(ראה גם: אדם-חייו, גשם, חומר, נשמה-וגוף, תחיית המתים)
ואחר כך בא נח וראה שהגוף נבנה ממקום יצר הרע, הקריב קרבן כמו שהקריב אדם... אמר הקב"ה מכאן ואילך הואיל והגוף כבר נבלע מאותו יצר הרע, יתענג הגוף כמה שירצה ויאכל בשר...
כאשר האדם אוכל בשר, מתענג בשר האדם מאותו בשר ומתערבים זה בזה, בשר אדם ובשר בהמה והגוף מתגדל ממנו, ומאותו העונג חוטא הגוף בכמה חטאים, אמר הקב"ה בשר יהיה כפרה על הגוף... (לך לך שא)
...כך הקב"ה מכניס את הגוף הזה תחת הארץ עד שנרקב כולו, ויוצאת ממנו הזוהמא כל הרעה, ונשאר ממנו מלא כף רקב, והגוף חוזר ונבנה ממנו ועדיין הוא גוף בלתי שלם. לאחר אותו יום הגדול שכתוב, והיה יום אחד הוא יוודע לה' וגו', שמסתתרים כולם בעפר כבתחילה מפני הפחד והעוז של הקב"ה... ויוצאת נשמתם, ונעכל שם אותו קב רקב, ונשאר הגוף הנבנה שם כאור השמש, שכתוב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו', ואז הכסף שלם, דהיינו גוף שלם בלא תערובת דבר אחר.
שאמר רבי יעקב גוף מאיר יטיל הקב"ה מלמעלה, שכתוב כי טל אורות טלך, ואז יקראו קדושי עליונים, שכתוב קדש יאמר לו, וזה הוא שנקרא תחיית המתים האחרונה... (וירא תח)
תא שמע, כיון שהגוף נבנה ועומד בקיומו מאי כתיב, וישלחו את רבקה אחותם וגו', מאי ואת מניקתה, זה כח התנועה. רבי יצחק אומר זה כח הגוף. רבי אבהו פתח בהאי קרא, אתי מלבנון כלה וגו', אמר רבי אבהו כיוון שהגוף נבנה על קיומו ומביאין אותו לקבל נשמתו לארץ ישראל, הנשמה ממתנת עליו, ויוצאת לקראתו, כמה דאת אמר ויצא יצחק לשוח... (חיי שרה קפב)
וכשהנשמה חלשה והגוף חזק, הוא שונאו של הקב"ה, שאינו חפץ בו, ואינו נותן לו צער בעולם הזה, אלא דרכיו ישרים והוא בכל השלימות, שאם עושה צדקה או מעשים טובים הקב"ה משלם שכרו בעולם הזה... (וישב כח)
הרי יש לזה גוף אחר שנבנה עתה מחדש (על ידי היבום), גוף הראשון ההוא שעזב, מה נעשה ממנו, או זה לריק או זה לריק... וגוף הזה אף על פי שלא נשלם להתרבות ולזכות ולגדל בעולם, הרי מצוות אחרות שבתורה שמר, ולא נאבדו ממנו, וכי לריק היה.
פתח הזקן ואמר, מי ימלל גבורות ה' וגו'... גוף הראשון ההוא שעזב אינו נאבד, וקיום יהיה לו לעתיד לבא, כי כבר קבל עונשו בכמה אופנים... (משפטים קיב, ועיין שם עוד)
ומצאתי סוד בספרו של אדם הראשון, שאמר באלו התולדות שיבואו לעולם שיהיה רוח אחד שירד לעולם בארץ, ויתלבש בגוף ושמו אליהו, ובגוף ההוא יסתלק מן העולם, ויתפשט מגופו וישאר בסערה. וגוף אחר של אור יזדמן לו להיות בו בין המלאכים, וכאשר ירד (לעולם הזה) יתלבש בגוף ההוא שנשאר בעולם ההוא, (דהיינו בסערה), ובגוף ההוא יראה למטה, ובגוף האחר יראה למעלה, וזה הוא סוד של מי עלה שמים וירד. (ויקהל מו)
משום שיש גוף שאור הנשמה לא יאיר בו עד שמכים אותו, אז מאיר אור הנשמה ומתאחדת בגוף והגוף מתאחד בה, ואז הגוף כשעולה אורו מתוך הנשמה, הוא מהדר ומרומם ומשבח ומתפלל תפלתו ובקשתו, ומברך לאדונו, הנה אז הכל מאיר. סטרא אחרא רוצה לעשות כן, והיא מכה ברשעים, וכל מה שמכה הוא ונר רשעים ידעך, כי מחרף ומגדף לכל הצדדים ואינו יכול להאיר כלל... (שלח רז)
אלא ה' ממית, למי הוא ממית, לאותה המשכה של הסט"א הרעה (דהיינו הגוף), יכוון שההמשכה של סטרא אחרא רואה זיו יקרו של הקב"ה מיד מת ואין לו קיום אף לרגע אחד. כיון שאותה המשכה של הסט"א מת ונעבר מן העולם, מיד מחיה הקב"ה לאותה המשכה של רוח קודש הבא מצד הקדושה, (דהיינו הנשמה), והכל עושה הקב"ה בזמן אחד... (בלק שע)
ג' נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן, גודגדניות וכפניות ופגי תמרה. שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן, אלו רחיצה וסיכה ותשמיש. (ברכות נז ב)
...והאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו', ור' יוחנן אמר אף כל גופו של אדם... (שם נח ב)
תניא רבי אליעזר אומר, אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו ממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. (שם סא ב)
א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, מאי היא אביי אמר שלא יפיח בהן, רבא אמר שלא יישן בהן... (שבת מט א)
א"ר אבין מאי קראה, לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע... (שם קה ב)
...וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום בל תשחית, א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי... (שם קכט א, וראה שם עוד)
...אף הקב"ה על גופן של צדיקים אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם, ועל נשמתן הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, על גופן של רשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים, ועל נשמתן הוא אומר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. (שם קנב ב)
...עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל... (עירובין מא א)
א"ר יהושע בן לוי... חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך... חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא... (שם נד א)
פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המינין והמסורות והאפיקורסים... יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות... (ראש השנה יז א)
אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם... תנו רבנן פדחת ולא פרצוף פנים, פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם... (יבמות קכ א)
ואמר רמי בר אבא מאי דכתיב עיר קטנה ואנשים וגו', עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצר הרע... (נדרים לב ב)
א"ר אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. (סוטה יב א)
מאין היו מודדין, במאי קמיפלגי, מר סבר עיקר חיותא באפיה, ומר סבר עיקר חיותא בטיבוריה. למימרא כי הני תנאי, מהיכן הולד נוצר, מראשו... אבא שאול אומר מטיבורו ומשלח שרשו אילך ואילך... (שם מה ב)
שלשה דברים מכחישים כחו של אדם, ואלו הן פחד דרך ועון... שלשה דברים מתיזין גופו של אדם, ואלו הן אכל מעומד ושתה מעומד ושימש מטתו מעומד... (גיטין ע א, וראה שם עוד)
הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם... רוח קשה גוף סובלו, גוף קשה פחד שוברו... (בבא בתרא י א)
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. (אבות א יז)
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. (שם ד ו)
תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל... (נדה לא א)
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפיסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקורסל, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, שלשה בקטלית, י"א צלעות, שלשים בפיסת היד, ו' בכל אצבע, ב' בקנה, וב' במרפק, אחד בזרוע וד' בכתף, מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה, וי"ח חוליות בשדרה, תשעה בראש, ח' בצואר, ו' במפתח של לב, וה' בנקביו... (אהלות א ח)
עשרה דברים משמשין את הנפש, הושט למזון, והקנה לקול, והכבד לחימה, והריאה לשתיה, הממס לטחון, והטחול לשחוק, והקיבה לשינה, והמרה לקנאה, והכליות מחשבות, והלב גומר, והנפש למעלה מכולם. (ויקרא ד ד)
...מה הקב"ה עושה להן מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהן כאחד... (שם שם ה)
דבר אחר וכי ימוך הדא הוא דכתיב גומל נפשו איש חסד, זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך, אמר להם לעשות מצוה, אמרו לו וכי מה מצוה זו, אמר להם לרחוץ בבית המרחץ, אמרו לו וכי זו מצוה היא, אמר להם הן, מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות, אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם על אחת כמה וכמה... (שם לד ג)
...ומה המים מטהרים הגוף, שנאמר (ויקרא ט"ז) ורחץ את בשרו במים, כך תורה מטהרת הגוף, שאמר (תהלים קי"ט) צרופה אמרתך מאד... (שיר א יט)
שש זיעות הן יפות לגוף, זיעת חולי, זיעת מרחץ, זיעת מלאכה, זיעת חולי מרפאה, זיעת מרחץ אין לך כיוצא בו. (פרק מא)
ז' חלקים יש באדם, ראש גרון בטן שתי ידים שתי רגלים... ז' נקבות הן בראשו של אדם שתי עינים שתי אזנים ושתי נקבות של חוטם והפה. ועוד ז' בקרביו של אדם ונקרא סגל ככה, ושט ולב וריאה וטחול וכבד ושתי כליות, ועוד ז' ימי נדה, וז' תולדות למים, היוצא מן העין ומן הפה ומן הרגלים של פנים ושל אחור, ושכבת זרע וזיעת כל הגוף. (פרק ו)
צריך שתדע, כי האדם מפלגא ולעילא הורמין כולו מצד הטוב עד טיבורא והלב בכלל, ומפלגא לתתא הורמיז טוב ורע. והנה נודע כי הציפרנים נאמר עליהם בזוהר ויקהל כי הם מדת אחוריים אל האצבעות לצפרנים שהם סוד הפנים ומותר הצפרנים אשר תחתיו זוהמא דטופרין הם הקליפות, ויש לתמוה הא אם האדם מפלגא לעילא כולו מצד הטוב האיך נאחזים בה מותרי הצפרנים, והתירוץ האמיתי כי מצד שפלות הידים למטה מטיבורו אז ידלוף הבית ונאחזים המותרות ומתגברים...
דע בני שיש דברים בגוף האדם ומתנהג בהם, והם ל"ב מנין שינים כמנין ל"ב פרקים שבאצבעות הידים גם אצבעות הרגלים. ויש מהם שאם נטלו או נלקחו יחיה האדם עם אחרים, ואם נקבו טריפה, שהנקב באיברים הללו מטמא ואוסר, כי הוא מכח סמא"ל, ואלה הם קנה ריאה כבד לב מרה וושט תורבץ הוושט חלל הלב, הקיבה הכרס המסס בית הכוסות הדקין שני קרומין של מוח, מעיים גגו של זפק קורקבן טחול שתי כליות שני ביצים האמה של זרע הסחוס חצר הכבד כיס הלב שתי עורות לושט שני קרומות לריאה. (בראשית וראה שם עוד בענין אצבעות, אזן עין ועוד)
הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו הוא סימן החכמה הנראה במין האדם אשר הוא העולם הקטן, והוא הסבה הקרובה להוית העולם הגדול הזה. וחייבין אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם, ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מדה ממדותיו וכחות נפשו ואור שכלו... כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו, כמה שכתוב (איוב י"ט) "ומבשרי אחזה א-לוה"... השתכל וחשוב בשרשי חבורו הנראים, רוצה לומר נפשו וגופו, תראה גוף האדם מורכב ביסודות חלוקים וטבעים שאינם דומים, חברם הבורא יתעלה בגבורתו וקשרם בחכמתו והתחבר מהם גוף עומד מתאחד במראיתו מתחלק בטבעיו, וחבר אליו עצם רוחני אוירי דומה לרוחניות האישים העליונים, וזה העצם הוא נפשו, אשר קשרה בו באמצעיים ראויים לשתי הקצוות, והם רוח החיים והחום הטבעי והדם והגידים והעצבים והעורקים, ושם להם סבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים, והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשער והצפרנים. וכלם מגינים ומכסים להגן עליהם מן הפגעים...
