ברכת   המזון   

(ראה גם: ברכות-כללי-הנהנין)

 

ואכלת ושבעת, וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. (דברים ח י)

זהר:

פתח אותו יהודי אחריו ואמר, ואכלת ושבעת וברכת וגו', וכי אין אנו מברכים את הקב"ה מטרם שאנו אוכלים, והרי יש לנו להקדים בבוקר ולסדר שבחו כראוי, מטרם שמברכים לאחר בעולם... ועתה כתוב ואכלת ושבעת וברכת, (שמשמע, שאין לברך אלא אחר האכילה).

אלא זה (שאנו מברכים קודם האכילה הוא) ברכת התפלה ליחוד (זו"ן), וזה, (שלאחר האכילה הוא) ברכת מזון. (וצריכים לב' דברים), א' להראות שבע למדרגת האמונה, (שהיא הנוקבא) כראוי, ב', אז צריכים לברך אותה כראוי, כדי שאותה מדרגת האמונה תתרוה ותתברך ותתמלא שמחה מחיים העליונים כפי שצריך, כדי שתתן לנו מזונו.

כי קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, מה הטעם, משום שמזונות העולם מלמעלה הם, (מז"א בסוד המסך דחירק שבקו אמצעי), כי למדנו בנים חיים ומזונות אין הדבר תלוי בזכות אלא הדבר תלוי במזל, ומשום זה קשים לפניו מזונות העולם, ומשום שהדבר תלוי במזל, שממנו יוצאים בנים חיים ומזונות, ועל כן קשה לפניו מזונות העולם, כי אינם ברשותו מטרם שהוא מתברך (מן המזל)...

ועל כן הכל תלוי למעלה (כי לית לנוקבא מגרמה ולא מידי, אחר שנתמעטה), וצריכים לברך אותה, וליתן לה חוזק מלמעלה כדי שתתברך, (ותקבל) מלמעלה (מז"א), ותתחזק כראוי, ועל כן כתוב וברכת את ה', את הוא בדיוק (הרומזת על הנוקבא הנקראת את)... (ויגש נג, ועיין שם עוד הפירוש)

...תא חזי, מי שמברך על המזון לא בירך על שולחן ריק, וצריך הלחם (שהוא שפע ז"א שהוא ימין כנ"ל), להמצא על השולחן, (שה"ס הנוקבא שהיא שמאל), וכוס יין שהוא שפע הנוקבא בצד ימין, (הרומז על ז"א), מהו הטעם הוא כדי לקשר שמאל בימין, (שיכללו יחד), והלחם שהוא ימין יתברך מהם (מזווג עם שמאל), ויתקשר בהם, ויהיה הכל קשר אחד לברך את השם הקדוש כראוי, כי לחם (שהוא ימין מז"א) נקשר ביין, (שהוא משמאל, מן הנוקבא), ויין, (שהוא משמאל), יתקשר בימין, (דהיינו ביד ימין הרומז אל ז"א שבזה נכללה החכמה בחסדים והחסדים בחכמה), ואז הברכות שורות בעולם, והשולחן (שהוא הנוקבא), נשלם כראוי. (ויחי תרלו)

...ומשום זה צריך האדם לסדר על שלחנו לחם אחד או יתר לברך עליו, ואם אינו יכול (לסדר הרבה), צריך להשאיר ממזון ההוא שאכל (כדי שיהיה לו) על מה לברך, ולא ימצא שיברך (על שלחן) ריק. (יתרו תלח, וראה עוד ברכות-כללי)

פתח ר' חייא ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך וגו', שואל, וכי טרם שאדם אוכל לשובע וימלא בטנו לא יברך לו להקב"ה, ואיך ניישב הכתוב, ואכלת ושבעת, ואחר כך וברכת. אלא אפילו לא יאכל אדם רק כזית ורצונו עליו, ומשים האוכל ההוא לעיקר מאכלו הוא נקרא שובע, שכתוב, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, לכל חי אכילה לא כתוב, אלא (לכל חי) רצון, (ללמד) שרצון ההוא שהוא נותן על אכל ההוא נקרא שובע, ואפילו שאין לפני האדם אלא דבר מועט כזית ולא יותר, הרי הרצון של שובע נתן עליו, ומשום זה (כתוב) ומשביע לכל חי רצון, רצון כתוב ולא אכילה, ועל כן וברכת ודאי, שמחויב האדם לברך את הקב"ה כדי לתת שמחה למעלה.

פתח ר' חזקיה אחריו במקרא הזה, ואמר, ואכלת ושבעת מכאן (נשמע) ששכור מותר לו לברך ברכת המזון, מה שאין כן בתפלה, שתפלה אינו כן, (שכור אסור להתפלל), משום שהתפלה טובה היא בלי אכילה, מה הטעם, הוא משום שהתפלה עולה למעלה למעלה למקום שאין בו לא אכילה ולא שתיה, (דהיינו לבינה), ועל זה למדנו שעולם הבא אין בו אכילה ושתיה וכו' אבל בשאר המדרגות שלמטה יש (אכילה ושתיה).

בברכת המזון נמצא, שאופן אחר הוא טוב, (דהיינו) ברכה ההיא הנמצאת בשובע משום שברכת המזון הוא במקום שיש בו אכילה ושתיה, (דהיינו במלכות), שממנו יוצא מזון ושובע למטה, ועל כן צריכים להראות לפניו שובע ושמחה, (אבל) במקום שמגיעה התפלה אינו כן, כי עולה יותר למעלה למעלה, (דהיינו לבינה שאין שם אכילה ושתיה), ועל כן שכור לא יתפלל תפלה.

בברכת המזון שכור מותר לו לברך ברכת המזון, זה משמע מכתוב הזה שכתוב, ואכלת ושבעת וברכת, ואכלת זו היא אכילה, ושבעת זו היא שתיה, כי השובע ביין הוא, (שביין הוא) רוה, ביין שובע ודאי, וזה הוא שכור, שכתוב וברכת את (ה' אלקיך), את הוא בדיוק (שרומז על המלכות הנקראת את שיש בה אכילה ושתיה) ומשמע שברכת המזון צריכה שמחה ושובע, (משכתוב) על הארץ הטובה, מהי טובה, שובע, כמש"א ונשבע לחם ונהיה טובים, משום זה צריכים שמחה ושובע. (תרומה תצט)

פתח ילד ההוא בברכת המזון ואמר, כתוב אחד אומר ואכלת לפני ה' אלקיך, וכתוב אחד אומר ושמחת לפני ה' אלקיך, מקראות אלו היו מתקיימים כשישראל היו שורים בארץ הקדושה, ונראים לפני הקב"ה בבית המקדש, עתה איך הם מתקיימים, מי יכול לאכול לפני ה', ולשמוח לפני ה'...

ומה שאמר ואכלת לפני ה' אלקיך, נכלל כאן לדבר בדברי תורה, שכך צריך, משום שהקב"ה עומד לפניו, שכתוב זה השלחן אשר לפני ה', וכתוב ואכלת שם לפני ה' אלקיך. ומשום שאדם עומד לפני אדונו הוא צריך גם כן לחון לעניים לתת להם כמו (שהקב"ה נותן לו לאכול, וצריך שלא יהיה זולל על שלחנו, כי הזוללות הוא מסטרא אחרא... וצריך שלא יעסוק בדברים בטלים ובצרכי סעודה, וצריכים לעסוק בדברי תורה, כי כשנאמרים דברי תורה על שלחן נותן האדם תוקף לאדונו.

ושמחת לפני ה' אלקיך זה הוא בכוס של ברכה, כשמברך האדם בכוס של ברכה צריך לשמוח ולהראות שמחה ולא עצבות כלל... 

ובטובו חיינו בזה צריך (לכוון) הרצון למעלה, אל עתיקא דעתיקין, ועל כן הוא בדרך סתום, (שאמר ובטובו ואינו אומר ובטובך, אומר) ובטובו, ולא מטובו, כי ובטובו זהו ימין העליון (דהיינו ספירת החסד), ומטובו זהו מדרגה אחת למטה הבאה מצד ימין, והיא מדרגה למטה ממנו, (דהיינו ספירת היסוד, ועל כן צריך לומר ובטובו), משום שבטוב הזה (שהוא חסד) נבנה העולם, (שכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה), ובו הוא ניזון...

וכאן כיון שאומר ובטובו חיינו, (שהיה אפשר לפרש שהשפע אינו יורד למטה לצדיקים ולרשעים), על כן חוזר ואומר הזן את העולם כולו בטובו בחסד, זה שאמר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ועל כן אומר הזן את הכל, היינו לצדיקים ולרשעים, לכל, זו נקראת ברכת הימין, (שהוא חסד), השמאל (שהוא גבורה ודין) אינו בברכת המזון, ומשום זה יד השמאלית לא תעזור ליד הימנית (לשאת את הכוס).

כיון שבירך ברכת המזון צריכים להדביק את ארץ החיים, (שהיא המלכות) בימין, שתהיה נזונת משם, ולכלכל ולתת מזונות לכל, ועל כן (ברכה) השניה היא ברכת הארץ וצריכים להזכיר בה ברית ותורה, על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו, להראות שמטוב הזה ניזון ברית ותורה, שהוא תקון של טוב הזה.

ומכאן למדנו שנשים פטורות מברכת המזון לצאת ידי חובתן, כי אין בהן תורה וברית, ויחתום על הארץ ועל המזון, כי דבקותם יחד הוא בחסד, על הארץ זו היא ארץ החיים, (המלכות), ועל המזון זה הוא חסד, והם כלולים זה בזה בדבקות אחד...

