ברית   ישראל   

(ראה גם: אלקים-וישראל)

 

ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. (שמות יט ה)

ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם, ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ויקח משה את הדם ויזרק על העם, ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה. (שם כד ז)

ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך. (שם לד י)

ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל... ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים. (שם שם כז)

אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. (דברים כח סט)

לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו, אשר ה' אלקיך כורת עמך היום. למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים כאשר דבר לך, וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב. ולא אתכם לבדכם, אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום. (שם כט יא)

ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא, וישם לו חוק ומשפט בשכם. (יהושע כד כה)

הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה'. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. (ירמיה לא ל)

וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך, והקימותי לך ברית עולם. (יחזקאל טז ס)

וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח. (הושע ב כ)

זהר:

תא חזי, כאשר עמדו ישראל על הר סיני נכנסה בין ב' אותיות האלו ש' ת' סוד הברית, ומי היא ב', (שה"ס המוחין המתגלים עם תקון הברית, ועל כן נקראת הב' רזא דברית, וה"ס ב' דבראשית), והיא נכנסה בין ב' האותיות שנשארו, (אחר החטא דעץ הדעת שהם ש"ת), ונתן אותו (את השבת) לישראל, וכאשר נכנסה הב' שהיא סוד הברית בין ב' אותיות הללו, ש' ת' ונעשו שבת, הוא כמו שאתה אומר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם ברית עולם, (דהיינו שזכו לקבל את השבת לכל הדורות בלי הפסק)... (בראשית ב שעז)

תא חזי, כל זמן שישראל שומרים הברית קדש, הם עושים קיום למעלה ולמטה, וכשהם עוזבים ברית הזה אז אין קיום למעלה ולמטה, שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ומשום זה, כתוב כאן וירפא את מזבח ה' ההרוס, וכי נחשב זה לרפואה, כן הוא ודאי, שהרי הוא מקיים לאותו מקום שהאמונה תלויה בו, כלומר שהוא מקיים הברית, שהוא היסוד, אשר המלכות, הנקראת אמונה, תלויה בו.

תא חזי, אף פנחס כן, בשעה שקנא למעשה זמרי תקן את ברית הזה במקומו, ומשום זה כתוב, הנני נותן לו את בריתי שלום, וכי יעלה על דעתך שבשביל פנחס הוא השלום, ומה הוא המחלוקת שהיה לו לפנחס עם ברית הזה, אלא כאן, (בהמלה שלום) נקשר הדבר במקומו. (והפירוש הוא), הנני נותן לו את בריתי, ומה אתן לו, (להברית), שלום (שפירושו זווג), שיתחבר הברית במקומו, (שהיא המלכות), ועל כן נאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, ומהו שלום, הוא המקום להתחבר עמו, דהיינו הזווג עם המלכות הנקרא בשם שלום, כי מה שנפרש ממנו (מהיסוד), מחמת עונותיהם של ישראל, (דהיינו המלכות שנפרשה מהיסוד), חזר ונתחבר על ידי פנחס, ועל כן הואיל והוא תקן הדבר במקומו, מכאן ולהלאה והיתה לו וגו'.

אמר ר' שמעון אין לך דבר בעולם שהקב"ה מקנא אותו כמו עון הברית, כמו שאתה אומר חרב נוקמת נקם ברית, ותא חזי, לא נשלם עון דור המבול אלא משום שחטאו בהשחתת דרכיהם על הארץ... הרי שלא נחתם גזר דינם אלא על פגם הברית. ויש אומרים שלא נשלמה סאתם אלא בעון החמס... (נח קס)

ותא חזי, אלו שאינם שומרים ברית קדש, גורמים פירוד בין ישראל לאביהם שבשמים, כי כתוב, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, וכתוב ועצר את השמים ולא יהיה מטר, שזה (שאינו שומר ברית), הוא כמשתחוה לאל אחר, שמשקר באות ברית קדש.

וכשברית קדש נשמר בעולם כראוי, אז הקב"ה נותן ברכות למעלה, שתהיינה מורקות בעולם, כמו שאמר גשם נדבות תניף וגו', גשם נדבות זהו גשמי רצון, בעת שחפץ הקב"ה בכנסת ישראל, וחפץ להריק לה ברכות, אז נחלתך ונלאה אתה כוננת, נחלתך הוא ישראל, שהם נחלת הקב"ה...

ועל כן שמים וארץ וכל צבאם כולם עומדים על ברית הזה, שכתוב, אם לא בריתי וגו', ומשם זה צריכים להזהר בזה, וכבר בארוה... (וישב רטו)

ואל משה אמר, מי אמר, זה השכינה, עלה אל ה', כמו שכתוב ומשה עלה אל האלקים. ולמה כל זה, להקים עמהם ברית, משום שנפרעו, מה שלא יצאו כן ממצרים, שאז נמולו ולא נפרעו, וכאן כבר נפרעו ונכנסו באות ברית, שכתוב שם שם לו חוק ומשפט, (שפירושו מילה ופריעה), ושם נסהו, באות הקדוש שנתגלה בהם, וכאן נתקיים בהם על ידי משה כריתת הברית, שכתוב ויקח משה את הדם ויזרוק על העם וגו'. (משפטים תקעב)

ר' חייא ור' יוסי היו הולכים בדרך. פגשו במערה ההיא בשדה. א"ר חייא לר' יוסי זה שכתוב, אלה דברי הברית, דברי הגבורה היה צריך לומר. אמר לו הרי העמידוהו, הללו, (הקללות שבתורת כהנים נאמרו) מפי הגבורה, והללו (שבמשנה תורה) מפי עצמו של משה, וכבר למדנו.

