(ראה גם: אדם-חייו-טבע, מחלה, רפואה)
ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. (שמות טו כו)
ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך, והסירותי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא. (שם כג כה)
והסיר ה' ממך כל חולי, וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך. (דברים ז טו)
ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס ליחה. (שם לד ז)
ואמר רב יהודה שלשה דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם, המאריך בתפילתו, והמאריך על שולחנו, והמאריך בבית הכסא. (ברכות נד ב, וראה שם עוד)
מיתיבי, עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות, ואלו הן, האוכל עלי קנים ועלי גפנים, ולולבי גפנים ומוריגי בהמה בלא מלח, ושדרו של דג, ודג מליח שלא בישל כל צרכו, והשותה שמרי יין, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא... (שבת פא א)
אמר רב יהודה אמר רב יושבי צריפין והולכי מדברות חייהן אינן חיים, ונשיהן ובניהן אינן שלהם. תניא נמי הכי, אליעזר איש ביריא אומר יושבי צריפין כיושבי קברים, ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה, מאי טעמא, עולא אמר שאין להן מרחצאות... אמר רב הונא כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בה, למימרא דירק מעליא, והתנאי שלשה מרבין את הזבל וכופפין את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן, פת קיבר, ושכר חדש וירק. לא קשיא, הא בתומי וכרתי, הא בשאר ירקי... אמר רב הונא אמר רב כל עיר שיש בה מעלות ומורדות אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהן, מתים סלקא דעתך, אלא אימא מזקינים בחצי ימיהן. (עירובין נה ב)
תנו רבנן, שלשה דברים נאמרו בכותח הבבלי, מטמטם את הלב, ומסמא את העינים, ומכחיש את הגוף... תנו רבנן שלשה דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה ומאירין את העינים, אלו הן, פת נקיה, בשר שמן ויין ישן... (פסחים מב א)
איש בריא - פטים. (שופטים ג יז)
...וכן בענין הבריאות ישתדל בסבות שטבען התמדת הבריאות, כמו שנצטוינו "ורפא ירפא", אך יבטח בבורא המרפא אפילו בדבר המזיק הרבה, כמו שמצאנו במי מרה ועוד. (שער ד פרק ד)
והסירותי מחלה - ...והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחד שומר התורה מהם, וזהו "וברך את לחמך". ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, ועל זה כתיב "והסירותי מחלה מקרבך". והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב "גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים"... (שמות כג כה)
...ואמר והסירותי מחלה מקרבך, שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים לא יולידו מחלה אבל ירפאו ממנה. ואמר עוד שלא תהיה בהם אשה משכלה ברחם משכיל ולא עקרה ברחם ושדים צומקים, כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים יהיו הגופים בריאים ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן. והזכיר הנקבות כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים...
ואמר את מספר ימיך אמלא - שלא ימות במלחמה או במגפה בשנוי האויר, רק בזקנה שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו, כגון שבעים ושמונים שנה כדוד המלך. וכבר הזכרתי כי כל אלה נסים שיעשה השם בשמים ובארץ מופתים בעבור עושי רצונו... (שם)
ונתתי גשמיכם בעתם - הקדים דבר הגשמים כי בבואם בעתם כאשר יאות יהיה האויר זך וטוב, והמעינות והנהרות טובים ויהיה זה סיבת בריאות לגופים, והפירות כלם ירבו ויתברכו בהן כאשר יאמר "ונתנה הארץ יבלה" וגו', והנה עם זה לא יחלה האדם ולא יהיה מהם משכלה ועקרה ובבהמתם, וימלאו ימיהם, כי בהיות הגופים גדולים ובריאים יתקיימו כימי האדם, והנה היא גדולה שבברכות... (ויקרא כו ד)
...והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות כענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", כי שם יבטיח במאכל ומשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונולד כהוגן ונחיה ימים מלאים... והטעם בזה כי הברכות ההן אף על פי שהן נסים הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהן, והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלקיו ישמרנו הא-ל מן החולי והעקרות והשכול וימלאו ימיו בטובה. אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כללים בעם, והן בהיות כל עמינו כלם צדיקים... והכלל בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם ולא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר "כי אני ה' רופאך". וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כאשר היה אסא וחזקיהו בחלותו... ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה בקרבך". והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו, וכך אמרו כל עשרין ותרתין שנין שמלך רבה בר רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא. והמשל להם "תרעא (שער) דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא" (לרופא), והוא מאמרם שאין דרכם של בני אדם ברפואת אלא שנהגו... (שם כו יא, וראה עוד ערכים מחלה ורפואה)
הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין ומחלימין. ואלו הם, לעולם אל יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ולא ישהה נקבים אפילו רגע, לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משבעו, וישתה רק מעט מים בתוך המזון ומזוג ביין... (דעות פרק ד א, וראה עוד ערך אכילה)
די לו לאדם שישן שמונה שעות, ויהיו מסוף הלילה, ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש, לא יישן על פניו ולא על ערפו אלא על צדו, בתחילה על צד שמאל ובסוף הלילה על צד ימין, ולא יישן סמוך לאכילה אלא אחר שלש ארבע שעות, ולא יישן ביום... (שם שם ד וה)
לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו, ויהי קרוב לשלשול מעט. ובמה ירפה מעיו, בחור יאכל בבוקר מלוחים שלוקים מתובלים בשמן זית... ואם היה זקן ישתה דבש מזוג במים חמים, וישהה כארבע שעות ואחר כך יאכל סעודתו. (שם שם יג)
ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה, ואינו שבע, ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים. וכל מי שיושב לבטח ואינו מתעמל, או שמשהה נקביו, או שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש, ואכילה גסה לכל אדם כסם המות, והוא עיקר כל החלאים... (שם שם טו)
דרך הרחיצה, שיכנס למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים, ולא יכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב, אלא כשיתחיל המזון להתעכל, ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכווה בהן, ואחר כך ירחץ גופו בפושרין ואחר כך בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן. ולא יעבור על ראשו לא פושרין ולא צונן, ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים, ולא ירחץ עד שיזיע ויפרך כל גופו. ולא יאריך במרחץ, אלא כשיזיע ויפרך גופו ישתטף ויצא, ובודק עצמו קודם ואחר המרחץ שמא יהא צריך לנקביו, וכן קודם ואחר אכילה ובעילה, וקודם ואחר שייגע ויתעמל, וקודם ואחר שיישן. (שם שם טז)
כשיצא מן המרחץ ילבש בגדיו, יכסה ראשו בבית החיצון שלא תישלוט בו רוח קרה, ואחר כך יאכל, ואם ישן קודם מעט הרי זה יפה מאד, ולא ישתה מים קרים בצאתו ממרחץ, ואם סך בשמן בימות הגשמים אחר שישתטף הרי זה טוב. (שם שם יז)
לא ירגיל להקיז דם תמיד אלא אם יהיה צריך לו ביותר, ולא יקיז בימות החמה והגשמים, ומאחר חמישים שנה לא יקיז כלל... (שם שם יח)
שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים, וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה, וחייו אובדים... אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים, והאלף מרוב השתמיש... (שם שם יט)
כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או שהיה רגיל במנהגים רעים מתחילת מולדתו, או תבא מכת דבר ובצורת. וכל המנהגות האלו לבריא, אבל החולה או שאחד מאבריו חולה, או שנהג מנהג רע שנים רבות יש לכל אחד דרכים והנהגות לפי חליו, ושינוי ווסת תחילת חולי. (שם שם כ וכא)
כל עיר שאין בה י' דברים האלו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, רופא, ואומן, ובית המרחץ, ובית הכסא ומים מצויין... (שם שם כג)