(ראה גם: אדם-וחברו, גזל, רכוש)
הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך מארץ כנען, ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. אשר ימצא אתו מעבדיך ומת, וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים. ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים. (בראשית מד ט)
לא תגנב... (שמות כ טו)
כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת, אין לו דמים. אם זרחה השמש עליו דמים לו, שלם ישלם, אם אין לו ונמכר בגנבתו. אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים, שנים ישלם. (שמות כא לז)
לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. (ויקרא יט יא)
ויאמר אלי זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ, כי כל הגונב מזה כמוה נקה... (זכריה ה ג)
לא תגנוב - אם לא היה טעם הפוסק (טפחא) היה אסור לגנוב אפילו דעתו של רבו בתורה, או דעת חכם כדי להסתכל בו, או דיין הדן דין לפי טענה שצריך לגנוב דעת הרמאי, ולגנוב דעת שני הבעלי דינים כדי להוציא הדין לאור... (יתרו תקסו)
על הגנבה דכתיב הוצאתיה נאם ה' צב-אות ובאה אל בית הגנב וגו' וכלתו ואת עציו ואת אבניו, מאן הוא דמכלה עצים ואבנים, צרעת... (בלק שצא)
לא תגנוב, למה נאמר, לפי שהוא אומר וגונב איש ומכרו, עונש שמענו אזהרה מניין, תלמוד לומר לא תגנוב, אתה אומר לגונב נפש, או אינו אלא לגונב ממון, כשהוא אומר לא תגנובו הרי אזהרה לגונב ממון, הא מה תלמוד לומר לא תגנוב, בגונב נפשות...
כתיב לא תשא וגו', וכנגדו כתיב לא תגנוב, מגיד שכל מי שהוא גונב לסוף בא לידי שבועת שוא, שנאמר גנוב רצוח ונאוף, וכתיב אלה וכחש רצוח וגנוב ונאוף... (יתרו-בחדש פרשה ח)
אם במחתרת ימצא הגנב, זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג, או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב, אמרת, אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי זה חייב, קל וחומר זה ספק בא לגנוב, מכאן אתה דן על פיקוח נפש...
נמצא אתה אומר ז' גנבים הם, הראשון גונב דעת הבריות, והמסרב לחברו לארחו ואין בלבו לקרותו, והמרבה בתקרובת ויודע שאינו מקבל, והפותח חביותיו והן מכורות לחנוני, והמעוול במדות, והמשקר במשקולות, והמערב את הגררה בתלתן והחול בפול, והחומץ בשמן... ולא עוד אלא שמעלין עליו שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה גונבה...
למעלה מהם גנב איסורי הנאה פטור מלשלם, כסות וכלים בהמה חיה ועוף משלם תשלומי ארבעה וחמשה, עבדים ושטרות שפחות וקרקעות והקדשות אינו משלם אלא קרן, הגונב פטר חמור ישלם תשלומי כפל, אף על פי שהוא אסור עכשיו יש לו היתר לאחר זמן... למעלה מהם גונב נפש אדם שהוא מתחייב בנפשו. רבי שמעון בר יוחאי אומר הרי הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו, משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה יוצא מביתו של חברו טעון כלים, מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה, אמר לו טול חלקך ואל תגד לאדם, לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים יוצא מביתו, אמר לו שבועה שאיני יודע, הרי זה מתחייב בנפשו. אבל המתגנב אחר חברו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו, ועליו הוא אומר לא יבוזו לגנב כי יגנוב, לסוף נמצא מתמנה על הצבור וישלם שבעתים. (משפטים פרשה יג)
שנים ישלם, הגנב משלם תשלומי כפל, הגזלן אינו משלם תשלומי כפל, ומה ראתה תורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן. רבי יוחנן אומר הגזלן השוה כבוד העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו, כביכול עשה את העין של מעלה כאילו אינה רואה... (שם פרשה טו, וראה שם עוד)
לא תגנובו, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר גניבה שנים ישלם, למדנו עונש אזהרה מנין, תלמוד לומר לא תגנובו. לא תגנובו על מנת למיקט (לצער), על מנת לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב. (קדושים פרשה ב)
רב הונא תקיפו (החמיצו) ליה ת' דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה לעיין מר במיליה (לבדוק במעשיו), אמר להו ומי חשידנא בעיניכו... אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא (זמורות הגפן) לאריסיה, אמר להו מי שביק לי מידי מיניה, (הרי הוא גונב כולם), אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים... (ברכות ה ב)
תא שמע דאבוה דשמואל הווו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי, כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה, הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי, אזל אבתריה לחצר מות, אמר להו בעינא אבא, אמרו ליה אבא טובא איכא הכא, אמר להא בעינא אבא בר אבא... אדהכי והכי אתא אבוה חזייה דהוה קא בכי ואחיך... אמר ליה זוזי דיתמי היכא, אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא, עילאי ותתאי דידן ומציעי דיתמי, אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי, אמר ליה אי גנובי גנבי מגנבו מדידן, אי אכלה ארעא אכלה מדידן... (שם יח ב)
דאימיה דר"נ בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי, לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה, יומא חד יתב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה, דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה. (שבת קנו ב)
