ברית   

(ראה גם: אבות-ברית והבטחה, אברהם-ברית, אלקים-וישראל, מילה, נח, קשת)

זהר חדש:

בראשית ברא אלקים, ר' אבא פתח ואמר, ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר, בחמשה ענינים נאמר הברית, הא' הוא ברית מילה, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם, הב', ברית הקשת, שנאמר, והיתה לאות ברית, הג' ברית המלח, שנאמר ברית מלח עולם. הד', ברית היסורים, שנאמר אלה דברי הברית, הה', ברית הכהונה, שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.

ומקודם שניתנו הה' בריתות לא היתה הברית אלא באש, שנאמר, והנה תנור עשן ולפיד אש וגו', וכתוב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, והאש היתה בתחילה ברית, וזהו בראשית, הוצא משם אש ונשאר ברית, (כלומר בראשית הוא אותיות ברית אש).

ר' יוחנן אמר, ברית כרותה כרת הקב"ה עם העולם בזכותו. שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, (בהבראם היינו באברהם, כי אותיותיהם שוות, ואותה שעה שכרת עמו הברית באש, עמד העולם בקיומו, וזהו בראשית, ברית אש, ברא אלקים את השמים ואת הארץ כדי שיעמוד באותו ברית אש.

והחכמה אומרת, למה הביא הקב"ה במבול מים לעולם, בתחילת דינו (את העולם), ולא דבר אחר, אלא ראה הקב"ה שהעולם נברא בברית אש, ואם ידון העולם בדין אחר, אפשר שיוכלו הרשעים לעמוד בעולם, מפני אותו ברית אש (שהיתה) כאשר נברא העולם, אלא מה עשה דן את העולם במים בדבר הראוי לכבות את האש... (בראשית רעד)

תלמוד בבלי:

דאמר ר' שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, נאמר ברית במלח דכתיב ולא תשבית מלח ברית, ונאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית, מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם. (ברכות ה א)

נחום הזקן אומר צריך שיזכרו בה (בברכת המזון) ברית, רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה, פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה, שזו נתנה בשלש בריתות וזו נתנה בי"ג בריתות. (שם מח ב)

אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו... (שבת מא א)

...כשבאתי והרציתי דברים לפני ר' אליעזר אמר לי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני... (פסחים לח ב)

אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כורת ברית. (ראש השנה יז ב)

...לכלותם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, כי אני ה' אלקיהם בימי גוג ומגוג... להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות... (מגילה יא א)

...דאמר ר' יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים, שנאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם, ואיסתייעא מלתא דהדור תרווייהו. (מועד קטן יח)

רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות... דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי... ופליגא דר' אליעזר, דאמר ר' אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו'... (נדרים לא ב)

תנו רבנן ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט, ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי ארבע, ארבע וארבע הרי שמונה, שמונה ושמונה הרי שש עשרה, וכן בסיני, וכן בערבות מואב, שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו', וכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו', נמצא מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה... ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון אין לך מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של ששת מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, נמצא לכל אחד ואחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים... (סוטה לז א, וראה שם עוד)

א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. (גיטין ס ב)

תא שמע עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וכלל וברית מלח, כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח... (בבא קמא קי ב)

אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב, אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר כי בועליך עושיך ה' צב-אות שמו. (סנהדרין כב ב)

רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים... והמפר בריתו של אברהם אבינו ע"ה... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. (אבות ג יא)

מתקיף לה רב הונא הרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבה ביה, דתניא ברית מלח עולם היא שתהא ברית אמורה במלח, דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם היא, ונאמר להלן ברית כהונת עולם, כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח... (מנחות יט ב)

רבי אומר ככם כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים... (כריתות ט א)

מסכת כלה:

שבעה אבות כרותי ברית, אברהם יצחק יעקב משה ואהרן פנחס ודוד... תנא אף ישראל כרותי ברית היו... (פרק ג)

