ראה גם: גן עדן, עונש, שאול)
וטמא את התופת אשר בגי בן הנום, לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למלך. (מלכים ב כג י)
כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה, נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה. (ישעיה ל)
רב המנונא סבא אמר כך, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, שלא יתן אדם פיו לבא לידי הרהורים רעים, ויגרום לחטא בבשר קדש שחתום בו ברית קדש, שאם עושה כן מושכין אותו לגיהנם, (שהנשמה שלו נופלת בשבי ליד הס"א, ואז הס"א מושך הנשמה שלו לגיהנם... שהנשמה הקדושה נקשרת ונשמרת על ידי ברית קדש)... וההוא הממונה על גיהנם דומ"ה שמו, (מלשון דממה, כי נוטל ממנו נשמת חיים ומשאירו בדממה שהיא מיתה, או משום שהוא המלאך המביא הרהורים אל החוטא... וכל אלו השומרים ברית קדש בעולם הזה אין לו רשות להתקרב אליהם... (הקדמה קלא, ועיין שם עוד)
אמר רבי יצחק ביום השני נברא גיהנם לרשעי עולם... ביום הג' שוככים שביבי אש של הגיהנם... על כן נכלל בו יום הב' ונשלם בו. (בראשית ב קנו)
ווי להם כאשר יצאו מעולם הזה, מי ידרוש ויבקש בעדם כאשר ימסרו בידי (המלאך) דומה וישרפו באש, ולא יצאו משם חוץ מבראש חדש ושבת... ג' פעמים ביום נפקדים להקל על עונשם, ולא עוד אלא בשעה שישראל אומרים אמן יהא שמיה רבא בקול רם, הקב"ה מתמלא רחמים והוא חס על הכל, ורומז להמלאך הממונה על שערי גיהנם ששמו סמריאל, וג' מפתחות בידו, ופותח ג' שערין שבצד המדבר, והם רואים האור של עולם הזה ובא עשן של אש וסותם דברי האור... (נח סו, ועיין שם עוד)
אמר רבי יצחק, כשם שברא הקב"ה גן עדן בארץ, כך ברא גיהנם בארץ, וכשם שברא גן עדן למעלה, כך ברא גיהנם למעלה... גיהנם בארץ דכתיב ארץ עיפתה כמו אופל וגו'.. גיהנם למעלה דכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע... גיהנם למטה לאותם הרשעים שלא קבלו ברית מילה, ולא האמינו בהקב"ה ודתו ולא שמרו שבת, ואלו הם עכו"ם שנידונים באש, שנאמר מאש יצאו והאש תאכלם וגו'.
גיהנם למעלה לאותם פושעי ישראל שעברו על מצות התורה, ולא חזרו בתשובה, שדוחים אותם לחוץ עד שיקבלו עונשם, והולכים וסובבים כל העולם, שנאמר סביב רשעים יתהלכון. ושם נידונים י"ב חודש, לאחר מכן מדורם עם אותם שקבלו ענשם במותם, כל אחד כפי המקום הראוי לו, והרשעים של עכו"ם נידונים תמיד באש ובמים, ושוב אינם עולים, שנאמר ואשם לא תכבה.
משפט הרשעים בגיהנם, כמה דכתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו', ושוב אינם עולים, ולא יקומו ליום הדין, שנאמר אשר הפך ה' באפו - בעולם הזה, ובחמתו - בעולם הבא... אמר רבי יעקב הרשעים שקילקלו ברית מילה שבם וחיללו שבת בפרהסיא, וחיללו את המועדות ושכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, וכדומה להם, יורדים לגיהנם שלמטה ונידונים שם, ושוב אינם עולים, אבל יקומו ליום הדין ויקומו לתחיית המתים... עליהם נאמר והיו דיראון לכל בשר. (וירא רמב)
רבי יצחק ורבי יהודה היו הולכים בדרך. אמר רבי יהודה לרבי יצחק, הדין שעשה הקב"ה במבול והדין של סדום שניהם היו דינים של גיהנם, כי הרשעים שבגיהנם נידונים במים ובאש. אמר רבי יצחק סדום נידונה בדינו של גיהנם, שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, זה נידון מבחינת מים וזה מבחינת אש, וזה וזה הוא דינו של גיהנם, והרשעים שבגיהנם בב' בחינות דינים אלו נידונים, כי יש גיהנם של שלג שהוא מים, ויש גיהנם של אש. אמר לו הדין של רשעים בגיהנם י"ב חודש, ושם הם מתלבנים, ואחר כך הקב"ה מעלה אותם ויושבים על פתחו של גיהנם, ורואים את הרשעים הנכנסים לשם ודנים אותם, והם מבקשים רחמים עליהם, ואחר כך הקב"ה מרחם עליהם ומביאם אל המקום הנצרך להם. מיום ההוא והלאה הגוף נשתכך בעפר, והנשמה יורשת מקומה כראוי לה... (שם רנח)
תא חזי, האדם שלא זכה לעסוק בתורה בעולם הזה, והוא הולך בחושך, כשהוא נפטר מן העולם הזה לוקחים אותו ומכניסים אותו לגיהנם, מקום תחתון שלא יהיה מרחם עליו... מה כתוב עליו, וישליכו אותו הבורה והבור ריק, כמו שהוא היה ריק, מה הטעם, משום שלא היה שם מים, (דהיינו תורה שנקראת מים). (וישב קכו)
ועל כן למדנו, הרשעים שבגיהנם, בשעה שנכנס השבת נחים כולם, ויש להם חירות ומנוחה, בשעה שיצא השבת יש לנו לעורר עלינו את השמחה העליונה, שננצל מאותו עונש של הרשעים הנידונים משעה ההיא והלאה... (מקץ ק)
...כשהאדם נפטר מן העולם... ואם אינו זוכה כמה מחנות מחבלים מזדמנים לו למשכו לגיהנם, ולמסור אותו ביד דומה, ושלשה עשר אלף רבוא ממונים עמו, וכלם מזדמנים על נפשות הרשעים. תא חזי, ז' חדרים יש בגיהנם, וז' פתחים, והנשמה של הרשעים נכנסת, וכמה מלאכי חבלה רוחות שומרים השערים, ועליהם ממונה אחד בכל שער, ונשמות הרשעים נמסרים לאלו הממונים על ידי דומה, כיון שנמסרו בידיהם סוגרים השערים של האש הלוהט... ובכל השבת כל השערים פתוחים, ויוצאים הרשעים עד הפתחים שמבחוץ, ובצאת השבת הכרוז יוצא בכל פתח ואומר, ישובו רשעים לשאולה וגו'... (ויחי תקפג)
אמר רבי יהודה לא תירא לביתה משלג וגו', מקרא זה רבי חזקיה חברנו ביאר אותו. שאמר דין הרשעים בגיהנם י"ב חודש, מחצית מהם בחום, ומחצית מהם בשלג. בשעה שנכנסים באש הם אומרים זהו ודאי גיהנם, וכשנכנסים לשלג אומרים זהו קרירות חזק של החורף של הקב"ה, ומתחילים ואומרים האח, ואחר כך (מכירים שהוא גיהנם) אומרים אוי... ואיפה נשלמים נפשותיהם בשל שלג, כמו שאמר תשלג בצלמון. יכולים לחשוב שגם ישראל כן, (נדונים בשלג), לזה נאמר לא תירא לביתה משלג... (שם תרא)
ראה כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו הוא רשע ביותר, והרהר בתשובה, ולא יכול לעשות תשובה ומת... הקב"ה מתקן מקום לרשע ההוא במדור של שאול, ושם מצפצף בתשובה, כי רצון ההוא יורד מלפני הקב"ה, ומשבר כל הכחות השומרים על שערי גיהנם, ומגיע למקום אותו רשע, ודופק בו ומעורר בו אותו הרצון... אלו שלא הרהרו בתשובה יורדים לשאול, ואינם עולים משם לדורי דורות, עליהם נאמר כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה, ועל הקודמים נאמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.
...אלא הגיהנם הוא אש דולק ימים ולילות כעין הרשעים המתחממים באש יצר הרע לעבור על דברי תורה... פעם אחת לא נמצא יצר הרע בעולם (ראה יומא ס"ב ב') וכל עת ההוא כבה האש של גיהנם ולא שרף כלל...
ז' פתחים הם בגיהנם, וז' מדורים יש שם. ז' מיני רשעים הם, רע, בליעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר, וכולם יש כנגדם מדורים בגיהנם, כל אחד כראוי לו, וכפי אותה מדרגה שחטא בה כך נותנים לו מדור בגיהנם. ובכל מדור יש מלאך ממונה על המקום ההוא, תחת ידו של דומה, וכמה אלף ורבוא (מלאכים) עמו הדנים את הרשעים כל אחד כראוי לו.
האש של גיהנם שלמטה באה מאש הגיהנם של מעלה, (דהיינו מנהר די נור)... מקום יש בגיהנם אשר המדרגות שמה נקראות צואה רותחת, ושם הוא הזוהמא של הנשמות המטנפות מכל זוהמא של עולם הזה, ומתלבנות ועולות, ונשאר הזוהמא שם, ואלו מדרגות רעות שנקראות צואה רותחת ממונות על זוהמא ההוא, ואש גיהנם שולטת בזוהמא ההוא הנשאר. ויש רשעים שמתטנפים בעוונותיהם תמיד ואינם מתלבנים מהם ומתו בלא תשובה, וחטאו והחטיאו, והיו קשי עורף תמיד, ולא נשברו לפני אדונם בעולם הזה, אלו נידונים שם בצואה רותחת ואינם יוצאים משם לעולם... בשבתות וראשי חדשים ובזמנים וחגים נשקט האש באותו מקום ואינם נידונים, אבל אינם יוצאים משם כשאר הרשעים שיש להם מנוחה. כל אלו המחללים שבתות וזמנים ואינם חסים על כבוד אדונם כלל, אלא מחללים בפרהסיא כמו שאינם שומרים שבתות וזמנים בעולם הזה, כן אין שומרים אותם בעולם ההוא.
אמר רבי יוסי לא תאמר כן, אלא שומרים שבתות וזמנים שם בגיהנם באונס, אמר רבי יהודה אלו הם עכו"ם שלא נצטוו, ואינם שומרים שבת בעולם הזה, שומרים אותו שם באונס (אבל לא רשעים).
בכל כניסת השבת כשהיום מתקדש, הולכים כרוזים בכל אלו המדורים של הגיהנם, הסתלקו הדינים של הרשעים, כי המלך הקדוש בא והיום נתקדש והוא מגין על הכל, ומיד הדינים מסתלקים, אבל מאלו שאינם שומרים שבת לעולם, אין אש הגיהנם מסתלק מהם... ואלו הרשעים כולם יוצאים ממקומם, וניתנה להם רשות ללכת לראות אותם, ומלאך אחד ששמו סנטריאל, הולך ומוציא גוף ההוא שלהם, ומביאו לגיהנם לעיני הרשעים, ורואים אותו שמעלה תולעים והנשמה שאין לה מנוחה באש של הגיהנם...
כל הרשעים שבעולם בעוד שהגוף שלם בכל אבריו תוך הקבר, נידונים הגוף והרוח, כל אחד בדין הראוי לו, כיוון שהגוף נתעכל, נשקט דינו של הרוח. מי שצריך לצאת (מגיהנם) יוצא, ומי שצריך שיהיה לו מנוחה, יש לו מנוחה... על כן כמה טוב להם בין לצדיקים בין לרשעים, שיהיה הגוף שלהם דבוק בארץ כדי שירקב בעפר בזמן קצר, כי אין לך כל צדיק בעולם שאין לו דין הקבר... חוץ מאלו חסידים עמודי העולם (שאין להם דין הקבר מותר להם להקבר בארון)... (תרומה תמ והלאה)
ואלו ז' היכלות שהם ז' מדורי גיהנם נקראים י"ב חודש, משום שכמו שיש לצד האמונה י"ב חדשים של מדרגות הקדושות, כן יש לסט"א י"ב חדשים שהרשעים נידונים בהם... היכל הראשון הוא התחלת יצר הרע, נקרא בור ריק מכל, מי שבא לכנוס בו אין מי שיאחז בו, כולם דוחים אותו להפילו שלא יקום... (פקודי תתמב, ועיין שם עוד)
היכל ב' הוא יותר חושך מבהיכל הראשון, נקרא שחת, כנגד השם (שיש ליצר הרע) שנקרא טמא, בהיכל הזה ג' פתחים... (שם תתנג, ועיין שם עוד)
היכל השלישי הוא אפל וחושך שאין בו אור כלל, וזה הוא שנקרא דומה, כנגד השם של יצר הרע שנקרא שונא. בהיכל הזה נמצאים ד' פתחים... (שם תתסו, ועיין שם עוד)
היכל הרביעי הוא שנקרא חובה, וזה הוא טיט היוון כנגד שם אחר שנקרא אבן מכשול, הוא נקרא חובה, שם כל עונות העולם, (דהיינו) ההכרעה של עונות. משום כאשר בני אדם חוטאים, כל אלו עוררי דין וחוק לוקחים אלו העונות ומניחים אותן בהיכל הזה... ונשקלים יחד ביום ראש השנה, ולפי הכרעת מצות או עונות נוצח... (שם תתפב, ועיין שם עוד)
היכל החמישי הוא הנקרא שאול, כנגד שם ההוא שנקרא ערל, בהיכל זה יש פתח אחד וממונה אחד עליו, וזה הוא ממונה לעורר תמיד קטרוגים על העולם ורוח הזה נקרא איבה... (שם תתצו, ועיין שם עוד)
היכל הששי עומד עליון על כל שאר היכלות התחתונים, ד' פתחים יש להיכל הזה, אחד נקרא מות, אחד נקרא רע, אחד נקרא צלמות, ואחד נקרא אפל... על היכל הזה כתוב ונעתרות נשיקות שונא, משום שכאן עומדים כל אלו נשיקות הרעות ותאוות רעות וכל מעדני הגוף שבעולם הזה, אשר באלו עידונים נגרש האדם מן העולם הזה והעולם הבא... (שם תתקח ועיין שם עוד)
היכל הז' הוא היכל שמרי היין ולהתרוות בו, כמו שאמר וישת מן היין וישכר ויתגל... (שם תתקכה, ועיין שם עוד)
אמר רעיא מהימנא מקומות יש בגיהנם הרשומים למחללי שבתות בפרהסיא, שלא חזרו בתשובה מאותו חילול, וממונים יש עליהם, כך יש מקומות לאותם מגלי עריות, ולאותם המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ולאותם השופכים דם נקי, ולאותם הנשבעים לשקר, ולאותם השוכבים עם נדה או בת אל נכר או זונה או שפחה, ואף לעובר על שס"ה לא תעשה, לכל חטא יש מקום בגיהנם, וממונה יש עליו, והשטן שהוא יצר הרע שלו ממונה על כל החטאים והמקומות והממונים שעליהם... (ויקרא רעד)
קשה כשאול קנאה - בכל מדרגות הגיהנם אין קשה כשאול, שהוא יורד למטה (מכל המדרגות), חוץ ממדרגה שנקראת אבדון. וזו וזו מתחברות יחד, והם קשים לרשעים יותר מכולם... (מצורע לח)
אמר רבי יוסי אם כן טוב להם לרשעים שנעשים מזיקים בעולם, איפה העונש של גיהנם. אמר רבי חייא כך למדנו, נפשות הרשעים בשעה שיוצאות מן העולם כמה חוקרי דין מזומנים לקבלן ולהביאן בגיהנם, ומכניסין אותן בג' דינים בכל יום בגיהנם, אחר כך מתחברים בהם (מלאכי חבלה) והולכות ומשוטטות בעולם, ומטעות את הרשעים, לאותם שכבר נסתמה מהם התשובה, ואחר כך מחזירים אותן לגיהנם ונידונות שם. (אחרי רנג)
...אבל צדיקים גמורים בצונן, שעליהם אמרו כל המשים ריווח בין הדבקים (שאינו מדבק אותיות קריאת שמע זו לזו) מצננים לו גיהנם. (בהעלותך עח)
דבר אחר כי אין מעשה וחשבון וגו', כי בגיהנם יש מדורים על מדורים, מדור התחתון הוא שאול, מדור היותר תחתון ממנו הוא אבדון, וזה סמוך לזה, מי שיורד לשאול ידונו אותו, ומשם מצפצף ועולה, זה שאמר מוריד שאול ויעל, ומי שיורד לאבדון אינו עולה לעולם. (קרח לב)
ושם (במתיבתא דרקיע) עומד אותו הממונה של הגיהנם להשטין. אשרי מי שזכה בדין, ואם לא, אותו ממונה לוקח אותו, בשעה שמוסרים אותו לידו, וקולע אותו משם למטה כמי שקולע אבן בקלע... ומשליכו לגיהנם ומקבל ענשו כפי מה שנידון... מאי והשטן עומד על ימינו לשטנו. אותו הממונה על הנפשות בגיהנם, שתשוקתו לקחת אותו... יגער ה' בך וגו', למה שתי גערות, אחת דומה, ואחת לאותו היוצא מהגיהנם העומד תמיד להשטין.
