(ראה גם: ארץ ישראל-גבול, מסיג גבול, תחום)
...א"ל ר' יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין, כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כאביר יושבים. (ברכות כח א)
מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. (יומא לח א)
היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצרים, המצרים אומרים עד כאן תחומינו והכושים אומרים עד כאן תחומינו, כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה של כוש... (שמות י ב)
בכל גבולך - פירוש בכל רשותך, כי בשם גבול נכלל גם כל שטח הדבר שמן הגבול לצד פנים, עד שיקרא שטח הדבר כולו והתפםשטותו לצד פנים בשם גבול, "הנני מביא מחר ארבה בגבולך"... ככה גבול כאן ענינו בכל מקום רשות שלך. (שמות יג ז)
(ראה גם: אדם-מדות, אלקים מדות-גבורה)
הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם, המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. (בראשית ו ד)
וכוש ילד את נמרוד, הוא החל להיות גבור בארץ... (שם י ח)
כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'. (ירמיה ט כב)
ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו, לשמע בקול דברו. (תהלים קג כ)
ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה, וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. (קהלת ט יח)
טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר. (משלי טז לב)
עיר גבורים עלה חכם, ויורד עוז מבטחה. (שם כא כב)
הגבורים הם מין הג' של ערב רב שנתערב בישראל, עליהם נאמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם (דור ההפלגה), ובונין בתי כנסיות ומדרשות ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו, ואינם מתכוונים לשם ה' אלא לעשות שם לעצמם, ובני הסט"א מתגברים על ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, (היינו בתי כנסיות ומדרשות שעשו), ועליהם נאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ... (בראשית רכט)
ושברתי את גאון עוזכם, אילו הגבורים שבישראל כגון יואב בן צרויה וחבריו, אחרים אומרים אילו הגיאים, שהם גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי וחבריו. (בחוקותי פרק ה)
...אזל (עוג) עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי (נמלים) ונקבוה ונחית בצואריה... (ברכות נד ב)
ר' אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא, שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה... (שם ס א)
תנו רבנן חמשה אימות הן אימת חלש על גבור, אימת מפגיע על ארי... תנו רבנן שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה, אלו הן דג ונחש וחזיר. (שבת עז ב)
דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. (שם צב א)
...אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו, לא אמר גבור, אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. (יומא סט ב)
אליכם אישים אקרא, אמר רבי ברכיה אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים. שם עא א)
וארבעה ילדים מפרחי כהונה... תנא והן משובחין יותר מבנה של מרתא בת בייתוס, אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל, ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום ברב עם הדרת מלך. מאי משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי טפי, אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף, הכא סולמות וזקיף טובא. (סוכה נב ב)
והיינו דאמר ר"ש בן לקיש ג' עזין הן, ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות, ויש אומרים אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים אף צלף באילנות. (ביצה כה ב)
