(ראה גם: ברכה, כהן-עבודה)
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. (ויקרא ט כב)
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל, אמור להם. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם. (במדבר ו כג)
...ועל כן אסור לו לאדם להסתכל באצבעותיהם של הכהנים בשעה שפורשים כפיהם... (בשלח תעז)
וישמע יתרו, ר' חזקיה פתח ואמר, וישא אהרן את ידו כתוב, ידו חסר יו"ד שהמשמעות יד אחת, והוא משום שצריך להרים הימין על השמאל, וכבר ביארנו הסוד... ואלו עשרה ממונים מזומנים לקבל הברכות שלמעלה ולהורידם למטה, ולברך לההוא שמברך לו, שכתוב, ואני אברכם... (יתרו א)
ה', שיברך הכהן את העם, הוא כדי לכלול ישראל יחד בשעה שלוקחים ברכות שלמעלה, כי באותה שעה מקבלת כנסת ישראל, (שהיא המלכות), ברכות. (ויקהל קנד)
תא חזי, בשעה שהכהן פורש ידיו לברך את העם, באה השכינה ושורה עליו וממלאה את ידיו, ומגביה יד ימין למעלה על יד שמאל, כדי להעלות הימין ולהגבירו על השמאל... (פקודי פא)
א"ר יצחק (על כן הכהן אסור בעבודה כשאין לו אשה), משום שאין השכינה שורה במי שלא נשא אשה, והכהנים צריכים יותר מכל שאר העם שתשרה בהם השכינה, וכיון שהשכינה שורה בהם שורה בהם חסד, ונקראים חסידים, וצריכים לברך את העם, זה שאמר וחסידיך יברכוכה, וכתוב תומיך ואוריך לאיש חסידיך, ומשום שהכהן נקרא חסיד הוא צריך לברך, ומשום זה כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו, מהו הטעם, משום שנקראים חסידים, וכתוב וחסידיך יברכוכה.
כה תברכו, היינו בלשון הקודש, כה תברכו היינו ביראה, כה תברכו היינו בענוה, (כי המלכות נקראת כה, שבה הקדושה והיראה והענוה). אמר ר' אבא כה תברכו, למדנו צדק זה, (שהוא המלכות), נקרא כה, כי כל הדינים באים מן כה... ומן כה ההוא (שהיא המלכות) מתעוררים דינים, וכשנתחבר עמה חסד נתבשמה, ומשום זה נמסר זה לכהן הבא מחסד, כדי שתתברך ותתבשם כה, זה שאמר כה תברכו, כלומר אף על פי שכה זו נמצאת בדינים תבשמו אותה ותברכו אותה... שלא ימצאו בה דינים.
הדא הוא דכתיב כה תברכו את בני ישראל אמור להם, אמרו לא כתוב אלא אמור, בא להוציא אשר משרבו הפריצים אין מפרסמין דבר, כי לא נצטוו לפרסם השם כה. זה משמע משכתוב אמור להם, אמור סתם... פירוש אחר... תני ר' יהודה אמור להם, זכו הוא להם, (שהברכות מגיעות לישראל), לא זכו הוא אמור סתם. (נשא קמד)
...וא"ר יצחק משום זה הכהן המברך בעין טובה ברכתו מתקיימת, ושאינו מברך בעין טובה כתוב, אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, כלומר, אל תרצו ממנו ברכה כלל. (נשא קפה)
(הסימן הג' שישראל זכאים הוא) בכהן כשהיה מברך את העם, כי בשעה שנשא ידיו, כשהיו ישראל צדיקים והיו ראויים לברכה, ידיו היו נשואות בנשיאות בלי כבדות כלל, והורמו בשמחה וברצון, אז השכינה שורה עליהם, והן נשאו מעצמן, ואז היה הכהן יודע, שישראל ראויים לברכה, וברך אותם ברצון הלב.
וכשידיו היו כבדות, וביגיעה רבה התנשאו, ולא היה יכול להרימן אלא ביגיעה מרובה, אז היה יודע שהשכינה אינה שורה על ידיו, ושישראל אינם ראויים לברכה. משום שבשעה שהשכינה היתה באה לשרות על ידיו, כל האצבעות האלו (של הכהן), שהם בצורה עליונה היו שמחות בשמחה לקבל את השכינה עליהן, והיו פורחות להיות נשאות למעלה, כמו שהכרובים שבעולם הזה (שבמשכן), ומכל שכן הכרובים שלמעלה היו שמחים לקבל עליהם את השכינה. (זהר חדש תרומה סד)
וידבר וגו' כה תברכו, תא חזי, כיון ששליח הצבור גמר תפלתו ובא לברך ברכת כהנים, הוא צריך ודאי לכוון ברצון הלב, לברך את העם הקדוש, כי במעשה ובדבור הוא קושר קשר היחוד, ויהיה נמצא שעל ידו מתברכים העליונים והתחתונים.
ואז צריך שליח הצבור לומר יברכך ה' (כשפניו) כלפי ההיכל, וישמרך יסתכל לצד ימינו, להמשיך הוט של חסד תחילה על העם הקדוש, ואחר כך יאמר יאר ה' כשפניו כלפי ההיכל, פניו אליך ויחנך יסתכל לצד שמאל שלו, כדי ליחדו בימין, משום שמקור הברכה הוא לצד ימין, (שהוא חסד), ואז, (כשהשמאל מתיחד בימין) מסתלק כל הצד השמאלי, (דהיינו הדינים) ולא יהיה נזק כלל, ואז ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, וזו היא תפלה שלמה. (שם נשא א)
וישא אהרן את ידיו, באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאות כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים. (שמיני הקדמה יז)
כה תברכו, בלשון הקדש, שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וככה בלשון הקדש. כה תברכו, בעמידה... בנשיאות כפים... בשם המפורש, תלמוד לומר ושמו את שמי בשם המפורש, ובמדינה בכינוי, דברי ר' יאשיה... ברכה לגרים ולעבדים ולנשים מנלן, תלמוד לומר ואני אברכם.
כה תברכו, פנים כנגד פנים... שיהא כל הקהל שומע, תלמוד לומר אמור להם. ומניין שצריך חזן לומר להם אמרו, תלמוד לומר אמור להם... (נשא לט, וראה עוד ערך ברכה)
...ואני אברכם, שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהניהם, תלמוד לומר ואני אברכם... (שם מג)
לשרתו ולברך בשם ה', מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה, אף ברכה בעמידה. (שופטים רח)
א"ר יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. (ברכות לב ב)
העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף, ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו, ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי. (שם לד א)
וא"ר יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי, יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה. (שבת קיח ב)
מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי, כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם, תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר... הכא כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך, כוליה יומא זמניה הוא. (ראש השנה כח ב)
בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית, במוסף במנחה ובנעילת שערים, בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים... (תענית כו א)
והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידיהו במנחתא דתעניתא, כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא, דכולי עלמא מיהת שכור אסור בנשיאת כפים... (שם)
ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים... ולימרו אחר העבודה, לא סלקא דעתך דכתיב זובח תודה... מסתברא עבודה והודאה חדא מילתא היא... (מגילה יח א)
המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו... קטן קורא בתורה ומתרגם... ואינו נושא את כפיו... (שם כד א)
כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו, ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. תנא מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו... ואם היה דש בעירו מותר... (שם כד ב)
ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין, מאי טעמא, משום דכתיב ישא, (שלא יאמרו שהקב"ה נושא להם פנים)... (שם כה ב)
שאלו תלמידיו את ר"א בן שמוע במה הארכת ימים, אמר להם ...ולא נשאתי כפי בלא ברכה. (שם כז ב)
דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים... המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדים על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש.... (חגיגה טז א)
איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין. תיבעי למאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין ותיבעי למאן דאמר אין מעלין. תיבעי למאן דאמר מעלין הני מילי תרומה דעון מיתה היא אבל נשיאות כפים דאיסור עשה לא, או דילמא לא שנא. תיבעי למאן דאמר אין מעלין הני מילי תרומה דמיתאכלא בצנעא, אבל נשיאות כפים דבפרהסיא אי לאו כהן הוא כולי האי לא מחציף אינש נפשיה או דלמא לא שנא... (כתובות כד ב, וראה שם עוד)
ואלו נאמרין בלשון הקודש... ברכת כהנים... (סוטה לב א)
ברכת כהנים כיצד, במדינה אומר אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת, במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו. במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
תנו רבנן כה תברכו בלשון הקודש, אתה אומר בלשון הקודש או אינו אלא בכל לשון, נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. רבי יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה, עד שיאמרו בלשון הזה. תניא אידך כה תברכו, בעמידה, אתה אומר בעמידה או אינו אלא אפילו בישיבה, נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך, מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה. ר' נתן אומר אינו צריך, הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה...