תא חזי, שטן ההוא העליון יורד שנתלבש בצורת שור, וכל אלו רוחות רעים שנידונו להכניסם בגיהנם לוחך אותם ברגע אחד, וחוטף אותם ונותנם לדומה... (בלק כד)
אמר רעיא מהימנא אוי להם לבני אדם אטומי הלב שאינם יודעים כי כשבא הלילה נפתחים שערי גיהנם שהוא מרה, והעשנים שלו המתפשטים עולים עד למוח, וכמה כחות של יצר הרע מתפשטים בכל אברי הגוף, והשערים של גן עדן שהם עיני הלב נסתמים... (פנחס קסז)
אמר רעיא מהימנא, כתוב השיב את חמתי וגו', ג' ממונים הם של גיהנם, אחד על שפיכות דמים, ואחד על גילוי עריות, ואחד על ע"ז, והם משחית, אף וחימה... (שם תעה)
מקום אחד יש בגיהנם לאלו שמחללים שבת, כיון שהוא הדליק את הנר קודם זמנו, ממונה אחד יש בגיהנם במוצאי שבת ומדליק תחילה אותו מקום... (שם תרמה)
למדנו רשעים שבגיהנם, כולם עולים במדורים ידועים, וכמה פתחים יש בגיהנם, וכל הפתחים הם נגד פתחים שבגן עדן... בגיהנם יש מדור אחרון התחתון שבכולם, ומדור ההוא מדור על מדור, ונקרא ארץ עיפתה, מהו עיפתה מתרגמינן כפול עיף, ומדור ההוא נקרא שאול תחתית, שאול הוא מדור אחד (העליון), תחתית הוא מדור תחתון, ונקרא גם אבדון... ולמדנו מי שיורד לאבדון אינו עולה לעולם, ההוא נקרא איש שכלה ונאבד מכל העולמות. ולמדנו למקום ההוא מורידים לאותם האנשים המבזים לענות אמן... ואם מקדש את השם של הקב"ה לכוון באמן כראוי, עולה מדרגה אחר מדרגה... (וילך מג)
רבי זמיראה יצא לכפר אוני, ראה בבקעים שבקמטי הבלוטות שלהבות עולות, אמר לו אותו ערבי לך עמי ואראה לך פליאות המכוסות מבני אדם. הלך עמו אחורי סלע, וראה בקעים אחדים ולהבות עולות למעלה, שמעו קולות אחרים... אמר ודאי שכאן מקום אחד מהמקומות האלו שבגיהנם... נרדם וראה לאותו איש בחלום, אמר לו מי אתה, אמר לו יהודי רשע שלא השארתי רעות וחטאים בעולם שלא עשיתי. אמר לו בתוך החלום מה שמך, אמר לו איני יודע, כי הרשעים שבגיהנם אינם זוכרים שמותיהם... בא לו אותו איש בחלום, ואמר לו, רבי כמו שאתה נחמת אותי, כן ינחם הקב"ה אותך, כי מיום שבני ידע פסוק אחד פרקו אותי מן הדין, כיון שקרא קריאת שמע העלו הדין שלי בין ביום בין בלילה רק פעם אחת, וכיון שקרא פסוק אחד בבית רבו העבירו הדין שלי מכל וכל... (זהר חדש רות תלג, וראה שם עוד)
רבי נחוניא בר יוסי אמר, מקום נתבצר להם לרשעים בגיהנם, ומשום יוצאות ומשוטטות נפשותם בעולם ואין להם מנוחה, וחוזרת לגיהנם ובאות לאחר מכן ונדחות משערי חיים, וחוזרות לעולם. ומאן אינון, אותם שהפגימו את בריתם ולא נתעסקו בפריה ורביה... (שם תרסא)
דבר אחר מניין אתה אומר שירידתן של רשעים כפרה להם לישראל בעולם הבא, שנאמר נתתי כופרך מצרים... ואתן אדם תחתיך... (האזינו שלג)
אני ציויתי למקודשי, תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. (ברכות ח ב)
אמר לה ההוא צדוקי לברוריא... אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא... אלא מאי עקרה לא ילדה, רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו. (שם י א)
א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם, שנאמר בפרש ש-די מלכים בה תשלג בצלמון, אל תקרי בפרש אלא בפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות. (שם טו ב)
אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם, שנאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל... (שם יט א)
וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו, נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה... ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה... (שם כח ב)
אש אחד מששים לגיהנם... (שם נז ב)
תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם. (שם סא א)
אמר רבה בן שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר שוחה עמוקה פי זרות. (שבת לג א)
אזול איתיבו תריסר ירחי שתא, אמרי משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש... (שבת לג ב)
אמר להו, ההוא (חמי טבריא) תולדות אור הוא, דחלפי אפיתחא דגיהנם. (שם לט א)
ה"ע ו"ף אמר גיהנם לפני הקב"ה רבונו של עולם עיף אנכי, ז"ץ ח"ק הללו זרעו של יצחק, ט"ר י"ש כ"ת, ט"ר יש לי כיתות כיתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך. (שם קד א)
אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים ג' סעודות בשבת ניצול מג' פורעניות, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם... (שם קיח א)
ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם, אמרו שמא למשול עליהם בא או ליחלות כמותם, שנאמר גם אתה חולית כמונו... (שם קמט ב)
היינו דאמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה, עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה, עמק שמעמיקין להם גיהנם, הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה, שמצדיקין עליהם את הדין ואומרים לפניו, רבונו של עולם יפה דנת יפה זכית יפה חייבת, ויפה תקנת גיהנם לרשעים גן עדן לצדיקים. איני והאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', שפשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכין לעולם. לא קשיא, הא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי כוכבים... דאמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן, קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור, פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון, שנאמר כפלח הרמון רקתך, ואמר ר"ש בן לקיש אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון על אחת כמה וכמה. אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא, ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה...
ואמר רבי ירמיה בר אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים, במדבר דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. בים דכתיב, מבטן שאול שועתי שמעת קולי. בירושלים דכתיב, נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ותנא דבי רבי ישמעאל אשר אור לו בציון זו גיהנם, ותנור לו בירושלים זו פתחה של גיהנם. ותו ליכא, והאמר ר' מריון אמר ר' יהושע בן לוי ואמרי לה תנא רבה בר מריון בדבי רבי יוחנן בן זכאי, שתי תמרות יש בגי בן הנום ועולה עשן מביניהן וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשירות, וזו היא פתחה של גיהנם, דילמא היינו דירושלים.
א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם, ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית. שאול דכתיב מבטן שאול שועתי שמעת קולי, אבדון דכתיב היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון, באר שחת דכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, ובור שאון וטיט היון, דכתיב ויעלני מבור שאון מטיט היון, וצלמות דכתיב יושבי חושך וצלמות, וארץ התחתית גמרא הוא. ותו ליכא והאיכא גיהנם, גיא שעמוקה שהכל יורד לה על עסקי חנם. והאיכא תפתה, דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה, ההוא שכל המתפתה ביצרו יפול שם. (עירובין יט א)
ג' אין רואין פני גיהנם, אלו הן דקדוקי עניות, וחולי מעיין והרשות, ויש אומרים אף מי שיש לו אשה רעה. (שם מא ב)
דבר אחר טובם כחדק, שמהדקין את הרשעים לגיהנם... (שם קא א)
...אור דידן (נברא) במוצאי שבת, אור דגיהנם בערב שבת. ואור דגיהנם בערב שבת איברי, והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם... וגיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה, אמרי חללה הוא דנברא קודם שנברא העולם, ואור דידיה בערב שבת. ואור דידיה בערב שבת איברי, והתניא רבי יוסי אומר אור שברא הקב"ה בשני בשבת אין לו כבייה לעולם, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת, מפני שנברא בו אור של גיהנם... אלא חללה קודם שנברא העולם ואור דידיה בשני בשבת. (פסחים נד א)
תא שמע מצרים היתה ת' פרסה על ת' פרסה... ועדן אחד מס' בגיהנם, נמצא כל העולם ככיסוי קדרה לגיהנם... (שם צד א)
רב נחמן בר יצחק אמר מפני שיש בו (בלא לנו) מילוט נפשות של צדיקים מגיהנם, שנאמר אנה ה' מלטה נפשי. (שם קיח א)
תניא בית שמאי אומרים ג' כתות הן ליום הדין... רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו, ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל...
פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול... א"ר יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדרה. ואמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם... (ראש השנה טז ב)
אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם... (יומא עב ב)
...כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם, דכתיב אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. (שם פז א)
ואמר רב נתן בר אבא אמר רב עתירי בבל יורדי גיהנם הם, כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מינייהו עסקא ולא יהבו ליה, מזוני מיזן נמי לא זינוהו, אמר הני מערב רב קא אתו... (ביצה לב ב)
...א"ל הכי א"ר יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם, מאי היא, ע"ז... (תענית ה א)
...ויש אומרים גיהנם אין לה שיעור. (שם י א)
...דכתיב ובני קרח לא מתו, תנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו. (מגילה יד א)
...אין פקו אלא גיהנם, שנאמר ולא תהיה זאת לך לפוקה. (שם טו ב)
ולהיכן שפיך (נהר דינור), אמר רב זוטרא בן טוביה אמר רב על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. (חגיגה יג ב)
שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה, א"ל מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלקים... אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך, אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם... נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם, אמר רב משרשיא מאי קראה... גבי רשעים כתיב ומשנה שברון שברם. (שם טו א)
א"ר אבהו אמר ר"א תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה. (שם כז א)
...כמה רעה אשה רעה, דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, אי בגוה משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה, אי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה. (יבמות סג ב)
...והכתיב יחלץ עני בעניו, בשכר עניו יחלצו מדינה של גיהנם, אלא הא דכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, בשכר יראיו יחלצם מדינה של גיהנם... (שם קב ב)
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו... מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה. (שם קט ב)
...ופליגא דר"ש בן לקיש דאמר אין גיהנם לעולם הבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה... שנאמר הנה יום בא בוער כתנור וגו'. (נדרים ח ב)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר כל פועל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה... (נדרים כב א)
דרש רבא אם בריאה יברא ה', אם בריאה גיהנם מוטב תהיה, אם לאו יברא ה'. (שם לט ב)
אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'... (שם מ א)
אלא אמרי דבי רבי שילא אפילו קיבל תורה כמשה רבינו, דכתיב ביה מימינו אש דת למו, לא ינקה (הבא על אשת איש) מדינה של גיהנם... אלא אמר רבי יוחנן אפילו עושה צדקה בסתר, דכתיב מתן בסתר יכפה אף וגו', לא ינקה מדינה של גיהנם. (סוטה ד ב)
...הני תמניא בני למה, שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, ואידך איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה, ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי. (שם י ב)
דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפא וקאמרה רבונו של עולם בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם. (שם כב א)
ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם, שנאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו', מה כתיב אחריו לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה וגו'. (שם מא ב)
תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז מנכסיו ועשה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם, משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים, אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה, גזוזה עברה ושאינה גזוזה לא עברה. (גיטין ז א)
רב ורב יהודה הוו קאזלי באורחא הוה קאזלא ההיא אתתא קמייהו, א"ל רב לרב יהודה דל כרעיך מקמי גיהנם... (קידושין פא א)
רבי יהודה אומר... טוב שברופאים לגיהנם... (שם פב א)
...דאמר רבי חנינא הכל יורדין לגיהנם חוץ משלשה, הכל סלקא דעתך, אלא אימא כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלשה שיורדין ואין עולין, ואלו הן הבא על אשת איש, והמלבין פני חברו ברבים, והמכנה שם לחברו... (בבא מציעא נח ב)
ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר רק לא היה כאחאב וגו'... לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא, לישנא אחרינא הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא. (שם נט א)
...תזרח השמש לצדיקים, יאספון רשעים לגיהנם... (שם פג ב)
...ויתיב (ר' זירא) מאה (תעניתא) אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא. (שם פה א)
תניא היה רבי מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן, אמור לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם... (בבא בתרא י א, וראה שם עוד)
א"ר חייא בר אבא רבי יוחנן רמי כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות, שתי צדקות הללו למה, אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם, ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה עברה, דכתיב יום עברה היום ההוא... (שם)
נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל וגו', וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא כדי להתייהר בו, וכל המתייהר נופל בגיהנם, שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנאמר יום עברה היום ההוא. (שם שם ב)
א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח, חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא (עשן), שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעיצתה בראשה דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי.... אמר לי כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת. (שם עד א)
אמר מר כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם, ונירם, אמר רשע אין רם, אבד חשבון, אבד חשבונו של עולם... (שם עח ב)
כי אתא רב דימי א"ר יונתן כל הפורש עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם, שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוה, ואין רפאים אלא גיהנם, שנאמר ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה. (שם עט א)
...הא קא סמקא צפרא ופניא, בצפרא דחלפא אפתחא דגיהנם, ואיכא דאמרי איפכא. (שפ פד א)
דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו, בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו. (סנהדרין נב א)
ר' מנחם בר יוסף אומר אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם, שנאמר תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. (שם קח א)
...בן לוי, בן שנעשה לויה בגיהנם, וליחשוב נמי בן יעקב שעקב עצמו לגיהנם, אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים על עצמו. (שם קט ב)
...ואין פוקה אלא גיהנם, שנאמר לא תהיה זאת לך לפוקה. (שם קיא ב)
לעלוקה שתי בנות הב הב, מאי הב הב, אמר מר עוקבא קול שתי בנות שצועקות מגיהנם ואומרות בעולם הזה הבא הבא, ומאן נינהו מינות והרשות. איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא קול גיהנם צועקת ואומרת הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה הבא הבא. (עבודה זרה יז א)
אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם, שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנאמר יום עברה היום ההוא. אמר ר' אושעיא כל המתייהר נופל בגיהנם, שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם... (שם יח ב)
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר... ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם. (אבות א ה)
...אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשים גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך. (שם ה יט)
יהודה בן תימא אומר... עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן. (שם שם כ)
...והקב"ה מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים, שנאמר ואף הסיתך מפי צר, מגיהנם שפיה צר, שעשנה צבור בתוכה, ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה, תלמוד לומר העמיק הרחיב, ושמא תאמר למלך לא הוכנה, (לתלמיד שפירש מן התורה), תלמוד לומר גם היא למלך הוכן, ושמא תאמר אין בה עצים, תלמוד לומר מדורתה אש ועצים הרבה... (מנחות צט ב)
דאמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא. (חולין קלג א)
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אומר הקב"ה לשר של גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו, שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים... גחלי רתמים היינו גיהנם. (ערכין טו ב)
תנא דבי אליהו גיהנם למעלה מן הרקיע, ויש אומרים לאחורי הרי חושך. (תמיד לב ב)
יהודה בי ר' חזקיה ורבי אמרין הקב"ה דן את הרשעים בגיהנם שנים עשר חדש בתחלה הוא מכניס בהן חכך, ואחר כך הוא מכניסן לאור והן אומרים הוי הוי, ואחר כך הוא מכניסן לשלג והן אומרים וי ווי... (סנהדרין נג א)
רבי יהודה בר סימון פתח (דניאל ב') הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, הוא גלא עמיקתא זו גיהנם, שנאמר (משלי ט') ולא ידע כי רפאים שם, ואומר (ישעיה ל') העמיק הרחיב... (בראשית פרשה א ח)
למה אין כתיב בשני כי טוב, ר' יוחנן תני לה בשם ר' יוסי בר חלפתא שבו נברא גיהנם, שנאמר (ישעיה ל') כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. (שם פרשה ד ח)
