשה, מלאכת ה' תלויה בו לעד, גם לאחר השלמת בריאתה... ואם כאן הוא אומר "והנה טוב מאד", הנה מזכיר תמיד דבר חדש, מובע כאן רעיון חדש נוסף על מה שהובע במאמר זה עד כה, ובלאו הכי היינו עומדים על כך במבט ראשון על ידי תוספת תיבת "מאד"... מה שהיה עד עתה בגדר טוב, הפך עתה להיות טוב מאד... כל נברא הוא טוב כשהוא לעצמו, אולם רק משנסתיימו כל שלבי הבריאה, משהפרט נקשר אל הכלל ונידון כחלק של הכלל, הרי הכל איננו רק טוב, אלא טוב מאד, הכל ללא יוצא מן הכלל, אין הוא רק סך כל הפרטים אלא כלל במכלל שלמותו... אם הפרט היה טוב כשהוא לעצמו, הרי בקשריו אל הכלל הוא טוב מאד, הוא טוב גם במקום שלא ציפינו לכך, וגם חסרון מדומה הופך לטוב, ובלבד שהעין תהא צופה אל הכלל... (בראשית א לא)