...מאי גבורות גשמים, א"ר יוחנן מפני שיורדין בגבורה, שנאמר עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, וכתיב הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות... כתיב הכא עושה גדולות עד אין חקר, וכתיב התם הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו, וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. (תענית ב א)
...ולגבורה זה המתגבר על יצרו. (מגילה טו ב)
אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו', מאי קאמר, א"ר אבהו הכי קאמר ואלה שמות גבורותיו של דוד, יושב בשבת, בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע... (מועד קטן טז ב)
...שבעים שיבה, שמונים גבורות, דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. (שם כח א, ואבות ה כא)
אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה... דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה... (חגיגה יב א)
תנו רבנן מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני רבי טרפון, אמר לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו, אמר אני והוא היינו הולכים בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה בייחור של זית ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו, אמרתי לו אריה יישר כחך, אמר לי מנין אתה יודע שאריה שמי, כך קורין אותי בעירי יונתן ברבי יהונתן אריה דמכפר שיחיא... (יבמות קכב ב)
בין צרעה ובין אשתאול, אמר ר' אסי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה... תניא א"ר שמעון החסיד בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה, שנאמר וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתיפיו, וגמירי דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה. (סוטה ט ב)
תנו רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן, שמשון בכחו... דכתיב ויסר כחו מעליו. (שם י א)
דרש רבא בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבע גבורים, שנאמר ותשאנה קולן ותבכינה עוד... (שם מב ב)
...השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר... (גיטין ס ב)
על מנת שאני גבור אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה אלא כל שחביריו מתייראים ממנו מפני גבורתו... י' קבין גבורה ירדו לעולם, ט' נטלו פרסיים... (קידושין מט ב)
בן זומא אומר... איזהו גבור הכובש את יצרו, שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. (אבות ד א)
יהודה בין תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. (שם ה כ)
אמר רבי יוחנן בא וראה כמה גדול כחן של כהנים, שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים אמה... (זבחים סד א)
אמר להם אלכסנדר (לזקני הנגב) אידון מתקרי גבור, אמרו לו איזהו גבור הכובש את יצרו. (תמיד לב א)
איזו גבור שבגבורים, זהו שכובש את יצרו, שנאמר (משלי ט"ז) טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר, וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאילו כבש עיר מלאה גבורים, שנאמר (שם כ"א) עיר גבורים עלה חכם, ואין גבורים אלא גבורי תורה, שנאמר (תהלים כ"ג) גבורי כח עושי דברו, ויש אומרים מלאכי השרת, שנאמר (שם) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח, ויש אומרים מי שעושה שונא אוהבו. (פרק כג א)
אל תאמר איש פלוני גבור ואני חלש, שאין גבורה אלא בתורה, שנאמר (תהלים ק"ג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו... (פרק ד)
הנפילים היו בארץ בימים ההם, ז' שמות נקראו להם, אמים רפאים גבורים זמזומים ענקים עוים נפילים. (בראשית כו טז)