ילקוט שמעוני:

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל... נאמר בישראל ברית, והיתה בריתי בבשרכם, ונאמר בגרים ברית, ומחזיקים בבריתי... (שמות פרק כב, שמט)

רבי נתן אומר, גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי, שנאמר אם ישמרו בניך בריתי, ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם, אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת עמו על תנאי... (שופטים פרק א, לח)

מדרש הגדול:

גדולה שבת שהיא אחד מעשרה דברים שנאמר בהן ברית, הקשת, שנאמר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית וגו' (בראשית ט'). המילה, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (שם י"ז). השבת, שנאמר לעשות את השבת לדרותם ברית עולם (שמות ל"א). ע"ז שנאמר ושמרתם את בריתי (שמות י"ט), א"ר עקיבה זו ברית ע"ז. ותלמוד תורה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד). שחרור עבדים, שנאמר אנכי כרתי ברית את אבתיכם וגו' מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי (ירמיה ל"ד), הכהונה, שנאמר ברית מלח עולם היא (במדבר י"ח), הלויה, שנאמר להיות בריתי את לוי (מלאכי ב'). מלכות בית דויד, שנאמר כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי (תהלים פ"ט). ארץ ישראל שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך וגו' (בראשית ט"ו). (שמות לא יז)

ילקוט ראובני:

תא חזי בשעתא שברא הקב"ה עלמא לא אתברי אלא על ברית, כד"א בראשית ברא וגו', והיינו שעל ברית קיימא עלמא, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. (בראשית)

הברית שלום היה לו למשה ומסרו לפנחס שהוא אליהו, כמו שאמר הנני נותן לו בריתי שלום, וד' פעמים מחי"צה בגימטריא ברית, שהוא כולל כל ד' מחיצות, וזה סוד אליהו בארבע. (פנחס)

תרגום יונתן:

ברית מלח - לקיים עלם ולא יתבטיל הי כמלחא דמבסים בשר קורבניא דקים עלם הוא קדם ה'... (במדבר יח יט)

רש"י:

ויבתר אותם - חלק כל אחד לשני חלקים, לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר "העוברים בין בתרי העגל", אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה הוא שלוחו של שכינה. (בראשית טו י)

ואתנה בריתי - ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו. (שם יז ב)

מלח ברית - שהברית כרותה למלח מו' ימי בראשית, שהובטחו מים התחתונים להקרב במזבח במלח ובניסוך המים בחג. (ויקרא ב יג)

ברית מלח - כרת ברית עם אהרון בדבר הבריא ומתקיים ומבריא אחרים. ברית מלח - כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם. (במדבר יח יט)

בריתי שלום - שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחינות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו. (שם כה יב)

לעברך בברית - להיותך עובר, דרך העברה כך היו עושים כורתי בריתות, עושין מחיצה מכאן ומכאן ועוברין בינתים. (דברים כט יב)

אבן עזרא:

והקימותי את בריתי - לאות שהשם נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול... ומלת והקימותי שאקיים את שבועתי. והקרוב אלי שזאת הברית רמז לקשת. וטעם ברית הסכמה ודבר שבחרו שנים, והוא מגזרת ברו לכם איש, והמלה בסמוך ובמוכרת שוה. (בראשית ו יח)

ברית מלח - ברית כרותה, מגזרת ארץ פרי למלחה, ומקום המלח כמו נכרת שלא יעלה בו צמח כלל. (במדבר יח יט)

רמב"ן:

והיה לעד - ...אבל יאמר והיה הברית לעד בינותנו, כי העובר עליו יקולל בכל אלות הברית... (בראשית לא מד)