מהו הטעם שאין כאן (בברכת המזון) שמאל, (אלא ימין בלבד, הוא) משום שאין חלק לסטרא אחרא במזון של ישראל, ואם היה מתעורר שמאל, היה הסטרא אחרא מתעורר עמו, (להיותו נמשך משמאל), וכבר הוא מכר בכורתו וחלקו ליעקב אבינו, ועל כן אנו נותנים לו חלקו למקטרג ההוא בזוהמא של מים אחרונים, ואם אין זוהמה (בידים שנרחצו) הרי חלקו במאכל שהידים קרבו אליו, (כי על כל פנים יש בהם שיורי מאכל)...

אחר שנתברך ארץ החיים הזו מצד הימין, ומקבל מזון, אז מבקשים רחמים על הכל, רחם ה' אלקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכו', כי ממזון ההוא והכלכלה שבארץ החיים, (שהיא המלכות) נקבל מהם אנחנו, (דהיינו ישראל עמך), ובית המקדש יבנה למטה ברחמים האלו, (דהיינו ועל ירושלים עירך וכו').

ובשבת שאין דין, שתהיה נצח והוד בכלל חסדים, (כמ"ש לעיל שנצח, הוא ימין כלול משמאל והוא תוצאה של דין דהיינו ממלחמות והוד, הוא תוצאה מהתפשטות החסדים למטה, נמצא שאינם חסדים ממש אלא בכלל חסדים, אבל בשבת שאין בו דין), אומרים רצה והחליצנו, שרצה הוא נצח, והחליצנו הוא הוד, להיותם אז שניהם (נו"ה) חסדי דוד הנאמנים, (דהיינו חסדים ממש), ועל כן אל תהי צרה ויגון וכו' כי אז רצה ומודים דהיינו נו"ה הם חסדי דוד, (בלי התכללות דין כלל), ושים שלום שאומרים בתפלה בברכת עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו (הוא יסוד, משפיע חסדי דוד הנ"ל אל דוד שהוא המלכות).

ואחר כך אומרים הטוב והמטיב, (משום) שהכל בא מצד ימין ולא מצד שמאל כלום, מי שמברך ברכת המזון מקבל הברכות קודם כולם, (דהיינו קודם לעונים אחריו), ומתברך בכלל ברכת המזון, ועל זה יש לו אריכות ימים. מי שנוטל כוס של ברכה ומברך עליו, כתוב כוס ישועות אשא, מה הם ישועות, זהו ימין שהוא מושיע מכל המטרגים שבעולם, שכתוב ותושע לו ימינו, וכתוב הושיעה ימינך וענני. (תרומה תשסט והלאה, ועיין שם עוד)

רבי יוסי פתח ואמר, ויאכל בועז וישת וייטב לבו, מהו וייטב לבו, היינו שברך על מזונו, והעמידוהו, וזה הוא סוד שמי שמברך על מזונו הוא מטיב ללבו, ומי הוא הוא כמו שכתוב לך אמר לבי וכתוב צור לבבי, שפירושו המלכות שנקראת לב.

ומשום שברכת המזון חביבה לפני הקב"ה כל מי שמברך על השובע מטיב ומשמח למקום אחר, (דהיינו למלכות), וסימנך סעודות השבת, שמקום אחר, (שהוא המלכות) נהנה מברכת השובע ההיא והשמחה, וכאן נהנתה (המלכות) מברכת השובע ההוא של הצדיק בעז, וזהו וייטב לבו.

ומהו הטעם (שהמלכות נהנית מברכת המזון), הוא משום שמזון של אדם קשה לפני הקב"ה, שהוא מקום ההוא, (דהיינו המלכות), וכיון שהאדם אכל ושתה ומברך (ברכת המזון), ברכה ההיא עולה, ונהנית (המלכות) מאלו הדברים הנאמרים על השובע שעולים ושנמצא שנהנה מן המזון למטה (האדם), ולמעלה (המלכות).

וזה הוא סוד בין החברים, הסוד כי בחול אין מקום ההוא נהנה אלא מאלו הדיבורים העולים מתוך השובע, (דהיינו מברכת המזון), וכל המלים מתעטרות ורוות ושבעות בשמחה ומקום ההוא נהנה מהם, ובשבת הוא סוד אחר, שבהמזון ממש ובשמחה ההיא של המזון של מצות שבת (נהנית המלכות, ונמצא המזון עצמו) כלול לגמרי מלמעלה ומלמטה, וז"ס כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ודאי (שהמלכות נהנית) מהנאתו הזו (של האדם), ובשמחה זו שבמזון של מצות שבת כמו שהעמידוהו.

מי שמברך להקב"ה מתוך השובע צריך לכוון לבו ולשום רצונו בשמחה, ולא יהיה עצב, אלא שיברך שמחה בסוד הזה, וישים רצונו שהוא נותן עתה לאחר, בשמחה ובעין טובה. וכמו שהוא מברך בשמחה בעין טובה כך יתנו לו בשמחה ובעין טובה, ועל כן לא יהיה עצב כלל, בשמחה ובדברי תורה, וישום לבו ורצונו לתת ברכה במקום שצריך, (דהיינו למלכות).

כאן סוד, ארבע מרכבות השולטות בארבע רוחות (של המלכות), ומחנות (המלאכים) נזונים מברכה ההיא שעל השובע, ובאלו המלות שבברוך אתה (שבברכת המזון) נהנה ונתגדל ונתעטר בו, (המלכות), ומי שמברך הרצון צריך להיות בשמחה ובעין טובה, ועל כן כתוב טוב עין הוא יבורך.

וכאן תרד לסופו של המקרא, שכתוב, כי נתן מלחמו לדל, ואם לא תאמר כך, (שתחלת הכתוב מדבר בברכת המזון), אין ראש הכתוב סופו, ואין סופו ראשו, (שאין להם קשר זה בזה). אלא טוב עין הוא כמו שהעמדנו שהוא יברך ודאי בעין טובה בשמחה, ולא לחנם הוא מברך בשמחה, כי מברכה ההיא ושמחה ההיא נתן מלחמו לדל, דהיינו המקום הצריך להיות נזון מכל הצדדים, (מימין ומשמאל), מקום שאין לו מעצמו כלום, מקום הנהנה מכל הצדדים ונכלל מכל הצדדים, (שהוא המלכות, ועל כן היא נקראת דל, ועליה אומר כי נתן מלחמו לדל). דברים אלו אינם נמסרים אלא לחכמים היודעים סודות עליונים ודרכי התורה.

תא חזי, בעז היה טוב עין, עזות מצח לא היה בו לעולם. מה כתוב, ויבא לשכב בקצה הערמה, שהוא סוד הכתוב, בטנך ערמת חטים, (הנאמר על המלכות, אף כאן, בקצה הערמה, היא המלכות). מכאן למדתי כל מי שמברך ברכת המזון כראוי בשמחה ברצון הלב, כשעולה מעולם הזה, מקום נתתקן לו תוך סודות עליונים בהיכלות הקדושים (של המלכות הנקראת ערמה, שעל זה רומז הכתוב ויבא לשכב, אחר שיפטר מן העולם, בקצה הערמה, שהיא המלכות). אשרי הוא האדם השומר מצות אדונו, ויודע הסודות שלהם... (ויקהל תנו והלאה)

אבל בתחילה ראיתי בכם (שלא קראתם קריאת שמע), ועתה אני רואה בכם (שאינכם קדושים עליונים) כי אבי לא ראה (קדוש רוכב על) חמור, שלא יוליך אחריו חמור, כדי לסבול עול תורה, וכיון שלא זכיתם שאבי יחמר אחריכם, איני אומר לכם מי הוא אבי. א"ר יהודה לר' יצחק דומה לנו שילד הזה אינו בן אדם. אכלו, ואותו הילד היה אומר דברי תורה וחדושי תורה. אמרו, תנו ונברך, אמר להם יפה אמרתם, משום שהשם הקדוש אינו מתברך בברכה זו אלא בהזמנה... (בלק לז, וראה עוד ברכות-כללי)

ועל כן מי שמברך (ברכת המזון) על היין, ומגיע אל על הארץ צריך להטיל בו מים, משום שאין לו לברך רחם ה' על ישראל עמך רק אם יש מים תוך היין, כלומר (כל עוד שהארת החכמה שבשמאל שה"ס יין אינה מעורבת עם חסדים שבימין שה"ס מים, אין רחמים במלכות, אלא היא כולה דין בלי רחמים. ואם אינו מטיל בה מים, מי היה יכול לסבול את דינין של המלכות). וזה היה לו (לשר המשקים) לבשר את יוסף... (בלק פט)

פתח ואמר, מונע בר יקבוהו לאם וברכות לראש משביר. מקרא זה כפשוטו, אבל למדנו, כל אדם חייב בברכת המזון, ואם אינו יודע אשתו או בניו מברכים בשבילו, ותבא מארה לאותו אדם שאינו יודע לברך עד שהוא צריך לאשתו ולבניו שיברכו בשבילו.

ואם הוא יודע הוא צריך לחנך את בנו, ולתת לו כוס שיברך, ומי שמונע אותו שלא יתחנך, יקבוהו לאם, מונע בר, (פירושו שמונע הבן) שלא לברך להקב"ה ולא יתחנך במצות, יקבוהו לאם, יקבהו היה צריך לומר (לשון יחיד), או יקבוהו לאומים, אלא לאם כתוב, (שפירושו) להאם הקדושה, (שהיא מלכות) יקבוהו לאותו האדם שמנע את הבן מלברך את הקב"ה, (דהיינו שיהיה מקולל למלכות שלא תשפיע לו ברכות).

אני בן יחיד לאמי, תנו לי כוס ואברך אל המלך הקדוש, שנתן בבית אמי גבורי כח, שדברתי לפניהם דברים קשים ונצחתי אותם, ומשם זה אני אברך...