ואחר כך ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם, הידים לקחת ולתת, והרגלים ללכת, והעינים לראות, והאזנים לשמוע, והאף להריח, והלשון לדבר, והפה לאכול, והשנים ללעוס, והאצטומכא לבשל, והכבד לזקק המזון, והסמפונות להוציא המותרות, והכיסים (ס"א והמעים) לסבלם, והלב משכן החום הטבעי ומבוע החיים, והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושרש העצבים, והרחם לקיים הזרע, וכן שאר אברי הגוף. ואשר יעלם ממנו מתועלותם יותר ממה שנראה לנו.
וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף למתבונן בהם בהגיע המזון אליו בחלקו אותו על כל חלק מחלקי הגוף, ויראה מסימני החכמה מה שיזרז אותו להודות לבוראו ולשבחו עליהם... והוא המאכל הולך אל הבטן אל תעלה מוכנת על קו ישר אין בה עקום ולא עוות, והוא הושט, אחר כך טוחן אותו הבטן יותר מן הטחינה שטחנו אותו השנים בתחלה, ואחר כך ישלחנו אל הכבד בגידים דקים נוגעים בינתים הושמו כמסננת למזון, שלא יגיע ממנו שום דבר עב אל הכבד, ויהפכהו לדם ויחלקהו על הגוף וישלחהו אל כל חלקיו בתעלות מוכנות לזה כתעלות המוכנות למים, וישלח מה שנשאר מן הפסולת אל תעלות הוכנו להם, מה שהוא מן המרה האדומה הולך אל כיס המרה, ומה שהוא מן המרה השחורה הולך אל הטחול, ומה שהוא מן הליחה והרוטב הולך אל הריאה, ומה שהוא מתמצית הדם ילך אל השלפוחית. התבונן אחי בחכמת הבורא, בהרכבת גופך ושומו אלה האברים בו במקומותם לסבול הפסולת ההם שלא תתפשטנה (ס"א תשתפכנה) בגוף ותחילנה אותו.
ואחר כך התבונן בתכונת כלי הקול ומוצאי הדבור, הקנה נבוב (ס"א כאבוב) להוצאת הקול, והלשון והשפתים והשנים לחתוך האותיות והטעמים. ובאלה האברים תועלות אחרות, האויר הולך אל הריאה בקנה, והלשון לטעום בו המטעמים, ויש בו עם זה עזר להעביר המאכל והמשתה והשנים ללעוס המאכל, והשפתים לעכב המשתה כדי שיהא הנצוק ממנו בשעור ובכונה, וכן בשאר האברים תועלות מקצתם ידועות ומקצתם אינם ידועות לנו... (שער ב הבחינה פרק ה, וראה שם עוד)
...מפני שההערה התקועה בשכל נחלשת מג' פנים התחייבנו לחזקה בהערה התוריה. והאחד מהג' פנים הוא, מפני שנברא האדם מדברים שונים זה מזה וטבעים מתגברים זה על זה ומעצמים זה הפך זה, והם נפשו וגופו, ונטע הבורא יתברך בנפשו מדות וכחות יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג בם האדם יגדל בהם גופו ויתחזק על ישוב העולם הזה וישאר המין האנושי על ענינו ואם לא יפסדו אישיו. והמדה הזאת היא התאוה להנאות הגופיות, והיא כוללת כל מיני החי הגדל, והרכיב הבורא יתעלה בנפש האדם עוד מדות יכסוף בהם כאשר ישתמש בהם למאוס בעמידתו בעולם הזה ויחפוץ להפרד ממנו, והיא החכמה (ס"א ההכרה) השלמה. ומפני שהיו ההנאות הגופיות קודמות אל נפש האדם מנעוריו וצותו בהם מתחלת ענינו חזק וגדול ונחוץ בם יותר, הגבירה מדת התאוה על שאר מדותיו עד שגברה על השכל. והוצרך האדם בעבור זה לדברים שהם חוץ לו לעמוד בהם כנגד מדתו המגונה... והדברים ההם עניני התורה... (שער ג עבודת האלקים פרק ב)
ומחכמת הבורא יתעלה ברא לך העולם הזה בכל אשר בו מוקפא וצומח וחי על סדר מתוקן והנהגה נכונה והכל מתוקן לתועלתך, וחבר לך מסגולת יסודותיו היכל מתוקן דומה לעולם בשרשיו ותולדותיו ותכונתו, ופתח לך בו חמשה שערים אל העולם והפקיד עליהם חמשה שוערים מנאמניו, והשערים הם כלי החושים העינים והאזנים והאף והלשון והידים. והשוערים הם החושים החמשה המשתמשים בהם, והם חוש הראות וחוש השמע והריח והטעם והמשוש אשר בהם תגיעי אל כל תועלותיך בעולם הזה. והכין לך בתוך ההיכל ארבע מעלות לארבעה נגידים להנהיגו, והם המוח והלב והכבד והביצים. ותקן בתוכו עוד ארבעה אוצרות לארבעה פקידים, רצה לומר הכח המושך והכח המחזיק והכח המעכל והכח הדוחה, ואוצרותם ומשכנותם הם שתי מרירות השחורה והאדומה, והליחה הלבנה והדם לתקנת ההיכל. ופזר העבדים מבית ומבחוץ לעבדו ולשמרו, הפנימים המעים והגידים והמיתרים והעצבים והעורקים, והחיצונים הידים והרגלים והלשון (והרחם) והשינים והצפרנים והדומה להם. והכין לך אחר כן קשרים ומצועים בין הרוחניות ובין הגשמיות, והם הדם הנובע והחום הטבעי והרוח החיוני. ואחר כך חברך אל ההיכל הזה חבור מתוקן וקשרך אליו קשר מסודר ביכלתו וחכמתו יתברך כדי שישלימו לך השלשה דברים אשר זכרתי לך. והכין לך לצרכך שני יועצים, והפקיד עליהם שני סופרים, ונתן לך מן העבדים והשמשים בצרכך בעולם הזה. והשני יועצים האחד מהם הוא השכל המורה אותך מה שיש ברצון הא-ל, והיועץ השני תאותך אשר תשיאך ותסיתך במה שתקציף ה' אלקים בוראך בו. והשני סופרים אחד מהם כותב מעשים הטובים בסתר ובגלוי ובמצפון ובנראה על ידי המשתמשים בו מכל מי שקדם זכרו מן השוערים והנגידים והפקידים והעבדים והיועצים והמשרתים והשמשים. והסופר השני הוא כותב המעשים הרעים על הדרך הנזכר במעשים הטובים. והמשרתים והשמשים הם המדות הנפשיות כהשמחה והדאגה והששון והיגון, והזכרון והשכחה, והחכמה והסכלות, והגבורה והמורך, והנדיבות והכילות, והצדק והרשע והבושת והעזות... (שם פרק ט, וראה שם עוד)
והחמשה ועשרים שיחשב עם נפשו על מה ששקע בה מאהבת העולם הזה והגברת תאותיה על אהבת העולם הבא, וישתדל להוציא אהבת העולם הזה מלבו ולהגביר אהבת העולם הבא... אבל חזוק גופך ותקונו שתפקדנו במיני המאכלים הטובים הערבים והמשקים הראוים למזגו והרחיצה במים השוים ולהרגיש עליו תדיר בתועלותיו וצרכיו. ואם תהיה מחשבתך על תקון גופך ותשים כל השגחתך עליו תתעלם מתקנת נפשך, וכן אם תטה מחשבתך להחיות את נפשך בהשגחתך עליה תתעלם מהרבה מעניני גופך, ומן הזריזות שתגביר את נפשך הקיימת לך על גופך הכלה ושתפקדנה ותרגיש עליה ואל תקצר בענינים הצריכים מאד לגופך, ותכביד עליו ותחלישהו, ותהיה זאת סבה לחלישות שניהם, אבל תן לגופך המזון אשר יעמידנו על ענינו, ותן לנפשך מן החכמות והמוסרים יותר מיכלתה, ובזה אמר החכם (קהלת ז') "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר" וגו', ואמר (שם) "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", רוצה לומר אל תפליג בדרכי הצדיקים הפורשים מן העולם ותבחר את נתיבתם פן תשומם. וכן אל תפליג בדרכי הרשעים המגבירים את העולם ותלמד תאותם יותר מן השיעור הראוי... (שער ח חשבון הנפש פרק ג)
והתשעה ועשרים שיתבונן יתרון נפשו על גופו, ויכיר יתרון קצת בני אדם על קצתם עד שאדם אחד שקול כנגד אלף בני אדם. וידע כי יתרונו אינו מכחות גופו אך מצד מעלות נפשו. אף כי הנשים שיש להן יתרון ביפין כאשר תחסרנה מעלות הנפשות אין יפין נאה ונויין מתגנה... וכפי הכרתך ביתרון נפשך על גופך ראוי לך להשתדל בתקוניה ובהצלתה אצל אדוניה המשקיף על זכותה וקדרותה ושבחה וגנותה ובחירתה בטוב וברע... (שם)
...והעילה המחייבת חסימת תאות הנפש מתחלקת לשני חלקים, אחד מהם כולל האדם והרבה מבעלי חיים, והשני מיוחד באנשי התורה מן המדברים, והפרישות הכוללת הוא הנהוג בה לתקנת גופינו והסדרת ענינינו כמו הנהגת המלכים בדתי המדינות, והנהגת הרופאים לבריאים ולחולים, והנהגת כל איש שכל את נפשו בחסימת תאותו מן המאכל והמשתה והמשגל והמלבוש והדבור ושאר תנועותיו ואופני תענוגיו. והפרישות המיוחדת היא שהורתה עליה התורה והשכל לתקנת נפשותינו לעולם הבא... כי חפץ הבורא יתעלה בבריאת מין האדם היה ליסר הנפש ולנסותה בעולם הזה בעבור שתזדכך ותהיה בתכונת המלאכים הקדושים... וחייבה החכמה גסות הנפש בגופות עפריות מקבלות הגידול והתוספת במצוע המזונות הראוים להם, והרכיב הבורא יתברך בנפשות האנושיות כח תאוה תכספנה בו למזון... למשגל... והפקיד עליו היצר להניע אותו אל המאכל והמשתה והמשגל ואל כל התענוגים והמנוחות אשר בהם תקנת גופו... וכאשר גבר היצר על השכל ונמשכה הנפש אליו נטתה באדם אל הרבויים המביאים להפסדת ענינו והריסת גופו, ונצטרך בעבור זה למדת הפרישות... כדי שישתוו עניניו ויהיו דבריו על הסדר בעולם הזה... (שער ט הפרישות פרק א)
אבל מה ענין האהבה באלקים... שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים, ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות. וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף הזה העב אשר רצה לנסותה בו בהנהגתה אותו, העיר אותה לחוס עליו ולמשוך התועלות אליו בעבור השתוף והחברה אשר נטבעה ביניהם מתחלת הגידול, וכאשר תרגיש הנפש במה שיש בו תועלת לגופה ותקנה לגויתה תטה במחשבתה אליו ותכסוף לו כדי לבקש המנוחה ממדוי גופה ופגעיו ככסוף האדם לרופא בקי כשהוא חולה יזמן לו מי שישמשהו ויחשוב על אודותיו... (שער י אהבת ה' פרק א)
אמר אברהם המחבר, כל יש על שני דרכים, הא' יש שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק, והנה שש פאות מהאורך יבאו פנים ואחור ומהרוחב ימין ושמאל ומהגובה מעלה ומטה. ויש יש שאינו גוף, והם מלאכי השם הקדושים, גם נשמת האדם. ואלה השנים דרכים השם בראם לבדו, ואין יכולת בנברא לברא עצם שיהיה גוף, אף יש שאיננו גוף שהוא נכבד ביותר, גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא יהיה יש...