ר' ינאי ור"ש תרווייהו אמרין אין גיהנם אלא יום שהוא מלהט את הרשעים, מה טעם, הנה יום בא בוער כתנור וגו' (מלאכי ג'), רבנן אמרי יש גיהנם, שנאמר (ישעיה ל"א) נאם ה' אשר אור לו בציון וגו', ר' יהודה בר אלעאי אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש שהיא יוצאה מגופן של רשעים ומלהטת אותן... (שם פרשה ו י)
אמר רבי זעירא והנה טוב מאד זו גיהנם וכי גיהנם טוב מאד, אתמהא, משל למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים, ובנה אוצר על פתחו, אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו, וכל מי שאינו מתכשר אל יכנס. כך... וכל מי שאינו מסגל מצות ומעשים טובים הרי גיהנם. (שם פרשה ט יט)
תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי בכמה ימים ברא הקב"ה עולמו, א"ל לששה ימים, א"ל ומאותה שעה גיהנם ניסוקת לרשעים, אוי לעולם מדיניו. (שם פרשה י יא)
דבר אחר מקדם, מקודם לגן עדן נברא גיהנם, גיהנם בשני וגן עדן בשלישי, ואת להט החרב המתהפכת על שם וליהט אותם היום הבא (מלאכי ג'), המתהפכת, שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו. אמר אדם מי מציל את בני מאש לוהטת זו, רבי הונא בשם רבי אבא אמר חרב מילה, שנאמר (יהושע ה') עשה לך חרבות צורים. רבנן אמרין חרב תורה, שנאמר (תהלים קמ"ט) וחרב פיפיות בידם, כיון שראה אדם שבניו עתידין לירד לגיהנם, מיעט עצמו מפריה ורביה... (שם פרשה כא יד)
רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים, מאי טעמא, כי הנה היום בא בוער כתנור וגו', ורבנן אמרי יש גיהנם, שנאמר (ישעיה ל"א) נאם ה' אשר אור לו בציון תנור לו בירושלים... (שם פרשה כו יא)
א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכו, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם, הה"ד (תהלים נ"ה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, כחום היום, לכשיבא אותו היום שכתוב בו (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור. (שם פרשה מח ז)
...אלא בשעה שנכנס יעקב אבינו אצל אביו נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דא"ל ראה ריח בני כריח שדה, ובשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו גיהנם, המד"א (משלי י"א) בא זדון ויבא קלון. (שם פרשה סה יח)
...והפרדס זה העולם שנתן הקב"ה לישראל בתוכו לשמור התורה, והתנה עמהם ואמר מי שהוא שומר את התורה הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמרה הרי גיהנם. (שמות פרשה ב ב)
...לכך נאמר אל בני ישראל ואל פרעה, שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר (תהלים פ"ד) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, מהו מעין ישיתוהו, שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן, ומשם הקילוס עולה... ועתידה גיהנם להיות צועקת ואומרת אין לי עסק בצדיקים, ולמי אני מבקשת לרשעים להבלי שוא, לאותן פועלי השוא, והקב"ה אומר תנו לזה צדיקים ולזה רשעים, שנאמר (משלי ל') לעלוקה שתי בנות. (שם פרשה ז ג)
ר' יהודה בר ר' אמר במה הרשעים מתכסים בגיהנם, בחשך... כך הרשעים שנאמר (ישעיה כ"ט) והיה במחשך מעשיהם, לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר (בראשית א') וחשך על פני תהום זה גיהנם, הוי אומר חשך שבא על המצריים מתוך גיהנם היה. (שם פרשה יד ב)
...ובו ביום ברא גיהנם שאין כתוב בו טוב, כגון בשר ודם שהוא קונה עבדים, קונמה ואומר עשו אספתין, אמרו לו למה כך, אמר להם שאם ימרדו ישמעו אספיקולא, כך אמר הקב"ה אני בורא גיהנם שאין כתוב בו כי טוב, שאם יחטאו בני אדם יורדין לתוכו. ומנין שנבראת גיהנם ביום השני, שכן הנביא מפרש (ישעיה ל') כי ערוך מאתמול תפתה, מן היום שאדם יכול לומר בו אתמול... (שם פרשה טו כב)
...לפיכך ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לשרתו אלו הגרים שמהולים הם, אבל אותם ערלים הם שכך הקב"ה פוסל את ערלים ומורידם לגיהנם, שנאמר (יחזקאל ל"ב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו, וכן ישעיה אומר (ישעיה ה') לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, למי שאין לו חק מילה... שאין המהולים יורדין לגיהנם. אמר רבי ברכיה כדי שלא יהיו המינים ורשעי ישראל אומרים הואיל ואנו מהולין אין אנו יורדים לגיהנם, מה הקב"ה עושה שולח מלאך ומושך ערלתן והם יורדים לגיהנם, שנאמר (שם נ"ה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, וכיון שגיהנם רואה לערלה תלויה בהם פותח פיה ולוחכת אותם, הוא ופערה פיה לבלי חק. (שם פרשה יט ה)
מה העדות זו תורה שהם יגעים בה, אמר האלקים בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם... (שם פרשה נא ה)
...כך אמר הקב"ה גיהנם חשך, דכתיב יהי דרכם חשך וחלקלקות, ותהום חשך שנאמר וחשך על פני תהום והרשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם יבא חשך ויכסה חשך... (ויקרא פרשה כז א)
דבר אחר וישמרך, ישמור רגלך מן גיהנם, וכה"א (ש"א א') רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו... (במדבר פרשה יא יג)
יונקתו תיבש שלהבת, אמרו רבותינו אשתו של קרח כשירדה לגיהנם כיבת אותה. (שם פרשה יח יב)
...ומצרים מהלך מ' יום והיא ת' פרסה על ת' פרסה... וארכו של עולם ת"ק שנה מהלך, ורחבו ת"ק שנה מהלך, והוא אחד מת' שנה לגיהנם, ומוצא הילוכה של גיהנם ב' אלפים מאה שנה... (שיר פרשה ו יד)
כך לעתיד לבא הרשעים נידונין לגיהנם והן מתרעמין על הקב"ה הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקב"ה וכך יהיה עלינו, אומר להם הקב"ה בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם, הה"ד (ישעיה נ') הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות, לפיכך אתם הולכים באור אשכם ובזיקות ביערתם, ושמא תאמרו מידי היתה זאת לכם, לאו אלא אתם עשיתם אתם לעצמם לפיכך (שם) למעצבה תשכבון. (קהלת ג יא)
גם את זה לעומת זה, זה גיהנם וגן עדן, כמה ביניהם טפח, ר' יונתן אמר כותל, ורבנן אמרי שתיהן שוות כדי שיהיו מציצות זו מזו. (שם פרשה ז לא)
חביבה מילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שמהול אינו יורד לגיהנם, שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית וגו', ומי יורד לשם, ראה מה כתיב אחריו, את הקיני וכו', למה שכולם ערלים... אבל הכופרים ופושעי ישראל שכפרו בהקב"ה והלכו בחקות העכו"ם והם מולים, הקב"ה מושך להם ערלה ונופלין לגיהנם, שנאמר (תהלים כ"ה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. (לך לך כ)
משברא רקיע ברא מלאכים וברא אש של גיהנם ביום השני, שאין כתיב בו כי טוב, אבל חללו של גיהנם שני אלפים שנה קודם, שכך כתיב כי ערוך מאתמול תפתה... (חיי שרה ג)
דרש רבא מאי דכתיב אם בריאה יברא ה', אמר משה אם נברא גיהנם מוטב, ואם לאו יברא... הא כתיב אין כל חדש תחת השמש, אלא לאקרובי פתחא. ובני קרח לא מתו (במדבר כ"ו) תנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו... (קרח יא)
עשר תעשר, זה שאמר הכתוב לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי ל"א) חזקיה אמר משפט רשעים בגיהנם י"ב חדשים, י"ב חדשים ששה בחמה, וששה חדשים בצינה, בתחלה הקב"ה מכניסן בחמה והן אומרים זו היא גיהנם של הקב"ה, ואחרי כן מוציאן לשלג והן אומרים זו היא צנתו של הקב"ה, בתחלה הן אומרים הה, ולבסוף הן אומרים וויי, והיכן הן משלימין עצמן, רבי יהודה ב"ר אומר בשלג, הה"ד בפרוש ש-די מלכים בה תשלג בצלמון (תהלים ס"ח), השלג הוא צלמות שלהן, יכול אף לישראל, תלמוד לומר כי כל ביתה לבוש שנים (משלי ל"א), שנים שנים, מילה פריעה, ציצית תפילין... עשר תעשר. (ראה יג)
ילמדנו רבינו כמה דינם של רשעים בגיהנם, כך שנו רבותינו משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש, זה מן המשנה, מן המקרא מנין, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו (ישעיה ס"ו), מאותו חודש לאותו חודש הרי י"ב חדשים, שנאמר מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר (אסתר ג'). ובמה הם נידונין, באש ובשלג, שנאמר לא תירא לביתה משלג, זהו גיהנם, ונוטלין אותו מן השלג ומקלעין אותו לתוך האש, אמר דוד ויעלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ'), ולמה נקרא שמו טיט היון, שהן נוטלין אותן ומשליכין אותן לאש, והן צווחין וויי, ואחר כך הן מלקעין אותם לשלג והן צווחין וויי, לכך נקרא שמו היון, מקום שאומרים שם ווי ווי. והיכן משלימין את נפשותיהם, אמר חזקיה בריה דר' חייא בתוך השלג, שנאמר (תהלים ס"ח) תשלג בצלמון... (בראשית לג, וראה שם עוד)
רבי שמעון בן יוחאי אומר מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם... (פרק טז)
תא שמע דר' עקיבא נפק לההוא אתרא אשכחיה לההוא גברא דהוי דרי טונא אכתפיה ולא הוה מצי לסגויי ביה והוה צוח ומתאחנח, א"ל מאי עבידתיך א"ל לא שבקנא איסורא דלא עבידנא בהאי עלמא ועכשיו איכא נטורין עילוון ולא שבקין לי דאינוח... אזל מהליה (לבנו) אוקמי בבי כנישתא לברוכי בקהלא, לימים אזל ר' עקיבא לההוא אתרא, איתחזי ליה, א"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי. (פרק ב)
...יש לו מפתח של גיהנם, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כ"ו) אל תקרי שומר אמונים אלא שהוא אומר אמן, שבשביל אמן אחד שעונין רשעים מתוך גיהנם מעלין רשעים מתוך גיהנם... ואמרין לפניו, רבון של עולמים אלו רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם שנשתיירו בגיהנם, שעונין אמן מתוך גיהנם, מיד מתגלגלין רחמיו ביותר ואומר מה אעשה להן יתר על דין זה, כבר יצר הרע גרם להן, באותה שעה נוטל הקב"ה מפתחות של גיהנם ונותנן לגבריאל ולמיכאל בפני כל הצדיקים כולן ואמר להן לכו ופתחו שערי גיהנם. ופותחין ארבעים אלפים שערי גיהנם ומעלים אותם מתוך גיהנם. ובאי זה צד מעלין אותן מתוך גיהנם, מלמד שכל גיהנם וגיהנם שלש מאות פרסה ארכו ושלש מאות פרסה רחבו ועביו אלף פרסה ועמקו אלף אמה, וכל רשע ורשע שהוא נופל בתוכה שוב אינו יכול לעלות מתוכה, מה עושין גבריאל ומיכאל באותה שעה, תופסין בידן כל אחד ואחד מהן ומעלין אותן כאדם שהוא מקים את חבריו ומעלהו בחבל מתוך הבור... וגבריאל ומיכאל עומדין באותה שעה ורוחצין אותן וסכין אותן ומרפאין אותן ממכות גיהנם ומלבישין אותן בגדים נאים... (ז"ן)
וכנגדן שבע בתי דירות בגיהנם, ואלו הן שאול ואבדון גיא דומה וצלמות וארץ תחתית וארץ ציה... (מזמור יא)
ג' שערים יש בגיהנם, א' בים, א' במדבר, א' בישוב. זו שבים מנין, נאמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי (יונה ב'), זו שבמדבר מנין, שנאמר (במדבר י"ז) וירדו חיים שאולה, זו שבישוב מנין שנאמר (ישעיה ל"א) נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. חמשה מיני אש יש בגיהנם, אש אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת, אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת ולא שותה, ויש אש ואוכלת אש, יש בה גחלים כהרים ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, יש בה גחלים כאבנים גדולות, יש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין רתמים רתמים...
א"ר יהושע ב"ל פעם אחת הלכתי בדרך ומצאתי אליהו הנביא ז"ל, א"ל רצונך שאעמידך על שער גיהנם, אמרתי לו הן, הראני בני אדם שתלויין בחוטמיהן, ובני אדם שתלויין בידיהם, ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם, אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות... (מסכת גיהנם וראה שם עוד)
שר של גיהנם קיפוד שמו, וחבירו השני נגדסגיאל והשר השלישי סמאל, והם ממונים על ג' פתחים גדולים, הפתח האחד מדבר ושם ירדו לשאול קרח וכל עדתו, ולשם ממונה נגדסגיאל. והפתח השני דומה (בימה) של תרשיש ולשם ממונה קיפוד. הפתח השלישי בגיא בן הנום נוכח ציון וירשלים. ושבעה מדורין יש בגיהנם, אלו שמותם, שאול הלוכה ג' מאות שנים ושם נידונין קרח וכל עדתו י"ב חודש כבשר בקלחת. אבדון הלוכה ש' שנה ולשם אובדות נשמות של רשעים. באר שחת הלוכה ש' שנה ושם נידונים הגזלנים והגנבים ועושקי שכר שכיר... טיט היון הלוכה ש' שנה ושם נידונים מגלי העריות וטובעין שם ואינן עולין לעולם. דומה הלוכה ש' שנה ובה נידונין המלשינים תלויין בלשונותיהן,ובו נידונין בכל מיתה ובעונש כבד אותן שעיניהם צרות בתלמידי חכמים. באר שחת הנקרא ארץ תחתית הלוכה ש' שנה ובו טובעין בחושך היהודים החלוקים על תלמידי חכמים... (מדרש כונן וראה שם עוד)
כי ערוך מאתמול תפתה וגו' אמר רבי פנחס ורבי נחוניא לפי שהרשעים אומרים כמה רבואות גיהנם מחזקת, מאתים רבוא שלש מאות רבוא, כמה רשעים בכל דור ודור, אמר הקב"ה כל מה שאתם רבים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת, שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה... (ישעיה פרק ל תלז)
באותה שעה מביא הקב"ה אלילי העו"א ונותן בהם רוח ונשמה ואומר יעברו על גשר גיהנם ועוברים וכיון שמגיעים שם יהיה לפניהם כחוט ונופלים לגיהנם. ומיד ישראל מתייראין ואומרים לפניו, רבונו של עולם, תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו, אומר להם מי אתם, אומרים לו אנחנו עמך ונחלתך ישראל... (שם פרק ס תק)
יבושו ויבהלו מאד, רבנן אמרין לעתיד לבא מראה הקב"ה לצדיקים גיהנם ומקומות פנויים בתוכו, ואומר להם הרי מקומות פנויים לכם ולחבורתיכם, אלא שזכיתם ועשיתם מעשים טובים וירשתם גן עדן, וכן עושה לרשעים מראה להם גן עדן ומקומות פנויים לתוכם... רשעים יורשים גיהנם שלהם ושל צדיקים, שנאמר תחת בשתכם משנה... (תהלים ו, תרלה)
סביב רשעים יתהלכון, רבי יהודה אמר סביב לרשעים צדיקים מתהלכין, בשעה שהצדיקים יוצאים מגן עדן ורואים רשעים נדונין בגיהנם נפשם שמחה עליהם, הדא הוא דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי... א"ל רבי נחמיה עד מתי אתה מעקם עלינו את המקרא, אלא סביב רשעים להצדיקים מתהלכין, בשעה שהרשעים יוצאין מגיהנם ורואים את הצדיקים בשלוה בגן עדן נפשן מתמעטת עליהם, שנאמר רשע יראה וכעס... (שם יב, תרנט)
עוברי בעמק הבכה זו גיהנם מעין ישיתוהו, שהדמעות שלהן כמעין, גם ברכות יעטה מורא, רבי יוחנן אומר קילוסו של הקב"ה מגיהנם עולה יותר מגן עדן, שכל מי שהוא למעלה מחברו מקלס להקב"ה ואומר אשרי. גם ברכות יעטה מורה, מה הם אומרים, יפה למדת יפה הורית ולא שמענו. (שם פד, תתלג)
...והרשעים אינם נופלים בגיהנם אלא בשביל הערלה, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, אבל הקב"ה מציל את ישראל לעולם הבא מגיהנם בזכות המילה, אמר שלמה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, מילה ופריעה... (משלי פרק לא תתקסד)
כל ימות השנה יורדי גיהנם הם נידונין, ובשבת ובמוצאי שבת עד שהסדרים נשלמים אינם נידונים וכשהסדרים נשלמים מלאך אחד יש ושמו דומה הוא ממונה על הנשמות ובא ונוטל נשמתן ומקלען לארץ, הדא דכתיב צלמות ולא סדרים, צאו למות ששלמו הסדרים. (איוב פרק י, תתקו)
ר' יוסי אומר ז' פתחים יש בגיהנם נכנס אבשלום עד ה' פתחים, ושמע דוד והתחיל בוכה ומיליל, וקורא אבשלום בני בני אבשלום ה' פעמים, והחזירו מה' פתחים, וראה דוד שניצל והתחיל מהלל ומשבח ליוצרו... (תהלים מזמור פו)
דבר אחר למה לא נאמר בו כי טוב, מפני שנבראת בו גיהנם. אמרו על גיהנם שהיא שבעה מדורים, כל מדור ומדור יש בו שמונה עשר אלף בתים וכל בית ובית יש בו י"ח אלף פתחים, ועל פתח ופתח יש בו י"ח אלף מערות, וכל מערה ומערה יש בה י"ח אלף סדקים וכל סדק וסדק יש בו י"ח אלף חורים וכל חור וחור יש בו י"ח אלף עקרבים, וכל עקרב ועקרב יש בו שלש מאות חוליות, וכל חוליה וחוליה יש בה תשעים ושנים אלף כדי מרה וכולן מזומנין ומשומרין למינים ולמשומדים ולאפיקורסין ולמוסרים ולפושעים ולמורדים. ויש אומרים אף לשופטים ולשוטרין, ויש אומרין אף למלמדי תינוקות שלא עשו מלאכתן באמת. ולא עוד אלא שיש מגיהנם לשערי מות מהלך שלש מאות שנה, משערי מות לשערי צלמות מהלך שלש מאות שנה, משערי צלמות לבאר שחת מהלך שלש מאות שנה... וכן אורך ורוחב שלכל מדור ומדור מאלו השבע שלש מאות אורך ושלש מאות רוחב, נמצא הלוכו שלגיהנם שני אלפים ומאת שנה. ואמרו אש שלגיהנם חזקה והיא אחד מששים באש של שערי מות, אש שלשערי מות חזקה והיא אחד מששים באש צלמות... אש שלשאול חציה אש וחציה ברד, והרשעים נכנסין מן האש לברד ומן הברד לאש, ודומה מהלך לפניהן כרועה שהוא מנהג את צאנו מהר להר ומגבעה לגבעה... לבלות שאול, שאול בולה וגופן אינו בולה, וכל כך למה, מזבול לו, על שפשטו ידיהם בזבול, ואין זבול אלא בית המקדש... ורשעים כשיורדין לגיהנם נידונין בה י"ב חדש, ולאחר שדנין אותן בה מורידין אותן לשערי מות ונידונין שם י"ב חדש, ומשערי מות מורידין אותן לשערי צלמות ונידונין בה י"ב חדש... ואחר כך מורידין אותן לארקא, וכל היורד לארקא אינו עולה משם לעולם, אלא מעמידין אותן תחת נהר שלאש שהוא יוצא מתחת כסא הכבוד ושופך על ראשן של רשעים, שנאמר (ירמיה כ"ג) הנה סערת ה' חמה יוצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. (בראשית א ז)
המודה ביחוד מודה בגן עדן, וכל המודה בע"א כופר בעיקר, גיהנם ו' מדוריו לא נבראו אלא בשביל עובדי עכו"ם, על כן תמצא בפרשת בראשית י"ג פעמים גן ובפרשת ואתחנן י"ג פעמים אש, לומר שהמכוין באחד שהוא גימטריא י"ג ניצול מאש של גיהנם ומדורותיו ובא לגן עדן למעלותיו... (בראשית)
אבשלום ודואג קרח ואחאב אלישע בן אבויה כולם ניצולו מגיהנם על ידי שאמרו נעשה ונשמע. (משפטים)
וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה וגו'... ואינן ז' מדורות דגיהנם ההיא נפשא דלא חזרה בתיובתא באילין תלת נחית ליה הקב"ה במדורין דגיהנם אילין ותמן אתנשי לדרי דרין, ואם צדיק אתמר ביה כי שבע יפול צדיק וקם. א"ר אלעזר ואם צדיק הוא אמאי נחית תמן, אלא לאפקא תמן כל נפשא ונפשא מאילין דהרהרו בתיובתא ומתו בקצרות שנין ואיהו טרח בגיניה. (אמור)
אבל היאך יחיה את הענושים והשקועים תמיד באש, כי לא מצאנו במי שקדם מי שהיה לו בדומה לכך כדי שנדגים בו, וכיון שלא מצאנו בדומה לכך חדש לו הכתוב פסוק ואמר על הכופרים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, ולשון זה מחייב שישמר רוחם בגופם באופן עדין חרף החום המצער כדי שיהא המצער עונש להם ויסבלוהו.