וסוד הדבר כתוב בסוד שלמעלה, מה שמו ומה שם בנו כי תדע, שם ההוא ידוע, ה' צב-אות שמו, (שהוא בינה, שכל הצבאות שלה הם). שם בנו היינו ישראל שמו, (שהו ז"א הנקרא ישראל), שכתוב בני בכורי ישראל, והרי ישראל כל המפתחות של האמונה (דהיינו כל המדרגות של המלכות הנקראת אמונה) תלויות בו (בז"א שנקרא ישראל), והוא משתבח ואומר ה' אמר אלי בני אתה, (אשר הוי"ה שהוא בינה אמר לז"א בני אתה). וכך הוא ודאי, כי אבא ואמא (דהיינו ימין ושמאל דבינה הנקראים ישראל סבא ותבונה וגם אבא ואמא) העטירו אותו (את ז"א) וברכו אותו בכמה ברכות...

כל הברכות שלמעלה ושל מטה עולות לבן הזה (ז"א) ומתעטרות. ומי שמונע ברכות מבן הזה יפרשו חטאיו לפני המלך הקדוש, דהיינו לאם ממש, (שהיא בינה, ועל זה נאמר מונע בר יקבוהו לאם), וברכה לראש משביר, הוא מי שמברך ומזמין בכוס של ברכה את מי שצריך, (דהיינו את הקב"ה), בזה נשבר הסטרא אחרא ובשבירתה נכנעת וצד הקדושה מתעלה, וזה שאמר וברכה לראש משביר, כמו שהוא מעלה ומברך את הקב"ה ועושה לסטרא אחרא שתשבר, כך הקב"ה מושך עליו ברכות מלמעלה, ואותה הנקראת ברכה (שהיא המלכות), שורה על ראשו.

מכאן והלאה חברים תנו ונברך. נתנו לו כוס של ברכה וברך. וכל החברים היו בשמחה אשר מיום הלולא של ר' אלעזר לא שמחו החברים כאותו יום שישבו שם. הקדימו וברכו אותו בשמחה ברצון הלב... (בלק קכ והלאה, ועיין שם עוד)

(תקון) השמיני הוא, שלשלשה צריך כוס, למה, (הוא משום שהכוס רומז על בינה), ובינה היא ספירה שלישית מעשר ספירות, (כשמתחילים לספור ממעלה למטה, דהיינו כתר חכמה בינה), ומשום זה פחות משלשה לא צריך כוס...

(תקון) התשיעי הוא כוס של ברכה, שהוא רביעית לוג, שהשיעור שלו הוא כנגד ה', (שהיא אות) רביעית של שם הויה, תקון העשירי הוא שבעשרה אומר נברך לאלקינו, כי שכינה תחתונה (שהיא המלכות) היא רביעית ועשירית, רביעית בשם הוי"ה, ועשירית בעשר ספירות שהן (סוד עשר אותיות) יו"ד ה"א וא"ו ה"א, (ועל כן צריך עשרה להזכיר השם אלקינו). וכמה צריך האדם לשמור עצמו שלא לזרוק דברים אלו במקום שאינו צריך... (פנחס רע"מ תרמ)

והיה עקב תשמעון וגו' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך וגו', מצוה זו היא לברך את הקב"ה על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעולם הזה, ואם אינו מברך נקרא גזלן להקב"ה, שכתוב גוזל אביו ואמו, והעמידו החברים, (שסובב על הקב"ה), משום שהברכות שהאדם מברך את הקב"ה באים להמשיך חיים ממקור החיים, (שהוא בינה), לשמו הקדוש של הקב"ה ולהריק עליו מאותו שמן העליון (שהוא שפע החכמה), ומשם בא להמשך בכל העולם.

וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, ובאלו הברכות מריק האדם במלים אלו (שפע) מאותו מקור העליון (שהוא בינה), ומתברכים כל המדרגות והמקורות (של ז"א ומלכות), ומתמלאים בשפע להריק לכל העולמות ומתברכים כולם יחד.

ועל כן צריך האדם לשום רצונו בסוד הברכות בשביל שיתברכו האבות (שהם חג"ת דז"א), והבנים (שהם נה"י דז"א) כולם ביחד... וכבר העמדנו שכתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ואחר שאותה הברכה באה ושורה על ראשו של המברך מתפשט משם לכל העולם... (עקב א, ועיין עוד ברכות-כללי)

תיקון העשירי (שעל השלחן של שבת), ברכת המזון, הרי העמידו חכמים, בשלשה (שאכלו כאחד) שצריכים כוס. וסוד הדבר הוא משום (ששלשה) הוא בחינת אהבת כלולותיך, (שפירושו אהבה של ג') כל שהם האבות, (שכתוב בהם בכל מכל כל), כי כלולותיך היא מלשון כל...

ברכת המזון מן התורה מאין לנו, כי נאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, ולמדנו בברייתא וברכת, זו ברכת הזן את הכל, את ה' אלקיך זו ברכת המזון, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו ברכת בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון, אין לי אלא (הברכות) שלאחר המזון, שלפני (המזון) מנין, הוא שנאמר אשר נתן לך, משעה שנתן לך חייב אתה לברכו.

ודרשו חכמים ז"ל משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תקן להם ברכת הארץ בשעה שהכניסם לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. עוד נמצא בפרשת המן רמז לברכת המזון במן עצמו, שנאמר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלקיכם. (עקב סב)

רבי נחמיה פתח, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, ואכלת ושבעת היינו כל האוכל ואינו מברך ברכת המזון נקרא משחית וגזלן, שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית.

וא"ר יודאי גדול כח ברכת המזון שמוסיף כח ברכה בגבורה של מעלה. א"ר חנינא גדול כח ברכת המזון שמוסיף ברכה על מעשה ידיו של אדם. (זהר חדש רות תקלב)

פתח אותו בחור ואמר, צעיר אני לימים ואת ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם, עד שאפתח ואמר בדברים שבברכת המזון.

ואמר עתה שאמרת שאפילו ברכת המזון איני יודע, הנה בברכת המזון יש דברים ידועים, והם עשרה, אחד הוא, לערוך שלחנו כפי המזון (שיש לו), ומי שאין לו כל כך מזון, ויערוך שלחנו הוא משובח, משום (שבעריכת השלחן) הוא יושב לאכול לפני המלך, שכתוב ואכלת לפני ה' אלקיך.

השני הוא נטילת ידים לפני האכילה, כי מי שואכל בלי נטילת ידים, כאלו אוכל (לחם) טמא, השלישי הוא נטילת ידים שיטול יד ימין בשמאל... כל עשרה (דברים) אלו צריכים לפני ברכת המזון, וכל אחד ואחד יש בו טעם מהישיבה העליונה, ואני אחזור עליהם... (שם תקמ ועיין שם עוד וערך כוס של ברכה)

מכילתא:

ומנין שהן מברכין על המזון, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה, על הארץ זו ברכה שניה, הטובה זו ירושלים, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון, אשר נתן לך שגמלם כל טוב... (בא טז)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית קורין קריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה, ואוכלין פיתן ומברכין לפניה ולאחריה... והתניא אין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה שתים, כיצד, ברכה ראשונה כתקונה, שניה פותח בברכת הארץ וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ, במה דברים אמורים בעושין בשכרן, אבל עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין כתיקונה. (ברכות טז א)

נשים עבדים וקטנים... וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון... פשיטא, מהו דתימא הואיל וכתיב בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע כמצות עשה שהזמן גרמא דמי, קא משמע לן... אמר ליה רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, למאי נפקא מינה, לאפוקי רבים ידי חובתן...

דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרב אמי וזמנין אמר לה משמיה דרב אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים, והלא אתה נושא פנים לישראל. דכתיב ישא ה' פניו אליך. אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. (שם כ א)

והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים, ותנן על המזון מברך (בעל קרי) לאחריו ואינו מברך לפניו. אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן. אמר רב יהודה מניין לברכת המזון לאחריה מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת... (שם כא א)

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן... נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין, עד כזית, רבי יהודה אומר עד כביצה... (שם מה א, וראה שם עוד)

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי בעל הבית בוצע ואורח מברך, בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך, כדי שיברך לבעל הבית. מאי מברך, יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא. ורבי מוסיף בה דברים, ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשה ידיו ולא במעשה ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועון מעתה ועד עולם. עד היכן ברכת הזימון, רב נחמן אמר עד נברך, ורב ששת אמר עד הזן... (שם מו א, וראה שם עוד)

ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומיקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו, אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן, אמרה ליה אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה, אשתבע לה, אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה, אותביה בין דידיה לדידה, אמר ליה חזית כמה יקרא עבדינא לך, אמר ליה לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרא לי... יהבו ליה כסא לברוכי, אמר היכי אבריך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו, שתייה לההוא כסא, יהבו ליה כסא אחרינא ובריך... אמר ר' חייא בר אבא אר"י לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן... (שם מח א, וראה שם עוד)

אמר רב נחמן משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר... הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה.

תנו רבנן סדר ברכת המזון כך היא, ברכה ראשונה ברכת הזן, שניה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית הטוב והמטיב, ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, ואומר קדושת היום באמצע, רבי אליעזר אומר רצה לאומרה בנחמה אומרה, בברכת הארץ אומרה, בברכה שתקנו חכמים ביבנה אומרה. וחכמים אומרים אינו אומרה אלא בנחמה בלבד.

תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן, את ה' אלקיך זו ברכת הזמון, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון, אשר נתן לך זו הטוב והמטיב. אין לי אלא לאחריו לפניו מנין, אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן. רבי אומר אינו צריך, ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן, אבל ברכת הזמון מגדלו לה' אתי נפקא. על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים... הטוב והמטיב ביבנה תקנוה... 

תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו, נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית, רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה, פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה, שזו נתנה בשלש בריתות וזו ניתנה בי"ג בריתות. ר' אבא אומר צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף, והפוחת לא יפחות מא', וכל הפוחת מא' הרי זה מגונה, וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע את ישראל בבונה ירושלים הרי זה בור. וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו...

פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן, חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות, מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן, ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא. תנו רבנן מהו חותם בבנין ירושלים רבי יוסי בר' יהודה אומר מושיע ישראל... אימא אף מושיע ישראל...

יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת. אמר ליה מאן אמרה, רב. הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים, א"ל מאן אמרה, רב. הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של ראש חדש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה, אי חתים בה אי לא חתים בה, אי דידיה אי דרביה... אמר ליה לאו איתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב, אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש... (שם מח ב, וראה שם עוד)

תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה ושטיפה... נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו... א"ר יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ר' יוסי בר חנינא אומר זוכה ונוחל שני עולמים... (שם נא א, וראה עוד כוס של ברכה)

כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך, בשלשה והוא אומר ברכו... אמר שמואל לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל... (שם מט ב, וראה שם עוד)

מי שאכל ושכח ולא בירך, בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר... אמר רב זביד ואיתימא רב דימי בר אבא מחלוקת בשכח אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך... תניא, אמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא ברך יחזור לראש הבירה ויברך, אמרו להן בית שמאי לבית הלל לדבריכם מי ששכח ארנקי בראש הבירה לא יעלה ויטלנה... הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא דדהבא, וחד עביד במזיד כבית הלל ואכליה אריא... (שם נג ב, וראה שם עוד)

ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו... כוס של ברכה לברך ואינו מברך... דכתיב ואברכה מברכיך. (שם נה א)

איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון, כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אינו מזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה... איבעיא להו מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון, אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך, ראש חודש דאורייתא צריך, או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא מזכרינן. רב אמר מזכיר, רבי חנינא אמר אינו מזכיר, אמר רב זריקה נקוט דרב בידך דקאי רבי אושעיא כוותיה, דתני ר' אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף... ויש בהן הזכרה בברכת המזון... (שבת כד א)

דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב וזימנין א"ל משמיה דרב (אשי), מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק טול וברך, אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו, אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה טול וברך, אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי, אומר לו ליהושע טול וברך, אומר להן איני מברך שלא זכיתי לבן... אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. (פסחים קיט ב)

אלו נאמרין בכל לשון... וברכת המזון... דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, בכל לשון שאתה מברך. (סוטה לג א)

ואמר ריב"ל אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, אל תיקרי יבורך אלא יברך. (שם לח ב)

...לאחר שאכלו ושתו א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל, אמר לו כוס של ברכה אני שותה, יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים. (חולין פז א)

הכל חייבין בזימון לאתויי מאי, לאתויי נשים ועבדים, דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן, הכל מצטרפין לזימון לאתויי מאי, לאתויי קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. (ערכין ג א)

תלמוד ירושלמי:

רבי זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת... (ברכות א ב)

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אתו, מה טעם ויתן להם ארצות גוים, מפני מה, בעבור ישמרו חוקיו וכו'. רב בא ברבי אחא בשם רבי אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו, אמר רבי אילא אם אמר מנחם ירושלים יצא. (שם יא ב)

תני כל מצות שאדם פטור מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון... דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת, מי שאכל הוא יברך. (שם כה ב)

...דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי אלו מברכין ברכה ראשונה וכוללין של ירושלים בשל ארץ וחותמין בשל ארץ, אבל אם היו עושין עמו בסעודתן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אלו מברכין ארבע. דבית ינאי עבדן לה כמטבע ברכה. מהו להזכיר בה מעין המאורע, א"ר אבא בר זימנא ר' זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע, א"ר ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנו מיחוש... (שם מה א)

אי זו היא ברכה ראשונה, דבית רב אמרו זו ברכת הזימון, רב זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל, ר' חלבו בן חנן בשם רב זו הזן את הכל... אמר רב חונה תיפתר בר' ישמעאל דאמר ר' ישמעאל הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, זו ברכת הזימון, את ה' אלקיך זו הזן את הכל, על הארץ זו ברכת הארץ, הטוב זו ברכת בונה ירושלים... אשר נתן לך זה הטוב והמטיב... (שם נא ב, וראה שם עוד)

רבי זעירא סלק גביה רבי אבהו לקיסרין אשכחיה אמר אזל למיכול, יהב ליה עגולה דקיצי (ככר לבצוע), אמר ליה סב בריך, אמר ליה בעל הבית יודע כחו של ככרו. מן דאכלון אמר ליה סב בריך, אמר ליה חכם רבי לרב הונא אנשא רבה (אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול), והוא הוה אמר הפותח הוא חותם... (שם נט א)

מדרש רבה:

ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ, ממי קנאן... א"ר יצחק היה מקבל את העוברים ואת השבים ומשהיו אוכלין ושותין היה אומר להן ברכו, והן אומרים לו מה נאמר, והוא אומר להם אמרו ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו... (בראשית מג ח)

...והוא מביא להם פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים, ומי מברך תחלה, הכל חולקין כבוד להקב"ה שהוא יצוה לברך, והקב"ה אומר למיכאל ברך והוא אומר לגבריאל, וגבריאל לאבות העולם והן חולקין כבוד למשה ולאהרן, והם לזקנים, והן חולקין כבוד לדוד ואומרים המלך שבארץ יברך את המלך שבשמים, ונותנין לדוד הכוס ואומר (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא... (שמות כה י)

הלכה עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון, שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ ישראל היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו לארץ ישראל היו מברכין על הארץ ועל המזון, משחרבה הוסיפו בונה ירושלים, משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, ואין לך חביבה מכולם יותר מברכת על הארץ ועל המזון, שכך אמרו חכמים ז"ל כל מי שאינו מזכיר בברכת המזון על הארץ ועל המזון ארץ חמדה וברית ותורה וחיים לא יצא ידי חובתו. (במדבר כג ז)

ויאכל בעז וישת וייטב לבו, למה וייטב לבו שברך על מזונו. (רות ה טו)

מדרש תנחומא:

את מוצא כששלח יעקב את יוסף אצל אחיו... השליכוהו לבור, אמרו נאכל ונשתה ואחר כך נעלהו ונהרגהו, אכלו ושתו באו לברך, אמר להם יהודה אנו מבקשין להרוג נפש ונברך לאלקינו, אין אנו מברכין אלא מנאצין, על זה נאמר (תהלים י') ובוצע ברך נאץ ה'... (תשא ב)

פסיקתא:

ילמדנו רבינו אדם מישראל שבירך על המזון בראש חודש ושכח ולא הזכיר של ראש חודש כיצד הוא צריך לעשות, למדונו רבותינו שכח ולא הזכיר של ראש חודש ומשגמר ברכת המזון ונזכר מיד עד שלא הסיח דעתו מן הברכה אין צריך לחזור לכתחילה, אלא גומרה ברכה קטנה בסוף, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ראשי חדשים לישראל עמו, ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים. (פרשה א)

ילקוט שמעוני:

אוכלי עמי אכלו לחם זה ישראל שהיו מברכין להקב"ה על הלחם ועל מה שהם אוכלים, שנאמר קדש ישראל לה'. אלקים לא קראו אמר רבי לוי אלו עו"א שהם אומרים שהטובה שהיא נאה אין הקב"ה קורא אותה... (תהלים נג, תשע)

תרגום יונתן:

וסעדו לבכם - ...ואודו לשום מימרא דה' ובתר כדין תעבירון... (בראשית יח ה)

וברכת - ותהוון זהירין בזמן דאתון אכלין ושבעין הווי מודין ומברכין קדם ה' אלקכון על כל פירי ארעא משבחא דיהב לכון. (דברים ח י)

רמב"ן:

ואכלת ושבעת וברכת - כי תזכור עבודת מצרים וענוי המדבר, וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את השם. ורבותינו קבלו שזו מצות עשה, וטעמו ותברך את ה' אלקיך... וטעם על הארץ הטובה - יצוה שתברכהו בכל עת שתשבע על השובע ועל הארץ שנתן לך שינחילנה לך לעולמים ותשבע מטובה. והנה חיוב המצוה הזאת בכל מקום. (שם)

אמר "מטובו חיינו" הרי זה בור, שנשמע מדבריו שהם חיים ממקצת טובו, כלומר בחסרון... וברכת הזן משה תיקן אותה בשעה שנתן מן לישראל מן השמים... וברכת הארץ אחר שהזכיר בה ארץ טובה ורחבה צריך שיזכיר בה ברית, לפי שניתנה הארץ לאברהם בשעה שנצטוה על המילה. ולא נראה לי טעם זה, שכבר הובטח בארץ קודם לכן פעמים, אלא לפי שכיוון שנכנסו לארץ נצטוה יהושע למול את בני ישראל... ואחר כך מזכיר תורה, לפי שלא היתה התורה שלמה אלא בארץ ישראל, שהרבה מצוות תלויות בארץ... ואחר שהזכיר כל זה בברכת הארץ חוזר ומברך ברכה אחת כנגד ירושלים לבדה שהיא עיקר הארץ, מכוונת כנגד ירושלים של מעלה, וצריך שיזכיר בה מלכות בית דוד ששם כסאו. וג' ברכות אלו מן התורה. (האמונה והבטחון פרק ח)

משנה תורה:

מצות עשה מהתורה לברך אחר אכילת המזון, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת", ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע, שנאמר ושבעת וברכת, ומדברי סופרים אפילו אכל כזית מברך אחריו... (ברכות פרק א א)

סדר ברכת המזון כך הוא, ראשונה ברכת הזן, שנייה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית הטוב והמטיב. ברכה ראשונה משה רבינו תיקנה, שניה יהושע, שלישית דוד ושלמה בנו, רביעית חכמי המשנה תיקנוה. (שם ב א)

הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פיתן אין מברכין לפניה, ומברכין לאחר סעודתן ב' ברכות בלבד, שלא יבטלו מלאכת בעל הבית, ברכה ראשונה כתיקונה, שניה פותחת בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ, ואם היו עושין בסעודתן בלבד או שהיה בעל הבית מיסב עמהם מברכין ד' ברכות. (שם שם ב)

ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה ובסופה, וחותם על הארץ ועל המזון, וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה לא יצא, וצריך להזכיר בה ברית ותורה... ברכה ג' פותח בה רחם ה' אלקינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, או נחמנו ה' אלקינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה..וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד. (שם שם ג וד)

בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, ואומר קדושת היום באמצע. כיצד מתחיל נחמנו ה' אלקינו בציון עירך או רחם ה' אלינו על ישראל עמך... ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים או בונה ירושלים, ואומר באמצע בשבת אלקינו ואלקי אבותינו רצה והחליצנו ה' אלקינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה... ובימים טובים אומר יעלה ויבא, וכן בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף באמצע ברכה שלישית יעלה ויבא. (שם שם ה)

בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה, ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואחר כך יעלה ויבא... (שם שם ו)

ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות, וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית, כיצד אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו', ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה. (שם שם ז)

וכשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית המלך החי הטוב והמטיב א-ל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו, ומבקש רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה וגומר הרחמן וכו'.

בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם. ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים... (שם שם ח וט, וראה ברכת חתנים)

שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום, אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש, ברוך אתה ה' מקדש השבת. ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים, ומתחיל בברכה רביעית וגומר. ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן... (שם שם יב)

מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו חוזר ומברך, נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך. וכן אם נעלם ממנו לא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך, והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו. (שם שם יד)

כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות, וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז.

במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה, אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל. (שם ג יא ויב)

כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל, אכל כשהוא מהלך, יושב במקום שפסק ויברך, אכל כשהוא עומד יושב במקומו ויברך. שכח לברך ברכת המזון ונזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו, מברך במקום שנזכר, ואם היה מזיד חוזר למקומו ומברך. ואם בירך במקום שנזכר יצא ידי חובתו. וכן אם בירך כשהוא עומד או כשהוא מהלך יצא ידי חובתו. ולכתחלה לא יברך ברכת המזון ולא ברכה שמעין שלש אלא כשהוא יושב ובמקום שאכל.

היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראהו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר, הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך בתחלה המוציא ואחר כך יגמור סעודתו... (שם פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)

נשים ועבדים חייבין בברכת המזון. וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן, או אינם חייבין מן התורה, לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן. אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי לחנכן במצות.

שלשה שאכלו פת כאחד חייבין לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון, ואי זו היא ברכת הזימון, אם היו האוכלים משלשה עד עשרה מברך אחד מהם ואומר נברך שאכלנו משלו, והכל עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ואחר כך אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו, עד שיגמור ארבע ברכות, והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה. היו האוכלין מעשרה ולמעלה מזמנין בשם... (שם פרק ה א והלאה)

הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נישואין ולהכינה עד שלשים יום אחר הנישואין מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו... וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חדש מברך שהשמחה במעונו.

הכל חייבין בברכת הזימון כדרך שחייבין בברכת המזון, אפילו כהנים שאכלו קדשי קדשים בעזרה, וכן כהנים וישראלים שאכלו כאחד ואכלו הכהנים תרומה וישראל חולין חייבין בזימון כחיובן בברכת המזון.

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן אבל מזמנין לעצמן, ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מפני הפריצות, אבל נשים מזמנות לעצמן או עבדים לעצמן, ובלבד שלא יזמנו בשם... קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו, ואף על פי שהוא כבן שבע או כבן שמונה ומצטרף בין למנין שלש בין למנין עשר לזמן עליו, והעכו"ם אין מזמנין עליו... (שם שם ה והלאה, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

מעשה באדם היה בבית שאכלו ג' על שולחן אחד, אמרו לו אכול עמנו ותשמע ברכת המזון בזימון, אמר להם אתם מאריכים על השולחן ומדברים דברים בטלים, ואני אוכל במהירות ומיד עוסק בתורה. (תתקמח)

רבינו בחיי:

...ואלו הן הח' (ברכות): נטילת ידים, המוציא, וד' של ברכת המזון, ועל היין לפניו ולאחריו. וצריך האדם להתקדש על שולחנו בסעודתו בח' ברכות אלו, ויתבונן בהם כדי שיהיה שולחנו לפני ה'. כי בנוהג שבעולם שהמאכל והמשתה מביא את האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב, ויבא מזה שישכח את השי"ת, לפיכך צריך שיתבונן בברכות אלו מה שמוציא מפיו, כדי שימשוך את לבו לתאוות השי"ת, ולא לצד תאוות המאכל והמשתה, וצריך שיזכור את העיקר במקום שהוא סבה לשכחתו... (כד הקמח ברכה)

ודרשו ז"ל י' דברים נאמרו בכוס של ברכה... ואמרו ז"ל יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה י' זהובים. ובזה יש לנו אסמכתא, דכתיב ואברך את ה', וסמיך ליה, י' זהב משקלם. והענין כי המברך ממשיך כח העושר אל הנפרדים ומשם אל העולם השפל, עם זה יהיה העולם שבע רצון ומלא ברכת ה', ומי שאוכל ואינו מברך על מזונו הרי זה שוכח את השם... ויזהר ביותר בברכת השולחן שהם ח', ושיתבונן בכל הברכות ויזכור השם באימה וביראה... (שם)

ברכות השולחן ח'... לפי ששקול השולחן כמזבח, מה מזבח מכפר אף שולחן מכפר, כשהוא מאכיל שם את העניים הרי הוא הקרבן, וכשם שהיו במזבח הקטורת שהוא מכפר יותר מכל הקרבנות ח' מיני בשמים, ד' בשמן המשחה וד' בקטורת המפורשים בכתוב, כן נצטווינו לברך על השולחן כנגדם ח' ברכות, ורוב בני אדם אינם מתבוננים ולא שמים על לב הענין הזה... (שולחן של ד' שער א)

תיכף לנטילת ידים ברכה, כלומר, מי שנטל ידיו במים אחרונים יש לו לברך ברכת המזון מיד. ובירושלמי... וכל מי שסומך לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרגו באותה סעודה. יש להזהר כשבא לברך שלא ישאר שולחן בלא לחם, כדי שתחול ברכה על מה שנשאר, שאין הברכה חלה אלא על היש. וכן במקדש לא נשאר שולחן בלא לחם. יש להזהר גם כן כשבא לברך שיסיר המאכלת מן השולחן מפני שהשולחן נקרא מזבח, והוזהרנו שלא להניף עליו ברזל, לפי שהוא כחו של עשו שנתברך מפי אביו ועל חרבך תחיה, וכתיב ואת עשו שנאתי, לכן הוא מרוחק מן המקדש. וכן הוזהרנו לסלקו מהשולחן, שהחרב הוא המחריב ואין לו העמדה במקום ברכה שהוא שלום, שהרי מזבח ושולחן מאריכין ימיו של אדם.

יש להזהר לפרוש מפה על הפת שבשולחנו בשעת ברכה, כדי שלא יתבייש הפת כשאנו מברכים מזונינו על היין ולא על הפת.

ברכת המזון ג' ברכות מהתורה ורביעית מדברי סופרים. וגדול שבשולחן מברך, ואף על פי שבא לאחר סעודה, וסימן לברכות וציפית אותו זה"ב, הזן, הארץ בונה ירושלים... ברכת המזון אין לברך אותה אלא מיושב, ואם היה אוכל מהלך או עומד יושב במקומו ומברך... (שם, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

לברך את השי"ת אחר שיאכל האדם וישבע מלחם או משבעת המינים הנזכרים בכתוב כשהוא זן מהן... וזאת השביעה אינה שוה בכל אדם אבל כל אדם יודע שביעתו, וידענו שיעור שביעת הצדיק, שהוא באכלו לשבע נפשו, ארצה לומר כדי מחיתו לבד...

משרשי המצוה הקדמה: הלא הגדתי לך בני במה שקדם כי לשם ברוך הוא כל הכבוד וההוד וכל הטוב וכל החכמה וכל היכולת וכל הברכה, ודברי בן אדם וכל מעשהו אם טוב ואם רע לא יוסיף ולא יגרע, על כן צריך אתה להבחין כי באמרנו תמיד בברכות ברוך אתה השם אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה במי שאיננו צריך לשום תוספת חלילה... 

כך מקובל אני מרבותי ישמרם הא-ל שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו... (עקב מצוה תל, וראה עוד ברכות-כללי)

בעל הטורים:

ואכלת ושבעת - וסמיך ליה פן תשכח, שצריך להזכיר יום המיתה בברכת המזון, ולכך תקינו הטוב והמטיב על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה. וברכת - היינו ברכת המזון, וכן צריך לברך לפניו, ואכלת ושבעת וברכת כבר, שאסור ליהנות מעולם הזה בלא ברכה... (דברים ח י)

הרקאנטי:

ברכת המזון בשלשה טעונה כוס, שלא בשלשה אינה טעונה כוס, כי השכינה הרמוזה בכוס של ברכה מקבלת משלשה אבות העליונים או מג' ספירות אחרונות, כמו שאמרו בספר הזוהר מטרוניתא לא מתברכא אלא בכלל דתלתא אילין אינון נצח הוד יסוד, ומתבסמא ומתברכא באתר קדש הקדשים דלתתא, דכתיב כי שם צוה ה' את הברכה. ופותח המברך ואומר נברך שאכלנו משלו, ולא פירש למי, שהרי אינו רשאי לומר למי שאכלנו משלו, ויש בו סוד כאשר אמרו במדרש רות. וידעת כי השכינה רמוזה בכוס של ברכה ונותן עיניו בו, ואם היה אומר למי היה נראה מכוונתו שאין המברך ההוא רמוז לפניו, ר"ל בשכינה שכוונתו בה בשעת הברכה. אמנם אחרי שהכוס מונח לפניו ונותן עיניו בו כענין תמיד עיני ה' אלקיך בה, וכוונתו בו בברכה זו אין לומר למי. והעונין למברך צריכין להסתכל בשכינה ולומר ברוך שאכלנו משלו, כלומר גם אנו מודים לדעת המברך כי אכלנו ממזון השכינה שקבלה מן המרכבה העליונה לזון העולמים...