...ואתן לך משל אחר, ידענו כי כח הנשמה בכל הגוף, ויש מקומות בגוף האדם שיש בהם מחבלים היוצאים מן המוחש ירגישו יותר מהאחרים כמו העינים והאזנים, כי העצמות גם הכבד לא ירגישו, והנה הלב קבל כח הנשמה יותר מכל איברי הגוף, על כן היו אברים רבים משרתים לו... (שמות כה מ)
...ודע כי בשנים הנקבים שהם במוח על המצח שם יתחבר כח החמש הרגשות, ושם כח הדמות, ושם תחל המחשבה, על כן כתוב על הציץ "לשאת את עון הקדשים", אולי לא היה מחשבת המקדשים כהוגן. (שם כח לז)
אל תעלני - ידוע שהגוף מעפר כלי לנשמה העליונה שמשמי שמים, ובהפרדה ממנו תשוב למקומה. (תהלים קב כה)
...וכן אמרו במשה רבינו, מאין היה אוכל? מזיו השכינה היה ניזון וכו'. כי קיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון כקיום המלאכים בו, והתעלות הנפש על הגוף מבטלת הכחות הגופניות כמו שהזכרנו, עד שיתקיים הגוף כקיום הנפש בלא אכילה ושתיה, וכקיום משה בהר מ' יום. ואם נייחס זה אל מעשה הנס הנה אליהו יוכיח, שלא הושלך הגוף ממנו ולא נפרד מהנפש, והתקיים עד עולם, וכן חנוך...
והנה ראינו זכי הנפש קיום גופם בדברים הדקים, כי אנשי המן נתקיימו במן הנבלע באברים שהוא מתולדות האור העליון המתגשם ברצון בוראו יתברך, ונזונו בו משעה שנתעלתה נפשם במה שהשיגו מנפלאות הים...
ואם תשיב עלינו מהיות הגוף מחובר מכלי השמוש לפעולת הנפש שהם שלשה חלקים, כלי המזון, הזרע וכלי תיקון הגוף, והגוף בכללו צורך מציאותו היא אכילת המזון לקיום הגוף ולהוליד, וכשתסתלק התכלית הזאת לעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה יהיה הגוף פועל ריק במעשה האלקים. התשובה היא, כי היתה הבריאה הזאת לזמן תחיית המתים לצורך השימושים הנזכרים, ואין הקב"ה רוצה בביטולה אחר כן, ועוד יש בצורה ההיא סודות עמוקים, כי לא היתה היצירה על זה הדמות הפקר בלא טעם. ואם תקשה לנו קיום הגוף שהוא מן השפלים לעולם, כבר השיבונו כי קיום הגוף יהיה כקיום הנפש, וקיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון, וגם אדם הראשון היה ראוי שיתקיים ויחיה לעד אילו לא חטא, ונאמין ונתחזק אצל הכל באמת הראות כח הנפש על הגוף האפל והדבקו בדעת עליון, כענין קרן פני משה. ואם דעותינו לא ישיגו בחקירה מאיזה צד תהיה המדה הזאת, אבל נאמין שכן הוא, כי הבורא ית"ש יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו... (תורת האדם שער הגמול)
והנה אריכות דברי הרב ז"ל בהרבותו דברים להכריע שבני עולם הבא אינם גוף הוא... וגם לענין שני להחזיק הנפש בעצמה שאינה גוף ולא כח גוף אלא שכל נבדל ככת המלאכים. וכן אמר במגלת תחיית המתים, והגורם כל זה מה שיעלה במחשבת ההמון שאינם מאמינים שיש מציאות קיימת אלא לגוף בלבד, ומה שאינו גוף או כח בו אינו קיים בדעת הנבערים מדעת, ועל כן יאמינו רובם כי הבורא גוף. אך הנקראים חכמים באמת נודע להם במופת כי כל נבדל מתולדות הגוף הוא יותר חזק וקיים ממי שיש לו גוף... (שם)
לא ידון רוחי - העליונה שנפחתי באדם לא יהיה עוד במריבה עם הגוף, כי הגוף נמשך לתאוות הבהמות באשר הוא בשר, ובתולדות הבשר שקועות וקבועות התאוות... (בראשית ו ג)
כל עצמותי - הגוף יודה דרך משל. או שיזדעזע בזמן התפלה וההודאה. או מתכונת יצירת הגוף יודה הבורא. (תהלים לה י)
...והתעלה הענין האלקי מהשיג אותו שינוי או הפסד. וכל מה שיש בסדר העבודה והקרבנות וכו' נאמר בהם "עבודת ה'", ו"לחם אלקיך", הכל כינוי לרצונו בסדר הטוב באומה, וקבלו מנחתם, וחולו אצלם (שוכן בקרבם) לכבוד להם. והוא נעלה מההנאה במאכלם ובמשתיהם, אך מאכלם לנפשותם, כמו שעיכול האצטומכא והכבד, ואחר כך יתוקן הצלול ממנו בלב, והצלול שבצלול ברוח, והלב והרוח והמוח יתוקנו במזון ההוא, ושאר האברים ברוחות ההולכות אליהם דרך הדפקים והורידים. כללו של דבר, כל המזג מתוקן ומזומן לקבל הנהגת הנפש המדברת, שהיא עצם נפרד קרוב למלאכים, והיא תחול בגוף חול מלכות והנהגה, ולא חול מקום, והיא אינה נהנית מהמזון ההוא מאומה, כי היא נעלה ממנו.
הענין האלקי לא יחול כי אם בנפש מקבלת השכל, והנפש לא תתחבר כי אם ברוח חם טבעי, אי אפשר לו מבלי מקור שיתקשר בו כהקשר הלהב בראש הפתילה. דמיון הפתילה הוא הלב, והלב צריך למשך דם, והדם לא יתהווה כי אם בכלי העיכול, על כן הוצרך אל האצטומכא והכבד ושמשיהם. וכן נצרך הלב לריאה, ולגרון וכו' לעבודת הנשימה, להשוות מזג הלב באויר הנכנס ובעשן היוצא. והוצרך לבער מותרי המזונות אל כלים בכחות דוחים, וכלי היציאה והשתן. והוצרך להעתיק הגוף ממקום למקום, ולכלים שיביאו אליו וידחו מעליו, הידים והרגלים... והוצרך לחושים שהראש מחניהם, בעזרת הלב והמשכתו, והיה הגוף כולו מסודר סדר אחד, שב אל הנהגת הלב שהוא מחנה ראשון לנפש... (מאמר ב כו)
אמר החבר, החסיד הוא הנזהר במדינתו (בגופו) משער ומחלק לכל אנשיה טרפם וכל ספוקם, וינהג בהם בצדק, ולא יונה אחד מהם, ולא יתן לו יותר מחלקו הראוי לו. וימצאם בעת צרכו שומעים לו, ממהרים לענותו בעת יקרא, יצוום ויזהרו. (מאמר ג ג)
...ורמז באברים שהם למטה מהקרום (סרעפת) על מוצאי הטבעים הארבעה (הם רומזים על טבעי בני אדם), שאמר שני לועזים ושני עליזים וכו', עשאם כמין מריבה ומלחמה אלו מול אלו, וכולם אדוקים זה בזה. והרמז מובן לגמרי, כי צורך בעלי החיים הוא אל ההפכים, ולולא המלחמה הזאת לא היתה הצלתו.
אחר כך סידר את היצירות, והקדים את הדבר החשוב, רוח אלקים חיים, ולא זכר העפר מפני שהוא הגוף והחומר להויות, כי כולן ארץ, אבל אומרים זה גוף אשיי וזה גוף מימיי, ולכן הקדים ג' אימות, אש ומים ורוח...
ומה שדימה החומר הטבעי למים הוא דמיון נכון ביותר, כי מה שיותר דק ממים לא יתהווה ממנו עצם טבעי חזק, ומה שיותר עבה ממים לא ישתוו פעולות הטבע בכל חלקיו, מפני שהם חזקים (מוצקים), ואין הגוף הארציי ראוי כי אם למלאכות (האומן), שהיא כוללת רק שטח החומר ולא כל חלקיו... ואין הטבע פועל אלא בהיותו גוף מימי ויציירהו בחפצו... (מאמר ד כה)
...וכאשר דק המזג יותר, ונזדמן להראות בו החכמה האלקית יותר, היה ראוי לתוספת צורה זולתי הכחות הטבעיים שבו, עד שיוכל להגיע אל מזונו מרחוק, ויהיו כל אבריו קשורים לא ינועו כי אם בחפצו, ויהיה יותר מושל על חלקיו מאשר הצמח, שלא יכול להסתר או לרוץ ממה שיזיקהו או למה שיועילהו, צורה זו שנוספה לו נקראת נפש. והשתנו הנפשות כפי התגבר הטבעים הארבעה (היסודות), ולפי כוונת החכם יתברך לצורך העולם, אף על פי שאין אנו יודעים מה הצורך ברובם, כאשר לא נדע תועלת כל כלי הספינה ונחשבם שלא לצורך, ובעל הספינה ועושיה יידעם, וכאשר לא נדע תועלות הרבה מאברינו ועצמינו אילו היו מונחים מפורדים לפנינו, אף על פי שאנו משתמשים בהם, וברור לנו שאם היה חסר אחד מהם יהיו מעשינו חסרים ונצטרך אליו...
ונקראו אלו הצורות שלימויות (צורות הנפש כגון צורת החי), כי בהן ישלמו תכונות הדברים. והשלמות היא שלימות לגוף או לעצם שאינו גוף, והנפש היא שלימות לגוף, והגוף הוא טבעי או מלאכותי, והנפש שלימות לגוף טבעי, והגוף הטבעי הוא כליי או בלתי כליי, כלומר שישלמו פעולותיו בכלים או בלי כלים... והנפש היא שלימות לגשם טבעי כליי בעל חיות בכח, רוצה לומר שהנפש היא מקום ומוצא הפעולות החיוניות... (מאמר ה יב, וראה עוד נשמה-וגוף)
ההקדמות שצריך אליהם בקיום מציאות הא-לוה יתעלה, ובמופתים על היותו לא גוף ולא כח בגוף, ושהוא יתעלה שמו אחד, חמש ועשרים הקדמות, כולם בא עליהם המופת אין ספק בדבר מהם...
השביעית היא שכל משתנה מתחלק, ולזה כל מתנועע מתחלק, והוא גשם בהכרח, וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע ולזה אי אפשר שיהיה גם כלל...
העשירית, כי כל מה שיאמר שהוא בגשם, מתחלק אל שני חלקים, אם שתהיה עמידתו בגשם כמקרים, או שתהיה עמידת בו (על ידו) כצורה הטבעית, ושניהם כח בגשם.
