(ראה גם: אב-בת, בנים, ירושה, כהן-בת)
ובת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת באש תשרף. (ויקרא כא ט)
איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו. (במדבר כז ח)
וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה, למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו. (שם לו ח)
ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים, הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה... (ישעיה ג טז)
אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל. (תהלים קמד יג)
וילדו לו בנים, הבנים בתורה הזאת, ואין הבנות בתורה הזאת, לפי שמצינו שהבנות נכנסות במעלה תחת האחים לחלוק בשוה, יכול תהא בכורה נוהגת בהן, תלמוד לומר וילדו לו בנים... (תצא רטו, וראה גם ירושה, פנחס קלד)
אבוה דשמואל לא שביק להו לבנתיה דנפקי בחוטין, ולא שביק להו גניאן גבי הדדי, ועביד להו מקואות בימי ניסן ומפצי ביומי תשרי... והאנן תנן הבנות יוצאות בחוטין, בנתיה דאבוה ששמואל דצבעונין הוו. לא שביק להו גניאן גבי הדדי... סבר כי היכי דלא לילפן גופא נוכראה. (שבת סה א)
אמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו (לשנים) בנות עניים טופלות אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת, בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור... תניא רבי יהודה אומר אנפיקנון שמן זית שלא הביאה שליש, ולמה סכין אותו, שמשיר את השער ומעדן את הבשר. רב ביבי הויא ליה ברתא טפלה אבר אבר, שקל בה ד' מאות זוזי... שתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא... (שבת פ ב)
הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה... ורמינהו אשה רגל הראשון אוכלת משל אביה מכאן ואילך רוצה אוכלת משל אביה רוצה משל בעלה, לא קשיא כאן ברדופה לילך כאן בשאינה רדופה, דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצא שלום, וא"ר יוחנן ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה... אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל... אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן... אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן. (פסחים פז א)
הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים... מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים. (שם פט א)
שלשה דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים... בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה... (שם קיג א)
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל... (תענית כו ב)
יתר על כן אמר רשב"ג אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם. (מגילה כז א)
תנו רבנן... והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך. (יבמות סב ב)
איבעיא להו בת חמיה מהי (לעדות), טעמא דבת חמותה משום דאיכא אימא דסניא לה, היא נמי סניא לה, והכא ליכא אימא דסניא לה, או דלמא טעמא דבת חמותה דאמרה קאכלה לגירסנא דאימא, הכא נמי קאמרה אכלה לגירסנא דבי נשאי... (שם קיז א)
האב אינו חייב במזונות בתו, זה מדרש דרש רבי אלעזר לפני חכמים בכרם ביבנה, הבנים יירשו והבנות יזונו, מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב, אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן. במזונות בתו הוא דאינו חייב הא במזונות בנו חייב, בתו נמי חובה הוא דליכא הא מצוה איכא... דתניא מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דעסקי בתורה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות משום זילותא... (כתובות מט א, וראה שם עוד)
אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת, דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר, זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים... (שם נ א)
...והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא. (שם סג א)
הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפרקה. (כתובות נט ב)
אמר שמואל לפרנסה (נותנים לה נדוניא) שמין באב. מיתיבי, הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן, כיצד, אין אומרים אילו אביה קיים כך וכך היה נותן לה, אלא שמין את הנכסים ונותנין לה, מאי לאו פרנסת הבעל, אמר רב נחמן בר יצחק לא, בפרנסת עצמה... (שם סח א, וראה שם עוד)
פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו, אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך... ועל בנותיך יהו אומרין בנות גרושות הן, מה ראתה אמן של אלו להתגרש, ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר, הרי זה מותר... באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן, וכשמת ר' ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה... (נדרים סו א)
נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, הפר האב ולא הפר הבעל, הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר, ואין צריך לומר שקיים אחד מהן... (שם סו ב, וראה שם עוד וערך נד)
וילך איש מבית לוי, להיכן הלך, אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו... (סוטה יב א)
...מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. ר"א אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות... (שם כ א)
...אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות. (קידושין פב ב)
ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, רבי יוחנן אמר רביה באה לעולם, ריש לקיש אמר מריבה באה לעולם... רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא, הוה קא חלש דעתיה, אמר ליה אבוה רביה באה לעולם, אמר ליה בר קפרא תנחומי של הבל ניחמך אבוך, דתנן אי אפשר לעולם בלא זכרים ונקבות, אלא אשרי מי שבניו זכרים אוי למי שבניו נקבות... כתנאי, וה' ברך את אברהם בכל, מאי בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. (בבא בתרא טז ב)
...שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה... (שם נז ב)
והאיש את אמו, מנא הני מילי, דתנו רבנן וכל בת יורשת נחלה וגו' היאך בת יורשת שני מטות, אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו וירשתן... (שם קי ב, וראה שם עוד)
סדר נחלות כך הוא, איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת, כל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת, בת קודמת לאחין, יוצאי ירכה של בת קודמין לאחין... (שם קטו א, וראה שם עוד וערך ירושה)
האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה... (שם קל א, וראה שם עוד)
...הניח בנות גדולות וקטנות, אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות (לבוש), ולא הקטנות ניזונות על הגדולות אלא חולקות בשוה. נישאו גדולות ישאו קטנות, ואם אמרו קטנות הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתן אין שומעין להם, זה חומר בבנות מבבנים, שהבנות ניזונות על הבנים ואין נזונות על הבנות... (שם קלט א, וראה שם עוד)
אדמון אומר שבעה, מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שנכסים מרובין הבנים יורשים והבנות ניזונות, ובנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים. אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי... (שם קח ב, וראה שם עוד ובבא בתרא קלט ב)
למימרא דבת עדיפא ליה מבן, והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו, ואין העברה אלא עברה. ההוא לענין ירושה בן עדיף ליה, לענין הרוחה בתו עדיפא ליה. ושמואל אמר הכא במבכרת עסקינן, וכדרב חסדא, דאמר רב חסדא בת תחילה סימן יפה לבנים. איכא דאמרי דמרביא לאחא (מגדלת אחיה), ואיכא דאמרי דלא שלטא ביה עינא בישא. אמר רב חסדא ולדידי בנתן עדיפא לי מבני... אלא הא רבי יהודה דתניא מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים דעסקי בתורה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים קל וחומר לבנות דלא ליתזלן. (שם קמא א)
בן ולא בת, אמר רבי שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב היא, בן ולא בת. (סנהדרין סט ב)
