ברכה   

(ראה גם: אבות-ברכה, ברכת כהנים, הר גריזים, יעקב-ברכה, יצחק-ברכה, משה-ברכה, שכר)

 

ויברך אתם אלקים לאמר, פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ. (בראשית א כב)

ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ. (שם א כח)

ויברך אלקים את נח ואת בניו, ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ... (שם ט א)

ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר, ונברכו בך כל משפחת האדמה. (שם יב ב)

ויברכהו ויאמר, ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ. וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידך, ויתן לו מעשר מכל. (שם יד כ)

וברכתי אותה וגם נתתי לך ממנה בן, וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו. (שם יז טז)

ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ... (שם יח יח)

ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, וישב יצחק עם באר לחי רואי. (שם כה יא)

גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך... (שם כו ג)

ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'. ויגדל האיש, וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד... (שם שם יב)

...ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות... (שם כז ד)

ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ, ורוב דגן ותירוש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אורריך ארור ומברכיך ברוך. (שם שם כז)

וא-ל ש-די יברך אותך ויפרך וירבך, והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלקים לאברהם. (שם כח ד)

...והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו כל משפחות האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. (שם כח יד)

וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם, ויברך אותו. ויאמר לו אלקים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל. ויאמר לו אלקים אני א-ל ש-די פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ. (שם לה ט)

...כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם. (שם מט כח, וראה עוד יעקב-ברכת)

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אתם... וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל. (שמות א ז)

וייטב אלקים למילדות, וירב העם ויעצמו מאד. (שם שם כ)

מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקריך, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. (שם כ כד)

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך, והסירותי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא... (שם כג כה)

וציויתי את ברכתי לכם בשנה הששית, ועשת את התבואה לשלש השנים. וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן, עד השנה התשיעית עד בא תבואתה תאכלו ישן. (ויקרא כה כא)

אם בחקתי תלכו, ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם... ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם... (שם כו ג)

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם. (במדבר ו כג, וראה עוד ברכת-כהנים)

ויאמר אלקים אל בלעם לא תלך עמהם, לא תאר את העם כי ברוך הוא. (שם כב יב, וראה עוד בלעם-וישראל)

ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דבר לכם. (דברים א יא)

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ואהבך וברך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך. ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, והסיר ה' ממך כל חולי, וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך... (שם ז יב)

ראה אנכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה. את הברכה, אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. (שם יא כו)

כי ה' אלקיך ברכך כאשר דבר לך, והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו. (שם טו ו)

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. (דברים כו טו)

אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן, שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. (שם כז יב)

והיה אם שמע תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלקיך. ברוך אתה בעיר, וברוך אתה בשדה... (שם כח א, וראה שם עוד)

והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה, כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. (שם ל ט)

ויעמד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר. ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו. יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו, אל יעזבנו ואל יטשנו... (מלכים א ח נה)

...וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש, ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים. ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה. כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון, קנאת ה' צב-אות תעשה זאת. (מלכים ב יט כט)

והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן. והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה, כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ. והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה. (ישעיה ז כג)

ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע, וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים. ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ, והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם, וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר. (שם נח י)

והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ. והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר, והם יענו את יזרעאל. וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה, ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלקי. (הושע ב כג)

אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל ה' לעשות. אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר, כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם. ובני ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה, ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. ומלאו הגרנות בר, והשיקו היקבים תירוש ויצהר... ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא, ולא יבושו עמי לעולם. (יואל ב כב)

והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים, ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים... ויהודה לעולם תשב, וירושלים לדור ודור. (שם ד יח)

הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. (עמוס ט יג)

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די. וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם את פרי האדמה, ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר ה' צב-אות... (מלאכי ג י)

פקדת הארץ ותשוקקיה רבת תעשרנה פלג אלקים מלא מים, תכין דגנם כי כן תכיניה. תלמיה רוה נחת, גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. עטרת שנת טובתך ומעגליה ירעפון דשן. ירעפו נאות מדבר, וגיל גבעות תחגורנה. לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו. (תהלים סה י)

ה' זכרנו יברך, יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן. יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים. יוסף ה' עליכם, עליכם ועל בניכם. ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ. (שם קטו יב)

שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך. הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. (שם קכח א)

ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה. (משלי י כב)

בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. ברעב פדך ממות, ובמלחמה מידי חרב. בשוט לשון תחבא, ולא תירא משוד כי יבוא. לשוד ולכפן תשחק, ומחית הארץ אל תירא. כי עם אבני השדה בריתך, וחית השדה השלמה לך, וידעת כי שלום אהלך ופקדתך נוך ולא תחטא. וידעת כי רב זרעך, וצאצאיך כעשב הארץ... (איוב ה כ)

ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל, ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם. ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת. (רות ד יא)

זהר:

תא חזי, בכל מקום שלא נמצאו זכר ונקבה יחד אין הקב"ה משים דירתו באותו המקום, וברכות אינן נמצאות אלא במקום שנמצא זכר ונקבה, שכתוב, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, ולא כתוב ויברך אותו ויקרא את שמו אדם, (ללמדך) שאפילו (בשם) אדם אינו נקרא אלא זכר ונקבה יחד.

ר' יהודה אמר, מיום שנחרב בית המקדש, ברכות אינן נמצאות בעולם, ונאבדות בכל יום, שכתוב הצדיק אבד, מהו אבד, אבד הברכות, שהיו שורות בו בהצדיק, כמו שכתוב ברכות לראש צדיק, וכתוב אבדה האמונה, (דהיינו הנוקבא המקבלת הברכות מהצדיק שהוא סוד יסוד דז"א, שה"ס זכר). כעין זה (בעת השלמות) כתוב, ויברך אותם, וכתוב ויברך אותם אלקים. (פירוש בעת החורבן שאין אז זווג זכר ונקבה נבחנים שניהם לנאבדים, כי בשניהם אינן נמצאות ברכות. ובעת השלימות מתברכים שניהם יחד, כמו שכתוב ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, דהיינו שניהם יחד. (בראשית ב שסח)

ויברך אלקים, ר' אבא פתח ואמר, ברכת ה' היא תעשיר וגו', ברכת ה' היא השכינה שהיא נתפקדה על ברכות העולם וממנה יוצאות הברכות לכל. (נח רמח)

והוא כהן לא-ל עליון, היינו שנמצא הכל בשלימות עליונה כראוי, (דהיינו בשלימות הבינה הנקראת א-ל עליון), להורות כמו שהרשעים עושים פגם בעולם, ומונעים הברכות מן העולם, כן בשביל הצדיקים באים ברכות לעולם, ובשבילם מתברכים כל בני העולם...

ויתן לו מעשר מכל, מה מעשר מכל, ואומר (שנתן לו מלכי צדק) מאלו הברכות היוצאות מכל, (שהוא יסוד, כלומר שמלכי צדק שהיא הנוקבא קבלה המעשר שהוא סוד הברכות מהיסוד, והשפיעה לאברהם, ולמה מהיסוד), משום שהוא המקום, אשר כל הברכות היורדות לעולם משם הם יוצאות... (לך לך רנו)

אחר הדברים האלה וגו', ר' יהודה פתח, אני לדודי ועלי תשקתו, כבר בארוה, אבל על ידי התעוררות של מטה נמצא התעוררות של מעלה, כי לא נתעורר מלמעלה מטרם שנתעורר מלמטה, והברכות של מעלה אינן נמצאות, רק כמה שיש בו ממש, ולא במקום ריקן שאין בו ממש.

מאין לנו זה, מאשת עובדיהו, שאלישע אמר לה, הגידי לי מה יש לך בבית, כי הברכות שלמעלה אינן שורות על שולחן ריקן, (כמו שכתוב להלן בלחם הפנים), ולא במקום ריק, (כמ"ש באשת עובדיהו), מה כתוב, אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן...

אמר לה (אלישע) נחמתני, כי לא ידעתי איך תשרינה הברכות של מעלה במקום ריקן, אבל עתה שיש לך שמן זה הוא מקום שתמצאנה בו הברכות. מאין לנו זה, כי כתוב כשמן הטוב וגו', ובסופו מה כתוב, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, הרי שבמקום הזה, (דהיינו בשמן) שורות הברכות...

שנים הם, יין ושמן, והולכים לב' צדדים, יין לצד שמאל ושמן לצד ימין, ומצד הימין יוצאות ברכות לעולם, ומשם נמשח מלכות הקדושה, דהיינו למלכי ישראל. ומשום ששמן היה מתתקן למטה מתחילה, (דהיינו שהיה לה אסוך שמן, שה"ס אתערותא דלתתא), נזדמן שמן מלמעלה, דהיינו הורקת הברכות מלמעלה, (שה"ס אתערותא דלעילא, כמ"ש שם הם מגישים אליה והיא מוצקת).

תא חזי, מן אתערותא דלעילא של שמן הזה כנ"ל עומד להריק על דוד ושלמה, שיתברכו בניהם, מאין לנו, שכתוב, ויעמוד השמן, וילפינן גזירה שוה, כתוב כאן ויעמד, וכתוב שם שורש ישי אשר עומד וגו', מה שם דוד ושלמה ובניהם אחריהם שהם משורש ישי, אף כאן לדוד ושלמה ובניהם אחריהם.

תא חזי, משלחן של לחם הפנים, שמשם יוצאות ברכות ומזונות לעולם, אשר אינו ראוי שימצא ריקן אפילו רגע אחד, כדי שלא יעברו הברכות משם, כן אין לברך על שלחן ריקן, כי הברכות של מעלה אינן שורות על שלחן ריקן. (לך לך רסא)

ר' חזקיה פתח ואמר, מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים וגו', תא חזי, מזמן שחרב בית המקדש אין ברכות שורות בעולם ונעצרו כביכול שנמנעו מלמעלה (מעולמות העליונים) ומלמטה, וכל אלו מדרגות התחתונות מתגברות והולכות ושולטות על ישראל... וענין חסרון הברכות בעולמות העליונים הוא משום שהתחתונים אינם ראוים לקבל מהם, וכל השפע שהם צריכים להשפיע לתחתונים נמנע מהם, כי אין להם למי להשפיע... (חיי שרה רסה)

פתח ר' יהודה ואמר, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגו', מקרא זה בארוהו, אבל תא חזי, כתוב הנה ברכו את ה', ומי הם הראוים לברך את הקב"ה, לזה אומר הכתוב כל עבדי ה', כי אף על פי שכל אדם בעולם מישראל כולם ראויים לברך את הקב"ה, אבל ברכות שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים, מי המה המברכים אותו, (לזה אומר הכתוב) עבדי ה', ולא כולם, ומי המה שברכתם ברכה, העומדים בבית ה' בלילות, אלו הם הקמים בחצות לילה ומתעוררים לקרות בתורה הם העומדים בבית ה' בלילות... (תולדות יד)

תא חזי, מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולה למעלה, ומגעת למעלה לאותו המקום של יעקב, שהוא מרכבה עליונה, (דהיינו הנוקבא הנקראת מקום), ממשיך ברכות למקום ההוא, מן המעיין של כל המעיינות, (דהיינו מבינה שכל המוחין ממנה הם), ומההוא צדקה, (דהיינו הנוקבא אחר שקבלה הברכות מבינה), ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות (של המלאכים), ולכל המרכבות (של המלאכים), ולכל צבאות (העליונים), וכולם מתברכים והאורות נתוספים כראוי, ומשום שכולם, (דהיינו כל התחתונים והמלאכים הנ"ל) נקראים עת, (להיותם נמשכים מן הנוקבא שנקראת עת), על כן כתוב עושה צדקה בכל עת, (שפירושו שמרבה השפע בכל דרי ג' עולמות בי"ע, המתפשטים מן הנוקבא ונקראים עת כמו הנוקבא).

תא חזי בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה, וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם. (ויצא קכ)

...והברכה של מעלה אינה פחות מאלף מכל מין ומין, מצאן נמצא אלף, ומכבשים נמצא אלף, ומעזים נמצא אלף, על כל מה שהברכה של מעלה שורה אינה פחות מאלף... (שם רצט)

...ונשמע מהמקרא שאדם וחוה נבראו ויצאו מזווג אחד מזו"נ העליונים, שיצאו תחלה בחיצוניות, וכיון שנמצאו בזווג כאחד, מיד ויברך אותם אלקים, כי אין הברכה שורה אלא במקום שנמצא זכר ונקבה... (שם שפה)

ותא חזי, מצד דין הקשה יוצא הכעס לשני צדדים, אחד שנתברך ואחד שנתקלל, אחד ברוך ואחד ארור. כעין זה מצד יצחק יצאו שני בנים, אחד מבורך ואחד שנתקלל למעלה ולמטה, זה נפרד לצד שלו וזה נפרד לצד שלו...

ומשום זה שתי מדרגות הן, ברוך וארור, זו אל הצד שלה וזו אל הצד שלה, מזו יוצאות כל הברכות שבעולם ושלמעלה ושלמטה וכל טוב, וכל הארה, וכל גאולה, וכל הצלה, ומזו יוצאות כל הקללות, וכל חרבה וכל דם... וכל הטומאות שבעולם. (וישב קיב)

...וכשברית הקדש נשמר בעולם כראוי, אז הקב"ה נותן ברכות למעלה, שתהיינה מורקות בעולם, כמש"א גשם נדבות תניף וגו', גשם נדבות זהו גשמי רצון, בעת שחפץ הקב"ה בכנסת ישראל, וחפץ להריק לה ברכות, אז נחלתך ונלאה אתה כוננתה, נחלתך הוא ישראל, שהם נחלת הקב"ה, כמש"א יעקב חבל נחלתו, ונלאה, זו היא כנסת ישראל, שהיא נלאה בארץ נכריה, שהיא צמאה לשתות, (ואין לה) ואז היא נלאה, וכאשר ניתנו גשמי רצון אז אתה כוננת... (שם רטז)

ותא חזי, מיום שנחרב בית המקדש לא היה יום שלא נמצא בו קללות, משום כי כשבית המקדש היה עומד היו ישראל עובדים עבודות ומקריבים עולות וקרבנות, והשכינה שרתה עליהם בבית המקדש כאם הרובצת על הבנים, ופני כל היו מאירים, עד שנמצאו ברכות למעלה ולמטה, ולא היה יום שלא נמצא בו ברכות וחדוות, והיו ישראל יושבים לבטח בארץ, וכל העולם היה נזון בשבילם... (מקץ רכב)

...אבל תא חזי אליך נשאתי את עיני, וכתוב אשא עיני אל ההרים, (מהו ההפרש ביניהם), אלא זה למעלה וזה למטה, אשא עיני אל ההרים הוא למעלה, (לז"א), כדי להמשיך ברכות ממעלה למטה, (אל הנוקבא), מאלו הרים עליונים, בסוד אין הרים אלא אבות, שהם חג"ת דז"א, להמשיך מהם ברכות לכנסת ישראל המתברכת מהם. אליך נשאתי את עיני, (הוא למטה לנוקבא), לצפות ולחכות לאלו הברכות היורדים משם (מז"א) למטה (לנוקבא)... (ויגש סט)

האלקים הרועה אותי, מהו הטעם שאומר פעם שנית אלקים, הוא סוד עליון, שבירך כאן לאותו מקום (להמלכות), בסוד אלקים חיים, (שהוא בינה) מקור החיים, שממנו נמשכים הברכות, ומשום זה הזכיר את עצמו במקום זה, שאמר האלקים הרועה אותי, משום שכל הברכות הנמשכות ממקור החיים, (שהיא בינה), מקבל אותם יעקב, (שה"ס קו אמצעי שזולתו אין ב' הקוין דבינה יכולין להאיר), וכיון שהוא מקבל אותם, מקבל מקום זה, (שהוא המלכות), הברכות ממנו, והכל תלוי בזכר, (שהוא יעקב), ועל כן כתוב ויברך את יוסף, (אשר את היא המלכות שקבלה הברכות מיעקב שהוא ז"א).

משום זה, בכל מקום שצריכים לברך ברכות, צריך הקב"ה, שהוא המלכות, להתברך מתחילה, ואם הקב"ה אינו מתברך תחילה, הברכות אינם מתקיימים... (ויחי שעה, ועיין שם עוד ותז והלאה)

כרתי ברית לבחירי, ברית זהו סוד האמונה (שניתנה לדוד), דבר אחר, (ברית) זהו צדיק, (יסוד), שממנו יוצאות ברכות לכל התחתונים וכל חיות הקדושות (שהם המלאכים), מתברכות כולן מן אותו השפע השופע לתחתונים ומשום זה כתוב כרתי ברית לבחירי, (שהוא יזכה בברית זה). (שם תלט)

ולאחר כך, (דהיינו משמרה הג'), צד הדרום, (שהוא חסד), נתעורר (להתחבר עם הצפון בכח קו האמצעי), עד שבא הבקר, וכשבא הבוקר כבר דרום וצפון אחוזים בנוקבא, ואז באים ישראל למטה בתפלתם ובקשתם ומעלים אותה למעלה (לז"א), עד שעולה ונגנזת ביניהם (באורות דז"א, כלומר שממעטת עצמה ומתבטלת למדרגת ז"א), ולוקחת ברכות מראש המלך, (דהיינו שמקבלת ג"ר דפנים מז"א שה"ס ראש שלו).

ומתברכת מאותו הטל הנמשך (לז"א) מלמעלה, מגלגלתא דא"א, ומאותו הטל מתחלק להאיר לכמה צדדים, (הן לימין והן לשמאל אף על פי שהטל עצמו הוא רק אור החסד), וכמה רבבות מדרגות נזונות ממנו מאותו הטל, וממנו עתידים להחיות המתים... (ויחי תסד, ועיין שם עוד)

ויברכם ביום ההוא לאמר, ר' יוסי פתח ואמר, ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו', (שקשה למה כתוב ב' פעמים יברך, ואומר), ה' זכרנו יברך אלו הם הגברים, יברך את בית ישראל אלו הן הנשים, כי הזכרים צריכים להתברך מתחילה ואחר כך הנשים, שנשים אינן מתברכות אלא מברכתם של זכרים, וכשהזכרים מתברכים, אז מתברכות הנשים...

תא חזי שהנשים אינן מתברכות אלא מזכרים, כשהם מתברכים תחלה, ומברכה זה מתברכות, אלא במה נעמיד הכתוב יברך את בית ישראל, אלא הקב"ה נותן תוספת ברכה לזכר שהוא נשוי אשה, כדי שתתברך ממנו אשתו. וכן בכל מקום, נותן הקב"ה תוספת ברכה לזכר שנשא אשה, כדי שתתברך מתוספת זו. וכיון שאדם נושא אשה נותן לו ב' חלקים, אחד לו ואחד לאשתו, והוא מקבל הכל, חלקו וחלק אשתו... (ויחי תצד)

תא חזי, כל הברכות העליונות כולן נמסרו למדרגה הזו, (שהיא מלכות), לברך לכל, ואף על פי שאין לה אור מעצמה, כל הברכות וכל חדוה וכל טוב, כולם נמצאים בה, וממנה הם יוצאים, ועל כן נקראת כוס של ברכה, ונקראת ברכה ממש, כמו שכתוב ברכת ה' היא תעשיר, (שברכת ה' היא המלכות), ועל כן כתוב ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה... (שם תקד)

פתח ואמר, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו', יברכך ה' מציון, כי ממנו יוצאות ברכות להשקות את הגן, והוא כולל כל הברכות ונותן לה, ואחר כך וראה בטוב ירושלים, להראות שכל הברכות באות מדכר ונוקבא, כעין זה, יברכך ה' וישמרך, אשר יברכך ה' פירושו מן הדכר, וישמרך פירושו מן הנוקבא, (כי השמירה נמשכת מנוקבא). יברכך ה' מזכור, (שהוא ז"א), וישמרך משמור (שהוא הנוקבא), והכל דבר אחד הוא, כי משניהם הברכות יוצאות לעולם, ועל כן איש אשר כברכתו ברך אותם... (שם תת, ועיין שם עוד)

תא חזי, בכל יום ויום נוטף טל של עתיקא קדישא לזעיר אנפין, ומתברכת כל שדה התפוחים הקדושים, (שהיא מלכות), ומטל ההוא נמשך לאלו שלמטה, ומלאכים הקדושים נזונים ממנו כל אחד לפי אכלו, זה שאמר לחם אבירים אכל איש, (דהיינו הטל הנ"ל שהוא לחם המלאכים), וממזון ההוא אכלו בני ישראל במדבר, שהוא המן... (בשלח שעב)

ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בקר, א"ר יהודה, בכל יומא ויומא מתברך עלמא מההוא יומא עלאה, דהא כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעאה, וכל יום נותן מברכה ההיא שקבל ביום ההוא שלו.

ועל כן אמר משה, איש אל יותר ממנו עד בקר, מהו הטעם, משום שאינו נותן ואינו שואל יום זה לחבירו, אלא כל אחד ואחד שולט בלבדו ביום ההוא שלו, כי יום אינו שולט ביום של חבירו...

ולילה ההוא, שמחת המטרוניתא במלך וזווג שלהם, ומתברכים כל ששה ימים כל אחד ואחד בלבדו, משום זה צריך האדם לסדר שלחנו בליל שבת, משום ששורה עליו ברכות מלמעלה, וברכה אינה נמצאת על שלחן ריקן, משום זה תלמידי חכמים שיודעים סוד הזה זווגם הוא מערב שבת לערב שבת. (בשלח תיב)

לא תשא את שם וגו', ר' שמעון פתח, ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית, אמר לה אלישע, היש לך על מה שתשרה ברכת הקב"ה, שלמדנו, אסור לו לאדם שיברך על שלחן ריק, מה הטעם משום שהברכה שלמעלה אינה שורה על מקום ריק...

ותנינן א"ר יוסי מהו ברכה, הוא השם הקדוש, משום שממנו נמצאת הברכה בכל העולם, וברכה אינה נמצאת במקום ריק ואינה שורה עליו, זהו שכתוב לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. (יתרו תלו ותמג)

יראה כל זכורך, למה כל זכורך, אמר ר' אלעזר כל זכורך ממש משום שמקבלים ברכה ממבוע של הנחל, (שהוא יסוד), מכאן למדנו שכל איש ישראל שנימול, צריך להראות לפני המלך הקדוש, משום שמקבל ברכה מן המבוע של הנחל, זה שאמר כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך, וכתוב אל פני האדון ה', כמו שהעמדנו, (שהאדון הוא יסוד), שמשם נשפעות הברכות, ומקבלים הברכות, אשרי חלקם של ישראל משאר העמים. 

פעם אחת עלו ישראל (לירושלים) לחוג את החג, ונתערבו עכו"ם עמהם, ובשנה ההיא לא נמצאו ברכות בעולם. באו ושאלו את ר' המנונא סבא, אמר להם ראיתם בתחילה סימן לזה, (שהעליה לא היתה לרצון), אמרו לו ראינו סימן, כשחזרנו משם היו כל הדרכים נסתמים ממים, וענן וחשך היה נמצא, שלא יכלו ללכת ולחזור כל אלו שעלו שמה. ועוד, בשעה שבאנו להראות נתחשכו פני השמים ונרגזו. אמר להם ודאי או שיש ביניכם אנשים שלא נמולו, או עובדי עכו"ם עלו עמכם, כי בשעה ההיא אינם מתברכים חוץ מבני ישראל שנמולו, ובאות קדוש הזה מסתכל הקב"ה ומברך אתם... כי ודאי אין הברכה שורה אלא בישראל, זרע קדוש, בני אמונה, בני אמת, ובשנה ההיא נמצאו ברכות בעולם בשלמות, פתחו ואמרו אך צדיקים יודו לשמך וגו'. (משפטים תקמה)

ברכו את ה', את הוא בדיוק, (שרומז על המלכות הנקראת את), כמו שהעמדנו (לעיל, את) זהו שבת של כניסת השבת, (דהיינו ליל שבת שהוא בחינת המלכות), ברוך ה' המבורך, (ברוך) הוא מוצא הברכות ממקור החיים, והמקום שממנו יוצא כל שקוי להשקות לכל, (דהיינו יסוד הבינה, ומשום שהוא מקור המשפיע בסוד אות הברית, (דהיינו ביסוד דז"א) קוראים אותו המבורך, שהוא המבוע של הבאר, (שהיסוד הוא המבוע של מלכות הנקראת באר), וכיון שהברכות מגיעות שמה שאינם נפסקים מימיו לעולם, (דהיינו החסדים הנקראים מים).

ועל כן לא נאמר ברוך את ה' המבורך, אלא ברוך ה', כי אם לא היה מגיע שם (ליסוד דז"א) הנביעה ממקור העליון, (מיסוד דבינה), לא היה מתמלאת הבאר כלל (שהיא המלכות, כי אין המלכות יכולה לקבל אלא מיסוד דז"א), ועל כן (אומרים) המבורך, משום שהוא משלים ומשקה לעולם ועד, זה הוא שבת של כניסת השבת (דהיינו המלכות...

ועל כן ברכה זו צריכים כל העם לברך, ובכניסת השבת, ברצון הלב ובשמחה צריכים להתחיל בהתחלה בברכה הזו, כדי שיתברך שבת הזה של כניסת השבת (שהוא ליל שבת, דהיינו המלכות) מן העם הקדוש כראוי, בברכה זו... (תרומה קסט, ועיין שם עוד)

ועשית שלחן עצי שטים וגו', ר' יצחק פתח, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך וגו', כמה מאושרים הם ישראל, שהקב"ה רצה בהם וקרב אותם אליו מכל העמים, ובשביל ישראל הוא נותן מזונות ושובע לכל העולם, ואם לא ישראל לא היה הקב"ה נותן מזונות לעולם, ועתה שישראל הם בגלות, על אחת כמה וכמה שכל העולם מקבלים (מזונות ושובע) כפלים, (כדי שהתמצית מהם יספיק לישראל).

בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה היה יורד להם מזון ממקום עליון, והם נתנו חלק תמצית לעמים עכו"ם, והעמים כולם לא נזונו אלא מתמצית, ועתה שישראל בגלות, נתהפך הדבר באופן אחר, (שהמזון מגיע לאומות העולם והם מקבלים מהם תמצית)... (תרומה תפה)

פתח רבי ייסא ואמר, ועשית שלחן וגו', שלחן זה עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון לכל העולם, ושלחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק... ומן שלחן ההוא יוצאים ברכה ומזון לכל שאר השלחנות שבעולם, שהם מתברכים בשבילו.

שלחן של כל אדם צריך להיות כך לפניו בשעה שמברך את הקב"ה, כדי שתשרה עליו ברכה מלמעלה, ולא יהיה נראה כשהוא ריק, כי הברכות שלמעלה אינו שורות במקום ריק, שכתוב, הגידי לי מה יש לכי בבית. (תרומה תקג)

מה כתוב, ותאמר חי ה' אלקיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח וגו'. והרי כאן היתה מדידה בקמח ההוא, שהרי היה בו מלא כף קמח בכד, כף היתה המדידה שלו, והיה ראוי שלא תשרנה בו ברכות, מפני שעומד במדה, מה כתוב, כי כה אמר ה' אלקי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר, (ועל כן משום ברכה זו שרו בהם ברכות אף על פי שהיו במדה)... (פקודי לא)

ר' יצחק שאל לר' שמעון, אמר לו הרי העמדנו, שהברכה אינה שורה בדבר העומד במדה ובדבר העומד בחשבון, אם כן כאן במשכן למה היה הכל בחשבון, אמר לו הרי למדנו, אבל בכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, (דהיינו הנמשך מקו אמצעי המייחד ימין ושמאל), אם החשבון בא מצד הקדושה שורה עליו ברכה תמיד, ואינה עוברת ממנו, מאין לנו ממעשר, משום שבא החשבון לקדש, נמצאת בו הברכה, כל שכן המשכן שהוא קדש ובא מצד הקדש.