תא חזי, אלו ואלו הם דברי הברית, כי אף על פי שמפי הגבורה היו הדברים דברי ברית הם, מפני שתלוים בו טוב ורע, טוב, בא מצדיק (שהוא יסוד), רע, בא מן דין ממקום הדין שהוא צדק (דהיינו מלכות) וצדיק וצדק הם ברית, ונקראים ברית, ועל כן דברים אלו דברי הברית הם, וברית (שהוא יסוד ומלכות) קשור יחד, ומשום זה זכור ושמור (שהם ת"ת ומלכות) קשורים יחד, זכור ביום, שמור בלילה... הרי שברית הוא (יסוד ומלכות) ביחד, (שאין ז"א מחובר במלכות אלא על ידי יסוד). ומשום זה (כתוב) ברית, כי ודאי דברי הברית הם... (בחקותי נב)

מכילתא:

ושמרתם את בריתי - רבי אליעזר אומר זו ברית שבת, ורבי עקיבא אומר זו ברית מילה ועבודה זרה... (יתרו-בחדש פרשה ב)

ומה עשה משה בחמישי (בסיון), השכים בבקר ובנה מזבח, העמיד י"ב מצבות לשנים עשר שבטי ישראל... בנה מזבח והקריב עליו עולה ושלמים נטל מדם העולה בשתי כוסות, חלק למקום וחלק לציבור, נטל מדם השלמים בשתי כוסות... שנאמר ויקח משה חצי הדם זה חלק למקום, וחצי הדם זרק על המזבח זה חלק לציבור. ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם... רבי יוסי ברבי אסי אמר מתחילת בראשית עד כאן, רבי אומר מצוות שנצטוה אדם הראשון ובני נח, ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות. רבי ישמעאל אומר בתחילת הענין מה הוא אומר, ושבתה הארץ שבת לה', שמטים ויובלות, ברכות וקללות, בסוף הענין מה הוא אומר, אלה החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלים אנו עלינו. כיון שראה שקבלו עליהם נטל הדם וזרק על העם, אמר להם הרי אתם תפוסים קשורים ענובים. מחר באו וקבלו עליכם המצות כולן. רבי יוסי ברבי יהודה אומר בו ביום נעשו כל המעשים. (שם פרשה ג)

...ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב"ה עליהם לכרות ברית עמהם אלא אף על הסתרים... אמרו לו על הגלויים אנו כורתים ברית עמך ולא על הסתרים שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן... (שם פרשה ה)

לא תבשל גדי בחלב אמו, רבי שמעון אומר מפני מה נאמר בג' מקומות, כנגד שלש בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל, אחת בחורב, ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים ועיבל... (משפטים פרשה כ)

ספרא:

ומנין שהברית כרותה לשבטים, שנאמר וזכרתי להם ברית ראשונים וגו'. (בחקותי פרק ח)

תלמוד בבלי:

ראה ברית-כללי סוטה לז א.

שוחר טוב:

לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשכח מפיהם, וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל... (מזמור עז)

ילקוט שמעוני:

והקימותי את בריתי אתכם - לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה... (ויקרא פרק כו, תרעב)

לעברך בברית - ג' בריתות כרת הקב"ה עם ישראל, אחת כשיצאו ממצרים, ואחת בחורב, ואחת כאן, מפני שאותה שכרת בחורב בטלוה ואמרו אלה אלהיך ישראל, לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב וקבע עליה קללה במי שחוזר בו... (דברים פרק כט, תתקמ)

תרגום יונתן:

הנה אנכי כורת ברית - דלא אשלחיף עמה הדין בעם אוחרן, ברם מנך יפקון אוכלוסין דצדיקין... ואשרינון מן לגיו לנהר סמבטיון... (שמות לד י)

ולא עמכון בלחודיכון אנא גזר ית קיימא הדא ומסהיד ית מומתא הדא. ארום ית כל דריא דקמון מן עלמא כלהון הינון דקיימין הכא עמנא יומנא קדם ה' אלקנא, וית כל דריא דעתידין למיקום עד סוף כל עלמא כלהון הינון קיימין הכא עמן יומנא. (דברים כט יג)

רש"י:

ושמרתם את בריתי - שאכרות עמכם על שמירת התורה. (שמות יט ה)

חצי הדם - פרשה זו נאמרה קודם י' הדברות... ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה טבילה והזאת דמים, שאין הזאה בלא טבילה. (שם כד א וו)

בריתי יעקב - נמנו אחורנית לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי אברהם עמו. ולא נאמרה זכירה אצל יצחק, אלא אפרו נראה לפני צבור על המזבח. ברית ראשונים - של שבטים. (ויקרא כו מב)

דברי הברית לכרות את בני ישראל - שיקבלו עליהם התורה באלה ובשבועה. מלבד הברית - קללות שבתורת כהנים שנאמרו בסיני. (דברים כח סט)

למען הקים אותך - כל כך הוא נכנס לטרוח לקיים אותך לפניו לעם, לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף זרעם באומה אחרת, לכך אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו... (דברים כט יב)

אבן עזרא:

ושמרתם את בריתי - שאכרות עמכם, והוא הברית שכרת משה עם ישראל אחר מתן תורה בבנותו המזבח. (שמות יט ה)

בריתו - ברית בין הבתרים, דבר ציוה - גזר, לאלף דור - ששם ישראל לא יכרת, ויירשו את ארץ כנען. (תהלים קה ח)

רמב"ן:

ושמרתם את בריתי - הברית אשר כרתי את אבותיכם להיות להם לאלקים ולזרעם אחריהם... ועל דרך האמת שתשמרו את בריתי לדבקה בו, כטעם כי אם שמוע תשמע לקולי ועשית כל אשר אדבר והייתם לי סגולה מכל העמים... (שמות יט ה)

ואל משה אמר - ...וכבר היטיב לראות ר' אברהם שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה ספר הברית... כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז, וצוה אותו ואלה המשפטים וכל המצות הבאות אחרי כן... ובא אל המחנה ויספר לעם את כל דברי ה' כאשר צוה אותו, וקבלו הכל בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה... והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל, ובנה המזבח וזבח הזבחים... ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אליך מכל אשר תצוה מאתו ית', ואז זרק עליהם חצי הדם כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים שוים... (שם כד א, וראה שם עוד)

