(ראה גם: חנה, ישראל-ועמים, עשרה הרוגי מלכות, קדוש השם)
רבי נתן אומר לאוהבי ולשומרי מצותי אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות, מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני ישראל, מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי את המצה, מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב, ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי, מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. (יתרו-בחודש פרשה ו)
תנו רבנן, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה, אמר ליה, עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות. אמר לו אמשול לך משל, למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה, אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה... (ברכות סא ב, וראה עוד ר' עקיבא)
סנדל המסומר מאי טעמא, אמר שמואל שלפי הגזרה היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא, נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם אחד מהן יצא וראוהו אויבים ועכשיו הם באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים... (שבת ס א, וראה שם עוד)
תני רבי חייא, מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום, לפיכך הגלה אותם לבבל. (פסחים פז ב)
מותיב רב אחא בר הונא, בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא, שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שהיו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות... (ראש השנה יח ב)
מתיב רב טובי בר מתנה, בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעדון מאורייתא, שגזרה המלכות גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות, מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו, הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצוין אצלה, אמרה להם בואו והפגינו בלילה, הלכו והפגינו בלילה, אמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו, ולא בני אב אחד אנחנו, ולא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות, וביטלום... (שם יט א)
...אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל... (תענית כח א)
תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה, בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר, בעל החוטם מתבקש, בעל החוטם מתבקש, שמע רבן גמליאל אזל טשא מינייהו, אזל לגביה בצנעא, א"ל אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי, א"ל הן, א"ל אשתבע לי, אשתבע ליה, סליק לאיגרא נפיל ומית, וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו... (שם כט א)
שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן יעקרו, מה עשה יהודה בן בבא, הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים... אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה. (סנהדרין יד א)
...כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת גזרת המלכות, אבל בשעת גזרת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור... (שם עד א)
...שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות, הלך רבי ראובן בן איסטרבלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם, אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר, אמרו לו יעני, אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו, אמרו טבית... אמרו מי ילך ויבטל הגזרות, ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים... קדם הוא (בן תמליון) על בברתיה דקיסר, כי מטא התם אמר בן תמליון צא, בן תמליון צא, וכיון דקרו ליה נפק אזל, אמר להון שאילו כל מה דאית לכון למישאל, ועיילינהו לגנזיה לשקיל כל דבעו, אשכחו ההוא איגרתא שקלוה וקרעוה... (מעילה יז א)
מעשה שהיו רבותינו ברומי ר' אליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל, וגזרו סנקליטין של מלך לומר מכאן ועד ל' יום לא יהיה בכל העולם יהודי. והיה סנקליטו של מלך ירא שמים, בא אצל רבן גמליאל וגילה לו הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה, אמר להם אותו ירא שמים אל תצטערו מכאן ועד ל' יום אלקיהן של יהודים עומד להם. בסוף כ"ה ימים גילה לאשתו את הדבר, אמרה לו והרי שלמו כ"ה ימים, אמר לה עוד חמשה ימים, והיתה אשתו צדקת ממנו, אמרה לו אין לך טבעת, מוץ אותה ומות, וסנקליטון נטל עליך שלשים ימים אחרים והגזירה עוברת. שמע לה ומוץ את טבעתו ומת. שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים... וקראו עליו רבותינו המקרא הזה (תהלים מ"ז) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, כי לאלקים מגיני ארץ מאד נעלה... (דברים פרשה ב טו)
ועבדת שם אלהים אחרים... והיו השונאים אונסין אתכם בעל כרחכם לעבדה, ואתם נהרגין עליה. כגון דורו של שמד שהיו הורגין אותן עד שיעבדו ע"ז, ואף על פי כן היו נהרגין ולא עבדו ע"ז, ועליהן הוא אומר (תהלים נ') אספו לי חסידי. לעתיד לבא אומר הקב"ה אספו לי דורו שלשמד. היאך היו עושין, מעמידין ישראלי לפני הדיין ואומרין לו כפור באלקיך, ואומר איני כופר לעולם, מיד מרבין עליו צערים, שנאמר (שם ט"ז) ירבו עצבותם, ואף על פי כן אינו שומע, וממהרין אחר עוד להוסיף אחריו, שנאמר (שם) אחר מהרו, ואומרין לו נסך לטעות, והוא אומר (שם) בל אסיך נסכיהם מדם, אומרין לו השבע בצלם ואת נפטר, אומר (שם) ובל אשא שמותם על שפתי. כשהרג טרוגינוס את פפוס ואת לולינוס אחיו ואינון שמעיה ואחיה, בשנים עשר באדר היה, והיו גבורים ולא רצה להרגם, אמר להן השתחוו לצלם ואיני הורג אתכם, אמרו לו אין אנו משתחוין לו. אמר להן אם כן הריני משליך טבעתי בפני הצלם ואתם שוחין ונוטלין אותה, כדי שיראו העומדין שהשתחויתם לצלם, ולא קיבלו עליהן... אמרו לו כשם שאתה רוצה להראות לבריות שקיבלנו ממך ועבדנו ע"ז כך אנו רוצין להראות לבריות שלא עברנו על גזירתו שלהקב"ה ולא עבדנו ע"ז, מיד עמד עליהן והרגן. (דברים כח לו)
...ואחר החורבן יש גם כן נר לכל אחד ואחד או לאיש וביתו על כל פנים להאיר בו לכל באי עולם, דעל כן עיקר מצותה להעמיד מחוץ להאיר לעולם, ורק משנתערבו בגוים אור זה נעלם, ועל כן אנו מדליקין בבית כבשעת הסכנה, דהוא גם כן זמן התעוררות העמים גזירת שמד שבא מצד התחברות ישראל להם, וכן אנו עתה תמיד בעונותינו הרבים בהתחברות ביותר ביניהם... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קסח)