תניא אידך כה תברכו, בנשיאות כפים, אתה אומר בנשיאות כפים או אינו אלא שלא בנשיאות כפים, נאמר כאן כה תברכו, ונאמר ולהלן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים... ר' נתן אומר אינו צריך, הרי הוא אומר הוא ובניו כל הימים, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים, וכתיב כל הימים, ואיתקש ברכה לשירות.
ותניא אידך כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי, תלמוד לומר ושמו את שמי, שמי המיוחד לי. יכול אף בגבולין כן, נאמר כאן ושמו את שמי, ונאמר להלן לשום את שמו שם, מה להלן בית הבחירה אף כאן בבית הבחירה. רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך... בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבוא אליך וברכתיך בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי.
תניא אידך כה תברכו את בני ישראל, אין לי אלא בני ישראל, גרים נשים ועבדים משוחררים מנין, תלמוד לומר אמור להם, לכולהו. תניא אידך כה תברכו פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף, תלמוד לומר אמור להם, כאדם האומר לחבירו. תניא אידך כה תברכו בקול רם, או אינו אלא בלחש, תלמוד לומר אמור להם, כאדם שאומר לחבירו. אמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים ולא' אינו קורא כהן, שנאמר אמור להם, לשנים. ואמר רב חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים, שנאמר אמור להם, אמירה משלהם תהא, והילכתא כוותיה דאביי ולית הילכתא כוותיה דרב חסדא.
אמר ר' יהושע בן לוי מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, ואמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שמברך מתברך ושאינו מברך אין מתברך, שנאמר ואברכה מברכיך. ואמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה, כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי... ואמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה... אלא דנד פורתא, הכא נמי דעקר פורתא.
אמר אדא א"ר שמלאי בית הכנסת שכולה כהנים כולן עולין לדוכן, למי מברכין, אמר ר' זירא לאחיהם שבשדות... הא דאשתייר בי עשרה הא דלא אישתייר בי עשרה... (סוטה לז ב)
ואמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה'... מאי מברך, אמר רבי זירא אמר רב חסדא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר כרעיה מאי אמר, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון. וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר, אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש, רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. אמר רב חסדא אין הכהנים רשאים לכוף קישרי אצבעותיהן עד שיחזרו פניהם מן הצבור. א"ר זירא א"ר חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא, ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואמר רבי זירא אמר רב חסדא אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום, ואינן רשאין לעקור רגליהם ולילך עד שיגמור שליח צבור שים שלום. (שם לט א וב)
אמר ר' יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה... רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, מאי טעמא לאו משום כבוד צבור. אמר רב אשי לא, התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא. (שם מ א)
...דתניא כה תברכו את בני ישראל וגו', ר' ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם, הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברכן לכהנים. רבי עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם... (חולין מט א)
אמר רבי הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומר ברכו את ה' מלאכיו, בשניה ברכו את ה' כל צבאיו, בשלישית ברכו את ה' כל מעשיו, במוסף בברכה ראשונה צריך לומר שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו', בשניה שאו ידיכם קודש וברכו את ה', בשלישית יברכך ה' מציון... (ברכות ד א)
מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים, מגבילא אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רבי אחא מיטמא כהן לנשיאות כפים. שמע רבי אחא ומר אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר או דילמא לא שמע מיני אלא כי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה, וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה... (שם כג ב)
רבי יודא בן פזי כד הוה תשיש הוה חזיק רישיה (קושרו בחוזק) וקאי אחורי עמודא, רבי אלעזר נפק ליה לברא (יצא החוצה). רבי אחא רבי תנחומא בר חייא בשם רבי שמלאי עיר שכולה כהנים נושאין את כפיהם, למי הם מברכין, לאחיהם שבצפון, לאחריהם שבדרום... ומי עונה אחריהם אמן, הנשים והטף. תנא אביי בי רבי בנימין העומדים לאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה, העומדים לפני הכהנים אמר רבי חייא בר ווא אפילו חומה של ברזל אין הברכה מפסקתן. העומדים מן הצדדים... בכלל ברכה הן. (שם מא א)
מי מבטל (הקללות בזמן בית המקדש), רבי אבין בשם רבי אחא ברכת כהנים מבטלת... (סוטה מו א)
...שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכני, אמר הקב"ה ומי מברכך לא אני מברכך, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. (גיטין לב ב)
מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים, ר' יהודה אמר מאברהם, כה יהיה זרעך, כה תברכו את בני ישראל, רבי נחמיה אמר מיצחק, שנאמר ואני והנער נלכה עד כה, לפיכך אמר המקום כה תברכו את בני ישראל, ורבנן אמרי מיעקב, שנאמר כה תאמר לבית יעקב, וכנגדו כה תברכו את בני ישראל. (בראשית מג יא)
...אלא כך ציוה הקב"ה כשם שאין הנזיר טועם יין, אף אתם לא תטעמו יין כשתהיו מברכים את ישראל, לכך כתיב כה תברכו בענין נזיר, ולכך אין הכהנים נושאים כפיהם במנחה משום שכרות. (במדבר י ד)
...ונוה צדיקים יברך (משלי ג') זה נזיר ונזירה שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת הכהנים הוי ונוה צדיקים יברך. (שם יא ב)
...אמר להם הקב"ה אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם עמהם אני עומד ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם לומר שהקב"ה עומד אחרינו, ולכך הוא אומר משגיח מן החלונות, מבין כתפותיהם של כהנים, מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים, ענה דודי ואמר לי ואני אברכם. (שם יא ג)
...מכאן ואילך אמר הקב"ה הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר כה תברכו וגו'. (שם יא ד)
...מגבורי ישראל שהם מגברים את ישראל, א"ר עזריה דברים שהם נזכרים בגבורה ששמו של הקב"ה נזכר בכל אחת ואחת, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' ישא ה'... איש חרבו על ירכו, שאפילו אדם רואה בחלומו כאילו חרב מחתכת בירכו מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע ברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את הכהנים ואומר להם כה תברכו. (שם יא ט)
בזמן שהכהנים מברכין העם מה הציבור אומרים... היכן אומרים אותן, רב יוסף אמר בין כל ברכה וברכה, ורב אמר בהזכרת השם, פליגי בה רב מאיר ורב זביד חד אמר פסוק כנגד פסוק, וחד אמר בכל פסוק אומר לכל ג' הפסוקים...
...במנחה של תענית מאי אמרי, א"ר אחא בר יעקב (ירמיה י"ד) אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, כי רבו משובותינו לך חטאנו, (שם) מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון, (שם) למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא. בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי, (תהלים קכ"ח) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל.
א"ר חייא בר אבא כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. א"ר חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא ליבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין. א"ר אחא בר חנינא תדע דבגבולין נמי מיבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים. א"ר אבהו מריש הוה אמינא להני קראי, כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו, מכאן שאין אומרים אותן בגבולין...