אבל כל שאר דברי העולם שאינם באים מצד הקדושה, אין הברכה שורה עליהם כשהם בחשבון, משום שסטרא אחרא שהוא רע עין, יכול לשלוט עליו וכיון שיכול לשלוט עליו לא נמצאת בו ברכה, כדי שלא תגענה ברכות לרע עין ההוא... (פקודי פד, ועיין שם עוד)

תא חזי, כל המשכה וכל שמחה שבעולמות אינן יורדות לברך (העולם) אלא על ידי אלו הכתרים הקדושים, (דהיינו ספירות ז"א), שהם השם של מלך הקדוש, (דהיינו הוי"ה שה"ס חו"ב תו"מ), ומשום זה אומר הכתוב שיורד על פי מדותיו, על פי מדותיו ודאי, כמו שאתה אומר על פי אהרן ובניו תהיה, כך על פי מדותיו יורד ונמשך השפע לכל העולמות שתמצאנה ברכות לכל. ותא חזי, שמן טוב הזה אינו נמצא עד זמן ההוא של העבודה למטה שהיתה עולה ונפגשים זה בזה, זה שאמר שמן וקטרת ישמח לב, שמן הוא השפע שלמעלה, וקטרת היא העבודה שלמטה שנפגשים זה בזה, ואז היא שמחת הכל... (ויקרא קד)

פתח ר' יוסי ואמר, לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה', תא חזי, כל הרצון וכל הלב שצריך האדם להמשיך ברכות מלמעלה למטה כדי ליחד השם הקדוש, הוא צריך להמשיך בתפלה להקב"ה ברצון ובכונות הלב. מנחל עמוק ההוא (שהוא בינה), שכתוב ממעמקים קראתיך ה', ששם עומק הכל בעמקים העליונים, שהם התחלה עליונה שאבא ואמא מזדווגים (דהיינו חכמה ובינה שבבינה), אף כאן לבי לחוקקי ישראל, מי הם חוקקי ישראל, , שאלו הם אבא ואמא שהם מחוקקים, (שהיינו שנותנים מוחין) לישראל הקדוש, (שהוא ז"א) הנמשך מביניהם...

אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה משפיע להם ברכות ומקשיב תפלתם, ועליהם כתוב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. (ויקרא תמח)

תאנא בשעה ההיא (אחר מיתת בני אהרן), בקש משה לפני הקב"ה דבר זה, (שהוא חסד), אמר לו משה, אם בני העולם ישובו לפניך על ידי מי יתברכו, אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר דבר אל אהרן אחיך, כי בידיו מסורים הברכות למעלה ולמטה, (שהוא מרכבה לחסד).

ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש, א"ר אבא יש עתים לפני הקב"ה למצא רצון ולבקש בקשות, ויש עתים שרצון אינו נמצא, וברכות אינן באות, ודינים קשים מתעוררים בעולם. ולעתים שהדין תולה... (אחרי לח)

תא חזי, מי שאומר שבחו של חברו מבניו או מכספו, צריך לברכו, ולהודות על הברכות, מאין לנו, ממשה, שכתוב והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, לאחר כך מה כתיב, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. ב' ברכות היו, אחת ה' אלקי אבותיכם וגו' הרי אחת, לאחר כך ויברך אתכם כאשר דבר לכם, להודות עליהם וברכות על ברכות.

ואם הוא מונה שבחו של חברו ואינו מודה על הברכות הוא נתפס תחלה מלמעלה (דהיינו שניזק מחמתו), ואם הוא מברך אותו (הוא עצמו) מתברך מלמעלה, וצריך לברכו בעין טובה ולא בעין רעה, ובכל דבר רוצה הקב"ה אהבת הלב (בשעה שמברך). ומה מי שמברך את חברו רוצה הקב"ה שיברכו בעין טובה ובלב טוב, מי שמברך את הקב"ה על אחת כמה וכמה שצריך עין טובה ולב טוב ואהבת הלב, משום זה כתוב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו'.

תא חזי, הרי העמידוהו שאין הברכה שלמעלה שורה על דבר שנמנה, ואם תאמר, ישראל איך נמנו, אלא כופר לקחו מהם, וכבר העמידוהו, והחשבון לא היה עד שנאסף כל אותו הכופר, ועלה לחשבון, ובתחילה היו מברכים את ישראל, ואחר כך מנו אותו הכופר, ואחר כך חזרו וברכו את ישראל, נמצא שישראל נתברכו בתחילה ובסוף. (במדבר יא)

אלא בך יתברך לא כתוב, או בך יבורך ישראל, מהו יברך ישראל (שהוא לאחרים), אלא ישראל הקודש, (שהוא ז"א) לא יברך לעולם אלא בך (באפרים) שאתה במערב, (שהוא השכינה), וכתוב, אני א-ל ש-די פרה ורבה, (הרי שהברכה היא בשכינה שנקראת א-ל ש-די), ולמדנו שראה עמו השכינה, ואז אמר, בך יברך ישראל לאמר, (שפירושו), בך, (בהשכינה) יברך לעולם. (שם נד)

ועל כן צריכה האשה להתכסות בזויות הבית, ואם עושה כן מה כתוב, בניך כשתילי זיתים, מהו כשתילי זיתים, היינו מה זית זה בין בחורף ובין בקיץ אינו מאבד עליו, ותמיד נמצאת בו חשיבות יותר מהשאר אילנות, כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל, בברכות שלמעלה ובברכות שלמטה, בעושר בבנים ובבני בנים... (נשא פ)

ותא חזי, אין ברכה נמצאת למטה, עד שתהיה נמצאת למעלה (תחלה), וכשנמצאת למעלה היא נמצאת גם כן למטה, והכל תלוי כך (למעלה) לטוב ולרע, לטוב שכתוב, אענה את השמים והם יענו את הארץ, לרע, שכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. (שם קסח)

א"ר יהודה כך הוא ודאי שנמצא פקיחת העין כדי לברך, שכתוב, פקח עיניך, והברכה של רב המנונא סבא היה אומר כך, הקב"ה יפקח עיניו עליך, וברשע ההוא כתוב שתום העין, והיינו כדי שלא יתברכו על ידו, וא"ר יצחק משום זה הכהן המברך בעין טובה ברכתו מתקיימת, ושאינו מברך בעין טובה כתוב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, כלומר אל תרצו ממנו ברכה כלל... (שם קפה)

א"ר אלעזר הדברים שאנו בהם הם בברכה, ברכו מהו, ברכו הוא המשכת הברכות מן המקום שכל הברכות יוצאות, (דהיינו מבינה), עד שנעשים בריכה, מרוב ההמשכה שנמשכה ומתוך ריבוי המים בבריכה ההיא, (דהיינו מרוב השפע), מיד מרבים המים דגים רבים, (דהיינו מדרגות רבות), לכמה מינים, ומשיכה הזו מה היא, היא ה' (שהיא המלכות), שהיא המשכת אור המאיר מתוך המראה המאיר, (שהוא ז"א), הנמשך מלמעלה מן הבינה למטה (אל המלכות)... (בלק קי)

...וישראל לוקחים הכל, (היינו כל הברכות היוצאות מהארת הזווג של ז"א ומלכות הנ"ל, כמבואר בסוד ב' העטרות שלהם), ושולחים חלק מהן לשאר העמים, ומאותו החלק נזונים כל שאר העמים, ולמדנו, מבין צדדי חלקם של הממונים על שאר העמים יוצא שביל אחד דק מאד, שמשם נמשך חלקם של אלו התחתונים, (דהיינו החיצונים ואומות העולם), ומשם מתחלק לכמה צדדים, וזה שאנו קוראים לו תמצית היוצאת מצד הארץ הקדושה (שהוא המלכות)... (בלק תמ, ועיין שם עוד)

...כך העמידו חכמי המשנה, ידים מזוהמות פסולות לברכה, משום שהן שניות לטומאה, כי כשהידים טמאות הן אב הטומאה, שהוא ראשון לטומאה, וכשהן טהורות הן שניות (וראויות לברכה), כי הברכה אינה שורה אלא על טהרה, כי הכהן שהוא איש טהור, איש חסד, שורה עליו הברכה... ומשום זה דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל וגו', והעמידו כל כהן המברך מתברך... (עקב לה)

וכשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכווין כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות, כמה שמחה היא בכל... (וילך לז)

אחר כך השכימו ללכת כשבא אור (היום), וחמיו הלך אתו כמחצית המיל, ברכו חמיו, אמר, עתה היא השעה שמתקיימת ברכת הצדיקים, מאין לנו, דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, וכתיב שם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, (ללמד שהברכה טובה ומתקיימת כשהאיר אור היום). אמר לו אפילו ברכת כל אדם מתקיימת בשעה זו, שהשמים והכוכבים אומרים שירה.

ועוד שמעתי מאבא שברכה יתרה נתווספת לו (לאדם היוצא לדרך עם זריחת האור), וזו היא שמחה... (זהר חדש בראשית שמג)

ולמדנו, כשרוח מזרח מתעוררת לצאת לעולם, מי שהולך בדרך ויכוון רוחו לענין הזה, באותה שעה כל הברכות שמברכים אותו מתקיימות, ויהיה שמח כל אותו היום. (שם שם תקלה)

ספרא:

ואכלתם לשבע, שיהא אדם אוכל הרבה ושבע דברי רבי יהודה, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אינה סימן ברכה, למה נאמר ואכלתם לשבע, אוכל ולא גוסי. דבר אחר שלא יהא דבר חסר משולחנו שלא יהיה עולה לו. וישבתם לבטח ולא מפוזרים ולא מפחדים, עליה ולא גולים... (בהר פרק ד, וראה שם עוד)

ונתתי גשמיכם בעתם, בלילות שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלמצו המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדנרי זהב, וצררו מהם לדורות הבאים, להודיע כמה החטא גורם... ונתתי גשמיכם, ולא גשמי כל הארצות, שיהיה שובע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות והם באים ולוקחים מכם ומעשירים אותם בכספים. ונתנה הארץ פריה, לא כדרך שהיא עושה עכשיו, אלא כדרך שעושה בימי אדם הראשון. ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פרות בן יומה, תלמוד לומר זכר עשה לנפלאותיו... מנין שהעץ עתיד להיות נאכל, תלמוד לומר עץ פרי... ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות, תלמוד לומר ועץ השדה יתן פריו... (בחקותי פרק א, וראה שם עוד)

ספרי:

יברכך ה', בברכה המפורשת, וכן הוא אומר ברוך אתה בעיר וגו'. יברכך ה' בנכסים וישמרך בנכסים, רבי נתן אומר יברכך בנכסים וישמרך בגוף. רבי יצחק אומר וישמרך מיצר הרע. דבר אחר שלא ישלטו עליך אחרים, דבר אחר מן המזיקין, דבר אחר ישמור לך ברית אבותיך, דבר אחר ישמר לך הקץ, דבר אחר ישמר נפשך בשעת המיתה, דבר אחר ישמור רגלך מהגיהנם, דבר אחר ישמרך בעולם הזה... (נשא מ, וראה שם עוד וערך ברכת כהנים)

ויברך אותם משה, מה ברכה ברכם, אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'... (פנחס קמג)

אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם, ולא עכשיו שאין ברכה עליה, וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים ברכה באה לרגלם... (עקב לח)

דבר אחר, מראשית השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנשואים ובכל מה שאתם שולחים ידכם. דבר אחר וכי יש פרות בשדה מתחילת השנה ועד סוף השנה, אלא ברשותי לתת בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה. ומנין אף באוצרות, שנאמר ברוך אתה בעיר וגו'. ומנין אפילו בעיסה, שנאמר ברוך טנאך ומשארתך. ומנין אף בכניסה וביציאה, שנאמר ברוך אתה בבואך וגו'. ומנין אפילו באכילה, תלמוד לומר ואכלת ושבעת. ומנין אפילו כשיורד לתוך מעיו, תלמוד לומר והסירותי מחלה מקרבך... (שם מ)

ומנין שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה, תלמוד לומר אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה... (שם מב, וראה שם עוד)

אפס כי לא יהיה בך אביון, ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון? בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים. כי ברך יברכך ה', מגיד שאין ברכה תלויה אלא באנכי... (ראה קיד)

תלמוד בבלי:

תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל י-ה ה' צב-אות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראשו, וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך. (ברכות ז א)

כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי ואמרי לה מבי ר' חנינא אמרי ליה הכי, עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דורים, לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות, ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין. (שם יז א)

...אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר ואלקי ישראל יתן את שלתך. (שם לא ב)

וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית, אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת. (שם לב ב)

אמר אביי אף אנו נאמר תכף לתלמידי חכמים ברכה, שנאמר ויברכני ה' בגללך, איבעית אימא מהכא, שנאמר ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. (שם מב א)

...ואורח מברך כדי שיברך בעל הבית, מאי מברך, יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, ורבי מוסיף בה דברים, ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם. (שם מו א)

א"ל הכי אמר ר' יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך... (שם נא ב)

אמר רבי ירמיה בן אלעזר... נתקללה שומרון נתברכו שכניה, דכתיב ושמתי שומרון לעי השדה למטעי כרם. (שם נח א)

פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש, ויברך ה' את עובד אדום (הגתי) בעבור ארון האלקים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. מה היא ברכה שברכו, אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות וח' כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד, שנאמר פעלתי השמיני, וכתיב כי ברכו אלקים כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום...

ואמר רבי אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים, וכי לפני האלקים אכלו והלא לפני משה אכלו, אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה. ואמר רבי אבין הלוי הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי יתרו שאמר לו למשה לך לשלום עלה והצליח... (שם סג ב)

...בא לפני הלל, א"ל ענוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. (שבת לא א)

ר' אלעזר בר יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס... ואם נותנין מתברכין, שנאמר ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. בעון ביטול תרומות ומעשרות... ואם נותנין מתברכין, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, אמר רמי בר רב א"ר עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.. (שבת לב ב)

...דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברך (משפתו וממקורו ומסלעו ולא ממי גשמים). (שם סה ב)

וא"ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב, שנאמר ולא אמר איה א-לוה עושי נותן זמירות בלילה. (עירובין יח ב)

א"ר חנין בר פפא כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך... אף מים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו יין וקרי לה מים... (שם סה א)

...והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו... והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק מאי דכתיב מעשה ידיו ברכת, כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אפילו למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי. (פסחים קיב א)

אמר ר' אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכתיב בתריה ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לה', וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. (יומא לח ב)

תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק... ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר... (שם לט א)

רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא... כי הוו מיפטרי מהדדי א"ל ליברכן מר, אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו, וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך, אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך, אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך, אף אתה במה אברכך, אם בתורה הרי תורה, אם בעושר הרי עושר, אם בבנים הרי בנים, אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך. (תענית ה ב)

ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו, שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך. ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תנא דבי ר' ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תנו רבנן הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין... וא"ר יוחנן מאי דכתיב עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר... (שם ח ב)

...אמר רב יהודה אמר רב לברכה, כנדה, מה נדה יש לה היתר אף ירושלים יש לה תקנה, היתה כאלמנה, אמר רב יהודה לברכה, כאלמנה ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור עליה. וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים, אמר רב יהודה לברכה, דלא מוקמי מינן לא רישי נהרי ולא גזיריפטי. והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, אמר רב יהודה אמר רב לברכה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע, אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות עמד הקנה במקומו... (שם כ א)

ואמר רבי יוחנן מניין שאין מתפללין על רוב הטובה, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו', מאי עד בלי די, אמר רבי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. (שם כב ב)

ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן, ואלו הן דוד ודניאל, דוד דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך וגו', דניאל דברכיה דריוש, דכתיב אלקך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך. (מגילה טו א)

...בשעת פטירתו אמר לו רבי ברכני, א"ל יהי רצון שתגיע לחצי ימי, ולכולהו לא, אמר לו הבאים אחריך בהמה ירעו. (שם כח א)

...שמחים שנהנו מזיו השכינה, וטובי לב, שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר...

ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי... א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך, אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי... אמרו ליה מאי בעית הכא, אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך, אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא. כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בריכן אבל צעורי צעורן. א"ל מאי אמרו לך, הכי והכי אמרו לי, א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו, תזרע ולא תחצד, תוליד בנים ולא לימותו, תעייל ולא תיפוק, תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון, תיפוק לא תעייל, תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך. ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא... לבלבל פתורך בבני ובנתא, ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי.

ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב, א"ל אבוה זיל לגביה דליברכך, א"ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש. אתא גבי אבוה א"ל מאי אמר לך, א"ל מילין בעלמא הוא דאמר לי. א"ל ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה, דכתיב ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו' ולא יבושו עמי לעולם, וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם. (מועד קטן ט א)

...ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה... דכתיב ישא ברכה מאת ה'. (חגיגה יב ב)

א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה... בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך... (יבמות סב ב)

אמר ליה הקב"ה לאברהם... כל משפחות האדמה, אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל, כל גויי הארץ, אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל. (שם סג א)

...אלא הא דכתיב ועצמותיך יחליץ, ואמר רבי אלעזר זו מעולה שבברכות, ואמר רבא זרוזי גרמי (זירוז עצמות)... (שם קב ב)

תא שמע דתני בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים, אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם. (כתובות ה א)

...דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה (בהרבה אנשים), וליתבו לה לפי ברכת הבית, הכי נמי. אמר רב הונא לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר לשון חכמים מרפא, ברכה הוא דאמרן... (שם קג א)

וא"ר חייא בר יוסף עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. תנו רבנן יהי פסת בר בארץ בראש הרים, אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים... הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. עם חלב כליות חטה, אמרו עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול. ואל תתמה שהרי שועל קינן בלפת ושקלוהו ומצאו בו ששים ליטרין בליטרא של ציפורי. תניא אמר רב יוסף מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל ונפשח אחד מהן ונמצאו בו תשעה קבין חרדל ועציו סיככו בו סוכת יוצרין. אמר ר"ש בן תחליפא קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בסולם. ודם ענב תשתה חמר, אמרו לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא מביא ענוה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטיס גדול, ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין, שנאמר ודם ענב תשתה חמר, אל תקרי חמר אלא חומר... (כתובות קיא ב, וראה עוד ארץ ישראל-קדושה וברכה)

תנו רבנן, אשר ברכך ה' אלקיך, יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו, תלמוד לומר הענק תעניק מכל מקום, אם כן מה תלמוד לומר אשר ברכך, הכל לפי ברכה תן לו... (קידושין יז ב)

אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך... וא"ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם היטיב בעבורה, והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. (בבא מציעא נט א)

והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו מאי אמר רב בהני קראי, ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה... ואמרו ליה הכי אמר רב ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת, ברוך אתה בשדה, שיהו נכסיך קרובים לעיר, ברוך אתה בבואך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך, ברוך אתה בצאתך שיהו צאצאי מעיך כמותך. ואמר להו ר' יוחנן לא אמר הכי, אלא ברוך אתה בעיר שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך... ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך משולשין שליש בתבואה שליש בזיתים ושליש בגפנים, ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא. (שם קז א)

ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות, הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות דכתיב הלא פרוש וגו' ועניים מרודים תביא בית וגו' כי תראה ערום וגו', והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים, ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו' ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וגו'. (בבא בתרא ט ב)

ואמר רבי לוי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקיללן בשמנה, ברכן בעשרים ושתים מאם בחקותי עד קוממיות (בעשרים ושתים אותיות מא' עד ת')... (שם פח ב)

אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד... ואם למדו מה שכרו, אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף, שנאמר וברכה לראש משביר... ואמר ר' אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו... ואמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו. (סנהדרין צב א)

...וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין, אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות, ואלו הן דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה, דוד דכתיב ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו וגו'... (שם צג ב, וראה שם עוד)

א"ר יוחנן מאי דכתיב מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך, מארת ה' בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה, ונוה צדיקים יבורך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה. (שם צד ב)

...עד כאן ברכו אביו (דוד לשלמה), מכאן ואילך ברכתו אמו, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים ישאונך וגו', עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים, כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי... (שם קג א)

דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה, ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבין עליו ביותר... לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. (מנחות צט ב)

דתניא כה תברכו את בני ישראל, רבי ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמם לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים. רבי עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם, אלא רבי עקיבא ברכה לכהנים מנא ליה, אמר רב נחמן בר יצחק מואברכה מברכיך. (חולין מט א)

והאמר רבין בר אבא ואמרי לה אמר רבי אבין בר שבא משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזוועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם, ונתנו חכמים עיניהם ברבי חייא ובניו, כי מהניא זכותייהו אעלמא (לאחרים), כדרב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. (שם פו א)

ויקרא יעבץ לאלקי ישראל לאמר אם ברך תברכני... ויבא אלקים את אשר שאל, אם ברך תברכני בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי, שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי שלא ישגבנו יצר הרע מלשנות, אם אתה עושה כן מוטב, ואם לאו הריני הולך לגסיסי לשאול... זו משנת ר' נתן, ר' יהודה הנשיא אומר, אם ברך תברכני בפריה ורביה, והרבית את גבולי בבנים ובבנות, והיתה ידך עמדי במשא ובמתן, ועשית מרעתי, שלא יהא בי מיחוש ראש ומיחוש אזנים ומיחוש עינים, לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות... (תמורה טז א)

תלמוד ירושלמי:

אמר ר' תנחום אם בירכך גוי ענה אחריו אמן, דכתיב ברוך תהיה מכל העמים... (ברכות סב א)

...מה ישראל אומרים, ברכנו אתכם בשם ה', לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו, ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות הללו, ולא עוד אלא שאתם מגלגלים עלינו פיסים וזימיות גוגליות וארנונות... (שביעית יא א)

...השקיפה ממעון קדשך מן השמים עשינו מה שגזרתה עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל בבנים ובבנות, ואת האדמה אשר נתת לנו בטל וברוחות ובמטר ובוולדות בהמה, אשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש שתתן טעם בפירות. (מעשר שני לב ב)

רבי יונה שמעון בר בא בשם ר"י דבר שאפשר לומר עליו די היא ברכה... (תענית טז א)

תוספתא:

ר' דוסתאי בר ינאי אומר משום ר' מאיר הרי הוא אומר ביצחק וברכתיך והרביתי את זרעך דרש יצחק ואמר הואיל ואין ברכה שורה אלא במעשה ידים עמד וזרע... (ברכות פרק ז)

דבר אחר וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה, מה היה ברכה שברכן, אומר להם תשרה שכינה על מעשה ידיכם. ר' מאיר אומר כך ברכן ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, אמר להם כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרת שכינה על מעשה ידיכם כך תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה על מעשה ידיכם, והן אומרים ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'. (מנחות פרק ז)

מדרש רבה:

ויברך אלקים, כתיב (משלי י') ברכת ה' היא תעשיר זו השבת... (בראשית פרשה יא א)

והיה ברכה, קרי ביה בריכה, מה בריכה זו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים. אמר רבי ברכיה כבר כתיב ואברכך, מה תלמוד לומר והיה ברכה, עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מיכן ואילך הרי הברכות מסורות לך, ולמאן דחזי לך (הנראה לך) למברכה בריך. (שם פרשה לט יח)

ויתן לו מעשר מכל, רבי יהודה בר סימון אמר מכח אותה ברכה אכלו ג' יתדות גדולות בעולם, אברהם יצחק ויעקב, באברהם כתיב (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל, ביצחק כתיב (שם כ"ז) ואוכל מכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל, ביעקב כתיב (שם ל"ג) וכי יש לי כל, בזכות ויתן לו מעשר מכל. (שם פרשה מג י, וראה עוד ברכת כהנים)

אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מאי טעמא זכר צדיק לברכה. (שם פרשה מט א)

אברהם היה מברך את הכל, שנאמר ונברכו בך, מי ברך את אברהם, הקב"ה מברכו, וה' ברך את אברהם בכל. (שם פרשה נט ח)

וה' ברך את אברהם בכל, ר' יודן אמר שנתן לו נקבה, א"ל ר' נחמיה עיקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה, אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו בת כל עיקר. ר' לוי אמר תלת, בכל שהשליטו ביצרו, בכל שעשה ישמעאל תשובה בחייו, בכל שלא חסר קילורין שלו כלום, ר"ל בשם ר' חמא אמר בכל שלא חזר ונסה אותו. (שם שם י)

האהלה שרה אמו וגו' כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, וכיון שמתה פסק אותו ענן, וכיוון שבאת רבקה חזר אותו ענן... כל ימים שהיתה שרה קיימת היתה ברכה משולחת בעיסה... היה נר דלוק מלילי שבת ועד לילי שבת... (שם פרשה ס טו)

ב"ק אמר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, קין עיקר והבל על ידי שהוא תוספת, דכתיב ותוסף ללדת, נולד הוא ושתי תאומותיו... עיקר שניו של איוב לא היו אלא ע' שנה וניתוסף לו ק"מ שנה... (שם פרשה סא ד, וראה שם עוד)

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ר' יהודה אמר בכורה, ר' נחמיה אמר ברכה. (שם שם ה)

....אלא בלעם על ידי שהיה שונא פתח בברכה וסיים בקללה, ויצחק שהיה אוהב פתח בקללה וסיים בברכה. ר' יצחק ב"ר חייא אמר, הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה, אבל הצדיקים על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה, אורריך ארור ומברכיך ברוך. (שם פרשה סו ה)

רבי אמי בשם ר"ל אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך. (שם פרשה עד א)

...אשריהן הצדיקים שמתברכין בארץ ומתברכין בשמים וכך היא המדה, שנאמר (ישעיה ס"ג) אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן, להודיעך שכל הברכות שברך יצחק את יעקב כנגדו ברכו הקב"ה מלמעלה... ואף רבקה אמו ברכתו כנגדן, שנאמר (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון, וכך אמרה לו כי מלאכיו יצוה לך וגו'. וכי מאחר שברכו הקב"ה אביו למה חזר וברכו, שנאמר (בראשית כ"ח) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, אלא שראה יצחק ברוח הקדש שעתידין בניו להגלות לבין אומות העולם, א"ל בא ואברכך ברכות של גליות, שיחזיר עליך הקב"ה ויקבצך מבין הגליות... (שם פרשה עה ח)

ואלה פקודי, כך פתח רבי תנחומא בר אבא (משלי כ"ח) איש אמונות רב ברכות, אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידיו... איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה, רב ברכות שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים... (שמות פרשה נא א)

והכתיב ותאכל ותשבע ותותר, א"ר יצחק אנן שמעינן מינה תרתי או ברכה שירת בידו של אותו צדיק, או ברכה שירת במעיה של אותה צדקת, אלא מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר אנו יודעין שברכה שורה בתוך מעיה של אותה צדקת. (ויקרא לד ח)

רבי סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך, שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות... כתיב הלא פרוס לרעב לחמך... (שם שם יב)

דבר אחר ונתתי גשמיכם בעתם, ברביעיות, אתה אומר ברביעית או אינו אלא בערבי שבתות, אמרו אפילו שנים כשני אליהו והגשמים יורדין בערבי שבתות אינן אלא סימן קללה, הא מה אני מקיים ונתתי גשמיכם בעתם, ברביעית... מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצה המלכה שהיו גשמים יורדים בלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב, וצברו מהם חכמים לדורות הבאים להודיע כמה חטאים גורם... (שם לה ח, וראה שם עוד)

...הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', שכן מצינו באברהם ושרה שהיו גרים, והיה אברהם ירא ה', הוא נתברך בענין הזה, וכן יתברכו כל הגרים שינהגו כמנהגם. יברכך ה' מציון (תהלים קכ"ח) מלמד שהקב"ה מברכם ממקום שהוא מברך את ישראל, ומנין שהברכות יוצאות מציון, שנאמר (שם קל"ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו', ואומר יברכך ה' מציון וגו'. (במדבר פרשה ח י)

...ומנין שהצדיקים ברכה לרשעים, שנאמר והתברכו בו גוים (ירמיה ד'), ואומר בך יברך ישראל לאמר וגו'. (שם פרשה ט מט)

יברכך ה' וישמרך, עם הברכה שמירה... דבר אחר יברכך ה' בממון וישמרך שלא תהא עשוי במדינה פניאם, ושלא תבא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך וישמרך. יברכך בבנים וישמרך בבנות שצריכות שמירה. יברכך בעושר וישמרך שתעשה ממנו מצות... ר' נתן אומר יברכך בנכסיך וישמרך בגופך... דבר אחר וישמרך ישמור רגלך מן הגיהנם, וכן הוא אומר (ש"א א') רגלי חסידיו ישמור, הרי הם מבורכים ושמורים, ומנין שאף שכינה ביניהם, תלמוד לומר יאר ה' פניו וגו', יתן לך מן מאור השכינה... דבר אחר יאר זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה, ויתן לך בני תורה... דבר אחר ויחנך יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך... דבר אחר ויחנך בתלמוד תורה... דבר אחר במתנת חנם... דבר אחר להוציאך משיעבוד מלכיות... (במדבר פרשה יא יד, וראה שם עוד)

וישם לך שלום, שלום בכניסתך שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם... ר"ש בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם... (שם שם טז)

...כך אמרו לו ישראל רבינו משה הקב"ה לא נתן קצבה לברכתינו ואת אמרת אלף פעמים, אמר להם מה שברכתי אתכם משלי ברכתי, כשיבא הקב"ה יברך אתכם כאשר דבר לכם. (דברים פרשה א יב)

דבר אחר ושמר ה' אלקיך לך, מהו ושמר, א"ר שמואל בר נחמן כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכח הברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותן האבות משומרין הן לעתיד לבא. (שם פרשה ג ו)

ואהבך וברכך והרבך וגו', למה מקיש פרי הבטן לפרי האדמה, אמר הקב"ה מה פרי אדמתך סיגים, אף פרי בטנך סיגים (מסויג ושמור). דבר אחר מה פרי אדמתך אין בהן לא חטא ולא עוון, אף פרי בטנך... (שם שם ז)

ברוך אתה בעיר, א"ר יצחק בעיר בשכר המצות שאתה עושה בעיר, חלה וציצית וסוכה ונר שבת. וברוך אתה בשדה בשכר מצות שאתה עושה בשדה, לקט שכחה ופאה. רבנן אמרי שתהא ברוך בעיר על ידי שנתברכת מן השדה שנתנה הארץ את פירותיה... דבר אחר ברוך אתה בבאך בפרקמטיא שלך, וברוך אתה בצאתך בפרקמטיא שלך... (שם פרשה ז ה)

רבי יוחנן אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, בועז היה בן פ' שנה ולא נפקד, וכיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד, שנאמר ותאמר נעמי ברוך הוא לה' וגו'... (רות פרשה ו ד)

ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וגו'... אמר רבי חוניא מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליהו... (שם פרשה ז יד)

מדרש תנחומא:

והיה ברכה, מהו, שברכתך קודמת לברכתי, בתחילה אומרים מגן אברהם ואחר כך מחיה המתים. אמר לו הקב"ה משעה שבראתי את עולמי הייתי זקוק לברך בריותי, ברכתי לאדם וחוה, כדכתיב ויברך אותם אלקים, ברכתי לנח ובניו, מכאן ואילך אתה היה עשוי על הברכות, כיון שעמד יצחק ביקש אברהם לברכו, צפה שעשו ויעקב יוצאים ממנו ולא ברכו, אמר אברהם יבא בעל העולם ויברך מי שירצה... (לך לך ד)

...את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש, שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו, למד שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו, לכך נאמר ומעשה ידיו ברכת (איוב א'), צריך אדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו. (ויצא יג)

אמר רבי ישמעאל אתה מוצא שהצדיקים מברכים לבניהם בשעת מיתתן, שכן הוא אומר יצחק לעשו ואברככה לפני ה' לפני מותי... (ויחי ה)

פסל לך וגו', זה שאמר הכתוב ברכת ה' היא תעשיר (משלי י') זו ברכת אלישע במים, שנאמר (מלכים ב' ג') לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים... דבר אחר זו ברכת אליהו בבית הצרפתית, שנאמר (מלכים א' י"ז) כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר.... ולא יוסיף עצב עמה, שמתוך ביתה היתה ברכתה.