ויש גבורה שהיא טובה לבעליה, זה דוד שכתוב בו (ש"א י"ח) הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, ומשם אהבוהו כל ישראל, שנאמר (שם) וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד. ויש רעה לבעליה זו גבורתו של גלית, שהיה עומד ומחרף, ומה היה לו שמת כמו כלב... (שמות פרשה לא ב)
...הדא הוא דכתיב אחריו (קהלת י') בגבורה ולא בשתי, גבורה של תורה ולא בשתייה של יין, לכך אמר ישעיה גבורה של תורה היא באשרי, אבל גבורת יין היא באוי, הוי גבורים לשתות יין... (במדבר י כא)
הלכה שלשה מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר זכה בכל, אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום, שכן שלמה אומר (קהלת ט') שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר... שנו רבותינו... וכן שני גבורים עמדו בעולם אחד מישראל ואחד מאומות העולם, שמשון מישראל וגלית מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם... (שם כב ו)
...ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, כל שעומד ושולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו עזרא בשעתו, כל דורן נתלה בהם... (שיר פרשה ד ה)
לפני אפרים וגו' חמשה דברים ישנים בעולם, הגבורה שנאמר עוררה גבורתך... (מזמור פ)
דבר אחר הוד והדר לבשת, בשר ודם אם גבור אינו נאה ואם נאה אינו גבור, אבל הקב"ה אינו כן שני דברים הללו יש לו ההוד וההדר... (מזמור קד)
יש שהרבו גבורה לטובתן והרבו לרעתן, הרבו לטובתן יהודה ודוד, הרבו לרעתן גלית ושמשון... (פרשה ז)
...ובכלל מדותיך שתי מדות הגבורה והמורך, ומקום השמוש בגבורה בפגוע באויבי ה' להלחם בם וסבול כל עצב וכל נסיון ברצון הבורא יתעלה ורצון חסידיו, כמו שנאמר (תהלים מ"ד) "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה", ואמר (שם קמ"א) "יהלמני צדיק חסד ויוכיחני". אך מקום המורך בפגוע באוהבי ה' שלא להלחם בם ובאנשי עבודתו ושתתאחרי מעמוד כנגד מוכיחך במה שיש בו טובתך... (שער ג עבודת האלקים פרק י)
ויגברו המים - הריבוי הגדול יקרא גבורה, וכן "ואם בגבורות", בריבוי גדול, או שבאו המים בשטף... (בראשית ז יח)
דע כי בכל אדם כח וגבורה בהכרח, ולולי זה לא התנועע במחשבתו לדחות מה שיזיקנו, וזה הכח בכחות הנפשיות אצלי כדמות הכח הדוחה בכחות הטבעיות. וכח הגבורה הזה יתחלף בכח ובחלשה משאר הכחות, עד שאתה תמצא מן האנשים מי שיתגבר על האריה ומהם מי שיברח מן העכבר, ותמצא האחד אשר יתגבר על המחנה וילחם עמו, ותמצא מי אשר אם תזעק אשה עליו יפחד וירעד, ואי אפשר גם כן מבלתי היות שם הכנה מזגית בעיקר היצירה, ויוסיף זה ויצא מה שבכח בהוצאה ולפי דעת אחת וכן יחסר גם כן במעוט העשיה ולפי דעת אחת. ומשני הנערות יתבאר לך בנערים יתרון אלו הכחות בהם או חולשתם. (חלק ב פרק לח)
שלשה אינם נודעים אלא בג' דברים, העניו בשעת כעסו, והגבור במלחמה, והאוהב בשעת הצורך. (קפד)
ואם יאמר אדם למה לא יעשה הקב"ה שיהיו... גבורים כשמשון, כבר נכשל בכחו... (תסח)
אי זהו גבור הכובש את יצרו, כמו שכח הגוף הוא מעלת הגוף וחשיבותו, כך כח הנשמה היא מעלתה. וגבורת הגוף שהיא הכח באדם גם בבהמה היא, כי לכולם יש כח לישא משאות ומהם יתר על חבריהם. ומזה לא דבר בן זומא, כי לא נקראת גבורה, אך מגבורת הלב שיש בה שני כחות, להיות גבור במלחמה ולא יפחד לבו לעולם, וגם כבישת היצר, והיא נחלקת בין האדם והבהמה, כי לא לבהמה גבורת הלב. ועל זה אמר שהכח האמיץ והחזק מגבורת הלב הוא הכובש את יצרו, כי הגבור במלחמה אינו דבר גדול כל כך, כמוהו כמוהם בתאר בני אדם אם להם כח גם לזה חזקה, אם למדו ידיהם לקרב גם זה אצבעותיו למלחמה, אך כבישת היצר האויב לו לאיש על פניו להאבידו היא גבורה נשגבה וחזקה...