אמור להם מלא, א"ל הקב"ה לכהנים לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות אלא תהיו מברכין בכוונת הלב כדי שתשלוט הברכה בהן, לכך נאמר אמור להם. (שם יא יב)
יברכך ה' וישמרך, עם הברכה שמירה... שם שם יג, וראה עוד ערך ברכה)
ושמו את שמי, מגיד שהם מתברכים בשם המיוחד, יכול אף בגבולין יהו מתברכין בשם המיוחד, תלמוד לומר ושמו את שמי, ונאמר להלן (נחמיה א') לשכן את שמי, מה להלן מקדש אף כאן מקדש. משרבו הפריצים חזרו להיות מוסרים את השם לצנועים שבכהונה. א"ר טרפון מעשה והייתי עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתי שאמרו בתוך נעימת הכהנים... (שם יא כא)
ששים גבורים סביב לה, רבי ביבי בשם רבי אלעזר ברבי יוסי פתר קרייה בברכת כהנים... ששים גבורים אלו ס' אותיות שבברכת כהנים, מגבורי ישראל, שהם מגברין את ישראל, כולם אחוזי חרב, אמר רבי עזריה דברים מבורכים בגבורה, מלומדי מלחמה, שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם, איש חרבו על ירכו, שאפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו מה יעשה, ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע, ויתפלל תפלתו וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן, ואין דבר רע מזיקו. (שיר השירים פרשה ג יא)
דבר אחר ואברכה מברכיך, א"ל עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט שמברך ישראל זהו שבט לוי, אמר לפניו רבונו של עולם ומי מברך לאותו שבט, אמר ליה משהן מברכין לישראל אני מברך לאותו השבט, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. אמר להם הקב"ה לישראל בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם, ולעתיד לבא אני בכבודי אברך אתכם, שנאמר (ירמיה ל"א) יברכך ה' נוה הר הקדש. (לך לך ד)
ויהי ביום כלות משה, מה כתיב למעלה מן הענין יברכך ה' וישמרך, אמר רבי יהושע דסכנין משל למלך שקידש ועשה לבתו קדושין ושלטה בה עין הרע, עמד המלך להשיא בתו מה עשה, נתן לה קמיע ואמר לה הקמיע זה יהא עליך שלא תשלט בך עין הרע. כך כשנתן הקב"ה התורה לישראל עשה להם פומבי... ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות... כיון שבאו ועשו להם משכן נתן להם הקב"ה הברכות תחלה שלא תשלוט בהם עין רעה, לכך כתיב יברכך ה' וישמרך תחלה ואחר ברכת כהנים, ויהי ביום כלות משה. (נשא יז)
תנן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו סימן קללה... אמר רבי אחא בזכות מה אנו עומדין, בזכות ברכת כהנים. (מזמור ז)
אמר רבי שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו אסור לישא את כפיו, שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה'... (מזמור קלד)
...ולמה ברכת כהנים הראשונה שלש תיבות, כנגד שלשה אבות העולם, כהן אומר להם יזכור ברית שלשה. הברכה השניה חמש תיבות כנגד חמשה חומשי תורה, שבזכות אבות ניתנה התורה לישראל... כהן אומר להם עשו מה שכתוב בתורה שניתנה בזכות שלשה אבות. הברכה השלישית שבע תיבות כנגד שבעה רקיעים, שכהן אומר להם שברא שבעה רקיעים יברך אתכם. וכן הוא אומר (שה"ש ג') הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו', זה שהיה חקוק סביב למטתו ששים אות של ברכת כהנים, כאיזה צד, ברכה ראשונה חמש עשרה אותיות, ברכה שניה עשרים אותיות, ברכה שלישית כ"ה אות... דבר אחר ברכה ראשונה ט"ו אותיות כנגד חמשה עשר צדיקים שהן מכפרין על ישראל... (מדרש חסרות ויתרות)
ויברך אלקים את יום השביעי, שלוש ברכות בירך הקב"ה את עולמו, ברכה ראשונה לדגים, שנייה לאדם, שלישית לשבת, וכנגדן כהנים מברכין את ישראל שלוש ברכות בשלשה פסוקים. תאנא וכולן לא עמדו אלא בברכת שבת. (בראשית ב ג)
ישא ה' פניו אליך, יהפוך פניו כלפי אצלך, לא דומה אדם שואל בשלומו שלחבירו בתוך פניו כשואל שלומו מן הצד... דבר אחר ישא ה' פניו אליך, בשעה שאתה עומד ומתפלל... (במדבר ו כו)
ומחלק כפיו לשש חלקים, שנאמר (ישעיה ו') שש כנפים שש כנפים לאחד... ולמה הכהנים עולים ברצה, לפי שהיא ברכת עבודה, (ויקרא ט') וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים... (נשא)
שאלו תלמידיו למי נושאים כפים, א"ל לרום שמים, שנאמר תהום נתן קולו רום ידיהו נשא, וכשישראל יודעים שם הנכבד ונושאים כפיהם מיד נענים, שנאמר אז תקרא וה' יענה.
א"ר יהודה מאי דכתיב והיה כאשר ירים משה ידו וגו', מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאות כפים...
ברוב רחמי השי"ת על ישראל צוה לכהנים המקודשים לברכם, ולפי שלא יהיו ישראל הגונים לקבל אותה ברכה שמא יהיו מלוכלכים בכל מיני חטא ועון, שמא חס ושלום יקטרגו עליהם בעלי הדין הקשים ויאמרו שאין ישראל ראויים לאותה ברכה מאחר שיש בהם חטא ועון המעכבות את הברכה, מה עשה הקב"ה, מסרה ביד הכהנים המקודשים מפתחות העולם והרחמים, ואמר להם כל זמן שאתם באים לברך את ישראל פתחו שערי רצון והכת"ר, כדי שיתעוררו רחמים העליונים, ונפתחו שערי החסד והרצון והרחמים גדולים ויהיו כל העולמות בשעה שאתם מברכים את ישראל כלם בחפץ וברצון ובחסד וברחמים, ולא יהיה שום מעכב ומקטרג על הברכה, שהרי כששערי רחמים נפתחים ופנים עליונים מאירים בפני תחתונים, באותה שעה אין כח במקטרג ולא בבעלי הדין למעלה לעורר הדין ולא עונש ולא לקטרג שהרי כל העולמות אחוזים כלם בברכה ובשלימות, והלכו פנים של זעם, ואז כל הפנים מאירים. וזה סוד שם צוה בברכת כהנים, ואמר כ"ה תברכו את בני ישראל, כ"ה בשם המפורש הפותח שערי עליונים, ואז כל הפנים מאירים. ומה אתם אומרים, יברכך ה' וישמרך, ולקיום הברכה יאר ה' פניו אליך ויחונך, מהו יאר ה' וגו', כלומר בשעה שישפיעו רחמים גדולים מן הכת"ר העליון, שהם הפנים המאירים לכל הספירות, באותה שעה יגמור רצונך וימלא חפצך מכל צד, ואם הוא אינו מן הדין, שאין אתה ראוי לרחמים יתן לך מתנת חנם, ואף על פי שאינך ראוי, כי זהו דרך רחמים עליונים והפנים המאירים לתת להם מתנת חנם לנבראים, כמו שכתוב וחנותי את אשר אחון, וז"ס יאר ה' פניו וכו'.
דע כי ג' שמות הם בברכת כהנים, בכל פסוק שם א' נקרא שר לחלק הג' משם של ע"ב, כי בהסתלק השם של ע"ב לג' חלקים נגד ג' שמות אשר יבאו בו ך"ד שמות בכל חלק, ובעבור שנזכרו ו' מלות בברכת כהנים ברכה ושמירה אורה חנינה נשיאות שלום, על כן צריך אתה לכפול כל שם מן הנזכרים מן ו' בכל שם מן ד' אותיות, והנה ד' פעמים ו' הם ך"ד... (נשא)
יברכך - יברכינך ה' בכל עסקך ויטרינך מן לילי ומזייעי ובני טיהררי ובני צפרירי ומזיקי וטלוי. ינהר ה' סבר אפוי לך במעסקך באורייתא ויגלי לך טמירן וייחס עלך. יסבר ה' סבר אפוי לך בצלותך וישוי עלך שלם בכל תחומך. (במדבר ו כד)
יאר ה' - יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות. ויחנך - יתן לך חן. ישא ה' פניו - יכבוש כעסו. (שם)
יברכך - תוספת חיים ועושר, וטעם וישמרך - שישמור התוספת שלא יגזול אחר מה שהוסיף. יאר ה' פניו - כטעם באור פני מלך חיים, והטעם וכל אשר תבקש ממנו ובשעה שתדרשנו יאר פניו, והטעם יקבל אותך וירצה למלאות שאלתך מיד. ישא ה' פניו אליך - הפך אעלים עיני מכם, כי בכל מקום שתפנה יהיו פניו נשואות אליך. וישם לך שלום - כטעם לא יגע בך רע לא מאבן ולא מחיה רעה ולא מאויב. (שם)
וטעם יברכך ה' וישמרך - על דרך האמת כי הברכה מלמעלה והשמירה שתשמור אותה, כטעם זכור ושמור, ועוד יאר השם הגדול את פניו המביטים בך, וכך אמרו בספרי, ר' נתן אומר זה מאור שכינה. ויחנך - שתשא חן בעיניו, וכענין שאמרו עולמי עולמי הלואי תהא מעלה חן בעיני בכל שעה. ועוד ישא השם פניו אל השמים ממעל וישם לך שלום הכל בביתך... (שם)
כה תברכו - כלומר לא תברכו מברכת פיכם כאדם שאומר תבואתה לראש פלוני כך וכך אלא אלי תתפללו שאברכם אני... (שם)
בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם, אבל במנחה אין נשיאת כפים, מפני שבמנחה כבד סעדו כל העם, ושמא שתו הכהנים יין, ושכור אסור בנשיאת כפים, ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה גזרה מנחת תענית מפני מנחת כל יום.