כאשר דבר השם אל משה עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות... קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלקים כאשר התנה עמהם מתחלה, "ועתה אם שמע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה", והנה הם קדושים ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם... (שם כה א)

כתב לך - צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באזני העם ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה, כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות, ואין ספק שעשו כן... כי בעבור שישראל הם החוטאים והעוברים על הברית הוצרך הקב"ה לחדש להם ברית חדשה שלא יפר הוא להם בריתו. ואמר למשה שיכתוב התנאין, וזה טעם "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ועם ישראל"... וכתב המחילה והתנאין. (שם לד כז, וכן בויקרא כה א)

אתם נצבים היום - שאתם עומדים ומזומנים לפני השם כדי לעמוד בבריתו, כי לקבל התורה בבאורה נאספו אליו, או שהיו עומדים לפני הארון, והברית הוא השבועה והאלה אשר יזכיר "לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו". ויתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני, שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה. ועל דרך האמת כבר הודעתיך הברית הזאת. (דברים כט ט)

פן יש בכם - והטעם לומר אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתו אולי נפתה לב קצתכם לשקוצי מצרים... כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות... (שם שם יז)

רבינו בחיי:

ולא אתכם לבדכם - כלומר שבדור הזה אנכי כורת את הברית ואת האלה, כי אתם עמנו עומדים היום לפני ה' אלקינו, אלא אפילו את אשר איננו פה עמנו היום, כלומר בברית הזאת. ואמר כן לפי שהאב שרש והבנים הם ענפים העתידים לצאת מכח השורש, ועל כן היה יכול השרש להביא באלה את הדורות הבאים... (דברים כט יג)

עקדה:

אתם נצבים - במדרש תנחומא, למה כתיב את אשר ישנו פה וכו' שהנפשות היו שם, וגוף עדיין לא נברא. מבואר שאין אדם מוריש לבניו חובת נדר ושבועה, כי מצד הגוף לא היו לפניו בשבועה אלא בכח... ועוד ספק עצום על שבועה זו, אם אין בכח הבחירה לעבור עליה בטלה הבחירה שעליה עומד העולם, ואם כן צריך לומר שבאפשרותם לעבור עליה, ומזה יצא ביטול הכתובים המעידים שלא יתבטלו חומרי שבועות אלו לעולמי עד, ושלא ישבתו מהיות גוי לפניו. וכבר נתבאר מהנביאים ומהנסיון שעברו עליה, ועוד.

אמנם לדעתי אין קיום ונצחיות ברית ה' עם האומה הזאת תלויים בשבועה, והוא קיום ודיבוק לא ישוער ביטולו בשום ענין שבעולם, ולא ישוער אפשרות הנזר האומה מאלקיה וממצוותיו בשום פנים, כי הוא חוק מוטבע בהם, וחזק יותר מהשבועה. ולא ישוער שכל האומה תבחר לסור מאלקיה, כמו שלא ישוער שכל האנשים יבחרו להחנק ביום אחד וכדומה. אך אפשר שהאומה בכללה תודה על התורה ומעשה האבות, ובכל זאת לא ישמרום, וזה קרה רבות, ועל זה נכרתו הבריתות שבתורה והתוכחות, ולא אבדה תקותנו שישמור לנו חסדו, יען כי לא סרנו מהיות לו לעם תורתו אם כי לא שמרנוה... וזו כוונת חז"ל שאף הדורות הבאים היו שם, כי נקשרו קשר אמיץ והכרח טבעי חזק, שאין אפשר שתתחדש אפשרות לבנים לעורר ולפקפק על התורה והשבועה... (דברים כט ט)

אברבנאל:

אתם נצבים - ...ונראה שהברית הוא כמו שהבנים חייבים לפרוע חוב אביהם, שה' לקחם לו לעבדים במצרים... כאן כרת ברית על מתנת הארץ שניתנה רק על מנת שיכירו בו כאדוני הארץ ואין זולתו, ויביא לו המתנות... ולא היתה ברית ריעות שאפשר להסירה... (שם)

ברית חדשה - ענינה שיתן להם רצון ונטיה רבה לקיום התורה ושלא לעבור מצוה ממצותיה. (ירמיה לא ל)

ספורנו:

ויזכור אלקים את בריתו - שאמר "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך", וזה יעשה בכל קראנו אליו, כמו שהעיד אחר כך באמרו "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי". (שמות ב כד)

הנה אנכי כורת ברית - להיות בקרבכם, כאמרם גלו לבבל שכינה עמהם, גלו לעילם שכינה עמהם. (שמות לד י)

אלה החוקים - כל המצות שנאמרו קודם שהתחיל פרשת אם בחקותי הם החקים והמשפטים והתורות שעליהם נכרת הברית בברכות וקללות, וזה הוא הברית שהזכיר באמרו "מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב". בינו ובין בני ישראל - שנדר הוא יתעלה הברכות לכשיזכו, וקבלו הם האלות אם לא ישמעו. (ויקרא כו מו)

אשר ה' אלקיך כורת עמך - והנה הא-ל ית' מכוין בזה הברית להקים אותך לו לעם כדי שיהיה הוא לך לאלקים, ובזה תקנה חיי עולם, ובהיות תכלית זה הברית כל כך נכבד צריך שתהיה קבלתו בתכלית השלימות. (דברים כט יא)

אלשיך:

אתם ראיתם - והוצרך לכרות עוד הפעם ברית אתם אחר שנשתקעו הדברים בלבם וירדו לסוף הדעת... (דברים כט א)