התם הכי קאמר, אי שפיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות אתי רוצח הוא וניתן להצילו בנפשו, ואי מספקא לך מילתא כליליא יהי בעיניך כגנב ולא ניתן להצילו בנפשו. (פסחים ב ב)
תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, לא קשיא הא דמנטרא מחמת גנבי ומחמת כלבי, הא דמנטרא מחמת כלבי ולא מנטרא מחמת גנבי, מהו דתימא רוב לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו, קא משמע לן. (ביצה טו א)
רבא אמר פרצה קוראת לגנב. (סוכה כו א)
וכן הגנבים שהחזירו את כלים נאמנין לומר לא נגענו... ורמינהי הגנבים שנכנסו לתוך הבית אינו טמא אלא מקום דריסת רגלי הגנבים אמר רב פנחס משמיה דרב כשעשו תשובה. (חגיגה כו א)
א"ל רב נחמן גנבא גנובי למה לך, אי סבירא לך כרבי שמעון אימא הלכה כרבי שמעון... (יבמות צא א)
...דלמא על אריא וגנבי דבידי אדם נינהו... (כתובות ל א)
מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב, שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור סקילה, היה מגרר ויוצא פטור, שהרי איסור שבת ואיסור גנבה באין כאחד... (שם לא א, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה הני נשי דגנבו גנבי שריין לגוברייהו... תנו רבנן שבויי מלכות הרי הן כשבויין, והתניא איפכא, לא קשיא הוא במלכות אחשורוש הוא במלכות בן נצר... גבי אחשורוש לסטים הוא, גבי לסטים דעלמא מלך הוא. (שם נא ב)
ורבי טרפון כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה אמאי צעריה ההוא גברא, משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לר' טרפון סבר היינו דגנבן... (נדרים סב א)
...מהו דתימא איסורא עבד, והאי דאמר ליה דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי אינתתיה עלויה מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם, קא משמע לן. (שם צא ב)
...שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו... (סוטה ט א)
...ולפי שגנב ג' גנבות, לב אביו ולב בית דין ולב ישראל, שנאמר ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל, לפיכך נתקעו בו ג' שבטים... (שם שם ב)
האיש נמכר בגנבתו ואין האשה נמכרת בגנבתה, מאי טעמא אמר קרא בגניבתו ולא בגנבתה. (סוטה כג א)
א"ל לאו עכברא גנב אלא חורא גנב, א"ל אי לאו עכברא חורא מנא ליה, מסתברא היכא דאיכא איסורא התם קנסינן. (גיטין מה א וערכין ל א)
ותניא נמי הכי גבי גנב, ידו, אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מנין, תלמוד לומר המצא תמצא מכל מקום... (שם עז א)
...אמר רב יוסף תדע דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי. (קידושין פ ב)
והלכתא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן (לפחות את השברים והנבילה מן התשלומין, אלא ישלם בהמה וכלי מעולים והשברים שלו). (בבא קמא יא א)
מתיב רב כהנא בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל... רבי ינאי אמר מאי שבור את שיניו בדין... (שם כז ב, וראה שם עוד)
...והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל, ואי סלקא דעתך שומר שכר הוי אמאי משלם תשלומי כפל, קרנא בעי שלומי, אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון שטוען טענת לסטים מזויין, אמר ליה ליסטים מזויין גזלן הוא, אמר ליה שאני אומר לסטים מזויין כיון דמיטמר (נחבא) מאינשי גנב הוא... (שם נז א, וראה שם עוד)
מיתיבי הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש, ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר, אמרי התם איכא שינוי השם, דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה, הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש. אמר רב חסדא אמר רבי יונתן מניין לשינוי שהוא קונה, שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל, מה תלמוד לומר אשר גזל, אם כעין שגזל יחזיר, ואם לאו דמים בעלמא בעי לשלומי... (שם סז א, וראה שם עוד)
אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל, אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון, וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב ראשון... (שם סז ב, וראה שם עוד)
שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן... (בבא קמא עט ב, וראה ההמשך לעיל במכילתא משפטים פרשה טו)
נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן... אמר רב אשי לא שנו אלא לסטים עובד כוכבים, אבל לסטים ישראל לא, סבר למחר נקיטנא ליה בדינא... (שם קיד א, וראה שם עוד)
המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גנבה בעיר, ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול, ואם לאו כל הימנו, שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה ממנו... אמר רב יהודה אמר רב כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה, ואמר נגנבו כלי... רבי כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו, ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבורקראות של כלים על כתפיהם, והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני... (שם קיד ב)
אמר רבא אם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק, והא חנן בישא דמפורסם הוה ועשו בו תקנת השוק, נהי דמפורסם לבישותא לגניבותא לא מפורסם. איתמר גנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהיקיפו לא עשו בו תקנת השוק, דאמרי לא אדעתא דהנהו יהיבת ליה מידי... (שם קטו א, וראה שם עוד)