ושלש המדות האלו סדרן בן זומא כסדר ירמיה הנביא (ירמיה כ"ב), הקדים חכמה לגבורה מפני שהיא מעלה אמיתית ובנפש השכלית ובגוף שוכנת, ולא כן הגבורה שאיננה כי אם בגוף בלבד, אף גם היא מעולה מן העושר, שהגבורה היא בגופו דבר הקיים כל ימי עודנו חי, והעושר חוץ לגוף והוא דבר הנאבד... (אבות ד א)
גבורה יאמר על התגברות על האויבים, ועל דרך השאלה יאמר על ה' ועל המתגבר בחכמה, ועל כבישת היצר המתגבר על הכחות הגשמיים, ועוד יאמר על ריבוי דבר, כמו "ואם בגבורות שמונים" וכו'. (תהלים הקדמה)
ואל תשתי - ...וגם בנזירות מבוא לענין הגבורה, שהשערות יעצרו האידים העשניים בגוף שמהם יתהווה השיער, ובהגיע השיער לגדלו לא יגדל עוד, ויעצרו בגוף, ותגבר הליחה האדומה ומזה כח גבורה. אך זה אין דרכו לסור גבורתו אחר שיגלחוהו. (שופטים יג ד)
גבורה - שהחכמה היא להשגת דברים הנמשכים בסדר הטבעי, אך החקירה על הנפלאות למשל היא גבורה, וכן השגת הפילוסופיה המדינית להעמיד הקבוץ המדיני. (משלי ח יד)
...אבל במה שהצריך הנביא להיות גבור ועשיר צריך טעם. קצת פירשו שבאמרו גבור רוצה לומר שמגביר שכלו על תאוותיו... ואין דבריהם נכונים, שאחר שהזכיר עניו לא היה צריך להזכיר גבור ועשיר, שאמרו רז"ל ענוה גדולה מכולן, שלא יגיע אליה אם לא יקדמו לו טהרה וקדושה, ואם כן מושל על תאוותיו... בגבור נוכל לפרש שצריך להיות לבו אמיץ בגבורים, מי ששלוח להוכיח עם רב ולא ישוב מפני כל... (דרוש ה)
...כי תנועת הפחד והגבורה הפכיות, תנועת הפחד היא תנועת הרוח מחוץ לפנים, ותנועת הגבורה היא מפנים לחוץ. וסבת התחלפות כל זה כי הפחד מסובב מדם מימי קר, ולכן מפני קרירותו ודקותו הוא כבד התנועה לחוץ, ותקל יותר תנועתו לפנים, ולכן יקבל רושם הדברים המפחידים מהרה.
ותנועת הגבורה מסובבת מדם עב רב החום ובלתי עכור, וזה לרוב חומו ודקותו יוליד רוח רב ותקל תנועתו מבפנים לחוץ, ולזה יהיה מוכן לגבורה עד שלא יתחדש בבעליו הפחד והעצבון, כי להפלגת תנועתם בנקמה ולקלותם ידומה להם כאילו כבר נעשה, ולהתקיים הדמיון ההוא תסור צורת המזיק מהדמיון... (דרוש יב)
...וכן הגבור הכובש את יצרו ככובש אויבו מכיר כי הגבורה לא היתה לו בטבע לבד כי אם מאת ה' היתה לו, ולכן ישתמש ממנה לעבודתו ית'. אבל שאר הגבורים שלא התנוצץ בהם האור האלקי נחלש הכח שלהם. ואולם ענין הראיה הוא כפי מה שאומר, ידוע כי בכל המדות ראוי לאחוז הצד האמצעי, אשר לא ישא תוספת וחסרון, וכיון שאמר הכתוב "טוב ארך אפים מגבור", ואלו הן תחת מין אחד, כי זה כובש את יצרו וזה אויבו, נראה כי הגבור הנאמר על דרך האמת הצודק הוא הכובש את יצרו, והנקרא גבור בפי האנשים עדיין לא הגיע אל הנקודה אשר היא הצד האמצעי, כי הגבורה הגופנית הכנה ודרך לגבורה הזאת השכלית. וזהו אצל מאמיני החדוש. אמנם אצל מאמיני הקדמות הגבור האמיתי הוא הכובש את אויבו... (אבות ד א)
איזהו גבור וכו', לפי שגוזרים על הטפה גבור או חלש, ואפשר שיאמר האדם כי הגבור הוא מי שנגזר עליו להיות גבור, לזה אמר התנא איזהו גבור הכובש את יצרו, כי אף אם נגזר עליו להיות חלש בהיותו כובש את יצרו יהיו אויביו נגפים לפניו, כי רבים אשר אתו מאשר אתם, ושלא כדרך הטבע יפלו תחת רגליו... וזה שאמר המשורר חגור חרבך על ירך גבור, על ירך שלך השתדל להיות גבור, אבל צריך שהגבורה ההיא תהיה הודך והדרך, כלומר תדע איזו היא הגבורה שהוא הדרך שתצלח ותרכב על דבר אמת, ותמיד תהיה הודך והדרך בדרכי השלמות ובעבודת שמים...