במה דברים אמורים בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה, כגון צום כפור ותענית צבור, אבל תענית שאין בו נעילה, כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז, הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפים. וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכפורים, הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד, שלא יאמרו פסול היה, לפיכך הורידוהו.
כיצד היא נשיאת כפים בגבולין? בעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרים ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פנים להיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח ציבור ההודאה. ומחזירים פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם, ומתחילין יברכך. ושליח ציבור מקרא אותם מלה מלה והם עונין, שנאמר אמור להם, עד שיאמר. כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונים אמן. וחוזר שליח ציבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה והם עונים עד שמשלימין פסוק שני וכל העם עונין אמן, וכן בפסוק שלישי.
כשישלימו הכהנים ג' פסוקים מתחיל שליח צבור ברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום, והכהנים מחזירין פניהם כלפי הקדש וקופצין אצבעותיהן ועומדין שם בדוכן עד שיגמור הברכה וחוזרין למקומן.
אין המקרא רשאי (להקרות לכהנים) עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי המקרא. ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור, ואין שליח ציבור רשאי לענות אמן אחר הכהנים כשאר העם שמא תטרף דעתו ולא ידע איזו ברכה מקרא אותן, אם פסוק שני או פסוק שלישי.
אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח ציבור שים שלום, ואין הכהנים רשאין ליעקר ממקומן עד שיגמור שליח ציבור שים שלום, ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הציבור, ומתקנות (עזרא) שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן אלא עומדין יחפין.
כשיהיו הכהנים מברכין את העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתן אלא יהיו עיניהם כנגד הארץ כעומד בתפלה. ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין את העם, כדי שלא יסיחו דעתם, אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה ומכוונים פניהם כנגד פני הכהנים, ואינם מביטים בפניהם.
אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו, ושליח ציבור מקרא אותו מלה מלה כמו שאמרנו, היו שנים או יותר אינן מתחילין לברך עד שיקרא להם שליח ציבור ואומר להם כהנים, והם עונין ואומרים יברכך, והוא מקרא אותן מלה מלה על הסדר שאמרנו.
כיצד ברכת כהנים במקדש? הכהנים עולין לדוכן אחר שישלימו הכהנים עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות, חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ, ואחד מקרא אותן מלה מלה כדרך שעושין בגבולין עד שישלימו שלשה הפסוקים, ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו כל העם עונים ברוך ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם.
ואומר את השם ככתבו, והוא השם הנהגה מיו"ד ה"א וא"ו ה"א, וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום. ובמדינה אומרים אותו בכינויו והוא באל"ף דל"ת, שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד, ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש, כדי שלא ילמוד אותו אדם שאינו חשוב ושאינו הגון, ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא פעם אחת לשבע שנים, כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא.
אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקודש, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל", כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה, כה תברכו בעמידה, כה תברכו בנשיאת כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם, כה תברכו בשם המפורש, והוא שיהיה במקדש כמו שאמרנו.
אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכיוצא בה, לא בקול רם ולא בלחש, שנאמר לא תוסיפו על הדבר. בשעה שכל כהן עולה לדוכן כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהיה ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה, ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך, בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ואחר כך מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם. וכשמחזיר פניו מן הצבור אחר שמשלים אומר עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.
כשמחזירין הכהנים את פניהם לציבור לברכם, וכשמחזירין פניהם מן הציבור אחר שמברכין לא יחזירו אלא על דרך ימין בכל מקום...
במקדש מברכין ברכת כהנים פעם אחת ביום אחר תמיד של שחר, באין ועומדין על מעלות האולם ומברכין כדרך שאמרנו. אבל במדינה מברכין אותה אחר כל תפלה חוץ ממנחה כמו שאמרנו. בכל מקום משתדלין שיהיה המקרא אותן ישראל, שנאמר "אמור להם", מכלל שאין המקרא מהם. (תפלה פרק יד)
ששה דברים מונעין נשיאת כפים, הלשון, והמומין, והעבירה, והשנים, והיין, וטומאת הידים. הלשון כיצד, העלגים שאין מוציאין את האותיות כתיקונן כגון שוקרין לאלפי"ן עיינ"ן או לשבולת סבולת וכיוצא בהן אין נושאין את כפיהן, וכן כבדי פה וכבדי לשון שאין דבריהם נכרים לכל אין נושאין את כפיהן.
המומין כיצד, כהן שיש מומין בפניו או בידיו או ברגליו, כגון שהיו אצבעותיו עקומות או עקושות או שהיו ידיו בהקניות לא ישא את כפיו לפי שהעם מסתכלין בו. מי שהיה רירו יורד על זקנו בשעה שהוא מדבר, וכן הסומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו והכל היו רגילים בזה הסומא באחת מעיניו או בזה שרירו זב מותר, לפי שאין מסתכלין בו, וכן מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו, ואם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר לפי שאין מסתכלין בו.
העבירה כיצד, כהן שהרג את הנפש אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו, שנאמר "ידיכם דמים מלאו", וכתיב "ובפרשכם כפיכם" וגו'. וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם, שנאמר "אך לא יעלו כהני הבמות" וגו', וברכה כעבודה היא, שנאמר "לשרתו ולברך בשמו". וכן כהן שהמיר לעכו"ם אף על פי שחזר בו אינו נושא כפיו לעולם. ושאר העבירות אין מונעין.
השנים כיצד, כהן נער לא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו. והיין כיצד, מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו, לפי שהוקשה ברכה לעבודה...
טומאת הידים כיצד, כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך, שנאמר "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו.
כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים, אף על פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו, ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים, ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע ותמנע מן המצות.
ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה, שנאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.
עם שהם אחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, והעומדים מצדיהן הרי הם בכלל הברכה, ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכים אפילו היא חומה של ברזל, הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הם בכלל הברכה.
נשיאת כפים בעשרה וכהנים מן המנין. בית הכנסת שכולן כהנים כולם נושאים את כפיהם, ולמי הם מברכים לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום, ומי עונה אחריהם אמן, הנשים והטף, ואם נשארו שם עשרה כהנים יותר על אלו שעלו לדוכן, העשרה עונין אמן והשאר מברכין.
ציבור שלא היה בהן כהן אלא שליח ציבור לבדו לא ישא את כפיו, ואם היתה הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי. ואם אין להם כהן כלל, כשיגיע שליח ציבור לשים שלום אומר אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושיך כאמור, יברכך וגו', ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ואין העם עונין אמן, ומתחיל ואומר שים שלום.
כהן שנשא את כפיו בבית הכנסת והלך לבית הכנסת אחר ומצא ציבור שמתפללין ולא הגיעו לברכת כהנים, נושא ידיו להן ומברכם ואפילו כמה פעמים ביום. כהן שלא עקר רגליו ממקומו לעלות לדוכן בשעה שאמר שליח ציבור רצה שוב אינו עולה באותה תפלה, אבל אם עקר רגליו לעלות אף על פי שלא הגיע לדוכן אלא אחר עבודה הרי זה עולה ומברך.