מר זוטרא חסידא אגנבי ליה כסא דכספא מאושפיזא, חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה (מנגב ידיו במעיל של חבירו), אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה, כפתיה ואודי. (בבא מציעא כד א)
לא יבור את הגריסין דברי אבא שאול וחכמים מתירין, ומודים שלא יבור מעל פי מגורה שאינו אלא כגונב את העין. אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים... (שם ס א, וראה שם עוד)
לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי, לכדתניא, לא תגנוב על מנת למיקט (לצער), לא תגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל... (שם סא ב)
ר' אלעזר בר' שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי, אמר ליה היכי יכלת להו, לאו כחיותא מתילי, דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער, איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה יארב במסתר כאריה בסוכו, דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי, א"ל ומאי אעביד, הרמנא דמלכא הוא, אמר תא אגמרך היכי תעביד, עול בארבע שעי לחנותא, כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה, אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה, אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה, ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד, ואי לא גנבא הוא ותפסיה... (שם פג ב)
ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא לא מיקטל (אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות אל תיתמה דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל, וסופו ללקות באחרונה)... (סנהדרין ז א)
...אמרה ליה חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט, (כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום)... (שם כב א)
ואמר רב נחמן גנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב, הני מילי באריסא, ודבר מועט, ובדבר שנגמרה מלאכתו. איכריה דרב זביד חד גנב קבא דשעריה ופסליה (לעדות), וחד גנב קיבורא דאיהיני ופסליה... (שם כו ב)
א"ל כופר לרבן גמליאל אלקיכם גנב הוא, דכתיב ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן, אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה. אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד, א"ל למה ליך, ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב... ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו... (שם לט א, וראה שם עוד)
...ועל הגזל בן נח נהרג, והתניא על הגזל, גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן, כותי בכותי וכותי בישראל אסור, וישראל בכותי מותר... (שם נז א, וראה שם עוד)
גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים, רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו... (שם עא א, וראה שם עוד)
הבא במחתרת נידון על שם סופו, היה בא במחתרת ושבר את החבית, אם יש לו דמים חייב, אם אין לו דמים פטור... (שם עב א, וראה שם עוד)
דרש רבא מאי דכתיב חתר בחושך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור, מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחין אותו בבית גנזיהם, לערב באים ומריחין אותו ככלב, וחותרים שם וגוזלין אותו ממון... דרש רבי יוסי בצפורין, אחתרין ההיא ליליא תלת מאה מחתרתא בציפורי... (שם קט א)
מאן רשעין אמר רב יוסף גנבי. (שם קיג ב)
...ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חבירו וטוענו ומשביעו. (שבועות לט א)
...אמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא, ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן, ולא אמרן אלא בעל הבית שאין עשוי למכור כליו... ולא אמרן אלא זה אומר שאולין וזה אומר לקוחין, אבל בגנובין לאו כל כמיניה, לאחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן... (שבועות מו א, וראה שם עוד)
אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא אמרו מאי טעמא תנית ומאי טעמא גנבת, אמר להו אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא, ומדהא ליתא הא נמי ליתא (כשם שאין השניה בי, דהא אין שתיהן באדם אחד, כך אין חבירתה בי, והאומר לכם עלי שקרן נמצא בדבריו)... (ע"ז יז ב)
רב מנשה הוה אזל לבי תורתא, פגעו ביה גנבי, אמרו ליה לאן קאזלת, אמר להן לפומבדיתא, כי מטא לבי תורתא פריש, אמרו ליה תלמידא דיהודה רמאה את... אזלו עבדו גניבתא עשרין ותרתין שנין ולא אצלחו... תא חזי מה בין גנבי בבל ולסטין דארץ ישראל, (שפגעו בתלמידי ר"ע ספרו בשבחו, ואף על פי שסתם לסטין פרוצין מגנבים, להודיעך שבחה של ארץ ישראל). (שם כה ב)
הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא, אמר רבא חמרא שרי, מאי טעמא, רובא גנבי ישראל נינהו... (שם ע א)
...דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים, והא דשמואל לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דשמואל הוה קא עבר במברא, א"ל לשמעיה פייסיה למבוריה, פייסיה ואיקפד, מאי טעמא איקפד, אמר אביי תרנגולת טרפה הואי ויהבה ניהליה במר דשחוטה... תניא היה רבי מאיר אומר אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אלא אם כן הודיעו... ואם בשביל כבודו מותר... (חולין צד א, וראה שם עוד)