ואפשר שרצה להשמיענו באלו הפך מה שהשכל אנושי מורה וקורא להם שם חדש אם אין פה יקבנו, כי אף אם השכל האנושי יחשוב שהלמד מכל אדם יקרא תלמיד לא חכם, השמיענו כי אין הדבר כן, אלא איזהו חכם שיצדק עליו שם זה, הלמד מכל אדם. וכן בענין הגבורה אף אם כפי השכל גבור יקרא האיש כי רב חילו וכי כביר מצאה ידו להלחם עם אויבו עד כלותו אותו, לכן אמר שאין הדבר כן רק איזהו גבור הכובש את יצרו...
אמר עוד איזהו גבור הכובש את יצרו, שנאמר וכו'. להבין מה שנראה שמביא ראיה הפך מה שהקדים איזהו גבור הכובש את יצרו, וגם הרי"א ז"ל נתעורר על זה. אמנם כוונת שלמה המלך ע"ה במה שאמר טוב ארך אפים מגבור, הכוונה כי בודאי ששניהם יקראו גבורים, כי שניהם נלחמים, זה ביצרו וזה באויבו, וכיון ששניהם מסוג אחד יצדק אומרו עליהם זה טוב מזה, הכובש את כעסו ומאריך אפו אפילו שלעתיד גבי דיליה הוא טוב מהגבור הכובש את אויביו, והמושל ברוחו ושומע חרפתו ואינו משיב ומוחל לו מחילה גמורה זה יש לו יותר מעלה כי הוא טוב מלוכד עיר, וכיון שהם קרובים זה לזה בפחות ויתר יצדק בהם שם גבורה... אפשר דמינה שמעינן בקל וחומר שאם זה שכבש את כעסו לבד הוא גבור יותר מגבור דעלמא, אם כן מי שכבש את יצרו בכל הדברים לקיים רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה על אחת כמה וכמה שגבורתו כפולה ומכופלת מהגבור, באופן כי בערך הכובש את יצרו יחשב הגבור דעלמא לחלש, כי אין ההפרש ביניהם בפחות ויתר כדי שיצדק על שניהם שם גבורה ויכנסו שניהם בסוג שם אחד, שנוכל לומר איזהו גובר הכובש את יצרו, כי כל השאר בערכו הם חלשים... (אבות ד א)
וכאשר תבין דברי חכמה, כי כל אלו שזכר פועל שלהם בכח ובגבורה, דכתיב "כצאת השמש בגבורתו", וכח מלכות רביעית פועל בגבורה, שכך ראה אותה דניאל תקיפא כברזל, שפועלת בכח כמו הברזל, ויציאת הנשמה בגבורה, וכן הלידה שנאמר "ויפתח אלקים את רחמה", וכן הגשמים כבפרק קמא דתענית, ולכן נזכרו בברכת אתה גבור, והכל בדין ובגבורה... ומחמת שהם בגבורה קולם הולך מסוף העולם ועד סופו, כי ממדת הגבורה לא יתחלק דבר זה, כי לא יתחלק דבר שהוא בדין, ודבר זה עמוק מאד. (באר הגולה באר ו)
ואמר גם איזהו גבור וכו', שכל המעלות ראויות שיהיו נמצאים מצד עצמו של בעל המדה, לא מצד הזולת, ואם יקרא גבור מפני שמנצח את מי, אם כן מעלתו מצד המנוצח, ואין זה רושם במנצח... ואולי מזלו של המנוצח כל כך רע עד שמנצח אותו. אבל הכובש את יצרו זה מצד האדם עצמו, ולכן ראוי שיקרא גבור. והכח לנצח אחר נמצא גם לבהמה ויותר מלאדם, אבל הכובש את יצרו הוא מצד הדעת והחכמה שהם לאדם בלבד, והוא ראוי שיקרא גבור. (דרך חיים פרק ד משנה א)
