ראה גם: אלקים-דין, השגחה, סייג, תקנות)
דבר אחר עד שלא נחתם דין ישא ה' פניו אליך, ומשנחתם גזר דין אשר לא ישא פנים... עד שלא נחתם דין שומע תפלה, משנחתם גזר דין סכותה בענן לך... עד שלא נחתם גזר דין קרוב ה' לכל קוראיו, משנחתם גזר דין הוא ברחוק... עד שלא נחתם גזר דין דרשו ה' בהמצאו, משנחתם גזר דין חי אני אם אדרש לכם... (נשא מב)
דאמר ר' יוסי ברבי חנינא, מאי דכתיב בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר דלא עבר היאך ישב, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתיישבה... (ברכות לא א)
ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת... (שם לא ב)
...אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אביון ורבי יוסי בר זבידא... וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. (שם לג ב)
...אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו... (שם נח ב)
ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל וי"ח דברים גזרו בו ביום... (שבת יג ב)
מאי נינהו שמנה עשר דבר, דתנן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני, והשותה משקין טמאין, והבא ראשו ורובו במים שאובין, וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין, והספר והידים והטבול יום, והאוכלים והכלים שנטמאו במשקין... (שם, וראה שם עוד)
דתניא יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות, שמאי והלל גזרו טומאה על הידים... והאמר אילפא ידים תחלת גזירתן לשריפה, אלא אתו אינהו גזור ולא קבלו מינייהו, ואתו תלמידיהו גזרו וקבלו מינייהו. ואכתי שלמה גזר, דא"ר יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני... אתא שלמה גזר לקדשים, ואתו אינהו וגזור אף לתרומה... (שם יד ב, וראה שם עוד)
דאמר רב אחא בר אדא אמר ר' יצחק גזרו על פתן משום שמנן, ועל שמנן משום יינן... אלא גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר, ועל דבר אחר משום דבר אחר. מאי דבר אחר, אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. (שם יז ב)
...דבר אחר מנהגו של עולם שר בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואם תמצי לומר מקיימין אותה, בחייו מקיימין אותה במותו אין מקיימין אותה, ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים וגו'. (שם ל א)
אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם הודיעני ה' קצי, אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם... גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. (שם)
בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים, ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה... אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה... (שם לג א)
העושה מצוה כמאמרה... א"ר אסי ואיתימא ר' חנינא אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע. (שם סג א)
אמר ר' יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', מאי טעמא בפרוע פרעות, משום דברכו ה'. (שם קיט ב)
מאי היו עלי לטורח, א"ר אלעזר אמר הקב"ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן. (שם קמה ב)
חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים... (עירובין כא ב, וראה שם עוד)
דלמא לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל דאמר הלכה כרבי מאיר בגזירותיו... (שם מז א)
...אמר לו הקב"ה (להושע) עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך, עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן...
תני רבי חייא מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום לפיכך הגלה אותם לבבל. (פסחים פז ב)
...דכתיב ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לומר הלא ה' בקרבנו לא תבא עלינו רעה, לפיכך הביא עליהן הקב"ה ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. (יומא ט ב)
...אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב, בנויי (בוני בית המקדש יפלו) ביד סתורי, אמר להו אין, גזירת מלך היא. (שם י א)
לכדתניא גזירה, אין גזירה אלא חתוכה, דבר אחר אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד, דבר אחר גזירה, שמא תאמר מעשה תהו הוא, תלמוד לומר אני ה', אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן. (שם סז ב)
...ואף על פי שגזירת נביא חוזרת, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר במשפט האורים. (שם עג ב)
דתניא הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים... דא"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין... וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה... (ראש השנה טז א וב, וראה שם עוד)
אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו, א"ל רב פפא לאביי ודלמא לפני גזר דין, א"ל ורפא לו כתיב, איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. איתיבי השב בינתין מוחלין לו, לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור... (שם יז ב, וראה שם עוד)
שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל, כתיב בתורתכם אשר לא ישא פנים, וכתיב ישא ה' פניו אליך... עד שבא ר"ע ולימד, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין... וגזר דין דיחיד תנאי היא, דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שוה... זה ירד וזה לא ירד... זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה... זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה. ר' אלעזר אמר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. רבי יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. וגזר דין דצבור מי מיקרע, והא כתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך, וכתיב כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני... אידי ואידי לאחר גזר דין, ולא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה... (שם יז ב, וראה שם עוד)
אמר רבי שמואל בר אניא משמיה דרב מנין לגזר דין של צבור שאף על פי שנחתם שמתקרע, שנאמר מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו. והא כתיב דרשו ה' בהמצאו, התם ביחיד, ויחיד אימת, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים... (ראש השנה יח א)
אמר רב פפא הכי קאמר, בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות צום, אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין. (שם יח ב)
שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך... (שם כה א)
...ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן... א"ל אביי פירות הנושרין טעמא מאי גזרה שמא יעלה ויתלוש, היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה, כולה חדא גזרה היא. (ביצה ב ב)
...כיצד, יחיד שקיבל עליו שני וחמישי של כל השנה כולה ואירעו בם ימים טובים הכתובין במגילת תענית, אם נדרו קודם לגזרתנו יבטיל נדרו את גזרתנו, ואם גזרתנו קודמת לנדרו תבטל גזרתנו את נדרו. (תענית יב א)
מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות, אמר להם ר' טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב... (שם יט א)
א"ל עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא, כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו... א"ל בההיא שעתא גזרי גזירתא ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא. (שם כב א)
...וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו, יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם הבא. (שם כט א)
שוב פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק... (מועד קטן טז א)
אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים, מאי קאמר, א"ר אבהו הכי קאמר, אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם, מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזרה ומבטלה... אמר רב אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני, שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה. (שם טז ב)
גזרו על ג' מפני ג', גזרו על הבשר מפני המתנות, גזרו על המרחצאות מפני הטבילה. (יבמות סג א)
ונתינים דוד גזר עליהם, משה גזר עליהם, דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך, משה גזר לההוא דרא דוד גזר לכולי דרא...יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים, דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים. (שם עט א)
אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת, וכי יש כתב שאינו אמת, לא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה. כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע, שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. אמר רבא בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה... (שם קה א)
...גזירה עבידא דבטלא, ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן. (כתובות ג ב)
שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום... אמר רב נחמן בר יצחק שהיו גוזרין גזירות על גזילות. כדתניא קיטמה נטיעה, ר' יוסי אומר גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבע כסף... רבי נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה ולא הודו לו חכמים... (שם קד ב, וראה שם עוד)
ויקם מלך חדש וגו', רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו. (סוטה יא א)