בתו מאנוסתו מנין, האמר אביי קל וחומר, על בת בתו ענוש על בתו לא כל שכן. וכי עונשין מן הדין, גילוי מילתא בעלמא הוא. רבא אמר אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה, אתיא זמה זמה... אזהרה לבתו מאנוסתו מניין, בשלמא לאביי ורבא מהיכא דנפקא להו עונש מהתם נפקא להו אזהרה, אלא לדתנא אבוה דרבי אבין מאי, אמר רבי אילעא אמר קרא אל תחלל את בתך להזנותה. מתקיף ליה רבי יעקב אחוה דרב אחא בר יעקב האי אל תחלל את בתך להזנותה מבעיא ליה לכדתניא, אל תחלל וגו' יכול בכהן המשיא את בתו ללוי וישראל הכתוב מדבר תלמוד לומר להזנותה, בחילול שבזנות הכתוב מדבר, במוסר את בתו שלא לשם אישות... ואביי ורבא האי אל תחלל את בתך להזנותה מאי עבדי ליה, אמר רבי מני זה המשיא את בתו לזקן, רבי עקיבא אומר זה המשהא בתו בוגרת. אמר רב כהנא משום רבי עקיבא אין לך עני בישראל אלא רשע ערום והמשהא בתו בוגרת... (שם עו א)
רב יוסף אמר בספר בן סירא נמי אסור למיקרי... ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תנשא, נישאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא תעשה כשפים, הא נמי רבנן אמרוה, אי אפשר לעולם בלא זכרים ונקבות... (שם ק ב)
תנו רבנן אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר... כולן צריכין לקבל דברי חברות, אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ, וכן בתו של חבר שנישאת לעם הארץ... אינן צריכין לקבל דברי חבירות לכתחילה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אף הן צריכין לקבל דברי חבירות לכתחילה. (ע"ז לט א)
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר בנות כרכין תחתון ממהר לבא (סימן תחתון) מפני שרגילות במרחצאות, בנות כפרים עליון ממהר לבא מפני שטוחנות בריחים. רבי שמעון בן אלעזר אומר בנות עשירים צד ימין ממהר לבא שנישוף באפקריסותן, בנות עניים צד שמאל ממהר לבא מפני ששואבות מים עליהן, ואיבעית אימא מפני שנושאות אחיהן על גססיהן... (נדה מח ב)
עד כדון בת בתו מן הנשואין, בת בתו מן האונסין, ערות בת בנך או בת בתך, מה אנן קיימין אם מן הנישואין כבר אמור, אלא אם אינו ענין לנישואין תניהו ענין לאונסין... (יבמות סא ב, וראה שם עוד)
אמר רב שמואל בר רב יצחק מלמד שהיו אביו ואמו מראין לו (לשמשון) כרמי תמנתה זרועין כלאים, ואומרים לו בני כשם שכרמיהן זרועין כלאים כך בנותיהם זרועות כלאים... (סוטה ז א
בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי אינון תהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד שתינסבן לגוברין חייב שהוא תניי בית דין. רב חסדא אמר בגרו איבדו מזונות, נישאו איבדו פרנסתן, תני ר' חייה בגרו לא נישאו נישאו לא בגרו איבדו מזונותן ולא איבדו פרנסתן... (כתובות ל ב)
כתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. תני רבי ישמעאל שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שבכולן כתיב ונתתן וכאן כתוב והעברתם, עיבור הדין הוא שתהא הבת יורשת. חכמי העכו"ם אומרים בן ובת שוין כאחת, דאינון דרשי ובן אין לו, הוא אם יש לו שוין... (בבא בתרא כא ב, וראה שם עוד)
כיני מתניתין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, רבי ירמיה בשם רב והוא שיהא שם לאלו מזונות שנים עשר חודש, שמואל אמר זו דברי רבן גמליאל בר אבי, אבל דברי חכמים עד שיבגרו או עד שינשאו... (שם כו ב, וראה שם עוד)
רבי שמעון ברבי אמי ילדה אשתו נקבה, חמתיה רבי חייא רבה, אמר ליה התחיל הקב"ה לברכך, אמר לי מנה לך הא, אמר ליה דכתיב ויהי כי החל האדם לרוב וגו' (ובנות יולדו להם). עלה אצל אביו, אמר ליה שמחך הבבלי, אמר ליה כן, וכן אמר לי, אמר ליה אף על פי כן צורך ליין וצורך לחומץ, צורך ליין יותר מן החומץ... משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהי לך מחזוריך להכא. רבן גמליאל אסיב ברתיה, אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא יהי ליך מחזוריך להכא... אמר לה תרתיהון צלוון, מן גו דאת הווייא שלם בביתך לא יהי ליך מחזוריך להכא, ומן גו דבריך קיים לא ישלה ווי מפומיך, ווי דלא שתי ברי... (בראשית פרשה כו ז)
ותצא דינה בת לאה, (יחזקאל ט"ז) הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה... א"ל לית תורתא ענישא עד דברתה בעיטא, לית איתתא זניא עד דברתה זניא... א"ל ותצא לאה לקראתו וגו', יצת מקושטת כזונה, לפיכך ותצא דינה בת לאה. (שם פרשה פ א)
בניו ובני בניו וגו', אמר רבי יהודה בר אילעי בנות בנים הרי הן כבנים ובני בנות אינן כבנים... (שם פרשה צד ו)