ואפשר גם שישמור את רוחם כלומר אותם הזוכים לגמול בגופם באופן עדין עד שיהא האור המגיע אליהם עונג תמידי מחוץ לדבר שבו הם מתקיימים... ונקרא הגמול גן עדן לפי שלא ימצא בעולם יותר חשוב מאותו הגן אשר השכין בו אדם עליו השלום, ונקרא העונש גיהנם לפי שהכתוב קראו תפתה, והוא שם מקום בנחל לפני ירושלים נקרא התופת וגיא בן הנם, וקוראים אותו גם גי הנם בספר יהושע... (מאמר ט פרק ה)
ותושיה יראה שמך - מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כשמו מצילו מגיהנם. (מיכה ו ט)
ואף הסיתך - ביסורין אלה הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב. (איוב לו טז)
בארץ החיים - עולם הבא שנמשל לגן עדן, שהוא מקום בעולם הזה, כדי להבין השומע על דרך משל, כמו גיהנם הסמוך לירושלים שם הנבלות וכו' ושם אש תמיד. (תהלים כז יג)
כיון שנתפרש מדברי רבותינו ז"ל שסוף העונש בגיהנם וסוף השכר בעולם הבא, צריכין אנו לפרש מדבריהם מהו הדין הזה שנקרא גיהנם. אם תאמר שהעונש מגיע לגופו של אדם אחר מיתתו, והלא גופו שמת כאבן דומם, אם תשרוף עצמותיו לסיד או תמשח אותם באפרסמון וכו' המקיימין אותן, אין הפרש לאבן הזו, בכך, ומקרה אחד לצדיק ולרשע בגופו אחר המות. ואיך יהיה הגוף הזה בגיהנם וזה בטובת העולם הבא, והרי קבורים לפניך בקבר אחד, או גנוזים בבית בארון אחד, הרי שאין עונש אלא לנפש.
ומהו העונש המשיג אותה, והרי אינה גוף, ואינה נתפשת במקום אחד, ואין מחיצה לפניה? ומהו המקום הזה הנקרא גיהנם שאין המקום תופס ולא האש שורפת אלא בעלי הגוף? אין לך בעונש הזה אלא שתאבד הנפש ותכרת. ודבר זה אינו כפי התורה ולא כדעת חז"ל, אלא דעות נכריות מהמתחכמים באומות, שהרי אין התורה מענישה רק כרת, ולדעת זו עשית כרת אחת לעובר על כרת, האפיקורוס ושופך דמים... שנו במנחות (צ"ט), גיהנם פיה צר שיהא עשנה צבור לתוכה, ושמא תאמר כולה צרה, תלמוד לומר העמק הרחיב... והם מדדוהו לאורך ולרוחב, אמרו בתענית (י') עולם א' מס' מגן וגן א' מס' בעדן, ועדן א' מס' בגיהנם, נמצא כל העולם ככיסוי קדרה לגיהנם. ועוד סיימו לו פתחים, אחד במדבר וכו'... ובפרקי דר' אליעזר אמרו בשני ברא הקב"ה הרקיע והמלאכים ואשו של בשר ודם, ואשו של גיהנם, ושנו בברייתא דארכו של עולם במקום הזה ז' מקומות זה למטה מזה, גיהנם ושערי צלמות שערי מות טיט היון בור שחת אבדון שהוא יוצא מתחת כסא הכבוד, והיורד לארקא שוב אינו עולה, והם נידונים לדורי דורות. ושם שנינו רשעים שבהם מלאכי חבלה ממונין עליהם, מדור העליון שאול תחתית עמקו ש' שנה, וכן כל מדור ומדור האש של תחתית חזק על אחד משלשים משל אבדון שלמעלה ממנו. ובאגדה אמרו, אמר ר' יהושע בן לוי כד משחנא (מדדתי) ביתא קמא דבמדור גיהנם תמן... ואלו קצת המקומות שספרו בהן ענין גיהנם ומדתו, ודברים אלו אין לתלותם במשל וחידה, שהרי הזכירו מדתו ומקומו ודנו עליו לענין איסור והיתר.
אלא כך היא קבלת רז"ל, הקב"ה ברא נפשותיהם של צדיקים, והיא בלא ספק רוח זכה ודקה ביותר, אינה גוף ולא נגבלת במקום, אלא מכת המלאכים. ורז"ל אמרו שנבראו ביום ראשון בכלל בריאת האור... והוא יתברך שמו ברא המקום שנקרא גיהנם, וברא בו אש דקה מן הדקה שאינה גוף ממש נתפס, תופסת בדברים הדקים ותכלה אותן, ושם כח באותה אש באותו מקום, כאשר שם כח השכליים הנבדלים, שהם המלאכים לכתותיהם בשמים. והפרישו רז"ל בין האור שלנו שנברא במוצאי שבת, ואור גיהנם שנברא ביום ב', שהם רוצים להעלות האש ההיא ולעשותה דקה מן הדקה, ואין ספק לשום אדם בעולם כי האש הזו שבעולם הזה אינה שורפת בנפש, ואפילו האויר לא מכלה בו ולא שורפת אותו... וכבר הזכרתי מאמר חז"ל על אחד מאשי מקום העונש הזה שהוא נהר של אש היוצא מתחת לכסא הכבוד, הרי שמעלים דקותו עד לכסא הכבוד שהוא יסוד כל נברא והפנימי מכולם...
ואחרי זה הפירוש נאמר, שבורא הנשמות הזכות והטהורות ית"ש יש ביכלתו לברא להן אש דקה שאינה גוף ויכלה אותן... וכן אומרים רז"ל במלאכים עצמן שנשרפין בנהר דינור, והזכירו אש אוכלה אש.
ואם יקשה עלינו היאך הנפש נגבלת במקום ההוא הנקרא גיהנם, נשיב להם, עם כל עומק דברי הפילוסופים היונים ופיתויי הכשדים שאומרים שאין הנפש נגבלת במקום... עם כל זה לא נשים שכלנו שלא יהיה בגוף ראובן מן הבריה הדקה הזו הנקראת נפש, יותר ממה שיהיה במח החמור או בענף האילן... אבל על כל פנים שוכנת בו, ויהיה חיבורה בגופו כדברי קצת חוקריהם... מכל מקום אין דקות הנפש לפילוסופי האומות יותר מדקותה אצל רבותינו, אף על פי שלא הבהילו את הלומדים במלות נאמרות במספר וחומר ענין, ועם כל זה יאמינו רז"ל כי אש גיהנם ואבדון שולטת בהן ברצון העושה הכל.
העונש הזה של גיהנם בא לאדם מיד אחר המיתה, תכף כשהרשע מת נפשו מתקשרת בגלגל האש, ומשם נצמדת לנהר שלאש היוצא מתחת לכסא הכבוד, והוא יורד לגיהנם, ועמו מתגלגלת ויורדת לשם... הנפש הזו החוזרת ליסוד האש ונצמדת לו נמשכת בדעתה להתעלות ולהדבק בעליונים, וגסות החטאים שהבדילה בינה ובין יוצרה מונעים אותה ונמשכת ונצמדת באש של גיהנם. ומחשבה זו הנמנעת ממנה היא יסורין וצער גדול לאין חקר מלבד צערי הגיהנם, וזה מענין הכרת, שהיא נכרתת מיסודה כענף הנכרת מהאילן.
ומנין שהוא מיד לאחר מיתה? אמרו חכמים בעדיות שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חודש, ואמרו בקדושין (ל"א) מכבדו בחייו מכבדו במותו במותו אומר אבא מרי הריני כפרת משכבו, והני מילי תוך י"ב חודש... הא למדנו מדבריהם שהרשעים מיד כשמתים נפשותיהם נידונות בגיהנם כפי הראוי להם...
וכללו של דבר, מבואר מדברי חכמים ואחוז ביד מקבלי התורה שגיהנם מקום דין המשפט לענוש בו החטאים בנפשותם ביסורין וצער שאין להם דמיון בעולם הזה, לפי שיסורי העולם הזה בגוף שפל, וגס ועב ההרגש, וכובד העונש והצער ההוא בנפש הזכה והדקה בברייתה... ועוד הדין הזה נכפל על מחויבי הכרת ביום הדין הגדול, ונדונין בו בגיהנם עד שמתכלין שם, או לדעת ריש לקיש שבחמה היוצאה מנרתיקה הם נידונין, ומכל מקום מיסורי אש של גיהנם הוא. (תורת האדם שער הגמול)
...וגן עדן עצמו, אשר הרבו בני אדם לזכרו, לא לקחו אותו כי אם מן התורה, והיא המדרגה שהוכנה לאדם, ולולא שחטא היה עומד בה לנצח. וכן גיהנם הוא מקום ידוע קרוב לירושלים, גיא שאין האש נכבית ממנו, היו שורפים בו עצמות הטומאה והנבלות, והמלה עברית מורכבת. (מאמר א קטו)
וגן עדן מקום שמן ודשן שיגלה השי"ת לבני אדם לעתיד לבא, אינו מן הנמנע ולא רחוק גם אם לא היה בתורה, וגיהנם יש אומרים שהשמש תקרב ותשרפם, ויש אומרים שחמימות זרה תתחדש בגופותיהם ותשרפם... (הקדמת פרק חלק)
וכל האוהב צדקות ותוכחות וגמילות חסדים, מכניס אורחים ומתפלל בכוונה גם בחוץ לארץ אינו רואה חיבוט הקבר ודין גיהנם. (לב)
בית שמאי אומרים... מטה כלפי חסד, בינוניים... יורדין לגיהנם ומצפצפים שם ועולין... זה דוקא אם אין בעונותיהם עוון פושעי ישראל בגופן, קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם. אבל שעוונותיו מרובים מזכויותיו, ופושעי ישראל בגופן ופושעי כותים ואינם עוברים עבירה כעריות, יורדין י"ב חודש לגיהנם, ואחר כך גופן כלה ונשמתן נשרפת... אבל מומרין וישמעאלים ואפיקורסין וכופרין בתחיית המתים... ופרנסין המטילים אימה על הצבור שלא לשם שמים, והחטיאו את הרבים יורדים לגיהנם ונידונים לדורי דורות, וקיימא לן שזה רק כשמתו בלא תשובה... (תרו)
אמרו, צדיק נוטל חלקו וחלק חברו רשע בגן עדן, ולהיפך. לכל אחד כותבים מקומו בגיהנם ובגן עדן. (תרט)
...הענין הרביעי, גודל עונש הרשעים ביסורי גיהנם, ומזה הזכיר פעם ג' אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לפי שהמזבח הוא מקום כפרה ורשעים לא בעו כפרה, רמז לך הכתוב שהם נדונין באשה של גיהנם באש תמיד, מאחר שכפרו באש תמיד. והוא הענין עצמו שהיה ישעיה הנביא ע"ה מזהיר בו ומוכיח הרשעים, הוא שאמר (ישעיה ל"ג) "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם", היה מפחידם על אותו אש תמיד שבציון שכפרו בו ולא חזרו בתשובה ולא רצו כפרה... (ויקרא ו ג)
ואם תשכיל בסוד הענין תמצא בו עוד בלשון "מכה רבה" רמז למלקות הגדול שהוא אשה של גיהנם המושכת כח ממדת הדין הנקראת כה, כי לכך באו המכות לפרעה במלת כה, והיא גם כן מקבלת ממדת הדין הקשה הגדולה והחזקה. והמלקות הקל והחלוש על העולם הזה הנה הוא כפרתו של חוטא להציל נפשו מיד להבה הוא המלקות הגדול הנקרא מכה רבה... (דברים כה ג)
בזכות מצוה זה (מילה) הובטחו ישראל להיות ניצולין מדינה של גיהנם, הוא שאמרו במדרש, "ואת להט החרב המתהפכת", להט זה הגיהנם שמלהטת את האדם מראשו ועד רגליו, החרב זו המילה, אמר הקב"ה מי מציל את בני מאש לוהטת, הוי אומר זו המילה... ועוד דרשו במקום אחר גדול כח מצות מילה, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם... (כד הקמח מילה)
...אבל כוונת המשל להודיענו, כי הנשמות מצטערות בעונש גיהנם עונש חזק ותקיף, ולפי שאין לגופנים צער גדול יותר מן הבוכה, על כן נשא המשל הזה, אבל ודאי הצער ההוא גדול יותר מהצער שלנו כמה פעמים... ורצו לומר, שאברהם אבינו שהתחיל במצות מילה, והוא המציל נשמות פושעי ישראל מדינה של גיהנם ומוציאן משם בזכות המילה, אינו מכיר נשמה זו כיון שהגוף שנלבשה בו בא על הנכרית... (פרקי אבות פרק ג יא)
כחום היום - וסמוך לו נימולו אתו, זהו שאמרו חז"ל (עירובין י"ט) אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח מי שנימול להכנס שם, חוץ ממי שבא על הגויה שנמשכה ערלתו ואינו מכירו. כחום היום - בגימטריא זהו בגיהנם. בגימטריא דם מילה. (בראשית יח א)
וינפש - בגימטריא, אלו שבגיהנם, שאף אור של גיהנם שובת בשבת. (שמות לא יח)
ותבקע האדמה - ד' במסורה, ובמלכים על ירושלים "ותבקע הארץ בקולם" (מ"ב כ"ה), ורמז להא דאיתא בעירובין י"ט פתחה של גיהנם בירושלים. (במדבר טז לא)
תרד מטה מטה - מטה מטה בגימטריא גיהנם. (דברים כח מג)
ובספר היכלות נרמזו ענינים אלו למבינים... במדרש רות אמרו שם, שלשה שליטים מושלים בגיהנם מתחת יד דומה, והם משחית אף וחמה, וכל האחרים ממונין תחתם, ודנין נפשותיהן של רשעים, וכל אותן כתות של מלאכי חבלה כולן מרעישין גיהנם ונשמע קולן לרקיע, וקולות של רשעים ביניהם צווחין ואומרין ווי ווי ואין מרחם עליהם. והמשחיתים הללו שולטים כל ימי השבוע מזמן תפלת ערבית ודנין אותן שהיו במחשך מעשיהן ומהרהרין הרהורים על משכבותם... וכיון שהתחילו גומרים ביום ודנים אותן, אבל התחלת הדין לרשעים בגיהנם משתחשך הלילה, ועל זה נקראין לילות, כד"א "מפחד בלילות". וא"ר אלכסנדרי מפחדה של גיהנם, ולכן תקנו בתפילת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום, על כי מאותה שעה שבחשך דנין את הרשעים על ידי ג' המשחיתים שהם משחית אף וחמה, וכלן נכללו בהאי והוא רחום... כיון שנכנס השבת מסתלק הדין מן העולם, והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה ומלאכי חבלה אינן שולטין עליהן משעה שקדש היום, ועל כן אין אומר בערב שבת והוא רחום, כדי שלא יתעוררו מלאכי חבלה... (וירא)
...אלא שהחקירה אם תפסד הנפש אל דבר או אל לא דבר. ואם תפסד אל דבר מהו? ואם היה שדלתי החקירה נעולות בזה, כבר ידמה שההפסד האחרון אחר הצער המכונה גיהנם הוא הפסד ההכנה אשר לעצם בטבעו, כאילו נשאר ערום בלא הכנה, והוא אשר כינו באפר, שהוא שיירי הדבר הנשרף, ואולם כשלא תהיה במדרגה האחרונה מההפסד, אינו רחוק שיהיה לה מירוק זמני אשר תגזור חכמתו... (מאמר ג כלל ג פרק ג)
...ואמנם גיהנם אם היה שאין מציאותו מבוארת בתורה שבכתב, הנה בתלמוד מבואר בהרבה מקומות שמציאותו מפורשת ומקובלת להם, אבל מקום הספק הוא, אם הם מקומות מיוחדים ליום הדין לגמול ועונש לנפשות לבד, או אם הם לנפשות אחר ההפרד מהגוף ולגופות בני אדם ליום הדין... ואמנם ממה שנאמר בקבלה בהגבלת זמן עונש הרשעים בגיהנם יראה שאין ספק בו שהעונש אחר המות מיד, ולפי שבא במקומות רבים שהוא בעולם השפל... יראה שהנפשות עם היותן רוחניות יגבלם מקום ויתפעלו בצער נמרץ... (מאמר ד דרוש ט)
ומה שראוי שנבאר עתה הוא איך יצוייר הגעת השכר או העונש בעולם הבא... וענין הצער והעונש לנפש הוא, כי כאשר יהיה האדם בחייו רודף אחר התאוות והדברים הגשמיים ותפרד נפשו מעשות רצון השי"ת ותרגיל מעשיה כפי טבע הגוף שהוא הפך טבעה, הנה היא כשתפרד מן הגוף תכסוף לאותן הדברים הרגילה ותפנה אליהן, והיא אין לה כלים להשיגם, מצד טבעה תטה להדבק ברצונות העליונות הנבדלים מחומר ותשתוקק עליהן, והיא אין לה התחלות ולמוד והרגל בעבודת השי"ת כי אי אפשר להשיג התענוג ההוא מי שלא הרגיל נפשו בכך והכין עצמו לזה... כן תהיה הנפש משתוקקת לשני הצדדין כאחד, צד המעלה וצד המטה, האחד מצד טבעה והאחר מצד ההרגל והמנהג, ואין לה כלי במה שתשיג צד המטה ולא הכנה במה שתשיג צד המעלה, ובזה יש לה צער מכאוב יותר מכל צער שבעולם ומכל מיני פרוק חבור, יותר משרפת אש ויותר מצער הקור והקרח הנוראה, ויותר מהכאות סכינים וחרבות ומנשיכת נחשים ועקרבים...
וזה שאמרו רז"ל במסכת שבת (קנ"ג ב') תניא ר"א אומר נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד... ושל רשעים מלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחר בסופו ומקלעין אותה מזה לזה, שנאמר נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. וזה לרמוז על שתי השתוקקות ההפכיות שיש לה...
