(ראה גם: ברכות-כללי-המצוות)
רבי ישמעאל אומר קל וחומר, ומה אם מזון שהוא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שיש בה עולם הבא דין הוא שתטעון ברכה לפניה ולאחריה. רבי יהודה בן בתירה אומר, הרי הוא אומר ואכלת ושבעת מה זה מחוסר טובה אלא תורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם. רבי חנינא בן אחי רבי יהושע אומר כי שם ה' אקרא זה המברך, הבו גודל לאלקינו אלו העונים אחריו, ומה הן עונין אחריו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד... (בא פרשה טז)
אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה. אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש אין צריך לברך. ורבי אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אין צריך לברך, ורבי יוחנן אמר אף למשנה צריך לברך אבל לתלמוד אין צריך לברך, ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך.
מאי מברך, א"ר יהודה אמר שמואל אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה, ור' יוחנן מסיים בה הכי, הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה. אמר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות, הלכך לימרינהו לכולהו. (ברכות יא ב)
אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר, ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר, ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו, איכא למפרך מה למזון שכן נהנה, ומה לתורה שכן חיי עולם. (שם כא א)
...ומברך עליה שמונה ברכות, על התורה ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון ועל המקדש בפני עצמו ועל ישראל בפני עצמן ועל ירושלים בפני עצמה ועל הכהנים בפני עצמן ועל שאר התפלה. (יומא סח ב)
תנו רבנן פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא, מאי טעמא דרבי מאיר, כדעולא, דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה. אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך וקורא. (מגילה לב א)
ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהם... רבינא אמר שאין מברכים בתורה תחילה, דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת וגו', דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו', היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחילה... (נדרים פא א)
אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת, מה בירכו, מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת התורה... שמואל אמר השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך. אמר רב בא והוא ששנה על אתר (מיד). (ברכות ט ב)
כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה לאחריה, מה כתיב בה לפניה, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו. כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו, מה כתיב לאחריו, ואכלת ושבעת וברכת. ומניין ליתן את האמור בזה בזה, רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אתיא שם שם לגזירה שוה... רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר, מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו... רבי אומר אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד לא כל שכן. (שם נב א)
לוי בר פסטי שאל לרב הונא, אילין ארוריא מהו דיקרינון חד ויברך לפניהן ולאחריהן. אמר ליה אין טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה. רבי יונתן ספרא דגופתא נחת להכא, חמא לבר אבונא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה, אמר ליה ועבדין כן, אמר ליה ואדיין את לזו, כל השירות טעונות ברכה לפניהן ולאחריהן... (מגילה כו ב, וראה שם עוד)
כי המצוה הזאת, הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברך, כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה, שכתוב ברוך אתה ה' למדני חוקך, הרי ברכה לפניה, ומנין שטעונה ברכה לאחריה, אמר רב שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שכתוב אחר השירה וזאת הברכה. דבר אחר אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה, אף אני מברך אותך, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. דבר אחר אמרי רבנן אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך, מנין שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים... (דברים פרשה ח ב)
וזאת הברכה, הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקראות עד שלא יברך, תחילה מברך ואחר כך קורא, ומשה בשעה שזכה לקבל את התורה תחילה בירך ואחר כך קרא. אמר רבי אלעזר איזו היא ברכה שבירך משה בתורה תחילה, אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה... (שם פרשה יא ה)
מי שהוא אוחז ספר תורה נחלקו בדבר שני תנאין, חדא אמר פותח ורואה וגולל ומברך, וחדא אמר פותח ורואה ומברך, ומה דכתיב (נחמיה ח') וכפתחו עמדו כל העם, ומה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול, במה גדלו, רב אמר גדלו בשם המפורש, רבא אמר בברכה גדלו. והיכי מברך, בעשרה אומר ברכו את ה' המבורך, ביחיד כשהוא משכים לקרא אומר ברוך אתה וכו' אשר נתן לנו תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים, ברוך אתה ה' נותן התורה, וגולל ואומר ברוך אתה ה' וכו' אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה ה' נותן התורה. (פרק יג ח)
המשכים לקרא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע, בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואחר כך קורא, ואלו הן אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה, והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה.
בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים, ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל, ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות. (תפלה פרק ז י ויא)
...וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן, חוץ מאחת שהיא מן התורה, וכן הוא מפורש בגמרא ברכות כ"א, והיא ברכת התורה לפניה, גם הרמב"ן יחשוב אותה מצות עשה בפני עצמה. והענין הזה שחייבנו הא-ל ב"ה ברכה בקריאת התורה לפניה ובמזון לאחריו, מן הדומה שהטעם לפי שהוא ב"ה לא ישאל מהחומר לעבדו ולהודות בטובו רק אחרי שיקבל פרס ממנו כי החלק הבהמי לא יכיר בטובה רק אחרי ההרגש, אבל קריאת התורה שהוא חלק השכל, והשכל יודע ומכיר, וקודם קבלת התועלת יבין אותו, על כן יחיבנו הא-ל להודות לפניו קודם קריאת התורה... (עקב מצוה תל)
ולפיכך אם היו מברכין על התורה תחילה, לומר ברוך נותן תורה לישראל, והיה אהבה אל השי"ת במה שנתן תורה לישראל, כי זה ענין הברכה על התורה, שהוא יתברך מבורך על זה, ואוהב השי"ת בשביל הטוב שנתן לנו התורה, אז היתה סבה שתהיה התורה מתקיימת בישראל, שהיה השי"ת נותן בלבם לשמור ולעשות ולקיים, ואף אם היו עוברים לפעמים מצוה אחת היו חוזרים מיד לשמור... לפיכך אילו היו מברכים בתורה תחילה, מה שהוא יתברך סבה לתורה, ונתן להם התורה, והיו דבקים בו באהבה במה שנתן התורה לישראל, מצד הדביקות הזאת היה השי"ת גם סבה שלא תתבטל התורה... (תפארת ישראל הקדמה)
...ועל חילוק זה תיקנו הברכה על התורה, כי ברכה ראשונה לעסוק בתורה היא כשאר ברכת המצות. ומפני שאין די בברכה זו, כי השי"ת הוא שמוציא שכל האדם אל הפועל, ואין זה דומה לשאר מצוות שאדם עושה מעצמו, אבל התורה השי"ת הוא המוציא שכל האדם לפועל, ואין זה לאדם מעצמו, לכך יש לו לברך המלמד תורה לעמו, שעתה מלמד תורה לעמו ומוציא שכל האדם לפועל. וזה על שכל האדם הפרטי, ולא הזכיר שלמות הכלל, ולכך תיקנו ברכה שלישית אשר בחר בנו, מפני שהשי"ת השלים את הכלל בתורה שנתן... (שם פרק טז)
...ולכך אצל שנים אמר שיש ביניהם דברי תורה, ואצל אחד שיושב ועסק בתורה קרא עסק היחיד רק עסק, ומפני זה תיקנו בברכה "לעסוק בדברי תורה", ולא ללמוד תורה, כי הברכה ניתקנה על יחיד... (דרך חיים פרק ג ב)
ועוד תדע כי המדריגה היותר העליונה על הכל שאין מדריגה עליה הוא הברכה על התורה, כי התורה האלקית היא על העולם הזה, וכאשר הוא מברך אל השי"ת מצד שנתן תורה לעמו ישראל, דבר זה הוא על הכל, כי מגיע בזה למדריגה שהיא התחלת הכל, ולפיכך צריך אל כונה יתירה ודבוק גמור בו יתברך. ודבר זה קשה ביותר, כי כפי המעלה העליונה צריך כונה, ואף על גב שהיו התלמידי חכמים דבקים בתורה שהתורה היא אצילות מן השי"ת, אבל שיהיו דביקים במאציל הוא השי"ת שהאציל את התורה שהיא התחלת הכל, כי היא נבראת קודם שנברא העולם, אין מדריגתו כל כך...