האחת עשרה, כי קצת הדברים אשר עמידתם בגוף יחלקו בהחלק הגוף ויהיו נחלקים במקרה, כמראים (צבעים) ושאר הכחות המתפשטות בכל הגוף, וכן קצה המעמידות לגוף לא יחלקו בשום פנים, כנפש וכשכל.
השתים עשרה, כי כל כח שימצא מתפשט בגוף הוא בעל תכלית, להיות הגשם בעל תכלית...
השש עשרה, כי כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מנין, אלא אם כן יהיה כח בגוף, וימנו אישי הכחות ההם בהמנות החמרים שלהם או נושאיהם, ובעבור זה הענינים הנבדלים אשר אינם גוף ולא כח בגוף לא יושכל בהם מנין כלל אלא בהיותם עלות ועלולים... (חלק ב הקדמות, וראה שם עוד)
כבר ביארו הפילוסופים הקדומים והאחרונים שהשלמיות הנמצאות לאדם ד' מינים... והמין הב' יש לו התלות בגוף האדם יותר מן הראשון, והוא שלמות תבנית הגוף ותכונתו וצורתו, רצוני לומר שיהיה מזג האיש ההוא בתכלית השווי ואבריו נערכים חזקים כראוי, וזה המין גם כן מן השלמות אין לעשותו תכלית כונה, מפני שהוא שלמות גופני, ואין לו לאדם מאשר הוא אדם, אבל מאשר הוא בעל חי, וישתתף בזה עם הפחות שבבעלי חיים גם כן, אילו הגיע כח אחד מבני אדם עד התכלית האחרון לא ישיג לכח פרד אחד חזק, כל שכן כח אריה או כח פיל... (חלק ג פרק נד)
...הנה התבאר לנו שהגוף כולו צורך מציאותו מפני תכלית אחת, והיא קבלת המזון להתמדת הגוף והולדת הדומה להתמדת מין הגוף ההוא. וכשתהיה התכלית ההיא מסולקת, בלתי צריך אליה, רצוני לומר בעולם הבא, וזה כבר בארו לנו החכמים ז"ל שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש, אם כן הוא באור בהעדר הגוף, שהוא יתברך לא ימציא דבר לבטלה כלל, ולא יעשה דבר אלא מפני דבר...
והסבה בה כלו מה שבארנוהו בהיות ההמון אין מציאות אצלם אלא לגוף או מה שימצא בגוף, ומה שאינו גוף ולא כח בגוף אינו נמצא כלל, וכל אשר ירצו לחזק מציאות ענין אחד יוסיפו בו הגשמות, רצוני לומר יעבו עצם גשמו... (אגרת תחיית המתים ד)
גומל נפשו - החמרית לתת לה ההכרחי, ועוכר שארו - יש שיחשבו עינוי גופם כעבודה להשי"ת, והוא היפך רצונו, כי כחות הנפש החמרית הוכנו לעבודת השכל, ואם יחלו יבלבל כוונת השי"ת. (משלי יא יז)
וכבר כתבתי שהדבר יגיע בקלות לדבר שיש לו אליו נטיה בטבע, ואמר "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה" וגו', שאינו שואל דבר שחוץ לטבעך, ושיכבד עליך, אבל יש לך אליו נטיה בטבע. ומה שרוב בני האדם אינם מגיעים למעלה זאת הוא מפני התנגדות הכח אחר שבאדם, שהוא פונה לצד המטה, ויש לו לשם נטיה טבעית היפך הכח השכלי, והוא הדמיון שבאדם, הפונה לעולם אל התאוות שישתוה בהם עם הבהמה, והחושים נשמעים לכח הזה יותר מאשר נשמעים לשכל, א', מצד הדמיון שביניהם, שהדמיון והחושים כולם כחות גשמיות, והשכל עצם בלתי גשמי... (דרוש י)
לאדם שתי נשים, הטבעית הנולדת עמו (גופו), שעליו נאמר זכר ונקבה בראם, והשנית שישא אשה מבחוץ. וידוע שהזכר שטוף אחר הנאת שתיהן, והסכנה בה עצומה. ומכאן מודעה רבה לשלמות האדם, שהיא תלויה במזלו בעת לידתו, ואמרו רז"ל סוטה ב', מ' יום קודם יצירת הוולד בת קול מכרזת בת פלוני לפלוני, ואמרו רז"ל שהנולד במאדים יהיה שופך דם וכו', ואמרו מזל מחכים ומעשיר (שבת קנ"ו)... אך יד האדם על העליונה להתנהג על פי שכלו ובחירתו ולשבר הוראת המזל או להפוך הוראתו לצדדים... (בראשית כג א)
ולא יתבוששו - שכל אבריהם ופעולותיהם היו לעשות רצון קונם ולא להשיג תענוגות נפסדות, והזיווג כאוכל המספיק, ולכן אברים אלו אצלו כהפה והידים אצלנו. (בראשית ב כה)
נודע אל בעלי המדע, כי גוף האדם איננו האדם, אבל הוא ענין לבוש אחד, תתלבש בו נפש השכלית, אשר היא האדם עצמו, בעודו בעולם הזה, ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה, ויתלבש בלבוש זך נקי רוחני, וכמו שכתוב (זכריה ג') "הסירו הבגדים הצואים וגו' והלבש אותך מחלצות". הוא הנקרא "חלוקא דרבנן". וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית אברי הגוף, כן עשה הוא יתברך את הגוף, שהוא לבוש הנפש, בתבנית דיוקן הנפש, ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים, המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות. ואחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים, ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים של הגוף, ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם אברי הגוף, כגרזן ביד החוצב בו...
נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית אשר מתלבשת בגוף הנקרא לבוש שלה, בעולם הזה.
ודע כי אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע חוברו נפשו וגופו גם הם כל אחד מטוב ורע, וזו היא ענין "זוהמת נחש" שהטיל בחוה ובאדם, ועל ידי הרע והזוהמא שהטיל בהם גרמו להם חולאים ונגעים ומיתה לנפשם ולגופם...
הנה כאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע, גרם תערובת הזה בכל העולמות, ואין לך דבר שאינו כלול מטוב ורע. ונמצא כי גוף האדם הנוצר מארבעת יסודות התחתונים, והנה הם כלולים טוב ורע. וגוף האדם נוצר מן הטוב שבארבע יסודות, אש רוח מים עפר, אמנם מן הרע שבהם נוצרו בגוף ארבע מרות, שהם הלבנה והשחורה והאדומה והירוקה. וכאשר תתגבר איזו מהם מבחינת הרע שבהן על בחינת הטוב שבהן, באים חולאים ונגעים על האדם, ואם תתגבר ביותר תמית לגוף האדם...
והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים, ואמנם מזון הרוחני של נפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה, הכלולה מתרי"ג מצות, כדמיון תרי"ג אברי הנפש גם הם, וכל אבר מן רמ"ח אברים ניזון מן מצוה פרטית מתיחסת לאותו אבר, וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתייחס למצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו מן ארבע אותיות ההוי"ה... ונמצא האבר ההוא מת לגמרי, ובהסתלק הקדושה ממנו אז יתלבש בו רוח הטומאה מן ארבעה יסודות נפשו הטמאה...
ולכן צריך האדם לחפש בכל כחו לקיים כל תרי"ג מצות, וכאשר יקיים איזו מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתייחס אל המצוה ההיא, זוהמת הקליפה ההיא ואזי תחול עליו אבר המצוה הקדושה ההיא, אחר הסתלק הזוהמא בסוד "ותהי עונותם על עצמותם", כי כשזה קם זה נופל. וכמו כן כאשר תבא לידיו איזו עבירה ימנע מלעשותה, ויכוין שעל ידי כן יסולק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה, ואז יכול להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצנור הרוחני... (חלק א שער א)
לא יצא מעפר - יש אומרים שהגוף אינו נהנה בעולם הזה ובעולם הבא כי אם אחר התחיה, ויש אומרים שקונה קדושה ונהנה בעולם הזה, ויש אומרים שגם בקבר שפתיו דובבות ונהנה... (איוב ה ה)
השלישי הם המצוות שגזרו חכמים גדר וסייג לתורה, וגם באלו המצוות אין ספק שהם מתחברים אל התורה עצמה. כי תמצא בתורה שמצות עשה הם רמ"ח כמנין אבריו של אדם, ומאחר שהמצוות כמנין האברים, אם כן יש למצוות יחוס אל האברים. והרי החכימה הטבע לתת לאברים את שמירתם שלא יתקלקל האבר, כמו שתראה העינים שיש להן כיסוי כן צריך שמירה למצוות האלקיות... (באר הגולה א)
ועוד תדע להבין ענין המחול, דע כי השמחה היא כאשר האדם בשלימותו, ואין שלמות רק אל הנפש ולא אל הגוף החמרי, מצד שהגוף החמרי הוא בכח ולא בפועל, ואין בו שלימות כלל במה שאינו בפועל, ויש לו כבידות הטבע, ואדרבא, מצד הגוף החמרי שהוא בכח ימצא התוגה... (שם באר ד)
...אבל עיקר עושרו של אדם כאשר יש לו בית הכסא סמוך לשולחנו, ויש לו גוף נקי, שאין גופו בעל זוהמא, שהוא נגד האדם. ויש לך לדעת כי הגוף הוא קנין הנפש כמו האשה שהיא קנין האיש... ודבר זה ראוי שיקרא עושר כאשר יש לו גוף נקי, כי הגוף קנין הנפש... (נתיב העושר ב)
ופירשנו כי ערך ד' מלכיות אל מלכות ישראל כערך החיה אל האדם, וכמו שהחיה כוחה מצד גופה, ואם אין באדם הכח השכלי אינו יכול לעמד נגד החיה מצד כחה הגופני הגדול, כך האומות אם אין לישראל מעלתם האלקית הנבדלת אינם יכולים לעמוד נגדם מצד גודל כוחם. אמנם כמו שכל גוף הוא בעל תכלית, כך אל כח האומות קץ ותכלית, אבל השכל הנבדל מגשם אינו בעל תכלית, ולכן אין למעלת ישראל, שהיא מעלה אלקית קדושה, קץ ותכלית... (נר מצוה)