אם של אשה מלא דם עומד וממנו יוצא למקום נדתה, וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנות ונופלת לתוכו, מיד הוולד נוצר... לעולם הנקבה מן האיש והזכר מן האשה, הזכר מן האשה מניין, שנאמר ואשתו היהודיה ילדה את ירד... הדא הוא דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר, ונקבה מן האיש שנאמר ובתואל ילד את רבקה... (ויקרא פרשה יד ט)
...הנה נחלת ה' בנים הזכרים, ואם באו הנקבות אף הן שכר. (במדבר ג ו)
יברכך בבנים וישמרך בבנות, שצריכות שמירה... (שם יא יג)
דבר אחר אשה כי תזריע, אם קדמה האשה יולדת זכר, קדם האיש ילדה נקבה, אמר רבי אבין הלוי רמז לך הכתוב ואם נקבה תלד... (תזריע ג)
טף למה בא, כדי ליתן שכר למביאיהם, מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כנסיות לתת שכר למביאיהן, והן לקבל שכר. (פרק יח ו)
אלכה נא וגו', רבי ינאי אומר בת מ' שנה היתה, מכאן שאין קורין בת אלא בת מ' שנה. (רות פרק ב, תרא)
...וצריך אשה שישא אשה ההוגנת לו, לפי שהבנים הזכרים הולכים אחר האשה והנקבות אחר האיש, וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר... וכתיב (דה"א ב') ובת כלב עכסה, ואומר (בראשית מ"ו) ואת דינה בתו, למדנו שהנקבות נתלו באנשים והזכרים נתלו בנשים... (תזריע)
בת בתך - בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר, ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה... (ויקרא יח י)
יהי רצוי אחיו - ...דבר אחר יהי רצוי אחיו שיהיו בנותיו נאות נשואות לכהנים גדולים. (דברים לג כד)
בנותינו - גבוהות קומה ומהוללות בתבנית היכל, ולרז"ל מתמלאות תאוה כזיות מזבח דם ואין נבעלות אלא לבעליהן. (תהלים קמד יב)
ברך את אברהם בכל - לרבותינו בזה ענין נפלא, אמרו וה' ברך את אברהם בכל, ר' מאיר אומר שלא היתה לו בת, ר' יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם וזו לו לברכה, כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם ע"ז כמותם, כי האשה ברשות בעלה... ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא, והיא הברכה בכל כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר. ובאו אחרים והזכירו שם הבת, ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה שיאמר הכתוב כי ברך אותו השם בבת אחת ששמה כך, אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד, ודרש בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי בכל תרמוז על ענין גדול הוא שיש בהקב"ה מדה תקרא כל, מפני שהיא יסוד הכל... ומדה אחרת בת נאצלת ממנה ובה הוא מנהיג את הכל, והיא בית דינו של הקב"ה הנרמז במלת וה' בכל מקום... והמדה הזאת היתה לאברהם כבת, כי הוא איש החסד ויתנהג בזו, ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל, ולכן תקרא גם היא בת... (בראשית כד א)
ואחות לוטן - שהמנהג לייחס הבת לאחים... (שם לו כב)
ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה - לא חשש הכתוב אלא לתקן העת ההיא, כי אם היו בישראל נשים נשואות לשבט אחר והם יורשות נחלה היום או שתירשנה מיום זה ואילך שימות אביהן או אחיהן בלא בנים על כרחנו תסוב נחלתן ממטה אל מטה... כי לא רצתה התורה לצוות שלא ירשו אותן הבן והבעל, שלא ראתה לעקור משפט הירושה. וכן לא יחוש הכתוב למקרים העתידים לבא, כי הבנות שאינן יורשות נחלה יכולות להנשא לכל השבטים ואפשר שתהיינה יורשות נחלה בזמן הבא כי ימותו אחיהן בחיי האב ותעבור נחלת אביהם או קרובין להם. ועל דעת רבותינו שדרשו דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה בלבד, יתכן שלא היו בכל הדור ההוא הבא בארץ יורשות נחלה בלתי בנות צלפחד... (במדבר לו ז, וראה שם עוד)
ותקרא את שמה דינה - ולא נכתבה הודאה על לידת הבת לדעת למה נקראה כן, שאין מודים על הבת כמו על הבן, ולהודיעך בא שכל בני יעקב היו זכרים חוץ מזו... (בראשית ל כא)
הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת, אותה הבת ערוה עליו משום בתו, אף על פי שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה, מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת, ואיסורה מן התורה לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים, משום בתו ומשום ערותה אשה ובתה. (איסורי ביאה פרק ב ו)
כבר ביארנו מהלכות אישות דין הבנות עם הבנים במזונותיהן ובפרנסתן, ושם ביארנו שהמזונות תנאי כתובה, בזמן שהנכסים מרובים אין לבנות אלא מזונותיהן והבנים יירשו את הכל, ויתפרנסו הבנות בעישור נכסים כדי שינשאו בו לבעליהן. ובזמן שהנכסים מועטים אין לבנים כלום אלא הכל למזון הבנות. (נחלות פרק ה ב)