אבל יותר נראה לומר כי אי אפשר כלל להגיע אל זה כפי מה שראוי, ולכך אמר שאין מברכין בתורה תחילה, כי אין מגיעים לזה כלל, כי התורה היא אצילות ראשון, ומפני כך אין יוצא מהם תלמידי חכמים, כי איך יושפע מהם תלמידי חכמים כאשר אין להם דביקות בנותן התורה ומשפיע התורה... ומפני שאינם מברכים בתורה תחלה שהוא נותן התורה, לכך אין השי"ת נותן להם התורה הוא התלמידי חכמים... (חידושי אגדות נדרים פא א)
ראה גם ברכות-כללי נתיב התורה פרק ז.
ונראה לעניות דעתי שלכך חותם "נותן התורה" שהוא הווה, כי השפע הנכבד הוא יורד בכל יום תמיד... והוא סוד ד' אמות של הלכה שיש להקב"ה בעולמו... (בית דוד)
הכלל העולה כי הם שני ברכות משני מאורות, ברכת התורה של אור הגנוז, סודות הפנימיות מתורה שבכתב שהיא כולה שמותיו, וברכת התורה של אור תורה שבעל פה המתברכת ומתפשטת מתורה שבכתב. ובזה יתבארו מאמרי חז"ל בענין ברכת התורה בפרק השוכר את הפועלים, אמר רב יודא מאי דכתיב... על מה אבדה הארץ... אמר רב יודא אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה, וברש"י וכיון דלא מברכין גלי אדעתייהו שאינה מתנה חשובה להם... הנה החיוב הוא לברך ברכת התורה על תורה שבכתב ועל תורה שבעל פה, והם שתי מיני ברכות בסודיהם, כי ברכת התורה שבכתב על התעוררות מציאות אור הגנוז, שנתפשט בו יתברך, וכל ברכה היא התפשטות, ואנחנו מעוררים אותו בברכה זו, וכך יהיה לעתיד כי יתגלה. וברכה על תורה שבעל פה היא ברכה על התפשטות שלה כמעין הנובע מה שמחדשים בכל עת, והקב"ה אומר שמעתתא מפומייהו דרבנן, ועל זה סובב ענין על מה אבדה הארץ... וזהו ענין ברכה בתחילה ואחר כך יתגלה, כי הברכה בתחילה היא התעוררות מתחתון לעליון, וכשאינו מלמטה אזי אבדה ממנו ונשאר גנוז. ודבר זה היה נעלם מהחכמים והנבונים, אף על פי שלא נעלם מהם סוד אור הגנוז, לא ידעו לפרש במה שתלוי בברכת התורה, שמחמת שאין מברכין מתעכב... ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין, לא מקיימא ברכתא, כדכתיב ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה... וזה מורה שאין קורין אותה לשמה, אלא כאומנות בעלמא, לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה. וכבר כתבתי הברכה הוא ענין התפשטות... ובא ציווי גדול בעסק התורה לראות שתתפשט התורה, על כן מחוייב ללמדה לבניו... ולזה הוזכר בנוסח הברכה שהיא התפשטות, והוזכר שם וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל. ומי שאינו מברך נמצא אין צאצאיו תלמידי חכמים, ובשביל זה אבדה הארץ שהוא אוירא דמחכים, כי אבדה חכמת חכמיו...