...והנה כתר כהונה שנתן השי"ת לישראל הוא כנגד מה שבאדם קדושה בגוף, ולכן המומים פוסלין בכהנים מפני כי הכהן יש לו קדושת הגוף, וכאשר יש מום בגוף פסול לעבודה. ומזה תבין מה שאמרו בכתובות שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, ומה ענינם יחד, אבל פירושו כי האשה היא גם כן גופנית יותר מן האיש, כי האיש דומה לנפש שהוא מושל, כדכתיב ואתה תמשל בו (והוא ימשל בך), והאשה דומה לגוף, ולכך כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים. אמנם ראוי לך להבין דבר זה שאמרנו, כי יש לכהנים קדושת הגוף, שהכונה בזה, שהגוף שלהם נמשך ממדריגה עליונה אלקית, כי גם לגוף האדם יש מדריגה עליונה כאשר תדע ותבין מן רמ"ח אברים של אדם, והכהן שהיה כהן צדק ראשון הוא אברהם אבינו, ואמר הכתוב עליו "אתה כהן לעולם", ומספרו רמ"ח כמספר אברי האדם. וכל אלו דברים מופלגים בחכמה... (דרך חיים פרק ד יג)
...ויש לך לדעת מן הדברים אשר בארנו למעלה אצל כל מי שמעשיו מרובים מחכמתו, שהכל נמשך אחר גוף האדם, שהוא נחשב יסוד ועיקר האדם, וכאשר היסוד הזה הוא לפי מה שראוי להיות מסולק מן הפחיתות, אחר כך הוא מוסיף ומתעלה מעלה מעלה עד שקונה מדריגה העליונה. ודומה דבר זה אל השורש מן האילן שהוא חזק שהוא גדול ומתעלה מעלה מעלה, אבל כאשר אין מעלתו מצד השורש רק עיקר המעלה מצד שהוא מקבל מדריגה עליונה ואין לו המעלה מן השורש, דבר זה אינו נחשב מעלה, וברוב הוא מגיע אל החסרון לגמרי... (שם פרק ה ב)
ברוך אשר יצר את האדם בחכמה, רצוני לומר שיהיה האדם חכם ומשכיל בגוף זך ונשמת ש-די שוים יחד לטובה, יהיו דבקים בה' וחי לעולם, כי לתכלית זה נברא. אמנם האדם קלקל ונעשה הגוף עכור, חרס מחרסי האדמה, ואין לו תקנה אלא בשבירה זו המיתה, ולא יתוקן לעתיד עד שיבא משיח... ויתייחד הגוף עם הנפש, וגם הארץ שהיא החומר תהיה מלאה דעה, ויקבלו יחד שפע מלמעלה וחי לעולם בגוף ונפש. אמנם נתן לנו השי"ת תורת אמת שעל ידה נזכה לעתיד, ונתן לנו מצוות שהם מורים על זה, והם רושם לזה הענין על נצחיות הגוף כמו הנפש, כי באותן הימים שלמות האדם הוא במין ובאיש... (תורה שבכתב פנחס, וראה שם עוד)
בהיות שנגזרה המיתה על האדם כמו שכתבנו, נמצא שהמורכב הזה צריך להפרד לזמן מה, גם בזמן הפירוד הזה ראוי שיהיה מקום לשני החלקים המתפרדים. והנה הגוף צריך שיחזור ליסודו ותפר הרכבתו ותפסד צורתו, והואיל והיה מן העפר - אליו ישוב. אך הנשמה הזוכה במעשיה, אין לה אלא לצפות עד שיעשה בגוף מה שצריך לעשות, דהיינו ההתכה וההפסד, ואחר כך ההבנות מחדש שתשוב ותכנס בו... (דרך ה' חלק א פרק ג יא)
והנה כמו שהגוף והנפש ביחד עושים המעשים, בין הטובים בין הרעים, כן הגמול צריך שיוגמלו יחד. אמנם בחטאו של אדם הראשון נגזר על המין האנושי כולו מיתה, באופן שלא יוכל להגיע אל הטובה האמיתית בלי שימות. והענין הוא כי נשאב בגוף זוהמא שאי אפשר לו להגיע לדביקות העליונה בהיות זוהמא זו שאובה בו, ואינה יוצאת ממנו עד שימות וישוב לעפר, ואז ינקה ממנה. וישוב ויבנה בטהרה בלי זוהמא כלל, ואז תשוב הנשמה בו ויחיה, ויחדיו יאירו באור החיים לנצח, וזה ענין תחיית המתים המפורסם בכל ישראל. (מאמר העקרים)
...וזה כי האדם נברא כבר בצלם אלקים ודיוקנו בדמות דיוקן של מעלה, ועם כל זה איננה שלימה להדמות לעליון לגמרי עד שישלימנה במעשיו הטובים... ואפרש לך עתה סוד א' גדול, כי במצות יש שאינן תלויות באיברי האדם ומובן היטב איך אינם ענינם שהיו ראויים ליכנס בבנין הגוף, כי הם רק נמשכים מהמאורות העליונים לשלימותם, כגון התפלה והקרבנות התרומות והמעשרות הם דברים תלוים בפעולת המאורות, אך יש מצות שנראה שיהיה ענינם ראוי להמצא בבנין הגוף, כגון התפילין והציצית כי הם אורות נמצאים למעלה כך...
וצריך שתדע כי מציאות האיברים הנמצאים בבנין הגוף גורמים אפילו באיכות הגוף מציאות מה שלא היו נמצאים אילו לא היו האיברים ההם, וכבר דבר זה נראה לעין שבהחסר לאדם ביציו הנה יחסר בחוזק קולו ויחסר ממנו הזקן, ומזה תקיש על השאר, כי אף על פי שאינו נראה לעינים הנה כן יוכל להיות אך בהעלם, כי לא נוכל לראות בעינינו כל עניני איכות הגוף הנסתרות לפנינו. וס"ז הענין כי סוף סדר אין יש אלא עשר ספירות פועלות, והאיברים אשר לגוף אינם אלא ספירות והארות אשר יתפשטו ויעשו איברים ובדרך אחר יתפשטו ויעשו איכות... ואם תחסר בבנין תחסר גם כן באיכות... (אדיר במרום דף ג, ועיין שם עוד וערך מילה)
...ותדע באמת שזהו ענין כתנות עו"ר, והוא כתנות או"ר, כי הקב"ה היה רוצה מתחילה לתקן הנוג"ה הזה על ידי הגוף, אבל מפני חטא האדם לא היה כך ונשאר בבחינת כתנות עו"ר, וה"ס כי הנוג"ה מתפשטת בסוד ר"ע, ויש בה ו' למיתוק רע, ובחינה זו יהיה עו"ר לאדם... והענין, כי בראשונה כשנברא האדם היו העולמות לפי הדרך שרצה בו הקב"ה, והיינו הנוגה שממנו מתפשט הרע, אבל על כל זה היה במדריגה יותר עליונה ממה שהם עכשיו והיו מוכנין לקבל תיקון, והנה גוף האדם היה אז במדריגת כתנות או"ר, וזה כי היה מבחינת מלכות, והיינו עץ הדעת, שאז הרע היה נסתר בעץ הדעת הנ"ל, אבל עם כל זה היה נמצא הרע שם והוא כי היתה מתפשטת הנוג"ה ושאר הקליפות מתאחזים משם, אבל הגוף של האדם היה רק בבחינת קדושה עדיין, שהוא או"ר, וכשחטא אז ירד ממדריגתו ונשאר הגוף במדריגת כתנות עו"ר, והוא שנשאר במדריגת קליפת נוג"ה. אבל לעתיד לבא כשיתוקן הכל הנה יחזור הגוף לכתנות או"ר, אך הנוגה עצמה תתוקן בכח הגוף. וגם בראשונה היה יכול להיות זה התיקון כי הנחש ניתן לו להיות הולך ומפתה, והוא נוג"ה המתקרב אל הקדושה, ואם אדם היה עומד בנסיונו היה הנוג"ה נתקן ונעשה כאור... (שם דף נו)
הכונה העליונה הלא שמעת כבר היותה אך להיטיב אל האדם לזכות במעשיו, במה שיתקן עצמו וישלים בריאתו. כי האלקים עשה הגוף הזה חומר עב וחשוך בלתי ראוי ליאור באור קדושתו יתברך ולבקר בהיכלו מפני מזגו השפל, וזה החושך אשר מוטבע בחוקו של הגוף הזה, הוא השם בקרבו את כל התאוות הרעות השולטות בו, ועושה אותו עלול לכל המקרים הרעים המוצאים אותו.
שנית, עשה את הנשמה הטהורה החצובה מתחת כסא הכבוד, והורידה ונתנה בתוך הגוף הזה לטהרו ולקדשו. וזה שצריך להבין, כי אין הכוונה בביאת הנשמה בגוף להחיות אותו בחיי ההבל האלה, אבל עיקר בואה בו לזכך אותו זיכוך ממש, להעלותו משפל מדרגתו החמרית והחשוכה אל המדרגה העליונה להיות כמלאכי השרת. ודבר זה מצאנו כבר במשה רבינו ע"ה שזכה וזיכך חמריותו עד ששב למדרגת מלאך ממש, וכבר ראו כל ישראל כי קרן עור פני משה, וחנוך ואליהו נתעלו לשמים בגופם ממש שזיככו אותו זיכוך גדול. אך הדרך בו תוכל הנשמה לזכך את גופה הלא הוא במעשה המצות וקיום התורה, וכל מה שהיא מרבה לקנות תורה ומצוות - היא מרבה זיכוך הגוף וזכות לעצמה. (דעת תבונות ע)
כשנרד לפרטיהם של הנשמה והגוף נבין היטב איך כולם תלויים בשורש הזה של שתי המדות שזכרנו. ולא עוד אלא שגזרה חכמתו ית"ש להראות דרכי המדות האלה בגוף ונשמה הבאים על ידיהם. ונמצא שמלבד שהגוף בא בהסתר פנים הוא ועניניו, עוד הוא עצמו בתבונתו וחלקיו ציור מן ההנהגה של הסתר הפנים כולה, והנשמה גם היא ציור מן ההנהגה של הארת פנים כולה. הוא דבר פרטי לדיוקנו של אדם, שנאמר בו בצלמנו כדמותנו, שמראה בתבניתו סדר המדות שלו יתברך.
ותראי שאין מציאות הגוף אלא חשוך, כי אפילו שיגיע לזכות היותר גדולה שאפשר להמצא בו, על כל פנים צריך שיבדל מן הנשמה, כי הוא מצד עצמו חשוך, הבא מהסתר פניו יתברך, ויפול בו הזכוך עד שיהיה הפרש מעט בינו ובין הנשמה. אך על כל פנים, הנשמה תהיה נשמה, שאין שייך בה הפסד כלל, והגוף אדרבא, דבר הנפסד לפי טבעו, אלא שהגיע להזדכך.
ותראי עוד שהגוף יש בו חילוקי אברים וחלקים, כל אחד לתשמישו, העין רואה ולא שומעת וכו', מה שאינו כן בנשמה, שכל הכחות יש בה, אבל בלא חילוק אברים, אלא כולה בכל חלק... כי בכל המדות המעולות אשר נבחנים בכבודו יתברך בהיותו פועל לפי ערך נבראיו, כך נמצא חלקים בדמות האדם הזה. דרך משל, עין תחת עין השגחתו, כענין שנאמר "ארדה נא ואראה". אזנים נגד מה שהקב"ה יושב ומקשיב תפלותיהם של בני האדם... כן כל שאר חלקי הגוף מתבארים על פי זה, מקבילות תמונותיהם וענינם למדותיו יתברך שהכין לפעול את נבראיו. ועשוי גופו של אדם ימין ושמאל, שתי עינים וכו', כמו שגם מדתו יתברך כפולה, אם לשבט אם לחסד...
ותראי כי הלא הכוונה היא להגביר הנשמה על הגוף ולזככו, כדי שגם הא-ל יתברך ימוד לה כפעלה, להיותו מגלה גם כן שלימותו לתקן כל מעוות וכל חסרון בעולם. והגוף מוכן לפורענות עת אשר שלט באדם, כי כן יסתיר הקב"ה פני שלימותו, וישאר האדם והעולם תחת דתי הגלגל המתהפך בכל מסיבותיו כדין כל בני חלוף שהזמנים משתנים עליהם... ויש בנשמה מה שראוי בשלימות להשלים כל חסרון אם יזכה האדם ארחו ונתון כתר מלכות בראשה...