ולא תשבית מלח ברית אלקיך - ...ובעבור שהוא ברית בקרבנות יעשה הכתוב זאת הברית אב לכל הבריתות. ויאמר במתנות כהונה ובמלכות דוד ברית מלח כי הוא קים כברית מלח בקרבנות... ומפני שאמר בכאן ברית אלקיך ולא אמר ברית ה' כלשון הפרשה וכדרך כל הקרבנות, או שיאמר ברית ה' אלקיך, אני סובר בו ענין שהמלח מים ובכח השמש הבא בהם יעשה מלח, והמים בתולדותם יחיו הארץ ויולידו ויצמחו, ואחרי היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו לא תזרע ולא תצמיח, והנה הברית כלולה מכל המדות, והמים והאש באים בה, ועדיה תאתה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת השם כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותכרית במליחותה, והנה המלח כברית... (ויקרא ב יג, ועיין שם עוד)

רד"ק:

ואני - וא"ו מוסיף על מה שאמר "ואתם פרו ורבו"... ואני גם כן אקיימנו שלא יכרת עוד ישוב העולם. הברית והשבועה הם דברו שקיים לעולם. (בראשית ט ה)

והיה תמים - ובזה תהיה שלם שתהיה אות בבשרך לשמי, ויהיה גם כן כריתת ברית ביני ובינך, כי בדם הוא כל כריתת ברית... (שם יז א)

ואתנך לברית עם - לקיום הגוים, שכל ברית לשון קיום, וישראל יביאו קיום לגוים על ידי השלום שיבא על ידי המשיח, ושעל ידם ישמרו ז' מצות. (ישעיה מב ו)

רבינו בחיי:

ברית לאמר - ...ואחר המתנה הזאת שהיא השבועה היה הברית של בין הבתרים, כי כך דרך כורתי ברית שישבעו תחלה ואחר כך יכרתו ברית. והברית הוא שעוברין בין בתרי הבהמה, והברית הזאת היתה כעין חרם והוא קיום השבועה שנשבעו כבר, וכמו שאומר יהי מבותר כבהמה זו מי שיעבור על השבועה, ועל כן תרגם אונקלוס ברית קיימא, שהוא קיום השבועה שנשבעו תחלה... אבל הכונה בברית הזאת כאשר תהיה אצל השי"ת, כי כשם שאי אפשר שיהיו בתרים חוזרים לכמות שהיו, כך אי אפשר שתתבטל מתנתו יתברך. (בראשית טו יח)

...ועל דרך הקבלה והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם - יאמר בריתי בבשרכם תהיה דוגמא לברית עולם, הוא הנקרא צדיק יסוד עולם, ועליו יאמר ברית מלח עולם, כי הוא קיום העולם, כי הכתוב היה ראוי לומר והיתה בריתי בבשרכם לעולם, אבל אמר "לברית עולם", וברית עולם זה הוא בין הרגלים הנקראים נצח והוד... (שם יז יג, וראה עוד ערך מילה)

ספר העקרים:

ברית יאמר על איזה קיום או שבועה ודבר קיים הנעשה בין שני כורתי ברית לקשר האהבה בין שניהם, ויעשו להם איזה אות שיהיה קיומו מורה על הברית, כמו העד המעיד על הדבר... וכן הקשת הוא אות קיים מורה על קיום הברית שכרת השם עם נח ובניו. ודרך כריתת הברית לפי מה שנמצא בכתובים הוא, שהיו חותכין בעל חי לשנים והיו כורתי הברית עוברין בין בתריו, אמר הנביא (ירמיה ל"ד) "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו"... והטעם לפעל הזה בכריתת הברית הוא, שכריתת הברית הוא קשר קיים בין שני אנשים כורתי הברית כדי לקשר ולדבק האהבה ביניהם עד שיהיו שניהם כאלו הם גוף אחד, וישמור כל אחד מהם את חבירו כשמירתו את עצמו. לפיכך היו כורתין בעל חי לשנים ועוברין בין הבתרים, לאות כי כמו ששני הבתרים ההם היו גוף אחד בבעל חי ההוא בהיותו חי, והיה כל חלק מהם מרגיש בצער חבירו עד שכאשר היה מגיע חולי או נזק בחלק האחד היה חבירו מרגיש בחולי או הנזק ההוא, ולא הפריד בין שני אלו החלקים רק המות, כן שני האנשים כרותי הברית יהיו כגוף אחד בהיותם בחיים, ולא יפריד ביניהם רק המות. ומזה יתחייב. כי כאשר ירגיש האחד איזה נזק או צער בא על חבירו בעל בריתו, שיכניס עצמו בדוחק להצילו, כמו שיכניס עצמו בסכנה בעד עצמו, וכן שלא יכחד ממנו דבר ממה שידע או ירגיש שחושבים להרע אליו או שחשבו עליו איזו מחשבה רעה, וכן יגלה לו סודותיו ומצפוני לבו כמו שיגלה אותם לעצמו, כי אין החבר זולת עצמו ראוי לו שיאהב אותו כאהבתו לעצמו... ולזה תמצא כי אהבה בגימטריא עולה לאחד, כי אין האהוב זולת עצמו כלל...

