ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ, ויהי כן. ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו, וירא אלקים כי טוב. (בראשית א יא)
ותאנא אר"ש, כשאמר הקב"ה תדשא הארץ דשא, מיד הצמיחה הארץ כל יבולים וכל דשאים וכל אילנות שבגן עדן בתחילה, ואחר כך הצמיחה לכל העולם, וא"ר יהודה הארץ הצמיחה לגן עדן, זה שאמר ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם.
אר"ש הארץ הצמיחה הכל, והקב"ה בירר כל המשובח שבם ושתלם בגן עדן, וממה שיורד מעדן נזונים כולם, זה שאמר ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע אשר שם צפרים יקננו, מה המה אלו הצפרים, אלו הם הצדיקים שהקב"ה עושה להם כנפים כצפרים לעוף למעלה בדעת ובתבונה, ולהעלות אותם לאותו מקום הגנוז להם...
א"ר יהודה הולידה הארץ דשאים, המגדלים לאחר כך (על ידי זריעתם) וצומחים לעשות צורך העולם, וכל העשבים של רפואה לרפאות בהם הבריות כולם הולידה והצמיחה הארץ בבת אחת. (זהר חדש בראשת תקנה)
וכן א"ר יוחנן בו ביום שנבראת הארץ בו ביום הולידה והצמיחה כל תולדותיה, והיו כלם גנוזות תחתיה, עד שאמר לה הקב"ה תוצא הארץ, תברא הארץ לא נאמר, אלא תוצא הארץ, דבר שהיה גנוז בה, והוציאה כל דבר ודבר, באותה הטבע הראוי לה להוליד ולהזריע מהם כדומה להם, הדא הוא דכתיב למינה... (שם תקנט)
שאל ר' חגי לר' דוסתאי, אמר לו, והרי כתוב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו, אם הארץ הוציאה אילנות ופירות מה כתוב אחר כך, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, וטרם משמע כתרגומו.
אמר לו כך הוא, (שכבר הוציאה התולדות), אבל באותו הזמן עוד לא היה בהם, (באילנות ודשאים) כח המוליד, ומפני מה, מפני שלא המטיר ה' אלקים על הארץ, ואד לא היה שעולה מן הארץ, שאם היה כך היו כל כחותיהם בהם להוליד ולהצמיח. (שם תקסג)
דרש רבי חנינא בר פפא, מאי דכתיב יהי כבוד ה' לעולם, פסוק זה שר העולם אמרו, בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן, אמרו אם רצונו של הקב"ה לצאת בערבוביא למה נאמר למינהו באילנות, ועוד קל וחומר, ומה אם אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו, אנו על אחת כמה וכמה, מיד כל אחד יצא למינהו... (חולין ס א)
...ולמה נתקללה (הארץ עם אדם וחוה), ר' יהודה ב"ר שלום אמר שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל. ר' פנחס אמר אף הוסיפה על הצווי, סמכה לעשות רצון בוראה, עץ עושה פרי אפילו אילני סרק עשו פירות... (בראשית ה ט)
וכל שיח השדה טרם וגו', הכא את אומר כל שיח השדה וגו', ולהלן את אומר ויצמח ה' אלקים מן האדמה, א"ר חנינא להלן לגן עדן, וכאן לישובו של עולם. תני ר"ח אלו ואלו לא צמחו עד שירדו עליהם גשמים. (שם יג א)
...ופתח לגן עדן פתח בה, והוציא ממנה נטעים על פני כל הארץ, כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו, וכל מין עשב ודשא נטע מהם, ובהם זרעם על הארץ, וערך שולחן לבריות עד שלא נברא העולם, וכל המעינות עולין מן התהומות להשקות כל הבריות... (פרק ה)
רב אסי רמי, כתיב ותוצא הארץ דשא בשלישי, וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ בערב שבת, מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח הקרקע ולא צמחו עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, שנאמר ואד יעלה מן הארץ וגו', ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. (בראשית פרק א ח)
עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה. (בראשית א יא)
תדשא הארץ - גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד. ויתכן שירמוז בארץ הנזכרת בפסוק הראשון שימשך ממנה כח מצמיח, והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות ומהם בעולם, וזהו שאמרו בשלישי ברא שלש בריות, אילנות ודשאין וגן עדן. ועוד אמרו אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואמר לו גדל, הדא הוא דכתיב הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ שוטר. ואמר שיהיה כל זה למינהו, והוא אסור הכלאים, כי הזורע אותם מכחיש בכח מעשה בראשית...