דבר אחר ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות, והראה לו הקב"ה מחצב של סנפירינון בתוך אהלו ופסל ממנו, ואמר פסל לך, הפסולת שלך, ומשם נעשה מלך. מכאן אתה למד שכל העוסק בתורה פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח. ולא יוסיף עצב עמה, שלא נצטער לילך למקום אחר, אלא מתוך אהלו זימן לו הקב"ה. (תשא כט)

...מהו ועתה לא כימים הראשונים (זכריה ח'), כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכין במדבר הוריד להם הקב"ה את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים ומכניס אצלו, והיה נוטע בו תאנים ורמונים ועושין פירות בן יומן, כשם שהיה מתחלת ברייתו של עולם... א"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל כשתכנסו לארץ אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר (דברים ח') כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים... כיון שבאו לארץ התחילו חוטאין, שנאמר (ירמיה ב') ותבואו ותטמאו את ארצי ולא היתה עושה פירות כראוי... היו זורעין חטים הרבה וקוצרים מעט, לפי שבטלו הבכורים, אבל לעתיד אין הקב"ה עושה כן, שנאמר (זכריה ח') עתה לא כימים הראשונים אני... (קדושים ז)

...אמר הקב"ה מתחלה אני הייתי מברך בריותי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם ותהיו מברכין את ישראל, מנין ממה שקראו דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו... אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכין אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך, שנאמר השקיפה ממעון קדשך, אמר להם הקב"ה אף על פי שאמרתי לכהנים שיהו מברכין אתכם אני עומד עמהם ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורשין את כפיהם לומר שהקב"ה עומד אחרינו... (נשא ח)

ויהי ביום כלות משה, א"ר ברכיה הכהן ברבי עד שהיו ישראל בסיני רמזן הקב"ה שכשישרה שכינתו עמהם אז יברכם, אמר להן הקב"ה כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות... והיכן רמזה להם, בסיני, שנאמר (שמות י"ט) מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וכשבא עליהן ברכן, שנאמר יברכך ה' וישמרך, אימתי, ביום שהוקם המשכן. (שם כו)

...אמר רבי שמואל, מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות, כיצד, ברכות פתח באל"ף אם בחוקתי תלכו, ומסיים בתי"ו ואולך אתכם קוממיות, שהברכות באות עליהם מאל"ף עד תי"ו, והקללות פתח בוא"ו ואם לא תשמעו, וסיים בה"א, ביד משה, בין וא"ו וה"א אין כלום... (ראה ד)

כיון שיצא נח מן התיבה ראה הקב"ה שבטלה מהם מדת ברכה, חזר ובירך את נח ואת בניו, והיה העולם מתנהג באותה ברכה עד שבא אברהם והוסיף ברכה, שנאמר ואעשך לגוי גדול (בראשית י"ב). כיון שבא אברהם אמר הקב"ה אינו דרך כבוד שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו, וכל מי שקובעין בו ברכה אני חותם על ידיהם... (ברכה א)

אבות דרבי נתן:

על העבודה כיצד, כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו, וגשמים יורדין בזמנן, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם וגו'. (פרק ד ד)

מסכת סופרים:

וכן היה מנהג טוב בירושלים להתענות בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום בן (י"א) שנה עד עצם היום בן שתים עשרה להשלים, אחר כך סבלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן כדי לברכו לחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים... (פרק יח ה)

שוחר טוב:

מי יתן מציון וגו' אמר רבי לוי כל הברכות הנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל כולם מציון, תורה מציון שנאמר (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה, ברכה מציון, שנאמר (תהלים קל"ד) יברכך ה' מציון... (מזמור יד)

תנא דבי אליהו רבא:

מכן אמרו מי שיש לו תלמיד חכם בתוך ביתו וידוע במדתו ומפרנסו עם בני ביתו ברכה נכנסת במעשה ידיו לעולם... (פרק כ)

אותיות דר' עקיבא:

...בבי ברכתי את האזרחי, בבי ברכתי את יצחק, בבי ברכתי את יעקב, בבי ברכתי את השבטים, בבי ברכתי את יוסף, בבי ברכתי את ישראל, בבי ברכתי את ירושלים, בבי ברכתי את ציון, בבי ברכתי את בית המקדש, בבי ברכתי את העולם הבא. (בי)

מדרשים:

בשלשה דברים אדם מתברך, בתפלה, בצדקה, ובאמונה. בתפלה, שנאמר (שמות כ"ג) ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך. בצדקה, שנאמר (דברים ט"ו) נתון תתן לו וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך. באמונה, שנאמר (שם כ"ה) אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו' למען יאריכו ימיך וגו'. (מדרש ג וד)

ילקוט שמעוני:

דבר אחר ויקחו לי תרומה, כל דבר שנאמר בה לי יש בה ברכה, והתרומה הזו יש בה ברכה. א"ר יוחנן כל מלאכת המשכן הביאו ישראל לשני בקרים, שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, שנתנה ברכה בתרומת המשכן. (שמות פרק כה, שסג)

דבר אחר וישא משלו, אמר רבי תנחומא צדיקים כשהם מברכים את ישראל אין נושאין קול גדול, משה כשבירך את ישראל לא ברכם בקול גדול אלא וזאת הברכה וגו', ובלעם מגביה קולו ביותר, ועליו אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו... כדי שישמעו האומות מה ברכות הוא מברכן, ויכניסו בהן עין רעה... (במדבר פרק כג, תשסו)

...כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם, ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם שם, וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים ברכה באה לרגלם, ירד יצחק לגרר באת ברכה לרגליו, שנאמר ויזרע יצחק וגו', ירד יעקב אצל לבן באת ברכה לרגליו, שנאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך, ירד יוסף אצל פוטיפר באת ברכה לרגליו... (דברים פרק יא, תתנז, וראה שם עוד)

...ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה, תלמוד לומר אוהב כסף לא ישבע כסף, ואומר ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד, מלך זה ששולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משתעבד אלא ליוצא מן השדה, הא למדת שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה... (שם תתסג)

ואספת דגנך, דגנך מלא, תירושך מלא, ויצהרך מלא... דבר אחר שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות באות למלאות אותה כסף וזהב... (שם תתסד)

אמר לו הקב"ה ליעקב אתה אמרת והיה ה' לי לאלקים (בראשית כ"ח), חייך כל טובות וברכות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה, שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים... (ישעיה פרק ז, תט)

אמר רבי חייא בר אבא כשהיו הקרבנות קרבים היה סאה ארבלית עושה סאה סולת, סאה קמח סאה קיבר סאה סובין סאה מורסן, אבל עכשיו אדם מוליך סאה חטים לטחון אינו מביא אלא כשם שהוא מוליך מביא מעט יותר, למה שבטל לחם הפנים. ראה מה היו הקרבנות יפים, שכל מה שהיה קרב על גבי המזבח היה מברך את מינו... (חבקוק פרק ג, תקסה)

איש אמונות רב ברכות, כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו, ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה. איש אמונות זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, כל הדברים שנעשה גזבר עליהם במלאכת המשכן היו מתברכות על ידיו, למה שהוא נאמן... (משלי פרק כח, תתקסב)

מדרש הגדול:

ויברך אלקים את יום השביעי, שלוש ברכות בירך הקב"ה את עולמו, ברכה ראשונה לדגים, שנייה לאדם, שלישית לשבת, וכנגדן כהנים מברכין את ישראל שלוש ברכות בשלשה פסוקים, תאנא וכולן לא עמדו אלא בברכת שבת. (בראשית ב ג)

ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה, אמר ר' אידו דווין וכפויין ולא היו מפרינין (מברכין) אלא בפה לא בלב. בוא וראה מה גרמה ברכתם שלרשעים שהיתה עקרה עשרים שנה, מכאן אמרו ברכת הרשע קללה, ואימתי נתקיים הדבר, בימי משה, דכתיב שובה ה' רבבות אלפי ישראל. (שם כד ס)

דבר אחר ויברך אלקים את יצחק, מפני מה בירכו, לפי שבשעה שברא הקב"ה את עולמו וברא אדם בתוכו אמר אי אפשר לעולם בלא ברכה, נגלה עליו הקב"ה ובירכו, שנאמר ויברך אותם אלקים, והיה העולם מתנהג באותה ברכה עד שבאו דור המבול וקלקלו מעשיהן ניטלה מהן הברכה ונמחו מן העולם, וכיון שיצא נח ובניו מן התיבה החזיר להן הקב"ה את הברכה, שנאמר (בראשית ט') ויברך אלקים את נח ואת בניו, והיה כל העולם מתנהג באותה הברכה עד שבאו דור הפלגה ועמדו בעזות פנים... שוב אמר הקב"ה איני נזקק לעולמי לברכו בעצמי, שמתוך ברכתי הן מבעטין ופורקין עול שמים מעליהם, אלא הריני מוסר הברכה לאברהם ולזרעו והראוי לברכה יברכוהו והראוי לקללה יקללוהו, ואני מסכים על ידם... כיון שהגיע זמנו שלאברהם ליפטר מן העולם אמר יצחק בני ראוי לברכה ואיני יכול לברכו שמא יתקנא בו ישמעאל, אלא אניח את הדבר סתום והקב"ה יברך מי שראוי לפניו. כיון שנפטר אברהם אבינו נגלה הקב"ה על יצחק ובירכו... ואף על פי שכתוב ויחרד יצחק (שם כ"ז) אמר ר' אלעזר לא חרד על שבירך אלא כך אמר יצחק שמא טעיתי וברכתי למי שאינו ראוי, וכיון שנודע לו שהוא יעקב אמר, גם ברוך יהיה, ולא עוד אלא שחזר ובירכו שלש ברכות, אף ברכה שהיה בלבו שלאבא לברכיני ולא יכול מפני ישמעאל אחי היא נתונה לך במתנה, שנאמר (שם כ"ח) ויתן לך את ברכת אברהם. ויעקב בירך לבניו ונתקיימה בהם ברכה לדורות. (שם כה יא)

ונתנה הארץ יבולה, זו היא הברכה שכל הברכות כלולות בה, וכן הוא אומר ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד (קהלת ה'), מלך זה שהוא שליט באוצרות שלזהב ושלכסף ושלאבנים טובות ומרגליות, והרי הוא משתעבד לאוצרות שבשדה, ומתירא מן השדפון ומן הירקון, ומאחר שמכניס תבואה לתוך ביתו מתירא הוא שמא תרקיב, לכך הקב"ה מבשר לישראל ונתנה הארץ יבולה, וכן לעתיד לבוא... (ויקרא כו ד)

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, מהו והשיגוך, עד שאתה עוסק בראשונה חברתה משגת אותה, כענין שנאמר להלן (ויקרא כ"ו) והשיג לכם דיש את בציר, ולמה והשיגך שלברכות חסר ו"ו, ללמדך כשהברכות באות אין שטות בכל, כענין שנאמר (דברים ט"ו) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. (דברים כח ב)

דבר אחר זה הוא שאמר הכתוב טוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב), ר' אלעזר בן פדת אומר טוב עין הוא יבורך זה משה שבירך את ישראל בעין טובה, אל תקרא יבורך אלא יברך, שבירך את ישראל ברכה שאין בה קטטה. את מוצא נוח כשבירך לבניו בירך לאחד וקילל לאחד, יעקב אבינו קנתר מקצת בניו ובריך מקצתן, אבל משה כשבירך את ישראל בירכן ברכה שלמה שאין בה קטטה. וממי למדו האבות והנביאים לברך זה את זה, הוי אומר מהקב"ה, שבשעה שברא אדם הראשון אמר אין העולם מתקיים בלא ברכה, ומיד נגלה עליו ובירכו, שנאמר ויברך אותם אלקים... (שם לג א)

דבר אחר וזאת הברכה, זה מוסף על ברכה ראשונה, ואיזו זו תפלה למשה איש האלקים (תהלים צ'), אבל איני יודע איזה מהן יקדום, אם תפלה קודמת לברכה, אם ברכה קודמת לתפלה, וכשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת לברכה, ואיפליגו בה ר' איבו ורבנן, ר' איבו אומר תפלה קודמת לברכה, ומה טעמיה, על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (שם ל"ב), רק ואחר כך ברכה, (שם) רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. ורבנן אמרי ברכה קודמת לתפלה, ומה טעמיה, (שם פ"ט) ברוך ה' לעולם אמן ואמן, וכתיב בתריה (שם צ') תפלה למשה איש האלקים. (שם)

ילקוט ראובני:

הקב"ה אמר אשר נשאתי את ידי, הרי זה מעין נשיאת כפים לברך את ישראל, וממנו למד אהרן, וישא אהרן את ידיו אל העם ובירכם, ידו כתיב, אמר אהרן להקב"ה צריכה הברכה שתבוא שנית על יד שנים מברכים ומתוך שנים שיהיה שם המיוחד בכל האצילות הת"פ, ואז תבא ברכה שלימה בכל אצילות הת"פ. והיאך נתייחד השם מתוך אלו השנים מברכים, אמר הקב"ה ידי, ואהרן אמר ידו תחבר ידי עם ידו, תמצא בציורו והו"ה והעליון הזכיר נגד העליון והתחתון הזכיר נגד התחתון בזה הענין העליון הזכיר חצי השם העליון ר"ל הראשון שאמר על ידי, ואהרן הוא התחתון הזכיר השם האחרון ברמיזות שאמר יד"ו ע"כ. א"ל לבאר דעת המחבר, כי הקב"ה העליון הזכיר שם י"ה שהוא העליון בשם הוי"ה, הא כיצד אמר יד"י, שים נקודה יו"ד אחרונה תוך ד' של יד"י כתיב י"ה, והתחתון זה אהרן הזכיר התחתון זה י"ה שהוא התחתון בשם הוי"ה, כיצד, שאמר יד"ו, שים גם כן נקודה יו"ד תחת ד' של י"ד הרי ה', אם כן נשאר ו"ה, אם כן תמצא הוי"ה בצירופו. (וארא)

דע והאמן קבלה אמיתית כי מעין כל הברכות הבאות למדת אדנ"י לברך את ישראל הוא המקום הזה נקרא זכרון, והסוד בכל מקום אשר אזכי"ר שמי אבא אליך ובירכתיך, וכתיב זכ"ר צדיק לברכה, והסוד הגנוז ה' זכר"נו יברך. (יתרו)

תא חזי אית רוגזא ואית רוגזא, אית רוגזא דאיהי מברכת לעילא ולתתא ואקרי בריך, כמה דאתמר ברוך אברם לא-ל עליון, ואית רוגזא דאיהו מתלוטא לעילא ולתתא, כמה דאתמר דאקרי ארור דכתיב ארור אתה מכל הבהמה, ארור אפם כי עז, ועל רזא דא אית תרין טורין דכתיב ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, לקביל אילין תרין רוגזין וכו'. כגוונא דא מסטרא דיצחק בגין חד מברך וחד מתלטיא לעילא ולתתא, דא דיורא בארעא קדישא, ודא דיורא בטורא דשעיר ובאתר מדברא חרב ושממה... (ראה)

ברוך אתה בעיר, במעשה העיר, ברוך אתה בשדה, בעבודת השדה. דבר אחר ברוך אתה בעיר שלא יזיק לך עין הרע, ברוך אתה בשדה שלא יזיק לך חיות השדה. ברוך פרי בטנך וגו', שלא יצא ממך בן רשע שיהא מקללים אותך על ידי מעשה. ברוך פרי בהמתך שלא יהא בהם נבילות וטריפות ומפלת נפלים... (כי תבא)

תרגום יונתן:

ברוך אתה בבואך - במעילכון בבית מדרשיכון ובריכין תהוון במפקכון לפרקמטיכון. (דברים כח ו)

ברכה - ירושה. (שופטים א טו)

ברכה - שלום. (מלכים ב יח לא)

רש"י:

ואעשך לגוי גדול - שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו, שהבטיחו על הבנים על הממון ועל השם... ונברכו בך - פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם... (בראשית יב ב וג)

קח נא את ברכתי - מנחתי הבאה על ראיית פנים, וכל ברכה שהיא לראיית פנים כגון ויברך יעקב את פרעה כולם לשון ברכת שלום. (שם לג יא)

להוסיף לכם תבואתו - המצוה הזאת שתשמרו תהיה להוסיף, שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעות. אני ה' - המבטיח ונאמן לשמור הבטחתי. (ויקרא יט כה)

והשיג לכם דיש - שיהא הדיש מרובה ואתם עסוקים בו עד הבציר. ואכלתם לחמכם לשובע - אוכל קמעא ומתברך במעיו. ונתתי שלום - שהשלום שקול נגד הכל. (שם כו ה וו)

ברכת ה' - אין צורך להתייגע בה. (משלי י כב)

אבן עזרא:

בכל המקום אשר אזכיר את שמי - פירוש בכל מקום אשר אשים זכר לשמי שכבודי שוכן שם, שעמד שם הארון, אם תבא אל המקום הנזכר לשמי לבקר אותי גם אני אבוא אליך וברכתיך... ובעבור שבאת לכבודי אבוא אליך וברכתיך. (שמות כ כא)

ועבדתם - הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים... ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו ולהשבע בשמו ולהתפלל אליו ולזבוח לפניו תמידין ומוספין ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה, א' וברך את לחמך ואת מימיך, והב' והסירותי מחלה מקרבך, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והד' את מספר ימיך אמלא, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך... (שמות כג כה)

את הברכה - ... והברכה היא תוספת טובה... (דברם יא כז)

רמב"ן:

א-ל ש-די - ...וטעם להזכיר עתה זה השם כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות ובכל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות, שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעתם בעבדנו האלקים... (בראשית יז א)

וברך את לחמך - ...ועל כן יאמר הכתוב הזה כי בעבודת הקב"ה בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה, ועקירת ע"ז לא תזיק אבל תוסיף לכם טובה וברכה, כי הקב"ה יברך לחמך והוא כלל לכל מאכל אשר יאכל, ויברך מימיך שהוא אב לכל משקה אשר ישתה, והברכה היא תוספת בהן שיהיה מהן לך לרוב מאד. ואמר והסירותי מחלה מקרבך, שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים לא יולידו מחלה אבל ירפאו ממנה... (שמות כג כה)

זר זהב סביב - ...שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם לא תברא יש מאין אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", אבל כאשר יהיה שם שרש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו כאשר אמר אלישע "הגידי לי מה יש לך בבית", וחלה הברכה על אסוך שמן ומלאה כל הכלים... וכן השולחן בלחם הפנים בו תחול הברכה וממנו יבא השובע לכל ישראל. ולכך אמרו כל כהן שמגיעו כפול אוכל ושבע. (שם כה כד)

ונתתי גשמיכם - הקדים דבר הגשמים, כי בבואם בעתם כאשר יאות יהיה האויר זך וטוב והמעינות והנהרות טובים ויהיה זה סבת בריאות לגופים והפירות כלם ירבו ויתברכו בהן... כי בהיות הגופים גדולים ובריאים יתקיימו כימי האדם, והנה היא גדולה שבברכות... (ויקרא כו ד)

ונתתי שלום בארץ - שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו, או השלום הוא שישבית חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם כלל. (שם שם ו)

ונתתי משכני בתוככם - ...והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות כענין המטר, השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", כי שם יבטיח במאכל ומשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופנו, ועל כן היו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים כמו שאמר "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא"... והטעם בזה, כי הברכות ההן אף על פי שהם נסים הם מן הנסים הנסתרים, שכל התורה מלאה מהן כאשר פירשתי, והם אפילו ליחיד העובר, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלקיו ישמרהו הא-ל מן החולי והעקרות והשכול, וימלאו ימיו בטובה. אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמינו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן "ונתנה וגו' לבטח בארצכם" וגו'. וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום שלנו מן האויבים... ואף על פי שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ, כי אם הצדיק האחד יחיה ויסיר ה' מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה גם זה בקצת רשעים, אבל שתהיה ארץ אחת כלה ועם אחד תמיד ברדת הגשם בעתו ושובע ושלום ובריאות וגבורה ושברון האויבים בענין שאין כמוהו בכל העולם, יודע לכל כי מאת ה' היתה זאת... והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל... (שם כו יא)

...אבל על דרך האמת הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים, כמו שפירשתי ונתתי שלום בארץ ולא תגעל נפשי אתכם, וכן והתהלכתי בתוככם רמז למדה שקראו רבותינו שכינה, וכן ונתתי משכני בתוככם, ואמר שכינה שורה בישראל...

ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו. ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך... (שם שם יב)

בתורה מצינו שיצוה במתנות עניים, ואמר למען יברכך ה' וגו'. והברכה תוספת עושר, כמו שנאמר "ברכת ה' היא תעשיר". ולא מצאתי בתורה קביעות ברכה אלא בענין העניים, אבל בשאר מצוות יאמר לפעמים למען ייטב לך וכו', אבל לשון ברכה יבא לעולם בעניים, שכל המרחם הקב"ה מרחם עליו ומצילו מאותו עונש... (דרשה על קהלת)

ולשון ברכה נופל על ההתפשטות הנמשך מן המקור, מלשון בריכה, לפי שהוא יום מנוחה קידשו. וכבר רמזתי פירוש לקדשו, וכן ויקדשהו, ברכה לקדושה, לפי הקבלה קדושה מקבלת ברכה, כי הברכה היא מאין סוף וקדושה הוא מקדש.

ענין אחר הקדים ברכה לקדושה, יש לומר כי זה רמז לקדושה, למה שאמרו כל המצוות כולן מברך עליהם קודם שיעשה אותן, אם לא ברך יצא, שאין הברכה מעכבת המצוה, ואינה אוסרת אלא מן הנהנין בלבד... (האמונה והבטחון פרק יט)

ראה עוד שיר השירים פרק ו במאמר זה הים גדול.

רד"ק:

ויברך אותם אלקים - ולא נזכר ברכה בחיות ובבהמות אלא בדגים, ובברכה הזאת היו קיימים שורצי המים בגזרת המבול, ועוד כי מפני הברכה הזאת כל דגי הים ושרציהם פרים ורבים כל ימות השנה, וכן העופות מולידים ורבים בכל זמני השנה... והיו העופות והדגים נוהגים מנהג בני אדם המבורכים כהם ודומים בענין הזה לענין האדם... (בראשית א כב)

ולשון ברכה תוספת כבוד וטובה... (יחזקאל ג יב)

כוזרי:

כן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפלת הצבור... ויסתדר מהכל תפלה שלמה בכוונה זכה ותחול הברכה על הכל, ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה. כי הענין האלקי כמטר המרוה הארץ כולה אם ראויה לו, ואפשר שיכלול בה גם מי שאינו ראוי מהיחידים בעבור הרוב. ואצלו יתברך הגמול ליחידים בעולם הבא, ועוד שבעולם הזה יתן להם תמורה טובה בקצת טובה יהיו נכרים בה משכניהם, אך מעט שינצלו הצלה גמורה מהעונש הכולל... (מאמר ג יט)

משנה תורה:

ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה, שנאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", הכהנים עושין מצותן שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו... (נשיאת כפים פרק טו ז)

רבינו בחיי:

ונברכו בך - ...ועל דרך הקבלה ונברכו בך, הברכה מלמעלה מדתו של אברהם תחלת המדות, ולזה רמזו במה שדרשו ונברכו בך, שתהא ברכתם עוברת בך,והענין שהוא תחלתה לקבל הברכה וממנו תתפשט הברכה בכל העולם... (בראשית יב ג)

שכל את ידיו - ...והיתה הברכה חלה עליהם בסמיכה זו כאשר כתוב ביהושע (במדבר כ"ו) ויסמך את ידיו עליו כדי שיאצל רוח הקדש על הנסמך, ומזה הענין היתה הסמיכה בזמן החכמים, גם ברכת כהנים בנשיאת כפים, כי לא יתכן לכהן הנושא את כפיו שיסמוך את ידיו על כל אחד ואחד מישראל, ועל זה היה פורש כפיו למעלה כדי להאציל כח הברכה למטה ממקור הברכה העליונה, והוא שכל את ידיו מלשון שכל וחכמה כי נתכוון בעשר אצבעות ידיו להמשיך הברכה ממקור החכמה והשכל, כענין (תהלים קל"ד) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", קדש היא החכמה שהיא מקור הברכה, והבן זה. (שם מח יג)

...וזהו שאמרו ז"ל אמן קבלה אמן שבועה, ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך, ובאור הענין כי המברך מעיד בברכתו של הקב"ה שהוא מקור הברכה, והעונה אמן הוא מקיים השטר והוא העקר, שאין קיום העדות בעד ראשון אלא בעד שני שהעדות נגמר על ידו... (שמות יד לא)

...כי מתוך שמקטירים הלבונה שעל הלחם הלחם נזכר למעלה והברכה תחול בו ממנו למזונות העולם, ומזה תבין מה היתה סבת הברכה בלחם הפנים שכל מזונות שבעולם מתברכין בשבילו, והבן זה כי על כן היו י"ב חלות מסודרות על השלחן, ומשם הברכה באה כנגד י"ב מלאכים הסובבים כסא כבודו ונקראים ארבע מחנות שכינה שמשם העולם מתברך לארבע רוחותיו, והם עומדים ג' לכל רוח כענין ארבעה דגלים של מדבר... (ויקרא כד ז)

"עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת" (משלי י"ד) שלמה המלך הודיענו בכתוב הזה כי העושר הוא מדה שהחכמים זוכין בה ופושעים יכשלו בה, כי כשהעושר ברשות החכם הנה הוא לו עטרה וכבוד, מפני שכל זמן שהוא חסר העושר חכמתו בזויה ודבריו אינם נשמעים, ועם העושר יש לאל ידו להרים ראש האמת ולהשפיל השקר ואת כל הדוברים אותו... וידוע שאין הדברים ההם תכלית כי הם יעודים גופנים שכלם מתאימים להיותם הכנות לנפש השכלית לדרוש ולהשיג ידיעת השם, כדי לזכותו בסוף באור פני מלך חיים שהוא התכלית, ולכך הבטיחה התורה כי בעשותנו החקים והמצות יגיע אלינו הכנות העולם הזה שבהם נזכה ונחיה חיי עד מה שלא הגיעו לנו מעולם על השלמות... (שם כו ג)

וברכת - ויש לך להתעורר כאן כי יש בפסוק זה פתח להבין סוד הברכות, ולא תמצא בכל התורה בשום מקום שצוה הקב"ה שנברך לשמו כי אם במקום הזה, ומזה אמר דוד ע"ה (תהלים קמ"ה) "ואברכה שמך", ואמר (שם ק') "הודו לו ברכו שמו", וכן רבים. 