ולזה תמצא כי מיד שכרת השם ברית עם אברהם גלה לו כל מה שהיה ידוע אצלו מן הרע העתיד לבא על זרעו, ואמר לו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה" וגו' (בראשית ט"ו)... הבטיחו להיות בעוזריו ולהציל את זרעו מכף כל הקמים עליהם. וזהו שאמרו רז"ל (מגילה ל"ב א') כי במראה ההיא נרמז לאברהם אבינו שעבוד כל המלכיות העתיד לבא על ישראל...

ולזה תמצא, כי במראה שהיה אחר מראה בין הבתרים מיד נצטוה על המילה הוא וכל זרעו אחריו וזכר בה בפירוש שהוא אות ברית בין השי"ת ובין זרע אברהם, אמר "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם" וגו' (בראשית י"ז)... וזהו שתקנו אנשי כנסת הגדולה במטבע ברכת המילה "וצאצאיו חתם באות ברית קדש"... (מאמר ד פרק מה)

מהר"ל:

ודבר זה ידוע, איך התורה היא כמו אמצעי בין השי"ת ובין האדם, ולפיכך נקראת ברית בכל מקום בכתוב, כי הברית היא החיבור, והתורה עצם החיבור בין השי"ת והאדם... (גבורות ה' פרק מז)

והוסיף ר' ישמעאל לומר, גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, ודבר זה כי הערלה היא דומה לקליפה כמו שאמרנו, והקליפה מפסקת, וכאשר יסולק הערלה יש כאן ברית לגמרי עם השם יתברך. ואלו י"ג בריתות יש לך להבין מאד, כלומר ברית גמור מכל מצד, וזה כי הברית הגמור הוא לאוהב שהוא יחיד, ולא שייך ברית גמור לשני אוהבים, ודבר זה מבואר. ומפני שהמילה ברית גמור נקראת המילה ברית יחיד, לומר שהמילה היא ברית גמור, כי לא יתכן שיהיה הברית הגמור לשנים רק הברית היא ליחיד... שצריך שיהיה בעל הברית עם מי שכורת עמו ברית אחד, וזה אי אפשר בשנים... ומספר אחד הוא שלשה עשר, לכך נכרתו י"ג בריתות על המילה, לומר שברית המילה הוא ברית יחיד שהוא ברית גמור... (חידושי אגדות נדרים לא ב)

ועוד פירושו, כי העולם אין לו קיום כי אם על ידי המילה, כי המילה היא הברית בין השי"ת ובין האדם, וזהו הקיום שיש לאדם, ולכך אם לא היה המילה לא נבראו שמים, כי קיום העולם הוא מצד השי"ת אשר הוא מקיים הכל, ואין לעולם חבור ברית עם השי"ת כי אם על ידי המילה שהיא הברית, וכל ברית תרגומו קיימא, וזה מפני כי על ידי הברית יש לו חבור עם השי"ת כמו שנים שיש להם ברית ביחד... (שם)