אמר רב גידל אמר רב, נרשאה נשקיך מני ככיך (ספור שיניך), נהר פקודאה לוייך מגלימא שפירא דחזי עלך, פומבדיתאה לוייך אשני אושפיזך. (שם קכז א)
הגונב תרומה ולא אכלה משלם תשלומי כפל דמי תרומה, אכלה משלם ב' קרנים וחומש, קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה. גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשין וקרן, שאין בהקדש תשלומי כפל... (תרומות לב ב)
...לא ביום הוא מציין ולא בלילה הוא גונב. אמר לון רבי מנא מביום, כיי דאמר רבי חנינא חתר בחושך בתים יומם חתמו למו לא ראו אור, מיומם חתמו למו כך היו אנשי דור המבול עושין היו רושמין באפסולסמין ובאין וגונבים בלילה... (מעשר שני כח ב)
בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה, או מאחר שהוא בהתריות מיתה יהא פטור, נישמעינה מן הדא, הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב, שכבר נתחייב בגניבת כיס עד שלא קדשה עליו השבת... (בבא קמא יד ב, וראה שם עוד)
רבי חנניא אמר רבי בון אף בגניבה אין חייבין אלא דרך קנין, (עד שיזכה בה דרך קנין)... (שבועות לט ב, וראה שם עוד)
אזהרה לגניבה הראשונה מניין, לא תגנוב, אזהרה לגניבה שניה (גנבת ממון) מניין, מלא תגנובו. לא תגנובו על מנת למיקט... בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב. רבי בא רבי יוחנן בשם רב הושעיה אינו חייב עד שיגנוב מעות, רבי זעירא בשם רבי הושעיה אינו חייב עד שיזלזל מעות... דמר (שאמר) הא לך חמשה ותן לי חמשה (קונה יותר מהצורך). הי דינו גנב והי דינו גזלן, אמר רבי הילא גנב בפני עדים גנב, גנב בפני הבעלים גזלן... על דעתיה דרבי זעירה רבי שמואל בר סוסרטא בשם רבי אבהו עד שיגזלנו בפני י' בני אדם. (סנהדרין מב א)
שבעה גנבים הם, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות, המסרב בחבירו לאורחו ואין בלבו לקראתו, המרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, המפתח לו החביות המכורות לחנוני, המעוול במידות והמשקר במשקלות, והמערב את הגידה בתלתן ואת החומץ בשמן... ולא עוד אלא שמעלין עליו שאילו היה יכול לגנוב דעת העליונה וגונב, שכל הגונב דעת הבריות נקרא גנב, שנאמר ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל, מי גדול גונב או נגנב, הוי אומר נגנב שיודע שנגנב ושתק... (בבא קמא פרק ז)
וישמעו, אל תקרי וישמעו אלא וישמיעו, שמעו קולן של אילנות שהיו אומרים הא גנבא דגנב דעתיה דברייה. (בראשית יט יד)
ורבנן אמרי ד' מדות נאמרו בנשים... רבי לוי אמר אף גנביות ויוצאניות, גנביות שנאמר (בראשית ל"א) ותגנב רחל את התרפים... (שם פרשה מה ו)
ושמעה קול אלה, הדא הוא דכתיב חולק עם גנב שונא נפשו, אלה ישמע ולא יגיד. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים, והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי, מה עשה, הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמא לקומפון, מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין לחורין. למחר הוציא כרוז ואמר כל עמא לקומפון, הביא חולדות ונתן לפניהם מנות וסתם את החורין, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורים ומוצאות אותן מסותמות ומחזירות את המנות למקומן, לומר שאין הכל אלא מן הקבלנין... (ויקרא פרשה ו ב)
...אבנט (מכפר) מאן דאמר על עוקמנין שבלב, ומאן דאמר על הגנבים... לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר. (שם פרשה י ו)
...אבל היכא דקא בעי למיתן מתנה לההוא נגזל ולא בעי לקבוליה אומר אגנוב מיניה כי היכי דאהני ליה ואשלם ליה תשלומי כפל, אי נמי שבק מאני בדוכתא דלא מינטר או זוזי ופשע (הניח בגדיו במקום שאינם נשמרים וכד') ואמר אקניטנו עד דיתבעהו ויזדהר במאניה זימנא אחרינא ולא ליפשע, מאי, תא שמע לא תגנוב על מנת למיקט (לצער), לא תגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל. (נח ד)
...שאין נותנין פרצה לפני הכשר, ביותר לפני הגנב... (וישלח ה)
קשה הנואף והגנב שמסלקין את השכינה כביכול, שהקב"ה מלא את העליונים ואת התחתונים, ובמקום שהן באין לנאוף ולגנוב כבודו של הקב"ה שם, שנאמר (ישעיה ו') מלא כל הארץ כבודו, והנואף אומר סלק את עצמך ותן לי מקום לשעה... (נשא ד)
דע שמן היום למחר בין שהוא שלך בין שאינו שלך, את שלך אינו שלך ואת שאינו שלך למה הוא לך, עליו הכתוב אומר (חבקוק ב') הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט... (פרק ב)
...אם נטלת שאינו שלך את שלך יטלו ממך... (פרק ג)
...ואמר לי רבי מעשה שמכרתי לעכו"ם אחד ארבעה כורין של תמרים ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה, ואמר לי אלקים על השמים ואתה יודע על מדה שאתה מודד לי, ומתוך שמדדתי לו בבית אפל חסרתי לו שלשה סאין של תמרים ולאחר כך נטלתי המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן והנחתי אותו במקום שמכרתי התמרים לעכו"ם, נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו. אמרתי לו בני, כתיב (ויקרא י"ט) לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגו', רעך הרי הוא כאחיך, ואחיך הרי הוא כרעך, הוא למדת שגזל עכו"ם אסור כי גזל הוא, ואין צריך לומר גזל של אח... (פרק טו)
מכאן אמרו ירחיק אדם עצמו מן הגזל בין מישראל בין מעכו"ם, ולא עוד אלא משום שכל הגונב מהעכו"ם לסוף הוא גונב מישראל ואם הוא נשבע לעכו"ם לסוף הוא נשבע לישראל... (פרק כח)