והנראה לי בזה שכונתם לומר כי אף על פי שהנשמה דבר רוחני שאינה נתפשת במקום, השי"ת יגבילה במקום, והוא שקראו גוף, כדי שתקבל צער ועונש על מעשיה, והמקום ההוא נקרא גיהנם, וקראוהו גוף לומר כי כמו שהגוף מקום לנפש, כי אף על פי שאינה במקום אחר שאינה חוץ לגוף, היא מוגבלת בגוף בהכרח, כן מקום גיהנם נקרא גוף, יגביל הנפש כדי שתקבל בו עונשה... (מאמר ד פרק לג, וראה עוד ערך עונש)
אין במות זכרך - שאש גיהנם אינה שלטת בצדיקים קל וחומר מסלמנדרא, ואפילו באלישע אחר שעסק בתורה, וקל וחומר בדוד, אם כן לא יעלה שבחך מגיהנם ממני. (תהלים ו ה)
בגיא צלמות - כשיעבר במעבר גיהנם כדי להעלות משם איזה רשע עמו, לא ידאג פן יקטרגו עליו. (שם כג ד)
ועוד אמרו חכמים אין גיהנם לעתיד לבא, הכוונה על אור דידה דאיברי בשני, אבל חללה שנברא קודם העולם עתיד להתקדש בקדושת הגן כמו שנזכר, ושם יהיה מחול הצדיקים והקב"ה ראש חולה, וכתיב גם היא למלך הוכן. ואחרי שנתבאר האבדון לתולעת הכביה לאש עדיין הדיראון מתמיד לכל בשר, אמנם עתידים צדיקים להזדכך בגוף ונפש כמו שאנו עתידים לפרש במאמר תחיית המתים בס"ד, ויקויים בהם הייעוד הטוב... (שם חלק ה פרק ה)
ודע כי ג' אמונות שנתבררו ביציאת מצרים הן יסוד הדת, וכאשר תפול אחת מהן חלילה, תפול הדת בכללה. האחת היא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים, שנתבררה כשבא משה ואמר להם "כי פקד ה' את בני ישראל וגו' ויאמן העם"... ומי שמפקפק בג' אמונות אלו ראוי לו ההפסד. ואמרו בפרק ב' דעירובין, אמר ר' ירמיה בר אלעזר ג' פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר אחד בים ואחד בירושלים... ביאור ענין זה, שבים סוף נודע להם כי אין בלעדיו... וביונה שאמר שיכול לברח מפני השי"ת, חס ושלום כאילו יש דבר חוצה ממנו יתברך, ולכן ראוי שיפרע בים, כי בקריעת ים סוף נודע שאין חוץ ממנו וכן הוא פתח גיהנם למכחיש במציאותו ית', וכן במדבר ששם נתן השי"ת התורה, ומי שמסופק בזה יש לו פתח לגיהנם, כי יבא להכחשת תורה משמים, ולפיכך מביא בגמרא לראיה פסוק וירדו הם וכל אשר להם של קורח, שלא היה מאמין בתורה משמים.
ואחד בירושלים, היא השגחת השי"ת בעולם ודבר זה נראה מירושלים שהשי"ת שומר אותה תמיד, ולכך מביא לראיה הפסוק נאום ה' אשר אור לו בציון וגו', ומי שאינו מאמין בשמירת השי"ת יש לו מקום שם.
ומקשה בגמרא שם והאיכא וכו', פירוש שיש אמונה שהשי"ת משלם לרשע מעשיו רק לאחר המיתה... וכמו שיש מקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה, כך יש מקום שהוא היפך לפי פחיתותו ויש לו דביקות בכח פחות למעלה, שהיה מקום לפני ירושלים גיא עמוק דומה לשאול עמוק, ויוצאים משם תמרות עשן, שהאש שייך לגיהנם כמבואר. ודע שבכל מקום שאמרו אש של גיהנם רוצה לומר ששם מתדבקים הרשעים היוצאים משווי המציאות, ולפיכך שם דין הרשעים, בגיהנם שהוא יוצא מן השווי בחזקו, והאש פועל נגד יוצא מן השווי לגמרי, מתנגד אל האדם, כי האדם יש לו מציאות שוה, לכך מתנגד אליו האש היוצא מהשווי, ולפיכך אמרו עשן יוצא מביניהם... וזו פתחה של גיהנם לנפש כהרבה מן המתפלספים יש לו שם פתחה של גיהנם.
ומתרץ, דלמא ההיא דירושלים קאמר, שהכל הוא פתח אחד, שאם הוא יתברך משגיח בבני אדם בודאי גם משלם גמולם, ומוכרח לומר שיש עונש אחר המיתה בגיהנם. (גבורות ה' פרק מז)
ואמר בא ואראה לך בלועי קרח, אין הפירוש שהראה לו בראיה חושית גשמית, רק שהשכל מראה לו הכל בראיה שכלית. ואמר שראה שני בקעים ושיוצא עשן מביניהם, פירוש, כי התחלת יסוד הגיהנם נמשך ממדרגה השניה, ודבר זה ביארו חכמים בחכמתם במה שאמרו כי לכך לא נאמר "כי טוב" ביום שני, שבו נברא גיהנם, כי הגיהנם אין בו שלימות, שאילו היתה בו שלימות לא באו לשם הרשעים שאינם שלמים. וכל מספר שבעולם יש בו שלימות חוץ ממספר שנים, כי האחד שלם בעצמו, ואין בו חילוק. והשנים אין בו שלימות כלל, כי אי אפשר לחבר קצה אל קצה על ידי שני קוים, שזה נקרא שלימות כאשר תחבר הראש בסוף, אבל בשלשה קוים נעשה שלם כשתחבר הראש בסוף כמשולש, ומזה נמשך הגיהנם הבלתי שלם. ואין ספק בפירוש זה למי שיודע בסתרי החכמה...
ומה שאמר שיצא עשן, פירוש עשן נמשך מן האש של גיהנם, וקרא הגיהנם שפועל ברשעים אש, מפני שהאש יש לה תוקף וגדול כוחה, וכך דין הגיהנם שהוא דין הרשעים יש לו חוזק ותוקף, והתולדה קרא עשן, לפי שהעשן מתילד מחוזק האש גם כן. ואין ספק כי הגיהנם שהוא הדין ברשעים מתפשט כחו בעולם הזה, כי שולט דין גיהנם אף בעולם הזה בכמה דברים. ואין כל הדברים האלו גשמיים כלל, רק הכל מושכל, כי דבר ברור שהגיהנם שהוא חוזק דין הרשעים הוא נגד המציאות, וזה ענין גיהנם שהוא הפסד ואיבוד הנמצאים, ולפיכך אמר שמחריך המגיע לשם.
ולאלו הרשעים ראוי גיהנם ביותר ולפיכך ירדו חיים שאולה, מפני שהיו חולקים על התורה שהיא השכל האמיתי המחוייב, והיא מציאות מחוייב, והגיהנם העדר גמור... (תפארת ישראל פרק יח)
אבל אין תמיה למי שמבין, כי כאשר מקיים ג' סעודות בשבת, ומודה כי השי"ת ברא עולמו בהשלמה, ניצול מג' פורעניות אלו, שהן דינה של גיהנם, דבר זה נגד הסעודה של לילה, ומפני שמאמין כי השי"ת ברא עולמו בהשלמה גמורה, דבר זה מציל מדינה של גיהנם, שהוא כמו לילה, שהגיהנם חושך ואבדון, ואחר שאוכל הסעודה המורה על השלמת העולם, ראוי שלא יגיע אליו מה שהוא חסרון בעולם... ואף שברא השי"ת הגיהנם בעולם אין זה באמת חסרון, שאם לא היה גיהנם לא היה כאן עונש הרשעים, ולא היתה כאן יראת העונש... (באר הגולה באר ב)
ואמרו עדן אחד מששים בגיהנם, הדבר הזה אולי מפני שהגיהנם הוא כמו שבארנו שהוא חסר, ולכך באים לשם בני אדם החסרים במעשיהם, ודבר החסר אין ראוי שיוגבל וישוער, כי הגבול והשיעור הוא מהשלימות, ולפיכך אמרו במסכת תענית, גיהנם אין לו שיעור, הרי התבאר מה שאפשר לכתוב, כי הדברים הנאמרים פה עמוקים, וכל השיעורים הנאמרים כאן אינם גשמיים... (שם באר ו)
כי לא אמרו חכמים שכל העולם כמו כיסוי קדרה, רק באו להגיד שגיהנם עודף על העולם מכל הצדדים, כמו שעודפת הקדרה על כסויה חוץ מעליונו, שאין הקדרה עודפת עליו, וכן אין הגיהנם מתעלה למעלה, שנקרא שאול, ולא שייך בו עליון... (שם)
ואם תשאל למה ראוי עשות פנים לגיהנם, מפני שהעולם הזה ראוי לו השיווי, וכאשר האדם בעזותו הוא מתיייחס לאש בשביל העזות והכח, כי כל דבר שהוא בעל כח וגבורה יאמר עליו שהוא אש... ולפיכך עז פנים שהוא אש, מקומו הטבעי המיוחד לו הוא גיהנם, שהוא האש, ונקרא אש של גיהנם בעבור הכח והתוקף הגדול שבו דבקים הרשעים. והתבאר שהגיהנם הוא כח יוצא מן השווי בתוקף שלו, ובכח זה דבקים הרשעים, ולפיכך עזות פנים לגיהנם... (דרך חיים פרק ה משנה כ)
פירוש זה הוא דבר מופלג, אין ספק שהתורה מצננת גיהנם, כי כבר ביארנו שהגיהנם רק ציה וצלמות, ששם החסרון בכל, ואין על גיהנם שם מציאות כלל, ולכן נקרא ציה מלשון שממה, וצלמות ששם המיתה, ורוצה לומר ההעדר, שכל מיתה היא העדר, והוא לחוטאים שהם בעלי חסרון. ומפני זה הגיהנם אינו מצד התורה, כי במדרגת התורה אין חסרון, רק הגיהנם הוא במדרגת העולם הגשמי, שבמדרגת החומר החסרון, ולפיכך התורה מבטלת כח הגיהנם ומצננת אותו. ומה שאמר הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, היינו שתהיה התורה שלמה, ולפיכך מצד זה ביטול כח הגיהנם.
ומה שאמרו הקורא קריאת שמע ולא הלומד תורה ומדקדק באותיותיה, כי עיקר לימוד התורה היא הכוונה ולפיכך אף על פי שמדקדק באותיות התורה אין זה עיקר, אלא ההשגה והידיעה ואי אפשר שתהיה לאדם השגה שלמה, אבל קריאת שמע היא גם כן התורה, וקריאתה העיקר... (נתיב העבודה ט)
ואין דבר מוכן לבעל המחלוקת אלא גיהנם, ולכך אמרו במדרש, מפני מה לא נאמר "כי טוב" ביום השני, אמר ר' יוסי בר חלפתא מפני שבו נברא גיהנם. ר' חנינא אומר בשביל שנברא בו המחלוקת, הרי כי גיהנם ומחלוקת דבר אחד, ולכך המיוחד במחלוקת שהוא קרח, היה לו הגיהנם ביחוד בחייו... כי כמו שהשלום שלימות, כך המחלוקת הוא העדר, ואין דבר שהוא בהעדר רק הגיהנם שהוא ההעדר בעצמו, ולכך שמות גיהנם מורים על העדר... (נתיב השלום פרק א)
דאמר ר' חנינא הכל יורדים לגיהנם חוץ מג', הכל סלקא דעתך, אלא אימא כל היורדים לגיהנם עולים חוץ מג' שאין עולין, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו... דע כי כל חוטא ראוי שירד לגיהנם, לפי שהחוטא יוצא מן המציאות לעשות מעשים שהם חסרים נוטים אחר ההעדר, ולפיכך נמשך אחר הגיהנם שהוא מקום תוהו ובוהו, ומפני שאין זה אלא נטיה בלבד, לפיכך עולים אחר כך, כי המעשה רק נטיה לגיהנם, לא עצם הגיהנם, רק אלו הג' חטאים החטא בכל האדם, ולכן נשאר לעולם בגיהנם...
ועוד שהבא על אשת איש פוגם בשם י-ה שמזווג אותם יחד, ומלבין פני חברו מכבה אור של אדם שברא אותו בחכמה, ומכנה שם רע פוגם במדרגה שנקרא שם טוב עולה על גביהם, והוא מכנה שם רע, כי אלו הג' עבירות למעלה מן העולם הזה... ולפיכך אלו אינם עולים מן הגיהנם, כי הגיהנם מצד העולם הזה בלבד, וכאשר אין החטא באלו ג' דברים, אף שיחטא בדברים שהם מצד העולם הזה הגשמי, ויש גיהנם מזה הצד, מכל מקום יש לאדם מדרגה למעלה מעולם הזה הגשמי, שמעלה אותו מגיהנם. וכאשר החטא באלו ג' דברים, כאשר ידוע למביני מדע, והם למעלה, אין כאן מי שיעלה אותו מגיהנם כלל. ודברים אלו מופלאים מאד. ומה שהקשו בתוספות, שמשמע כאן דהבא על אשת איש אין לו חלק לעולם הבא, ואחר כך משמע שיש לו חלק, שהרי דוד אמר מיתתו בחנק ויש לו עולם הבא, אין זה קשיא, שכאן רק מדבר שאינו עולה קודם עולם הבא, אבל לקמן מדבר בעולם הבא, שכבר בטל גיהנם, כי אין הגיהנם לעתיד, ואז יכול להיות שיש לו חלק לעולם הבא. ובזה יתורץ למה לא חשב כאן המינים והאפיקורסים, שאמר בראש השנה גיהנם כלה והם אינם כלים. אבל יותר נראה לומר, כי שאר חוטאים עולים וחוזרים לירד, ואלו ג' אינם עולים עד שיקבלו משפט שלהם. ופירוש זה עיקר כאשר תבין דברי חכמה... (נתיב אהבת ריע א)
וטפם - ומה שנענשו כאן קטנים, כי היה מחלוקת, וגוף הגיהנם דבק במחלוקת, כי הוא והמחלוקת נבראו ביום ב', להודיע שהמחלוקת גוף הגיהנם, לכך נענש אף הקטן, כי העונש בא מעצמו עם המחלוקת, ואין השי"ת המעניש, וכל בעל מחלוקת מקומו המיועד לו הוא הגיהנם... (גור אריה במדבר טז כז)
ואמרו עוד כי גן עדן נברא קודם שנברא העולם, כי גן עדן הוא הפשיטות מן דרום... והגיהנם שהוא הפך זה, שיש דין והתנגדות, ונמצא הוא נגד צד שמאל ששם שניות... ומפני שהשי"ת גזר על הפשוטים בבריאתם קודם למורכבים לכן יאמר שגן עדן נברא תחלה... (חידושי אגדות נדרים לט ב)
אינו נצול מדינא של גיהנם, ודבר זה כי עצם הגיהנם הוא למי שבא על אשת איש, ודבר זה מופלג מאד, כבר התבאר מדברי חכמים (ב"ב ע"ד ב') כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא אותם זכר ונקבה, וכבר ידוע כי הזכר הוא נחשב כמו צורה לנקבה, ושניהם ביחד עצם אחד... ולכך הבא על אשת איש שאותה הנקיבה היא עצם ראובן, שכבר אמרנו כי הזכר והנקבה הם עצם אחד, הרי הוא נוטה אל הבלתי מציאות ואל ההעדר לגמרי, ולכך ראוי אל הגיהנם. שאין הגיהנם רק העדר המציאות, וכאשר בא על אשת איש והנה נוטה אל ההעדר ראוי לו הגיהנם. ואינו דומה חטא זה לשאר חטאים, מפני כי שאר חטאים, אף שהם יורדי גיהנם מפני שכל חטא הוא העדר במה, ולכך הוא יורד גיהנם, אבל הבא על אשת איש משפטו הגיהנם לגמרי. ולכך אמר אפילו למד תורה וכו', אף שזה זכות גדול עליון על כל, והתורה היא שמצלת מדינא של גיהנם, אין הזכות הזה שהוא מעלה לנפש בלבד מגין על מי שראוי לו ההעדר בעצמו... (שם סוטה ד ב)
...וקרא הגיהנם שפועל ברשעים אש, מפני כי האש יש לו חוזק גדול, והוא כנגד האדם, והגיהנם שהוא דין רשעים יש לו חוזק ותוקף נגד האדם, וחוזק התפשטות הגיהנם קרא עשן גם כן, לפי שהעשן מתפשט מן חוזק האש, ואין ספק כי הגיהנם שהוא דין הרשעים מתפשט בעולם הזה, ועושה רושם, וזה שאמר דעלה קוטרא מינייהו. ואין כל הדברים האלו גשמיים כלל רק הכל מושכל... ואמר דאחריך גבבא בנורא, רוצה לומר כי הגיהנם הוא הפסד מציאות, לכך אמר דאחריך המגיע לשם. ומפני כי לאלו הרשעים ראוי הגיהנם בפרט יותר מכל יורדי שאולה, לטעם אשר התבאר למעלה, מפני שהיו חולקים על התורה שהיא השכל האמיתי המחוייב, ולכך היה עונשם שהיו נבלעים בארץ... (שם בבא בתרא עד א)
גיהנם למעלה מן הרקיע, פירוש דבר זה, כי הגיהנם הוא ענין חסר ואינו שלם, ומפני שנחשב מציאות חסר כאלו הוא מקום אל הרשעים שהם חסרים והגיהנם מקומם, ולפיכך הדבר שהוא יוצא מן הבריאה ואינו נחשב בכלל הבריאה הוא גיהנם, ושם באים הרשעים. והנבראים הם שמים וארץ, וסבר כי הגיהנם שהוא יוצא מן המציאות השלם הוא למעלה, כי השמים הם מציאות שלם, ולפיכך הגיהנם ראוי שיהיה למעלה מן הרקיע, כי למעלה מן הרקיע תכלית וקצה העולם, ושם מוכן ההעדר להיות מצד שנקרא שם קצה ותכלית, וכל קצה ותכלית שם הוא ההעדר... ואידך סבר כי הגיהנם הוא אחר הרי חושך, אשר הם קצה העולם מן הצד, ושם ראוי להיות הגיהנם אשר הוא ההעדר אשר הוא בקצה, כי הצד יותר קצה... (שם תמיד לא ב)
ונראה דגם רבי יודן מודה לדברי רבי חנינא, כי ענין גיהנם בשתי פנים, א' לרעה, דהיינו לכלות ולעשותו עפר, ועל זה בחר אברהם אבינו ביותר שיעבוד המלכיות, ועוד יש גיהנם שהוא לטובה, דהיינו שמזכך החלודה והזוהמא, כמו המכבס כתם מהבגד... מצאתי בספר הגירושין שחיבר האלקי מהר"ם קורדוורא ז"ל איך ששר מצרים הורד מגדולתו ונעשה שר של גיהנם... שנתן לו מינוי שאין שם ישראל, דהיינו הגיהנם, שהגלות פוטרת את ישראל מהגיהנם... (מסכת פסחים)
ואמנם גזר עוד חסדו יתברך להרבות ההצלחה לבני אדם, שימצא עוד מין צירוף למי שיתכן בו הצירוף, דהיינו למי שגבר בו הרע תגבורת גדולה, אך לא כל כך שיהיה משפטו להאבידו לגמרי, והוא כלל העונשים שהיותר רשום בהם הוא דין בגיהנם, והכונה בו להעניש החוטא כפי חטאיו, שאחרי הענשו לא יהיה עוד חוב עליו על המעשה הרע שעשה, ויכול אחר כך לקבל הגמול האמיתי כפי שאר מעשיו הטובים. ונמצא שעל ידי זה האובדים ממש יהיו מעט מזעיר, כי יהיו רק אלו שגבר בהם הרע שיעור כל כך גדול, שאי אפשר שימצא להם מקום בשום פנים בגמול האמיתי ובהנאה הנצחית. (דרך ה' חלק ב פרק ב ד)