והברכה מורה על לימוד לשמה, ודבר זה אינו מסור אלא ללב, ואף מלאכי השרת אינם יודעים מה בלב האדם, וזה המאמר בנדרים (שלא ידעו המלאכים על מה אבדה הארץ). (תורה שבכתב האזינו)
...אתיא בקל וחומר, כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן וכו'. ולענין ברכת התורה אמרינן להיפך כברכות כ"א, ויש לחלק ולומר דבענין הנאת עולם הזה יותר תאוה והנאה קודם האכילה מלאחר האכילה, ולכן הוי קל וחומר, כשהוא שבע מברך כל שכן כשהוא רעב, ויש לפניו לאכול שיוכל למלא הנאתו ביותר. ובלימוד התורה הקדושה הוא להיפך, דיותר מתענג כשלמד ויגע בתורה. (קול אליהו ברכות ל"ה)
הנה בברכת התורה אמרינן ונתן לנו את תורתו בלשון עבר, וברוך אתה ה' נותן התורה בלשון הווה, וכן בברכה לאחריה, אשר נתן לנו תורת אמת, ואחר כך נותן התורה. אמנם יתבאר דידוע הוא שהתורה שבכתב כבר נתנה הקב"ה כתיבא וקיימא, אך התורה שבעל פה, הגם שהיא כלולה ורמוזה בתורה שבכתב והכל נמסר למשה בסיני, גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל דור, אם כיוון האמת, וקוב"ה יתיב וגמיר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן, גם זה ניתנה לו מפיו יתברך... והוא הנותן התורה הזאת הגם כי המחדשים המה חכמי הזמן. וזהו שאמר אשר נתן לנו תורת אמת על התורה שבכתב, ועל ידי זה וחיי עולם נטע בתוכנו, שנוכל לחדש בכל דור. (שם עירובין כא)
ועתה כתבו לכם - לפי הפשט מזהיר למשה שיכתוב את השירה הזאת בספר תורה וילמדה את בני ישראל, דלא ככל פרשיות שבתורה שמתחלה דבר משה בעל פה לישראל כמו ששמע מפי הקב"ה ואחר כך כתב, אבל שירת האזינו הזהירו ה' שיכתוב ויגמור התורה וללמד את בני ישראל מתוך הכתב, כדין תורה שבכתב בזמן הזה. ומשום הכי נהג בה משה כדין שאנו עושים לברך על התורה שכשמלמדים תוך הכתב וברבים, כדאיתא בירושלמי ברכות פ"ז מהתורה ברבים טעון ברכה... (דברים לא יט, וראה שם עוד)
ראה ברכות-המזון דברים ח י.
כי שם ה' אקרא - בברכות י"א מחלוקת אם מברכים רק קודם לימוד מקרא או גם משנה ותלמוד, ונראה דכוונתם במה יוצאים חובת מצות תלמוד תורה... וברכה לאחריה רק בקריאת התורה שיש לה זמן מוגבל לאחריה... (דברים לב ג, וראה שם עוד)
...אמר הקב"ה אף עלי הם גוזרים, שנאמר ותגזר אומר וגו', דברי חכמים כדרבנות וגו', פירוש, כשחכמים מתקנים מצוה חל עליה קדושה כאילו היתה מפורשת בתורה, ולכן אסור להשתמש לאור חנוכה. ותורה שבעל פה הוא מה שנטעו חכמים בלבות בני ישראל, ועל זה מברכים וחיי עולם נטע בתוכנו, ובנטיעה השרשים מתפשטים תמיד יותר, וכן כח תורה שבעל פה... (חנוכה תר"נ)
במדרש ומשה עלה וגו'... לאמר פירוש בשביל לאמר לכל הכלל אפילו אותן שאין זוכין לקבל בבחינת לקיחה, רק במתנה ובזכות אבות, וזה עצמו ב' לשונות כה תאמר וגו' ותדבר, כי בית יעקב בבחינת מתנה, ושם ישראל לי ראש בבחינת לקיחה. וב' הבחינות ניתנה תורה לישראל, לכן מברכין ב' ברכות על התורה, אשר קדשנו וצונו לעסוק בדברי תורה, בבחינת יגעתי ומצאתי לקיחה, ואשר בחר בנו ונתן לנו במתנה... (יתרו תרנ"ח)