לא יבוזו לגנב כי יגנוב, אף על פי דכתיב חולק עם גנב שונא נפשו, אבל המתגנב על חברו והולך ושונה פרקו, אף על פי שנקרא גנב זוכה לנפשו, שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו... (משלי פרק ו, תתקלט)
אל תגזול דל כי דל הוא, א"ר שמעון בן יוחאי א"ר יצחק בר טבלא א"ר חמא אריכא משום רבי אחא דתנא רבי חייא כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא. (שם פרק כב, תתקס)
שבעה גנבים הם, הראשון שבגנבים גונב דעת בני אדם... המתחבר לגנב וחולק עמו, אבל ישראל שגנב דברי תורה זכה לעצמו, ועליו אמר שלמה (משלי ו') לא יבוזו לגנב כי יגנב, ונמצא ישלם שבעתים (שם), את כל הון ביתו יתן... החמישי גנב שנמכר בגנבתו, הששי הגונב אחר הגנב, היינו דאמרי אינשי בתר גנב גנוב וטעמא טעים, השביעי הגונב על מנת להחזיר, והגונב על מנת למיקט, והגונב את שלו, אלא שבור שיניו בדין וטול את שלך בפרהסיא. (שמות כב ג)
תדע איסור הגניבה, כי מי שגנב גורם שהאור המכוסה ילך למקום הקליפה והיה להם אותה הפשע, כי הגנב נקרא הגונב בסתר, ולזה גורם שהאור המכוסה יהיה גונב אצל הקליפה... (וישב)
אם במחתרת - אין ברור פתגמא כשמשא דלא למקטול נפש אעל וקטליה חובת שפיכות אדם זכאי עלוי, ואין אישתזיב מן ידוי שלמא ישלם, אין לית ליה מה דמשלם ויזדבן ליה בית דינא מן גניבותא ועד שתא דשמיטתא. (שמות כב ב)
אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי דמא לה, שלמא ישלם אם לית ליה ויזדבן בגנבתיה. (שם)
כדבריכם - מן הדין אמת כדבריכם, שכלכם חייבים בדבר, עשרה שנמצאת גניבה ביד אחד מהם כולם נתפשים, אבל אני אעשה לפנים משורת הדין. (בראשית מד י)
אם במחתרת - כשהיה חותר את הבית, אין לו דמים - הרי הוא כמת, שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה כשנוטלין ממונו בפניו ושותק, על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו.
אם זרחה השמש - ברור לך הדבר כשמש שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו, כגון אב החותר לגנוב ממון הבן, שלם ישלם הגנב ממון שגנב, ואינו חייב מיתה. (שמות כב א וב)
כי ימכר לך - על ידי אחרים, שמכרוהו בית דין בגניבתו... שאין האמה נמכרת בגניבתה, שנאמר בגניבתו, ועוד חידש כאן הענק תעניק לו. (דברים טו יב)
לא תגנוב - משמע גנבה קחת ממון בסתר, ויש גנב שהוא בן מות, כמו גונב נפש מישראל בין שהוא נער קטן או נלעג לשון. והגנבה בממון בין בפניו בין שלא בפניו או שרמהו בחשבון או במדה או במשקל. וזאת המלה גם היא כוללת מי שיגנוב לב אחר, כאשר עשה אבשלום. (שמות כ יג)
אם זרחה השמש - ...ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת דמים לו כשאר החיים, ואינו מותר להרגו, ואם הרגו נהרג עליו אבל ישלם אם לקח משם דבר. ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו שדבר בהווה שדרך באי מחתרת לבא בלילה שאין אדם מכיר בהם וההורגן שם פטור ומותר, אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו הוא מיטמר ויוצא ובורח לנפשו, ואם בא לחייבו על פי עדים אינו מתחייב מיתה לא בבית דין ולא ביד בעל הבית. ואם כן על דעת האומר בתלמוד שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור, בדמים קננהו, ויהיה שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו חוזר למעלה אל כי יגנוב איש... (שם כב ב)
אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו, ואסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת נכרי... ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור... (דעות פרק ב ו)
ומהם חמשה דברים, העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עוונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו... והחולק עם גנב, לפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא, ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו... (תשובה פרק ד ג)
כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה, שנאמר "לא תגנוב", ואין לוקין על לאו זה, שהרי ניתן לתשלומין. ואחד הגונב ממון ישראל או ממון עכו"ם, ואחד הגונב את הגדול או את הקטן. אסור לגנוב כל שהוא דין תורה, ואסור לגנוב דרך שחוק או על מנת להחזיר או על מנת לשלם, שלא ירגיל עצמו בכך. (גנבה פרק א א וב)
אי זהו גנב, הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים רואים, אם לקח בפרהסיא ובחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן.
גנב שהעידו עליו עדים כשרים שגנב חייב לשלם שנים לבעל הגניבה, נמצא מפסיד בשיעור שרצה להפסיד את חברו. גנב שהודה מעצמו משלם את הקרן ופטור מן הכפל, והוא הדין לכל הקנסות שמודה בהן... הגונב את השור או השה וטבח ומכר משלם על השה תשלומי ארבעה ועל השור תשלומי חמשה.
אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבין לשלם. היתה אשת איש שאין לה לשלם, הרי הכפל חוב עליה עד שתתגרש או ימות בעלה, ובית דין נפרעין ממנה. קטן שגנב פטור מן הכפל, ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו, ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן, ואפילו לאחר שהגדיל... (שם שם ג והלאה)
היתה הגניבה ביד הגנב והשביחה מאליה, כגון כבשה שילדה וגזזה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה, ואם אחר יאוש ילדה וגזזה משלם כשעת הגניבה. הוציא עליה הוצאה והשביחה כגון שפטמה הרי השבח של גנב אפילו לפני יאוש, וכשמחזיר הגניבה עם הכפל נוטל השבח מן הבעלים או מחשבים לו מן הכפל.
הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב ולא נשתנית חוזרת לבעליה, בין לפני יאוש בין לאחר יאוש, אלא שאחר יאוש השבח לגנב. נשתנית הגניבה ביד הגנב קנאה וקנה שבח אפילו לפני יאוש, ואינו משלם אלא דמים.
גנב כחושה והשמינה או שמינה והכחישה משלם כשעת הגניבה, גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה. טבחו או מכרו אחר שהגדיל נעשה שינוי בידו וקנהו ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה...
הגונב מגנב אחר אף על פי שנתייאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל, ואם טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה לגנב הראשון, שהרי דין הבהמה הזאת לחזור בעיניה לבעלים, ולא קנאה הגנב, ולבעלים אינו משלם הכפל או ארבעה וחמשה מפני שלא גנבה מרשותן... (שם שם יא והלאה, וראה שם עוד)
הגונב את העכו"ם או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד, שנאמר "ישלם שנים לרעהו", לרעהו ולא להקדש, לרעהו ולא לעכו"ם. וכן הגונב קדשים מבית בעליהן...
וכן הגונב עבדים ושטרות וקרקעות אינו משלם תשלומי כפל, שלא חייבה התורה הכפל אלא במטלטלין שגופן ממון... (שם פרק ב, וראה שם עוד ופרק ג וד)
אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח אינו גונב, ועל זה נאמר "חולק עם גנב שונא נפשו".
הגונב ומכר ולא נתייאשו הבעלים ואחר כך הוכר הגנב, ובאו עדים שזה החפץ שמכרו פלוני הוא גנבו בפנינו, חוזר החפץ לבעליו והבעלים נותנין ללוקח דמים ששקל לגנב מפני תקנת השוק, והבעלים חוזרין ועושים דין עם הגנב. ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק, ואין הבעלים נותנין ללוקח כלום אלא חוזר הלוקח ועושה דין עם הגנב ומוציא ממנו דמים ששקל לו... (שם פרק ה א, וראה שם עוד)
כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו, וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו, לפיכך אין לוקחים מן הרועים צמר או חלב או גדיים, אבל לוקחין מהן חלב וגבינה במדבר אבל לא בישוב, ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות של צמר מעדר קטן או חמש מעדר גדול, שאין חזקתו שהוא גנוב בדבר זה.
כללו של דבר כל שהרועה מוכרו אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללקחו מן הרועה, ואם אין בעל הבית מרגיש בו אסור ללקחו... (שם פרק ו א, וראה שם עוד)
השוקל לחבירו ממשקלות חסרות מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה המדינה או המודד במדה חסרה מהמדה שהסכימו עליה הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תעשו עול במפשט במדה במשקל ובמשורה".
אף על פי שהמודד או השוקל חסר גונב, אינו משלם לו תשלומי כפל אלא משלם לו המדה או המשקל, ואין לוקין על לאו זה מפני שהוא חייב בתשלומין...
אחד הנושא והנותן עם ישראל או עם עכו"ם אם מדד או שקל בחסר עובר על לא תעשה וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות את העכו"ם בחשבון אלא ידקדק עמו, שנאמר "וחשב עם קונהו", אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחומר לעכו"ם שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא בכלל "כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה כל עושה עול" מכל מקום... שם פרק ז, וראה שם עוד)
הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם פטורין, ורשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולין להמיתו, שנאמר אין לו דמים.
ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גנו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו, בין ביום בין בלילה, ולמה נאמר מחתרת, לפי שדרך רוב הגנבים לבא במחתרת בלילה.
ומפני מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון, לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית לפניו ומנעו יהרגנו, ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו, ולפיכך יהרג בין שהיה גדול בין שהיה קטן, בין זכר בין נקבה...
וכן הגנב שגנב ויצא, או שלא גנב ומצאו יוצא מן המחתרת, הואיל ופנה עורף ואינו רודף יש לו דמים. וכן אם הקיפוהו בני אדם או עדים אף על פי שעדיין הוא ברשות זה שבא עליו אינו נהרג, ואין צריך לומר אם בא לבית דין שאינו נהרג.