אמנם במדרש רות פירש הטעם כי "מטובו" משמע שאין כוונת המברך במדת הטובה עצמה רק במדת של מטה היוצא ממדת הטוב, ואינו כן, כי כוונת המברך בברכה זו ההיא במדת הטובה עצמה שהוא במדת האור הגנוז...

ובכל מקום שתמצא בברכה ראשונה מלת "כל" רמז לצדיק, שנאמר אני ה' עושה כל, וזהו כי הוא זן ומפרנס לכל, כענין כי אתה תברך צדיק, ועל כן חתם ברוך אתה ה' הזן את הכל. והנה הברכה הראשונה של ברכת המזון מיוסדת על המכריע הראשון, וברכה שניה נאמרה על השכינה, וזהו אמרו ארץ טובה ורחבה, כענין ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה... והבן כי קרא לארץ הנזכרת שלשה שמות, והן חמדה טובה ורחבה, חמדה בהיותה ביחוד שלם וכלולה ביסוד עולם... וטובה בהיות מדת הטוב שוכן בתוכה, שנאמר "גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה"... רחבה נקראת כשמקבלת במלוי מרחובות הנהר, וסימניך "ורחבה ונסבה למעלה". נמצאת שרמז בשלשה תיבות על ג' קבלותיה, חמדה כשמקבלת מן היסוד, טובה כשמקבלת מן הטוב, רחבה כשמקבלת מן הבינה, וכשאין בה אחת מכל אלו אז נראית יבשה, ועל כן ארז"ל כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה ומלכות בית דוד בבונה ירושלים בכוונה לא יצא ידי חובתו... (עקב, ועיין שם עוד)

ספר העקרים:

ובג' הזמנים הללו הקב"ה זן את האדם ומעמידו בחיים חיותו בחן ובחסד וברחמים, ועל כן נזכרו אלו הג' לשונות בברכת הזן שתקן להם משה לישראל כנגד שלשה זמנים הללו, כי בשני העליה שהתמורה הנעשית מן המזון היא רבה ויותר מן ההתכה אין צריך חסד גדול להעמיד אדם בחיים, כי לפי שהתמורה אינה דומה מכל וכל לליחות השרשי צריך איזה עזר אלקי, ועל כן יספיק לזה חן הא-ל יתברך. ובשני העמידה שההתכה היא שוה אל התמורה או קרוב לה יצטרך עזר יותר גדול, והוא חסד הא-ל להעמידו בחיים. ובשני הירידה שההתכה מרובה מאד מהתמורה הבאה מהמזון צריך האדם רחמים להעמידו בחיים... (מאמר ד פרק לה)

ספר חרדים:

מצות עשה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך", וצריך שיברך ברכת המזון בנחת ובקול רם ובשמחת הלב, כדכתיב "ויאכל בעז וישת ויטב לבו", ופירשו שבירך ברכת המזון. ויכוין בארבע ברכות כנגד ד' אותיות שבשם הגדול, ויכוין שישפיע שפע ברכות לד' עולמות אצילה בריאה יצירה עשיה. וכתב בספר החינוך שקבל מרבותיו שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימי חייו. ממנין תרי"ג, והנשים ספק אי חייבין בברכת המזון מן התורה. (פרק ד' מ"ע מן התורה התלויות בפה בקנה)

מהר"ל:

הברכה שהיא עיקר בברכות היא ברכת המזון, שיהיה נזהר לברך את השי"ת אשר נתן לו מזונות, שהוא דבר גדול על הכל, וכמו שאמרו בפרק ערבי פסחים קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, שהגאולה מיד אחרים על ידי מלאך, אבל הפרנסה שהיא קיום האדם הנה גם העליונים צריכים אל הקיום מן השי"ת, ואיך יהיה דבר זה על ידי מלאך, שגם הוא צריך לקיום ואינו יכול אם כן להשלים אחר, ולפיכך פרנסה על ידי השי"ת בעצמו. ונזכרו שם הרבה דברים על המזונות שהם קשים, ולכן השכל מחייב שלפי גודל הדבר הזה שהאדם מקבל הפרנסה עליו להודות ולברך את השי"ת על זה ברכה שלמה. ומאד דקדקו חכמים על ברכת המזון שתהיה בשלמות הגמור, כמו שהשי"ת השלים את האדם במזונותיו, וצריך שתהיה על כוס של יין המורה על הברכה... 

ומה שאמר משה תיקן וכו', אף על גב שברכת המזון מדאורייתא, רוצה לומר שתיקן נוסח הברכה. ומה שיש לברך ג' ברכות אלו, כי השי"ת נתן לאדם ג' דברים, האחד שנתן לו המזון ההכרחי אליו, השני נוסף על כך נתן להם הארץ הטובה המבורכת בכל, עד שיש להם גם דבר שאינו הכרחי, יותר מזה שנתן להם תכלית השלמה הוא בית המקדש, שעל ידו יש להם הברכה בשלימות לגמרי, כבמסכת סוטה, מיום שחרב בית המקדש פסקה ברכה מן העולם. וברכה רביעית הטוב והמטיב, כי ג' ברכות הראשונות הן דברים שהאדם מוכן אליהם, אבל הטוב והמטיב זה מצד השי"ת הנותן טובה על טובה, וזה אינו מצד המקבל כלל...

הזן את העולם כולו בטובו - רוצה לומר השי"ת מצד טובו מפרנס את הכל. ואחר כך אמר, כי פרנסת העולם היא מג' פנים, כי יש שראויה לו הפרנסה מצד הדין, והם הצדיקים, ועל זה אמר בחן, כי נושאים חן בעיני ה'. ויש שהשי"ת מפרנסו מצד החסד, בני אדם שהם כבהמות ואין להם דעת, ויש שפרנסתם מצד הרחמים, הקטנים שאינם יודעים מאומה, ויש לרחם עליהם, ואמר הוא נותן לחם וכו', כי הלחם סועד הלב ומחזקו, שבו חיות האדם. ובדבר זה משותפים כל הנבראים, שהוא יתברך נותן להם קיום בשוה, רק שהם מחולקים בפרנסתם כל אחד כפי שראוי לו.

ומה שנותן לכולם הוא מצד חסדו, כי החסד הוא מצד עצמו, ולא מצד המקבל, ודבר שהוא מצד עצמו של הקב"ה הוא בלי תכלית, וכן החסד שהוא עושה לעולם, ולא כן המשפט והרחמים שהם מצד המקבל...

וזכר ד' דברים, כי הוא זן מה שצריך לחיותו ואכילתו, ומטיב לכל חוץ מצרכיו והוא תוספת הטובה, ומכין מזון נאמר על שאר הנבראים, כי רק באדם שייך לשון נתינה.

ברכה שניה מתחילה נודה לך, כי מה שנתן להם הארץ שממנה חיי האדם נתן להם מתנת עולמים, ולא כן ברכת המזון שמפרנס אותו כל שעה, ובנין בית המקדש אינו חיות האדם כמו הארץ, ותמצא תמיד הודאה על החיים. ותיקנו לומר ארץ חמדה טובה ורחבה, שאלו ג' דברים היו בארץ בזכות ג' האבות... ודבר עשירי אמר ועל אכילת מזון כו', כי אכילת מזון על הכל, מפני שקשים מזונותיו של אדם על הכל. ואמר בכל עת ובכל שעה, כי האדם צריך לפרנסה כפי מה שמתחדש לו, שהיום צריך לזה ומחר לזה. וצריך להזכיר בה ברית, כי כמו שהארץ נבדלת וקדושה מכל הארצות לכך ציוה שיהיו נימולים, כי צריך לארץ אומה נבדלת משאר אומות, והמילה היא הבדלה משאר האומות וקדושה. ועוד צריך להזכיר בה תורה, שהמילה היא קדושה והסרת הגנאי, ותורה היא קדושה והסרת הגשמי לגמרי. ואחר כך אומר עוד פעם על הכל אנחנו מודים לך, יש לפרש הודאה על ביאה ראשונה שקדשה רק לשעתה, ועל ביאה שניה. ועוד כאשר מזכיר הודאה הוא מוסר עצמו אל השי"ת בשביל הטובה שעשה לו, ומפני שנתן לאדם את הארץ בל נחשוב שהארץ נתן לבני אדם וכאילו חס ושלום יצאה מרשותו, לכך צריך לומר הודאה תחילה וסוף, ובה מוסר עצמו ונפשו אל השי"ת. 

ברכה ג', רחם נא וכו', כבר אמרנו שהיא על ההשלמה לגמרי, ולכן אומר בה ואל תצריכנו וכו', שלא נהיה חסרים דבר. ולכך זכר כאן ז' דברים רענו זוננו וכו', כי במספר ז' יש השלמה, ותיקנו לומר בה מלכות בית דוד, שהיא השלמת ישראל. ותיקנו להזכיר את השבת בה, לפי שירושלים ובית המקדש קדוש והשבת קדוש.