והשלישי הוא דבר כלול משניהם, כי הגבורה שבאדם מכח הנפש, ואין כח הנפש נבדל לגמרי כמו השכל, אבל היא כח העומד בגוף מוטבע בו, ולפיכך כלולה משניהם... (נתיב העושר ב)
ורחל היתה - מה שאמר שלמה כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו', הפירוש כך, שאין להתהלל בחכמה ובגבורה ועשירות לבד, אלא בזאת יתהלל, בכל אלה יתהלל כשישכיל וידע אותי בהם, שידע איך להתנהג בעשירות גבורה וחכמה, שהכל יהיה לשם שמים. (קול אליהו ויצא)
ועתה יגדל נא - רוצה לומר כי הגבורה תתראה בשני אופנים, אם במה שינצח את זולתו אם במה שינצח את עצמו, וזה הגבורה היותר מופלגת, על דרך טוב ארך אפים מגבור... (במדבר יד יז)
בזאת יתהלל - אם ישתמש בחכמה גבורה ועושר ככלים לשלמותו, בחכמתו לדעת אותו וגבורתו ועשרו לעשות משפט וצדקה בארץ. (ירמיה ט כב)
הוא החל להיות גבור - ...הגבורה היתה אפיו וייעודו, קיומו ותמצית חייו, זה היה חידושו בחיי האומות, וממשיכי דרכו לא פסקו עד היום... כל מקום שאתה מוצא את שורש "גבר" שם אחד משתלט בכוחו על הזולת, בדרך כלל בכוחו הגופני... והנה גם גבורה היא מתנה מידי ה', כשאר המתנות הנזכרות בכתוב (ירמיה כ"ב), אולם מתנות אלה מצמיחות ישועה אם מנצלים אותן למטרות האמורות שם, אם תכלית חכמה היא חסד, תכלית גבורה משפט, ותכלית העושר צדקה... (בראשית י ח)
ונראה דהנה מבואר בכתובות דלידת יצחק תלויה במצות מילה... אבל הפירוש הוא על פי מאמרם ז"ל (סוטה מ"ז) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, וכן הוא בכל איש ואיש בפרטות לעצמו כמו לזולתו, והיינו כי בכל מדה יש בה דבר והיפוכו, היינו בקדושה ולעומתו בטומאה, למשל... וכן גבורה ששרשה הוא להיות לבו בוער כאש ללכת אחר השי"ת, לעומתה למטה אש זרה כעס ורציחה... והנה כדי שתהיה לו כל מדה ומדה בטהרה היה דרכו של אברהם אבינו ע"ה לאחוז בימין מקרבת בראשונה, וממילא אחר כך תהיה השמאל דומה... וכן הוא בכל מדה ומדה יש לאחוז הצד הטוב, וממילא הצד הרע יתבטל (וירא תרע"ג)
ואוסיף שיהושע המוכתר מהקב"ה לפרנס את ישראל, ומשה רבינו ע"ה מסר לו כל התורה הוזהר מהקב"ה בחיזוק, ואם לא יועיל החיזוק אלא למדת הגבורה, הרי זו הצילה את כל ישראל מכליון חס ושלום, דכתיב "בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי" וגו', והודיע שם הזונה ואביה וכו' להודיע מדת הגבורה של פנחס, ומעתה נבין שאם יתכשר האדם לעקור המורך מלבו אף מעט רב הוא, וכדאי להתבונן מזה כמה יש לאדם להתחנך בגבורה. (חלק א ריז)