כל כהן שאינו עולה לדוכן אף על פי שבטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר על שלש עשה, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל אמור להם, ושמו את שמי", וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך, וכל כהן המברך מתברך, שנאמר ואברכה מברכיך. (שם פרק טו)
כה תברכו - על דרך הפשט כענין הזה תברכו. ועל דרך המדרש כה תברכו, מסר להם הקב"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל. ולפי שעתיד למסור להם ארבעה ועשרים מתנות כהונה, ועם זו הם עשרים וחמשה, לכך הזכיר הלשון הזה כ"ה תברכו...
ועל דרך הקבלה כה תברכו מלת כה היא המדה העשירית שמתוכה מתנבאים הנביאים תמיד ואומרים כה אמר ה', ועל כן אמר כה תברכו, כלומר תמשיכו הברכה ממדת החסד שהיא מדתו של כהן אל העשירית, ועם זה היה עולם מתברך בנשיאות כפיו של כהן ובכונת לבו. ולכך תמצא ה"א במלת כה תברכו, והיא רמז לה"א אחרונה שבשם... ומפני שמלת כה היא מדת הדין רפה המנהגת את ישראל והיא כלולה ברחמים, לפיכך כשאמר לו הקב"ה לאברהם (בראשית ט"ו) "כה יהיה זרעך" חשבה לו לרחמים, שנאמר (שם) "ויחשבה לו צדקה".
אמור להם - ...ועוד יכלול אמור מלא שהוא רמ"ח עם המלה, כי הברכה נבלעת ברמ"ח אברים שבאדם, וחסרון האחד הוא אבר הלב שממנו ישתרגו כל שאר האברים וכולן תלוים בו. ומה שנסתר מן המספר כי הוא כנגד השכינה השורה על כפי הכהן ונסתרת שם, שהיא לב השמים שממנו יתברכו העליונים והתחתונים. ועוד יכלול אמור להם בסתם לא במפורש, כי יש זמנים שהכהנים מזכירים את השם בנשיאות כפים בפרסום ויש שאין מפרסמין אבל מבליעין אותו...
וכבר הודעתיך בפרשת ויבא עמלק שהכהן כשנושא העשר יתקדשו כל העשר והשפע יורד לשכלים הנפרדים, והשכלים וישראל מתברכין, וזהו "כה תברכו את ישראל", את לרבות מלאכי השרת, אמור להם, לכולן מעלה ומטה, והבן זה.
ועוד יש לדרוש אמור מלא ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים לכהנים הנושאים כפיהם ולהקרותו להם מלה במלה... כי כן מדתו של כהן למעלה שהוא מתברך ומקבל הברכה מעצם הרחמים העליונים ומברך לכנסת ישראל, וזהו סוד מה שדרשו רז"ל כל כהן המברך מתברך, ואם כן הכל דוגמא. וכן הברכה משתלשלת משליח צבור המתעטף בטלית לבנה לכהן, ומהכהן לישראל, וזה מבואר...
ובשם ה"ר יצחק הזקן בעל התוספות ז"ל אמרו שאין כהן נושא את כפיו אלא אם כן נשוי, ובאמת נראה שיש עקר לזה, לפי שאין האדם שלם בלא בת זוגו, ואינו ראוי לא לברך ולא להתברך, ומטעם זה היו נדב ואביהוא ראויין ליענש שלא רצו להנשא...
יברכך ה' וישמרך - על דרך הפשט הברכה תוספת ורבוי טובה, ועם הברכה שמירה מה שאי אפשר כן למלך בשר ודם. ועל דרך המדרש יברכך בעושר, וישמרך שתהא עושה המצות. יאר ה' פניו אליך יעמיד בנים ממך שיהיו בני תורה... (במדבר ו כג וכד)
ועל דרך הקבלה יברכך ה' וישמרך סדר הברכות האלה ממטה למעלה כסדר הכונה בקרבנות, כי הכהן היה מברך לישראל ברכות אלו אחר שהשלים מעשה הקרבן... ובשעה שהיה מקריב קרבן היה מכוין תחלה אל הה"א שהיא ה"א אחרונה שבשם, וכמו שבארתי בסדר ויקרא בתוספת ה"א של המזבחה, ומן הה"א אל הוא"ו, ומשם ואילך אל המחשבה הטהורה, כי עקר הכונה בקרבן להמשיך רצון מן המחשבה הטהורה אל שמותיו העליונים, כי עם זה יתברך המדור העליון והמדור התחתון. וזה סוד שלשה פסוקים אלה בסדר הזה, יברך ה' וישמרך זו מדת שמור, יאר ה' הוא הקו האמצעי, ופניו פני עצמו שהם פני הרחמים, ישא ה' הוא הבינה, ומלת פניו היא מדת הפחד שיסלקנה מעליך, ואז בסלוקה ישם לך שלום, שהן ג' אבות כי תתגלגל מדת הרחמים למעלה בחסד בלבד, ואז תהיה שלום בלי פחד. והענין הזה מבואר ממטה למעלה, ולשון הברכה שבכל פסוק ופסוק הוא מוסיף ועולה, והבן זה, כי ג' ברכות אלו הן כלל עשר ספירות, כך קבלתי.
אמנם דעת הרמב"ן בפירושו ברכות אלו הם ממעלה למטה, ובאורם כן, יברכך ה' הכונה שישפיע ברכתו דרך הקו האמצעי עד שמור, זהו וישמרך, ישמור למדתך שהיא כנסת ישראל, והשמירה התלויה ביד ישראל ובזה הם נשמרים. יאר הקו האמצעי פניו שהיא מאור שכינתו לצרכך, ויחנך שימציא חנו למדתך, כי בזה תבא הברכה והחנינה לישראל. ישא ה' פניו, כלומר שישאנה אליו כענין כי אשא אל שמים ידי, אליך לצרכך, וישם לך לצרכך שלום בינו ובין מדתך, כי השלום הוא מכריע בין הרחמים והדין... ואם תשכיל לנקוד שלשת היודי"ן של יברכך, יאר ישא, אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא, כי תנועתם בנקודם תרמוז על הזכרת השם המפורש, והבן זה.
אמנם קבלת אשכנז קבלתי בלחישה הדרה הרודף ירדוף והמשכיל יבין, וכבר כתבתי בפסוק "ויהי ידיו אמונה" (שמות י"ז) כי הכהן בנשוא כפיו היה רושם אותיות ההוי"ה בידיו, אבל יש שפירשו כי אותיות ש-די היה רושם, דל"ת בגודל, יו"ד בזרת שהוא הקטן, שי"ן בשלש אמצעיות...