והנה הוכנו מקומות לנשמות בצאתן מן הגוף, אחד לנוח בו אם זוכה עד זמן התחיה, ואחד להצרף בו בעונשין, אם העוונות שבה מונעים אותה ממנוחה... ושם מגיע להן צער ומכאובים כפי מה ששייך בהן לפי ענינן. ויש מדרגות שונות של צער, כמו שיש מדרגות שונות של תענוג. ובצער ההוא ישאו החוטאים את עונם, ואם ראויים הם לשכר אחר כך הנה יטהרו מחטאם וילכו למנוחה, ואם לא, יענשו עד אבדם, ודבר זה לא יקרה לישראל אלא מעט מן המעט... (מאמר העקרים)
"כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו" (איוב ל"ד), כי בדרך שאדם הולך בעולם הזה, בה הולך לאחר מיתתו, ואותו עוון שנעשה בעולם הזה בבחירתו, ואז הוא לו לעונג, אותו עוון עצמו מתמיד ועושה בגיהנם, אבל בעל כרחו שלא בטובתו, וזהו הצער היותר גדול שיכול להיות לו... כי מי שגוזל מעות בחייו להנאתו, יגזול שם בגיהנם של אש אש, ובגיהנם של שלג שלג, וזה אליו לצער גדול ולכפרת עוונותיו. (ילקוט ידיעת האמת ב', לקוטים, החוטא חוטא אף לאחר מיתתו)
אבל השכר והעונש בעולם הבא הוא בדרך אחרת, כי העונש הוא בגיהנם, מקום הקליפות, ששם תיכנס הנשמה להפרד ממנה הקליפה שנתדבקה אחריה במעשיה הרעים, ושם סובלת עינוי גדול בהמנע ממנה כל אור וצער רב תסבול בהדבק בה הס"א, שהוא צער אליה כנשיכת הכלב, עד שתיטהר... (כללי פתחי חכמה ודעת כלל י)
נואף אשה - אבל הנואף אשה משחית את נפשו מכל וכל, והענין כי שבעה מדורי גיהנם הם, כמו שאמרו בגמרא, וההולך אחר התאוה והחמדה נידון בבאר שחת, כמו שנאמר "כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה". והנידון שבעה מדורי גיהנם נידון י"ב חודש, דהיינו בכל אחד שני חדשים ובשנים בכל אחד חודש אחד, כמו שבעה כוכבים שמשמשים בשנה על י"ב מזלות, ורבי יוחנן בן נורי סבר שבעה שבועות נגד שבעה מדורים, אבל הנידון בבאר שחת הוא נשחת שם, ולכן "משחית נפשו", מפני שהיא "שוחה עמוקה", והיא "באר צרה", ונובעת תמיד, והוא נידון שם מדה כנגד מדה, והבן, כמו שנאמר "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", ולכן נידון בבאר שחת, והבן. (משלי ו לב)
כמהר צפור אל פח - הוא הגיהנם, כמו שאמרו רז"ל, "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך", היינו שמתחילה דנים אותו ביסורים קשים ומרים כל כך עד שכאשר רואה את הגיהנם חושב להסתיר את עצמו בו... הרי שהיסורים שקודם הגיהנם הם קשים יותר מגיהנם, וזהו כמהר צפור אל פח כי ינוס הוא מעצמו לגיהנם, ולא ידע כי בנפשו הוא - שעד הגיהנם ידון את הגוף ובגיהנם ידון את הנפש. (שם ז כב)
...נמצא הרע לבריות יושב בגיהנם יותר מהרשע לשמים לבד, והיינו, שאין הרע עולה מן הגיהנם עד שילך הצדיק דרך הגיהנם ואז הצדיק מעלה אותו משם. וזהו "שחו רעים" לבריות, "לפני טובים", כשיעברו דרך הגיהנם ומבקשים מהם שיוציאו אותם מן החושך של הגיהנם. "ורשעים" שהם לשמים לבד, לא ימתינו עד שיעבור הצדיק בדרך הגיהנם, אלא יעלו תחילה מן הגיהנם אך לא יבואו לגן עדן עד שיבקשו, כאשר יבא הצדיק לגן עדן, שיכניס אותם... (שם יד יט)
שומר פיו ולשונו - כי שני ראשי עבירות הם, התאוה והדיבור, ונגדם שני דינין, גיהנם וכף הקלע, גיהנם בעד התאוה וכף הקלע בעד הדיבור, כמו שפרשנו למעלה, ושני דינים אלו הם במקום צר מאד, כמו שנאמר ובאר צרה נכריה... וזה שנאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, משתי צרות. (שם כא כג)
...ובגמרא אמרו צינים פחים - קור וחום, פירוש שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חודש, ששה חדשים בשלג וששה חדשים באש, נגד מצות עשה ומצות לא תעשה... (שם כב ה)
כי שוחה עמוקה זונה - ...והענין כי יש שני מקומות בגיהנם, אחד לזונה והיא החמדה, שחומד לגדולות ונפלאות ומגביה עצמו מאד, ונגדו ערוך המקום הנקרא שוחה עמוקה, ואחד לנכריה, והוא היושב בביתו ומרחיב נפשו בתענוגי מעדנים וממלא תאות גופו, ונגדו ערוך המקום הנקרא באר צרה... (שם כג כז)
כן איש רמה את רעהו - ...והן שלשה דינים שבאים על האדם, זיקים הוא אש בגיהנם, חיצים הוא כף הקלע, ומות הוא ששם עקרבים ויש בהם מרירות, ונותנים לו לאכול מאותה מרירות, וכיון שנוגע בה מיד נופל ומת. (שם כו יט)
...הענין, כי גם הצדיקים כולם צריכים לעבור דרך הגיהנם, אך הם לא ילכו אלא במדור הראשון ולא בשאר מדורי הגיהנם, וזה שנאמר "לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת", פירוש שאול הוא המדור הראשון של גיהנם ובאר שחת הוא המדור השני... אבל תלמידי בלעם הרשע יורשים גיהנם שישארו שם כשהולכים דרך שם ויורדים לבאר שחת... (שם כח י)
ועוד זאת ממאכלות אסורות, שלכך נקראים בשם איסור, שאף מי שאכל מאכל איסור בלא הודע לשם שמים, לעבוד את ה' בכח האכילה ההיא, וגם פעל ועשה כן, וקרא והתפלל בכח האכילה ההיא, אין החיות שבה עולה ומתלבשת בתיבות התורה והתפלה כמו מאכל ההיתר, מפני איסורה בידי הס"א מג' קליפות הטמאות, ואפילו אם הוא רק איסור מדרבנן.
ולכן יצר הרע וכח המתאווה לדברים האסורים הוא שד משדין נוכראין, שהוא יצר הרע של אומות עובדי גלולים, מה שאינו כן היצר הרע והכח המתאווה לדברים המותרים, למלאות תאותו, הוא שד משדין יהודאין, לפי שיכול לחזור לקדושה כנ"ל. אבל מכל מקום קודם שחזר לקדושה הוא ס"א וקליפה, וגם אחר כך הרשימו ממנו נשאר דבוק בגוף, כי מכל מאכל ומשקה נעשה תיכף דם ובשר, ולכן הגוף צריך לחיבוט הקבר לנקותו ולטהרו מטומאתו שקיבל בהנאת העולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין.
ועל דברים בטלים בהיתר, כגון עם הארץ שאינו יכול ללמוד, צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקלפה על ידי גלגולה בכף הקלע.
אבל לדיבורים אסורים, כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהן, שהן מג' קליפות הטמאות לגמרי, אין כף הקלע לבדו מועיל לטהר ולהעביר טומאתו, רק צריכה הנפש לירד לגיהנם, וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים, אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות... (ליקוטי אמרים פרק ח)
וזהו המבואר בזוהר דינא דחייביא בגיהנם... וגיהנם היינו נור דליק יממא ולילא, כגוונא (כמו) דחייביא מתחממין יצר הרע, הכי איתוקד גיהנם, כי עיקר משכן היצר הרע הוא בלב, ולבא אישא, וכאש בוער בלב האדם, אש זרה אשר לא ציוה ה' בגאוה וגבהות הלב תועבת ה', אזי מאש הגאוה הוא צמא לכל מיני התאוות רחמנא ליצלן... (שער א פרק ו)
וכן עונש הגיהנם ענינו גם כן שהחטא עצמו הוא עונשו, כמו שכתב (משלי ה') "עונותיו ילכדונו"... שכאשר אדם עושה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה, הפגם והחורבן נרשם חס ושלום תיכף למעלה בשורשו, ולעומת זה אמלאה החרבה, הוא מקים ומגביר כוחות וחיילי הטומאה והקליפות הרחמן יצילנו, ומשם ממשיך גם על עצמו רוח הטומאה שמלפפתו בעת עשיית העון, ואחר עשותו הרוח טומאה מסתלק למקומו, והוא בחייו בגיהנם ממש המקיפו בעת עשיית החטא, רק שאינו מרגיש עדיין עד אחר פטירתו, שאז נלכד ברשת אשר הכין, הן כחות הטומאה והמזיקין שנבראו ממעשיו. וזה שאמרו רז"ל רשעים מעמיקין להם גיהנם, רוצה לומר שהן עצמן המעמיקים ומרחיבין אותו, ומבעירין אותו בחטאיהם, לכן כשתפסו אנשי כנסת הגדולה ליצר הרע נכבה אז גם הגיהנם מעצמו, כבזהר תרומה. (שם פרק יב)
אמרו רז"ל (חגיגה כ"ז) תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם וכו'... ובמשלי רבתא פרק י' אמר ר' חנינא בן דוסא אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, שיש בה כח להציל אותו מיום הדין, ואפילו נתחייב אדם בדבר עבירה יכולה להציל אותו מיום הדין... ואפילו מאן דאשתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמה כדקא יאות, זכי לאגר טב בעלמא דין, ולא דיינין ליה בההוא עלמא, וכל מאן דישתדל באורייתא לשמה, כד נפיק מהאי עלמא אזלא קמיה ואכרזת ואגינת עליה דלא יקרון בהדיה מאריה דדינא... (שער ד פרק יז)
גם פירוש 'לקח' מלשון מלקחיים... וכמו כן בתורה דכתיב כה דברי כאש, והיא למעלה מהשגת האדם, ועל ידי התורה שנתלבשו דברי השי"ת בלבוש התורה הנגלית לנו ומצות מעשיות הם כלים לגשת לאש הנ"ל, וגם יש אש גיהנם הסובבת את כל מעשה בראשית, ובכח התורה יכולין להינצל מזה האש ולהשתמש בעניני עולם הזה הצריכים לאדם, ושלא להתדבק באש היצר הרע כנ"ל... (תרומה תרל"ה)
ולפי האמור יתפרש נמי הא דפרשו משתים נדונין בשתים, דהנה לעומת מעלתם מעלת התורה שהיא בשכל ומגביהה ומקשרת את הנפש בשרשה, אם פרשו ממנה שורה בהם כח חיצוני רע להיפוך, המושך ומוריד לגיהנם העדר המציאות היפוך התורה שהיא עיקר המציאות, ולעומת שהתורה מגביהתם, כח הרע מורידם לגיהנם היפוך התורה. ובש"ס (שלהי חגיגה), א"ר אבהו א"ר אלעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם, ומכלל שזה היפוך מזה, על כן גיהנם מקביל לעומת פרשו מן התורה... (לך לך תרע"ו)
ונראה דהנה בזהר הקדש בפסוק לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, אל תקרי שנים אלא שנים, מילה ופריעה וכו', היינו שמצילין מדינה של גיהנם שהוא תריסר ירחין פלגא מינייהו באשא ופלגא מינייהו בתלגא. ביאור הדבר, דהנה גיהנם של אש הוא על עבירות הנעשות מכח אש של יצר הרע שנשתאב בתוכו מחמת עבירות שעבר על מצות לא תעשה, כענין שכתוב (במדבר ל"א) "כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר", וגיהנם של שלג על מניעת מצות עשה מחמת קרירות רוח ועצלות. והנה על ידי עבירות מצות לא תעשה נותנים מקום לסט"א לכנוס בגבול הקדושה, ובעבירות ממניעת מצות עשה גורמים מניעת התפשטות גבול הקדושה, כי על ידי עשיית מצות עשה ממשיכין אלקות ממעלה למטה ונתרחב גבול הקדושה, והנה עבירות לא תעשה על ידי אש היצר הרע אינן שכיחות כל כך בישראל עם קדוש, אך ענין קרירות ועצלתים ממצות עשה, ובכלל זה כל שאין מעשה המצוות ותורה ותפלה בהתלהבות אלא בקרירות רוח, וזה שכיח בכל אדם ואפילו צדיקים צריכין בזה שמירה וזירוז, ועל זה אמר הכתוב לא תירא לביתה משלג הוא גיהנם של שלג הבא על עצלות במצות עשה והעדר התלהבות, כי כל ביתה לבוש שנים, היינו כי מצות אלו מקבילות לעומת שתי אלה... (מקץ תרע"ד)
ונראה דהנה איתא בספר המגיד להבית יוסף שיש נשמות שנשתאב בהם הרע כל כך שאין בכח גיהנם למרק, ואם יתלבנו על ידי הגיהנם לא ישאר בהם חס ושלום מאומה, ולהם אין תקון רק על ידי גלגול. אך באשר עבירה גוררת עבירה, ואם יתגלגלו כמו שהם בעוד הזוהמא רבה בהם בתקפה אי אפשר לקוות מהם שום תועלת, כי העבירות הקודמות ימשכום בתוקף לעבירות עוד יותר גדולות, אך העצה שהם יורדין לגיהנם להחליש הזוהמא ולא שיתמרקו שם הרבה רק מעט בכדי שלא ימשכו לעבירות אחר כך כאשר יתגלגלו, ואז יש לקוות שיטיבו מעשיהם ויתוקנו על ידי הגלגול. ולי יש להוסיף בזה דברים דצורך הגלגול הוא גם לאותן שלא נשתאב בהן רע כל כך עד שאש הגיהנם תכלה אותם לגמרי, אלא מחמת שגיהנם אין בכחו רק לכלות הזוהמא, כאמרם ז"ל (שבת קנ"ב) כלי ינתנו לכובס להסיר מהם כל טינוף וכל לכלוך, אבל לא להוסיף בהם שלימות. ועל כן איש אשר עוונותיו לא נתנוהו להשלים נפשו בתורה ובמצוות מה יועיל לו הגיהנם להשלים את נפשו, שזה אי אפשר כי אם בתורה ומצות, ועל כן אחר הגיהנם שנחלש כח הזוהמא שלא ימשך עוד ברשת העבירות הקודמות כנ"ל, מוכרח לבוא בגלגול כדי להשלים את נפשו... ומכל מקום בלתי גיהנם להחוטאים אי אפשר להתגלגל, כדי שלא יוסיפו לחטוא כנ"ל, ואין הגיהנם עושה סוף התיקון רק במי שכבר השלים את נפשו בגלגול זה או בקודמים אלא שנשתאבה בו זוהמא מחמת עבירות, לזה ממרק הגיהנם לגמרי ויעלה נקי אל מקומו לשלום. (שמות תער"ב)
ענין ד' לשונות של גאולה, דהנה גאולת מצרים היא ראש לכל הגאולות, גאולת ד' מלכיות וגאולת הנפש מכל הענינים המעיקים לנפש ומפריעים את האדם מעבודת ה'. דהנה ידוע כי עולם שנה נפש הם בבחינה אחת, ובזוהר הקדש דכמו שיש גיהנם בעולם כן יש גיהנם בנפש, והיא מרה, וידוע דארבע מרות הן, לבנה אדומה ירוקה ושחורה, ועל זה ד' הלשונות שלגאולה שמוציאים מד' מיני גיהנם, ולעומתם בעולם ד' מלכויות... (וארא תרע"א)
ונראה לפרש, דהנה כל הגלויות באות למרק לכלא פשע ולהתם חטאת, וכן גלות מצרים נמי היא למרק החטא הקדום... והנה מירוק הגיהנם כבש"ס שבת (קנ"ב) כלי ינתנו לכובס, והיינו לכלות את כחות הרע והפסולת שנשתאבו בנפש, וכי האי גונא הוא לכאורה מירוק הגלות, אך באמת יש מעלה במירוק שעל ידי הגלות, מן המירוק שעל ידי גיהנם, לבד מה שמירוק שעל ידי גיהנם הוא יותר צער, כמו שכתב ברמב"ן, שאפילו כל ימיו יסורי איוב אינם דומים ליסורי שעה אחת של גיהנם, שסוף סוף השי"ת יגאל את ישראל באותות ובמופתים, ויצמח מזה קדוש שם שמים... ואם כן מאחר שעל ידי החטאים נתגלגל קידוש שם שמים בעולם שוב יש תיקון גם לגוף החטאים... וזוהי המעלה שיש במירוק הגלות יותר ממירוק שעל ידי גיהנם, מעלה גבוהה מאד שלא יערכנה פז... (שם תרע"ה)
ונראה דהנה כתיב (בראשית ל"ז) וישלחהו מעמק חברון, וברש"י מעצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון... א"ל במה אתה רוצה שירדו בניך בגיהנם או במלכיות... א"ל הקב"ה קטע הדין מוניטא מן כדו. פירוש שיברור לו המלכין. ויש להבין מה היו השקלא וטריא, הלא כתב הרמב"ן שכל יסורי איוב רחמנא ליצלן אינן שוים לעשה אחת של יסורי גיהנם, ואם כן מה זה ספק, דמי לא יבין ששעבוד מלכיות עדיף מגיהנם? ונראה על פי מה שהגדנו בענין הכשר כלים, שיש שני מיני הכשר, הגעלה ברותחין שיפליט את הבלוע, ואת אשר נבלע בחוזק על ידי האש אינו יוצא ברותחין אלא צריך ליבון, שישרוף את הבלוע במקומו. ונראה שדוגמת שני מיני הכשר כלים אלה יש דוגמתם שני מיני הכשר אדם מעבירות, שעבוד מלכויות שגורם הכנעה... ועל כן ההכנעה שמסלקת זחוחא דלביה היא דומה להגעלה שמסלקת את הבליעה ומפליטה, וגיהנם דומה להכשר הליבון שנשרף במקומו, כן כל דבר שיבא באש היצר הרע תעבירו באש גיהנם וטהר, שהעבירה נשרפת באש הגיהנם במקומו... דוגמתו יש נמי בבליעת העבירות בנפש האדם שאינה יוצאת על ידי שיעבוד מלכיות שתישאר הנפש נקיה לגמרי.
