ברכות   הנהנין   

(ראה גם: ברכות-כללי-המזון)

זהר:

ומשום שתקנו (לברך) המוציא, מן המקום שבשולו יפה, להוציא, לחם צרוף אלא ממקום הוא מוטעם, כך התבואה הולכים אחר לקיטתה שאז כבישול פירות ((היא מוטעמה). (משפטים תצד)

פתח ילד ההוא בברכת המזון ואמר, כתוב אחד אומר ואכלת לפני ה' אלקיך, וכתוב אחד אומר ושמחת לפני ה' אלקיך, מקראות אלו היו מתקיימים כשישראל היו שורים בארץ הקדושה ונראים לפני הקב"ה בבית המקדש, עתה איך הם מתקיימים, מי יכול לאכול לפני ה' ולשמוח לפני ה'.

אלא ודאי כן הוא, תחילה כשיושב האדם על שלחנו לאכול מברך המוציא, מה הטעם שאומרים המוציא ולא מוציא... אלא כל הדברים שהם מעולם העליון הסתור (שהוא בינה), מסתתרת הה' משם, (שאין שם ה' הידועה להראות כי מעולם הגנוז והנסתר הוא), וכל הדברים שהם מעולם התחתון (שהוא מלכות), שנתגלה יותר, כתוב עם ה'... ואם כתוב שם, הוא (גם כן) עם ה', כגון הא-ל הגדול, וכאן שהוא (בגלוי עם ה', הוא משום) שמסוד עולם התחתון הוא, כי כיון שאדם מברך השכינה באה לפניו.

ומה שאמר ואכלת לפני ה' אלקיך, נכלל כאן לדבר בדברי תורה, שכך צריך, משום שהקב"ה עומד לפניו, שכתוב, זה השולחן אשר לפני ה'... (תרומה תשסט, ועיין עוד ברכת-המזון)

פתח ואמר, הרי העמידו בעלי המשנה בעל הבית בוצע ואורח מברך, ועוד העמידו שצריך לדקדק בה' של המוציא וב' ההין (של שם הויה, שהן בינה ומלכות), הן כנגד שני הלחם, שתי חלות של שבת, (י' דהוי"ה) היא (פרוסת לחם) כביצה (שנותנים) לכל אחד ואחד, ומי הוא הבעל הבית שבוצע, וזהו ו' (דהוי"ה, ונרמזו כאן כל ד' אותיות הוי"ה). (פנחס רע"מ תרח)

(מנהג) שני, בעל הבית בוצע, כדי שיבצע בעין יפה, ומשלים ברכת (המוציא), ואחר כך בוצע, והעמידו חכמי המשנה שאין המסובים מותרים לטעום עד שיטעום המברך, ואין הבוצע מותר לטעום עד שיכלה אמן מפי המסובים, ואם רצונו לחלק כבוד (לכבד אחד בבציעה) הרשות בידו, ועוד העמידו שהאורח מברך (ברכת המזון), כדי שיברך את בעל הבית. (עקב כא, ועיין שם עוד ועקב כט)

השביעי הוא לברך ברכת המוציא על הלחם, שכך אמר רב המנונא הזקן, ז' ארצות הן, וכולן הן מדורים למטה, ומכולן לא רצה הקב"ה אלא בתבל, (שהיא הארץ העליונה מז' הארצות), ובכולן אין משבעת המינים אלא בתבל הזו.

ובכולם נתן הקב"ה כל העשבים וכל יבולי הארץ ביד ממונים, חוץ משבעת המינים האלו (שנשתבחה בהם ארץ ישראל), והלחם שבני אדם אוכלים ומשום זה צריך לדקדק בה' של המוציא (הרומזת למלכות), כי הלחם נמסר בידיה ולא בידי ממונים, והיא המוציאה אותם, ולא אחר, ועל כן (צריך לומר) המוציא ולא מוציא. (זהר חדש רות תקע)

תלמוד בבלי:

ראה ברכות-כללי, ברכות לה א והלאה.