פינחס בן אלעזר וגו', חזר הכתוב על מה שנתבאר כבר, וכמה חייבי כריתות נתן רק ברמיזה, אבל רצה הקב"ה לפרסם בישראל כמה יקרה בעיניו מדת הגבורה של פנחס, שלולא היא היתה חס ושלום כליה משונאיהם של ישראל, כלשון הרמב"ן, שישלם שכר טוב לפנחס... ועל הצדקה שעשה עם ישראל שלא מתו כולם... ועליה ראוי לשכר הגדול שהרג נשיא ובת מלך, ולא ירא מהם בקנאותו לאלוקיו. ואילו היה פנחס מאנשי מורך הלב היו חס ושלום כלום מתים במגפה, ואין ספק שלכן נתעלמה הלכה מהזקנים וגעו כולם בבכיה, כדי לחזק את לב ישראל שיתאמצו במדת הגבורה החביבה לפניו יתברך, ובפרט במקום שיש חילול השם. (חלק ב רפב)
מי ששורש שאיפתו החסד, יתכן ששאיפתו המופרזת להתחסד תביאהו שיפזר ממונו יותר מיכלתו, ואפילו ילוה מאחרים ויפזר, וסופו שיגרום הפסד לאחרים, ואפשר שבחסדו ירחם על אכזרים כשאול, ואפשר שיכשל בחסד דטומאה שהיא התאוה, כנאמר בעריות "חסד הוא"... זהו גורל החסד שאינו מוגבל על ידי מדת הגבורה, אפילו גבורה דקדושה, גם היא בחששנותה עלולה למעט את המעשים הטובים, ואפשר שיכשל בגבורה שבטומאה, כי בהתרכזו בעצמו נופלת בעיניו חשיבות חבריו, ועלול ליפול בידי כח הנטילה, לבטל בלבו את זולתו ולמשוך הכל אל עצמו ולהתדרדר לתהום הגאוה, השנאה ועבודה זרה. זהו גורל הגבורה שאינה ממוזגת עם החסד ואהבת הזולת ומודרכת על פיהם.
אבל מדת האמת מאחדת את החסד והגבורה, בשאפה למצא את נקודת האמת כחוט השערה בכל בעיה והחלטה. זהו גדר התורה הקדושה תורת אמת, שתביאנו למיזוג נכון של החסד והגבורה בהדר השלמות, בחינת תפארת. (חלק ב עמוד קסד)
כח הפרטיות הוא שמושך האדם כל דבר אל עצמו, להביאו לתוך שטח שליטתו. בכח הזה גם תועלת, אלא שהדבר תלוי בתכלית, בנסיבות השימוש בו. כח הפרטיות יסייע לאדם בעל מעלה לשאוף לתיקון עצמו, בראותו את גדולת התורה ובהרגישו את חסרונו הגדול בה, לא יסתפק במועט אלא ישתדל בכל עוז להבנות ממנה, ולקלוט אותה עד כמה שיוכל. הכח הזה הוא גם שורש ליראת שמים, שחושש לעתיד עצמו. כח זה הוא הנקרא בספרים הקדושים גבורה, ושורשו בקדושה, אלא אם משתמש בו לעניני העולם הזה נמצא שמחריב את העולם.
הגבורה היא בחינת צד "שמאל" צד מיעוט האור ומניעת ההשפעה, אך אם האדם משתמש בה לעניני רוחניות, הופכת היא לצד הקדושה שבשמאל, והרע שבה ממותק בשרשו, בשמשו לתכלית הטוב.
והנה לא תתכן עשית החסד והשלמת חברו אלא בדבר שאדם מכיר כי חברו חסר בו. לכן אדם שמדרגתו גשמית, תיקונו הוא שיגיע לחסד ולאהבת הבריות בדרגתו הוא, שיגמול שפע גשמיות לזולתו, אך כיצד יעלה ויהפך לאדם רוחני? שינוי ערכים זה מאדם גשמי לרוחני יעשה רק כשירגיש כי הרוחניות טובה עבור עצמו, וכי רק בה טמונה אפשרות האושר שלו, והיינו בכח הגבורה, וכשיגיע למדרגה הרוחנית, ישתדל לעשות חסד ברוחניות לכל סביבותיו. כן הוא בכל מדרגה היא מתגלית על ידי כח הגבורה לאדם, ומשתלמת בכח החסד, כי שלמות כל מדרגה היא כשיגיע בה האדם להרגשת הכלליות, אחר שרכש את המדה בכח הפרטיות שבו... (חלק ג עמוד לד)