בהטוב והמטיב מזכיר ג' מלכיות, כיון שלא הזכיר מלכות בבונה ירושלים שאין דרך ארץ להזכיר מלכות שמים עם מלכות בשר ודם (של בית דוד), וכן לא הזכיר מלכות בברכת הארץ, לכן מזכיר כאן ג' מלכויות, ומה שאומר אבינו מלכנו אינו מלכות, רק אומרים כיוון שאתה מלכנו ראוי על המלך שיהיה זוננו, אבל בהטוב והמטיב אינו מזכיר בקשה עם המלכות, ומזכיר בה י' שבחים כי היא ברכה עליונה, ולכך עולה י' מדרגות עד העשירי קודש לגמרי... (נתיב העבודה פרק יח)

...ולפיכך ראוי שיהיה דבר זה דוקא למספר שלשה כי שלשה יש להם חבור ביחד, כי כן ראוי לעבדי המלך שהם רבים שיהיו מתחברים ויהיו לאחד, שהמלך שהם עבדים לו הוא אחד, ודבר זה עצמו מה ששלשה חיבין לזמן מטעם אשר אמרנו, כי שלשה יש להם צרוף ביחד כמו שהתבאר למעלה, וסעודתן הוא מן השי"ת אשר מפרנס הנבראים, וכך השלשה יש להם חבור לזמן לומר נברך... (דרך חיים ג ג)

של"ה:

...וכן כתב מהר"י וויל סימן מ' מכאן נראה שיש להסיר פת שלם מהשלחן כשמברכין ברכת המזון, ועוד דאין ברכה מצויה בדבר שלם, דהוי כמו דבר שבמידה, שאין הברכה מצויה. זה לשון הרא"ש בברכות כיצד מברכין, ויש מקומות נוהגין שלוקחין הבשר והלחם ונותנין לפני המברך. וצריך לסלק הסכין מהשלחן בשעת ברכה, מפני שהשלחן הוא מזבח, וכתיב לא תבנה אתהן גזית וכו'... כי הברזל כחו של עשו על כן יסולק מעל המקדש. ובשבת ששלום בכל אין שטן והכחות ההם שובתות אין לסלקו, כי אין לעוררים כלל...

וראיתי מדקדקים לשום בגד עליון בשעת ברכת המזון כמו שבשעת התפלה, ומנהג טוב הוא, ובפרט כשיש זימון, ואז מורא שמים עליו, והכל כדי שלא יתגאה כשאכל ושבע ודשן. ויען דברכת המזון מצות עשה מהתורה, ראוי לכוון בה ביותר ובדקדוק מלותיה ובקול רם, כי הקול מעורר הכונה... ויכוון בברכות השולחן יותר משאר ברכות, כי המאכל ומשתה מביא את האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב, ויבא מזה שישכח את השי"ת... וימשך לתאוות השי"ת ולא לצד תאוות המאכל והמשתה, וצריך שיזכור העיקר במקום שהוא סבה שישכחנו... (שאר האותיות)

רמח"ל:

והנה על דרך זו הוסד ענין הברכות שתקנו חז"ל על כל עניני העולם והנאותיו, ושורש לכולן ברכת המזון שנצטוינו בה בתורה. כי ביארנו שכל הענינים הנמצאים בטבע הנם פרטים מכוונים אל התכלית הכללית שתגיע המציאות כולה אל השלימות. והאדם הנמשך אחר חוקות טבעו ופועל הפעולות כפי שהוחק לו יש לו להתכוון תמיד לעבודת בוראו... ולא לכוונה אחרת ככוונת התאוות והנטיה החמרית אל המותרות, ואז יהיו כל הדברים עוזרים לו ותנאי העבודה. ולימדתנו התורה שאחר שנהנינו במאכלנו ומשתנו נודה לפניו יתברך ונברך שמו, ונחזיר הדבר אל התכלית האמיתית שלו, עד שנמצא בכולם מתגדל כבודו יתברך, במה שחפצו נעשה ועצתו מתקיימת. וזה כלל ענין ברכת המזון ושאר ברכות הנהנין שאחר ההנאה. (דרך ה' חלק ד פרק ט ב)

הכתב והקבלה:

ואכלת ושבעת - (ברכות מ"ט) פלגין בהך קרא, ר"מ סבר ואכלת זו אכילה, ושבעת זו שתיה, ואכילה בכזית, ור"י סבר ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה, הוי אומר כביצה. וכתב הרשב"א בחדושיו שם מכאן נראה דכזית לר"מ וכביצה לר"י הוו דאורייתא דהא בקראי פליגי. ויש מי שפירש דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו ולעולם מדאורייתא שביעה גמורה בעינן. וכן דברי התוספות והראש שם וכל האחרונים דמדאורייתא שביעה גמורה בעינן... וראיתי במכילתא דרשב"י... וכן במגיד מישרים למהרי"ק פרשת יתרו צדיק אוכל לשובע נפשו, כלומר לקיום נפשו בלבד ודבר מועט שהוא אוכל ושבע... ממאמרים אלה מוכרח גם כן כהנך פוסקים דלא בעינן שביעה גמורה מדאורייתא, ומבואר גם כן ממאמר זה דמלת ושבעת פירושה הסתפקות... (דברים ח י, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

ראה ברכות-כללי במדבר יא ד.

רש"ר הירש:

ואכלת ושבעת וברכת - ברך את ה' פירושו לקדם ולהגשים את מטרות ה' שנמסרו לאדם הפועל בחירות מוסרית, או לקבל על עצמו להגשים את המטרות האלה בחיי המעשה. כל אימת שנתחזקת על ידי ברכת ה' וסיפקת את צרכי קיומך הגופני, עליך לזכור את ה' אלקיך שהחזיר לך את כוחך וסיפק את צורכי קיומך. לפיכך עליך להקדיש לו את כל ישותך שנתחזקה ונתעלתה, ועליך למסור את עצמך לקידום מטרותיו...

הרי זו מצות ברכת המזון הנוהגת אחרי אכילת לחם, והיא באה להזכיר לנו את ההשגחה הפרטית של ה', שנודעה לנו בנס הגלוי של המן, והברכה נועדה לטפח ולשמור את הידיעה הזאת במסגרת תנאי המזון הרגילים... נמצא שכל פרוסת לחם תהיה נתפסת כמתנה ישירה של ה'...

ההקשר שברכת המזון כתובה בו בתורה וכן גם עצם מושג הברכה מלמדנו, שמצוה זו איננה חובת נימוס של אמירת תודה על המזון, אלא תוך שהיא מזכירה לנו שקיומנו תלוי רק בה' לבדו הרי היא מחיה ומעוררת בלבנו גם את כל המסקנות הנובעות מעובדה זו למילוי תפקיד חיינו. משום כך ברכת המזון כוללת ארבע ברכות המקיפות את כל היסודות של מושג "היהודי", ההשגחה הכללית של ה' על עולמו והשגחתו הפרטית על דברי ימי ישראל הציבה את היהודי על משמרתו, וחובה על כל דור יהודה להכיר את התפקיד המוטל עליו...

כל פרוסת לחם שנאכלה וכל רגע של המשך החיים שנתאפשר על ידיה הוא מתנת "טובו" של ה', וטובו של ה' מתגלה כחן וכחסד או כרחמים, הכל כפי מידת זכותו של המקבל. דבר זה בא לידי ביטוי בברכת הזן. והמברך ברכה זו נודר להקדיש את חייו למי שזן את הכל.

ה' קרוב לגורל חייו של כל אדם, אולם גורל חייו וייעוד חייו של אדם מישראל קשור ביחס מיוחד אל ה' והנהגתו, וכעדות נצח על היחס הזה הוא הבטיח ונתן את ארץ ישראל למשפחת האדם מישראל... ולה מוקדשת ברכת הארץ שהיא הברכה השניה של ברכת המזון, ויחס זה מושתת על העמדת כל הגופניות לרשות ה', דבר המסומל בברית אברהם. מטרת תפקיד זה היא שמירת התורה המוזכרת אחר כך בברכה זו. בברכה השלישית מובא כי כל זה התגשם במקדש בציון ובמלכות בית דוד. לאחר החורבן הוסיפו ברכת הטוב והמטיב, אחרי המפלה הגדולה שנחלו בהסתמכם על מחשבת "כוחי ועוצם ידי", לבל יבטחו עוד בתשועת אדם כי הוא גמלנו והוא יגמלנו לעד.

בברכת הזימון אנו מבטאים כי האחד הוא הזן את כולם, ולשחרר במחשבה זו את האדם מהתחרות הפרנסה המגרה איש ברעהו... (דברים ח י)

העמק דבר:

שמע ישראל - מרחיב עוד את הענין הקודם, אם ישכחו לברך ברכת המזון, שהיא על השגחת השי"ת, יבואו לידי עבודה זרה ובטול תורה, ומכאן לחורבן הארץ. (שם ט א)

תורה תמימה:

וברכת - ...ובברכות כ' בעיא אי נשים חייבות מדאורייתא או פטורות, דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך, והארץ לא ניתנה לנקבות, או משום שנאמר על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו, ולא איפשיטא בעיא. ולכן פסקו שחייבות מספק, ותימא שבירושלמי ברכות פרק ג' ג' משמע שנשים חייבות ודאי, וקיימא לן שספק בבלי נדחה מפני ודאי בירושלמי. ועוד קשה מברכה ראשונה שאין בה ברית ותורה. את ה' - כתב באבודרהם את לרבות ברכה לבעל הבית, ותימא שאין אומרים אותה. (דברים ח י)

משך חכמה:

ואכלת ושבעת וברכת וכו', מנין לברכת המזון מן התורה וכו'... לפניו מנין, אמרת קל וחומר, כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן... ובפרק מי שמתו אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר וכו'... וטעמא נראה, דאם נעיין על התשלום על גמול הטוב שגמל לו הקב"ה, אז הוא קל וחומר מעליא, מה על חיי שעה מברך על חיי עולם לא כל שכן, שזה תודה וברכה עבור גמולו הטוב שגמל אליו השי"ת, אך באמת אין הברכה על זה בלבד, רק הוא ענין ומכוון אחר, שכשאוכל ושבע, אז הוא עלול לבעט... לכן צוה השי"ת שכשיאכל וישבע יזכיר שם אלוק בתודה ויברכנהו ויזכור כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ומידו לוקח האוכל למלאות נפשו כי ירעב. וזה שאמר בסמוך השמר לך פן תשכח וכו' פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וזכרת וכו', הראה לנו טעם הברכה שלא יקשיח לבבו מדרכי השי"ת ועדותיו, וזה יתכן דוקא כשהוא שבע לא כשהוא רעב. אכן בדברי תורה מעיקרא כי עביד אדעתא דנפשיה עביד, שלומד לעשות רב לקנות חכמה, ואם לא יזכיר השי"ת כי התורה היא חיינו ואורך ימינו ובה חנן את נפש הישראל באצילות חכמתו יתברך יתגאה ויעשנה קרדום להתעטר בה, ויוכל היות סם המות למשמאילים בה, וכמו שאמרו על זה יערוף כמטר לקחי... ובזה יבוא לקיום התורה לשמה וילמוד אותה לשם יוצרה, ומכשירתו ונהנין ממנו... אבל כשלמד אז אינו צריך ברכה כי מוצאה מצא חיים, ודעסיק בה אצולי מצלא דלא ליתי לידי חטא...