ועל דרך הפשט אומר תחלה כי הברכות אינן צורך גבוה אלא צורך הדיוט, כי כיון שהוא יתברך מקור הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו, כל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדאי לו, כי הוא הנמצא הקדמון המציא הנמצאים כלם, ומציאותם אינה אלא מציאותו, ומציאותו תספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו כלל... (דברים ח י, וראה עוד ערך ברכות)

ומפני שהברכה והקדושה דבר אחד, כי הברכה נמשכת מהקדושה, כענין שכתוב "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'", על כן יש להזהר שלא יפסיק בין קודש וברוך... וכמעט שאני אומר שהמפסיק ושח בינתים דומה כאילו קיצץ בנטיעות... (כד הקמח קדושה)

ספר החנוך:

להשים בבית המקדש לפני ה' לחם תמיד... שציוה הא-ל ב"ה מצוה תמידית בלחם לפי שבו יחיה האדם, ועל כן צריך אליו להיות הברכה מצויה בו תמיד, ומתוך עסקנו בו לקיים עליו מצות השי"ת יהיה הרצון והברכה חלים עליו ויתברך במעינו, כי בכל שעושה בו האדם רצון השי"ת בו הוא מתברך, ולפי כל ענין וענין שישים מגמת פניו ומחשבותיו ועסקיו בדבר מצוה לפיהן מעין הברכה עליו... (תרומה מצוה צז)

ועדיין צריכים אנו לומר מהו ענין המצוה להדליק אש על המזבח, מלבד האש הצריך שם לקרבן. ונאמר כענין שכתבנו בלחם הפנים, שהאדם מתברך לפי מעשיו שעוסק בהם לרצון בוראו... וכמו כן עסק המצוה באש בכל יום שיתברך האדם בענין האש שבו, שהוא מד' היסודות שבאדם, והוא ראש לארבעתן, כי בו יתחזק האדם ויתנועע ויפעל, ועל כן צריכה בו הברכה יותר. וענין הברכה הוא שלמות, כלומר דבר שאין בו חסרון ולא מותר... (צו מצוה קלב)

וכבר כתבתי כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' בה, ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפרותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תראה בנפשו שובע רצון ורוח נכון ומבורך, וכי השם השביעו בטובו, וגם נפשו בטוב תלין... (קדושים מצוה רטז)

לקדש זרע אהרן... לפי שמכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדנו הכהנים נזכר ונקבע במחשבתנו כבודו ב"ה וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעולה והרצון הטוב תחול ברכתו ב"ה וטובו הגדול עלינו, והוא חפץ בברכה. (אמור מצוה רסט)

משרשי המצוה (דיני נחלות) כדי שידע האדם ויתבונן, כי העולם ביד אדון משגיח על בריותיו, וברצונו וחפצו הטוב זוכה כל אחד מבני העולם בחלק הנכסים שהוא משיג בעולמו, ומתנתו ב"ה מבורכת, שתמשך לעולם לאשר יתננה לו... (פינחס מצוה ת)

לעבוד את השי"ת... כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעולתם, טוב לבבם וכושר מחשבותם. ואדון הכל שבראם חפץ בטובתם והדריכם והצליחם במצוותיו היקרות שיזכו בהן, והודיעם גם כן ופתח להם פתח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב, והוא שיבקשו ממנו ב"ה כי הוא יענה את השמים לכל אשר יקראוהו באמת... (עקב מצוה תלג)

...ומדת הכילות (קמצנות) מחיצה של ברזל בינו ובין הברכה, והנדיבות חלק מחלקי הברכה... (ראה מצוה תפ)

בעל הטורים:

יברכך ה' - בגימטריא בנכסים ובגוף. (במדבר ו כד)

באסמיך - בגימטריא זהו סמוי, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. (דברים כח ח)

הרקאנטי:

ויברך אותם אלקים - לשון ברכה הוא מלשון בריכת מים, ורוצה לומר המשכת המקור מלמעלה למטה. ובסוד התפלות ארמוז די למבינים בגזרת הא-ל. ולפירוש הראשון שפירש הפסוק על המלאכים ברכתם היא שמשפיע לכל אחד כחו מן הכחות עליונות כדי שיוכלו לפעול פעולתם הן לרחמים הן לדין, ולפירוש השני יהיה ברכתם מן המקור עליון ובדעת חדרים ימלאו... (בראשית)

ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם וגו', כבר רמזתי למעלה כי בזמן שבני אדם עושין רצונו של מקום גורמין ברכה מאפיסת האין בכל ההויות, וכשהברכה מתפשטת אז הנשמות זוכות להתגלות בעולם, וכפי אצילות הנאצל כך הם הנשמות הנאצלות פעמים מרוחו יתעלה ופעמים מרוח הטומאה. ובזמן שבני אדם אין עושין רצונו של מקום אין ההשפעה מצויה בשכינה רק בכחות הטומאה והנשמות באות משם... (שם)

על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, לשון ברכה נופלת על התפשטות המקור מלשון בריכה, וכבר פירשתיו. והקדים הברכה לקדושה, כי הברכה מאין סוף והקדושה מן הקדש, ובסוד ז' ימי בראשית תבין טעם ז' ברכות שתקנו בשבת... (יתרו)

והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך וגו', כבר פירשתי כי משה ידבר מפי הגבורה במשנה תורה, ועל כן יאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך דרך נסתר. וטעם ונתנך ה' עליון בסוד ירכיבהו על במותי ארץ, וטעם ברוך אתה בשדה הוא שדה של תפוחים, והענין כי מדת הדין תהפך עליו לרחמים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, השמים הם העליונים הנקראים טוב, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, וכן היתה כוונת רז"ל בבבא בתרא אמרו שם אמר רב נחמן בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יוצאין מאוצר הטוב, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, בזמן שעושין ישראל רצונו של מקום ושרויין על אדמתן גשמים יוצאין מאוצר הטוב... והרמז לשפע וברכה שאינו פוסק הבא ממקור חיים, ובזמן הגלות בא מכחות הטומאה... (כי תבא)

עקדה:

אלא בודאי לא היתה כוונת יעקב על הירושה, הכבוד והברכה, כי כל זה נמאס בעיניהם, אלא אל קניית הטובות האמיתיות התלויות בברכה האלקית. ונעלם מאתנו מדוע הבכורה והברכה תלויים זה בזה, שהרי לא נתפייס יצחק מחרדתו עד שצעק עשו "את בכורתי לקח", ומאז עשה את יעקב לעיקר הזרע... (בראשית כה יט)

הטובות החיצוניות חסרות ואובדות, וכן העושר הסמוך עליהן, כי רק צור העולמים קיים לנצח, ולא תצויר עמידה וקיום לנמצא כי אם בסמכו עליו. ועוד שהטובות החיצוניות אינן טובות לפי השכל כי אם לפי הדמיון, והמדומה הוא חסר המציאות, וכבר אמרו שהן מעידות בעצמן שהעדרם טוב מהמצאם...

ומכל זה יש להתפלא על ברכות יצחק שלפי הנראה כולו עושר וכבוד וענינים מדומים חיצוניים. אכן הברכה העיקרית נתן ליעקב באמרו "ויברכהו" ב' פעמים, כי אין הפה יכול לפרש, וב"ויתן לך האלקים" טפל אליה הטובות החיצוניות העוזרות לה, כי בהתחבר שררה וכבוד למדות המעולות הוא נאה, וכן העושר לחכמה כדי שלא תתבזה בעיני ההמון... (שם כז א)

ברכני גם אני - כי עשו עוד לא הכיר בטיב הברכות, שאם לא כן היה מכיר שאי אפשר לחלקן בין שנים, ולכן הסביר לו הברכה ואמר גביר שמתיו - המתברך בה הוא עיקר המין האנושי, וכל שאר ההצלחות טפלות אליה, ולכן הוא רודה בכל. ודגן ותירוש סמכתיו - כל מין מההצלחה יקבל כדי שלא יחסר לו סיפוקו ולא יטרד בבקשתם. ובכה עשו על שנטרד מהטובות הזמניות. (שם כז לד והלאה)

אברבנאל:

ברכה מה' לברואיו היא השפעת טובה, ומהברואים לה' היא תודה והלול, ומברואים לברואים היא הכנה על ידי תפלה שה' ישפיע ברכתו, וכן בברכת כהנים "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"... והנה ביצחק היה מבורר שיירש הברכות על פי ה', אבל היה ספק לו אם עשו הוא הבכור הטבעי, או יעקב ביתרונותיו השכליים ומדותיו, על כן רצה יצחק לברר, וגם לא היה יכול להשוותם בברכה כבני יעקב מפני שוני טבעם... (בראשית כז א)

ויברך - ברכם בג' הברכות הראויות, הצלחה אלקית של דביקות הנפש, ובענינים הזמניים שלא יצטרך להפרד מהדבקות, ושינצל מפגעים ומקרים שמבחוץ.  שם מו טו)

והיה - לדעתי יתן כאן שכר לב' מיני אנשים, השלמים המאמינים וגם עושים המצות, והפחותים שאמנם מאמינים אבל מאונס או מסבות אחרות אין מקיימים, וברכתם היא "יצו ה' אתך את הברכה" וגו', ששם יש רק קנינים גשמיים... (דברים כח א ויג)

ראה עוד ערך שכר.

ספורנו:

והיה ברכה - ברכת ה' היא שישמח ה' במעשיו, כמו שאמרו רז"ל ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיגולו רחמיך על בניך, אמר אם כן היה לי ברכה במה שתתבונן ותקנה שלמות ותלמד דעת את העם. (בראשית יב ב)

ויברכך - בלתי אמצעי, לא כברכתו למנשה ולאפרים שהיתה על ידי המלאך הגואל, ולא כברכת יצחק לעשו וברכת משה לבאי הארץ שהיתה מפי אדם, אבל הוא יהיה המברך, כמו שאמר יצחק ליעקב "וא-ל ש-די יברך אותך", וכן משה לישראל קודם חטא במרגלים כאמרו "ויברך אתכם כאשר דבר לכם"... (שם מט כה)

לא תבשל גדי - לא תעשה כמו אלה הפעולות להרבות הפירות כמחשבת עובדי כו"ם, אלא ראשית בכורי אדמתך תביא להניח ברכה אל ביתך. (שמות כג יט)

יאר ה' - יגלה עיניך באור פניו להביט נפלאות מתורתו וממעשיו אחר שתשיג צרכיך בברכתו. ישא ה' - לחיי עולם, כענין "כי עמך מקור חיים" וגו', וישם לך שלום - מנוחת שלום שהוא הנצחיות בלי תערובת עונש הראוי לכל שלם לחיי עולם. (במדבר ו כה וכו)

והסיר כל חולי - אפילו המורגלים לבא מצד המערכת... ונתנם בכל שונאיך - אף על פי שיתנם בשונאים לא ידבקו בך. (דברים ז טו)

כל המצוה - הנה המכוון אצל ההמון הוא השגת הצלחות זמניות הנכללות מג' מינים, והם אורך ימים והבנים והממון, והנה בקיום המצות תשיגו את כלם, לפיכך שמרו לעשותם... (שם ח א)

ברכה - הצלחה יותר מהמספיק. (שם יא כו)

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך - אף על פי שלא תשתדל אתה להשיגם. כי תשמע בקול ה' אלקיך - וזה כשתהיה תורתך קבע ומלאכתך עראי ולפיכך ישיגוך הברכות בלתי השתדלות... (שם כח ב)

ספר חרדים:

אם ירגיל אדם לדון לכף זכות ולדבר תמיד טוב ולא רע כלל יהיה כלי וצנור אל הקדושה, ואם להיפוך להיפוך בר מינן, וכן העין בראותו חבירו בטוב עין הוא יברך וישפיע טוב לחבירו וגם יבורך, ולהיפך בר מינן, דכתיב טוב עין הוא יבורך, וקרי יברך... (פרק ד דברי כבושין)

מהר"י יעבץ:

...ומה שאצטרך להקדים לפירוש הכתוב הוא כך, הכהנים היו מברכים את ישראל, כאומרו (במדבר ו') יברכך וגו', ובצדקה נאמרה ברכה, שנאמר (דברים כ"ד) "וברכך ולך תהיה צדקה", כי המעשרות שהיינו נותנים לכהנים צדקה יחשבו לנו, ומה היו אומרים, יברכך וגו' יאר ישא היו כוללים כל הטובות בג' סוגים, הא' כל טובות העולם הזה אשר בהם נשתתפנו עם האומות, בני חיי ומזוני, והוא אומרו יברכך, בעושר ובנכסים (משלי י') "ברכת ה' היא תעשיר", וישמרך הוא שלום הגוף. הב' אשר בהם ניחדנו מכל האומות, והם התורה שהיא מאירת עינים ושכינתו שורה בינינו, הוא אומרו יאר ה' פניו אליך, ולא לאומות העולם, ויחנך היא השכינה, כאומרו (שמות ל"ד) "ילך נא ה' בקרבנו"... הג' טובות הנפש ואין להם בכל התורה כלה שם יותר קצר וכולל ממעלת שלום... והיו אלה הג' שרשים הנזכרים בהזהרם במצות הצדקה, ומה נאים הדברים היוצאים מפי מקבליהם (מפי הכהנים), כי הם קבלו הצדקה לפני ה' אלקיך. וכבר תקנו לנו רז"ל ג' תפלות בשבת מורות על ג' שרשים הנזכרים... (תהלים מא ב)

...דע כי כל הברכה היתה באה מתחלה מאת ה' לכנסת ישראל, ומכנסת ישראל היו מתברכים ומתפרנסים ע' אומות למטה, שנאמר (בראשית י"ב) "ונברכו בך" וגו', וכשחטאו ישראל נשתברו צנורות הברכה שהיו באים לישראל, וירשו הנמשך מהם אומות העולם, כמו שכתוב (משלי ל') "תחת עבד כי ימלוך", לפי שנכנסו אותן הקליפות הקשות בין ה' ובין ישראל, אבל בשוב ה' את שיבת ציון ויתאחדו השם וישראל ויוסרו כל האמצעיים מביניהם, אזי לא יקבלו א' מכל שרי האומות שפע ברכה וטובה זולתי על ידי כנסת ישראל... (שם מה יא)

אלשיך:

ונתתי גשמיכם - כדפירשתי, שכשאין ישראל עושין רצונו של מקום המטר מהים, וכשעושין רצונו הגשמים מאוצרו הטוב, והוא מעולם הגלגלים, ושלום יקבלו מעולם המלאכים ושכינה מעולם העליון. (ויקרא כו ד)

ונתנה הארץ יבולה - בשיעור הרגיל, והשיג לכם דיש - ובשעת הדיש תתברך, ויכירו שהברכה באה מאתי. ואכלתם לחמכם לשובע - ולא על שתיית היין שיהיה לשובע, וכן לא הזכיר כאן ברכת צאן ובקר שאינה משמים או מהארץ. ונתתי שלום - מבני אדם וכחות חיצוניים, או רוצה לומר שיסיר המניעים ללמוד תורה, כי בהיות כולם עושים רצונו של מקום ישנה להם המזל, מה שאינו כן בצדיק יחיד שאינו משנה לו, כבתענית כ"ה... ונתתי משכני בתוככם - שלא תרצה הנשמה לצאת בכל נשימה לשוב אל מקורה, ועתה יהיו מרכבה...

או רוצה לומר שישיגו כל האושר ויתקנו מה שקלקל אדם הראשון, פרי הארץ והאילן, שהאדמה נתקללה, מובילים לה חטה ומוציאה זונין, שמקבלת המטר מלמטה ולא מלמעלה, כמזנה ולא כמבעלה, ויסלק כל כח הטומאה שחל על הארץ וישרה כח הקדושה, כמו שאמר "ונתתי שלום בארץ" וגו', ויחזיר להם הזיו שאבד לאדם הראשון ואז יחרדו אויביהם מפניהם. (שם שם ה והלאה)

יברכך - התחיל בלשון רבים "תברכו", כי מוטב להצטרף במעשה המצוה לרבים, אך השכר לכל אחד כפי מעשהו ותכונתו, ועוד שלא הם המברכים כי אם מכינים שתחול ברכת ה', יברכך - בעצמו ולא על ידי מלאך, וגם וישמרך - השמירה שהיא כרגיל על ידי מלאך תהיה בעצמו. (במדבר ו כד)

יאר ה' - שלא כדרך המהנה חברו פעמים רבות אינו מביט עליו במאור עין, ויחנך - שלא ינכה מזכויותיך. או על הבנים, ועל ברכת חיים אמר וישם לך שלום, כי העדר שלום בחיבור הוא המות המפריד... (שם שם כה)

ושמחתם - כי ברכת המזון של אדם נשפעת לו על ידי שולחנו אם הוא כרצונו של מקום, וכאילו אכלו משולחנו של מקום, ואכילתו תחשב כאילו היא במקדש. (דברים יב ז)

לא תשיך - ...ואמרו חז"ל שהלוקח רבית כופר באלוקי ישראל וביציאת מצרים, כי ברבית כופר בהשגחה ואומר שההצלחה היא טבע או ממזל ושר שיש קצבה לברכתם, ובהשגחה אין תכלית לתת הרבה ממעט, ולכן גם יברך לפני מדידת הכרי ולא לאחריה, ולכן אמר לנכרי תשיך, שהוא הולך אחר הטבע או המזל, ותתנהג עמו לפי שטתו. (שם כג כ)

בארץ - ובל יחשוב שברכתו מצויה יותר בחוץ לארץ, ואף אם מדקדקים בארץ יותר במעשיו, טוב מעט ומידו יתברך. (שם כח ח)

מהר"ל:

ועוד יש בזה דבר עמוק, כי הבנין היפך הברכה, כי בברכה אין גדר וגבול, ולכך נאמר בברכה ופרצת ימה וקדמה וכו', אין ברכה אלא בדבר הפרוץ, והבנין הוא היפך זה שבונה גבולים וגדרים, והעוסק בדבר שהוא היפך הברכה מתמסכן. (גבורות ה' פרק טו)

ועוד דע כי השי"ת נתן לבני אדם ג' מיני פרנסה כדי לפרנס ולהחיות נפשו, כמו שנתן לאדם הלחם, השני הוא הפרנסה שנתן לו, אף כי אין זה צריך לו אלא להנאתו ולטובתו, כמו השמן והיין, אין דברים אלו אלא לתוספת הנאה. והשלישי הוא שנותן לו השי"ת אף שאינו נהנה ממנו, רק שעל ידיו יתוקן הדבר, כי כל דבר שברא השי"ת צריך תיקון, כגון עצים לבשל... ולא נקט בשר כי אינו בכלל ברכה, ואין שייך לעשירות אלא דבר הגדל מן הקרקע ושייך בו ברכה...

אמנם אם אתה רוצה לעמוד על סוד דברי חכמים תדע כי אלו ג' העשירים כל אחד נתברך בברכה מיוחדת עד שנתברכו בכל הברכות. האחת מצד מדת החסד, והשניה היא העושר שהוא מצד מדת הדין, והעושר השלישי מצד הרחמים, שהקב"ה מפרנס את העולם ברחמים... (נצח ישראל פרק ה)

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה וכו', המשנה באה לבאר לך כי כאשר נחרב הבית נמשך אחר זה חסרון בעולם, במה שבית המקדש הוא שלימות העולם, וכאשר חרב התחתונים נבדלים מן העליונים, שעל ידי בית המקדש יש לתחתונים דביקות וחיבור לעליונים, ולפיכך היתה הברכה. ואמר בטל השמיר שהיה בו כח חזק, ונופת צופים שהוא מתוק בתכלית... אבל לא בטל דבר זה שהעולם הזה מקבל מן העולם העליון... (שם פרק כב)

וביאור ענין זה, שאין ראוי שיהיה נברא העולם אלא בבי"ת, שהרי הבי"ת מורה על הברכה, אבל באחדות אין כאן ברכה, שהרי הברכה על כל פנים יותר מאחד... (שם פרק מה)

וכן לענין הברכה, אין ספק שתהיה ברכת הארץ הקדושה בכל, שהיתה מוכנת לברכה בכל אם לא שהיה החטא גורם... ואם כן בזמן המשיח תהיה הברכה בארץ כאשר הארץ מוכנת בעצמה, כדרך שעשתה בימי אדם הראשון, שתהא נזרעת ועושה פירות בו ביום, וכן האילן, וגם האילן יהיה למאכל כפי שהיה קודם החטא...

ועוד אפשר לפרש מה שאמר שאשה תלד בכל יום, כי הדברים בעולם מורכבים מחומר וצורה, ומכל אחד מתחייב מה שראוי לו, ואין ספק שמצד הצורה מוכן יותר לברכה מאשר מצד החומר, ולפעמים החומר מונע מלהמצא מה שראוי, ובדברים שבכאן אמר שלעתיד יהיה כענין הצורה. (שם פרק נ)

ולכך המקלל את ישראל שהם עצם המציאות הוא מקבל הקללה וההעדר בעצמו, ולהיפך המברך את ישראל שהם עצם המציאות, ומוסיף מציאות וקיום עליהם בברכתו, הרי זה נמשך ונכנס תחת המציאות, ובזה מקבל ברכה ותוספת מציאות, כי אין הקללה רק העדר מציאות, והברכה תוספת מציאות... (שם פרק נט)

בפרק קמא דברכות אמר ר' ישמעאל פעם נכנסתי להקטיר וכו' ואמר לי ישמעאל בני ברכני... מאי קא משמע לן, דברכת הדיוט אל תהא קלה בעיניך. רבים שוממים על המאמר הזה, שיהיה ההדיוט מברך את מי שמברכתו יתברך הכל. אמנם כאשר תבין אשר אמרנו לך אין קשיא ותימא בזה, כי לא נמצא כבודו יתברך אצלנו בשלמות כפי מהות עצם הכבוד שלו, וזה לחסרון הנמצאים, שאין כבודו יתברך נמצא אל הנמצאים כמו שהוא. ולכן כאשר אמר ישמעאל בני ברכני, לא שהוא יתברך מקבל ברכה מברואיו חס ושלום, רק שעל ידי ברכה זו יהיה הוא יתברך נמצא אל הנמצאים בניו במדת הברכה, וזה שלא יתנהג עם בניו במדת הדין ויכנס לפנים משורת הדין, ודבר זה נקרא ברכה, כי כל ברכה תוספת וריבוי יותר מן השיעור המוגבל. ולפיכך אמר יהי רצון וכו' שיהיו מדותיו בלא שיעור מוגבל, ואז נוהג לפנים משורת הדין במדת הברכה.

ודבר זה בפרט נקרא ברכה אל השי"ת, לא מה שנותן שאר ברכה, כי כאשר נותן שובע וברכה למקבל אין דבר זה נקרא ברכה אל השי"ת, אבל כאשר הברכה במדותיו לפנים משורת הדין דבר זה נקרא ברכה אליו...

ואולי יקשה עוד אם הוא יתברך רוצה בברכה מי מוחה בידו לעשות ולהתנהג עם בניו במדת הברכה, ולמה אמר ישמעאל בני ברכני. דבר זה אינו קשיא למבין ענין הברכה, כי הברכה בצד עצמה ראויה מצד הנמצאים, שעל ידי הנמצאים נמצא אל הנמצאים במדת הברכה. ודבר זה תוכל להבין, כי כל הברכות הן מן הזולת, כי יצחק ברך את יעקב, ויעקב את בניו, ואין אחד מהם שברך את עצמו, ואילו התפלה אדם מתפלל על עצמו, ויפה תפלתו על עצמו מתפלת אחרים עליו. וזה כי הברכה היא תוספת, ולפיכך שייכת מן הזולת, אשר הוא תוספת על אשר מברכין אותו. ולכך אותו שהוא תוספת מביא את התוספת, אבל האדם בעצמו אינו תוספת, אבל התפלה היא בקשת צרכו מה שחסר לו, ויותר נקרא צרכו מה שחסר אליו בעצמו ממה שאחרים מתפללים עליו. וזה שאמר ישמעאל בני ברכני, כי הברכה ראוי מצד הנמצאים שהם מביאים הרצון שיהיה הוא יתברך נוהג עם בניו במדת הרחמים... (באר הגולה באר ד)

ולכך יש לדעת, כי מה שאמר שהרעב בא בשביל המעשר והחלה, כי הרעב בא מפני שהברכה מסולקת מן העולם, ואלו שני הדברים מעשר וחלה מביאין את הברכה בעולם, כמו שאמרו בפרק קמא דתענית, עשר בשביל שתתעשר, וכפי שבארנו כי השי"ת ציוה שיתן אחד מי', וכאילו אמר שיתן מעושרו שנתן השי"ת א' אל השי"ת, ומפני שהוא נותן מעושרו אל השי"ת ראוי הוא לעושר.