...ואמר ר"י בר חנינא שלש גזירות גזר, בתחילה אם בן הוא והמתן אותו, ולבסוף כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולבסוף אף על עמו גזר... אמרה לו בתו (מרים), אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות... (שם יב א)
...כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה, אמרו לה גבירתנו מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירות אביך. בא גבריאל וחבטן בקרקע... (שם יב ב)
ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו... (שם לג א)
...בינה יתירה נתן בהם הקב"ה (באומות) ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו. (שם לה ב)
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס, בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית, בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר... (שם מט א)
...ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים. (קידושין יג א)
...אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה... (בבא קמא עט ב)
דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה... וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. (בבא מציעא פה א)
...אמר להן (ר' יהושע) בני, בואו ואומר לכם, שלא להתאבל (על החורבן) כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה... (בבא בתרא ס ב)
...אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה... אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה. (סנהדרין כא א)
כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת גזרת המלכות, אבל בשעת גזרת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור... (שם עד א)
אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. (שם צז ב)
א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל... (שם קח א)
אמר ר' יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום, משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, בא עמוס ובטלה, שנאמר חדל נא מי יקום יעקב וגו'... (מכות כד א)
...אמר ליה ישמעאל אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב. מאי טעמא, אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר אבא, גזרה חדשה היא ואין מפקפקין בה. מאי גזירתא, אר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום ניקור. ולימא ליה משום ניקור, כדעולא דאמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא, דלמא איכא איניש דלא סבירא ליה ואתי לזלזולי בה. (עבודה זרה לה א)
...ושמן דניאל גזר, והאמר באלי באימי נותאה משמיה דרב פיתן ושמנן יינן ובנותיהן כולן משמנה עשר דבר הן... אלא דניאל גזר עליו בעיר, ואתו אינהו וגזור אפילו בשדה... ועוד הא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בכל יכול לבטל בית דין דברי בית חבירו חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו. אמר רב משרשיא מה טעם הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל, שמן לא פשט איסורו ברוב ישראל... וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי רבי אלעזר בן צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה. דאמר רב אדא בר אהבה מאי קרא, במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו, אי איכא גוי כולו אין אי לא לא. (שם לו א, וראה שם עוד)
אמר רב זביד בגוזרין גזירה במקדש קא מיפלגי, דמר סבר גוזרין ומר סבר לא גוזרין... (זבחים עט ב)
...ולא זזו משם עד שעשאום (לכותים) עובדי כוכבים גמורים, למאי, אי לשחיטה ויין נסך מהתם גזרו בהו רבנן, אינהו גזור ולא קבלו מינייהו אתו רבי אמי ורבי אסי גזרו וקבלו מינייהו... (חולין ו א)
...שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'... (ערכין טו א)
...נפקון ושמעון רבי יונה רבי יצחק בר קטבלייא בשם רבי לעזר אין מחדשין על הגזירה... אין מוסיפין על הגזירה... (שביעית ד ב)
ומר רבי יוחנן בשם ר' ליעזר בי רבי צדוק מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה, ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן. (שבת י ב)
בארבעה פרקים העולם נידון... אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בראש השנה, אית תניי תני שכולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד ביום הכפורים, אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו... (ראש השנה ז א)
הנכרי והכותי שחרשו אין עושין אותן בית הפרס, שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לגזור. אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה, שלא גזרו אלא גדר שיכול לעמוד. (שביעית פרק ג)