עתה נבין זה הענין עצמו בגוף ונשמה, כי הגוף הוא בעל חלקים ואברים פרטיים בתשמישים פרטיים מוגבלים. אבל הנשמה לפי עצמה ענין אחר, חוץ מכל עניני הגוף לגמרי, וכל דרכיה אחרות אפילו בעניני ההרגשות עצמם. אבל לפי שהיא עושה את כל מעשי הגוף בהיותה בתוכו, היא השומעת באזני הגוף, הרואה בעיני הגוף וכיוצא בו, על כן נקראת רואה, שומעת וכו', אבל לא שיש בה הדרכים האלה. כי אף על פי שהיא הרואה את הדברים כמו שבני אדם רואים באמת, ולא הגוף שהוא דומם, לא שזה הוא דרך ראייתה כלל, כי לה דרך אחרת משונה לגמרי מכל תשמישי הגוף, והוא דרך שלא יכול האדם להבחין בהיותו בגוף. אבל לפי שהיא אוחזת בחוק העין ההיא לראות לפי החוק החקוק בו, על כן נאמר שהיא הרואה. אך כלל הוא שהנשמה מין נברא אחר לגמרי מכל דרכי הגוף, אבל נברא בחוקה לעשות כל מה שמורגש באברי הגוף, על כן מתייחסים כולם אליה, והרי זה ממש כענין השלימות שלו יתברך לגבי המדות הפרטיות אשר רצה בם, כי אין לשלימותו שום ענין מן המדות האלה כלל, אבל רצה בם מוגבלות ומשוערות בשיעור שרצה... (שם פ)
עוד יש לנו מקום הבחנה במה שבין הכח הזה לתחתונים עצמם. פירוש, כי הנה האדם בנוי מגוף ונשמה, וידענו שכל תנועות הגוף נולדות מן הנשמה, אמנם יש לנו לדעת גם כן איך מתיישבת הנשמה בגוף עצמו ואיך פועלת בו להוליד בתנועות ההם בגוף. וכן יש לנו עוד לדעת עניני הכח של התחתונים עם התחתונים. ואודיעך ענין עמוק בזה, והוא כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות, ואמנם העונות של בני האדם מרחיקים הכבוד מן התחתונים, ולהיפך, הזכויות משכינים הכבוד בתחתונים... (שם קס)
...אבל האמת הוא, שהתיקון הגדול שיתוקן בימות המשיח במהרה בימינו הוא תיקון הגוף מלבד תיקון הנשמה, וה עיקר גדול, כי באמת בזה תלוי הרבה תיקון העולם, כי זה נתקלקל בחטא האדם, ואחריו נמשכים שאר הקילקולים. והנה הנשמה נאמר בה "בני אתה" (תהלים ב'), אבל הגוף שכבר נתקן נאמר בו "ויאמר לי עבדי אתה" (ישעיה מ"ט), כי האמת תפארת הקדושה תגדל בגוף מבנשמה, כי הלא על כן שולחה הנשמה בעולם לתקן את הגוף העומד במדרגה התחתונה. והנה בהיות הגוף נתקן נאמר בו (ישעיה מ) "וראו כל בשר יחדיו", והוא עצמו יהיה מזהיר כאשר קרן עור פני משה... והנה לעתיד לבא יגלה זה האור הגנוז, כיון שאין עוד קליפה ורשעים, והוא שנאמר "קומי אורי כי בא אורך" (ישעיה ס') ולכן ימשך האור הזה אל ישראל ויהיה גופם זך מכח האור ההוא. (מאמר הגאולה)
כל אוכליו יכרת - ...ויכרת לשון יחיד להעירך על פירושנו שהכרת הוא שיסתלק חיונית המאיר בשורש נשמתו ונכרת השורש ההוא, לזה אמר לשון יחיד, ואמר אוכליו לשון רבים, לצד שהנהנים מהאכילה רבים המה, כי חיוניות הנדבק בשורש עליון יש תחתיו הכנות כדי שיוכל עמוד ביחד עם הגוף, כי הגוף הוא חומר גשם, וברא ה' בו כח המניע והוא הנפש שתכונתה היא נוטה אל הגשם ויתאו למטעמותיו, ובראם ה' ב"ה בתכונה זו כדי שיתמזג עם הגוף, והוא מוכן לבחינת הנשתוה לרוח, והרוח הוא מוכן לנשמה, והנשמה הוכנה להשרות שכינתו על הראויה... ובבחינת העונש שהוא הכרת אין נכרת אלא חוט הנשמה הקשורה למעלה ובזה יבשו כל הענפים, לזה אמר לשון רבים (אוכליו). (ויקרא יז יד)
...וירד מצרימה, פירוש ממקום שבא בו היצר שהוא גופו של אדם הוא מצריו של היצר הקרובים אליו, בסוד ונחש עפר לחמו, וחפצו באשר יחפוץ מדברי עולם הזה ומטעמיו אשר התעיב ה', כי ד' יסודות שבו הן היום אחר חטא האדם נגשמו ונטמאו, שלסיבה זו גזר ה' מיתה להאדם, ובזה נשמעים דבריו ופיתוייו ליסודי האדם, גם יקרא הגוף מצרימה לפי שמצר לנפש בתאוותיו, ואומר ויגר שם כי בתחילה נכנס כגר... (דברים כו ה)
לחנט את אביו - ...אולם יפלא אם נהגו כן מצריים כפי אמונתם בעת ההיא, איך נהג בו יוסף בגוף הקדוש של אביו? דע כי הקבורה היא לצורך המת שיתבלה הגוף בעפר, מפני שהגם שהנשמה האלקית אשר באדם תתפרד מן הגוף תיכף אחר המות ותשוב אל שרשה, הנה נפשו ההיולאנית הנקראת בשם רוח היא לא תתפרד תיכף, כי האדם בימי חייו יעשה בה מלאכת האלכימיאה להפכה אל עצם רוחני נבדל על ידי העיון והמעשה, שעל ידם יותכו החלקים החומריים מן הרוחניים, ורוחני קנה גם כן הנצחיות. אולם לא כל אדם יצליח לעשות מלאכה זו בשלמות, כי הנפש הזאת שנולדה עם החומר והתערבה עמו תמיד לא תפרד מחברתו בקל... ועל כן גם אחרי המות חלקים אלה הרוחניים עדן לא נפרדו מן הבשר עד ישוב העפר על הארץ כשהיה, כי אז גם הרוח תשוב לרוחניותה... ואצל יעקב היה בהיפך, מפני שנפרדו כל חלקי הרוח בחייו ונשאר הגוף טהור, לכן חנט אותו שישאר קים כלבוש טהור, שהתלבשה בו הנפש האדירה הזאת שנקראה בשם ישראל, כי שרה עם אלקים ועם אנשים ונפרד בחייו מן גופו... (בראשית נ ב)
...חז"ל אמרו שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש, והוא דלא כרע במודים. כבר בארתי בפירוש בראשית (ג' י"ט) שהענין שקרה לאדם הראשון נוהג גם בזרעו אחריו, רק מה שהיה באדם בג' גופים, אדם אשה נחש, נוהג היום בגוף אחד, שהנשמה העליונה שנתנה בו וכחותיה שהם השכל ובינה הוא האדם, והגוף שלו הוא האשה, וכחות הגויה שמצד היצר הרע הם הנחשים אשר באדם, והנחשים האלה יטילו את ארסם בגויה ויפתו אותה אל התאוה והמותרות וכל דבר פשע... והוא דלא כרע במודים, שאם ישוב ויתודה ויודה לה' אז ישוב להיות אדם מדבר משכיל... (במדבר כא ז)
לחנט - ...לדעת המצרים הגוף הוא האינדיבידואלי, ואילו הנשמה נודדת מגוף לגוף ואפילו לגוף בהמה. לדעת היהדות הנשמה היא הקיימת וחוזרת אל מחצבתה, ואילו הגוף הוא הנודד ואין לו עוד שייכות אל הפרט, ולהיפך, מצוה היא להביאו בהקדם במגע עם האדמה המפררת אותו. אולי זהו הטעם לחניטה והבנינים האדירים שהקימו המצרים לשם שמירת הגוף... (בראשית נ ב)
במדרש פתח האהל... ובמשנה חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, דכתיב "כי בצלם אלקים עשה את האדם", וקשה דמביא זה הפסוק, והלא מתחילה כתיב "ויברא אלקים את האדם בצלמו". אכן פירוש המשנה כי ודאי עיקר הבריאה בצלם אלקים היא הנפש והנשמה, אכן גם בצלם הגוף נמצא לבני ישראל התקשרות ודביקות בציור הפנימי, והוא באמת על ידי המילה שנתן הקב"ה לבני ישראל, וזה שהוכיח מדכתיב "שופך דם האדם וגו' כי בצלם אלקים עשה", מוכח כי בגוף נמצא גם כן זה הצלם, אך הוא נסתר כמו שכתוב "אשר צפנת ליריאיך", כי הערלה מכסה, ולבני ישראל ניתן כח להסיר זו הערלה ולהתגלות להם צלם אלקים... (וירא תרמ"ח)
במדרש ומבשרי אחזה א-לוה, כי זה עיקר עבודת האדם לזכך הגוף. והאבות נזדככו כל כך עד שנעשו מרכבה גם בגופם... וכן בכל איש ישראל על ידי המילה יכולין לזכך הגוף, וכן בכל המצות... אבל מילה היא כלל כל המצות, וזה שאמר "מי יעלה לנו השמימה" ראשי תיבות מילה, כי רוח בני אדם עולה למעלה, אבל על ידי המילה יכולין להעלות גם הגוף... וזה עיקר יגיעת האדם... על ידי ביטול הבשר, כמו שהוא במילה שמחסר בשרו לשם שמים, ועל ידי זה זוכה לתקן גם הגוף... (שם תרנ"ט)
בפסוק וידו אוחזת וכו', כי ב' השמות יעקב וישראל הם בחינת תיקון הגוף, אשר על זה צריכין להלחם עם עשו, כמו שכתוב "והידים ידי עשו", פירשנו שהוא הגוף, שהוא יד וכלי ומקום אל הפנימיות, והוא בחינת תפילין של יד, דכתיב ביה וקשרתם, שצריך קשירה, ואחר כך בא לבחינת ישראל שהוא בחינת הנשמה והפנימיות, ושם לא יש מגע נכרי... (תולדות תרמ"ט)
בפסוק וירכב אותו במרכבת המשנה... כי הלא הקב"ה הרכיב הנפש בגוף, אם כן הוא כלי מוכן לקבל ציור הנשמה... וזה מדת הצדיק לקשר הגוף בנשמה, שכן גם בגשמיות על ידי אבר הברית נמשך הנשמה בולד הנולד ממנו. וכן בחינת השבת לחם משנה ומקשר גם הגוף אל הנשמה, וזה כפי הכנת האדם בימי המעשה. והנה נר שבת הוא הארת הנשמה שנקראה נר ה' נשמת אדם, ונר חנוכה הוא הכנה בימי המעשה, כמו שרמזו חז"ל "טבוח טבח והכן", כי הגוף צריכין לחנכו, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו", זה בחינת ימי המעשה, ועל ידי זה גם כי יזקין לא יסור, פירוש בבא השבת בחינת עתיקא קדישא יהיה גם להגוף חלק בזה על ידי החינוך בימי המעשה. (מקץ תרס"ב)
לפרשת המן, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו', בר"מ אלשיך ז"ל כתב כי כמו שהנפש יש לה חיות על ידי מזון הגוף, מכח השיתוף שיש לנפש עם הגוף, כמו כן נוכל להבין כי יוכל הגוף להתקיים גם כן במזון הנפש מכח השתתפות הנ"ל. ואמת שכן הוא כפי האדם, כשהגוף הוא טפל להנפש ממילא ניזון הוא במזון הנפש. וכענין שכתבו חז"ל חסידים הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן, כי האמת כך הוא שהנפש הוא העיקר, ונמשך קיום הגוף ממילא... (בשלח תרמ"ט)