לעברך בברית - או אם יאמרו מה משביעם עוד פעם על שבועה שנשבעו בחורב, שם היתה בלשון רבים לכלל, וכאן משביע לכל יחיד. ומוסיף ובאלתו - מוסיף אלה על השבועה. למען הקים אותך - אל תתמה שכורת ברית עם כל אחד, כי הוא מכנה שמו גם על כל אחד. והוא יהיה לך - ודברו הוא כשבועה. עמנו עומד היום - כל מי שנפשו לא נכרתה בחטא משרשה למעלה, והשבועה תחול בנפשותם כפי שחלה בנפשות הדורות הבאים ובטף, ונתחייבו ממנה בגדלם... (שם כט יא)

מהר"ל:

אתם נצבים - מפני שעתה היה משה מסתלק מהם היה צריך להכניסם בברית, כי כל ימי משה לא היה צריך להכניסם בברית שהרי הוא מלמד ומנהיגם להיות עובדים להקב"ה, וידע כי אחר מותו צריכים יותר לברית... (גור אריה דברים כט ט)

ואת אשר איננו - ואף עם דורות העתידים... ואם תאמר אחר שלא היו בעולם איך אפשר לכרות ברית עמהם, ויש לתרץ דודאי שפיר הוא, דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדולים בחכמה ובמנין, ואין בית דין כמו בית דינו של משה, וכיון שכך הוא הרי שפיר יכולים לקבל עליהם ברית את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה... (שם שם ז)

...כי ישראל היה להם ברית עם השי"ת, וכאשר היתה להם הברית שהיא הקישור והחיבור לא גלו, וביטלו הברית על ידי שכפרו במי שהיתה להם ברית עמו, וכן כפרו שאין כאן מקבל ברית, כי המילה מורה שישראל מקבלים ברית מהשי"ת, כי המילה היא ברית דבק בגוף האדם, והוא החיבור, והתורה וי' הדברות הם הברית והחיבור כאשר ישראל עושים המצוות, כי כל ברית וקישור הוא על ידי ג', האחד שמאתו הברית, ומקבל הברית הוא האדם, והדבר שהוא הברית הוא השלישי, ולכך התורה עצמה היא הברית, כי היא חיבור לישראל, וי' הדברות שהם ראשונים אל התורה יש להם אל השי"ת ביותר, ושאר התורה יש לה יותר חיבור אל ישראל, ולכך בני ישראל כמספר תורה חוץ מיו"ד שהם י' הדברות... (נצח ישראל פרק ס)

ואמר הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. ודבר זה כי יש לאדם שהוא העלול חבור עם העלה, וצרוף וחבור זה הוא על ידי התורה שהיא גזירת השי"ת, והתורה היא הברית והחבור בעצמו שבין האדם לבוראו, ולכך נקראו לוחות הברית, לפי שהתורה היא הברית והחבור בין הקב"ה ובין האדם, וכבר הארכנו בזה. וכאשר האדם מחזיק עצמו שהוא עלול מן השי"ת והוא מוכן לקבל החבור ומודה בתורה שהיא עצם החבור והברית ומודה בו יתברך שבו האדם קשור, הרי הוא מקושר ומחובר עם השי"ת, אבל המפר בריתו ויש לו ערלה הרי אין ראוי לחבור, כי הערלה הוא ההבדל בין השי"ת ובין האדם עד שאי אפשר לו החבור... (חידושי אגדות סנהדרין צט א)

מלבי"ם:

הסכת ושמע - נקדים ההבדל שבין ברית הר חורב, שהוא מעמד הר סיני, ובין ברית ערבות מואב. והוא כי במעמד הר סיני לא היה ההתעוררות מצד בני ישראל לקבל התורה אלא מצד ה' ששלח את משה להגיד להם דברים טובים, כמו שבא באורך בפרשת יתרו, וה' נראה להם בהר סיני בקולות וברקים שתהיה נשרשת בהם היראה... ולכן אמרו רק "כל אשר דבר ה' נעשה" כדרך העושה מיראה, ולא אמרו נשמע, כי העושה מיראה אינו רוצה להבין כלל תכלית המעשה, רק אחרי ששמעו עשרת הדברים והמשפטים ואחרי שקרא משה באזני העם את ספר הברית, אז אמרו נעשה ונשמע, והתחילו גם מצדם להתעורר להתקרב לתורת ה'. אבל ברית ערבות מואב שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם להתדבק בה' וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה, ועל ידי התעוררותם הבטיחם ה' כל הדברים שהבטיח להם מקודם בהר סיני, ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה, שהשמיעה היא ההבנה... (דברים כז ט)

אשר לא יקים - ...אבל בנמשל מעניני התורה שהיא לדורי דורות הלא כשם שהדור הזה עלו במדרגה יוכלו חס ושלום הדורות הבאים לחזור אחורנית, והבאים אחריהם לשוב ולהתעלות במעלה עליונה, לכן גם ברית הר חורב הוא בתקפו, שאם יהיה דור שהוא במדרגת דור מקבלי התורה בסיני עובדי מיראה יתנהגו מה' על פי ברית הר חורב, ואם יהיה דור עובדים מאהבה יתנהגו על פי ברית ערבות מואב, וזה הוא שמסיים כאן "אלה דברי הברית אשר כרת אתם וגו' מלבד הברית" וגו', לומר ששניהם קיימים... (שם שם כו)

...ולכן הברית שכרת ה' עמהם הוא לתועלת לענין החטא בד' דברים, א', כי לולא הברית היה נכון שעוברי רצונו יענישם מהר. ב', להענישם כפי שראוי להעניש ממרה רצונו, ואז לא היה ספק ביד החוטא להגיע אל התשובה... אבל על ידי זכות שקבלו עליהם ובאו בברית וה' הבטיחם בכל הטובות המבוארים, ואף שאם יעברו על רצונו לא יוותר להם אבל יאריך לו אפו ויסלח לו, ויוכל להתעורר מעצמו לידי תשובה... וגם מתוך שמגיע עליו העונש בהמשכת זמן לא יתכן שלא יצדיק הדין וגם אחרים יקחו ממנו מוסר... (שם כט יד)