וצריך אתה לדעת כי יש בפסוק ראשון י"ה אותיות, ובשני הי"ה אותיות, ובשלישי יה"י אותיות, והרי זה מורה שהשם הגדול הנזכר בהם שלש פעמים הוא שליט בשלשה זמנים, הוה והיה ויהיה, והרי לך ששים אותיות ועליהם אמר שלמה ע"ה "ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל". ומה שהתחיל הרמז בהוה מפני שהזמנים כלם הם בהוה בהקב"ה, שלא עברו משנותיו כלום... (שם שם כז, ועיין שם עוד)
וישא אהרן - תנופה, וסמיך ליה וישא ידיו, שהנושא כפיו צריך להניף בידיו. ויברכם - ג' ברכות כנגד ג' מיני קרבנות, ברכה א' נגד חטאת, וישמרך מן החטא. יאר כנגד עולה, שנאמר בעלותך לראות, שלום כנגד שלמים. (ויקרא ט כב)
כה תברכו - להזכיר זכות אבות, "אני והנער נלכה עד כה" ו"כה יהיה זרעך", וכ"ה אותיות בפסוק שמע ישראל, וכ"ה פעמים לשון ברכה בחומש, וכ"ה פעמים שלום בחומש, ולכך מתחיל ברכת כהנים בברכה ומסיים בשלום. אמור להם - מלא נגד ו' ברכות, יברכך, וישמרך, יאר, ויחנך, ישא, שלום, כנגד ו', תורת ה', עדות ה', פקודי ה', מצות ה', יראת ה' ומשפטי ה'. (במדבר ו כג)
שנצטוו הכהנים שיברכו את ישראל בכל יום, שנאמר כה תברכו וגו', משרשי המצוה שהחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על ידי המשרתים החונים תמיד בית השם, וכל מחשבתם דבקה בעבודתו, ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם, ויהי נועם ה' עליהם... כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות כי בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו, כי ידו ברוך הוא פתוחה לכל שואל בהיותו מוכשר ומוכן לקבלת הטוב... גם ציונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה, ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשנו, ומתוך כך נזכה בטובו... (נשא מצוה שעח)
...והנה לפי מה שנתבאר בתורה, שם השי"ת סגולה זאת בכהנים להיות אמצעיים לקבל הברכה ממנו ולהשפיע לישראל, ולזה מה שנצטוו לישראל בפיהם למעלה כאילו הם מקבלים הברכה בידיהם לתיתה לישראל. וכבר נתפרסם היות הידים מוכנים לקבל הברכה, כמו שאמר "ולברך את כל מעשה ידיך". והנה נתבאר בקבלה בפירוש שקבלת התפלה תהיה בייחוד לדבק העובד, ואם אין מדרגתו גדולה בחכמת התורה יותר מהגדול בחכמה, אלא שאיננו באותה מדרגה מהעבודה. ובגמרא ברכות בא מעשה יורה על אמיתת מה שאמרנו, והוא אמרם כשחלה (בנו של) רבי יוחנן בן זכאי, ואמרה לו אשתו וכי רבי חנינא גדול ממך, אמר לה הוא דומה לעבד לפני המלך, ואני דומה לשר לפני המלך, שהיה רבי חנינא פרוש ועובד בהתמדה, ולזה היתה תפלתו יותר נשמעה... (מאמר ג חלק ב כלל א פרק ב)
וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין מצוה שהיא חובה מדבריהם, כגון מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה, בין מצות שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידים מברך על הכל קודם לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות, והיכן צונו בתורה, שכתוב בה "אשר יאמרו לך תעשה". נמצא ענין הדברים והצען כך הוא, "אשר קדשנו במצותיו" שציוה בהן לשמוע מאלו שצונו להדליק נר של חנוכה או לקראות את המגילה, וכן שאר כל המצות שמדברי סופרים.
ולמה אין מברכין על נטילת ידים באחרונה, מפני שלא חייבו בדבר זה אלא מפני הסכנה, ודברים שהם משום סכנה אין מברכין עליהם, הא למה זה דומה למי שסינן את המים ואחר כך שתה בלילה מפני סכנת עלוקה, שאינו מברך וצונו לסנן את המים, וכן כל כיוצא בזה.
העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה, ואם דבר שעבר הוא אינו מברך. כיצד, הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית... אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה...
אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד שאינו יכול לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו, שעדיין לא נתקדש ולא נצטוה עד שיטבול, לפיכך אחר שיטבול מברך על הטבילה מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברך.
כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה, וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון. כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין, מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר. ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית, ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה וכן כל כיוצא בזה.
כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכל כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת, שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו, ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן, וכן כל היוצא בהן.
אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו. היו לפניו מצות הרבה אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות אלא מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה.
כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו, אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות, עשה אותה לאחרים מברך על העשיה. כיצד, לבש תפילין מברך להניח תפילין... וכן הוא מברך להדליק נר של שבת ולגמור את ההלל... מל את בנו מברך למול את הבן, שחט פסחו וחגיגתו מברך לשחוט.
אבל אם קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה, עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה... עשה המצוה לו ולאחרים כאחד, אם היתה מצוה שאינה חובה מברך על העשיה, לפיכך הוא מברך על מצות עירוב, היתה חובה ונתכוון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים מברך לעשות, לפיכך הוא מברך לשמוע קול שופר.
נטל את הלולב מברך על נטילת לולב, שכיון שהגביה יצא ידי חובתו (ראה ראב"ד), אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב, כמו לישב בסוכה. מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשייה, אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל ובדברי הרשות הן אפילו שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כסוי הדם ועל נטילת ידים. וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים, שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק, כמו שיתבאר במקומו.
כל דבר שהוא מנהג, אף על פי שמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג, ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו. וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה. ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות, וכן דוד אמר "בכל יום אברכך". (שם פרק יא)
המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה, אם מל בן חברו, ואם מל את בנו מברך וצונו למול את הבן. ואבי הבן מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו... ואחר כך מברך אשר קידש ידיד מבטן וכו', ואבי הבן מברך שהחיינו. (מילה פרק ג א וראה שם עוד)
...וחייב לברך קודם הדלקה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שחייב בהם מדברי סופרים. (שבת פרק ה א)
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרנו זכירת שבת וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.
וזהו נוסח קידוש היום, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה ורצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית. תחלה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים. כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו, ברוך אתה ה' מקדש השבת.
וזה נוסח ההבדלה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול. (שבת פרק כט א, וראה עוד שבת-קדוש והבדלה)
...אף על פי שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליו אשר קדשנו במצוותיו וציונו, כדרך שמברך על המגילה ועירוב, שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו. אבל דבר שהוא מדבריהם, ועיקר עשייתן לו מפני הספק, כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו. ולמה מברכין על יום טוב שני, והם לא תיקנוהו אלא מפני הספק, כדי שלא יזלזלו בו. (חנוכה פרק ג ה)
כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואחר כך מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה. וכך קבלנו וראינו אותם מברכין אפילו בחלת חוצה לארץ, שגם אכילת קדשי הגבול עבודה. (תרומות פרק טו כב)
המפריש מעשר זה מברך תחילה כדרך שמברכין על המצוות, וכן מברך על מעשר שני ומעשר עני ועל מעשר מן המעשר על כל אחד מברך בפני עצמו. ואם הפריש הכל זה אחר זה ולא סח ביניהם כוללן בברכה אחת, להפריש תרומות ומעשרות. (מעשר פרק א טז)
כל המפריש חלה מברך תחילה להפריש חלה, בין בארץ בין בחוץ לארץ, וכשם שמברך על הטהורה כך מברך על הטמאה... הנדה וכיוצא בה מברכת ומפרשת חלת חוץ לארץ, שאינה מוזהרת על מגעה אלא על אכילתה... (שם פרק ה יא ויב)
...ומצוה זו מן המצות המקובלות, והחכמים ז"ל תקנו ברכה בכלן ולא תקנו בזו לפי שאינה מצוה מחוייבת כמו שאר מצות, ואינו חייב לחזר אחריה במכוון אלא כשיזדמן לו, וזהו לשון "כי יקרא", ועוד שאינו חייב בשלוח אלא כשהוא רוצה ליקח הבנים. (דברים כב ז)
...והברכה על הלולב כי מצוה עליו לדרוש עד שיגיע בעיוניו ללולב, ומשם ואילך כבוד אלקים הסתר דבר... (ויקרא כג מ)
פנחס - הנה העושה מצוה קונים רוחו וגוויתו זולת הזכות גם איכות חדשה, ונעשים בריה חדשה מרוב קדושה הנשפעת בו על ידי המצוה, ועל כן סידרו קדמונינו ברכת טוב "אשר קדשנו במצותיו", ונתן לנו רמ"ח מצות, כדי שיגדל ויקדש בהם גם החומר... (במדבר כה יא ודברים יא כו)
ראה ברכות-כללי נתיב התורה פרק ז.
...ועל זה באה מצות קריאת שמע בערב ובבוקר, וביום מברך ב' לפניה וא' לאחריה, ובערב ב' לפניה וב' לאחריה, כי יש לשבח את השי"ת בשבח שלם ומלא על ידי מספר ז', וזה שאמר שבע ביום הללתיך וכו'... ונראה הטעם שצריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כי אין הזמן מחולק, שאילו היה הלילה מחולק מן היום לא היו שניהם יום אחד, אלא היום מחייב את הלילה והלילה את היום משלימים זה את זה. ואם היה מזכיר אחד מהם בפני עצמו היה שבח השי"ת על חצי דבר... וכאשר הם דברים מחולקים והם דבר אחד זה מורה על אשר ברא אותם הוא אחד, כי הוא יתברך מקשר ומאחד הדברים המחולקים.