רבי יודן בשם רבי אלעזר אמר ג' דברים מבטלין גזירות רעות, ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, (דהי"א ב ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו... רבי הונא בר רב יוסף אמר אף שינוי שם ומעשה טוב... ויש אומרים אף שינוי מקום, שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך (בראשית י"ב), רבי מונא אומר אף התענית... (בראשית פרשה מד טו)
זאת חקת... אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. (במדבר יט א)
אדריאנוס שחיק טמיא שאל לר"י בן חנניה, א"ל אנא טב ממשה רבך, א"ל למה, דאנא חי והוא מת, וכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, א"ל יכול את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומין, א"ל אין. לעידן עמיא סלקן תרויהון על איגר פלטין, חמי תננא (עשן) סליק מן רחיק, א"ל מה כן, א"ל איפרכיא ביש (חלה), עאל אסיא ובקר יתיה וא"ל עד דשתי חמימי לא מיתסי. א"ל תיפח רוחיה, עד דאת קיים בטלה גזרתך, ומשה רבינו משעה שגזר עלינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת לא מדליק יהודאי נרו בשבתא מיומוהי, ועדיין לא נתבטלה גזירתו... (רות ג ב)
אמר רבי יהושע בן לוי ג' דברים גזרו בית דין של מטה, ואלו הן אחד בימי עזרא בשעה שעלו מבבל בקש הקב"ה להתיר להם את המעשרות, מה עשו, עמדו וגזרו על עצמן שיהו מעשרין, שנאמר (נחמיה י') ואת ראשית עריסותינו וגו', מה עשו כתבו בספר וחתמו אותו ונתנו אותו בהיכל, למחר נכנסו ומצאו אותו חתום, שכך כתיב (שם) וכותבים על החתום, מכאן שהסכים הקב"ה עמהם. ואחד בימי מרדכי ואסתר, מה כתיב שם, קימו וקבלו היהודים (אסתר ט'), דכתיב וקבל, קבל רבן של יהודים. ואחד בימי יהושע, בשעה שנכנסו ישראל לארץ אמר להם יהושע והיתה העיר (יריחו) חרם (יהושע ו'), ואין אתה מוצא שנצטוו על כך, ומנין שהסכים הקב"ה עמהם, שכך כתיב חטא ישראל גם עברו וגו'. (ויחי ח)
תנו רבנן שלשה דברים מבטלין גזירה רעה, ואלו הן תפלה תשובה וצדקה, ושלשתן בפסוק אחד (דה"י ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהן ויתפללו, זו תפלה, ויבקשו פני זו צדקה, וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. (הוספה ד שובה ישראל)
כתוב אחר אומר (יחזקאל י"ח) כי לא אחפוץ במות הרשע, וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, עד שלא נחתם גזר דין כי לא אחפוץ וגו', ומשנחתם גזר דינם כי חפץ ה' להמיתם. כתוב אחר אומר (תהלים ס"ה) שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו, וכתוב אחד אומר (איכה ג') סכותה בענן לך מעבור תפלה, עד שלא נחתם גזר דין שומע תפלה... (פרשה ז, וראה שם עוד)
גדולה תשובה שבטלה את הגזירה ובטלה את השבועה, בטלה את השבועה שנאמר חי אני נאום ה' כי אם כניהו וגו', וכתיב ביום ההוא אקחך זרובבל. בטלה את הגזירה מנין, כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי, וכתיב בני יכניה אסיר... אמר רבי תנחום איסר שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, שאלתיאל שנשאל לבית דין של מעלה והתירו לו. (ירמיה פרק כב, שג)
שאלתה - גזירה, ועל ידי שקודם נמלכים בהקב"ה קוראין הגזירה שאילתא. (דניאל ד יד)
שמעו - יש אומרים שאחר שנגזרה הגזירה לא יקבל ה' תשובה למנע הגזירה, ונכון. (ישעיה ו ט)
גם - אם נגזר משמים מימי קדם שתבא רעה לארץ, שבטך - יראה לי הדרך, שה' יסבב סבות חוסים בו להצילם ולהחיותם ממות שאינו כדרך התולדה, כגון מלחמה ומגפה. (תהלים כג ד)
דבר ה' - גזירותיו שכולן על ידי המלאכים, ואין הצדיקים מתעצבים על מה שגזר ה' עליהם. (שם לג ד)
ודע כי הגזירות באות מהשמים והן דברי ה', וסוד המערכות מתחילת בריאתן, והן הספרים, על כן סדר החלומות. (דניאל י כא)
ואומר כי כל העלולים מיוחסים אל העילה הראשונה על דרך הכונה הראשונה, או על דרך ההשתלשלות... ואפשר שתמצא סבות הסבות לדברים עד שתגיע אל הגלגלים, ואחר כך אל העילה הראשונה, ובאמת אמר האומר כי הכל בגזירת הבורא, ובאמת אמר האחר (שיאמין) בבחירה ובמקרה, מבלי שיוציא את הדברים מגזירת האלקים... אך אשר יהיה בגזירה האלקית גרידא (בלי השתלשלות על ידי סבות אמצעיות) הוא הכבוד והאותות, וזה אינו מצריך סבות אמצעיות, כהצלת משה מן הרעב מ' יום מבלי הכנת מזון, ואבדן עם סנחריב בלי סבה נראית, אך בסבות אלקיות שאינן אצלנו סבות, מפני שאין אנו יודעים אותן... (מאמר ה כ)
והנה נשאר עלינו לבאר דבר אחד מזה הענין, שיש מפסוקים שיחשבו בהם בני אדם שהשי"ת יגזור במרי (חטא) ויכריח עליו - זה שקר. וצריכים אנו לבארם. מה שנאמר "ועבדום ועינו אותם ת' שנה", אמרו, הלא תראה שגזר על המצרים שיחמסו זרע אברהם ולמה ענשם אחר כך?
התשובה לאלו... כי הדברים שאמר השי"ת לא אמרם על איש ידוע, עד שיאמר שכבר נגזר עליו, ואמנם באו הדברים בכלל, ונשאר כל איש ואיש בבחירתו כעיקר יצירתו, וכן כל איש ואיש מהמצרים אשר חמסו והונו אותם היה בבחירתו שלא יחמסם אילו היה רוצה, כי לא נגזר על האיש בפרט שיחמסם.