רש"ר הירש:

והקימותי את בריתי - על הדיבוק וההשגחה, וחזר ואמר והייתי להם לאלקים - לומר שדביקות השגחה תהיה רק אחר שיירשו את הארץ. (בראשית יז ז)

בי נשבעתי - מה שניתן קודם בצורת ברית, ובכך הותנה בקיום הדדי, אם כי בלתי תלוי בשום נסיבות חיצוניות, זה נאמר עכשיו כאן בצורת שבועה, כייעוד ללא שום תנאים. על ידי מעשה העקדה כבר מילא אברהם מצדו את הדרישה העליונה ובו בזמן הבטיח גם את מילויה הנאמן מצד בניו ובני בניו לאורך ימים... והדוגמה המזהירה לא יאבד לעולם כליל זרעו של יצחק, אלא יוכל לעלות ולהגיע לסוף תכלית ייעודו הטהור, אף אם יסטה ויסור מן הדרך. (שם כב טז)

לעברך בברית - אם רצונך לבא בברית עם ה', עליך לעזוב את העמדה שעמדת בה עד כה, עליך לעבור על כל השאר, להינתק מכל השאר כדי להתקשר עם ה' באופן בלעדי... (דברים כט יא)

ראה עוד ברית-כללי שמות לד י.

העמק דבר:

ויאמר אלקים - הוסיף להזהירו על ברית מילה, שבזה יהיו מצויינים לכך בכל העולם ולא כברית הקרבנות, שאמר לו מתחלה שבזה אין ישראל מצויינים כי אם בהיותם בארץ ישראל, אבל ברית מילה הוא מציין את האומה בכל מקום, להגיד כי הם נבראו לזה התכלית להכיר אלקותו בעולם. (בראשית יז ט)

כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית - דכשם שעיקר כתיבת התורה על הלוחות הראשונות לא באו גם כן כדי ללמוד מהם אלא כדי שיהיו חקוקים על לב ישראל עיקרי הדת ואמונת ה' שבא על זה הברית בראשונה, ומשום הכי נקרא התורה עץ חיים... שנעשה טבע ישראל לכך, והבא להפר אמונת ה' הוא כמו מעשה עקירה מן הלב ושורש עץ החיים שמכבר. אמנם בלוחות הראשונות לא היה הברית כי אם על האמונה ודתי התורה בלי חקירה ועיון בדקדוקיה, אלא לשמוע המקובלות מפי משה ולדמות מסברא כמו שכתבנו לעיל, אבל הברית שנכרת בשניה בא על עיון ועמל תורה לדקדק על כל קוץ וקוץ, על כן צוה הקב"ה למשה שיכתוב הוא כל התורה כפי שנמסרה על הלוחות...

כרתי אתך ברית - הברית שרמז הקב"ה על מעשה קרח דתן ואבירם, כמו שביארנו לעיל, לא היה אלא על תורה שבעל פה שהיה בלבו של משה... ואת ישראל - הברית שהיה עבורם שלא יכלה אף עם אחד הוא בכח התלמוד וחרבה של תורה... וראוי לדעת דמכל מקום לא היה עדיין כריתת ברית על עיון התורה ופלפולה עד שבא לערבות מואב, אבל בסיני לא היה כריתת ברית אלא על קיומן של ישראל, ורק תלה זה הברית על הדברים האלה. (שמות לד כז)

במלח תמלח - מלח בא גם כן להמתיק המאכל, ואם לא היה ראוי להתקרב לפני ה', וביאר הכתוב דמכל מקום במלח תמלח, כי בא בזה להורות ברית אלקיך על השגחה פרטית לפי מעשה בני אדם, דהמלח בפני עצמו רע לאכילה וגם שורף כמה דברים ומאבדם, ומכל מקום הוא המקיים וממתיק את האוכל, והוא הדין בכל הליכות הטבע שברא הקב"ה, ושיהא יסוד האור הוא החשך ויסוד כל טוב הוא הרע... ומלח בטבעו אות הוא על זה הברית שברא עולמו באופן שישגיח על יצוריו בכלל ועל ישראל בפרט, ואם כן מלח הוא ברית אלקיך... ולהיפך דבש תחלתו מתוק וערב וסופו מר, על כן לא תבא בית ה' להקטרה. (ויקרא ב יג, וראה שם עוד)

וזכרתי את בריתי יעקב - אז אוסיף להשגיח ולהחל לחשוב מחשבות גאולה, וזה הברית הראשון שהיה העיקר ליעקב... ואף את בריתי יצחק - שכרת עמו להגדיל בניו בהיותם בגולה בעשירות למעלה. ואף את בריתי אברהם אזכור - שנכרת עמו ברית בשעת עקידה אשר בהיותם בגלות יהיו מכל מקום מצוינים בחכמה ובדעת עד שישבו בשערי אויביהם. והארץ אזכר - הברית שנכרת בימי משה רבינו בשעה שבקש בעת רצון של י"ג מדות הבטיחו הקב"ה שיעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ, ונתבאר שם דהבטיחו דאף על גב שתהיה הארץ חרבה תשוב לישובה. ועוד נכלל בברית הארץ שתהא השגחה פרטית על הארץ למורשה אפילו בהיותנו בחוצה לארץ. (שם כו מב)

כרת עמנו ברית - ידוע היה לישראל ענין אותו הברית שהיה לפני מתן תורה במאמר "אתם ראיתם" שנהיה אנחנו משועבדים להקב"ה לתורה ועבודה וגמילות חסדים, והוא ית' משגיח עלינו לטוב בהגנה ופרנסה והבאת שלום... ועתה זכר משה בקיצור אותו ברית. (דברים ה ב)