ששקולה כנגד כל המצות, גם דבר זה מבואר, וזה מפני כי כל המצות אינם רק שיהיה ברית וחבור בין השי"ת ובין האדם, כי כל התורה היא הברית כאשר ידוע, והמילה עצמה היא הברית גם כן בין השי"ת ובין האדם, ולכך המילה וכן השבת הם שקולים כנגד כל המצות... כבר התבאר זה כי ראוי שתהיה התורה שהיא שלימות האדם, וכן השבת שהיא השלמת האדם בנפשו, כי כל ימי השבוע אין נפשו בשלימות כאשר יגע במלאכה... וכן המילה שהיא השלמת האדם כמו שהתבאר, לכך אלו הם ברית בין השי"ת והאדם, כי הברית הוא הצירוף והחיבור שיש בין השם יתברך ובין האדם. ואין ספק כי על ידי השלמת הזכר הוא החיבור והברית, ולכך יש ברית בין השי"ת ובין האדם מצד התורה שהיא השלמת האדם מצד השכל... ויש ברית מצד המילה כי המילה השלמה לאדם מצד הגוף... (שם)

הכתב והקבלה:

בריתי שרשו ברה, מגזירת "ברו לכם איש", שטעמו בחרו לכם איש, ותוכן הוראתו על בחירת והבדלה דבר מזולתו ליתרון מעלתו עליו, דומה ממש לענין בחירה שהוראתו על דבר נבחר, כמו "שאול בחיר ה'"... וזהו "וזכרתי את בריתי יעקב" וגו', המכוון בכולם בחירי, וכן כל דבר המובחר ומופלג בענינו ליציאתו מגדר סדר הטבעי יקרא ברית, והמכוון במלות "והקמותי את בריתי אתך" אחדש אתך ענין מובחר, ומבאר והולך ענין הנפלא שיחדש לפניו, "ובאת אתה וגו' ומכל החי", אף שקטנה התבה בכמותה בכל זאת תכיל כל הברואים האלה... (בראשית ו יח)

...כי החיוב ההסכמי המוברר בין הצדדים יקרא ברית, וההגבלה לעשות את הדבר ההיא מחוייב יקרא כריתה, והצדדים העושים זה יקראו כורתי ברית. ולפעמים עושים כורתי הברית ביניהם איזה דבר לסימן שיתפרסם שהם בעלי ברית... וכן אות ברית המילה, שהברית הוא שיהיה הוא ית' לאלקים, והכריתה הוא החיוב שבו, והאות עליו המילה, וכן אות השבת והמועדים והתפילין, כי התורה כולה בעצמה תקרא ברית, כמו ספר הברית, לוחות הברית... והאות על ברית התורה היא המילה והשבתות והתפילין. הנה אופני הברית שנים, האחד שיתחייבו הצדדים זה לזה בדברים שוים, והשנית מה שיתחייבו הצדדים זה לזה זה בעם וזה בממון, וכענין ההתחייבות והתנאים שבין איש לאשתו. מהאופן האחרון הוא ענין הברית שבין בני אדם למקום.

והגר"א כתב ענין ברית הוא, אדם שיש לו אוהב כנפשו ורצה שלא יפרש ממנו, אבל אי אפשר להיות אצלו, נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו, והם נקשרים על ידי הדבר ההוא, אף על פי שנוטל ממנו הדבר מכל מקום כל מחשבתו שם, והוא לשון ברית, והוא הבטחה, שעל ידי הדבר ודאי לא יתפרד ממנו... (שם טו יח)

מלח ברית אלקיך - חבור נפלא... והמלח בעצמו נקרא בשמו על שם תערובות שני יסודות הפכיות שבו, כי בעצם המלח נתערבו ונתאחדו בו יחד בפרט יסוד האש עם יסוד המים... והנה להתערבות שני היסודות הפכיות שבו, כי בעצם המלח נתערבו ונתאחדו בו יסוד התחתון עם יסוד העליון קרא את המלח בשם ברית אלקים, כלומר חבור נפלא... (ויקרא ב יג)