והטעם שמתברך המפריש חלה, כי החלה היא מצוה שהיא לבית, דהיינו פרנסת הבית, ולפיכך הבית של אדם מתברך, כמו שכתוב, להניח ברכה אל ביתך... (דרך חיים פרק ה ח)

והוסיף ר' אליעזר עוד יותר בכבוד אכסניא מצד הברכה שהוא מתברך, כמו שאמרו תיכף לתלמיד חכם ברכה במעשה ידיהם, כי התלמיד חכם הוא הכנה שעל ידו תבא הברכה לעולם, וזולת זה אין העולם הזה ראוי לברכה, כאשר הברכה היא מעולם העליון הנבדל, ולכך על ידי תלמיד חכם שיש בו השכל הנבדל ויש לו דביקות בעולם העליון מביא הברכה לעולם. ואם יקשה לך למה תמצא תלמידי חכמים עניים, זה כאשר אינם מוכנים מצד עצמם לקבל ברכה מצד רוע מזלם, כי צריך שיהיה מוכן לקבל הברכה מצד עצמו... (נתיב התורה פרק יא)

פסיעה גסה וכו', דע כי התנועה היתירה היא הפך העין, כי העין הוא בפועל לגמרי, ולכך אמרו (בבא מציעא מ"ב) אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, וזה כי הברכה שיהיה מתברך ומוסיף תמיד, ודבר זה סמוי מן העין, שכאשר ראה אותו העין כבר הוא בפועל, שכל אשר העין שולט בו הוא בפועל, שהרי כבר הוא נראה, ובדבר שכבר יצא לפועל וכבר היה מה שהיה איך יהיה בו ברכה... וכאשר הוא פוסע פסיעה גסה שכבר אמרנו כי הפסיעה גסה יציאה לפועל, לכך הוא מבטל המאור מן העין שנחשב האדם בפועל, בודאי כאשר אינו פוסע פסיעה גסה כבר אמרנו כי לא נחשב דבר זה תנועה כלל כאשר אין לו תנועה יתירה, אבל פסיעה גסה נוטל אחד מת"ק ממאור שבעיניו, כי היציאה לפועל מבטל דבר שהיה בפועל. (חידושי אגדות שבת קיג ב)

וטעם המעשר שהוא זוכה לעושר, דבר זה בארנו בכמה מקומות מה שאמרה תורה עשר תעשר בשביל שתתעשר, והוא הטעם אשר אמרנו אצל השבת ואצל התורה, כי העשירי בכל מקום הוא נבדל וראוי אל השי"ת, ולכך יש עם המעשר הברכה גם כן... וכאשר יש בעושר שלו העשירי שהוא לה' אין ספק שדבק בעושרו הברכה העליונה, כמו שאמרנו אצל כבוד שבת ואצל כבוד התורה. וגם המעשר יש לו דבר זה, כי העשירי הוא שהוא אל השי"ת, וכיון שהוא אל השי"ת ואינו כמו שאר הט' שהם שייכים לאדם, וכל דבר שהוא ראוי אל השי"ת הנה יש לו מדריגה המלאה והשלימה בלתי חסרון... וזהו בעצמו העושר. (שם קיח ב)

שרוי בלא שמחה וכו', פירוש כל שמחה הוא מפני השלימות... ואמר שהוא שרוי בלא ברכה, כי על ידי האשה יש קבלת ברכה, כי הברכה צריכה קבלה, והאשה מוכנת היא אל הקבלה, אף על גב כי שם זכר במספרו ברכה, היינו שהזכר בעצמו ברכה, ומכל מקום צריך אל מקבל הברכה, וזה בודאי על ידי אשה שהיא מקבל הברכה, וזה שאמר (יחזקאל מ"ד) להניח ברכה אל תוך ביתך, כלומר שכל ברכה צריך קבלה, וכאשר אין אשה אין כאן קבלת ברכה, והבן זה היטב (שם יבמות סב ב)

אפילו משפחות הדרות וכו'. פירוש זה, כי ישראל הם לב העולם ועיקר העולם, והכל מתברך בשביל העיקר, כמו שהלב מפרנס כל האברים שבגוף. וכמו שאמרו ז"ל (תענית י') על ארץ ישראל שהיא שותה תחילה ומן התמצית שותה הכל, וכמו שבארנו במקומו, כך בשביל ישראל מתברך הכל, אף שהם דרים תוך הארץ לא על הארץ... כי ישראל נחשבים כמו האילן, כדכתיב (בראשית י"ב) ונברכו בך וגו', ופירוש ונברכו בך שתי בריכות טובות יש לי להבריך בכם, אם כן ישראל נחשב כמו לב האילן אשר הוא בתוך האילן, ומתוך האילן מתברך הכל, דהיינו כל הענפים היוצאים מן השורש, כי השורש הוא השי"ת, שהוא השורש ועיקר הכל, ומן השי"ת נבראו ממנו ישראל בעצם ובראשונה, מקבלים ישראל הברכה... (שם)

כל העוסק בבנין, עיין בפרק קמא דסוטה (י"א א'), ויש בזה דבר עמוק, כי הבנין הוא הפך הברכה, כי הברכה אין לה גדר וגבול, ולכך נאמר בברכה (בראשית כ"ח) ופרצת ימה וקדמה, ואין ברכה אלא בדבר הפרוץ ואין לו גדר וגבול, וזהו ענין הברכה. והבנין הוא הפך זה, והעוסק בדבר שהוא הפך הברכה מתמסכן, והבן זה. (שם)

ואמר כתנאי וכו', ומה שאמר שמברכין למברך תחלה, פירש המברך קרוב וקודם לקבל שכר יותר מן העונה אמן, ודבר זה כי העונה אמן הוא יותר במעלה, כי אמן הוא מן עולם הבא, והתינוק מאימתי בן עולם הבא משיכול לענות אמן (סנהדרין ק"י), והארכנו בזה בפרק כל כתבי (שבת קי"ט), ולכך ממהרין לברך את המברך תחלה, כי אל המברך ממהר לצאת אל הפועל הנגלה, והעונה אמן אין ממהרין כל כך להיות יוצא אל הפועל, שהרי המברך עיקר הוא הדבור שהוא קרוב אל האדם יותר, אבל אמן עיקר הוא בלב שהוא המחשבה, ודבר זה אין השכר ממהר לצאת אל הפועל... (שם נזיר סו ב)

ודע לך כי אלו ג' עשירים נתברכו בברכת האבות אשר נתברך כל אחד במדה מיוחדת. ותמצא אצל אברהם שנתברך במדת החסד שהיא מדתו, וכבר אמרנו כי במדה הזאת השובע, ולכך בברכת אברהם כתיב זקן ושבע, מה שלא נאמר ביצחק, שלא נאמר בו רק שבע ימים לא סתם שבע. ויצחק נתברך במדתו, ולכך יצא ממנו יעקב ועשו, אשר עליהם נאמר (בראשית כ"ה) שני גויים בבטנך, ועיין בחבור גור אריה בפרשת תולדות שם נתבאר... (שם גיטין נו א)

לעולם יזהר אדם בתבואה בתוך ביתו וכו'... והטעם שהעושר תלוי באשה כי העושר הוא ברכה וכל ברכה צריך שיהיה כאן מקבל, והאשה היא מקבל, ולכך אמרו (יבמות ס"ב) השורה בלא אשה שורה בלא ברכה, שנאמר להניח ברכה אל ביתך וגו', וכאשר האשה היא עטרת בעלה על ידי שמכבדה, וכאשר נחשבת עטרת בעלה שהיא הכבוד, מביאה הכבוד לגמרי, הוא העושר שנקרא כבוד... אבל האשה בעצמה שהיא נוהגת עצמה בכבוד אין שייך בה דבר זה, כי אין האשה בעלת ברכה, רק הזכר ולא הנקיבה כי זכר במספר ברכה, ואמרו אין פרי האשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, רק שהאשה מוכנת לקבלה על ידי האיש, באשר האשה כלי מוכן לקבל, כי היא ביתו של אדם, וכאשר נותן הכבוד לה, באשר היא עטרת בעלה, אז מקבלת העושר הוא הכבוד. (שם בבא מציעא נט א)

ברוך אתה בעיר, שיהיה ביתך סמוך לבית הכנסת, ואין הפירוש שלא יהיה צריך שילך בדרך רחוקה, אבל רוצה לומר שיהיה ביתך קרוב אל השי"ת, וכן ברוך אתה בשדה, שיהיו נכסיך קרובים אל העיר, כלומר כי יהיה קרוב אל השמירה... ורחוק מן ההעדר... (שם קז א)

וקאמר דקבל גלימיה ריחא וזבניה וכו'... בתריסר אלפא דנרי, מספר זה הוא מספר של ברכה, כי ברוך הוא י"ב במספר קטן... (שם קיד א)

ומה שאמר שלא זימן את מנוח, בא ללמד כי האדם שיש לו ברכה בדבר מה אל יהא קל בעיניו שאר בני אדם שאינם במדריגה זאת, ואם מבזה שאר בני אדם השי"ת נוטל ממנו הברכה, שאין זה ראוי בשביל הברכה שנתן השי"ת אליו שיהיה מקיל באחרים, ואף אם הוא בעל ברכה מאד השי"ת נוטל ממנו... (שם בבא בתרא צא א)

מברכתו של אותו רשע וכו', הנה תמצא בכאן עשרה ברכות זו אחר זו, מה שלא תמצא בשאר מקום, וכל אלו עשרה ברכות הם כולם מצד קדושת ישראל ומדריגה הנבדלת שיש בישראל, ואין קדושה בפחות מעשרה, ולכך יש כאן עשרה קדושות... (שם סנהדרין קה א)

של"ה:

...אלא כשישראל עושים רצון ה' הברכה נמשכת מלמעלה למטה, ואזי כל אותם הכפירים השואגים לטרף מבקשים מא-ל אכלם, והקטרוגים נעשים סנגורים על ישראל, ואז הברכה מצויה בעולם, ועמדו זרים למטה ורעו צאנכם, ואם חס ושלום אין עושים הרצון, אזי ההשפעה והברכה וההשגחה מתעלה ממטה למעלה, ומסתלקת ההשגחה מן התחתונים וגם מן הכחות הפועלים פעולות בעולם השפל, ואזי אותם הכפירים שואגים לטרף כי אין משגיח ועוזר, והם מונעים השפע והברכה עד שיחזרו בתשובה... (שער הגדול)

וכבר כתבתי כי ענין ברכה התפשטות בשפע רב תמיד נצחי, וזהו בעצם אור הגנוז, כי אף שהוא גנוז לעת עתה ממנו, שם ציוה ה' את הברכה באמיתיות, כי הוא התפשטות האצילות שאין לו סוף ותכלית... ועתה אין לנו בנגלה אלא התפשטות תורה שבעל פה, אבל הסודות הצפונות שהם נשמה לנשמה עדיין גנוזות... (תורה שבכתב וזאת הברכה)

רמח"ל:

והנה בהיות הצדיקים עובדים העבודה הזאת, יתעורר היחוד העליון ויגלה קצת גילוי ממנו כפי הכנת העבודה ההיא, עד שיהיה להם תיקון בבריאה כולה כערך העבודה ההיא, שאין לך עבודה שאינה מוספת תיקון בעולם מצד גילוי מיחודו יתברך, שהוא המעביר מה שמפריד בין הנבראים והבורא יתברך, ומדביק הנבראים אל הכבוד העליון, ויתדבק מציאות התחתונים עם קדושתו יתברך בכל הדברים שסידר להיות מאציל מקדושתו עליהם, הם הם מיני השפעתו שהם כל מיני ברכה שהוא יתברך מברך את נבראיו.

והנה בתחלה יתחזק התדבקות הנשמות בקדושתו יתברך, כחלק המתדבק בכל שלו, שזה מין ההתדבקות ישפיע הקב"ה לכנסת ישראל ולכל כללות נמצאיו שפע של קדושה, דהיינו שפע אלקי ורוחני ושפע של ברכה שהוא ישפיע להצלחות אפילו בעולם הזה... שפע רוצה לומר מה שמגיע מהבורא יתברך לנבראיו לעשות בהם ענין מה, ואנחנו נבחינהו רק מצד הנפעל, וכשיגיע מהבורא יתברך לנברא כח וגבורה, תהיה ההשפעה ההיא השפעת גבורה וכדומה... (דעת תבונות ק)

שורש הכל הוא, שהאדון ברוך הוא חפץ ורצה להשפיע מטובו אל הנמצאים שרצה להמציא... ואין התכלית בחידוש ההשפעה אלא שיושפע מקדושתו יתברך אל נמצאיו להיותם נהנים מזיו קדושתו... (שם קטז)

מקור החושך הוא, שאין הקב"ה משפיע שפע רוחני כמו שהיה ראוי להיות שפע אלקי, אלא משפיע לפי בחינת העולם השפל הזה, ומקור ההארה הוא, שישפיע שפע אלקי ממש, רוחני וקדוש... נמצא בידינו במדרגות השפעתו יתברך הראשונה ההשפעה של הגשמיות, שעושה הדברים השפלים, והשניה השפעת הרוחניות הגמורה, פירוש שיהיה כל העולם מתהלך בדרך הקדושה בכל חלקיו, והשלישית היא השפעה המרכבת ההארה בגוף החומר, פירוש שנותנת מציאות דברים רוחניים אפילו בזמן הגשמיות... ברבות ההרכבה מן ההשפעה הרוחנית בהשפעה הגשמית תרבה ההארה על החומר בבני אדם, ויום שבת קדוש הוא משאר הימים, יען בו ירבה האדון ברוך הוא להשפיע בהשפעות רוחניות ואלקיות... (שם קנב)

והנה הוא יתברך שמו משפיע לתחתונים רק כפי הכנתם, על כן לצדיקים להיות הם הולכים ומתקנים מעט מעט את הטבע החשוך הזה, כפי מה שיתקנו כך ישפיע האדון ברוך הוא השפעות חדשות ומעולות, על כן הצדיקים מקריבים לפני האדון ברוך הוא מציאות הכנה חדש ותיקון חדש בטבע החשוך, והקב"ה יענם בהשפעה מעולה בתוספת עילוי על עילוי... (שם קנח)

והנה יתחדש שפע בשבת, ובשאר ימי השבוע יוציא השפע ההוא את תולדותיו... וההשפעה העקרית ימשיכוה התחתונים לפי בחינתם העיקרית, ושאר עניני ההשפעה הבלתי ראשוניים ימשכו לפי ענין התחתונים הבלתי עיקרי, כי הכל הולך בהקבלה והשואה, ההשפעה עם מקבליה והפעולות עם הנפעלים... (שם קס)

ענין התפלה הוא, כי מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך צריך שיתעוררו הם אליו ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו לא ימשך. והאדון ב"ה חפץ שתרבה טובת ברואיו, והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו, שעל ידה ימשך להם שפע ההצלחה והברכה... (דרך ה' חלק ד פרק ה א)

וצריך שתדע שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיה נכללים כל מיני השפעות ופרטיהן הם ג', ונרמזים בג' אותיות השם ב"ה, וחבורם ביחד להלשמת הבריאה נרמז בה"א אחרונה, וכנגדם ג' הכינויים הגדול הגבור והנורא, והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב, והממשיך ההשלמה היוצאת מחיבורם הוא זכותו של דוד המלך ע"ה. וכנגד ג' הסוגים האלה ניתקנו ג' ברכות ראשונות של התפלה, ובהם נמשך השפע העליון בכלל, ובאמצעיות נמשך לפרטים, ובג' ברכות האחרונות מתחזק ומתיישב במקבלים... (שם פרק ו יא)

ובימי הקדש נוספת תפלה כנגד המוסף, והיא בבחינת השפע הנוסף ביום ההוא כפי ערך קדושתו. (שם שם יז)

כלי יקר:

ראו כי רעה נגד פניכם וגו', לפי שאמרו רז"ל האי מאן דנולד במזל מאדים להוי גברא אשד דמא, מאי תקנתיה להוי טבחא או אומנא. וטעמו של דבר לפי שאין הקב"ה משדד המערכה מכל וכל, כי אם זה הדבר אשר יעשה ה' ליראי ה' וחושבי שמו, שבזמן שיש במערכה הוראת איזו דבר רע, אז הקב"ה מסבב פני המערכה אל דבר אחר בדומה לו, באופן ששומר מצוה לא ידע דבר רע, ומשפט המערכה יתקיים על כל פנים. ועל זה הדרך מצאנו במסכת מועד קטן זיל גבייהו דליברכוך, אמרי ליה יהא רעוא דתזרע ולא תיחצד וכו'... אלא לפי שראה משפט המערכה מורה על תזרע ולא תיחצד, ורצה להפכו לברכה באופן שתתקיים משפט המערכה והוא לא ליהוי נזוק... (שמות י יא)

אחרי דרך - ...ועל צד הרמז יש לפרש שהורה שהברכות יחולו על ראש שלשה כתות מישראל כשילכו דרך ישרה, כת ראשונה הם תמימי דרך ההולכים בתורת ה', מורי הוראה בישראל, להם אמר בדרך לכו ולא בשדות וכרמים... שלא יהיו טרודין בעבודת האדמה אלא שפתי כהן ישמרו דעת... כת ב' הם הבעלי בתים העוסקים בישוב העולם ומחזיקים ידי לומדי תורה, להם אמר בישוב לכו, שתמיד תהיו עסוקים בדברים שהם ישוב העולם, ולא בדברים בטלים דברי תוהו... כת ג' הם הבעלי שררה מלכי ישראל ונשיאי כל דור ודור ומנהיגים, להם אמר שלא ירום לבם אלא בערבה ילכו במישור ולא בהרים וגבעות לילך לגדולות ובנפלאות אלא בדרך ממוצע, כדרך שהערבה ממוצע בין הר לשפלה... (דברים יא ל)

ברוך פרי בטנך - ובקללות שינה הסדר שהזכיר טנאך ומשארתך קודם פרי בטנך. לפי שהסברא נותנת שלעולם יעשה הקב"ה נס נסתר יותר ממה שיעשה נס נגלה, וברכת פרי הבטן ופרי האדמה הכל נס נסתר, אבל טנאך ומשארתך שהם פירות תלושים אם ירבו זה נס נגלה... על כן אמר בברכות לא זו נס נסתר שיעשה לך אלא אפילו נס נגלה... (שם כח ד)

יצו ה' אתך את הברכה - ...כשאתה מצוה על הברכה, אז יצוה ה' אתך ויסכים על הברכה ועל הצווי שלך... באסמיך - רמז לעולם הבא הסמוי מן העין, כי אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד והמנוי כי אם בסמוי מן העין, רמזו בזה שאין הצלחת עולם הזה תכלית הברכה, לפי שכולם דבר מדוד ומנוי שיש לו קצבה וגבול וסוף ואינו נצחיות, חוץ מן שכר עולם הבא אשר עין לא ראתה הוא נצחי והוא עיקר... ובכל משלח ידך שהוא שכר בהתהלכך בעולם הזה, ואחר כך הזכיר הגבול האמצעי אשר בין שני גבולים אלו, והוא בשכבך בקבר בארץ, שמתי ארץ ישראל אין להם צער חיבוט הקבר וגלגלול מחילות וחיין תחלה, ועל זה אמר וברכך בארץ... (שם שם ח)

ומה שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב - היינו אותו אוצר שהקב"ה עושה בשמים מיראת ה' אשר בך, כי הוא אוצרו, כמו שכתוב "יראת ה' היא אוצרו"... (שם שם יב)

אור החיים:

מאה שערים ויברכהו - פירוש להיות שדבר הנמדד אין הברכה מצויה בו, וכאן אמר שהגם שנמדד שנודע שיעור מאה שערים, אף על פי כן ויברכהו ה'. עוד ירצה שלא נכנס בו עין הרע מהפלגת הריוח, כי יצו ה' אתו את הברכה. (בראשית כו יב)

ויצאו ויברכו - אולי כי כן נצטוו בנבואה, או שברכה זו במקום תפלה היתה כדי שתשרה שכינה, והגם שכבר בירכם אהרן טובים השנים לצד הסכמת ב' מדרגות הרמוזים בב' בחינות האחים כהונה ולויה, שהם חסד וגבורה. (ויקרא ט כג)

ונתתי גשמיכם - צריך לדעת אומרו ונתתי בוא"ו המוסיף... או יאמר לצד ששכר עולם העליון רוחני ואין יעודיו נתפסים בנרשם ולא בדיבור, לזה רמזו במה שהוסיף וא"ו בתחילת ענין, לומר כי יש שכר אחר, ומוסיף עוד ליתן גשמיכם... (שם כו ד)

והשיג לכם דיש - זו ברכת התבואה אחר שנתלשה, כדרך אומרם ז"ל הבא למוד את גרנו יאמר יהי רצון וכו', הרי כי יש ברכת ה' אפילו אחר שעשוי גורן.

ואכלתם לחמכם לשובע - זו ברכת המזון בבטן, כאמרם ז"ל אוכל קימעא ומתברכת במיעיו. עוד ירצה לומר שלא ימשך לכם דבר הרגיל להיות בבני אדם כי רבו טובם ומזונותיהם, שמתמלא תאותם בזה ולא יעצרו כח למיכל לשובע... אפילו לחם לבד היוצא מן הארץ ירגישו באכילת השובע, כי יש בו שומן הסועד לבב אנוש... וישבתם לבטח - שלא תטרחו אתם בקציר ובבציר אלא זרים יעבודו ואתם יושבים בקתדרא. (שם שם ה, וראה שם עוד)

ופניתי אליכם - ...עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל אין מזל לישראל, ועל דרך אומרו צדק יקראהו לרגלו, שעקר ה' מזל זה ממקום אחד ונתנו במקום אחר, כנגד בני חיי ומזוני, הגם ששלשתם הם תלויים במזל ולא בזכות, אני אפנה המזל ממקום למקום המורה עליכם לפרות, זה כנגד הבנים, והרביתי אתכם כנגד חיי, והקימותי את בריתי כנגד מזוני... (שם שם ט)

יברכך ה' - הקדים הברכה ואחר כך השמירה, לומר שיצו ה' שמירתו להם לפי ערך הברכה וגדולתה. עוד ירצה שכל כך תהיה גדולת הברכה עד שיצטרך ה' לשמרך. עוד ירצה יברכך ולא יסובב רעה מהברכה, כדרך פן תשבע וגו'. (במדבר ו כד)

ראה אנכי - .. פירוש, אלי תראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא (משה) השיג להכיר טוב עולם הזה כי היה גדול מאד וגבור ומלך ועשיר גדול, גם בטוב העליון הכיר כי עלה שמים וטעם טעם עליון, ואחר שהשיג הכרה חושית הכרת ב' דברים והשגתם אמר להם הדברים האמורים בענין...

עוד יתבאר על פי מאמרם ז"ל, שאמרו משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו ב' שבילין אחד תחילתו מישור וסופו קוצים ואחד תחילתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע לעוברים ושבים... והוא אומרו נותן לפניכם וגו', פירוש ב' מיני טובות, ובכל אחת יש ברכה וקללה, כי דרך הרשעים יש בו מישור בתחילה וקוצים בסופו, הרי ברכה וקללה, ודרך החיים גם כן תחילתו קוצים וסופו מישור, הרי ברכה וקללה, וחזר ופירש את הברכה, פירוש לזה יקרא ברכה, שאין ראוי לחוש לענף הקללה שבה אשר תשמעו וגו', הגם שיש באמצעות זה צער כי הצדיקים מצטערים בעולם הזה בהשתדלות המושכל ועולמם קשה עליהם למה שצריכין בו... (דברים יא כו)

ממעון קדשך מן השמים - ונראה שהכתוב יעיר סוד אחד, והוא כי האדון ב"ה הכין ב' השפעות למעלה, א' השפעת הרוחניות שהם הנפשות הטהורות, ואחד השפע הטוב לחיות הנבראים שהוא מזון לכל, ושנים אלו יקראו להם רז"ל זיווג, שכל שיש בבחינת משפיע ובחינת נשפע יתכנו בשם זיווג, ואמרו המקובלים שמיום שנחרב הבית נפסק השפעת הנשמות ולא נשאר אלא השפעת חיות העולמות שהוא מוכרח לקיום העולמות, והוא אומרו "השקיפה ממעון קדשך" כנגד השפעת הנשמות, והשקפה זו היא עליונה במקום גובה הנקרא קודש, וכבר גילו המקובלים מה בין הדרגת קודש להדרגת קדוש, כי קודש למעלה, והמשכיל יבין. וכנגד השפעת חיות העולמות אמר מן השמים, זה זיווג למטה מהראשון. ואמר כנגד מאמר השקיפה וברך את עמך, ופירשו רז"ל בבנים ובנות, וזה יצדיק פירושינו, שעל זווג הנשמות הוא אומר, וכנגד מאמר את השמים אמר ואת האדמה, שהיא ברכת המזון. ונכון. (שם כו טו)

ברוך אתה בעיר - על דרך אומרם ז"ל דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כל העוסק בתלמוד תורה נכסיו מצליחים. ואומר ברך פרי בטנך - צא ולמד מעובד אדום הגיתי אשר נכנס אצלו ארון התורה מה עצמו פרי בטנו בזמן מועט... ואומרו ברוך אתה בבואך וגו' שתהיה יציאתו מן העולם בלא חטא וכו', וזה יהיה באצעות תלמוד תורה שתגין עליו מהחטא. (שם שם ד, וראה שם עוד)

והותירך ה' לטובה - הגם שכבר אמר למעלה ברוך פרי בטנך, לפי שיעוד הראשון הוא כנגד תלמוד תורה, ויעוד זה הוא כנגד שמירת המצות, לזה הוצרך לפרט שכר כל אחד בשאין אחד נלמד מחברו... והכונה היא, כי לפי שבאמצעות שמירת האדם עצמו מהעבירות לא ידבקו בו כחות הרע, שמזה יסובב שהבנים היוצאים ממנו יהיו מבחינת הרע, לזה אמר ביעוד שמירת מצות לא תעשה והותירך ה' לטובה בפרי בטנך, שיהיו הבנים הנותרים אחריך למדה טובה. (שם שם יא)

יפתח ה' - מכאן מתחיל יעוד הטוב שכנגד מעשה המצות... כי על ידי המצות מתפתחים צינורי השפע ומתיחדים המדות העליונים... ואומרו את השמים הוא סוד השפעה עליונה למעלה כידוע ליודעי חן... והלוית גוים רבים - שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום השפע של כל העולם בא על ידי ישראל והעולם כלו ניזון מתמצית עם בני ישראל... (שם שם יב)

מצודת דוד:

כשמן הטוב - כן מתחלקת הברכה באמצעות המלך המקבל ראשונה לכל העם. (תהלים קלג ב)

מי יתן מציון - משם נשפעות הברכות, כי הוא מקום השראת השכינה. (שם קלד ג)

הגר"א:

ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה - בעצבון שתי משמעויות, א', לשון טרחה, ב', לשון דאגה, והכל אחד. מי שיש לו טרחה וצריך ליגע הרבה הוא בדאגה. וזהו ברכת ה', כאשר הקב"ה מפרנס ומברך את האדם אותה ברכה היא מעשרת אותו, ולא כשאר עשירות שצריכה טרחה ויגיעה רבה ויהיה תמיד בדאגה, אלא "ולא יוסיף עצב עמה", על ידי הברכה והעשירות שיתן לו השי"ת לא יוסיף מחמת זה דאגה וטרחה... והענין שהוא נגד התורה, כמו שאמרו לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא, היינו שלא ישכח מה שלמד, וכמו שאמרו מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת, ולא עוד אלא שיהיה כמעין הנובע ולא יהיה צריך ליגיעה... (משלי י כב)

הכתב והקבלה:

ויברך אלקים - ברך ה' יום השביעי במה שנתן לכל הבריות בו ביום ברכה מעליא להתמיד היותם בהולדת דומיהם... כן ברכת הדבר תיוחס ליום שהתחלה בו... (בראשית ב ג)

ועשה לי מטעמים - ...ויש להוסיף על זה כי המברך הוא כצנור להוריד שפע עליון אל המתברך, ולהיות שהמברך אמצעי להשפעת ברכה אל המתברך לכן יקריב אותו אליו ויעמידנו נכחו... ולזה גם המברך יקרב עצמו בכל יכלתו אל מקור שפעת הברכה, יתבודד בדעתו ויקשר מחשבתו בענינים קדושים אלקים להיות מוכן וראוי להוריד על עצמו השפעה עליונה, ובה יוכשר להציק על ראשו שמן שפע הנבואי, ויש לו כח להציק שפעת ברכה העליונה אל המתברך הקרוב אליו... (שם כז ד)

ואברככה לפני ה' - ...ובאמת הא והא חד הוא, כי הברכה היוצאה מפי קודש עליון איננה כפי העולה על דעתו רק כפי מה שמושפע אליו משמים, כי יתדבק במחשבתו לענינים רוחניים אלקיים ונפשו מופשטת מחמריותו ומתקשרת בעליונים, וכאילו עומדת שם לפני ה' להמשיך מטוב ה' אל המוכן לקבל הברכות... (שם שם ז)

וברכת - ...וכן כתב הרשב"א בחדושיו לברכות פ"ק במאמר ישמעאל בני ברכני, וזה לשונו, לא יעלם ממך כי ענין כל הברכות כמו וברכת את ה' אלקיך, והכתוב כי בו בחר ה' לשרתו ולברך בשמו, ואמרנו תתברך ותתרומם אל תחשוב כי הברכה ענין הודאה, אבל הברכה הוא לשון תוספת ורבוי, מלשון "וברך את לחמך"... (דברים ח י)

מלבי"ם:

והרביתי את זרעך - הנה הצדיק המושגח בהשגחה פרטית דומה כצינור אשר על ידו יורד השפע לארץ, ובענין זה נאמר "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך", ואמרו חז"ל שכולם מתברכים בשביל ישראל... (בראשית כו ד, וראה שם עוד)

לרשתך את ארץ מגוריך - כי ברכת הזרע וברכת ירושת הארץ תלוים זה בזה ונזכרים תמיד זה אצל זה, וירושת הארץ תנאי אל שישרה שכינתו עליהם... (שם כח ד)

וישבתם על הארץ לבטח - ...וזה פירוש הכתובים, תחלה הבטיחם בברכה נסיית, וזה שאמר ונתנה הארץ פריה, רוצה לומר רק פרי הרגיל, ובכל זאת תמצאו אוכל די ספק ואכלתם לשובע אוכל קמעה ומתברך במעיו, ויספיק לשלש השנים, ובזה תרויחו כי וישבתם לבטח בארצכם כי לא יהיה עליכם קנאת אויבים ושוללים, ולא תצטרכו לשמור רוב התבואות. אולם ברכה זו אי אפשר רק אם הם צדיקים ובוטחים בה', אבל אם תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וכו', וכל מי שיש לו מה לאכול היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה, ואז אי אפשר שתתנהגו בדרך הברכה הנסיית, ואז "וצויתי את ברכתי" הטבעית שתעשה את התבואה לשלש שנים, שברכה זו בלתי משובחת כברכה הראשונה. (ויקרא כה יח)

והשיג לכם דיש - דישת התבואה הנקצרת בניסן תהיו עסוקים בה עד זמן בצירת הכרם שהוא בסוף הקיץ מרוב התבואה והברכה... ובכל זאת לא תצטרכו לריבוי התבואה כי תאכלו לשובע וישרה הברכה במעים, וריבוי התבואה יהיה למכור לעמים סביבותיכם, ששם יהיה רעב, ובזה תשבו לבטח בארצכם, כי כשיש חסרון לחם יצאו לארצות אחרות... ונתתי שלום בארץ - אחר שהבטיח להם הברכה יבטיח על הכלי המחזיק ברכה, שהוא השלום, שהוא מחזיק כל הברכות, כי השלום כולל כל הטובות אשר במציאות... (שם כו ה וו)

ואכלתם ישן נושן - היא ברכה אחרת על קיום הפירות שלא ירקיבו ויפסדו ויהיו נשמרים, שזה על ידי השגחת ה' הפרטית... (שם שם י)

אמור להם - וענין הברכה הבאה מה' לבריותיו הוא התרבות השפע והטוב ממעון הברכות, והנה הא-ל הטוב מוכן תמיד להשפיע טוב וחסד והמקור פתוח תמיד, רק שצריך שהמקבל יהיה מוכן לקבל השפע ההוא על ידי מעשיו והכנתו. אמנם יצויר שגם כשאין המקבל מוכן כל כך יריק עליו השפע האלקי באמצעות אנשים אלקיים עובדי השם שהם יפתחו צנור הברכה על ידי מעשיהם ותפלתם וברכתם ויריקוהו על העם, ובחר לזה את בני אהרן הקרבים אל ה' בעבודתם בקדש... (במדבר ו כג)

יברכך - הברכה הראשונה כוללת הטובות הגשמיות... והיא כוללת ברכת הקנינים, שעל זה אמרו יברכך בנכסים, ברכת בריאות הגוף, ברכת כחות הנפש התלוים בחומר שלא ישלטו עליו התאוות ומדות הרעות, על זה אמר וישמרך מיצר הרע... (שם שם כד, וראה עוד ברכת כהנים)

יוסף עליכם - שיכבשו תיכף כל ארץ עשרה עממין, מבואר שה' רוצה להרבות אותם ברבוי מופלג תיכף בדרך נסיי... וחוץ מזה ויברך אתכם כאשר דבר לכם - שתמצאו עושר מופלג וברכה רבה בכל ענינים... (דברים א יא)

בכל מעשה ידיך - לעיל כ"ג כ"ד אמר בכל משלח ידיך, ששם מדבר בהנמנע לקבל הרבית בעבור מצות ה', ושכרו יהיה גם כן באופן הזה, אשר יעשה דבר שיש בו הפסד עתה ותקות שכר בעתיד, וזהו הנקרא משלח ידיך, וישלח לו ברכה ויתמלא חפצו. וכאן מדבר שנעשה מצוה שלא נתכוין לה (שכחה), כן יהיה שכרו שתהיה הברכה במעשה ידיו אף במה שלא נתכוין להשיג. (שם כד יט)

להבין ההבדל בין הברכות שבתורת כהנים ובין הברכות כאן במשנה תורה, הוא על פי מה שאמרנו כי קבלת התורה בסיני היתה מיראה, ואף כי בהיותם במדבר נתעלו מעת לעת על ידי התורה, אבל רק עד שגמר משה את משנה התורה אז באו בתכלית שלמות האהבה, ועל פי זה יש לתת טעם למה בא הברית שבערבות מואב, ולא די בהברית שבהר חורב, מפני כי עבדי המלך כל שיתעלו למדרגה יותר גבוהה וישתנה לעמתם גם שכרם וענשן... לכן גם ברית הר חורב הוא בתקפו, שאם יהיה דור שהוא במדרגת דור מקבלי התורה בסיני עובדי מיראה יתנהגו מה' על פי ברית הר חורב. ברכות תורת כהנים אם בחקותי תלכו העובד רק מיראה כל המצות הם אצלו כחוק... ונתתי גשמיכם בעתם, אף תשלום שכרם יהיה כפי הטבע, שיהיו הגשמים בעת הראוי ולא יעצרו, והשיג לכם דיש את בציר, וכו' שיהיה לכם עסק רב בשדה... והתהלכתי בתוככם שאשרה שכינתי על יחידי הדור, והייתי לכם לאלקים, שאשגיח עליכם בהשגחה פרטית ועין בעין תראו ותכירו את השגחתי.