וברכה ראשונה תקנו על העולם הזה, שהאור הוא המעלה היותר של עולם שהוא נברא תחלה, וברכה שניה תיקנו על נתינת התורה שהיא על העולם הזה, ואחר כך סידרו קריאת שמע שהיא מלכות שמים שהיא עוד מדרגה עליונה על התורה, שהוא מתעלה במלכותו על הכל, ולפיכך אחר כך ברכת אמת ויציב שהוציא את ישראל ממצרים על ידי נסים, כי הוא מושל על הכל.
ודע עוד שאלו ג' ברכות באים על ג' הנהגות. הראשונה היא הנהגת סדר עולם, השניה הנהגה שכלית, ודבר זה למעלה מן הטבע, הנהגה ג' היא שלא בטבע שמחדש נסים, ואמנם בלילה צריך שמירה ועל זה נתקנה ברכה ד', ודוקא אחר הגאולה שהגאולה היא שמוציא אותו מרשות אחר, והשמירה שפורש סוכת שלומו עליהם אחר כך עד שאי אפשר להרע לו. ואמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, שצריך שתהיה השכיבנו קצרה, כי אין השמירה גדולה כל כך כמו כאשר הוציא אותם בנסים... (נתיב העבודה פרק ז, וראה שם עוד)
...ואולם גם במעשה המצוות תיקנו לנו חז"ל ברכות אלה, לחבובה של המצוה, להודות לו יתברך שרצה בנו ונתן לנו תיקונים גדולים כאלה, ונמצא על ידי זה מתעלה המעשה יותר, ונעזר בו האדם ממנו יתברך... (דרך ה' חלק ד פרק ט ג, וראה עוד ברכות-כללי)
וזה שתיקנו נוסח ברכות המצות, אשר קדשנו במצותיו, כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון, וממשיך משם על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו. וכתוב מפורש, והתקדשתם והייתם קדושים, וכמאמרם ז"ל יומא ל"ט) כל המקדש עצמו למטה מקדשין אותו מלמעלה, רוצה לומר שמלמעלה נמשך עליו הקדושה משרשה העליון של המצוה... (שער א פרק ו הגה"ה)
ראה גם ברכות-כללי שער ב יד.
...נראה כי מצות מילה אינה דומה לשאר מצות, דכשעושה אותה הוא מקיים המצוה וכשגמרה עשייתן נגמרה מצותן לגמרי, אבל מצות מילה אין בעשייתה גמר מצותה באמת כי כל עשיותיה, החתיכה והפריעה, הן באמת הכנה אל התכלית המכוון בה לאחריה, כי במה שנמול הילד נעשה כעבד הנושא חותם אדונו בגופו להורות בו להיות נכנע לעבודת אדונו... ולפי שבאמת זה הוא התכלית העיקרי המכוון במצות מילה, לכן נתקנה לאביו ברכה להכניסו בברית, ויורה האב בברכה זו חיובו המוטל עליו לחנך את בנו זה ולהרגילו בכל הדברים התלוים בשמירת הברית, והיא התורה והמצוה בכדי שידע כשיבא לכלל דעת לשמור חותם ברית קודש... (בראשית יז יג)
...ואסור לאכול קדשי שמים בידים מסואבות... אם כן על ידי רחיצת ידים במים הוכשרו ליגע באוכלין שהם קדשי שמים מה שלא היו ראויים אליהם קודם רחיצתן, והרחיצה גורמת לידים מעלה ורוממות ליהנות על ידיהם מלחם גבוה, הנה להתרוממותם ולהתנשאם ממדרגת פחיתותם למדרגה גבוהה כזו תקנו נוסח הברכה על נטילת ידים, כלומר לרומם את הידים ולנשאם מפחיתות ערכם... (ויקרא יא מד)
...ומזה יתבאר לנו לשון להתעטף בציצית, שתקנו לנו מתקני הברכות, אף שאין צריכה עטיפה באמת, כמו שהעיר בית יוסף באו"ח ח'... אמנם לפי המבואר לכוונה הפנימית תקנו לשון מתעטף לבאר בו התכלית האמיתי המכוון במצות ציצית, כי מצינו לשון עטיפה על ההכנעה, כי אחר שאמר שהוא ית' שוכן את דכה ושפל רוח אמר "כי רוח מלפני יעטוף", שפירושו כשרוח האדם נעטפת ונכנע לפני... ולזה בחרו מתקני הברכות לשון להתעטף, שכולל שתי ענינים, כסוי הגוף וכלל גם כן הכנעת האדם בקרבו כעבד לפני אדון כל הארץ... (במדבר טו לט)
...ומזה נבא לכלל דעת ולהבין למה לא קבעו בסדרי הברכות את הברכה על מצוה בלישנא דקרא, על מצות טוטפות, ובחרו בלשון תפלין... והיותר נראה שהוא מלשון פלא, שענינו הפרשה והבדלה, כמו "כי הפלא ה' חסיד לו", ובכוונה תקנו נוסח הברכה בלשון תפלין לשון הפרשה והבדלה כדי שבאמירת הברכה נקבל עלינו התכלית המכוון בהנחתו, להיותנו פרושים ומובדלים ממחשבות הרעות וממעשים המגונים ולא נסור אחרי עינינו ואחר יצר מחשבות לבבינו...
וזה אני משער גם כן בדעת המסדרים האלקיים בברכת לקבוע מזוזה, אשר בהשקפה ראשונה אין טעם ללשון זה, כי מזוזה הוא שם ללחי השער והבית מקום קביעות פרשיות אלה... לכן יראה לדעתי בזה לומר ששם מזוזה הוא משרש זיז, שענינו התנועה, כמורגל ברבותינו "ואינו זז משם", וצונו ה' שבכל תנועותינו נקבע בלבבינו אחדות ה' ואהבתו וקבלת מצותיו, כי האדם הוא בעל תנועה תמידית מן הרכבתו משני עקרים הפוכים, מחומר ונפש, אשר בהם תלויים הטוב והרע שבמחשבותיו ובמעשיו... לכן באתה התורה להרים קרן ממשלת נפשו בו להטות כל תנועותיו אל תנועה הנפשית לבדה, וציותה להשכין שם הנכבד והנורא במקום התנועה, (רוצה לומר במזוזת הפתח) פרשת אחדות ואהבת ה' ושמיעת מצוותיו, ובזה יש ביד האדם מטה עוז להכריח בו כל כחות נפשו שלא יכרע אל תנועה החומרית זולתי אל תנועה הנפשית כאשר תצוה התורה... כי איך ימלאנו לבו לעשות רע אפילו בסתר, היסתר איש במסתרים ואנכי לא אראנו נאום ה'... לכן תקנו מסדרי הברכות "לקבוע מזוזה", רוצה לומר לעשות קביעות תמידי אל כל תנועותינו... (דברים ו ח, וראה שם עוד)
ראה ברכות-כללי דברים ח י.