ועל דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו... היו לפניו מינין הרבה, ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה... אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף, אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה... במאי פליגי, א"ר ירמיה להקדים, דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש... איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה, אמר רב הונא טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם... ורב ששת אמר טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין וטעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד. ופליגא דר' חייא דא"ר חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקים. אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ושלא מחמת הסעודה, בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם, לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם... (שם מ ב, וראה שם עוד)

אמר רבי זירא אמר רבא בר ירמיה מאימתי מברכין על הריח, משתעלה תמרתו... הכא נמי דעתיה לארוחי. אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק, שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים... (שם מג א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח, שנאמר כל הנשמה תהלל י-ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח... תנו רבנן הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס, ובית הלל אומרים מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר ר"ג אני אכריע, שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו... (שם מג ב, וראה שם עוד)

הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו, זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה...

אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל, וחכמים אומרים ברכה אחת (מעין שלש), ר"ע אומר אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות. השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו, ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן... א"ל אביי לרב דימי מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש, א"ל אפירי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, רחם ה' אלקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מקדשך ועל מזבחך ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בה כי אתה טוב ומטיב לכל. דחמש המינין על מחיה ועל הכלכלה... (שם מד א, וראה שם עוד)

תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר ברוך החכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני... תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו. הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבריותיו. (שם נח א)

אמר רב יוסף האי חביצא דאית בה פירורין כזית מברכינן עליה המוציא לחם מן הארץ, אי לית בה פירורין כזית מברכינן עליה בורא מיני מזונות. אמר רב יוסף מנא אמינא לה, דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחינו וקיימנו, נטלן לאוכלן אומר המוציא לחם מן הארץ, ותנא וכולן פתיתים כזית... (מנחות ע"ה ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

ראה ברכות-כללי ברכות מא ב.

רבי יעקב בר אחא אמר איתפלגין רב נחמן ורבנן, רב נחמן אמר המוציא לחם מן הארץ, ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ... לפת ר' חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי חד אמר לפת לא פת היתה, וחרנא אמר לפת לא עתידה היא להיות... רבי ירמיה בריך קומי ר"ז המוציא לחם מן הארץ וקלסיה מה כרבי נחמיה שלא לערב ראשי אותיות... (שם מג א)

עד כמה יברך, רב חננא ור' מנא, חד אמר עד כזית וחרנא אמר עד פחות מכזית... תני כל שאומר אחריו ג' ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ וכל שאין אחריו ג' ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, התיבון הרי פחות מכזית הרי אין אומר אחריו ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ. ר' יעקב בר אחא אומר לשאר המינים נצרכה... (שם מג ב, וראה שם עוד)

רב הונא אמר הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן, אם היו אוכלין מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ב"ר אבון בשם רבי יוחנן אפילו אוכלין פולטן, דכתיב ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך. הכוסס את החיטין אומר עליו בורא מיני זרעונים, אפיין ובשלן בזמן שהפרוסות קיימות אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ ומברך לאחריו ג' ברכות, אם אין הפרוסות קיימות אומר עליהן בורא מיני מזונות ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ב"ר אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזיתים... (שם מד א, וראה שם עוד)

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורו, אמר רבי יוחנן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה, אמר רב חנינא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע, תני רבי אושעיא אפילו טרקלין עשר על עשר מברכין... (שם סא ב, וראה שם עוד)

רבי יוחנן אמר טריקטא חייבת בחלה ואומר עליה המוציא לחם מן הארץ... (חלה ז א, וראה שם עוד)

רבי חייא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ, רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן ירק שלוק אומר עליו שהכל... (פסחים יח א)

וכשנתנו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה ונטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו, הוינן סברין מימר שלא בירך אחריו ג' ברכות הא ברכה אחת בירך, אשכח תני ולא ברכה אחת ולא ג' ברכות... (סוכה י ב)

רבי יהודה בר יחזקאל אמר הכין הוה יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים, יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנו על כל טפה וטפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו, שנאמר כי יגרע נטפי מים... (תענית ד ב, וראה שם עוד)

תוספתא:

לא יטעום אדם כלום עד שיברך שנאמר לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל עד שהתירו לו כל המצות... דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתווניות מברכין עליהם כדרך שמברכין על המורייס. יין חי מברכין עליו בורא פרי העץ ונוטלין הימנו לידים, נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים אחד חי ואחד מזוג מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים. הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני כסאנין, על הזרעים הוא אומר בורא מיני זרעים, על הדשאים הוא אומר בורא מיני דשאים, על הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה, ר' יהודה אומר ברוך מצמיח האדמה בדברו. ר' מאיר אומר אפילו ראה את הפת ואמר ברוך שברא פת זו כמה היא נאה זו ברכתה... ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא. ר' יהודה אומר כל שנשתנה מברייתו ושנה ברכתו יצא... (ברכות פרק ד, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

ילמדנו רבינו מי שטעם שמן כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו הטועם שמן מברך בורא פרי העץ... ומה ראה יין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין, שהיה מתנסך על גבי המזבח, ולא עוד אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות... (תולדות י)

ילמדנו רבינו הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך, כך שנו רבותינו על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב... (מקץ א)

שוחר טוב:

ראה ברכות-כללי.

ילקוט ראובני:

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, גלגולים בבהמות ודגים לפיכך כל צדיק אוכל לשובע נפשו, שנאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, שהיא הברכה, לכן יכוין להעלות ניצוצי טהרה, שכל דבר המזמן לו על שלחנו בברכת הנהנין הן תחלה הן סוף הן צומח הן דומם, כגון מים ומלח להוציא יקר מזולל, ונעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי אפשר שאותו הכוונה של הברכה היא יתקנו להעלותו בזכותו למחיצתו, ואם אכל בלא ברכה מעל באותה הנשמה ומעל בקדשים כי הוא מוסיף בניצוצות הגנוזים, ואפשר שהם ניצוצי אביו או אחיו נזדמנו לו לתקנו וקלקל אותם. (עקב)

משנה תורה:

...האוכל פת חייב לברך לפניה בא"י אמ"ה המוציא לחם מן הארץ, ולאחריה ארבע ברכות. אבל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה, ולאחריו בורא נפשות רבות. אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.

קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים, אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללועסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה, ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתייה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות...

עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות, ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא. וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה והיא הנקראת פת הבאה בכסנין אף על פי שהיא פת מברך עליה בורא מיני מזונות, ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא.

אורז שבישלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות, ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו. אבל פת דוחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.

כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות, וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש, חוץ מן האורז.

במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה, אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל... (ברכות פרק ג, וראה שם עוד)

בירך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת ממיני התבשיל ופירות וכיוצא בהן, אבל אם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת, בירך על מעשה קדירה פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר את מעשה קדירה.

גמר בלבו מלאכול או מלשתות ואחר כך נמלך לאכול או לשתות אף על פי שלא שינה מקומו חוזר ומברך, ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנית... (שם פרק ד ו, וראה שם עוד)

אין מברכין על אוכל מן כל האוכלין ולא על משקה מן כל המשקין עד שיבא לפניו, ואם בירך ואחר כך הביאו לפניו צריך לחזור ולברך. נטל אוכל ובירך עליו ונפל מידו ונשרף או שטפו נהר נוטל אחר וחוזר ומברך עליו, אף על פי שהוא מאותו המין. וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה. עומד אדם על אמת המים ומברך ושותה אף על פי שהמים שהיו לפניו בשעת הברכה אינם המים ששתה מפני שלכך נתכוון תחלה.

דברים הבאים בתוך הסעודה והן מחמת הסעודה אינן צריכין ברכה לפניהם ולא לאחריהם, אלא ברכת המוציא שבתחלה וברכת המזון שבסוף פוטרת הכל שהכל טפלה לסעודה, ודברים שאינן מחמת הסעודה שבאו בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם, ודברים הבאים לאחר הסעודה בין מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהם.... (שם שם י וראה שם עוד)

כל פירות האילן מברכים עליהן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות חוץ מחמשת המינין הכתובין בתורה, והם ענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים שהוא מברך עליהן בסוף ברכה אחת מעין שלש. ועל פירות הארץ והירקות מברכין עליהן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות. דברים שאין גידולן מן הארץ כגון בשר וגבינה ודגים וביצים ומים וחלב ודבש וכיוצא בהן בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות, והשותה מים שלא לרוות צמאו אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו.