ועתה נבאר הברכות הנאמרים בכאן... והיה אם שמע תשמע, כפל השמירה להורות שישמע על דעת לחזור ולשמע עד שתקטן בעיניו המדרגה שהגיע אליה וישתוקק לעלות ממדרגה למדרגה... ברוך אתה בעיר - עד בצאתך המה ברכות לאיש עובד אדמתו, וגם יוכלל על ימי חזקיה שהיו עוזבים בתיהם והולכים לישיבות ללמוד, שכשישובו ויבואו לביתם יהיו ברוכים... (שם כח א, וראה שם עוד)

וזאת הברכה - ברכות הצדיקים הנזכרים בתנ"ך באו על שני פנים, א', דרך תפלה ובקשה אל ה', ותועיל הברכה בעתיד כאשר תועיל התפלה בהווה. ועל השאלה איככה תועיל תפלת הצדיק לשנות רצון ה', התשובה בזה כי הצדיק לא יפלל אל ה' אם לא כשרואה שיש זכות למי אשר יתפלל עליו, ואף שאם מצד הזכות הזה לא היה ה' ממלא הדבר ההוא אבל ה' על ידי תפלת הצדיק יקבל הזכות כענין הכפרה על ידי קרבן, שבלא התשובה לא יכפר הקרבן, ובלא הקרבן לא היתה התשובה מספקת בעצמה...

אופן ה' שיאמר בדרך נבואה שככה יהיה עם האיש הזה, ובזה לא יצטרך להזכיר זכות אל המתברך, ותועיל כאשר יועילו כל דברי הנביא בעתיד שלא יגרום החטא שישתנה... וזה לשון בעל התורה והמצוה (בראשית כ"ז ג') שענין הברכה הוא שהמברך בכוונתו יעלה בדביקות נפשו אל מקור העליון אשר שם צוה ה' את הברכה, ויזיל מי הבריכה מדליו על המתברך, גם יכין את המתברך שיהיה מוכן אל השפע ההוא. ובזה צריך ג' ענינים, א', שיכין את המתברך שיהיה מוכן לקבל שפע הברכה, ב', את עצמו שיעלה בסולם הדבקות עד מקור הברכה, ג', שיהיה התקרבות וחבור בין המברך ובין המתברך... (שם לג א)

עשי לי - ואז לא ישאר לה, ותחול הברכה עבורה, וכדפירשנו שאי אפשר שיחול השפע עבורו, (שהוא פעל אז שלא יבא מטר), ואחר שתחול הברכה יזון ממנה גם אליהו... (מלכים א יז יד)

רש"ר הירש:

והיה ברכה - הכל שואפים לא להיות ברכה, אלא להיות ברוכים, זו שאיפת כל אדם, ובייחוד שאיפת כל אומה, יושר, אנושיות ואהבה הם מצות המוטלות על הפרט, אך הם נחשבים כאיוולת ביחסי האומות... וכל רוצח ורמאי "לטובת המדינה" יבא על שכרו משלם. לא כאלה חלק אברהם... אם בחקתי תלכו הכל יבוא על מקומו בשלום... היה ברכה, חייו יהיו קודש למטרות האלקיות של שלום אדם ועולם, והוא יחזיר את עטרת האדם ליושנה, או אז יעניק לו ה' את ברכתו לפעילות רעננה של חיים, שמו יגדל בגוים למען יתחנכו גם הם לאותן השאיפות... (בראשית יב ב)

...אכן יושבי הארץ הזאת חייבים לבחור בין שיא העליה המוסרית לבין שיא ההשחתה הבהמית, בין ברכה וחיים לבין קללה ומות. יתכן שברירה קיצונית זו מסומלת על ידי שכנות שני ההרים, הר גריזים הפורח בצד הר עיבל השומם. וחשיבות יתרה נודעת לכך, שהמזבח הלאומי הראשון - עם כניסת ישראל לארץ - לא נבנה בהר גריזים, אלא בהר עיבל השומם, הברכה היא תוצאה ולא תנאי של בניין החיים על פי רצון ה'... (שם שם ז)

עקב אשר שמעת - שכר במובן הרגיל של גמול עבור המעשים הטובים של הצדיק, אינו נזכר כמעט בשום מקום בתנ"ך. אין לצדיק "הפסד" בעבודת ה'... אילו קיוה לשכר, לא היה צדיק, הברכה הצומחת לו מפעולתו, באה אליו "עקב", בעקב פעולתו, לא לכך שם עינו בפעולות, הדבר בא לו "בלי משים". הוא אך את חובתו ימלא. (שם כב יח)

ברך את אברהם בכל - חז"ל  מקבילים לפסוק זה את דבריהם של יצחק "ואכל מכל" (להלן כ"ז ל"ג), ושל יעקב "יש לי כל" (שם ל"ג י"א)... הם אומרים שלשה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל (ב"ב ט"ז ב'). שלשת האבות, ככל שנבדלו במעמדם החיצוני, אברהם שכל חייו היו עליה בלתי פוסקת, ובסוף ימיו זכה להיות "נשיא אלקים" בין הגוים, כנגדו יעקב אשר במקלו בידו אנוס היה לברוח ממולדתו לעבוד עבודת עבד אצל דוד נוכל, ובתווך יצחק, שבביתו כבר נראית השמש הנוטה לשקוע, שלשתם כאחד, הטעימן הקב"ה בחיים מעין עולם הבא, שכן זכו לברכת ה' בכל, מכל כל...

אושרו של אברהם מתבטא בכך, שהוא נתברך בכל... חש עצמו מבורך ופרח בכל ברכותיו. פחות מזה האמור ביצחק... "שומר מצוה לא ידע דבר רע", גם השעות הרעות מביאות לו תפקידים, ובעשיית חובתו בצרה הוא רואה את אושרו בכל עת, הרי הוא "אוכל מכל", נהנה מהכל.

הדרגה העליונה היכולה עם זה להיות נחלת כל אדם בכל מצב שהוא, הרי זו מעלת יעקב, "יש לי כל", הוא לעולם לא יחסר דבר, שכן לא ישאף לקחת אלא לתת ולפעול, וגם בשפל המדרגה כיעקב, ימצא סיפוק עליון לנפשו... (שם כד א)

ויחנך - ...ויחנך משלים את האמור בראש הפסוק "יאר" וגו', נמצאת זו החנינה האמורה כאן, ה' יעניק לנו את הכשרונות הרוחניים הדרושים כדי שנוכל לראות את פני ה' שהוארו לעינינו, הוה אומר, כדי שנוכל להכיר ולהבין את פני ה' שנתגלו לנו. ה' יגלה לך את מטרות הנהגתו ואת המטרות שתושגנה על ידך... והוא יצייד אותך בכשרונות הרוחניים להבין את דבריו בתורה ובנבואה, וכן אמרו בספרי "יאר זה מאור תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, ויחנך בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה"...

לכך נוספת עתה ברכת "ישא" וזו היא אפוא התוצאה האחרונה של הברכה, הכתר של ברכת "יברך" ו"יאר" שקדמה לה. משמעות הברכה היא קירבת ה', נזכה בה, אם ניצלנו כהלכה את כל הרכוש החמרי והרוחני שניתן לנו מידי ה'... אין אנחנו נכספים לקירבת ה' כדי להשיג על ידיה ברכה חומרית ורוחנית, אלא אנחנו מבקשים ברכה חומרית ורוחנית כדי לעשות בה את רצון ה'... (במדבר ו כד)

השמרו לכם - כבר נתבאר ששגשוג ארצכם תלוי רק בהתנהגות המוסרית של אישיותכם, החלפת לשונות יחיד ורבים שבפסוקים הקודמים רומזת, אין די שהכלל הלאומי ישמע אל מצוות ה', אלא הריבוי הלאומי על כל חלקיו חייב לקיים את תורת ה'. "אם שמע תשמעו" וגו', וכל יחיד באשר הוא שם חייב לתת את חלקו למילוי תפקיד הכלל. הברכה תבא ב"מטר ארצכם", ועצם מילוי תפקידכם מחייב שלא תשכחו לעולם את הקשר המאחד את כולכם. כאיחוד לאומי, ולמען האחדות הלאומית יאסוף כל יחיד את חלקו ברווחה הלאומית... (דברים יא טז)

כימי השמים על הארץ - ...אתם מתייחסים אל אדמתכם כדרך שהשמים מתייחסים אל הארץ, ואם תקיימו את מצוות ה', תשפיעו ברכה על ארצכם, והשפעה זו שלכם על ארצכם תימשך ימים רבים... (שם שם כא)

ברכה - היא מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג מתקדם.... אשר תשמעו - עצם קיום מצוות ה' יש בו משום ברכה, ואין הברכה חלה רק בעקבות השמיעה אל המצוה, אלא היא מתחילה להתגשם כבר בעצם השמיעה וקיום המצוה. המעשה הרוחני והמוסרי של הנאמנות לתורה, הוא עצמו יש בו משום התקדמות רבת ברכה של כל ישותנו... (שם כו וכז)

הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין. הר גריזים עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו, ואילו הר עיבל בצד צפון תלול וצחיח ושומם... שניהם מתרוממים על אותה אדמה, ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם, על שניהם חולף אותו אויר... ואף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון ועקר, ואילו הר גריזים עוטה עדי צמח עד פסגתו. וכך הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות, אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו. הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה... (שם שם כט)

ברוך אתה בעיר - הואיל ואתה מקיים את המצוות המוסריות והחברתיות, יתברכו חיי משפחותיך וקהילותיך, והואיל ואתה מקיים את המצוות התלויות בקרקע ובגידול מקנה, יתברכו שדותיך ועדריך. לא הברכה בשדה תביא לידי ברכה בעיר, אלא אם מעשיך בעיר ברוכים ומתנהלים על יסוד המוסר אזי גם מעשיך בשדה ברוכים. (שם כח ג)

ירכיבהו על במתי ארץ - במות היא עמדה ששואפים אליה, כאן רוצה לומר כי שיא היחסים הגשמיים והברכה קשורים קשר בל ינתק בשיא ההתנהגות המוסרית... (שם לב יג)

ורצון שוכני סנה - ...כי השפע החומרי הזה עדיין איננו מביא את הברכה, אלא כל זה יהיה לברכה רק אם התושבים יהיו ראויים לרצונו של זה ששכן בסנה מול פני משה. השראת שכינתו איננה זקוקה לכל השפע הזה, אלא הוא מתגלה אפילו בסנה - אם נמצא שם האדם הראוי לכך. כל השפע הרב הזה יינתן לבני יוסף מתוך ההנחה שיזכרו את אביהם ויהיו ראויים לו, אכן אביהם היה נזיר אחיו, בעיצומו של הזוהר והעושר הוא שמר על מידת הענווה והאנושיות... (שם לג טז)

העמק דבר:

ויתן לך האלקים - והנה לפי מחשבתו של יצחק הוא מברך לעשו ה"ה ממש כברכת נח ליפת משום שאין אומות העולם יודעים רק בשם אלקים. אמנם גם כאשר יצאה הברכה ליעקב גם כן באשר הברכה איננה מכח תורה ועבודה וגמילות חסדים שנעשה לשם שמים כי אם כמו דור אחאב, ואם כן אז תבא שפע הברכה מכח טבע הבריאה שנוסד על זכות חסד. (בראשית כז כח)

בך יברך ישראל - ולא אמר בני ישראל, דמשמעו כלל האומה, אבל ישראל משמעו אנשי המעלה מי שראוי להיות מכונה בשם ישראל הוא ראוי לברך... והנה בתרגום יונתן איתא על זה המקרא שבשעת מילה מברכים ככה, והענין שידוע שאינו ראוי לברך את האדם אלא מעין ברכותיו שברכו ה' עד כה, לעשיר בעשרו ולחכם בחכמתו, ואם כן אין ראוי לברך למי שאינו עוסק בתורה שיהיה כאפרים, וכן למי שהוא אינו עוסק בהויות העולם שיהיה כמנשה, אבל בשעת מילה דלא נודע עדיין את הדרך אשר הילד ילך בה, אז יברך ישראל ישימך אלקים כאפרים אם יהיה עוסק בתורה יצליח כמוהו, וכמנשה אם יהיה עוסק בהויות העולם יהיה כמנשה. (בראשית מח כ)

מלאתך ודמעך - פרש"י תרומה ובכורים... ומשום שכבר היו ישראל רגילים להפריש תרומה לגבוה מכל דבר הכנסה... והיינו כדי שתהא ברכה מצויה בתבואת הכנסתו... אמנם נכלל בכאן גם הבטחה, וכמבואר ברבה מסמיכות המקרא לאזהרה הקודמת, דבשביל אשר אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור בשכר זה מלאתך ודמעך לא תאחר, היינו שיבא ברכת התבואה בזמנו... (שמות כב כח)

והשיג לכם דיש - מלמדנו בזה ברכה לאדם שיהיו על ידי זה עמוסים תמיד בעבודה, והתועלת בזה מסיים הכתוב ואכלתם לחמכם לשובע - שגדולה מלאכה שמחממת בעליה ומאכלו בריאה ממי שיושב והולך בטל. (ויקרא כו ד, וראה עוד ערך שכר)

יברכך - נכלל בזה לכל אדם כפי הראוי לו להתברך... לעוסק בתורה בלימודו, ולעוסק במסחור בסחורתו, כך נכלל בזו הברכה הכללית יברך ה' תוספת לכל אדם במה שיש לו. וישמרך - דכל ברכה בעי שמירה שלא יהפכו לרועץ חס ושלום, בעל תורה בעי שמירה מן הגאוה וחלול השם וכדומה, וכמשמעו שלא ישכח, בעל נכסים בעי שמירה שלא יהי עושר לרעתו כמו בקרח, וכמשמעו שמירה מגניבה ואבידה וכדומה כל ענין הטעון ברכה נדרש לשמירה מן הגורם צער. (במדבר ו כד)

יאר ה' פניו - היינו שהכל יראו שעליך זורח ה' ולא שזהו הצלחת המזל, ומשמעות פניו היינו השגחתו... ויחנך - קבלת התפלה ובקשה מיקרי חן וחסד. (שם שם כה)

כי בגלל הדבר הזה - שתתן לו בטובת עין, וגם הוא יברך אותך, וזה פועל הרבה, כדאיתא במדרש רות, דיותר משהעשיר עושה עם העני העני עושה עם העשיר, היינו שמברכו. ובתוספתא פאה פ"ד תניא לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנים לו שכר על כך, שנאמר כי בגלל הדבר הזה. ובספרי הוסיף לא נתן ולא אמר לאחרים ליתן אבל נוח לו בדברים טובים מנין שנותנין לו שכר, תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה... (דברים טו י)

והשיגוך - ...אלא הענין דבשעה שאין האדם עסוק בשקידת התורה מתפעל ומרגיש שמחה בהגיע לו איזה ריוח וברכה בעולם, מה שאינו כן בשעה שעוסק בתורה ודעתו גבוהה, אז אינו מתפעל מאיזה ריוח קל שהרי דעתו גבוהה ממנה, מה שאינו כן אם יגיע לו ריוח גדול משיגו אפילו בשעה שהוא עסוק בתורה, וזהו מליצת הכתוב והשיגוך כי תשמע, אפילו בשעה שתהיה עסוק בהבנת התורה ובורח מהבלי עולם הזה, מכל מקום תהיה כל כך הברכה גדולה עד שתשיגך. (שם כח ב)

יתן ה' - עד כאן היתה הברכה לאנשים בעלי עבודת השדה לפרנסה פנימית, ומעתה הבטיח ברכה לאנשים שפרנסתם הוא הצבא ומן המדינה מפרנסים אותם. (שם שם ז)

יצו ה' - עתה היתה הברכה לסוחרים שיש להם אוצרות ואסמות מחוץ למדינה, אבל הברכה תבא בארץ אשר וגו'. (שם שם ח)

יקימך ה' לו - עתה באה הברכה לאנשים שבאים להתנהג בפרישות ודביקות ונדרש לזה סייעתא דשמיא, ובא הכתוב לברכם בברכה אשר יקים ה' מהם פרושים וקדושים... כי תשמור - באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודביקות לא יחפוץ להבדל ממעשה המצות שלפעמים הם מסירים הדביקות, אבל מכל מקום ההכרח לשמור המצות בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחבירו... (שם שם ט)

והותירך - כבר נתבאר לעיל משמעות ברכה זו שיהי השפע ברכה למעלה מהטבע... אבל כאן דמיירי לימות המשיח יהיה יתרון הברכה אפילו במשלח ידך, וממילא לא פירש הכתוב "באדמה", דאפילו בחוצה לארץ יהיה הליכות ברכה בשפע רב למעלה מהטבע. (שם שם ט)

משך חכמה:

ונתתי גשמיכם בעתם - בלילי שבתות וכו', הענין דההנהגה הנסית היא אינה תכליתית, שהשם ברא העולם שיתנהג באופן הטבע, אשר היא בת אלקים, וכל תכיל שמדתה יכול להיות באופן ברכה נפרצה ואושר מרובה עד בלי די, רק באופן שאם יכיר האדם כי היא איננה רק השגחה פרטית על כל פרט והטבע הוא רק נסים רצופים אשר מתרגל עין הרואה, וכאשר ילך האדם בדרכי השם במישור גם באופן טבעיי יוכל להתברך, ובזה נתברכו ישראל אם בחקתי תלכו, אז גם חקות שמים וארץ ילכו במישור, כי כל דרכי הטבע לפי מה שסדרה אותם החכמה האלקית מכוונת ומוגבלות לדרכי התורה והמצוה... אבל הענין הנפלא בהטבע הוא ההזנה התמידית, שזה קיום הנמצאים והרכבת הנפרדים, ובדרך טבעי כל יום קובע הזנה לאלפי אלפים בלי מספר נמצאים, מזון אשר כל אחד יזון מן הטבע, הוא פועל מורה על חכמה ושלמות וכבוד השי"ת למבין, יותר ממה שמורה הנסיים. ולכן אמרו משום דאיתא באלפא ביתא (נאמר מזמור תהלה לדוד), שענין אלפא ביתא מורה על סדור טבעי... (ויקרא כו ד, וראה שם עוד)

ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. דאף כי הברכה אשר היא בחפץ השם ובסבר פנים יפות, היא אינה מהוללה בכמותה רק באיכותה, כי זה ענין יותר נשגב ויותר נאה, אשר במעט המזון יושבע רעבונו... ואם יאכל האדם מזון היוצא מידו של הקב"ה הוא אושר נפשי ומזון רוחני, כאשר הפליאו רז"ל במן לחם אבירים, ולכל אחד הוא לפי שלמותו, כמאמרם ביומא לצדיקים וכו', ולכן אילו לא שינו מאמר השם ועשו כפי מצותו היה הברכה במעיים באיכות ולא בכמות, כאשר היה במן שהמרבה לא העדיף מעומר והיה מספיק, ושתיתם היה גם כן ענין נפשי... אולם כאשר לא נתקדש שמו יתברך אז היה הברכה בכמות ולא באיכות... (במדבר כ יא)

מוהר"ן:

...כי אמונה הוא מקור הברכות, כמו שכתוב (משלי כ"ח) "איש אמונות רב ברכות", וכן שבת נאמר בו כי היא מקור הברכה... (לא)

שפת אמת:

אמו"ז ז"ל אמר בראשית בית ראשית הוא יראת ה'... והוא עצמו שב' לשון ברכה, כי עיקר הברכה על ידי היראה, דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד, וזה עיקר הברכה להיות דבר של קיימא, וכל הנעשה ביראת שמים שורה בו ברכה וקיימת לעד. ונראה דמהאי טעמא היה כל שורש הברכות ליצחק אבינו ע"ה שהוא עמוד היראה פחד יצחק, וכמו כן בשבת דכתיב "ויברך אלקים את יום השביעי", שהוא בחינת יראה, כמו שאמרו בזהר הקדש ירא שבת, ושבת נותן יראה על כל ימי השבוע, ולכן שורה בו הברכה. וכן בית המקדש וירושלים משם יוצא יראה לכל העולם, ולכן נקרא הר המוריה, שמשם יצאה יראה לכל המקומות. וכן באדם ברית מילה שמשם שורש היראה לכל האדם, כמו שאמרו בזהר הקדש בפסוק גורו לכם מפני חרב, ולכן שורש הברכה בברית מילה וכלי מחזיק ברכה הוא שלום... (בראשית תר"ס)

בפסוק ארור כנען וגו' ברוך ה' אלקי שם וגו', כי עיקר הברכה בחינת החירות, שלא יהיה משועבד תחת שום דבר, כי הקב"ה ברא העולם להיות שליט מדריגה במדריגה שרפים ואופנים ומלאכים וגלגלים, וכן בעולם הזה מלכים ועבדים, אבל באמת מלכותו בכל משלה ולא יצא שום בריה מתחת רשותו, וזה עיקר החירות דכתיב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, עולם הטבע נקרא בית עבדים, והצדיקים הם נמשכים אחר הנהגה עליונה, ולכן הם בני חורין, והוא בכח האמונה שיודעין שהקב"ה שליט ומנהיג הכל, וה עיקר הברכה להיות נמשך אחר השורש של כל השרשים, שהוא שורש ומקור כל הברכות... (נח תרנ"ז)

בפסוק ויתן לך, יתן ויחזור ויתן, פירוש שכל דרך הצדיק שאינו חפץ למלאות ביתו כסף וזהב, רק זאת הברכה שהשי"ת יתן לו בכל עת הצריך לו, לכן מארי דמהימנותא מתפללין בכל יומא על מזונא... (תולדות תרמ"ב)

אברהם הוליד את יצחק, כי יצחק אף על פי שהוא בחינת מדת הדין מכל מקום הכל לזכות בני ישראל... כי זה הזכות שיהיו זוכין במעשיהם אל החסד, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה, ולכן עיקר הברכה נמסר ליצחק, כי לאברהם נעשה נסים באור כשדים ובמלכים, אבל ביצחק כתיב וילך הלוך וגדל ויברכהו ה', היינו להיות הברכה שולטת במעשיו... (שם תרנ"ח)

והנה אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר המדוד ומנוי, כי כל המדה והשיעור הוא מצד הטבע, והברכה היא מן השורש שאין בו קצבה ושיעור. לכן השבת שבו שורה הברכה ניתן רק לבני ישראל, והשבת צריך שמירה, כמו שכתוב "ושמרתם את השבת", והתחומין שהם להבדיל שלא יתפשט הארת השבת לחוץ מן המקום שמיוחד לאיש ישראל שורה בו הברכה. שמטעם זה הברכה מתפשטת אחר כך במדה ושיעור כדי שלא להתפשט לחוץ... וכן איתא ביצחק שאומד זה למעשרות היה, שהמדה שהוא לצורך המצוה אדרבא הוא הכנה לשרות בו הברכה כנ"ל. (וישלח תרנ"ט)

הט"ז כתב, שהיה הנס שנשאר פך להיות שורה עליו הברכה וכו'. וקשה כי נס אינו על פי הטבע בתורת ברכה, ורוב נסים הם בלי הכנה של הטבע כלל. רק יש לומר שזה היה חיבה יתירה להיות נזדמן להם שמן על פי הטבע מצד הברכה ששורה על המעט, שיהיה נחשב שעשו בני ישראל זה מעצמם... הוא הוראת חיבתן של ישראל שהקב"ה חפץ במעשיהם ועשה להם נס שיוכלו לקיים המצוה... (חנוכה תרל"ד)

במדרש ויברך את יוסף וכו', הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה, מה גאולה פלאים וכו'... כי הפרנסה אינו דוקא מזונות, רק כל הצטרכות והבקשות שבי"ב ברכות אמצעיות שבתפלה הם פרנסה, וצריכין לסמוך תפלה לגאולה, לברר כי כל אותן ההנהגות נמשכין מלמעלה מן הטבע ושם הם רוחניות, ובאמת כל אלה ההסתרות נעשו על ידי החטא, וכשנתברר הטוב מן הרע זוכין לקבל ההנהגה העליונה... והיא בחינת יוסף הצדיק מקבלין השפע ברוחניות, וזה היה עיקר הברכה שכתוב "ויברך את יוסף", שיהיה התקשרות כל הפרנסה בשורש העליון בסמיכות גאולה לפרנסה כנ"ל. דאיתא חיי בני מזוני במזלא תליא מילתא, ומזלא אינו הטבע רק שורש עליון, לכן אמרו תליא... וחז"ל רמזו מרבה נכסים מרבה דאגה, שזה עיקר העצבון מה שעוסקין ביותר בפעולות גשמיות וכל עבודה בשדה, שפרנסה הבאה בדרכים אלו מביאין העצבון, אבל האי דסמיך גאולה לתפלה אמרו עליו דלא פסיק חוכא מפומיה כל יומא, דזה עיקר השמחה כשמקבלין השפע בלי צמצומים ולבושים גשמיים כנ"ל. (ויחי תרמ"ט)

בפסוק כל אלה שבטי ישראל י"ב... עיקר הברכה היא כל, כמו שנתברכו אבותינו בכל מכל כל, וזה הכל הוא קיום כל הבריאה, וכתוב כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בימים, וזה הרצון והחפץ הוא קיום הכל ונמסר הכל לאבות ובני ישראל אחריהם, והוא גם כן ברכת השבת... ויכולין בני ישראל למצא רצונו ית' בכל מקום ובכל עת וזהו עצמו הברכה... (שם תרס"א, ועיין שם עוד)

בפסוק זכור את יום השבת וגו' על כן ברך וגו', ובזוהר הקדש כיון דלא אשתכח ביה מנא מה ברכתא וכו', אלא כלהו ברכאין בשביעאה תליין וכו'. והענין הוא, כי הברכה היא רוחנית, אכן השבת הוא כלי מחזיק ברכה הנ"ל, וכל הנעשה בששת ימי בראשית היה הכל להיות נעשה מזה הכלי מחזיק ברכה, וזה נגמר בשבת... כי הלא זה הוא התכלית של הבריאה, כמ"ש שכל העשיה הוא לכוונת השבת שיתבטלו הכל להיות כלי מחזיק ברכה... והנה בני ישראל נבחרו להיות מוכנים לקבל הברכה, ובימי המעשה הם שלוחים לתקן עולם הזה... ובשבת קדש הם מקבלים הברכה, וזה שאמר זכור וכו' יום השבת... כי כשהנשמה משתלחת בעולם הזה נשכח מאתה אור הגדול שלמעלה, ובשבת בכח נשמה יתירה נזכרת מקדושה עליונה. (יתרו תרמ"ט)