ויצו משה - ...ויש לומר עוד דלפנינו יבואר דכריתת ברית שבהר גרזים והר עיבל היה שאז נבחרו להיות לאור גוים, והיה התחלה לזה כתיבת האבנים ובנין המזבח והשלמים, ולזה התכלית הגיע התוכחה והפזור הרב של ישראל כאשר יבואר... (שם כז א)

כי אתם - הוא ענין בפני עצמו הנוגע להברית אשר כרת עם ישראל באשר אי אפשר שיהא הברית קיים אם לא ברצון שני הצדדים, והנה יש לחקור אולי יש מסרבים על זה הברית מעט או הרבה, וביאר במקראות הללו שלא יועיל. אכן אלו היה הברית רק על ע"ז לא היה למשה רבינו להאריך בדברים... אבל באשר באמת נכרת זה ברית גם על קיום תלמוד תורה בכלל, ואם כן יש מקום לומר כי אם יהיה לבב אחד מישראל פונה היום שלא להיות עסוק בתורה ושלא להקים אותה ברבים יהיה בעונשים הללו, ובאמת אין העונש הנורא על זה הפרט אלא אם כל ישראל מסרבים להפר תלמוד תורה חס ושלום... משום הכי פירש דעונש על היחידים המסרבים אין אלא על זה הפרט של ע"ז... (שם כט טו)

שפת אמת:

במדרש, שדים נכונו ושערך צמח... והפירוש דבודאי זה היה סימן מהכנת משה ואהרן שהגיע זמן הגאולה, אבל לא היה יכול להיות בהתגלות עדיין, ובודאי ב' סימנין אלה של כנסת ישראל הוא ב' הבריתות מילה ותפילין, תפילין הוא בחינת התורה, בחינת אהרן של יד בעובדא, ומשה רבינו תורת ה' בפיך תפילין של ראש, ושערך צמח הוא ברית מילה סימן התחתון, והנה באמת מילה קודמת לכל התורה ומצות, שניתנה לאברהם אבינו ע"ה, אבל באמת שורש יסוד הברית מילה מוכן לבני ישראל רק אחר קבלת התורה, שבכח התורה שקיבלו בני ישראל יצא הארת הברית מכח אל הפועל, וזה שאמר שלא ניתנה פריעה לאברהם אע"ה... כי באמת מאהבה שאהב הקב"ה את אברהם כרת עמו ברית מילה לו ולזרעו, ופירוש ברית אף על פי שלא היה כל זרעו עדיין מוכנים אל קדושת הברית לזכות לחותם ברית קודש, עם כל זה כרת עמו הקב"ה הברית, ולכך היה נצרך גלות מצרים, ועל ידי הגאולה ניתתקנו להיות מוכן לברית... ולא זו לדורות, רק אפילו בפרט כל איש ישראל כך הוא שנימול לשמונה, אף על פי כן כפי עסק שלו בתורה ומצות בגדלותו כך מוציא מכח אל הפועל זאת הברית מילה, וזה עיקר החירות... (שמות תקנ"ה)

וימררו את חייהם... אכן חייהם תרתי משמע, והם ברית הלשון וברית המעור, שעיקר החיות תלוי בהם, כי עיקר הכריתות הם במאכלות וביאות אסורות, מכלל שעיקר החיות תלוי בהם, וזה רמז הפסוק "מילדות העבריות" על ב' הבריתות שהם עיקר תולדות של צדיקים, ברית המעור תולדות הגוף, והלשון תולדות הנשמה זה כח תורה שבעל פה... ולפי שכל כוחן של ישראל בב' בריתות האלו לכן הסט"א מתגרה דוקא בהם, וכל הגלות והגאולה תלוי בב' הנ"ל, ובאמת מאחר שנקראו ברית בודאי לעולם הם מושיעים את בני ישראל... על ידי זה "ותיראן המילדות וגו' ותחיינה את הילדים", כי הצדיקים שבדור נתחזקו באלה הבריתות עד שבאו לגאולה שלימה, וכן הוא בכל גלות שהכל תלוי באלה הבריתות, ובאלו ב' הבריתות נרשם שם ש-די... ומכל שכן כשכרת הקב"ה ברית עם בני ישראל יש די בזה הברית לתקן הנפשות ולהחזירן למקומן, והבריתות הנ"ל הם מילה ושבת, מילה ותפילין... (שם תרנ"ט)

בענין השמיטה... וזה הוא כריתות ברית שבני ישראל כל עבודתם בעולם להעיד על הבורא ית"ש ולהעלות הכל אליו, וכמו שכתוב במכילתא יתרו והייתם לי סגולה, כשם שהאשה מדגלת אחר בעלה וגו'. וכביכול השי"ת גם כן נאמר בו ופניתי אליכם, פונה אני מכל עסקי ועוסק בכם, ובכח זה הברית זכו בני ישראל לארץ ישראל... ויש ברית בגוף להסיר הערלה להתדבק בפנימיות והיא גאולה בנפש, וכמו כן גאולה בארץ, כמו שכתבנו... (בהר תר"נ)

במדרש ועתה בנים שמעו לי... אכן באמת עיקר כריתות הברית ביחוד לבני ישראל הוא בעולם הזה דוקא, כי הגן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים כבר הוכן מימי בראשית, אבל לבני ישראל בקבלת התורה נכרת עמהם ברית שנקראו בנים, וכדאיתא בזוהר הקדש ההפרש שבין עבד לבן, שעבד יכולין לגרשו, אבל הבן אי אפשר לגרש רק ליסרו להפוך דעתו לטוב... כי זה כריתות הברית שאף על פי שיחטאו יענשו בעולם הזה ולא יהיו נכרתין חס ושלום משורש דביקותם בהקב"ה. ובודאי כן הוא בכלל ישראל, וזה עצמו מ"ש הראשונים ז"ל כי אפילו תמה זכות אבות ברית אבות לא תמה... שיענשו בגוף עד שיתקנו מעשיהם לטוב... (בחקותי תרנ"ד)