הסוחט פירות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות, חוץ מן הענבים והזיתים, שעל היין הוא מברך בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ועל השמן בתחלה הוא מברך בורא פרי העץ. במה דברים אמורים שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן שהרי נהנה בשתייתו, אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל, שהרי לא נהנה מטעם השמן.

פירות או ירקות שדרכן להאכל חיים אם בשלן או שלקן מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות, וירקות שדרכן להאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות. ואם בשלן או שלקן מברך עליהן בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות. דברים שדרכן להאכל חיין ומבושלין, אכלן בין חיין בין מבושלין מברך עליהן בתחלה ברכה הראויה להן, אם היו פירות עץ מברך בורא פרי העץ, ואם היו פירות האדמה או ירקות מברך בורא פרי האדמה.

ירקות שדרכן להשלק, שלקן מברך על מי שלק שלהן בורא פרי האדמה, והוא ששלק לשתות מימיהן, שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן. דבש תמרים מברכין עליו תחלה שהכל, אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינן שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש... (שם פרק ח א והלאה, וראה שם עוד)

לקח כוס שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו, וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין אותו... מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לאותו המין, והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות, אף על פי שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו.

כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהן מדברי סופרים. שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם היו משקין בולען ומברך עליהן בסוף, ואם היו פירות שאם זרקן ימאסו כגון תותים וענבים מסלקן לצד אחד ומברך ואחר כך בולען, ואם אינן נמאסין כגון פולין ואפונים פולטן מפיו עד שיברך ופיו פנוי, ואחר כך אוכל. (שם שם יא)

היו לפניו מינין הרבה, אם היו ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו, ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים, ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה. וכל הקודם בפסוק קודם בברכה... (שם ח יא והלאה, וראה שם עוד)

כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה, כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה, וכיצד מברך על ריח טוב, אם היה זה שיש להריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים, ואם היה עשב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים, ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה כגון המור שהוא מן החיה מברך בורא מיני בשמים, ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפירות. ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא.

אין מברכין על המוגמר עד שתעלה תמרתו, וכיצד מברכין עליו, אם היה זה הנשרף שנתן ריח מעץ מברכין בורא עצי בשמים, ואם היה עשב עשבי בשמים, ואם היה ממין חיה וכיוצא בה מברך עליו בורא מיני בשמים.

שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברך עליו בורא שמן ערב, אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים. שמן שבשמו כעין שמן המשחה מברך עליו בורא מיני בשמים. הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן מפני שברכה אחת לשתיהן, והוא עצי בשמים... (שם פרק ט א, וראה שם עוד)

רבינו בחיי:

וה' חושים הללו אנו משתמשין בכל פעולותינו ועניננו, ומסכימים עליהם עם השכל הנטוע בנו, ואין אנו רשאין ליהנות באחד מהן בלא ברכה, וכן אמרו רז"ל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל... 

חוש הראות מצינו הרבה דברים שתקנו רז"ל לברך עליו, הרואה חמה בתקופתה, לבנה בחידושה, והרואה חברו לאחר י"ב חודש... חוש השמע על שמועה טובה... חוש המישוש לא תיקנו עליו ברכה לפי שאין לחוש הזה חלק בשכל כי כולו גופני היפך השכל. (כד הקמח זנות הלב והעין)

...ברכה שניה היא המוציא, מצוה מן המובחר לאחוז בלחם בי' אצבעותיו כנגד י' תיבות שבברכת המוציא, וי' תיבות שבפסוק מצמיח חציר לבהמה וגו', וכנגד י' מצות שבתבואה, לא תחרוש, לא תחסום, תרומה, מעשר ראשון, מעשר מן המעשר, מעשר שני, מעשר עני, לקט שכחה ופאה.