במדרש עלית למרום וכו', עיין שם שדורש ג' בחינות בתורה, שבי לקיחה מתנה. ונראה שעל זה תקנו שלשה ברכות, לעסוק בדברי תורה הוא מה שיכולין למצוא על ידי יגיעה בתורה ונקרא לקיחה, ויש בחינת מתנה, ועל זה מבקשין והערב נא, ומברכין המלמד תורה לעמו ישראל, במדת טובו וחסדו, ויש בחינת שבי, הוא עיקר התורה הקדושה שנעלמה מעיני כל חי, ונתלבשה בתורה ערוכה שלפנינו, ועל זה מברכין אשר בחר בנו וכו' ונתן לנו את תורתו דייקא, וזו התורה כביכול בשביה אצלינו... (תרומה תרנ"ד)
אם בחקתי תלכו פרש"י להיות עמלים בתורה... לכן אפילו אינו מבין מכל מקום מייגע עצמו בתורה שחביב בעיניו להגות במאמרו יתברך אפילו שאינו זוכה להשיג הטעם, כי התורה נעלמה מעיני כל חי, והאדם צריך לעסוק בתורה אחר הידיעה שאי אפשר להשיג א' מני אלף שבה, ואז יש לו חלק בשורש התורה, לכן כתב המהר"ל שמברכין לעסוק בדברי תורה, הגם שאינו יכול להשיג מכל מקום הוא עוסק בתורה... (בחקותי תרמ"ט)
פנים בפנים דבר ה' עמכם, בפסיקתא יש שהרב מלמד והתלמיד אינו רוצה, התלמיד רוצה והרב אינו רוצה, ברם הכא שניהם רוצים וכו', פירוש שמלבד מה שנתן לנו השי"ת התורה נתן גם כן כח והכנה בנפשות בני ישראל להיות מקבלים התורה, ועל ב' אלו הבחינות מברכין שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, הוא הכנת בני ישראל כנ"ל... וחיי עולם נטע וכו' כי כל חיות הבריאה הוא בתורה, ובעת עשרת הדברות נמסר לבני ישראל כל הנהגת הבריאה... (שבועות תרל"ז)
בענין שירת הבאר... ושמעתי ממורי זקני ז"ל מה שהתורה יש ברכה לפניה ולאחריה הוא כמו בסעודה שיש ברכה לפניה על מה שהזמין השי"ת לנו האוכל, ולאחריה על השביעה מה שמקבל האדם מזון וחיות מן המאכל... כן יש בתורה ברכה לאחריה על מה שזוכין למשוך חיות מדברי תורה להיות נבלע בנפש האדם וכו'. וזה ענין תורה שבעל פה שנעשה האדם בן תורה להיות לו דביקות בתורה, ז"ש וחיי עולם נטע בתוכנו... (חקת תרנ"ב)
כי המצוה הזאת וגו', ובמדרש הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה וכו', פירוש כי יש ב' דברים להשגת התורה, או על ידי התקדשות וטהרה רבה... או על ידי התגברות על היצר הרע בעולם הזה, ומצד זכות זה יכולין גם כן להשיג התורה, וזה נקרא "מעבר לים"... וזה ענין הפותח והחותם בתורה, כי התורה היא באמת המשך אור עולם העליון לעולם התחתון, והם ב' הברכות, ברכה ראשונה להתישב קודם העסק בתורה מקור קדושת התורה לדבק התורה בשורש העליון בשמים, והוא "בפיך", על ידי עסק התורה... ואחר העסק להמשיך הארת התורה להשאר רושם ממנו בלב כדי לתקן על ידי הארת התורה שבלב האדם כל המעשים, שזה עיקר מכוון התורה, וזהו החותם בתורה, שהוא גמר המכוון... (נצבים תרל"ו)
ראה עוד ברכות-כללי נצבים תרל"ג.