גזירת הכתוב הוא שיסקל בן סורר ומורה, אבל הבת אינה נידונית בדין הזה, שאין דרכה להמשך באכילה ושתיה כאיש. (ממרים פרק ז יא)
חייב אדם ללמד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו המלמד לאשה תורה כאילו מלמדה תפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה אין מלמדין אותן לאשה ולקטן, אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת. וכן כל המצוות, שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים, גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים. וזהו הקהל את העם האנשים והנשים והטף... אבל לא יתכן לבחור ללמד בנות, ואפילו האב עומד שם ושומר פן יתיחד אלא האב ילמד בתו ואשתו... (שיג)
...וספר הכתוב כל זאת להודיע גודל צרת הבת, ושראוי לנשים להיות בבית... (בראשית לד לא)
לדידי בנתן עדיפי, נראה מפני שכל בנותיו היו חכמות צדקניות ויותר עדיפות מן הזכרים שלו לפי ערך הזכרים, כי דרך הזכר להיות צדיק ונשים דעתן קלות. אפילו אם תאמר שהיו בניו של רב חסדא כשרים מכל מקום בנותיו לפי ערך מה שדרך להיות הנקיבות בערך הזכרים היו הנקיבות עדיפי... שהיו חשובות מאד... (חידושי אגדות בבא בתרא קמא א)
את בתנו - כמו אחותינו, ומצינו כי האחות נקראה בת, יורם בן יהושפט כי בת אחאב היה לו לאשה, ולאחאב לא היתה בת, וכתיב שהיתה אחות אחאב... (בראשית לד יז)
ובת איש כהן - ...כי שם בן ובת הוא משרש בנה, לפי שזרע האבות הם בונים את ביתם אחריהם... ... ולהיות שבנין המשפחה הוא על ידי האשה תתואר האשה הנשואה בשם בית. ולזה תקרא האשה הנשואה גם בשם בת, כמו "לקחה מרדכי לו לבת", "ובחקו תשכב ותהי לו לבת" (ש"ב י"ב)... ועל שם נשואיה לאיש לבנות את ביתו אחריו תקרא בשם בת איש... (ויקרא כא ט)
ולמדתם אותם את בניכם - "לימוד" הוא מקיף יותר מאשר "שינון", ששינון הוא הוראת תוכן המצוות במשפטים קצרים. על פי זה יש להבין את מקורו של מדרש ההלכה "בניכם ולא בנותיכם" (קדושין כ"ט ב'). הלכה זו פוטרת את האב מללמד את בתו תורה, האב פטור רק מן החובה להקנות לבתו למדנות של תורה, כי התפקיד לקנות ולמסור את מדע התורה מוטל על האיש היהודי, אולם אותה הבנה של ספרות היהדות ואותה ידיעה של המצוות, הדרושה כדי לקיים את "ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (להלן ל"א י"ב), אותה יש להקנות לבנותינו לא פחות מאשר לבנינו. דבר זה מוכח כבר ממצות הקהל (שם) "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'"... גם המשנה בנדרים ל"ה ב' מדברת על הוראת תנ"ך לבנות, "אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא". ועד כמה שהבנתנו מגעת, הרי דעת בעל תוספות יום טוב, שגירסת המשנה היא משובשת, נסתרת על ידי ביאור הגמרא (שם ל"ו ב') ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים מאי טעמא לא אמר שכר שימור קסבר בנות מי לא בעיין שימור, וראה רש"י ורא"ש שם. ואפילו לדעת הר"ן (שם) שבנותיו לא נזכרו במשנה בפרוש אלא הן כלולות בה מאליהן, הרי ברור שסתמא דגמרא מכיר לימוד תורה לבנות, ומוכח מכל השקלא וטריא שם שהלימוד עצמו הוא מצוה, ולפיכך הוא מותר גם למודר הנאה, שהרי מצות לאו ליהנות ניתנו (עיין שם ובית יוסף לטור או"ח סוף סימן מ"ז). וכן נהגו בישראל מאז ומתמיד, ועדות לכך היא ספרות שלמה באידיש שנכתבה בעיקר לצורך הנשים, כדי לאפשר להם את הבנת המקרא והתפילות ולהקנות להן ידיעה עממית של ההלכה ושל תורת המוסר של החכמים. (דברים יא יט, וראה עוד אב-בת)
בנים או בנות - דאי כתיב בנים הוה אמינא דבת עדיפא שהיא נגררת אחר האב יותר מן הבן, כמו שלמדו מדכתיב ואת דינה בתו, ואי כתיב בנות הוה אמינא דהבן עדיף שנצרך להדרכת האב יותר מהבת, כדאיתא בכתובות דהבת אחר האם, על כן כתיב בנים או בנות. (שמות כא ד)
...אבל הנקיבות דומות לאב, שזהו מעלת בת תלמיד חכם, כמ"ש בנידה ל"א תלה הכתוב הזכרים בנקבות והנקבות בזכרים, ומכל מקום מצד הרגילות הבת אצל אמה היא דומה גם כן לאמה מצד ההרגל ולא מצד התולדה, וכמ"ש כתובות ס"ג רחילא בתר רחילא וכו', לכך הנושא אשה יבדוק באחיה... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד יח)