ואם תדקדק במלת המוציא תמצא שהיא משמשת עבר ועתיד, ויהיה רמז לעתיד לבא, כאמרם ז"ל עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. ואנו רומזים בברכת המוציא הפלא שלעתיד, שיהיו מזונותיו בלא עמל, וכן היה העולם נוהג בזמנו של אדם לולא נתקללה האדמה בחטאו.

ומשפט ברכת המוציא מברך ואחר כך בוצע, שלא יראה עצמו להוט ונמשך יותר אמר הפת מאחר הברכה... (כד הקמח ברכה)

ומפני שחייב אדם למעט בשמחת העולם הזה תקנו החכמים לברך על שינוי יין הטוב והמטיב, שהרי במקום שמשנים היין אין ספק שיש שם ריבוי שמחה, וכדי למעט השמחה תיקנו הברכה שהיא ברכת האבל, ושתקנוה ביבנה על הרוגי ביתר... (כד הקמח שמחה)

ברכה ב' המוציא לחם מן הארץ, וברכה זו מדברי סופרים מקל וחומר, ומה כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן. פירוש כשבא ליהנות מקדשי שמים לא כל שכן שיברך תחילה ולא יתחייב קרבן מעילה. וברכה זו ראוי לומר "מן האדמה", אלא שאחז לשון הכתוב להוציא לחם מן הארץ (תהלים ק"ד). ואם תדקדק בלשון "לחם" תמצא שביאורו מזון, כמו "עבד לחם רב", שהרי הלחם אינו יוצא מהארץ אלא התבואה שממנה עושים לחם.

וכשהוא בוצע גומר הברכה ואחר כך בוצע, וזהו כבודו של מלך, ולכך צריך להקדים תחלה חפצו של הקב"ה ואחר כך חפצו. בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה לפי שהכל שלו... ובוצע מן הצד שנאפה יפה, כי זה מצוה מן המובחר להזכיר שם שמים עליו.

ברך המוציא ושח בינתים קודם שיאכל חוזר ומברך, ואם שח מעין השולחן כמו שאמר טוב ברך או הביאו מלח... אין צריך לחזור ולברך. אין הבוצע רשאי לטעום עד שתכלה אמן מפי רוב העונים, ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך. אכל ושכח ולא ברך המוציא חוזר ומברך עד שלא גמר סעודתו, אבל אם גמר אינו מברך כיון שנדחה נדחה. (שולחן של ד שער א)

ברכה ג' בורא פרי הגפן, ואין לומר שהפת פוטרו, לפי שהיין קובע ברכה לעצמו, היה ראוי לומר בורא פרי העץ, אך למעלת היין הזכירו שם האילן הגפן... מפני שהיין חשוב מן הענבים שהוא יוצא מהם... ואמרו באגדה תתקכ"ו מיני ענבים נבראו בעולם כמנין תירוש"י, וכולם לקו בחטאו של אדם הראשון, ולא נשאר לפנינו אלא אחד. ולמעלת הגפן ימשילו הנביאים תמיד כנסת ישראל לגפן... שינוי יין צריך לברך, וברכה זו היא הטוב והמטיב. ויש בזה הרבה טעמים, הא', שעיקר השמחה בסעודה היא ביין, ודרך המלכים לשנות יין ולא פת, וישראל בני מלכים הם, וכל שולחן שמביאין עליו יין על יין אינו אלא ריבוי שמחה, ויצטרך אדם שלא להרבות שמחה בעולם הזה, כמו שאמרו רז"ל על הפסוק, אז ימלא שחוק פינו, פסוק מלא הוא, "וגילו ברעדה", במקום גילה שם תהיה רעדה, אפילו במקום שמחה של מצוה, כדי שלא יכשל מתוך השמחה... ועוד טעם לפי שהיין יוצא מהענבים שבכרם, ואמרו רז"ל ז' שנים זבלו האויבים כרמיהם מדם הרוגי ביתר... (שם)

ראה עוד ברכות-כללי.