וזאת התשובה נאמר גם על אמרו (דברים ל"א) "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה" וגו', שאין הפרש בין זה לאמרו כל מי שיעבוד ע"ז ייעשה בו כך וכך... (פרק ח, וראה עוד אדם-בחירה)
...דכתיב "וכל צעדי יספור" (איוב ל"א), וכתיב "אז נדברו יראי ה'" וגו' (מלאכי ג'), מכאן שמונין כל פסיעות האדם, ונגזר על האדם כמה פסיעות יש לו ללכת. (קסב)
בני עלי שלשו ורבעו וחמשו וחטאו הרבה פעמים, ועדיין העוון על הדורות. ואם תאמר למה העון על הצדיקים שאין אוחזים במעשה אבותיהם? עוד גדולה מזה אמרו, נולד בשבת ימות בשבת, ומה חטא הילד, הרי אמרו על כרחך אתה נולד? אילו זכה הילד אחר כך למה לא עמד לו זכותו קודם שלא יוולד בשבת? וגם לזרע עלי הצדיקים שלא קפץ זכותם אחרונית שלא יגזר הגזירה רעה עליהם? וכל לכל בני אדם הראשון... (קסד)
וכן מי שיש לו כדי פרנסתו ולוקח אשה שאחיה רשעים עתיד להפרע ממנו, שגרם שבניו רשעים. ואם יאמר מה פשע אחר שמ' יום קודם יצירת הולד גוזרים איזו אשה יקח? אלא הרשות גם על עריות... (קסז)
בשעה שנגזר על אדם למות חושך עליו מזלו, ועיניו ופיו סתומים, ולהיפך כשגוזרים עליו לטובה. (תקמז)
בכל יום הקב"ה דן על הנוהג של בריות באותו היום, ובראש השנה דן על עליונים ותחתונים מה שיהיה באותה שנה או לשנים רבות... יש מלך שנגזר בימיו להיות מלחמות ויש מלך ששלום בימיו, ויש שבאותה מדינה שמלך שם יהיה רעב, ויש שיהיה שובע כל ימיו. (תשסג)
תשובה מועלת ואינה מבטלת הגזירה, אלא נותנת מתון (שהות) לרעה, ומביאה הנשמה לעולם הבא. (תתשסח)
וכל אלו הפסוקים באו לדחות דעת בטל שאצל הפתאים, שיחשבו כי השם יגזור גזירה מוחלטת על העם להיותו צדיק או רשע, ויש שיחסו זה להכרח תולדתו בכוכב או מזל, והיה מן הנמנעות אצלם עשות האיש ההוא היפך התולדה או הגזירה... וכל פעולות האדם אפשריות בהיקש אליהם, אבל כשיערכו אל השי"ת אין בהם אפשרות, וישוב הענין להיות מחויב או נמנע, ויתחייב מזה הדעת להיות ענין התורות ויעודים והאזהרות בלתי מועיל, אחר שאין תנועותיו ופעולותיו של האדם בידיו... (חבור התשובה מאמר א פרק ו, וראה שם עוד)
האדם אמנם יכול ללכת בכל חלקי העולם, אך אין לו רשות לצאת מכללו, ואין בחירתו יכולה להטות המשפט האלקי הכולל אשר גזרה חכמתו, כי יש לאדם פעולות הכרחיות לכדי חייו, ואחרות אפשריות שיעשה על הצד היותר טוב, ויש פעולות נמנעות ממנו , כגון שיוכל למנוע את הרצון האלקי בענינים הכוללים שגזר, ואליה כיון בתחילת הוית העולם, כמו שנאמר "הוא ציוה ויהי". (בראשית לז א)
אם תכבסי - אם כרז"ל שגזר דין שיש עמו שבועה אינו בטל יהיו דברי הנביאים המוכיחים אותן בטלים, וגם נחלש כח התשובה? והמתקבל על הדעת כרד"ק, שאם היו שבים באותו דור היו נושעים ונענשים על עונות אבותיהם באיזו צורה בארצם, כי תשובה מכפרת עם יסורים... (ירמיה ב כב)
ומה שאמר שלא נחתם גזר דינם אלא בשביל לשון הרע, כי מדרגת הדיבור ראוי שתהיה בו החתימה, כי כאשר הגזירה נחתמה אז היא יוצאת לפועל, והדיבור הוא היוצא לפועל מן המדבר, והוא דומה לגוזר הגזירה שמוציאה לפועל... (נתיב הלשון פרק ב)
האדם אשר נגזר עליו גזירה מן השמים בשביל רוע מעשיו, עם כל זה אל יאמר שכיוון שנגזר עליו אי אפשר שישתנה. ודע לך כי דברים אלו ראויים שיהיו משנים את הגזירה, כי האדם יש בו ד' חלקים, הגוף, הנפש, והממון שגם כן נחשב חלק האדם, והרביעי הכולל את כולם. והנה כאשר נגזר על האדם גזר דין, אם משנה אחד מן החלקים לטובה, כאילו היה אדם אחר ובטלה הגזירה, ולפיכך דווקא ד' אלו מבטלים הגזירה, כי המעשים הם לגוף האדם, והתפלה היא לנפש, צדקה היא בממון שלו, ושינוי השם כולל את שלשתם, כי השם שיקרא בו כולל את כל חלקי האדם. ויש אומרים אף שינוי המקום, כי המקום גם כן צורך האדם ויקרא על שמו... (נתיב התשובה פרק ה)
...כי כפי מה שהוא חוטא כך החתימה. אם בדם היא, כי הדם הוא הנפש, ורוצה לומר שהחטא מצד אותם שהם בעלי נפש, כמו התלמידי חכמים שאינם חמריים, ואף השגגות נעשות להם כזדונות, לכך אין לגזירה זו ביטול. והטיט שהוא חומר הוא בעל שינוי, ולכך הגזירה שבאה על החטאים שהם חמריים והם בעלי שינוי, יש לגזירה השתנות, שהגזירה היא לפי ערכם.