מלבי"ם:

והקימותי את בריתי - הקמת הברית יציין התחלת הברית וגם יציין התמדתו וקיומו לעולם... (בראשית ט יא)

ויקח יעקב אבן - הנה כריתת ברית שיכרתו שני אנשים ברית בל ירע אחד לחברו יהיה על אחד משני פנים, א', שלא ירע עמו בגלוי, ב', שלא יעשה לו רע בסתר. וכשמזמינים עדים על כריתת הברית, אם היה כריתת הברית שלא ירע לו בגלוי, יזמינו אנשים שיהיו עדי הברית, ואם היה הברית שלא יעשה לו רע בסתר יזמינו לעד את ה' הצופה נסתרות, ואם יעשו אות וסימן שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, אז אם היה הברית בפני אנשים על דברים שבגלוי, יקימו גל אבנים גדול שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, ואם היה הברית לפני ה' היודע נסתרות על דברים שבסתר, יקימו מצבה שהיתה קדושה בימים ההם... (שם לא מה)

ויאמרו - יש ג' בריתות בין עמים, בין הקרובים שלא יזיקו זה את זה בנזקי שכנים, והוא נכרת בין העמים עצמם. ב', בין עמים בלתי שכנים שיעזרו זה לזה או למסחר, והוא נכרת בין המלכים. ג', ברית בענין דת ואמונה שהוא בין העמים וגם אם רחוקים מאד זה מזה... (יהושע ט ה)

ברית עולם - הפרו גם הברית הטבעית שבלעדיה לא תתכן חברה אנושית, רצחו, עשקו וכו'. (ישעיה כד ה)

רש"ר הירש:

ברית - משורש ברת קרוב אל ברד, פרד, פרט, המורים כולם על הפרדה. ברית היא הבטחה ללא תנאי, היא תקוים ללא קשר עם גורמים חיצוניים ואף בניגוד גמור אליהם. הבטחת ברית היא הבטחה אבסולוטית, היא מנותקת מכל קשר סיבתי ואמורה ללא תנאי, מכאן גם לשון "כריתת ברית", אין כריתה אלא הפרדה. ומכאן גם לשון "הקמת ברית", המורה על קיום ההבטחה... ברית יכולה להיות חד צדדית, כך ברית ה' עם נח, וכך ברית השלום שניתנה לפנחס... (בראשית ו יח)

ואתנה בריתי - הצירוף של "ברית" ו"נתן" כמעט ולא נמצא במקום אחר, ייתכן אפוא לומר שזה פירושו, לא אכרות עמך ברית חדשה, אלא אעביר אליך ברית הקיימת זה מכבר. ואכן בשעה שהקב"ה נתן את הארץ לאנושות בשניה, הוא כרת ברית עם כלל האנושות שלא תאבד שנית, והקב"ה חיפש מכשיר לברית זו, עתה הוא מבקש, שמכשיר זה ימצא לו באברהם... (שם יז ב)

מלח ברית אלקיך - ...נצרף לכך את התכונה המשמרת של המלח, המונעת ריקבון, וזכור שריקבון הוא תוצאה של תחילת התהוות חדשה, וכך נמצינו למדים, שמלח מייצג הוויה ללא שינוי, מגן מפני השפעות חיצוניות המביאות לידי שינוי, מבחינה זו הרי הוא מתאים למושג הברית, כי כבר הוכחנו (בראשית ו' י"ח) דבר שהובטח בברית נפרד ונבדל לעצמו, ואיננו תלוי בהשפעות חיצוניות... ואם המלח (לקרבן) בא משל ציבור, הרי הוא מסמל את הברית, המונחת במשמרת הציבור, כי העם בכללותו אחראי לכך, שהברית תתקיים לעד וללא שינוי... (ויקרא ב יג)

שפת אמת:

איתא במדרשים... וכמו שהיה בנפשות האבות והשבטים שזכו להוציא אלה הגוונין מכח אל הפועל, כן יש בזמן מועדים וראשי חדשים שבהם נגלו אלה הגוונים... וכמו כן הוא בנפשות, כמו שכתבנו שהם ברית הלשון וברית המעור. דהנה יש רמ"ח אברים אבל פנימיות החיות מתעורר רק בלשון וברית, לכן רוב הכריתות הם באיסורי מאכלות וביאות אסורות, כי החיות הפנימי מתגלה באלה ב' האברים, ולכן נתן לנו הקב"ה ברית התורה לתקן ברית הלשון, וברית מילה לתקן ברית המעור, ופירוש ברית הוא דביקות בשורש... (נח תרנ"ג)

והנה בפרשה זו נאמר ענין דור המבול ודור הפלגה, והם ענין ב' הבריתות שניתן לבני ישראל, ברית המעור וברית הלשון, וכיון שנקראו בריתות הם דברים שיש להם התקשרות באחדות הנ"ל, ולכן צריכין סיוע להוציאן מכח אל הפועל, וצריכין שמירה, ולא לחנם נכשלו דורות הראשונים בזה... (שם תרנ"ד)

בענין דור המבול ודור הפלגה...ועל ידי חטא דור המבול בהתפשטות הגופניות והתאוות נתמעט כח הגוף ואריכות השנים, ודור הפלגה חטאו בחכמה וניטל מהם החכמה... ועל זה ניתן לנו ב' הבריתות, ברית מילה הסרת כח הגוף שלא יתפשט יותר מדאי, וברית הלשון על ידי תפילין ושבת זוכין להארת הנשמה והחכמה החופף על האדם... (שם תרס"ב)

התהלך לפני והיה תמים, מה שנקרא תמים על ידי המילה, ביאור הענין שיש לאדם שני כחות בעולם הזה ובעולם העליון, והיינו כח הנפש בגוף וכח הנשמה שלמעלה שאינו מתפשט בגוף האדם. וכשהאדם זוכה ומקשר עצמו לכח נשמתו נקרא תמים, ובא בזכות המילה, לכן נקרא ברית, שמקשר ומחבר הגוף בהארת נשמתו החופפת על הגוף. (לך לך תרל"ו)

לפרשת מילה, אמרו חז"ל גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, כי ברית הוא התקשרות, ואיתא בגמרא "ולדבקה בו", הדבק במדותיו, אם כן הי"ג בריתות הם התדבקות בכל הי"ג מדות שלמעלה, ובכח המילה יכולין לתקן כל המדות, ויכולין בזה לעורר הי"ג מדות של רחמים בשמים... וכמו בברית הלשון על ידי הזכרת י"ג מדות אין חוזרות ריקם, והוא בבחינת דיבור, כמו כן יש בחינת מעשה על ידי הצדיק שיש בו הי"ג מדות מעורר למעלה מדות הרחמים, והוא בכח ברית מילה... (שם תרנ"ח)

בפסוק וירא אליו וכו'... ובמדרש סוד ה' ליריאיו זו המילה, שלא נתגלה סוד המילה עד אברהם אע"ה... אך הברית היא התקשרות ודעת שיוכלו הצדיקים להתדבק בזה הסוד בהיותם בעולם הזה גם כן. וזהו "ובריתו להודיעם"... ועל ידי הברית מילה יש התדבקות בסוד הנפש, וכמו כן על ידי ברית הארץ ובית המקדש יש התדבקות בסוד העולם, ועל ידי שבת ומועדים יש התדבקות בסוד הזמן והשנה. והאמת כי השבת כולל כל הג' בחינות, כמו שכתבנו בפרשת נח מזה, אך הוא מצד הקב"ה ומתנה שהנחלנו, אבל הג' בחינות הנ"ל צריכים להתברר מן התחתונים בעצמם, לכן נולד אברהם אע"ה עם הערלה... ואמת כי כל התרי"ג מצות הם דרכים להתדבק בפנימיות הסוד, אבל אלו שנקראו אותות ובריתות הם מגלין כל הסודות, כמו שכתוב "ובריתו להודיעם", לכן ביום שבת קודש הוא הזמן שיכולין לדעת סוד ה'... (וירא תרמ"ז)