במדרש כי המצוה הזאת וכו'... והענין בקצרה דקוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, נמצא התורה הממוצע ובני ישראל צריכין לחבר התורה לקוב"ה, וזה ברכה הראשונה של הפותח... לענין זה אינו בשמים להיות נפלאת ממך, כי בכח בני ישראל להמשיך אור התורה משמים... שיש בהבריאה דרכים גנוזים, רק על ידי תערובת טוב ורע אינו יכול להתגלות, ובני ישראל על ידי שמבררין הטוב מן הרע זוכין להתגלות אורחת ה'... וזה הפתיחה שהתלמיד חכם כל אחד פותח דרך חדש בתורה... וברכה לאחריה היא התקשרות בני ישראל לאורייתא כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכנו, פירוש שיש כח בפיהן של ישראל לעורר הארת התורה... (שם תרמ"ו)
בפסוק קרוב אליך הדבר וכו'... ובמדרש הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, דאיתא קוב"ה ואורייתא וישראל כולהו חד, וברכה לפניה הוא לקשר התורה בהקב"ה, וברכה לאחריה לקשר כנסת ישראל בתורה... וכפי מה שעוסקין בתורה לשמה ומתקרבין אל הקב"ה כך מתגלין הארת שמותיו של הקב"ה. (שם תרנ"ז)
...ונראה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בטעם מה שאנו מברכין נותן התורה שהוא לשון הוה ולא נתן לשון עבר, כי השפעת התורה היא תמיד. והנה הוא למשל כמו שמש הנובעים ממנה קוי אור תמיד, אך באם לב האדם סתום ומכוסה בהבלי העולם הזה הוא כמשל בית סתום מכל צדדיו שאין קוי אור השמש חודרים לתוכו עד שיפתחו בו חלונות. וזהו לשון הפותח בתורה, שבמה שמברך את השי"ת על נתינת התורה מורה שהוא משתוקק אליה ומעורר את אור התורה שישפיע...
עוד יש לפרש לשון הפותח בתורה היינו שהתורה עצמה נובעת בה תמיד ממקור התורה התחדשות שלא היה בה מקודם... אך זה בא לפי ערך המקבלים, וזה מעוררין בברכת התורה לפניה שממשיכין חיות חדש בתורה ממקורה... אך למען תישאר חיות התורה דבוקה באדם, כי הטבע מושך ומקרר, וזה באה הברכה לאחריה שתהיה כמו חותם... (נצבים תער"ב)
בברכת התורה מוסיפין הערב נא שאינו בכל ברכת המצות, כי הבחירה לאדם ואיך שייך תפילה רק הא יצר לב וגו' וכמ"ש ואתה הסיבות וגו' רק הא ברא תורה תבלין, וזהו בשאר מצות, אבל בלימוד תורה אם מסיתו היצר הרע על זה גופה שלא לקיים מה יש תבלין לכך שפיר מועלת התפילה הערב נא, וזהו שאמרו ז"ל בנדרים פ"א על מה אבדה וגו' שלא ברכו בתורה תחילה, כי יצרא דעבירה היה אז כמ"ש מנשה בפרק חלק, והרי נאמר "לא אמחה כי יצר" וגו' רק למה לא עסקו בתורה תבלין, רק גם על זה היה יצר הרע ומאסו תורתו, ולמה יענשו רק על שלא בירכו כשאירע איזה פעם שקראו דבור מה"ת... (חלק ג קומץ המנחה עמוד יא)
גם ברכת המצות ענינה ראיית הלב עד כדי הכרת הטוב על המצוות, אבל משום שכאן ההנאה איננה הנאת הגוף ראוי שיכין את עצמו לכוונתה, ועל כן הברכה תמיד "עובר לעשייתן" (פסחים ז'). וברכת התורה לפניה יש לה סימוכין מן התורה (ברכות כ"א). והטעם לזה משום שברכה זו היא עיקרית מאד, כמש"כ מהר"ל בהקדמתו לספר תפארת ישראל. וביאר שם מה שאז"ל שבית המקדש נחרב משום "שלא בירכו בתורה תחלה" (ב"מ פ"ה), דהיינו דצריך שתהיה לאדם עמוק בלבו הכרת הטוב לו ית' במה שהוא נותן התורה, כי בזה יש לו דביקות אל נותן התורה ב"ה, וזה מציל אותו מחטאים. ויבא שם עוד למה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן (נדרים פ"א) כי תלמיד חכם מצוי שיש לו אהבה אל התורה ולא אהבה אל נותן התורה ב"ה וזה מונע שיהיו בניו תלמידי חכמים. והענין הוא שאהבת תורה כשלעצמה יכולה להיות סתירה לאהבת ה'... היינו שאהבתם היא לשכליות התורה, ובזה הרי רואה את עצמו וממילא ראייתו את השי"ת מתמעטת... (חלק ה עמוד שסט)