והנה כבר נתקשה בהגהות מימוני הלכות מילה על שתי ברכות שמברכין על המילה ולהכניסו, ונראה דהוא על שני מצות עשה, תחלה מברך המוהל על המעשה החיתוך, ואחר שחתך מברך האב להכניסו, שהרי בידו למשוך ערלת בנו, והוזהר על זה במצות עשה שמברכין עליה, ואף על גב שכאן הוא שב ואל תעשה, מכל מקום מברך... ועל פי דברינו מתיישב גם כן שיטת הרמב"ם דבאין אב אין מברכין כלל להכניסו משום דמסתמא אינו ביד בית דין למשוך הערלה. (בראשית יז יג הרחב דבר, וראה שם עוד)
הוא עובר לפניך - בפסחים ז' אמר שמואל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן, מאי משמע דהאי עובר לשינא דאקדומי הוא, אמר רנב"י דאמר קרא וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי, אביי אמר מהכא ויעבור מלכם לפניהם. וקשה למאי אמר שמואל בלשון שנצרך לפרש... אלא על כרחך יש בזה כונה עמוקה דלפני או קודם היה במשמע עוד שלא התחיל במצוה כלל, משום הכי אמר לשון עובר, דמשמעו סמוך ממש, שיאחז בידו דבר המצוה ואז יתחיל לברך, וזהו משמעות המקרא "ויעבור מלכם לפניהם", שברור שאין המלך מתחיל לילך עד שכבר כל הצבא מוכנים לצאת ועומדים על הגבול. אמנם "ויעבור את הכושי" עוד פירושו באופן אחר, שהרי הכושי הלך לפני אחימעץ ואחימעץ רץ מאחוריו ועבר עליו ולפניו, והכי נמי יש להחל הברכה ואחר כך לעשות המצוה ולגומרה ואחר כך לגמור הברכה. ושני הפירושים אמת, דמצוה שאפשר לעשות באמצע הברכה, כמו קשירת תפילין מילה וכדומה יש לברך לפני התחלת המעשה, ולעשות ולגמור את הברכה. מה שאינו כן מצוה שאי אפשר בכך, כמו אכילת מצה ותקיעת שופר וכדומה אי אפשר אלא לברך קודם התחלת המצוה, אבל מכל מקום סמוך ממש... (דברים לא ג)
...ומה שאין מברכין על צדקה גמילות חסדים ביקור חולים וכו', נראה שהברכה במצות בין אדם לחברו שבהם אנו מובדלים מן העמים ועל זה שייך "וקדשנו", וכן ברמב"ם ברכות פרק יא ה"ג "כל מצות עשה שבין אדם למקום מברך", ויש יוצאות מהכלל, ואולי יש בהן טעם... (שמות כד יב)
איתא המהדרין נר לכל אחד ואחד... והנה חילקו מצות חנוכה ומהדרין ומהדרין מן המהדרין, משמע שיש ג' מדריגות בעבודת הבורא, והם בחינת מעשה דיבור ומחשבה, דכתיב נר מצוה הוא בעשיה, תורה אור הוא למהדרין שמשתוקקין אחר המצות ועושין בהתלהבות והמצוה הוא להם תורה, וזה בחינת הדיבור, ובכל מצוה תיקנו ברכה לפניה בחינת דיבור, ובאמת הברכה אות הוא שהמצוה חביבה עליו ביותר, זה בחינת מהדרין. ויש עוד דרך חיים תוכחות מוסר הוא התכלית של תורה ומצות שיתקן נפשו על ידיהם ומתעלה לדרך החיים, והוא בכח המחשבה... (לחנוכה תר"ס)
במדרש ואל מי תדמיוני ואשוה... וכן ענין ברכת המצות שאמרו חז"ל צריך לברך עובר לעשייתן, פירוש הברכה לידע כי לא מצד עצמותינו יש לנו כח לגשת לקדושת המצות, וזה הביטול הוא קודם וחשוב יותר מגוף המעשה וזה עובר לעשייתן. (ויקהל תרמ"ה)
לכל הדברות וצווים קדמה קריאה לשון חיבה לשון זירוז, והוא רמז לכל המעשים שאדם עובד בהם את הבורא ית' צריכין להקדים התלהבות ודביקות לעובדא, וזה שהקדימו חז"ל ברכות המצות עובר לעשייתן, ואיתא עובדא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, שצריכין להקדים אהבה ויראה קודם כל מצוה והוא קריאה חיבה וזירוז הוא רחימו ודחילו כנ"ל. (ויקרא תר"נ)
זאת תורת העולה... ומסיים שם בזוהר הקדש כי תלמידי חכמים העושין מצות לשמה ומקבלין לימוד ודרך תשובה לידבק בו ית' מכל מצוה שעושין, אם כן גם המצות שלהם תורה ואין עבירה מכבה וכו', וכן רצונו ית' שכל מצוה יהיה נבלל בתורה, וזה ענין ברכת המצות, שההפרש בין תלמיד חכם לעם הארץ בעשיית המצוה הוא בהברכה ורצון עשייתו, כי גוף המעשים שוין, רק הברכה היא על הציווי, והוא דביקות המצות בהתורה, שהרי ציווי המצות הם בתורה, והברכה מברר זה שהשי"ת צונו בתורה כן, ועל ידי הברכה מדבק המצוה בשורשה בתורה כנ"ל. (צו תרל"א)
בשם מו"ז על חטא נדב ואביהוא "אשר לא ציוה אותם"... אם כן המקיים מצות אף שהוא שפל ואינו יודע טעם המצוה כלל אף על פי כן חביב הוא לפניו ית', כי כח הציווי ממנו ית' הוא יותר מכל הטעמים וכו'... והם כיוונו הטעם וההלכה בלי הציווי, ונחסר להם עיקר כח התקרבות שהוא בכח הבורא ית' שקדשנו במצותיו על ידי התורה... והן כחן של בני ישראל, לכן מקדימין ברכת המצות לעשיות המצוה להראות כי כח גשת האדם למעשה זו הוא מצד הציווי כנ"ל. (שמיני תרל"ט)
במדרש אחור וקדם וכו'... והטעם מאחר שהאדם הוא הכלי שיעלו כל הברואים על ידו לכן הוכרח להיות נכלל מכל מיני חומריות שבעולם, ולא עוד שהאדם אינו יכול לתקן עצמו בשלימות עד שיתקן מקודם כל החומריים התלויים בו... ואמת כי אין להשיג גדולת הבורא ית' כמו שכתוב "לגדולתו אין חקר", רק כפי מה שמבררין כבודו ית' הנמצא בכלל הבריאה של מעשה בראשית כך זוכין אחר כך להשיג גם מה שלמעלה... וזה ענין ב' הברכות של קודם קריאת שמע, על מעשה בראשית ועל קדושת התורה, שניתן רק לבני ישראל, וב' מיני התחדשות אלו מתחדשין בכל יום, כמו שכתוב "מחדש בטובו" וכו', ובני ישראל צריכין לברר זאת בכל יום. (תזריע תרמ"א)
והנה בחקותי תלכו מצותי תשמרו ועשיתם כולל מחשבה דיבור ומעשה, ובמדרש ועשיתם כאילו עשיתם אתם עצמכם, זוכה לרוח הקדש על שם כל הג' מדרגות הם כמ"ש אשר קדשנו במצותיו הוא שורש המצוה בשמים וצונו הוא בדיבור התורה, להתעטף להניח וכו' הוא המעשה. דכמו שיש באדם נפש רוח נשמה בכל הג' יש שורש התרי"ג מצות, במעשה הוא תיקון רמ"ח ושס"ה אברי הנפש, בדיבור הרוח ובמחשבה הנשמה, וכן יש ג' עולמות שיש לכל ישראל חלק בהם וכולם מתוקנים על ידי המצות... (בחקותי תרמ"ט)
בפסוק והיה אם שמע תשמעו... והיה לשון שמחה, כפי השמחה והשתוקקות האדם אל המצות כך זוכה לשמוע ולקיים... והיינו שעל ידי הנאה והשמחה מקיים המצוה בשלימות, וזה הכנת המצוה, לכן תיקנו ברכה קודם המצוה. (עקב תרס"ג)
בפסוק ולא שכחתי פרש"י ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשרות. מה שתולה הברכה בזה, כי עיקר קיום המצות לעשותו בשמחה ואהבה, וכפי מה שמשתוקק האדם כל היום לקיים המצות כך יכול לעשותם באמת, לכן מקדימין ברכה אל המצוה להראות החביבות, וזה הכנה אל המצוה, ובזה יש ברכה בהמצוה ונשאר הארת המצוה באדם כל היום... וזה לא שכחתי שאין לאדם לשכוח לעולם חביבות המצוה, לא שכחתי קודם מעשה המצוה ולא נשכח ממני אחר עשיות המצוה, וזה ענין ברכת המצות. (תבא תרנ"ט)
ראה עוד ברכות-כללי תבא תרל"א.
מעתה יובן אשר כל ישראל שנצטוו במצוות לצורך גבוה נקראו מלאכים שהוא לשון שליח, היינו שהם שלוחי השי"ת, דאי לאו הכי לא היתה עשייתם כלל לתועלת הנדרש. ויש לומר דהיינו שאנו מברכין על כל מצוה "וצונו", שהוא לקבל עליו מקודם עול מלכות שמים, היינו לזכור שהוא עושה מחמת הציווי כנ"ל, כי האדם בעל שינוי, ולא כל אדם זוכה לכך להיות עומד תמיד בבחינה אחת כמו משה רע"ה שהיה תמיד מוכן בהשואה אחת כמו מלאך משרת. אבל האדם שהוא בעל שינוי צריך בכל פעם לפני כל מצוה לקבל עליו עול מלכות שמים תחילה... (ויקרא תרע"ג)