והנה תקנו לומר ארור המן ברוך מרדכי, כי הנה הרשע הוא היפוך הצדיק, שנקרא שלום, כלי מחזיק ברכה, שהצדיק ממשיך הברכה מלמעלה בכח השלום שהוא מדת הצדיק, ועוד פירוש מחזיק שנדבק בו הברכה בעצם, ולא עוד אלא כל מה שניתן לצדיק מתברך, כמו שכתוב "מעשה ידיו ברכת", וזהו פירוש הפסוק "ואברכהו גם ברוך יהיה", פירוש שיצחק אמר לעשו שראה כי הוא מוכן לקבל הברכה ונעשה עצם הברכה, כענין שנאמר באברהם "והיה ברכה", וכתיב "ויהפוך ה' אלקיך לך וגו' הקללה לברכה", הרי שבני ישראל מהפכין אפילו הקללה לברכה, ואותו הרשע ממש להיפך עצם הקללה, והברכה אי אפשר להתדבק בו, ולכן ניטלו ממנו הברכות וניתנו ליעקב... כמו שהצדיק כלי מחזיק ברכה כן הרשע כל מגמתו להמשיך דינין וקללות בעולם, וכשנתהפך הקללה עליו אז חמת המלך שככה. (לפורים תרנ"ד)

ובמדרש איש אמונות רב ברכות וכו', ליישב כי במנין אין הברכה שולטת, והתירוץ כתוב גם כן בזהר הקדש שכיון שהיה על פי משה היה ברכה במנין גם כן. והענין כי כל ריבוי הוא למטה, כמו שכתוב בספר הישר כי כל המתקרב להקדושה נתמעט ונעשה אחד, אך על ידי אמונה כראוי, שפירוש אמונה להיות נמשך אחר השורש מקו האחדות, אף שהוא במקום הפירוד ממילא נמשך ההארה העליונה גם בתוך המנין והרבוי כנ"ל... (פקודי תרל"א)

במדרש איש אמונות רב ברכות זה משה... ולכן על ידו נמשכו כל הברכות, כי הברכה תלויה בזה החיבור אל השורש, וזה ענין כלי מחזיק ברכה שלום כשהחלק שלמטה נדבק אל שורשו שלמעלה נעשה כלי שלום וחל הברכה, וכמו שהיה משה רע"ה בחינת איש אמונות והמשיך הברכה לכל נפשות בני ישראל, כמו כן בעולם מעשה המשכן היה לדבק כלים התחתונים אל שורש המשכן למעלה... (שם תרנ"ז)

איתא במשנה בפסח על התבואה, הביאו לפני עומר שיתברך לכם תבואה שבשדות. הענין הוא כי בני ישראל כשיצאו ממצרים נעשו כלים לקבל הברכה הבאה משמים בשורש השפע, לכן נאסר חמץ בפסח, שבני ישראל מקבלין השפע קודם שנשתנה ומתחמץ ומתפשט לכמה ענפים, ואז נקרא חמץ, ומצה היא השפע כמו שהיא... ולכן סידר הקב"ה להיות דין התבואה בפסח על ידי שבני ישראל מוכנים בימים אלו לקבל הברכה כראוי... ועל ידי שמעידין שהכל מאתו ית' ושלה' הארץ ומלואה, על ידי זה ניתן להם הארץ... וכמו שהמילה נותנת קדושה לכל הגוף, כן על ידי התנופה של העומר נשאר קדושה לכל המזון של כל השנה, שיהיה שורה בו קדושה, ושלא יתגשמו על ידי האכילה... (פסח תרמ"ז)

איתא בפסח על התבואה, אמר הקב"ה הביאו לפני עומר כדי שיתברך לכם תבואה וכו'... דצריכין להבין למה הוצרך הברכה הלא העולם נברא שתתן הארץ יבולה, אך על ידי חטא הראשון שנגזר ארורה האדמה וכו' בעצבון תאכלנה וגו' הוא שנתערב פסולת על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע, אכן ביציאת מצרים נבררו בני ישראל ובכחם לברר בכל מקום להוציא הפסולת מתוך האוכל... כי אחר שנתקללה האדמה אי אפשר לשרות הברכה רק על ידי בני ישראל, שהם כלי מחזיק ברכה ויכולין להביא הברכה באביב קציר אסיף... (שם תרנ"א)

במדרש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך... וזה עיקר הברכה ונתתי גשמיכם בעתם, וכו', תיקון כל עניני עולם הזה להיות נמשכים אחר הקדושה כמו שכתב רש"י אפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות, והוא עיקר השלימות, כמו שיהיה בעתיד... לכן צריכין לשמור עצמו מתענוגי עולם הזה, רק בשבת קדש שנקרא שלום ויש בו עליה ודביקות להשורש מצוה להתענג... (בחקותי תרמ"א)

במדרש והיה מספר בני ישראל כחול וכו', וכלל הדברים, כי הברכה והריבוי הוא על ידי הביטול למקור ושורש האחדות, דהנה החוקרים הקשו איך יבוא הריבוי מן האחד המיוחד, והתירוץ כי השי"ת כל יכול, וכן עשה הקב"ה להיות בא בריבוי על ידי הביטול להאחדות, להראות כי אף שיש מיני התחלקות ורבויים הכל אחדות אחד... וזה מסר לו השי"ת ברכה זו לדורות "כה יהיה זרעך" בדומה לך, שגם המה יהיה מספרם אשר לא יספר, פירוש שעל ידי שיהיו באחדות א' יהיה בהם הברכה והריבוי. (במדבר תרל"ו)

במדרש כה תברכו וגו' ואעשך לגוי גדול והיה ברכה. הענין הוא שהקב"ה וב"ש אמר לאברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך, וכו' וביטל כל הטבע ופירש עצמו מכולם, ועל ידי זה עצמו נעשה הוא הברכה, ונמשך קיום העולם על ידו, להודיע כי קיום כל הטבע על ידי הביטול אליו ית', וכמו כן נתקיים בבני ישראל בכלל שהם הנפרשין מאנשי הטבע, ובפרט במדבר שנמשכו אחריו ית' למקום מדבר שממה, ולכן נמסרה הברכה בידיהם, ובפרט הכהנים שאין להם חלק בארץ והיו מופרשים רק לעבודת המקדש, והיו הם המברכים לכל. ומהאי טעמא נסמכה פרשה זו לפרשת נזיר, לומר שעל ידי הנזירה והפרישה מן הטבע שורה הברכה בהטבע, וביטולו של דבר זה קיומו, ומהאי טעמא בשבת קדש יורד ברכה על כל ימי המעשה על ידי שיש בו ביטול הטבע וכל מעשה גשמי, לכן הוא מקור הברכה... (נשא תרמ"ו)

בענין ברכת כהנים, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ובאמת התחתונים רחוקים מקדושה עליונה ואינם יכולין לקבל הברכה רק על ידי עבודה במקדש, וכמו כן תפלה במקום תמידין, ועל ידי שמעלין ריח ניחוח לה', אז יש מקום לקבל הברכות, כדכתיב ביצחק "ראה ריח בני וכו' ויתן לך" וכו', והכהן המקריב קרבן מלמטה להעלות ריח מהתחתונים לעליונים בזה נעשה הכנה לקבל הברכות... ולכן רצה הקב"ה שיקבלו בני ישראל הברכות מתוך מעשיהם הטובים, ואז ישא ה' פניו שיקבלו הברכות פנים בפנים בלי בושת. ואיתא לה' הארץ, והארץ נתן לבני אדם וגו', כאן לאחר ברכה, ולכן על ידי ברכת המזון מקבלין הברכה בדין ובעין יפה בלי בושת כנ"ל. (שם תרנ"ז)

במדרש המשך הפרשיות ברכת כהנים וחנוכת הנשיאים והעלאת המנורה לנחם את אהרן ושבטו שלא היו בחנוכה זו, אבל הוא מדליק את הנרות ומברך את ישראל. ונראה שבאמת ג' הברכות שבברכת הכהנים הם ג' בחינות אלו, והם מכוונים לבחינת כהן לוי וישראל, והברכה היא שליטת כח הכהן על הלוי... כי שורש הברכה במדת הדין, לכן נמסרה הברכה ליצחק, ואמרו עושר מצפון. אך שהגמר בפועל הוא בכח הכהן והחסד שגובר על השמאל, ולכן גם כן סוף הברכה לא היה מדעת יצחק רק באמצעות מעשה רבקה ויעקב. ויאר ה' הוא בחינת המנורה המיוחד לכהן, ונשיאת פנים הוא לישראל... יצחק יברכך לכן צריך שמירה, ונעקד יצחק להבטל כחו לאברהם, וכן הכהן שולט על הלוי וגומר הברכה בפועל, וישא הוא בחינת יעקב וישראל בחיר שבאבות, והוא בחינת כלל ישראל... ובאמת אין זוכין לבחינת נשיאת פנים רק כשעושין רצונו של מקום... (בהעלותך תרנ"ד)

לא תאור את העם כי ברוך הוא, ובלעם דכתיב ביה אשר תברך מבורך, לא היה רואה שבני ישראל ברוכים הם כי ברכת בני ישראל היא למעלה מכל הברכות, וכל אומה שמקבלת ברכה בעולם הזה על פי המזל, בזה היה לו ידיעה, אבל בני ישראל הם שורש הברכה, והוא שכתוב בשבת "ויברך וכו' את יום השביעי", ובזהר הקדש כיון דלא אשתכח ביה מזוני מה ברכתא אשתכח, אלא כל ברכאין בשביעאה תליין, כמו כן ברכת בני ישראל שאין ניכר כלל בעולם הזה, אדרבא הם שפלים מכל האומות, אבל הם דבקין בעצם הברכה, וזה שאמר "כי ברוך הוא", כמו שאמר "והיה ברכה", שהברכה היא בעצמותם, ובזה לא היה לו מגע כלל לאותו רשע, והשי"ת נותן ברכה לבני ישראל ממקום הגנוז, ולכן כתוב יברכך ה' וישמרך, שנותן לנו הברכה להיות משומר מן עין רע של הרשעים... (בלק תרנ"א)

איתא במדרש מה שישראל אוכלין העולם הזה מברכתו של בלעם, אבל שכרן בעקב. דבאמת בני ישראל הם למעלה מהברכה של עולם הזה, כמו השבת דלא אשתכח ביה מנה משום דכל ברכין בשביעאה תליא, כדאיתא בזהר הקדש יתרו, כמו כן בני ישראל כל הברכות באין על ידיהם, כמו שכתוב "והיה ברכה", שהוא עצם הברכה, וזה שאמר כי ברוך הוא. ולכן באמת חסר לבני ישראל זו הברכה של עולם הזה, אך מוכן היה להיות האומות מכינים מזון לבני ישראל, וכמו חול מכין לשבת, ואז היה גם להם חלק בברכה הגנוזה, אבל מאחר שאין האומות מבינין זאת, ואין מבטלין עצמם לבני ישראל, צריכין ליקח מהם ברכת עולם הזה שלא בטובתן... ועיקר ברכתן של בני ישראל בעולם הבא, והוא בחינת שבת, דאיתא כנסת ישראל יהיו בן זוגך שהם כלים לקבל שורש הברכות, וזה בחינת משה רבינו ע"ה שהוריד התורה ולחם מן השמים, שכן המן ההיה בבחינה זאת... (שם תרס"א)

בפסוק כי ברוך הוא, פירוש שהם בעצמם הברכה... כי קודם החטא לא היה נמצא כלל הקללה, רק על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע נתערב הרע בכל דבר, ואפילו הברכות בטבע העולם יש בהם קצת תערובות, ומכח זה היה בלעם מקלל למי שרצה... לכן גנז אותו האור שלא יהיה בו שום תערובות, והוכן לבני ישראל, דכתיב "אור זרוע לצדיק" וכו', ומזה האור הוא גם כן ברכת השבת, וזהו בחינת נשמה יתירה שאינה באה בחול שלא יתערב בה תערובות, רק ביום השבת... (שם תרס"ג)

בפסוק ה' אלקיכם הרבה אתכם וגו' יוסף עליכם וגו', ובמדרש תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, כי הנהגת הטבע היא במדה וגבול, אבל כשזוכין להתברך משורש הברכה שלמעלה מדרך הטבע, זהו בחינת תוספות, והיא ברכת השבת שלמעלה ממעשה בראשית, ובני ישראל יש להם ב' הבחינות, מספר ואין מספר, מספר הוא בבחינת ימי המעשה, לכן שש מאות אלף בחינת ששת ימי המעשה... ולפי שאתם ככוכבי השמים לכן מוכנים אתם לקבל הברכה ותוספות מלמעלה שהיא בחינת השבת למעלה מהנהגת הטבע והמנין... (דברים תרנ"ח)

במדרש שמעו וכו' אל תגבהו, אל תגביה את הטובה מלבוא בעולם. כי הברכה וקללה שניתן ביד בני ישראל היא ברכת כל העולם, ובכחן של ישראל להמשיך הברכה לכל העולם, והברכה אשר תשמעו, כי כל הברכות הם בתורה... ולכן צריך איש הישראלי לשום על לבו אשר הכל מסור בידו ולא יעכב הטובה מלבא בעולם, כי בו תלוי, וצריכין להיות תמיד מוכן לשמוע דבר ה'... וכפי הכנה לקבל כך נשפע משמים, וכתיב והקללה אם לא תשמעו וכו', פירוש כי לולי שנפלו בני ישראל בחטא ע"ז לא היה נמצא הקללה בעולם והיה תיקון הכולל. (ראה תר"מ)

והנה כתיב הברכה אשר תשמעו, ואמו"ז ז"ל אמר כי בשבת דכתיב ויברך וגו' את יום השביעי, בודאי הוא שהשבת קודש מוכן לבני ישראל לשמע דבר ה', לכן הוא מבורך וכו', והענין הוא כמו שכתוב בזהר הקדש כיון דלא אשתכח ביה מנא מה ברכתא אשתכח ביה, אלא כולא ברכאין בשביעאה תליה. פירוש שבשבת הוא מקור הברכות למעלה מהתפשטות הברכות בגשמיות, וכן פירוש הברכה אשר תשמעו שהוא שורש הברכות התורה שנקראה ראשית, שכל העולם נברא ומתקיים בכח התורה, וכשבני ישראל שומעין התורה ומצות הם מקבלין עיקר הברכה, ולא זה הברכה רק גם הקללות אם לא תשמעו גם זה בכח התורה... (שם תרנ"ז)

בענין הברכות שלא נזכרו בפירוש, וחז"ל אמרו כי כל הארורים התחילו בברכה, נראה כי הברכות הם מעלמא דאתכסיא, וכן כתב יצו וכו' הברכה באסמיך, בדבר הסמוי מן העין, והכלל כי עיקר ברכה המיוחדת לבני ישראל היא בעולם הבא, והעונשים והקללות לבני ישראל הם רק בעולם הזה בגשמיות ולא בפנימיות. אכן כשבני ישראל זכאין זוכין לקבל בעולם הזה גם כן המשכה מעולם העליון, לכן כתוב ונתנך ה' אלקיך עליון, אחר כך כתיב ובאו עליך וגו' הברכות והשיגוך, משמע כי הברכות הם למעלה מהשגת האדם, רק שבני ישראל מתעלין ויכולין לקבל הברכות, וכן הוא בשבת קדש... הגם שאינו ניכר בעולם הזה כי לא אשתכח ביה מנא רק הברכה הוא באתכסיא רק שיש עליה לבני ישראל בשבת קדש ויכולין לקבל הברכות. (תבוא תרנ"ב)

בפסוק והותירך ה' אלקיך וגו', דאיתא ישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל רוב טובה, כי השלימות אי אפשר להשיג בעולם הזה. ולכן הרשעים שאין להם הטוב באמת יכולין להנות מעולם הזה, ומי שיש לו חלק הטוב בקדושה אינו יכול לקבל טובת עולם הזה, כי השלימות אינו יכול להיות בעולם הזה, ורק בעלי תשובות שיש להם כח מלמעלה מהטבע והוא כמו מעין עולם הבא, לכן יכולין לקבל גם ברכת עולם הזה ושלא יתקלקלו על ידי זה... וזה שאמר "והותירך" להיות יכול לקבל ברכת עולם הזה ואף על פי כן לא יחטאו, וזה שאמר "כאשר שש על אבותיך", דהאבות הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא, וכמו כן בשבת קודש שהיא מעין עולם הבא יכולין להנות מעולם הזה, אבל בעוד שלא ניתקן הכל אינם יכולין להנות מעולם הזה בשלימות... (נצבים תרמ"ה)

במשנה ובחג נידונין על המים... והג' מועדות יש בהם ג' ברכות על בני חיי ומזוני, והחג הוא מזוני, ולכן הוא בזמן שמחה, כי הקב"ה כביכול שמח בהכינו מזון לבריותיו... (סוכות תרמ"ג)

איתא בגמרא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה... והנה עוד מראש השנה מתחילה ברכה זו, דכתיב היוצר יחד לבם וכו' והתכלית הנה עין ה' אל יראיו, הגם כי כולם עוברין לפניו כבני מרון, על כן זה עיקר הכונה בעבור המיחלים לחסדו להציל ממות נפשם הוא בראש השנה ויום הכפורים, ולחיותם ברעב הוא בחג הסוכות, ובני ישראל גורמים לכל הברכה והחסד המתעורר בזה החג וממילא זוכין כל הברואים לחסד, כי מצד החסד יכולין לבא בטענה גם האומות, לכן הקב"ה משפיע לבני ישראל בהסתר, וזו הסוכה שמבדילה בין בני ישראל להאומות... (שם תרמ"ו)

איתא בגמרא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה... ואיתא במדרש ג' דברים שכתוב בהם מתנה, גשמים אחת מהם, דכתיב הנותן מטר וכו'... והיינו שבני ישראל זוכין לקבל הגשמים מידו של הקב"ה בעצמו, כדדרשו חז"ל יפתח ה' לך וכו', אבל בגלות כשיבוא השפע על ידי כמה צמצומים מתערב בהם תערובות אחרים, לכן בני ישראל מבקשין זכות האבות ומשה רבינו וי"ב שבטים, זכור אב וכו' בעבורו אל תמנע מים וכו', פירוש שמבקשין שירד השפע על ידי כלים ודרכים שהכינו אבותינו הקדושים, ואז הוא לברכה ולחיים... (שם תרמ"ח)

שם משמואל:

ולפי זה יובן הענין שיצא מכלל ארור לכלל ברוך, דהנה חטא חם שנתקלל כנען בשבילו איתא במדרש, אמר להם, אדם הראשון ב' בנים היו לו ועמד אחד מהם והרג את חברו... הנה מפורש שנתירא שמא יוליד עוד אחד ויגרע חלק ירושתו... ומזה נמשכה הקללה, ועל כן אליעזר ששירת אותו צדיק באמונה שלא היה חושש לטובת עצמו כלל היה היפוך ממעשה חם, ועל כן נסתלקה ממנו הקללה ויצא מכלל ארור לכלל ברוך. (חיי שרה תרע"ח)

והנה במדרש ויתן לך האלקים, יתן לך אלקותא, הפירוש, עם הברכה יתן נמי אור אלקי, ואם כן באמצעות הברכה יש לו חיבור לאלקות, ובפשיטות נמי כל מתנה היא חיבור הנותן והמקבל, ועל כן בעשו לא נאמר לשון מתנה אלא הנה משמני הארץ יהיה מושבך, שלא יהיה לעשו שום חיבור חס ושלום, אבל ביעקב הכוונה היא החיבור, על כן אם היה ניתן לו בפעם אחת שמספיק לעולם היה זה גרעון בחיבור כנ"ל... (תולדות תרע"ו)

נראה לפרש, דהנה ידוע שרצון השי"ת להשפיע כל הטובות והברכות, אך המניעה היא מצד המקבלים, שאינם מוכנים לקבל יותר מכפי הראוי להם, שלא ישיגו מזה גיאות או כדרך (דברים ל"ב) "וישמן ישורון ויבעט", אך הגבול והגדר שיהיה כלי לקבל הברכה וההשפעה היא יראת אלקים, כמובן שהירא את ה' באמת בלתי אפשר לו להתגאות, ואין הירא בועט, ועל כן בראשונה ברך יעקב את יוסף כי הוא היה ירא ה', כמו שאמר "את האלקים אני ירא", וזה שאמר יעקב אבינו ע"ה יראו וגו', היינו עליכם להשתדל שתהיו יראי ה' באמת, ואז תהיה ברכה לכולכם... כמו כן שבת הוא מקור הברכה שמיניה שיתא יומין מתברכין, משום יראה שבו, כמו שכתוב בזוהר הקדש ובתקוני זוהר, בראשית ירא שבת, ושבת אותיות בושת, וזוהי יראת ה'... וממוצא הדבר נשמע שאי אפשר לקבל מברכות שבת רק לפי מידת יראת שמים שיש בו באדם, ואם יש בו יראה יותר מקבל יותר... (ויחי תרע"א)

והנה ענין ברכה היא המשכה של אורות אלקות ממעלה ממקום גבוה לנמוך ממנו, והוא מלשון הש"ס, הברכה בגפן, או מלשון (בראשית כ"ד) "ויברך הגמלים", שפירושו הרביצם, והוא חיבור עליונים בתחתונים ממעלה למטה... (ויקרא תרע"ח)

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו', וציויתי את ברכתי וגו', ופירש הה"ק ר' זושא זצללה"ה דאם לא תאמרו תהיה הברכה מאליה, אך כשתאמרו לא תהיה שוב הברכה מאליה ואצטרך לצוות את הברכה. ואבי אדמו"ר זצללה"ה הוסיף בזה דברים, דכל דבר שבא מן העולם העליון כשבא לעולם הזה נתרבה, כמו שכתב המהר"ל בהגדה במאמר כמה לקו במצרים וכו', והנה כשישראל עושין בתמימות וכתיב "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שפרש"י שלא תחקור אחר עתידות וכו' אז תהיה עמו ולחלקו, ועל כן השפעה שהיא באה ממקום גבוה כל כך ממילא מתרבה, אך כשתאמרו ולא תהיו בתמימות אז יצטרך לצוות... (בהר תרע"ג)

ואכלתם ישן נושן, להבין מה הבטחה היא זו, כי מה יתרון להם בהיות להם תבואה כל כך שאינם צריכים... וידוע שכל דבר חדש יותר טוב מישן חוץ מיין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, והטעם משום שכל חומריות וחיצוניות הן תחת הזמן, ועל כן הן מתקלקלין באורך הזמן, אבל יין שעיקרו פנימיות, והחיצוניות נפרדת ממנו במשך הזמן, על כן כשיזקין הוא יותר טוב. וזוהי גם הברכה שגם בתבואה יהיה כח פנימי רב עד שיהיה יפה כשנתישן כענין יין, ועל כן לא יהיה המאכל מגשם את האדם, כי כל עיקר שהמאכל מגשם את האדם הוא מצד החומריות שבו. והבן. (שם תע"ר)

ויש לומר כי היעודים שבפרשה זו גם כן מקבילים נגד שלשת החלקים של קניית השלימות, כי ג' מיני יעודים כתובים בפרשה למסתכל בה, בני חיי ומזוני, והסרת כל מעיק ומונע, ודיבוק שכינה. וכל היעודים שבפרשה כלולים בשלשה אלה, דוק ותמצא, בני חיי ומזוני הם שלימות הנפש הטבעית, הסרת כל מעיק ומונע היא שלימות הגוף והנפש החיונית, כי הפחד והבהלה והמלחמות מתיחסים לנפש החיונית, ודיבוק שכינה הוא שלימות הנשמה והכח השכלי. ויש לומר עוד ששלשת היעודים האלה מקבילים לשלשה זכותים, בזכות עשיית המצוות בפועל זוכין לבני חיי ומזוני, ובזכות יגיעת התורה זוכין להדחות כל מעיק ומונע, ובזכות ידיעת התורה שהוא להיות התורה עם העם אם כן הוא עצמו דיבוק שכינה בהתגלות...

ויש לומר שלעומתם שלשת הזמנים המקודשים, שבת ויום טוב וראש חודש, שבת בו הוא דיבוק שכינה שלימות כח הנשמה, יום טוב הוא שפע בני חיי ומזוני, ושלשה מועדים הם, פסח בו זכו ישראל ונתקדשו באכילת פסח מצה ומרור, ובשבילם זוכין ישראל למזוני, וזהו הדין בפסח על התבואה. בשבועות בו ניתנה התורה שהיא עץ החיים והיא הנותנת חיים לישראל, וזהו בעצרת על פירות האילן, כי האדם עץ השדה, והדין מי הראוי לקבל שפע החיים. סוכות הוא בבני, כי סוכה היא דוגמת בית המקדש הנקראת חדר המטות, שפירש"י על שהיא פריין ורביין של ישראל... ראש חודש הוא הסרת המונע, וידוע בזהר הקדש מענין שעיר ראש חודש... (שם תרע"א)

ואכלתם לחמכם לשובע, פירש"י אוכל קמעא והוא מתברך במעיו. ויש להבין מה ענין הוא ברכת ריבוי המאכל מאחר שאין בו עוד צורך... ונראה על פי ששמעתי בשם כ"ק אדומו"ר זצללה"ה מהרי"ם מגור על דברי המדרש רבה (בראשית נ"ג), בפסוק הניקה בנים שרה... כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים, ואמר הוא ז"ל שנעשו יראי שמים מפני שינקו משיריים של יצחק אבינו... ובכן מובן דכמו דמאכלות אסורות מטמטמות לבו של אדם, כי דבר הנאכל ישוב להיות גוף האוכל, כן להיפוך מאכלו שהם ממקום קדוש רם ונשא כשהם נהפכים להיות גוף האוכל הם מפקחים השכל וממשיכים אותו להיות גם הוא דבוק בשרשם, וממילא הוא חוזר להיות ירא שמים... וממילא מובן שלעתיד ששורש המאכל ממקום גבוה ויהיה בו הרבה מאד מוצא פי ה' לא יצטרך לאכול הרבה, כי במעט ממנו יהיה בו יותר מוצא פי ה' מאשר יש בהרבה מאכל כעת... (שם)

והנה לכאורה יש להבין מה זה שאמר בלעם אם כן אברכם, היתכן ששונא זה יחפוץ לברכם. ונראה שלכן המשילו בכאן ברכות בלעם לדבש צרעין, והיינו שבלעם אמר שהוא יברכם, אם כן היה לו חלק בברכה, דומיא דדבש צרעין שממצות אותו מגופן, ואם כן חלק טמא מעורב וטמון בתוך הברכה, וכי האי גונא להיפוך מצינו בגמרא (מועד קטן ט') שהברכה היתה טמונה בלבוש קללה, שבפשיטות היתה נראית כקללה, אבל בפנימיות הפירוש היתה ברכה. והטעם שאמרו בלשון זה, כי ידוע שכל דבר שהוא בהעלם יש לו כח ביותר הן לטוב והן חס ושלום להיפוך... וזו היתה כוונת המברכים בש"ס הנ"ל... (בלק תרע"ה)

ונראה דהנה ענין הברכות ידוע שהוא להמשיך ממקור הברכה, ובפשיטות כבש"ס (ברכות ז') ישמעאל בני ברכני, והיתה הברכה לרחם על ישראל. כי ברכת השי"ת היא חיבור השי"ת בנבראים ושישפיע כל טוב לעולם, ויהיו שמים וארץ מחוברים כמו שהיתה כוונת הבריאה וישמח ה' במעשיו... והנה הוא היפוך ענין הברכה שהיא חיבור השי"ת בנבראים, והתוכחות והעונשין הם סילוק השי"ת מן הנבראים, ואם כן הם שני הפכים בנושא אחד. וכל זה קודם העונשין, אבל אחר שכבר נעשה מעשה העונש, אז אדרבה מתעוררת למעלה חמלה יתירה על האדם, גם כן נאותה הברכה לענינו, וזהו שמברכין על הרעה... (ראה תרע"ז)

ויובן על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה... ועם כל זה יש לומר נמי בנידון דידן, בשכר מצוות שניתן לו מן השמים בשכרו כבוד, וזה מסלק ממנו המזיקין הנ"ל, וכן יש לומר נמי בעושר שלבד מתועלת הכבוד שמביא בכנפיו, אלא עוד זאת שיש לאדם באמצעות העושר והשפע חיבור לעולם העליון, ששפע ישראל איננו מכוכבים ומשטרי המזלות אלא מהשי"ת, ובאמצעות השפע יש לאדם חיבור להשי"ת כחיבור מקבל מתנה לנותן באמצעות המתנה, וחיבור נכבד זה מובן שהוא מסלק את חיבור המזיקים...