בעל הטורים:

ארץ חטה - י' תיבות בפסוק, לכך צריך ליתן י' אצבעות בפת בשעת ברכה. ועוד כנגד י' מצות שנעשו בפת, לא תחרוש לא תזרע, כלאים לקט שכחה פאה, לא תחסום, תרומה ומעשר ראשון ושני וחלה. (דברים ח ח)

אלשיך:

...והנה מאז נברא העולם בי' מאמרות נתקדש בי' קדושות שהן י' הכחות העליונים, ועל ידי חטא אדם הראשון נעכר הכל, והיה נתקן על ידי י' הדברות לולא חטא העגל. ועל ידי תרי"ג מצות יקנה האדם קדושה ויתקן זוהמת חמרו, ועל ידי שולחנו של אדם תיקון העולם שנברא בי' מאמרות, ועל כן יעשו בלחם עיקר מאכלו י' מצות כבברכות נ"ח, וגם יפרוש י' אצבעותיו על הפת אחר טהרת נטילה, שישרה כח י' הקדושים ולא החיצונים, וברכת המוציא י' תיבות... וכמו שמזבח צריך אש משמים ושכינה לטהרם, כן בשולחן דברי תורה. (ויקרא טז ג)

מהר"ל:

...וכנגד זה תיקנו בברכה "וחסרונן על כל מה שבראת", ופירש בעל הטורים שאף אם לא נבראו לא היה האדם חסר, כי מה שאמר בורא נפשות רבות בו נכללו הדברים ההכרחיים לאדם, כמו הלחם, "וחסרונן" רוצה לומר שאם לא היו בעולם היה זה חסרון, "על כל מה שבראת" וכו', היינו דברים שאינם חסרון כלל רק לטובה יתרה. אבל לפי דקדוק הברכה נראה פירושו, שברא לאדם דברים אף על גב שאינם נותנים פרנסה וחיות לאדם מכל מקום צריכים להם להשלים חסרון האדם, כי המים אינם מפרנסין את האדם, ואין נותנים לו חיות, רק שהיה מת בצמא אם לא ישתה.

וכן תיקנו על כל הפירות שאינם נותנין חיות ופרנסה לאדם, רק הם משלימין החסרון, ואחר כך אמר "להחיות בהם" וכו', על דברים שנותנים חיות ופרנסה לאדם... (דרך חיים פרק ה ח)

ויש לשאול למה מברך המוציא לחם ולא אשר ברא הלחם כמו שאר ברכות? ולמה אמר מן הארץ ולא מן האדמה? ועוד שהלחם לא יצא מן הארץ והיה לחם רק על ידי האדם שאפאו? הלחם הוא חיותו של האדם כמובא בפסוקים, "ולחם לבב אנוש יסעד" ועוד. ולחם הנאפה סועד יותר. כי לב האדם צריך סעד יותר, ולכך אין מברכין המוציא לחם רק על לחם הנאפה שהוא מיוחד לאדם וסועד לבו לגמרי. אך בשביל מה שהאדם חורש וזורע וכו' לא יברך על הפרי שהשי"ת בירך אותו, זה אינו, רק שעיקר הדבר מתייחס אל השי"ת, והאדם עושה הכנה בלבד, והשי"ת הוציא מן הארץ דבר שהוא סועד הלב... ואומר מן הארץ ולא מן האדמה, כי אדמה נקראת גם לאחר שיתלש קצת מן הארץ, כמו אפר שנקרא עפר ארץ אחר שנתלש, אבל ארץ נקרא רק כל הארץ ביחד, שכלל הארץ יש לה קיום, ולכן הארץ מתייחסת ללחם הסועד ונותן קיום לאדם... (נתיב העבודה פרק יז)

של"ה:

הרי כמה קדושות יש בבציעת המוציא ובכל הפת כולו שבצע ממנו. ובספר חסידים וזה לשונו: ולחם שבירך עליו המוציא לא היה נותן ממנו לעבד, ומן המוציא היה משייר מעט ואכלו לאחר הסעודה... (שער האותיות, וראה שם עוד)