ועוד יש לפרש, אם החותם בטיט, היינו שהלכו אחר יצרם ותאוותם החמרית, דבר זה יש לו השתנות, ולכך הגזירה אפשר לה להתבטל, אבל כאשר חתומה בדם, כלומר שהחטא מצד הנפש שהיא הדם, ואינה מצד תאוותם החמרית, דבר זה אין לו השתנות כאשר עושה במרד ובמעל. ועוד יש לפרש והוא העיקר, אם החתימה מצד אמיתות השי"ת, אז היא קיימת ואין לה שינוי, וזה נקרא דם, שהדם הוא הנפש אמיתת האדם... ואם בטיט חתומה, כלומר שלא באה הגזירה רק משם אל שם כינוי, שזה אינו שם המיוחד, דבר זה אפשר שעל ידי תפלה ישתנה... (אור חדש ד"ה והמלך והמן ישבו)
...ומה שאמר שלא ירבה בתפלה, כי קודם גזר דין שהקב"ה רוצה לעשות זה נקרא עלה במחשבה, ואין צריך כל כך תפלה וזכות לבטל, אבל כשנגזרה גזירה אי אפשר שתתבטל אלא על ידי תפלה וצעקה גדולה וזכות גדול, ואחר גזר דין שיש עמו שבועה אין מועיל תפלה וצעקה... (גור אריה במדבר כ י)
ומה שאמר דאמרי ליה כלדאי... ומפני כי מזל ידע מה שיגיע לו והאדם עצמו רוצה להיות נשמר, כי כל דבר יש בו שמירה מצד עצמו שלא יגיע לו מה שמזלו מגיד לו, ואדרבה בשביל כך נעשה לו מה שנגזר עליו, כי אם היה האדם נוהג על פי מנהגו וטבעו הנה הטבע רחוק ביותר מן גזירת השי"ת, אבל מעשה האדם יותר קרובים אל גזירת השי"ת, ולכך מעשה האדם קרובים שהשי"ת יגמור גזירתו על ידי גמר מעשה האדם, ולפיכך כאשר מזל מגיד לו גזירתו והנה האדם רוצה לשמור מן הגזירה, כי כל דבר יש לו כח מצד עצמו להיות שומר עצמו, והשי"ת שהוא עליון על הכל גומר גזירתו על ידי זה שתצא הגזירה לפועל... (חידושי אגדות שבת קיח א)
כל העונה אמן יהא שמיה רבא וכו'... אבל דבר זה כי אמן יהא שמיה רבא בפרט מבטל הגזירה, דבר שהוא למעלה מן הגזירה, כי שבח זה מגיע למעלה מן העולם, כמו שאמר לעלם ולעלמי עלמיא, הרי כי שבח זה מגיע עד ג' עולמות, ושם בודאי בטול הגזירות... ומפני שהשבח הזה למעלה מן עולם הזה... ודבר זה מה שרוצה לבטל הגזירה ולפתוח לו שער גן עדן דבר זה נצוח וגבורה, ולכך לדבר זה צריך כח גם להתגברות, ולכך צריך שיהיה בכל כחו... (שם שם קיט)
ולפיכך נראה דודאי שהרבה גזירות שנגזרו על האדם ואין להם גזר דין והם נתחדשו על האדם אחר ראש השנה בשביל מעשה שעשה האדם, ואין לך לומר שהשי"ת גוזר גזירות דוקא בראש השנה, דזה אינו רק לענין דין וגזר דין דהוי אליבא דרבי יוסי, אבל בודאי עבירות שהאדם עושה אחר ראש השנה, אף על גב דלא הוי גמר דין, מכל מקום עליו פורענות... לפיכך לא קשיא מכל התפילות שאנו מתפללים, רק מקשה מהא דאנו מצלינן אקצירי ואמריעי, דמשמע אכל קצירי ומריעי, ואין חלוק בתפילה בין אותם שהיו חולים קודם ראש השנה ובודאי בראש השנה כבר נגזר הדין... ולפיכך הוצרך לתרץ דהוי כרבי יוסי.. ואמאי לא יתפלל, כיון שהוי הרבה יסורים בלא דין לגמרי, ושמא חולי שלו הוא לפי זה בלא עון, ובודאי לזה אין לו גמר דין... (שם ראש השנה טז א)
ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, מפני כי אלו הם שנוי גמור המשנה את היסודות, וכאשר היסוד נשתנה יש כאן שנוי בגוף הדבר... וידוע כי הם נגד דגלי מרכבה, צדקה הוא מדת חסד, צעקה נגד מדת הדין, שנוי השם נגד קדושת השם שהוא נגד תפארת, והיא נקראת שם, כי השם הוא שמורה על עצמות הדבר, ושנוי שם פירוש שנוי עצמותו, שנוי המעשה נגד שם אדנות, והוא שם המעשה, כי הוא העשיה... (שם טז ב, ועיין שם עוד)
...לכך נקראות כל המצות גזירות, כי כמו שהנשמות חלק א-לוה ממעל לקוחות ממנו יתברך, כך המצוות גזירות חתוכות ממנו, מלשון "לגוזר ים סוף לגזרים", וזהו כריתת הברית, וזהו ענין הקב"ה מניח תפילין, מתעטף בציצית, לומד תורה... וזהו ענין כל גזירה דרבנן, רוצה לומר שהוא נגזר ונחתך מטעם איסור דאורייתא, כדי שלא נבא לידי איסור דאורייתא... (תורה שבכתב חוקת)
ולא נחמתי - שלא כבשאר יעודי הרע שהם רק בתנאי אם לא ישובו, שאז ינחם ממחשבתו, כאן הוא גזר דין מוחלט, ולא ינחם אף אם ייטיבו מעשיהם, שגם גזירה זו עיקרה לטובה, כבחז"ל ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא על עמו. (ירמיה ד כח)
השולח אמרתו - ואם לפעמים ישלח גזירה רעה לא תאריך, ירוץ דברו - להשיבה... (תהלים קמז טו)
אם חכמה - הגם שבענינים פרטיים הבחירה ביד האדם, בענינים הגזורים מההשגחה והכוללים, הגם שעל האדם לעשות את שלו בהכנות הטבעיות, עצת ה' היא תקום. (משלי כא ל)
ונחמיה הוא היה הראשון לחדש גזירות וסייגות חדשות בישראל, והוא כפי הנראה היה המתחיל בזה וכנזכר בספרו קבלת איסור מוקצה ומשא ומתן בשבת, וכן אחריו כל חביריו אנשי כנסת הגדולה הם בעלי התקנות והסייגות בישראל והזהירו על זה בפירוש בג' דברים שאמרו (פרק א' דאבות) "ועשו סייג לתורה", ומוסיף עליהם נחמיה בעשיית סייג דלצורך שעה אף שאינו ראוי להתקיים לעולם, שהרי במוקצה התירו וחזרו והתירו, וכמ"ש (שבת קכ"ג ב') בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, והכל כפי מה שראה צורך לגדור הדור שלא ישובו לכסלה. אף הוא חידש ענין חזרת קבלת התורה שבאו על החתום באלה ושבועה לשמור תורת ה' ככתוב בספרו, ומבית אבותיו למדה, כמו שאמר דוד "נשבעתי ואקימה" וגו' ולמדו מזה (נדרים ח' א') דנשבעין לקיים המצוה לזרוזי נפשיה... וכל עניניו ומעשיו היה בענין זה להוסיף גדרים וזירוזים אלהבא שלא יעברו עוד. וענין זה דתשובה הוא המביא גאולה, וזה שאמר בע"י מקרא דשמרו משפט עיין שם בהרי"ף שהעיר בזה... (חלק ה תקנת השבין עמוד טו)