בענין המן למען יראו את הלחם וכו'... ואפילו האוכל בלי דעת מכל מקום מקבלין חיות הגוף והנפש, אך הגוף בקבע והנפש במקרה, ואינו נקרא שביעה רק שמתקיים ממילא דרך חיבור שיש לנפש עם הגוף, כמו שקשר הקב"ה הרוחניות בגשמיות, וכמו כן הצדיק שאוכל לשובע נפשו מקבל חיות הנפש בקבע והגוף במקרה, וכן היה באוכלי המן שהיה להם פקיחת עין השכל וסתימת עין הגשמיי, לכן לא היתה שביעה לגוף רק לנפש. ובאמת לא היו מוכנים לאותו הלחם עד אחר יציאת מצרים שנעשו בני חורין, כמו שכתוב אשר האכלתי אתכם וכו' בהוציאי אתכם מארץ מצרים, שזה עיקר החירות שלא יהיה נפש מקושר אל הגוף, ואז יכולין לראות בעין השכל... (שם תרנ"ד)
בענין קביעות הימים למשתה, נראה כי בימים הללו יש תיקון לבחינת הגופים, דאיתא רחל תפסה פלך שתיקה, וכן בנימין ישפה ואינו מגיד, וכן אין אסתר מגדת. ואיתא לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, שזאת הוא תיקון הגוף על ידי השתיקה, ורמז לזה יין, דאיתא כשם שקול ודיבור יפה לבשמים כן קשה ליין, עיין שם במנחות במשנה שהיה הגיזבר מושך היין בשתיקה. ונראה שהם ב' מיני חכמות, חכמה שבראש בחינת הנשמה, והוא בחינת הריח... ויש חכמה הבאה על ידי תיקון הגוף, והיין מפקח הגוף, כדאיתא בפסוק "ותירוש ינובב בתולות", והוא בכח השתיקה, כי תיקון הגוף על ידי הצמצום לעצור במילין שלא להגביר כח הגוף על הנשמה, ואז זוכה לחכמה ונעשה כלי אל הנשמה... (לפורים תרמ"ח)
בפסוק כמעשה ארץ מצרים וכו'... וצריכין גאולה בכל יום והוא על ידי המצות שמאירין לאדם, כדאיתא במדרש מי שעושה מצוה כאילו הדליק נר לפני הקב"ה ומחיה נפשו שנקראת נר, והיינו דכתיב "וחי בהם", שכל אבר מקבל חיות על ידי המצוה המיוחדת לו, ומעלה ומתקן אותו האבר... (אחרי תרמ"ט)
לפרשת ציצית... דקשה להבין איך על ידי מעשה גשמי של המצוה יתעוררו הנפשות, דכתיב למען תזכרו וגו' והייתם קדושים וגו'. אבל באמת יש שורש מכל מצוה בנפש ישראל, כמ"ש רמ"ח אברים ושס"ה גידים נגד תרי"ג מצות, אך על ידי הקיום של מעשה המצוה מתעורר הארת השורש שנשרש בנפשות בני ישראל כנ"ל. והנה הגוף הוא רק מלבוש אל פנימיות הנשמה, ולאחר פטירת האדם יתלבש בלבוש עליון, והוא עיקר המלבוש, וגוף האדם מפסיק בין הנשמה למלבוש העליון, וצריך האדם לידע ולהשתוקק למלבוש העליון, והטלית רמז למלבוש הנ"ל... וזה שאמר וראיתם וכו' וזכרתם וכו' ולא תתורו וכו', שלא לתור אחר מלבוש הגוף, וכפי התרחקות מהגוף באין לזכירה פנימיות אחר כך, שהוא התעוררות הנשמה הטמונה בגוף עד שזוכין להתקדש. (שלח תרל"ח)
וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה פירש על פי דברי הרמב"ן בטעם המצוה שאסורה גדידה ושריטה על המת... אך עדיין יש להבין תינח הנפש, אבל הגוף יורד לקבר, והרי הוא קורח וגודד על אבדן הגוף, ולמה אסרה תורה. והתירוץ לזה דהאדם צריך שלא ישגיח על הגוף, שאין לגוף מעלה מצד עצמו, אלא שהוא נרתיק וצורך הנפש, ומאחר שאין מגיע היזק לנפש אדרבה מתעלה בתוספת מעלה בעלמין עילאין טבין ושפירין, אין להראות צער יותר מדי על ידי קרחה וגדידה על העדר הגוף. (ראה תרע"ה)
וגם בגלוי עצמו הלא ידענו כי כח האיברים אינו עצם האיברים, וזהו בזולת הנפש שהיא בעצמה יחידה וכחותיה מיוחדים בה ונעלמים לגמרי, וכח זה של גילוי כחותיה באברים הוא כח בפני עצמו נעלם כולל גם הוא כל כחות הנפשיים כולם ובתוכה הנפש מתלבשת ומגלה כחותיה על ידי האברים בפועל, שהנפש עצמה יחידה ובמה נשתנו הכחות שבאבר זה פועלת הראיה ובאבר זה השמיעה, ואם מצד הגוף הרי הגוף הוא גוש עפר מן האדמה ואין לו שום כח בסבוב שינויים האלה, על כרחך שיש עוד איזה כח נשוא הגוף המכה כל אבר פרטי ממנו ואומר לו גדל... וכח זה הוא המחולק לכל אותם חלקים שונים ואחריו נמשך המעשיי, והנפש היא ממילא נראית כפי המושג שנתפשת בו, וכח זה הוא המחלק את הנפש כפי חלקי הלבוש ההוא שהיא מתלבשת בו. (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד סא)
...והיינו ד"כל בשר" נקרא הגוף, והא הגוף גם כן מלא קדושה ויבא להשתחות, ועל כן לא נאמר כל רוח או כל נשמה, כמו שדקדק הזוהר הקדש, ועל כן עמלק ועשו שמקטרגים על קדושת גופי ישראל נופלים ביד זרעו של יוסף שמברר שכל גופי ישראל מלא קדושה, דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק... (פרי צדיק תרומה י)
העולם סוברים כי מחלה היא רק חולי הגוף, אבל חסרון הנפש אין זה מחלה רק חסרון נפשי, ולכן על חולי הגוף הולכים למרחקים לדרוש אל הרופאים, מה שאינו כן על חסרון נפשי, והאמת נהפוך הוא, אברי הגוף הם מלבוש לנפש, ואם גם למלבוש דורשים כל כך בכל מאודם, עיקר האדם, שהוא הנפש כמה צריך לדרוש ברופאים... והנה מקרא מלא דבר הכתוב, "בנים אתם לה'" וגו', ואין לכם להצטער על דבר שאני עושה, כי בודאי לטובתכם הוא. ומהו הדבר ששייך לכם, יראת שמים, דהיינו רפואת הנפש, שנאמר "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י'). לפי זה על צער הגוף אין מה להצטער באמת, כי זה שייך להקב"ה, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד.
רוב האנשים אינם אוהבים אלא את גופם ולא את נפשם, כי אין להם במה להבחין תענוגי הנפש, ויסורי הגוף הוא מרגיש, כי הוא אוהבו העז. ואם ילך אל חכם לבקש עליו רחמים, אין זה אלא ככל הדברים הרחוקים שבשביל אהבת הגוף מקרב הרחוקות. כללו של דבר: חסרון הגוף צרה גדולה היא בעיניו, ולא כן נפשו. שלימות הגוף הכל מעט בעיניו, כי בטן רשעים תחסר. והצדיק להיפך, אינו אוהב את גופו הפחות, רק נפשו הנכבדת, ואם חס ושלום יארע לו דבר יתלה בעונותיו המרובים, וכל דעביד רחמנא אין לו שום ספק דלטב עביד, ומקבלו בשמחה, וידע בהבנה כי "בנים אתם", והאב יודע טובת בנו הקטן יותר מהקטן עצמו. ואם נחלץ מצרה ישמח מאד, בהיפך מהאיש הפשוט הנ"ל, כי יש לו התקרבות מאב רחמן שהוא כל יכול, והוא הצליח למצא חן בעיניו... (חלק א קכב)
ואמרנו טעם על זה, כי הנה לעומת מה שהאדם אוהב את עצמו, כשיעור הזה הוא מרוחק מהשי"ת, כי אי אפשר להתקרב אל השי"ת רק על ידי הנפש, וההכרח לשנא עניני הגוף לבד מה שצריך לעבודה, ויכנע הגוף לנפש, ואז יהיה נעימות נפלא לשניהם לגוף ולנפש, והתאוה מרבה אהבת הגוף בטבע, ואם כן הוא מרוחק מידיעת אלקים, והרחוק מידיעה רחוק מהשי"ת... ואם כן יש לאדם לטכס עצות בנפשו איך לשנא את הגוף בלי השתעבדות לנפשו, ואז ייטב לשניהם... (שם קכה)
אם תבקשנה ככסף וכו', בלי מילי דעלמא לא נבין מילי דשמיא. אדם לא יעשה עסק אם אינו מבין, ולא יסתמך בעסק על שונאו, ובמילי דשמיא יסתמך על הגוף העכור, שאין לו חפץ במילי דשמיא כלל, ורוצה בחופש טבעו הרע, ועל ידי מחשבה בהמית עושה מילי דשמיא לאות כי לא יבין יראת ה' כלל, שאז לא היה סומך על הגוף.(שם ר)
עד מה כבודי לכלימה... וכן גוף ונפש הגוף הוא בזוי וגם אינו שלו, והנפש מכובדת, והיא שלו, כי תלך עמו בעולמו לעד. וכשיצטרך להוציא מעות על הגוף היה לו להצטער הרבה, מה שאינו כן הנפש, היה צריך ליתן בעדה צדקה, גמילות חסד וחיזוק התורה, והנה אנו רואים ההיפך ולמה הוא, כי האדם צריך לעמול להבין מהי הנפש, שהיא רואה ואינה נראה, אבל הגוף מורגש בלי יגיעה, וידוע לו והוא כשלו ומוציא עליו בשמחה ממון רב... (חלק ב קנה)
"רוח איש יכלכל מחלתו ורוח נכאה מי ישאנה" (משלי י"ח). פירוש כאשר יחלה הגוף הנפש תסבול חליו, תעזור לו ותסעדהו כאשר תדבר אל לבו ותנחמנו, אבל כאשר הנפש חולה ונכאה מיגון ודאגה, מי ינחם הנפש? הנה הדאגה ומרירות הלב יכבדו מחולי הגוף... (שם רצה)
ואמנם הלא רואים אנו שענין הברכה מקושר עם כחות הגוף והחומר, ממה שמצינו שבשעת הברכה משים המברך את ידו על ראש המתברך, כי ההתקרבות הגופנית פועלת הרבה להתקרבות נפש המברך למתברך בשעת הברכה... וזה מפני שכל עניני הנפש של האדם, אף היותר נעלים, צריכים לחדור דרך כחות הגוף, שבהם מתלבשים כל הכחות הנפשיים של האדם, כל זמן שהוא מלובש בחומר. ועד כמה מקושר כח הברכה והשפעתה גם עם עניני הגוף ותנועותיו החמריים, אף היותר קטנים, נוכל להתבונן ממה שמספרת לנו התורה שכשחפץ יעקב להגדיל ברכת אפרים על ברכת מנשה שכל את ידיו והניח יד ימינו על ראש אפרים...