ואיתא גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, דהשלמת ברית מילה הוא בי"ב שבטים, כמו שכתוב "וצאצאיו חתם באות ברית קדש", וכתוב "וזכרתי להם ברית ראשונים", פירשו חז"ל ברית השבטים, דכל שבט יש לו ברית, ויוסף הוא הכולל ומאחד כל הי"ג בריתות, ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שזכה אל הברית, אבל התפשטות הברית היא בזרע יעקב... (ראש השנה תר"ס)

עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, דהתקיעות הם לעורר ברית אבות, שנשבע הקב"ה לאברהם אע"ה לזכור העקידה לכפר על בני ישראל, ובודאי אין עיקר השבועה בעבור החוטאים, רק השבועה וכריתת ברית לזרעם להיות להם דביקות בהקב"ה, כמו שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם, ולכן מצד הברית מוחל עונותיהם ומסייע להם לחזור ולהתדבק בו, אבל כשהדור צדיקים אז עיקר הברית שיתעלו ויתדבקו בו ית' למעלה למעלה, והוא עיקר השופר, "עלה אלקים בתרועה" תיקון העונות, אבל "ה' בקול שופר" הוא עיקר הברית כנ"ל... (שם תרס"ה)

שם משמואל:

...ונראה להוסיף עוד דברים על פי דברי הרב ז"ל בליקוטי תורה (נצבים) בענין כריתת ברית בין השי"ת לבין ישראל, שהוא כמשל שני אוהבים המרחיקים נדוד זה מזה והם מתיראים שלא תתקרר האהבה שביניהם, עושים כריתת ברית שתהיה עומדת וקיימת אהבתם אפילו כשיהיו רחוקים כמו בהיותם קרובים. כן למשל בהיות ישראל דבקים בהשי"ת אין צריך לכריתת ברית, אלא מחשש ההתעסקות בענינים הגשמיים תתקרר האהבה והדביקות, לזה נצרכת כריתת ברית.

ולפי האמור יש לפרש נמי ענין הברית והשבועה של האבות, שאפילו יהיו ישראל חס ושלום בשפל המצב לא תתבטל האהבה, וכן יתנהג עמהם במדת החסד אף על פי שאינם זכאים חס ושלום, דכשהם זכאים ונרצים מצד עצמם אינם נזקקין לכל אלה. (עקב תרע"ז)

ויש לומר שזאת היתה כוונת משה רע"ה במה שכנסם כולם לברית, כל עשר כתות ישראל ראשיכם שבטיכם וגו', וקשרם כולם יחד בברית את השי"ת, שבזה תתקיים האחדות בהם ובכח הזה יעלו ויירשו את הארץ. ובזה תובן כל הפרשה, "פן יש בכם שורש פורה וגו' והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי" וגו', והיינו שיחשוב מאחר שכל הנצחון והכיבוש הוא מצד הכלל, שעל זה באה כריתת הברית, אם כן אף אם היחיד ילך בשרירות לבו, מכל מקום לא ימנע מלבוא לו הטובה מצד הכלל, באשר הוא מתחבר לכלל... ועל זה נאמר לא יאבה ה' סלוח לו וגו' והבדילו וגו'... (נצבים תרע"א)

ונראה דהנה הרב ז"ל מלאדי (בלקוטי תורה, ראה לעיל עקב תרע"ז)... אך יש להבין איך יהיה זה על ידי כריתת הברית, וכמו שעצם האהבה תוכל ברבות הימים להיות נשכחת, כן החשש על כריתת הברית נמי. גם עיקר כריתת הברית איננה מפורשת מה היא... ונראה עוד לומר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שבאמצעות מה שישראל מושפעים מאתו ית"ש הם דבקים בו ית"ש כצירוף המקבל אל הנותן... וקצת מענין זה הוא בכל מיני השפעות שיורדין מעולם העליון לתחתון, שבאמצעות ההשפעות הם דבקים בו ית"ש, וגדולה היא טובת הדיבוק מכל טובת ההשפעה בעצם...

וזהו ענין כריתת הברית, שבקבלת ישראל על עצמם ברכות וקללות שיהיה הכל מיד ה' בכוונה מאתו ית"ש, זה עצמו עושה כמו כריתת ברית בפועל בין שני אוהבים שנשארת האהבה לעולם בעצם תוקפה, הן בהיותנו מושפעים מאתו כל הטובות וכן חס ושלום להיפוך... אבל ישראל כשהיסורין באין עליהן הן נכנעים ומתפללין, שנאמר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו'. וזהו שפירש"י שהקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו. ובודאי כשישראל זכאין ויכולין לקבל הדיבוק על ידי הברכות לא נצמחה מרוב הטובה שום גסות הרוח חס ושלום, אלא מתדבקים על ידי זה בהשי"ת עוד יותר ויותר... (שם תער"ב)

ואף אנו נאמר, דזה היה ענין קבלת אלות הברית, שבזה הראו בפועל שאפילו חס ושלום על ידי קבלתם זו יבואו להם האלות והקללות, נמי נוח ומקובל ומרוצה להם להיות לעם לה', וזוהי תכלית התפעלות כחות הנפש, ובאמצעות התפעלות הנפש זו נאחזו בכנסת ישראל כנ"ל, ושוב נצבים בקומה זקופה ואינם יראים משום בריה.

