(ראה גם: הסטוריה בית א'-חורבן, נבוכדנצר)
והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנצר מלך בבל, ויפקד עליהם את גדליה בן אחיקם בן שפן. וישמעו כל שרי החילים המה והאנשים כי הפקיד מלך בבל את גדליהו ויבאו אל גדליהו המצפה, וישמעאל בן נתניה ויוחנן בן קרח ושריה בן תנחמת הנטופתי ויאזניהו בן המעכתי המה ואנשיהם. וישבע להם גדליהו ולאנשיהם ויאמר להם אל תיראו מעבדי הכשדים שבו בארץ ועבדו את מלך בבל ויטב לכם. ויהי בחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים אתו ויכו את גדליהו וימת, ואת היהודים ואת הכשדים אשר היו אתו במצפה... (מלכים ב כה כג והלאה)
ויבא ירמיהו אל גדליה בן אחיקם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ... וישבע להם גדליהו בן אחיקם בן שפן ולאנשיהם לאמר אל תיראו מעבוד הכשדים שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם. ואני הנני יושב במצפה לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו, ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושימו בכליכם ושבו בעריכם אשר תפשתם. וגם כל היהודים אשר במואב ובני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות שמעו כי נתן מלך בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן. וישובו כל היהודים מכל המקומות אשר נדחו שם ויבואו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה, ויאספו יין וקיץ הרבה מאד. ויוחנן בן קרח וכל שרי החילים אשר בשדה באו אל גדליהו המצפתה. ויאמרו אליו הידוע תדע כי בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותך נפש, ולא האמין להם גדליהו בן אחיקם. ויוחנן בן קרח אמר אל גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע, למה יככה נפש ונפוצו כל יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית ישראל. ויאמר גדליהו בן אחיקם אל יוחנן בן קרח אל תעשה את הדבר הזה כי שקר אתה דובר אל ישמעאל. ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל גדליהו בן אחיקם המצפתה, ויאכלו שם לחם יחדו במצפה. ויקם ישמעאל בן נתניה ועשרת האנשים אשר היו אתו ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אתו, אשר הפקיד מלך בבל בארץ... (ירמיה מ ו והלאה)
...ובדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות, תנא הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים... וכי גדליה הרגן והלא ישמעאל הרגן, אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. אמר רבא האי לישנא בישא אף על פי דלקבולי לא מיבעי, מיחש ליה מיבעי. (נדה סא א)
אל גדליה - שנפל אל הכשדים על פי ירמיה, ועתה מינהו המלך לשליט. (ירמיה לט יד)
אל תיראו - אמר להם שלא ייראו מהכבדת עול מלך בבל כי לא יכביד. לעמד לפני הכשדים - בשם המלך למנע שלא יעשו רעה. אספו - היבול ואל תפחדו פן יקחום האויבים. (ירמיה מ ט)