ואני תמה איך לא הזכיר הכתוב אילני הסרק, ואיך צוה בעץ פרי לבדו ואלי בזה נתעוררו רבותינו שאמרו אף אילני סרק עשו פירות, ואם כן נאמר כי מקללת "ארורה האדמה" היו סרק, ויתכן שיהיה פירוש הכתוב תצמיח הארץ צמח ועשב מזריע זרע ועץ עושה פרי, והנה בתחלה גזר בעשבי הסרק ובאילני הסרק, וממה שאמר עושה פרי אשר זרעו בו נלמוד בו כל האילנות יצמחו מזרעם אף על פי שהמנהג במקצתם ליטע מהם הענף. (שם)
ותוצא הארץ - בציווי נאמר תדשא ובעשיה נאמר ותוצא, לפי שתחילה יצאו דקין, ולבסוף הוציאה כאחד במהירות, וכן לא נאמר בציווי למינהו, לפי שתחלה היו דקין ולא היו ניכרין. בציווי נאמר עץ עושה, ובעשיה נאמר ועץ עושה, הוסיף וא"ו, לומר ו' מיני מאכל הוציאה. בציוי נאמר למינו, משמע הדומה לו ממש, ובעשיה כתיב למינהו, לומר אפילו דומה בדומה לא הוציאה בערבוביא, אלא שורות לבנות לבד ושחורות לבד. מזריע זרע למינהו ראשי תיבות מזל, שאין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה. (בראשית א יב)
תדשא הארץ - אחרי שנראתה הארץ נתן בטבעה להוציא שלמותה אל הפועל, שתעשה צמיחותיה על האופן היותר נאות. ותוצא הארץ - אחר שהדבר הוא בטבעה לא אמר ותעש הארץ וכו' כמו שאמר אחר כך בחיות ויעש אלקים את חית הארץ וגו'. כי טוב - בפעם הראשונה נאמר על שיצאה הארץ מכלל תוהו, ועכשיו כשהצמיחה יצאה מכלל בוהו. (שם א יא)
תדשא הארץ - ואמר כך כתב ותוצא, שבמחשבה היה שגם העץ יאכל, ובארץ היתה אז עוד רוחניות מהבריאה, ולא קנתה עכירות עד חטא אדם הראשון והיה בה בחירה ופעולה, וחשבה שהבורא לא יקפיד אם תמלא את כל הארץ עץ, ואף אילני סרק. (שם)
והיא לא עשת כן וכו', אין הפירוש שהאדמה עברה במזיד על ציוי הקב"ה שאין יצר הרע בה שתהא עוברת על ציווי הקב"ה, אבל כי הארץ הזאת שנוי יש לה, שהיא בלבד נחשבת מן התחתונים, כי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, יורה בזה כי שינוי יש בין הארץ ובין השמים... ובעבור חסרונה היא מחסרת מן השלימות תמיד... ולכך כאשר גזר מאמר הקדוש עץ פרי עושה פרי בעבור חסרונה לא היתה ממלאת רצון בוראה והיתה מחסרת מן השלימות, וכאשר חטא האדם בא לו פחיתות חטאו אשר חטא גם כן מזה, לפי שהיא נבראת מן האדמה אשר יש בה מן חסרון... ודוקא חטא זה עשתה האדמה שלא היתה ראויה שתוציא הארץ שיהיה טעם העץ כמו פרי, וזה כי הארץ בעצמה היתה מקבלת השפעה מן העליונים, ואצל העליונים נחשבת הארץ כמו פרי המקבל מן העץ. ודבר זה מבואר מאד בדברים עמוקים איך הארץ שהיא יסוד התחתון מקבלת מן אשר במעלה עליונה ממנה לכך לא נתנה כח רק לפרי שהוא דוגמתה, אבל לא נתנה כח וטעם לדבר שהוא גדול במעלה יותר מן הארץ לתת כח לו כפי צרכו אחר שהוא גדול ממנו... ודברים אלו ראוי להבינם כי הם דברי חכמה מאד. ולפיכך הארץ עשתה הבדל בין הפרי ובין העץ... (גור אריה שם, וראה שם עוד)
ותוצא הארץ - (הכתוב בא) להשמיענו ב' דברים מחודשים, א', בדשאים וא' בעץ. בדשאים שעשו קל וחומר ויצאו למיניהם... ואולי כי להודיענו בא שאין להרכיב דשאים זה בזה... והודיענו הכתוב במפעל הוצאת העץ כי הארץ לא קיימה מאמר הבורא, שהוא אמר לה עץ פרי שעץ עצמו יהיה טעמו כטעם פרי, והיא הוציאה עץ עושה פרי ולא כן העץ עצמו. ואל זה אביט, איך תמרוד הארץ ברוקע הארץ, ומה גם כי אין לה יצר הרע... עוד יש לחקור, כי לא מצינו מוזכר בבריאה שאמר ה' שתוציא הארץ אילני סרק לתשמיש עצים, ואנו רואים שגדלה בחינת העצים שהם בעולם אין קץ רבו מאילני פירות. ולזה אפשר לומר כי קודם קללת הארץ אשר אררה ה' היו כל האילנות עושים פירות, אלא אחר שקלל האדמה נתמעט כחה.
אכן פירושן של דברים הוא, כי הארץ דקדקה בחכמת ה' אשר יסד בה, דכתיב "בחכמה יסד ארץ", דקדקה מאמר ה' לה שתוצא עץ פרי עושה פרי, שסובל ב' דרכים, הא' שיהיה העץ טעמו כטעם פריו, ומאומרו עושה פרי פירשה דרך אחר, שהכוונה היא על זה הדרך עץ פרי לבד, ועושה פרי לבד, פירוש עץ שיעשה פרי לבד מהראשון,והם ב' מינים וטעם שלא אמר ועושה פרי בוא"ו, שלא להבין שיהיה העץ עצמו פרי. ועוד לו שיעשה פרי גם במשמעות עץ פרי יש בה ב' דברים, הא' עץ שהוא עצמו פרי, והב' שהוא ראוי לעשות פרי והוא אינו עושה פרי, ונתחכמה האדמה והוציאה ג' מינים הנשמעים בדברי ה' לרוב זריזותה, הא' הם אילנות שעושים פירות ואין טעם עצם כטעם פריים. והב' שעושים פירות שטעם עצו כטעם פריו והוא עץ הדעת טוב ורע, והג' הוא עץ שהוא דומה לעץ פרי והם אילני סרק... וטעם שקלל ה' האדמה למאן דאמר על אשר שינתה אפרש במקומו בסייעתא דשמיא (שם, וראה ערך אדמה)