ובזה יש לפרש תיבות "לפני ה'", היינו שבהתעוררות כחות הנפש נאחזו בשרשי נשמתם שהם לפני ה', ויבוא הכתוב לנכון, אתם נצבים היום (בקומה זקופה), כולכם לפני ה', (באשר אתם מתאחדים בכנסת ישראל בשרשי נשמתכם שהם לפני השם), לעברך בברית ה' ובאלתו, היינו בשביל היותך עובר בברית ה' וקבלתם עליכם מדעתכם הברית והאלה הזאת, שבזה הראיתם את גודל התפעלות הנפש שלכם, ושוב אין אתם יראים משום בריה, וכל הבחינות הרעות מתעברין ומתרחקין מכם... (שם תרע"ג)

ונראה דהנה ברש"י לעברך - להיותך עובר בברית... ויש להבין למה לא נכתב להעבירך, שהרי בפשיטות יותר יצדק לשון להעבירך שהוא על ידי אחרים, כי לעברך משמע מעצמו ומדעתו, והרי משה ציום בזה, ולא עשו הם מדעתם כלל. ובעיקר ענין כריתת הברית יש להתבונן למה היא באה. וברמב"ן, ויתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני... ומה שלא הספיקה הברית הראשונה איתא ברח"ו משום שרצה להכניס בברית גם את הדורות הבאים. והנה זה תירוץ על כריתת הברית, אבל קבלת האלות אינה מובנת מה צורך היה בה אחר שכבר קבלו התורה מסיני ונתחייבו לשמור את כל מצותיה, וכל הנולדין מהם כמותם...

ונראה דפירוש גוי קדוש הוא שיהיו נצחיים עומדים לפניו ית"ש לעולם... באופן זה היתה ההבטחה נמי לישראל בכללם, שאף שיחטאו יפקוד בשבט פשעם ובנגעים עוונם, ואף על פי שחטא ישראל הוא, ובשום אופן לא יכלו חס ושלום מהיות גוי עומד לפניו ית"ש כל הימים. וכאמרם רז"ל אם אין עושין תשובה אני מעמיד להם מלך כהמן והם עושין תשובה...

ולפי האמור יתבארו בעזר השי"ת דברי הפרשה על פי דברי הרמב"ן שכריתת הברית הזאת היתה כעין כריתת הברית בראשונה בהר סיני, ויש לומר דכמו שאז היתה הכוונה שיקבלו עליהם העונשין בשמחה כדי לעורר מדת גבורה שבחסד כנ"ל, למען יתקיים בהם היעוד שישארו נצחיים, כן נמי היתה הכוונה בקבלת אלות הברית לדור באי הארץ בצירוף הדורות הבאים, היינו שבמה שיקבלו עליהם מעצמם אלות הברית שהן העונשין, בזה עצמו מעוררין את מדת גבורה שבחסד כאופן הנ"ל, ומחמת זה ישארו נצחיים. וזה היה צורך קבלת אלות הברית... כי לא למען הענישם היתה הכוונה אלא אדרבה שבזה תסתלק מדת הדין ותהיה ההנהגה במדת גבורה שבחסד, וכן מובן שלכן כתיב לעברך ולא להעבירך, שלשון להעבירך היה סובל אפילו בעל כרחו, על כן כתיב לעברך בדידהו דמשמע מדעתם וברצונם, שזה היה כל הענין שיקבלו עליהם אלות הברית מדעתם ומרצונם... (שם תרע"ו)

פרי צדיק:

ובמדרש תנחומא פרשה זו, שלש כריתות כרת הקב"ה כשיצאו ממצרים וכו', ולמה כרת הקב"ה עמהן כאן, מפני שאותו שבסיני בטלוהו. ולכאורה מה זה לשון בטלוהו, הרי נכתב בתורה לעולם, ואות אחת בתורה חס ושלום לא יתבטל... ולשון בטלוהו מורה שהשי"ת הסכים לזה, והיאך שייך לומר זאת שחס ושלום השי"ת הסכים לזה. אך הרמז לזה ממה דכתיב "אלה דברי הברית", וכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים... והענין הוא דהדברות שבחורב ידוע שהיה מצד השי"ת, וזה שהתחיל הפרשה של ברית הראשון אם בחקותי תלכו וגו', דלשון חקה הוא שאין לזה טעם כמו שאמר במדרש חקה חקקתי היינו שנתכוון לרצון השי"ת אף שלא מדעת אף בשינה... וזהו בחינת יצחק אע"ה שהיה עולה תמימה ולא נטה מרצון השי"ת אף כחוט השערה אף שלא מדעתו, וזה מסטרא דגבורה... אבל מי יוכל להיות מבורר כל כך כנגד השי"ת, כי מי יאמר זכיתי לבי. 

והברית השני שבפרשה הקודמת הוא בספר דברים, שהוא ספר התשובה היינו אם הישראל עושה תשובה אז אף שלא היה מכוין כל כך לעומק רצון השי"ת אף על פי כן מנהג עמו השי"ת ברחמים. וזה משה מפי עצמו אמרן, שהיקל עמהם, ולזה לא כתב כאן רק מצותי, היינו כל התרי"ג מצות כמו שהם כתובים הוא מקיים ולא כתיב חקה. וזהו בחינת אברהם אע"ה, דכתיב בו "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי" וגו', אף שכתב שם גם חקותי היינו אם מקיים רצון השי"ת בהמצות כמו שהם כתובים מסייע לו השי"ת שיכוין גם אל החקים לעומק רצון השי"ת, אף שלא מדעת כנ"ל.

והברית הג' שבפרשה זו הוא כנגד יעקב אע"ה, ששניהם הקודמים עדיין אין בהם השלימות הגמור כמו שדברנו מזה שגאולת מצרים כנגד ו"ה דרועא ימינא זה היה מצד בחינת אברהם אע"ה, ואין לזה שלימות עוד, כי היה עוד טענות שם, הללו וכו' והללו וכו', רק היה במדת החסד לפי שעה, וכן מצד יצחק אע"ה שהוא כנגד י"ה דרועא שמאלא גם כן אין שלימות עוד כי אין העולם יכול להתקיים במדה זו כמו שאז"ל מתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים... אבל הברית שבפרשה זו הוא כנגד יעקב אע"ה דהוא אחיד לתרתין סטרין וזה יעקב שקראו בית, וזהו ובית צדיקים יעמוד... (נצבים ב ועיין שם עוד)