ומעתה יובן השקלא וטריא איזה מהם עדיף, שאף ששעבוד מלכיות עדיף, שהיסורים קלים מיסורי גיהנם, מכל מקום יש שעדיין אינו מועיל שעבוד מלכיות, והיה מוכרח שיתקיימו בו שתי רשעיות, ומכל מקום אברהם אבינו בירר לו את המלכיות, או הקב"ה אמר לו שיברור את המלכיות, והטעם כי על ידי שעבוד מלכיות סוף סוף תהיה גאולה לישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה, ועל ידי זה יתקדש שם שמים בעולם, אם כן העבירות היא סיבה לקידוש שם שמים... ויהיה זה לזכות גדול וישובו העבירות להחשב למצות... (שם תרפ"א)
בפסיקתא דר"כ (פרשת פרה סימן כ"ו)... ונראה דהנה במדרש תנחומא (ראה י"ג) דרשעים בגיהנם נדונין בגיהנם של אש ובגיהנם של שלג, והיכן משלימין את נפשותיהם בגיהנם של שלג. והטעם יש לומר... אך אפילו לאחר הטהרה אי אפשר שלא קלטו ריח גיהנם שהוא כחות רעים, היפוך ממה שנאמר בחנניה מישאל ועזריה (דניאל ג') וריח נור לא עדת בהון, וכן נמי כל הצדיקים העוברים דרך גיהנם כדי להעלות משם נשמות כידוע בספרים הקדושים, בהם נתקיים וריח נור לא עדת בהון, אך זולתם צריכין ליטהר מריח אש הגיהנם, וזה גיהנם של שלג, והוא כעין מקוה טהרה שהבא בה טומאתו פורחת ממנו, כך אלו ריח גיהנם של אש פורחת מהם... (כי תשא תרע"ה)
ונראה דהנה ידוע שיש גיהנם של אש וגיהנם של שלג, ואיתא בספרים הקדושים שגיהנם של אש בו נתמרקין החטאים שעברו על מצות לא תעשה, ובגיהנם של שלג נתמרקין החטאים של מניעת מצות עשה. וכשאני לעצמי הייתי אומר על פי דברי הש"ס ברכות (ס"א) רב אמר יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דרב אמר דעיקר יצר הרע הוא שמשתוקק לדברים מאוסים תאוות חומריים, וזהו דומה לזבוב שהוא משוטט על האשפתות וליחה סרוחה ומכה טריה, ושמואל אמר שעיקר יצר הרע שאיננו רוצה לבטל דעתו לדעת התורה. ובודאי תרוייהו אית ביה, אלא דאיפלגי בעיקר מהותו של יצר הרע מה היא. והנה יצר הרע של תאוה שהוא הדומה לזבוב, הוא הפוגם את הלב, ועל כן מושבו בין שני מפתחי הלב. ויצר הרע ללכת אחר דעתו שהוא מין חטה הוא הפוגם את השכל ואת המוח. והנה ידוע שהלב הוא חם שבו רתיחת השם, והמוח הוא קר, ובכל יש לומר דעבירות שהן פגם הלב שהוא הנעשה בחמימות היצר הרע המירוק הוא בגיהנם של אש, ועבירות שהן פגם המוח שהוא קר המירוק הוא בגיהנם של שלג.
ולפי האמור יש ליתן טעם להא דאיתא במדרש תנחומא (ראה י"ג) שיורדי גיהנם נדונים ששה חדשים בגיהנם של אש וששה בגיהנם של שלג וכו', כי ידוע שפגם המוח יותר קשה להתמרק, כי לפי חשיבותו טומאתו, על כן התחלת המירוק היא מפגם הלב שנקל יותר... (תזריע תרע"ה, וראה שם עוד)
בפייט (מערבית ליל ב') פחים להצן להבה ושרב, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, צלתה להגן מלהט ולסכות. הנה מפורש שמצות סוכה מצלת מן הדין הגדול לעתיד. ונראה הטעם דאולמא מצוה זו מיתר המצוות על פי מ"ש מהר"ל דגיהנם היא פסולת הבריאה, ועל כן מחמת העבירות שהן פסולת המעשים מצא מין את מינו עד שפסולת הבריאה מוצצת את פסולת האדם... (סוכות תרפ"א)
והבן לשונם "יושב על פתחו של גיהנם" כמ"ש שם גיהנם על עסקי חינם, שעיקר גיהנם על עריות, דהיינו בפושעי אומות העולם עכו"ם בגופן, ופתחו של גיהנם רוצה לומר כמו יושב על פתח בית הזונות, כי הוא היה מברר כל התאוות רעות כנודע ממדריגתו עד שזכה לברית בבשרו שהוא האות שכבר ביררן ושאין לו עוד שום תאוה לרע רק כל תאוותיו וחמדות הכל לה', וזהו מלידה ומבטן, ולכך מצד אות זה וקדושה זו אין מניחו ליכנס כלל רק עומד על פתח בית הזונות... (חלק ג דובר צדק עמוד עה)
במדרש תנחומא, הדלקת הנר דכתיב וקראת לשבת עונג, וא"ת לישב בחשך אין זה עונג, שאין יורדי גיהנם נדונין אלא בחושך... ובגמרא נקרא (פסחים נ"ד) אור של גיהנם, וכן בזהר הקדש... והענין על מה שכתוב בגמרא (עירובין י"ט) דפושעי עכו"ם אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, ולהם הגיהנם חושך, וכמו שבעולם הזה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודעינו, כן גם בגיהנם אינם חוזרים... מה שאינו כן בפושעי ישראל שמצדיקין עליהם הדין ואומרים לפניו, רבונו של עולם יפה דנת יפה זכית יפה חייבת, להם נקרא הגיהנם אור של גיהנם, דכיון שנכנסין להם מאיר להם ומצדיקין הדין עליהם... (פרי צדיק נח ה)
לא תירא לביתה משלג וגו', דהיינו שיש בקליפה מדרגה שנקרא שלג, והוא ראשית גוים עמלק, דכתיב ביה אשר קרך וגו', שציננך והפשירך, והוא משפיל את האדם שמה נחשב תורתו ועבודתו, וזה היצר הרע הוא אף בגדולים... ונגד זה יש ב' מיני גיהנם, גיהנם של אש נגד כל הג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד, שכלם נקראו אש, וגהנם של שלג נגד קליפת עמלק... ומכל מקום בישראל הוא להיפוך, שקליפה זו שולטת בגדולים שאינו יכול לפתות אותם לעשות נגד התורה, עליהם משליך קרירות ועצבות, ונגד זה צריכים גאוה, כמו שנאמר ויגבה לבו בדרכי ה'... (שם אחרי ו)
...וכן פי הארץ היינו נגד מי שכופר בפי ה', כמו קרח שנחלק על משה ואהרן, נברא על זה פי הארץ שיהיה להם תיקון על פתחו של גיהנם, וכמו שאיתא (עירובין י"ט) רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין וכו', הא בפושעי ישראל וכו', והיינו דפושעי ישראל חוזרין בתשובה על פתחו של גיהנם, וכמו שאיתא בסנהדרין (ק"י) דהוי קאמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין... והיינו על פי מה שאמרו (עירובין שם) ג' פתחים יש לגיהנם אחד במדבר וא' בים וא' בירושלים, בירושלים שגם שם יכולים להכיר פי ה'... (בלק ב)
...וזה שאמר התחיל משה מתיירא מן הגיהנם, שהיה סבור שיצטרך לכנוס לשם להוציאם, על דרך מה שאמרו באברהם אבינו ע"ה דמסיק להו לפושעי ישראל, ומצינו הלשון בר' יוחנן, אי נקטינן ביד מאן מרמי ליה מינאי (אם אחזיק בו בידי מי יוציאנו מידי, חגיגה ט"ו), ולשון זה נראה שירד ויעלנו בידו, וכן כתב האר"י ז"ל שהצדיקים יש שבאין לגיהנם להעלות הנשמות ששיך לשורשם. ומשה רבינו למד זכות על ישראל אף בשעה ששיבר הלוחות, והיה סבור שיצטרך לירד לגיהנם להעלות פושעי ישראל, ועל זה אמר השי"ת ושמה לא תעבור... (מסעי יד, וראה שם עוד)
...כמו שאמרנו על מה שאיתא (ברכות י"א) כתיב ובורא רע, וקרינן (ובורא) הכל, לישנא מעליא, והיכן מצינו בריאה אצל רע. אך הוא על פי שאמרו (פסחים נ"ד) למה לא נאמר כי טוב בשני, מפני שנברא בו אור של גיהנם. ואמרנו דאש של גיהנם היינו היצר הרע שהוא אש של גיהנם, כמו שאיתא (ב"ר י') ליום יום ולא גיהנם אלא אש שיוצא מגופן של רשעים וכו', והיינו אש התאוה... (וילך ח)
כמו כן נזדמן לי לפני ימים אחדים לדבר בביתי אודות המוסכם בעולם שיש מחלוקת בין חכמי הסוד ובין חכמי המחקר בדברי הגיהנם, שלדעת הראשונים הגיהנם הוא של אש ושאר מיני יסורין, ולדעת חכמי המחקר הוא גיהנם רוחני. אבל באמת אין כאן מחלוקת, לפי האמת ודאי הוא גיהנם של אש ששורפים בו ומיסרים בו בשאר מיני יסורין. אבל ודאי אין האש ההיא אותה האש הנמצאת פה, וכן שאר הענינים, ובכל זאת קוראים להם חכמי הקבלה באותם שמות מפני שבעיקרם ענין אחד הוא, ואמת הוא שישרפו את החוטאים באש, אבל באש של העולם העליון... (חלק א עמוד נט)
שואלים ומספקים איזה גיהנם הוא האמיתי, האם זה של הרמב"ם או של ה"ראשית חכמה", שלפי דעת הרמב"ם מהותו של הגיהנם הוא בזיון וצער רוחני, ולפי דעת ה"ראשית חכמה" עונשי הגיהנום הם על ידי אש, נחשים ועקרבים וכדומה.
אבל באמת אין כאן מקום לספקות, שבודאי ישנם שם כל העונשים המוזכרים, רק שאש זו, בהמצאה בעולם יותר עליון ורוחני מקבלת היא גם כן דמות וצורה רוחנית לפי העולם ההוא, וכל מה שהעונש יותר רוחני צערו יותר גדול ואנוש, שהאש הנמצאת פה בכחה לשרוף רק גופו של האדם, והאש שלמעלה הרי נשמתו היא שורפת, ומה גדול הצער, כמה אנוש הכאב!... (חלק ב עמוד נג)
אמר ר' יהושע בן לוי ז' שמות יש לו לגיהנם... זהו היסוד הגדול שאנו בביאורו. מהו סוד הגיהנם? חסרון! אין שם אף אחד מכל ז' שמותיו שיהיה נקרא יש. אך סוד הגיהנם הוא כלו רק חסרון, ריק וריק... ואם ברצונו של אדם למדוד עמקו של גיהנם, יכול למדדו כאן בזה העולם בגיהנום שלו, כי סוד הדבר הוא כי הגיהנום וגם הגן עדן אין להבינם כענין הנמצא רק בעולמות אחרים, האומנם כי הכל כאן בארץ האדם הוא בגן עדן בעולם העליון עד כמה שהוא כן בגן עדן פה בעולם הזה, הנהו בגיהנום שם בעולם הבא באותה מידה שהוא נמצא כן בגיהנום בעולם הזה...
דוד המלך כאן בעולם צעק "העלית מן שאול נפשי" (תהלים ל') מסוד החסרון שלו, צעק אוי ואבוי, בגיהנום אנכי, ומה שאנחנו אין אנו מרגישים את הגיהנום אינו אלא מהשכרות שלנו. אולם גיהנום הוא, גיהנום ממש. בציור: ראיתי פעם איך שניקו בית כסא, וכמובן שאי אפשר היה לגשת לשם, ונדמה שאם היו חובשים אדם שם היה לו להחנק ממש. האין זה ציור של גהינום ממש? והגוים ההם עוד לקחו שם לגימה מיי"ש וגם רדקו, היה זה אצלם הילולא וחינגא! האם אחרת יכולים אנו להביט על הריקודים שאנו רוקדים כאן בגיהנם?...
חז"ל אומרים ג' פתחים יש לגיהנום, ומונים שם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים, ויש לדעת כי בעולם הקטן ישנם גם כן פתחים לגיהנום, ויש לדעת כי זהו סוד ג' המדות, עין רעה, רוח גבוהה, נפש רחבה, הם הם פתחי גיהנום בעולם הקטן. הוא האדם. (דעת תורה ויקרא עמוד שכט)
פעם דברנו על דבר אשר מצינו בהראשונים ואבותינו הקדושים כי תמיד היו מודים ומתפללים להצילם משאול נפשם, וכמה פעמים מצינו בספר תהלים "העלית מן שאול נפשי" (תהלים ל') ואמרנו על זה, כי באמת הם הרגישו אף בחיים את השאול, רצוני לומר כי אנחנו אין אנו מכירים את עצמינו, ואין אנו יודעים ארכו ורחבו של גיהנם הטמון בעבירות ובמדות רעות רחמנא ליצלן. ובאמת לו ראה אדם בעצמו עומק של המדה כי ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ושהוא בחיים היה רואה כי ממש אין שיעור להרע הכרוך בעקב המדה רעה... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד כ)
מצאנו ברז"ל כמה ציורים לגיהנם, משום שאי אפשר לאדם בהיותו מורכב מגוף ונפש לתפוס את צער הנפש הנפרדת מהגוף, והסבירו לנו בדמיון שבגיהנם כואב ממש לנפש, פי כמה מאשר יכאב לה שריפת הגוף, ומצטערת מאד בחרטתה, ונורא צער העדר הרוחניות.
אמרו רז"ל בברכות נ"ז, אש אחד מס' בגיהנם, גוף האדם מושפע מציורים שבחוש, לכן המציאו לנו העצה שהיא מסודות הנפש, לצייר במנוחה ובפרטיות את הדברים שצריך להשיב אל לבו. יתאר לעצמו את הכאב של אצבע קטנה באש רגע אחד, אחר כך ב' וג' רגעים, ושל י"ב חודש, אחר כך יצייר לעצמו כאב של אש כפולה וכו'.
כתב הר"א אזולאי, שכר העבירה העבירה עצמה, כיצד, יצר הרע הוא גיהנם, שהוא ממונה על גיהנם, כי יצר הרע יש בו כחות הרבה... הם המפתים והם המענישים... וכן כתב הגר"ח מוואלאזין ז"ל, שהחטא עצמו הוא העונש, (ראה בנפש החיים). תרי"ג אברים יש לנפש, יש שנפגם מקצת אבר בעבירה, אז מקצת זה כלה בגיהנם והשאר ניצל, ויש שאבר נפגם וכלה לגמרי, כמו בחולי הגוף שהרופא מגרר את הבשר הנשחת, ואמרו המקובלים משל לסלמנדרא שנמשחה בליכלוך, הנה האש תאכל את כל הליכלוך ותשאר הסלמנדרא כמו שהיתה. כן כל הטומאה תיאכל בגיהנם, ואשר ישאר בריא יצא מהגיהנם. ועל זה אמרו בסוף חגיגה תלמידי חכמים אין אש של גיהנם שולטת בהם, קל וחומר מסלמנדרא. מה נאמר אחר זה על המון חטאינו, ומה נשאר ממנו בריא?
נשים פנינו אל התנחומין ואשר נלמד מהם, אמרו רז"ל (ר"ה י"ז) פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונדונין בה י"ב חודש, גופן כלה ונשמתן נשרפת, ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, אפילו אלו יש להם שיור, נעשין אפר, כדי שהצדיקים ילמדו על גבם אמיתת משפטו יתברך...