וזהו כי אף שענין הברכה הוא ענין נפשי ומרומם, קשור בנשמתו של האדם, שבשעת הברכה נפש האדם מתרוממת ומתאחדת בשרשה עם המקור שמשם נמשך שפע הברכה ומניע הוא את כחות השפע להמשיך זרם ההטבה האלקית באמצעות נפש המברך למתברך, בכל זאת הם עוברים דרך כחות הגוף והחומר ומקושרים עמהם... ודרוש שכל כחות האדם ימצאו במצב של שמחה והתעלות יתרה ויהיו מלאים אהבה למתברך... (חלק א עמוד קצב)
והאומנם, כי הגוף באמיתו אין אתו כל הגשמה, הגוף בתקונו ושלמותו הנהו אמנם עצם רוחנית, עצם חכמה, כמו הנפש, כי הרי פרוזדור הוא פרוזדור להנפש, וכל ההגשמה אשר אנו רואים בהגוף, הנה זאת כי אם הנהגה כזאת, הנהגה של הגשמה, שתי הנהגות האדם, הנהגה של נפש, והנהגה של גוף, אבל הגוף בעצם הנהו רוחניות ודאי, הלא גופו שלאדם הראשון בגן עדן היה, ותפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה (תנחומא אחרי ב), ומה שאנו אמנם מוצאים הגשמות בגוף אינם כי אם מאשמתנו אנו, אנחנו הוא אשר פעלנו כל זאת, אבל לא מעצם מציאותו... (דעת תורה ויקרא עמוד קעג)
ובציור, מסילת הברזל המתקיימת מהרבה קרונות הנמשכים על ידי קטר אחד, הנה הקטר רץ במהירות הכי גדולה, וכן כל הקרונות הנמשכים אחריו רצים יחד אתו בכל המהירות, כמו אותה המהירות של הקטר, אבל סוף כל סוף הם כולם רק מציאותים של נסרכים ונמשכים, אבל לא מציאותים של רצים-עצמים. הקרונים הלא אינם קטרים! כן הוא בענין הגוף. אמת הוא כי הגוף רץ יחד עם השכל, יחד עם הנשמה, בכל המהירות בכל האהבה והתשוקה, מושל הוא השכל על הגוף והגוף שמח מאד בזה, הילולא וחינגא ממש, אבל סוד הדבר הוא, כי כל זה אינו אלא מציאות של הסרכה והמשכה, מציאות של "זה מזה", מתהלך הוא אחרי השכל, אבל לא הולך מאיליו, אין הוא קטר...
והדבר מבהיל נורא... אחרי התבטלות הגוף במדה כה גדולה, וסוף כל סוף עדיין לא נתבטל בתכלית, עדיין הוא רק נסרך לזולתו ולא "נושא את עצמו", ועל כגון דא ודאי נאמר "יבטלו שלמה ואלף כיוצא בו", אם לא נושא את עצמו אין חוזק ואין קיום. ואלא מה, הוא הסוד הגדול והנורא של "וכולם מקבלים", כי הגוף עליו להתהוות בעצמו קטר, צריך הוא הגוף להיות "נושא את עצמו", כל הענינים צריכים לצאת מצד הגוף עצמו... והתהוות עצמות קדושת הגוף, זה לא יתקיים לא בשכל ולא בחכמה, לזה צריכים מהלכים ודרכים אחרים לגמרי, הם סוד דרכי התורה סוד "לא ירבה"...(שם עמוד ריח)
כאשר אנו רואים לפעמים לאיש אחד מגודל בבית מתעסק בכל, ואחרי כן כאשר יבאו לו אנשים לשאול ממנו דבר או לבקש ממנו דבר, וישיב כי איננו יודע מאומה ממה שבבית, הלא לצחוק יחשב לעין כל. אכן המבין יכיר מתוך חסרונותיו את רב שבחו, רצוני לומר כי מזה יכיר כמה הוא כפוף לאדון הבית ועבד נאמן הוא נקרא. כן הוא בענין הגוף ונפש אשר נזדווגו ונתחברו יחד. לכאורה יראה מהגוף שפלות רב כי אינו יודע ואינו שומע ואינו רואה מאומה אף כי הוא מתגדל בבית. אכן מתוך גנותו באנו לידי שבחו, מפחיתותו ושפלותו הרב עד אין שיעור, זאת הכל אות ומופת גדול כי עבד מלך הוא ושזהו שבחו וגדולתו. דהיינו ענין הפיתוי אשר יראה בהגוף, הלא אין לך גנאי גדול מזה, "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד), הוא מאמין לכל מה שיאמרו לו, אין דבר שלא יתן לו אמונה. וזהו ענין "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם" (דברים י"א), רוצה לומר מהפיתוי תוכל לבא אף לעבוד עץ ואבן ממש, האין גנאי גדול מזה. אכן כאשר נתבונן בהכח הזה נראה כי זהו שבחו, דהיינו כי יש בו כל התכונות של עבד נאמן לאדונו להמשך אחריו אף בדברים קלים... וזהו אות כי באמת הוא פלג גופא בלתי הנפש, הוא והנפש כשיזדווגו יחד אז כלי שלם הוא ובלתי הנפש הוא חסר ממש, בלתי הנפש הוא אינו יודע מאומה... (דעת חכמה ומוסר ג סד)
...התורה הרבתה וכתבה ד' אזהרות כנגד התריסין וכנגד הסוסים וכנגד קולם וצוחם. התורה ירדה כל כך במחלת הגוף וכוחותיו, וצותה אותנו לשמור אותו מכל דבר העושה עליו רושם, ועל כל דבר רושם הקפידה התורה כל כך לבל יקל בזה, עד שכתבה לכל דבר אזהרה מיוחדת, אין זאת כי אם תורה מן השמים, הוא הבורא הוא המבין ואיך לא נבוש ולא נכלם כי אנחנו דשים על זה בעקבותינו... (שם רעז)
הגר"א כתב כי מה שאנו מבחינים עכשיו כגשם לא היה לפני חטא אדם הראשון כלל, ואשר נבחין עכשיו כחמריות שברוחניות היה אז נבחן כגשם. הענין הוא, שאנו מבחינים כגשם מה שמורגש בחושים, אך את הנפש נבחין לרוחניות עם כל שאיפותיה הגשמיות ומדותיה החמריות. קודם חטא אדם הראשון היה לכל זה מבט אחר, הן אם יראה איש מלאך שלבש צורת אדם בעל גוף, אף שבודאי אפשר למשש את הגוף הזה מכל מקום אינו אלא לשעתו, ואינו מציאות ממשית, ובודאי לא יקראו לזה חומר וגוף, אלא "כאילו גוף", וכן היה המבט על עצם הגשם שאינו כלום ממשי, רק ציור של "כאילו". ומה היה נבחן אז כגשם, רק החומריות שבנפש, שליטת היצר להביא התאוה לתוך נפשו של אדם לאכול מעץ הדעת, בחינה זו נקראה גוף.
מיתה לפי מבטנו היא הסתלקות הגוף וחורבנו, לפי המבט ההוא אין זו מיתה כלל, אך המיתה היתה, אם אחר שפשט הגוף נשארו בנפש מהמדות הגופניות, כי זה חורבן לנפש. האדם הצדיק המתגבר על כל תאוותיו אינו מת כלל. כיון שכן, אילמלא חטא אדם הראשון, הרי בבחירה הטובה האחת היה מגיע תכף לשלימות ופושט את לבושו המדומה ונכנס לעולם הבא בכל כחות החמריות שבנפש, כי הרי נפשו טהורה ושלמה, ואין בה ניצוץ מזוהמת תאוות העולם הזה, ונשארו בה מכחות העולם הזה רק הבחנת השכל והזמן... זהו שאלמלא חטא היה נכנס בגופו לעולם הבא. ואל נתמה על שאנו קוראים לצד התחתון שברוחניות "גוף", שזה מפורש בספרי האזינו, שהמלאכים גופם ונפשם משמים, והאדם נפשו משמים וגופו מהארץ. ביאור הענין, שבחינת הסתר הרוחניות שבאדם, גופו, באה מצד החמריות מצד הס"א, וגם במלאכים צד הסתר, שהם מרגישים מציאותם, ואם כן הם בהסתר בהירות הבחנת "אפס זולתו", אבל הסתר זה אינו מצד החומריות והוא גם בנבראים עליונים... (חלק א עמוד רצג)
...לפי ביאורו של רמח"ל, עוג מרמז לכחות הגוף, שבדרך כלל מתנגדים לקדושה, אך יכולים גם לעזור לה, ועל כן אין להרחיקם יותר מדאי. אבל סכנה גדולה מאד בזה, כי האדם עלול לטעות במדת הקירוב והריחוק, ולבסוף הוא ניזוק על ידיהם, וזה ענין "ריש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי" וגו'... (חלק ד עמוד לח)
לפי השגות העולם הגשמי, המושג "גוף" פירושו עצם גשמי מוחשי ולא יותר מזה. אבל במבט הרוחני קוראים "גוף" לכל מה שמסתיר על הרוחניות הטהורה. הרי גם במלאכים אמרו ז"ל (ספרי ריש האזינו) "נפשם וגופן מן השמים". וידוע שאין להם גוף גשמי כלל, אלא הכונה שיש במהותם נקודות הסתר, שיש בהם חסרון והם תאבים למלא אותו. היינו שיש בהם "הרצון לקבל", ו"הרצון לקבל" נקרא גוף בכל מקום. מבחינת עין של מעלה, גם עיקר מהותו של גוף האדם הוא "הרצון לקבל" שלו, וכשאמרו ז"ל "נפשו מן השמים וגופו מן הארץ", פירושו שרצונו של האדם לקבל דברים גשמיים, ומלאכים גופם מן השמים, היינו שרצונם לקבל דברים רוחניים.
גם האוצר ששם נתונות הנשמות טרם ירידתן לעולם הזה נקרא "גוף", (עיין רש"י ע"ז ה', יבמות ס"ג), דהיינו בחינה בהסתר, כי בחינת הזמן המגביל את הנשמות והמחלק את ירידתן לעולם הזה בסדר מוקדם ומאוחר לפי צרכי הדורות הוא הסתר לצורך הבחירה, ועל כן נקרא "גוף" בפי חז"ל.
בהבחנה זו העליונה, מה שאנו קוראים מיתה אינה אלא כפשיטת לבוש. ומהי מיתה אמיתית, אם אחר שפשט לבוש זה נשארו ממדות הגופניות בנפש, כי זהו חורבן הנפש... והפרדת אותן התאוות מנפשו אחת לאחת, כל אחת מורגשת לו כמיתה חדשה, ובכל פעם יש לו אימת מות נוראה כמו במיתה בעולם הזה.
המובן מפשטות הכתובים (מלכים ב' ב') הוא שאליהו הנביא עלה בסערה השמימה, היינו עם גופו, ולא נשאר ממנו למטה כי אם אדרתו. אבל למעלה ודאי לא יתכן שיתקיים הגוף הגשמי המוחשי, כי הרי בהבחנה של מעלה אין גוף זה אלא בחינה בהסתר כנ"ל... אבל הענין הוא, שמי שזוכה לזכך את גופו על ידי השגת האמת לאמיתה בבהירות מופלגת ובגבורה רוחנית מעולה, כאליהו הנביא ז"ל, וזוכה גם בחייו להביט על גופו בעין של מעלה ממש, ורואה שאינו אלא בחינת הסתר שבנפש, וכל מציאותו רק כלי לעולם העליון, אז בהגיעו בסוף ימי עבודתו בעולם הזה לשיא תפארת מדרגתו אז יכול להיות שמציאות רוחנית זאת תפעל גם על המציאות הגשמית, עד שגם לעיני בשר לא יהיה לגוף המוחשי כל שיור למטה... (חלק ד עמוד קנג)