קיצור הדברים, שכר העשיה לשמה הוא אריכות ימים בעולם שכולו ארוך, וגם הסרת חלקי כחות הרעים, ושכר העשיה שלא לשמה הוא הסרת הכחות הרעים לבד. (שם תרע"ח)

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו', הנה כתוב שש פעמים ברוך, היינו שחושב ברכות פרטיות בענינים מתחלפים, ואחר כך ניצוח האויבים, ואחר כך ברכה כללית בכל משלח ידך. ויש להבין למה הפסיק ביניהם בניצוח האויבים, ולא כתב כל שבע הברכות בצירוף.

ונראה שש הברכות הן לעומת ששת ימי המעשה, שכל יום ויום הוא פרט בפני עצמו, וידוע דכל יום הוא לעומת מדה פרטית, והברכה השביעית שהיא כוללת היא לעומת יום השבת שהוא כולל הכל, וזהו שבסמוך לו "יקימך ה' לו לעם קדוש", דידוע דשבת נקראת נחלת יעקב, על כן הברכה השביעית כוללת מושכת עמה קדושה, באשר ענינה הוא קדושת שבת, וכבר אמרנו במקום אחר שלשון ויכולו השמים והארץ וכל צבאם היינו שנעשה כולם כלל והרמוניא אחת, תחת אשר בששת ימי המעשה היו פרטים פרטים בפני עצמם, ושבת יומא דנשמתא היא נשמת הבריאה...

ולפי זה יש ליתן טעם על ניצוח האויבים שמפסיק בין ברכה ששית לשביעית... כי ברכה חלה על דבר שלם ולא על חסר בלתי נשלם ופגום, ועל כן ברכת שבת חלה אחר השלמת הבריאה וקיבל העולם הנגמר ברכה, ואם היתה נגמרת בריאת המזיקין היתה חלה ברכה גם עליהם והיו מחריבין את העולם, על כן בכוונה עשה השי"ת שלא יגמרו, כדי שלא תחול עליהם ברכת שבת.

וכענין זה יש לומר נמי בברכת ישראל, שהם תכלית כונת הבריאה, וכאשר חלה על ישראל ברכה כללית יש חשש שלא תחול גם עליהם ברכה מצד מה, על כן הקדים לפני הברכה הכללית ניצוח האויבים ומפלתם, וכן הוא תמיד בשבת דכלהו ערקין מפני קדושת שבת המתנוצצת בתוספת שבת, ועל ידי זה חלה אחר כך ברכת שבת... (שם תרע"ה)

במדרש רבה, אברהם בירך את יצחק... ביאור הדברים נראה דכל אחד פתח שער לשני, והשני עלה בשער ההוא והעמיק עד שפתח שער לשלישי, וכן כולם. והיינו דהנה לשון מתנה היא דבר שאין לו שייכות למקבל, שאם היתה לו שייכות היה שלו מאליו, ולא היה נצרך לקבלהו במתנה, וזה שחידש אברהם שנתן הברכות ליצחק בלשון יתן, היינו שאף שלא יגיעו לו הברכות מצד הדין נמי יהיו הברכות בתורת מתנה באם איננו כלי לקבל בלתי אפשר שיתקיימו אצלו הברכות... על כן חתם בקריאה, היינו שקרא את המתברך אליו והגביהו עד שיהא ראוי לקבל... בא יעקב וחידש עוד יותר שגם זה עוד איננו התכלית, שאף שהוא ראוי לקבל בשעת הברכה עוד איננו מספיק, כיון שאחר כך יכול להשתנות הדבר... וזה עצמו עצת יעקב שסיים בוזאת, כי ידוע שזאת היא מדת דוד המלך ע"ה שהיה שפל בעיני עצמו, ועל ידי זה הברכות האלו קיימין לעד, כי דברי תורה נצחיים המה, כי משה רע"ה נתן אותו הכח לישראל, שאף בהשיגם כל הברכות וכל הטובות שבעולם ישארו נדכאין ושפלים בעיני עצמם... ועל כן ישראל ישארו לעולם תמיד כאפס ואין בעיני עצמם נגד הקב"ה, וזה עצמו הוא העיקר לברכות, והבן. (הברכה תער"ב)

ונראה לפרש דהנה כל ההשפעות היוצאות מלמעלה הן רוחניות לגמרי, אלא בעברן דרך העולמות והמלאכים מתלבשים בעניני עולמות ההם והמלאכים שבהם עד שבבואם לעולם הגשמי מתלבשים בלבוש גשמי ממש בנוי מארבעה היסודות הגשמיים, אבל מכל מקום העיקר הוא הרוחניות שבהם...

והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד כי ההשפעה הרוחנית מלמעלה היא החיבור בין הנותן שהוא השי"ת למקבלי השפעה, וישראל המבקשים השפעה אין עיניהם נשואות לגשמיות ההשפעה לבד אלא לחיבור שבה. ויש להבין דאם כן היה כל מין השפעה צריך להביא אתו דביקות ואהבה, והרי כתיב (דברים ל"ב) "וישמן ישורון ויבעט", אך הטעם הוא מפני שאין ההשפעה באה אלא בלבוש כנ"ל, ולעומת מהות ההשפעה כן יגדל לבושו הגדול לפי גדלו, ועל כן הנמשך אחר פנימיות ההשפעה באמת מביאה אתה דביקות ויראת שמים. והיינו הך שהגיד כ"ק זקני האדומור הגדול מקאצק, דכאשר השנה מבורכת היא מבורכת בכל דבר, ואפילו ביראת שמים נמי, ובודאי שהפירוש שמבורכת ביראת שמים למבקשים יראת שמים ונמשכים אחר פנימית ההשפעה ולא לנמשכין אחר הלבוש החיצוני... (ראש השנה תרע"ו, וראה שם עוד)

ר' צדוק:

היי לאלפי רבבה, שמ"ש בזוהר ויצא דברכת ה' אין פחות מאלף ע"ש, כי בסדר המספרים בלשון הקדש אלף חוזר למספר אחד להיות נמנה י' אלף, ק' אלף, אבל מספר ק' אינו נמנה י' מאות וק' מאות, והברכה היא תכלית הריבוי שיוכל הכלי לקבל ומילויה, כמ"ש בשמן דאלישע וכלשון רז"ל כלי מחזיק ברכה, ורבוי מספר האחד עד אלף אחד, ולכך זהו ברכתו, ולכן מילוי א' אל"ף, שזהו מילוי הכלי שלו, אבל רבוא אינו שם מספר רק לשון רבוי... (חלק ג קומץ המנחה עמוד נב)

במדרש רבה, ר"י פתח מזבח אדמה וגו', מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה. יש להבין היכן נזכר כאן שברך לאברהם, בשלמא שם במזבח כתוב אבא אליך וברכתיך... אך הענין דעיקר ברכה דהשי"ת הוא בדברי תורה, וכמו שכתב בריש ספר הבהיר, ומנלן דאיקרי תורה ברכה וכו', "ומלא ברכת ה' ים ודרום" וגו', וכתוב "ורחבה מני ים", והיינו ריבוי בתורה שבעל פה, שעל זה נאמר רחבה מני ים, דתורה שבכתב אותיותיה ספורות ומנויות... וכן כאן דכתיב וירא אלי"ו ה', שאמרנו שמרמז שהופיע מי' חכמה ע"י ו' הבריח התיכון למדת מלכות והוא תורה שבעל פה, וכן כל האמור בפרשה מרמז שזכה לאור תורה שבעל פה... (פרי צדיק וירא ז)

וענין ברכתו מכל הימים שאומרים בשבת, בין אם המכוון שהוא מבורך יותר מכל הימים, בין אם המכוון שנמצא בו הברכה של כל הימים, לכאורה לא נמצא בכל ששת ימי המעשה ברכה על עצם היום רק ברכה לדגים ולאדם, מה שאינו כן בשבת, שנאמר ברכה על עצם היום, כמו שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי.

ויובן זה על פי מה שכתוב (בבא מציעא ק"ז) על פסוק "ועבדתם את ה' אלקיכם", זו קריאת שמע ותפלה, וקריאת שמע הוא תורה... ועל ידי זה וברך את לחמך ואת מימיך, זו פת במלח וקיתון של מים, והיינו שעל ידי תורה ותפלה שבכל יום נתברך המאכל של כל יום, שבכל יום נשפע ברכה מיוחדת בפרנסת האדם... והמזון שבכל יום שייך לאותו יום ליתן חיות להאדם כפי שצריך ביום ההוא... וזה שנאמר "ועבדתם את ה' אלקיכם", והיינו שלפי ערך התחדשות העבודה בנפש על ידי תורה ותפלה לפי ערך זה נשפע התחדשות הברכה כל יום בפרנסת המאכל... ועל זה אומרים ברכתו מכל הימים, שכל השפעת הברכה של ששת ימי המעשה שהיה נשפע לנפשות ישראל לפי ערך עבודתם בתורה ותפלה נקלט ונכלל הכל בקדושת יום השבת, וכמו שאמרנו שבתפלת ערבית אומרים וינוחו בה, לשון נקיבא המקבל השפעת הברכה מכל עבודת ששת ימי המעשה שעברו, ובשמונה עשר של שחרית אומרים וינוחו בו, והיינו שקדושת השבת הוא משפיע אז שפע ברכה על כל ששת ימי המעשה הבאים, וזהו וברכתו מכל הימים. (ויצא ג)

...וזהו מה שנאמר ויברך ויקדש, ברכה הוא הנשמה יתירה, נר ה' שהוא תורה אור, וכמו שכתוב בריש ספר הבהיר ומנלן דהתורה נקראת ברכה, שנאמר ורחבה מני ים, והיינו דמים היינו דברי תורה, ותורה שבעל פה רחבה מני ים, שאין קץ ותכלית לעומק סודותיה, ועל ידי הברכה שהוא הנשמה יתירה תורה אור שזוכין להכניס ללב חכם לימינו, על כן ויקדש אותו, שזוכין לקדושה להוציא הרע מלב כסיל לשמאלו ולתקן כל פגם הנחש כמו לעתיד. ועל כן בכניסת שבת שזוכין לנשמה יתירה מקדשי ישראל לתתא ליום השבת, והוא על ידי הברכה שהוא ההמשכה מעדן לגן כאמור, ועל ידי זה יתברכון ויתקדשון לעילא כמה משריין עלאין קדישין... (תרומה ט, ועיין שם עוד)

אומרים ג' לשונות, לברכה, לחיים לשובע, נגד חיי בני ומזוני שהם כלל כל הברכות, ברכה סתם היינו ריבוי, שכן ברכה ראשונה בתורה ברכה דדגים וברכה דאדם פרו ורבו. ואומרים זה בתפלת טל וגשם, שכן ברכה ראשונה מיצחק אבינו מטל השמים, וברכת השי"ת בפרשת והיה אם שמע ונתתי מטר ארצכם וגו', ושכל השפעות מכונות בשם טל וגשם... (פסח יא)

עוד כתב הרמב"ן ויחונך שתשא חן בעיניו... וזה המאמר הוא במדרש על פסוק וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שנאמר בכניסת שבת. ונראה שהרמב"ן מפרש שברכת כהנים הוא כמו ברכת שבת, ומשום הכי הביא על יברכך וישמרך כמו זכור ושמור... והוא דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי כתיב סתם ולא נזכר במה ברכו, ומסתמא הוא בברכת כהנים המפורשת בתורה... ויש ראיה לדבריו ממה שכתוב בזהר הקדש בסוד י"ב לחמים שהם כנגד ג' שמות הוי"ה שבפסוקים יברכך, יאר ישא, ובכל שבת מניחין י"ב לחמים כמו לחם הפנים, והיינו דברכת שבת הוא אחד עם ברכת כהנים... (נשא י)

בשבת נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, שהשי"ת נתן הברכה למדה ז' וגם הקדושה. ובמדרש דרש סמיכת הפרשיות מארת ה' בבית רשע זה הנואף וכו', ונוה צדיקים זה נזיר וכו', לכך סמך אחר פרשת נזיר ברכת כהנים וכו' שזוכה לקבל הברכות... והנזיר לשם שמים נקרא קדוש, ועל ידי הקדושה זוכה לברכת כהנים, ושורש הברכות הם בני חיי ומזוני, שבשלשתן מצינו ברכה, דברכה ראשונה הנזכרת בתורה היא ברכה דדגים וברכה דאדם פרו ורבו, והוא בני, ומזוני דכתיב "ברכת ה' היא תעשיר", וחיי דכתיב "וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה" וגו'. ובשלש הברכות האלו נתברכו האבות, לאברהם אע"ה נאמר ברכת הכוכבים, כמו שנאמר "כה יהיה זרעך", והוא בני, וביצחק אע"ה כתיב "וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'", והוא מזוני, וחיי מצינו ביעקב אע"ה שנתברך בחיי עולם, כמו שאמרו (תענית ה') יעקב אבינו לא מת... והג' ברכות אלו מרומזים גם כן בהג' ברכות כהנים יברכך ה' סתם מוסב על ברכה המפורשת במקום אחר היינו הברכה הראשונה שבתורה שהוא פרו ורבו והוא בני כנ"ל, יאר ה' פניו אליך הוא חיי, כמו שנאמר "באור פני מלך חיים". ישא ה' פניו אליך הוא ברכת מזוני, כמו שמצינו (ברכות כ') ואיך לא אשא פנים לישראל והם מדקדקין על עצמם עד כזית וכו'. כיון שהם מסתפקין במזונות מועטים בעבור זה השי"ת משפיע להם מזונות וברכה עד בלי די. (שם יא)

...ויברך אלקים וגו' ויקדש אותו, הוא כנגד ברכה וקדושה, דהברכה שהיא מהשי"ת הוא ממשיך קדושה, שלפעמים על ידי הברכה שיש לאדם יכול להתקלקל חס ושלום, אך כשהברכה מהשי"ת הוא רק לטוב וממשיך קדושה... (פנחס יט)

...והענין דמתחלה קודם הברכה עדיין הם בבחינת רבים שאינם במדרגת כאיש אחד, אבל אחר העבודה כשבאה הברכה אז נעשו כולם כאיש אחד בלב אחד, כמו שמצינו במתן תורה, שנאמר שם "ויחן שם ישראל", ודרשו במכילתא כאיש אחד בלב אחד, ולכן כתיב מקודם ועבדתם וגו' לשון רבים, שעדיין אינם כאיש אחד, ואחר כך נאמר וברך את לחמך ואת מימך בלשון יחיד, היינו שלכל אחד קוצב השי"ת לחם חוקו בפרט מה שנצרך לו לדברי תורה ועבודה. ואחר כך אמר והסירותי מחלה מקרבך, שנעשו אחר כך כולם כאיש אחד בלב אחד, ולכן כתיב לשון יחיד... (ראה א)

ושורש הברכות הם חיי בני ומזוני... והני תלת מילי לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, ומזלא היינו בחינת עתיקא שהוא על הוי"ה דייקא, ופירוש על ה' דהשם הוי"ה מרמז י' חכמה, ה' בינה, ו' ת"ת כליל שית ספיראן, ה' מלכות, וקוצא דיו"ד דלעילא רמיזא לאין שהוא בחינת עתיקא, וזה קאי על הוי"ה דייקא, שהוא למעלה משם הוי"ה, וזה הוא הסוד ותתפלל חנה על ה', השלך על ה' יהבך, ומשום זה נחשבו ברב חסדא כל הג' דברים כל הג' ברכות... והיינו שזכה במדתו רב חסד עד בחינת מזלא קדישא, על ידי זה זכה לכל הג' ברכות, וזהו על ידי מדת חסד שזכה לה כמו אברהם אע"ה... (שם ז)

רבינו ירוחם:

...הבורא יתברך הוא מקור הברכות, זהו בגדר בריכה ממשיכה ומשפיעה, כי סוד כל הבריאה הלא הוא ענין של טוב וחסד אשר "רצה להיטיב", ים ושפע של הטבה וחסד. וכל ענין תיקון הברכות הוא רק בגדר צינור - ליגע במקור הברכה, כשאומרים המוציא לחם מן הארץ מתקרבים בזה למקור הברכה, והיא משפיעה בזה השפעתו יתברך. זהו סוד אברהם אבינו ע"ה שנהיה ברכה - בריכה, חסד לאברהם הוא שנהיה מקור הברכות של טוב וחסד בלי סוף ותכלית... (דעת תורה לך לך בראשית יב ג)

...החפץ חיים היה רגיל להשיב לבאים אצלו לבקש ברכות, מריה דאברהם! מה רבו הברכות ללומד פרק אחד במשניות, ומה אתם באים אצלי? ודאי כי החפץ חיים זצ"ל לא היה חס ושלום מונע טוב מבעליו, אלא הבקורת שלו היתה עליה על סברם כי ברכה מאיש צדיק תפעל יותר מלימוד התורה, והרי היא הלא מקור הברכות, "ברכות לא נמצאות בקופסאות" של צדיקים לחלקם לכל הבא אליהם, לברכה צריכים להיות מותאמים לה, ומי הוא זה היודע הסוד והמהלך של ברכה? (שם ויחי, את אפרים בימינו)

עוד למדין מזה מן כל הנ"ל כפי הנראה מלשון המדרש, כי הברכות נתנו בהמצות רק כדי להודיע איזה דרך טובה, אכן אינם שייכים להמצות בעצם, והמצוה יכולה להיות אף בלא הברכות, כי באמת המצות אינם שייכות להברכות, והם מעין עולם אשר אינם שייכי להברכות בעולם הזה, והם רק רצונו הפשוט ית', וברצונו הפשוט אין לנו שום ציור ותאור, וזהו "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (קדושין ל"ט), רוצה לומר כי עולם הזה אין לו שום שייכות לעולם המצות, והברכות אשר נתנו בהם הם רק להורות הדרך, ובאמת כי סוף כל ההצלחה מהמצות הוא רק לעשות רצונו... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד עח)

ביאור של ברוך בתקון הברכות, היינו שהבוי"ת הוא מקור הבריכה שממנו הכל, וממילא מובן שהבריכה נבראה באופן שכל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא, כל מה שנמצא בהבריאה, כמו חכמה, גבורה עושר הולכים מצד עצמם למקורם, וזהו "כל מעשיך יהיו לשם שמים". וזהו באמת רק בלי לשנות תפקידם, היינו בלי לחטוף לעצמו, אלא מצד טבעם ועצמותם הם הולכים נמשכים ומשתלשלים לשם שמים... (שם עמוד קד)

שעורי דעת:

והנה כפי הנראה מדברי חז"ל כינו את אותם האנשים שיש בכחם להשיג צורת החכמה ולהרגישה בשם "אנשים של צורה", וכמו שמצינו בגמרא מו"ק ט' א'... כי עיקר גדלות האדם הוא בכחו להבין ולהשיג צורת החכמה... גם אמונתו אחרת לגמרי היא, יותר עמוקה, יותר בהירה יותר פנימית מאשר אצל זה שחסר לו הכח להשיג את צורת כל דבר... ולכן כשאמר לבנו שילך אצלם לקבל ברכה מהם הזכירם בתואר "אנשים של צורה", כי עיקר כח הברכה תלוי במדת הדביקות של המברך אל ה', שרק על ידי זה הוא משפיע ברכת ה' ושפע חסדו השופעת באמצעות נפש המברך למתברך. והדביקות בה' באה רק על ידי בהירות חוזק האמונה, ורק איש צורה שאמונתו בהירה וחדורה בעמקי נפשו יכול להגיע למעלת הדביקות ולהשפיע ברכה לזולתו, וגם כי ברכתו יוצאת בהכרה יותר בהירה, מפני שכל רגשותיו ומחשבותיו הן יותר עמוקות ונובעות מתוך פנימיות נפשו... (חלק א עמוד לג)

...ואמנם הלא רואים אנו שענין הברכה מקושר עם כחות הגוף והחומר, ממה שמצינו שבשעת הברכה משים המברך את ידו על ראש המתברך, כי ההתקרבות הגופנית פועלת הרבה להתקרבות נפש המברך למתברך בשעת הברכה, ועל ידי סמיכת הידים נמסרת הברכה לראש המתברך ומתחזק כח השראת הברכה, וזה מפני שכל עניני הנפש של האדם, אף היותר נעלים צריכים לחדור דרך כחות הגוף, שבהם מתלבשים כל הכחות הנפשיים של האדם, כל זמן שהוא מלובש בחומר. ועד כמה מקושר כח הברכה והשפעתה גם עם עניני הגוף ותנועותיו החמריים, אף היותר קטנים, נוכל להתבונן מה שמספרת לנו התורה, שכשחפץ יעקב להגדיל ברכת אפרים על ברכת מנשה שכל את ידיו והניח יד ימינו על ראש אפרים, ומפרש הספורנו... כי אמנם הסמיכה ביד תכוין הנפש אל מה שנסמך עליו, וכח הימין חזק מכח השמאל ותכוין יותר סמיכת הימין אל הימין ממה שתכוין אותה סמיכת השמאל אל השמאל.

רואים אנו שבהתקרבות גופנית במדה דקה כזו שנמצאת בסמיכת ימין יותר על שמאל, אפשר להשפיע על מהלך כל הברכה ומדת השראתה. ההפרש הדק מן הדק הנראה לעינינו שנעשה בנפש האדם להתקרב יותר למתברך בסמיכת הימין הלוחצת על הראש ביתר חוזק, מבסמיכת השמאל, הוא באמת הפרש גדול מאד במקום שמשם הברכה שופעת, וזה הרושם הקטן אצלנו מחזק ומגדיל את כח הברכה והשפעתה לאין שעור וערך.

וזהו כי אף שענין הברכה הוא ענין נפשי נעלה ומרומם חדור בנשמתו של האדם, שבשעת הברכה נפש האדם מתרוממת ומתאחדת בשרשה עם המקור שמשם נמשך שפע הברכה ומניע הוא את כחות השפע להמשיך זרם ההטבה האלקית באמצעות נפש המברך למתברך, בכל זאת הם עוברים דרך כחות הגוף והחומר ומקושרים עמהם, ולפי זה מובן לנו שכחות האדם, אף החמריים נוטלים חלק בברכה, ודרוש שכל כחות האדם ימצאו במצב של שמחה והתעלות יתרה ויהיו מלאים אהבה למתברך, שרק אז תצא הברכה ברצון גמור ומוחלט...

ומכיון שגם באדם הגדול כיצחק אבינו היו חיים וקיימים כל הכחות, והוא בחכמתו הגדולה הלא ידע לחשב ולשער את ההפרש שעושה כל רושם דק בשעת הברכה, לכן כשחפץ שברכתו שבה היה צריך להעמיד ולכונן עם נבחר תהיה במלואה, צוה לבנו להביא לו מטעמים לעדן ולהנות גם את הנפש הטבעית, שאז תתרומם ותחפוץ גם היא בברכה, ושהברכה והשפעתה יהיו שלמים... (שם עמוד קצב)

מכתב מאליהו:

וענין זה מפורש בדבריהם ז"ל (ב"מ מ"ב) אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. ואם נאמר כדברי הטועים אשר יחשבו את הטבע למציאות, הלא קשה מאד, וכי למה יעשה השי"ת נסים בדבר המכוסה מן העין, למה לא ישפיע לאדם ההוא על פי דרך הטבע? הרי מפורש בזה, שהטבע איננה מציאות אלא רק ענין של הסתר ואחיזת עינים כדי שנוכל לטעות, אבל במה שסמוי מן העין לא שייך שום טעם למה יתרבה דוקא באופן המורגל לנו ולא באופן אחר, ואדרבה הלא בכל אופן שיהיה אין ביניהם הפרש כלל, שהמציאות היא רצונו ית' ולא יותר מזה, ורק במה שאנו קוראים טבע יש עוד רצון שיהיה מקום לאדם לבחור, והרצון הזה הוא אשר יתלבש לפנינו בצורת כעין טבע, אבל זה אינו שייך בדבר הסמוי מן העין שלא יתגלה לנו כלל, ולא יהיה לנו שום נסיון בזה... (חלק א עמוד קעח)

כל מה שאנו מבחינים בעולמנו כמציאות הוא כלי שניתן לנו עבור עבודתו יתברך, ורק לזה נברא, העשיר - עשרו ניתן לו למען יעשה צדקה, ואם לא יתן גוזל את העני, וגוזל מהקב"ה שהפקיד אצלו ממון, דהיינו כלים למצות הצדקה, ומועל בו ולקחו לעצמו ולהנאותיו. וכן כל כלי שנותנים מהשמים לא לצרכי התאוות הגופניות ניתנו אלא לעבודת ה', וגזילת כלי העבודה מביאה למניעת השפע, לחסרון ברכה, כי הברכה היא הוספת כלים לעבודת ה'... (חלק ב עמוד קנו)

הברכה היא כמו גדר התפלה, והוא שהמברך מכיר שהברכה וההשפעה שהוא חפץ בהן לצורך אהובו לא תבואנה אלא מהשי"ת, ועל ידי הכרה זו הוא מתדבק ומתבטל אל השי"ת מקור הברכה. וגרם לזה המתברך, שצרכיו הם שהביאו את המברך לדרגה זו של התבטלות, ואם השי"ת יקיים את ברכתו אז המברך יתעלה בהכרת חסדי ה', באופן זה אפשר שתועיל הברכה למתברך שישיג את אשר חסר לו, כי זכות גדולה לו שנעשה כלי להתעלות הצדיק.

מצאנו שתי דרכים להשפעת טובה בעולם הזה, האחת שמשפיעים טובות לצדיק פנימי שעבודתו לשם שמים, כדי שיהיו לו הכלים להרבות מצות ומעשים טובים, ובכלל זה יעודי עולם הזה שבתורה. ויש עוד דרך שמשפיעים טובות עולם הזה למי שיש לו זכות של מצוות חיצוניות, ומקבל שכר חיצוני בעולם הזה, אם עוד נמצא בו ניצוץ טוב יוכל להשתמש בטובות ההן להמשיך ולהוסיף על מעשיו הטובים, ואף שהם שלא לשמה, ואולי יגיע על ידם לתשובה ולדרגה פנימית של לשמה, אך אם אין בו כל ניצוץ חי הטובות האלו לרעתו, שמשלמים לו כל שכר מצוותיו החיצוניות בעולם הזה, ואין לו כלום לעולם הבא... (שם עמוד רז)

נוסח הברכה הוא, ברוך אתה ה' וכו', פירושו הראשונים שה' הוא מקור הברכות, ביאור הדברים, כל התפשטות הגילויים בבריאה באה ממנו יתברך, וברכה היא ריבוי והתפשטות הרוחניות הזאת, וממילא מתרבה על ידי זה גם הגשמיות ככלים לרוחניות. אמנם ריבוי הגשמיות בלי ריבוי תוכנה הרוחני אינה ברכה אלא קללה לאדם שנשתעבד לגשמיות כעבד, ומבטאים אנו בברכתנו שה' הוא מקור הברכות - מקור התפשטות הרוחניות בבריאה, וממילא כל הכלים באים ממנו יתברך. ובנפש החיים מובא שאין כוונת המלה "ברוך" שבח ותהלה, אלא תפלה ותוספת וריבוי השפעתו בעולם. הסבר הדברים הוא, מה שירגיש האדם לחסרון ישאף למלאותו, ובמקום שאיפה גם התפלה למילוי הבקשה, והמאמין היודע כי המקור האמיתי לכל הוא השי"ת פונה אליו למלא את חסרונו, הרי שהרגשת החסרון תביא את המאמין לתפלה, אבל רק אם מרגיש חסרון, לכן השבח האמיתי לבורא יתברך הוא אם נבא בהכרת חסרוננו ושפלותנו עד לבחינת תפלה ולהכיר בפנייתנו בגודל חסדיו... (חלק ג עמוד רעג)

"והשיג לכם דיש את בציר" (ויקרא כ"ו), הברכה בשלימות מבטלת את כל אפשרות קנאה גזילה ומלחמה, אין אדם בעולם שיקנא בחברו על האויר שהוא נושם, כי כל אשר הוא בשפע רב אין לך אדם שיצניענו ולא שייך בו בעלות וקנין וממילא גם לא התחרות וצרות. על כן כשהברכה בשלימות גם התבואה תתרבה כל כך שיתבטל ענין העושר והעוני בזה... (חלק ה עמוד ש, וראה שם עוד)

...ברכה פירושה התפשטות. "ברוך שם" וכו' פירושו אני רוצה שיתפשט גילוי כבודו ית' בכל העולם מעתה ועד עולם. יעקב אע"ה היה יכול לומר זאת כי כל עצמו היה מאוחד רק לשם גילוי כבודו ית' ולא היתה לו שום שאיפה או ענין אחר בעולם זולת זאת. וכשראה שגם בניו היו מאוחדים בלבם ולא היה בהם פסול חס ושלום, אמר זאת בפניהם כדי ללמדם המדרגה אליה הם צריכים לשאוף. (שם עמוד תלח)