סוף הגיהנם לכל אחד ואחד לפי מה שהוא. יש שסופו בנקודה הכי קטנה שנשארת מרוחניות כל אחד ואחד מישראל, נקודת "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", וכשמגיעה השריפה עד לנקודה זו היא עומדת, ויוצא עם נקודה זו מגיהנם. ואמרו רז"ל שאברהם אבינו מוציא כל רשעי ישראל שנימולו מן הגיהנם, דהיינו בנקודה זו, שכל ישראל מולי לב, ירושת אברהם אבינו בכל אחד מישראל, ואלו שזכו להרהר בתשובה, זכו שסוף גיהנם שלהם הוא כשמגיעים לנקודת הרהור זו. ויש שיור של שבת, שאם הרשע שמר שבת, אין אש של גיהנם שולטת עליו בשבת. ונורא ללמוד מזה, כמה צריך לעמול להגיע למצוות פנימיות, שבבפנים הלב, הרהור תשובה בפנימיות, שהרי החיצוניות אינה פועלת בעצם הנפש לא תציל חס ושלום. ויש דבר פלא במסכת גיהנם פרק ג', בכל ערב שבת מוליכין אותם לב' הרי שלג, ובמוצאי שבת מחזירים אותם למקומם, ומהם נוטלים שלג תחת בית שחייהם כדי לצנן עצמם בימות החול. והקב"ה אומר להם, רשעים, אוי לכם, שאף בגיהנם אתם גוזלים, שנאמר "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו" (איוב כ"ד), כלומר אף בשאול חטאו.
פירוש הענין, הגיהנם אינו מתקן או מלמד את הטוב אלא מכלה את הרע, וכל זמן שיש בהם עדיין מהרע הוא בתוכם, ואז הם עדיין בעלמא דשקרא, שהאדם מבחין את כל העולם מצד השקר לאחר שירד על ידי חטא אדם הראשון, וכל זמן שעדיין מן הרע בנפש היא עוד בעולם השקר.
הרשעים מקבלים שכר מצוותיהם בשבת, אבל כל זמן שתערובת רע וטוב עדיין באדם, לא שייך פירוד גמור בין בחינת מצוות השבת שלו, ובין בחינת הרע חול וגיהנם שלו, כי הרע חוזר ומערבם תמיד. וכשאדם מטעה את עצמו לערב טוב ורע, הנה תוך תוכו הוא יודע את האמת, אבל הוא מדמה לשנות את הדבר, ולהפוך את המציאות, והיינו בחינת בחירה רעה, מכוון להושיב את השקר במקום האמת, ואפילו כגניבת דעת העליונה, בחינת גניבת שלג.
היש להעלות על הדעת גודל כח השקר? בהיות הרשע הולך ונשרף בגיהנם, ועדיין יש נקודה שטעונה שריפה, הולך הוא לרמות אותו יתברך, בטענה שהטומאה היא קדושה.
ויש עונש בחינת כרת, לא שה"אני" מתבטל, שאם כן לא יהיה מי שיסבול העונש, אלא שהוא נכרת מהשפעת הקדושה, ועל הנפש לסבול העונש הנורא הזה לעולם. וזה אפילו בעבירות שלכאורה אינן חמורות כל כך, אבל יש בהן משום חילול, כחילול ערך העבודה על ידי עשיית שמן המשחה במתכונתו, וחילול השבת. וחז"ל הודיענו שבכל רפיון מלימוד תורת ה' יש חילול, ויש בה בחינת כרת, כריתת ההשפעה הרוחנית. האם שמים את זה אל הלב?
ב' הבחינות שהזכרנו בגיהנם, בחינת האש והבחינה שהעבירה עצמה מענישה מפורשים בבראשית רבה (פרשה ו'), גלגל חמה יש לו נרתיק... לעתיד לבא הקב"ה מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים... ר' יהודה בר' אילעאי אומר לא יום ולא גיהנם, אלא אש שהיא יוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותן... הקב"ה רק מסלק את השפעת הקדושה, ואז, ממילא, בחינת הגיהנם שבאדם מתגברת, ואחר כך משליכין אותו לגיהנם - גם לגיהנם שחוץ ממנו.
הבחינה שנזכרה שם הנקראת "יום", היינו גילוי אור גדול מצאנוה גם בנדרים ח' מוציא חמה מנרתיקה וכו'. ויש מבחינה זו גם בכל הדורות, והיינו בחינת כף הקלע, כבשערי תשובה (שער ב' אות י"ח), נפש הרשע יעלוה לדין, ולראות איך החליפה מרום בשאול, כאשר יעלו האבן בכף הקלע למרום ובטבעה תרד. היינו האור שמראין לרשע לא ישאר לו, ולא יהנה ממנו אלא ישוב ויפול, והראוהו לו כדי שיראה ויתחרט על בחירתו.
מהר"ל הסביר את ענין הגיהנם כ"העדר". נבאר את דבריו. ההרגשה הראשונה שבאדם היא הרגשת הוויית עצמו, אחר כך הרגשת מעשי ה"אני" כלפי מה שחוצה לו, מה שרואה וכו' או חושב ורוצה וכו'. כי האדם יש לו געגועים חזקים אל מה שחוצה לו, ובדידות מוחלטת לא יכול לסובלה. החוטא שהתענינותו רק בעולם הזה, לא ימצא במקום שבא אליו שייכות לשום דבר, וירגיש רק את ה"אני" שלו ולא יותר, כל מה שהתענין בו נעדר, ואינו יכול גם להזכר בו, כי רואה שהכל לא היה בו ממש, וגם חייו שעברו לא היה בהם ממש, כל שאיפותיו היו שקר ודמיון כוזב, ורק מי שהתענין ברוחניות רוחניותו עמו. הרי אין בעולם יסורין שידמו ליסורי נפשו, יודע הוא ומרגיש את הווייתו שהיא גלמודה לעד ולעולם. (חלק א עמוד רצו)
רצון האדם הוא מהותו. וזאת לדעת, כי אין מיתת הגוף משנה בעצם את מצבו הפנימי של אדם. הרשע, שבחיי הבלו היה דבק בדמיון, ישאר דבוק לו גם כשיפרד מגופו. אך מכיוון שאינו מוצא שם את סיפוקו, ישתוקק עליו עוד יותר, וימלא רעבון עצום. ורעבון זה ידחפם אפילו לאחר מותם לחפש אחר התאוות מקצה העולם ועד קצהו, וזהו עונש "כף הקלע" המוזכר בספרים הקדושים. וידוע שרק אחר עונש כף הקלע מגיע החוטא למדרגת עונש גיהנם, שענינו חרטה ובירור, אך כף הקלע היא גלות נוראה וחיפוש אחר מה שאי אפשר למצא. וכבר נאמר בספרים שמלאכי החבלה הם התאוות עצמן וכח הטומאה שבהן, שלא יתנו מנוח לנפש הרשע אלא יריצוהו, וכבר יחשב לו מעין מדרגה אם ירשוהו להתגלגל באבן דומם... (חלק ב עמוד סב)
אבל מה שלמדנו לעיל, "דמאן דאשתדל באורייתא" פוטרים אותו מדינא דההוא עלמא, צריך עיון, שהרי ענין גיהנום ידוע שהוא להכין את נפש החוטא ולתקנה לימות המשיח ולעולם הבא, ואיך יתוקן החוטא בלי עונשים? אך הענין הוא שמי שלמד תורה והוא דבוק בה, כשיבוא זמן הגילוי יכיר את האמת וידענה בלבו, מאחר שכבר למד את הבסיס, דהיינו שאי אפשר לבנות השגותיו על פי נגיעותיו כלל, ומאחר ועיקר מטרת עונשי גיהנום הוא לברר לאדם את האמת הפנימית, זה שדרך התורה כבר חרותה בלבו לא יצטרך להם... (חלק ד עמוד מו)
ויש לדעת שכנגד שלשה מבטים אלה נמצאים שלש מיני תיקונים לאחר מיתה, נגד מה שקלקל בכל אחת מהם.
א', תיקון הנפש, הוא דין הקבר וכף הקלע, שהם כדי לבטל את ההתגשמות והמדות הרעות ולעוקרן מן הנפש, כמו שביארנו בגוף המאמר.
ב', תיקון הרוח הוא גיהנום, שענינו שמרגיש שה"אנכי" שלו נשאר ריק בלי תוכן אחר ביטול המדות, (כי עד כה המדות והתאוות מילאו את כל התענינותו), והוא מצטער על זה צער עמוק ונורא. והיינו "נשמתן נשרפת" (ר"ה ט"ז) שאין בו כל תוכן רוחני. והתיקון לזה הוא שהצדיקים לומדים מעונשו להבחין בין טוב לרע ומתגלה להם עומק משפטו ית' והיינו "ונעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים" (שם), היינו שהצדיקים מתעלים על ידיהם, ותיקון הוא זה לרשעים שנעשים כלים לגילויי הצדיקים, וכשהרשעים מרגישים בזה הרי שוב יש תוכן למציאותם ובזה מתנחמים קצת.
ג', דין הנשמה הוא הנקרא דין שמים - דין עולם הבא, ויתבאר להלן בס"ד...
זה שאמרה הגמרא "לא מידן לידייניה (לאחר) דעסק באורייתא", יש דוגמתה בזהר (וישב קפד) "ואפילו מאן דאישתדל באוריתא ולא ישתדל בה לשמה כדקא יאות זכי באגר טב בעלמא דין (שכרו רק בעולם הזה, כי עולם הבא לפנימי כמבואר). ולא דיינינן ליה לעלמא דאתי (ואף על פי כן ניצל מגיהנם, כמו אחר). והטעם, משום שכל תכליתו של גיהנם הוא שייעשה הרשע כלי לקדושה, דהיינו לגילויי הצדיקים כמבואר לעיל, וזה למי שכל מהותו בעולם הזה היא העדר ולא מציאות, אבל זה שעסק בתורה הרי כבר נעשה כלי לקדושה בעולם הזה, כי אף שלמד שלא לשמה, מכל מקום ודאי השפיע מתורתו לאחרים ורבים נהנו מידיעותיו בתורה, וכל שכן אחר שנעשה כלי ללימודו של רבי מאיר... אולם לעולם הבא ודאי לא היה שייך "משום דחטא", ועוד שהרי נשאר חיצוני.
וצריך להבין, כיון שאחר לא היה שייך לגיהנום, שכבר נעשה כלי לקדושה כמו שביארנו, איך היה אפשר שרבי מאיר יכניסנו לגיהנום?
אבל הביאור הוא שיש שתי בחינות של גיהנום, הרי אמרו ז"ל בגמרא (ר"ה ט"ז) שלש כיתות הן ליום הדין (כשיחיו המתים, רש"י), צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין (רובם עונות, רש"י) נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנום... וכתבו שם בתוספות, ליום הדין - כשיחיו המתים, כדמוכח קרא, ואף על פי שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם, מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכו לחיי העולם הבא, שהוא קיים לעולם. ויש שכבר קיבלו דינם בגיהנם, ומתוך כך שמא יזכו. מוכח מדבריהם שאם לא יזכו חס ושלום ירדו עוד פעם לגיהנום, וצריך עיון גדול, גיהנום שני זה למה, הרי לא עשו עבירות בינתיים שיצטרכו לעוד עונשים נוספים?
אלא הענין הוא שיש שני מיני גיהנום, המין הראשון הוא זה שביארנו לעיל, וגדרו של המין השני כך הוא, הרי פירש"י רשעים גמורין רובם עונות, היינו שבכל אחד ממעשיהם יש רוב עונות, ואף המצוות שעשו רוב חלקיהן שלא לשמה, אלא שאפשר שיש בהן נקודת לשמה, הרשעים הללו כבר עברו חבלי גיהנום וכבר הרגישו את ההעדר והאין שבמעשיהם הרעים ובעונשם נעשו כלים ללימודי הצדיקים כנ"ל, אבל כל כך דבוק בהם כח השקר, שעדיין לא יבינו שאין מציאות אמיתית אלא לשמה גמור, ואף נקודת הלשמה שבמעשיהם הם, אינם רואים, מחמת שהיא מובלעת ברוב השלא לשמה, והכרה זו ההיא נחוצה להם כי מבלתה לא יוכלו לזכות לחלקם לעולם הבא, איך יבואו לידי הכרה זו?
...ואם בצדיק כך, כל שכן ברשע, שאחר שעבר גיהנום הוא מרגיש שאין בו כל תוכן רוחני חוץ מהערך החיצוני שעל ידי ענשו הוא נעשה כלי לגילויי הצדיקים. והוא מסתפק במציאות חיצונית זו כי עדיין אין לו כל מושג חיובי על ערך הפנימיות, ואפילו נקודות הלשמה שבעמקי נפשו אינו משיג. אם רשע כזה היה זוכה לראות את גדולתו של צדיק פנימי מושלם, והיה מעריך את פחיתותו לעומת גדלותו, הוא יתחיל להבין שגם התוכן שמצא למציאותו בהיותו כלי לגילויי הצדיקים שעד עתה התנחם בו, גם זה אינו כלום, ואפס והעדר הוא לעומת נקודה אחת של פנימיות אמיתית, וזה גדר הגיהנם השני.
ועל ידי הצער של גיהנום זה מתבטל אצלו כל ערך החיצוניות ומחפש תוכן פנימי אמיתי, ואז מגלה את נקודות הלשמה שהיו טמונות בו, ובהן זוכה לעולם הבא. וגיהנום השני הזה הוא מה שקראנו לעיל הנשמה - דין עולם הבא, היינו בירור הלשמה על ידי התבטלות החיצוניות...
וזוהי הדרך שבה רצה רבי מאיר לזכות את אחר כי כאשר יראה את ההפרש העצום בינו לבין רבי מאיר, יבין שכל גדולתו של רבי מאיר נובעת מזה שהיה צדיק פנימי מושלם, ובזה יתבטל אצל אחר ערך היותו כלי על ידי תורתו, שהיתה בשכלו אבל לא בלבו...
ורבי יוחנן בירר לו את דרך ההתחברות שביארנו לעיל בגוף המאמר, והוא גדר "עושה שלום במרומיו", שהוא נקודת הלשמה אשר תיתכן גם בעולם העשיה, כמו שהזכרנו לעיל. (שם עמוד קצח)
גם במדרגת גיהנם יש מקום גבוה, מקום שמתעלה מעל ליסורי הגיהנום, מקום שבו בחינת הגיהנם מתהפכת למקום שירה. זה אשר גילו לנו רז"ל בגמרא, "ובני קרח לא מתו, תנא משום רבינו אמרו, מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה" (סנהדרין ק"י).
ענין מפליא זה נתבאר יותר בילקוט (קרח תשנ"ב), ומה זכות היתה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהם, רואין את משה וכובשין את פניהם בקרקע... מוטב שנעמוד מפני משה, אף על פי שאנו נוהגין בזיון באבינו. באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה...
כך עשה להם הקב"ה לבני קרח מאותה דוגמא בעולם הזה, רבי יהודה הנשיא אומר כמין עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו, והיו כל ישראל רואין אותם. קידוש השם זה, שבני ישראל הכירו את אמיתות הדקדוק שבמשפטו ית' על ידי שראו שהקב"ה קבל את הסנגוריא הדקה הזאת, זה היה תיקונם...
אף שאין מעשה וחשבון ודעת בשאול, ואין תשובה שייכת בגיהנם, מכל מקום בחינה זו, זכות העליה למקום הגבוה בגיהנם זכו בחייהם כשהגיעו לתחילת התשובה על ידי הרהורי תשובה. בכח של התעלות זו כבר יכלו לעלות למקום הגבוה, אשר שם בחינת הגיהנם מתהפכת למצב של שירה, שאומרה האדם כשמגיע לשלמות ההכרה, כידוע. משם הסתכלו בענין הגיהנם במבט הגדלות, לראות גם שם את רחמיו ואת אמיתת דקדוק משפטו, שאפילו הרהור קלוש שהוא טוב אינו בטל. והיינו לא מתו - שגם בגיהנם לא נאבדו ונתבטלו בקטנותם...
ואם כן הרי יש לנו דרך להבין את עונש הגיהנם, שהוא ענין החרטה והשנאה שיהיה במצפונו על מעשי עצמו. אלא שכעת נדחו פנימה, מתחת לסף ההכרה, ובא במקומן שנאת הבריות בעניני הבלי העולם הזה, וכשיסתלקו במותו כל עניני העולם הזה, יתגלו כל החורבן והשנאה העצמית שבפנימיותו, כל החרטה על מעשי עצמו, אלה הם יסורים וצער איומים ונוראים מאד שאין דומה להם.
עוד נוכל לצייר לעצמנו יסורי גיהנם מצד הבחנת הפחד. אמרו רז"ל שרק החוטא מפחד, שנאמר פחדו בציון חטאים, ובזוהר מבואר יותר, שהפחד בעניני העולם הזה אינו אלא דמיון, שנדמה לאדם שמפחד מפני סכנת העולם הזה. אך בקרב לבו האדם מפחד מפני חטאיו, כלומר הפחד בעניני העולם הזה אינו אלא תחליף לפחד מפני החטא... הדבק בדבקות גמורה אל השי"ת מה יש לו לפחד, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. הרי הדברים קל וחומר, אם הפחד מחרב חדה הוא כל כך גדול, כל שכן אילו נתגלה לפנינו שורש הפחד, דהיינו החטא עצמו, כמה היה מתרבה הפחד בכפלי כפלים... זהו ציור חזק להבין ענין הפחד הנורא שבגיהנם.
אולם אם יגיע למקום הגבוה שבגיהנם ימצא את עצמו מלא שירה להקב"ה. ועד כמה שגדולה בחינה זו, באותה מדה ימצא תנחומים מיסורי גיהנם. אם החוטא עומד בגדלות מדרגתו, אפילו בשעה שעדיין לא נשתחרר לגמרי מחטאו, אז חטאו אינו שלם, כי יש בו נקודה דקה על כל פנים של תשובה וחרטה. ואם גם, לא עלינו, חוטא הוא במעשה, אבל כיון שבמחשבתו יש אחיזה וניצוץ קל של תשובה זוכה על ידי זה למקום גבוה שבגיהנם, ועל ידי נקודה זו הדקה של קידוש השם, כבר יש לו תנחומים ולא נשלמה לגמרי בחינת הגיהנם... ויכול להתעלות להכרות בדקדוק משפטי וחסדי ה' בתוך עונשי הגיהנם, עד לדרגת שירה... (שם עמוד רלא, וראה שם עוד)