על כל דבר שגידולו מן הארץ מברך בורא פרי האדמה, היא אדמת קודש הנעבדת תמיד ממה שעליה לגדל כל דבר לזון נפש כל חי, כי משם יוצאים כל מיני מזונות לעולמות, ודוגמא זו אדמת עפר למטה. על פירות האילן מברך בורא פרי העץ, הוא עץ חיים נושא פירות... וכבר ידעת שכל דבר שמברכין עליו לאוכלו או להריח בו צריך המברך לאוחזו בימינו ושמאל לא תסייע. וברכת ה' היא תעשיר את האדמה והולידה והצמיחה... (שם, וראה שם עוד כללים)

רמח"ל:

ואולם עוד הוסיפו חז"ל לתקן ברכות קודם ההנאה להגדיל זה הענין, שגם קודם שישתמש האדם מן העולם יזכיר שמו יתברך עליו ויברכהו, ויתכוון שממנו יתברך בא לו הטוב ההוא, שאינו ענין גופני והנאה חמרית בלבד, אלא שבאמת הוא ענין מוכן ממנו יתברך למה שיוצא ממנו תועלת לטוב האמיתי. ובהקדים הענין הזה למעשה ישאר המעשה ההוא כולו לצד הטוב ויתוקן בו האדם ויתעלה. (דרך ה' חלק ד פרק ט ב)

הכתב והקבלה:

...וכאשר ירצה לדבר על מדתה יאמר ארץ או כלל העולם או ארץ ישראל בפרטות. לכן אמרו רבותינו על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה, שהמכוון על הפירות הצומחות מן האדמה שנזרעה ונעבדה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, מפני שלשבעת המינים מיוחדת להם ארץ ישראל, לכן מברכין אחריהן ברכת על הארץ... לכן תיקנו על הפת לומר "מן הארץ" המורה על ארץ ישראל אשר שאר ארצות שותים התמצית ממנו... (בראשית ב ה)

...הנה הניחו על ארץ ישראל בפרט שם ארץ, ועל חוצה לארץ שם אדמה, וכן מסדרי הברכות תיקנו על שבעת המינין הגדלים בארץ ישראל ברכת על הארץ, ועל פירות שאר ארצות ברכה פרי אדמה... (דברים יב א)

מלבי"ם:

ראה ברכות-כללי במדבר יא ד.

שם משמואל:

והנה בש"ס ברכות ל"ה וברש"י דכל פרי שחשוב יותר תקנו לו ברכה מיוחדת, והם בפרי האדמה פת ובפרי העץ יין. ויש להבין למה לא תקנו למים שהם חשובים יותר כנ"ל ברכה מיוחדת. אך הדבר מובן, שענין הברכה הוא לעורר החיות שבו ומוצא פי ה' שבמאכל. ועל כן תקנו הברכות לפי ערך החיות שבמאכל, ומים אף שהם יסוד חשוב יותר מכל מקום אין בהם חיות וחלקי הזן, כמו שכתוב בפירוש הר"ח (שבת ע"ח) דכל שתיית המים היא לרפואה לכבות החום הטבעי, אבל מהות המים בעצמם חשובים מן יסוד העפר, ועל כן אין האוכלין מקבלים טומאה עד שיבואו עליהם מים... ומהאי טעמא נמי כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל היו על המים, שהמים באשר הם דקי החומר ביותר הם עלולים לנסים ביותר, שענין הנס הוא לעולם היפוך הגשמיות.

ולפי האמור יובן סמיכת הענין דרבנן באו לגלות על הא דמברכין על המים שהכל נהיה בדברו או בורא נפשות רבות שלאו משום גריעותא דמים, דאדרבה יסוד המים חשוב יותר ועלול לנסים, אלא הטעם כנ"ל משום דאין בהם חיות וחלקי הזן כמו פרי היוצא מיסוד העפר... ועל כן לתנא קמא מברכין על המים שהכל נהיה בדברו, שעל כל פנים הוא בכלל הבריאה בדברי ית"ש, ורבי טרפון הוסיף בורא נפשות רבות וחסרונם היינו שאין בהם תוספת חיות ליתן לשותה אלא לסלק החסרון כדברי הר"ח הנ"ל שהם רק לרפואה. (עקב תרע"ז)