וכן הבא במחתרת לתוך גינתו או לתוך שדהו או לתוך הדיר והסהר יש לו דמים, שחזקתו שבא על הממון בלבד, לפי שאין רוב הבעלים מצוים במקומות אלו... (שם פרק ט ז, וראה שם עוד)
הכלל הוא, כל מה שהחטא מצוי יותר וקרוב יענש יותר, לכן גונב צאן כפל תשלומי שאר הגניבות, מפני שהם בשדות ואי אפשר לשמרם תמיד, והבקר יתר קל לגנב כי לא ירעו מקובצים כצאן, והגזל שאינו נמצא כל כך פטור מכפל... (חלק ג פרק מא)
אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, אחד בפה ואחד בלב, ואסור לגנוב אפילו דעתו של נכרי... (נא)
אחד שחק עם חברו בקוביא והרויח, ואותו שהפסיד גנב אצל חברו התיבה של עץ ששוחקין בהן, עד שחזר והרויח, ושאל אם יש לו עוון, אמרו לו בתר גנבא גנוב וטעמא טעים (הגונב מהגנב טועם טעם גניבה). ועוד יאוש עשית כשהרויח ממך, ולא יכולת להרויח אלא דרך גניבה. אבל הגוזל אחר הגזלן עושה אדם דין לעצמו. (ת)
...אבל אם הקונה יודע שהמוכר גנב הספרים, כל מה שיוכל יקנה בזול, ואפילו לרמותו שיתנם בזול מאד בטוב עושה, כדי שיחזיר למי שנגנב ממנו בדמים קלים, שלא יוליכם הגנב למקום אחר, שמא לא יחזירם למי שגנבו ממנו... (תתקכה)
ואם גנב הבעל אשתו או בניו יחזירו הגניבה... (תתרמז)
לא יבוזו לגנב - בתכלית הבזיון, ועל הגנבה לא ימיתהו כי אם יתפייס עמו, שדבר הניתן להשבון ולפיוס הוא. (משלי ו ל)
בבור ושור לא חייבה התורה את המזיק עונש, כי התקלה לא נעשתה מדעתו ורצונו ולא הגיע לו ממנה תועלת, מה שאינו כן בגניבה, על כן משלם ד' וה'... והוא משפט אלוקי לא כנימוסי הגוים שמהם יתלו את הגנב יכרתו אזניו או ישלם שבעתים... (שמות כא לז)
מאן רשעים, א"ר יוסף גנבי. יש לפרש כמו שמפרש במסכת ב"ק (ע"ט ב') כי הגנב עושה אוזן של מטה כאלו אינה שומעת, ועין של מטה כאלו אינה רואה. ויותר נוהג יראה באדם ממה שהוא נוהג בו יתברך, ואדם כמו זה רשע גמור הוא ביותר. במסכת שמחות (פ"ב) מצאתי, שכל הגונב כאלו שופך דמים, ולא כשופך דמים בלבד אלא כמגלה עריות ועובד ע"ז ושופך דמים וכו'. ונראה פירוש מאמר זה, כי הגנב אשר גונב מחבירו עושה העדר גמור בחבירו, ואינו כמו גזלן אשר גוזל מחבירו והרי חבירו ידע אצל מי הוא ממונו ואין זה העדר כל כך, אבל מי שגונב ממון חבירו עושה ממון של חבירו העדר, זה דומה לשופך דמים, שהוא מעדיר את חברו וממית אותו עד שאינו נמצא כלל... שהרי אפשר לו להחיות עצמו בממון שגנב לו... לכך דומה לג' חטאים אלו שהם ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים, כי אלו שלשה חטאים הם חטאים החמורים על הכל... כמו שיש באלו ג' חטאים העדר הגמור...
ודע כי באלו חטאים העדר השכל העדר הנפש העדר הגוף, ומי שעובד ע"ז והולך אחר השקר מעשה תעתועים חטא זה העדר השכל, ומי ששופך דם דבר זה העדר הנפש כאשר ידוע, ומי שבא על הערוה שהוא מעשה זנות הוא בגוף כאשר ידוע, ולכך על ידי אלו שלשה הוא ההעדר הגמור, וזה שגונב ממון בזה מעדיר גוף הממון, ובזה שנוטל ממון חבירו שהוא חיותו הוא נוטל נפשו של חבירו, ובזה שחבירו מצטער על שנגנב לו ולא ידע מי גנב ומצטער ביותר כמו שאמרו כי כיס של אדם תולה בדעתו של אדם, ואם נאבד כיסו נאבד דעתו, וכך הגנב כאלו היה חוטא באלו שלשה החטאים החמורים... (חידושי אגדות סנהדרין קיג ב)
וכן אמרו רז"ל (חגיגה י"א) גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן. והנה אנחנו רואים שאף על פי שרוב בני אדם לא גנבים הם בגלוי, דהיינו שישלחו ממש יד בממון חביריהם ולשים בכליהם, אף על פי כן רובם טועמים טעם גניבה במשאם ומתנם, במה שיורו היתר לעצמם להשתכר איש בהפסדו של חבירו, ויאמר להרויח הוא אחרת. ואולם לאוין הרבה נאמרו בגזל... כל אלה חילוקי דינים שבגזל כוללים מעשים רבים מן הנעשה בכלל המשא ומתן המדיני, ובכללם איסורים רבים... ועל ענין זה אמרו חז"ל (סנהדרין פ"א) "ואת אשת רעהו לא טימא", שלא ירד לאומנות חברו... וכבר פטרו את הפועלים העושים אצל בעל הבית מברכת המוציא ומברכות אחרונות של ברכת המזון, ואפילו בקריאת שמע לא חייבום להבטל ממלאכתם אלא בפרשה ראשונה בלבד (ברכות ט"ז), קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדברי הרשות שכל שכיר יום אסור בהן שלא לבטל מלאכתו של בעל הבית, ואם עבר הרי זה גזלן... ולא עוד אפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו לא לצדקה תיחשב לו אלא עבירה היא בידו... ואין הקב"ה חפץ אלא באמונה, וכן אומר "אמונים נוצר ה'" (תהלים ל"א)...