ויש להבין מה שאמרו הטוב ומטיב ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר וכו', דצריך הסבר דעל ענין פרטי יתקנו חכמים ברכה קבועה, ועוד דעל שנוי יין צריך לברך הטוב והמטיב וזה פלא מדוע רק על יין... והבאור דכל ברכת המזון נתקנה על בנין האומה אשר נבנית ציבחר ציבחר (לאט) באצבע ההשגחה, וזה בהשגחה פרטית במן במדבר, ונזדככו נפשותם כל מ' שנה ולמדו מושכלות אלקים, וכמאמרם לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, והיה להם ארץ וירושלים מרכז הארץ ובית המקדש ששכן שמו עליו והתנהג בנסים רצופים תמיד. אמנם הטוב והמטיב תקנו על קיום האומה הבודדת במועדיה להיות הולכת בגולה זה אלפים שנה והיא קיימת ברומה ובהודה ותפארתה וכל כלי יצר עליה לא יצלח. והנה אחר החורבן חשבו כי קיומה בלתי אפשר ועתיד לכלות ולנדוד כהצוענים בלא תפארת אדם, כאשר ראו כי בביתר לא נושעו על ידי מלכות בן כוכבא שגדולי עולם היו מועטים בו. אמנם כאשר ראו כי עמד מלך חסד אחד וגזר עליהן קבורה הבינו כי ישראל שה אחת בין ע' זאבים ובחסד ה' על ידי מלכי חסד יחליף כח ויוסף דעת... לכן תקנו הטוב והמטיב על קיום האומה ומקיום האומה הפלאי למדנו, כי נאמנו דברי נביאנו ודברי אבותינו... (דברים ח י)

שפת אמת:

בענין סמיכת שמיטין להר סיני... והיה זה הכנה שיקיימו אחר כך התורה בארץ ישראל מתוך העושר, והיא העצה שיעצה התורה בשמיטין ויובלות שלא לעשות עיקר מעבודת האדמה ולשבות בשמיטה לשמו ית', וגם הצדקה לעניים... ומה שנותן לנו דעת לקבל המזון כראוי, זה ברכת ארץ ישראל ארץ טובה ורחבה, כי הנה להמאכל נצרך כח הזן והמעכל והדוחה, וזה ענין ג' הברכות. ואמרו חז"ל משה רבינו תיקן ברכת הזן כשהוריד לנו המן, שזה היה הספקת המזון במדבר שהיו חסרים מכל, וכשנכנסו לארץ היה הברכה על הארץ שהוא נבחר מכל הארצות שיכולין לקבל המאכל כראוי לזון הנפש שלא לבעט מתוך השובע, וזהו בחינת המעכל, שיהיה המזון לתועלת הנצרך, זה בשבע כלכלתנו. אחר כך כשנבנה ירושלים היה הברכה על בחינת הדוחה, כי על ידי בנין בית המקדש היה בירור האוכל בלי פסולת, לכן דרשו הטובה זו ירושלים שהיה בירור הטוב מתערובת טוב ורע... (בהר תרנ"ג)

בענין שבח ארץ ישראל... ואכלת ושבעת וברכת, ולא כתיב ותברך, לפי הפשט יש לומר כמו שאמרו בגמרא סברא הוא, אסור להנות בלא ברכה, אם כן הוא מוטבע באיש ישראל כשנהנה מברך, זה שאמר וברכת, כמו ואכלת ושבעת שהוא ממילא כמו כן וברכת. אכן עוד יתכן לפרש כי אכילת לחם הארץ נתן התעוררות בנפש ישראל לברך להשי"ת, זה שאמר ואכלת ושבעת וברכת. ויש לומר עוד כי בגוף אכילה נעשה הברכה, שהאכילה היתה בקדושה... זה שאמר ואכלת ושבעת, ועל ידי זה וברכת. וחז"ל אמרו משה רבינו ע"ה תיקן ברכת הזן ויהושע תיקן על הארץ וכו', פירוש כי המן היה מאכל מן השמים ממש והוא השפע בשורשו, וארץ ישראל היה דביקות שפע שלמטה, דביקות לחם מן הארץ בלחם מן השמים, והוא מדרגה שלמטה מן המן, ואחר כך תיקנו ובנה ירושלים, פירוש כמו שכתוב בספרי, ושמתם את דברי אלה, אף כשתהיו גולים הציבי לך ציונים... לזכור איך נפלנו מאיגרא רמה שכשהיינו בארץ ישראל היה כל השפע דבוק בשורשו כנ"ל, ואוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, וכפי התשוקה והדאגה על חורבן בית המקדש כך יכולין גם בגלות להרגיש קצת הארה מהשפע שהיה בזמן המקדש... (עקב תרמ"ח)

בפסוק וברכת את ה' אלקיך וגו' אחז"ל משה רע"ה תיקן ברכת הזן כשירד המן, וכשנכנסו לארץ תיקן יהושע ברכת על הארץ והמזון, וברכה זו חביבה ביותר. והענין הוא מה שעיקר ברכת המזון תלויה בארץ, דכתיב ארורה האדמה, ולכן אין ארור מדבק בברוך, ואי אפשר לברך עד שיצא המזון מכלל ארור לברוך, ובכניסת בני ישראל לארץ ישראל הוציא הארץ מכלל ארור, ולכן כתוב "מביאך אל ארץ טובה וגו' אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", שעד עתה היתה הארץ במוסכיניתא, עד שביררו בני ישראל טוב מרע, היפך ממה שכתוב בעצבון תאכלנה, ומקודם היתה ארץ ישראל תחת כנעני הארור, וכשנעשית נחלה לבני ישראל נתבררה, ואז יכול לחול ברכת ה'. ולכן מקודם לא היתה מצות ברכת המזון רק על המן שהוא לחם מן השמים ואחר כך נתקן ונברר גם לחם מן הארץ, ובאמת הברכה נמסרה לבני ישראל וצריכין לשמור הברכה שלא יתערב בה סט"א, כדאיתא שברכת המזון צריכה שמירה מסט"א, ובכח ברית ותורה וארץ ישראל נתברר הברכה... ומכל מקום גם עתה מברכים על הארץ, דאיתא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על כלל כולו יצא, לכן ארץ ישראל שיצא מכלל ארור לברוך היה הכנה לברר המזון אפילו בחוצה לארץ... (שם תרנ"ח)

וזאת הברכה... ואיתא שיש בתורה ברכה לפניה ולאחריה, ושמעתי מפי מו"ז ז"ל שהענין כמו במזון שיש ברכה לפניה והוא על גוף המזון שברא השי"ת, וברכת המזון לאחריה הוא על כח המזון שיש בהמזון שהוא השביעה והעיכול ושמתברך המזון במעיו ומתחזק כחו של האדם, לכן שיעור ברכת המזון קודם זמן העיכול, כן בתורה מלבד שנתן השי"ת גוף התורה, נתן גם כן שיהיה בה ברכה לאחריה שיאירו הדברים בהאדם... (סוכות תרמ"ג)

ר' צדוק:

וכמו ששמעתי דלכן ברכת הזן שתיקן משה רע"ה כמ"ש בברכות מ"ח כולה מדברת בלשון נסתר ולא בנוכח להשי"ת, לפי שהדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה (כתובות ק"י) ואין מכיר הנוכח, ומשה רע"ה לא נכנס לארץ, ואין זה פגם למשה רע"ה חס ושלום, כידוע מג' מדריגות אנ"י את"ה הו"א דהו"א מדריגה יותר גדולה שמשיג מקום יותר גדול דלא שייך לומר עליו נוכח כי הוא טמיר ונעלם, ומשה רע"ה בעלא דמטרוניתא השיג מדריגה גדולה ולכן לא נכנס לארץ ישראל, דהיה מדריגתו למעלה מזה... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קכז)

מזכירין במוצאי שבת אליהו מלאך הברית, וכן בברכת המזון אומרים הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא ז"ל ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות, והוא כמו שאמרנו דאכילת רשות גורם קטרוג יצר הרע, וכמו שנאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה וגו', שאין היצר הרע שולט אלא מתוך שביעה. וכמו שכתוב בספרי וגמרא (ברכות ל"ב) וזוהר הקדש וכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, שהוא עצה שלא תביא השביעה לקטרוג היצר הרע, שעל ידי ברכת המזון שמכיר כח הנותן שהשי"ת הוא המאכיל, וכשהוא ית' הנותן אין בו מערבוב הרע כלל, והוא רק מסטרא דטוב... ולכן בברכת המזון שהוא תיקון לפגם הנחש אומרים הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו שהוא מלאך הברית ויבשר לנו בשורות טובות, אין טוב אלא צדיק... שאז יגלה אליהו ומשיח כל סתרי תורה שבעל פה... (פרי צדיק נח י)

...וברכת המזון הוא גם כן עצה לזה שלא יביא האכילה לדי קטרוג יצר הרע וחכמים תקנו ברכה אף לפניה ונטילת ידים... (שם בלק יג)