בפסוק אני ה' אלקיכם... והשי"ת ייחד שמו עלינו בחינת הראשית והאחרית, והם ב' בריתות ברית הלשון וברית המעור, ועל ידי יציאת מצרים זכינו לברית הלשון וקבלת תורה, ועל ידי ברית המעור ירשנו את הארץ, כמו שאמר בבשורת הארץ "ואתה את בריתי תשמור". והנה רוב הכריתות הם במאכלות אסורות ובביאות אסורות, כי מאחר שנקראו בריתות אם כן החיים תלוי בהם, וממילא יש כריתות במי שפוגם בהם... (אחרי תרנ"ז)

במדרש הקרב את מטה לוי... כי הנה נמצא בלב איש ישראל אהבה להקב"ה, אך שצריכים להוציא זאת התאוה מכח אל הפועל, והוא בכח הבריתות, ברית הלשון והמעור, מאחר שנקרא ברית הוא התקשרות ודביקות בהקב"ה, ולכן ראשי תיבות מי יעלה לנו השמימה מיל"ה, כי בכח ברית מילה נמצא זה ההשתוקקות לעלות השמימה... וכמו כן על ידי ברית הלשון שהוא התורה זוכין לזו האהבה, כמו שכתוב "כרת עמנו ברית בחורב"... ולכן נקרא התורה כלי חמדה, שבכחה לעורר החמדה בלב איש ישראל... (במדבר תרנ"ז)

בענין השלום שניתן לפינחס... והם ב' הבריתות, ברית הלשון וברית המעור, והם ב' האותות, תפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, ואין עוז אלא תורה, ואין עוז אלא תפילין, "יברך את עמו בשלום" הוא ברית המעור שמחבר ומקשר כל הרמ"ח אברים ובפנימיות הרמ"ח מצות עשה ושס"ה גידין ולא תעשה. והשי"ת חקק באיש ישראל הכח בפה ולשון להמשיך אור התורה, ובברית לקשר כל הקומה אחר אור התורה, וזהו נקרא שלום... וכמו שהוא בפרט שחקק השי"ת היו"ד בברית וכפי השמירה כך מאיר האות שחתם בבשרינו, וחס ושלום להיפך... וכמו כן בכלל כשחטאו נכסה זה האות, ולכן על ידי פינחס שקינא חזר זה האות למקומו... (פינחס תרמ"ט)

במדרש הנולד מהול... כי עיקר המילה הוא בנפש, ולפי שאחר החטא של אדם הראשון נעשה תערובת טוב ורע בכל הבריאה, לכן נתן הקב"ה שעל ידי מצות מילה הוסר הרע שנתערב בנפש, וזה בריתו של אברהם אבינו שנתן לו הקב"ה שיהיה בכח מצוה זו לתקן הנפש, ולכן אפילו נולד מהול עם כל זה לתקן הנפש צריכין להטיף דם ברית... ופירוש ברית היא התקשרות, שעל ידי אלו המצות שנקראו בריתות חל שם שמים על האדם... כי הנה ברית הלשון וברית המעור הם כלי זיינן של בני ישראל, כמו שכתוב "רוממות א-ל בגרונם וחרב" וגו', ועל אלו כתיב "וחמושים עלו", מזוינים... (תצא תרנ"ו)

בפסוק אתם נצבים היום... וצריך האדם לעורר זאת ההתחדשות בכל יום בכח הבריתות... ובאמת על ידי כל מצוה יכולין להתדבק בזה השורש, אבל המצות שנקראו בריתות הם עיקר כחן של ישראל... לכן יש ב' אותות בכל יום, ברית מילה ותפילין, מילה ושבת, מילה ברית המעור, ותפילין כח הדיבור... (נצבים תרנ"ח)