כמה נקל הוא לאדם להתפתות ולהכשל. לכאורה יראה לו שראוי הוא להשתדל וליפות סחורתו בעיני האנשים ולהשתכר מיגיע כפיו, לדבר על לב הקונה שיתרצה לו, ויאמרו על כל זה "יש זריז ונשכר ויד חרוצים תעשיר" (משלי י') אמנם אם לא ישקול ודקדק במעשיו הרבה יעבור בעוון ההונאה שהוזהרנו עליה, ואמרו חז"ל (חולין צ"ד) אפילו לרמות את הגוי אסור... (מסילת ישרים פרק יא)
...ומכולם אמרתי להוסיף טעמים בדיני הגנב, כי יש בו כמה דינים חלוקים, כי הגונב איש ומכרו דומה כאילו מסרו למיתה, כי הקונה בידו לעשות בו כל מה שירצה, כי השבי כולהו איתנהו ביה, על כן דינו למיתה. והגונב ממון שנים ישלם, כי אין האדם נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים וכו', כך גנב זה שלא נסתפק במה שבידו ודאי כל היום הוא מתאוה תאות הכפל, על כן דינו לשלם כפל, ורמז לדבר ממון מן האותיות כפולות, כשתכתוב מ"ם ו"ו נו"ן, אבל סתם גזלנים פורצים ואינן מתאוים אל הכפל. ועוד שהגנב גנב שני גניבות, אחד ממון בעליו ודעת קונו. ובתשלומי ארבעה וחמשה בגונב שור או שה וטבחו או מכרו, לפי שדמו הנה נדרש, וגם לרבות דמי זרעיותיו כי השור הזכר והשה הזכר היו ראויין להוליד, ומצינו בתורה ששלח יעקב פרות ארבעים ופרים עשרה, כי כל פר ראוי להוליד ארבע פרות, ועוד בקר חמישי קנס בעבור הכפל. ולפי חשבון זה היה לו ליתן אחד עשר צאן נקיבות תחת שה זכר, כי כל איל צריך עשר נקיבות ועוד אחד בעבור הקנס, אלא שחסה עליו התורה בעבור בזיונו שנשא השה על כתיפו וחסרה ממנו שבעה... (שמות כא יב)
זה עשרים שנה - טעם אומרו עשרים שנה, כי לצד זמן מועט ישתמר הגנב והרמאי מעשות רע אבל לא לאורך הזמן, לזה אמר זה עשרים שנה וכולם שוים לטובה, ודבר זה אין לקחת ממנו הוכחה אם היה יעקב עם אדם בלתי מרגיש ברמאות, לזה אמר עמך, הראית בי מימיך עול והוכיח הוכחות מוכיחות כאשר אבאר. (שם לא לח)
גנב גנבתי - ...עי' דברי אונקלוס שכל לשון גנבה המוזכר בדברי לבן תרגמם לשון כסוי והעלם, גנובתי יום וגנובתי לילה תרגם לשון שמירה. (בראשית מ טו)
אם נתבונן במושגי הגניבה והגזילה וכן בתכונתם הייחודית של שוורים וכבשים ביחס למושגים האלה, הרי שיתבהר לנו טעמן של ההלכות האלה. גזל הוא לקיחת דבר בחזקה, "ויגזל את החנית מיד המצרי" (ש"ב כ"ג, ועיין בבא קמא ע"ט ב'), גניבה היא לקיחת דבר מרשות אחר בהעלמה ובסתר. הגזלן שולח ידו אל דבר שעליו שמירתו האישית של בעליו, הגנב מוצא את הדבר כשהוא מוגן על ידי שמירת החוק הכללית. גזל הוא אם כן פשע רגיל, הפוגע בזכות הבעלות של הפרט, גניבה היא פשע כפול, היא פוגעת בזכות הבעלות של הפרט, וגם בשמירת החוק של הכלל... והרי שמירת חוק זו הוא יסוד היסודות של חברת בני המדינה המאוגדים באיגוד משפטי... לפיכך משלם הגנב תשלומין לנגנב כשיעור ערך החפץ הגנוב, ומוסיף תשלום באותו שיעור עצמו בעבור שניאץ את עקרון שמירת החוק הכללית בפוגעו בו... משום כך אין הגנב מתחייב בקנס אלא על ידי נציגות הכלל, שהוא בית הדין, שכן הנגנב כשלעצמו אין לו תביעה על הקנס מתוך הפשע שבוצע בו. ואם בא הגנב והודה והרשיע את עצמו, הרי שבכך השיב לממשלת החוק הציבורי את כבודה, והקנס נעשה למיותר.
והנה יותר מכל שאר נכסיו מעמיד האדם את רכושו בבעלי חיים תחת חסותה של שמירת החוק הכללית, כגון בקר וצאן שהם בכלל מושג העדר. בני אדם רגילים לרעות את בקרם ואת צאנם בשדות שברשות הרבים ללא שמירה, והם סומכים על כוחה של שמירת החוק הכללית... ונראה איפוא שהתורה קנסה את הגונב בקר וצאן בשיעור מוגבר משום שזלזל בשמירת החוק הכללית הבולטת במידה מרובה יותר במקרה זה, שכן סמכו הבעלים על חסותה ביותר...
מן השוני המושגי שבין גזל לגניבה וכן מן ההבדל שבין שור ושה לכל שאר הנכסים ובין שור ושה לבין עצמם, יוצא גם, שגניבה שכיחה יותר מגזל, גניבת שור ושה שכיחה יותר מגניבת שאר הנכסים, וגניבת שור שכיחה יותר מגניבת שה... הוצרכה התורה לעשות יותר למניעת גניבה, על ידי קנס-מנע, מאשר למניעת גזל, ובגניבת שור יותר מגניבת צאן... (שמות כא לז)
לא תגנובו - בתור חטא של היחיד אין מקומו כאן בפרק של הקדושה, ומי שאינו גונב עדיין אינו קדוש, אלא שדברים אלו לא יהפכו למדה נפוצה בכל העם... (ויקרא יט יא)